נקמה  

(ראה גם: אדם-חברו-מדות, אלקים-נקם, שנאה)

 

לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך, אני ה'. (ויקרא יט יח)

ספרא:

לא תקום, עד היכן כוחה של נקימה, אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו, למחר אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך כשם שלא השאלת לי מגלך, לכך נאמר לא תקום. (קדושים פרק ד י)

והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית, נקם בברית ונקם שאין בברית, איזו היא נקם שאינה בברית, כגון סימוי עינים שסימו את עיני צדקיהו מלך יהודה. (בחקותי פרק ו)

ספרי:

נקום נקמת, להודיע שבחן של צדיקים שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקימים נקמה, שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם. (מטות קנז)

תלמוד בבלי:

מתקיף לה רב אחא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות, שנאמר א-ל נקמות ה', אמר ליה אין, במילתה מיהא גדולה היא, והיינו דאמר עולא, שתי נקמות הללו למה, אחת לטובה, ואחת לרעה, לטובה דכתיב הופיע מהר פארן, לרעה דכתיב, א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע. (ברכות לג א)

אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש, אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא חגריהו על מתניך... (שבת סג א)

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, והכתיב לא תקום ולא תטור, ההוא בממון הוא דכתיב, דתניא איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה, נקימה אמר לו השאילני מגלך אמר לו לאו, למחר אמר לו הוא השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני, זו היא נקימה... ואיזו היא נטירה, אמר לו השאילני קרדומך, אמר ליה לא, למחר אמר לו השאילני חלוקך, אמר לו הילך איני כמותך שלא השאלתני, זו היא נטירה. (יומא כב ב)

דתניא נקום ינקם, נקימה זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית, הוי אומר נקימה זו סייף. (סנהדרין נב ב)

מדרש רבה:

אמר רבי יוחנן, ג' דברים נתנו מתנה לעולם, ואלו הן... ויש אומרים אף הנקמה באדום, שנאמר (יחזקאל כ"ה) ונתתי נקמתי באדום וגו'. (בראשית ו ז)

...כך אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבון העולמים, הכתבת בתורתך (ויקרא י"ט) לא תקום ולא תטור, ואת נוקם ונוטר, שנאמר (נחום א') נוקם ה' ובעל חמה, נוקם הוא לצריו ונוטר לאויביו, אמר להם הקב"ה, אני כתבתי בתורה לא תקום ולא תטור את בני עמך, אבל נוקם ונוטר אני לעכו"ם, (במדבר ל"א) נקום נקמת בני ישראל וגו'... (שם נה ג)

...ואין אדם יודע... ומלכות הרשעה אימתי היא נופלת, דכתיב, (ישעיה ס"ג) כי יום נקם בלבי. (שם סה ז)

דבר אחר יהי דן נחש עלי דרך, כשם שהנחש נקמן כך היה שמשון, שנאמר (שופטים ט"ז) ואנקמה נקם אחת, כיון שראה אותו יעקב אמר, לישועתך קיויתי ה', אין זה מביא את הגאולה. (שם צט יב)

...מה עשה הקב"ה, נטל דמם של בני אפרים וטבל בו כליו כביכול, שנאמר מדוע אדום ללבושך, אמר הקב"ה איני מתנחם עד שאנקם נקמתן של בני אפרים, שנאמר ולא נחם אלקים. (שמות כ י)

חזקו אל תיראו, לפי שהיו ישראל אומרים, היתה לי דמעתי לחם יומם, באמור אלי כל היום איה אלקיך, יצתה בת קול ואמרה להן, הנה אלקיכם נקם יבא, מי שהוא עתיד לשלם גמולן של אומות אלקיכם גמול אלקים הוא יבוא ויושיעכם. (ויקרא יט ה)

...אף כך הקב"ה, עשה מלחמה בפרעה, ובעמלק, ובסיסרא, ובסנחריב, ובנבוכדצר, ובהמן ובמלכי יונים, ולא נתקררה דעתו עד שיעשה נקמה באדום בעצמו, הוי (תהלים ס') על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי... (במדבר יד ב)

רבי יהודה אומר, אילו היה רוצה משה לחיות כמה שנים היה חי, שאמר לו הקב"ה נקום נקמת וגו' אחר תאסף, תלה הכתוב מיתתו במדין, אלא להודיעך שבחו של משה, אמר בשביל שאחיה יעכב נקמת ישראל, מיד (במדבר ל"א) וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא, אנשים צדיקים... לתת נקמת ה', הקב"ה אמר נקמת בני ישראל, ומשה אמר נקמת ה' במדין, אמר הקב"ה להם, אינו אלא דיקו שלכם שגרמו לי להזיק אתכם, אמר משה רבון העולמים, אם היינו ערלים או עובדי ע"ז או כופרי מצות לא היו שונאין אותנו, ואין רודפין אחרינו אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך, לתת נקמת ה' במדין. (שם כב ב)

מדרש תנחומא:

דבר אחר, נקום נקמת בני ישראל, זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עינו, אין הקב"ה מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעינו, ללמדך שמשה מתאוה לראות בנקמת המדינים קודם שימות, והיה מבקש מן הקב"ה שיראה בעיניו, ועליו נאמר ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע... (מטות ד')

אבות דרבי נתן:

ורבי עקביא אומר, כל הנושא אשה שאינה מהוגנת לו עובר משום חמשה לאוין, משום לא תקום, ומשום לא תטור, ומשם לא תשנא את אחיך בלבבך, ומשום ואהבת לרעך כמוך, ומשום וחי אחיך עמך, מתוך ששונא אותה רוצה הוא שתמות... (פרק כו ה)

שוחר טוב:

א-ל נקמות ה', רבי ורבי יונתן, רבי אומר בשר ודם החימה כובשת אותו, אבל הקב"ה הוא כובש את החימה, שנאמר (נחום א') נוקם ה' ובעל חימה. רבי יונתן אומר, בשר ודם קנאה כובשת, אבל הקב"ה כובש את הקנאה, שנאמר א-ל קנא ונוקם. (מזמור צד)

תנא דבי אליהו רבא:

...כשם שהם היו מאספין קהילין ובאים לבזבז ממונם של ישראל, כך הקב"ה מאסף אותן לדון על הרי ישראל, לעשות בהם נקמות גדולות על אשר לא שמעו דברי תורה, ועל דבר אשר ענו את ישראל, שנאמר וקצף גדול אני קוצף וגו', אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א'), ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו (מיכה ה')... פעם אחת הייתי מהלך בכרך גדול שבעולם, והיתה שם תשחורת, תפסוני והכניסוני לבית המלך, וראיתי שם מטות מוצעות וכלי כסף וכלי זהב שמונחין שם, אמרתי, א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע וגו'... (פרק א)

תנא דבי אליהו זוטא:

שאלו תלמידיו את רבי אליעזר ואמרו לו, מאין שעתיד הקב"ה לעשות נקמה בעמלק בעצמו, מיד פתח רבי אליעזר ואמר, כתיב (ישעיה ס"ג) מי זה בא מאדום, זהו שנאמר ברוח הקודש על ידי דוד מלך ישראל, (תהלים ס') מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי, מי יובילני עיר מצור מי נחני עד אדום... כך אמר הקב"ה, עשיתי מלחמה בפרעה ובעמלק ובסיסרא ובנבוכדנצר, ולא נתקררה ונתיישבה דעתי עד שאעשה נקמה אני בעצמי לעתיד בעמלק. (פרק יט)

ילקוט שמעוני:

לא תשנא את אחיך, כשם שהקב"ה יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים מגלגל ומעביר ואינו משמר קנאה ונקמה בלבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהם, כך לא תשנא את אחיך, ומה תלמוד לומר בלבבך, בשנאה המיושנת, וכי באחיו מן האב ומן האם הכתוב מדבר, אין הכתוב מדבר אלא כנגד הקב"ה, שאין לו אחים לא בעולם הזה ולא לימות המשיח ולא לעולם הבא, אלא צדיקי עולם שעושים רצונו בתורתו בכל יום תמיד, שקרא אותם אחים ורעים. (ויקרא פרק יט, תריג)

דבר אחר, נקום נקמת, משה הצדיק מתנקם על המדינים שתי נקמות, ואף הקב"ה מתנקם שתי נקמות, שנאמר א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע, כתיב ואיש איש וגו', אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכסהו בעפר, בא וראה כמה צדיקים וחסידים שפך עשו דמן ואף קבורה לא נתן להם, שנאמר שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר, מה עשה הקב"ה, היה נוטל מדם כל נפש ונפש וטבל על פופירון שלו עד שצבעה דם, וכשיגיע ליום הדין לובש אותה פורפירא ומראה לו גופו של כל צדיק וצדיק רשום עליה, שנאמר ידין בגוים מלא גויות... וכשם שעשה הקב"ה נקמה במואב ובמדין, כך עתיד הקב"ה לעשות נקמה בעובדי אלילים, שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. (במדבר פרק לא, תשפה)

ארבע הופעות הן, אחת במצרים... שלישית בימי גוג, שנאמר א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע... (תהלים נ, תשנט)

מדרש הגדול:

ויהי ככלותו לדבר וגו' ותבקע האדמה, לפי שהיא תפלה שלנקמה לא נענה עד שהשלים תפלתו, לכך נאמר ויהי ככלותו. (במדבר טז לא)

אמונות ודעות:

ודמו אחרים, כי החשוב ביותר שתהיה מטרתו של אדם בעולם הזה שינקם מאויביו, ואמרו כי הנקמה מסירה מן הנפש דאגה שהיתה בה, ומפיגה ממנה יגון שהיה עליה, ומענגת אותה במה שרואה באויבה, ומשככת רוגזה, ומסירה רבוי המחשבות, ומרתיעה אויב אחר מלהתגרות כמו שהתגרה הראשון, הלא תראה כי החשוב במה שנאמר למאמינים, "הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך, יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך, תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך".

והתבוננתי בכל מה שאמרו, והנה הם טועים בו, כי כל מה שתארו לא פעל בנפש את הפעולה הזו, אלא מפני שנעשה לה מאליו, ולא יזמה היא שום דבר ממנו, אבל אם תביא עצמה לחשב בתכניות נגד האויב, תפול בים השחור, כי בכל עת תתחדש לה תכנית אחר תכנית, וכאמרו "אשר חשבו רעות בלב כל יום יגורו מלחמות" (תהלים ק"מ), ומביא האדם את עצמו לידי כך שלא יקבל פיוס ולא ירחם שום רחמנות, ולא יחון שום חנינה, ולא ישמע בקשה, כאמרו "נפש רשע איוותה רע, לא יחן בעיניו רעהו" (משלי כ"א), ולידי מסירת כל ממונו ומאודו בעד אותה הנקמה, כאמרו "הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו" (ישעיה י"ג). ואף על פי שאינו משיג הריגת אותו האויב כי אם בהריגת אלף ידיד, או יהרג את עצמו לא ירתע מכך, וכאמרו, "תמות נפשי עם פלשתים". ואף על פי שלא יגיע לכך אלא בכפירה בה' ובעבודתו, כאמרו "אלקים זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לנגדם" (תהלים פ"ו)... ואפשר שגם יהפך הדבר עליו ויאבד הוא, וכאמרו "כרה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב" (משלי כ"ו). ואם נצול ונתמלא מבוקשו, הרי הביא עצמו בעונש כבד מאת ה', אשר אף אחד לא יצילהו ממנו אלא מחילת אותו שהרע לו... אבל נטעה בנפש אהבת הנקמה כדי להשתמש בה בעניני שמים נגד המשחיתים בעולם, וכדי שיוכשרו בני אדם, כאמרו "לבקרים אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה' כל פועלי און" (תהלים ק"א). (מאמר י פרק יג)

רש"י:

נקם ברית - ויש נקם שאינו בברית, כדרך שאר נקמות, וזהו סמוי עיניו של צדקיהו, דבר אחר נקם ברית, נקם בריתי שעברתם... (ויקרא כו כד)

אבן עזרא:

לא יוקם - הנה יוקם שהוא מהבנין שלא נקרא שם פועלו, הוא כמו נקם שהוא מבנין נפעל, והכותים אמרו כי פירוש נקם ינקם נקמה גדולה ליסר אותו... והנה אשיב עליהם למה לא פירש הכתוב מהו הנקמה הגדולה או הקטנה, והנה נרדוף אחרי הכתובים "נקם נקמת בני ישראל", ונהרגו המדינים כולם, והנה אמר שמשון "כי אם נקמתי בכם", ואחריו כתוב, "ויך אותם שוק"... (שמות כא כא)

רמב"ן:

ואחר כך יזהיר שלא תנקום ממנו ולא תטור בלבבך מה שעשה לך, כי יתכן שלא ישנא אותו אבל יזכור החטא בלבו, ולפיכך יזהירנו שימחה פשע אחיו וחטאתו מלבו, ואחרי כן יצוה שיאהוב לו כמוהו... וענין הנקימה והנטירה כבר פירשוהו רבותינו שהוא בדבר שאין בו חיוב ממון, השאילני קרדומך, כי בדבר שנתחייב לו חברו ממון, כגון בנזיקים וכיוצא בהן אינו מחוייב להניח לו, אבל יתבענו בבית דין וישולם ממנו, מפסוק "כאשר עשה כן יעשה לו", והוא מעצמו חייב לשלם כאשר ישלם מה שלוה או מה שגזל, וכל שכן בענין נפש שיהיה נוקם ונוטר לו עד שיגאל דמי אחיו מידו על פי בית דין המורים במשפטי התורה. (ויקרא יט יז)

משנה תורה:

הנוקם מחברו עובר בלא תעשה, שנאמר לא תקום, ואף על פי שאינו לוקה עליו, דעה רעה היא עד מאד, אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם, שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי, ואינן כדי לנקום עליהם. כיצד היא הנקימה, אמר לו חבירו השאילנו קרדומך, אמר לו איני משאילך, למחר צריך לשאול ממנו, אמר לו חבירו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך, הרי זה נוקם, אלא כשיבוא לו לשאול יתן בלבב שלם, ולא יגמול לו כאשר גמלו, וכן כל כיוצא באלו, וכן אמר דוד בדעותיו הטובות, "אם גמלתי שולמי רע ואחלצה" וגו'.

וכן כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה, שנאמר "ולא תטור את בני עמך", כיצד היא הנטירה, ראובן שאמר לשמעון השכיר לי בית זה או השאילני שור זה ולא רצה שמעון. לימים בא שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור ממנו, ואמר לו ראובן הא לך, הריני משאילך ואיני כמותך, לא אשלם לך כמעשיך, העושה כזה עובר בלא תטור, אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו שמא יבא לנקום, לפיכך הקפידה תורה על הנטירה עד שימחה העון מלבו ולא יזכרנו כלל, וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה. (דעות ז ז וח)

ספר חסידים:

אמר החכם, מי שזורע את השנאה יקצור את החרטה, אחרית קטטה חרטה... במה יתנקם אדם משונאו, יוסיף מעלה יתירה בעצמו. (פח)

...ולכך יש לאדם לבקש רחמים שלא יענש אדם על ידו, ואל יבקש אדם רע על חבירו, דכתיב (משלי י"ז) "ושמח לאיד לא ינקה". בני אדם ציערו לאחד תלמיד חכם צער גדול, והיה אומר יהיה רצון שאהיה חי עד שאראה נקמה מהם, אמר לו החכם, מוטב שהיית מתאוה להיות חי עד שהיית כותב תוספות, בזה היית מקבל שכר טוב לעולם הבא, אבל בנקמה לא תקבל שכר לעולם הבא. (תפ)

...כתיב ואלקי ישראל יתן את שאלתך (שמואל א' א' י"ז), אמר, אם את שואלת בן ויהיה צדיק וצדיקים יוצאים ממנו יתן, ואם רשעים ולא צדיקים לא יתן שאלתך. שלתך כתיב, חסר א', אם את מתפללת לך לטובה ולא לאחרים יתן, ואם לאו, אם את מבקשת נקמה מפנינה לא יתן. (תפד)

כתיב לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר (בראשית ו' ג'), אחד היה צועק רבון העולמים תנקום נקמתי מאיש חמסים שחמסני על חנם. אמר הקב"ה לא ידון רוחי באדם לעולם, כלומר לא אנקום את נקמתו, למה בשגם הוא בשר, שגם הוא בשר, כמו שחומסים אותו כך חומס אחרים, ואותם גם כן מבקשים נקמה ממנו, כדכתיב (שם שם י"ג) "כי מלאה הארץ חמס מפניהם", הנחמס חומס לא ישים אל לבו, הלא אני בקשתי נקמה על החומסים אותי, כך הוא יבקש נקמה ממני, והיה לו לחשוב גם הוא בשר ודם כמוני, ואינו בשר בהמה, אלו היה אחד נחמס ולא היה חומס, והיה אומר לא אנקום נקמתי וגם לא אחמוס איש אשר חמסני, אז הייתי נוקם... "והיו ימיו ק"כ שנה" (שם), אניחם לעשות כמו שהתחילו לעשות ולא אנקום, וזהו לא ידון רוחי, לא אפנה לנקום, ואחר כך אמר והיו כבר ימיו מאה ועשרים שנה, שהנהיגו לעשות כך, לכך גזירות של כליה באות אליהם, זה מבקש על זה, וזה המבקש נקמה הוא חוטא באחרים ומבקשים נקמה עליו, ואין ננקמים וגזירה מכלתן. ופעמים בלא גזירה נעשה נקמה, כי יודע הקב"ה שהיה משתמד. ופעמים בני אדם שונאים זה את זה בחנם, לפי שלאחר הימים יהיה ריב ומצה ביניהם ובין זרעם, לכך למפרע מזלו של זה בשנאה עם זה וקצת דבק בלב האבות... (תקמ)

כל המבקש נקמה מאותם שעשו לו רעה ונענשו על ידו, כשיעשה דבר כיוצא בו או הוא או זרעו יענשו אף על פי שלא היו מענישים אותו עבור זה אם לא היה מבקש נקמה, אחר שביקש נקמה יענשוהו מדה כנגד מדה... (תרנז)

ספר החינוך:

שלא לנקום, כלומר שנמנענו מלקחת נקמה מישראל, והענין הוא, כגון ישראל שהרע או צער לחברו באחד מכל הדברים, ונוהג רוב בני אדם שבעולם הוא שלא יסורו מלחפש אחרי מי שהרע להן, כך שיגמלוהו כמעשהו הרע או יכאיבוהו כמו שהכאיבם, ומזה הענין מנענו השם ב"ה, באמרו "לא תקום"...

משרשי המצוה, שידע האדם ויתן אל לבו כל אשר יקרהו מטוב עד רע הוא סבה שתבא עליו מאת השם ב"ה, ומיד האדם מיד איש אחיו (בראשית ט' ה') לא יהיה דבר בלתי רצון השם ב"ה, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכל, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו, כי הוא אינו סבת רעתו, כי עון הוא המסבב... ועוד נמצא במצוה זו תועלת רבה להשבית ריב ולהעביר המשטמות מלב בני אדם, ובהיות שלום בין אנשים יעשה השם שלום להם... (קדושים מצוה רמא)

מאירי:

ולרמב"ם ז"ל ביאור נאה באמרו לא תקלל חרש, והוא שנקמת האדם על שונאו חלוקה בארבע מדרגות, הראשונה, שיתעורר על שונאו לנקום עליו נקמת גופו, אם להרגו אם להכותו, השניה, אשר לא רבה עליו כל כך משטמה עד שיכנו נפש, אבל שיתעורר עליו להזיקו בממונו, השלישית, אשר לא שת לבו גם לזאת, אבל שיתעורר להקניטו ולביישו בפניו. הרביעית, שלא יכוין הוא לכל זה, אבל כשיזדמן שיעלה זכר אויבו בפיו יזכירהו בקלון ויקללהו שלא בפניו, והיא נקמת רוב העולם, ולכן הזהיר עליה, כלומר אף בקלה שבנקמות לא תרגיל עצמך כלל, והוא אמרו לא תקלל חרש. (מאמר א פרק ז משיב נפש)

רמח"ל:

גם השנאה והנקימה קשה מאד לשימלט ממנה לב הותל אשר לבני האדם, כי האדם מרגיש מאד בעלבונותיו, ומצטער צער גדול, והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה, על כן לשיהיה בכחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו ויעבור על מדותיו, ולא ישנא מי שהעיר בו השנאה, ולא יקום ממנו בהזדמן לו שיוכל להנקם, ולא יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מלבו כאלו לא היה, חזק ואמיץ הוא, והוא קל רק למלאכי השרת, שאין ביניהם המדות הללו, לא אל שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. אמנם גזירת מלך היא, והמקראות גלוים באר היטב, אינם צריכים פירוש, (ויקרא י"ט) "לא תשנא את אחיך בלבבך", "לא תקום ולא תטור את בני עמך". וענין הנקימה והנטירה ידוע, דהיינו נקימה לימנע מהיטיב למי שלא רצה להיטיב לו, או שהרע לו כבר. ונטירה להזכיר בעת שהוא מטיב למי שהרע לו איזה זכרון מן הרעה שעשה לו. ולפי שהיצר הולך ומרתיח את הלב ומבקש תמיד להניח לפחות איזה רושם, או איזה זכרון מן הדבר, ואם לא יוכל להשאיר זכרון גדול, ישתדל להשאיר זכרון מועט, יאמר דרך משל לאדם, אם תרצה ליתן לאיש הזה את אשר לא רצה הוא לתת לך כשנצרכת, לפחות לא תתנהו בסבר פנים יפות, או אם אינך רוצה להרע לו, לפחות לא תטיב לו טובה גדולה, ולא תסייעהו סיוע גדול, או אם תרצה גם לסייעו הרבה, לפחות לא תעשהו בפניו, או לא תשוב להתחבר עמו ולהיות לו לריע אם מחלת לו, שלא תראה לו לאויב די בזה. ואם גם להתחבר עמו תרצה, אך לא תראה לו כל כך חיבה גדולה כבראשונה, וכן כל היוצא בזה ממיני החריצות שביצר, מה שהוא משתדל לפתות את לבות בני האדם. על כן באה התורה וכללה כלל גדול שהכל נכלל בו, (ויקרא י"ט) "ואהבת לרעך כמוך", כמוך בלי שום הפרש... (מסילת ישרים פרק יא)

הכתב והקבלה:

לי נקם - אינו מורה דוקא על כעס, כי אם על פעולת עונש. (דברים לב לה)

מלבי"ם:

לו ישטמנו - כבר בארתי מה שכתב החכם "אם רעב שונאך האכילהו לחם", שהנקמה היותר גדולה מאויבו היא, אם תחת איבתו והרעה שעשה לו ישימהו מאוכלי שולחנו, ויעשו עמו אך טוב וחסד, שאז יזכור תמיד מה שהוא הרע לעשות... (בראשית נ טו)

...שיש הבדל בין קנא ובין נוקם, המקנא הוא מפני חלול כבוד, והנוקם הוא בעבור רע שעשו לו בפועל, וה' יקנא בעבור חטא עבודת אלילים, כאיש המקנא באשתו שזנתה תחתיו... (שמות כ ה)

לא תקום - הנקמה היא בפועל, שנוקם מחברו על אשר הרע לו, והיה או במעשה כשעשה לו רע במעשה, או במניעת הטובה אם מנע טוב מאתו, והנטירה היא בלב... (ויקרא יט יח)

פעל נקם מציין הנקמה שיעשה הנוקם בעבור שהרעו לו בעבר, וישלם רעה תחת רעה, ויספיק להנוקם גם אם הנקמה תהיה בצנעה שלא בגלוי לעיני כל... ונקם שאחריו בי"ת מורה שנקימה מחמת שנאה, "ונתתי נקמתי באדום", נקמת כבודו המחולל, ונקם שאחריו מ"ם מורה נקימה מחמת שהרעו לו, ונקם בבנין הכבד מורה על התמדת הפעולה. (הכרמל)

העמק דבר:

לי נקם - לעשות להם כמו שעשו, ושלם - במה שאי אפשר לעשות מכוון יש תשלומין באופן אחר. (דברים לב לה)

רש"ר הירש:

נקום מאת - ...לא נקום ב, כי אם מאת, לא תשלום על הרע, כי אם שחרור, לקום מתוך שעבוד כלפם. (במדבר לא ב)

א-ל נקמות - ליצב שוב את הצדק המדוכא. (תהלים צד א)

תורה תמימה:

לא תקום - מבואר בסוגיא דעל צער הגוף אין עוברים, וכן פירש בסמ"ג לאוין י"ב וי"ג, והרמב"ם השמיטו בהלכות דעות, ולכן נראה שזה רק בתלמיד חכם שמותר. (ויקרא יט יח)

שעורי דעת:

...ועל פי דרכנו יש להבין מאמר חז"ל יומא כ"ג, כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם... אולם בזה מתחו בקורת חדה נגד ההשקפה המקובלת בעולם, כי תלמיד חכם הראוי לשמש לסמל הוא רק זה שעושה אך טוב, ואינו יכול לעשות רעה לשום אדם, והורו לנו, כי אם תלמיד חכם אינו יכול לנקום ולנטור במקום הדרוש, אות הוא, שאינו תלמיד חכם, אין הוא תלמידה של החכמה, כי גם הטוב שהוא עושה הוא רק מכח טבעיח, ולא ממקור החכמה מוצאו, כי האיש ההולך בדרך החכמה, אין אצלו שום הפרש באיזה כח הוא משתמש לתכלית הטוב, ורק מה שנחוץ וראוי על פי הוראת החכמה הוא עושה, בין לחסד בין למשפט. ואם אינו עושה על פי דרך החכמה במקום שנדרש לעמוד בפרץ ולהלחם, אין זה אלא או מפני שיירא מקפוח פרנסתו, או ממעוט כבודו, או מפני שחסר לו אומץ הלב, וגם אפשר שזהו מפני חלישות כח ההכרעה לדעת בהחלט מה שנחוץ ודרוש לו לעשות, בין כה או כה אינו תלמיד חכם... (חלק א עמוד קפד)