נשיא  

(ראה גם: דור המדבר-זקנים, זקנים, מלך, מנהיג, פרנס, קרבן-נשיאים, ראש)

 

ויכו שוטרי בני ישראל אשר שמו עליהם נוגשי פרעה לאמר, מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשום, גם תמול גם היום. ויבאו שוטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר, למה תעשה כה לעבדיך... (שמות ה יד)

אלהים לא תקלל, ונשיא בעמך לא תאר. (שם כב כז)

והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים, לאפוד ולחושן. ואת הבשם ואת השמן, למאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים. (שם לה כז)

אשר נשיא יחטא, ועשה אחת מכל מצות ה' אלקיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם. או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה, והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים... (ויקרא ד כב)

ואתכם יהיו איש איש למטה, איש ראש לבית אבותיו הוא... (במדבר א ד, וראה שם עוד)

ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם, הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים. ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר, עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד, ויקריבו אותם לפני המשכן... ויאמר ה' אל משה, נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח. (שם ז ב, וראה שם עוד)

ואם באחת יתקעו, ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל. (שם י ד)

ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו לנחל את הארץ... (שם לד יח, וראה שם עוד)

את הנשיא נשיא הוא ישב בו לאכל לחם לפני ה', מדרך אולם השער יבוא ומדרכו יצא. (יחזקאל מד ב)

ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר אל פני תרומת הקדש ואל פני אחוזת העיר מפאת ים ימה, ומפאת קדמה קדימה, ואורך לעומת אחד החלקים מגבול ים אל גבול קדימה. לארץ יהיה לו לאחזה בישראל, ולא יונו עוד נשיאי את עמי, והארץ יתנו לבית ישראל לשבטיהם. כה אמר אד-ני אלקים רב לכם נשיאי ישראל חמס ושד הסירו ומשפט וצדקה עשו הרימו גרושותיכם מעל עמי נאם אד-ני אלקים... כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת, לנשיא בישראל. ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל מועדי בית ישראל, הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל. (שם מה ז והלאה, וראה שם עוד)

ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ ועמד על מזוזת השער, ועשו הכהנים את עולתו ואת שלמיו והשתחוה על מפתן השער ויצא והשער לא יסגר עד הערב... והעולה אשר יקריב הנשיא לה' ביום השבת ששה כבשים תמימים ואיל תמים, ומנחה איפה לאיל ולכבשים מנחה מתת ידו, ושמן הין לאיפה. וביום החודש פר בן בקר תמימים וששת כבשים ואיל תמימים יהיו. ואיפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו, ושמן הין לאיפה. ובבוא הנשיא דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא... וכי יעשה הנשיא נדבה עולה או שלמים נדבה לה', ופתח לו את השער הפונה קדים ועשה את עולתו ואת שלמיו כאשר יעשה ביום השבת, ויצא וסגר את השער אחרי צאתו. (שם מו ב והלאה)

כה אמר אד-ני אלקים כי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא לבניו תהיה אחזתם היא בנחלה. וכי יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור ושבת לנשיא, אך נחלתו בניו להם תהיה. ולא יקח הנשיא מנחלת העם להונותם מאחוזתם, מאחוזתו ינחיל את בניו, למען אשר לא יפוצו עמי איש מאחוזתו. (שם שם טז)

והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחוזת העיר אל פני חמשה ועשרים אלף תרומה עד גבול קדימה וימה על פני חמשה ועשרים אלף תרומה על גבול לעומת חלקים לנשיא, והיתה תרומת הקדש ומקדש הבית בתוכו. ומאחוזת הלוים ומאחזת העיר בתוך אשר לנשיא יהיה בין גבול יהודה ובין גבול בנימין לנשיא יהיה. (שם מח כא)

זהר:

רבי יהודה פתח, והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים לאפוד ולחושן, מה השינוי, שדברים אלו הקריבו הנשיאים ולא אדם אחר, והרי כתוב כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' וכתוב ואבני שהם ואבני מלואים לאפוד ולחשן (הרי שהיא מצוה לכל אדם).

אלא אמר הקב"ה אף על פי שבכולם תלויה נדבה זו, יביאו את אלה האבנים הנשיאים, מה הטעם, הוא משום (שהאבנים) נמצאות על לב הכהן, אמר הקב"ה, יבואו הנשיאים שלבם גאה עליהם, ויביאו אבנים אלה הנמצאות על לב הכהן, ויתכפרו מגאות לבם, וכתוב, והיו על לב אהרן בבאו לפני ה', ועל כן והנשיאים הביאו את אבני השהם וגו' לכפר עליהם.

ומשום זה, אשר נשיא יחטא, ודאי, ועשה אחת מכל מצוות ה' אלקיו אשר לא תעשנה, הוא כמו שהעמדנו, שעבר על מצוות לא תעשה, או הודע אליו חטאתו, כי משום שלבו גאה עליו אינו משגיח בחטאיו, ורק אחר כך נודע לו ועשה עליו תשובה.. (ויקרא שצא)

דתניא אמר רבי שמעון, אם לא היו מקריבים אלו י"ב הנשיאים לא היה יכול העולם לעמוד לפני י"ב נשיאי ישמעאל, שכתוב, שנים עשר נשיאים לאומתם, משהקריבו (י"ב נשיאי) ישראל ניטלה השליטה מכולם, משום זה, נשיא אחד ליום. וכל מה שהקריבו כעין שלמעלה הקריבו, כדי שיתברכו כולם... (נשא קצח, ועיין שם עוד)

מכילתא:

...אין לי אלא דיין, נשיא מנין, תלמוד לומר ונשיא בעמך לא תאור, אני אקרא ונשיא בעמך לא תאור, אחד נשיא ואחד דיין במשמע, ומה תלמוד לומר אלהים לא תקלל, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. מכאן אמרו יש מדבר דבר אחד וחייב עליו משום ד' דברים, בן נשיא שקלל את האב חייב בארבעה דברים, משום נשיא, ואב, ודיין, ומשום בעמך לא תאור... ומה תלמוד לומר בעמך, בזמן שהן עושין מנהג עמך. (משפטים פרשה יט)

ספרי:

ויקריבו נשיאי ישראל, שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו, תלמוד לומר ראשי בית אבותם, ולא ראשי בית אבותם בלבד, אלא אף נשיאי שבטים, נשיאים בני נשיאים הם נשיאי המטות, שהיו ממונים עליהם במצרים, שנאמר ויכו שוטרי בני ישראל... (נשא מה, וראה עוד קרבן - נשיאים)

...מה תקיעה האמורה בעדה בפתח אהל מועד, אף תקיעה האמורה בנשיאים בפתח אהל מועד. יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה, תלמוד לומר וידבר משה אל ראשי המטות, הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם, ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמים, אף פורטני בכל דברות שבתורה שיהו נשיאים קודמים. רבי יונתן אומר אין צריך, שהרי כבר נאמר ויקרא אליהם משה, וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה, ואחרי כן נגשו בני ישראל, הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם, ופרט באחת מהם שהנשיאים קודמים, אף פורטני בכל דברות שבתורה שיהו הנשיאים קודמים, אלא מה תלמוד לומר וידבר משה אל ראשי המטות, בא הכתוב ללמדך שאין התרת נדרים אלא מפי מומחים. (בהעלותך עג)

תלמוד בבלי:

והתניא הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה... (שבת טו א)

...מיד הושיבוהו (את הלל) בראש, ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח, התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן, מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם, עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון... (פסחים סו א)

כי הא דרבי אלעזר כי הוו משדרי ליה מתנות מבי נשיאה לא הוה שקיל, כי הוה מזמני ליה לא הוה אזיל, אמר להו לא ניחא לכו דאחיה, דכתיב שונא מתנות יחיה, רבי זירא כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה לא הוה שקיל, כי הוה מזמני ליה אזיל, אמר אתייקורי דמתייקרי בי. (מגילה כח א)

...אמרו ליה רבנן גברא דחשיב כרב יהודה ליכא הכא, דלישרי לך, אלא זיל לגביה דרבי יהודה נשיאה דלישרי לך... דתניא נידוהו ואינו יודע מי נידהו ילך אצל נשיא ויתיר לו נדויו. (מועד קטן יז א)

...ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, על כל המתים כולן (קורע) מבפנים, על אביו ועל אמו קורע מבחוץ, אמר רב חסדא וכן לנשיא... נשיאה שכיב, אמר ליה רב חסדא לרב חנן בר רבא כפי אסיתא וקום עלה ואחוי קריעה לעלמא. על חכם חולץ מימין, על אב בית דין משמאל, על נשיא מכאן ומכאן. תנו רבנן ...נשיא שמת בתי מדרשות כולן בטילין, ובני כנסת נכנסין לבית הכנסת וקורין שבעה (שאין מתפללין ביחד בבית הכנסת, אלא כל אחד מתפלל בביתו), ויוצאין, רבי יהושע בן קרחה אומר, לא שילכו ויטיילו בשוק, אלא יושבין ודומין. (שם כב ב)

תנו רבנן ואלו קרעין שאין מתאחין, הקורע על אביו ועל אמו, ועל רבו שלימדו תורה, ועל נשיא ועל אב בית דין... נשיא ואב בית דין ושמועות הרעות מנלן, דכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם, וגם כל האנשים אשר אתו, ויספדו ויבכו ויצומו על הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב, שאול זה נשיא... ואמר רבי יוחנן הכל חייבין לעמוד מפני נשיא, חוץ מאבל וחולה. (שם כז ב)

דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש, כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת ובנשיא ובכהנים... בנשיא דכתיב ונתת מהודך עליו... (חגיגה טז א)

יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך, יוסף בן יוחנן אומר לסמוך, יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך, ניתאי הארבלי אומר לסמוך, יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך, שמעון בן שטח אומר לסמוך, שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך, הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם נכנס שמאי, שמאי אומר שלא לסמוך, הלל אומר לסמוך, הראשונים היו נשיאים ושניים להם אב בית דין... אי אמרת בשלמא רבי מאיר, דאמר שמעון בן שטח אב בית דין רבי יהודה בן טבאי נשיא, היינו דקא מורי הלכה בפני שמעון בן שטח, אלא אי אמרת רבנן, דאמרי יהודה בן טבאי אב בית דין שמעון בן שטח נשיא, אב בית דין בפני נשיא מי מורה הלכה... (שם)

...אמאי, קרי כאן ונשיא בעמך לא תאר, בעושה מעשה עמך, כדאמר רב פנחס משמיה דרב פפא בעושה תשובה... (יבמות כב ב)

והא אמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול... (כתובות יז א)

אמר להו רבי אבא, משום דבי נשיאה נינהו מחנפיתו להו... (שם פד ב)

...אמר להן (רבי) לחכמי ישראל אני צריך, נכנסו אצלו חכמי ישראל, אמר להן... שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא... הכי קאמר, אף על פי ששמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא... ורבי מאי טעמא עבד הכי, נהי דאינו ממלא מקום אבותיו בחכמה, ביראת חטא ממלא מקום אבותיו היה... אמר להן לבני קטון אני צריך, נכנס רבי שמעון אצלו, מסר לו סדרי נשיאות, אמר לו, בני, נהוג נשיאותך ברמים, זרוק מרה בתלמידים... (שם קג א)

ואיזהו דבר של אותה העיר, כגון הרחבה... והכותב חלקו לנשיא, רבי יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט, מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט, שהכותב לנשיא אין צריך לזכות, להדיוט צריך לזכות, וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אין צריכין לזכות, לא דברו בנשיא אלא בהוה... רבי יהודה אומר אין אנשי גליל צריכין לזכות שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן, תניא רבי יהודה אומר אנשי גליל קנטרנין היו, והיו נודרין הנאה זה מזה, עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהן לנשיא (נדרים מח א)

אמר רב אשי, אפילו למאן דאמר הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, נשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול. מיתיבי, מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם, נתן הכוס לרבי אליעזר ולא נטלו, נתנו לרבי יהושע וקיבלו, אמר לו רבי אליעזר מה זה יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו, אמר ליה מצינו גדול ממנו ששמש, אברהם גדול הדור היה, וכתוב בו והוא עומד עליהם... אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רב אשי, אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול... (קידושין לב ב)

איבעיא להו, בנו והוא רבו מהו שיעמוד אביו מפניו, תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי אני איני כדי לעמוד מפני בני אלא משום כבוד בית נשיא... (שם לג ב)

אמר רב הונא אמר רב, כל האומר תירש בת עם בת הבן, אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו... (בבא בתרא קטו ב)

אמר מר, עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, אידך למאן, אמר רב חסדא לנשיא, דכתיב והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל,אמר ליה רב פפא לאביי אימא רונגר בעלמא (שכירים לעבד לו), לא סלקא דעתך דכתיב והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחוזת העיר. (שם קכב א)

דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר... (סנהדרין ז ב)

תנו רבנן אין מעברין את השנה, אלא אם כן ירצה נשיא, ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל שלטון אחד שבסוריה, ושהה לבא, ועיברו את השנה על מנת שירצה רבן גמליאל, וכשבא רבן גמליאל ואמר רוצה אני, נמצאת שנה מעוברת. (שם יא א)

יהודה וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמי רבי ולא הוו קא אמרי ולא מידי, אמר להו אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא, כיון דאיבסום פתחו ואמרו, אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל, ואלו הן ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל. (שם לח א)

ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, אמר רב יהודה אמר רב אל תקרי גוים אלא גיים, זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים... וכשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים, ומה הם שורפין ...ובשעה שמת רבן גמליאל הזקן ושרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי. (עבודה זרה יא א)

אין חייבין על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והנשיא כיוצא בהם, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן, חוץ משמיעת הקול... אלא טעמא דרבי יוסי הגלילי מהכא, דתניא היה רבי ירמיה אומר, נאמר לא תגיע ידו ונאמר לא תשיג ידו, מי שבא לידי עניות ועשירות, יצא נשיא ומשיח שאין באין לידי עניות, נשיא דכתיב ועשה אחת מכל מצות ה' אלקיו, מי שאין על גביו אלא ה' אלקיו... (הוריות ט א, וראה שם עוד)

כהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחתו, וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו, כהן משיח מביא פר, והנשיא מביא שעיר. משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא, וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא, כהן משיח מביא פר והנשיא כהדיוט... נשיא שמביא חטאת בשגגת מעשה אינו דין שמביא חטאתו משעבר, תלמוד לומר אשר נשיא יחטא, כשהוא נשיא אין, כשהוא הדיוט לא. חטאו עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו הרי אלו כהדיוטות, רבי שמעון אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבים ומשנתמנו פטורים. איזהו נשיא, זה מלך, שנאמר מכל מצות ה' אלקיו, שאין על גביו אלא ה' אלקיו... ותניא נמי גבי נשיא כי האי גוונא, אשר נשיא יחטא, פרט לקודמות, שיכול והלא דין הוא, ומה משיח שמביא חטאתו משעבר אינו מביא על הקודמות, נשיא שאין מביא חטאתו משעבר אינו דין שלא יביא על הקודמות... תלמוד לומר אשר נשיא יחטא, שחטא והרי הוא נשיא, ולא שחטא ועודהו הדיוט... תנו רבנן, אשר נשיא יחטא, פרט לחולה, משום דהוה ליה חולה אידחי ליה מנשיאותיה, אמר רב אבדימי בר חמא, פרט לנשיא שנצטרע... תנו רבנן אשר נשיא יחטא, אמר רבן יוחנן בן זכאי, אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו... (שם ט ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן, נשיא, יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב, תלמוד לומר מכל מצוות ה' אלקיו, ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלקיו, מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלקיו, אף נשיא שאין על גביו אלא ה' אלקיו. בעא מיניה רבי מרבי חייא כגון אני מהו בשעיר, אמר ליה הרי צרתך בבבל, איתיביה מלכי ישראל ומלכי בית דוד אלו מביאים לעצמם ואלו מביאים לעצמם, אמר ליה התם לא כייפי אהדדי, הכא אנן כייפינן להו לדידהו. רב ספרא מתני הכי, בעא מיניה רבי מרבי חייא כגון אני מהו בשעיר, אמר ליה התם שבט הכא מחוקק, ותניא לא יסור שבט מיהודה זה ראש גולה שבבבל, שרודה את ישראל במקל, ומחוקק מבין רגליו, אלו בני בניו של הלל, שמלמדים תורה לישראל ברבים. (שם יא א)

בעא מיניה רבא מרב נחמן, משיח שנצטרע מהו באלמנה, מידחא דחי או מיפטר פטר, לא הוה בידיה, זימנין הוי יתיב רב פפא וקמיבעי ליה, אמר ליה הונא בריה דרב נחמן לרב פפא תנינא, אין לי אלא שעבר מחמת קריו, עבר מחמת מומין מנין, תלמוד לומר והוא, נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה. (שם יב ב)

תנו רבנן, כשהנשיא נכנס כל העם עומדים, ואין יושבין עד שאומר להם שבו... אמר רבי יוחנן בימי רבן שמעון בן גמליאל נישנית משנה זו, רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב בית דין, כי הוה רבן שמעון בן גמליאל התם, הוו קיימי כולי עלמא מקמיה, כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו, אמר רבן שמעון בן גמליאל לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו, תקין הא מתניתא... (שם יג ב, וראה שם עוד)

...אמר ליה ומשום דרב נחמן חתנא דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דרבי יוחנן... (חולין קכד א)

תלמוד ירושלמי:

מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא, כד דמך רבי יודן נשיאה אכריז רבי ינאי ומר אין כהונה היום, כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה, דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא בכנישתא דגופנא דציפורין וסאביה... (ברכות כג ב)

...הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה בן שש עשרה שנה, ונתמלא כל ראשו שיבות, והיה רבי עקיבא יושב ומצטער, ואמר, לא שהוא תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני, אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה... ושלחון גבי רבי אלעזר בן עזריה חד קצר, ואית דאמרין רבי עקיבא הוה, אמר ליה מי שהוא מזה בן מזה יזה, מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יימר למזה בן מזה מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה, אמר ליה נתרציתם, אני ואתם נשכים לפתחו של רבן גמליאל... (שם לב ב)

כשהנשיא נכנס כל העם עומדים מפניו, ואין רשות לאחד מהן לישב עד שיאמר להן שבו... רבי זעירא הוון בעיין ממניתיה ולא בעי מקבל עלוי, כד שמע ההן תנייא תני, חכם חתן נשיא גדולה מכפרת, קביל עליה ממניתיה... נשיא, בן שנה שאול במלכו, וכי בן שנה היה, אלא שנמחלו לו כל עונותיו כתינוק בן שנה. (בכורים יא ב)

..דבר אחר יצא חתן מחדרו זה הנשיא, וכלה מחפתה אב בית דין, רבי חלבו אמר לרבי יודן נשייא פוק עימן וצערך עבר. אמר רבי יוסה הדא אמרה אילין תענייתא דאנן עבדין לית אינון תעניין, למה דלית נשייא עמן. כתוב אחד אומר אל פני הפרוכת, וכתוב אחד אומר את פני פרוכת הקודש, רבי אחא אמר, איתפלגון רבי אבהו ורבנן, חד אמר חטא הנשיא הגדולה במקומה חטא הציבור אין הגדולה במקומה, וחורנא אמר לפי שחטאו הלמד ומלמד (הנשיא והעם)... (תענית ח א)

...ורבי עקיבא (סמך) את רבי מאיר ורבי שמעון, אמר ישב רבי מאיר תחילה, נתכרכמו פני רבי שמעון, אמר לו רבי עקיבה, דייך שאני ובוראך מכירין כוחך, חזרו וחלקו כבוד לבית הזה. אמרו בית דין שמינה שלא לדעת הנשיא אין מינויו מינוי, ונשיא שמינה שלא לדעת בית דין מינויו מינוי, חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנין אלא מדעת הנשיא, ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת בית דין. (סנהדרין ו א)

וריש לקיש אמר, נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלשה, ומה מחזרן ליה, אמר רבי חגיי משה אין מחזרין ליה, די קטל לון, שמע רבי יודן נשייא וכעס, שלח גנתן למיתפוס לריש לקיש טרפון, ערך לחד מוגדלא ואית דמרין להדא כפר חיטיא, למחר סלק רבי יוחנן לבית וועדא, וסלק רבי יודן נשיא לבית וועדא, אמר ליה למה לית מרי אמר לון מילא דאורייא, שרי טפח בחדא ידיה (התחיל רבי יוחנן מטפח ביד אחת), אמר ליה ובחדא טפחין, אלא אמר ליה לא ולא בן לקיש לא (לרמז שחסר לו יד אחת והוא בן לקיש, ואם אין כאן בן לקיש לא אוכל לומר בדברי תורה), אמר ליה אלא אנו מפתחה, אמר ליה בחדא מגדלא, אמר ליה למחר אנא ואת ניפוק לקדמיה... (שם ט ב, וראה שם עוד)

רבי יוחנן סלק גבי רבי יודן נשיאה, נפק לגביה בחלוקא דכיתנא, אמר ליה חזור ולבוש חלוקך דעמרא, משום מלך ביופיו וגו'... (שם יג א)

אילין דבר פזי ודבר הושעיה הוו עלין ושאלין בשלמיה דנשייא בכל יום והוון אילין דרבי הושעיה עלין קדמאי, אזלון אילין דבר פזי ואיתחתנון בנשיאותא, אתון בעון מיעול קדמי, אתון ושאלון לרבי אימי והקמות את המשכן כמשפטו, וכי יש משפט לעצים, אלא אי זה קרש זכה לינתן בצפון יינתן בצפון... (שם יט ב)

אבות דרבי נתן:

אמר רבי נתן, בשעה שנתעסק משה במלאכת המשכן לא רצה ליטול עצה מנשיאי ישראל, והיו נשיאי ישראל יושבין ושותקין, ואומרים עכשיו יצטרך לנו משה, כיון ששמעו שהעבירו קול במחנה שנאמר והמלאכה היתה דים, אמרו אוי לנו שלא היה לנו שותפות במלאכה המשכן, עמדו והוסיפו דבר גדול מעצמם, שנאמר והנשיאים הביאו את אבני השהם. (פרק יא א)

...אמר לו מה אתה צריך, אמר לו כך נשיאים משיבים, אל ירבו כמותך בישראל, אמר לו חס ושלום הוי זהיר ברוחך, מה אתה צריך... (פרק טו א)

מדרש רבה:

... אמרו לו (לאברהם) מלך את עלינו, נשיא את עלינו אלוה את עלינו... (בראשית נח ז)

...אמר לו כבת כן אמה, כדור כן נשיא, כמזבח כן כהניו... (שם פ א)

ויברך את יוסף, ריש לקיש אמר לנשיא מהלך והזקנים לפניו, על דעתיה דרבי יוחנן אנו צריכין לכבודו, על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לכבודינו. (שם צז ב)

...אלא לפי שדרכו של נשיא להיות כל חפציו משל ציבור, וזה על ידי שלא נהנה משל ציבור כלום, לפיכך הוא אומר אל תזוז אלמנותי מתוך ביתי. אמר רבי דוסתאי דלא יאמרון לה ביתא דנשיאותא הוא ישתעבד לנשיאותא... (שם ק ג)

גופא אמר רבי אידי, מתאוה היה דוד לקרבנם של נשיאים, הדא הוא דכתיב עולות מחים וגו', איזה קרבן שיש בו פרים ואלים וכבשים, אלו קרבנם של נשיאים, שנאמר ולזבח השלמים וגו', רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי אומר חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשירה שאמרו ישראל ישראל בים... רבי נחמיה אומר חביבה קרבנן של נשיאים לפני הקב"ה כשני לוחות הברית... ורבנן אמרי חביב קרבנו של אהרן לפני הקב"ה כקרבנן של נשיאים... (ויקרא ח ג)

נשא את ראש, אינו אומר פקוד, אלא נשא את ראש, לשון נשיאות, כשנמנו להתמנות על מלאכת הקדש קבלו נשיאות. (במדבר ד יא)

ויקריבו נשיאי ישראל, למה נזדרזו הנשיאים לבא ולהקריב תחלה ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שוהם ואבני מלואים באחרונה, לפי שבשעה שאמר משה כל נדיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן ולא אמר לנשיאים, היה רע בעיניהם שלא אמר להם להביא, אמרו יביאו העם מה שיביאו ומה שיחסר נמלא אנחנו, שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות... לאחר שני הימים בקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו, שכבר צוה משה ויעבירו קול במחנה וגו', והיו הנשיאים מצירים על שלא זכו בנדבת המשכן, אמרו הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן ניתן בבגדי כהן גדול, הדא הוא דכתיב והנשיאים הביאו את אבני השוהם וגו', אמר הקב"ה בני שנזדרזו יכתב שהביאו והותר, והנשיאים שנתעצלו חיסר אות אחת משמם, שכן כתיב והנשיאים חסר יו"ד, כיון שנגמר המשכן הקדימו והביאו קרבן בזריזות, הדא הוא דכתיב ויקריבו נשיאי ישראל וגו', אמרו, הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרתה שכינה במעשה ידינו... (שם יב יט)

ויקריבו נשיאי ישראל, שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו, תלמוד לומר ראשי בית אבותם, ולא ראשי בית אבות אלא אף נשיאי שבט, הדא הוא דכתיב (במדבר ז') הם נשיאי המטות נשיאים בני נשיאים, הם נשיאי המטות, הם שהיו ממונים עליהם במצרים, (שמות ה') ויכו שוטרי בני ישראל וגו', הם העומדים על הפקודים, על מנין הדגלים, כמו דכתיב (במדבר א') ואתכם יהיו איש איש למטה. (שם שם כ)

דבר אחר אכלו רעים, אלו הנשיאים, אמר רבי שמעון בן יוסניה למה קרא לנשיאים רעים, שמכיון שהיה אחד מהם מקריב קרבן וקרבנו מתקבלת, היה עושה יום טוב לאוהביו לרעיו ולקרוביו. שתו ושכרו דודים אלו הנשיאים, ולמה קרי להו דודים שהיו דודים אלו לאלו, למה אמר להם אכלו רעים שתו ושכרו דודים, אמר רבי ברכיה למלך שעשה סעודה והזמין אורחים, כיון שאכלו ושתו אמר להם תנו את המנה הזאת לבעל הבית, אף הכא באתי לגני אחותי כלה, ואף אתם אכלו שתו ושכרו דודים... דבר אחר אריתי מורי עם בשמי, אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי, כנגד ג' דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקבלם הקב"ה, ואלו הם, בכל מקום אין היחיד מתנדב בקטרת, והנשיאים הביאו כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת (במדבר ז'), בכל מקום אין היחיד מביא חטאת אלא אחר ידיעת חטאו, ואלו הביאו שעיר שלא בחטא, בכל מקום אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וכאן קרבן יחיד דוחה את השבת, הא למדנו כמה קרבן נשיאים חביב לפני הקב"ה. (שם יג ד)

...והכתיב ויהי המקריב, אמר להם אף היא אינה שמחה מפני שהיה צפוי לפני הקב"ה שהם הולכים עם קרח במחלוקתו, אמר רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי לוי בן פרטה, משל לבן פולוטמנין שגנב במרחץ, והיה הבלני מתיירא לומר לו שמו, אף על פי כן פרסמו, בחור אחד לבוש לבנים, כך אף על פי שלא פירש שמותן של נשיאים שחלקו עם קרח, והלכו עמו, פירסמן ברמז, נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם, כמה דכתיב (במדבר א') אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם וגו', אנשי שם, שזכר שמותן בדגלים, כמו דכתיב (שם) ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם וגו'. (שם שם ז)

דבר אחר וקרבנו וגו', מה ראו הנשיאים להקריב קרבנות בענין הזה, רבנן אמרין אף על פי שקרבן שוה הקריבו, כולם על דברים גדולים הקריבו, וכל אחד ואחד הקריב לפי דעתו, התחיל נחשון והקריב על סדר המלוכה, במה שהמליכו אביו על אחיו כמו דכתיב (בראשית מ"ט) יהודה אתה יודוך אחיך וגו'... הקערה והמזרק הקריב כנגד מלכות בית דוד שעתידים לעמוד ממנו שמלכו בכיפה בים וביבשה... (שם שם יג, וראה שם עוד, וערך קרבן-נשיאים)

ביום השלישי נשיא לבני זבולון, למה בכל הנשיאים מזכיר שבטם ואחר כך מזכיר שמותם וביהודה ויששכר מזכיר שם נשיאיהם תחלה, ואחר כך מזכיר שמותם, לפי שנחשון היה מלך ונתנאל היה מלכה של תורה, כמו דכתיב (משלי ח') בי מלכים ימלוכו, ובכל מקום המלך מקדים לעמו... למה בכל הנשיאים כתיב שם נשיא, ונחשון אינו קרוי נשיא, לפי שהקריב תחלה, שאם בא להתגאות על הנשיאים האחרים לומר שאני מלך עליכם, שאני הקרבתי תחלה, הם יאמרו לו אין אתה אלא הדיוט, שכולם קרואים נשיא נשיא ואתה לא נקראת נשיא... (שם שם טז)

...ויקח קרח, על ידי מה נחלק, על ידי אליצפן בן אחי אביו שנעשה נשיא על משפחתו, אמר קרח ד' אחים היו אחי אבא, שנאמר (שמות ו') ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל, עמרם הבכור, זכה אהרן בנו לגדולה, ומשה למלכות, מי ראוי ליטול את השניה, לא השני, שנאמר ובני קהת עמרם ויצהר, אני בנו של יצהר הייתי ראוי להיות נשיא על משפחתי... (שם יח א)

דבר אחר זה שאמר הכתוב כרובם כן חטאו לי מהו כרובם, אמר רבי שמואל בר נחמני, שכל מה שהגדולים עושין הדור עושה, כיצד, הנשיא מתיר ואב בית דין אומר הנשיא מתיר ואני אוסר, והדיינים אומרים אב בית דין מתיר ואנו אוסרים, ושאר הדור אומרים הדיינים מתירין ואנו אוסרין, מי גרם לכל הדור לחטא, הנשיא שחטא תחלה. (דברים ב יב)

לראות הוללות וסכלות, רבי חנינא בר פפא אומר הוללות זו הוללות של נשיאות, וסכלות זו הטרחות. קהלת ב יד)

מדרש תנחומא:

אמר להם הרבו עלי מאד מהר ומתן, אני יודע שאברהם זקינה נשיא היה, ואני נשיא הארץ, אמר לו לא נשיא נקרא, אלא שור, שנאמר (בראשית י"ח) ואל הבקר רץ אברהם, ורב תבואות בכח שור, ואתה חמור, ואי אפשר לחרוש בשור ובחמור... (וישלח ז)

ויקריבו נשיאי ישראל, את מוצא בשעה שהכריז משה ואמר קחו מאתכם תרומה (שמות ל"ה), מה עשו הנשיאים, אמרו, לא היה משה יודע לומר לנו אלא שנעשה את המשכן, מה עשו לא נתנו נדבה, אמרו, אלו עושין את המשכן, ולנו הוא אומר שניתן נדבה, אמר להם הקב"ה, חייכם, שאני מודיע לכם שאיני צריך לכם, מה כתיב שם והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר... (נשא כז)

...אלא אמר רבי אלעזר, נאמר כאן פני זקן ויראת, ונאמר להלן איננו ירא מלפני האלקים, לכך חייב אדם להקדים לו שלום בכניסה וביציאה, ולנהוג בו מורא וכבוד, שנאמר (דברים ו') את ה' אלקיך תירא, ותניא את לרבות את בעלי תורה, שאין לך מדה אחרת כיוצא בה, וכן הוא אומר (שם א') ואתן אותם ראשים על העם, מכאן את למד, שתנהוג בו מנהג נשיאות, לעמוד מפניו ולהקדימו לכל דבר של גדולה. (בהעלותך יא)

פרקי דרבי אליעזר:

...שכל נשיא וגדול שעמד בישראל נקרא שמו אפרת, שנאמר (מלכים א' י"א) ירבעם בן נבט אפרתי... רבי אומר כל הנשיאים לא נשתתפו במעשה העגל, שנאמר (שמות כ"ד) ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ואין אצילי אלא הנשיאים, לפיכך זכו לראות פני השכינה... (פרק מה)

תנא דבי אליהו זוטא:

...הגרע והבלן והבורסקי אין מעמידין מהם לא מלך ולא נשיא ולא כהן גדול, ואין מוסרין להם דבר שיש בו שררה לרבים... (פרק טז)

שוחר טוב:

רבי שמואל ברבי אבהו אמר, זקן שנמצא בו דבר של דופי אין מורידין אותו מגדולתו, אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך, נשיא מאי, רבי יוחנן אמר מעבירין אותו, רבי שמואל בר רב יצחק מייתי לה מהכא, אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה', מעבירין כתיב, מעבירין אותו ומחזירין ליה, אמר רב חגי, משה, אין מחזירין אותו, דהוא קטיל להון, רבי שמעון בן לקיש אמר אף מלקין אותו, שמע רבי יהודה נשיאה וכעס, ערק רבי שמעון בן לקיש ונפק ליה למגדל צבועיא, קם ליה רבי יוחנן ולא נחת לתנוייא, קם עמיה רבי יהודה נשיאה אמר ליה למה לא נחית לתנויא, אמר ליה מפתחא יהיב במגדל צבועיא... (מדרש שמואל פרשה ז, והשוה תלמוד ירושלמי לעיל)

תרגום יונתן:

וענני שמיא אזלין לפישון ודליין מתמן ית אבני בורלות חילא... ומחתן יתהון באנפי מדבחא, אזלין רברבני ישראל ומיתן להון. (שמות לה כז)

רש"י:

ויקצף משה על פקודי החיל - ממונים על החיל, ללמדך שכל סרחון הדור תלוי בגדולים, שיש כח בידם למחות. (במדבר לא יד)

אשר ינחלו לכם - בשבילכם, כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו, ונחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים, ובורר לכל אחד ואחד חלק הגון, ומה שהם עושין יהיה עשוי. (שם לד יז)

ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש - וכדלקמן שחולק את ארץ ישראל ממזרח למערב לי"ג רצועות, י"ב לי"ב שבטים, כל אחת רוחב כ"ה אלף קנים, ורצועה אחת תרומה ממזרח למערב, ובאמצעיתה ב' החלקים האלה. (יחזקאל מה ז)

ועל הנשיא - לדעתי הכהן הגדול, ושמעתי משם רבי מנחם שבמלך מדבר. (שם שם יז)

והנשיא - כשנכנס לעמד בפשפש דרומי של היכל יעשה קפנדריא עם העם, ולא יבא דרך שער המזרחי. (שם מו י)

ופתח לו - אינו נכנס בו, אלא עומד שם והשתחוה ויצא ויסגרוהו, אבל בשבת ישאר פתוח, שעם הארץ ישתחוו בו... (שם שם יב)

והנותר - באורך התרומה הגדולה למזרח ולמערב, כל רוחב הרצועה בין יהודה ובנימין לנשיא. (שם מח כא)

אבן עזרא:

קרואי העדה - הטעם שהעדה לא יעשו דבר עד שיקראום. (במדבר א טז)

רמב"ן:

ונשיא בעמך - הנישא על העם והוא המלך, והזהיר שלא יאור אותו כאשר יחייב אותו במשפטו. ועל דעת רבותינו בגמרא, אלהים לא תקלל, אזהרה על ברכת השם אפילו בכינוי, והנה הזהיר על המלך העליון יתברך ועל המולך בארץ, ולא נתבאר אם יכנס בכלל הנשיא ראש סנהדרי גדולה שנקרא נשיא בגמרא, והרב רבי משה אמר, שהוא נכלל באזהרה הזו, וכן נראה לי ממה ששאל רבי יהודה הנשיא על עצמו כגון אני מה אני בשעיר וכו', ואם כן יאמר לא תאור כל נשיא בעם שהוא ראש השררה על כל ישראל, בין שתהיה השררה ההיא בממשלת מלכות בין שתהיה ממשלת תורה, כי נשיא הסנהדרין הוא במעלה העליונה בשררת התורה. (שמות כב כז)

אשר נשיא יחטא - ...וטעם ה' אלקיו, לאמר כי אף על פי שהוא המלך האדון שאין עליו מורא בשר ודם, יש לו לירא מה' אלקיו, כי הוא אדוני האדונים, וכן למען ילמד ליראה את ה' אלקיו, כלומר, שישים אל לבו כי יש עליו עליון שהוא אלקיו, אשר בידו נפשו וממלכתו. (ויקרא ד כג)

אל ראשי המטות - ...וראשי המטות לבני ישראל הם נשיאי הדגלים שהעמידו אותם המטות על דגליהם אחר שמתו נחשון בן עמינדב וחבריו, ואפשר שהיו הנזכרים בפרשת הנחלה אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ, או שהיו אחרים, כי שם ידבר הכתוב על העתיד... וירמוז עוד על מדרש רבותינו כי לראשי המטות יד ושם בנדרים יותר משאר העם, שיחיד מומחה מתיר הנדר... (במדבר ל ב)

אתם נצבים - ...וחזר ופרט זקניכם ושוטריכם שהם ראשיכם, כי זקן ונשוא פנים הוא הראש, וכן אמר הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם, כי כל איש אשר לו שררה ומינוי על הצבור יקרא ראש, נאמר בנשיאים ראשי אלפי ישראל, כי הם במעלה הגדולה לכל אלפי ישראל, ונאמר במרגלים ראשי בני ישראל הם, שהם ראשים בבני ישראל, לא ראשים לכל בני ישראל, וכלם בכלל ראשיכם... (דברים כט ט)

רד"ק:

רב לכם - זמן רב מלכי יהודה שלפני החורבן, הרימו גרושותיכן - המסים שאתם גורשים ומטילים עליהם, מאזני צדק - הוא עוון המלכים שאינם מוחים וגם ידם במעל. (יחזקאל מה ט)

והנשיא בתוכם - כבודו והדרו לבא עמהם, שברוב עם הדרת מלך. (שם מו י)

משנה תורה:

ראה את הנשיא עומד מלפניו מלא עיניו, ואינו יושב עד שישב במקומו או עד שיתכסה מעיניו, והנשיא שמחל על כבודו כבודו מחול. כשהנשיא נכנס כל העם עומדים ואינן יושבין עד שיאמר להם שבו... (תלמוד תורה פרק ו ו)

בראשונה היה כל מי שנסמך סומך לתלמידיו, וחכמים חלקו כבוד להלל הזקן, והתקינו שלא יהא אדם נסמך אלא ברשות הנשיא, ושלא יהא הנשיא סומך אלא אם כן היה אב בית דין עמו, ושלא יהיה אב בית דין סומך אלא אם כן היה הנשיא עמו, אבל שאר החבורה יש לכל אחד מהם לסמוך ברשות הנשיא. (סנהדרין ד ה)

נשיא שמת הכל מטמאין לו, אפילו כהנים, עשאוהו כמת מצוה לכל, מפני שהכל חייבין בכבודו, והכל אוננין עליו. (אבל ג י)

וכדרך שקורע אדם על אביו ועל אמו כך חייב לקרוע... ועל הנשיא... (שם ט ב)

נשיא שמת הכל קורעין עליו, וחולצין שתי הידים מכאן ומכאן, ובכל בתי מדרשות בטלים, ובני בית הכנסת נכנסין בשבת לבית הכנסת וקורין שבעה, ולא יטיילו בשוק אלא יושבין משפחות משפחות דוים כל היום. (שם שם טו)

רבינו בחיי:

אלה שמות האנשים - ...ויש לשאול כיון שהיו כולם נשיאים נשיא אחד נשיא אחד ממטה ומטה, למה לא הזכיר עד עתה נשיא אלא מדן ואילך. ואפשר לומר כי לא הוצרך להזכיר הנשיא בכלב כי היה מפורסם מן המרגלים, שכתוב שם (במדבר ע"ג) כל נשיא בהם, ובשמעון לפי שזמרי בן סלוא היה נשיאם, לכך לא זכה שבט שמעון להקרא עליו נשיא, אפילו אחרי מות זמרי, ובבנימין לא הזכיר גם כן מפני פלגש בגבעה. ואמרו במדרש תנחומא אלידד בן כסלון זה אלדד חבירו של מידד שהיו נביאים, וכיון שהיה נביא לא הוצרך הכתוב לקראו נשיא. (במדבר לד יז)

בעל הטורים:

ואתכם יהיו - ג' ואתכם, ואתכם בני אדוניכם, ואתכם הרכב והסוסים (מלכים ב' י'), שאלו השנים עשר היו גדולין שבשבטים, כדכתיב ואתכם בני אדוניכם, והיו שרי אלפים, כדכתיב ואתכם הרכב והסוסים. (במדבר א ד)

שלומיאל - בגימטריא זמרי בן סלוא. (שם כה יד)

כל איש ישראל - וסמיך ליה טפכם, לומר שיהו ישראל בעיני הראשים לנהלם ולהדריכם כטפם. (דברים כט י)

אברבנאל:

ועמד על מזוזת השער - של עזרת נשים, ויש אומרים של היכל. (יחזקאל מו ב)

נחלתו לבניו - הנחלה המיוחדת שקבל כנשיא, מפני מה שטרח בכבוש הארץ וחלוקתה. (שם שם יז)

ספורנו:

ויקח משה את עצמות יוסף - בהיותו אז נשיא הדור. כי השבע השביע - והנה חיוב הדור מוטל על נשיאו. (שמות יד יט)

אשר נשיא יחטא - כי אמנם זה דבר מצוי שיחטא, כאמרו וישמן ישורון ויבעט... (ויקרא ד כב)

ראשיכם - ראשיכם שהם שבטיכם, שבט המושלים, והם הנשיאים והשרים אשר בידם שבט המושל, וזקניכם הם השופטים, ושוטריכם אשר להם כח להכריח בעלי הדין, ועל כל אלו הראשים מוטל להורות להמון מה טוב להם שיקבלו עליהם או ימאנו. (דברים כט ט)

אלשיך:

אשר נקבו בשמות - אם לא כן לא היה לוקח אותם כדי שלא להטיל קנאה, וגם לקחם קודם שהקהיל את העדה, שלא יתחמץ לב טובים כמוהם על שלא נבחרו הם במעמד הכל. (במדבר א יז)

רמ"ע מפאנו:

ומלתא אגב ארחין מבעי לן למנדע דאף על גב דתניא בספרי בפרשת המלך שכל פרנסי ישראל בניהם עומדים תחתיהם, ובתורת כהנים יליף מדכתיב גבי כהן גדול "ואשר ימלא את ידו" דבעי ממלא דסגיי ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה, הני מילי בכתר כהונה וכתר מלכות וכל דדמי ליה כגון שררותא דמתא, אבל גבי נשיא ואב בית דין כיון שכתר תורה מונח בקרן זוית הרוצה יבא ויטול אין הדבר כן מדין התורה, לפיכך לא מצינו בנשיאים הראשונים שיהיו מנחילים כתריהם לבניהם אלא מהלל ואילך... ואפשר שכיון שקלקלו עבדי חשמונאי בבית שני ועמדו הורדוס ובניו וחטפו להם על ישראל מלכות שאינה הוגנת, התקינו בית דין שיהא כתר תורה משלים לכתר מלכות להושיב הבן על כסא אביו. וכבר זכרנו בסוף החלק הא' מלתא יתירתא דהוה בהלל והסכים הקב"ה על ידם שזכו לשלשלת יוחסין גדולה והיו כלם ראוים לנשיאות, והיינו דקא בעי רבי מה אני בשעיר בסוף הוריות. ובימי רבן גמליאל נשנית מתניתא דפרק לפני עדיהן כשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים... ואחריו נמשכו לקרא לנשיאים בשם רבן, כמו רבן גמליאל ולכבודו היו מזכירין את זקנו בשם רבן גמליאל הזקן. ואחריו רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבי שחשש הרבה לכבוד הנשיאות במסכת הוריות... (מאמר חקור דין חלק ב פרק יט)

מהר"ל:

...וענין זה כי הוא יתברך מלך ונשיא של הנמצאים, וההפרש שיש בין הנשיא ובין המלך, כי הנשיא העם תחתיו מצד מעלתו והתנשאות אשר יש לו, שלכך נקרא נשיא מצד המעלה שיש לו, והוא מתנשא עליהם, אבל המלך מושל בעם נבדל מן העם, ולכך מעלתו יותר גדולה מהנשיא, אשר מצד מעלתו והתנשאות שלו בלבד ראוי להיות העם תחתיו, ואינו נבדל מהם... (גבורות ה' הקדמה ג)

...ועיקר השלום היה בישראל על ידי הנשיאים, כי הנשיא עושה שלום בין שבטו בין איש לאיש, וכאשר אלו שנים עשר נשיאים יש להם חבור וקשור ביחד, אז הוא שלום לגמרי, כאשר ראוי להיות שלום. וכבר שמעתי בקבלה מרבותי, כי לכך נסמכה פרשת הנשיאים אל פרשת יברכך ה' וישמרך, לומר כי השלום הזה שנותן השם יתברך יהיה על ידי הנשיאים, כאשר יהיו בחבור יחד, ולפיכך מזכיר פרשת נשיאים והקרבתם זה אחר זה... (דרשה לשבת הגדול, ד"ה ונזכר פרשת שלמים)

כלי יקר:

איש למטה - לכל שבט היה איש לנהוג ביד רמה, ראש לבית אבותיו - וגם לקרובים ביותר היה נשיא עליהם, ואינו מעדיפם על האחרים... (במדבר א ד)

אתם נצבים - ...אבל אם היו הגדולים תמיד מייסרים הפושעים, אז היו יראים לעשות אפילו בצנעה, פן יודע הדבר, ואם כן דין הוא, שבכל חטא יד הסגנים במעל ראשונה, כי כל סבה קודם למסובב, ועל כן תאמר וממקדשי תחלו, ממקודשי, שבידם שבט מושלים, ועל כן אמרו רז"ל מלך נכנס לדין תחלה, כי מי יוכל ויחוש חוץ ממנו להטיל מורא שמים על הבריות... וכל החשוב זולתו נכנס לדין קודם, על כן סדרם משה במסורת הברית הזאת בזה האופן, והקדים הראשים שקודמים לזקנים בכל מקום, כי יותר נשמעים אל מי שיכריחם על העשיה בחזקת היד, ממה שמוכיחם בדבור... (דברים כט ט) 

אור החיים:

אם יש את נפשכם - כי בתשובתם נשיא אלקים וגו' יש שתי אפשרויות, שאין חזקתו חזקה כהני בי ריש גלותא התקיפים, או חזקתו חזקה, כי אינו תקיף וחשוד כמותם... (בראשית כג ח)

אל ראשי המטות - לפי שהקדים העדה לנשיאים בחצוצרות, תלמוד לומר כאן שנשיאים קודמים... (במדבר ל ב)

מלבי"ם:

אלה קריאי העדה - באר הטעם מה שבחר באנשים האלה, שזה א' מפני שהיו ראשי סנהדראות שבדברים גדולים היה צריך שיהיו על פי מלך ונביא וכהן גדול וסנהדרין, היה משה המלך והנביא ואהרן הכהן הגדול, והנשיאים היו ראשי סנהדרין, כי סתם עדה הוא כשהסנהדרין בראשם. ב' מצד שהם נשיאי מטות אבותם, והם היו מזומנים לחלק את הארץ לפי מספר אנשי השבט, ג' מצד שהם ראשי אלפי ישראל, והיו צריכים לסדר צבא המלחמה כל אחד תחת שר האלף שלו. (שם א טז)

ויקריבו נשיאי ישראל - הנה מה שאמר ראשי בית אבותם סותר למה שקראם בשם נשיאים, שראש בית אב הוא פחות מנשיא השבט, שמורה שהוא על השבט כולו, וראש בית אב הוא רק על משפחה... ועל כן פירשו חז"ל שמה שאמר ראשי בית אבותם, היינו שקודם שנתמנו לנשיאי השבט היו ראשי בית אב, וכמו שאמר הם נשיאי המטות, מוסב על בית אבותם, שאבותם הם היו אז נשיאי המטות בעת שהיו הם ראשי בית אבות, ומה שאמר ולא ראשי בית אבותם לבד, רוצה לומר שלא תאמר שאז היו רק ראשי בית אבותם, שאבותם היו הדיוטות, אלא שאבותם היו אז נשיאי שבטים, ואם כן היו הם עתה נשיאים בני נשיאים. ומה שאמר הם העומדים על הפקודים, רוצה לומר שבעת שהם היו ראשי בית אב היו ממונים על הפקודים, רוצה לומר על השוטרים שהיו מופקדים על המלאכה במצרים... (שם ז ב)

יש הבדל בין תואר נשיא ובין תואר משיח, ששם נשיא הוא שם מצטרף כמו אדון, עבד, וכדומה, ולא נקרא בשם נשיא רק בעת כשהוא נשיא בעמו לא אחר שעבר מהנשיאות, אבל שם משיח בא על שנמשח בשמן המשחה, בין שעובד ובין שאינו עובד עוד. (הכרמל)

רש"ר הירש:

נשיאים - המלך בישראל איננו קרוי שר, אלא נשיא, וכשמו כן הוא, כענן מתנשא, והוא נישא מעל עמו, מרוח עמו הוא שותה, ומטר יערוף לקח לאומתו... (בראשית יז כ)

כל נשיא בהם - לא נשיאי המטות, כי אם עומדים בהם, בקרב בעם, אך נשיאים בהם על ידי מעלותיהם האישיות. (במדבר יג ב)

בהתאסף ראשי עם - אם הראשים נאספים אל התורה, רק אז תתכן אחדות בעם. (דברים לג ה)

העמק דבר:

נשיא - הוא מנהיג המדינה בחכמה, והמנהיג בעניני אלוקות יקרא איש האלקים, ואברהם אבינו היה שניהם, כדאיתא בבבא בתרא נ"א. (בראשית כג ו)

וישם את אפרים - גם בזכרון השם לפני מנשה, ללמדנו כבוד התורה, שראוי להקדים כבוד התורה לפני כבוד ההנהגה, ואינו דומה ליששכר וזבולון, ששם זבולון הוא הגורם, וכן הדין לדור דור. (שם מח כ)

למשפחותם - הקפיד שהראשים יהיו מאותו השבט,אבל בפנחס לא הקפיד, וסמך לבית אבות למבן כ' ומעלה, ששם היו ראשים משבט אחר, כיאיר מיהודה על מנשה, וכאן לכבוד שכינה ההולכת עמם הוצרכו שיהיו איש על שבטו. (במדבר א ב)

ראשי אלפי - אלפי שייך רק באנשי המלחמה, רוצה לומר שהיו מוכשרים גם לעמוד בראש אלפי הצבא. (שם שם טז)

לא חמור - שהעוסק בצרכי צבור אינו דרך חסידות שלא יאכל משלהם, שהרי יהיה מוכרח לעסוק באותו זמן בצרכיו ולא בצרכי צבור, ורק החמור לא לקח מהם, שהרי אין צורך שאשתו ובניו יהיו במצרים. (שם טז טו)

...ולא כתב באלו נשיא, כי נבחרו רק לחלוקת הארץ. (שם לד יט)

ויהי בישורון - מסביר עתה אופני ההנהגה, הא' המעורב בטבע ונקרא מלכות, והב' שלמעלה מהטבע, שהיא לאלו הדבקים עם קונם, שאינו מתנהג עם הקרובים למלכות על פי חוקי המלוכה, ושנקראת תפארת, ובין שניהם כח הכשוף, ואמר אף על פי שהיה בישורון - עליוני המעלה בישראל, כיהושע וזקנים, בכל זאת היתה ההנהגה בטבע, כי יחד שבטי - הפרנס נגרר אחר הדור, כבתענית ס"פ ב', ובמקום שאפשר גם לפי הטבע תלוי בזכות הדור. (דברים לג ה)

תורה תמימה:

ונתת מהודך - דרש רבי יהודה בר נחמני, כל המסתכל בנשיא עיניו כהות, חגיגה ט"ז ב', שאמרו פני משה כחמה, והמסתכל בה עיניו כהות, והטעם מפני הוד הפנים, וכן בהוד נשיא השראת קדושה עליונה, ונראה שאיסור זה רק בהסתכלות עיונית ותמידית, אבל ראיה שטחית מצוה, וכתוב והיו עיניך רואות את מוריך. (במדבר כז כ)

שפת אמת:

בענין קריאת חנוכת המזבח בחנוכה, וגם הרמז שסמך פרשת בהעלותך לחנוכת הנשיאים, יש לומר כי בכח השמחה של חנוכת הנשיאים נשאר לנו נרות חנוכה שהם הארות המתנוצצים גם עתה מנרות המנורה, כדכתיב טוב אחרית דבר מראשיתו, ועל ידי שהיה הראשית בכוונה שלימה, נשאר ממנו לעולם... (חנוכה תרמ"ד)

בחנוכה קורין בנשיאים, דכתיב זאת חנוכת המזבח וגו' מאת נשיאי ישראל. העיד הכתוב כי חלה קדושה על המשכן בכח התקרבות הנשיאים, כי כל בנין המשכן ומקדש היה עדות שיש למעשה בני ישראל חלק בקדושה עליונה, כמו שאמרו בגמרא... (שם תרנ"ו)

במדרש, שבט לוי לא היה בחנוכת הנשיאים, וניחם הקב"ה לאהרן במנורה. והענין שהנשיאים נתפעלו על ידי המשכן, כמו שכתוב ויקריבו נשיאי ישראל וכו', שהרגישו הארת הקדושה בהקמת המשכן, אבל הלוים הם בעצמם בכללי כלי המקדש... (שם בהעלותך תרס"ב)

כל נשיא בהם - מהם הוה ליה למימר, גם היו נשיאים אחרים נחשון וחביריו, אך יש נשיאים מלבר ונשיאים מלגאו, וכאן היו צריכין לשלוח אנשים להיות מעשיהם כמעשה כלל ישראל ממש, וזה שאמר כל נשיא בהם כנ"ל. (שם שלח לך תרל"ה)

שם משמואל:

...נראה דדעת הנשיאים היתה, שמקודם יעשו ישראל בעצמם כל מה שבכחם, אך במה שלא תהיה דעת הציבור מגעת, ותחסר בהם החיות, ובלי דחילו ורחימו לא פרחי לעילא, ישלימו הם ויעלו את כל מעשיהם, שיהיו לרצון לפני אדון כל, זהו ומה שמחסרין אנו משלימים. אבל באמת השלימו הציבור את הכל מעצמם, אז התחכמו הנשיאים להביא את אבני השוהם, והענין הוא על פי מה שכתב הרב מלאדי בספר ליקוטי התורה, שאבן השוהם הוא אשר נהפך מחומריות וחשכת האבן על ידי נצוצי השמש להיות מאיר ובא, וזה עשו הנשיאים שבכח קדושתם, שהם ראשי אלפי ישראל פעלו על עבודת הציבור בניצוצי אור שלהם. עד שנהפך כל צד חומריות שהיה עוד בעבודתם להיות זך ומצוחצח כעין השוהם. אבל באמת לא יצאו בזה הנשיאים ידי חובתם, כי אלמלא הציבור עצמם השיגה ידם לעבוד עבודתם לפני הבורא ית"ש, לא היה כלום, וכן חובת הנשיאים וכך יפה להם שהם יתחילו ויעשו דרך, עד שכל איש ואיש יהיה בכחו לעשות בעצמו... (שמות ויקהל תע"ר)

יש לעיין בקרבן הנשיאים, שכתובין המנחות קודם לזבחים, מה שאינו כן בכל התורה... ונראה על פי מה שהגדנו כבר בשם נשיא, שהוראתו לשון הגבהה, אבל לא שהוא מוגבה אלא מגביה את אחרים, ועל כן נקרא נשיא ביו"ד, ולא נשוא בוא"ו, והוא על פי דקדוק הש"ס (מגילה י') הוא אינו שש אבל אחרים משיש, ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש, והכי נמי דכוותה, וכך היתה עבודת הנשיאים להגביה אפילו את הדברים הנמוכים ביותר, וזהו הענין שהביאו העגלות והבקר לשאת את המשכן, ולכאורה אינו מובן, מאחר שהכוונה היתה מתחילה לשאת הכל בכתף, והמשא בכתף חשוב יותר, ושעל כן משה רבינו ע"ה לא רצה לקבל מהם עד שנאמר לו מפי הגבורה... למה עלה על דעת הנשיאים לנדב העגלות והבקר לכהות אור חשיבות המצוה. אך נראה דהנה במדרש (פרשה י"ב כ"ג) שהבקר היו קיימים עד גלגל, ויש שאומרים עד בית עולמים, ויש אומרים עדיין הם קיימין, מוכרח שנמשך עליהם קדושה עליונה גבוהה מאד, ויש לומר שהיה זה לפועל דמיוני לקדושת גוף ישראל, שהגוף והחומר של ישראל יהיה מוגבה ומוכן לשכינה, וקל וחומר מהבקר לנפש הבהמית שבישראל, ונאותה נדבה מיוחדת זו לנשיאים כפי מסת תעודתם.

והנה זבח ונסכים לעולם הזבח קודם, שנקל להגביה את הנפש החיונית מנפש הצומחת שבנסכים, ומן הקל יבא אל החמור, אך הנשיאים שכל עבודתם היתה להגביה את היותר נמוך, חביבה להו הגבהת המנחות קודם, ועל כן היה ראשית הנדבה במנחות, שהיה מורה על ענינם. (במדבר נשא תרע"ח)

והנה הנשיאים איתא במדרש שי"ב נשיאים הם לעומת י"ב מזלות, ועל כן יש לומר כמו שהמזלות משפיעים השכל במוח האדם, כן היה נמי ענין הנשיאים ליישר את ישראל בבחינת השכל שבמוח, וכבר הגדנו שלשון נשיאים פירושו מנשאים את אחרים... פירושו שהם מנשאים את ראש ישראל, ונשיאת ראש היא בשכל שמשכנו במוח שבראש, ועל כן נקראים ראשי אלפי ישראל... (שם בהעלותך תרע"ד)