נשמה      גלגול  

 

הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלוש עם גבר. להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים. (איוב לג כט)

זהר:

אמר רבי חזקיה, אם תאמר שכל הגופים שבעולם יקומו לתחיה ויתעוררו מעפר, יש לשאול, אלו הגופים שנוטעו בנשמה אחת, (דהיינו שנשמה אחת נתגלגלה בכמה גופים, בזה אחר זה, כנודע), מה יהיה מהם, (אם יקומו כולם לתחיית המתים או האחרון בלבד). אמר רבי יוסי, אלו הגופים שלא זכו במעשים טובים, ולא הצליחו (להשלים הנשמה), הרי הם כמו שלא היו, כמו שהם עץ יבש בעולם ההוא, כן הם יהיו לעת תחית המתים, ורק גוף אחרון, שנוטע והצליח וקבל שרשיו הרוחניים כראוי, הוא יקום לתחית המתים. ועליו כתוב, והיה כעץ שתול על מים וגו' והיה עלהו רענן וגו', כי עשה פירות, (דהיינו מעשים טובים), ונטע שרשים כראוי, (למעלה בעולם העליון, שמכל מצוה מתגלה כנגדה שורש רוחני למעלה כנודע). וגוף הקודם שלא עשה פירות ולא נטע שרשים, עליו כתוב, והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב וגו', כי יבא טוב, זהו תחיית המתים... (חיי שרה רז)

תא חזי, הקב"ה נוטע אילנות בעולם הזה, אם מצליחים טוב, לא הצליחו, עוקר אותם ושותל אותם (במקום אחר), אפילו הרבה פעמים, ועל כן כל דרכיו של הקב"ה כולם הם לטוב ולתקן העולם. (פירוש אם האדם אינו זוכה להשתלם בפעם הראשון בחייו, אז הוא בא בגלגול בעולם הזה פעם שנית, וכן הרבה פעמים עד שמשתלם).

בא אל אשת אחיך... אלא עיקר הדבר והקם זרע, משום שזרע ההוא נצרך שהדבר יתתקן, ולהכין גולם שיקבל תקון כראוי, שלא יפרד הגזע משורשו. וזה שאמר ואדם אל עפר ישוב... וכשנתתקן לאחר כך כראוי, על ידי הגלגול הנזכר הם משובחים בעולם הבא, כי הקב"ה חפץ בהם, ועל כן כתוב ושבח אני את המתים שכבר מתו, בדיוק, מן החיים אשר המה חיים עדנה (בדיוק על ידי מה שמתגלגלים בחיים וחזרו לימי עידון), מהו עדנה, הוא כמו שאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה, וכתוב, ישוב לימי עלומיו, דהיינו ימי עידון ונעורים, שחזר להם בסבת הגלגול.

וטוב משניהם את אשר עדן לא היה, שלא שב לימי עלומיו, (שלא נתגלגל), כי הוא צדיק גמור, שאינו צריך להתתקן (בגלגול), ואינו סובל מעונות הראשונים, (כי המתגלגל סובל מעונות שעשה בגלגול הקודם), כי הקב"ה נתן לו מקום מתוקן בעולם הבא כראוי.

תא חזי מה כתוב, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וגו', שהוא כמו שאמרנו, (שבאו בגלגול להתתקן), משום שהקב"ה עושה חסד ואינו רוצה לכלות העולם, אלא כמו שאמרנו, (שהרשעים מתתקנים על ידי גלגול), וכל דרכיו אמת וחסד להטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא. אשרי חלקם של הצדיקים ההולכים בדרך האמת, עליהם כתוב, צדיקים ירשו ארץ. (וישב קעו)

פקד עוון אבות על בנים וגו', (והרי כתוב ובנים לא יומתו על אבות, ואומר) שהוא אילן אחד (דהיינו נשמה אחת), שנטע פעם אחת ושתי פעמים ושלש פעמים וארבע, (כלומר שנתגלגלה ובאה בארבעה גופים), נפקד על עונות הראשונים (בגלגול הרביעי)... כשלא נתקן ולא דאג להתתקן, (ועל כן נענש על הגלגולים הראשונים), וכן להיפך מזה, אילן שנתקן כראוי (במשך זמן הגלגולים), ועומד על קיומו, (אז כתוב עליו) ועושה חסד וגו'. (יתרו תקיח)

פתח רבי שמעון ואמר, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, התרגום, ואילין דיניא דתסדר קדמיהון. אלו הם סדרים של גלגול, (כי משפטים פירושו דינים, דהיינו) דינים של נשמות (החוזרות ומתגלגלות לעולם הזה), הנידונות כל אחת ואחת לפי עונשה.

כי תקנה עבד עברי שש שנים וגו', (אמר להם רבי שמעון) חברים, כאן הזמן לגלות כמה סודות נסתרים של גלגול, כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד, היינו כשהנשמה מתחייבת בגלגול, (או מחמת עונות, או שלא השלימה בחייה התורה ומצוות), מחייבים אותה לחזור לעולם הזה ולהתלבש בגוף, דהיינו לחזור ולהולד ולהשלים המוטל עליה בשבעים שנות חיים בעולם הזה). אם היא מצד מטטרון, (שבעולם הבריאה), הכלול שש מדרגות חג"ת נה"י, כתוב בו שש שנים יעבד, אינה מתחייבת בגלגולים אלא עד שמשלמת לתקן שש מדרגות, (חג"ת נה"י), מאותו המקום שנלקחה משם, (דהיינו מטטרון).

אבל אם הנשמה היא מצד השכינה, (שהיא שביעית, דהיינו מלכות דאצילות השביעית לחג"ת נה"י דאצילות), ודאי מה כתוב, ובשביעית יצא לחפשי חנם, כי צדיק (שזכה לנשמה ממלכות דאצילות), אין בו מלאכה, (שהוא בחינת שבת, שאין מלאכה, דהיינו בירורי מוחין נוהג בו), וכיון שאין בו מלאכה, אין בו שעבוד, והנשמה שהיא משם, נאמר בה ובשביעית יצא לחפשי חנם אין בה שעבוד...

אמר לו (רבי שמעון) סבא סבא, ואתה שואל זה, כי ודאי על נשמה של צדיק נאמר, (שהיא מאצילות), שאף על פי שנתחייב לרדת בגלגול בכל אלו, אפילו בעבד ואמה, ובבהמות שהם אופנים, (דהיינו בעולם עשיה), או בכל חיות שמהן הנשמות של בני אדם, כתוב בה לא תעשה כל מלאכה, (כלומר, שעצם הנשמה היא מאצילות, אלא שנתחייבה להתגלגל בעבד ואמה ובהמה, אז דינה שאין בה מלאכה ושעבוד, אבל אם עצם הנשמה נמשכת מבי"ע, אז יש בה מלאכה ושעבוד), וזה שכתוב לא תעבוד בו עבודת עבד, דהיינו בצדיק שהוא יום השבת לא תעבוד בו עבודת עבד, (שהוא מטטרון), שהוא יום החול...

ומשום זה נשמה שנתחייבה בגלגול, אם היא בת הקב"ה (דהיינו שנמשכה ממלכות דאצילות), אל תאמר שנמכר בגוף נכרי (של קליפה), ששם שליטת היצר הרע שהוא מצד סמאל, חס ושלום, כי כתוב אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן שהוא יצר הרע, (כי אם הנשמה היא מאצילות אף על פי שנתגלגלה לעולם הבריאה אין בה מלאכה, ואין בה שעבוד לקליפות הנ"ל).

וגוף ההוא שבו שורה בת מלך, (שנקראה אמה), אל תאמר שנמכר בכתרים התחתונים של הטומאה, חס וחלילה, עליה נאמר, והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ, מי הוא גוף של בת מלך, זה הוא מטטרון, וגוף ההוא הוא אמה של השכינה, (שהשכינה מתלבשת בו), ואף על פי שהיא נשמה של בת מלך השבויה שם, היא באה שמה בגלגול, מה כתוב בה, וכי ימכור איש וגו'... (משפטים א, ועיין שם עוד, וערך נשמה-כללי)

...כאן כתוב כי ימכור איש את בתו, דהיינו הנשמה הבאה בגלגולים על מעשים רעים שבעולם. לאמה, היינו צד האחר ההוא, שבגלגול הרע של המאזנים שחזרו (למאזני מרמה כנ"ל), והיא נעשקה (על ידי הס"א), להוציא אותה משם, לא תצא כצאת העבדים, שהם כל אלו הנשמות הנעשקות, (אלא מתעטרת בעטרה על ראשה). (שם מא, ועיין שם עוד)

תא חזי, אם אחרת יקח לו, הגלגולים שמתגלגלים במקרא הזה, כמה גדולים ועליונים הם, שהרי כל הנשמות באים בגלגול, ובני אדם אינם יודעים דרכיו של הקב"ה, ואיך עומדים המאזנים, ואיך בני אדם נדונים בכל יום ובכל זמן, ואיך הנשמות באות בדין מטרם שבאים לעולם הזה, ואיך באות בדין לאחר שיוצאות מעולם הזה. 

כמה גלגולים וכמה מעשים סתומים עושה הקב"ה עם כמה נשמות ערומות, (שאין להם לבוש מתורה ומצוות), וכמה רוחות ערומים הולכים בעולם ההוא, שאינם נכנסים למחיצתו של המלך, וכמה עולמות מתהפך להם, (דהיינו שמשתנות בשבילם סדרי המדרגות, הנקראות עולמות, ועולם) המתהפך בכמה פליאות סתומות. ובני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים, ואיך מתגלגלים נשמות כאבן בכף הקלע, כמו שאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.

עכשיו יש לגלות, כי כל הנשמות יוצאות מעץ הגדול והחזק שהוא נהר היוצא מעדן, (דהיינו ז"א), וכל הרוחות מעץ אחר קטן יוצאים, (שהוא המלכות), נשמה יוצאת מלמעלה, ורוח מלמטה, ומתחברים יחד כעין דכר ונוקבא, וכשמתחברים יחד, אז מאירים אור עליון, ובחבור שניהם נקרא נר... (שם קג, ועיין שם עוד, ונשמה-כללי)

ומשום זה האדם שגרם לצד ההוא שיתרבה בעולם נקרא רע, ואינו רואה פני השכינה לעולם, שכתוב, לא יגורך רע, אדם ההוא המתגלגל בגלגול, אם הוא עבר ונתדבק באל אחר ההוא, שאינו עושה פירות, ואינו מרבה בעולם, משום זה נקרא אחר, והשם (של הס"א) גרם לו, שאף על פי שהוא (המת הוא המתגלגל) נקרא אחר, אחר ודאי, אחרון נקרא, כי מראשון והלאה אחרון קוראים אותו, ונקרא (בתורה) אחרון, שני הוא, ומיד נקרא אחרון, וכך קורא אותו הקב"ה אחרון, כדי שיתתקן (בגלגול זה) להיות אחרון, ולא ישוב (להתגלגל יותר). השלישי גם כן (נקרא אחרון), וכן בכל פעם (שמתגלגל) מן הראשון והלאה נקרא כן אחרון, וכך צריכים לקראו אחרון, כי אם היה נקרא מיד שני, ניתן פתחון פה, שיחזור (עוד ויתגלגל) כבתחילה, ובנין ההוא של עתה יסתר... (שם קסז, ועיין שם עוד)

אלא בא וראה, כל דברי הקב"ה עושה כולם בדין, ולא יש דבר ריק, זה שהקב"ה נותן לו אשה, ועושה בה פירות ואבים, אין זה כשאר בני הגלגול, ואינו דומה מי שמשתדל בעולם הזה להרבות האילן, ואינו יכול, למי שלא רצה להשתדל להרבות, ועקר והפיל עלים מן האילן והמעיט פירות שלו.

זה שאדוניו יתן לו אשה כדי לעשות פירות, הוא השתדל מתחילה להרבות האילן, ולא יכול, זכיות כל כך אין לו, שאם היה זכאי כראוי, לא היה חוזר בגלגול, כי כתוב, ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות, ועתה שלא זכה, הקבה רואה שהשתדל להוליד בנים ולא יכול, זה אדוניו יתן לו אשה, כמו שלמדנו, וכיון שרחם עליו הקב"ה ונתן לו אשה ברחמים, הקב"ה לוקח את שלו מתחילה... (שם רפ)

אחר שהנפש יצאה מן הגוף, והגוף נשאר בלי רוח, אסור לעזבו בלי קבורה, שכתוב, לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא, משום שהמת השוהה בלי קבורה כ"ד שעות שהם יום ולילה, גורם חולשה באברי המרכבה (שהאדם רומז לה), ומעכב מעשהו של הקב"ה מלהעשות, כי אפשר שהקב"ה גזר עליו מיד בגלגול אחר, באותו יום שנפטר, כדי להטיב לו, וכל זמן שלא נקבר הגוף אין הנשמה באה לפני הקב"ה, ואינה יכולה להיות בגוף אחר בגלגול שני, כי אינם נותנים גוף אחר אל הנשמה עד שיקבר הראשון... (אמור ז)

הקב"ה במה שערב (אותו האדם), מרכיב אותו ומביאו בגלגול לקבל ענשו, (דהיינו שמביאו בגוף הכלול מטוב ורע), אם חזר בתשובה ועסק בתורה, והפריד טוב מרע, כי עסק באיסור והיתר, טומאה וטהרה, כשר ופסול, בזה נפרד הרע מטוב, שנאמר בו (וייצר ה' אלקים את האדם וגו', שכתוב וייצר עם ב' יודין, להורות שיש באדם ב' יצירות), יצירה לטוב ויצירה לרע, ובתורה הוא מפריד אותם, והקב"ה מנחיל לו נשמה ממנו, שיהיה שולט על שניהם, האחד שהוא טוב ואור, הוא עולם הבא, והאחד שהוא רע וחשך הוא עולם הזה, זה שאמר ויפח באפיו נשמת חיים... (בהר סו)

כל פטר רחם וגו', מצוה זו היא לפדות פטר חמור, היינו לפדות (עצמו) לעולם הבא, ואם קודם שילך לעלם ההוא לא יפדה נפשו ורוחו ונשמתו בתורה, עתיד לחזור (להתגלגל) בעולם הזה כבתחילה, (כמו שכתוב) ישוב לימי עלומיו, ולקבל נפש רוח ונשמה. (קרח מב)

אמר רבי שמעון, אדם זה שלוקח גלגול נשמה, (דהיינו שמתגלגל פעם ב'), ואינו זוכה שיתתקן בה, הוא כאלו משקר באמיתיותו של המלך, ואני קורא עליו המקרא הזה, או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר, וכחש בה, (בנשמה), טוב לו שלא נברא, (כי מוטב היה לו שלא היה מתגלגל לבא לעולם.

למדנו צדיק גמור אינו נדחה (מפני רשע, ומותר לו להתגרות עמו), וצדיק שאינו גמור נדחה, (ואסור לו להתגרות עם רשע, שואל), מי הוא צדיק גמור ומי הוא צדיק שאינו גמור, וכי מי שאינו שלם במעשיו נקרא צדיק... אלא צדיק גמור ידוע, כי הוא לא לקח גלגולים עקומין, (כלומר, שאינו מגולגל, ובנחלתו עצמו) בונה בנינים, ומתקן חומות, וחוצב בורות, ונוטע אילנות, (כלומר כל מעשיו הטובים שעשה הם ברשותו עצמו, כי אינו צריך לתקן אחרים).

צדיק שאינו גמור, שבנה בנינים בנחלת אחר) כלומר, שנשמתו היא בגלגול פעם ב', מחמת שבפעם הראשונה היה רשע, ונמצא שכל מעשיו הטובים צריכים לתקן הנשמה מפעם הא' שבאה לעולם, ונמצאים בניניו בנחלת אחר), חפר בה בורות, ומעדר, הוא מתקן אבני היסוד כמקודם, ועמל בה, ואינו יודע אם נשארת שלו, כי מצדו עצמו (דהיינו מצד מעשיו בגלגול הזה), הוא טוב, ונקרא צדיק, אבל מצד אותה הירושה אינו כך... (פנחס ז, ועיין שם עוד)

...ואם אינה חוזרת נשמה שלמה, כמו שהיתה שלמה (בעת נתינתה), נאמר בה, שם הם שבים ללכת, היא וכל נשמות האחרות, (שהן כמוה, שאינן שלמות, כלומר ששבות לעולם הזה להתגלגל), אף כך אם הוא אינו שלם בבן, או שאין לו בת... (אף הוא צריך להתגלגל פעם שנית, כי נשמתו אינה שלמה, ונאמר עליו, שם הם שבים ללכת).

יה"ו (דהוי"ה, שהוא סוד חג"ת), הן כל אלה יפעל א-ל שלש עם גבר, (דהיינו שהנשמות באות בגלגול בסוד ג' אותיות יה"ו, עליהם אומר הכתוב הן כל אלה וגו'), והרשעים שנאמר בהם, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, (כלומר, שאף על פי שבאו בגלגול נשארו רשעים), גרמו אלה אלהיך ישראל, (דהיינו שפגמו באלה, שהוא סוד יה"ו), שעליהם נאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, (שפירושו), אחר שקלקלו עצמם ג' פעמים בגלגולם, ולא זכו להתתקן ביה"ו, שנאמר בו, במקום שיפול שם יהו, (כלומר, שתקון העץ שהוא האדם הוא ביה"ו, אז) על ארבעה לא אשיבנו, דהיינו ה' (אחרונה, שהיא אות רביעית דהוי"ה, דהיינו שלא ישיבנה פעם ד' בגלגול כנגדה, אלא) שנדונים בגיהנם במשחית אף וחימה...

אף כך צדיק, שהוא מטולטל ממקום למקום, מבית לבית, הוא כאלו בא בגלגול פעמים הרבה, והיינו ועושה חסד לאלפים לאוהביו, עד שיזכה להיות שלם לעולם הבא, אבל לרשעים אין מביאים אותם בגלגול יותר משלש פעמים, ואם חוזר בתשובה למדנו בו, הגלות מכפרת עוון, (והטלטול ממקום למקום נחשב לו כגלגול, והוא נשלם כנ"ל בצדיק), ומשום זה העמידו בעלי המשנה, צדיקים שוב אינם חוזרים לעפרם, (דהיינו שאינם באים בגלגול).

אלא הכתוב מרמז (על הרשע), ועפר אחר יקח וטח את הבית, (דהיינו שיקח בגלגול גוף אחר הבא מן העפר, ויתקן את הנשמה, וכן), ואדם על עפר ישוב, (פירושו שישוב בגלגול, וכן) וישוב העפר על הארץ כשהיה, (רומז שישוב בגלגול, משום שהרשע הוא מנוגע... מהו התיקון שלו, יגרשנה ויתרפא, (דהיינו שיגרש גוף הזה, ויתגלגל ויקח גוף אחר, ויתרפא), כי היא (האשה רעה, דהיינו הגוף), גרמה אל ויגרש את האדם, האדם זה הנשמה, את (האדם זה הגוף), שהוא בת זוגו של האדם...

בא וראה, שמש הזה מתגלה ביום ומתכסה בלילה, ומאיר בששים רבוא כוכבים, אף רועה הנאמר (משה) כך, אחר שנפטר מן העולם (חוזר ומתגלגל) ומאיר בששים רבוא נשמות ישראל, אם הדור הוא כראוי, וזהו סוד הגלגול שאמר עליו קהלת, דור הולך ודור בא, ולמדנו שאין דור פחות מששים רבוא... (שם מט, ועיין שם עוד)

אנוש כחציר ימיו כציץ השדה, כן יציץ, ונאמר בו, נער הייתי גם זקנתי, ואחר כך כתוב ישוב לימי עלומיו, כמו אילן שנקצצו ממנו ענפים הישנים, וחזרו וצמחו בעולם משרשיו כבתחילה, כי מתים זקנים, וחוזרים ומתגלגלים לעולם הזה לילדים, וזה סוד, שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, כי אלף מתים בכל יום, ואלף מתחדשים בכל יום (שחוזרים ומתגלגלים בעולם). (שם סז)

רבי שמעון היה יושב ועוסק בפרשה זו, בא לפניו רבי אלעזר בנו, אמר לו, נדב ואביהו מה להם שיתגלגלו בפנחס, אם לא היה פנחס בעולם כשמתו ואחר כך בא לעולם, (ונתגלגלו בו) והשלים מקומם היה יפה, אבל פנחס בעולם היה (כשמתו נדב ואביהו), ונשמתו כבר היתה בו בקיומה, (ואיך נתגלגלו בו).

בשעה שקנא פנחס על ברית הקדוש... כשראה את שבט שמעון, שבאו אליו בכמה המונים, פרחה נשמתו של פנחס, (מחמת פחד), ואז שתי נשמות שהיו ערומות (בלי תיקונם, שהם נשמות נדב ואביהוא), קרבו לנשמתו של פנחס, ונכללו עמה יחד, ואחר כך חזרה עליו נשמתו כלולה, רוח הנכלל מב' רוחות, והחזיקו בו... ועל כן כתוב, זכר נא מי הוא נקי אבד, (שנאמר על פנחס), שלא נאבד באותה שעה, ולא אבד רוחו שפרח ממנו, ואיפה ישרים נכחדו, אלא הם בני אהרן (נדב ואביהו), שחזרו לעולם (על ידי שנתגלגלו בפנחס, ונתקן להם) מה שאבדו בחייהם, (דהיינו תיקון הברית)... (שם עא)

...ואותו הרוח (של המת שנפרד מן אחיו על ידי החליצה), הולך נע ונד עד שמוצא גאולה, זה שאמר או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו וגו', ואם לא מצא, והשיגה ידו ונגאל, (שצריך לחכות עד שישיג בעצמו די גאולתו, ורוח המת) הוא כאורח ההולך ממקום למקום, או כעבד ההולך בשלשלת על צוארו, עד שמוצא פדות מאדון שלו על כונותיו, (דהיינו על ידי גלגול), אוי למי שלא הניח בן לגאול אותו. (תצא קג)

...ומי שאומר, שמי שהולך מהעולם הזה בלי בנים, הוא בא פעם אחרת לעולם, הוא אומר אמת. ועוד אלו הרשעים (שאחר פטירתם מן העולם) הם משוטטים באויר עד שנשלם ענשם, ואחר כך נכנסים פעם שניה בגוף (בעולם הזה), כדי לזכך אותו, ואם יצדק שוב אינו נכנס פעם אחרת (לגוף), ואם לא יצדק נכנס פעם שלישית, שנאמר הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר. ואם חס ושלום לא יצדק באלו ג' פעמים, שוב אין לו תקנה, וזהו הכרת תכרת, ועל כן צריך האדם להזהר בנפשו, אולי יבא פעם אחרת לעולם.

ויש לנו ראיה מנדב ואביהו, כמו שכתבנו, שמתו (משום שהיו) חצאי הגוף, מחמת שלא נשאו נשים, ועוד יש לנו סמך מענין יבמה יבא עליה, שהוא משום שלא נשרש זרעו, ולא יוצרך לבא לגוף פעם אחרת, ועוד למדנו מאונן, שאמר בו הכתוב לבלתי נתן זרע לאחיו, (דהיינו זרע שאחיו יתגלגל בו, הרי שהמת בלא בנים מתגלגל פעם שנית בבן המייבם)...

ומשום זה תראה אדם צדיק ורע לו, כי אולי כבר היה פעם אחרת בעולם, ולא היה צדיק כל כך, ומת בענין זה, (דהיינו שלא עשה תשובה), ולכן עתה כשבא לעולם גורעים ממנו חטאו, וזה הוא צדיק ורע לו. וכמו כן רשע וטוב לו, כי אולי היה פעם אחרת (בעולם), ומת בלא בנים, והיה צדיק שאינו גמור, ועתה משלמים לו מזכויותיו בעולם הזה, וזה הוא כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם. (זהר חדש כי תצא יד)

ועוד, אלקים הוציא מינים למינו, שהיא הנשמה, (הבאה ממלכות הנקראת בשם אלקים), והנשמה היא מתחלקת (לזכר ולנקבה), ומתרבה בגוף בעוד שהיא בגוף, וכיון שיצאה מן הגוף היא מתרבה ביותר, ומשגת מה שלא תוכל להשיג בעודה בגוף. ומיד שהיא נפרדת מן הגוף היא רוצה להדבק באלקים, ומשום שלא הוציאה גוף, (היינו שלא הולידה בן), שהוא מינו, כמו שהוציא אלקים את הנשמה שהיא מינו, אינה מתקבלת (לאלקים), וחוזרת ושואפת עד שתכנס בגוף אחר, כדי לקיים זרע, ולשוב ולהדבק בגוף הטהור והזך והנקי (שהוליד בנים)... (שם מב, ועיין שם עוד)

...עד שבא הקב"ה ובונה אותם, ושותל אותם בעולם, משל לאדם שנטע אילן, ראה שלא הצליח, עוקרו ושותלו במקום אחר, וכן פעמים רבות דכתיב, הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר.

על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, ד' פתחים בשמים, ובכל פתח ממונים, הראשונים רחמנים, ועקרו ושתלו במקום אחר. אם שב בתשובה הראשונים הרחמנים אומרים לו, צא מן הפתח הזה, ונעזור לך שתצא מן הפתח הזה. כדוגמא זו השניים והשלישים, אם ישוב בתשובה וירויח כבתחילה, הרי הראשונים שניים ושלישים נעשו כולם רחמנים, ויוציאוהו. אבל אם יבא לפתח הרביעי, לא יצא לעולם, שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, ואינון אותם שהפגימו ברית קודש. מאי טעמא, דתנינן, אמר רבי יוסי אמר רבי יודא, מפני שממעט את הדמות, ודנין אותם בעולם הבא, ומתמעטין מעשיהם לפני המקום... (שם רות תרסב)

יולד בן לנעמי, שבזה מצאה נעמי את האבידה שאבדה, (כי נפש מחלון נתגלגלה בבן הנולד), מכאן (שכתוב ותקראנה לו השכנות שם וגו', משמע), שאותה נפש שנדה מגוף זה, (דהיינו המת, לבא להתגלגל בבן הנולד מיבום), אין לה רשות להאיר ולהתפשט, ואין לה כח לראות), אלא על ידי עזרת השכנות, שהן שאר הנשמות שלא נבנו בבנים בעולם הזה, ומחכות לגואל), שנאמר ישוב לימי עלומיו, (דהיינו בלי כח).

באותה שעה שגוף זה (הנולד מיבום) נבנה, מיד ותקראנה לו השכנות שם, ולמה כאן שם, בכל מקום שכתוב שם היא הנפש, כמו שאמר ולא יכרת שם המת, שזו היא הנפש, וכאן, ותקראנה לו השכנות שם, שהשכנות האלו קראו לאותו הגוף שנבנה עתה שם, דהיינו שקראו לאותה הנפש (של מחלון), שישתכלל בגוף הזה. כי לפעמים מוכנת שם הנפש, ולפעמים אינה מוכנה (להתלבש בגוף הזה), משום שהולכת ומשוטטת בעולם, ואז קוראים (השכנות את הנפש שתתלבש) בגוף הזה.

ובשעה שהרצון נתעורר, (שנפש המת תתלבש בגוף הנולד מיבום), איפה הולכת (הנפש) לקברות האבות ולקברות החסידים, עד שנתעורר בועז כאן, (דהיינו היבם, ליבם את אשתו), ושאר הנשמות, (שהן השכנות), קורים אותה, ובאה ונמצאת משוכללת במקום הזה, (דהיינו בבן הנולד מיבום)... (שם תרפה, ועיין שם עוד)

ילקוט ראובני:

ומשה היה רועה, בכאן נרמז סוד הגלגול, כפי מאמר הזוהר ויתר המקובלים, והסוד בענין הבל, ויהי הבל רועה צאן, וזהו ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט, כי היה נזכר מה שאירע לו בהבטתו, אשר בו נענש ליהרג בעבורה... (בראשית)

אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, אם נאמין סוד הגלגול בבהמות, האוכל אבר מן החי, כאלו אוכל אבר אחד מאברי חבריו, ואמרו קצת מקובלים, כי העובר על מצוה זו להכעיס ולא עשה תשובה יתגלגל בבהמה, ויטרפוה בעודה חיה ויאכלוה בעודה חיה, והרמז יודע צדיק נפש בהמתו, כי יהיה לו דעה בעת עונשו. (שם נח)

מי שיש לו אלו ה' דברים שסימנם צעקת"ו, שהם צדקה, ענוה, קרבן, תפילה, וידוי, ינצל וימלט מן הגלגול וכו', ואלו ה' היו לחמשה צדיקים, חנה, משה, אליה, אברהם אהרן... (שם לך לך)

ראה אברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים גלות בגוף ונפש, ומצא כי אין תיקונם זולת הקרבנות בסוד הגלגול, שראה שלש בהמות משולשות דכתיב משולשת וכו', רוצה לומר, שרמז פה גלות גלגול נשמה, שכל הנשמה של רשעים היא גולה ג' פעמים, וברביעי מטהרה בנהר דינור, והגלגול הזה הוא באחד מג' מקומות, עגלה משולשת, ועז משולשת, ואיל משולש, לכן אמר בכל א' משולש, ואחד שנתגלגלה ונקי ונטהר בנהר דינור, רמזה להיות גדולה מן המלאכים, ורמז לתור וגוזל הרומז למלאכים, על כן אמר על ארבעה לא אשיבנו, שלא יחזור לגלגול וכו'. (שם)

אם תשאל על גלגול הדומם, מנין, צא ולמד מאשתו של לוט שנעשית מלח שהוא דומם, גלגול מים מנין, שנאמר ואנחנו נמות וכמים הנגרים וגו', גלגול אבן, שנאמר ויגוף ה' את נבל וימס לבו בקרבו ויהי לאבן, ויש לנו בקבלה אמיתית, כי לב"ן נוטריקון לבן בלעם נבל. (שם וירא)

נתן רשות לסמא"ל לעשות זווגין מאותן נוקבים דינין שנבראו מהחשך הפנימי עם בני ישראל וברשות ביד דין עליון, וכשסמא"ל יודע ששולחים איזה גבור בארץ, או איזה חכם או איזה חסיד להגין על הדור, תכף הלך סמא"ל לפני בית דין עליון, ומבקש לעשות חיתון, וכשהזכר נולד הולך סטרא אחרא אחריו עד י"ג שנה, ומפתה אותו לדברים רעים ומכין לו נוקבא שיהיה לו כנגדו עזרו לצאת לתרבות רעה, ומה עשה הקב"ה, יודע כל הנסתרות, ומגלגלו כל כך פעמים עד שיתלבן, כמו שעשה לחנוך בן ירד... (שם וישב, ועיין שם עוד)

ועושה חסד לאלפים לאוהבי וגו', בר נש דטרח בגלגולא ולא אצלח, אעקיר ליה הקב"ה ועביד ליה שינוי מקום, שינוי מעשה, שינוי השם, ועד כמה זמנין, עד אלף, ורזה דמלה ועושה חסד לאלפים לאוהבי, אמר ליה לרשיעייא מה, אמר לו יפול מצדך אלף וכו'.

ועושה חסד לאלפים, הם אלפים גלגולים שמתגלגלים הנשמות, ואמנם זה סוד מה שבראתי רבו וכו' נוצר חסד לאלפים, ועל שם בסוד מצולת ים, שהם אלו השמות הנקראים אלפים אדנ"י אלהי"ם, וכשהם בקדושה נוצר חסד לאלפים, וכשאדם רשע, אז כתיב בו ותרד פלאים, כי אלפי"ם נהפך פלאי"ם, וירד בעמקי הקליפות במצולת ים הנקראים פלאי"ם. (שמות יתרו)

אם בגפו יבא בגפו יצא וגו', דע כי האדם כשבא פעם א' בזה העולם, והיה חדש, ואז בא בת זוגו עמו ברגע בלי שום טורח, אמנם אם חטא אדם והוצרך להתגלגל עליו, והוא מאותם שנאמר עליו ויצאה אשתו עמו, שמתגלגלים גם בת זוגו פעם אחרת עמו בעבורו, הנה האדם הזה כאשר יבא לישא אשה לא תזדמן בת זוגו אלא על ידי צרה גדול וקטרוג ומלחמה גדולה, כי אחר שיש לו עון יש לו מקטרגים, ורוצים למנע הזווג ההוא, ולכן משימים ביניהם קטטות גדולות, וזהו נקרא זיווג שני, כי היא בת זוגו ממש, רק שהיא בזיווג עמו פעם שני על ידי גלגול, עליו נאמר וקשה לזווגם כקריעת ים סוף וכו', והענין, כי אין גלגול אלא לזכרים ולא לנקבות, רק הם מקבלים עונשים בעולם הבא, ואמנם לפעמים מתגלגלת האשה, אך אינה בסבתה, רק בסיבת בעלה, כמו שנאמר ויצאה אשתו עמו, כנזכר בסבא פרשה זו. (שם משפטים)

השוחט בסכין פגום בהמה אחת ונעשית נבלה, מת במגיפה אותיות פגימ"ה, ומתגלגל בכלב, כי הוא גזל אותו, שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו...

המאכיל נבילות לישראל מתגלגלין בעלה האילן, הרוח בא ומגלגלתו, והוא צער גדול, וסוף עונשו כשנופל העלה ההוא לארץ, כי אז נחשב לו למיתה ממש, וזה סוד והעלה כי תהיו כעלה נובלת, כי מי שמאכיל נבלות מתגלגל בעלה נובלת. (שם שם)

ואכלו אותם אשר כופר בהם וגו', בניצוצות הגנוזים שהם הבעלים ממש של אותו החומר הנאכל, פירוש, כי לפעמים על ידי חטא אדם מגולגל לתוך הבעל חי, והם נקראים בעלים של אותו בעל חי, ועל ידי אכילת כהנים מתכפרים וחוזרים לשרשם, וזה סוד כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. (שם תצוה)

טעם היתר חלב חיה, יש מקובלים שכתבו, הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר, מכאן ואילך כבהמה, וזהו אדם כי יקריב מכם, מכם ממש, וזהו מבקרך ומצאנך, ולפי דבריהם לא יבא בגלגול חיה לעולם, על כן אין מקריבין מהם, וחלבם מותר...

מן המרכבות של קדושה ושל סטרא אחרא יורדות נפשות הבעלי חיים, נפש הבהמות מכם השורש בשני המרכבות, אם טהורות מצד ימין, אם טמאים מצד שמאל, ונפש העופות מן הנ"שר ונפש האדם מצד אד"ם, ולפעמים נמצא שבעונותיהם נתחייבו להתגלגל בבהמה או חיה, וברדת הנפש חיה או בהמה אז מוסרים להנשמה ההיא ולפי זה נפש ההיא מגולגלת בבהמה, ובזה יתגלה סוד הקרבן, המקרב רחוקים, כי לפעמים מזומנים הבהמה אשר בה נשמה זו להיות נקרבת וכשעושים בה עבודה הגונה, מתקרבת לשרשה ונתקנת, ואף אם אותה בהמה הנקרבת אינה נשמה מגולגלת, מכל מקום במעשה הקרבה ההוא מתקן אותם הניצוצים שנשארו עשוקים בשבירת הכלים הראשונים שנתערבו בד' מינים צומח דומם חי מדבר, ובקרבן מתקן הניצוץ אשר הוא עשוק ביד החי, וזה סוד הטריפות והכשרות, כי הבהמה אשר נאכלת לבני אדם כשר נדבק בשרה בבשרו, נתקנה ניצוץ טהרה וקדושה, והמאכילה לישראל מדביק בו סטרא אחרא חס ושלום, ולכך נענש המאכילה, מכל מקום לכלב תשליכון אותו, אמנם הבהמה אשר היא טהורה ונשחטה בהכשר ומום אין בה, אז ניצוץ הקדושה שבה מתקרבת יותר אל הקדש, כשנאכלת אל אדם כשר, וזהו עם הארץ אסור לאכול בשר, שלא יתקן ניצוץ קדושה שבה בהכנסה לתוך גופו. (ויקרא)

כתב בעל התמונה, כי לפעמים נפש האדם מתגלגלת בעוף ובבהמה, וכשיקריבן לקרבן עולה לרצון לה', וזה סוד שור שהמית נפש סקל יסקל השור, וזה סוד בדיקת הסכין שלא תהיה פגומה לתועלת הנפש המגולגלת בבהמות ועופות, שלא תפסל השחיטה, וידחו עוד שלא תצטערנה. נפשם של ישראל מתערבות בגופי בהמות ונפדות על ידי קרבן לרצון מן הבהמה, אבל גופי כותיים אינו יכול שיחזיר הנפש ממנו עד שיתגייר. (שם)

אדם נתגלגל ג' פעמים ואחר שנתגלגל ניקה וניטהר בנהר דינור, רמזו להיות גדולה מן המלאכים, ורמז לתור וגוזל, שרומזים למלאכים, על כן אמר ועל ארבעה לא אשיבנו, שלא יחזיר לגלגול. ואל יחשוב אדם בלבו אעבור על מצוות התורה ולא יחשוב מחשבות זרות, לומר מכיון שכן הוא שיש נפשו של הרשע להתגלגל ג' פעמים ולהטהר בנהר דינור ולהחזיר אל מחצבתו, שיאמר כל זה יוכל להיות בשנה א' או בשנים או על הרוב בג', שאין אדם משיג כמה זמן עושה הרע בכל גלגול וגלגול, אפילו אלף שנים את שמיטה שלימה, ואל יהיה דבר קל בעיניו, כי לה' היכולת והדין, ולנו אין הסבה, כי הכל יהיה לפי המעשה... (שם, ועיין שם עוד)

אליהו הנביא נתעברו בו נשמת נדב ואביהו בחייו בסוד העיבור, וכשלא רצה לילך ליפתח, ונהרגה בתו על ידי כן, נענש ופרחו מהם נשמת נדב ואביהו, כי הנשמות הבאים בחיי האדם בסוד העיבור יכולים לברוח, מה שאינו כן נשמה הבאה על ידי גלגול, דהיינו ביצירתו, אינה פורחת ממנו עד יום מותו. (שם שמיני)

וטעם מעלת גרה ומפריס פרסה הוא סוד כמוס למקובלים האחרונים, המאמינים בגלגול הבהמות, אמרו, שאם יעשה אדם עבירה אחת יותר על זכיותיו, יתגלגל בבהמה טמאה, זהו שנאמר וגרה איננה מעלה טמא הוא לכם, שאין לו גרה על זכיותיו, ואם מעלה על זכיותיו, יתגלגל בבהמה טהורה, רק אם חטא בעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, באלו ג' אפילו מעלה גרה יתגלגל בטמאה, אם לא חזר בתשובה, וזה סוד שפן גמל חזיר, שפן שפנה לעבודה זרה, גמל שבא על עריות, שנאמר גומל נפשו איש חסד, וכתיב בעריות חסד הוא, וסוד חזיר שנאמר יכרסמנה חזיר מיער, המחזיר דבר בארץ, ובאלו הג' אפילו הם בינוניים שהוא סוד מפריס פרסה, יתגלגלו בטמאות הנזכרים, זהו שנאמר אך את זה תאכלו ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה. ולפיכך אסרה תורה, כי כל האוכל מהם כאלו אוכל בשר חבירו הנטמע בעבירות, וברוך היודע האמת, ובמיתתם בידי אדם שיש בו סוד שאמרו רז"ל, אף על פי שד' מיתות נבטלו, דין ד' מיתות לא בטלו, והנסתרות לה' אלקינו... (שם)

מאן דמטנף רוח נשמה מתגלגל רק שני פעמים, ומאן דמטנף נפש מתגלגל ג' פעמים. (שם תזריע)

בר נש דטרח להקב"ה עליה בגילגולא ולא אצלח באתרא, אעקר ליה מאתרא ושני ליה אתר, ורזא דמלתא ועפר אחר יקח וטח את הבית, ודא שינוי המקום אם אצלח מוטב, ואם לא אצלח אעקר ליה מתמן וארכיב ליה באתר אחרא ושניא שמיה, ודאי איהו שינוי השם... (שם מצורע)

קצת מחכמי הקבלה האחרונים אומרים, העובר על עריות, סופו להתלבש בבהמה טמאה או בשרצים ורמשים, ולזה רמז קצת ולא תשקצו נפשותיכ"ם, ולכל הרמש וכו', והבא על חמותו סופו להתלבש בגויה, נתגייר זהו דוד"תך היא, כלומר, שסופה לשוב לדת"ך, והבא על אשת אחיו, סופו להתלבש בפרד, שנאמר ועיר פרא אדם יולד, על שהפריד בנין שלמעלה, והבא על אשת איש יתגלגל בחמור, וזהו כי תראה חמור שנאך עזב תעזוב עמו, הבא על אשת דודו יתלבש באשת דודו, הבא על הבהמה יתגלגל בעטלף כי נתעטף בדבר עבירה, הבא על הזכר יתלבש בשפן או ארנבת, כי הם זכרים ונקבות, ושנה א' באים עליו ושנה אחת יבא על אחרים, הבא על הגויה מתגלגל בקדשה יהודית וכו', הבא על הנדה יבא בגויה, המשמשות מטותיהן נדות, כי כיון שעבר עבירה ושנה בה, הותרה לו. הבא על כלתו יתגלגל בפרדה, הבא על שתי אחיות יתגלגל בקדשה גויה, שיבואו עליה שני אחין. הבא על אשת אביו יתגלגל בגמל, וזהו גומל נפשו איש חסד, ועוכר שארו אכזרי, שארו זה שאר אביך הוא, והנה הוא היה חצוף בעריות, וסופו להיות צנוע כגמל. הבא על אמו יתגלגל בחמור נקבה, ודוקא אם לא שב בחייו. (שם אחרי)

יש מי שמתגלגל בכלב, מי שהיה רודף אחר משכב זכר, ויש מי שמחייבו להתגלגל בחיות טהורים ובאים עליהם זאבים ואריות ואוכלים וטורפים אותם, בשביל שהיו בזה העולם גוזלים וחומסין וגוזלים עניים בריבית ובמשא ובמתן, ויש מי שמתגלגלים בבהמות טהורות, והם אותם שאוכלים ושותים בכל יום ואינם חוששים לא לתפלה ולא לעסוק בתורה, אלא באכילתן כבהמות נדמו, והם רועים בשדה עד שיהיו שמנים וראוים לאכילה, ולפעמים נעשו נבילה או טרפה, וצריך להתגלגל כמה פעמים עד שיתלבן. (שם קדושים)

משה רבינו ע"ה ידע כמה פעמים יתגלגל כל אחד מישראל, וזהו רז נגלה למלה המזכרת, רוצה לומר לגלגלותם, פירוש מלשון גלגול ועיבור. (במדבר)

אם חטא אדם באשה שאינה בת מינו, שעבר בזה על נטירו מנשג"ז, ופגם במלכות הוד יסוד נצח, כדאיתא בזהר פרשת בשלח, או בכל בהמה חיה ועוף הטהור והטמא, אחת דתו להתגלגל בהם אחר מותו, אמרו כי הבא על הבהמה דתו בעטלף, על חיה ועוף דינו בעורב, על אשת רעהו דינו בחמור, על אחותו דינו בחסידה, משום דכתיב חס"ד הוא, על חמותו או על אמו דינו באתון, ויש אומרים גם כן בחסידה, על אשת אביו דינו בגמל, ויש אומרים בחמור, על אשת אחיו דינו בפרד, על כלתו דינו בפרדה נקבה, על הזכר דינו בשפן וארנבת, על הארמית דינו בדכוותייהו, על הנדה דינו בקדשה ישראלית, ויש מחליפין שנים אחרונים זה בזה, ודלמא לדידהו קליש איסורא דדם נכרית יותר מדם הנדה, ונוסחא ראשונה עיקר, כי דם לחוד וגוף לחוד, והני מילי אם מת בלא תשובה או כיון שאין לו זכות תולה, שאם יש לו זכות ישתנה דינו ליסורין הממרקין. הבודה שמות מלבו דינו בחתול, הבודה הלכות מלבו וכל מה שלא שמע מרבו, דינו בעוף ידוע הנקרא בלשון ערבי חומה, ויש גלגולים אחרים במינים אחרים טמאים וטהורים, צומח ודומם, כדי רשעתו של אדם רחמנא ליצלן, וצדיקים בני תורה הצריכים מירוק מה דינם בדגים שבים, ויגוע ויאסף אל עמיו, וכתיב כי את כל דגי הים יאסף, לפיכך מצוה מן המובחר לאכול דגים בשבת ואפשר שיזדמן לו דג שנפש טהורה גנוזה בה, ויזכה להשיב אותו בקדושה ולהעלותו באותה שעה בסוד נשמה יתרה, אבל בעמי הארץ הצאן ובקר ישחט להם, שהם צריכים שחיטה מפורעה. (במדבר בהעלותך)

מעשה בחסיד אחד שנכנס לגדור שדהו, ובא שבת, ונפסק מלגדור שדהו, ועשה לו הקב"ה נס, ועלתה לו אילן צלף, ממנו היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, דקשה מה התפארת שנפסק מלגדור שדהו בשבת, וכי לא היה אדם ששמר שבת אלא הוא, אלא הענין כך הוא, האדם המגולגל, אם יעשה כל המצוות שבעולם ולא יתקן חטא ההוא שעה שיקיים אותה המצוה שפגם, מחוייב הוא להתגלגל עד שיתקן העיוות, שנאמר והשיב הגזילה אשר גזל, ובלאו הכי לא יהיה לו כפרה עולמית, וכן הוא בענין אצל החסיד הזה שהיה גלגול צלפחד בן חפר שחילל שבת, והוא היה מקושש, ונתקן על ידי החסיד הזה, שבא העת שהביאו לידי נסיון שיתוקן על ידו נסיון הזה. וכן סוד הנסיון אצל יוסף הצדיק, שהוא גלגול יצחק מצד שמאל של אדם הראשון... (שם שלח לך)

ענין נבל וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן, כל החוטא בפיו מתגלגל בדומם, ובלעם חטא בפיו ונתגלגל בתחלה באבן דומם, ונבל הוא בלעם... (שם בלק)

העובר על נדרו במזיד ולא עשה תשובה, צריך להתגלגל באשה נדרנית, וזה שאמר הכתוב ואיש כי ידור נדר, וסמיך ליה ואשה כי תדור נדר... (שם מטות)

ויקרא לה נובח וגו', מי שמוסר ממון של ישראל בידי אנסים על ידי מלשינות, יתגלגל בכלב נוב"ח בשמו, שנאמר ויקרא ל"ה, ראשי תיבות לשון הרע. (שם שם)

כל הנשמות מגולגלים, וכל הנשמות הם מסטרא דקין והבל, הרשעים מן קין, והצדיקים מן הבל, כך בקש משה לכנוס לארץ ישראל, שיהיו כל הנשמות מעוברים ממשה רבינו, שהוא הבל, וזהו בעת ההיא לאמר, ראשי תיבות הבל, ורצה משה לזכות כל ישראל ולהביאם בדרך הטוב, השיב הקב"ה רב לך, אין זה עתה אלא לעתיד לבא. (דברים ואתחנן)

לפעמים מתגלגל אדם עבור פשט אחד של תורה, אם לא תדעי לך היפה בנשים, שלא רצה ללמד בזה העולם, צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך, אל תקרי גדיותיך, אלא גוויותיך, שנתגלגל, לכן אמרו בגמרא אלמלא לא באתי אלא לשמע דבר זה די, כי עבור ענין אחד אדם בא לעולם... 

ויתעבר ה' בי למענכם וגו', מה שהיה הוא שיהיה (ראשי תיבות משה), כי משה הוא מתגלגל בכל דור ודור, וביובל שהוא נ' אל"ף דור, לזה אמר משה אעברה נא, כשאכנוס לארץ יהיה עיבור שלי בזה הדור, מה שאני מתגלגל בכל אלף דור, וזה נוטריקון נ' אלף, והשיב הקב"ה רב לך, צריך אתה רבן של ישראל בכל דור... (שם)

אמונות ודעות:

והנני אומר, כי אנשים ממי שנקראים יהודים מצאתים מאמינים בגלגול, וקורים אותו ההיעתקות, וענינו לדעתם רוח ראובן תהיה בשמעון, ואחר כך בלוי, ואחר כך ביהודה. ומהם או רובם סוברים שיש שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח בהמה באדם, ודברים רבים מן ההזיות הללו והבלבולים. ונתברר לי מה שמדמים שהוא הביאם לידי דבר זה, ומצאתים ארבע טעויות, וראיתי להזכירם ולהשיב עליהם. וראשית כל החזקתם בשטת הרוחניות ושלש השטות האחרות, או מי שלא יודע ממניחי שטת הגלגול, למדוהו משטת השניות הרוחניים. וכבר בארתי וקבעתי מה שיש נגד כולם. והשני התחקותם אחרי מדות רבים מבני אדם, ומצאום דומים למדות הבהמות, במה שיש עדין כתכונת הכבשים, ותקיף כתכונת הטורפים... וזה ירחמך הא-ל מורה על עודף סכלותם, שהם חושבים שגוף האדם משנה את הנפש מעצמותה, ועד כדי שעושה אותם נפש אדם אחר שהיתה נפש בהמה... ולא די בכך שהם עשו את עצמות הנפש מתהפכת ולא קבעו לה עצמות אמיתית, אלא שסתרו את דבריהם ועשו אותה משנה את הגוף והופכתו, והגוף משנה אותה והופכה, וזהו היציאה מן המושכל.

והשלישי הביאם את דבריהם על דרך ההוכחה, ואומרים כי הבורא מעשיו צדק, ואינו מייסר טף אלא על עוון שהזידה בו נפשם בזמן שהיתה בגוף אשר לפני גופם. ועל זה יש תשובות רבות, הראשונה שהם התעלמו מאחד סוגי הגמול אשר הזכרנוהו, ועוד שאנו נשאל אותם על המצב הראשון, כלומר בתחלה כאשר נבראה, האם הטיל עליה ה' משמעת מסויימת או לאו, אם יאמרו לא הטיל עליה, הרי נפלו כל הענשים, מפני שלא היה צווי כלל, ואם יאמרו כן נתחייבה והרי הנפש אז טרם הונחה וטרם הוזהרה, נמצא שהודו שהוא מחייב את בני אדם על העתיד לא על העבר דוקא, והרי חזרו למה שאנו אומרים בגמול ועזבו את שטותם שאין יסורין אלא על מה שעבר.

והרביעי, במה שנתלו במה שטעו מן המקרא, ראיתי להזכיר מעט מהם, ואומר, מהם מה שאמר משה רבינו ע"ה, כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו ואם אשר איננו פה עמנו היום. אמרו, מזה משמע כי רוחות האחרונים הם רוחות הראשונים, ולפיכך הם הנמצאים הם הנעדרים. ולשון הפסוק מבטל מה שדמו, כי בפירוש אמר שהנוכח זולת הנעדר, אלא ענינו שהוא מחייב כל מי שנמסר אליהם מסורת של משה שיקבלוה כמו שקבלוה הנוכחים שם. ומהם אמרו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, אמרו, כיון שאמר לא הלך, ולא אמר לא ילך, משמע שהעונש על רע שעשה בגוף הראשון, והם בזה בתכלית הטעות, כי הכתוב לא ציין את האמור במלת אשרי אלא לאחר שלא הלך, ולא ציינו בזה לפי שלא ילך, והרי באר הכתוב התשובה עליהם...

ומהם תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב ל"ח י"ד), ובארו תתהפך על הנפש, ואמרו שזה משמע שהיא תתהפך בבני אדם ובבהמות תמיד, ולא הבינו הפתאים שזה לא נאמר אלא על הארץ... וסוף דבריהם אומרים, הרי נאמר מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו, ואני אומר, מה יש בזה מה שמורה על הגלגול, הלא לא נאמר זה אלא מפני שהרוחות תנוחתן בקצוי מעלה ומטה, ובכל מקום שיהיו בשתי הקצוות, ואף בארבע רוחותיהן יבואו כאשר יקראם ה'. (מאמר ו פרק ח)

רמב"ן:

ויש לרבותינו בפסוק הזה שאלה שהקשו, שיאמר, דור בא ודור הולך, והשיבו בזה סוד גדול מן הסודות הנכללות בכלל סוד העיבור, והוא מדרשו של רבי נחוניא בן הקנה, כמו שהזכרתי, כי דברי שלמה כפולים ומכופלים בחכמה... ונקרא כן בעבור היות הדורות מתגלגלים, דור הולך ודור בא... (דרשה על דברי קהלת)

רד"ק:

תשלח רוחך - לחכמי המחקר הנפשות מתגלגלות ואינן חוזרות לאותו חומר, ויהיה זה תמיד לכמה אלפי שנה, ולפלוסופים לא תשוב הנפש לגוף לעולם, ולאמונתנו יחזרו הנשמות לחומר הראשון בתחיית המתים, שיעדנו ה', ודרך נס ולא בטבע, ועל זה מדבר כאן, ומחלוקת אם התחיה לכל, לרוב סוגיות התלמוד היא רק לצדיקים. (תהלים קד ל)

רבינו בחיי:

...ואם תשכיל עוד במצות השבת אבדה, תמצא, כי יש בה רמז והתעוררות לענין תחית המתים, והקב"ה מחזיר אבדה לבעליו באחרית הימים, שישוב כל אחד לגורלו הראשון, ועם מי שיזכה בו ראשון, ואז יהיה האחרון מחזיר אבדה לבעליו, אף על פי שיש סוברים כי בעליו הוא האחרון, ושם תשוב לזמן התחיה, וזהו שכתוב (תהלים קל"ט) גלמי ראו עיניך, כלומר הכח המשכיל שלי ראו עיניך, ועל ספרך כל הגלמים יכתבו, והימים שנוצרו בהם, ולאותו כח אחד בהם, והוא אחרון שתהיה חוזרת אל אישה הראשון או אל האחרון, או שתתחלק להם כהתחלק הנר, או שיתגבל עפרם אלי. ומפני שהזכיר כאן בענין האבדה לשון נדחים, לכך אמר וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם, אינך רשאי להתעלם מהקב"ה, לבלתי ידח ממנו נדח. (דברים כב ג)

...כי צורת הגוף לבלות שאול, והעיקר הוא הנפש, ולא נברא הגוף אלא להיות כלי לנפש, אם כן הגוף שהוא כלי הוא אדם מעשה, או כלי מעשה, והסרת האדם וכסוי הגויה כפל לשון, לומר, כי הצורות משתנות והנפש מתקיימת. ומה עושה הקב"ה שהוא רב חסד, כדי שיחשוך נפשו מני שחת, ושלא ישלחנה ביד פשעיו לעולם, נותן לו יסורים, וזה והוכח במכאוב על משכבו, ורוב עצמיו איתן, כלומר האדם נתוכח במכאוב ובחילוי, ויזכור לו הקב"ה עונותיו ויגיע עד שערי מות, אם יש עליו מלאך מליץ שיגיד בשבילו ישרו, כלומר שעשה תשובה, ויחננו הקב"ה ויאמר לאותו מלאך המליץ, פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, בתשובה זו. וביאור זה, כי הועילה לו תשובתו ויסוריו שימצא כופר ולא ירד שחת, אבל לא יראה באור העליון, כי לא זכה לכך. ומה עושה הקב"ה בחסדו כדי שיזכה לראותו באור העליון, נפשו מתגלגלת בגוף וחוזרת שם כבראשונה, זהו, רטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו, כי רטפש בשרו, יחזור לנפש שהזכיר למעלה, יחשוך נפשו מני שחת, יאמר כי יצמח הבשר מנוער לנפש הזאת, וכשיגדל יעתר אל א-לוה וירצהו בתשובה ויסורין, ואז ישיב לאנוש הזה צדקתו עתה, כי מיום שנולד זה לא חטא כלל, ויסוריו באו על עונות ראשונים, שהיה ראוי שיאבד בהם, והקב"ה חשב מחשבות בזה, שלא יהיה נדח מן העולם הבא, ואז יראה באור העליון, זהו שאמר, פדה נפשו מעבור בשחת וחיתו באור, כלומר באור העליון. וזהו פעם שניה, וזהו שכתוב ושניהם בנעימים, והמדה היא פעמים שלש, והוא שכתוב, הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר, כי לפעמים המדה היא פעמים ולפעמים שלש, וזהו שהזכיר לשון פעמים שלש, ולא אמר שלש פעמים. להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים, כלומר פעמים שלש היא מאירה באור החיים שעל פני האדמה, כדי להשיבה מני שחת. והנה נתבאר בפירוש הזה סוד צדיק ורע לו, ונסתלקה הקושיא לגמרי, ולא נשאר שום ספק. גם סוד רשע וטוב לו נלמד ממנו, או נאמר שהוא דרך חסד. 

ותראה איוב מעת אשר שמע לאליהוא לא ענה אותו דבר, והנה זה יורה, כי היתה תשובה מחודשת, לא כדבריהם, וקבל דבריו והיו טענותיו מספיקות לשאלתו, ולכן קבל עליו השתיקה... ועוד ראינו, כי הא-ל יתעלה האשים החברים על טענותם, ואמר כי יצטרכו לעולה תכפר עליהם, כי לא דברו נכונה, ולא האשים אליהוא, ולא הצריכו לכפרה הזאת, גם זאת ראיה שדבר כהוגן בטענה מחודשת, לא על דרך החברים...

ודע כי הקב"ה הודיע לאיוב בשני מענים, איך הוא יתברך מנהיג עולמו בשתי מדות, מדת רחמים ומדת הדין... ואחרי כן הודיעו ענין הגלגול בפסוק תתהפך כחומר חותם, שהוא גם כן חסד ורחמים לבריות שיזכו כל ישראל לחיי עולם ליאור באור העליון, ולא יעברו בשלח שהוא גיהנם, כענין שכתוב, יחשוך נפשו מני שחת וחיתו מעבור בשלח (איוב ל"ג)... (כד הקמח השגחה)

ספר העקרים:

...ומכאן יצא לקצת חכמים דעת הגלגול, וזה כי לפי שהם ראו שהדעת הנכון כפי התורה הוא, שאין הנפש כח היולאני, אלא עצם עומד בעצמו, כמו שאמרנו, דנו מזה, שכמו שהעצם הרוחני יכנס בגוף האנושי בתחלת יצירתו, כן אפשר שהנפש שכבר שמשה בגוף האנושי תחזור עוד לשכון בגוף, אבל אין זה נכון, שאם גזרה החכמה העליונה להשכין העצם הרוחני שאין בטבעו להיות בעל בחירה בגוף האנושי, כדי לשומו בעל בחירה בגוף, לפי שזה מעלה גדולה אליו בלי ספק, עד שבדבר הזה טעו המלאכים באדם, כמו שאמרו רז"ל בבראשית רבה... מכל מקום הנפש שכבר שמשה בגוף האנושי והיתה בעלת בחירה, למה תחזור עוד אל הגוף, ובמה תוכן הטפה הזרעית לקבל הנפש שכבר שמשה בגוף יותר מלקבל הנפש שלא שמשה בגוף ולא היתה בעלת בחירה. והיותר רחוק מזה שיאמרו שנפשות האנשים מתגלגלות בגופות הבעלי חיים והשם יודע... (מאמר ד פרק כט)

אור ה':

ואמנם לפי שהתבאר במה שקדם, שנפש האדם עצם שכלי מוכן, היה נראה שההעתק בה דבר בטל, כמו שקנה קצת מושכלות בפעל, וזה שכבר יתחייב בשני שיולד משכיל בפעל בזולת למוד, והוא הפך מה שנראה בחוש, בכל זמן החול' שהועתק אלינו קורותיו האלקים, אלא כשיהיו המושכלות אשר קנה נעדרות ממנו ברצון הא-ל לתכלית ידוע אצלו, שהכת האומרת בו יסודה הקבלה, הנה דלתי החקירה ננעלות בו, ואם קבלה נקבל בסבר פנים יפות, ודי בזה בדרוש הז'. (מאמר ד ז)

אברבנאל:

ואמנם טעם היבום וסודו כפי מה שמצאנו לראשונים המקובלים מפי משה רבינו ע"ה, ועמהם הסכים פיטגורס, הוא הדעת הקודם המקובל אצלם, שנפשות בני ישראל יעותקו או תאצלנה מגוף אל גוף, וכתב הרמב"ן בפירושו (פרשת וישב), לוידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, שהענין הוא סוד מסודות התורה בתולדות האדם... וכונת הרב, שהנפש המתגלגלת לא תחול באיזה חומר שיזדמן, ושרצה הקב"ה לזכות נפש מתי ישראל כשישוב אל הארץ כשהיה, ולהיות הגוף היותר דומה לגוף המת וחמרו הוא הנער הנולד מאשתו, שהיא עצם מעצמיו, ולכן צוה השם יתעלה שלא תהיה אשה המת חוצה...

ואמר שגלגול נפש הישראלי אצל המקובלים הוא בחסד הא-ל על ברואיו, וכמאמר האשה החכמה (שמואל ב' י"ד) כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלקים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, והוא כי אם נפש אחת תחטא בחמר האדומיי בשפיכות דמים... רצה הקב"ה לזכות את ישראל לבלתי ידח ממנו נדח, שתתגלגל ותשוב הנפש ההיא אחר הפרדה מגופה הראשון בחומר אחר, אולי יישר בעיני האלקים מעשיו, ותזכה ולא תאבד הנפש ההיא, ואם לא היה כן, היה התנצלות גדולה לבני האדם מהכרח החומר... אלא שלנסות אותם בא האלקים בחמרים מתחלפים לאחת מג' תכליות.

א' להשלים ביתר שאת הנפש השלמה ולהוסיף על שלימותה...

ב' שפעמים תתגלגל הנפש החוטאת לא להוסיף השלמות, כי אם בעבור שלא זכתה אל שלימות כלל מהכרח החומר, ולכן תהיה בגוף אחר אולי ישוב מדרכו הרעה. 

ג' פעמים לא להוסיף שלמות וכו', כי אם להעניש הנפש החוטאת על מעשיה כשיהיו רעים לה' מאד... וזה דעת האומרים שתגלגל הנפש מן האדם הרשע בגוף הכלב ושאר הבעלי חיים הבלתי מדברים המוכנים לקבל צער ועמל... (דברים כה ה, וראה שם עוד ווכוחו עם אריסטו ותלמידיו המבטלים הגלגול)

מות נמות - דרך ה' לתקן בני אדם על ידי גלגול פעמים ושלש, הנגרים ארצה - ובפעם הג' נשאב בקדושת הארץ העליונה, כי לא תשאר בנפש חלאה. ולא ישא אלקים - לא ישרוף ויאבד נפש אפילו כשל אבשלום, וה' יתקן נשמתו. (שמואל ב' יד יד)

אגרת שמואל:

להקים שם - ...או כפי חסרון המצוות שיעשה אדם תרחק נשמתו במעלות ממנו יתברך, ומה גם אם עבר על לא תעשה, ותקן השי"ת בחמלתו הגלגול, שיוכלו לתקן, וכבאיוב, ובועז קבל עליו להמשיך נפש המת באשה, וצריך בזה השתדלות נמרצת כי אינו גואל ממש... (רות ד י)

ספר חרדים:

...וזהו רמזו בתורה, דכתיב ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, וכתיב בתריה לא תשא שמע שוא, נמצא קרא דלכלב תשליכון אותו כתוב בין שני העונות הללו, בין אוכל טרפה ובין מספר לשון הרע, לומר לך, שעל שני עונות אלו יתגלגל האדם בכלב, כן כתבו המקובלים, והוא רמוז בדברי רבותינו, שאמרו כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים, וזהו שרמז דוד המלך ע"ה, הצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי, וסמיך ליה אספרה שמך לאחי וגו', לומר, שאיני משתמש בלשוני לספר לשון הרע, להענש בגלגול הרע הזה, אלא אני משתמש בה להללך ולהזהיר את ישראל שיגורו ממך ושיהללוך. ודע שאמרו המקובלים, שאף על פי כשמתגלגל אדם בצורת אדם אינו יודע בגלגולו ראשון, מכל מקום, כשמתגלגל בצורת בהמה חיה או עוף, הוא יודע בגלגולו ראשון, ומיצר ומצטער איך ירד משמים מצורת אדם לצורת בהמה, והקב"ה רצה להראות לכל האדם דוגמת גלגול מאדם אל בהמה בגדול המלכים אשר מלך בכיפה, הוא נבוכדנצר הרשע, שבעודו בחיים חיותו הורידו מכסאו והשליכו לשדה, והוא הולך על ארבע כבהמה, ונדמה לכל הבהמות בצורת בהמה, יען שלח לשונו ודבר נגד עליון...

ומעשה היה בקשטיליאה שהיה מזומן לעכו"ם שור לשחוק כמו שהן רגילין להכות בו ולענותו באותו היום, בלילה ההוא בא לאדם אחד יהודי בחלום, וראה אביו, ואמר לו, דע בני, שבעונותי הרבים גלגלו אותי אחרי מותי בשור, והוא השור המזומן למחר לעינוי וליסורין קשים בשחוק העם הנזכר, לכן בני פדני והצילני שאני אברח דרך מקום פלוני טרם יהרגוני וטרם יטרפוני, ואתה תפדני ולא תחוס על ממונך, ותשחט השור ההוא ויצא כשר ותאכילנו לעניים בעלי תורה, כך הודיעוני מן השמים והרשוני להגיד אליך, ובזה תחזר נפשי במעלה מגלגול בהמה לגלגול אדם, ואזכה לעבוד את ה' בעזרת הא-ל. ומעשים כאלה רבים ארעו בישראל...

ובתקונים דף קי"ב על עון קין איתא התם ענין הגלגול, וזה לשונו, בההוא זמנא דחמא דחובא דא באתר עילאה הוה תליא הרהר בתיובתא, ואמר גדול עוני מנשוא, הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר, והייתי נע ונד בארץ וגו', הכא אתרמזי גלגולא דרשיעיא, דאתמר בהון ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וגו', ודא איהו הן גרשת אותי היום דא גלגולא, והייתי נע דא גלגולא תנינא, ונד דא גלגולא תליתאה, דא איהו רזא על שלשה פשעי ישראל, אם תב בתיובתא בתלת גלגולין שפיר, ואם לא כתיב ביה ועל ארבעה לא אשיבנו, לא אהדר ליה בגופא אחרא, אלא יד ליד לא ינקה.

ויש לכל ירא ה' ליתן לב לקיים כל המצוות ולהשתדל לקיים כל מצוה שאפשר לקיימה, שכשם שאדם חוזר בגלגול כשהרשיע והתעיב עלילה, כך אפילו צדיק גמור חוזר בגלגול על כל מצוה שהיה אפשר לו לקיים ולא קיימה, כמבואר בדברי רבי שמעון בר יוחאי בכמה דוכתי, וכן מפורש בדברי המקובלים... (פרק ז, מצות לא תעשה מן התורה התלויות בראש הגויה)

אלשיך:

והסגירו הכהן - על פי דרכה רמזה תורה ענין הגלגול, כי אשר בנפשו כתמי עוון יובא אל הכהן, הוא מיכאל הכהן העליון, או אחד מכחותיו, ואם מתפשט עוונו ידיחנו אל כוחות הטומאה בגיהנם, ואם לא, יסגירנו שנית תוך חומר אחר פעמים שלש עם גבר, ואם לא פשה הנגע שלא שב אל עוונותיו, כי אם כהו, יטבילנו בנהר דינור. (ויקרא יג ה)

ובדרך רמז, כי תבא אל הארץ העליונה, עשה כאן שתהיה לך ירושה ולא תצטרך להתגולל עוד פעם, וישבת בה - ולא שיקח אחר חלקך בגן עדן, ואינך צריך הרבה לכך, אלא ולקחת מראשית - תאחוז רק קצה המצוה, ותמשוך הכל אחריך, וכן בכל המצוות, כי הבא ליטהר מסייעין אותו. (דברים כו א)

בעד הנער - שהנה במקרה כזה תשלח נפש בגלגול שחטאה וראויה למות, ועל ידי זה יענש גם האב, ודוד התפלל בעד חטאותיה הראשונים. (שמואל ב יב טו)

צמתי - שיכופר עוני ושיחיה הילד, אבל עתה הנוגע אלי נתקן, והוא פרע חובו במיתה זו ונח מלהתגלגל עוד, ואפילו אם ישוב, לא ישוב אלי כבן. (שם שם כב)

מה גדלו מעשיך ה' - ענין הגלגול, איש בער לא ידע - זאת מעצמו... (תהלים צב ו)

מי יתן טהור - אם בגוף הראשון לא טוהרה הנפש, איך תטוהר בשני, והיה יותר טוב שיעזרנו בתשובה. חרצים ימיו - שנתחייב כרת והוכרח למות ולהתגלגל, הנה חדשיו הראויים לו אינם אבודים, כי אם שמורים לתת בגלגולו ולעזרו שיתקן, עד ירצה - ואם לא יתקן בגלגול טוב שלא יכרתו ימיו ויתקן בחייו בעזרת הא-ל. (איוב יד ד וה)

וגבר ימות - ותיקון זה טוב מהגלגול, כי על ידי גלגול קרוב שיתקלקל יותר אחרי שכבר נטמא בראשונה. (שם שם ט, וראה שם עוד)

ראה עוד נשמה-כללי איוב ח יט.

פעמים ושלש - אמר לו מה שמסתגף הגוף הב' הוא לטהר הנפש ולהנאת הגוף הראשון, שיקום גם כן. ליאור באור - על ידי זה יזכה לאור, שאם היה הגוף הא' מתמרק בגיהנם היה מנקה חלאה, אך אינו זוכה לאור שיקנה על ידי קנין זכויות. (שם לג כט ול)

וסובב - על תנועת הלילה בצפון, שהיא כדי לשוב לזרח ביום, וכן נפש הצדיק תשוב פעמים ושלש לעולם, כדי להשיג שלמות. (קהלת א ו)

הנחלים הולכים אל הים - כן הנשמות שבות לשכינה, ואם היו מתתקנות, היתה מתמלאת מכל הבחינות, ולא היו צריכות להתגלגל עוד פעמים וג'. (שם שם ז)

שהימים הראשונים - שהעולם מתמעט עתה מדור לדור, במקום לעלות כימי קדם, כי לא מחכמה - שבסוד הגלגול מתמעט העולם, כי שיורי הנשמות מתמרקות, ובכל דור יש יותר סיגים עד שיזדככו. (שם ז י)

של"ה:

...כי אפשר שיהיה מוכן אחד לזרע כשר, אף שהוא בעצמו רשע, כמו מואבים, שיצא ממנה רות, ולפעמים צדיק גמור או צדקת אינם מוכנים לזה, וברוך היודע כי הוא יתברך שמו יודע ויודע הסבות, ואפשר כי הצדיק וצדקת כבר הושלמו בסוד גלגול, וזה היה ניחומו של עולא, שאמר, בת רבי, אף שהיא צדקת בודאי, יודע תעלומות יודע שאינה מוכנת לזה... (שער האותיות ר')

וירד מצרימה אנוס על פי הדבור, קשה, הלא לישנא דיורד משמע ברצון, אלא נראה דהמגיד אינו עושה פירוש על וירד, אלא המגיד אומר תירוץ מה שקשה, על הסוד שגילה למעלה, כי לבן הוא בלעם, הלא רוב המקובלים מסכימים שאין סוד הגלגול נוהג אלא בישראל ולא באומות עובדי עבודה זרה, אמר מה שארמי אובד אבי וירד מצרימה, זה היה אנוס כי באמת המדה אינה נוהגת באומות, ובכאן היה על פי האונס, כי כן גזר השי"ת כענין הוראת שעה. (מסכת פסחים, מצה שמורה)

...הנה הנרות רומזו לנשמות, כמו שכתוב נר אלקים נשמת אדם, והנה נודע שבזמן הזה רוב הנשמות הם מגולגלות, והגלגול הטוב הוא למת כשמתגלגל בקרוביו, הקרוב קרוב יותר, כמו שהאריך הרקאנטי בענין יבום, שאמר יודא לאונן בא אל אשת אחיך, כדי שיתגלגל ויהיה נולד ער... על זה אמר מצות נר הוא איש וביתו, דהיינו קרוביו גואליו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, שאינו בא למדת הגלגול, שהמת ימצא מנוחה על משכבו, והחי יש לו נשמה חדשה... (תורה שבכתב וישב)

ואמרה האשה אמן אמן, כי משביעה על ידי גלגול, ומכאן למדו רז"ל גלגול שבועה, דע כי יש בזה סוד, אלו לא היה חטא אדם הראשון, שגרם לחוה להיות סוטה, שבא הנחש וכו', אז תמיד היו נשמות חדשות, ולא היו צריכין לבא לידי גלגול, אבל בעוונותינו הרבים הם מגולגלים והם גלגול שבועה, כי משביעים להנשמות טרם בואן לגוף, כמו שאמרו רז"ל. (שם נשא)

רמח"ל:

עוד שורש אחר נמצא להנהגה בעניני העולם הזה, והוא שהחכמה העליונה סדרה, להרבות עוד ההצלה, כמו שכתבנו, שנשמה אחת תבא לעולם הזה פעמים שונות בגופים שונים, ועל ידי זה הנה תוכל לתקן בפעם אחת את אשר קלקלה בפעם אחרת, או להשלים מה שלא השלימה. אולם בסוף כל הגלגולים, לדין שלעתיד לבא, הנה הדין יהיה עליה כפי כל מה שעבר עליה מן הגלגולים שנתגלגלה ומן המצבים שהיתה בהם. והנה אפשר שיגיעו ענינים לאדם שנשמתו מגולגלת, כפי מה שיוגרם לה מצד מה שעשתה בגלגול קודם, וינתן לאדם ההוא בעולם מצב כפי זה, וכפי המצב שינתן לו יהיה המשא אשר יוטל עליו, וכמו שכתבנו. וכבר דינו ית"ש מדוקדק על כל אדם, לפי מה שהוא בכל בחינותיו, פירוש, בכל פרטי מצבו, באופן שלא יועמס לעולם על אדם, לעולם הבא שהוא הטוב האמיתי, אשמה שאין לו באמת... (דרך ה' חלק ב פרק ג ט)

ענין הגלגול יש בו פרטים רבים מאד. אמנם כלל הענין הוא, כי כבר ביארנו במקום אחר, איך הנפש הנבדלת מתחלקת לחלקים רבים וכללם, נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה, וגם אלה החמשה חוזרים ומתחלקים לחלקים פרטיים רבים. ואמנם כל אלה אפשר להם שיחזרו ויתגלגלו בגוף שני או בגוף שלישי, וכן כמה פעמים. ועל הרוב אינם מתגלגלים כלם, כי הרי כפי הזכיות שיש לגוף מן הגופים, כמו כן החלקים מנשמתו נתקנים באופן שלא יצטרכו להתגלגל עוד, ושאר החלקים שלא נתקנו הם יתגלגלו. ואולם כל זה בנפש הנבדלת, כמו שכתבנו, שאין ענינה מוסיף או גורע בענין חיות האדם והשכלתו, ועל כן לא יהיה יותר חי מי שיהיו לו דרך משל, ששה מאות חלקי נשמה, ממי שיהיו לו שני חלקים בלבד, וכן לא ישכיל יותר אותו שבו ששה מאות חלקים, מאותו שבו שני חלקים, כי החיות וההשכלה תלויה בנפש המדברת שיש לכל אחד בפני עצמה. אך בענין הקשרו בקשרים העליונים, ודאי שאינו שוה מי שבו ששה מאות חלקים, למי שבו שנים, ואין דבר זה נרגש אצלנו כלל, אבל הוא ממה שנוגע להשלמת אילן הנשמות, שביארנו במקום אחר. ואולם זולת כל זה, יש מין גלגול אחר, והוא גלגול בזולת מין האדם, והיינו בבעלי חיים או צומחים או דוממים, ואין ענינו כזה שזכרנו, כי הנה זה שזכרנו, הנפש המתגלגלת תשמש בגוף שתתגלגל, לנפש לו ממש, אך המתגלגלת דרך משל בבעלי חיים, אינה משמשת לנפש לו, כי זולתה תהיה בו נפשו הבהמית, אך עומדת שם כמי שעומד בבית הסוהר, ויהיה מצבה במקום ההוא צער גדול לה, עד שבזה יכופר עונה, ובהיות ענין הבהמי הפכי לגמרי לענין הנשמה השכלית העליונה, על כן עמדה שם יהיה לה לצער היותר גדול, שאי אפשר לשער, כיון שתוכרח לעמוד במה שהוא הפך טבעה לגמרי, וכן הגלגול בצומח ודומם כיוצא בזה הוא, שאינה משמשת שם לנפש, ולא נקשרת בגוף ההוא כלל, כמו שמתקשרת המתגלגלת באדם, אך יושבת שם כיושב במקום מה, אלא שהמקום ההוא אינו הפך לה כל כך, ומצטער בו, ועונה מתמרק על ידי זה. (מאמר החכמה)

...ידיעה ג' למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתין וזה ידיעת סוד דרכי הנשמות וגלגוליהם, וכמה ענינים נמצאים בפנה הזאת, ויש בזה ידיעה לפנים מידיעה, הידיעה השטחיית היא לדעת משפטי הגלגול בכל פרטיו, והידיעה הפנימית היא, לדעת איך בירור ההנהגה והשלמת הארת המלכות הנתונה לעבודת התחתונים תלוי הכל בנשמות, ודרכי הבירור הם דרכי הגלגול שאמרתי, ובזה תלויים כל המעשים שנעשו תחת השמים, מתחלת הבריאה עד סוף השיתא אלפי שנין, שהוא מנוחת העולם מגלגוליו, שכבר נתבררה ההנהגה ואין עוד צורך לעבודה. (מלחמת משה)

...ונמצא שמחשבת המאציל ית"ש היתה, שיוכל לתקן העולם בראשונה רק בסוד קבלת הקדושה, ובסוד זה ברא את האדם, וכשחטא, הנה נפגם בזוהמא, ועם כל זה הקב"ה היה רוצה לתקנו סוף סוף על ידי כמה גלגולים, כי אותם הנשמות שהיו כלולות בו, היו מתגלגלים בעשרה דורות, ולא ציום התורה אלא היה רוצה שבכח הגלגול יהיה תיקון הנשמות בכח המיתה שסובלים, ועל ידי הגלגול עצמו, שהוא התהפכות משרש לשרש מתחת מקור אחד אל תחת מקור אחר, בסוד ד' חיות המרכבה, כמבואר בתיקון ס"ח בארוכה, והיה חפץ לתקנם מאותה הזוהמא שנדבקה בהם, והכל בכח רוב אור הקדושה, ולכן לא נצטוו בתורה, כי עדיין היה התיקון ראוי להם רק בסוד אור הקדושה אם לא היו מונעים, ולכן היה להם ימים ארוכים... (אדיר במרום דף יא, ועיין שם עוד)

...ואל יקשה בעיניך לאמר, שהנשמות שנגזר עליהם חיים פחות מאחרות שיהיו פתוחים עליה צינורות פחות מאחרות, ואם כן יהיה עינוגן פחות, והרי אין זה תלוי בידן, כי צריך שתדע איך הענין הזה נמשך מן הגלגולים, כי לא כל הנשמה מתגלגלת תמיד, אלא חלקים ממנה, אותן החלקים אינן צריכין כל כך צינורות כמו כל הנשמה, אלא מספר השייך להם, ואין שייך בהם מספר יותר, כי זה לפי מה שהן צריכין לפי מציאותה... (שם דף ל)

הגר"א:

כל הון - בעל הבית יטול חלק חברו בגן עדן, ואין לו תקנה כי אם בגלגול, ויקנה לו חלק חדש, מכל מקום יש לו תקנה. (משלי ו לא)

אור החיים:

וירדו - ...ובדרך רמז אמר לשון ירידה, כי באמצעות מעשה האדם ירד במדרגות מבחינה לבחינת דגים ושרצים כפי ערך החטא יושפל, וגם שבאמצעותם יחזור לשורשו, והקדים ירידתו למדרגת דגים, כי ירידה המיועדת לנפשות הרמות כי חטא שתרד להתגלגל בדגים, ולכן יחס להם אסיפה, כי אין להם להצטער בשחיטת חרב, ואחר כך ירידה פחות ממנה, גלגול הנפש בעוף, שצוה השי"ת בו חצי שחיטה, ואחר כך בבהמה, שצערו מרובה, ואחר כך בדומם וצומח לשוב לקדמותם, כי מהדומם יעלה לצומח ומשם יכנס לבעל חי בלתי מדבר, ומשם יכנס במדבר, וישנה עוד בירידה פחותה, כליון שאין אחריו תקוה, והיא ירידה לבחינת שקצים ורמשים, זה אבדה תקותו, והוא בחינת רשעים הממירין דתם, פושעי ישראל שהפליאו לעשות. (בראשית א כו)

שם משמואל:

ונראה, דהנה ידוע שישראל במצרים היו נשמות גבוהות מאד, אשר ירדו למטה בקליפות באותם ק"ל שנה של אדם הראשון, ונתגלגלו בדור המבול ובדור הפלגה, אך שם הוסיפו לחטא, ונתמרקו בגלות מצרים, כמבואר בכתבי האריז"ל, ויש להבין, למה הובאו בדור המבול ובדור הפלגה, אחרי שגלוי וידוע לפניו שיוסיפו לחטא, הגם שהבחירה היא חפשית, מכל מקום הלא דבר הוא.

ונראה, דהנה איתא בספר המגיד להבית יוסף, שיש נשמות שנשתאב בהם הרע כל כך, שאין בכח גיהנם למרק, ואם יתלבנו על ידי הגיהנם לא ישאר בהם חס ושלום מאומה, ולהם אין תקון רק על ידי גלגול, אך באשר עבירה גוררת עבירה, ואם יתגלגלו כמו שהם בעוד הזוהמא רבה בהם בתקפה, אי אפשר לקוות מהם שום תועלת, כי העבירות הקודמות ימשכום בתוקף לעבירות עוד יותר גדולות, אך העצה, שהם יורדין לגיהנם להחליש הזוהמא, ולא שיתמרקו שם הרבה, רק מעט, בכדי שלא ימשכו לעבירות אחר כך כאשר יתגלגלו, ואז יש לקוות שיטיבו מעשיהם ויתוקנו על ידי הגלגול.

ולי יש להוסיף בזה דברים, דצורך הגלגול הוא גם לאותן שלא נשתאב בהן רע כל כך עד שאש הגיהנם תכלה אותם לגמרי, אלא מחמת שגיהנם אין בכחו רק לכלות הזוהמא, כאמרם ז"ל... ועל כן איש אשר עוונותיו לא נתנוהו להשלים נפשו בתורה ובמצוות, מה יועיל לו הגיהנם להשלים את נפשו, שזה אי אפשר כי אם בתורה ומצות, ועל כן אחר הגיהנם שנחלש כח הזוהמא שלא ימשך עוד ברשת העבירות הקודמות כנ"ל, מוכרח לבא בגלגול כדי להשלים את נפשו. וגדולה מזה כתב האריז"ל, שכל נשמה צריכה להתגלגל בכהן לוי וישראל, כדי להשלימה בכל דבר, ומכל מקום בלתי בגיהנם להחוטאים אי אפשר להתגלגל, כדי שלא יוסיפו לחטוא כנ"ל, ואין הגיהנם עושה סוף התקון, רק במי שכבר השלים את נפשו בגלגול זה או בקודמים, אלא שנשתאבה בו זוהמה מחמת עבירות, לזה ממרק הגיהנם לגמרי, ויעלה נקי אל מקומו בשלום... (שמות תרע"ב)

ונראה בהקדם דברי הרב חיים ויטאל, כי אם האדם חוטא כבהמה יורד ומתגלגל כבהמה, כיון שחטא כמוה, ויש לנפש המגולגלת תיקון בהקריב הבהמה לקרבן, ועל ידי שחיטתה ושריפתה נתקנה ועולה לריח ניחוח. ויש לומר כי לעומת התיקון לנפש המגולגלת, הוא תיקון גם למביא את הקרבן, באשר על ידו נתקנה הנפש המפוגלת, וזה טעם כפרת הקרבן. ונראה מלשון הרח"ו, שכתב, כיון שחטא כמוה, שדוקא לחטא שהוא חטא באשר הוא אדם ועשה מעשה בהמה, לזה יש תיקון בגלגול, להעשות קרבן, אבל אם עשה מעשים מכוערים שאינן ראויין אפילו לבהמה, אין לו תיקון זה. והנה ידוע שנפש בהמה טהורה היא מקליפת נוגה, שמתהפכת מטוב לרע ומרע לטוב... והרע שבבהמה הוא להיות נמשכת לגמרי אחרי תאוות חומריות יותר מכפי הסדר ולהזיק בקרן שן ורגל, והנפש החוטאת שהגיע ענשה להתגלגל בבהמה, הנה היא מתדבקת בחלק הטוב שבבהמה, עד שיתמרק עונה, ואז יסבב ה' סיבות שתזדמן בהמה זו לקרבן, והיה בעת יעלה החלק הטוב שבבהמה להתברר לחלק גבוה, תשוב הנפש החוטאת מנוקה מעון למקום מעלתה לריח ניחוח, אך אם חס ושלום נאשמה הנפש בעבירות שאינן ראויות לחלק הטוב שבבהמה, אז לא תוכל הנפש להדבק בחלק הטוב שבבהמה, רק בחלק הרע שבה, ואז תוסיף הבהמה לעשות מעשים מכוערין, שאינן ראוין אפילו לבהמה, ובזה יובן ענין שור הנסקל, שלכאורה אינו מובן, שהרי אין הבהמה בעלת בחירה, ולא שייך למען ישמעו וייראו, למה תיענש, אך הוא הדבר שהעונש מגיע לנפש הרשע המגולגלת בה. (ויקרא תרע"א)

אך נראה על פי מאמרם ז"ל... ואין עבירה מכבה מצוה, אלא מעניש על העבירה ונשארת המצוה בשלימותה, ועל כן בכל גלגול וגלגול מנקין אותו מן העבירות, הן על ידי יסורי מיתה או עונש גיהנם, או יסורי הגלגול, הכל לפי גודל ומרבית העבירות, ונשארה הנפש נקיה מעבירות, ואין דבוקות בה אלא המצוות לבדן שעשתה, והן מגררין אותה בגלגול הבא להשלמת חוקה, ולפי זה היא רחוקה מהפסד וקרובה לשכר, וכשישלים חוקו על ידי הגלגולין הרבים נקבצות כל המצוות והתיקונים מכל הגלגולים ונעשה מהם קומה שלימה מתוקנת, וככה מתנהג העולם בכל שיתא אלפי שני... והנה כתיב (משלי כ') נר ה' נשמת אדם, וזה שהשלים חוקו בכמה גלגולין, הוא דומה למנורה שעשויה פרקים פרקים, כי כל גלגול נחשב לפרק וחוליא בפני עצמו, ובהקבץ כל הפרקים נעשה מנורה שלימה, ושורה עליו אור ה'... (דברים עקב תרע"ו, וראה שם עוד)

כוכבי אור:

הוא הדבר נוכל להמליץ בעניני אמונת הגלגול, אשר ידוע כי נפש האדם בעוונו יתגלגל אחר כך בבהמות וחיות, ואם אמנם כי מי בא בסוד ה', ואף כי הוא לעונש, כי הנפש סובלת שם יסורים גדולים מאד מאד... אולם יש לומר בפשטות, כי גוף האדם וחומרו כבהמה, ומותר האדם מן הבהמה אין, והשי"ת הרכיב הרכבה נפלאה, נפש חיה ומשכלת בתוך בשר ודם, שהנפש המשכלת תנהל את החומר. אולם בעת אשר האדם לא ישתמש כלום בנפש המשכלת, והנהגת החומר תהיה רק על פי הטבע והתאוה, ונפש המשכלת לא תעשה כלום, נמצא כי נפש המשכלת סגורה בתוך בשר ודם כמו בתוך בהמה, ומי שעושה מעשה בהמה הולך בשרירות לבו, ומד' רחוק דרכו, ונפש המשכלת לא תפעול כלל וכלל, הלא הוא כחיה ממש, רק גלגול נפש חיה בתוך בשר ודם, בתוך בהמה, רק כי האדם בחייו אין לו צער מזה ומתענג בתענוגים כמו בהמה, והשופט צדק ישלם מדה כנגד מדה, למי אשר בחייו היה בבחינת גלגול, והנפש היתה רק סגורה כמו בתוך בהמה, לזאת ישלם לו כפעלו, ומגלגל אותה גם אחר כך בתוך בהמה, רק בצער גדול מנשוא. ולאשר האדם יש לו כל הכוחות שבתוך הברואים, כמו מי שהוא אכזר ורע מעללים, זהו כח החיות הטורפות, הרי הוא מתגלגל בתוך חיות טורפות, ולעומת זה יש מדה כנגד מדה בכל הגלגולים... (חלק א לה)