(ראה גם: שים)
...מדאצטריך ליה להלל לתקוני נתינה בעל כורחיה דהויא לה נתינה, מכלל דבעלמא נתינה בעל כרחיה לא הויא נתינה, מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי, ודלמא כי אצטריך ליה לתקוני שלא בפניו, אבל בפניו בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה... (גיטין עד ב, וראה שם עוד)
דתנו רבנן, ונתן בידה, אין לי אלא ידה, גגה חצרה וקרפיפה מנין, תלמוד לומר ונתן מכל מקום... (שם עז א, וראה שם עוד)
איתמר, המקדש אחותו, רב אמר מעות חוזרים, ושמואל אמר מעות מתנה, רב אמר מעות חוזרים אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום פקדון, ולימא לשום פקדון, סבר לא מקבלה, ושמואל סבר מעות מתנה, אדם יודע שאין קידושין תוספין באחותו, וגמר ונתן לשום מתנה, ונימא לה,לשום מתנה, סבר כסיפא לה מילתא... (קידושין מו ב, וראה שם עוד)
...ואין במציאות הכללי דבר כן, אבל כל מי שישפיע הנהגה או יתן כח לא ישוב אליו תועלת כלל מאשר תחת ידו, אבל נתינתו מה שיתנהו כנתינת המטיב החונן אשר יעשה זה לנדיבות טבעיהם ולמעלתם, לא לתועלתם, כל זה להדמות לשם יתעלה. (מאמר א פרק עב)
ויתן אותנו - ובזי יתן. (בראשית מב ל)
קחו מאתכם - שהנותן לאדם חשוב הוא כמקבל ממנו. (שמות לה ה)
ויקחו לי - כשהמקבל אדם חשוב, אז נחשב הנותן כמקבל, כבקדושין: נתנה היא ואמר הוא, אם הוא אדם חשוב מקודשת, לכן אמר כאן ויקחו ולא אמר ויתנו... (שמות כה ב)
אתן אליך - נתון במלת אל עם הכנוי, אז הנתינה איננה רק הכשר התכלית, והתכלית עצמה תבא אחר כך מה שיעשה המקבל בדבר שקיבל, ובנתינה עם למ"ד, אז פועל הנתינה הוא בעצמו תכלית הנתינה, שיהיה המקבל מקבל דבר, ובקבלה ההיא נשלם הפועל עם התכלית. (שם שם טז)
יש הבדל בין לשון שימה ללשון נתינה, לשון שימה ישמש כשיהיה שם איזה סדר מחויב ונאות, ושיהיה מן הצורך לשיהיה הדבר מסודר ומדובק דוקא במקום או בזמן בענין זה, לא במקום בזמן ובענין אחר... שבארון לא היה הקפד אם העדות היה מונח בצפונו או בדרומו, לכן אמר בעדות לשון נתינה... (ויקרא ו ג)
...ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש, והוא, מצאנו לשון נתינה שהורה על נתינת רשות, כמו ולא נתנו אלקים להרע עמדי... ומצאנוה גם לענין עזיבה ממש, כמו (הושע ה') לא יתנו מעלליהם, שפירש"י לא יעזבו דרכם הרעה... וכבר כתב הרוו"ה בוירא, כי כל לשון נתינה עיקר ענינו לשון הרמה, כי מצאנו נתינה בקול גם הרמה בקול, וכל תרומת מתנם, ועיקר ענין שניהם לשון הפרשה, וממנו לשון עזיבה ולשון הנחה, ולכן המפרש יוכל לתקן כולם על דרך הלשון, וזה יהיה לשון נתינה גם כאן...(שם טז כא)
...ומצאנו לשון נתינה לתשלום דבר אחד ומחירו, כמו "דרכם בראשם נתתי" (יחזקאל כ"ב), וכן לענין התועלת, "מה יתן לך ומה יוסיף" (תהלים ק"כ). (שם כד יט)
נתונים נתונים המה - נכנעים המה לי, לבלי סור ממצותי. (במדבר ח טז)
מי יתן - נראה לומר כי מלת יתן הוא מלשון איתן מושבך, על הכח והגבורה, שעיקר שרשו שתי אותיות תן. הלואי שישארו תמיד בכח וגבורה הלזו, בל יפלו ברשת אשר יצר הרע פורש לרגלם. (דברים ה כו)
ויצק עליה - יש הבדל בין לשון יציקה ובין לשון נתינה, כשבא אחריהם מלת על, היציקה מורה שיוצק בשפע על דבר הניצק... לא כן לשון נתינה, שישמש גם אם נותנו על חלק מן הדבר... (ויקרא ב א)
ושמו אצל המזבח - יש הבדל בין שימה ובין נתינה, בפעל נתינה ישקיף על ההנחה עצמה, ובפעל שימה ישקיף על איכות ההנחה... וחז"ל השקיפו על הבדל זה במקומות הרבה, כמו שאמרו (בראשית רבה ל"א) ופתח התיבה בצדה תשים, אמר רבי יהודה למדך תורה דרך ארץ, שאם עושה אדם טרקלין עשר יהיה עושה פתחו מן הצד, דייק מלת תשים, שהוא הסדר המיוחד לזה... (שם ו ג)
...ומבואר אצלנו, בהבדל שבין לשון שימה ובין לשון נתינה, שלשון שימה יבא על ההכנה, ואם יבא לשון נתינה מאדם לאדם, פירוש שיתן לו או לפניו בידיעתו, ועל שיכין לפניו צור מכשול שלא בידיעתו משתמש בלשון שימה... (שם יט יד)
אשר יתן מזרעו - דע שיש הבדל בין לשון נתינה הבא בלמ"ד הקנין, שמורה שמוסר או נותן דבר לחברו, להיות שלו או ברשותו, כמו ויתן לי את מערת המכפלה, אבל אם לא בא אחריו למ"ד הקנין וכל שכן לשון נתינה שבא במשפט שולל ואחריו המקור בלמ"ד מורה תמיד מענין שביקה, כמו ולמות לא נתנני... (שם כ ב)
...וכן בארנו בצו, שיש הבדל בין לשון שימה ובין לשון נתינה, שהשימה מציין שמכוון הדבר בצמצום ובאומנות כפי הראוי... (שם כד ו)
תתן לו - נתינה עם מלת לו מורה תמיד שנותן לו דבר חשוב, ושעורו כדי שיוכל לעשות אבנט, שהוא הפחות שבבגדי כהונה... (דברים יח ג)
על הדברים היוצאים מגזרת ה' לא יזכיר לשון נתינה, רק אם הם לטוב או לתכלית טוב... ואם ייחס נתינה אל ה' בדברים הרעים יכווין בו על הוראת הקיום, כמו ונתתי את עריכם חרבה... ונמצא גם כן לשון נתינה בדברים המסודרים מסדר הטבע הקבועה מאתו יתברך, כמו ונתתי גשמיכם בעתם.
... ולשון נתינה מאדם לאדם פירוש שיתן לו או לפניו בידיעתו, ולפי זה על שיכין מכשול לפני חברו בעצה רעה ישמש בלשון נתינה, כמו ולפני עוור לא תתן מכשול... ועל שיכין לו צור מכשול שלא בידיעתו ישמש בפעל שימה, שלשון שימה יבא גם על ההכנה שלא בידיעת חברו...
יש הבדל בין פעל נתן ובין פעל עזב הבא על הנתינה, כמו לעני ולגר תעזוב, כי הנותן הוא מושיט לכל אחד חלקו, והעוזב מניח הדבר שיהיה הפקר כמו שהוא...
יש הבדל בין נתינה ובין שימה, פעל נתן עקר הוראתו שבא מוגבל נגד פעל לקח, מה שהאדם נותן אל חברו, הלוקח שיהיה שלו, ומזה הושאל גם אל כל דבר הניתן באיזה מקום שיונח שם, ולפי זה בפעל נתן ישקיף על ההנחה עצמה, אבל בפעל וישם ישקיף על איכות השימה אם היה איזה סדר וערך או יחוס אל המקום או בדבר המושם עצמו, שיזהר בשימתו... (הכרמל)
ויתן - ומשה אמר שים, שמשמעו בשום לב וישוב, שיתן מהצד, ובמעשה כתוב ויתן, שכבר היו הגחלים עמומות מלמעלה, ולא הוצרך להזהר שלא יכוה... (במדבר יז יב)
ויתן את הכנעני - העניש והחליש כחם. (שם כא ג)
ונתן אותם - אין כאן נתינה ממשית, כי אם החזרת ההכרה בדרך החיים המעוות, השוה לונתת את הברכה על הר גריזים, לשוות לנגד עיניהם את שני דרכי החיים האפשריים בארץ. (ויקרא טז כא)
כאן שאלה יפה עומדת לפנינו, הן האהבה והנתינה באות כאחת, האם הנתינה היא תולדת האהבה, או להיפך, האהבה באה מן הנתינה?
הורגלנו לחשב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם ייטיב לו, אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא, אם בן יהיה אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל... האהבה הזאת, היא אשר תבא מן הנתינה בלי ספק...
כללו של דבר, זה אשר יתן האדם לזולתו, לא יאבד ממנו, אלא זו היא התפשטות עצמותו, כי ירגיש אשר גם חלק לו בחבירו זה אשר נתן לו. זו היא הדבקות שבין אדם לזולתו, אשר נקרא לה בשם אהבה. (חלק א קונטרס החסד, עמוד לו)
כח הכלליות הוא כח הנתינה, כח החסד, על ידו משלימים האחד את חברו השלמה הדדית, כי הנותן משלים למקבל את אשר חסר לו, והמקבל משלים לנותן, באפשרו לו את הנתינה, ובדרך זו מתאחדים שניהם בשלמות אחת... והיא בחינת דכר ונוקבא, נותן ומקבל, הנזכרת בספרים הקדושים... (חלק ג, דרך עליה, עמוד לג, וראה עוד: אהבה, חסד)