(ראה גם: ספר תורה)
זה ספר תולדות אדם, ביום ברא אלקים אדם בדמות אלקים ברא אותו. (בראשית ה א)
ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת... (שמות לב לב)
כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו. (דברים כד א)
ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר יתנו אתו אל יודע הספר לאמר, קרא נא זה, ואמר לא אוכל כי חתום הוא, ונתן הספר על אשר לא ידע ספר לאמר קרא נא זה, ואמר לא ידעתי ספר. (ישעיה כט יא)
ואכתב בספר ואחתום, ואעד עדים, ואשקל הכסף במאזנים. ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי. ואתן את הספר המקנה אל ברוך בן נריה בן מחסיה לעיני חנמאל דודי ולעיני העדים הכותבים בספר המקנה, לעיני כל היהודים היושבים בחצר המטרה... כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל לקוח את הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי חרש, למען יעמדו ימים רבים. (ירמיה לב י)
ימחו מספר חיים, ועם צדיקים אל יכתבו. (תהלים סט כח)
ויותר מהמה בני, הזהר, עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר. (קהלת יב יב)
וישלח ספרים אל כל מדינות המלך, אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו, להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו. (אסתר א כב)
ואמר רבי אבא, ודאי שהורידו ספר לאדם הראשון, ובו היה יודע ומשיג את חכמה העליונה, ועליו אמר הכתוב זה ספר תולדות אדם. וספר זה מגיע לבני האלקים חכמי הדור, וכל מי שזכה להסתכל בו, יודע בו חכמה העליונה, ומסתכלים בו ומשיגים בו, וספר זה הוריד בעל הסודות, (דהיינו המלאך רזיאל), וג' מלאכים לפניו (השומרים על הספר שלא יתאחזו בו החיצוניים).
ובשעה שיצא אדם מגן עדן עוד היה אוחז בספר ההוא, וכשיצא לחוץ פרח ממנו הספר, התפלל ובכה לפני רבונו, והחזירו לו הספר כבתחילה, כדי שלא תשתכח החכמה מבני אדם, ויעסקו לדעת את רבונם.
וכן למדנו ספר היה לחנוך, וספר זה היה ממקום הספר של תולדות אדם, וזה הספר הוא סוד החכמה, כי נלקח מהארץ ונעשה מלאך בשמים, וזה שאמר ואיננו כי לקח אותו אלקים, והוא הנער...
וכל הסודות העליונים נמסרו בידו, והוא מוסר ונותן אותם לכל הראוים אליהם, ועושה שליחותו של הקב"ה...
...ומזה נמסר לו הספר הנקרא ספר של חנוך, בשעה שלקח אותו הקב"ה הראה לו כל הנסתרות העליונים, וסוד עץ החיים שבתוך הגן ועליו ועניניו, וכל הסודות אנו רואים בספרו, דהיינו כל מה שהראה אותו אלקים בעת שלקח אותו למרום, אשריהם לאלו חסידים העליונים שנגלה להם חכמה עליונה ואינה נשכחת מהם לעולם, כמו שכתוב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. (בראשית תעו)
זה ספר, כתוב זה ספר תולדות אדם, היינו ספר ממש, וכבר בארנוהו, כאשר אדם היה בגן עדן הוריד לו הקב"ה ספר על ידי רזיאל המלאך, הממונה על סודות עליונים הקדושים, וחקיקות עליונות היו חקוקות בהספר... וכל הסודות היו סתומים בהספר מטרם שהגיע לאדם הראשון, כיון שהגיע לאדם הראשון, היו מתקבצים אליו מלאכים העליונים לדעת ולשמוע אותם, והיו אומרים, רומה על השמים אלקים על כל הארץ כבודך. בה בשעה רמז אליו הדרניאל המלאך הקדוש, ואמר לו אדם אדם, גנוז כבוד רבונך, (ואל תגלה למלאכים), כי לא ניתן רשות לבד ממך לדעת בכבוד רבונך, ואפילו למלאכים העליונים. והיה הספר ההוא צרור וגנוז עמו עד שיצא אדם מגן עדן.
כי בתחלה היה מעיין ומשתמש בו בכל יום בסודות רבונו, ונגלה לו סודות העליונים, מה שלא ידעו מלאכים העליונים, כיון שחטא ועבר על מצות רבונו, פרח הספר ממנו, והיה אדם טפח על ראשו ובוכה, ונכנס במי גיחון עד צוארו, עד שגופו נעשה חלודות חלודות, ונשתנה זיוו. באותה שעה רמז הקב"ה לרפאל המלאך והשיב לו אותו הספר, ובו היה אדם עוסק, והניח אותו לבנו שת ולכל תולדותיו אחריו, עד שהגיע לאברהם, והיה יודע על ידו להסתכל בכבוד רבונו, וכבר נתבאר זה, וכן ניתן ספר לחנוך והסתכל בו בכבוד העליון. (בראשית ב שסא, ועיין שם עוד)
...וסוד למדנו, יש ספר ויש ספר, יש ספר למעלה, ויש ספר למטה, הספר למטה נקרא ספר הזכרון, ספר של זכרון ההוא, והוא צדיק אחד, (דהיינו יסוד), ונקרא זה, (והמלכות היא הספר שלו) וכדי שלא להפרידם, כי הם תמיד ביחד, ביחוד אחד, על כן כתוב זה ספר, שתי מדרגות שהן אחת... (יתרו סב, ועיין שם עוד)
רבי אליעזר אומר ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם, אם עשיתם את התורה הכתובה בזה, אתם ניצולים מזה... (עקב מ)
רבי יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי, סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה, והכל למיתה הם עומדים, אשרי מי שגדל בתורה... (ברכות י א)
אמר רבי מיאשה בריה דרבי יהושע בן לוי, הלכה גוללן כמין ספר (את התפילין כשנפנה), ואוחזן בימינו כנגד לבו... (שם כג א)
...הרואה ספר מלכים יצפה לגדולה, יחזקאל יצפה לחכמה, ישעיה יצפה לנחמה, ירמיה ידאג מן הפורענות, שלשה כתובים גדולים הם, הרואה ספר תהלים יצפה לחסידות, משלי יצפה לחכמה, איוב ידאג מן הפורענות. שלשה כתובים קטנים הם, הרואה שיר השירים בחלום, יצפה לחסדים, קהלת יצפה לחכמה, קינות ידאג מן הפורענות, הרואה מגילת אסתר נס נעשה לו. (שם נז ב)
דתנן, היה קורא בספר על האיסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו, היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו, עד שלא הגיע לי' טפחים גוללו אצלו, משהגיע לי' טפחים הופכו על הכתב... (שבת ה ב)
אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה... (שם יג ב)
וספר מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה, אמר רב משרשיא שבתחלה היו מצניעין את אוכלין דתרומה אצל ספר תורה, ואמרו האי קדש והאי קדש, כיון דקחזו דקאתו לידי פסידא גזרו ביה רבנן טומאה. (שם יד א)
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו, מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה... (שם ל ב)
(המוציא) מקק ספרים ומקק מטפחותיהם כל שהוא, שמצניעין אותן לגונזן... (שם צ א)
כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה, בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן, אף על פי שכתובין בכל לשון טעונים גניזה, ומפני מה אין קורין בהם, מפני ביטול בית המדרש. איתמר, היו כתובים תרגום או בכל לשון, רב הונא אמר אין מצילין אותן מפני הדליקה, ורב חסדא אמר מצילין אותן מפני הדליקה, אליבא דמאן דאמר ניתנו לקרות בהן דכולי עלמא לא פליגי דמצילין... אמר רבי יוסי מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל בריבי לטבריא, ומצאו שהיה יושב על שלחנו של (יוחנן הנזוף), ובידו ספר איוב תרגום והוא קורא בו, אמר לו זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך שהיה עומד על גבי מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו תחת הנדבך, אף הוא צוה עליו וגנזו... אלא מניחן במקום התורפה, והן מרקיבין מאליהן... תא שמע, הגיליונין וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה, אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן, מאי לאו גליונין דספר תורה, לא גליונין דספרי מינין, השתא ספרי מינין גופייהו אין מצילין, גליונין מבעיא, הכי קאמר, וספרי מינין הרי הן כגליונין... בעי מיניה יוסף בר חנין מרבי אבהו הני ספרי דבי אבידן מצילין אותן מפני הדליקה, או אין מצילין, אין ולאו ורפיא בידיה... (שם קטז א, וראה שם עוד)
...אמר רב אחא בר אהבה זאת אומרת אין מזרקין כתבי הקודש... והתניא כותבי ספרים תפילין ומזוזות לא התירו להן להפך יריעה על פניה, אלא פורס עליה את הבגד... (עירובין צח א)
רבי שמלאי אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה ניתני לי מר ספר יוחסין, אמר ליה מהיכן את, אמר ליה מלוד, והיכן מותבך, בנהרדעא, אמר ליה אין נידונין לא ללודים ולא לנהרדעים, וכל שכן דאת מלוד ומותבך בנהרדעא, כפייה וארצי, אמר ליה ניתנייה בג' ירחי... (פסחים סב ב)
...וכשאתה מלמד את בנך למדהו בספר מוגה, מאי היא, אמר רבא ואיתימא רב משרשיא בחדתא, שבשתא כיון דעל על. (שם קיב א)
דאמר רבי יהושע בן לוי בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים, בניצוח בנגון במשכיל במזמור בשיר באשרי בתהלה בתפלה בהודאה בהללויה... (שם קיז א)
אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעין גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים... אמר רבי אבין מאי קרא, ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו... רבי נחמן בר יצחק אמר מהכא, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת... (ראש השנה טז ב)
אמר רב שמואל בר יהודה שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות, שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות, שלחה להם כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס. רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו, בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן, שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות, שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים, שלישים ולא רבעים עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה, כתב זאת זכרון בספר, כתב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון, מה שכתוב בנביאים, בספר מה שכתוב במגלה... (מגילה ז א, וראה שם עוד)
אין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית. הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים זה וזה שוין... אלא אימא ספרים נכתבים בכל לשון, ורבותינו התירו יונית, התירו מכלל דתנא קמא אסר, אלא אימא רבותינו לא התירו שיכתבו אלא יונית, ותניא אמר רבי יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך... (שם ח ב, וראה עוד: ספר תורה)
ואמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת, נקראת ספר, שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, ונקראת אגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה... (שם יט א, וראה שם עוד)
אמרו עליו על אחר, בשעה שהיה עומד מבית המדרש, הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו. (חגיגה טו ב)
אמרו להם בית שמאי והלא מספר כתובה נלמוד שהוא כותב לה... (יבמות קיז א)
אתמר ספר שאינו מוגה, אמר רבי אמי עד ל' יום מותר לשהותו, מכאן ואילך אסור לשהותו, משום שנאמר אל תשכן באהליך עולה. (כתובות יט ב)
הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, רב הונא ורב חסדא... וחד אמר זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים. (שם נ א)
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. (שם קו א)
אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא... (נדרים כב ב)
...דכתיב נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, אמר רבי אבהו אל תקרי אמרי שפר, אלא אמרי ספר. (סוטה יג א)
...ונדרת ואסרת אפירות שבעולם עלה דלא קבילת מכתובתה אלא גלופקרא אחד, וספר תהלים אחד, וספר איוב וממשלות בלואים... (גיטין לה א)
ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן העובדי כוכבים יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם... (שם מה א, וראה עוד: ספר תורה)
...ורבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו האי ספר אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת, מאי טעמא, דלא ניתן ליכתב, מר בר רב אשי אמר, לטלטולי נמי אסור, מאי טעמא דהא לא חזי למיקרי ביה, ולא היא, שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה, דרבי יוחנן רבי שמעון בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא... בעא מיניה אביי מרבה, מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה, תיבעי למאן דאמר תורה מגילה מגילה ניתנה, תיבעי למאן דאמר תורה חתומה נותנה.... אמר ליה אין כותבין... (שם ס א, וראה שם עוד)
מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום, ואם אינו יודע לקרות גוללן, אבל לא ילמוד בהן בתחלה, ולא יקרא אחר עמו... אמר אביי תפילין בי בר חבו (העושה תפילין) משכח שכיחי, ספרים לא שכיחי... (בבא מציעא כט ב, וראה עוד: ספר תורה)
...וכתבי הקדש אף על פי ששניהם רוצים לא יחלוקו. (בבא בתרא יא א)
... ואמר שמואל לא שנו אלא בכרך אחד, אבל בשני כריכין חולקין, הא תרגמא רב שלמן בשרצו. תנו רבנן מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר תורה בפני עצמה, נביאים בפני עצמן, וכתובין בפני עצמן, וחכמים אומרים כל אחד ואחד בפני עצמו. ואמר רב יהודה מעשה בביתוס בן זונין שהיו לו שמנה נביאים מדובקין כאחד על פי רבי אלעזר בן עזריה, ויש אומרים לא היו לו אלא אחד אחד בפני עצמו. אמר רבי מעשה והביאו לפנינו תורה נביאים וכתובים מדובקים כאחד והכשרנום... כדתניא כל הספרים נגללים מתחלתן לסופן, וספר תורה נגלל לאמצעיתו, ועושה לו עמוד אילך ואילך, אמר רבי אליעזר ברבי צדוק, כך היו כותבי ספרים שבירושלים עושין ספריהם... (שם יג ב, וראה עוד: ספר תורה)
תנו רבנן סדרן של נביאים, יהושע ושופטים שמואל ומלכים ירמיה ויחזקאל ישעיה ושנים עשר... סידרן של כתובים רות וספר תהלים ואיוב ומשלי קהלת שיר השירים וקינות דניאל ומגילת אסתר עזרא ודברי הימים... ומי כתבן, משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב, יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה, שמואל כתב ספרו ושופטים ורות, דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים, על ידי אדם הראשון על ידי מלכי צדק ועל ידי אברהם ועל ידי משה ועל ידי הימן ועל ידי ידותון ועל ידי אסף ועל ידי שלשה בני קרח, ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות, חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה משלי שיר השירים וקהלת, אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר דניאל ומגילת אסתר, עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו... (שם יד ב, וראה שם עוד)
אמר רבי יצחק יוצק זהב רותח לתוך פיו שלאותו רשע (נבוכדנצר) שאילמלא בא מלאך וסטרו על פיו ביקש לגנות כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים. (סנהדרין צב ב)
מאי שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, אמר רבי תנחום דרש בר קפרא בצפורי זה ספר דניאל שנקרא על שמו, מכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו, ונחמיה בן חכליה מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמיה, אמר רבי ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו... רבי יוסף אמר מפני שסיפר בגנותן של ראשונים... (שם צג ב)
לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה, כי מטו מגילת אסתר אמרי הא לא בעי מטפחת, אמר להו כי האי גוונא נמי מיחזי כי אפקירותא. (שם ק א)
רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים, תנא בספרי מינים, רבי יוסף אמר בספר בן סירא נמי אסור למיקרי... (שם ק ב, וראה שם עוד, וערך: ספרים חיצוניים)
...והאמר ריש לקיש, מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם וגו', וכי ספר היה לו לאדם הראשון, מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו... (עבודה זרה ה א)
אמר רב כמאן קרו פרסאי לספרא דביר, מהכא, ושם דביר לפנים קרית ספר. (שם כד ב)
מאי ספר הישר, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים... רבי אליעזר אומר זה ספר משנה תורה, ואמאי קרו ליה ספר הישר, דכתיב ועשית הישר והטוב בעיני ה'... רבי שמואל בר נחמני אמר זה ספר שופטים, ואמאי קרו ליה ספר הישר, דכתיב בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה... שם כה א)
רבי אומר... וכל מעשיך בספר נכתבים. (אבות ב א)
תיבה שהיא מלאה ספרים נותנה מראשותי המטה ואינו נותנה מרגלות המיטה... (ברכות כז ב, וראה שם עוד)
אמר רבי יוחנן ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר לא במהרה הוא משכח. (שם לז ב)
...אמר רבי אבין אילולי כתבתי לך רובי תורתי לא כמו זר נחשבו, מה בינן לאומות, אלו מוציאין ספריהם ואלו מוציאין ספריהם... (פאה יג א)
כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן ובין שאינן קורין בהן... בין שיש בהן טעיות בין שאין בהן טעיות, והא תני ספר שיש בו שתים שלש טעיות בכל דף ודף מתקנו וקורא בו, ארבע אינו קורא בו... (שבת עח ב, וראה שם עוד)
...משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב, למה שלא יתבזה הכתב, ואתייא כדמר רבי אחא רבי שמואל בר נחמן ספר שאין עליו מפה הופכו על הכתב, שלא יתבזה הכתב. (עירובין ס ב)
אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו בספרו של רבי מאיר מצאו כתוב משא דומה משא רומי אלי קרא משעיר... (תענית ג א)
אמר רבי יוסי אינה שאלה, כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן, וזו למחיקה ניתנה... (סוטה יא ב)
משמת רבי אליעזר נגנז ספר החכמה... (שם מז א)
תני מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום, אם אינו יודע לקרות גוללן, ולא יקרא פרשה וישנה ולא יקרא פרשה ויתרגם, ולא יפתח בו יותר משלשה דפין, ולא יקרו בו שלשה בכרך אחד... (בבא מציעא ט א)
וכתבי הקדש אף על פי ששניהן רוצין לא יחלוקו, אמר רבי הושעיה כגון תילים ודברי הימים, אבל תילין בתילין חולקין, אמר רבי עוקבה אפילו תילים בתילים אין חולקין, שמתוך שאין חולקין אילו באין וקורין באילו ואלו באין קורין באילו. (בבא בתרא ג א)
תני רבי שמעון בן יוחי עלה ספר משנה תורה ונשתטיח לפני הקב"ה אמר לפניו, רבון העולם כתבת בתורתך כל דייתיקי שבטלה מקצת בטלה כולה, והרי שלמה מבקש לעקור יו"ד ממני, אמר ליה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו בטילין, ודבר ממך אינו בטל. (סנהדרין יג א)
כתב רבי לעזר לירתוי, ספרים שזכת בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותם חוצה לארץ, רבי ניסי בשם רבי לעזר אם כתב על מנת להוציא מוציא... (שם יט ב)
רב אמר קרח אפיקרסי היה, מה עשה... בית שהוא מלא ספרים מהו שיהא חייב במזוזה, אמר לו חייב... רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים, כגון ספרי בן סירא וסיפרי בן לענה, אבל סיפרי המירם וכל ספרים שנכתבו מיכן והילך הקורא בהן כקורא באיגרת, מאי טעמא, ויותר מהמה בני היזהר וגו', להגיון ניתנו ליגיעה לא ניתנו. (שם נ א)
גליון שבספר שמלמעלן ושמלמטן שבתחלה ושבסוף, מטמאים את הידים, רבי יוסי אומר שבסוף אינו מטמא עד שיעשה לו עמוד. ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים, מגילה שכתוב בה פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסע הארון מטמא את הידים, כל כתבי הקדש מטמאין את הידים, שיר השירים וקהלת מטמאין את הידים... (ידים ג ד וה, וראה שם עוד)
ואומרים צדוקים, קובלין אנו עליכם פרושים, שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים, ספרי המירס אינם מטמאין את הידים... אמר להם אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טומאתן, ספרי המירס שאינן חביבין אין מטמאין את הידים. (שם ד ו)
זה ספר תולדות אדם וגו'... אמר רבי יהודה בר סימון עד שאדם הראשון מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור ודורשיו... שנאמר (תהלים קל"ה) גלמי ראו עיניך, גולם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון, הוי זה ספר תולדות אדם.
בר קפרא פתח (שם ס"ט) ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו, ימחו מספר חיים מספר תולדות של מטה, ועם צדיקים אל יכתבו, מספר תולדות של מעלה. (בראשית כד ב וג)
רבי תנחומא בשם רבי אלעזר ורבי מנחם בשם רב אמר, כל האומניות אדם הראשון למדם... רבנן אמרין אפילו סירגולו של ספר אדם הראשון למדו שנאמר זה ספר, הוא וסירגולו. (שם שם ז)
אמר רבי לוי אמר רבי שמעון בן לקיש, מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים. (שמות מא ו)
דבר אחר לעשות לרוח משקל, אמר רבי אחא אפילו רוח הקדש ששורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל, יש שמתנבא ספר אחד ויש שנים. אמר רבי סימון ב' דברים נתנבא בארי, ולא היה בהם כדי ספר, ונטפלו בישעיה... (ויקרא טו ב)
הכהן בספר, לא על לוח ועל הנייר אלא על המגלה, שנאמר בספר, כתבה איגרת פסולה, שנאמר בספר, כתבה על ב' דפין פסולה, שנאמר בספר, ספר אחד ולא שנים... והלא דברים קל וחומר, מה לעשות שלום בין איש לאשתו אמר המקום ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים, ספרי מינין שמטילין איבה וקנאה על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם, ושורף את האזכרות שבו עמו, מפני שלא נכתב בקדושה, דברי רבי עקיבא... (במדבר ט מז)
אמר רבי ברכיה הכהן ברבי אנו קוראין מסמרות, ואין כתיב אלא משמרות, מה משמרות כהונה ולויה כ"ד, אף ספרים כ"ד, הקיש דברי סופרים לדברי תורה, שהן אמיתיין כמותם... (שם יד יג)
ויותר מהמה בני הזהר וגו', אמר הקב"ה כ"ד ספרים כתבתי לך, הזהר ולא תוסף עליהם, למה, עשות ספרים הרבה אין קץ, כל מי שקורא פסוק שאינו מכ"ד ספרים כאילו קורא בספרים החיצונים, הוי הזהר עשות ספרים הרבה, שכל העושה כן אין לו חלק לעולם הבא... (שם שם יד)
אמר רבי ירמיה גדולה היא היראה, ששני ספרים שכתב שלמה לא חתמן אלא ביראה, הדא הוא דכתיב בספר משלי, שקר החן והבל היופי אשר יראת ה' היא תתהלל, ובסיפרא הדין כתיב סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא. (קהלת ג יז)
ויותר מהמה בני הזהר, מהומה, שכל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים מהומה הוא מכניס בביתו, כגון ספר בן סירא וספר בן תגלא, ולהג הרבה יגיעת בשר, להגות ניתנו ולא ליגיעת בשר ניתנו. (שם יב יג)
ויבקש הדבר וימצא, רבי לוי בשם רבי אחא בר שילא איש כפר תמרתא אמר, ומה אם ספרו של בשר ודם כך, לכשיבא ספרו של הקב"ה דכתיב בו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו, על אחת כמה וכמה. (אסתר ו)
ספר עזרא שיצא לחוץ מטמא את הידים, ולא ספר עזרא בלבד, אלא אפילו נביאים וחומשים וספר אחר שנכנס לשם מטמא את הידים. (בבא מציעא ה)
ויותר מהמה בני הזהר, מהו ויותר מדברי תורה הוי זהיר בדברי סופרים, למה, שאילו באים דבריהם לכתוב, לא היה קץ לספרים... וכל מי שקורא בספר חוץ מעשרים וארבע כאילו קורא בספרים החיצונים, שאמרה התורה יותר מהמה בני הזהר. (פרשה ג)
מהו עבדך אני הבינני, לא תאמר הרי הספר לפניך קרא ואת מוצא ויודע, וכן הוא אומר (ישעיה כ"ט) וניתן הספר על אשר לא ידע הספר, ואמר לא ידעתי ספר. (תהלים קיט)
...ואי משכח גברא כתב אגרתא, והאמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כותבי ספרים כשורפי תורה, והלומד מהם אין לו קבול שכר... אמרי מלתא חדתא שאני, דהא רבי יוחנן וריש לקיש מעייני באגדתא בשבתא ודרשי הכי, עת לעשות לה' הפרו תורתך, מוטב תעקר אות א' מן התורה, ואל תשתכח תורה מישראל. (ויקרא פרק ו, תפא)
...וחשבון פסוקים של תורה חמשת אלפים ותתמ"ב, ופסוקים של נביאים ט' אלפים ורצ"ד, ופסוקים של כתובים ו' אלפים תתק"ס, סך הכל ס"ג אלפים וצ"ט, לבד מספרי החיצונים... (דברים פרק י, תתנה)
אמר רבי יהושע בן קרחה עשרים פעמים כתיב אשרי בספר תהלים, כנגד עשרים הוי שבספר ישעיה. (תהלים א, תריג)
לא הניח המקום לשרוף ספרים קדושים, עד ששרפו ישראל תחלה, שנאמר (ירמיה ל"ו) ויהי כקרא יהודי שלש דלתות והשלך אל האש... (פרק כ)
ויקח ספר הברית - ונסב ספרא דקיימא דאורייתא... (שמות כד ז)
בספר מלחמות ה' - בספר אורייתא דתמן כתיבין קרביא דה'... (במדבר כא יד)
בספר מלחמות ה' - כשמספרים נסים שנעשו לאבותינו יספרו... (שם)
ויותר - מדברי אמת הכתובים בספרים הנזכרים למעלה, הזהר - לשמור דברי חכמים, עשות ספרים - ואם תאמר אם יש בהם צורך למה לא נכתבו, כי אין להם קץ... (קהלת יב יב)
בספר מלחמות ה' - ספר היה בפני עצמו ושם כתוב מלחמות ה' בעבור יריאיו, ויתכן כי היה מימות אברהם, כי ספרים רבים אבדו ואינם נמצאים אצלנו, כדברי נתן ועדו ודברי הימים למלכי ישראל ושירות שלמה ומשליו. (במדבר כא יד)
...והנה כאשר לכד סיחון ערי מואב כתבו המושלים בספר שקראו מלחמות ה' את והב בסופה או שכתבו נלחם ה' את והב בסופה וכו'... והנה הכתוב מביא ראיה מספר מלחמות כי ארנון הוא גבול מואב ואסור לישראל... (שם)
מגלה - יקרא הקלף או הגויל, וכשיכתוב עליה תקרא ספר. (ירמיה לו ב)
אמר הכוזרי, ואיך אבדו הספרים ההם שהיו בכונה, ונשארו אלו שהם במקרה?
אמר החבר, מפני שהספרים ההם היו יודעים אותם היחידים מבני אדם, יקרא זה חוזה וזה רופא וזה מנתח, על דרך הדמיון, ותחלת מי שיאבד מהאומה האבודה אינם אלא החשובים שבהם, ואחר כן מי שלמטה מהם,ואבדו היחידים ואבדה חכמתם, ולא נשארו כי אם ספרי התורות אשר ההמון צריכים אליהם, ויודעים אותם רוב העם, וכותבים אותם ומתעסקים בהם הרבה, ואשר נגדר בספרי התלמוד מהחכמות ההן נשמר ונשאר בעבור רוב יודעיהם והשגחתם עליהם... (מאמר ב ל ולא)
המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו פעם אחת לי"ב חדש, ואם כשהוא גוללו פותחו וקרא בו מותר, אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא, והוא הדין שאר ספרים, ואם פתח וקרא וגלל בגלל עצמו הרי שלח יד בפקדון, ונתחייב באונסין. (שאלה ז ד)
מעשה בחסיד אחד שצוה לבנו שלא יהנה יותר מדאי מן העולם, ושלא יעברו עליו יותר משלשים יום בלא תענית, וכשמת הוציאוהו מקברו והכוהו, ונצטערו מאד על הדבר, ובא בחלום בלילה לאחד ואמר לו, מפני כשהייתי רואה ספרים נמחקים קרועים עם דפי ספרים לא הייתי קושרם יחד ומצניעם. (צז)
...ואסור לכתוב בספר פלוני חייב לי כך וכך... (קב)
מי שאבד קונטריס או חומש או כתובים או נביאים והתחיל לכתוב אחר, וכשנכתב חציו נמצא הראשון, אסור לכתוב בחלק הנשאר דברים אחרים, גם מדברי סופרים, לפי שאז נקרא הטפל עיקר והחומש טפל. וכן אל ישים ספרי תלמוד על ספרי מקרא, וכן אל יכסה את ספרו בקלפים הכתובים בהם רומנץ (לשון לעז), ומעשה באחד שכיסה חומש שלו בעור, היה כתוב בו לועזים של דברי הבאי תגרי מלכי האומות, ובא צדיק וקרעו והסירו.. (קמא)
המכבד יכובד, כל המכבד את הקב"ה ואת אשר צוה, הקב"ה מכבדו. לא יתכן שתשים ספרים על מטה שישנת עליה במפת שכבת זרע, או אדם מפיח במטה, וכן לא יתכן שתתלה בין רגליך דברי תורה או לאחוריך, שנאמר (מלכים א' י"ד) ואותי השלכת אחר גווך... (קנז)
מי שיש בידו ספר תורה לא יראה כעסו בספר להכות על הספר או להכות אחרים בספר, הרב שכועס על תלמידו לא יכנו בספר, והתלמיד לא יגן בספר מלקבל ההכאות, אלא אם כן יש בהכאות סכנת נפשות. (רעו)
אחד הלך לפני כומר לקשור ספרים, שאל לחכם ואמר, הכומר אמר לי לקשור תחלה לפניו ספר אחד משלו, וכשיראה שאיני מתקן בטוב, יאמר לי כך וכך תעשה, אמר לו החכם לא תקשור אפילו קונטרס אחד ולא תעזור לו לקשר. שני חסידים היו להם ספרים והיו צריכים לקשרם, והיה כומר אחד בעיר שהיה בקי לקשור ספרים יותר מן היהודי החסיד, האחד נתן ספריו לקשר להיהודי שלא היה בקי כמו הכומר, כי אמר, איך יגע בספר, וכתיב (ישעיה נ"ב) לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא, כל שכן בספר, ועוד אם הנכרי יקשור מבזה הוא בספרים, וגם השיורים שמא יתקן בחיתוכים ספרים פסולים שלו, וחבירו אמר, ודאי ספר תורה אסור לתפור להם בגידים כל דבר שמעכב מלקרא בצבור אסור, כגון כתיבה ולתפור בגידין, אבל לקשור שאר ספרים בטבלאות שלומדים בהם אין איסור לתת להם לקשור, והיה עומד עליהם שלא יקחו השיורים לספר אחר שלו. (רפ)
אם יראה אדם שני דפין, אחד כתוב ואחד שאינו כתוב, וצריך לדף שאינו כתוב, אל יחתוך אותו. ואם צריך לשלוח כתב ויש לו דף כתוב, ויש לאותו דף גליון חלק אל יכתוב בגליון צרכיו שצריך לשלוח לחבירו, בין שכתוב בו תורה שבכתב בין תורה שבעל פה. ולא ישלח הדף לחבירו, אלא יגנוז או יכתוב בו תורה וטעמים אם רוצה. וכשאדם מסיים עשרים וארבעה ספרים ונשאר דף או שנים בקונטריס, לא יכתוב באותן דפים סיימתי ספר זה בכך וכך לחודש, ולא שום דבר שלא לצורך, אם רוצה לכתוב יקח דף וידבק ללוח או יקשור ללוח ולא יקשור על הקונטריסים. (רפא)
מי שמשכיר לסופר לכתוב מסורות לעשרים וארבע יעשה תנאי עם הסופר, שלא יעשה ציורים במסורות כעופות וחיות או כאילן ולא שום ציור, כי מה שהתחילו המסורה לכתוב בעשרים וארבע, לפי שהראשונים היו בקיאים במסורת, לכך כתבו בספרים, ואם יעשה ציורים האיך יראה. ועוד לא יכתוב בצידי הדף, כי כשיראה בדף לא יהיה מה שבצידי הדף פונה לעומת פניו, אלא צריך להפנות הצד אליו ומה שיהיה לדף לא יהיה מול פניו. (רפב)
אחד כשהיה כותב היה צריך כמה קולמוסים בשבוע, לפי שהיה דוחק הקולמוסים בקלף, ותקן לו קולמוס מן עצם של עגור מן שוקים, אף על פי כן כשהיה כותב מזוזות לא היה כותב אלא בקולמוס של קנה, אבל דברים שבעל פה היה כותב בקולמוס של עצם, אמר לו חבירו אם יפה אתה כותב תכתוב בקולמוס של עצם, דכתיב (איוב י"ט) בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון. (רפג)
אחד היה מעתיק מן הספר, ומן הפירוש, והיה קורא בפיו וכותב, וכל מה שהיה כותב היה קורא בפיו תחלה, שאלו לו למה אתה קורא קודם שאתה כותב, אמר קבלתי כשאדם מוציא מפיו השדים שומעים ומברכים אותו, ועוד יזכור מה שיכתוב, דכתיב (שמות י"ג) למען תהיה תורת ה' בפיך,וכתיב (שם) לזכרון. (רפד)
...לכך חכמים הראשונים לא היו כותבים ספריהם בשמם, ולא היו מניחים לכתוב שמם על ספריהם, כגון מי שחבר תורת כהנים מכילתא ברייתות ומדרשים ואגדות ותקוני עולם כגון מסכת סופרים, לא כתבו בספריהן אני פלוני בר פלוני כתבתי וחברתי זה ספר, כדי שלא יהנה בעולם הזה ויפגום שכרו לעולם הבא, או היו ממעטים לא בעולם הזה זרעו ושם טוב מזרעו, כנגד הנאה שנהנה בעולם הזה שקבל הנאה על שמו. (שסז)
אם יש לאדם בנים רעים ויש לו ספרי סודות, לא יתן להם אלא ליראי ה', שנאמר (תהלים כ"ה) סוד ה' ליראיו, ואם יהיו בני בניו טובים, יחזירו להם. (תעב)
מי שיש לו בנים או חתנים או תלמידים ויש לו ספר של שמות הקודש אל יניח בביתו פן יעסקו בו בלא ידיעתו, ויעשה גניזה שיגנזו במקום שלא ידעו, כדי שלא יקחום, שמא יעסקו בו בלא ידיעתו ויענישו, והוא נענש על שהיה יכול לגונזו ולא גנזו. (תרפט)
...אם יש דליקה בבית ויש מת מוטל בבית ויש ספרים, ויש ספוק להציל שניהם יציל המת קודם... (תשכד)
שנים כשהיו מזדמנים לאותם ספרים הספר האחד שכתב איש שכבר מת או השכיר לכתבו ומת, וספר שכתבו איש או שהשכיר לכתוב ועדיין הוא חי, על דבר זה היה שנים חסידים חלוקים, אחד אומר מוטב שאקרא באותו ספר שהניח המת, כדי שיהיה לנפשו טוב שכל זמן שאלמוד או אקרא בו, הרי צדקתו עומדת לעד, ובלבד שנכתב לשם שמים, אבל אם נכתב לשם גאות או המעות נגזלו, הרי יהיו מוכשלים לפניך (ירמיה י"ח), ונפשו של מת בטוב וגם רוחו תבקש עלי רחמים. והאחד אמר, מוטב שאקרא בספר שכתבו לשם שמים וחי, כדי שיהא זכות הרבים תלוי בו, אף על פי כן הראשון אמר כהוגן. (תשמז)
המתפלל ונפל לפניו ספר לארץ ונטה דעתו ואין יכול להתפלל בכוונה, יגביה הספר ויתפלל בכונה, וקודם שיגביה יסיים ברכה שהתחיל, וישים על לבו מאין יתחיל, ואם יתפלל בכוונה אל יגביה ספר שהוא על הארץ, כי המתפלל בכוונה נוחל העולם הבא. (תשעז)
כשיש דליקה בחול או אפילו בשבת יעסוק להוציא קטנים או חולים וזקנים מן הבית לפקוח נפש, ואחר כך יציל תורה שבכתב ואחר כך תורה שבעל פה... (תתנח)
הכותב ספרים להשאיל לאחרים יכתוב כל מסכתא ומסכתא בפני עצמה, כמו שעושים בבבל, שאם יקשור סדר יחד איך ישאיל לאחר כשיצטרך מסכתא אחרת, ומה שבמלכות הזה קושרים יחד כל סדר, כי צריכים לעיין בבית המדרש מסכת אחרת, ואיך יביא כל מסכת בפני עצמה עמו, אבל להשאיל מוטב שישאיל כל מסכת לבד. (תתסח)
חסיד אחד מת, והיו לו ספרים הרבה, באו יורשיו ומכרו כל ספריו וצדיקים היו מתאנחים על היורשים שמוכרים ספרים של אביהם, והיה שם חכם אחד, אמר אל תאנחו, אגיד לכם איזה עוון גרם שאין הספרים נשארים ביד היורשים, כי לא היה משאיל ספר לבני אדם, כי היה אומר אני זקן, ואם יטשטשו אותם יהיו נמחקים ולא אוכל לראות, ואין לאדם לחשוב כן, כי טוב לו שילמדו בספריו וימחקו, משיהיו הספרים במקום המוצנע ולא ילמדו בהם. והמפקיד ספרים שאין הנפקד רשאי לעיין בהם, זה לא דברו חכמים, אלא כנגד המפקיד ביד חסיד, אבל החסידים יש להם לעשות לפנים משורת הדין. צדיק חסיד המפקיד ביד חסיד ספרים יש לומר לו, למי שהיית משאיל ספרים שלך, כך אם יצטרכו לספריי תשאיל להם, ואם לא יאמר המפקיד יאמר הנפקד אני אשמרם על מנת שאשאילם למי שהייתי משאיל ספרים שלי אם היו לי כיוצא בהם, לעשות לפנים משורת הדין. (תתסט)
יעקב שיש לו שני בנים אחד אינו משאיל ברצון טוב ספריו ואחד משאילם ברצון טוב, מוטב שיתן יעקב למשאיל ויהיה לנפשו של יעקב טוב. (תתע)
אחד היה לו ספרים, והיה משאילם שילמדו בהם, והיה מצוה לבניו, הזהרו כשתהא לכם קטטה עם בני אדם, שלא תמנעו מלהשאיל הספרים לאותם שמתקוטטים עמכם. ואם אתם תסברו שלא יחזירו לכם הספרים, שמא יעלילו, תקחו מהם משכון, ותשאילו למי שלומדים לשמה, ותשאילום לעניים קודם לעשירים. ואם ראית ספרים נשרפים, דע לך כי בעבירה הם שלו או בעבירה באו לידי אבותיו או שאינו משאילם לחפצים ללמוד בהם, ומתחלה נכתבו שלא לשמה. (תתעא)
ראובן שהשאיל ספר לשמעון, ושמע לוי ואמר לו תעשה מצוה ותשאילהו לי, שבכל יום תמיד תדיר אלמוד בו, וראובן על מנת כן השאילהו לשמעון, שילמוד בו בכל יום, כי אמר ראובן כיון שלוי מבקש ממני ללמוד תדיר, ושמעון חפץ ללמוד בו תדיר, מוטב להשאילו לשמעון שילמוד בו כמו כן בקביעות והנה שמעון טרוד, ואינו לומד בכל יום בו אלא יום או יומים בשבוע, עוון הוא לשמעון כי אינו לומד בו תדיר, שאם היה יודע ראובן קודם לכן ששמעון אינו לומד בו אלא לעתים היה משאילו ללוי, שלומד כל יום בספר שלו. (תתעב)
אשה היתה צדקת, והיה לה בעל רע עין שלא היה חפץ ליתן צדקה ולקנות ספרים, וכשהגיע עתה לטבול לא רצתה לטבול, אמר לה למה לא תטבלי, אמרה איני טובלת אלא אם כן תקנה ספרים ותתן כמו כן צדקה... ואמר החכם לאשתו אם תוכל לגרום בדברים שיעשה טובה הרי טוב, אבל בדברים שבינו לבינך בדבר תשמיש המטה אל תעכבי את רצונו, שלא יהרהר בעבירה, ושלא תעכבי הרונך ותרבי כעסו. (תתעג)
אחד היה רוצה להעתיק מספר, אמרו לו כמה הפסד שאתה מעתיק מספר יפה זה שאתה מטשטש אותו, אמר החכם הלא כמה ספרים העתקו ממנו יש לו זכות גדול לבעל הספר, אף על פי שקצת נגרע וכי ספרים עשויין לפקדון, אלא ילמדו בהם ויעתיקו מהם. (תתעז)
...כשיש חיכוך באדם לא יחכך בקולמסים וכל שכן בספר. לא יפתח אבעבועות לא בקולמוס ולא במרצע ולא במחט המיוחד לספרים או לתיקון תפילין ולא יתקן בו הנר, שמא ישים אותו בפיו. אם נשפך חלב על הספר אל יחזיר אותו חלב להשליכו לנר. (תתצד-ה)
מי שנפל לו דיו ביום טוב או שום דבר לח על הספרים בפנים על הכתב אל ילחכנו בלשון ואל ירחצנו במים מפני שמוחק... (תתצו)
אדם שמתקן קונטרסים במים לא ישימם בספר בעוד שהוא לח, ולא ישרטט שום קונטרס על הספר, לפי שהספר יש בו קדושה, שהרי כתוב בו כתבי הקודש, ולקונטריס אין קדושה עד שיכתוב בו, ואסור לכתוב בספר פלוני חייב לי כך וכך... (תתצח)
לא יצניע אדם קולמוסו או שום חפץ בספרים... (תתצט)
אחד היה כותב ושם קונטריסים על הספר כדי שלא יטעה בשיטות, ואמר לו רבו, אם לא היה בזיון הספר היה ראוי שישמש בספר, כי לא יתכן שישמש ספר לספר בזה הענין, אפילו תלמוד לחומש, לא ישים אדם על הספר קולמוס או סכין להצניע כשהולך שיהא מזומן לו, נמצא שלא לצורך הספר עשה ואסור, אבל כשמעתיק מניח על השטה כדי שיהא מוכן למצוא התיבה. (תתקג)
לא יהנה אדם מספר, כגון אם הוא יושב בחמה ומשים לפניו ספר להגן מפני השמש. ואם בשביל שאינו יכול ללמוד מפני שהשמש זורחת על הספר ועל האותיות, והוא מגין בספר כנגד השמש כדי שיהא לו צל על הספר ועל הכתיבה מותר, רק לא יכוין להנאתו... (תתקד, וראה שם עוד)
הכותב הלל וקריאת שמע לתינוק להתלמד, אף על פי שאינו רשאי לעשות כן, מטמא את הידים...ואף על פי שאין תרומה ואין טומאה נוהגת בזמן הזה, כיון שגזרו שיטמאו את התרומה, כדי שלא יבא לידי זה שישימו הספרים עם המאכלים, שלא יאכלו העכברים את הספרים, אף בזמן הזה לא ישים אדם ספרים אצל אוכלים... (תתקי)
פעם אחת הוציאו צדיק מקברו והכוהו, בא לאחד בחלום, אמר לו לפי כשהייתי רואה הספרים נמחקים לא הייתי קושרם בטבלאות, לכך הוציאוני והכוני. (תתקיא)
ספר שאין יכול לסגור עם המסגר, לא ישים ברכיו וכרעיו על הספר לדחוק הספר כדי לסגור במסגר. (תתקיב)
האב שהניח כלב וספרים, ויש לו שני בנים, לא יאמר לאחיו קח אתה הספר ואני הכלב... ולא בשתי משאות להשים על החמור כגון ספר כתבי הקודש קשור יחד וספר פסול של כומרים מצד השני על החמור או על הסוס, וכן באותה תיבה שיש ספרים לא ישים בה כתבי כומרים דכתיב, (דברים ז') ולא תביא תועבה אל ביתך. (תתקיג)
לא ימשכן אדם ספרים ביד נכרי, ואפילו אם הספרים ביד יהודי לא יאמר לנכרי תלוה לי כך וכך על הספרים והניחם בביתי וקח לך המפתח. (תתקיד)
חייב אדם להזהר מאד בכבוד הספרים, ואם חילל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. מי שחפץ לישן שינת קבע ויש שם ספרים באותו מקום בקרוב לו יכסם בבגד, שמא יפיח. (תתקטז, וראה שם עוד)
אם נפל לאדם שני ספרים לארץ והגביה האחד לא ינשק האחד עד שיגביה השני, ואם לאדם על קרקע ספר וזהב יגביה תחלה הספר, וכן אם צריך להציל מן המים או מן האש ספרים ושאר דברים יקרים, יציל תחלה הספרים משום שנאמר (משלי ג') כבד את ה' מהונך. מי שנושא ספרים או טורח בספרים אל יעשה כאיש שאומר על הטרחים הגדולים, אוי לי כמה טרחתי הרבה לדברים שרצון הבורא חפץ בהם לא יתכן לומר כן. אם רואה אדם בספר טעיות הרבה שלא יוכלו לתקן, לא יאמר אין זה הספר ראוי אלא שריפה, אלא יאמר זה הספר טעון גניזה. (תתקכג)
הקונה ספרים, לא יאמר רע רע, (כלומר הענין הוא רע ויוקר), אלא יאמר כך וכך אני רוצה לתת אם תחפוץ תתן, ואם בזול מאד והוא יודע שיתן לו, יאמר לו בזול מאד... ואפילו לרמותו שיתנם בזול מאד בטוב עושה, כדי שיחזיר למי שנגנב ממנו בדמים קלים, כדי שלא יוליכם הגנב במקום אחר, שמא לא יחזירם למי שגנבו ממנו. אדם שהולך למדינת הים ויש לו כסף לקנות סחורה, ומצא ספרים שאין כיוצא בעירו, כגון פירוש ותוספות ומדרשים, או במקומו יקרים קלפים וסופרים ואין סיפוק בספרים כנגד הלומדים או אין לתנוקות חומשים, מצוה לקנות ספרים ומוכרם, ואם יש להם ספרים כדי צורכם ולא יותר, אל יעשה סחורה בספרים. (תתקכה)
ראובן שיש לו ספרים למכור, וחפץ שמעון אחיו לקנותן, ושמעון אינו משאיל ספריו ללמד בהם, ויש אחד משאיל, מוטב שימכור הספרים לנכרי המשאיל ספרים ברצון מלאחיו... (תתקכז, וראה שם עוד)
אחד תלמיד שאל לחכם, אמר כשאני מסיים סדר או מסכתא יבא לי שום צער מה אעשה, אמר לו החכם אם כן אל תכתוב שמך בספר, וכשתכתוב שום ספר קודם שתתחיל לכתוב תתענה יום אחד, ותתפלל להקב"ה שיצליחך שלא יפגעך רעה, וכן קודם לסיומו תתפלל שלא יארע לך דבר רע, כל זמן שאתה עוסק באותו ספר או באותה מסכתא, וכן עשה והצליח ולא ניזוק. (תתריב)
ויקח ספר הברית - הם התוכחות... (שמות כד ז)
זה ספר - רמב"ן... ויתכן לומר במלת ספר שהיא החכמה, והוא מלשון ספר וספור הנזכר בספר יצירה, שהם שמות אל החכמה העליונה, ויגיד הכתוב זה ספר שהיתה החכמה ראויה שתהיה תולדותיו של אדם, כי אין בניו של אדם הגופיים תולדותיו העקריים, כי אם ספר החכמה... (בראשית ה א)
...וכן אם היה תלמיד חכם ואין לו במה שיתפרנס כי אם בשכר למודו, אמרו המפרשים שאין מניחין לו ספריו, שאין זה גם כן בכלל כלי אומנות. ומכאן יש לי ראיה שעל התלמיד להביא ספר לרב, ויש מן המפרשים שאמרו, שאותה מסכתא שהוא לומד באותה שעה מניחין לו, ויפה אמרו משום כבוד תורה... (בחקותי, מצוה שנ)
...ודע בני, שאף על פי שעקר החיוב דאורייתא אינו רק בספר התורה, אין ספק שגם בשאר הספרים שנתחברו על פי התורה, יש לכל אחד לעשות מהם כפי היכולת, מן הטעמים שאמרנו, ואף על פי שהניחו לו אבותיו מהן רבים, וזהו דרך כל אנשי מעלה יראי אלקים אשר היו לפנינו, לקבע מדרש בביתם לסופרים לכתב ספרים רבים כברכת השם אשר נתן להם. (וילך מצוה תריג)
רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה וכו'... כבוד ספריה כיצד, צריך להנאות ספריו ויניחם במקום הנבחר שבביתו, ויכסה אותם בטלית חשובה, וכמו שעושין תחבולות ותולין נסרין באויר להניח עליהם אוכלים לשמור אותם מן העכברים ומן החתולים, יעשה גם כן לשמור כבוד שמים, וכשהוא מטלטלם לא יטלטלם כשאר כלים, כי אם דרך כבוד וצניעות, כמטלטל בגדי המלך בפני המלך, ולא יגע בהם כי אם בידים נקיות, ודברים אלו מסורים ללב, וירא אלקים יצא את כולם. (אבות ד ח)
ויש טעם לדבר שצריכה המגילה שרטוט, וזה כי השרטוט מורה על היושר הגמור שיש בספר שכותב, כיון שכותב אותה בשרטוט זהו היושר, וזה ראוי דוקא לתורה, כי התורה היא היושר הגמור, ואינה יוצאת מן היושר, לכך נביאים אשר בהם נזכר כי השי"ת עושה טוב וחסד לישראל לפנים משורת הדין, ואם כן דבר זה שהוא חסד אינו מצד היושר, כיון שהוא חסד בלבד, לכן הנביאים... אין צריכין שרטוט. אבל המגלה שהיה המן רוצה לכלות את ישראל לגמרי, ובודאי חס ושלום שיהיה השי"ת מניח לכלותם, לכך מפלת המן הוא היושר הגמור, ולכך צריכה המגילה הזאת שרטוט יותר מן התפילין... (אור חדש ד"ה לקיים את אגרת הפורים)
בכלל כבוד התורה לכבד את הספרים ואת דפי ספרים שנתקלקלו, וכן כתוב בהגהות אשר"י בפרק רבי עקיבא, וזה לשונו, משמע דכל דבר הבא מקדושה אף על פי שנתקלקל ולא חזי למילתא טעון גניזה, ומאד אני מצטער על העבירה הנעשית בחוצה לארץ בדפי גמרות קטנות, וירא שמים יהא נזהר ויהדר אחריהם לגונזן היטב. (מסכת שבועות)
בספר - ממלת בספר ילפינן שאין כותבין רק על הקלף, לא על הנייר וכו', שאינו מעובד כל צרכו, וזה מבואר מאד, כי מלת ספר משותפת בלשון ערבי במלת צפר, שענינו גרירה ושחיקה, אשר ממנו צפורן שבראשי האצבעות, על שם שגוררין ושוחקין בו, וכן שם ספר הוראתו על גרירת העור ושחיקתו, וכל זמן שאינו מעובד כל צרכו לא נקרא ספר... (במדבר ה כג, וראה שם עוד)
כי באמת שם ספר פי שנים בהוראתו, פעמים שם לאותו הדבר שכותבין עליו, כמו "ספר מקנה", פעמים הוא תואר הפועל לספור דברים, כמו "זה ספר תולדות אדם". ספירת הולדה הבאה מן אדם... (דברים כד א)
בספר - יש הבדלים בין ספר ובין מגלה ובין אגרת, הספר הוא הנכתב להיות קיים לעולם, כמו שכתוב בא כתבה על לוח אתם ועל ספר חוקה (ישעיה ל'), והיה ענינו ידוע, שהיו כותבים על הקלף המעובד ומשרטטים אותו. לא כן האגרת והמגלה והלוח... (שם)
...ולי נראה שהיו שני דברי הימים, דברי הימים שנכתב לזכרון לדור אחרון קורות המלך ומעשיו, וזה לא היה ביד המלך, רק ביד המשנה, ב' דברי הימים שנכתב לפני המלך, שיהיה לזכרון אל המלך עצמו, וזה נקרא ספר הזכרונות דברי הימים, שהיה תכליתו למזכרת דברים... (אסתר ו א)
...ספר משורש ספר, למנות, הוה אומר לצרף ולסכם דברים שונים הכלולים במושג אחד, אפשר שספר קרוב לשבר, פורט את הכלל לפרטיו, ואילו הסופר חוזר וכולל את הפרטים... (בראשית ה א)
כשבא ספר חדש לעולם, וזה מבואר אצלנו שיש חידושים שנעשין על ידי דמעות (כמובא בסימן רס"ב), אזי אלו הדמעות של החידושין, שמהם נעשה הספר החדש, הם עומדים כנגד גזירות האומות ומבטלן... (תנינא ל)