(ראה גם: מיתת בית דין, עונש)
לא תגע בו יד כי סקל יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה, במשך היבל המה יעלו בהר. (שמות יט יג)
וידבר משה אל בני ישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו אותו אבן, ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה. (ויקרא כד כג)
ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש, רגום אותו באבנים כל העדה מחוץ למחנה. (במדבר טו לה)
כי סקול יסקל, מניין שידחה תלמוד לומר ירה, ומנין שאם מת בדחיה יצא וכו'... (יתרו בחדש פרשה ג)
מות יומת בסקילה, אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה, הרי אתה דן, נאמר כאן דמיו בו, ונאמר להלן דמיהם בם, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה... (משפטים פרשה ה)
ירגמוהו, ולא כסותו, באבן, מלמד שאם מת באבן אחת יצא. (קדושים פרק ח)
הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה, מלמד שבית דין מבפנים ובית הסקילה מבחוץ... ורגמו אותו, ולא כסותו, כל העדה, וכי כל העדה רוגמתו, אם כן למה נאמר העד, אילו עדים במעמד כל העדה, יכול הוריית שעה היתה, תלמוד לומר ואל בני ישראל תדבר לאמר, יהי מנהג לדורות... (אמור פרק יט)
ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה, אף לסמיכה, אף לדחייה, אף לתלייה, אף ללא תלין נבלתו על העץ. (שם פרק כ)
ויוציאו אותו, מלמד שכל חייבי מיתות נהרגים חוץ לבית דין, וירגמו אותו באבנים, כתוב אחד אומר באבנים וכתוב אחד אומר אבן, כיצד יתקיימו שני כתובים, בית הסקילה היה גבוה שתי קומות, אחד מן העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו הופכו על מתניו, ואם מת יצא, העד נוטל את האבן ונותנה על לבו, ואם מת בה יצא, ואם לאו העד השני נוטל את האבן ונותנה על לבו, ואם מת יצא, ואם לאו רוגמים אותו כל ישראל, שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה, נמצאת מקיים רגום אותו באבנים, ונמצאת מקיים וירגמו אותו אבן כאשר צוה ה' את משה. אמר להם סיקלוהו וסקלו, תלו ותלו, אבל לא שמענו שיתלו, שנאמר כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ, דברי רבי אליעזר... (שלח קיד)
נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו, בית הסקילה היה חוץ לבית דין, שנאמר הוצא את המקלל... והא תניא בית הסקילה היה חוץ לשלש מחנות, אין כדקאמרת, והא דקתני הכי נפקא מינה, דאי נפיק בי דינא ויתיב חוץ לשלש מחנות, עבדינן בית הסקילה חוץ לבית דין, כי היכי דלא מיתחזי בית דין רוצחין, אי נמי כי היכי דתיהוי ליה הצלה. מנהני מילי, דתנו רבנן הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה, חוץ לג' מחנות, אתה אומר חוץ לג' מחנות או אינו אלא חוץ למחנה אחת, נאמר כאן מחוץ למחנה, ונאמר בפרים הנשרפין חוץ למחנה, מה להלן חוץ לשלש מחנות אף כאן חוץ לשלש מחנות... ההוא מיבעי ליה לכדתניא, וירגמו אותו אבן, אותו ולא בכסותו, אבן, שאם מת באבן אחת יצא, ואצטריך למיכתב אבן, ואיצטריך למיכתב אבנים, דאי כתב רחמנא אבן, הוה אמינא, היכא דלא מת בחדא לא ניתי אחריתי ומיקטליה, כתב רחמנא אבנים ואי כתב רחמנא אבנים הוה אמינא מעיקרא נייתי תרתי כתב רחמנא אבן... אמר רב הונא, פשיטא לי, אחד אבן שנסקל בה ואחד עץ שנתלה בו ואחד סייף שנהרג בו ואחד סודר שנחנק בו כולן משל צבור, מאי טעמא, דמדידיה לא אמרינן ליה זיל וליתיה וליקטול נפשיה, בעי רב הונא סודר שמניפין בו וסוס שרץ ומעמידן משל מי הוא... ותו הוא דאמר רבי חייא בר רב אשי אמר רב חסדא היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, ותניא נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן, לא התנדבו נשים יקרות משל מי, הא ודאי מסתברא משל צבור, כיון דכתיב תנו, מדידהו. (סנהדרין מב ב, וראה שם עוד)
היה רחוק מבית הסקילה ד' אמות מפשיטין אותו את בגדיו, האיש מכסין אותו מלפניו, והאשה מלפניה ומאחריה, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים, האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה... מאי טעמייהו דרבנן, אמר קרא ורגמו אותו, מאי אותו, אילימא אותו ולא אותה, והכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא, אלא מאי אותו, אותו בלא כסותו, הא אותה בכסותה... בית הסקילה היה גובה ב' קומות, אחד מן העדים דוחפו על מתניו, נהפך על לבו הופכו על מתניו, ואם מת בה יצא, ואם לאו השני נוטל את האבן ונותנו על לבו, אם מת בה יצא, ואם לאו רגימתו בכל ישראל, שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. תנא וקומה שלו הרי כאן שלש... אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה, אי הכי ליגבהיה טפי, משום דמינוול. תנו רבנן, מנין שבדחייה, תלמוד לומר ירה, ומנין שבסקילה תלמוד לומר סקל, ומניין שבסקילה ובדחייה, תלמוד לומר סקל יסקל או ירה יירה, ומניין שאם מת בדחייה יצא, תלמוד לומר או ירה יירה, מניין שאף לדורות כן, תלמוד לומר סקל יסקל. השני נוטל את האבן, נוטל, והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אבן היתה שם משוי שני בני אדם, נוטלה ונותנה על לבו, אם מת בה יצא... אלא דמדלי לה בהדי חבריה ושדי לה איהו כי היכי דתיתי מרזיא, (רש"י: מכח גדול).
ואם לאו רגימתו וכו', והתניא מעולם לא שנה בה אדם, מי קאמינא דעביד, דאי מיצריך קאמינא. אמר מר אבן היתה וכו', והתניא אחת אבן שנסקל בה... נקברין עמו, לא צריכא דמתקני ומייתי אחריני חלופייהו...
כל הנסקלין ניתלין, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה, האיש תולין אותו פניו כלפי העם, והאשה פניה כלפי העץ, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים האיש נתלה ואין האשה נתלית... (שם מד ב, וראה שם עוד)
...סקילה חמורה משריפה, שכן ניתנה למגדף ולעובד גלולים מאי חומרא, שכן פושט ידו בעיקר...(שם מט ב, וראה שם עוד)
אלו הן הנסקלין, הבא על האם ועל אשת האב, ועל הכלה, ועל הזכור, ועל הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה, והמגדף והעובד עבודת כוכבים, והנותן מזרעו למולך, ובעל אוב וידעוני, והמחלל את השבת, והמקלל אביו ואמו, והבא על נערה המאורסה, והמסית והמדיח, והמכשף, ובן סורר ומורה... (שם נג א, וראה שם עוד)
אין ממיתין אותו (זקן ממרא) לא בבית דין בעירו ולא בבית דין שביבנה, אלא מעלין אותו לבית הגדול שבירושלים, ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל, שנאמר וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד, דברי רבי עקיבא, רבי יהודה אומר אין מענין את דינו של זה, אלא ממיתין אותו מיד, וכותבין ושולחין שלוחין בכל המקומות איש פלוני מתחייב מיתה בבית דין... (שם פט א, וראה שם עוד)
ויסקלהו - בפיעל להסיר אבנים, ובקל לחבר אבנים. (ישעיה ה ב)
ולא יסקלונו - דרך בזיון הוא, כדכתיב בשמעי, (שמואל ב' ט"ז) ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעומתו ועפר בעפר. (שמות ח כב)
דמיו בו - ...שם דם הוא שנים בהוראתו, הליחי האדומי שבגוף, והב' העדר ושלילת תנועת ההליכה. והנה עיקר הסקילה היא לדחפו ממקום גבוה עד שיפול על לבו לארץ, או להשליך אבן כבד שיש בו משא שני בני אדם על לבו, הנה היתה כל ההשתדלות להביא עליו מיתתו מצד לבו דוקא, להמית את לבו בקרבו, והוא האבר הראשי באדם אשר ממנו תוצאות החיים... והנה על ביטול כח התנועה מן הלב והפסק מהלך הדם בסבובו אמרה התורה דמיו בו, ירצה, הדמים שבו יהיו דוממים מנועי התנועה... (ויקרא כ ט)
רגום - הבדל בין פעל סקל לפעל רגם, שרש סקל הונח על זריקת אבנים גרידא, מבלי הבחנת התולדה היוצאת מן הפעולה ההיא, ולפעמים לא תמשך המיתה מכח הזריקה ההיא, כי כן כתוב ויסקל באבנים את דוד (שמואל ב' ט"ז), והמלך לא מת, ולכן כשצותה התורה להמית על ידי הסקילה הוסיפה על הרוב פועל המיתה, כגון וסקלתו באבנים ומת... אמנם השורש רגום יורה על התכלית הנמשך מזריקת האבנים, שהיא המיתה על ידי הפצעים וההכאות בם, לכן אין צורך להזכיר אצלו פועל המיתה.. ולכן יבוא הפועל גם ביחס שבו, רגום ירגמו בו, מה שלא יתכן בפועל סקל, כי מעולם לא תאמר ויסקלו בו... ואפשר עוד לומר כי בבחינת הפציעה ושבירת הגוף הבאה מכח הרגימה ידמה שרש רגם לשרש גרם, בהפך האותיות, כי גם הוא יורה על שבירת העצמות, כמו ועצמותיהם יגרם. (שם כד טז)
דמיו בו - ...מציין מיתת הנסקלים, שנוטלים ממנו הדמים ממקומות רבים מגופו, שיפוצע מאבני הרגימה, ומשונה מכל מיתות שהדם יוצא ממקום אחד... באופן שימות במיתה קשה מאד. (ויקרא כ ט)
ירגמו בו - בכל מקום כתבו ירגמו אותו, וכאן שינה לכתב בו, שזה מורה על הרגימה באיבה ובמשטמה, לנקום בו, שזה ענין נפשי... (שם כד טז)
פעל סקל בקל מורה הנחת אבנים, ובכבד מורה הרמתם, כמו ויסקלהו, פנה אבני מכשול מתוכו... (הכרמל)
...עיקר מעשה הסקילה אינו רגימה באבנים, אלא דחייה, ורק אם לא מת על ידי כך, משלימים את ההריגה על ידי רגימת אבנים, נמצאת זו הריגה על ידי הארץ, על ידי אדמת הארץ הנושאת את האדם, והאבן שהיא חלק מאדמת הארץ משלימה את ההריגה בשעת הצורך... אם נעיין בחטאים המתכפרים בסקילה, הרי נראה שכולם הם שיאים של עריות ועבודה זרה והקרובים להן... הרי אלו חטאים שתבל הארץ ואדמת הקודש מתקוממות כנגדם, ואינן סובלות את עושיהם. הלשון האופינית לסקילה היא הביטוי דמיו בו, דמיהם בם, כביכול, דמו חוזר לעצמו, הוא מבודד, האדמה דוחה ומחזירה אותו. רעיון זה של הבידוד מקבל ביטוי נוסף על ידי מצות תליה, הנוהגת לאחר סקילה... (ויקרא כ ב)
והוקע אותם - כבר פירשנו שסקילה רוצה לומר אין הארץ סובלתו, אם הוא חוטא ביותר הוא נתלה, לומר ששמים וארץ מנדים אותו. (במדבר כה ה)
באבנים - ובמגדף נאמר אבן, שרגמוהו באחת, כי צריך אחר כך לתלותו, וכאן מקום סקילתו קבורתו, כי לא היו להם בתי קברות מתוקנים לחייבי מיתות, לכן אבנים הרבה. (במדבר טו לו)