והמדנים מכרו אתו אל מצרים, לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים. (בראשית לז לו)
ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו, ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש. כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי. ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת. (ישעיה נו ג)
ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקח, והיו סריסים בהיכל מלך בבל. (מלכים ב כ יח)
ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים... (דניאל א ג)
ראה עוד במגלת אסתר.
אמר רבי יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו, והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואין לי לפרש, אמר רבי עקיבא אני אפרש, סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו מפני שהיתה לו שעת הכושר, סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שלא היתה לו שעת הכושר, רבי אליעזר אומר לא כי, אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה, סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה... אמר רבא אם כן אין לך אשה שכשרה ליבם, שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו, לרבי אליעזר פירוקא דרבא פירכא היא, התם כחישותא דאתחילה ביה. היכי דמי סריס חמה, אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן שכל שלא ראה שעה אחת בכשרותו, מנא ידעינן, אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה, ממאי הואי, דאפיה אימיה בטיהרא (אפתה בחום הצהרים), ושתיא שיכרא מרקא (שכר מזוג ואיכא דאמרי חזק, רש"י), אמר רבי יוסף היינו דשמענא לאמי דאמר כל שממעי אמו לקוי, ולא ידענא מאי ניהו, וליחוש שמא הבריא בינתים, כיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישינן... ורמינהו, בן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים, והוא הסריס, לא חולץ ולא מייבם... דברי בית הלל, ובית שמאי אומרים זה וזה בני שמנה עשרה, רבי אליעזר אומר הזכר כדברי בית הלל, ונקבה כדברי בית שמאי... תא שמע דתניא רבי אליעזר אומר סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שכן במינן מתרפאין באלכסנדריא של מצרים...
תנו רבנן, איזהו סריס חמה, כל שהוא בן עשרים ולא הביא ב' שערות, ואפילו הביא לאחר מכאן, הרי הוא כסריס לכל דבריו, ואלו הן סימניו, כל שאין לו זקן, ושערו לקוי, ובשרו מחליק, רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהודה בן יאיר כל שאין מימיו מעלין רתיחות, ויש אומרים כל המטיל מים ואין עושה כיפה, ויש אומרים כל ששכבת זרעו דוחה, ויש אומרים כל שאין מימי רגליו מחמיצין, אחרים אומרים כל שרוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל, רבי שמעון בן אלעזר אומר כל שקולו לקוי ואין ניכר בין איש לאשה... (יבמות עט ב, וראה שם עוד)
...והא תנן בן עשרים שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים, והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם, לאו איתמר עלה אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב והוא שנולדו בו סימני סריס, אמר רבא דיקא נמי דקתני והוא הסריס, שמע מינה. וכי לא נולדו לו סימני סריס עד כמה, תני רבי חייא עד רוב שנותיו... (בבא בתרא קנה ב, וראה שם עוד)
מאי סריסים, רב אמר סריסים ממש, ורבי חנינא אמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם, בשלמא למאן דאמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם, היינו דכתיב וחבל לא איתי בהון, אלא למאן דאמר סריסים ממש, מאי וחבל לא איתי בהון, חבלא דנורא... (סנהדרין צג ב, וראה שם עוד)
אי זהו סריס חמה, רבי חייה בשם רבי יוחנן כל שלא ראתו החמה בכושר אפילו שעה אחת, הושיט ידו וסירסו מבפנים דברי הכל אסור לבוא בקהל, ואינו לא חולץ ולא מייבם, נותנין עליו חומרי סריס אדם וחומרי סריס חמה במחלוקת... (יבמות נ א)
...הסריס אינו נעשה בן סורר ומורה, שאין בו הקפת זקן. (שם ס א)
סריסיו - אבל לא סרסם, כי הוא מום, וכתוב אשר אין בהם מום, וגם אז תחסר חכמתם. ולרבי יהושע סריס הוא משרת וגם שר. (דניאל א ג)
על שני סריסיו - היו אלה השרים שניהם סריסים, כי היו שרי המשקים והאופים גם בבית הנשים אשר למלך, והמלכים יסרסו אותם. ודעת אונקלוס כי סריסים שרים וגדולים, אמר בפוטיפר רבא דפרעה, ועל תרין רברבנוהי, וכן תרגם יונתן והיו סריסים בהיכל מלך בבל. (בראשית מ ב)
ואל יאמר הסריס - יחשב שהוא לתוהו, כי העולם נברא לפריה ורביה, ואמרו רז"ל מי שאינוי מניח בן ליורשו הרי הוא כמנודה, רוצה לומר נראה כאילו אין מעשיו טובים. (ישעיה נו ג)
...ואיננו תמהים שיהיה לכליות כח בהטבת העצה, כי אנחנו רואים כמו זה בביצים, שאנחנו רואים הסריסים יותר חלושי השכל מהנשים, מפני שנעדרו הביצים חסרו הזקן והעצה הנכונה. (ד כה)
הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות, אף על פי שנראו בו סימני סריס הרי הוא קטן עד שיהיה בן כ' שנה פחות ל' יום, הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות למטה, ולא הביא שתי שערות בזקן, אם נראה בו אחד מסימני סריס הרי הוא סריס, ודינו דין הגדול לכל דבר, ואם לא נראה בו סימן מסימני סריס עדיין קטן הוא, עד שיביא שתי שערות למטה במקום הראוי להן, או עד שיהיה בן ל"ה שנה ויום אחד. הגיע לזמן הזה ולא הביא הרי זה סריס, אף על פי שלא נראה בו אחד מסימני סריס, הגיע לשנת כ' פחות ל' יום ולא הביא שתי שערות למטה והביא שתי שערות בזקן, אף על פי שנולד לו אחד מסימני סריס אינו סריס, אלא הרי הוא בקטנותו עד שיולדו לו כל סימני סריס או עד שיהיה בן ל"ה שנה ויום אחד.
ואלו הן סימני סריס, כל שאין לו זקן, ושערו לקוי, ובשרו מחליק, ואין מימי רגליו מעלים רתיחה, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה, ושכבו זרעו דיהה, ואין מימיו רגליו מחמיצין, ורוחץ בימות הגשמים ואינו מעלה בשרו הבל, וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה.
וסריס זה הוא הנקרא סריס חמה בכל מקום, אבל הבן שחתכו או נתקו או מיעכו גידיו או ביציו כמו שהעכו"ם עושין, הוא הנקרא סריס אדם, וכשיהיה בן י"ג שנה ויום אחד נקרא גדול, שאין זה מביא סימן לעולם. (אישות ב יא)
סריס שקדש, בין סריס חמה בין סריס אדם, וכן איילונית שנתקדשה הרי אלו קידושין גמורין. (שם ד י)
ואלו שאין להם זיקה כלל, סריס חמה ואנדרוגינוס מפני שאינן ראויין לילד, ולא היה להן שעת הכושר... ואלו שהן פטורות מן החליצה ומן היבום, אשת סריס חמה... שנאמר ולא ימחה שמו מישראל, פרט לסריס חמה ואנדרוגינוס ששמם מחוי, הואיל ואינן ראויין לילד מתחלת ברייתן הרי הן כמין בפני עצמו... (יבום ו ב וח)
פצוע דכא וכרות שפכה שנשאו בת ישראל ובעלו לוקין, שנאמר לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה', ומותר לישא גיורת ומשוחררת, לפי שאינו בקדושתו... אבל פצוע דכא וכרות שפכה אסור בממזרת ודאית, שהרי אסורה מן התורה.
ואי זהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו, וכרות שפכה כל שנכרת הגיד שלו, ובשלשה איברין אפשר שיפסל הזכר, בגיד ובביצים ובשבילין שבהן תתבשל שכבת זרע, והן הנקראין חוטי ביצים, וכיון שנפצע אחד מג' איברין אלו או נדך הרי זה פסול. כיצד נפצע הגיד או נדך או שנכרת העטרה או למעלה מעטרה פסול, ואם נכרת מראש העטרה ונשתייר ממנה אפילו כחוט השערה מוקף לכל הגיד כשר, נכרת הגיד למעלה מעטרה כקולמוס או כמרזב כשר...
כל פסול כשאמרנו בענין זה כשלא היו בידי שמים, כגון שכרתו אדם או כלב או הכהו קוץ וכיוצא בדברים אלו, אבל אם נולד כרות שפכה או פצוע דכא או שנולד בלא ביצים או שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו אברים אלו, או שנולד בהם שחין והמסה אותן או כרתן הרי זה כשר לבא בקהל, שכל אלו בידי שמים. (איסורי ביאה טז א, וראה שם עוד)
כדברים האלה עשה לי - פירש רש"י בשעת תשמיש אמרה לו, ותימה לרב משה דבמסכת סוטה אמרו שפוטיפר נסתרס, ויש לומר בשעת תשמיש לאו דוקא, אלא שעסוק בעניני תשמיש, ועוד יש לומר שרק כשרצה להזקק ליוסף היה מסתרס, ור' אברהם אמר שיש סריס חמה וסריס צנה, וסריס צנה צריך חימום גדול, ואינו יכול להזדקק לזכר, ופוטיפר סריס צנה היה. (בראשית לט יט)
שנמנע מי שנפסדו לו כלי המשגל עד שאינו ראוי להוליד על ידי מכת אדם או בהמה או עץ, כלומר שלא היה בידי שמים, מלישא בת ישראל, ועל זה נאמר לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה בקהל ה'.
משרשי המצוה, להרחיק ממנו לבלתי הפסיד כלי הזרע בשום צד, כידוע במלכים שמסרסים הזכרים למנותם שומרים לנשים, ויש מן הזכרים הפחותים שרוצים בדבר כדי לזכות בשולחן המלך ולהרויח ממון, ואנחנו עם הקדש, שבדעתנו שכל הסריס בידי אדם יפסל מהתחבר עוד עם בת ישראל, ומלשבת בית או דרך אישות, נרחיק הענין ונמאס אותו, ועם טענה זו, נמצא טעם בחלוק האסור בין הנפסד בידי אדם לנפסד בידי שמים. (תצא מצוה תקנט)
סריס - שתי הוראות לסריס, מצד אחד בלא ספק הטלת מום בגוף, הנוטל ממנו את הכוח להוליד, ומצד שני גם כן סתם עבד. סרס קרוב לזרז, להיות מהיר וקל תנועה... לכך יהיה סריס בדרך כלל סוכן, וביחוד סוכן החצר. ההוראה האחרת של סריס הוא היפוכו של שורש, מחוסר בנים נטול כוח השורש להויה אנושית עתידה... (בראשית לז לו)