סוכה

(ראה גם: סוכות)

 

בסכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכות. למען ידעו דורותיכם, כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלקיכם. (ויקרא כג מב)

ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלקים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים... (נחמיה ח טז)

זהר:

...כיון שהמקטרג הלך במנחה ההיא, ונפרד מהם, רוצה הקב"ה לשמוח עם בניו, מה כתוב, ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וגו' על כן קרא שם המקום סכות, כיון שישבו ישראל בסוכות הרי ניצולו מן המקטרג, והקב"ה שמח בבניו, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא. (אמור רכג)

תא חזי, על כל חסד שעשה הקב"ה עם ישראל, קשר עמו ז' ענני כבוד, (שם נגד חג"ת נהי"מ), וקשר אותם בכנסת ישראל, (שהיא המלכות)... ובכל שבעה העננים הלכו ישראל במדבר, מה הטעם, הוא משום שכולם היו קשרי האמונה, (שהיו דבקים במלכות הנקראת אמונה), ועל זה (אומר הכתוב), בסוכות תשבו שבעת ימים, (שהוא סוד ז' ענני הכבוד שהלכו עם ישראל במדבר). מה זה מלמדנו, משום שכתוב בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי, (שהוא סוד צל ענני הכבוד והוא סוד צל סוכה), וצריך האדם להראות את עצמו שהוא יושב תחת צלה של האמונה. (שם רסד)

ועל כן כתוב, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, כי כל מי שהוא משורש וגזע קדוש מישראל, ישבו בסוכות תחת צל האמונה, ומי שאינו מגזע ושורש הקדוש של ישראל, לא ישב בהם, ומוציא את עצמו מתחת צל האמונה...

בסכת תשבו, (חסר ו' במלה סכות), והוא (משום שסכות זה רומז רק) לענן אחד בלבד, (שהוא חסד), שכל (ששה עננים) קשורים בו, (ועל כן הם ז' ימים), שכתוב וענן ה' עליהם יומם, וכתוב, ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם, זה הוא ענן של אהרן, (שהוא חסד), שנקרא יומם, שכתוב, יומם יצוה ה' חסדו...

בסוכות תשבו שבעת ימים וגו', מצוה זו היא לישב בסוכה והרי העמדנו, שהוא כדי להראות שישראל יושבים בסוד האמונה, (שהוא סוד צל סוכה), בלי יראה כלל מקטרוגים, כי המקטרג כבר נפרד מהם, (ביום הכפורים, על ידי השעיר לעזאזל), וכל מי שהוא בסוד האמונה יושב בסוכה, כמו שהעמדנו, שכתוב, כל האזרח בישראל ישבו בסכות, מי שהוא בסוד האמונה, ומזרע ושורש של ישראל ישבו בסכות, וסוד הזה מובא בכמה מקומות. (שם רסח, ועיין שם עוד)

תא חזי, בשעה שאדם יושב במדור הזה (בסוכה), שהוא צל האמונה, השכינה פורשת כנפיה עליו מלמעלה, ואברהם, (שהוא חסד), וחמשה צדיקים אחרים (שהם סוד גבורה ת"ת ונה"י) עושים משכנם עמו. אמר רבי אבא, אברהם וחמשה צדיקים, ודוד המלך, (שהוא מלכות), עושים משכנם עמו, זה שאמר בסכות תשבו שבעת ימים, שבעת ימים כתוב (הרומזים על חג"ת נהי"מ),ולא בשבעת ימים, כעין זה כתוב כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו'... וצריך האדם לשמח בכל יום ויום בפנים שמחים באלו האורחים (חג"ת נהי"מ) השורים עמו.

ואמר רבי אבא, כתוב, בסכות תשבו שבעת ימים, ואחר כך ישבו בסכות, בתחלה תשבו, ואחר כך ישבו, אלא הראשון הוא להאורחים, (חג"ת נהי"מ, על כן מדבר הכתוב בלשון נוכח), תשבו, והשני הוא לבני העולם, (על כן מדבר בלשון נסתר), ישבו. הראשון הוא להאורחים, כמו רב המנונא סבא, כשנכנס לסוכה היה שמח ועומד על פתח הסוכה מבפנים, ואמר, נזמן את האורחים, וערך השלחן, ועמד על רגליו, ומברך (לישב בסכה), ואומר בסכות תשבו שבעת ימים, שבו אורחים העליונים, שבו, שבו אורחי האמונה שבו, והרים ידיו ושמח ואמר אשרי חלקנו אשרי חלקם של ישראל שכתוב, כי חלק ה' עמו וגו' והיה יושב.

השני, (שהכתוב אומר ישבו, לשון נסתר), שהוא לבני העולם, כי מי שיש לו חלק בעם ובארץ הקדוש, יושב בצל האמונה לקבל האורחים לשמוח בעולם הזה ובעולם הבא. וצריכים לשמח את העניים, מהו הטעם, הוא משום שחלקם של אלו האורחים שהזמין לסעודתו, שייך לעניים, ואותו היושב בצל הזה של האמונה, ומזמין האורחים העליונים האלו, אורחים של האמונה, ואינו נותן להם חלקם (מן הסעודה, דהיינו לעניים, כל (האורחים) עומדים ממנו, ואומרים אל תלחם את לחם רע עין... 

ואמר רבי אבא, אברהם, כל ימיו היה עומד בפרשת דרכים להזמין אורחים ולערוך שלחן להם, עתה, (בסוכות), אם מזמינים לו ולכל הצדיקים, ולדוד המלך, ואין נותנים להם חלקם, עומד אברהם מעל השלחן, וקורא, סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, וכולם מסתלקים אחריו... (שם רעא)

...ומשום ז' הספירות אמר הכתוב כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, דהיינו בז' ענני כבוד, (שהוא סוד ז' ספירות). סוכה עם אות ו' היא בסוד ב' בנים (שכינה מסככת עליהם, שהם) הוי"ה אדנ"י, (דהיינו ז"א ומלכות), שכך עולה סוכה בחשבון יאהדונה"י, וס"ח שהיא בגימטריא אדנ"י, (והם סוד) ב' כרובים שהם סוככים בכנפיהם על הכפורת, ופניהם איש אל אחיו, (שהו סוד ז"א ומלכות).

ויש י' טפחים בכרובים, (שהם זו"ן), ממטה למעלה, (דהיינו ע"ס) דאור חוזר, מרגליהם עד ראשיהם, (ועשר ספירות דאור ישר) מראשיהם עד רגליהם, ושורים על טפח, שהוא סוד י', ועשרה עשרה (שבהם) שממעלה למטה וממטה למעלה, (דהיינו ע"ס דאור ישר וע"ס דאור חוזר), היינו יוד, (שהיא בגימטריא עשרים), ומשום זה אמרו חכמים, ששיעור סוכה לא פחות מעשרה ולא למעלה מעשרים, סוכה העשויה ככבשן היא מצד אמא, (שהיא דין), עליה נאמר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן, והכל אחד.

וסכה תהיה לצל יומם, היינו שצריכים לסכך, וסכך נעשה לצל, שנאמר בה, בצל ש-די יתלונן, ולא בצל סוכת הדיוט, המגין על הגוף משמש, אלא צל להגין על הנשמה, (בסוד הכתוב) בצלו חמדתי וישבתי, אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים. צל עם ם' (הוא צלם, שצל הוא סוד הסכך, והם' הוא סוד ארבע דפנות הסוכה), שנאמר בו אך בצלם יתהלך איש, ם' סתומה יש לה ארבעה דפנות, (שהוא סוד ד' דפנות הסוכה.

ומה שהעמידו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, וכן למי שאומר שלשה כהלכתן ורביעית אפילו טפח, הם משום זה ג' שיעורים, שתים שלש ארבע, שהם תשע, (ששתים הם חכמה ובינה, שלש הם חג"ת, ארבע הם נהי"מ). והטפח שאמרו בשתים ושבלב הוא העשירי (שהיא מלכות), המשלמת כל חסרון. ומשום זה שיעור סוכה לא פחות מעשר שהיא מלכות, שהיא העשירית של כל הספירות, ולא למעלה מעשרים, שהיא כ', (הרומזת על) כתר עליון שאין העין שולטת בו, (שאין שם השגה). כבוד עליון, עליו אמר משה, הראיני נא את כבודך, והשיב לו הקב"ה לא תוכל לראות את פני,ואין כבוד בלא כ'.

ומשום זה שיערו בעלי המשנה כנגדם, סוכה העשויה כמבוי, שהיא מצד אות ב' וכמין גאם, שהיא מצד אות ג' וכמין צריף, שהיא מצד אות ד', ושבע אותיות הן בג"ד כפר"ת, (שהן הכפולות בדגש, הרומזות על ז' ספירות חג"ת נהי"מ על בחינת הדין שבהם, והם ראשי תיבות הרומזים על ז' סוכות הפסולות, מחמת הדין שבהם, הכ' רומזת על סוכה העשויה) ככבשן, הב' (על סוכת) בורגנין, (ושאר האותיות) על שאר סוכות (הפסולות), שכולן רמוזות אצל בעלי המשנה, (כגון סוכת שומרי פירות, סוכת רועים, סוכת כותים וכו'), ואין להאריך בהם... (פנחס רעיא מהימנא תתטו, ועיין שם עוד)

הסוכה מגינה על ישראל, זה שאמר וסכה תהיה לצל יומם מחרב וגו' שהסוכה מגינה, מה תיבת נח היא להגין, אף סוכה היא להגין...

השכינה שהיא הסוכה מגינה עליהם, ופורשת כנפיה עליהם, כמו אם על הבנים, ומשום זה התקינו לברך הפורס סוכת שלום עלינו, ומשום זה, בחדש השביעי שבו כל אלו המצות, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה של ישראל באביהם שבשמים, ואין מים רבים אל כל האומות והשרים שלהם, אם יתן איש, שזה סמאל כל מה שיש לו בעולם הזה, כדי שישתתף באלו המצווות עם ישראל, בוז יבוזו לו. (שם תתכט, ועיין שם עוד)

ספרא:

זה חג הסוכות, זה טעון סוכה, ואין חג המצות טעון סוכה, והלא דין הוא, ומה אם זה שאינו טעון מצה טעון סוכה, חג המצות שהוא טעון מצה, אינו דין שיטעון סוכה, תלמוד לומר זה, חג הסוכות טעון. חג הסוכות שבעת ימים לה', יכול תהיה חגיגה וסוכה לגבוה, תלמוד לומר חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, אי חג הסוכות תעשה לך יכול יהא חגיגה וסוכה להדיוט, תלמוד לומר חג הסוכות שבעת ימים לה', הא כיצד, חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט... ((אמור פרשה יב)

בסוכות, ולא בסוכה שבתוך הבית, ולא בסוכה שתחת האילן, ולא בסוכה שתחת סוכה רבי יהודה אומר אם אין דיורים בעליונה התחתונה כשרה. תשבו, ואין תשבו אלא כעין תדורו, מיכן אמרו, אוכל בסוכה, שותה בסוכה, ומטייל בסוכה, ומעלה כליו בסוכה. ימים, אין לי אלא ימים, לילות מניין, הריני דן, נאמר כאן שבעה, ונאמר שבעה באוהל מועד, מה שבעה האמור באוהל מועד עשה בהם לילות כימים, אף שבעה האמורים כאן, נעשה בהם הלילות כימים... אזרח, זה אזרח, האזרח, לרבות נשים, כל האזרח, לרבות את הקטנים, בישראל, לרבות גרים ועבדים משוחררים.

ישבו בסוכות, בסוכות של כל דבר, שהיה רבי יהודה אומר, והדין נותן, שלא תהא סוכה אלא בארבעת המינים, ומה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים, אינו בא אלא בארבעת המינים, סוכה שהיא נוהגת בלילות כימים אינו דין שלא תהא אלא מארבעת המינים, אמרו לו לרבי יהודה כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין, הא אם לא מצא מארבעת המינים ישב לו שלא בסוכה, והכתוב אומר ישבו בסוכות, בסוכות של כל דבר. וכן עזרא אומר, ואשר ישמעו ויעבירו קול בכל מחניהם ובעריהם ובירושלים לאמר, צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות, ככתוב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. רבי אליעזר אומר סוכות ממש היו, רבי עקיבא אומר בסוכות ענני כבוד היו, בהוציאי אותם מארץ מצרים, מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים. (שם פרק יז)

ספרי:

חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, להדיוט, ומניין אף לגבוה, תלמוד לומר חג הסוכות שבעת ימים לה' אלקיך, אם כן למה נאמר תעשה לך, כל זמן שאתה עושה סוכה מעלה עליך כאילו אתה עושה לגבוה. תעשה לך, פרט לסוכה ישנה, מיכן אתה אומר, הדלה עליה את הגפן ואת הקיסום וסיכך על גבן פסולה, רבי אליעזר אומר, כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו יום טוב הראשון של חג בלולבו של חברו, כך אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בסוכתו של חבירו, שנאמר חג הסוכות תעשה לך, וחכמים אומרים בלולבו של חבירו אינו יוצא, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', לכל אחד ואחד, אבל יוצא הוא בסוכתו של חברו, שנאמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, כל ישראל ישבו בסוכה אחת. (ראה קמ)

תלמוד בבלי:

דתניא סומכוס אומר, סיככה בטווי פסולה, מפני שמטמאה בנגעים... (שבת כז ב)

...והתניא סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזין ופרסקין שקדים ורמונין ואפרכלי של ענבים ועטרות של שבולין יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון, ואם התנה עליהן, הכל לפי תנאו... (שם מה א)

...והתניא סוכה וכל מכשיריה דוחין שבת, דברי רבי אליעזר, מנא ליה לרבי אליעזר הא, אי מעומר ושתי הלחם, שכן צורך גבוה הוא, אי מלולב, שכן טעון ארבעה מינים, אלא גמר שבעת ימים מלולב, מה להלן מכשיריו דוחין את השבת, אף כאן נמי מכשיריו דוחין את השבת... (שם קלא ב, וראה שם עוד)

דתניא, זה א-לי ואנהו, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה... (שם קלג ב)

...דאמר רבה, כתיב למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי, עד עשרים אמה אדם יודע שדר בסוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע, משום דלא שלטה ביה עינא, אלמא גבי סוכה נמי בהיכרא פליגי... (עירובין ג א, וראה שם עוד)

...דאיתמר, סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה, אין לה פצימין, אביי אמר כשרה, ורבא אמר פסולה, אביי אמר כשרה, אמר, פי תקרה יורד וסותם... (שם צה א)

סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, ורבי יהודה מכשיר, ושאינה גבוהה עשרה טפחים, ושאין לה שלשה דפנות, ושחמתה מרובה מצלתה פסולה... רבי זירא אמר מהכא, וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה, למעלה מעשרים אמה, אין אדם יושב בצל סוכה, אלא בצל דפנות, אמר ליה אביי אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים הכי נמי דלא הוי סוכה, אמר ליה, דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה, הכא דל דפנות ליכא צל סוכה. ורבא אמר מהכא, בסוכות תשבו שבעת ימים, אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי, למעלה מעשרים אמה, אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע... אמר רבי יהודה, מעשה בהילני המלכה בלוד, שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה, דבר, אמרו לו משם ראייה, אשה היתה ופטורה מן הסוכה... אמר רב שמואל בר יצחק, הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו... (סוכה ב א, וראה שם עוד)

תנו רבנן, שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, רבי שמעון אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח, במאי קמיפלגי, רבנן סברי יש אם למסורת, ורבי שמעון סבר יש אם למקרא, רבנן סברי יש אם למסורת בסכת בסכת בסכות, הרי כאן ארבע, דל חד לגופיה, פשו להו תלתא שתים כהלכתן ואתאי הלכתא וגרעתה לשלישית ואוקמה אטפח... ואותו טפח היכן מעמידו, אמר רב מעמידו כנגד היוצא... (שם ו ב, וראה שם עוד)

אמר רבי יוחנן, סוכה העשויה ככבשן, אם יש בהקיפה כדי לישב בה כ"ד בני אדם כשרה, ואם לאו פסולה, כמאן, כרבי, דאמר כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה... (שם ז ב, וראה שם עוד)

סוכה ישנה, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין, ואיזו סוכה ישנה, כל שעשאה קודם לחג שלשים יום, אבל אם עשאה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה... דאמר רב ששת משום רבי עקיבא, מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה, תלמוד לומר חג הסוכות שבעת ימים לה', ותניא רבי יהודה בן בתירה אומר, כשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה'... ובית הלל, ההוא מיבעי ליה, לעושין סוכה בחולו של מועד... דאמר רב יהודה אמר רב, עשאה מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה, מן הסיסין כשרה (פקעיות כדוריות של חוט)... הכי נמי נבעיא סוכה עשויה לשמה, שאני התם דאמר קרא גדילים תעשה לך, לך לשם חובך, הכא נמי חג הסוכות תעשה לך, לך לשם חובך, ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה... (שם ט א)

תנו רבנן, בסוכות תשבו, ולא בסוכה שתחת הסוכה, ולא בסוכה שתחת האילן, ולא בסוכה שבתוך הבית, אדרבא, בסוכות תרתי משמע, אמר רב נחמן בר יצחק בסכת כתיב, אמר רבי ירמיה פעמים ששתיהן כשירות, פעמים ששתיהן פסולות, פעמים שהתחתונה כשרה והעליונה פסולה, פעמים שהתחתונה פסולה והעליונה כשרה... (שם שם ב, וראה שם עוד)

...כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן, אמר קרא חג הסוכות תעשה לך, מקיש סוכה לחגיגה, מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ, אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה נמי בעלי חיים, כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אמר קרא באספך מגרנך ומיקבך, בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר... רב חסדא אמר מהכא, צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות... (שם יא ב, וראה שם עוד)

המשלשל דפנות מלמעלה למטה, אם גבוה מן הארץ שלשה טפחים פסולה, מלמטה למעלה, אם גבוה עשרה טפחים כשרה, רבי יוסי אומר, כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים כך מלמעלה למטה עשרה טפחים... הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה, בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה, וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה, סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו, אם יש תחתיו ארבע אמות פסולה... (שם טז א, וראה שם עוד)

סוכה המדובללת ושצילתה מרובה מחמתה כשרה, המעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה... (שם כב א, וראה שם עוד)

שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, חולין ומשמשיהן פטורים מן הסוכה, אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה. מנא הני מילי, דתנו רבנן בשבתך בביתך, פרט לעוסק במצוה... (שם כה א, וראה שם עוד)

רבי אליעזר אומר, ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה, וחכמים אומרים אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד, ועוד אמר רבי אליעזר, מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון, ישלים לילי יום טוב האחרון של חג, וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין, ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות. מאי טעמא דרבי אליעזר, תשבו כעין תדורו, מה דירה אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה, ורבנן, כדירה, מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, אי הכי אפילו לילי יום טוב ראשון נמי, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, נאמר כאן חמשה עשר, ונאמר חמשה עשר בחג המצות, מה להלן לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות, אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות... (שם כז א, וראה שם עוד)

מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין, אמרו להם בית הלל לבית שמאי, לא כך היה מעשה, שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, ולא אמרו לו דבר, אמרו להם בית שמאי, משם ראיה, אף הם אמרו לו, אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך. נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה, קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה, מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן... אמר מר כל לרבות את הקטנים, והתנן נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה, לא קשיא, כאן בקטן שהגיע לחינוך, כאן בקטן שלא הגיע לחינוך...

כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע ובית עראי, ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה, משלו משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו... כיצד, היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, מנא הני מילי, דתנו רבנן תשבו, כעין תדורו, מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע... (שם כח א, וראה שם עוד)

דתנו רבנן, בסוכות תשבו שבעת ימים, ימים ואפילו לילות... תלמוד לומר תשבו תשבו לגזרה שוה, נאמר כאן תשבו, ונאמר במלואים תשבו, מה להלן ימים ואפילו לילות, אף כאן ימים ואפילו לילות. (שם מג א)

סוכה שבעה כיצד, גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יום טוב האחרון של חג... (שם מח א)

אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה... ושוין בסוכת החג בחג שאסורה, ואם התנה עליה הכל לפי תנאו, ורבי שמעון מתיר... והאמר רב ששת משום רבי עקיבא מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה, שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה', ותניא רבי יהודה בן בתירא אומר, מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה, תלמוד לומר חג הסוכות שבעת ימים לה', מה חג לה', אף סוכה לה'... (ביצה ל ב, וראה שם עוד)

היכי דמי סוכה שכוחה רע, אמר רבי לקיש, כל שנחבאת בחזיונה, (רש"י: שנטמנת באחיזתה, שהאוחז בה טומנה בכף ידו). (בבא מציעא קה ב)

ואמר רבה אמר רבי יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר התמלא בסוכות עורו, זכה עושין לו סוכה, לא זכה עושין לו צלצל... (בבא בתרא עה א)

...אמרו לפניו (אומות העולם), רבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה, אמר להן הקב"ה, שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת, אלא אף על פי כן, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה... ואמאי קרי לה מצוה קלה, משום דלית בה חסרון כיס, מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו. מקדיר, והא אמרת אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, משום דישראל נמי זמני דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא, והוי להו צערא, והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה, נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי... (עבודה זרה ג א)

...ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות, כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו', ותהי שמחה גדולה מאד, אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא, אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע... (ערכין לב ב)

תלמוד ירושלמי:

רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יהושע, מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו, ועולה ואוכל בתוך סוכתו... (ברכות מט א)

העושה סוכה לעצמו, אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה, לאחרים, לעשות לו סוכה לשמו, נכנס לישב בה, אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה, משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד. (שם סו א)

רבי בון ורבנין בעון קומי רבי זעירא, פיאה מהו שתציל בסוכה, (אי מהני צורת הפתח להיות נחשב דופן לסוכה), אמר לון פיאה מצלת בסוכה, סוף סכך מהו שיציל בסוכה (היוצא מן הסוכה לחוץ, מהו שיציל ויתיר גם מבחוץ משום סוכה), אמר לון אין סוף סכך מציל בסוכה... מה אם סוכה קלה את אמר אסור, שבת החמורה לא כל שכן... (כלאים כא א, וראה שם עוד)

סוכת היוצרים, הפנימית חייבת (קובעת למעשרות) והחיצונה פטורה... סוכת החג בחג, רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין... (מעשרות טז א)

יש דברים כשירין במבוי ופסולין בסוכה... דוקרנין (קנים מפוצלים) כשירין בסוכה ופסולין במבוי, ותני כן הביא ארבעה דוקרנין וסיכך על גביהן סוכה כשירה מבוי פסול... דפנות כשירות בסוכה ופסולות במבוי, ותני כן, שתים כהילכתן ושלישית אפילו טפח כשר, רבי חייה בשם רבי יוחנן, שתים של ארבעה ארבעה טפחים ושלישית אפילו טפח כשר... (עירובין א ב, וראה שם עוד)

מה טעמון דרבנן, סכות סכות סכות, הרי שלש, אחד למעלן ושתים למטן, והשלישית מדבריהן, מה טעמא דרבי שמעון, סכת סכת סכות מלא, הרי ארבע, אחת למעלן ושלש למטן והרביעית מדבריהן...(סוכה ג א, וראה שם עוד)

תני רבי חייה, אויר פסול פוסל בג' טפחים, סכך פסול אינו פוסל אלא בד' אמות, אמר רבי יוסה אף אנן תנינן תרתיהון, אויר פסול פוסל בג' טפחים דתנינן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה, סכך פסול אינו פוסל אלא בד' אמות, דתנינן בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש בין כותל לסיכוך ד' אמות פסולה, הא פחות מיכן כשירה. מהו לישן תחתיו, התיב רבי יצחק בן אלישי' הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו, והכא משלים בסוכה ואסור לישן תחתיו, חזקיה אמר מפני שהיא נראית כדופן עקומה... (שם ז ב, וראה שם עוד)

...מעשה באנשי ירושלים שהיו משלשלין מיטותיהן לפני חלונותיהן, והיו מסככין על גביהן... (שם ט א)

דתני מעשה ברבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה שהיו באין בספינה, ועשה לו רבי עקיבה סוכה בראש הספינה, ובאת הרוח והפריחתה, אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, עקיבה איה סוכתך... (שם ט ב, וראה שם עוד)

כתיב בסכות תשבו, ואין תשבו אלא תדורו, כמה דאת אמר וירשתם אותה וישבתם בה, שיהא אוכל בסוכה ומטייל בסוכה ומעלה כליו לסוכה. (שם יא ב, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

רבי אליעזר בשם רבי סימאי אמר, אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת יקח נא מעט מים, חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא... אתה אמרת והשענו תחת העץ, חייך שאני פורע לבניך וכו', (תהלים ק"ה) פרש ענן למסך, הרי במדבר, בארץ מנין, (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים, לעתיד לבא מנין, שנאמר (ישעיה ד') וסוכה תהיה לצל יומם מחורב. (בראשית מח י)

...הדא הוא דכתיב (משלי ה') יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, אמר הקב"ה... סוכה לכם, שנאמר כל האזרח בישראל וגו'... (שמות טו כג)

...ומיום הכפורים ועד החג כל ישראל עוסקין במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו... (ויקרא ל ז)

...באברהם כתיב (בראשית י"ח) והשענו תחת העץ, שעשה להם סוכה, והקב"ה עשה סוכות לבניו ביציאתם ממצרים, (ויקרא כ"ג) כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו', ובארץ ישראל (תהלים ק"מ) סכותה לראשי ביום נשק, מהו ביום נשק, ביום זיונם של ל"א מלכים, ולעתיד לבא מנין, וסוכה תהיה לצל יומם וגו'... (במדבר יד ח)

דבר אחר שמאלו תחת לראשי זו סוכה, וימינו תחבקני זה ענן שכינה לעתיד לבא... (שיר השירים ב יז)

הנך יפה בסוכה... (שם ד א)

מדרש תנחומא:

אמר להם הקב"ה לישראל, בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי את גמולי שגמלתי עמכם, שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', ואני מעלה עליכם כאילו אתם גומלים לפני, אבל לעתיד לבא אני אופיע במלכותי, ואני מגן עליכם כסוכה, שנאמר (ישעיה ד') וסוכה תהיה לצל יומם מחורב. (אמור כב)

ילמדנו רבינו, מהו לאכול בחג חוץ לסוכה, כך שנו רבותינו רבי אליעזר אומר, י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה, וחכמים אומרים, אין לדבר קצבה חוץ מליל יום טוב האחרון בלבד, ולמה התירו חכמים להפטר מהסוכה ביום טוב האחרון של חג, אלא כל ז' ימי החג היו מתפללין לטללים, וביום טוב האחרון היו מתפללין לגשמים, ולכך נפטרין מן הסוכה, כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם... (פנחס טו)

שוחר טוב:

אמר רבי חנינא, אין מלך המשיח בא אלא ליתן לאומות העכו"ם שש מצוות, כגון סוכה ולולב ותפילין... (תהלים כא)

ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, אמר רבי ברכיה מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה בירושלים כביכול, שהיה מתפלל בתוכה, ואומר יהי רצון מלפני שיהו בני עושין רצוני, כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי, שנאמר ויהי בשלם סוכו ומעונתו, כיון שגרם החטא מה כתיב, (איכה ב') ויחמוס כגן סוכו שיחת מועדו... (שם עו)

דבר אחר מה התמרה הזו יש בה לולב להלל וקורות לסוכה ואפילו הסיב שלה לחיזוק ועצה להדליק, כך ישראל אינן חסרין צדיקים ישרים... (שם צב)

נשבעתי ואקיימה, שני שכרים היה נוטל דוד, שכר השבועה ושכר המצוה, היה נשבע שנוטל הלולב ונוטל, שעושה סוכה ועושה, והיה נוטל שכר השבועה ושכר המצוה של סוכה ושל לולב... (שם קיט)

מדרשים:

כתב וסכה תהיה לצל יומם (ישעיה ד'), א"ר לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקב"ה מסיך עליו מן המזיקים, שכן הוא אומר באברתו יסך לך (תהלים צ"א). דבר אחר כל מי שמקיים מצות סוכה הקב"ה מושיבו בסוכה של לויתן לעתיד לבא, שנאמר התמלא בסוכת עורו ובצלצל דגים ראשו (איוב מ'), ובשעה שיהיו הצדיקים בסוכת עורו של לויתן, ויאמר הקב"ה כל מי שעשה מצות רגילות יבא ויאכל מראשו, מיד באים וניכרים עליו, שנאמר יכרו עליו חברים (איוב מ')... (לחג הסוכות)

ילקוט שמעוני:

בסוכות תשבו שבעת ימים, זהו שאמר הכתוב וסוכה תהיה לצל יומם, אמר רבי לוי, כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה, אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא, רבי ינאי וריש לקיש אמרי אין גיהנם לעתיד לבא, אלא היום הבא הוא מלהט את הרשעים , שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו', והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, ולהט אותם היום הבא וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף, באותה שעה הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה, שנאמר כי יצפנני בסוכה ביום רעה וגו' ה' אלקים עוז ישועתי, סכותה לראשי ביום נשק...

דבר אחר, וסוכה תהיה לצל יומם כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקב"ה מיסך עליו מן המזיקין שלא יזיקו אותו, שכן הוא אומר באברתו יסך לך, כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום, שנאמר אלקים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד, מהו עמק סכות, זו סוכתה של סדום, שהיתה מסוככת בשבעה אילנות שהן מסוככות זו על גב זו, גפן תאנה ורמון ופרסק ושקדים ואגוז ותמרים על גביהם. 

דבר אחר, כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא, שנאמר התמלא בשוכות עורו... אמר להם הקב"ה לישראל, בני, היו עושים את הסוכות ודרים בתוכה ז' ימים, כדי שתהיו נזכרין הנסים שעשיתי לכם במדבר, ואף על פי שאתם עושין את הסוכה, אין אתם גומלין לי אלא פורעין לי, שנאמר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל...

...שכן אתה מוצא בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם, וביום הכפורים הוא חותם את הדין, שמא יצא דינן של ישראל לגלות, ועל ידי כן עושין סוכה וגולין מבתיהן לסוכה, והקב"ה מעלה עליהן כאלו גלו לבבל, שנאמר חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכך אויביך. (ויקרא פרק כג, תרנג)

לקח טוב:

מכאן אמרו, ארבע עשר סעודות צריך אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה, וצריך לברך לישב בסוכה בכל פעם ופעם. כל האזרח, לרבות את הקטנים, בישראל, לרבות את הגרים והעבדים והמשוחררין, ישבו בסוכות, בסוכה מן כל דבר, ואפילו נסרין ובלבד שלא יהו רחבין ארבעה טפחים, ישבו בסוכות לרבות הדפנות, וכן הוא אומר, וסכות על הארון את הפרוכת, דופן הוא, והוא יוצא בלשון סכך, אלא שהדפנות במצעות ובאבנים ובקרשים, והסכך בדבר שאינו מקבל טומאה. (ויקרא, פרשת אמור)

חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, ולהלן הוא אומר (ויקרא כ"ג) חג הסוכות שבעת ימים לה', מלמד שכל העושה סוכה לעצמו, כאילו עושה לגבוה. (דברים פרשת ראה)

תרגום יונתן:

במטללתא דתרי דופנייהא כהלכתהון ותליתיא עד פושכא, וטולה סגי משימשה מתעבדא לטולא לשום חגא, מן זינין דמרביין מן ארעא ותלישין, משחתהא עד שבעא פושכי וחללא דרומא עשרא פושכי, תיתבין בה שובעה יומין כל דכיריא בישראל, ואפילו זעירי דלא צריכין לאימהון יתבון במטליא, מברכין לבריהון כל אימת דעיילין תמן. מן בגלל דידעון דריכון, ארום במטולת ענני יקרא אותיבית ית בני ישראל בזמן בהנפיקית יתהון פריקין מארעא דמצרים, אנא הוא ה' אלוקיכון. (ויקרא כג מב)

רש"י:

באספך - בזמן האסיף, שאתה מכניס לבית פירות הקיץ, דבר אחר, באספך מגרנך ומיקבך, למד שמסככין את הסוכה בפסולת גורן ויקב. (דברים טז יג)

רמב"ן:

כל האזרח - רש"י... ופשוטו של מקרא על דרך הקבלה, מפני שאמר הכתוב תורה אחת יהיה לכם לגר ולאזרח הארץ, ואמר ככם כגר יהיה לפני ה', לא יצטרך להשיב ולהזכיר בכל מקום כל האזרח והגר, ואמר כל האזרח בישראל, כלומר כל אשר הוא מישראל מגדולים ועד קטנים, שלא יהיה די באחד מבני הבית לדור בסוכה והשאר ישבו בבתים, אבל כלם ישבו בסוכות. ויתכן שיאמר כל האזרח, כל אשר כאזרח רענן בביתו, להוציא מפרשי ימים והולכי על דרך. (ויקרא כג מב)

כי בסכות הושבתי - ענני כבוד, לשון רש"י, והוא הנכון בעיני על דרך הפשט, כי צוה שידעו הדורות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא, ששכן אותם בענני כבודו בסוכה... ומפני שכבר פירש שענן ה' עליהם יומם ועמוד האש בלילה, אמר סתם כי בסוכות הושבתי, שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגן עליהם. והנה צוה בתחלת ימות החמה בזכרון יציאת מצרים בחדשו ובמועדו, וצוה בזכרון הנס הקיים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר בתחלת ימות הגשמים, ועל דעת האומר סוכות ממש עשו להם, החלו לעשותם בתחלת החורף, ומפני הקור, כמנהג המחנות, ולכן צוה בהן בזמן הזה, והזכרון, שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא באו בבית, ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה, והשם היה עמהם, לא חסרו דבר. (שם שם מג)

משנה תורה:

שיעור הסוכה גובהה אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה, ורחבה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים, ויש לו להוסיף ברחבה אפילו כמה מילין, היתה פחותה מעשרה או משבעה על שבעה או גבוהה מעשרים אמה כל שהוא, הרי זו פסולה.

סוכה שאין לה ג' דפנות פסולה, היו לה שתי דפנות גמורות זו בצד זו כמין ג"ם, עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח, ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות ודיו, וצריך לעשות לה צורת פתח מפני שאין לה שלש דפנות גמורות, וכבר בארנו בהלכות שבת, שצורת פתח האמור בכל מקום, אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, אף על פי שאינו מגיע להן. היו לה שתי דפנות זו כנגד זו וביניהן מפולש, עושה דופן שיש ברוחבו ארבעה טפחים ומשהו, ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת משתי הדפנות, וכשרה, וצריך לעשות לה צורת פתח... (סוכה פרק ד א והלאה, וראה שם עוד)

סוכה שאין לה גג פסולה, כיצד, כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כמין צריף, או שסמך ראש הדופן של סוכה לכותל, אם היה לה גג אפילו טפח, או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח, הרי זו כשרה. סוכה עגולה, אם יש בהיקפה כדי לרבע בה שבעה טפחים על שבעה טפחים, אף על פי שאין לה זויות הרי זו כשרה...

סוכה שיש לה פתחים רבים ויש בכתליה חלונות הרבה הרי זו כשרה, ואף על פי שפרוץ מרובה על העומד, ובלבד שלא יהיה שם פתח יתר על עשר אבל אם היה שם פתח יתר על עשר, אף על פי שיש לה צורת פתח, צריך שלא יהיה הפרוץ מרובה על העומד... (שם שם ז והלאה, וראה שם עוד)

דפני סוכה כשרין מן הכל, שאין אנו צריכין אלא מחיצה מכל מקום, ואפילו מבעלי חיים, ועושה אדם את חברו דופן ביום טוב, כדי שיאכל וישתה ויישן בסוכה כשרה, שחבירו דופן לה, והוא שיעשה אותו שלא לדעת זה שנעשה דופן, אבל אם עשהו לדעת אסור ביום טוב ומותר בשאר ימי החג, וכן עושה בכלים דופן רביעית ביום טוב, אבל דופן שלישית לא יעשה אותה בכלים ביום טוב, לפי שהוא מכשיר הסוכה, ואין עושין אהל עראי ביום טוב. (שם שם טז)

הסכך של סוכה אינו כשר מכל דבר, אין מסככין אלא בדבר שגידולו מן הארץ, שנעקר מן הארץ, ואינו מקבל טומאה, ואין ריחו רע, ואינו נושר, ואינו נובל תמיד... אבל אם עבר וסכך בדבר הנובל ונושר או בדבר שריחו רע כשרה, שלא אמרו אין מסככין באלו, אלא כדי שלא יניח הסוכה ויצא. וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה טפחים, כדי שלא יצר לו בישיבתו... הדלה עליה גפנים וכיוצא בהן עד שנעשו סוכה, פסולה, שהרי לא נעקרו, סיככה בכלי עץ ובמחצלות העשויות לשכיבה וכיוצא בהן פסולה, מפני שהן מקבלין טומאה, וכן אם סיככה בשברי כליו ובליותיהן פסולה, הואיל והיו מקבלין טומאה, שמא יסכך בשברים שעדיין לא טהרו... (שם ה א, וראה שם עוד)

סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשרה, אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, והוא שתהיה עשויה לצל, כגון סוכת עכו"ם וסוכת בהמה וכל כיוצא בהן, אבל סוכה שנעשית מאליה פסולה, לפי שלא נעשית לצל, וכן החוטט בגדיש ועשהו סוכה, אינה סוכה, שהרי לא עימר גדיש זה לצל, לפיכך אם עשה בתחלה חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה, וחטט בה אחרי כן והשלימה לעשרה כשרה, שהרי נעשה מסך שלה לצל... (שם שם ט, וראה שם עוד)

נויי סוכה אין ממעטין בגובהה, אבל ממעטין ברחבה, היו נויי הסוכה מופלגין מגגה ארבעה טפחים או יתר פסולה, שנמצא שהיושב שם כאילו אינו תחת הסכך, אלא תחת הנויים, שהן אוכלין וכלים שאין מסככין בהן. סכך שהיו בו חלונות חלונות שהאויר נראה מהן, אם יש בכל האויר ככל מקום המסוכך הרי זו פסולה, מפני שחמתה תהיה מרובה מצלתה, וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך, ואם היה הסכך רב על האויר כשרה.

במה דברים אמורים, בשלא היה במקום אחד אויר שלשה טפחים בין באמצע בין מן הצד, הרי זו פסולה, עד שימעטנו משלשה, מיעטו בדבר הפסול, כגון כרים וכסתות, אם סוכה גדולה היא כשרה, ואם בסוכה קטנה פסולה עד שימעטנו בדבר שמסככין בו...

דרך הסיכוך להיות קל, כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים, היתה מעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה, היה הסכוך מדובלל, והוא הסכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה כשר, ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד שלשה טפחים... (שם שם יח, וראה שם עוד)

סוכה שאולה כשרה, וכן הגזולה כשרה, כיצד, אם תקף על חברו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה יצא, שאין הקרקע נגזלת, ואם גזל עצים ועשה מהן סוכה יצא, שתקנת חכמים היא, שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד, ואפילו גזל נסרים והניחן ולא חברן ולא שנה בהן כלום יצא, העושה סוכתו ברשות הרבים הרי זו כשרה. (שם שם כה)

נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה, טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק, וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב. קטן שאינו צריך לאמו, שהוא כבן חמש כבן שש חייב בסוכה מדברי סופרים, כדי לחנכו במצוות. חולים ומשמשיהן פטורים מן הסוכה, ולא חולה שיש בו סכנה, אלא אפילו חש בראשו ואפילו חש בעיניו. מצטער פטור מן הסוכה, הוא ולא משמשיו, ואיזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהן, או מפני הריח. 

האבל חייב בסוכה, וחתן וכל השושבינין וכל בני חופה פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה. שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלילה, הולכי דרכים ביום, פטורים מן הסוכה ביום וחייבין בלילה, הולכי דרכים בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום. שומרי העיר ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה... שומרי גנות ופרדסין פטורין בין ביום ובין בלילה, שאם יעשה השומר סוכה, ידע הגנב שיש לשומר מקום קבוע, ויבא ויגנוב מן מקום אחר. (שם פרק ו א, וראה שם עוד)

כיצד היא מצות הישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום ובין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה, וכל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע, שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים, כיצד, כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה, וכלי שתיה כגון אשישות וכוסות בסוכה, אבל כלי אכילה כגון קדרות וקערות חוץ לסוכה. המנורה בסוכה, ואם היתה סוכה קטנה מניחה חוץ לסוכה. 

אוכלין ושותין וישינים בסוכה כל שבעה בין ביום ובין בלילה, ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה, אלא אם אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט, ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי, ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה, ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח.

אכילה בלילי יום טוב הראשון בסוכה חובה, אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו, מכאן ואילך רשות, רצה לאכול סעודה סועד בסוכה, רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פירות או קליות חוץ לסוכה אוכל, כדין אכילת מצה בפסח.

מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך ביתו או חוץ לסוכה ואוכל הרי זה אסור, וכאילו לא אכל בסוכה, עד שיהיה שולחנו בתוך הסוכה, גזרה שמא ימשך אחר שולחנו, ואפילו בסוכה גדולה. 

כל שבעת הימים קורא בתוך הסוכה, וכשמבין ומדקדק במה שיקרא יבין חוץ לסוכה, כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו. המתפלל רצה מתפלל בסוכה או חוץ לסוכה.

ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית, מאימתי מותר לפנות, משירדו לתוך הסוכה טפות, שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל, אפילו תבשיל של פול. היה אוכל בסוכה וירדו גשמים, ונכנס לביתו ופסקו הגשמים, אין מחייבים אותו לחזור לסוכה (כל אותו הלילה), עד שיגמור סעודתו. היה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס לתוך הבית ופסקו הגשמים, אין מטריחין אותו לחזור לסוכה כל אותו הלילה, אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר.

גמר מלאכול ביום השביעי בשחרית לא יתיר סוכתו, אבל מוריד הוא את כליו ומפנה אותן מן המנחה ולמעלה, אין לו מקום לפנות פוחת בה ארבעה על ארבעה, ואם הוצרך לסעוד בשאר היום צריך לאכול בסוכה, שמצותה כל שבעה. (שם שם ה, וראה שם עוד)

כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב, אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה, ובלילי יום טוב הראשון מברך על הסוכה ואחר כך על הזמן, ומסדר כל הברכות על הכוס, נמצא מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה, ויושב, ואחר כך מברך על הזמן, וכזה היה מנהג רבותי ורבני ספרד לקדש מעומד בליל ראשון של חג הסוכות כמו שבארנו, (ראה בראב"ד).

בזמן הזה שאנו עושין שני ימים טובים, יושבין בסוכה שמונה ימים, וביום השמיני שהוא יום טוב ראשון של שמיני עצרת, יושבין בה ואין מברכין לישב בסוכה... גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותה, אין לו מקום להוריד את כליו, אם היתה קטנה מכניס בה מנורה, ואם היתה גדולה מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהן, כדי להזכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה, ומפני שהוא יום טוב אינו יכול לפחות בה ולפסלה.

מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד, עושה סוכה בחולו של מועד, אפילו בסוף יום שביעי עושה סוכה, שמצותה כל שבעה. עצי סוכה אסורין כל שמונת ימי החג בין עצי דפנות בין עצי סכך אין ניאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים, מפני שיום השביעי כולו הסוכה מוקצה עד בין השמשות, והואיל והוקצת לבין השמשות של שמיני הוקצת לכל היום... (שם שם יב)

רשב"ם:

למען ידעו דורותיכם - פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכות ממש, וזה טעמו של דבר, חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך, באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה... ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אספה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת, ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אספת גורן ויקב, לבלתי רום לבבו על בתיהם המלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשה לנו את החיל הזה. (ויקרא כג מג)

ספר חסידים:

אמרו לאחד, הנה תולין רבים בסוכה נויי סוכה, ואתה אינך תולה, ואמר להם מה מועיל הילדים ינתקו הפירות והחוטין התלויים בהם הפירות בשבת מקרעין, מוטב שלא יחטאו על ידי. (רסג)

רבינו בחיי:

מכלל מצוות התורה שהם בדרך נגלה ונסתר הוא מצות הסוכה, שיש בה נגלה ונסתר. הנגלה הוא הפשט, הוא שהכתוב צוה אותנו בעשיית הסוכה, רמז לזמן המדבר שהיו ישראל מטלטלין ונעים בו, והיה ארץ ציה ושממה, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, ולגודל מעלת הנס ההוא, אמר הכתוב, המוליכך במדבר הגדול והנורא... מפני זה קבעה תורה מצוה זו של עשיית הסוכה זכרון לאותן סוכות שעשו להן במדבר, ועל כן אמר בכאן בסוכות תשבו שבעת ימים וגו', למען ידעו דורותיכם וגו', ובא בזה המאמר לרז"ל, סוכות ממש עשו להם, כדי שיתגלה ויתפרסם מתוך מצוה זו גודל מעלת ישראל במדבר... ומפני שהיתה דירתם במדבר דירת עראי, ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא ארץ ישראל, ששם בית המקדש הנקרא בית עולמים, נצטוינו בתורה במצוה זו, לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר...

והנסתר זהו שאמר הכתוב בסכות תשבו שבעת ימים, ואמרו רז"ל אלו ענני כבוד, שהרי ישראל במדבר היו מקיפין אותם שבעה עננים, והעננים נקראים סוכה, שכן אמר ישעיה לעתיד, וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן, וסמיך ליה וסוכה תהיה לצל יומם, והנה זו מעלה גדולה לישראל... ואותן ז' עננים נקראים סוכות, ועליהם נאמר סביבותיו סוכתו, ולכך נצטוינו במצות סוכה שנעשה סוכות כנגד אותן סוכות והם עננים שהקיפו אותנו במדבר, ולפי שהיו שבעה, על כן נצטוינו לעשות מצוה זו בחדש השביעי שבעת ימים. ודבר ידוע ומקובל בעננים אלו, הפרושים על כסא הכבוד שהם פתוחים לקבל התשובה והתפלה, שהרי התשובה מגעת עד כסא הכבוד, ובזמן שישראל חוטאין העננים מסתתמים ונעשין כמין סוכה, הוא שכתוב סכותה בענן לך מעבור תפלה, ולפי שהנשמות הטהורות שרשן בכסא הכבוד, ושם עיקר הטהרה, היה מרמזי התורה שבכל מקום שנזכר בתורה כסא הכבוד יזכיר מים בצדו, הוא שכתוב נכון כסאך מאז, וסמיך ליה נשאו נהרות ה'... ולפי שהמים עיקר הטהרה צווינו מרמזי בסכך הסוכה שאין מסככין בדבר המקבל טומאה, שנאמר באספך מגרנך ומיקבך. ודעת האומר שמסככין בדבר המקבל טומאה הוא סוד הכתוב השוכן אתם בתוך טומאותם, גם במדת הסוכה יש בו סוד עמוק, כמו שהזכירו רז"ל במדרש מפסוק ועמק סכות אמדד.

אמנם לפרש ולבאר טעם המצוה הזאת על דרך השכל, ידוע כי בחדש הזה בראשיתו נברא העולם, ובאמצעיתו נצטוינו לעשות סוכה, ויש בבנין הסוכה רמז וזכרון שני העולמות, העולם הזה והעולם הבא. העולם הזה הוא שהסוכה יש לה ג' דפנות רמז לבנין העולם הזה, שיש לו שלשה דפנות, מזרח, ומערב, ודרום, כי צפון אין לו דופן, ומזה אמר הכתוב נוטה צפון על תהו, ואמרו ז"ל רוח צפונית אינה מסוככת, ועוד אמרו ז"ל הקרבנות רגל העולם, שנאמר ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. משפט הסוכה שיעשה לה צורת פתח, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, זו היא צורת פתח, והיא צורת ה"א, וכבר ידעת מאמר חז"ל העולם הזה נברא בה"א, וזהו שאמרו בגמרא, וצריכה נמי צורת פתח, ואמרו עוד, אינה ניתרת אלא בצורת פתח העולם הבא, כי יש צורך מוכרח להיות גובה הסוכה למעוט עשרה טפחים... ונמצאת למד, כי החלל הזה עשרה טפחים והסכך למעלה מעשרה, ובפירוש אמרו העולם הבא נברא ביו"ד, וידוע כי כל מה שמשיג האדם בעולם הזה אינו יכול להשיג כי אם באמצעות חמשת חושיו, וכל מה שאפשר לו להשיג לו לעולם הבא הוא השגת עשר ספירות, וזה ביאור המאמר לרז"ל, העולם הזה נברא בה"א, העולם הבא נברא ביו"ד, והרי לך שני עולמות נרמזים במצות הסוכה, כי כאשר ישתדל האדם ויטרח במעשה הסוכה עם חמשת חושיו, ויעשה תכונתה וציורה בדבר גופני, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, ואחר כך יכנס לפנים בחלל הסוכה להיות צל על ראשו, הנה זה רמז ודוגמא להשתדלות האדם וטרחו בעולם הזה במעשה המצוות עם חמשת חושיו, ואחר כן יירש חיי העולם הבא בעשר ספירות להיות האור הבהיר הנקרא עטרה חופף וסוכך על ראשו... 

וממה שאמרו סוכה ישנה פסולה, אי זו היא ישנה, כל שעשאה קודם החג שלשים יום ואם עשאה לשם החג אפילו מתחלת השנה כשרה, מן המאמר הזה תוכל ללמוד, כי בנין הסוכה רמז לבנין העולם, והעולם הזה מחודש, כי הנושן מורה על קדמות, ולפיכך פסולה ביושן, אלא אם כן עשאה לשם החג, שכיון שעשאה לשם החג הרי היא מחודשת, כאילו עשאה עכשיו. וממה שאמרה תורה בסכות תשבו שבעת ימים, ודרשו ז"ל תשבו כעין תדורו, כלומר, שהמצוה הזו אין לה הפסק כל ז', אלא מצותה ביום ובלילה, ולא כמצות הלולב שמצותו ביום ולא בלילה, תוכל ללמוד, כי מצות הסוכה יש בה רמז לעולם הבא, כי כן תענוג העולם הבא, אין לו הפסק לעולם, ולא סוף ותכלית, וזהו דרך התורה ברוב, כי המצוה תבאר ענינה בתחתונים ותרמוז בעליונים. ומפני שהאדם אי אפשר לו שיירש העולם הבא בעולם הזה כי אם בידיעת התורה, על כן תמצא מצוה זו שהיא רומזת לתורה, כי לשון סוכה לשון ראיה. אמרו רז"ל, למה נקרא שמה יסכה, שסוכה ברוח הקודש... הסוכה צריכה צל, וישראל מוזהרין להסתופף בצל התורה, הסוכה שלש דפנות, והתורה שלשה חלקים, תורה נביאים וכתובים, המעמידין את העולם, הוא שכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. הכשר גובה הסוכה עשרה טפחים, רמז לעשרת הדברות, הכשר הרוחב שבעה טפחים, רמז לשבע חכמות הנכללות בתורה, נמצא הכשר הדופן אורך ורוחב שבעים טפחים, הוא שאמרו שבעים פנים לתורה. חיוב ישיבת הסוכה בין ביום בין בלילה, וזה רמז לתורה, שכתוב בה והגית בו יומם ולילה. נשים פטורות מן הסוכה, וכן הם פטורות מתלמוד תורה, שנאמר ושננתם לבניך ולא לבנותיך...

לפיכך חייב אדם שיעשה סוכה במורגש ושיתבונן בענינה במושכל, כי המצות תכלית כונתם בהשגת המושכל, לא בהשגת המורגש לבד. ומן הידוע שההשגות שלש, השגה גשמית, והשגה דמיונית, והשגה שכלית. הדמיונית פחותה מכלן, ואפשר שתהיה שקרית או אמתית. הגשמית והשכלית שתיהן אמתיות, אמנם אין מעלת הגשמית כמעלת השכלית... ועל זה אמר הכתוב, הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו, יאמר, ידיעת המצוות בנסתר שבהם לה' אלקינו הם, ואם תעלה השגתנו שנדע אחת מהם לא נפטר בכך מעשות המצוה בנגלה, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות, כלומר החיוב מוטל עלינו לעשותן בנגלה, ובידיעת הנסתר אי אפשר לנו להפטר מן הנגלה... ואף על פי שנצטוינו לעשות המצוה בנגלה, אין עיקרה אלא בנסתר... (כד הקמח סוכה, וראה שם עוד)

בעל הטורים:

בסכות תשבו שבעת ימים - נגד שבעת ענני כבוד. וכנגד שבעת הימים שישראל יושבין בסוכות זוכין לז' חופות, ואלו הן, ענן, עשן, נוגה, אש, להבה, כבוד שכינה, וסוכת לויתן. וציוה לעשות סוכה בתחילת החורף, שאם היו עושים אותם בקיץ לא היה ניכר, אלא היה נראה שעושין אותן לצל. (ויקרא כג מב)

הסכות תעשה לך באספך מגרנך - רמז לנוי סוכה לעטרה בשבלים. (דברים טז יג)

הריקאנטי:

סוד הסוכה יש מחכמי הקבלה שפירשו כי היא רומזת לחכמה העליונה שהיא חופף להקב"ה, והיא בית נתיבות לכל הספירות כי היא מקפת הכל, ובעבור כי הבי"ת רומזת לחכמת אלקים, כמו שפירשתי בפרשת בראשית, על כן הכשר הסוכה בג' דפנות, שכן הב' מוקפת מג' רוחותיה, והכשר רוחב הדופן ז' טפחים, דכתיב וימיני טפחה שמים, טפח לכל רקיע, והם ז' רקיעים, וטעם לגובה י' טפחים ידוע, נמצא הכשר הדופן ע' טפחים רמז לע' הידועים. אמנם הנראה מכוונת הרב הגדול ז"ל כי הסוכה רומזת לחכמה אחרונה, ולכן היא דירת עראי, כי היא דלה ברחבה וגובהה ובמחיצותיה, ואולי כי בזה נחלקו ר' יהודה וחכמים בסוכת דירת עראי ובדירת קבע, וגם רז"ל רמזו כן בפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסכת", חסר כתיב, רמז לסכת דוד הנתונה לישראל לבד, כי הם תחת כנפי השכינה להיותה צל על ראשם להצילם מרעתם, כענין שחותמין בלילי שבתות פורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל, ומכאן תבין סוד הנזכר בתחילת ע"ז, שאמרו מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו', והבן זה. (אמור)

עקדה:

...לקבע מסמרות בזה, קבע לנו את חג הסכות בתחלת ימי הגשם והקור, לעשות ההפך מכל העולם, הנכנסים אז אל הבתים הספונים, לומר, צאו מאצטגנינות שלכם לחסות בבתים טובים, ובאו חסו בצלי, לחיות חיים מאושרים בעולם הזה ובעולם הבא, לכן יצא לסוכה שיש בה רק ארוחתו יום ביומו והכלים הנחוצים, שלא ירבה מקנינים מדומים, אלו, כי אם מהאמיתיים. ומדות הסוכה ז' על ז' להורות על חיי הצמצום וההסתפקות במועט, ועל ע' שנותינו. והדפנות לבודות בארץ בתוך ג' טפחים, כי תחילת האדם בחומר צורה והעדר, וראשה בי' להאחז בכבוד שלמעלה מי'. וצריך שתהיה תחת כפת השמים, שיקבל עליו עול מלכות שמים, ולא יהיה הפסק בדעות נפסדות ותאוות משולחות. והסכך מדבר שאינו מקבל טומאה, שאין לו צורה וכו', להורות שהפחיתות והחסרון שבטבע האדם מבדילים בינו לקונו. צלתה מרובה מחמתה, להורות שבטחונו בה' יהיה גדול מבטחונו בעצמו ובמזלו, אף על פי שפרנסת העולם מוטלת על ב' ההנהגות, וצריך שיראו דרכו הכוכבים, לומר שיעיין ויכיר בוראו מצד מעשיו המפורסמים, ולכן גבוהה מכ' אמה פסולה, ובדפנות אמר, ב' כהלכתן והג' אפילו טפח, כי האנשים יכספו הטוב, המועיל והערב, ובטוב ומועיל צריך שמירה חזקה שלא יעבר הגבול, והרביעית לא תקבל שום תקון ואין לה שם בחיים האנושיים... (ויקרא כג ב, פרק ז)

מנורת המאור:

...ולפי שלא יחשוב האדם שזאת השמחה היא של מילוי כרס, על כן כתוב חג הסוכות שבעת ימים לה' (ויקרא כ"ג ל"ד), כלומר, כל זאת השמחה לא תהא אלא לשם שמים, ודרשו על פסוק זה במסכת סוכה, אמר רב ששת משום רבי עקיבא, מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה, תלמוד לומר חג הסוכות שבעת ימים לה', ותניא רבי יהודה אומר, מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה, תלמוד לומר, חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, מה חגיגה לה', אף סוכה לה', ואף על פי שכפי הפשט הביאו פסוק זה ללמד על עצי הסוכה, עיקר כוונת המדרש לא בא אלא להורותינו, כי שמחת סוכה זו צריכה שתהא לה' ולא שתהא כולה להנאה גופנית.

גם באמרם בפרק קמא דסוכה (ב' א') צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, היתה כוונתם שבאה מצות סוכה זאת ללמדנו, שלא ישים אדם בטחונו בנוה ביתו, וחזוקו ותקונו הטוב, ואף כי יהיה מלא מכל טוב, ואל יבטח בסיוע שום אדם, אף על פי שיהא אדון הארץ ומושל בה, אבל ישים בטחונו במי שאמר והיה העולם, כי לו לבדו היכולת והאמונה, ובמה שמבטיח אינו מתנחם ממנו, כדכתיב לא איש א-ל ויכזב (במדבר כ"ג י"ט), ולו לבדו המחסה והמסתור, כדכתיב והבוטח בה' חסד יסובבנו (תהלים ל"ב י').

ולהעיר לאדם על זה באה מצות סוכה בזמן הזה אחר אסיפת גורן ויקב בארץ ישראל, כמו שנאמר, באספך מגרנך ומיקבך, לפי שבזמן הזה הוא זמן בעיטה לכל, שהאוצרות מלאים כל טוב, והאדם כבר נאסף לעיר ומטיח את גגו ומחזק בדק ביתו להשמר בו מזרם וממטר ומרוח ושאר פגעים, לפיכך צוה לצאת מביתו החזק וישב בסוכה, כדי שיתעורר וישים מבטחו בשם יתברך, ויתן אל לבו, כי כל הטוב שהגיע אליו מן היוצא בשדה, הכל בא לו ברצון השם, ועל זה רמזו לעשותה מפסולת גורן ויקב, לזכר זה שאסף הפירות לאכול והפסולת לסכך בתתו מטר בעתו. ויזכור, שכל שמירת גופו וכל אשר לו מאת השי"ת, ולא יבטח באשר לו... (נר ג כלל ד, חלק ו פרק א, וראה שם עוד)

אלשיך:

פסח הוא חג לנו על יציאת מצרים, ושבועות על שבו נתבסס ונתקיים העולם על ידי מתן תורה, אך עיקר כוונתו היתה, שנתאוה להיות לו דירה בתחתונים, רוצה לומר בבני אדם, ודבר זה נתקן למחרת יום הכפורים, כאשר נתקן עוון העגל, על כן ציוונו לשמח אז שמחת ה', וכן בכל דור נתקן אז האדם, ועשה עיקר החג מיציאה לדירת ארעי, שכל עיקר צדקת הצדיק היא לקיים העולם, ולהריק עליו שפע קדושה מלמעלה, בעשותו אותו לחיי דירת ארעי, ועיקרו לנחול עולם הבא, ויתנו אל לבם כי זאת תורה האדם שדירת קבע שלו בעולם העליון. ולכן הסוכה דפנותיה בצורת ה"א, כי העולם הזה נברא בה"א, ומושפע להתקיים מהעולם העליון, והסכך מדבר שאינו מקבל טומאה, שלא יעשה עוונות הנעשים כמסך טומאה להבדיל בינו לבין קונו, כי אם מצוות ומעשים טובים הנעשים צל וחופה, ותהיה צלתה מרבה מחמתה, שלא יהיה מקום לעבר רוח משפט ודין מרובה מזכויות, ולא אויר ג' טפחים, רוצה לומר שחטא א' וב' עדיין מעביר ראשון ראשון, ואם הם ג' הם נמנים, ולא ממחובר לקרקע, שלא יצרף לזכויות דברים ארציים כפניות וכו', ויהיה גידולו מהארץ, כי זכויות האדם הם דוקא עולים מן הארץ, ומשפיעים מלמעלה שפע קדושה, וגבוהה מכ' פסולה, שלא יאמר עד כ' שאינו בן עונשים, ירוה דודי עולם הזה, ואחר כך ילך באורחות אלקים, כי לא ישוב ממנה, ולא יעשה למטה מי', שרוצה לומר שחוסה בצל המזלות, כי לא ירדה שכינה למטה מי', רוצה לומר מי' מדרגות מלאכים, והדפנות שהן כאמור על העולם הזה כשרות מכל דבר, כי העולם הזה הוא חמרי, ושתי דפנות כהלכתן רומזים, כי טוב העולם נכלל בג', בני חיי ומזוני, בב' הראשונים כדאי להשתדל ולבקש שיהיו לו כהלכתם, ובמזוני יסתפק בטפח שוחק, ויעמידנו בצורת הפתח, לרמז ליצר הרע, שהעולם הזה רק כפתח לעולם הבא...

כל האזרח בישראל ישבו בסוכות - הם האבות, כמאמר חכמי האמת, וידעו שאין אבות בלא שכינה, כי הם המרכבה. ולמען ידעו דורותיכם - שהעולם הזה אצלם דירת ארעי, וטוב לגבר לישא עול הגלות, ותהיה לו תקוה, כי יצא למלוך כפי שהיה ביציאת מצרים. (ויקרא כג לט והלאה)

סביבותיו סוכות - סביב החושך ענני הכבוד, הנקראים סוכות, לומר שגם אחרי הערפל הוא, ואין מקום פנוי מהתפשטות שכינה. (שמואל ב כב יא)

מהר"ל:

...ולפיכך קרא מלכות בית דוד סוכה, לפי שמלכות בית דוד הוא מלכות אלקי, לא כמו שאר מלכיות שהוא חול, ולפיכך לא קראו אותו בית, שהוא בנין קבוע, כמו הדברים הטבעיים שהם בעולם קבועים, אבל הדברים האלקיים אינם בעולם הזה קבועים, רק הם ארעי כמו הסוכה שהיא ארעי, ולפיכך קיימא לן סוכה דירת ארעי בעינן, מפני שהסוכה מצוה אלקית ראויה שתהיה הדירה שבה ארעי, ולא קבע... (נצח ישראל פרק לה)

...ומה שאמר להם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, אף על גב דמשמע שבא לתת טעם למה בחר במצוה זאת ולא במצוה אחרת, אבל טעם שבחר במצוה זאת הוא דבר מופלג, וזה כי הם אומרים שהם ראוים אל התורה השכלית הבלתי טבעית, ולכך אומרים המצוה שהיא מורה על שהאדם יוצא מטבעו היא מצות סוכה, שהאדם יוצא מבית שהוא בית טבעי, ויוצא לשבת בסוכה, ובודאי דירת ארעי הוא, כי האדם כאשר יוצא מדירתו הטבעית, אז האדם אין דירתו בתחתונים כמו שהיה קודם, ומפני כך עושה האדם סוכה עליו, כפי אשר האדם הוא יושב בצל עליונים, ודבר זה הוא דירת עראי, כי אין לאדם שם דירת קבע, לפיכך אמר להם שאם הם ראוים לתורה, אז יש להם לקיים מצות סוכה, לצאת מדירת קבע שהיא דירה טבעית, ולישב בצל סוכה. ומפני כי כאשר הוציאם ממצרים ההוצאה היתה שלא בטבע ומנהג של עולם, אומר הכתוב, (ויקרא כ"ג) כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, כי לא היו ראויים לשבת בבית שהוא דירת טבע, רק בסוכות שהוא יציאה מן דירת הטבע, כמו שהיה בזמן ההוא תחת רשות הקב"ה ובצלו, כך יעשה סוכות לא דירת בית שהוא דירה טבעית, והטבעי הוא גשמי והוא נבדל מן השי"ת, שהוא בלתי גשמי... (חידושי אגדות עבודה זרה ב ב)

...הקשה הרא"ם, אחר כי ז' עננים היו וסוכות שציוה הקב"ה הוא בשביל שהושיבם בסכות והם היו ענני כבוד, אם כן היה לעשות מצות סוכה בענין זה, אחד למעלה ולמטה ואחד לפניהם, וקושיא זאת אינה קושיה למבין, כי הענן שהיה מן השמים בין שהיה למעלה בין שהיה מן הצד, הכל הוא נחשב למעלה, כמו השמים אשר הם על האדם, ואף על גב שהשמים הם תחת האדם, הם על האדם, שאין האדם על השמים, וכן הענן עצמו, שהוא בא מלמעלה מששה פאות העולם, נחשב הכל עליהם, תדע, דהא כתיב ועננך עומד עליהם... לכך אין מצות סוכה רק למעלה ולא למטה, כי אם היה עושה למטה או מן הצד לא היה זה דומה לעננים, שהיו למעלה ולא למטה. (גור אריה במדבר י לד)

של"ה:

ובזה הרמז יתבארו דיני דפנות של סוכה, מצוה מן המובחר ד' דפנות, רומזות לד' חומות שזכרתי, תשובה תפלה צדקה תורה, ונגד זה ס' דסכה הסובבת ומקפת כל צד, אמנם יש בישראל שאינם בני תורה ולא יש לב להבין, נמצא הם מחזיקים בג' דפנות, שהם ג' חומות תשובה תפלה צדקה, נגד זה כ"ף דתיבת סכה, הסובבת ג' רוחות, אמנם לפעמים יש שלא יוכלו להחזיק אף בג', כי אינם בעלי תורה, וגם עניים שלא יוכלו ליתן צדקה, אזי יחזיקו בשני דפנות, שהם שני חומות, תשובה ותפלה, שזה יוכל לקיים כל איש ישראל, ועוד שלישית משהו, דהיינו ליתן דבר מועט... נגד זה אות ה' מן סכה, שהיא ב' דפנות שלמות ושלישית משהו, ולזה ההלכה שנים כהלכתן והשלישית משהו. והנה סכה דירת עראי, כי זה בבחינת לא יחדל אביון מקרב הארץ, אמנם בחכמה יבנה בי"ת, ופירשו המקובלים בי"ת דבראשית רומזת על חכמ"ה... (בית הגדול ממי"ן סמכי"ן, ועיין שם עוד)

...וזה לשון מטה משה, וכן נהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות, כי אין הכל בקיאים בדין המחיצות, ומי שאין לו כדי צרכן למחיצות, אמר מהר"י סג"ל, דיותר טוב שיעשה אדם שלשה מחיצות שלימות לסוכה, ממה שיעשה ארבע מחיצות רעועות, ומאחר דנהגו לעשות ארבע מחיצות שלימות מטעם זה נהגו שעושה עיגול בתוך הפתח כשאר פתחים, דאם לא היתה עגולה מבפנים הוה ליה צורת הפתח מן הצד, דרוב בני אדם מחברין אותו הנסר שיהיה המשקוף מן הצד, ואיכא מאן דאמר דלא שמיה פתח, אבל אותן סוכות הבנויות, שהוא פתח גמורה, אין צריך אותו עיגול, ואפילו מנהגא ליכא. עד כאן. 

...וכתוב במהרי"ל בהלכות סוכה, בהגה"ה, שראו רבו מהר"ש היה מסמן הדפין למחיצת הסוכה אב"ג, כדי לראות סדר עמידתן, שלא לשנותן משנה לשנה, וכן הוא בירושלמי בענין קרשי המשכן... כשהוא נכנס לסוכה אזי יזמין בפיו לצדיקים עליונים הנזכרים בסמוך, כי זה תפארתם, כאשר הם באים בציור רוחניים לסבב אותו מכל צד, שכן היה נוהג רב המנונא סבא... ועוד כתב שם מענינים אלו, כללו של דבר, שיזמין האדם תחלה בפיו לצדיקים הנזכרים ואחר כך יתן חלקם להעניים היושבים סביב שלחנו, ואם אין לו סביב שלחנו, אזי ישלח לעניים לביתם, כי זה חלקם הראוי להם. כתב הזוהר בעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אילין דשריין עמיה. הרי שאסור להיות לו פנים עצובות, וקל וחומר משהו מכעס חלילה... (עמוד השלום מסכת סוכה, וראה שם עוד)

רמח"ל:

ענין הסוכה והלולב הוא, כי הנה ענני הכבוד שהקיף הקב"ה את ישראל, מלבד תועלתם בגשמיות, שהיה לסכך עליהם ולהגן בעדם, עוד היתה תולדה גדולה נולדת מהם בדרכי הרוחניות, והוא כמו שעל ידי העננים ההם היו נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ, כן היה נמשך להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד, נבדלים מכל העמים ומנושאים ומנוטלים מן העולם הזה עצמו, ועליונים ממש על כל גויי הארץ, ודבר זה נעשה בשעתו לישראל, להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם, ונמשכת תולדתו זאת לכל אחד מישראל לדור דורים, שאמנם אור קדושה נמשך מלפניו יתברך ומקיף כל צדיק מישראל, ומבדילו מכל שאר בני האדם, ומנשאו למעלה מהם, ומשימו עליון על כלם, ומתחדש דבר זה בישראל בחג הסוכות על ידי הסוכה... (דרך ה' חלק ד פרק ח ב)

הגר"א:

למען ידעו דורותיכם וגו', הנה רבים מקשים למה אנחנו עושים סוכות בתשרי, כיון שהוא נגד היקף ענני כבוד, היה ראוי לעשותו בניסן, כי בניסן היה תחילת היקף עננים, אמנם יש לומר, לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים, ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביום הכפורים ובמחרת יום הכפורים ויקהל משה, וצוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א בתשרי, וכתיב והעם הביאו עוד נדבה בבקר בבקר עוד ב' ימים, הרי י"ג בתשרי,ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובחמשה עשר התחילו לעשות, ואז חזרו ענני הכבוד, לכן אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי. (קול אליהו אמור)

תצפנם בסוכה מריב לשונות, מצות סוכה הוא להכניע יצרא דלשון הרע, להיות כי בשם סוכה נמצאו בו ארבעה אותיות מארבעה מוצאות סמ"ך מזסשר"ץ שהוא מהשינים, וא"ו מבומ"ף שהוא מהשפתים, כ"ף מגיכ"ר שהוא מהחיך, ה"א מאהח"ע שהוא מהגרון, וממוצא דטלנ"ת שהוא מהלשון אין בו, וזהו מפני שהד' מוצאות אלו מסבבות את הלשון ושומרים אותו לבל יפרוץ בלשון הרע, וזה שאמר הכתוב תצפנם ב'ס'ו'כ'ה מריב לשונות. (דברי אליהו תהלים לא)

ירדו גשמים וכו', משלו משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו. יש לומר ענין משל זה, עם מה שנודע, כי ראש השנה ויום הכפורים המה ימי דין ואחריהם ימי החג במצות לקיחת הלולב וישיבת הסוכה, והימים האלה המה ימי רחמים להמתיק הדינים הנ"ל על ידי המצות המקיפות אותנו, ואשר אנחנו ממלאים ידינו ברכה בימים ההם, אמנם ברדת גשמים המכריחים לבטל מצות הסוכה הנה זה עד משחק נאמר, כי הוא יתברך אינו חפץ חס ושלום לפשר הדינין, כי אם שישארו בתוקפם וגבורתם כאשר היו. ונודע כי המזיגה היא עירוב מים ביין, וזהו ענין המשל, לעבד שבא למזוג כוס לרבו, היינו לבטל חריפותו, ושפף לו קיתון של מים וכו'. (שם מסכת סוכה)

הכתב והקבלה:

...והמקום שהתחילו בו ענני כבוד לשכון על ישראל הוא סכות, כמו שכתוב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה, ועל זה אמר רבי עקיבא שם במכילתא, אין סכות אלא ענני הכבוד, וכתרגום יונתן בן עוזיאל שם, תמן אתחפיאו שבעת ענני יקרא, וקרוב לומר, ששינה כאן לכתוב בסכות מלא וא"ו, להורות גם על מקום התחלת ענני יקר, ולזה הפסיק בעל הטעמים להטעים כי בסכות בטעם רביעי, אף שהיה ראוי במהפך, כדי לחברו עם הושבתי... כל זה בא להודיענו, שהמכוון ממנו יתברך עם בני ישראל, שכל אחד מהם יכיר שנפשו הרוחנית מעל השמים כבודה, ושם לה דירת קבע, ולא בא לעולם הזה, כי אם להיות לה פה דירת עראי... ולביאור זה מכוון לשון למען ידעו דאמר קרא, דלפירושים האחרים היה ראוי לומר למען יזכרו. (ויקרא כג מב)

בסכות הושבתי - לרש"י ענני כבוד, אליבא דרבי עקיבא, מפני שמלת הושבתי מורה על פועל אלקי, שהם ענני כבוד, לא על פועל אנושי, דאם כן כי בסכות ישבו אבותיכם מבעי ליה למימר. ובספרי בהעלותך חשב שבעה ענני כבוד, ד' עננים מד' רוחותיהן, ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד מלפניהם... ולמאי דקיימא לן וסוכה תהיה לצל, שצריך להיות מיצל תחתיה, וכשחמה מרובה מצלתה למטה פסולה, אם כן הכשר סוכה תלוי בצל שלמטה, ושפיר הוי דומיה דענני כבוד... (שם וראה שם עוד)

מלבי"ם:

בסוכות הושבתי - לרבי אליעזר סוכות ממש, ולרבי עקיבא ענני כבוד... ויש לומר שהטעמים שנאמרו בריש סוכה תלוים בזה, למאן דאמר משום דלא שלטה ביה עינא, סבירא ליה ענני כבוד היו, ולמאן דאמר דירת עראי, סוכות סבירא ליה ממש, כי מאן דאמר סוכות ממש, רוצה לומר שהדורות הבאים בל ירום לבבם בעת האסיף שמלאו בתיהם טוב, ויחשבו העולם הזה לבית חייהם ותכליתם, ידעו וישימו על לב, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, להעיר אוזן שהעולם הזה מלון אורחים ודירת עראי. ולמאן דאמר ענני כבוד, רוצה לומר שישאו עיניהם מן האדמה אשר עסקו בה, לעבדה ולאסף תבואתה, אל השמים ששם שרשם בקדש, ולתכלית זה סכך עליהם בענני כבוד במדבר... (שם וראה שם עוד)

מימי ישוע - כי עתה תקנו, שמותר לעשות סוכות ברשות הרבים, ועיין רמ"א אורח חיים תרל"ז, ובמקדש ראשון לא נתחלקה ירושלים לשבטים, ולא היה שם רשות היחיד, ולא יכלו לעשות סוכות... (נחמיה ח יז)

רש"ר הירש:

בסכות - הוראת היסוד של סכך הוא, להרחיק כל זר ומפריע, להגן... לא נאמר כאן ב סכות, כי אם ב סכות, הידועות מכבר, אם כן דברי תורה שבעל פה מונחים כיסוד לכך... הסמליות שבסכה יוצאת מכמה הלכות, כגון ההלכה תעשה לך ולא מן העשוי, וכן מהמדות המרמזות שאין הסוכה לספק צרכי האדם, אלא להביע וללמד רעיונות... (ויקרא כג מב)

למען ידעו דורותיכם - מודיענו את תכלית המצוה, על הסוכות שלנו להמחיש לנו את ההשגחה המיוחדת ששרתה על הסכות שבמדבר, כי הכרה זו היא היסוד לחיינו האינדיוידואליים ועצמאותנו הלאומית. בנדודי המדבר הראה לנו, א' שאין לנו לדאג לקיום, כי מידו ניתן לנו קיום גם בחוסר כל אמצעי קיום. במדבר אין האדם נתון בחסות הטבע, והוא נתון אך ורק לחסדי ה', וכן הסכך הוא בהתאם לכך גדולי קרקע, אבל אינו מחובר לקרקע, וגם אינו מקבל טומאה ככל שאר תוצרת האדם. הסכך אינו מתוצרת האדם כפרי גורן ויקב, כי אם הפסולת שלהם, מה שהאדם זורק בדרך כלל. אמנם ה' מביאנו אל ארץ טובה מאד, אך למען לא נאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, עלינו לראות את עצמנו כל שנה שוב במדבר, תחת חסותו הבלעדית של ה', ולהזכר, כי רק על מוצא פי האדם יחיה האדם. הסכך שוה בכולם, עני כעשיר, אך המחיצות המבדילות את האדם מהעולם החיצוני הן שונות, מבנין קבוע ועד לדופן עקומה וכדומה. גבוהה מכ' אמות פסולה, כי על האדם להיוודע שהוא תחת צל סכה. גם שולחנו צריך להיות תחת הסכך, ובל יחשב שרק חייו אבל לא פרנסתו עומדים תחת חסות ה'. בכלל תשבו כעין תדורו נאמר, כל חיינו הנורמליים עומדים בצל סכה.

נשים פטורות מסוכה, אף על פי שחייבות במצוות עשה החשובות ביותר שהזמן גרמא, כגון קדוש, פסח מצה וכו', אם כן אין הפטור מפני שאינן ראויות למצוות אלו, אלא מפני שאין צורך להזכירם תמיד על חובתן, בהיות מסירותן יותר פנימית ונתונה. גם הברית הראשונה, המילה, נבחרה רק עבור הזכר, שהוא יותר מסוכן, ולא עבור הנקבה... (שם שם מג)

באספך - מהפסולת, ולא מדבר הקשור בהתנשאות אנושית. (דברים טז יג)

אמונה ושמחה הם האוצרות אשר נותן לך ה' לאושרך. באמונה תבנה סוכתך, ובשמחה תעבוד את ה' ותהיה מאושר על השגת שאיפותיך בחיים. מבנין הסוכה הנך למד אמונה, ואחת היא אם אתה מבורך פחות או יותר באוצרות חמריים... בפסולת גורן ויקב, במה שאחרים מכנים פסולת, הנך בונה את סוכת חייך. יודע אתה, כי הן בסוכה והן בטרקלין מתגוררים רק עוברים ושבים, ואינן אלא דירת ארעי, בהיותנו בבחינת עוברים ושבים עלי אדמות, הננו זקוקים לשמירתו של הבורא המגן עלינו בחסדו. יודע אתה, כי אפילו אם נגזר עליך לנדוד עם בני ביתך דרך מדבריות ושממה, לא תבהל ולא תתיאש, שכן במשך ארבעים שנה גונן ה' על אבותיך בלכתם במדבר הם ונשיהם ובניהם... גם אם יש בינינו הבדלי מעמד ורכוש, שהאחד מסתגר מאחורי חומות אבנים, השני מגדר את גבולו בקיר של קרשים בלבד, והשלישי צריך להסתפק בשתים כהלכתן ושלשית אפילו טפח, בכל זאת כולנו שווים תחת חסותו של השי"ת. הסכך הסוכך עלינו לא מעשה אדם הוא, אינו מקבל טומאה, וקדושתו אינה עשויה להפגם. אמנם אפשר שנהיה נבדלים בטיב הדפנות, אבל בסכך כולנו שוים, כי לא רכושו של אדם, לא כוחו ולא חכמתו מסוככים עלינו, כי אם חסד ה' וברכתו הם שמסוככים על ארמונות ועל סוכות במדה שוה... (במעגלי שנה חלק א עמוד נג)

הימים הללו יש להם משום כך אופי כפול, של חולשה ושל כוח, של ארעיות ושל יציבות... הסכך והדפנות מסמלים את השלום הנצחי, שעליו למדים אנו ממצוות סוכה, צא וראה סוכה זו, יכול אתה לבנותה מאבני גזית או מקרשים קלים, ואין בזה הבדל לגבי כשרות הסוכה, גם בזו וגם בזו יכול השלום לשרור, ומשתיהן עלול השלום לברוח. שלום הבית ושמחת הבית תלויים בתנאים אחרים לחלוטין. העיקר הוא אופיו של הבית, אשר הדפנות אינן אלא מקיפות אותו, ואופיו של החוג המשפחתי. ועיקר העיקרים הוא, תחת חסותו של מי עומד הבית, התשובה על שאלה זו עונה גם על שאלת שלום הבית...

הנה חג הסוכות למשל, לא הדפנות, בין אם הן רופפות ובין אם הן מוצקות, מהוות תנאי לכשרות הסוכה, כי אם דוקא הסכך, הוא הקובע את כשרות הסוכה, והוא הנותן את השם למצות הסוכה. בצלו אנו מסתופפים ושמחים לפני ה' שבעת ימים. סכך זה אינו חומר גולמי מן הטבע שיד אדם טרם נגעה בו, אין מסככין במחובר, גם אינו עשוי מפירות בשלים שהם יפים לאכילת אדם ומקבלים טומאה... כל שאין גידולו מן הארץ אלא נוצר בידי האדם השליט על כחות הטבע, עשוי להטעות בתור סכך, כאילו כחות האדם מספיקים כדי להגן על שלום הבית ושמחתו. רשאים אנו רק ליצר את הדפנות, את הגבולות שתחם לנו ה', באמצעים השונים שהעניק ה' לבני האדם, ואילו הסכך צריך שיהיה גידולו מן הארץ, פרי ההתפתחות הטבעית של הארץ, אבל לא כשהוא מהווה חלק בלתי נפרד מן הארץ, דהיינו שהוא מחובר לה. צריך אדם לעבד את הסכך, אבל לא להפכו לכלי, וגם לא יהא ראוי לו לאכילה...

גם העשיר שבעשירים לא יוכל לוותר על חסות זו של ה', וגם העני שבעניים מובטח לו שיזכה בה גם הוא. כל השוני הוא רק בדפנות, שבהן נבדלים הארמונות המוצקים מן הצריפים הרעועים, ובהן באים לידי ביטוי העושר או העוני, אבל המחסה הגדול, המקנה לנו את שלום הבית, הוא הסכך, על כן עלינו להיות צנועים, אבל מרוצים ושמחים...

לא בידינו הוא להגיע אל שלימות האושר, בהקמת הבית ובכל מאמצינו והשתדלותינו למען האשה והילדים, נוכל רק לעשות את שלנו לצאת ידי חובתינו, כדי להשיג רמת חיים מסויימת, אבל את אשר השגנו אם הרבה ואם מעט, עלינו להעמיד תחת חסותו של השי"ת, שכן עם כל כחותינו ויכולתנו לא נצליח ליצור יותר מאשר פסולת גורן ויקב. רק ה' יעניק לנו את הצלחת הזרע והגרעין ואת השמחה בהשגינו...

אם נבנה את סוכתנו בבטחון זה, ונקפיד להשתמש רק בחומרים שאינם מסמלים את כחות האדם וניצול אוצרות הטבע על ידי חכמת האדם, אם נפגין את בטחוננו בה' על ידי הרחקת כל אל זר מסוכת חיינו, אזי מובטח לנו, שכבוד ה' יופיע עלינו ויברך אותנו, והוא יגן עלינו ויאיר את דרכנו וישלח אושר ושמחה במשפחתנו... (שם עמוד קלד)

...סבורים אנו, שפירושה המילולי של המלה "לויתן" וקשרה להמשך הפסוקים, הם גם המפתח להבנת המאמר הנ"ל של חז"ל בפסיקתא: כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא. סוכתו של לויתן היא, לפי דעתנו, סוכת חבר האומות.

אנו רואים בקיום מצות ישיבת סוכה לא רק את הקשר עם תוצאות המצוה לעתיד לבא, שתביא לגאולת העולם על ידי תהליך של מאורעות כבירים שיפוררו את הישוב ויגאלו את כל המין האנושי, שאז תבא הגאולה האמיתית. ה' שומר את מקיימי מצות סוכה גם מחמתו של היום הבא...

ההסטוריה האנושית תסתכם במלחמת גוג ומגוג, גוג (הגג העשוי בידי אדם), נלחם במגוג, ומגוג נלחם בגוג. יד הסוכה תהיה על העליונה, והדראמה הגדולה של ההסטוריה האנושית תסתיים בכך, שהאנושות כולה תתכנס בצל הסכך של חסד ה', בסוכתו של לויתן. תולדות האנושות מתחילות בבנין מגדל בבל, ונעשה לנו שם (בראשית י"א), וסופה להסתיים בסוכתו של לויתן.

האם רק מקרה הוא, או שיש בזה כוונה תחילה, שהמעצמה הלוחמת נגד הסוכה בתור תכלית סופית של האנושות היא גוג ומגוג? גוג מסמל את הניגוד לסוכה, ומגוג הוא, לפי כללי הדקדוק, העקרון השולל את רעיון הסוכה, והוא הופך את הניגוד הזה לצורת שלטון... (שם עמוד קמג)

משך חכמה:

למען ידעו דורותיכם - שנכנס בסוכה בכל גופו וחמרו, שנתקדש ביציאת מצרים להיות עבד ה' ולכן זכו לענני כבוד שהקיפום בכל חמריותם. (ויקרא כג מג)

וחגותם חג - ולא הזכיר ישיבת סכה, דעולים לרגל, וכהולכי דרכים פטורים... (במדבר כט יב)

העמק דבר:

האזרח - תכלית המצוה שידעו בעלי האסיף שהם גרים בארץ, וסלקא דעתך שעני פטור מסוכה, לכך כתוב כל האזרח. (ויקרא כג מב)

ידעו דורותיכם - אף כשאין להם נחלה, שגם אז הוא משגיח ומשפיע עליהם, וגם בא להזכיר שנצחנו במלחמה ביום הכפורים, שאז יוצאים בלולבים וה' מגין עליהם, נמצא הסוכה רומזת לסוכות ממש וגם לענני כבוד. (שם שם מג)

מוהר"ן:

סוכה זה בחינת תיקון המלאך, כי סוכה בגימטריא מלאך, בחינת חלום על ידי מלאך, שנעשה על ידי תיקון המוחין והתפילין כנ"ל, ועל כן סוכות הוא זמן שמחתנו, בחינת שמחה של תפילין, ליתן חיזוק להמלאך, כדי שלא יזיקו המלאכים לקלקל את החלום כנ"ל, כי סוכות הוא חג האסיף שאוסף כל מיני מאכל, ועל כן אז צריכין שמחה לחזק את המלאך, שזהו תיקון המאכלים כנ"ל, ועל כן סוכות הוא זמן שמחתנו כנ"ל... (תנינא ה יד)

שפת אמת:

וכתיב ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית וגו', דיש מחלוקת בש"ס אי סוכה דירת קבע או דירת ארעי, וכולם דברי אלקים חיים, כי במצות הסוכה יש ב' הבחינות, הכנעת הגוף להיות דירתו בעולם הזה ארעי, וגם יש קדושה בסוכה, אשר הנשמה מתגברת ונעשית קבע, כמו שכתבנו לעיל, כי בכל מצוה יש ב' בחינות הנ"ל... ולכן במצות סוכה לאנשים גדולים ויחידים הוא דירת קבע, כמו שכתוב ויבן לו בית, אבל למקנהו עשה סוכות, הרמז לאנשים פשוטים כמונו שיש לנו מלחמות הגוף, מצות סוכה שלנו להכניע הגוף ולהיות עולם הזה דירת ארעי, כנ"ל, על כן קרא שם המקום סוכות, שכן הלכה דירת ארעי בעינן, דהלכה כרבים. (בראשית וישלח תרל"ג)

ענין סוכה כמו חופה, שגומרת הקנין אשה לבעלה, בסוכות הושבתי, כי ביציאת מצרים נתקדשו בני ישראל להשי"ת, כמו שכתוב אני ה' מקדשכם, המוציא אתכם וגו', ועל זה יש קטרוג, שיהיו בני ישראל מבוררין מכל הברואים, ועל זה כתיב ולמקנהו עשה סוכות, וכתוב הפורס סוכת שלום, פריסה לשון פרס וחלק, כמו שכתוב חלק ה' עמו, שבחר לו השי"ת חלק מהנבראים... והנה בסוכות ע' פרים נגד האומות וניסוך המים, כדאיתא בגמרא, כי בני ישראל צריכין לבקש, שיתפשט מלכותו יתברך על כל הבריאה... (סוכות תרל"ד)

סוכה היא עדות לבני ישראל שנטהרו מחטאם, כדאיתא בגמרא לעתיד לבא אומות רוצין לשוב, והשי"ת נותן להם מצות סוכה וכו', והפירוש, כי כל בעל תשובה הוא בחסד עליון, שהקב"ה פושט יד לקבלו ולפנים משורת הדין, ועל זה טוענין הרשעים, והתשובה, כי הקב"ה דיין אמת, ומי שיש בו נקודה פנימית לטוב, רק שאינו יכול להוציא מכח אל הפועל, השי"ת עוזר לו, וכיון שיכול להיות תחת צלו יתברך, הוא סימן שיש בו נקודה של אמת... והרשעים אינם יכולים להיות בסוכה, כדכתיב לא יגורך רע, וזה טעם מצות סוכה אחר הפשט... (שם תרל"ה)

בראשונה דברנו טעם סוכות אחר ראש השנה ויום הכפורים, כי הבעלי תשובה אין להם מקום, והקב"ה נותן לו מקום, והוא הסוכה, כי בני ישראל המה עתה בעלי תשובה ויושבין בצלו של מקום, וכפי מה שיודע האדם שאין לו מקום נותן לו הקב"ה מקום... והנה בראש השנה ויום כפורים נגאלין בני ישראל מיצר הרע בחסד עליון, ואחר זה צריכין הגנה יותר, כי התקון שאינו בא מצד זכות עצמו, רודפין אחריו הקטרוגים, לכן הקב"ה מגין עלינו אחר כך בסוכה... (שם תרל"ו)

בסוכות תשבו וגו' למען ידעו דורותיכם וגו', הענין הוא, דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים, פירש רש"י, שנאמר על שנאספו בשעה אחת מרעמסס לסוכות, פירוש שאינו על פי הטבע, איך שנהפכו בשעה אחת מהיותם עבדים לפרעה, להיות נמשכים אחר ענני כבודו יתברך, וזה חסד גדול, בסוכות הושבתי בהוציאי וגו', וכמו כן נעשה מזה כל שנה אחר ראש השנה ויום הכפורים, שנגאלין מיצר הרע בכח האדם בשעה אחת, להתהפך ולכנוס תחת צלו יתברך, וזה בסוכות תשבו, הוא נתינת רשות לבני ישראל לישב בסוכות, ועל זה איתא הפותח שער לדופקי בתשובה... (שם תרמ"א)

...וכן שמעתי ממו"ז ז"ל, כי לכן המדרש מאריך במצות לולב ובמצות הסוכה לא האריך, כי היא בחינת הסתר כנ"ל, וזהו הנסתרות לה', שחל שם שמים על הסוכה, והנגלות לנו הוא הלולב, ולקחתם לכם כתיב. (שם תרמ"ג)

למען ידעו וגו' כי בסוכות הושבתי, יש אומרים סוכות ממש, ויש אומרים ענני כבוד, ובודאי הכל אמת, כי ענין סוכות ממש הוא מה שזכו בני ישראל להיות נמשך אחר השי"ת ויצאו מהנהגת הטבע, כמו שכתוב במדרש, ולא נחם אלקים דרך ארץ וגו', וכפי מה שזוכין להבדל מן הטבע, כמו כן זוכין להנהגה שלמעלה מהטבע, והוא בחינת ענני הכבוד, והרמז, הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו, ובחינת הסוכה שהוא רמז לדור המדבר הוא כענין מצוה ראשונה של אברהם אבינו ע"ה לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך... וכן בספרים, כי סוכה הוא מלשון סוכה ברוח הקודש, היינו על ידי שנבדלים מהטבע, כענין צא מדירת קבע, שעולם הזה לבני ישראל הוא ארעי, שעיקר דירתם הוא למעלה, ובימים אלו יכולין בני ישראל לצאת מן הטבע, ועל ידי זה יכולין לראות אור הצפון כנ"ל. (תרמ"ז)

חביבה מצות סוכה... והכלל שבחג הזה חל שם שמים על בני ישראל בכח מצות סוכה וד' מינים כנ"ל, לכן צריכין להיות נבדל מתערובות האומות על ידי הסוכה, כמו שהיה בארץ ישראל ובמקדש, ואז השי"ת פורס סוכת שלומו עלינו. והנה בתחלת הבריאה כתיב יהי אור ויבדל וכו', דרשו חז"ל שגנז האור לצדיקים, ומסתמא מתחדש זה בכל שנה, שבראש השנה נברא העולם, ובסוכות מתגלה זה האור הגנוז, לכן צריכין הבדלה, ועל ידי הסוכה שהיא דירה המיוחדת לני ישראל, יכולין לקבל הארת אור הגנוז הנ"ל, כמו שכתוב אור זרוע לצדיק... (שם תרמ"ח)

דאיתא בזוהר הקדוש... אכן יש לפרש עוד כענין זה בכל אדם עצמו, על פי דיוק הלשון כסוי חטאה, דמשמע מגוף החטא, דלפירוש הזוהר הנ"ל הוה ליה למימר כסוי חוטאים, ולכן יש לומר על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש חיי שרה, כי הבעל תשובה מתקן הלבושים שלו בשעה חדא ורגעא חדא, מה שהצדיק בא בימים הרבה, ומכל שכן לפי מה שאמרו חז"ל כי השב מאהבה עונות וחטאים נעשין זכיות, נמצא מהחטא עצמו עושה לו כסוי ומלבוש ואשריו בודאי, וזהו ענין הסוכה, ויש לומר שעל זה רמזו חז"ל מפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, היינו על ידי התקבצות הנצוצות שהיו מעורבין תוך הפסולת כנ"ל, הן באדם עצמו הן הקיבוץ מרשעים להלביש הצדיק כנ"ל... (שם)

במצות הסוכה הוא תיקון המקום, דיש עולם שנה נפש, ובכולם מיוחד לבני ישראל, בשנה זמנים מיוחדים שבתות וימים טובים, ובגלות אין לנו רק מצות סוכה הדירה והמקום שייחד לנו השי"ת, ובכל מקום שנבדלין בני ישראל בפנימיות המיוחד להם מתגלה הקדושה להם, כמו שכתוב בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכו'... כי אין הקדושה יכולה להתפשט בעולם הזה רק בדירת בני ישראל, לכן בסוכה שנבדלין בני ישראל לעצמם חל עליה שם שמים. (שם תר"נ)

איתא בזוהר הקדש ויעקב נסע סכותה, כי אחר ראש השנה ויום הכפורים סט"א רודפת אחר בני ישראל והסוכות הוא הגנה, דאיתא במדרש כנוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו, וכנוסו הוא סוכה, שמאסף כל נפשות בני ישראל, שעל זה רמזו כל בני ישראל ראוין לישב בסוכה אחת, ועל שם זו נקרא חג האסיף, וכינוס בניו הוא הד' מינים שבלולב, שכולל כל הפרטים... (שם תרנ"א)

מצות הסוכה היא בחינת גירות, כמו שאמרו ז"ל על זה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, וכמו שהיה אחר יציאת מצרים שהלכו ארבעים שנה במדבר והיה הכנה לכל הדורות, כן ז' ימים אלו הם הכנה לכל השנה, כי העיקר תליא בהתחלה... וכמו כן, הגם שאין יכולין בעולם הזה לעזוב כל הטבע, מכל מקום בתחלת יציאת מצרים היה ההנהגה ממש שלא בדרך הטבע, כמו שכתוב במדרש ולא נחם בדרך ארץ וכו', והטעם פן ינחם, כמו כן עתה אחר ימי התשובה והכפרה צריכין להתלהב לצאת מן הטבע, כענין בעל תשובה בחילא סגי, כבורח מן השריפה... ולכן איתא בזוהר הקדש בסוכות תשבו על האושפיזין, שלהיות עתה עושין בני ישראל כמעשה אבותיהם, בא כח האבות לסייע להם... (שם תרנ"ב)

בסוכות תשבו, פירש בזוהר הקדש על האושפיזין, ובאמת הוא מצוה שצוה אותנו הקב"ה שבכחנו להושיב האושפיזין בסוכה, לכן אומרים תיבו אושפיזין על ידי שמקיימים המצוה לשמו יתברך שורה הקדושה בסוכה, כמו שאמרו ז"ל שחל שם שמים על הסוכה, והוא מעין השראת השכינה... דהנה בראש השנה ויום הכפורים מבקשין בני ישראל על התגלות מלכותו יתברך בעולם, כי עיקר שכינה בתחתונים היה, ועל ידי הרשעים עלתה למעלה, ובני ישראל בזמן המקדש זכו להוריד השכינה למטה, וכמו שכתוב בצלו חמדתי וישבתי, וכמו כן עתה אף על פי שאין זוכין להתגלות השכינה בפרהסיא, מכל מקום כפי הבקשות בלב שלם בראש השנה וביום הכפורים ומתקיים בצלו חמדתי, כן בסוכה וישבתי... והנה בכל שנה יש בחירה חדשה משמים לבני ישראל, כמו שכתוב במדרש ואבדיל אתכם וכו' בורר וחוזר ובורר, ומסתמא בכל שנה מוציאין בני ישראל נצוצי קדושה מכל האומות, שזה תכלית הגלות עד שיתבררו כל הבירורים, ויהיה תיקון השלם במהרה בימינו, ולכן, כמו שכתוב ביציאת מצרים וגם ערב רב עלה, ולכן ויהי בשלח וגו' ויסב אלקים וגו', כמו כן יש עתה ימי הסוכות להגן על אותן הניצוצות שנתדבקו בבני ישראל, וזהו עצמו ענין הע' פרים בחג... (שם תרנ"ג)

איתא בגמרא מחלוקת, אי סוכה דירת ארעי או קבע, ונראה דשניהם לדבר אחד נתכוונו, דודאי המצוה היא צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, כענין שכתוב בחרתי הסתופף בבית אלקי וגו', אבל צריכין להאמין ולידע, כי זאת הדירת ארעי הוא הקביעות ועיקר החיות לכל המקומות, וזה עצמו המכוון שיהיה הדירת ארעי קבע יותר מכל הדירות קבועין שבעולם, כי בסוכות הושבתי הוא שהוציאנו הקב"ה ממצרים להיות בני חורין ועיקר החירות שלא יהיה הנפש מקושר אל הגשמיות ויוכל לצאת מדירת קבע. וזהו הב' פירושים סוכות ממש עשו להם או ענני כבוד, ושניהם אמת, שעל ידי שיצאו למקום מדבר ויצאו מדירת קבע לארעי, לכן סבבם בענני כבוד. והנה כתוב למען ידעו, שיש בכח מצוה זו לזכות לדעת ולהתדבק בבחינת החירות שהיה ביציאת מצרים... כמו כן עתה במצות הסוכה מתעורר זכות המדבר, על ידי שבוחרין בדרכי אבותינו ועושים כמעשיהם, לכן יש אחר כך שמחת תורה, הוא הדעת שזוכין על ידי הסוכה... וזה שמבקשין שיהיה חשוב כאלו הרחקתי נדוד, על ידי היציאה מבית לסוכה, אכן צריך להיות היציאה בכל לב ונפש ומאוד, וזה שאמרו חז"ל שצריך להיות ראשו ורובו ושולחנו בתוך הסוכה, היא נפש ולב ומאד, כדי שלא ימשוך אחר שולחנו, רק לצאת לגמרי מדירת קבע כנ"ל. (שם)

כתיב למען ידעו... ועיקר הסוכות הוא התקרבות אליו ית"ש, כמו שכתוב אתם ראיתם וגו' ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, ואמרו חז"ל, שזה יום שבאו מרעמסס לסוכות כהרף עין, סוכה הוא מלשון סוכה ברוח הקדש, והוא מי שיכול לצאת מן הטבע והגשמיות, כמו שכתוב באברהם לך לך מארצך וגו'. ואיתא בזוהר הקדש בכל יום מכריזין ברקיע שיבואו לקבל פני המלך, וסט"א ארקית. וזה מצות סוכה, צא מדירת קבע, ולכן אחר עשרת ימי תשובה סוכה, הוא הסימן מי שנטהר ויצא זכאי במשפט, יש לו חלק במצות סוכה, וכן איתא, כי לעתיד ינסה הקב"ה את האומות במצות סוכה, ומוציא חמה מנרתיקה, היינו שמי שאינו יכול לצאת ממאסר הטבע, אינו יכול להסתכל בבהירות עליון, והזוכים עליהם נתקיים שמש ומגן ה' אלקים. ועיקר הסוכה הוא תיקון הנשמות כדכתיב כל האזרח בישראל, ואמרו ז"ל כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת, כי הנפשות קרובים, ולולב ומיניו הוא תיקון הגופות... (שם תרנ"ד)

כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, ואמרו חז"ל, כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת, הרמז כפי מה שבאים אל האחדות זוכין לסוכה, שהיא בחינת אהבת כלולותיך,ואחר יום הכפורים נעשין בני ישראל אגודה אחת, כי עונות מבדילים, דיש עונות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, וזה רמז הד' מינים שנעשין אחדות אחת, ואז חל עליהם שם שמים שהוא בחינת הסוכה. הד' מינים הרמז שתקנו מה שבין אדם לחבירו, והסוכה רומז שתקנו מה שבין אדם למקום... (שם תרס"ב)

איתא בגמרא מחלוקת, אי סוכה דירת קבע, והיא שיטה בגמרא, ואין הלכה כשיטה, שזה הדרך רק לצדיקים ויחידי סגולה, אבל הלכה כרבים, שהיא דירת ארעי, כמו שכתוב בתקונים... ובזה יש חלק לכל איש ישראל, וכמו שכתוב כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אבל יש אנשים שנקראים בני עולם הבא בקביעות, זהו בחינת ויבן לו בית בקביעות, ולמקנהו עשה סוכות, אף על פי כן כתיב על כן קרא שם המקום סוכות, שזה היה חשוב יותר ליעקב אבינו מה שעשה סוכות, והכין הדרך אפילו לאותן אנשים שאינם בקביעות, וכמו כן חביב לפני הקב"ה הסוכה של דירת ארעי, כמו שכתוב יפה שעה אחת בתשובה ומעשים בעולם הזה, מכל חיי עולם הבא, ודאי בעולם הבא הם בקביעות תחת כנפי השכינה, אף על פי כן יפה שעה אחת ורצון ותשוקה אל הבורא בעודו בעולם הזה, אף על פי שאינו בקביעות כל כך, לכן קרא שם המקום סוכות כנ"ל. (שם)

מצות סוכה אחר יום הכפורים, דכתוב כי אם עונותיכם וגו' מבדילין ביניכם לבין אלקיכם, ולכן אחר שנטהרו מעונות ניטל ההבדל, ויש עונות שמבדילין האחדות בין אחד לחבירו, זה שאמר ביניכם ממש, ויש שמבדילין בין אדם למקום, ובסוכות נעשה הכל אחדות אחת, ונפשות בני ישראל מתאחדין, וזהו רומז הד' מינים שבלולב שנעשין אגודה אחת, והסוכה שמתאחדין נפשות בני ישראל לאביהם שבשמים, לכן נקרא חג האסיף. (שם תרס"ג)

שם משמואל:

...והנה יש שני מיני פסולת בתבואה, מוץ ותבן, המוץ אין ממנו שום תועלת, וזורין אותו לרוח, ותבן אף שבערך התבואה הוא פסולת, מכל מקום יש בו צורך להאכיל לבהמתו... וכן הוא בתבואה הרוחנית, תורה ומצוות ומעשים טובים, יש פסולת שנדחה לגמרי היינו מחשבת חוץ, וכן עבירות שהן כמו מוץ לתבואה, כן עבירות הן קליפות למצוות שעשה בעוד שעבירה בידו... אך יש עוד ענין פסולת שהיא כדמיון תבן לתבואה... היינו חלקי העשיה הגשמית שבמעשה המצוות, שאף שיש צורך בו וזוכין בשבילו להאי עלמא, מכל מקום לגבי כוונת המצוה שהיא המצפון, נחשבת העשיה כפסולת בערכו... וכן ברוחניות מכניסין את חלקי המצפון לאוצר משומר לחיי עולם הבא, וחלקי העשיה שנחשבין פסולת בערכו, מאספין לצורך עולם הזה. והנה זה נקרא פסולת גורן ויקב הרוחנית, שמסככין בה הסוכה, לקיים (תהלים ק"מ) סכותה לראשי ביום נשק, והיא הגנה רוחנית ומביאתו לידי חיי עולם הבא, כבפייט, שהשומר מצות סוכה זאת יחשב לו ככל התורה זאת.

ולפי הדברים יובן פסול מחובר לסכך בו, היינו שאף העשיה עצמה שזוכין בשבילה בהאי עלמא, היא רק באם היתה במצוה ההיא פנימיות ונעשית בהתלהבות, אז היא כדמיון תבן לדגן, שחלקי הפנימיות והמצפון שבו מכניסין לאוצר משומר לחיי עולם הבא, וחלקי העשיה בהאי עלמא, אבל אם היא נעשית בלתי התלהבות, רק כמצות אנשים מלומדה, מלאה עפרורית וכבדות הטבע, הרי הוא כדמיון מחובר, שאף שהוא דבר הצומח מן הקרקע, ויש בו נפש צומחת, מכל מקום הרי הוא מחובר לדומם, כן עשיה כזו אין זוכין בשבילה למצות סוכה כנ"ל. אך בראש השנה ויום הכפורים מתנקה גם עשיה כזו והעבירו החלודה שבה, היינו העפרוריות וכבדות הטבע, על ידי תשובה עם ווידויין שכל איש ישראל מתעורר בהתלהבות ואהבה רבה, זהו תיקון על כל המעשים הנעשים בלי התלהבות במשך כל השנה, ובהתלהבות זו באין לסוכות, זהו כדמיון קצירה מן המחובר. ומעתה הנמשל מתאים למשל, שהעבודה במצפון, שהיא כדמיון הדגן פנימיות הצמח, מכניסין אותה לאוצר משומר לחיי עולם הבא, ומוץ זורין לרוח ונדבק בראשו של עשו... ומחלקי הגשמיות שבעשיית המצוות מזה נעשה סוכה רוחנית להגן ולזכות בה.

ועל פי הדברים האלה יובן, מה שאיתא בפייט, וכן הוא ברבינו בחיי, שעל ידי מצות סוכה זוכין לרוח הקודש, כי לשון סוכה הוא ראיה... ובאמצעות כל מצוה היתה הנפש צריכה להדבק באלקים חיים ולשאוב חיים מה שהוא חיים עד להגיע למדרגת רוח הקדש, אך החלודה שעל המצוה, היינו מפאת שאיננה נעשית בטהרתה כראוי, מכהה אורה, ועל כן בסוכות שכל עצמה היא אחר נקיון מן החלודה כנ"ל, שוב מביאתה לרוח הקודש. (סוכות תרע"ב)

במשנה סוכה, ושאינה גבוהה עשרה טפחים וגו' פסולה. הענין הוא דסוכה אימא דמסככא על בניה... וידוע דרשות הרבים אינה תופסת אלא עד עשרה, על כן צריך שיהיה חלל הסוכה עשרה שהוא תפיסת עולם התחתון, והסכך הוא דוגמת עולם שלמעלה הימנו יהיה חופף על העשרה. והרמז לאדם, שיש בו עשרה כחות הנפש, וצריך שיהיה בכל עשרה כחותיו בתוך הסוכה, תחת צלא דמהימנותא, וכמו מקוה, שצריך שיהיה כולו במים... (שם)

ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית וגו', ויש לדקדק למה לא קרא שם המקום בית על שם הבית שבנה לנפשות, שהם העיקר... ונראה דהנה ברעיא מהימנא שהוא רמז על ישראל אחר יום הכפורים, מה כתיב ויעקב נסע סכותה וגו', כיון דיתבי בסוכות הא אשתזיבו מן מקטרגא. ונראה, דהנה מה שצריכין להגנה הוא לבעלי תשובה, שהיתה מקודם לסט"א שליטה עלייהו, וניצולו מידם, ומכל מקום כחות החיצוניים רודפים להכניס בהם מחשבות והרהורים רעים, ולקטרגא עלייהו, אבל מי שלא היה מעולם תחת שליטת הסט"א אינו נצרך להגנה. 

ובדוגמא זו היה המקנה של יעקב אבינו ע"ה שהוציא מלבן את כל חלקי הקדושה שהיו תחת רשותו... והנה סוכה היא לשון הגנה, כדכתיב (תהלים ק"מ) סכותה לראשי ביום נשק, ולמקנה היה צורך בהגנה, אבל הנפשות לא היו מעולם תחת רשותו ושליטתו של לבן, על כן לא היו צריכין להגנה... והוא ממש כעין חג הסוכות, הגנה לבעלי תשובה, שנקרא החג על שם הסוכה, שכחות החיצוניים רודפים אחריהם... (שם תרע"ג)

...ועל זה נתן לנו השי"ת מצות סוכה שמגינה בפני כח האומות ומרמזת להגן מפני החמה, שהוא כח האומות, שהם תחת השמש, ושאין כל כוונתם אלא במה שתחת השמש, אבל ישראל ששרשם למעלה מן השמש, תשוקתם נמי במה שלמעלה מן השמש, ועל כן נקרא חג הסוכות, ולא חג הלולב, שלכאורה היה צריך לקראו כך, שבו ד' מצוות, אך זהו הטעם, שבלולב לבדו עדיין אינו מספיק, שיכול להיות עירוב הכוונה, ושוב איננו כענינו שמורה על הרצון שהוא האלקות לבד, אלא העיקר בזה היא הסוכה, שהיא מגינה כנ"ל... (שם)

הענין מה שמיעטה התורה להדיא גזל בסוכה ולולב יותר מבכל המצוות, דהנה סוכה היא אהבה, כדכתיב (שיר השירים ב' ג') וימינו תחבקני, וכתיב (שם) בצלו חמדתי וישבתי, וכן לולב שד' מינים רומזים להשי"ת, כבמדרש. והנה כבר אמרנו, שכאשר יש השפעת אהבה ותשוקה בעולם, ואדם משתמש באהבה במקום שאינו ראוי, היינו באהבות חיצוניות, זה נקרא גזל, שגוזל את האהבה מן המקום הראוי, כי באם האהבה היא בחיצוניות, שוב לא תוכל להיות כראוי במקום הראוי... ובזה יש לומר טעם פסול גזל במצוות אלו, כי על ידי שמקיימן על ידי גזל, ועבירת הגזל מושכתו לגזול את האהבה והתשוקה ממקורה בסוד עבירה גוררת עבירה, אם כן לא די שלא קיים המצוה, אלא שעוד מגרע גרע, וזהו שאיתא (ירושלמי סוכה פ"ג ה"א) אוי לו לזה, שנעשה סניגורו קטיגורו.

ובזה מיושבת קושיית התוספות סוכה ט', למה לי לכם למעוטי סוכה גזולה, תיפוק ליה מטעם מצוה הבאה בעבירה. ולהנ"ל מיושב, דענין מצוה הבאה בעבירה מפורש בירושלמי (שבת פי"ג ה"ג) שאין עבירה מצוה, ואם כן הוא רק העדר המצוה, אבל הכתוב דלכם מורה, שעוד מגרע גרע. (שם)

בפייט (סילוק ליום ב'), ואנכי היודע ועד כי עמי קיימו מצותיה (על מצות סוכה). ויש להבין הלא מצות סוכה היא בגלוי, והכל רואין... ונראה, כי אף שבפועל כולם מקיימים מצות סוכה בשוה, אבל אין הסוכה קולטת את כולם בשוה, והיא כתיבת נח, שכל הראוי להכנס לתיבה התיבה קולטתו... והסימן לזה, כי מי שהסוכה קולטתו הוא מוצא קורת רוח מאד מאד בסוכה, ולהפוך חס ושלום, מי שאין הסוכה קולטתו, אינו מוצא בה קורת רוח, וזה לאו לכל אדם בשוה... ובאשר זה תלוי במחשבת הלב, אינו גלוי וידוע אלא להיודע תעלומות.

ובזה יש לפרש דברי הש"ס (עבודה זרה ג'), שלעתיד יאמרו אומות העולם תנה לנו מראש ונעשנה... והם מבעטין בסוכתן ויוצאין. כי זה עצמו הוא נסיון טוב, כי באם היתה קולטתן, היו מוצאין בה קורת רוח, והיו צריכין להצטער על שנעדרה קורת הרוח כאדם שנאבד ממנו כל הונו ורכושו, והביעוט מורה, שאין הסוכה קולטתן, מחמת שאינם ראויין לה, והם רחוקים מהשי"ת ותורתו... (שם)

...וכענין הזה הוא ענין סוכה, שהקב"ה מכניס את ישראל לביתו, היא הסוכה, שחל שם שמים עליה, וסוכה גימטריא שני השמות הוי"ה אדנו"ת, ובשביל זה עצמו, האדם משים אל לבו ומעריך את עצמו אם הוא ראוי לכך לדרוך על השמות הקדושים, ומתבייש בעצמו, ומקבל עליו עול תורה ומצוות על להבא, ושלא ישוב עוד לכסלה. אך זה הוא בישראל דוקא, כי אתם המעט מכל העמים, בשביל שהם ממעטין עצמם, ומבינים בעצמם מהותם, שאינם ראויים. אבל אומות העולם בהיפוך, כשמקרבים אותם, נדמה להם שהם ראויים ולמי יחפוץ מלך מלכי המלכים לעשות יקר וגדולה יותר ממני, ומשיגים עוד גיאות מזה, ומרשיעים עוד... ומאן דלאו איהו עיקר גזעא ושרשא דישראל היא סם המות אצלו כנ"ל, על כן יפוק גרמיה מצלא דמהימנותא... ובזה יש לפרש דברי הש"ס (סוכה כ') מה שאמר רבן גמליאל לזקנים, ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה, לפיכך ישן הוא תחת המטה, ועיין בר"ן שהקשה, למאי דסלקא דעתך דמפני צד איסור, ישב לו תחת המטה, מה איסור יש בזה. ולהנ"ל ניחא, דמגרע גרע...

ובזה יש עוד לפרש מאמר הש"ס (עבודה זרה ג'), מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו', שישראל כהאי גוונא נעשו נכנעים על ידי מצוה זו, אבל האומות השיגו מזה גיאות, וחושבין שמגיע להם זה בדין, ועל כן הם כועסין כשמקדיר עליהם החמה ובועטין, כי זה תורת גס הרוח, אבל ישראל יוצאין בבושת פנים ונכנעין, ובזה ניכרת מהות הגוי ומהות ישראל. (שם)

להבין ענין הפלוגתא, אי סוכה דירת קבע בעינן או דירת עראי בעינן. דהנה סוכה היא זכר להנהגה שהיתה במדבר למעלה מדרך הטבע, כי אם בנסים מפרסמים ונגלים אפילו לאומות העולם, שהיו רואין מרחוק עמוד ענן יומם ועמוד אש לילה, שאין לו שום ענין בדרך הטבע. והגם שהיו עוד נסים נגלים מן ובאר, ולא נעשה זכר למו, היינו משום שזה נגלה ומפורסם יותר, אפילו לאומות העולם... ומאן דאמר סוכות ממש עשה להם, לא פליג על היות להם ענני כבוד במדבר, אלא סבירא ליה, שהזכר איננו לנס מיוחד, אף שהוא מפורסם יותר, אלא לכללות ההנהגה כל ימי היותם במדבר. ובין למר ובין למר הזכר הוא להנהגה יוצאת מהיקש הטבע.

והנה כבר אמרנו, שההנהגה הנסית וההנהגה הטבעית, כל אחת יש לה מעלה מה שאין בחברתה, שההנהגה הנסית יש לה מעלה, שהיא בלי טורח ולכבוד ולתפארת... אבל ההנהגה הטבעית היא על ידי טורח... ומכל מקום יש להנהגה הטבעית נמי מעלה, שאין בהנהגה הנסית, כי בהיות חורשין וזורעין ומקיימין מצוות התלויות בארץ, נתבררו כל חלקי הקדושה המפוזרים בגשם חומר הארץ, ועוד לו שגם חומר הארץ נתקדש, והוא כענין ביאת הנשמה לזה העולם,כידוע... וההנהגה הנסית במדבר היתה צורך לשעתה לבד, כדי שיתחזקו ישראל בתורה ובאמונה טהורה, למען יהיה ביכולתם לבא לארץ לחרוש ולזרוע ולברר כנ"ל, ומכל מקום תכלית התכלית היא, שיתקדש כל כדור הארץ כמו לעתיד, ויזדכך החומר עד שתשוב כל ההנהגה למעלה מן הטבע.

והנה מובן, שכל הכנה נקראת עראי, והתכלית נקראת קבע, ועל כן מר סבר דירת עראי בעינן, סבר, שבאשר הזכר הוא להנהגת המדבר, וזו היתה הכנה לבד, על כן צריך הזכר גם כן להיות עראי. ומר סבר דירת קבע בעינן, וסבירא ליה, מאחר דסוף כל סוף ותכלית התכלית תהיה ההנהגה הנסית לעתיד, על כן יש לעשות הזכר לזה נמי קבע... (שם תרע"ה)

...ויש ליתן טעם, למה מצוה זו מסוגלת לרוח הקודש יותר משאר המצוות, כי באמת האדם שיש בו נשמה קדושה חלק א-לוה ממעל לעולם היה צריך להשתמש ברוח הקודש, אם רק כשאיננו בעל עבירות חס ושלום, ומכל מקום הרי אנו רואין שאפילו הכי לאו כולם זוכין לרוח הקודש. והטעם פשוט שהאויר וגשמיות עולם הזה מפסיק, וצריכין לזה זכות מיוחדת. ועל כן בבית המקדש היו מרבית הצדיקים זוכין לרוח הקודש, וכבמדרש (בראשית רבה ע') והנה באר בשדה, זו ציון... כי מן הבאר ההיא ישקו שמשם היו שואבים רוח הקדש, והטעם יש לומר כנ"ל, דמאחר ששם לא היה האויר כל כך מגושם...

והנה איתא בספרים, שהיא דוגמת בית המקדש, וכן גמטריא שלה היא צירוף שני השמות הידועים, והוא צירוף עליונים ותחתונים וזהו דוגמת בית המקדש. וידוע עוד בדברי המקובלים שהסכך והדפנות וקרקעית הסוכה, כולם רומזים לשמות הקדושים... ועל כן אין האויר שלה מגשם כל כך, ועל כן מצוה זו מסוגלת לרוח הקודש, כעין המקדש... (שם תרע"ח)

...ויש לומר, שלעומת שלשה אלו הם שלשה הזמנים, ראש השנה כשמו בחינת הראש, שהוא השכל, יום הכפורים בנפש, ומצות עינוי שהיא אבידת הנפש, ולעומתו מתעוררים ישראל בתשוקה לאביהן שבשמים בנפש חפצה... סוכות הוא שהאדם בכל אברי הגוף נכנס לסוכה, הוא קירוב גם לגוף, וחז"ל רמזו לזה, שכל ענין ישיבת סוכה קראו בשם השינה, ישנים תחתיו אין ישנים תחתיו, כי בעת השינה לא נשאר בגוף אלא קיסטא דחיותא, וכן היא צורת המצוה, שהגוף אף בלי השכל ובלי הנפש יתקרב על ידי מצוה זו. ובאמת שזהו תכלית שלימות האדם, שאפילו חלקיו הפחותים יהיו נכללים בקדושה, וקירוב השכל איננו כל כך רבותא כמו קירוב הגוף, וסוכות הוא זמן קירוב רחוקים, וזהו ענין ניסוך המים שבסוכות, וכל עוד שאין הגוף נכלל גם כן בקירוב עדיין אינו נקרא אדם שלם... (שם)

...ויש לומר דהיינו מה דאיתא בהאריז"ל דסוכות הוא ימינו תחבקני, ולזה רומזין נמי דפנות הסוכה, נגד ג' פרקי היד המחבקת שפרק השלישי, שהוא כף היד אינו אלא טפח, כי ימין ה' הפשוטה לקבל שבים, ותליית כרעא דה"י חדא מילתא הוא, והכל בשביל אותם שאין תשובתם שלימה על פי הדין, ומינה דאף אותם אם רק באין ליטהר הסוכה קולטתם. ובזה יש לפרש הא דאתאי הלכתא וגרעתה לשלישית ואוקמה אטפח, ולא נכתב זה להדיא, או ברמז על כל פנים בתורה, דהנה תורה שבכתב נגלה לכל, והיה המקטרג מקטרג כנ"ל, על כן אין לזה רמז בתורה שבכתב אלא בהלכות תורה שבעל פה, שאיננה נגלית למקטרג. (שם)

ומעתה יש לומר, שבשביל זה זיכה לבניו אחריו מצות סוכה, שהיא כעין הביאני המלך חדריו (שיר השירים א'), והיינו שהשי"ת מכניס את ישראל לסוכה, שהיא כולה השמות הקדושים, וחל שם שמים על הסוכה, ומשרה שם את האושפיזין קדישין, אף שעדיין לאו כולם ראויים לכך, אלא שעל ידי קירוב זה יכניס בלבבם אהבה ודביקות, ויזכו לתשובה ואהבה, מקביל למעשה אברהם שתחילה השעינם תחת העץ כנ"ל, וזהו שהביא המדרש הקרא דבסוכות תשבו, דפירש בזוהר הקדש דקאי על האושפיזין, דכשם שהוא תחילה השעינם תחת העץ, כן ישראל תחילה זוכין לאושפיזין... (סוכות תרע"ט)

...ונראה דהנה מדברי הזוהר הקדוש משמע דבזכות יעקב היא מצות סוכה לישראל, כמו שכתוב ויעקב נסע סוכותה, וכן הוא בפייט סוכה תהיה לצל, עבור תם המפצל, חנה בסוכות. אך בבראשית רבה (פרשה מ"ח), שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה, אתה אמרת והשענו תחת העץ, חייך שאני פורע לבניך וכו', בארץ מניין בסוכות תשבו שבעת ימים. הנה מפורש שסוכה היא בזכות אברהם אבינו ע"ה, ובודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים... ובדברי חכמי האמת, שכולה השמות הקדושים, וגם הגמטריא צ"א כחיבור יחוד שני השמות הקדושים, ועל כן היושב בסוכה כיושב תוך השמות הקדושים, והיא מעלה גדולה לישראל, ובאמצעותה זוכין להסתופף בצל הקב"ה...

והנה עוד תועלת במצות סוכה, שהיא מגינה ומסככת ומצילה מן הכחות הרעים הרודפים אחר האדם, והיינו דאף דישראל נצחו דינא בחסד ה' ביום הכפורים, ואף שלא היתה התשובה בתכלית הנדרש, מכל מקום, באשר שלא היה אלא ממדת חסדו ית"ש, עדיין יש רשות לכחות החיצוניים לרדוף לבלבל את הלב והשכל של ישראל למטה ולקטרג עדיין למעלה, ועל זה אנו אומרים עוד בכל ימי החג הושענא, ומכלל שצריכין להוושע, וסוכה היא הגנה על ישראל, וכמו בגשמיות שהיא מגינה ומצילה מחום החמה, כך היא ברוחניות מכח האומות שמונין לחמה כידוע. בקיצור ששני ענינים בסוכה, שורה אור אלקי, והגנה מכחות הרעים.

ויש לומר, שענין ההארה האלקית היא בזכות אברהם שהשפיל את עצמו ממעלתו הרמה לאנשים פחותים לקרבם ולהכניסם תחת צל כנפי השכינה, כבזוהר הקדוש... ועל כן כמו שהוא הכניס את האנשים תחת צל אלקי, זיכה לבניו מצות סוכה להיות שורה עליהם אור אלקי, ואין כאן ענין להגנה, כמו דהא והשענו תחת העץ לא היה להגנה מן הכחות הרעים. אך זה הענין שסוכה היא לאגנא, יש לומר שזה הוא בזכותו של יעקב, שיעקב נסע סוכותה, וכמו ששם היה לאגנא מכחות הרעים של עשו, כך נמי זיכה לזרעו אחריו לסוכה והגנה כנ"ל... (שם תר"פ)

יש להתבונן בענין דפנות הסוכה, שאין הסוכה נכשרת בלעדם, ומכל מקום כל הסוכה אינה נקראת אלא על שם הסכך, כברש"י ריש סוכה. ונראה דענין הסוכה הוא בלשון המקובלים אימא דמסככת על בנין, והפירוש, אור עליון המקיף את כל שלמטה ממנו ומשמרם מדבר זר... ועל כן סוכה היא בזכות אהרן, שהניח דרגין שלו, שהיה איש מרכבה, והתחסד עם בני אדם פחותי ערך, לעשות שלום וכו', וכמו חסד אברהם שהניח דרגין שלו ועסק עם פשוטי העם להרימם משפל מצבם ולהודיעם דת האמת, וגם בגשמיות להאכילם ולהשקותם.

אך ענין דפנות הסוכה הוא להפוך מענין הסוכה, שענין הסוכה הוא התפשטות, והדפנות ענינם צמצום ודין, היינו לחוץ ולשום גבול בפני כחות שאינם ראויים לבא לתוך הסוכה, ולקבל את הארות הסכך. ואף שענין הדפנות הוא היפוך מענין הסוכה, מכל מקום הם הגורמים להתפשטות אור הסכך, דמבלעדם לא היתה חציצה בפני הכחות שאינם ראויים, ושוב לא היה אפשר לאור הסוכה להתפשט למטה כלל, ומכל מקום אינו נקרא שם סוכה עליהם, שענין חלות שם שמים על הסוכה הוא התפשטות קדושה, ודפנות הם היפוך מענין התפשטות, אלא צמצום ודין...

ולפי האמור יש לפרש הא דאתי הלכתא וגרעתה לדופן שלישי ואוקמה אטפח, כי באשר כל ענין דופן הוא לחוץ ולשמור לבל יקרב זר, וידוע שתורה שבעל פה היא שמירה בפני החיצונים... על כן מפאת תורה שבעל פה שהיא המשמרת, די בדופן שלישי שיהיה טפח לבד.

ובזה יש לפרש הא דש"ס, דאומות העולם יאמרו תנה לנו מראש ונעשנה, ואמר להם הקב"ה מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו'... ויש לומר על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצוקללה"ה, כי גם בלעם וכדומה מהאומות היו רוצים קרבת אלקים, אבל לא היו רוצים להניח בשביל זה תאוותם הגשמית, אבל ישראל קדושים נותנים בשביל דבר קדושה כל חללי דהאי עלמא, וזהו ההיכר בין ישראל לאומות העולם. ויש לומר שלכך ניתנה להם מצות סוכה, שהדפנות מורין על פירוד והתרחקות דבר שאינו ראוי מענין אלקי הנרמז בסכך, ובאשר האומות ענבימו ענבי רוש מגפן סדום גפנם, מצוה זו היא בחינה טובה, ובאשר אינם רוצים להניח את תאותם, על כן לא היתה הסוכה מקובלת להם, וכאשר תקדר עליהם החמה בעוטי מבעטי... (שבת חול המועד סוכות תרע"ח)

ר' צדוק:

...והכל בא מצד הפירוד והמחלוקת שאין הכנסיה שלימה בקומתה לגמרי עדיין, ועל כן אין שמחה שלימה בעולם הזה, כמשז"ל על פסוק לשמחה מה זו עושה, ואסור למלאות שחוק פיו בעולם הזה (ברכות ל"א א') עד עת קץ אז ימלא שחוק פינו, שתהיה השמחה מלאה ושלמה, ויש מזה הרגשה בעולם הזה בחג הסוכות שאז הוא זמן שמחתנו, ואז הוא המשכת שפע חיי עולם אחר שנכתבו ונחתמו בראש השנה ויום הכפורים לחיים, הגמר הוא בהושענא רבה יום ז' דסוכות שהוא גמר ההיקף דז' פעמים חיים הכולל כל הי' פעמים חיים, והוא יום ערבה שיש בו תיקון גם לפושעי ישראל שאין בהם לא טעם ולא ריח מצות, ומזה באים אחר כך לגמר השמחה שהוא שלימותה בשמיני עצרת שהוא נגד הצדיק כי טוב העצור מכל התאוות. ושמחת תורה הוא הלקח טוב דתורה, והכל נגד יעקב אע"ה, שהוא הכולל הכל ואחיד גם בב' הקצוות. ועל כן בו כלול גם בני ומזוני שזה קיום החיים וזה הקיום במין, ושניהם מסייעים לחיי עולם ובכלל חיי עולם גם הם, ואף הם נכתבים ונחתמים בראש השנה ויום הכפורים, והגמר ביום ערבה הה' הממנה שפע בני כנודע בסוד ה"א לכם זרע... (חלק ד מחשבות חרוץ טו עמוד קכו, וראה עוד לעיל סוכה)

ענין האושפיזין היינו הארת שבעה מדות קדושות הנקראים שבעת ימים... ונפשות השבעה רועים היתה מרכבה כל אחד למדה שלו בהקדושה כידוע, והמה השרישו הארת הז' מדות הקדושים בכל נפשות ישראל. כי בחינת ג' האבות הקדושים נמצאו בכלל נפשות ישראל שהם רחמנים ביישנים גומלי חסדים, גומלי חסדים הוא מדת חסד לאברהם... ועל זה מרמז בסוכות תשבו שבעת ימים קדמאה לאושפיזין, היינו שאנו זוכין להיות נקבע בנפשינו הארת השבעת ימים, ולכן בא עיקר מצות סוכה באכילה ושתיה שהמה עיקר סיבת החיים של הנפש, ועל ידי זה יהיה נשפע בנו החיים מהארת הקדושה. ועל זה נאמר בפרשה הלשון למען ידעו דורותיכם וגו', ולא נאמר הלשון למען תזכרו כמו שנאמר ביציאת מצרים, דאינו כדי לזכור לבד, מפני שזה נפעל במצות סוכה בחינת הדעת, היינו ההכרה והרגשת הלב בפנימיות הלב מהארת קדושתו יתברך... (פרי צדיק סוכות ז, וראה שם עוד)

איתא בפסיקתא, למה עושין סוכות אחר יום כפורים, שאם נתחייבו גלות, מעלה עליהם הקב"ה כאילו גלו לבבל... ועל זה אנו עושין מצות סוכה כמו שאומרים ביהי רצון, בזכות צאתי מביתי החוצה יחשב לי כאילו הרחקתי נדוד, כי מצות סוכה הוא לצאת מדירת קבע ולהיות חוסה בכל עניניו בצל כנפיו על השגחתו יתברך, שזהו בעצמו ענין בירור של הגלויות, להיות חוסה בו יתברך בכל השעבוד והצרות, והתודע שהכל בא מהנהגתו יתברך. והגם שמצות סוכה היה עוד בזמן בית ראשון, וגם מיד לאחר יום הכפורים הראשון, אמנם הלא מיד ביום הכפורים הראשון ראו שלא היה התיקון בשלימות כמו קודם הקלקול, כמו שנאמר אני אמרתי אלהים אתם וגו'... ועל זה פועל מצות סוכה, להשלים התיקון על ידי גלות דייקא, כמו שנאמר שם תנצלו... ודוקא בבבל נתייסדה כל התורה שבעל פה... ובודאי אין הכונה על גלות בבל, כי כמו כן כל הגלויות פועלים התקרבות הגאולה והתרבות התחדשות התורה בכל דור... (שם ח)

למען ידעו דורותיכם וגו'... ולהבין פירוש הפסוק למען ידעו דורותיכם, למאן דאמר זה שעשו להם סוכות ומהו הזכר לזה, וגם הלשון כי בסוכות הושבתי היה לכתוב כי בסוכות ישבו, ובוודאי המכוון הוא על החניה הראשונה, שנאמר מרעמסס סכותה... ושם עשו להם סוכות, ולמה באמת עשו להם שם סוכות הלא ידעו שלא יחנו שם רק שילכו דרך שלשת ימים, היה להם רק לאפות הבצק שלא יחמיץ, אבל למה עשו להם סוכות. ונראה מכל זה, שאף אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדבור, וזהו כי בסוכות הושבתי, צויתי לישב, ודייקא אז ביציאת מצרים, כשאפו מצות להשבית מאתם השאור שבעיסה, כידוע מסגולת מצות מצה בכל פסח, ואז דייקא היה להם המצוה גם לעשות סוכות כידוע, שביציאת מצרים האיר להם מאור פנימי לפי שעה, כי השיגו אז הארה גדולה, ועל זה נאמר שם ויאפו את הבצק עוגות מצות ומחררה זו טעמו טעם מן שלשים יום, הגם שלא נצטוו אז על מצה, רק מפני שהופיע אז להם האור פנימי להשבית את השאור שבעיסה ברצון השי"ת, ולזה טעמו בו טעם מן, כי בשאר ימות השנה אם יאכל מצה לא יפעול בנפשו כלום, כידוע מהתיקונים, יהי אור, דא פסח ואז דייקא נצטוו גם לעשות סוכות כדי להגיע גם להאור מקיף, שהוא ממקום גבוה למעלה מן המוחין, וכמו כן בחג הסוכות המצות סוכה היא בחינת האורות מקיפין, ועל ידי מצות לולב נכנס האור פנימי כידוע מספרים הקדושים, ובזה יובן הלימוד גזרה שוה בדחז"ל ט"ו ט"ו מחג המצות לכמה ענינים, שלכאורה אין הבנה לענין הגזרה שוה מפני שהוא גם כן ביום ט"ו לחודש, ומה דוגמא היא זו, גם רצו ללמוד חג הסוכות מחג המצות לאכילת מצה וכמו כן להיפך, ועל פי דברינו יובן, כי מה ענין אחד להגיע להאור פנימי עם אור המקיף, וגם יונח לציווי הזכר למצוה שנצטוו ביציאת מצרים.

אמנם להבין עיקר הדבר למה תלה מצות סוכה זו בזכר למצות של סוכה ראשונה ביציאת מצרים, מאי אולמה דהאי מצוה מהאי, וגם לפי דברינו הנ"ל שלמען ידעו היינו שנכנס בחינת הדעת בפנימיות הלב על ידי האור מקיף של מצות סוכה, למה תלה זה בסוכה של יציאת מצרים, הלא גם עתה זוכין להדעת של האור המקיף מהסוכה, ויובן זה על פי הידוע שהארה ראשונה של יציאת מצרים היה רק לפי שעה, ומיד נכסה מהם, מפני שלא היה עוד אז מתוקנים מצדם, כמו שנאמר ואת עירום ועריה, שלא היה בידם רק שני מצות, וגם היה הטענה עליהם, מה נשתנו אלו מאלו, ולזה דייקא אז הוצרך להופיע עליהם האור מקיף ממקום גבוה מאד נעלה גם כדי להגן ולדחות מהם החיצוניים, שהיו מלאים מקליפות שבעים אומות, שעוד לא זכו לכבוש אותם, והיה האויר מלא מטומאת ארץ העמים, כי לא היה עוד קדושת ארץ ישראל, וגם התורה עוד לא ניתן להם, ודייקא על ידי שהופיע עליהם מהאור מקיף הגדול ניצולו... וענין הזה הוא נפעל על ידי משה ואהרן במצות סוכה אחר יציאת מצרים לקשר כל פרטי נפשות ישראל, איך שיהיה להופיע עליהם האור מקיף הגדול בבחינת הדעת להיותם מקושרים על ידי זה בפנימיות נקודת לבבם בהשורש למעלה מהשגה ומעין הארה זו אנו זוכין גם היום על ידי מצות סוכה שאנו מקיימים עתה, ועל זה רומז הפסוק בסוכות תשבו וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים לרמז דברינו הנ"ל. (שם יג)

...וביעקב אבינו ע"ה נאמר ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, היינו שזה היה עיקר מגמתו של יעקב אבינו ע"ה, להיות בכל עניניו חוסה בצלו יתברך, ויבן לו בית שלו לעצמו, עשה לו מקדושה זו בית קבוע שלא תמוט ממנו לעולם, שזה עיקר בית ה' לחסות בו יתברך בקביעות, רק ולמקנהו, היינו לדורות הבאים עשה סוכות, הגם שלא יוכלו עוד להגיע למדרגה זו להיות להם קביעות בקדושתו יתברך, על כל פנים יעשו סוכות שיהיה כל עניני עולם הזה אצלם כדירת עראי, וכרמז הנ"ל צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, ועל רמז זה אין צריכין לישב בשמיני עצרת בסוכה רק בבית, כי כבר נקשר הקדושה בפנימיות הלב, להיות נקרא בית. (שמיני עצרת מ)

...אמנם בשמיני עצרת שאחר חג הסוכות נאמר תהיה לכם, היינו בחינת להפכא חשוכא לנהורא שדייקא על ידי אכילה ושתיה נעשה תיקון הפגם מהתאוה, כי זהו סגולת מצות סוכה, בביטול יצר הרע של תאוה, כאמרם ז"ל (סנהדרין ס"ג) על אנשי כנסת הגדולה שביטלו היצר הרע, דאגין עלייהו כסוכה, וגם לטעם זה מברכין לישב בסוכה, רק על אכילה ושתיה מפני שזה עיקר מצות סוכה לברר תאות האכילה בקדושה, ועל רמז זה אמרו ז"ל (פסחים ס"ח) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, מאי טעמא, מפני שהוא יום שנתנה בו תורה, דהיינו שבשעת מתן תורה היה גם כן ביטול יצר הרע, שנעקר מלבם כידוע, ועל ידי הגזרה שוה נלמד שעל ידי ה"לכם" דייקא באים לה' אלקיך, שעל ידי אכילה דייקא נתברר הקדושה, כמו שנאמר ושתה בלב טוב יינך, והיינו מיינה דאורייתא, שהוא בחינת תורה שבעל פה... (שם מא)

חכמה ומוסר:

עוד גרגיר אחד, גרסינן בריש סוכה... ורבא אמר צא מדירת קבע ושב בדירת עראי... המתבאר כי תיכף אחר יום הכפורים ששב בתשובה צוותה התורה לעשות מעשה, למען יתחזק ברעיון יותר, כי אי אפשר לעמוד בתשובתו רק כשיעשה העולם עראי ולא קבע. ואמנם להיות תמיד כן במעשה בפועל, לא עמדו בזה רק חסידים הראשונים שעשו מלאכתן עראי ותורתן קבע, מה שאינו כן כל העולם אינם יכולים לעמוד בזה, והרי מצות זכירת ישיבת סוכה לכל העולם, על כן באה ההלכה שיהיה אפשר לעשות עראי, פירוש שישמור את כחותיו שלא יתקלקלו חס ושלום באופן שיהיה מוכרח לעשות העולם קבע תמיד דוקא, ורק ירגיל עצמו לפרקים להיכולת לעשות העולם עראי גם במעשה אם ירצה לעת מצוא כשנדרש הענין... וזהו קוטב כונת מצות סוכה לפי דעת רבא, דקיימא לן כוותיה.

היוצא מזה, שכוונת התורה במצות הסוכה להורות לאדם שלא יהיה אסור במאסר הרצון, רק רצונו יהיה בידו, כענין שדברנו על עשה רצונו כרצונך... (חלק א פז)

מכתב מאליהו:

חג הסוכות, הכנתו סמוך הוא ליום הכפורים, למען שיום הכפורים יתפס בו, הלא, מיום הכפורים מביאים התעוררות תשובה, קבלות לשינוי המעשים... אבל הרי ביום הכפורים ליתא ליצר הרע, והוא חוזר וניעור אחר כך, מהי העצה, איך לאחוז ביום הכפורים שלא יאבד ממנו?

העצה היא השמירה, מצות סוכה הלא ענינה הוא שמירה, ומפורש בתיקוני זהר, דסוכה היא בחינת תיבת נח, דהיינו בחינת השמירה. היושב בסוכה ומתכוון לחשוב ולהרגיש בתורה ויראת שמים, לבלי הנח מקום ליצר הרע, ימצא בעצמו קצת בחינה של שערים סגורים בפני הטומאה, ואמרו ז"ל (סוכה כ"ח) תשבו כעין תדורו, שיכניס גם כל עניני הגשמיות שלו בסוכה, כי בסוכה הוא המצב המיוחד, שגם העסקים בגשמיות יהיו באים מכח רוחני ממש, ויתוקנו גם הם, ואדרבא, אסור לאכול חוץ לסוכה, שהסוכה מסוגלת ביותר, לעלות בה אל הנקודה הרמה של אכילה לשם שמים... (חלק א, יום הכפורים התפשטותו לסוכות וכו', עמוד רסח)

...ומהי עצה טובה זו המיוחדת של הקב"ה המתגלה לנו בצורה של סוכת שלום? הנה סוכה היא דירת ארעי, והיא בחינת ביטול היש של העולם הזה. בחינה זו היא שישיג האדם שאין שום קביעות בעולם הזה, ואדרבא כל תאוותיו והנאותיו חולפות עוברות, וגם כל מחשבות האדם שלפיהן יוכל לבסס את עצמו בחיים מסודרים לדורי דורות אינן אלא דמיונות שוא, והשגה זאת בבחינת ידיעה שכלית, הריהי הבחינה התחתונה שבענין סוכה, וגם בני אומות העולם יכולים להשיגה. הכרה זו מצויה היא אצל כל בן דעת, כי הרי החיים עצמם מוכיחים ששאיפות העולם הזה הבל הנה, ורק השאיפות הרוחניות מביאות לידי אושר ושמחה, כמבואר בקונטרס החסד, ועל כן במצוה זו מנסה הקב"ה את אומות העולם בביאת המשיח כשתנתן להם בחירה מחדש, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, כמובא במסכת עבודה זרה ב', ועל כן נותן להם מצוה זאת שגדרה כבר מושג להם היטב בידיעה שכלית. והנסיון בא לברר שאם אמנם מכירים הם אמת זו בשכלם, אינם משיבים אותה אל לבם להביאה לידי מעשה, ועל כן כשנתקלים הם בצער וקושי מיד כל אחד מבעט בסוכתו ויוצא, כי אין להם אותה נקודה פנימית המסוגלת לישראל, המתבטאת בשמחת מצוה לשמוח גם באפשרות ביטול היש...

הנה אמרו רז"ל שסוכה היא בחינת ענני הכבוד שליוו את ישראל במדבר, וענני הכבוד באו בזכות אהרן, ובזה מבואר ענין סוכת שלום, כי מדתו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום. אך לכאורה צריך עיון, מהו הקשר בין מדת השלום ובחינת ביטול היש שביארנו לעיל... והענין שביטול היש, ראייה בהירה ושלום קשורים כולם זה בזה, לא תתכן מציאות השלום אלא רק בביטול היש הגשמי, היינו בראייה בהירה מאד, שאין ערך לכל השאיפות אלא רק לשאיפה לרוחניות. כי כל זמן שבני אדם שואפים למטרות גשמיות ואנכיות, אי אפשר שיהיה שלום ביניהם, כי כל אחד רוצה מה שיש לחברו, וכל מה שיש לחברו ממעט את רשותו הוא... אך כששואפים כולם למטרות רוחניות אמיתיות, רק אז תתכן ההתאחדות והשלום,  כי ברוחניות אין הגבלות ואין אחד מיצר לחברו, ואדרבא כשמתרבה לאחד, זה מקיל לשני ומועיל לו, וממילא הכל נוחים זה לזה ושמחים זה בזה תמיד, ולפיכך נקרא אהרן באשפיזין אהרן כהנא קדישא, כי הקדושה והפרישות הן המקור שממנו נובעות מדות החסד והשלום של אהרן הכהן...

ולפי מה שביארנו לעיל הדבר ברור, כי סוכה דירת ארעי, היא בחינת ביטול היש הגשמי, והיא ראיית עין בעין, ראיית האמונה בחוש, שהיא בחינת הישיבה תחת צלא דמהימנותא, צל האמונה, ובסילוק השקר והשאיפה לגשמיות מתגלה אור האמת, שהיא בחינת החירות... וזהו גדר קרבנות המוספים שמביאים בחג, שאמרו ז"ל שהם כנגד שבעים האומות, והם מתמעטים והולכים מיום ליום, כי אנו מתפללים שיזכה השי"ת לאומות שיכירו וידעו כל יושבי תבל שאין טוב אלא ההתבטלות אל הקדושה, היינו שיסור כחם וקביעותם שבטומאה יסודם, כי רק אז יהיה שלום וחירות בעולם...

וכן מצות סוכה, שהיא ביטול היש, מביאה לידי התאחדות ושלום בין בני ישראל, ובדרך זו מצילה מגלות, ולגדר זה מרמז גם ענין סוכת עורו של לויתן, שהקב"ה מושיב בה את ישראל לעולם הבא, כי לויתן מרמז על בחינת ההתלוות וההתאחדות, התכללות ישראל זה בזה במדת החסד...

וכן כתוב, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, וצריך לדעת שלא במקרה הושיבם בסוכות, ולא שייך דיעבד אצל הקב"ה, והיה יכול להושיבם בארמונות, אלא את עיקר גדר ביטול היש רצה ללמדנו בזה, כי "יאה לישראל עניותא" (חגיגה ט'), וכיון דיאה היא צריך לשאוף אליה, כי ההושבה בסוכות היא גדר היציאה ממצרים, ובלי בחינת סוכה, ביטול היש, הרי עדיין הם במצרים הרוחנית. וגדר זה של סוכה הוא השמירה לרוחניות, בחינת ענני כבוד כנ"ל, ובה דוקא משיגים אנו את גדרי האושפיזין הקדישין.

ועיין בספר טעמי המצוות לרדב"ז (מצות סוכה), שהביא מחלוקת רבי יהודה וחכמים אם סוכה דירת קבע או דירת ארעי בעינן, וביאר שסוכה דירת קבע היא בחינת סוכה מלעילא לתתא, וסוכה דירת ארעי, מתתא לעילא, ואלו ואלו דברי אלקים חיים בטעמם. ביאור דבריו, כי הנה ישנה בחינת ביטול היש הבאה ממטה למעלה, מתוך עבודת האדם עצמו הלוחם את יצרו וכובש דרגה אחר דרגה ביגיעתו בעבודת ה' הפנימית. אך ישנה דרך אחרת, והיא גדר אתה נותן יד לפושעים המבואר לעיל, דרך חנינת הדעת, אתערותא דלעילא, שהשי"ת משפיע מחשבות האמת אל תוך שכלנו, ואף בהיותנו קבועים עדיין בתוך העולם הזה, מעורר אותנו לחשוב על ארעיות העולם הזה ולשאוף לגילוי רוחני. ופעולת עבודת המחשבה הינה בשני אופנים, ששומרת מיצר הרע, כמאמר הרמב"ם ז"ל מה יעשה האדם וינצל מן התאות, ירחיב דעתו בחכמה, ועוד, שעל ידי זה יוכל האדם להכין את הפתחו של מחט, של התבוננות פנימית, שהיא תחילת התפתחות הרוחניות... (חלק ב סוכות, עמוד קו)