(ראה גם: כפר, מחל, נשא עוון, תשובה)
...וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו. (שמות לד ט)
סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה. ויאמר ה' סלחתי כדבריך... (במדבר יד יט)
תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין. (תהלים נא ט)
ואתה תשמע מן השמים מכון שבתך וסלחת, ונתתה לאיש ככל דרכיו, אשר תדע את לבבו, כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם. (דברי הימים ב ו ל)
ראה ערך מחילה.
ביום הראשון, רבי מני דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, משל למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך, והלך המלך לגבותה, יצאו בתוך חמשה עשר מיל גדולי המדינה לקראתו וקילסו אותו, והתיר המלך שליש מדימוסיא שלהן, בתוך חמשה מיל יצאו פטרופלי המדינה וקילסו אותו, והתיר להם שליש מדימוסיא שלהן, וכיון שנכנס המלך למדינה יצאו כל בני המדינה לקראתו וקילסו אותו, אמר להם מלכא מה דאזל אזל, מכאן ולהלן חושבנא. כך ישראל באין בראש השנה ועושין תשובה, והקב"ה מתיר להם שליש של עונותיהם, באין עשרת ימי תשובה ומתענין הכשרים, והקב"ה מתיר להן רוב עונותיהן, כיון שבא יום הכפורים וכל ישראל מתענין, הקב"ה סולח לכל עונותיהן. אמר רבי כתיב כי עמך הסליחה למען תיורא, הסליחה מופקדת אצלך מראש השנה, וכל כך למה, למען תיורא, ליתן אימתך על הבריות... (ויקרא פרק כג, תרנא)
...אבל תנאי בקשת המחילה כמו כן חמשה, אחד מהם התודותו בעונותיו, ושירבו בעיניו ובלבו, כמו שנאמר, (ישעיה נ"ט) כי רבו פשעינו נגדך, והשני שיזכור אותם תמיד וישימם לנגדו ונוכח פניו, כמו שכתוב, (תהלים נ"א) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, והשלישי שיתענה ביום ויתפלל בלילה עת שלבו פנוי, ואין לו טירדה בעסקי העולם, כמו שכתוב, (איכה ב') קומי רוני בלילה... והרביעי שיתחנן אל האלקים ויעטוף אליו תמיד לכפר עונותיו ולמחול לו ולקבל תשובתו, כמו שכתוב (תהלים ל"ב) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי וגו'... והחמישי שיטרח וישתדל להזהיר בני אדם מכמות עבירותיו וליראם מעונשם ולהזכירם בתשובה מהם, כמו שכתוב (יונה ג') מי יודע ישוב ונחם האלקים... ותנאי הקבלה שלא ישנה לעשות מה שהזהיר ממנו הבורא... (שער ז התשובה, פרק ה)
...כי המחילה לא תתכן לו עד שינוסה בעולם הזה ממה שיוכל לסבלו וינקה מעונותיו, ובו אמרו רז"ל עבר על מצות לא תעשה שיש בה כרת ומיתת בית דין ועשה תשובה, יסורין ממרקין ומיתה מכפרת, שנאמר (תהלים פ"ט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם... והצדיק שלא עבר אלו העבירות יש לו יתרון על השב מהם בלי ספק. (שם פרק ח)
כי עמך הסליחה - לא נתת רשות לשליח לסלח, כמו שכתוב כי לא ישא לפשעכם. (תהלים קל ד)
סלח נא - אחר שמצאנו שאמר אם יראו את הארץ אחר סלחתי כדבריך, ידענו כי מלת סלח נא אריכות אף, וכן ונסלח לו עד שיעשה תשובה שלימה. (במדבר יד יט)
ויעבר - ...והנה משה השתחוה לשם שעבר על פניו, ובקש שילך תמיד בקרבם ויסלח לעונם ולחטאתם, בכל מה שיעשו, וינחילם את הארץ. ולא אמר ולפשעינו, כי לא יתכן לסלוח הפשעים שהם המרדים, רק שישא אותם ולא יכלם בהם... (שמות לד ו)
ועתה יגדל נא - ...ולא ידעתי למה לא הזכיר רחום וחנון, אולי ידע משה, כי הדין מתוח עליהם, ולא ימחול לעולם, לכן לא ביקש רק אריכות אפים שלא ימיתם כאיש אחד ולא ישחטם כצאן במדבר שימותו במגפה, וכסבור שלא בקש עתה אלא אריכות אפים, אמר לו סלחתי כדבריך, שאהיה להם ארך אפים ורב חסד, והזכיר פוקד עון אבות, שאם יראה שלא למחול עונם יפקוד עון אבות על בניהם ולארך אפים יקחם, ומזה היתה הגזרה לקבוע להם בכיה לדורות בלילה הזה, כי פקד עונם על זרעם... והנכון בעיני, כי סליחה הנחת העונש כדברי אונקלוס, והקרבנות מעלים עונש השוגג מעליו, וכן טוב וסלח, ואמר סלחתי כדבריך לעם בכללן, שלא יכם בדבר ויורישם ויעשה אותו לגוי גדול... (במדבר יד יז)
ארפא - סליחה, שהיא רפואת הנפש... (ירמיה ג כב)
וכפר עליו הכהן ונסלח לו - מן השמים, כי העון מתבטל עם הקרבן על ידי הקב"ה, וזה לשון וכפר, מלשון (בראשית ל"ב) אכפרה פניו, אבל הסליחה לגמרי אינה מסורה ביד בשר ודם, אלא להקב"ה בלבד, כענין שכתוב (תהלים ק"ל) כי עמך הסליחה. וכן תמצא הלשון הזה בכולן, וכפר עליו הכהן ונסלח לו, חוץ משבועת בטוי, שהזכיר שם וכפר עליו הכהן מחטאתו ולא הזכיר ונסלח לו. (ויקרא ה ז)
...ואמר לפניו, רבונו של עולם, המיתה הנגזרת עלי אם הוא מצד העונש על החטא, אם כן עוני כל כך גדול שאין אפשר לימחל, כמו שאמר קין גדול עוני מנשוא, (בראשית ד'), ואמרו רז"ל אמר קין לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אתה סובל שמים וארץ, ועוני אי אפשר לסבול, ובאור דבריהם, שקין אמר לה', אחר שעוני הוא כל כך גדול, שאי אפשר לימחל, אם כן יהיה כחי לחטוא יותר גדול מכח השי"ת למחול, וזה אי אפשר, כי כח השי"ת גדול לבלתי תכלית... (מאמר ד פרק כא)
אמנם הרב פירש "מעביר ראשון ראשון" בדרך אחרת, וזה לשונו, אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדין לא בא חטא לידו מעודו, אותו החטא אין הקב"ה כותבו עליו אלא מעבירו, וכך היא מדתו של הקב"ה שלא לחייבו מתחלה, כדכתיב "הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר". סבירא ליה דהא דתנא דבי ר' ישמעאל בדר' יוסי בר יהודה שייכא ללמד עליה דמאי מוחלין דקתני התם מעבירין ואינם נמחקין, דאי איכא רובא עונות בר מנייהו מיחשבי בהדייהו להענש עליהם, להכי אסמכה הרב למלתיה אקרא דהן כל אלה יפעל א-ל. ומאי דקאמר נכשל בחטא, ואותו חטא וכו', לאו למימר חטא א' דוקא אלא ללמדנו שאין הקב"ה מחייבו בתחלה, והוא הדין לפעם שניה, דקרא להכי אתא. ולפי זה ידוקדק נמי דראשון ראשון תרי משמע.
...עוד השמיענו הרב פירוש אחר לגאון דקאמר הוא דר' ישמעאל קיימא באדם ירא שמים שהוא קבוע בעשיית מצות ושומר חמורות ובעתים חוטא בקלות מדתו של הקב"ה עמו שהוא מעביר ראשון ראשון וכו'. ועם הר"ן נתווכח בסמוך דסבר לפרש דברי הגאון דאי איכא רובא עונות אפילו בהדי קמאי אינהו נמי מיחשבי, והוא לא כן ידמה... (מאמר חקור דין חלק א פרק ה, וראה שם עוד והפרקים הבאים)
כי ביום הזה - ...כי אמנם הכהן בעבודתו יכפר בלבד, וענין הכפור הוא הקטנת החטא והכנתו לקבל סליחה, לפני ה' תטהרו - אבל השגת הטהרה והסליחה הגמורה תהיה לפני ה' בלבד, וזה בוידוי ותשובה, שהוא לבדו ידע אמיתתם... (ויקרא טז ל)
ועובר על פשע, זו מדה גדולה, שהרי אין המחילה על ידי שליח, אלא על ידו ממש של הקב"ה, כדכתיב (תהלים ק"ל) כי עמך הסליחה וגו', ומה היא הסליחה, שהוא רוחץ העוון, כדכתיב (ישעיה ד') אם רחץ ה' את צואת בנות ציון, וכן כתיב (יחזקאל ל"א) וזרקתי עליכם מים טהורים וגו', והיינו עובר על פשע, שולח מימי רחיצה ועובר ורוחץ הפשע... ומכאן יתבייש האדם לשוב לחטוא, שהרי המלך בעצמו רוחץ לכלוך בגדיו. (פרק א)
...אבל כאן מדבר שעשה תשובה על קצת עבירות ואותם מנקה, ועל קצת לא עשה תשובה ואותם אינו מנקה. ובפרק שבועת הדיינין ונקה לא ינקה, אמר רבי אלעזר אי אפשר לומר ונקה שכבר כתיב לא ינקה... הא כיצד, מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים, וזה גם כן ממדת טובו, שאם עשה תשובה על מקצת חטאיו, אף שלא עשה תשובה על כל חטאיו, וזהו ונקה לא ינקה... ושלא תאמר ששב על מקצת מנקה לו אף אותם שלא שב, ולכך אמר לא ינקה... (נתיב התשובה פרק ו, וראה שם עוד)
...כלל הדבר, כל חטא שהוא יותר קרוב אל נפש האדם, המחילה שהיא הסרה היא יותר רחוקה ממנו, והוא ברחמיו מסירה, לפיכך המזיד הוא יותר קל לענין זה, שהשי"ת סר ממנו, דהיינו ענין המזיד, כלומר, שמה שהוא חוטא בכונה, וזה לא עשה להמריד רק בשביל תאותו, וענין הסרה הזאת היא אינה גם כן שלא ימצא רושם החטא בחוטא, רק שהוא נושא לו חלקו, וזה הוא יותר קל שהוא יתברך נושא לו חלקו. אמנם עובר על פשע הוא יותר קשה, מפני שהוא היה מתכוין להמריד ולהקניט, ועבירה זאת דבוקה בו יותר, וכבר אמרנו למעלה, כי החטאים מחילתם לפי שהוא עשה החטא בכונה, והפושע המתכוין הוא מכוין להמריד, לפיכך יותר רחוק למחילה, ואפילו הכי במדת טובו השי"ת מוחל לו. אמנם מי שהוא שוגג, אף על גב דלענין החטא שוגג הוא, מחילתו יותר רחוקה, לפי שזה החטא יותר עצמי הוא לאדם מאשר עשה אותו לפי תומו, ואם ימחול לו הקב"ה השוגג, הרי מחל חטא שהוא קל וקשה אל המחילה. וטעמא שהוא קשה אל המחילה, מפני כי המזיד מחילתו שיאמר טעיתי, חרטתי על המעשה, אבל השוגג הוא קרוב אל האדם, מאשר לפי תומו עשה, ולא על פי המחשבה, ואין לתלות במחשבה טועה כמו המזיד, ודבר ידוע הוא למשכילים.
אמנם ונקה הוא דבר יותר, שהוא מנקה ומטהר את החוטא מן החטא, וזה לא נזכר בכל י"ג מדות, שהוא מנקה ומטהר את האדם, אבל לבלתי טובים לא ינקה, ודבר ידוע הוא, פירוש זה כי ונקה הוא יותר מכל, שהוא נקוי לגמרי.
והנה אלה שזכר, נושא עון ופשע ונקה הם ד' מדות, שכל אחת ואחת היא יותר מחילה בה מן הראשונים, ביותר מחילה יש בין ועובר על פשע מאשר יש מחילה בראשון, והוא נושא עוון, כי כל אחת החטא יותר מתיחס לו, ומפני זה המחילה היא יותר קשה מן אותה שאחריה.
ואחר כך אמר ונקה, דהיינו שמנקה לשבים, שהוא מנקה לגמרי לטהר אותם לגמרי מן החטא ולזכותן, וזה נקרא ונקה, כי צריך לכל חטא לנקות אותו בתשובה... וכאן איירי שעשה תשובה אבל לא עשה תשובה לגמרי, ומפני מדת טובו הקב"ה מוחל וסולח אליו ומנקה לו... (חידושי אגדות ראש השנה יז ב)
וכפר עליהם הכהן ונסלח להם - בכל מקום שאומר וכפר ונסלח הוא כפל ענין, שהם שהסליחה כוללת יותר מן הכפרה, שהיא מורה העברת העון מן המציאות, והיא הנסבבת מן הכפרה, בכל זה מה שאמר וכפר הוא מיותר... ודרשו בספרא, שמלמד שמכפר מכל מקום אף שלא סמך... וממה שאמר וכפר ונסלח, שהכפרה היא בזריקת דם, מבואר שתכף אחר זריקת הדם נסלח להם, אף שלא שפך השירים... (ויקרא ד כ)
ונסלח לו - מחילת העוון ידובר בכמה לשונות, ה' יסלח לה, ונכפר להם הדם, כי לא ישא לפשעכם, ונקה האיש מעוון, עובר על פשע, העברתי מעליך עוניך, תם עונך, נרצה עונה עונותי מחה, יכבוש עונותינו, כבסני מעוני ומחטאתי טהרני, וכיוצא בו. וכל לשון יש לו סגולות פרטיות ונבדל מזולתו, כמו שנתבאר כל אחד במקומו. וגדר פעל סלח הוא, שמעביר העון מן המציאות לגמרי, כאילו לא היה במציאות כלל, וזה הבדלו מיתר לשונות, למשל כשאומר העברתי מעליך עוניך יש להעון מציאות בפני עצמו, רק שמעבירו מן האדם, נושא עוון - העוון נמצא, רק ה' נושאו וסובלו, וכן כובש עוון, וכשאמר תם עונך היה לו על כל פנים במציאות בעבר, אבל העוון שנסלח לא היה בעולם כלל, ועל כן לא תמצא פעל סליחה רק אצל ה' לא מאדם לאדם, כי האדם הגם שעובר על פשע ונושא פשע, לא יוכל לסלוח, שהוא שישוב דבר שהיה במציאות כאלו לא היה כלל, ועל זה אמר בספרא ונסלח לו - שאין משיירין לו ליום הכפורים... וזה גם כן ההבדל בין כפרה וסליחה, הכפרה מציין הכופר והמחיר שלוקח בעד החוטא, או הנקיון והקנוח, אבל הסליחה נקשרת עם הסולח עצמו, שהוא ה' .
ובכל זאת ראינו, כי בכל מקום שנמצא פעל סלח בנפעל עם מלת לו, להם, הוא תמיד על ידי כפרה ומחיר שקדם לו, כי הסליחה בלא מחיר בא תמיד בקל, ובהכרח שמלת לו הנקשרת עם ונסלח בנפעל פירוש בעבורו, שקבל פעולת הסליחה על ידי ההכנה שעשה, שהביא הקרבן... (שם שם כו)
וסלחת - קרוב לצלח ושלח, נתת להתקדם לעתיד יותר טוב, שלא תעוכב ההתקדמות על ידי העוון. (תהלים כה י)
כי עמך הסליחה - משהעמדת את האדם העלול לחטא בראש בריותיך, נדע כי סללת דרך להתעלות גם מבעד לחטא. עמך הסליחה - ואינה תלויה במקדש ובקרבן. (שם קל ד)
ונסלח לו - להגן מן היסורין. (ויקרא ה יז)