(ראה גם: אלקים-ומציאות, מלאך המות, סטרא אחרא, רע, שטן)
ביום ההוא שהוקם המשכן ונתבטל המות מעולם, אל תאמר נתבטל, אלא שנסתלק המות מן העולם ולא יכול לשלוט, כמו שהעמדנו, שלא יתבטל היצר הרע מן העולם (שהוא מלאך המות) עד שיבא מלך המשיח, והקב"ה ישמח במעשיו, ואז בלע המות לנצח. כאשר הוקם המשכן על ידי משה, אז נפרד כח היצר הרע ונכנע, ולא היה יכול לשלוט, בשעה ההיא הפריד סמאל תוקף רוגז השמאל מעל תוקפו של נחש הרע, ועל כן לא יכול הנחש הרע לשלוט על העולם ולא יכול להתחבר בבן אדם ולהשטות אותו. רבי יהודה אמר, כשעשו ישראל את העגל מה כתוב, ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, מהו הטעם, משום שראה את יצר הרע שהיה הולך ביניהם, אמר משה, צד הקדושה לא ישהה בתוך צד הטומאה... (פקודי רצט)
תא חזי כתיב ויתן את אדניו, בשעה ההיא נזדעזע סמאל ממקומו וארבעים מרכבות שעמו, וברח ד' מאות פרסאות לתוך ההסתר של נקב העפר, הביא משה אלו האדנים ונתחזק צד הזה, נפלו אז אלו האדנים של הסטרא אחרא ונחלשו... (שם שעה, ועיין שם עוד)
תא חזי, כשהיה אדם בגן עדן לעסוק בעבודת רבונו, ירד סמאל הזה וכל אלו המדרגות שבו, והיה רוכב על נחש הרע, (שהוא הנוקבא שלו), כדי להדיח אותם, משום שנחש ההוא שהיה עומד תחתיו היה ערום להסית בני אדם ולפתותם, כי כתוב כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה... (שם תנד, ועיין שם עוד)
מה עשה, קרא את סמאל ובא לפניו, ואמר לו, אתה רוצה התורה שלי, אמר מה כתוב בה, אמר לו לא תרצח, כי דלג הקב"ה להראות לו המקום שצריך, (שדלג על המקום שידע שלא יוכל לעמוד בו), אמר חס ושלום, תורה זו שלך היא, ושלך תהיה, איני רוצה תורה זו, חזר והתחנן לפניו, אמר, רבון העולם, אם אתה נותנה לי כל ממשלתי תעבור, כי כל ממשלתי היא בהריגה, (ואם אקבל את התורה) לא תהיינה מלחמות, וממשלתי היא כל כוכב מאדים, ואם כן הכל יתבטל מן העולם... אמר סמאל (בלבו), ודאי אם בניו של יעקב יקבלו התורה יעברו מן העולם, ולא יוכלו לשלט לעולם, השיב לו הקב"ה כמה פעמים, ואמר זה, שאמר לו אתה בכור, ולך ראויה, אמר לו, הרי לו היא הבכורה שלי, שנמכרה לו ואני הודיתי, אמר לו הקב"ה כיון שאין אתה רוצה שיהיה לך חלק בתורה תסתלק ממנה לגמרי.
אמר לו (הקב"ה), כיון שכך הוא, תן לי עצה, איך אעשה שיקבלו אותה בניו של יעקב שאתה אומר. אמר לו רבונו של עולם צריכים לשחד אותם, קח אור מאורם של צבאות השמים ותן עליהם ובזה יקבלו אותה, והנה מן האור שלי אתן מתחילה, הפשיט מעצמו האור שהיה חופה עליו ונתן (להקב"ה), שיתן אותו לישראל, זה שאמר וזרח משעיר למו, משעיר ממש, שזה סמאל, שכתוב בו ונשא השעיר עליו. (בלק קמב)
על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, זהו סמאל, שהוא מת מעיקרו, וישאוהו במוט בשנים, לא יומת על פי עד אחד, שלא יהיה לו חלק בא-ל אחד... מצוה שלאחר זו היא, לעשות לעד זומם כאשר זמם לעשות לאחיו. ב' עדי שקר, שהם סמאל ונחש, אם יבואו להעיד עדות שקר על ישראל, שטעו בין ו' לז', (דהיינו בין ז"א שהוא חג"ת נה"י, למלכות שהיא ז', דהיינו שחטאו והרחיקו בחטאם את הו' שהיא ז"א מן הז' שהיא מלכות), שהם אותיות ז"ו, וזהו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו... (שופטים יז, ועיין שם עוד)
ארבעים יכנו, מצוה זו להכות לרשע, שהוא סמאל, שעתיד הקב"ה להכותו חמשים מכות, מפני שעשה עצמו אלוה, יבוא היחוד (דקריאת שמע וברוך שם כבוד מלכותו), שישראל מיחדים בכל יום בכ"ה כ"ה אותיות שבהם, ויכה בהם למי שעושה עצמו אלוה, והוא אינו אלא עבד מטונף... (תצא צו)
וכך הוא, (שמטטרון הוא ש-די), בעת כשהקב"ה יורד (לבריאה) לשלוט על עץ הדעת טוב ורע, שטוב הוא מטטרון, רע הוא סמאל, שהוא ש"ד מלך השדים... (שם קלח)
ראה ה' כי הגדיל אויב, שהוא סמאל, שהעינים שלו הן עקומות, וצבעיו חשכים, ואינן מסתכלות בדרך יושר, דהיינו לעשות טוב עם הצדיקים בגלות, אלא (שעושה טוב) עם הרשעים שדרכם כולו עקום, שהם בניו של הנחש הקדמוני, שהרג את האדם ולכל הבריות היוצאות ממנו. צבע הלבן שבעינים שלו, הוא נחש, (שהוא ימין דסט"א), צבא האדום שרף, (שהוא שמאל דסט"א), צבע הג' ירוק, הכלול משניהם, שהוא עקרב, (והוא קו אמצעי דסט"א, לעומת דקו אמצעי דקדושה), צבע רביעי אדום, שהוא צמאון אשר אין מים, שהוא לעומת של המלכות דקדושה)... (זהר חדש יתרו לט, ועיין שם עוד)
...אמר להם, כשאותו הנחש היה הולך והקשקשים שלו היו עולים, וזנבו היה זקוף, והוא הלך בחפזה, ורוח אחר היה הולך כנגדו, והיה קורא לפניו שוב מדרכך, כי אותו אדם שב מעונו וניחם, ואותו הנחש הרע לא היה מקשיב עד שיתנו לו כופר במקום אותו דם שנתחייב הריגה ושב מדרכיו וניחם, כי כך דרך הנחש למעלה (דהיינו הנחש הרוחני, ולמטה, הנחש הגשמי), כיון שניתן לו רשות, אינו חוזר עד שמשלים אותו הדין הרע שניתנה לו רשות לעשות, או שיתנו לו רשע אחר כופר במקומו, כי לא ישוב ריקם אחר שניתנה לו רשות... (שם בלק לג)
ועל זה אמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, את החיים ואת הטוב זהו הוי"ה, (שהוא סוד נר"ן ונשמה לנשמה), ואת המות ואת הרע זהו שמו של סמאל, שהוא נשמה לנשמה מצד שמאל, ונשמה ורוח ונפש מצד שמאל, שהוא בגוף, שאינו נקרא אדם, (דהיינו בגוף משאר העמים). ומה אמר, ובחרת בחיים, (דהיינו בנפש רוח ונשמה ונשמה לנשמה מסוד שם הוי"ה). (שם רות קסה)
וראה עוד: סטרא אחרא.
אמר רבי אלעזר לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל וריחקן, בא גבריאל וקירבן, היינו דכתיב למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם... (סוטה י ב)
אמר ריש לקיש, שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, טועה שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה, טועה שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה, טועה שאינה קולטת אלא אדם, והוא מלאך הוא. (מכות יב א)
...בא לו סמאל אצל אברהם אבינו, אמר לו סבא סבא, איבדת לבך, בן שניתן לך לק' שנה אתה הולך לשוחטו... (בראשית נו ה, וראה שם עוד)
אמר רבי יוסי למה מיכאל וסמאל דומין, לסניגור וקטיגור עומדין בדין, זה מדבר וזה מדבר... כך מיכאל וסמאל עומדים לפני השכינה והשטן מקטרג, ומיכאל מלמד זכותן של ישראל, והשטן בא לדבר, ומיכאל משתקו, למה שנאמר (תהלים פ"ה) אשמעה מה ידבר הא-ל ה' כי ידבר שלום אל עמו... (שמות יח ה)
אמר רבי חמא ברבי חנינא בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן... אמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, עד עכשיו היו אלו עובדי עבודה זרה, ואתה קורע להם את הים, מה עשה הקב"ה, מסר לו איוב שהיה מיועצי פרעה, דכתיב בו איש תם וישר, אמר לו הנה בידך, אמר הקב"ה עד שהוא מתעסק עם איוב ישראל עולים לים ויורדים, ואחר כך אציל את איוב... (שם כא ז)
...אמרו ישראל לפני הקב"ה, אם תחנה עלי מחנה של סמאל לא יירא לבי, שהבטחתני בזאת יבא אהרן אל הקדש. (ויקרא כא ג)
מלאך סמאל הרשע, ראש כל השטנים הוא, בכל שעה היה מספר מיתתו של משה, ואומר, מתי יגיע הקץ או הרגע שבו ימות משה, שארד ואטול נשמתו הימנו, ועליו אמר דוד, (תהלים ל"ו) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, אין לך רשע בכל השטנים כולן כסמאל, ואין לך צדיק בכל הנביאים כמשה, שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים, משל למה הדבר דומה, לאדם שנזדמן לסעודת חתן וכלה, והיה אותו האיש מצפה ואומר, מתי יגיע שמחתכם ואשמחה בה, כך היה סמאל הרשע מצפה נשמתו של משה, ואומר מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק, עד שאמר לו מיכאל מה רשע אני בוכה ואתה משחק, (מיכה ז') אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי... ואחר כל אמר לסמאל הרשע צא והבא נשמה של משה. מיד לבש כעס וחגר חרבו ונתעטף אכזריות והלך לקראתו של משה, כיון שראה אותו שהוא יושב וכותב שם המפורש וזוהר מראהו דומה לשמש, והוא דומה למלאך ה' צב-אות, היה מתיירא סמאל מן משה, אמר ודאי שאין המלאכים יכולין ליטול נשמתו של משה. וטרם שהראה סמאל את עצמו למשה היה משה יודע שבא סמאל, וכיון שראה סמאל את משה אחזתו רעדה וחיל כיולדה, ולא מצא פתחון פה לדבר עם משה, עד שאמר משה לסמאל (ישעיה מ"ח) אין שלום אמר ה' לרשעים, מה תעשה בכאן, אמר לו ליטול נשמתך באתי, אמר לו מי שיגרך, אמר לו מי שברא את כל הבריות, אמר לו אין אתה נוטל נשמתי, אמר לו כל באי העולם נשמתן מסורין לידי, אמר לי יש בי כח מכל באי העולם... לך רשע מכאן, אין לך לומר כן, לך ברח מלפני, איני נותן נשמתי לך. מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה. אמר לו הקב"ה לסמאל בא והבא נשמתו של משה. מיד שלף חרבו מתערה ועמד על משה, מיד קצף עליו משה ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כחו, עד שנס מלפניו, ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיור את עיניו, עד כאן עלתה למשה. (דברים יא ו)
ויאבק איש עמו, זה סמאל שרו של עשו שבקש להרגו, שנאמר וירא כי לא יכול לו... (וישלח ח)
וכיון שראו מלאכי השרת אמרו, אם אין אנו באים בעצה על אדם שיחטא לפני בוראו, אין אנו יכולין בו. והיה סמאל השר הגדול שבשמים וחיות ושרפים משש כנפים וסמאל משתים עשרה כנפים, לקח את הכת שלו וירד וראה כל הבריות שברא הקב"ה, ולא מצא חכם להרע כנחש, שנאמר (בראשית ג') והנחש היה ערום, והיה דמותו כמין גמל, ועלה ורכב עליו, והיתה התורה צווחת ואומרת, סמאל, עכשיו נברא העולם ועת למרוד במקום, כעת במרום תמריא, רבון העולמים תשחק לסוס ולרוכבו... כך הנחש כל מעשיו שעשה וכל דבריו שדבר לא דבר ולא עשה אלא מדעתו של סמאל, ועליו הכתוב אומר (משלי י"ד) ברעתו ידחה רשע... (פרק יג, וראה שם עוד)
...והביא את שלשתן וגזר עליהם גזר דין מתשע קללות ומות, והפיל את סמאל ואת הכת שלו ממקום קדושתן מן השמים... (פרק יד)
ראה עוד: שטן.
...ולמה נקרא שמו (של מיכאל) פליט, אלא בשעה שהפיל הקב"ה לסמאל מקדושתו מן השמים, אחז בכנפו של מיכאל להפילו עמו, ופלטו הקב"ה מידו, לפיכך נקרא שמו פליט. (בראשית פרק יב, סח)
ז' מדורין הם, ובמדור הג' הוא סמאל מסטרא דחשך, וחשך על פני תהום וגו', ואין זה מן התימה, שאמר סמאל במדור השלישי קודם שחטא אדם הראשון היה סמאל אחד מן השרפים בעלי שש כנפים ומרד באדונו עד בא יום פקודתו בא יבא ואל יאחר. (בראשית)
ותאמר האשה אל הנחש וגו', מלאכי השרת היו מקלסין לאדם בגן עדן, וראה סמא"ל בשמים וקינא בו, וירד מן השמים כדמות צל של נחש, הנחש נראה והצל עליו, תוקפיה וחילי דיליה וקריב נחש לגביה אתתיה דדעתה קלה מן האיש... (שם)
ויאמר ה' אלקים אל הנחש כי עשית זאת וגו', אם תזכה להבין סוד הפסוק ארור אתה מכל הבהמה שאמר הקב"ה לנחש, יגיע לך שכל להבין אמרי נועם, כי הנחש וחיילותיו נחמרמרו מפי הקב"ה ושכנתיה, שאי אפשר להם להראות לא בעולם הזה ולא בגיהנם ולא בגן עדן אלא כדמות בהמות וחיות, ואף על פי שאיזה יחידים מראים עצמם לפי שעה כדמות אדם, כגון אדם בליעל וחבריו שהוא סמאל וחייליו, אבל הם פגומים בלא שערות הראש והזקן, והראש הוא חד ואינו עוגל וסתום עין יוכיח, בסוד עז"א ועזא"ל ודוגמתו בלעם בן בעור, וגם הרגלים שלהם לא כבני אדם, אלא כרגלי החזיר או כרגלי תרנגולים, והא ראיה, סמאל נראה כשור למעלה או כחזיר ובפרט בשעת המגפה נראה לאדם כשור שחור, ובאמת לא ינצל האיש הרואה אותו, וגם שור חמור כלב יוכיחו, שהם קליפות אדום ישמעאל עמלק... (שם ועיין שם עוד)
...רוצה לומר, כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל, כי אם גבריא"ל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר, וזה שאמר מלאכי אלקים שהם סמא"ל וגבריאל תרין מלאכי דין עולים ויורדים ומסטינים ונוטלים נשמתם ברשות מטטרון, שהוא מנהיג שהוא מששת ימי בראשית... (שם)
...עלה סמאל לפני בית דין העליון, והתחיל לצעוק ולבכות, ואמר, כבר אני רואה שהקב"ה רוצה להעביר אותי מנחלתי, קודם שנתבשר אברהם מיצחק הייתי בבית אברהם, ואחר שמל ביום השלישי למילתו הייתי יושב באהלו, ובאו ג' מלאכים לבשרו על יצחק, וגרשו אותי מבית אברהם, ועתה בעקדה הייתי חושב להיות נהנה מאותו קרבן של יצחק, דלא יהיה שליט על סטרא דילי, ונחלף דמו לדם האיל, ועוד שנחלש כחו של יצחק, שהוא מדת הדין הקשה, ונחלש תחת מדת החסד, הרי מעט מעט אבדתי נחלתי, ואם כן למה נבראתי. השיבו לו הבית דין שלמעלה, אם כן מה אתה רוצה, אמר סמא"ל תעשו עמדי חסד, בשכבר ניצל יצחק מיד אביו שלא שפך דמו, יותן לי צד אחד מן בנו, כדי שיהיה לי איזה דביקות עם יצחק, אמר לו יהי כן, מיד ויצא המן שמח וטוב לב. (שם וירא)
...וכל זה גרם סמא"ל, שנתן עצה למלאך איך יעשה, כי המלאכים אינם יודעים אלא אם כן מה שיגידו להם מהגוזר העליון, וסמא"ל היה עומד בפתח האוהל של אברהם, וכיון שראה אברהם וכל ילידי ביתו יצאו מסטרא דערלה, עלה עשן באפו, ועמד על הפתח לבקש על נפשו, שהיה מתפחד שיתבטל מעלתו מכל וכל, ויפסיד נחלתו אשר חייו ומזונו תלוים בו, דאיהו מסטרא דימינא פנימאי, וכשבאו ג' מלאכים, רפאל לאברהם, אוריאל לבשר את שרה, וגבריאל להפוך את סדום... והרגיש שבאו כנגדו ממש לדחפו מפתח אברהם ומביתו, שלא נשאר ערל מביתו שיוכל להדבק בו, ולכך אמר שני פעמים וירא, ראה שעברו לפניו בכעס ולא שאלו לשלום, הרגיש שהיו כעוסים עליו שהיה יושב שם, נתייעץ עם סמאל לעשות תחבולה עד שיכשלו בשליחותם, והתחיל עם המבשר, שהוא אוריא"ל, אמר לו שליחותך היא שתבשר תולדות יצחק לאברהם, זה אינו נקראת בשורה, כי כבר אברהם אבינו נתבשר מן הקב"ה, והשליחות שלך אינה אלא לבשר את שרה, שהיא אינה יודעת כלום, וכן עשה, בישר את שרה, וגרם דנולד בסטרא דנוקבא, וגם לאותן שהלכו לסדום הכשילם בדברים, שאמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה, ושלשתן נענשו שלא יוכלו לעלות למעלה... והקב"ה סיבב שעל ידי זה המלאך נתענש סמא"ל וסטרא דיליה, כמו שעשה הוא למלאך הזה ולסטרא דיליה. (שם)
סמאל הלך להררי קדם ליקח עצה מעז"א ועזא"ל, איך יעשה עם יעקב כדי שיוכל לו. הנה צריך לפרש מה היה הקב"ה מרמז ליעקב במראה הסולם, ונראה שזו היא כוונת הפסוק, מאחר שראה הקב"ה כי נפל פחד סמא"ל על יעקב, לכן הראה לו בחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, כי סל"ם שהוא סמ"ל המקנא לכפור ביחודו של עולם, ורוצה לומר, אף על פי שהוא למטה אצלך להרוג אותך, אל תפחוד כי אין בידו לעשות לך מטוב עד רע... (שם ויצא)
כשקמו בני יעקב והרגו בשכם, וכפרו בברית אשר כרתו עם לבן, שהיה אחד משרי הקליפות החיצוניים, עלה סמא"ל לפני בית דין העליון, ובקש דין על בני יעקב שהרגו אנשי שכם על לא חמס בכפיהם, השיבו הבית דין מי שמך לאיש להיות תובע על אנשים הנימולים אלו שנהרגו כולם הם נימולים, ואין לך טענה לתבע אלא על ערלים, שהם מסטרא דילך, ואלו בעטו בך. ויצא מלפני בית דין אבל וחפוי ראש. (שם וישלח)
הספירה שמינית נקראת סמא"ל, כתב הרמב"ן ז"ל קבלנו כי הוא מעורר מדנים ומבלבל כל הטובות מכל הספירות שדברנו, וכל הנאצלים ממנו כולם שקרנים ואין עומדים בדיבורם, ומראים לבני אדם במראה כזבים ומקטרגים ומערבים מלחמות נצח ישראל, ומה נפלאו ועצמו מלספר עניני החיילות והשרים המתאצלים מאותה הספירה המפלת אימה ופחד, וכת אלו החיילות נראין בדמיון לאש אדומה וכל מראה דמיונו אדומה, כדאמרו חז"ל הוא אדום מלבושיו אדומים וארצו אדומה וגו'. וקבלו קצת חכמי ישראל החסידים, כי מחל"ת בת ישמעאל יוצאה ומזמרת ומרקדת לפני סמא"ל בארבע מאות ושבעים ושמנה שרים גדולים בחשבון שמה מח"לת, ובכל מיני זמר וכו' יוצאה לילי"ת ומיללת בחצי הלילה למדבר הגדול והנורא, ועמה ת"פ שרים כחשבון שמה לילי"ת, ומיללים עמה, ובאותה שעה מתגברים אלו עם אלו עד שעמודי שמים ירפפו ויתמהו מגערתם ובארץ מזדעזעים. ויש פעמים שלילי"ת המלכה היא כלתו ותשוקתו של סמא"ל, ולפעמים מחל"ת בת ישמעאל, ועל ענין זה מתחדש הקנאה והתגר בין שתי מחנותיהם, וכל דעתם ומחשבותם לקטרג על כיתות ראשי עם קודש. וענין סמא"ל ידוע הוא לכל חכמי ישראל, כי הוא השר אשר בשמים המקטרג על עם קודש, ומדרשים ותלמוד מלאים בזה הענין. והענין המקובל בענין סמאל ותולדותיו ומשפחותיו לבית אבותיו וממשלת חיילותיו וצבאותיו ומחנותיו ומובאיו ומוצאיו וכל צרותיו וצרות צרותיו וכו' עצמו מלספר. ודוד המלך ע"ה קראם כפיר ותני"ן, כדכתיב כפיר ותני"ן, ומשם בא ספירה לעולם ונקראה כפיר, מפני שנכנס בלבן של בני אדם כדי לנסותם, והרשעים שומעים לו, וזהו שרז"ל אמרו, לעתיד לבא יקח הקב"ה יצר הרע ושוחטו, וזה שאמר וצדיק ככפיר יבטח, רוצה לומר, אף על פי שבא הכפיר לנסותו יבטח בשם ה'... (שם ועיין שם עוד)
נתן רשות לסמא"ל לעשות זווגין מאותן נוקבים דינין שנבראו מהחשך הפנימי עם בני ישראל וברשות בית דין עליון. וכשסמאל יודע ששולחים איזה גבור בארץ או איזה חכם או איזה חסיד להגין על הדור, תיכף הלך סמא"ל לפני בית דין עליון ומבקש לעשות חיתון, וכשהזכר נולד הולך סטרא אחרא אחריו עד י"ג שנה ומפתה אותו לדברים רעים, ומכין לו נוקבא שיהיה לו כנגדו עזרו לצאת לתרבות רעה. ומה עשה הקב"ה יודע כל הנסתר ומגלגלו כל כך פעמים עד שיתלבן, כמו שעשה לחנוך בן ירד... (שם וישב ועיין שם עוד)
ואתה קח לך בשמים ראש וגו', י"א סממני הקטורת נגד י"א מחנות סמא"ל, נגד י"א יום בין נדה לנדה. (שמות כי תשא)
כשם שיש ז' שרי מלאכי קדש, כך יש ז' שרי טומאה, ונקראו שרי הקנאה, שר האחד סמ"אל הרשע ומחנהו, שר ב' זעפי"אל ומחנהו, שר ג' דעמו"אל ומחנהו, שר ד' קצפ"אל ומחנהו, שר ה' רגז"אל ומחנהו, שר ו' עצדי"אל ומחנהו, שר ז' משילמי"אל ומחנהו, והיו משלחת מלאכי רעים רחמנא ליצלן... ((שם)
...השיב סמאל, רבונו של עולם, הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא, אם לא היתה תאותי תאות המושל לא היו באים לעולם, אמר לו הקב"ה רשע, בעבור שאתה יודע לומר אלו הדברים ציויתי לאברהם אוהבי שימול יליד ביתו, וכתבתי בתורתי וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, שלך החלק היה הערלות, אמר סמא"ל, רבונו של עולם תן לי רשות שאכרות ברית שעתיד להיות חתני, ואתן את בנותי לנשים ונהיה בשלום יחד... ויקרא לו לבן יגר שהדותא, מכאן שלבן היה ניצוץ של סמא"ל. (שם)
סמא"ל הרשע יש לו י"ב כיתות מחבלים תחתיו, המקטרגים על י"ב שבטי י-ה עליונים ותחתונים, ואלה שמותם, השר הראשון בערי"רון, הוא מלא רעה, והוא מלשון איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, זאת תכלית השכינה שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש, וזהו סוד שוחד שעיר לעזאזל, שיפנה מהשכינה ולא יסאב מקדשא.
השר השני ארימרי"ן, כגוונא אש ומים. השר השלישי צללרמי"רין, וגוונו כמראה צלל. השר הרביעי שחרי"רון, גוונו כולו שחורים, השר החמישי שלהיבו"רון, גוונו שלהבת אש, השר השישי עפרי"רון, כדמות עפר, השר השביעי עברי"רון, גוונו כדמות עבים, השר השמיני נחשתי"רון, גוונו כעין נחשת, השר התשיעי נחשי"רון, כעין נחשים, השר העשירי דגרגיר"ון גוונו כעין דגים, השר אחד עשר בהמי"רון, גוונו כדמות בהמות, והוא שר מושל על אלף שרים חזקים כהרים ולכל שר מחנהו. השר י"ב נשמי"רון, צורת נשים ומקוקות וכו', ובעלי שימושי השמות אומרים שמו גם כן חתולי"רון, שפעמים נראו כדמות חתולים גדולים ושחורים... (ויקרא אחרי)
צו את בני ישראל וישלחו וגו', מן חומות המקדש ולחוץ יש כיתות רעות לצד שמאל, וראש כל הכיתות רעות שהם סמאל, ואלו כלם בעלי קטטה ואינם בכלל בני חצר המלך, אלא חוץ לג' מחנות המקיפות את המחנה... ועל מי אמר הכתוב שלא יטמאו, וודאי שהוא מדבר על אותם, כלומר על אלו שחוץ לשורה מצפים מתי יכשלו בני אדם בחטא ובטומאה ויקטרגו עליהם למעלה, ויצא הדין שיתן בידיהם של אלו המקטרגים, וזהו סוד הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אכלם, כי מדת א-ל מלמד זכות על בני עולם, שלא יפלו ביד הכפירים הנ"ל. (במדבר נשא)
...כשראה סמא"ל בת פוטיאל ילדה זכר, שמח סמאל שמחה גדולה, ואמר בלבו, כשימות אהרן הרי שיש לי חלק בקדושה. מה עשה הקב"ה, ידע כוונתו של סמא"ל, גזר שהכהנים מבני אהרן שנולדו קודם שנמשח אהרן שלא ישמשו לכהונה, אז חרה לו איך שלא נמצא פנחס לכהונה, שהיה מבת פוטיאל, ונתבטלה עצתו, מה עשה סמא"ל בחרון אפו, הלך ופיתה לנדב ואביהו שיתגאו ושלא יקחו נשים מבנות ישראל, באומרו אליהם כי מי ומי מישראל היה ראוי להתחתן עמהם, שלא היה כמותם בישראל, ובעטיו של נחש נתפתו, ועשו מה שעשו, עד שנענשו ומתו בעטיו של נחש, והקב"ה רצה לנקום מסמאל על ידי פנחס, שהיה בן בתו של בת פוטיאל... (במדבר פנחס, וראה שם עוד)
...אמר מיכאל יתי סמ"אל אפוטרופא דאדום ויטעון עמו קדמי, אתא סמא"ל וטען מלתא דא כדקדמינן, אמר סמא"ל מרי עלמא, אנת הוא דאמרת דתיהוי כנישתא דישראל תחית שולטנא דאדום עד דיהוון זכאין קמך, והן כולהון חייבין עד יומא דין, ביה שעתא אנזיפוהו הקב"ה על דאמר דילטורא על בניו, וערק תלת אלפי מילין... (דברים ואתחנן)
וממה שצריך שתדעהו, מה שבארנו במדרש, וזה שהם זכרו שהנחש נרכב ושהוא היה כשעור גמל, ושרוכבו הוא אשר השיא את חוה, ושהרוכב היה סמאל, ושזה השם הם יאמרוהו סתם על השטן, תמצאם אומרים במקומות רבים, שהשטן רצה להכשיל אברהם אבינו עד שלא יאבה לעקוד את יצחק, וכן רצה להכשיל את יצחק שלא ימשך אחר רצון אביו, וזכרו עוד בענין הזה רצוני לומר בעקדה, אמרו, בא סמאל אצל אברהם אבינו, אמר לו, מה סבא הובדת לבך וגו', הנה כבר התבאר לך שסמאל הוא השטן, וזה השם גם כן לענין כמו ששם הנחש לענין, ואמרו בבואו להשיא את חוה היה סמאל רוכב עליו... (חלק ב פרק ל)
...ומעתה יתגלה לנו מכל זה השעיר המשתלח למי הוא משתלח ומה שמו, ומה ארצו וכל מקומות ממשלתו, כי הם מקומות השממון וחורבן כי הוא שר המדבר וכל המלחמות והמהומות, וכל מכת חרב והרג ואבדן ישתרגו מאצילות כחו, וכל שולפי חרב בעמים ימשכו כח ממנו, והוא המקבל השעיר הזה, כי העזים והשעירים מהבהמות בחלקו, ומהעובדי כוכבים זרעו של עשו שנקרא שעיר, שנאמר (בראשית כ"ז) הן עשו אחי איש שעיר, גם אומתו נקראת שעיר... וכן בחלקו השדים המשטינים והמזיקים הנקראים שעירים, שנאמר (ישעיה י"ג) ושעירים ירקדו שם, ואמרו במדרש שהקב"ה הפילו ולכת שלו מן השמים, והיה אוחז בכנפיו של מיכאל להורידו עמו... וגם כן למטה מן הספירות הוא, והוא מחיצה מפסקת בין הספירות ובין הקרבנות, ואיך יעלה קרבנו לשם המיוחד, והרי הוא באמצע שחל בדרך עומד להשטין מעכב על קרבנו, ולכך אמר שלא יקטרג, כלומר שלא יפסיק בין ה' המיוחד ובין קרבנו, כי כאשר נתן לו זביחה זו כמי שמשליך פרוסה לכלב כדי שלא ינשכנו, אז יעלה קרבנו דרך סלולה לשם המיוחד בלי קטרוג, כיון שאנו מוכנים לו ולכחותיו, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וישוב הקטגור סניגור, אף על פי שהוא נהנה עם כחותיו, אין כוונתו אלא לאדון הכל שצונו בכך, שנתן מתנה לאחד משריו ועבדיו לטובתנו... (ויקרא טז ח, ועיין שם עוד)
ובספר הבהיר, שאלו לו תלמידיו אימא לן עובדא היכא הוה, אמר להו סמאל הרשע קשר עם כל צבאות מעלה על רבו, משום דאמר הקב"ה ורדו בדגת הים, אמר, היאך אוכל להחטיא ולגרשו מלפניו, ירד עם כל חיילותיו ובקש לו בארץ חבר כמותו, ומצא נחש... (בית ישראל)
נחזור לענין סמאל, עושה רושם למטה על ידי האומה שלו המושלת על ישראל מפני חטאינו, ועושה פגם למעלה, כי אחיזתו היא למעלה נאחז בקדושה, כמו שכתבתי בפרשת חיי שרה, בענין פלגשם שם טומאה ופלגשם חסר כתיב, כי הוא פלג שם למטה משתלשל ממנו הטומאה, אבל בשרשו הוא שם, וכן שם סמאל, מחציו ולמטה הוא סם מות, ומצד שרשו חותמו א-ל, זהו סמאל, וכן מלאך מות, מות הוא רע וטומאה, אבל מלאך הוא קודש, ובזה יתבאר בפרק גיד הנשה, רבי שמואל בר נחמני אמר כגוי נדמה לו, רב שמואל בר אחא אמר כתלמיד חכם נדמה לו, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, ושניהם אמת, כי מצד הטומאה המתפשט בעשו נדמה כגוי, הוא עשו הרשע, כי כמו שיעקב חקוק בכסא, כן עשו חקוק בסמאל, ושמותיהן יוכיחו... על כן עתה שרצה להתלבש בלבוש גשמי כדי להאבק עמו, נתלבש במלבושים אלו, אחר כך כשנצח יעקב אבינו אותו, כיסה חלק הרע שבתוכו, ונעשה מלאך טוב, וענה אמן בעל כרחו, וברך את יעקב והודה לו על הברכות, ואז למטה נעשה שלום בין יעקב ועשו למטה. ויש עוד סוד בדבר בענין אהבתם אז הרע נעשה טוב, ויש חלק ברע המתהפך לטוב והקליפה מתקדשת, וזה סוד גרים, ודבר זה רמזו רז"ל בפרק גיד הנשה, ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס, שאתה מתיירא מן השחר, אמר לו מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. פירש רש"י קוביוסטוס גונב נפשות, ודע כי יש בזה סוד נשמות העשוקות ביד סמאל, כדאיתא בזוהר סבא פרשת משפטים... (תורה שבכתב וישלח)
...ושמעתי פשט מאבא מור"י זלה"ה שיש להקשות, איך יוכל סמאל להליץ ולדבר טוב, הלא המלאכים אינם מורכבים כחומר האדם, ומי שממונה על הטוב הוא טוב, ומי שעל הרע הוא רע, ואיך סמאל מדבר טוב. אלא הענין שהטובה היא רעה, והסניגוריא היא קטגוריא, כאלו אומר ראה כי כשישראל רוצים להתנהג בקדושה ובטהרה ולהיותן שלימים ותמימים היכולת בידם, והא ראיה היום הזה שהוא יום הכפורים מתווך ביניהם, והם כמלאכי השרת בכל מילי, ולמה לא יעשו כן דבר יום ביומו... (שם)
נחזור לענין התלבשות השכינה בהשר הוא מעלה גדולה להשר, אבל אחר כך נתהפך לשלוט בו לרע ולהכניע, כמו שכתבתי לעיל, וזהו ענין אשר התעללתי במצרים, פירש רש"י שחקתי, וצריך להבין מהו ענין השחוק. ולפי מה שכתבנו בענין שר מצרים הוא מובן, כי כשהשר ברום מעלתו אז אינו זוכר באחריתו, כי מאיגרא רמא יפול לבירא עמיקתא, והתלבשות שגרם לו המעלה, זה בעצמו יורידו, ויושב בשמים ישחק, הוא ברוך הוא יודע העת והרגע, אשר מכח התלבשות הזה ישפילנו ויכניענו, כמו שכתוב עד מתי מאנת לענות מפני. וענין ההכנעה היא להתהפך מרע לטוב, כענין סמאל שרו של עשו שהודה על הברכות, וזהו סוד מציאת חן בעיני העם, לקיים וינצלו את מצרים, ובסוף אמר פרעה וברכתם גם אותי... (שם פרשת בא)
ראה עוד: סטרא אחרא.
והנה בזמן ההוא הקב"ה יחבר יחד הרע הנדח בדין הגדול, והס"מ והראש של שניהם ייסר אותם בתוקף הגבורה אשר יגיע להם להעביר צורתם, ואז נאמר והיו דראון לכל בשר, והיה יכול לעשות זה כרגע אחד, אך ירצה לעשותו בזמן קצוב אצלו ית"ש, ובאותו זמן נותן בהם כח לקבל פורענותם, והוא ענין כי תולעתם לא תמות וגו', וכאשר תשלים הגבורה להעביר הצורה, אז הנוג"ה שכבר הוא כאור תבלעם, ותשאר לבדה, שהיא טוב מתדבקת בקדושה, והבן היטב... (אדיר במרום דף נו, ועיין שם עוד, וערך קליפת נוגה)
ראה עוד: סטרא אחרא.
שונא - רומז לשר של אדום, הוא ס"מ שטן ומלאך המות, שאין שונא לאדם כיצר הרע, והוא מקור השנאה לרעהו, ומבקש רעתו בדרך אהבה וריעות, ואוהב להחטיאו, כי יש לדעת שעבירה אחת שאדם עושה אינו עושה אלא כשגגה, ובזה מוצא היצר שער להכנס לנפש האדם וקם עליו ומתגבר. (דברים יט יא)