(ראה גם: הסטוריה-בית ראשון, חזקיה, ישעיה)
ובארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם... בעת ההיא קצץ חזקיה את דלתות היכל ה' ואת האמנות אשר צפה חזקיה מלך יהודה ויתנם למלך אשור... ויאמר אליהם רבשקה אמרו נא אל חזקיהו כה אמר המלך הגדול מלך אשור, מה הבטחון הזה אשר בטחת... ועתה התערב נא את אדני את מלך אשור, ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם... עתה המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו, ה' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה... (מלכים ב יח יג והלאה, וראה שם עוד)
וישב רבשקה וימצא את מלך אשור נלחם על לבנה, כי שמע כי נסע מלכיש. וישמע אל תרהקה מלך כוש לאמר, הנה יצא להלחם אתך, וישב וישלח מלאכים אל חזקיהו לאמר. כה תאמרון אל חזקיהו מלך יהודה לאמר, אל ישיאך אלקיך אשר אתה בטח בו לאמר לא תנתן ירושלים ביד מלך אשור. הנה אתה שמעת את אשר עשו מלכי אשור לכל הארצות להחרימם ואתה תנצל... וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר, כה אמר ה' אלקי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור שמעתי... זה הדבר אשר דבר ה' עליו, בזה לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלים. את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל... ושבת וצאתך ובאך ידעתי, ואת התרגזך אלי. יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני, ושמתי חחי באפיך ומתגי בשפתיך והשיבותיך בדרך אשר באת בה... ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף, וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים. ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה. ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט, וימלך אסר חדן בנו תחתיו. (שם יט ח והלאה)
הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי. בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו, לשלל שלל ולבז בז ולשומו מרמס כחמר חוצות. והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשב, כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט. כי יאמר הלא שרי יחדו מלכים. הלא ככרכמיש כלנו, אם לא כארפד חמת אם לא כדמשק שומרון... והיה כי יבצע אד-ני את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים, אפקד על פי גדל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו... היתפאר הגרזן על החוצב בו, אם יתגדל המשור על מניפו כהניף שבט את מרימיו כהרים מטה לא עץ... לכן ישלח האדון ה' צב-אות במשמניו רזון, ותחת כבודו יקד יקד כיקוד אש. והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה, ובערה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד... ועורר עליו ה' צב-אות שוט כמכת מדין בצור עורב ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים. והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך, וחובל עול מפני שמן... (ישעיה י ה והלאה)
ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם. וישלח מלך אשור את רבשקה מלכיש ירושלימה אל המלך חזקיהו בחיל כבד, ויעמד בתעלת הברכה העליונה במסלת שדה כובס... (שם לו א, וראה שם עוד)
ויאמר אליהם ישעיהו כה תאמרון אל אדוניכם, כה אמר ה' אל תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך אשור אותי. הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב אל ארצו והפלתיו בחרב בארצו... ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראהו ויעל בית ה', ויפרשהו חזקיהו לפני ה'. ויתפלל חזקיהו אל ה' לאמר... (שם לז ו, וראה שם עוד)
אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצרות ויאמר לבקעם אליו... ויתן שרי מלחמות על העם ויקבצם אליו אל רחוב שער העיר וידבר על לבבם לאמר. חזקו ואמצו אל תיראו ואל תחתו מפני מלך אשור ומלפני כל ההמון אשר עמו, כי עמנו רב מעמו. עמו זרוע בשר ועמנו ה' אלקינו לעזרנו ולהלחם מלחמותינו, ויסמכו העם על דברי יחזקיהו מלך יהודה. אחר זה שלח סנחריב מלך אשור עבדיו ירושלימה והוא על לכיש וכל ממשלתו עמו, על יחזקיהו מלך יהודה ועל כל יהודה אשר בירושלים לאמר. כה אמר סנחריב מלך אשור, על מה אתם בטחים ויושבים במצור בירושלים. הלא יחזקיהו מסית אתכם לתת אתכם למות ברעב ובצמא לאמר, ה' אלקינו יצילנו מכף מלך אשור... מי בכל אלהי העמים האלה אשר החרימו אבותי אשר יכול להציל את עמו מידי, כי יוכל אלקיכם להציל אתכם מידי... וספרים כתב לחרף לה' אלקי ישראל ולאמר עליו לאמר, כאלהי גויי הארצות אשר לא הצילו עמם מידי כן לא יציל אלקי יחזקיהו עמו מידי... (דברי הימים ב לב א)
וכן בסנחריב במה שנתגאה בו נפרע ממנו, שנאמר ביד מלאכיך חרפת ה' וגו', ואומר אני קרתי ושתיתי מים וגו' ואומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף, אמרו, הגדול שבהם היה ממונה על מאה ושמונים וחמשה אלף, והקטון שבהם אין פחות משני אלפים, שנאמר ואיך תשיב את פני פחת אחד מעבדי אדוני הקטנים וגו'... (בשלח-שירה פרשה ב)
תנא... מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים, מאן אינן, שמעיה ואבטליון. (גיטין נז ב)
...חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא, כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים, כתב שבנא פתקא שדא בגירא, שבנא וסיעתו השלימו, חזקיה וסיעתו לא השלימו, שנאמר כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר... (סנהדרין כו א)
מאי במשמניו רזון, אמר הקב"ה יבא חזקיהו שיש לו שמונה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות... סנחריב, דכתיב ביה תגלת פלאסר, פלנאסר, שלמנאסר, פול סרגון, אסנפר רבא ויקירא, והאיכא סנחריב שסיחתו ריב, דבר אחר שסח וניחר דברים כלפי מעלה. אמר רבי יוחנן מפני מה זכה אותו רשע לקרותו אסנפר רבא ויקירא, מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל, שנאמר עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם. רב ושמואל חד אמר מלך פקח היה, וחד אמר מלך טפש היה, למאן דאמר מלך פקח היה, אי אמינא להו עדיפא מארעייכו, אמרו קא משקרת, ומאן דאמר מלך טיפש היה, אם כן מאי רבותיה... ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש, אמר רבי יוחנן תחת כבודו ולא כבודו ממש, כי הא דרבי יוחנן קרי ליה למאני מכבדותי. רבי אלעזר אמר תחת כבודו ממש, כשריפת בני אהרן, מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים, אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים. תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה, פרעה שחירף בעצמו, נפרע הקב"ה ממנו בעצמו, סנחריב שחירף על ידי שליח, נפרע הקב"ה ממנו על ידי שליח... סנחריב דכתיב ביד מלאכיך חרפת ה', נפרע הקב"ה ממנו על ידי שליח, דכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו'. רבי חנינא בר פפא רמי, כתיב מרום קיצו וכתיב מלון קיצו, אמר אותו רשע, בתחלה אחריב דירה של מטה, ואחר כך אחריב דירה של מעלה. אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב עתה המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו, ה' אמר אלי עלה אל הארץ הזאת והשחיתה, מאי היא, דשמע לנביא דקאמר יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו...
אחר הדברים האלה והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצורות ויאמר לבקעם אליו, האי רישנא להאי פרדשנא (רש"י: וכי מביאין דורון כזה לאדון כזה), אחרי הדברים והאמת, אמר רבינא לאחר שקפץ הקב"ה ונשבע ואמר, אי אמינא ליה לחזקיה מייתינא ליה לסנחריב ומסרנא ליה בידך, השתא אמר לא הוא בעינא ולא ביעתותיה בעינא, מיד קפץ הקב"ה ונשבע דמייתינא ליה, שנאמר נשבע ה' צב-אות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום, לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו, וסר מעליהם עולו וסבלו מעל שכמו יסור. אמר רבי יוחנן אמר הקב"ה יבא סנחריב וסיעתו ויעשה אבוס לחזקיהו ולסיעתו, והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך, וחובל עול מפני שמן, אמר רבי יצחק נפחא חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו, שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות...
אמר רב הונא עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום, שנאמר בא על עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו, עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה צהלי קולך בת גלים הקשיבה לישה עניה ענתות נדדה מדמנה יושבי הגבים העיזו... הני טובא הווין, צהלי קולך בת גלים נביא הוא דקאמר לה לכנסת ישראל...
עוד היום בנוב לעמוד, אמר רב הונא אותו היום נשתייר מעוונה של נוב. אמרי ליה כלדאי, אי אזלת האידנא יכלת לה, ואי לא לא יכלת לה. אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומא סגא בחד יומא, כי מטו לירושלים שדי ליה ביסתרקי עד דסליק ויתיב מעילוי שורה, עד דחזיוה לכולה ירושלים, כי חיזייה איזוטר בעיניה, אמר, הלא דא היא קרתא דירושלים דעלה ארגישית כל משיריתי ועלה כבשית כל מדינתא הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי. עלה וקם ומניד ברישיה, מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלים, אמרי נישדי ביה ידא האידנא, אמר להו מתמהיתו, למחר אייתי לי כל חד וחד מינייכו גולמו הרג, (חתיכה של החומה, רש"י), מיד ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף, וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים. (שם צד א)
אמר רב יהודה אמר רב, בא עליהם סנחריב הרשע בארבעים וחמשה אלף איש בני מלכים יושבים בקרונות של זהב, ועמהן שגלונות וזונות, ובשמונים אלף גבורים לבושי שריון קליפה, ובששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו, והשאר פרשים, וכן באו על אברהם, וכן עתידין לבא עם גוג ומגוג. במתניתא תנא, אורך מחנהו ארבע מאות פרסי, רחב צואר סוסיו ארבעים פרסי, סך מחנהו מאתים וששים ריבוא אלפים חסר חד... תנא, ראשונים עברו בשחי, שנאמר וחלף ביהודה שטף ועבר, אמצעיים עברו בקומה, שנאמר עד צואר יגיע, אחרונים העלו עפר ברגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות, עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו, שנאמר אני קרתי ושתיתי מים וגו'. והכתיב ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, אמר רבי אבהו הללו ראשי גייסות הן. אמר רב אשי דיקא נמי, דכתיב במשמניו רזון, בשמינים דאית בהו, אמר רבינא דיקא נמי דכתיב וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה וגו', ויבא בית אלהיו ומציאי מעיו שם הפילוהו בחרב, שמע מינה.
במה הכם, רבי אליעזר אומר ביד הכם, שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה, היד שעתידה ליפרע מסנחריב, רבי יהושע אומר באצבע הכם, שנאמר ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלקים היא, היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, אמר הקב"ה לגבריאל מגלך נטושה, אמר לפניו רבונו של עולם נטושה ועומדת מששת ימי בראשית, שנאמר מפני חרבות נדדו וגו'. רבי שמעון בן יוחי אומר, אותו הפרק זמן בישול פירות היה, אמר לו הקב"ה לגבריאל, כשאתה יוצא לבשל פירות הזקק להם, שנאמר מידי עברו יקח אתכם, כי בבקר בבקר יעבור ביום ובלילה, והיה רק זועה הבין שמועה וגו'. ויש אומרים בחוטמן נשף בהן ומתו, שנאמר וגם נשף בהם ויבשו, רבי ירמיה בר אבא אמר כפיים ספק להם ומתו, שנאמר וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי, רבי יצחק נפחא אמר אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו, שנאמר מרוממתך נפצו גוים. וכמה נשתייר מהם, רב אמר עשרה, שנאמר ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם, כמה נער יכול לכתוב, עשרה, ושמואל אמר תשעה, שנאמר ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעיפיה, רבי יהושע בן לוי אמר ארבעה עשר, שנאמר שנים שלשה ארבעה וחמשה, רבי יוחנן אמר חמשה, סנחריב ושני בניו נבוכדנצר ונבוזראדן... (ראה לקמן מדרש רבה, איכה)
אמר רבי אבהו, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, דכתיב ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה. אתא קודשא בריך הוא ואדמי ליה כגברא סבא, אמר ליה כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב דאייתיתינהו לבנייהו וקטליתינהו מאי אמרת להו, אמר להו ההוא גברא בההוא פחדא נמי יתיב, אמר ליה היכי נעביד, אמר ליה זיל שני נפשך, במאי אישני, אמר ליה זיל אייתי לי מספרא ואיגזייך אנא, מהיכא אייתי, אמר ליה עול לההוא ביתא ואייתי. אזל אשכחינהו, אתו מלאכי שרת ואידמו ליה כגברי, והוו קא טחני קשייתא, אמר להו הבו לי מספרא, אמרו ליה טחון חד גריוא דקשייתא וניתן לך, טחן חד גריוא דקשייתא ויהבו ליה מספרתא, עד דאתא איחשך, אמר ליה זיל אייתי נורא, אזל ואייתי נורא, בהדי דקא נפח ליה אתלי ביה נורא בדיקניה, אזל גזייה לרישיה ודיקניה, אמרו היינו דכתיב וגם את הזקן תספה...
אזל אשכח דפא מתיבותא דנח, אמר היינו אלקא רבא דשיזביה לנח מטופנא, אמר אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקרב להו לתרין בנוהי קמך, שמעו בנוהי וקטלוהו, היינו דכתיב ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב וגו'... (שם צה ב)
...לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו', אמר להם הקב"ה לישראל, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני... אבל עובדי כוכבים אינן כן... נתתי גדולה לסנחריב, אמר מי בכל אלהי הארצות וגו'... (חולין פט א)
...אמר לו רבי יהושע וכי עמונים ומואבים במקומן הן, כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר (ישעיה י') ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שוסתי ואוריד כביר יושבים... (ידים ד ד)
ובוזי יקלו (שמואל א' ב'), זה סנחריב שנהג בזיון לפני מי שאמר והיה העולם, לפיכך ביזהו הקב"ה, שנאמר (ישעיה ל"ו) ביד עבדיך חרפת אד-ני ותאמר ברוב כרבי אני עליתי מרום הרי ירכתי לבנון וגו', לפיכך פרע הקב"ה ממנו על ידי מלאך וגילח ראשו וזקנו, וחזר בבושת פנים אל ארצו. (כז ב)
...וכן סנחריב נתגאה ונעשה שחץ בעולם, שנאמר (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף איש, לכך כתיב את כל גבוה יראה שהקב"ה מראה שחץ של גיותנין לכל הבריות. (שמות ח ג)
אמר דוד אזכרה נגינתי בלילה, אמרה כנסת ישראל נזכרת אני את השברים שהיית שובר את המלכיות בעבורי בלילה... בא עלינו סנחריב שברת אותו בלילה, שנאמר (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. אמר רבי נחמיה בא וראה אהבתו של הקב"ה על ישראל, שהרי מלאכי השרת שהן גבורי כח עושי דברו עשאן הקב"ה שומרים לישראל, ומי הם מיכאל וגבריאל, שנאמר (ישעיה ס"ב) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים, וכיון שבא סנחריב, מיכאל יצא והכה בהם... וכן מיכאל עשה לו מה שאמר לו, שנאמר (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה', תנא וכולן פולמרכון ודוכסין היו שותין יין, והניחו קנקניהם מושלכים, אמר הקב"ה לסנחריב אתה עשית שלך, שנאמר ביד מלאכיך חרפת (שם), אף אני ביד מלאכי, מה עשה לו, (ישעיה י') ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש, ומהו ותחת כבודו ששרף גופן מבפנים והניח בגדיהם מבחוץ, שכבודו של אדם בגדו, ולמה הניח בגדיהם, אלא שהיו בניו של שם, שנאמר (בראשית י') בני שם עילם ואשור, אמר הקב"ה חייב אני לשם אביהם, שנטלו הוא ויפת בגדיהם וכסו ערות אביהם, שנאמר (שם ט') ויקח שם ויפת את השמלה, לכך אמר הקב"ה למיכאל הנח בגדיהן ושרוף נשמתן. מה כתיב שם (מלכים ב' י"ט) וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"א) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, והיו ישראל וחזקיה יושבין ואומרין את הלל שהיה ליל פסח, והיו מתייראים לומר עכשיו ירושלים מתכבשת בידו, כיון שהשכימו בבקר לעמוד ולקרות קריאת שמע ולהתפלל, מצאו אויביהם פגרים מתים... (שם יח ה)
אמר רבי לוי נימוס קלוסים הוא, שכל המתגאה אינו נידון אלא באש, שנאמר היא העולה על מוקדה... סנחריב שנתגאה ואמר מי בכל אלהי הארצות וגו', לא נידון אלא באש, ותחת כבודו יקד יקוד וגו'... (ויקרא ז ו)
...דבר אחר איום ונורא הוא, זה סנחריב, דכתיב מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי. ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו, (מלכים ב' י"ט) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב. (שם יח ב)
אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, כתיב יודע צדיק נפש בהמתו (משלי י"ב), זה הקב"ה שכתוב בתורתו לא תקח האם על הבנים, ורחמי רשעים אכזרי זה סנחריב, שכתוב בו (הושע י') אם על בנים רוטשה. (שם כז יא)
...ויך במחנה אשור וגו', כולם מלכים קושרי כתרים בראשיהם... (שם ט ל)
...עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אני עושה, שנאמר (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. כמה נשתייר מהם, רב אמר עשרה, שנאמר (ישעיה י') נער יכתבם, שכן דרכו של נער להיות כותב יו"ד, רבי אלעזר אומר ששה, שכן דרכו של נער להיות שורט שריטה, רבי יהושע בן לוי אומר ה', שנאמר (שם י"ז) שנים שלשה גרגרים בראש אמיר, רבי יהודה ורבי סימון אמרו ט', הדא הוא דכתיב (שם) ארבעה חמשה בסעיפיה פוריה, רבי תנחום בן חנילאי אמר י"ד, הדא הוא דכתיב שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעיפיה פוריה. בין כדברי אלו ובין כדברי אלו הכל מודים שנבוכדנצר היה אחד מהם... (איכה פתיחתא ל)
דבר אחר כי בא החלום ברוב ענין, כל הבלים ויסורין שהביא הקב"ה על סנחריב ברוב ענין רע שהיה בידו, וקול כסיל ברב דברים, שחירף וגידף, שנאמר (ישעיה ל"ו) מי בכל אלהי הארצות האלה וגו'... (קהלת ה א)
דבר אחר טובה חכמה, זו חכמתו של חזקיהו מלך יהודה, מכלי קרב של סנחריב. אמר רבי לוי ג' גליות הגלה סנחריב, פעם ראשונה הגלה שבט ראובן וגד, שניה עשרת השבטים, שלישית בא על יהודה, מיד עמד חזקיה וזיינם כלי זיין מבפנים והלבישם לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלשה דברים לתפלה ולדורון ולמלחמה... וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, זה סנחריב, שנאמר (דברי הימים ב' ל"ב) וישב בבשת פנים וגו' וימלך אסר חדון בנו תחתיו. (שם ט כז)
אמר רבי יודן עד שחזקיהו וסיעתו אוכלין פסחיהם בירושלים, כבר הקדים הקב"ה בלילה ההוא, שנאמר (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. (שיר א נז)
סנחריב עשה לו פלטרין לפני הלבנון במגנין ולמעלה בין שני הרים גבוהים, והיו מעינות יוצאות מן ההרים ותולין פלטרין שלו למעלה, שנאמר (יחזקאל ל"א) הנה אשור ארז בלבנון וגו' מים גדלוהו תהום רממתהו, וכן הוא אומר (שם) וייף בגדלו באורך דליותיו, כי היה שרשו אל מים רבים וכן הוא אומר אני קרתי ושתיתי מים (ישעיה ל"ז), ומה היה סופו, (יחזקאל ל"א) כה אמר ה' ביום רדתו שאולה וגו'. (בראשית ז)
...ובעת שיעשו תשובה, מיד ירחם, ויקצוף הקב"ה על ישראל, כמו שעשה בימי סנחריב, כשבא רבשקה לחרף אלקים חיים, אמר אמרתי אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמה עתה על מי בטחת כי מרדת בי (מלכים ב' י"ח)... ויתפלל חזקיהו לפני ה' ויאמר ה' אלקי ישראל יושב הכרובים... וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר כה אמר ה' אלקי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור שמעתי... ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף... ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה (שם). אמר לחכמים למה אהבתו של הקב"ה עם ישראל יותר מכל אומות העולם, אמרו לו, אבא זקן היה להם, ושמו אברהם, ובא לשחוט בנו להעלותו עולה, אמר להם שחטו, אמרו לו לאו, אמר להן הוא על שהיה רצונו לשוחטו היה אהבה בינו לבין אלקיו, אמר אני אשחוט את בני ואעלהו לו לעולה, וכן עשה, שנאמר (מלכים ב' ג') ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה, אמר הקב"ה מה אומות העולם שלא נתתי להם חקים ומשפטים הם עושים לשמי, שנאמר (מלאכי א') ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וגו', מיד ויהי קצף גדול על ישראל... (ויקרא ח)
דבר אחר, איום ונורא זה סנחריב מלך אשור שכתוב בו (מלכים ב' י"ט) ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור, וכן הוא אומר (שם י"ח) מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי, וכן הוא אומר (ישעיה ח') והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו א-ל, אחד מששים אוכלסין היה מספק את ישראל, שנאמר והיה מוטות כנפיו המוטה הזו של תרנגול אחד מן ששים בכנפיו, כיון שבא להכנס לירושלים אמר לאוכלוסיו שכבו הלילה, ובבקר אנו משליכים לתוכה את הטבעות שלנו ונסקול אותם בהם, הוי אומר איום ונורא הוא, ממנו משפטו ושאתו יצא אלו בניו, שכשעלה לירושלים להחריב אותה ולא עלתה בידו, שנאמר (מלכים ב' י"ט) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו', וכתיב וישב בבושת פנים לארצו, ויבא בית אלהיו וגו'. (תזריע ח)
...וכך אתה מוצא, כשחטאו ישראל בקש הקב"ה להגלותן בבת אחת קודם האומות, אלא אמר, אם אני מגלה את ישראל תחלה, עכשיו נעשין חרפה וקלון לכל האומות, מה עשה, הביא סנחריב הרשע על כל האומות והגלה אותן, שנאמר (ישעיה י') ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכתיב (שם) ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שוסיתי, וישראל רואין שהגליתי את האומות שביניהם ויעשו תשובה, ויראו דין שלימה שאני עושה באומות העולם ויראו משפטי, אולי יעשו תשובה, שנאמר (צפניה ג') הכרתי גוים נשמו פנותם, וכתיב בתריה אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר. כיון שלא עשו תשובה, מיד גלו. (מצורע ד)
ברוך המקום ברוך הוא, שנפרע מן שונאי ישראל, כשם שהיה בדעתו של סנחריב לעקור את ישראל מן העולם, כך היה בדעתו של הקב"ה לעקור את סנחריב ואת מחנהו מן העולם, שנאמר (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו', למה נדמה העולם בידו של סנחריב, לאדם שמצא קן של ביצים ואפרוחים, וכולן באו לידו, שנאמר (ישעיה י') ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסוף ביצים עזובות כל הארץ אני אספתי וגו', ואין בריה יכולה להשיב פניו של סנחריב. וכמה היתה מחנהו של סנחריב, כך אמרו חכמים מחנהו מאתים וששים רבוא אלף וחמשת אלפים חסר חד, הראשונים עברו בשחיה, והשניים עברו בקומה, והאמצעים עברו עד מתנים, האחרונים בקשו ולא מצאו, שנאמר (ישעיה ל"ז) את מי חרפת וגדפת וגו' אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור, ולמה אמר הכתוב מאה ושמונים וחמשה אלף אלו שרים ונגידים וגבורים שהיו עמו, ואין צריך הכתוב לומר לכל החיילות שלו וכולן מתו בלילה אחת, ובשעה אחת וברגע אחת, ולא נשתיירו מהן אלא חמשה בני אדם, סנחריב ושני בניו, ונבוכדנצר ונבוזראדן, ומתוך אלו החמשה נהרג סנחריב אחר כך, שנאמר ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב, ועליו הוא אומר (תהלים ל"ז) ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו וגו'. (פרק ז)
סנחריב לא נעקר מן העולם אלא מתוך שמונה דברים, שנאמר (מלכים ב' י"ח) מי בכל אלהי הארצות וגו' כי יציל את ירושלים מידי, ומתוך שמונה דברים נעקר מן העולם. (פרק טו)
...ולא גלגל הקב"ה והביא סנחריב לעולם אלא בשכרו של אשור, שהיה איש כשר, ובו היה עצתו של אברהם אבינו. (פרק כ)
דבר אחר עושה גדולות עד אין חקר בשעת מלחמת סיסרא, ונפלאות עד אין מספר במלחמת סנחריב. (אל"ף)
בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב וגו', ח' שנים שהה בין גלות ראשונה לשניה, ועוד ח' שנים שהה מגלות שניה לשלישית, ושהה עוד ח' שנים ועלה על מלך חזקיהו, לקיים מה שנאמר כעת הראשון הקל ארצה זבולון וגו'. אמר רבי יוסי טעות גדולה טעה סנחריב, שנאמר אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב, אותה שעה שלח תרתן לאשדוד ושטף עמונים ומואבים והערביים שהיו מסייעין אותם כשצר על שומרון שלש שנים, לקיים מה שנאמר שלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב, באותה שעה וישלח מלך אשור את וגו' רבשקה וגו' הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו, ומה היא השמועה ששמע, מה שנאמר וישמע אל תרהקה מלך כוש, שטף שבנא הסופר וכל סיעתו, והוליכם בזיקים והלך לו לכוש. נטל חמדת כל האוצרות ובא לו לירושלים, לקיים מה שנאמר יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה, יגיע מצרים זה פרעה מלך מצרים, וסחר כוש זה תרהקה מלך כוש, וסבאים אנשי מדה, אלו חיילות שלהם, עליך יעבורו זה ירושלים, ולך יהיו מושלמים לך, אחריך ילכו זה חזקיהו, בזיקים יעבורו זה כרומנקיא, אליך ישתחוו ואליך יתפללו שהם מתנים שבחו של הקב"ה, ואומרים אך בך א-ל ואין עוד אפס אלהים.
בו ביום נסע סנחריב עשר מסעות, בא על עית וגו' ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו', כלם מלכים קושרי כתרים בראשיהם, לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו שלשה ימים, רבי יוסי אומר יום שלישי של חזקיהו הוא יום מפלתו של סנחריב, ועמדה לו השמש כדרך שעמדה לו לאחז... אחר מפלתו של סנחריב עמד חזקיהו ופטר את האוכלוסין שבא עמו בקולרין, וקבלו עליהם עול מלכות שמים, שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען, הלכו ובנו במה והקריבו קרבן לשם שמים, לקיים מה שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח וגו'... (מלכים ב יח, רלו)
עתה המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו, ה' אמר אלי עלה, אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב יען כי מאס העם הזה את מי השילוח, אמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר, חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד דמדברין להון כמי שלוח דמנגדין בנייח ואתרצו ברצין ובן רמליהו, לכן הנה ה' מעלה עליכם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וחלף ביהודה שטף ועבר, וכי מאחר דברשות עבד מאי טעמא איענוש, נביא כי אתנבי אעשרת השבטים אתנבי, ואיהו יהיב דעתיה אכולה ארעא דישראל. בא נביא אומר לו, כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון, מאי לא מועף, אמר רבי אלעא בר ברכיה אין נמסר עיף בתורה ביד המציק לו. כעת הראשון הקל ארצה, לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה, אלא כאחרונים שקבלו עליהם עול תורה, ראויים הללו לעשות להם נס כנס דורכי הים וכעוברי הירדן, אם חוזר בו מוטב ואם לאו אני עושה אותו גלילה בגוים.
סנחריב, אמר רבי יוחנן יבא חזקיהו בעל שמונה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות... (שם שם רלז, וראה לעיל תלמוד בבלי סנהדרין צד)
רבי שמעון בן יוחאי אומר שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות,- משל למה הדבר דומה, לאדם שהלך לישא אשה, אמר לה אביך מלך ואני מלך, אביך עשיר ואני עשיר... אין זה פתוי, אלא כיצד יאמר לה, אביך הדיוט ואני מלך... והלא דברים קל וחומר, אם מי שבא לספר בשבח ארצו ולא ספר בגנות ארץ ישראל כך, קל וחומר למספר בשבחה. (שם שם רלח)
ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, במה הכם, רבי אליעזר אומר ביד הכם, שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה היא היד שעתידה ליפרע מסנחריב הרשע, רבי יהושע אומר באצבע הכם, שנאמר ויאמרו החרטומים אל פערעה אצבע אלקים היא, היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב הרשע. רבי אלעשר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, אמר לו הקב"ה לגבריאל כלום מגלך נטושה, אמר לפניו, רבונו של עולם כבר היא נטושה ועומדת מששת ימי בראשית, שנאמר מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה. אמר רבי שמעון בן יוחאי, אותו הזמן זמן בשול פירות היה, אמר לו הקבה לגבריאל כשאתה יוצא לבשל את הפירות הזקק להם, שנאמר מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבור בים ובלילה... ויש מפרשים בחוטמו נשף להם ומתו, שנאמר וגם נשף בהם וייבשו. רבי ירמיה בר אבא אמר כפים ספק להם, שנאמר וגם אנכי אכה כפי אל כפי. רבי יצחק אמר אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי החיות ומתו, שנאמר מקול המון נדדו עמים מרוממותיך נפצו גוים... (שם פרק יט, רמא)
אין קדוש כה' - על סנחריב מלך אשור התנבאה, שיפול לפני ירושלים וכל העמים יודו כי אין בלתך. (שמואל א ב ב)
אוי מי יחיה משומו א-ל - מי יכול להחיות את עצמו משומו את אלה שלא ישים עליו הגוזר את אלה, שיעמוד סנחריב ובלבל את כל האומות... (במדבר כד כג)
המבלעדי ה' - שלא ברשותו באתי, כבר בימי אחז התנבא ישעיה יביא ה' עליך את מלך אשור (ישעיה ז' י"ז). והשחיתה - זאת הוסיף מעצמו. (מלכים ב יח כה)
וזה לך האות - לחזקיה, שפחד שימותו אחר כך ברעב, שסנחריב החריב את הארץ. (שם יט כט)
בלילה ההוא - כשבא מכוש לנוב הסמוכה לירושלים, קפ"ה אלף - כולם ראשי גייסות. (שם שם לה)
והוא - סנחריב, לא כן ידמה - שהגזרה מאתי ואני שולחו, לא כן יחשוב - ששלחתיו רק לשלול ולבוז, כי בלבבו להשמיד הכל. (ישעיה י ז)
כי יבצע - לא יהיה כאשר דימה מלך אשור, אלא כשיגמור ה' נקמתו בישראל ובקצה ערי יהודה, והשאר ישובו יודיע למלך אשור, כי לא בכחו גבר, פרי גודל - שהפרה גודל לבו להתהלל בכחו על שקר... (שם שם יב)
כל מעבר - אשור יחוגו בתופים מעבר נצחום בערי יהודה, ובמדרש, תנופת העומר עמד לישראל, כי ליל ט"ז בניסן היה. (שם ל לב)
ויצא - אחר ששב ממלחמת תרהקה עם שלל מצרים וכוש, לקיים מה שנאמר לקמן מ"ה יגיע מצרים וסחר כוש וכו', ואז שלח את תרתן ורב סריס המוזכרים במלכים ב' י"ח, ועל הספרים שהביאו אליו השיבו ישעיה בזה לך דלעיל. (שם לז לו)
קנא - נתנבא בימי מנשה על זרעו של סנחריב, ונוטר נקמה למחריבי ארצו ושהגלו עמו, לר"ש ג' נקימות על ג' גלויות שהגלה סנחריב את ישראל. (נחום א א)
ועבר - חיל אשור הגדול, ולא ימצא אוכל בארץ, ויקלל מלכו. (ישעיה ח כא)
יפקיד כליו - עם קצת המחנה, לבא ציון במהרה. (שם י כח)
וישלח חזקיה - אחר שכבש הערים ושם פניו לעלות לירושלים כבדברי הימים, וכאשר פסק לתת לו מדי שנה בשנה חזר ובא עליו, ואז השלימו אתו שבנא וסיעתו, וחנה על ירושלים והושמד חילו, ונתגיירו כל השבויים ממצרים וכוש שהיו אתו. (מלכים ב יח יג)
מתגי - רוצה לומר אראה לך שאתה ברשותי, ואנהיגך כבהמה וכדג. וזה לך האות - שראית ששלח מלאכים והלך, ונתאמתה נבואה ראשונה, וכן תתאמת זאת, ספים - יתברכו הספיחים... והיה לרז"ל בשנה ד' לשמטה. (שם יט כח )
לכן - בעבור שחשב כי בכחו ובחכמתו הוא עושה, יראה לו ה' שהוא האדון... תחת כבודו - במקום שהיה מתכבד במחנהו הגדול, כיקד אש - תבער בו מגפה. (שם י טז)
...וכן אתה מוצא, כשחטא ישראל ורצה הקב"ה להגלותם, הביא סנחריב על כל האומות, כדי שיראו ויקחו מוסר, כך הקב"ה מראה לאדם ומלקה ביתו תחלה... (ויקרא יד לד)
הנני נותן בו רוח - רוח המושל בו בא ממני, ושמע - ב' בזה שיסור המצור ויביאו מזון לירושלים. ושב - בלשון יחיד, שיאבד חילו, והפלתיו - גזרה ד' על מיתת סנחריב. (מלכים ב יט יז)
ויצא מלאך - לפי שחירף ה', לא רצה שתהיה מפלתו ביד אדם. (שם שם לה)
ינופף ידו - סנחריב בבוז, או יושבי ירושלים וציון לא יברחו כשאר הערים הנ"ל, אלא יניפו ידם נגד סנחריב, שכבר היו מובטחים מהנביא, ובחלק שאמרו לו אצטגניניו רק היום תוכל לכבשה, כי באותו יום נהרגו כהני נוב. (ישעיה י לב)
עלה סנחריב - הוא שלמנאסר, שעלה בשנה ד' לחזקיה על שומרון, ובא כי חזקיה מרד בו אחר מות אחז, ובא בזדון לעשות לירושלים כלשומרון, וחזקיה שלח אליו מס לכישה, ואמרו שבכל זאת בא על ירושלים. ונראה ששב אשורה, וחשב שישלח לו מס כזה כל שנה, ומשלא הוסיף לשלוח עלה עליו. (שם לו א)
ושב - ילך נגד תרהקה מלך כוש, כדי שתוכלו לאסף תבואה מהחוץ, ושב - לבדו אל ארצו אחר המגפה, ושם אפילנו... על לבנה - ועם היותו טרוד במלחמה אישר דברי רבשקה בספר, ומרוב גאוותו לא הזכיר בהם הבטחון על מלך מצרים, ושיוליך אותם אל ארץ טובה, כי לא רצה לדבר טובות אלא להכניעם ולביישם. (שם לז ז וט)
פרק חלק, אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, דכתיב ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה וכו'... המאמר הזה משתוממים עליו בני אדם מאד, אף שאמר כביכול, מכל מקום נשארים במבוכה אם הדברים אלו נאמרו על השי"ת, ואם חפץ לפעול דבר זה ברשע אפשר שיהיה על ידי אחר מי שהוא, ולא שיעשה הוא יתברך בעצמו וכו'...
דע כי במאמר הזה בא לבאר לך כל המכה שהביא השי"ת על סנחריב איך הביא עליו המכה כפי עונשו הראוי לו, עד שמדותיו יתברך אמת. וזה כי הרשע הזה במה שהיה מחרף ומגדף את השי"ת, וראוי היה שיהיה נפרע במדה זאת שיהיה ללעג וקלס ולחרפה כמו שיתבאר, והשני כי סנחריב נשאר מן המכה שהכה המלאך בהם, ודבר זה תמיה גדולה, שהרשע שהוא בעצמו החוטא יהיה נשאר מן החיל הגדול...
דבר זה באו לבאר במאמר הנכבד הזה, ורמזו הכתוב ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה, וביאור ענין זה, שלכך נשאר הרשע כדי שיקבל עוד קודם מיתתו פחיתות ושפלות עד שהיה יותר טוב אליו שיהיה גם כן מת עם אותו חיל, והיתה מיתתו בכבוד, ולא שהיה לחרפה ולבזיון, ואף אחר כל זאת היה נהרג, כי ראוי שיהיה מקבל חרפה ובזיון, שכמו שהיה מחרף אלקים חיים יהיה הוא לחרפה, ולכך נשארו גם כן שני בניו, שעל ידם היה נהרג, ודווקא שני בניו היו ראוים לזה ולא היה נהרג על ידי אחר, כי לא היו מכירין אותו, ויותר מזה הגנות והגנאי הזה שיהיה נהרג על ידי בניו שהוא הביאם לעולם, והם הוציאו אותו מן העולם. וזה עיקר המאמר, והוא פירוש הכתוב והיה ביום ההוא יגלח ה' וגו', רוצה לומר שהיה משנה שם עצמו וכבודו, ויתנכר נגד הבריות, והוא גנאי גדול אליו, לפי שהיה מלך גדול מכובד, עתה יסור כבודו וישנה עצמו מן המלכות. ופירוש ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה וגו' את הראש וגו' וגם את הזקן תספה, ענין זה, כי לא נשאר לו מכל חיילותיו, ואיך לא יהיה ירא אחר כל המעשים אשר עשה. ומה שהיה מתנכר עצמו מן המלכות נקרא גלוח, כי על ידי גלוח דרך האדם להתנכר עצמו ולשנות את עצמו... וזה שאמר וגם את הזקן תספה, קרא ההדור שלו זקן, שהזקן יש בו הדרת פנים יותר, ויוסר ממנו כל הדרתו עד שיהיה שחוק לעיני הכל, כמו האיש הסכל כאשר הוא עושה עצמו שחוק מוסיפין עליו לעג... ולפיכך מה שהוסר הרשע מכבודו נקרא גלוח הראש, ומה שנוטל תפארת מלכותו לגמרי נקרא שנספה הזקן, והדבר שעל ידו היה, והוא כמו הכלי שעל ידי עושיו נקרא זה תער, שהתער הוא לגלוח...
ואמר אזל אשכח דפא מתיבתו של נח, כאשר בא על הרשע הזה שטיפה כזה שנהרגו כלם והוא נשאר, דומה בדבר מה אל נח שנשטף הכל והוא נשאר, אף על גב שהיה השארתו לרע לו, שיהיה נהרג בסוף, מכל מקום היה נשאר, וזה שאמר מצא דפא חד מתיבותא של נח, כי היה לו יחוס מה אל נח... כי חשב כי נח היה ניצל על ידי כח אחד מן הכוחות שעובדים לו. ומפני כי היו רגילים עובדי עכו"ם כאשר אירע להם הצלה גדולה, בפרט כמו זה שהיה נשאר סנחריב מכל החיל היו מקריבים בניהם לעכו"ם, ולכך היו יראים בניו שכך יעשה, וכך חשב לעשות להם באמת, ולכך הרגו אותו... (באר הגולה באר ד)
שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל, דבר זה ענין חכמה מאד מאד, וזה מצד גדולתו של סנחריב היה קרוב אל צד קדושה, ומפני זה ראוי שיקרא אסנפר רבא ויקירא... ומפני שהיה לסנחריב שמונה שמות, ושם השמיני ויקירא, וזכה לשם הזה מפני שלא היה מספר בגנות הארץ, כי ויקירא הוא השם האחרון, והארץ היא אחרונה אל הכל, לכך זכה לשם האחרון, מפני שלא ספר בגנות הארץ...
י' מסעות נסע אותו רשע, דבר זה בא להגיד על שבא הרשע להחריב ירושלים בכח וביד חזקה, ובשביל זה היה גם כן מדת הדין מתעוררת כנגדו בכח, ואלו מסעות שהיו ראוים להיות בעשרה ימים נסע אותם ביום אחד, וכדאמר לקמן, וזה חדוש, כי אין דרך עם גדול שילך במהירות, וזה בשביל ההתעוררות, שכל כך היה מתעורר הרשע להחריב את ירושלים, ולכך הלך כל כך במהירות... (חידושי אגדות סנהדרין צד)
כמה אלף וכו', חלק אותם אשר באו עמו לשלשה חלקים, האחד שבא בכבוד ובתפארתו כראוי למלך, הב' שבא עליהם באנשים חזקים ובעלי כח, ולפיכך בא בס' אלף גבורים לבושי שריון קליפה, ודבר זה מורה על החוזק שיש להם מצד עצמם, ובס' אלף אחוזי חרב רצים לפניו, כלומר שהיו זריזים למלחמה ויודעים לעשות מלחמה בחרב, וזה שאמר ובס' אלף אחוזי חרב רצים לפניו, כי אלו הם זריזים למלחמה...
ואמר שהוא חסר חד, וזה כי אם לא היה חסר חד היו שלימים לגמרי בסך שלהם, והדבר שהוא שלם לגמרי בלא חסרון רחוק הוא מן ההפסד, ולא רצה השי"ת לתת להם השלימות, כי כאשר יבא לאחרון בו נשלם הכל, ובו תלוי השלימות... (שם צה ב, וראה שם עוד)
במה הכם, נראה כי אף על גב דכתיב ויצא מלאך ה', סבר כי יד ה' היה עם המלאך, ולכך אמר במה הכם. אבל אין הפירוש כי המלאך הכם בידו, דלא מייתי קרא על זה, רק יד ה' עשתה זאת. ומחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע עמוקה מאד, כי לרבי אליעזר באה המכה אליהם ביד החזקה, כדי שיהיו יודעים כח הגדול והנורא שמושל השי"ת על הרשעים, וזהו ביד, כי לשון יד הוא כח, וכדכתיב במצרים וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי ידי על מצרים. ורבי יהושע סבר כי הכם בזרוע הנטויה ולכך אמר באצבע הכה אותם, כי הראה לו כי בנגיעה קטנה שנגע בהם המית אותם, ומה יהיה כל היד, ולשון אצבע מורה על הנגיעה בלבד, וכמו שאמרו בכל מקום... ורוצה לומר כי לא בא עליהם בכחו הגדול והמית אותם, ובמצרים היו שניהם, כי כאשר היו במצרים היו המכות באים באצבע, להודיע כי אין צריך להכות אותם בכח גדול, רק באצבע, ומכל מקום לא היו אומרים הכל שכחו של השי"ת גדול בעצמו, ואם מקבלים הכאה בדבר קלות הוא מצד חסרון המקבל, שהמקבל אינו כלום, ומכל מקום לא נודע בזה כחו הגדול של השי"ת... (שם)
וביאור ענין זה שלכך נשאר הרשע כדי שיקבל עוד קודם מיתתו פחיתות ושפלות עד שהיה יותר טוב אליו שיהיה גם כן מת עם אותו חיל, והיה מיתתו בכבוד עד שהיה לחרפה ולבזיון, ואף אחר כל זאת היה נהרג, כי ראוי שיהיה מקבל חרפה ובזיון, כמו שהיה מחרף לאלקים חיים יהיה הוא לחרפה, ולכך נשארו גם כן שני בניו, שעל ידם היה נהרג...
וזה שאמרו כי אדמה ליה הקב"ה כגברא סבא וכו', ופירושו כי היה סבור כי העצה הזאת שיהיה משנה את כבודו והפעל של השנוי הוא עצה אנושית, וזה נקרא גברא סבא, שהעצה היא בישישים ובזקנים, והפעל הוא פועל אנושי. ואין הדבר הזה כך, רק העצה מן השי"ת, וזה שאמר כי אדמי ליה הקב"ה כגברא סבא, ואמר תא ואגזייך, כבר אמרנו שכל כוונת הכתוב שהיה מתנכר בזריזות יתירה... ומה שצריך להשתדל אחר הסבה זה נקרא שהביא התספורת שהוא סבה להסרת כבודו מבית אחר, ומה שהיה צריך להשתדל מאד בטורח גדול ובקושי נקרא זה דאדמי ליה מלאכה טחני בקשתי... (שם)
נעמן גר תושב היה וכו', כבר בארנו דבר זה בחבור הנצח, כי כח סנחריב שהיה לו הוא כח עליון, רק שהיה נוטה לצד טומאה, וכמו שהרופא מסיר הרע עד שנשאר הטוב, כך הסיר הקב"ה הרע מן כח סנחריב ונאבד, עד שנשאר הטוב... (שם צו א)
וחלף ביהודה - בא ג' פעמים, בפעם א' לכד ערי יהודה הבצורות, בפעם ב' שלח את רבשקה ושטף והרג את שבנא, ואחר כך הגיע עד ירושלים. רוחב ארצך - רוחב כל המחנה ת"ק פרסה ושל הרוכבים מ' פרסה, והם עיקר המחנה, וכן רוחב ארץ יהודה. (ישעיה ח ח)
על עית - חשב י' מסעות והיינו י' מקומות שעבר שאול, ולא שמר העת שאמר לו שמואל, ומאז נגזר על מלכותו שתפסק, וזו תחלה הגלות. (שם י כח)
בנוב - על ידי הריגת נוב ועל ידי דואג, ועל כולם חטא שהשאיר שאול את עמלק, ובאלו י' מעברות עבר לעקור קרן ישראל, וכנגדן גלו סנהדרין ושכינה י' גלויות. (שם שם לב)
מי הנהר - מלכי אשור שנמשחו על פרת לסימן על מלכות שוטפת ונמרצת. וחלף - בראשונה דבר ארעי, ואחר כך ישטף כל שיפגע, ואחר כך ועבר - בקביעות כפעם בפעם. (ישעיה ח ז וח)
להשמיד בלבבו - נגד מה שה' הגביל שליחותו בג' תנאים, שלא ילך להשמיד כי אם לתקן ולהחזיר בתשובה, ושישלוט רק על ממונם ולא על נפשותיהם, ושירע רק לחטאים ולא לצדיקים, ונגד זאת יחשב להשמיד, להכרית, ולא מעט, כי יאמר - יתגאה ולא ידמה שהוא רק שבט ביד ה'. (שם י ז)
ותמצא כקן - בא על העמים פתאום כשיושבים על עשרם, ולא כמלך אחר הנלחם פעמים רבות, ובינתים הארץ מדלדלת. כהניף - וקל וחומר שלא יתפארו הגרזן והמשור כי הרימו יד מרימם, כמלך אשור, החושב שמכריח כח ה' כרצונו, כהרים מטה - לומר שאינו עץ ויש בו נפש חיונית, כן מלך אשור חשב עצמו לאלוה. (שם שם יד וטו)
וחובל עול - אם צואר השור השמין והעול צר לו, שוברים העול בל ישחית הצואר, כן רבו זכויות חזקיה, ועול אשור קטן נגדו. (שם שם כז)
נמוג פלשת - סנחריב כבש פלשת ג' שנים לפני שנפל ביהודה, וכשבא וראו עשן מצפון נמוגו. ויענה מלכי גוי - ושלחו שלוחים לציון לראות מה יעשה סנחריב שם, ואלה יענו וגו'. (שם יד לא)
וכגלגל - שיש בו גם מתנועת עצמו, כי חוץ ממה שסנחריב יברח מפני ה' ירדף גם מבני עמו ומבניו. (שם יז יב)
כנחל שוטף - בחוץ נראה ה' ככועס על ישראל, ומתעה בזה את סנחריב לבא נגדם, ובאמת רוחו הפנימית רחמים כנחל לכבות האש. (שם ל כח)
וישמע על - שמע מפי עוברים ושבים על תרהקה, ובכל זאת קבל השמועה. אל חזקיה - כי ראה שעתה לא ימרד העם בחזקיה, ורצה שלפחות חזקיה יכנע ויתן מס. (שם לז ט)
על מחלת - פירשנו במזמור י"ד שדוד יסדו על שניצול ממלך אדיר, ובימי חזקיהו שינוהו קצת בנס סנחריב, וזמרוהו על מחלת. אין אלקים - סנחריב חרף ה' על ידי שלוחיו. אין עושה טוב - אפילו טוב נימוסי בחילו. היש משכיל - שהיו בחילו שרים שכבדו את ה', כנבוכדנצר שרץ אחרי שלוחי מרודך בלאדן, אך אין מהם דורש אותו באמת. (תהלים נג ב)
מי יתן - קיוו שאז תהיה הישועה הגדולה, יגל יעקב - י' השבטים. (שם שם ז)
קול רנה - כדפירשנו, שבעת התגבר שיר הפסח בירושלים החל להכות במחנה אשור. (שם קיח טו)