סנפיר

(ראה גם: דג, מאכלות אסורות)

תלמוד בבלי:

ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת, תנו רבנן אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיאן, הרי זה מותר, יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים כגון אקונס... הרי זה מותר. תנן התם, כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת, יש לו קשקשת ויש לו סנפיר דג טהור, יש לו סנפיר ואין לו קשקשת דג טמא... (חולין סו א, וראה שם עוד)

תרגום יונתן:

כל דיליה ציצין למפרח וחרספיתין על מושכיה ואין נתרון ואשתייר חד תחות ליסתיה וחד תחות ציציתיה וחד תחות גונביה יתיה תיכלון. (דברים יד ט)

רמב"ן:

סנפיר וקשקשת - סנפירים אלו השט בהם, קשקשת אלו הקבועים בו, לשון רש"י, וכן הוא בגמרא במסכת חולין. אבל לא תבין מלשונם שהן קבועים בגופם ממש ודבוקים בעור הדג, אבל קראום קבועים שאינן נדין ממנו ולא מזדעזעין בו כסנפיר, והם הקליפין העגולין שגלדם דומה לצפורן, שהם נפשטין מעור הדג ביד או בסכין, אבל כל שהוא קבוע ודבוק בעור הדג ואינו נעדר מן העור כלל, אינו קשקשת, ובעליו אסור, ולכך אמרו בגמרא דקשקשת לבושא הוא... (ויקרא יא י, וראה שם עוד)

רש"ר הירש:

סנפיר - אם נניח שהרי"ש ניתוספה אל השורש הרי שורש המלה הוא סנף, קרוב לזנב, הוראתה נספח... (שם שם ט)