סערה

(ראה גם: סופה, רוח)

זהר חדש:

והנה רוח סערה באה מן הצפון, זה הוא סוד שאמרנו, שהרוח בא לשבר לפני נבוכדנצר הרשע, שהוא ראש (של ארבע) מלכיות, נקרא רוח סערה, משום שהוא מסעיר את הכל. והיינו הסוד שהקב"ה גילה לאליהו, שכתוב, ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים וגו', לא ברוח ה', ודאי, (והיינו רוח סערה). ואחר הרוח רעש, לא ברעש ה', והיינו ענן גדול, שענן ההוא היה מרעיש והולך, שהוא גדול, ואחר הרעש אש לא באש ה', ודאי, והיינו אש מתלקחת. (יתרו שלו)

בא וראה, כשנגלה הקב"ה אל איוב מה כתיב, ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר. רבי יוסי בר חלפתא אמר, השיב לו על מה שאמר, אשר בסערה ישופני, אמר איוב, רבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניו, ונתחלף לך שמי איוב באויב, הדא הוא דכתיב ותחשבני לאויב לך, לפיכך השיבו מן הסערה.

רבנן אמרי, סערה של שטן, שהסעיר גופו של איוב, ומנלן דאיקרי סערה, דכתיב רוח סערה עושה דברו, שאין לו רשות לעשות שום דבר, אלא במאמרו של הקב"ה. רבי בון אומר, כתיב בשי"ן, דכתיב אשר בשערה ישופני, וכתיב בסמך, דכתיב מן הסערה, כתיב הכא אשר בשערה וכתיב התם לשעירים אשר הם זונים אחריהם. והאי דכתיב בשערה, רבי רחומאי אמר, פעם אחת זכר ופעם אחת נקבה, פעם אחת זכר, דכתיב ונשא השעיר עליו וכתיב הן עשו אחי איש שעיר ופעם אחת נקבה, דכתיב וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, וכתיב בסמך דכתיב מן הסערה, מאי טעמא, שמסעיר גופו של אדם... (רות ל, ועיין שם עוד)

מכילתא:

...וכשהכה את איוב לא הכהו אלא בסערה, שנאמר אשר בסערה ישופני והרבה פצעי חנם, כשרפאהו לא רפאהו אלא בסערה, שנאמר ויען ה' את איוב מן הסערה, שענה אותו מן הסערה ורפאהו. (בשלח פרשה ה)

מלבי"ם:

ההבדל בין סער ובין סופה הוא, שסער הוא רוח חזק מאד, הנושב לרוח אחד, וסופה הוא גדול מסער, ומציין רוח היותר חזק הנושב בעיגול מכל צד, ומזה הוא הכפל, תרדפם בסערך, הנושב לרוח אחד ירדפם לברוח, ובסופתך תבהלם, הרוח הנושב בעיגול יחזירם לאחור מנגד פניהם ויבהילם על ידי כן יותר. (הכרמל)