(ראה גם: אדם-חברו-מדות)
אמרו עליו על רבי שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה, והיה עושה דבר להוציא מלבו של רבי יהודה, שהיה רבי יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה, ותרנגולת היתה לו לרבי שמעון בן חלפתא, שניטלה נוצה שלה, והניחה בתנור וטלה עליה במטלית של טרסיים וגידלה כנפיים האחרונים יותר מן הראשונים... מאי עסקן בדברים, אמר רבי משרשיא דכתיב לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, אמר איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא, אזל בתקופת תמוז פרסיה לגלימיה אקינא דשומשמני (נמלים), נפק אתא חד מינייהו, אתנח ביה סימנא, על אמר להו נפל טולא, נפקו ואתו, דלייה לגלימיה (הסיר מעילו) נפל שמשא, נפלו עליה וקטליה, אמר שמע מינה לית להו מלכא, דאי אית להו, הרמנא דמלכא לא ליבעו, (אינם צריכים רשות ממנו)... (חולין נז ב)
...וחכמים מטהרין, מפני שהנשים גרגרניות הן, שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה, לידע מה היא מבשלת. (טהרות ז ט)
אנחנו רואים שהאדם בטבעו אוהב חדשות, כמה תשוקת האדם למהר ולקרא את מכתב העתים בעת בואו לידו, וכמה קשה לו הכבישה לאחר לקרותו לשעה, וכל שכן ליום או יומים, ומה גם בעת שיש חדשות רבות בעולם... וכל שכן בעת שמצפה מאד להשיג ידיעות נחוצות לו הרבה, כמה תקשה לו הכבישה שלא לקרות בהם. והנה ידיעת החדשות המוטבעת באדם הוא להשתוקק להשיג ידיעות חדשות בידיעת אלוקים ותורתו הקדושה, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך (תהלים קי"ט), ולכן האיש אשר אין לו תשוקה לדעת חדשות, באמת חסרון הוא, כי זה מורה שהוא אינו מרגיש, כי המרגיש ירצה לדעת מהמעשה שנעשה בעולם, כי על זה חננו השי"ת דעה בינה והשכל, למצא כמה שיוכל מה שנעשה תחת השמש, ואמרו ז"ל חולין נ"ז על רבי שמעון ב"ח שעסקן בדברים היה... (חלק ב קצו, וראה שם עוד)
יש בלב האדם כח הסקרנות, נברא הכח למען לשאוף לדעת דברי תורה, והוא כח המעורר את העיון. אבל כשמשתמש יצר הרע בכח הסקרנות, שממות וחורבנות הוא עושה באדם, כמה פעמים נשמע בני אדם אומרים נטעום לכל הפחות פעם אחת בחיינו את טעמו של... ועל כן יש לחוש מאד, פן יתור אחר עבודה זרה ועריות, שהסקרנות בהם רבה מאד, (מי שנופל ברשת יצר הרע בספרי מינות כמה תגדל הסקרנות בהם, וכל שכן הנופל ברשת התאוות), ואם חס ושלום סקרנות זו רבה, אי אפשר לנצחה, אלא אחר וראיתם אותו וזכרתם וגם ועשיתם, ודוקא את כל מצוות... (חלק א זכרונות, עמוד קלב)
יש והאדם גדור מפני עבירה, אבל מכל מקום מעונין הוא לדעת אודות מהותו של החטא, והדברים הנוגעים לו מסביב, לא על מנת לעשות חס ושלום, אלא לשם ידיעה בעלמא. כח זה סקרנות שמו, והוא פתח לחטא עצמו. לו היה מתעלה למדרגה קרובה יותר לאמת, היתה סקרנותו מתבטלת ממילא, והיה מכיר, שחוץ מהאמת אין מה לדעת ואין מה לראות, כי כל השאר בטל הוא ודמיון כוזב, ולמה יתענין בהבל ודמיון.
כעין זה באופן דק מן הדק גילו לנו חז"ל בתהליך נסיונו של אדם הראשון, בידעו שישנה מציאות של ידיעת טוב ורע שנאסרה עליו, נכנס במחשבתו צל רעיון ושמץ רצון לדעת אודותיה, לא לשם עבירה חס ושלום, אלא לשם ידיעה בעלמא, ובזה נתרחב הפתח ונתעמק הנסיון עוד יותר... וכאשר החל הנסיון הזה להעיק לו, ראה צורך לעשות סייג שלא לנגוע בעץ, ובמובן פנימי, שלא יבא אפילו בקצה המחשבה לידי מגע בענין החטא... (חלק ב נסיון עץ הדעת, עמוד קמב)