(ראה גם: סריס)
ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה', ובארצכם לא תעשו. (ויקרא כב כד)
תא חזי, מן הקרבן, שלא היו מקריבים לפני מסורס, והוציאו אותו שלא יתקרב לפניו, וצוה ואמר ובארצכם לא תעשו, וכן לדורי דורות (אסור) לסרס בריות שברא הקב"ה בעולם, כי כל סירוס הוא מצד האחר. (משפטים רהע)
...מנין שהנקיבות בסירוס, תלמוד לומר כי משחתם בהם מום בם, רבי יהודה אומר בהם, אין נקיבות בסירוס... (אמור פרק ז, וראה שם עוד)
...לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר, ומי שרי, והתניא מניין לסירוס באדם שהוא אסור, תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו, בכם לא תעשו, דברי רבי חנינא, הני מילי היכא דקא מיכוין, הכא מעצמו הוא, דאמר רבי יוחנן הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו... אלא בסריס, והאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הכל מודים... במסרס אחר מסרס שהוא חייב, שנאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות, אם על כרות חייב על נתוק לא כל שכן, אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב, ואלא בזקן... (שבת קי ב)
שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא, אמר להם ובארצכם לא תעשו, כל שבארצכם לא תעשו. (חגיגה יד ב)
דתנן עשרים וארבעה ראשי אברים שבאדם... ותני עלה, בכולם עבד יוצא בהם לחירות, רבי אומר אף הסירוס... סירוס דמאי, אילימא סירוס דגיד היינו גוייה, אלא לאו סירוס דביצים... כתנאי, ומעוך וכרות וכתות ונתוק וכרות כולן בביצים, דברי רבי יהודה, בביצים ולא בגיד, אלא כולן אף בביצים דברי רבי יהודה, רבי אליעזר בן יעקב אומר כולם בגיד, רבי יוסי אומר מעוך וכתות אף בביצים, נתוק וכרות בגיד אין בביצים לא. (קדושין כה א)
אמר רב פפא בני מערבא סברי לה כרבי חידקא, דאמר בני נח מצווין על הסירוס. (בבא מציעא צ ב)
ודמעיך ודכתישין פחדוי ודשחית ודמרסיס גידוי לא תקרבון לשמא דה' ובארעכון לא תסרסון. (ויקרא כב כד)
ומעוך - בביצים או בגיד, מעוך - ביצין מעוכין ביד, כתות - כתושים יותר ממעוך, נתוק - תלושין ביד עד שנפסקו חוטין שתלוים בהן, אבל נתונים הם תוך הכיס והכיס לא נתלש, וכרות - כרותים בכלי ועודן בכיס, ומעוך - תרגומו ודימריס, זה לשונו בארמית לשון כתישה, וכתות - תרגומו ודירסיס, בקיעות דקות, ובארצכם לא תעשו - דבר זה לסרס שום בהמה וחיה ואפילו טמאה, לכך נאמר בארצכם, לרבות כל אשר בארצכם, שאי אפשר לומר לא נצטוו על הסרוס אלא בארץ, שהרי סרוס חובת הגוף הוא, וכל חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ. (שם)
אסור להפסיד איברי זרע בין באדם בין בבהמה חיה ועוף, אחד טמאים ואחד טהורים, בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ, אף על פי שנאמר ובארצכם לא תעשו, מפי השמועה למדו שדבר זה נוהג בכל מקום, וענין הכתוב לא יעשה זאת בישראל בין בגופן בין בגוף אחרים, וכל המסרס לוקה מן התורה בכל מקום, ואפילו מסרס אחר מסרס לוקה. כיצד, הרי שבא אחד וכרת את הגיד, ובא אחר וכרת את ביצים או נתקן, ובא אחר וכרת חוטי ביצים... ואף על פי שלא סרס האחרון אלא מסורס, בין באדם בין בבהמה חיה ועוף, והמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור.
המשקה עיקרין לאדם או לשאר מינים כדי לסרסו הרי זה אסור, ואין לוקין עליו, ואשה מותרת לשתות עיקרין כדי לסרסה עד שלא תלד. הרי שכפה את האדם ושסה בו כלב או שאר חיות עד שעשאוהו כרות שפכה, או שהושיבו במים או בשלג עד שיטול ממנו איברי תשמיש אינו לוקה, עד שיסרס בידו וראוי להכותו מכת מרדות.
אסור לומר לעכו"ם לסרס בהמה שלנו, ואם לקחה הוא מעצמו וסרס מותר, ואם הערים ישראל בדבר זה קונסין אותו, ומוכרה לישראל אחר, ואפילו לבנו הגדול מותר למוכרה, אבל לבנו הקטן אינו מוכרה לו ולא נותנה לו. (איסורי ביאה טז יא, וראה עוד: פצוע דכא)
ובארצכם לא תעשו - וסמיך ליה ומיד בן נכר, לומר שאסור לסרס אפילו על ידי נכרי. (שם)
שלא נסרס אחד מכל המינין, לא אדם ולא בהמה ולא עוף, שנאמר ובארצכם לא תעשו, אחר שזכר הכתוב ומעוך וכתות ונתוק וכרות, שהוא נאמר על כלי התשמיש, אמר ובארצכם לא תעשו, ובא הפרוש עליו כל שבארצכם לא תעשו, כלומר לא יעשה זאת בישראל, או פרושו מכל מין שבארצכם לא תעשו.
משרשי המצוה, לפי שהשי"ת ברא עולמו בתכלית השלמות, לא חסר ולא יתר בו דבר מכל הראוי להיות בו לשלמותו, והיה מרצונו לברך בעלי חיים להיותם פרים ורבים, וגם צוה הזכרים ממין האדם על זה למען יעמדו, שאם לא כן יהיה המין כלה, ועל כן המפסיד כלי הזרע מראה בנפשו כמי שהוא קץ במעשה הבורא, ורוצה בהשחתת עולמו הטוב.
מדיני המצוה, מה שאמרו ז"ל שאפילו לומר לגוי לסרס בהמה של ישראל אסור, אבל אם לקחה הגוי מעצמו וסרס אותה מותר ללקחה מידו ולאכל אותה, ואם הערים הישראל כגון שאמר דברים בפני הגוי מראים חפצו בכך, קונסין אותו שיוציאנה מתחת ידו וימכרנה לישראל אחר... ומה שאמרו ז"ל שהמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינין פטור, ומה שאמרו שהמשקה כוס של עקרין לאדם או לשאר הבריות כדי לסרסן אסור, אבל אין לוקין על זה, וכן המושיב חברו במים או בשלג עד שיבטל ממנו כח אברי הזרע אינו לוקה, עד שיסרס ביד, אבל ראוי להכותו מכת מרדות, ואשה מותרת לשתות כוס של עקרין שמסרסין אותה שלא תלד, שהנשים אינן מצוות על פריה ורביה... (אמור מצוה רצא)