עבודה זרה

(ראה גם: אליל, אפיקורוס, דור המדבר-פעור, הסטוריה בית ראשון-חטא, ירבעם, כפירה, כשוף, עבודת ה')

 

ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו, הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם... ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם, ויטמן אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם. (בראשית לה ב)

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחוה להם ולא תעבדם, כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא פוקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי. (שמות כ ג)

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. (שם שם כב)

זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. (שם כב יט)

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך. (שם כג יג)

לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם, כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם. (שם שם כד)

כי את מזבחותם תתוצון ואת מצבותם תשברון, ואת אשריו תכרותון. כי לא תשתחוה לאל אחר, כי ה' קנא שמו א-ל קנא הוא. פן תכרות ברית ליושב הארץ, וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו... אלהי מסכה לא תעשה לך. (שם לד יג)

ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם, חקת עולם תהיה זאת להם לדורותם. (ויקרא יז ז)

אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם, אני ה' אלקיכם. (שם יט ד)

לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה, כי אני ה' אלקיכם. (שם כו א)

וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה, אשר דבר ה' אל משה. את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה, מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם. והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה לריח ניחוח לה', ומנחתו ונסכו כמשפט, ושעיר עזים אחד לחטת. (במדבר טו כב)

והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל משכיותם, ואת כל צלמי מסכותם תאבדו ואת כל במותם תשמידו. (שם לג נב)

ונשמרתם מאד לנפשתיכם, כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחרב מתוך האש. פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל, תבנית זכר או נקבה, תבנית כל בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור כנף אשר תעוף בשמים. תבנית כל רמש באדמה, תבנית כל דגה אשר במים מתחת לארץ. ופן תשא עיניך השמימה, וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם, אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים. (דברים ד טו)

השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלקיכם אשר כרת עמכם, ועשיתם לכל פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלקיך. כי ה' אלקיך אש אכלה הוא, א-ל קנא. כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ, והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו... ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון. (שם שם כג)

לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם, כי א-ל קנא ה' אלקיך בקרבך, פן יחרה אף ה' אלקיך בך והשמידך מעל פני האדמה. (שם ו יד)

כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר. כי אם כה תעשו להם מזבחותיהם תתצו ומצבותם תשברו, ואשריהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש. (שם ז ד)

פסילי אלהיהם תשרפון באש, לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך, פן תוקש בו, כי תועבת ה' אלקיך הוא. ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו, שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. (שם שם כה)

והיה אם שכח תשכח את ה' אלקיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם העידותי בכם היום כי אבד תאבדון. (שם ח יט)

אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם, על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון, ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. (שם יב ב)

השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני. לא תעשה כן לה' אלקיך, כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם. (שם שם ל)

כי ימצא בקרבך באחד שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני ה' אלקיך לעבר בריתו. וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי... והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך, את האיש או את האשה, וסקלתם באבנים ומתו... (שם יז ב)

כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך, לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם. לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף... כי תועבת ה' כל עשה אלה, ובגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך. (שם יח ט)

ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש ושם בסתר, וענו כל העם ואמרו אמן. (שם כז טו)

ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם, עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם. פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלקינו ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם, פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה... ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה. ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים. וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם... (שם כט טו)

...ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת מזבחותיהם תתוצון, ולא שמעתם בקולי מה זאת עשיתם. וגם אמרתי לא אגרש אותם מפניכם, והיו לכם לצדים ואלהיהם יהיו לכם למוקש. (שופטים ב ב)

ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים. ויעזבו את ה' אלקי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים וילכו אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיהם וישתחוו להם, ויכעסו את ה'. ויעזבו את ה' ויעבדו לבעל ולעשתרות. (שם שם יא)

והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחוות להם, לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה... (שם שם יט)

ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים, והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תכרות... (שם ו כה)

ויעזבו שם את עצביהם, וישאם דוד ואנשיו. (שמואל ב ה כא)

ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, אם ה' האלקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו, ולא ענו העם אותו דבר. ויאמר אליהו אל העם אני נותרתי נביא לה' לבדי ונביאי הבעל ארבע מאות וחמשים איש... ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו, ויאמר קראו בקול גדול כי אלהים הוא, כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו, אולי ישן הוא ויקץ... (מלכים א יח כא והלאה)

ויפל אחזיה בעד השבכה בעליתו אשר בשמרון ויחל, וישלח מלאכים ויאמר אליהם לכו דרשו בבעל זבוב אלהי עקרון אם אחיה מחלי זה... (מלכים ב א ב)

ויהיו עושים איש גוי אלהיו ויניחו בבית הבמות אשר עשו השומרונים גוי בעריהם אשר הם יושבים שם. ואנשי בבל עשו את סכות בנות, ואנשי כות עשו את נרגל, ואנשי חמת עשו את אשימא. והעוים עשו נבחז ואת תרתק, והספרוים שורפים את בניהם באש לאדרמלך וענמלך אלהי ספרים... (שם יז כט)

והאלילים כליל יחלוף... ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים. (ישעיה ב יח)

הפסל נסך חרש וצרף בזהב ירקענו, ורתקות כסף צורף. המסכן תרומה עץ לא ירקב יבחר חרש חכם יבקש לו להכין פסל לא ימוט. (שם מ יט)

יצרי פסל כלם תהו וחמודיהם בל יועילו ועדיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו. מי יצר אל ופסל נסך לבלתי הועיל... חרש ברזל מעצד ופעל בפחם ובמקבות יצרהו ויפעלהו בזרע כחו גם רעב ואין כח לא שתה מים ויעף. חרש עצים נטה קו, יתארהו בשרד יעשהו במקצעות ובמחוגה יתארהו ויעשהו כתבנית איש כתפארת אדם לשבת בית. לכרת לו ארזים ויקח תרזה ואלון ויאמץ לו בעצי יער נטע אורן וגשם יגדל. והיה לאדם לבער ויקח מהם ויחם אף ישיק ואפה לחם, אף יפעל אל וישתחו עשהו פסל ויסגד למו. חציו שרף במו אש, על חציו בשר יאכל יצלה צלי וישבע, אף יחם ויאמר האח, חמותי ראיתי אור. ושאריתו לאל עשה לפסלו יסגד לו וישתחו ויתפלל אליו, ויאמר הצילני כי אלי אתה. לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבתם. ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה לאמר, חציו שרפתי במו אש ואף אפיתי על גחליו לחם אצלה בשר ואכל, ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד. רועה אפר לב הותל הטהו ולא יציל את נפשו ולא יאמר הלוא שקר בימיני. (שם מד ט)

כרע בל קרס נבו, היו עצביהם לחיה ולבהמה, נשואותיכם עמוסות משא לעיפה. קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא, ונפשם בשבי הלכה. (שם מו א)

הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישקולו, ישכרו צורף ויעשהו אל יסגדו אף ישתחוו. ישאהו על כתף יסבלוהו ויניחוהו תחתיו ויעמד ממקומו לא ימיש, אף יצעק אליו ולא יענה, מצרתו לא יושיענו. (שם שם ו)

ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלוא יועיל. (ירמיה ב יא)

כי חקות הגוים הבל הוא, כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצד. בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק. כתמר מקשה המה ולא ידברו, נשוא ינשוא כי לא יצעדו, אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטיב אין אותם... (שם י ג, וראה שם עוד)

כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם, ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו. ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו. וכי אנחנו מקטרים למלכת השמים ולהסך לה נסכים המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעציבה והסך לה נסכים... (שם מד יז)

נבער כל אדם מדעת, הביש כל צרף מפסל, כי שקר נסכו ולא רוח בם. הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו. (שם נא יז)

...ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב סביב. ושבעים איש מזקני בית ישראל ויאזניהו בן שפן עמד בתוכם עומדים לפניהם, ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן הקטורת עולה... ויבא אותי אל פתח שער בית ה' אשר על הצפונה, והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז... ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית, והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש, אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש... (יחזקאל ח ה, וראה שם עוד)

עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם. פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו. אזנים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון. ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו לא יהגו בגרונם. כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם. (תהלים קטו ד)

והוא הקטיר בגיא בן הנם ויבער את בניו באש כתועבות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל. ויזבח ויקטר בבמות ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. (דברי הימים ב כח ג)

זהר:

בא וראה, כל אלו העובדים לחמה נקראים בכל מקום עובדי הבעל, וכל אלו העובדים ללבנה נקראים עובדי אשרה, ועל כן כתוב לבעל ולאשרה, אשר בעל הוא חמה שהוא הזכר, ואשרה היא לבנה שהוא הנוקבא, ונקראת אשרה על שם בעלה שנקרא אשר. אם כן למה ניטל מהנוקבא שם זה, (כי לא מצינו שהנוקבא דקדושה תהיה נקראת אשרה, ואומר) אלא שהיא נקראת אשרה על שם הכתוב באשרי כי אשרוני בנות, (היינו על שם שאחרים מאשרים ומשבחים אותה, כי עליה נאמר יפה נוף משוש כל הארץ וגו'), דלא אשרו אותה שאר האומות והעמידו אשרה אחרת של עבודה זרה תחתיה). ולא עוד אלא דכתיב כל מכבדיה הזילוה, ובשביל זה ניטל ממנה שם הזה, כי אינם עוד מאשרים אותה. וכדי שלא יתחזקו שאר האומות העובדים עכו"ם קוראים אותה מזבח, שהוא נעשה מאדמה, (פירוש מזבח, הוא השם הניתן לה תחת השם אשרה שהוא נעשה מאדמה, שהוא סוד הבינה הנקראת אדמה, מלשון ארץ אדום הרומז על בינה, כנודע, ועל ידי המיתוק הזה דבינה מקבלת מוחין דפב"פ, המבטל את הכחות של האומות עובדי עבודה זרה), דכתיב מזבח אדמה וגו', בשביל זה נאמר גם כן באדם הראשון וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, (אשר עפר הוא שם המלכות, האדמה סוד בינה כנ"ל, ועל ידי המיתוק של עפר באדמה זכה לקבל המוחין דנשמת חיים כמו שכתוב לפנינו). (בראשית ב ריא)

ומצאתי בספר כל אלו המעשים והעבודות של כוכבים ומזלות והדברים שצריכים לעבודתם ואיך צריך הרצון לכוון בהם, כדי להמשיך אותם אצלם. (וירא פג)

רבי יהודה ורבי חזקיה היו הולכים בדרך, אמר רבי חזקיה לרבי יהודה, מהו שכתוב ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו וגו', למדנו שהשקוץ של בני עמון שמו מלכם, וזה הוא שכתוב עטרת מלכם, מה הטעם ותהי על ראש דוד, ומה הטעם שכתוב בו שקוץ, שהרי בשאר אלהי העמים עובדי עבודה זרה כתוב בהם אלהי העמים אלהים אחרים, אל נכר, אל אחר, ובזה אומר שקוץ בלבד. אמר לו כל אלהי העמים עובדי עבודה זרה קורא אותם הקב"ה כן, שכתוב ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם, (ולא דוקא מלכם), ומה שאמר ויקח את עטרת מלכם שהוא העבודה זרה מכלם, (ששאל איך נתעטר בה דוד), כן הוא ודאי, (שהיתה עבודה זרה), אלא איתי הגתי (בעוד שהיה עכו"ם) מטרם שנתגייר, שבר מן אותה העטרת שהיא העבודה זרה מלכם, את הצורה שהיתה חקוקה עליהם, ובטל אותה, ובזה עשה אותה היתר שיהיה מותר להנות ממנה, ועל כן שם דוד אותה על ראשו.

ותא חזי, שקוץ בני עמון היה נחש אחד חקוק בחקיקה עמוקה על אותה העטרת, ומשום זה נקרא בשם שקוץ, שפירושו זוהמא.

רבי יצחק אמר הסירו את אלהי הנכר, אלו הן נשים אחרות, (שלקחו בשבי), שהיו מביאים עמהם כל עדייהם, ועל זה כתוב ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר, שהם הנשים וכל עדייהם, וכל אלהי זהב וכסף. ויטמון אותם יעקב, היינו (את הכסף והזהב) כדי שלא יהנו מצד עבודה זרה כלום. (וישלח קנה)

ומשום זה יאמר להם הקב"ה, אף על פי שאני מתדמה לכם בצורות שלכם, (דהיינו בחזיון ודמיון), עם כל זה, ואל מי תדמיוני ואשוה, שהרי קודם שברא הקב"ה תמונה בעולם ומטרם שצייר צורה היה הקב"ה יחיד בעולם, בלי צורה ודמיון, ומי שמשיגו קודם מדרגת בריאה (שהוא בינה), שהוא עוד מחוץ לכל צורה אסור לו לעשות צורה ודמות בעולם, לא באות ה' ולא באות י', ואפילו לקראו בשם הקדוש, או באיזה אות ונקודה, וזהו שאומר הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה, דהיינו מכל דבר שיש בו תמונה ודמיון לא ראיתם.

אבל אחר שעשה אותה הצורה של המרכבה של אדם העליון ירד והתלבש שם, והוא נקרא בו בצורת (ד' אותיות) הויה, (דהיינו העשר ספירות כח"ב תו"מ) כדי שישיגו אותו בדרך מדותיו (שהן הספירות), בכל מדה ומדה וקרא א-ל אלקים ש-די צב-אות אהי"ה, כדי שיכירו אותו בכל מדה ומדה איך מנהיג העולם בחסד ובדין כפי מעשיהם של בני אדם. ואם לא היה מתפשט אורו על כל הבריות איך היו מכירים אותו, ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו.

אוי לו למי שידמה אותו לאיזה מדה, ואפילו מאלו מדות שלו, ומכל שכן לבני האדם שהם כלים ונפסדים. אלא הדמיון (שאנו מדמים) הוא כפי השליטה שלו אל אותה המדה, ואפילו (כפי שליטתו) על כל הבריות, ואין (דמיון למעלה) ממדה ההוא, וכששליטתו מסתלקת ממנה (מאותה מדה), אין לו מדה ולא דמיון ולא צורה... (בא ריז)

לא יהיה לך אלהים אחרים, רבי יצחק אמר, אלהים אחרים להוציא השכינה, (שלא יהיה לך אלהים אחרים במקום השכינה שנקראת אלקים), על פני, להוציא פני המלך, שבהם נראה המלך הקדוש, והם שמו, ושמו הם... (יתרו תד)

רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך. בעוד שהיו הולכים החשיך הלילה, ישבו, בעוד שהיו יושבים התחיל השחר להאיר, קמו והלכו. אמר רבי חייא, ראה, שהאיר פני המזרח, עתה כל אלו בני המזרח של הרי האור משתחוים לאור הזה שמאיר במקום השמש, מטרם שיצא (על פני הארץ), ועובדים אליו, כי אחר שיוצא השמש כמה הם שעובדים לשמש, ואלו הם העובדים לאור זה של הארת השחר, וקוראים לאור הזה אלהים של המרגליות המאירה, והשבועה שלהם היא באלהים של מרגליות המאירה.

ואם תאמר שעבודה זו הוא בחנם, הרי מימים עתיקים ראשונים, ידעו חכמה בזמן שהשמש מאיר, מטרם שיוצא (על פני הארץ), שאז ממונה ההוא שנפקד על השמש יוצא, ואותיות קדושות של שם העליון הקדוש רשומות על ראשו, ובכח אלו האותיות הוא פותח כל חלוני השמים ומכה בהם, ועובר. וממונה ההוא נכנס תוך זהר ההוא המאיר סביב השמש... וממונה ההוא הוא פקיד על זהב ועל מרגליות אדומות והם עובדים לאותה הצורה אשר שם (בתוך אור השמש, שהוא הממונה), ובנקודות ובסימנים שישרשו מראשונים מימים קדמונים הולכים ויודעים נקודות השמש למצא מקומות הזהב והמרגליות. אמר רבי יוסי עד מתי יהיו עבודות מרובות אלו בעולם, הרי שקר אין לו עמודים להתקיים.

פתח האחר ואמר, שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר, בא וראה, אם כל בני העולם היו עובדים לשקר, היה כן, (שהיו מתבטלים), אבל אור והזהר הזה (המאיר מן השמש) ודאי אמת הוא, וכן הכוכבים שברום הרקיע אמת הם, ואם בכסילות ובחסרון דעתם, הם אומרים וקוראים אותם אלהים, אין הקב"ה צריך לכלות מעשיו מן העולם, אבל גם לעתיד לבא, לא יכלו הכוכבים והאורות מן העולם, אלא מי יכלה, אלו שעובדים להם... (כי תשא ז)

ודאי זהו בירורו של דבר, אשר אנוש בעת שהטעה העולם (לעבוד עבודה זרה), עם העט שלו, היה רושם רשימות של כל הצורות ועבודות זרות עם עט ההוא, ועל כן כתוב בחרט, שיורה, בחרט ההוא הנודע לעשות כך... (שם פ)

...וממנו (מאשא תליתאה), מתפשטת אש לחוץ של אלהים אחרים, ועל זה כתוב לא תראו את אלהי האמורי, כי אסור לירא ממנו, ואש הזה של היראה שאמרנו, היא קדש ומשתתפת בקדושה, וזהו היא שמבססת לנגה ההיא שאמרנו... אבל אש אחרת ההיא שמבחוץ, היא שמתחברת לפעמים באש הזאת (של היראה), ולפעמים נעברת ממנה, ואינה מתחברת עמה. (וכשהעונות) גורמים שאש החיצונית מתחברת באש הזו (של היראה), אז היא אש חשכה ומחשכת ומכסית האורות של אלו האחרים (שבנגה), והסימן שלך, ואש מתלקחת, ואינה עומדת תמיד... (ויקהל תטז)

כעין זה מי שעובד עבודה לעבודה זרה או לצד האחר שאינו קדוש, כיון שמזכירה על עבודה ההיא הנה רוח הטומאה שורה עליו, וכשעולה העבודה היא עולה בטומאה, הכנענים עובדי עבודה זרה היו, וכולם יחד היו דבוקים ברוח הטומאה בעבודה זרה, והיו בונים בנינים לפרצופיהם ולתועבותם של צד הטומאה, לעבודה זרה, וכשהתחילו לבנות היו אומרים איזה דבר, וכיון שנזכר בפיהם עלה על הבנין רוח הטומאה, וכשעלתה העבודה עלתה ברוח הטומאה. כיון שבאו ישראל לארץ רצה הקב"ה לטהר למענם ולקדש למענם את הארץ ולפנות מקום לשכינה, כדי שלא תשרה השכינה במקום טמא, ועל כן בנגע צרעת ההוא היו הורסים הבנינים על עצים ואבנים שנעשו בטומאה. (תזריע קמז)

אמר רבי יצחק מעשה מצרים הוא שהיו עובדים לשפחה, (דהיינו הקליפה הנקראת שפחה) כמו שהעמדנו. מעשה כנען הוא, שהיו עובדים למקום ההוא שיקרא שבי אשר בבית הבור, ועל כן כתוב, ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. משום זה היו כולם משקרים בדברים קדושים, ועשו מעשים של עבודה זרה בכל. משום זה כתוב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו'. רבי יהודה אמר שעשו דינים רעים לשלוט על הארץ, (שהיא המלכות), כמו שאמר ולא תטמא את אדמתך, וכתוב ותטמא הארץ.

כמעשה ארץ מצרים וגו', רבי חייא פתח, לאחוז בכנפי הארץ וינערו רשעים ממנה, למדנו, עתיד הקב"ה לטהר את ארצו, (שהיא המלכות), מכל טומאות העמים עכו"ם שטמאו אותה, כמי שאוחז בבגדו ומנער את הטנופת ממנו... (אחרי מות רפט)

...והכל חוזר אליו (להוי"ה), ומשום זה, זובח לאלהים יחרם בלתי להוי"ה לבדו, כי אינו נותן ממשלה לסטרא אחרא בקרבן, כי כל אלהים אחרים הם עולם הפירוד, ואין להם קרבה ויחוד והקב"ה הפרידם משמו, דהיינו שהפריש חשך מאור, זה שאמר ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, ומי שמקריב להקב"ה מה שהפריד היא כמי שמקרב טומאת נדה לבעלה, וזהו סוד ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערוה.

וזה לא תגלה ערותם (פירושו) קרבה, שכל העריות שקולים לעבודה זרה, של כל צדדים אחרים, עליהם נאמר, מאלה נפרדו איי הגוים בארצותם, וכתוב ללשונותם בארצותם בגויהם, וכתוב כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה', וכל מי שמקריב קרבן לצדדים אחרים, הקב"ה מפרידו משמו, ואין לו חלק בשמו, כי הקב"ה בחר את ישראל מכל שאר האומות... (בהר מח)

עבודה זרה מנין, (שנגעים באים בשבילה), כי כתוב וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן, מהו כי פרוע הוא, היינו שהוכו בצרעת, כתוב כאן כי פרוע הוא, וכתוב שם והצרוע אשר בו הנגע וגו' וראשו יהיה פרוע... (בלק שפו)

אמר רבי יהודה הרי העמידו שהמצרים היו עובדים למזל טלה, ומשום זה עבדו לשה, אמר רבי יוסי אם כן לטלה היו צריכים לעבוד, ולא לשה, אמר לו, לכל היו עובדים, אלא מזל טלה יורד ועולה, (פעם נראה) כטלה ופעם כשה, ומשום זה היו עובדים לכל. אמר לו כך שמעתי, שכל בהמה גדולה היתה אלוה שלהם, ועל כן הרג הקב"ה כל בכור בהמה, וכבר למדנו שאלו היו מדרגות שלמעלה שנקראים כך... (פנחס תשכט)

אמר רבי יהודה אם אין לעכו"ם אמונה, הרי אנו רואים שהולכים לאלילים שלהם כשהם חגרים ועורים ומלאים מכות ומחלות והם מתרפאים, אמר לו (זה נעשה להם בהשגחה עליונה), כדי להאבידם מעולם הבא, שנאמר משגיא לגוים ויאבדם.

ועוד הרי למדנו וחליים רעים ונאמנים, מהו נאמנים, שעושים באמונה, כי כשמגיע הזמן הם יוצאים מהאיש, (כי היסורין יש להם זמן קצוב). ולפעמים (בהגיע הזמן הקצוב ליסורים לצאת) הם נמצאים אצל האלילים שהם הולכים בחלים לאלילים שלהם, הם נרפאים, והם אומרים שהאלילים עשו להם... (זהר חדש בראשית תכז)

מכילתא:

לא יהיה לך אלהים אחרים למה נאמר, לפי שנאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה, אין לי אלא שלא תעשו, העשוי כבר מנין שלא יקיים, תלמוד לומר לא יהיה לך אלהים אחרים. וכי אלוהות הן, והלא כבר נאמר ונתן את האלהיהם באש כי לא אלהים המה, ומה תלמוד לומר אלהים אחרים, אלא שאחרים קוראין אותם אלוהות. דבר אחר אלהים אחרים שהם מאחרין הטובה מלבא לעולם. דבר אחר אלהים אחרים, שהם עושין את אלהיהם אחרונים. דבר אחר אלהים אחרים, שהם אחרים לעובדיהם, וכן הוא אומר והן יצעק אליו ולא יענה ומצרתו לא יושיענו. רבי יוסי אומר אלהים אחרים למה נאמר, שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר אלו נקראו בשמו כבר היה בהם צורך, והרי נקראו בשמו ואין בהם צורך, ואימתי נקראו בשמו, בימי אנוש בן שת, שנאמר אז הוחל לקרא בשם ה'... רבי אליעזר אומר אלהים אחרים שהם מחדשים להם אלהות בכל יום, הא כיצד, היה לו של זהב, נצרך לו עשאו של כסף, ונצרך לו עשאו של נחשת... רבי יצחק אומר נפרש להם כל שם עבודה זרה לא היה מספיק כל העורות שבעולם. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, בא וראה לשון שתפסה תורה למולך כל שתמליכנו עליך, אפילו קיסם אחד או חרס, רבי אומר אלהים אחרים שהם אחרונים למי שהוא אחרון במעשים, ומי אחרון שבמעשים, מי שקורא אותם אלוהות.

על פני, למה נאמר, שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר לא נצטוה על עבודה זרה אלא מי שיצא למצרים, לכך נאמר על פני, לומר, מה אני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, אף אתה ובנך ובן בנך לא תעבוד עבודה זרה עד סוף כל הדורות. (יתרו-בחודש פרשה ו)

לא תעשה לך פסל, לא יעשה לך גלופה, אבל יעשה לו אטומה, תלמוד לומר כל תמונה. לא יעשה לו אטומה אבל יטע לו מטע, תלמוד לומר לא תטע לך אשרה... לא יעשה לו של אבן אבל יעשה של כסף, תלמוד לומר אלהי כסף, לא יעשה לו של כסף אבל יעשה לו של זהב, תלמוד לומר ואלהי זהב, לא יעשה לו של זהב אבל יעשה לו של נחשת של בדיל של עופרת, תלמוד לומר ואלהי מסכה לא תעשה. לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו כל סמל, תלמוד לומר פן תשחיתון וכו'... לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, תלמוד לומר ופן תשא עיניך השמימה, לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות מלאכים כרובים ואופנים וחשמלים, תלמוד לומר אשר בשמים, אי אשר בשמים יכול דמות חמה ולבנה וכוכבים, תלמוד לומר ממעל, לא דמות כרובים לא דמות אופנים... כל כך רדף הקב"ה אחר יצר הרע שלא ליתן פתחון פה למצא לו מקום מתלה התר.

לא תשתחוה להם ולא תעבדם, למה נאמר, לפי שהוא אומר וילך ויעבד אלהים אחרים לחייב על העבודה בפני עצמה ועל השתחואה בפני עצמה. אתה אומר כן, או אינו חייב עד שיעבוד וישתחוה, תלמוד לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם, לחייב כל אחד בפני עצמו. דבר אחר לא תשתחוה להם, למה נאמר, לפי שהוא אומר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, עונש שמענו אזהרה מנין, תלמוד לומר להם... דבר אחר אני ה' אלקיך א-ל קנא, בקנאה אני נפרע מן עבודה זרה, אבל רחום וחנון אני בדברים אחרים.

שאל פלוסופוס אחד את רבן גמליאל, כתיב בתורתכם כי ה' אלקיך א-ל קנא, וכי יש כח בעבודה זרה להתקנות בה, גבור מתקנא בגבור, חכם מתקנא בחכם... אמר לו אלו אדם קורא לכלבו בשם אביו, וכשהוא נודר נודר בחיי כלב זה, במי האב מתקנא, בבן או בכלב. אמר לו יש למקצתה צורך, אמר לו מה ראית, אמר לו הרי שנפלה דליקה במדינה פלונית חוץ לבית עבודת זרה שלהן לא שעמדה לעצמה. אמר לו אמשול לך משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שיוצא למלחמה, עם מי נלחם עם החיים או עם המתים, אמר לו עם החיים, אמר לו הואיל ואין למקצתה צורך מפני מה אינו מבטלה, אמר לו וכי לדבר אחד אתם עובדים, והרי אתם עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות להרים ולגבעות ואפילו לאדם, יאבד עולמו מפני השוטים... (שם)

...כתיב לא יהיה לך וכתיב כנגדו לא תנאף, מגיד הכתוב שכל מי שעובד עבודה זרה מעלה עליו הכתוב כאילו מנאף אחר המקום, שנאמר האשה המנאפת תחת אישה תקח זרים... (שם שם פרשה ח)

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, רבי ישמעאל אומר דמות שמשי המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים. רבי נתן אומר, לא תעשון אתי, שלא תאמר עושה אני כמן דמות ואשתחוה לו, תלמוד לומר לא תעשו לכם... (שם פרשה י)

זובח לאלהים יחרם, עונש שמענו, אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם, זביחה בכלל היתה ויצאת ללמד, מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים, וחייבין עליה בין שהוא עובדה בכך בין שאינו עובדה בכך, אף כל כיוצא בהן עובדין לשמים יהו חייבין עליהם בין שהוא עובדה בכך ובין שאינו עובדה בכך, אלא כל שאין כיוצא בהן עובדין לשמים, לשום עבודתו חייב, שלא לשום עבודתו פטור.

בלתי לה' לבדו, לפי שאחרים אומרים, אלולי ששתפו ישראל שמו של הקב"ה בעבודה זרה כלים היו מן העולם, שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. רבי שמעון בן יוחאי אומר, והלא כל המשתף שמו של הקב"ה בעבודה זרה חייב כליה, שנאמר את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם... (משפטים פרשה יז)

ספרא:

...קל וחומר לעבודה זרה מעתה, מה אם מצות הקלות הונח זדונם ליום הכפורים, עבודה זרה החמורה אינו דין שיונח זדונה ליום הכפורים, הין, אם הקלתה במצות קלות נקל בעבודה זרה החמורה, אלא יבא חטאת מיד, ותתלה לו עד יום הכפורים, תלמוד לומר בשגגה, במצות בשגגה בעבודה זרה... (ויקרא-נפש הקדמה)

אל תפנו אל האלילים, אל תפנה לעובדם, רבי יהודה אומר אל תפנה לראותם ודיי. אלילים, זה אחד מעשרה שמות המגונים שנתגנת בהם עבודה זרה לשם מעשיה, אלילים על שם שהם חלולים, פסל על שם שהם נפסלים, מסכה על שם שהם ניסוכים, מצבה על שם שהם עמודים, עצבים על שם שנעשים פרקים פרקים, תרפים על שם שהם מרקיבים, גילולים על שם שהם מגועלים, שיקוצים על שם שהם משוקצים, חמנים על שם שהם עומדים בחמה, אשרים על שם שהם מתאשרים מאחרים. אל תפנו אל האלילים, ואלהי מסכה, תחילתם אלילים הם, אם פונה את אחריהן את עושה אותן אלהות... מיכן אמרו העושה עבודה זרה לעצמו עובר משום שתי אזהרות, משום לא תעשו ומשום לא לכם, רבי יוסי אומר משום שלש, משום לא תעשו משום לא לכם, ומשום לא יהיה לך. (קדושים הקדמה)

ספרי:

וכי תשגו, עבודה זרה היתה בכלל כל המצוות שהציבור מביאים עליה פר, והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר עליה ולידון בקבועה, שיהא ציבור מביא עליה פר לעולה ושעיר לחטאת, לכך נאמרה פרשה זו. וכי תשגו ולא תעשו, בעבודה זרה הכתוב מדבר, אתה אומר בעבודה זרה, או אינו אלא באחת מכל מצות האמורות בתורה, תלמוד לומר והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, יחד הכתוב מצוה זו בפני עצמה, ואיזו זו, זו עבודה זרה. אתה אומר עבודה זרה, או אינו אלא אחת מכל מצות האמורות בתורה, תלמוד לומר וכי תשגו ולא תעשו, באו כל המצוות ללמד על מצוה אחת, מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה, ואיזו זו, זו עבודה זרה שפורק עול ומפר ברית... רבי אומר נאמר כאן כל, ונאמר להלן כל, מה כל האמור להלן בעבודה זרה מדבר, אף כל האמור כאן בעבודה זרה מדבר. אשר צוה ה' אל משה, מניין אתה אומר שכל המודה בעבודה זרה כופר בעשרת הדברות, תלמוד לומר אשר דבר ה' אל משה, ולהלן הוא אומר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. מנין אף במה שנצטוה משה, שנאמר את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה, מנין אף במה שנצטוו נביאים, שנאמר מן היום אשר צוה ה', ומנין אף במה שנצטוו האבות, תלמוד לומר והלאה לדרותיכם... וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה... (שלח לך קיא, וראה עוד קרבן-עבודה זרה)

אבד תאבדון, מנין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשר פעמים חייב לקוצצה, תלמוד לומר אבד תאבדון, מגיד הכתוב שהיו הכנענים שטופים בזמה ובעבודה זרה יותר מכל אומות העולם... רבי יוסי הגלילי אומר יכול אפילו עובדים ההרים והגבעות אתה מצוה לאבדם, תלמוד לומר אלהיהם על ההרים הרמים, אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם... (ראה ס)

ונתצתם את מזבחותם, זו אבן שחצבה מתחילה לעבודה זרה... מן המקום ההוא, בארץ ישראל אתה מצוה לרדוף אחריה, ואי אתה מצוה בחוצה לארץ לרדוף אחריה. רבי אליעזר אומר מנין לקוצץ את האשרה שחייב לשרש אחריה, תלמוד לומר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. אמר לו רבי עקיבא מה אני צריך, הלא כבר נאמר אבד תאבדון, ומה תלמוד לומר ואבדתם את שמם, לשנות את שמם. (שם סא)

ובא האות והמופת וגו', אמר רבי יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף עובדי עבודה זרה, ונתן להם ממשלה להעמיד אפילו חמה ולבנה כוכבים ומזלות... אמר רבי עקיבא חס ושלום שמא יעמיד הקב"ה חמה ולבנה ומזלות לעובדי עבודה זרה, הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת בתחילה... (שם פד)

ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, מיכן אמרו נטל מקל או מלגז או כרכר או שרביט כולם אסורים בהנאה, מה יעשה להם, יוליכם לים המלח, כללו של דבר, כל הנהנה מעבודה זרה יוליך הנאה לים המלח. למען ישוב ה' מחרון אפו, כל זמן שעבודה זרה בעולם חרון אף בעולם, נסתלקה עבודה זרה נסתלק החרון. (שם צו)

...לפי שמצינו שהנדחים בסייף, יכול אף המדיחים, תלמוד לומר את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו... (שופטים קמח)

ואין עמו אל נכר, שלא יהו בכם בני אדם שעובדים עבודה זרה, וכן הוא אומר לכן בזאת יכופר עון יעקב. (האזינו שיד)

תלמוד בבלי:

עבודה זרה מנלן, דתניא אחרי לבבכם זו מינות, וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים... (ברכות יב ב)

אמר רבי אלעזר מכאן לשכור שמתפלל כאלו עובד עבודה זרה, כתיב הכא לפני בת בליעל, וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מקרבך, מה להלן עבודה זרה אף כאן עבודה זרה. (שם לא ב)

אמר רב יהודה אמר רב הכא במסבת עובדי כוכבים עסקינן, שסתם מסבת עובדי כוכבים לעבודה זרה היא... (שם נב ב)

תנו רבנן היה מהלך בשוק של עכו"ם נתרצה להריח הרי זה חוטא. (שם נג א)

הרואה ...מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים, אומר ברוך שעקר עכו"ם מארצנו. שם נד א)

תנו רבנן הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו, מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר, ברוך שעקר עכו"ם מארצנו, וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך, ובחוצה לארץ אין צריך לומר והשב לב עובדיהם לעבדך, מפני שרובה עובדי כוכבים, רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים להתגייר, שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה. (שם נז ב)

...אחורי עכו"ם ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין... (שם סא א)

בעוון גלוי עריות ועבודת כוכבים והשמטות שמיטין ויובלות גלות באה לעולם, ומגלין אותן ובאין אחרים ויושבין במקומן, שנאמר כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו'... ובעבודת כוכבים כתיב ונתתי את פגריכם וגו' וכתיב והשמותי את מקדשיכם וגו' ואתכם אזרה בגוים... (שבת לג א)

אמר רב יהודה אמר רב אלמלי לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו... אלא כדתניא רבי יוסי אומר ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שקוץ צדונים וגו', אפשר בא אסא ולא בערם, יהושפט ולא ביערם עד שבא יאשיה וביערם, והלא כל עבודה זרה שבארץ ישראל אסא ויהושפט ביערום... אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר, ואמרה לו כך עושין לעבודה זרה פלונית וכך עושים לעבודה זרה פלונית, ולא מיחה בה... (שם נו ב)

...לכדמקרי ליה רבי יהושע לבריה תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, וכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה, וכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה, הוקשו כולם לעבודה זרה, מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת... (שם סח ב)

אמר רבי עקיבא מניין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנדה, שנאמר תזרם כמו דוה, צא תאמר לו, מה נדה מטמאה במשא, אף עבודה זרה מטמאה במשא. תנן התם, מי שהיה ביתו סמוך לעבודה זרה ונפל אסור לבנותו, כיצד יעשה, כונס לתוך שלו ד' אמות ובונה, היה שלו ושל עבודה זרה נידון מחצה על מחצה, אבניו ועציו ועפריו מטמאים כשרץ, שנאמר שקץ תשקצנו וגו', רבי עקיבא אומר כנדה, שנאמר תזרם כמו דוה, מה נדה מטמאה במשא, אף עבודה זרה מיטמאה במשא... דתניא וישימו להן בעל ברית לאלהים זה זבוב בעל עקרון, מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו, כיון שזוכרה מוציאה מתוך כיסו ומחבקה ומנשקה. אלא לענין טומאה מאי, כיון שאיתקיש לשרץ, מה שרץ בכעדשה אף עבודה זרה נמי בכעדשה, או דילמא הא איתקיש למת, מה מת בכזית אף עבודה זרה בכזית... (שם פב א והלאה, וראה שם עוד)

והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בקר אגרא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי, המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה ועובד, אמר רבי אבין מאי קראה לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, איזהו אל זר שיש בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע... (שם קה ב)

...שאפילו אדם רץ אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהן של אלו, שהללו מכירין וכופרין, והללו אין מכירין וכופרין... (שם קטז א)

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו, שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגו', מחללו, אל תקרי מחללו, אלא מחול לו. (שם קיח ב)

כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו... רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו... (שם קיט ב)

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה עדיין היא מוחזקת בידם... (שם קל א)

...ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר אל תפנו אל האלילים... (שם קמט א)

...אי כרבנן האמרי חשוד לדבר אחד לא הוי חשוד לכל התורה כולה, עד דהוי מומר לעבודת כוכבים... (עירובין סט א, וראה שם עוד)

אמר רבי יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה, היכי דמי, אי נימא דאיכא סכנה אפילו עצי אשירה נמי, ואי דליכא סכנה אפילו בכל איסורין שבתורה נמי לא, לעולם דאיכא סכנה, ואפילו הכי עצי אשירה לא... כי אתא רבין אמר רבי יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.... (פסחים כה א)

מקדש ראשון מפני מה חרב, מפני ג' דברים שהיו בו, עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים. עבודה זרה דכתיב כי קצר המצע מהשתרע, מאי קצר המצע מהשתרע, אמר רבי יונתן קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד... (יומא ט ב)

אמרו להם, יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך... (שם לח א)

אמר רב יהודה שבטו של לוי לא עבד עבודת כוכבים, שנאמר ויעמוד משה בשער המחנה וגו'... (שם סו ב)

...ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה, שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים... (סוכה כט א)

...ותניא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר בלתי לה' לבדו... (שם מה ב)

ואמר רבי יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאין להם תקנה... תחת רבי עקיבא וחביריו מאי מביאין... (ראש השנה כג א)

והכתיב לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשיי, אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן, כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל... ושמשין שאי אפשר לעשות כמותן מי שרי, והתניא לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום, אמר אביי לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי. אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי, אלמה תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם, אמר רב הונא בריה דרב אידי מפרקיה דאביי שמיעא לי לא תעשון אתי, לא תעשון אותי. ושאר שמשין מי שרי, והא תניא לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום, כגון אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת, אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון. ושבמדור התחתון מי שרי, והתניא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות... כי תניא ההיא לעבדם, אי לעבדם אפילו שלשול קטן נמי, אין הכי נמי... (ראש השנה כד ב, וראה שם עוד)

...ברביעי שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן... (שם לא א)

ואמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מאי דכתיב ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא, אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אחת היא שמבערת רשעים בגיהנם. מאי היא עבודה זרה, כתיב הכא מוסר הבלים עץ הוא, וכתיב התם הבל המה מעשה תעתועים... תניא כותיים עובדים לאש וקדריים עובדים למים, ואף על פי שיודעים שהמים מכבין את האש, לא המירו אלהיהם, ועמי המיר כבודי בלא יועיל. (תענית ה א וב)

...מאי אלהים אשר עמי, אמר רב יהודה אמר רב זו עבודה זרה, אמר (יאשיה) הואיל וקא בטח בעבודה זרה יכילנא ליה. (שם כב ב)

בשעה עשר בתמוז... והעמיד (אפוסטמוס) צלם בהיכל... (שם כו א)

העמיד צלם בהיכל, מנלן, דכתיב ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ משומם, וחד הוה והכתיב ועל כנף שקוצים משומם, אמר רבא תרי הוו ונפל חד על חבריה ותבריה ליה לידיה, ואשתכח דהוה כתיב אנת צבית לחרובי ביתא ידך אשלימת ליה. (שם כח ב)

אמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב והסירותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שיניו, והסירותי דמיו מפיו זה בית במיא שלהן, ושקוציו מבין שיניו זה בית גליא שלהן... (מגילה ו א)

...תחת הנעצוץ, תחת המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה... (שם י ב)

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה... אמר להם מפני שהשתחוו לצלם, אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר, אמר להם הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים... (שם יב א)

רבי יוחנן אמר לעולם מבנימן קאתי (מרדכי), ואמאי קרי ליה יהודי על שום שכפר בעבודה זרה, שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, כדכתיב איתי גוברין יהודאין וגו'... אמאי קרי לה (לבתיה)יהודיה, על שום שכפרה בעבודה זרה, דכתיב ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ואמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה. (שם יג א)

אמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא, דכתיב כרע בל קרס נבו, וכתיב קרבו כרעו יחדיו לא יכלו מלט משא וגו'... אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא, שרי ליה לבר ישראל למימר ליה לעובד כוכבים שקליה לעבודת כוכבים ואנחיה בשין תיו שלו. (שם כה ב)

...אלא מעתה דכתיב איש איש כי יקלל אלקיו, איש איש אשר יתן מזרעו למולך הכי נמי, אלא הנהו מיבעי ליה לרבות את הנכרים שמוזהרין על ברכת השם ועל עבודה זרה כישראל... (חגיגה יא ב)

...אמר הקב"ה מי גרם לי שאהיה שמש לעובדי פסילים, עונותיהן של ישראל הן גרמו לי. (שם יג ב)

עמך עמי, אסיר לן עבודת כוכבים, ואלקיך אלקי... (יבמות מז ב)

...דכתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה, שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם, דכתיב ועבדתם אלהים אחרים וגו' ועצר את השמים וגו', בדקו ולא מצאו... (שם עח ב)

...דאמר רב אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא. (כתובות לג ב)

...כיוצא בדבר אתה אומר העובד עבודת כוכבים סוקלין אותו על שער שעבד בו, ובעיר שרובה עובדי כוכבים סוקלין אותו על פתח בית דין... (שם מה ב, וראה שם עוד)

ותני רבי חייא בר רב מדיפתי רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל... (שם סח א)

...עבודת כוכבים איקרי אלוה, דכתיב ובכל אלהי מצרים וגו'... דתניא חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה כולה... (נדרים כה א)

ואמר רבא שרי לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא לא יהיבנא אכרגא, מאי טעמא, לאברוחי אריא מיניה קאמר. (שם סב ב)

אמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה, כתיב הכא ורמי הקומה גדועים, וכתיב התם ואשריהם תגדעון. (סוטה ה א)

ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו', בארור סגי ליה, אלא זה הבא על הערוה והוליד בן, והלך לבין עובדי כוכבים ועבד עבודת כוכבים... (שם לז ב)

...מבנות פוטיאל לו לאשה, מאו לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לעבודת כוכבים... (שם מג א)

מאי זאת לא זאת, דרש רבי עוירא זימנין אמר ליה משמיה דרב אמי וזימנין אמר ליה משמיה דרב אסי... אמר להן לא זאת להן לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל והעמידו צלם בהיכל. (גיטין ז א)

...ורב יהודה אמר זו אשה ושבעה בניה, אתיוהו קמא לקמיה דקיסר, אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים, אמר להו כתוב בתורה אנכי ה' לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, אפקוהו וקטלוהו. אתיוהו לאידך... (שם נז ב, וראה שם עוד)

אמר רבי יהושע בן לוי לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה ז' בתי דינים עבודה זרה, ואלו הן, ירבעם בן נבט, ובעשה בן אחיה, ואחאב בן עמרי, ויהוא בן נמשי, ופקח בן רמליהו, ומנחם בן גדי, והושע בן אלה... (שם פח א)

...וכי תימא כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים, תא שמע ואומר זרע מרעים בנים משחיתים... (קידושין לו א)

...ודלמא מהרהר בעבודת כוכבים היה, וכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבבם... (שם לט ב)

...על מנת שאני רשע, אפילו צדיק גמור מקודשת, שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו. (שם נט ב)

...מדגלי רחמנא בעבודת כוכבים והיית חרם כמוהו, כל שאתה מחייה הימנה הרי הוא כמוהו... (שם נח א)

אמר רבי אבהו ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם, אונאה וגזל ועבודה זרה... דכתיב העם המכעיסים אותי על פני תמיד. (בבא מציעא נט א)

אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל אמרו לו וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם... (שם פו ב)

...אמר להן כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות, והוא סבר לעבודה זרה ממש, ולא היא אלא עבודה זרה עבודה שזרה לו... (בבא בתרא קי א)

והלכתא כל תוך כדי דבור כדבור דמי, לבר מעבודת כוכבים וקדושין. (שם קכט ב)

אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך, וסמיך ליה לא תטע לך אשירה כל עץ... (סנהדרין ז ב)

...וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה... (שם מה ב)

תנו רבנן שבע מצוות נצטוו בני נח, דינין וברכת השם ועבודה זרה... אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל... אלקים זו עבודת כוכבים, וכן הוא אומר לא יהיה לך אלהים אחרים... רבי יהודה אומר אדם הראשון לא נצטוה אלא על עבודה זרה בלבד, שנאמר ויצו ה' אלקים על האדם... (שם נו א, וראה שם עוד)

ותנא דבי רבי ישמעאל בכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים... עבודת כוכבים דכתיב פן תשחיתון ועשיתם וגו'... ועל עבודת כוכבים בן נח נהרג, והתניא בעבודת כוכבים דברים שבית דין של ישראל ממיתין עליהן בן נח מוזהר עליהן, אזהרה אין מיתה לא, אמר רב נחמן בר יצחק אזהרה שלהן זו היא מיתתן... (שם נז א)

העובד עבודת כוכבים, אחד העובד ואחד המזבח ואחר המקטר ואחד המנסך, ואחד המשתחוה ואחר המקבלו עליו לאלוה והאומר לו אלי אתה, אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחץ והסך והמלביש והמנעיל עובר בלא תעשה. הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בלא תעשה, הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו, הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתה... דתנו רבנן אילו נאמר זובח יחרם הייתי אומר בזובח קדשים בחוץ הכתוב מדבר, תלמוד לומר לאלהים, בזובח לעבודת כוכבים הכתוב מדבר, אין לי אלא בזובח, מקטר ומנסך מניין, תלמוד לומר בלתי לה' לבדו, ריקן העבודות כולן לשם המיוחד... (שם ס ב, וראה שם עוד)

איתמר העובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה, אביי אמר חייב רבא אמר פטור, אביי אמר חייב דהא פלחה, רבא אמר פטור, אי קבליה עליה באלוה אין, אי לא לא... (שם סא ב, וראה שם עוד)

גופא אמר אביי שלש השתחואות בעבודת כוכבים למה, אחת לכדרכה, ואחת שלא כדרכה, ואחת לחלק, לכדרכה מאיכה יעבדו הגוים האלה נפקא, אלא אחת כדרכה ושלא כדרכה, ואחת לשלא כדרכה, ואחת לחלק... אמר רבי יוחנן אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כלייה, כתנאי... אמר לו רבי שמעון בן יוחאי והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר בלתי לה' לבדו, אלא מה תלמוד לומר אשר העלוך, שאיוו אלוהות הרבה. (שם סג א)

הנודר בשמו והמקיים בשמו מנלן, דתניא ושם אלהים אחרים לא תזכירו, שלא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד עבודת כוכבים פלונית, לא ישמע על פיך, שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו, ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו... דאמר אבוה דשמואל אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים, שמא יתחיב לו שבועה ונשבע בעבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה לא ישמע על פיך... אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן כל עבודת כוכבים הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה... מאי כתבונם עצבים, מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בכיסו, בשעה שזוכרה מוציאה מתוך חיקו ומחבקה ומנשקה. מאי זובחי אדם עגלים ישקון, אמר רבי יצחק דבי רבי אמי שהיו משרתי עבודת כוכבים נותנים עינים בבעלי ממון ומרעיבים את העגלים, ועושין דמות עצבים ומעמידין בצד אבוסיהן ומוציאין אותן לחוץ, כיון שראו אותן רצין אחריהן וממשמשין בהם, אומרים לו עבודת כוכבים חפץ בך, יבא ויזבח עצמו לו, אמר רבא האי זובחי אדם עגלים ישקון, עגלים ישקון לזבוח אדם מיבעי ליה, אלא אמר רבא כל הזובח את בנו לעבודת כוכבים אמר לו דורון גדול הקריב לו, יבא וישק לו. 

אמר רב יהודה אמר רב ואנשי בבל עשו את סכות בנות, ומאי ניהו תרנגולת, ואנשי כות עשו את נרגל, ומאי ניהו תרנגול, ואנשי חמת עשו את אשימה, ומאי ניהו ברחא קרחא, והעוים עשו את נבחן ואת תרתק, ומאי ניהו כלב וחמור, והספרוים שורפים את בניהם באש לאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים, ומאי ניהו, הפרד והסוס... אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא... אמר אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים, פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה... אמר לו אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד, אמר לו הן, אמר לו אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אמר לו הס שלא להזכיר בשם ה', שלא לימדו אביו ואמו. מיד הוציא יראתו מחיקו ומחבקה ומנשקה עד שנבקעה כריסו ונפלה יראתו לארץ ונפל הוא עליה... (שם שם ב)

תא שמע ויזעקו בקול גדול אל ה' אלקיהם, מאי אמור, אמר רב יהודה ואיתימא רבי יונתן בייא בייא, היינו דאחרביה לביתא וקליא להיכלא, וקטלינהו לצדיקי ואגלינהו לישראל מארעייהו, ועדיין הוא מרקד בינן, כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא, לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן. בתר דאביקו ביה יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו רחמי, נפל להו פיתקא מרקיעא, דהוה כתיב בה אמת... נפק כגוריא דנורא מבית קדשי הקדשים, אמר להו נביא לישראל היינו יצרא דעבודה זרה, בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא מיניה ואזל קליה בארבע מאה פרסי, אמרו היכי ניעבד, דילמא משמיא מרחמי עליה, אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא (עופרת) וכסיוה באברא דשייף קליה... 

אמר רב יהודא אמר רב מעשה בנכרית אחת שהיתה חולה ביותר, אמרה אם תעמוד ההיא אשה מחוליה תלך ותעבוד לכל עבודה זרה שבעולם, עמדה ועבדה לכל עבודה זרה שבעולם, כיון שהגיעה לפעור שאלה לכומרים במה עובדין לזו, אמרו לה אוכלין תרדין ושותין שכר ומתריזין בפניה, אמרה מוטב שתחזור ההוא אשה לחוליה ולא תעבוד עבודה זרה בכך. אתם בית ישראל אינן כן, הנצמדים לבעל פעור, כצמיד פתיל.

תנו רבנן מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו לנכרית אחת, כיון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא, לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא, אמרה לו ולא יהודאי אתה, אמר לה ומאי איכפת ליך, נכנס פער בפניו וקינח בחוטמו, והיו משרתי עבודה זרה מקלסין לו ואומרים, מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך, הפוער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו, אף על גב דמיכוין לביזוי, הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו, אף על גב דמיכוין למירגמיה... (שם סד א, וראה שם עוד)

המסית זה הדיוט והמסית את ההדיוט, אמר יש יראה במקום פלוני, כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה, כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם חוץ מזו... (שם סז א, וראה שם עוד, וערך מסית)

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד, כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים. ועבודת כוכבים לא, והא תניא אמר רבי ישמעאל מנין שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג, מנין שיעבוד ואל יהרג, תלמוד לומר וחי בהם, ולא שימות בהם, יכול אפילו בפרהסיא, תלמוד לומר ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי... (שם עד א)

אדכריה רב לגמריה בגדה יהודה זו עבודת כוכבים, וכן הוא אומר כן בגדתם בי בית ישראל... (שם פב א)

תנו רבנן המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב, לקיים מקצת ולבטל מקצת רבי שמעון פוטר, ובעבודת כוכבים אפילו אומר היום עיבדוה ולמחר בטלוה, דברי הכל חייב... (שם צ א)

והאמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתים על שלחנו כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר העורכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך, לא קשיא הא דאיכא שלימה בהדיה, הא דליכא שלימה בהדיה. ואמר רבי אלעזר כל המחליף דבורו כאילו עובד עבודה זרה, כתיב הכא והייתי בעיניו כמתעתע, וכתיב התם הבל המה מעשה תעתועים. (שם צב א)

אמר רבי תנחום בר חנילאי בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל אומות העולם וטפחו לשונאיהן של ישראל על פניהם, אמרו להם יש לכם א-לוה כזה ואתם משתחוים לצלם. (שם צג א)

וירדף עד דן, אמר רבי יוחנן כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידין לעבוד עבודה זרה בדן... ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן, שנאמר מדן נשמע נחרת סוסיו. (שם צו א)

אמר לו רבי יהושע, והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חנם נמכרתם בעבודת כוכבים... (שם צז ב)

...דתנא דבי רבי ישמעאל כי דבר ה' בזה זה המבזה דבור שנאמר לו למשה מסיני אנכי ה' אלקיך לא יהיה לך אלהים אחרים וגו'. (שם צט א)

...מיד ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים וגו', מאי ויועץ, אמר רבי יהודה שהושיב רשע אצל צדיק, אמר להו חתמיתו על כל דעבידנא, אמרו ליה הין, אמר להו מלכא בעינא למיהוי, אמרו ליה הין, כל דאמינא לכו עבידתו, אמרו ליה הין אפילו למפלח לעבודת כוכבים, אמר ליה צדיק חס ושלום, אמר ליה רשע לצדיק סלקא דעתך דגברא כירבעם פלח לעבודת כוכבים... (שם קא ב, וראה שם עוד)

...אמר ליה מאחר דחכמיתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים, אמר ליה אי הות התם, הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי... אמר רבי יוחנן אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודת כוכבים והשתחוה לו... ותנינא בכל יום היתה שוקלת (איזבל) שקלי זהב לעבודת כוכבים... ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלקי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו, אמר רבי יוחנן שכתב על דלתות שמרון אחאב כפר באלקי ישראל, לפיכך אין לו חלק באלקי ישראל. ויבקש את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון, אמר רבי לוי שהיה קודר אזכרות וכותב עבודת כוכבים תחתיהן... (שם קב ב)

וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד... במערבא אמרי שעשה צלם משאוי אלף בני אדם ובכל יום ויום הורג כולם... כתיב פסל וכתיב פסילים, אמר רבי יוחנן בתחלה עשה לו פרצוף אחד, ולבסוף עשה לו ארבעה פרצופים, כדי שתראה שכינה ותכעוס. אחז העמידו בעליה, שנאמר ואת המזבחות אשר על הגג עליית אחז וגו', מנשה העמידו בהיכל, שנאמר וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה... אמון הכניסו לבית קדשי הקדשים, שנאמר כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס, מאי כי קצר המצע מהשתרע, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, קצר המצע זה מלהשתרר עליו שני רעים כאחד, מאי והנמצא עליו, רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר שחקק (יהויקים) שם עבודת כוכבים על אמתו... ועבר בים צרה והכה בים גלים, אמר רבי יוחנן זה פסלו של מיכה, תניא רבי נתן אומר מגרב לשילה ג' מילין, והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה, בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להן הקב"ה הניחו לו, שפתו מצויה לעוברי דרכים. (שם קג ב)

ואמר רב יהודה אמר רב בקש דוד לעבוד עבודה זרה, שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים, ואין ראש אלא עבודה זרה, שנאמר והוא צלמא רישיה די דהב טב... מוטב יעבוד עבודה זרה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא... (שם קז א)

...אמר רבי ירמיה בר אלעזר נחלקו (דור הפלגה) לג' כיתות, אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים... וזו שאומרת נעלה ונעבד עבודת כוכבים, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ. תניא רבי נתן אומר כולם לשם עבודת כוכבים נתכוונו... (שם קט א)

...יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים... יבא נבוכדנצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם... (עבודה זרה ג א)

...וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שריפה יש בה עבודת כוכבים, ושאין בה שריפה אין בה עבודת כוכבים... תניא רבי ישמעאל אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן, כיצד, עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אף על פי שאוכלין משלהן ושותין משלהן, ושמש שלהן עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו... (שם ח א, וראה שם עוד)

הני (ימי חג) דפרסאי מאי, מוטרדי וטריסקי מוהרנקי ומוהרין... אמר רבי חנן בר רבא אמר רב חמשה בתי עבודת כוכבים קבועין הן, אלו הן בית בל בבבל בית נבו בבורסי, תרעתא שבמפג, צריפה שבאשקלון, נשרא שבערביא... (שם יא ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן עיר שיש בה עבודת כוכבים אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת, דברי רבי מאיר, וחכמים אומר כל זמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור, אין הדרך מיוחדת לאותו מקום מותר. ישב לו קוץ בפני עבודת כוכבים לא ישחה ויטלנה, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה מותר... (שם יב א, וראה שם עוד)

... ובזמן שהוא בעצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו, לפי שאין מקריבים חסר לעבודת כוכבים, ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן (לעבודת כוכבים) אסור...(שם יג ב, וראה שם עוד)

אמר ליה רב חסדא לאבימי גמירי דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הויין ואנן חמשה תנן ולא ידעינן מאי קאמרינן... (שם יד ב)

...אין בונין עמהם בסילקי גרדום איצטדייא ובימה, אבל בונין עמהם בימוסיאות ובית מרחצאות, הגיע לכיפה שמעמידין בה עכו"ם אסור לבנות... (שם טז א)

רבי חנינא ורבי יונתן הוו קאזלי באורחא, מטו להנהו תרי שבילי, חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים, וחד פצי אפיתחא דבי זונות, אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס יצריה, אמר ליה אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל שכר... (שם יז א)

אלו דברים של עובדי כוכבים אסורים ואיסורן איסור הנאה, היין והחומץ של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין, וחרס הדרייני ועורות לבובין... ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהן... (שם כט ב, וראה שם עוד)

דתניא רבי יהודה בן בתירא אומר מנין לתקרובת עבודת כוכבים שמטמא באהל, שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה מת מטמא באהל, אף תקרובת עבודת כוכבים מטמאה באהל... אמר שמואל עובד כוכבים ההולך לתרפות בהליכה אסור דאזיל ומודה קמי עבודת כוכבים, בחזרה מותר, מאי דהוה הוה, וישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר דלמא הדר ביה ולא אזיל, בחזרה אסור, כיון דאביק בה מהדר הדר אזיל... (שם לב ב)

כל הצלמים אסורין מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף כל שיש בידו כל דבר... מקל שרודה את עצמו תחת כל העולם כולו כמקל, צפור, שתופש את עצמו תחת כל העולם כולו כצפור... תנא הוסיפו עליהם סייף עטרה וטבעת... המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין, מצא תבנית יד או רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד... (שם מ ב, וראה שם עוד)

איתיביה עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו, וישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים... וכל עבודת כוכבים ביד ישראל אינה בטלה לעולם... (שם מב א)

המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח, רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין אסורין שעל המבוזין מותרין, למימרא דלהני הוא דפלחי להו למידי אחרינא לא, ורמינהי השוחט לשום ימים לשום נהרות לשום מדבר לשום חמה לשום לבנה לשום כוכבים ומזלות לשום מיכאל שר הגדול, לשום שילשול קטן הרי אלו זבחי מתים, אמר אביי מיפלח לכל דמשכחי פלחי, מיצר ומפלחי הני תלתא דחשיבי ציירי להו ופלחי להו, למידי אחרינא לנוי בעלמא עבדי להו. מנקיט רב ששת חומרי מתנייתא ותני כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה, וכל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם וכל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון... תנו רבנן, איזהו צורת דרקון, פירש רבי שמעון בו אלעזר כל שיש לו ציצין בין פרקיו... אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי פעם אחת הייתי מהלך אחר רבי אלעזר הקפר בריבי בדרך ומצא שם טבעת ועליה צורת דרקון, ומצא עובד כוכבים קטן ולא אמר לו כלום, מצא עובד כוכבים גדול ואמר לו בטלה, ולא בטלה, סטרו ובטלה, שמע מינה תלת, שמע מינה עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו, ושמע מינה יודע בטיב של עבודת כוכבים ומשמשיה מבטל, ושאינו יודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה אינו מבטל, ושמע מינה עובד כוכבים מבטל בעל כרחו... (שם מב ב)

הנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ומה שעליהן אסורין, שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם... ומפני מה אשרה אסורה, מפני שיש בה תפיסת ידי אדם, וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסור. אמר רבי עקיבא אני אובין ואדון לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם עבודת כוכבים... (שם מה א)

...דאמר רבי יהושע בן לוי גידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל, כיבוש ארץ ישראל קודם לביעור עבודת כוכבים... ורבנן הוא מיבעי ליה לעוקר עבודת כוכבים שצריך לשרש אחריה... (שם מה ב, וראה שם עוד)

מצא בראשו מעות כסות או כלים הרי אלו מותרין, פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור. מנהני מילי אמר רבי חייא בר יוסף אמר רבי אושעיא כתוב אחד אומר ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם, וכתוב אחד אומר לא תחמוד כסף וזהב עליהם, הא כיצד, עמהם דומיא דעליהם, מה עליהם דבר של נוי אסור שאינו של נוי מותר, אף עמהם דבר של נוי אסור ושאינו של נוי מותר... עבודת כוכבים שהיה לה גינה או מרחץ נהנין ממנה שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה, היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בין בטובה ובין שלא בטובה. עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד, ושל ישראל אין אסורה עד שתיעבד... תלמוד לומר אשר עבדו שם הגוים שאין אסורין עד שיעבדו, מכאן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתיעבד, ושל ישראל אסורה מיד דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר חילוף הדברים... (שם נא ב, וראה שם עוד)

כיצד מבטלה, קטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה, פחסה אף על פי שלא חיסרה ביטלה. רק בפניה, השתין בפניה, גררה זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה, מכרה או משכנה רבי אומר ביטל וחכמים אומרים לא ביטל... (שם נג א, וראה שם עוד)

...היכי דמי בימוס היכי דמי מזבח, אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן בימוס אבן אחת, מזבח אבנים הרבה... ורמינהו איזהו נעבד, כל שעובדים אותו בין בשוגג ובין במזיד בין באונס ובין ברצון... כגון שאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמתו דידיה... (שם נג ב, וראה שם עוד)

שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודת כוכבים למה אינו מבטלה, אמרו להן, אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין היה מבטלו, הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים. אמרו להן אם כן יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך העולם בו, אמרו להן אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו, שאומרים תדעו שהן אלוהות, שהרי הן לא בטלו... (שם נד ב)

אמר ליה זונין לרבי עקיבא לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא, והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי (נרפאים). מאי טעמא, אמר ליה אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לאדם נאמן שהיה בעיר וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים, ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים, פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים, אמרה לו אשתו בוא ונכפרנו, אמר לה, וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את המנותינו, אף כך יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני, כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים, אמרו יסורין, דין הוא שלא נצא, וחוזרין ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו... (שם נה א)

...ולא בעבודת כוכבים אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה... (הוריות ז ב)

אמר רבא ואי תימא רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה כדי, אמר קרא וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה, איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצוות, הוי אומר זו עבודת כוכבים. דבי רבי תנא אמר קרא אשר דבר ה' אל משה, וכתיב אשר צוה ה' אליכם ביד משה, איזו היא מצוה שהיא בדבורו של הקב"ה וצוה על ידי משה, הוי אומר זו עבודת כוכבים, דתנא רבי ישמעאל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. דבי רבי ישמעאל תנא למן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם, איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחלה, הוי אומר זו עבודת כוכבים... (שם ח א)

אמר רב יהודה כהן ששחט לעבודת כוכבים קרבנו ריח ניחוח... מכלל דבית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא... (מנחות קט א וב)

גופא אמר רב ענן אמר שמואל ישראל מומר לעבודת כוכבים מותר לאכול משחיטתו, שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב... (חולין ד ב, וראה שם עוד)

...אמר רב נחמן בר יצחק דמות יונה מצאו להן (לכותים) בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה. (שם ו א)

סבר לה כי הא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהן בידיהן. אמר רבי יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין מינין באומות עובדי כוכבים... (שם יג ב)

השוחט לעובד כוכבים שחיטתו כשרה, ורבי אליעזר פוסל, אמר רבי אליעזר אפילו שחטה לאכול לעובד כוכבים מחצר כבד שלה פסולה, שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים... (שם לח ב, וראה שם עוד)

איתיביה רב רחומי לרבינא שופר של עבודת כוכבים לא יתקע בו, מאי לאו אם תקע לא יצא, לא אם תקע יצא. לולב של עבודת כוכבים לא יתקע בו, מאי לאו אם תקע לא יצא, לא, אם תקע יצא. לולב של עבודת כוכבים לא יטול, מאי לאו אם נטל לא יצא, לא אם נטל יצא... (שם פט א)

..וכל שהמום פוסל בו, דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו, וכל שאין המום פוסל בו אין דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו... (בכורות נז א)

תנא דבי רבי ישמעאל, כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, כתיב הכא לשון מדברת גדולות, וכתיב בעבודת כוכבים אנא חטא העם הזה חטאה גדולה... (ערכין טו ב)

כל האסורין לגבי מזבח אוסרין בכל שהן, הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד... איזהו מוקצה, המוקצה לעבודת כוכבים, הוא אסור ומה שעליו מותר, ואיזהו הנעבד כל שעובדין אותו, הוא ומה שעליו אסור, וזה וזה מותר באכילה... ובחולין נמי תנינא, ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן, יין נסך ועבודת כוכבים... (תמורה כח א)

אמר ריש לקיש אין מוקצה אלא לשבע שנים, שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים, והתם מוקצה בלחוד הוה, נעבד נמי הוה, אמר רבי אחא בר יעקב מוקצה לעבוד ולא עבדוהו, רבא אמר לעולם עבדוהו, וחידוש הוא, כדרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא שמנה דברים התירו באותו לילה, חוץ ולילה וזרות וכלי שרת ועצי אשירה ומוקצה ונעבד... (שם שם ב)

שלשים ושש כריתות בתורה... ועובד עבודת כוכבים והנותן מזרעו למולך ובעל אוב... (כריתות ב א)

שגגת עבודת כוכבים היכי דמי, אילימא דעמד בבית עבודת כוכבים וסבר בית הכנסת היא והשתחוה, הרי לבו לשמים, ואלא דחזא אנדרטא וסגיד לה, אי דקבליה עליה באלוה בר סקילה הוא, ואי דלא קבליה באלוה לאו מידי הוא, אלא מאהבה ומיראה... אלא באומר מותר... רב פפא אמר משכחת לה בתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים דידע דאסירא עבודת כוכבים, והני עבודת כוכבים לא ידע דאסירן, ואי בעית אימא אפילו תימא בגדול, כגון דקא טעי בהדין קרא לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב וגו', סבר כי אסירא השתחואה לעבודה זרה דכסף וזהב, אבל דממיני אחריני שריא, דהיינו שגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות... (שם ג א)

איתמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה, רבי יוחנן אמר אסורה וריש לקיש אמר מותרת, רבי יוחנן אמר אסורה דלא בטלה עובד כוכבים, וריש לקיש אמר מותרת, מימר אמר, היא גופה לא מצלה לדידי מצלה לי... (מעילה יד א)

וכל כך למה, מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה... רב אסי אמר כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא תחת כל עץ רענן, וכתיב התם על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן. (נדה יג א)

תלמוד ירושלמי:

דאמר רבי פנחס בשם רב יהודה בר סימון עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה, מה טעמא ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו', סוף דבר אלוהו עמו בבית והוא צועק עד שימות ולא ישמע ולא יושיע מצרתו, אבל הקב"ה נראה רחוק ואין קרוב ממנו... (ברכות סב ב)

...וכנגדן ארבעה דברים שהן נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן עבודה זרה גילוי עריות... (פאה ד א)

גר ועכו"ם שירשו את אביהם עכו"ם, יכול הוא לומר לו טול אתה עבודת גלולים ואני אטול את המעות... ישראל ועכו"ם שקנו ביתו של עכו"ם והיה שם יין נסך ועבודת גלולים ומעות, לא יאמר לו טול אתה יין נסך ועבודת גלולים ואני מעות, אמר רבי יוחנן לא סוף דבר יין נסך ועבודת גלולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי, לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי, ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי (כלי שמניחים עליו קערות, ואין בהן חשש עבודת גלולים... אלא משום ספק שמא עבדו לו)... (דמאי כח ב)

אבל אסורין מפני מראית העין... מתניתא פליגא על רב, נתפזרו מעותיו לפני עבודה זרה לא יהא שוחה ולקטן שלא יהא כמשתחוה לעבודה זרה, ואם היה מקום צנוע מותר... (כלאים מ ב)

...בתי עבודה זרה מפחמין אותן בפחמין (לציין אותם)... (מעשר שני כח א)

...וכן ביצת עבודה זרה שנעשית אפרוח, רבי חגיי בשם רבי יאשיה איתפלגון חזקיה וכהנא, כהנא אמר מותרת, חזקיה אמר אסור. על דעתיה דחזקיה איך אפשר לביצת עבודה זרה שנעשית אפרוח, מה נן קיימין, אם כשפחסה אין כאן אפרוח, אם כשהכניסה לפנימה מן הקנקילין (לתקרובת), את חמי ואלו השתחווה לה לא אסרה (מפני שלא עשה בה מעשה), מפני שהכניסה לפנים מן הקנקילין אסרה, אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה תפתר שגדר בה עבודה זרה. (ערלה ח א)

...רבי יודה אמר משום דגון עבודה זרה (ולא רק דרכי האמורי), וראש דגון ושתי כפות ידיו... רבי יהודה אומר משום דן עכו"ם, ואמרו חי אלהיך דן, לאו לאו משום דרכי האמורי, רבי יהודה אומר משום עבודה זרה, ויאמרו לא-ל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. (שבת לח ב)

תני רבי זכייה קומי רבי יוחנן זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת, אמר ליה רבי יוחנן בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת, אינו חייב אלא אחת... והיכן בעכו"ם, בעבודתה (שעובדין אותה, אף על גב דלאו כעין פנים) לחייב על כל אחת ואחת (כשעשאן בהעלם אחד, ולהכי איצטריך'מאחת'), בעבודת הגבוה לחייב על כולהן אחת (דהיינו בד' עבודות, וכרבי יוחנן, ומהנה קדריש לה), בהשתחויה לחייב על מקצתה, (שלא השתחוה בפישוט ידים ורגלים, אפילו הכי חייב, ודריש ממ"ם דמהנה)... (שם מ ב)

...אף הכא לא תעבדם כלל, לא תשתחוה להם פרט, והלא השתחויה בכלל היתה, ולמה יצאת מן הכלל, ללמד מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמו, אף כל מעשה ומעשה שיש בה לחייב עליו בפני עצמו... (שם מד ב, וראה שם עוד)

כתיב תועבה בנדה וכתיב תועבה בעכו"ם וכתיב תועבה בשרצים... בעכו"ם ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'... אבל אין אני יודע לאיזה מהן הוקשה, רבי עקיבא אומר לתועבה שבנדה הוקשה, מה הנדה מטמא במשא אף עכו"ם מטמא במשא, אי מה הנדה מטמא באבן מסמא אף עכו"ם מטמא על גבי האבן מסמא, רבי זריקן בשם רב יהודה ואית דאמרין בשם רב חסדא מודה רבי עקיבא לחכמים שאין עכו"ם מטמא על גבי אבן מסמא. ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה, מה השרץ מטמא בהסט אף עכו"ם מטמא בהסט... רבי זעירה ר"י בר נחמן בשם רבי לעזר רבי אבהו בשם רבי יוחנן ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה המת מטמא בכזית אף עכו"ם מטמא בכזית... אמר רבי חנניה זאת אומרת שאין טומאת עכו"ם מחוורת, דלא כן מקישה לקלים ואינו מקישה לחמורים... הדא דאת אמר בעכו"ם שבורה אבל בשלימה אפילו כל שהוא, דאמר רב הונא רבי חנא בר גוריון בשם רב הבעל ראש גוייה היה ונאפון היה, וישימה להם בעל ברית לאלהים, ומה טעמא דרבי עקיבה, תעב תתעבנו כנידה, מה טעמון דרבנן שקץ תשקצנו כשרצים... רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי אלעזר צא תאמר לו, צואה תאמר לו, צאיהו נבליהו את שקורין אותו פני מלך קורין אותו פני כלב, עין כוס עין קוץ, גדיא גלייא. רבי תנחומא בשם רב הונא העי אשר עם בית און מקדם לבית אל, מקדם היו קורין אותו בית אל, ועכשיו קורין אותו בית און... אית מתניתא אמרה עכו"ם כנדה ומשמשיה כנדה, ואית מתניתא אמרה עכו"ם כנדה ומשמשיה כשרץ, מאן דאמר עכו"ם כנדה ומשמשיה כנדה ניחא, ומאן דאמר עכו"ם כנדה ושמשיה כשרץ כל עצמו אין כתיב נדה אלא במשמשין, וטמאתם את ציפו פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך תיפת בחקוקים על גופה... דרבי יוחנן אמר עכו"ם שנשתברה אסורה, לא כן סברינן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר, הוא תנינן שלש אבנים הן, תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה, ואפילו על רבי שמעון בן לקיש לית היא פליגא, דרבי שמעון בן לקיש אמר עכו"ם שנשתברה מותרת, לא כן סברנן מימר אם בעתיד להחזירן לכליין דברי הכל אסור, ואמר רבי יודן אבוי דרבי מתניתין אם היו מונחין במקומן, לא כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין הן ואילו במקומן הן, רבי בא בשם רב המשתחוה לבית אסרו לאילן לא אסרו, והא תנינן שלש אשירות הן, תיפתר שנשתחוה לזמורה ואחר כך נטעה... (שם נז א, וראה שם עוד)

רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן בכל מתרפין חוץ מעכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים, רבי פנחס בעי, עד כדון כשאמר לו הביא לי עצים מעכו"ם, והביא לו, הביא לי עלים סתם והביא לו מעכו"ם נישמעינה מן הדא, רבי יונה הוה ליה צרמורין (קדחת), אייתון ליה מן זכרותה דדורי (מזכרות עכו"ם דשמה דורי) ושתה, רבי אחא אייתון ליה ולא שתה, אמר רבי מנא אילו ידע רבי יונה מנן הוה לא אשתה... (שם עו ב)

...אלא כיי דמר רבי ינאי כל השומע ליצרו כאילו עובד עבודה זרה. (נדרים כט א)

שחטה לזרוק דמה לעבודה זרה ולהקטיר חלבה לעבודה זרה, רבי יוחנן אמר המחשבה פוסלת, ריש לקיש אומר אין המחשבה פוסלת, התיב רבי יעקב בר אידי קומי ריש לקיש, והתנינן רבי יוסי אומר קל וחומר הדברים מה אם במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין וכו'... שחטה וזרק דמה (לעבודה זרה) והקטיר חלבה לעבודה זרה, זה היה מעשה בקיסרין ולא אמרו לא לאיסור ולא להיתר, רבי חנינא בשם רב חסדא זאת אומרת לא חשו, אין תימר חשו היה להם להורות איסור, רבי יוסי בשם רב חסדא זאת אומרת שחשו, אין תימר שלא חשו, לא היה להם להורות. (גיטין לח א)

אזהרה לעובד עבודה זרה מניין, לא תעבדם, כרת מניין, את ה' הוא מגדף ונכרתה, ולא מגדף כתיב, כאדם שהוא אומר לחבירו גירפתה את כל הקערה ולא שיירתה בה כלום... כך המגדף והעובד עבודה זרה אינו משייר לאחריו מצוה. עונש מניין והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הזה אל שעריך וגו', עד וסקלתם אותם באבנים ומתו. לא תעבדם, הייתי אומר עד שיעבוד כל עבודה זרה שבעולם, תלמוד לומר לא תשתחוה להם, השתחויה בכלל היתה, ולמה יצאת להקיש אליה, אלא מה השתחויה מיוחדת מעשה יחיד וחייבין עליה בפני עצמה, אף אני מרבה כל מעשה ומעשה שיש בה חייבין עליו בפני עצמו. אף על גב דרבי שמעון בן אלעזר אמר זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, מודה שאם עבדה בעבודתה, בעבודת הגבוה, בעבודת השתחויה שהוא חייב על כל אחת ואחת.... (סנהדרין לז א, וראה שם עוד)

...חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן כומר לעבודה זרה והאריך ימים, אמר לון על שהיתה עינו צרה בעבודה זרה שלו, הוה בר נש מייתי ליה תור או אימר או גדי לעבודה זרה, ואמר ליה פייסיה עלי, והוא אמר ליה למה, וכי מה מועילה לך, אינה אוכלת ואינה שותה ולא מטיבה ולא מריעה, והוא אמר ליה היך נעביד, הוא אמר ליה איזל ואייתי לי חד פינך דסולת ועשר ביעין עלוי ונא מפייס ליה עלך, כיון דהוא אזל ליה הוה אכיל לון, אתא חד בן פחין ואמר ליה כן, אמר ליה אם אינה מועילה כלום מפני מה את עיבד הכא, אמר ליה בגין חיי. (שם נז א)

...כיון שמלך ירבעם על ישראל התחיל מפתה את ישראל, ואמר להן בואו ונעבוד עבדה זרה, עבודה זרה וותרנית היא, הדא היא דכתיב נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקיענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל, אמר רבי אבא חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו טבאל, אלא שעושה טובה עם עובדיו, התורה אמרה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן, ועבודה זרה אומרה ויעש כהנים מקצות העם... התורה אמרה לא ילין חלב חגי עד בקר, ועבודה זרה אמרה והביאו לבקר זבחיכם. התורה אמרה לא תזבח על חמץ דם זבחי, ועבודה זרה אמרה וקטר מחמץ תודה, התורה אמרה כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו, ועבודה זרה אמרה וקראו נדבות השמיעו... (עבודה זרה א א, וראה שם עוד)

...כתב המהלך תחת הצורות או תחת האיקוניות אין מסתכלין בהן בשבת, ולא עוד אלא אף בחול אין מסתכלין באיקונות ומה טעמא, אל תפנו אל האלילים, אל תפנה לעובדן, רבי יהודה אומר אל תפנה לראותן ממש... (שם יח א)

...רבי הוה יתיב מתני לרבי שמעון בריה הנכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל חבירו, אמר ליה עד דהוה חיילך עלך כן את תניי תני, הנכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל ישראל, אמר לו לאו בני, עבודה זרה שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם, ותני כן רבי שמעון בן מנסיא אומר עבודה זרה שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם... ותיעשה כעבודה זרה שהניחוה עובדיה ותהא בטילה, אמר רבי זעירא כל שאילו מאיליה היא בטילה ישראל מבטלה, וכל שאילו מאיליה אינה בטילה אין ישראל מבטלה. רב אמר בימוס לא בטיל... (שם כז א, וראה שם עוד)

תוספתא:

חשוד על עבודה זרה חשוד על כל מצות שבתורה ולא למפרע אלא מכן ולהבא, שנאמר למן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם. (בכורות פרק ג)

מדרש רבה:

ורבנן אמרי נעמה אחרת היתה, ולמה היו קורין אותה נעמה שהיתה מנעמת בתוף לעבודה זרה. (בראשית כג ד)

אז הוחל, אמר רבי סימון בג' מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד, אז הוחל לקרא בשם ה', ויהי כי החל האדם, הוא החל להיות גבור בארץ... (שם שם י)

...אמרו לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודה זרה בראשו וניתן חרב בידה ותהי נראית כאילו עושה עמו מלחמה. (שם לו ו)

רבי חייא בריה דרב אדא דיפו אמר תרח עובד לצלמים ומוכר היה, חד זמן נפיק לאתר, הושיב לאברהם מוכר תחתיו. הוה אתי בר איניש בעי דיזבן והוה אמר ליה בר כמה שנין את, והוה אמר ליה בר חמשין או שיתין, והוה אמר ליה ווי ליה לההוא גברא דהוא בר שיתין ובעי למסגד לבר יומא, והיה מתבייש והולך לו. חד זמן אתת חדא איתתא טעינא בידה הדא פינך דסולת, אמרה ליה הא לך קרב קודמיהון, קם נסיב בוקלסא בידיה ותברהון לכולהון פסיליא ויהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון. כיון דאתא אבוה אמר ליה מאן עביד להון כדין, אמר ליה מה נכפור מינך, אתת חדא איתתא טעינא לה חדא פינך דסולת, ואמרת לי הא לך קריב קדמיהון, קריבת לקדמיהון, הוה דין אמר אנא איכול קדמאי, ודין אמר אנא איכול דקמאי, קם הדין רבה דהוה ביניהן נסיב בוקלסא ותברינון. אמר ליה מה אתה מפלה בי וידעון אינון. אמר ליה ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר... (שם שם יט)

אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן אין אנו בקיאים בדקדוקי עבודה זרה כיעקב אבינו, דתנן המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת הדרקון יוליכם לים המלח, אמר רבי יוחנן כל כסות בכלל עבודה זרה. (שם פא ג)

...אמר ליה אותן עגלות ששלח פרעה לשאת אותו היתה עבודה זרה חקוקה עליהם, עמד יהודה ושרפן, למוד הוא השבט הזה להיות שורף עבודה זרה. (שם צד ג)

דבר אחר מפני מה בקש יעקב אבינו שלא ליקבר בצרים, שלא יעשו אותו עבודה זרה, שכשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד, דכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים... (שם צו ו, וראה שם עוד)

ולא שמעו אל משה וגו', היה קשה בעיניהם לפרש מעבודה זרה, וכן יחזקאל מפרש (יחזקאל כ') ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תחטיאו, ראה מה כתיב איש שקוצי עיניו לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו. (שמות ו ו)

אמר לו הקב"ה למשה פרעה הרשע עשה עצמו אלוה, שנאמר (יחזקאל כ"ט) לי יאורי ואני עשיתיני, לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלוה. פרעה היה אחד מד' בני אדם שעשו עצמן אלהות והרעו לנפשם, ואלו הן חירם, ונבוכדנצר, ופרעה, ויואש מלך יהודה... אלא אמר רבי ברכיה אלו הגיותנין שעושין עצמן אלוהות והקב"ה עושה מהן שחצים בעולם, וכן סנחריב נתגאה ונעשה שחץ בעולם... אמר רבי בנימין בר לוי אם ישב אדם בזוית ועוסק בתורה אני מראהו לבריות, אם יטמין אדם עצמו לעבודה זרה אני מראהו לבריות, שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו... (שם ח ג, וראה שם עוד)

אמר רבי שמעון גדולה חיבתן של ישראל, שנגלה הקב"ה במקום עבודה זרה ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן... (שם טו ו)

...כיון שנכנס הקב"ה כביכול נגף את הבכורות ואלוהות שלהן, שנאמר (יהושע כ"ד) ואגוף את מצרים, וכן באלהיהם עשה ה' שפטים, כיון שנגף אותם במכת בכורות מה עשו, נטלו בניהם והטמינום בבתי עבודה זרה שלהם... מי גרם להם שהיו לוקים כל מכה ומכה, על שהיו בוטחים בעבודה זרה שלהם, מה עשה הקב"ה הכה את אלהיהם עמהם, מי שהיה של עץ היה נרקב, ושל אבן היה נמס של כסף ושל זהב ושל נחשת התיכן כשם שהיו מתחלתן, שנאמר (במדבר ל"ג) ובאלהיהם עשה ה' שפטים, וכל עבודה זרה שבעולם אבדו חוץ מבעל צפון שלהם, למה בשביל להטעותן, לכך כתיב (איוב י"ב) משגיא לגוים ויאבדם... וכן לעתיד לבא כשיכנסו כל העכו"ם מביאין עבודה זרה שלהם שיצילו אותם, שנאמר (מיכה ד') כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלקינו לעולם ועד, וכיון שבאין מה הקב"ה עושה בהם, מתיכן והן רואין ומתביישין, והם משליכין אותם והולכין ומטמינים עצמן במערות ובסלעים, וכן ישעיהו אומר (ישעיה ב') כי יום לה' צב-אות על כל גאה ורם אלו הטיוסין שלהם, והאלילים כליל יחלוף... (שם שם טז)

עבודה זרה כיצד, שאם היה אדם מישראל חולה ויאמרו לו לך אצל עבודה זרה פלונית ואתה מתרפא אסור לילך, שכן הוא אומר (שמות כ"ב) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, והואיל שכל מי שעובד עבודה זרה יחרם, מוטב לו למות בחולי ואל יעשה חרם בעולם הזה, ולא זה בלבד אסור, אלא כל דבר שהוא של עבודה זרה אסור להתרפאות בו שאם יאמרו לו לאדם טול ממה שמקטירין לעבודה זרה או טול מן האשרה ועושה מהן קמיע ותתרפא אל תטול, שכן כתוב (דברים י"ג) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם זו עבודה זרה, ואומר ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו, למה שאין בהם ממש ואין מועילין כלום, כנאמר (ירמיה י') אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטיב אין אותם. וכן אתה מוצא שירמיהו אומר לדורו הריני נכנס עם עבודה זרה לדין, ואמר מעשיה ומעשה אלקים ויודע מה בין הקב"ה לעבודה זרה, אתה מוצא ד' פעמים בדרך א' הראה ירמיהו גנותה של עבודה זרה ושבחו של אלהים שנאמר (שם) אל דרך הגוים אל תלמדו וגו' כי חקות העמים הבל הוא... שמעתם גנותה של עבודה זרה, ושבחו של אלקים... (שם טז ב, וראה שם עוד)

אלא צפה הקב"ה שהן עתידין לעשות עבודה זרה שלא יהו אומרים אילו הראנו את כבודו ואת גדלו והשמיענו את קולו לא היינו עושים עבודה זרה, לכך נאמר שמעה עמי ואדברה. (שם כט ג)

ר"י אומר לנו בשת הפנים ושלך הצדקה, ישראל עוברים בים וכספו של צלם מיכה עובר בים, שנאמר (זכריה י') ועבר בים צרה והיה הים נקרע לפניהם, הוי לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים... אמר רבי יהודה ב"ר שלום ודייך עד כאן, ולא עוד אלא שהיו נוטלין מן המן ומקריבין לפני עבודה זרה, שנאמר (יחזקאל ט"ו) ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח נחוח, וחוזר ויורד ביום האחר, הוי לך ה' הצדקה. דבר אחר לך ה' הצדקה, אמר רבי לוי ישראל עומדין למטה וחוקקים עבודה זרה להכעיס ליוצרם, כדכתיב (שמות ל"ב) ויקח מידם ויצר אותו בחרט, והקב"ה יושב למעלן וחוקק להם לוחות לתת להם חיים, הוי לך ה' הצדקה. (שם מא א)

אמר רבי אלעשא גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה כתיב בתורתכם אחרי רבים להטות, אנו מרובים מכם מפני מה אין אתם משוים עמנו בעבודה זרה. אמר לו יש לך בנים, אמר לו הזכרתני צרתי, אמר לו למה, אמר הרבה בנים יש לי בשעה שהן יושבין על שולחני זה מברך לאלהי פלוני וזה מברך לאלהי פלוני, ואינם עומדים משם עד שמפצעין את מוחן אלו את אלו, אמר לו ומשווה אתה עמהן, אמר לו לא, אמר לו עד שאתה משוה אותנו לך השווה את בניך, נדחף והלך לו, כיון שיצא אמרו לו תלמידיו, רבי, זה דחית בקנה רצוץ, לנו מה אתה משיב, אמר להם בעשו כתיב שש נפשות וכתיב ביה נפשות הרבה, דכתיב ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו, וביעקב שבעים נפש וכתיב ביה נפש אחד... אלא עשו שעובד לאלהות הרבה כתיב ביה נפשות הרבה, אבל יעקב שהוא עובד לא-לוה אחד כתיב בו נפש אחת, ויהי כל נפש. (ויקרא ד ו)

על עשרה דברים נגעים באים, על עבודה זרה... על עבודה זרה מישראל שהעידו עדות שקר בהקב"ה ואמרו לעגל אלה אלהיך ישראל, ומנין שלקו בצרעת, שנאמר וירא משה את העם כי פרוע הוא, שפרחה בהן צרעת... (שם יז ג)

...אמר לו מצינו שוויתר הקב"ה על עבודה זרה, ולא וויתר על חילול השם, ומנין שויתר הקב"ה על עבודה זרה, שנאמר ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלקים איש גילוליו לכו עבודו וכתיב ואת שם קדשי לא תחללו עוד. (שם כב ג)

רבי פנחס בשם רבי לוי אמר משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למד לאכול בשר נבלות וטרפות, אמר המלך זה יהיה תדיר על שולחני ומעצמו הוא גדור. כך לפי שהיו ישראל להוטים אחרי עבודה זרה במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים, דכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, ואין שעירים אלו אלא שדים, שנאמר ויזבחו לשדים, ואין שדים אלו אלא שעירים, שנאמר ושעירים ירקדו שם... אמר הקב"ה יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באוהל מועד, ויהיו נפרשים מעבודה זרה והם ניצולים... (שם שם ה)

וכי תמכרו ממכר רבי חייא בריה דרבי אדא דיפו אמר וכי תמכרו עתידין אתם למכור לאומות העולם, אלא תהו שותפין לבריכון כדרך שעשו חנניה מישאל ועזריה, שאמרו לנבוכדנצר לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך, הן איתי אלקנא די אנחנא פלחין יכול לשיזבותנא... רבי יוחנן אמר תרתין אמר להם, עיקרה של עבודה זרה לא משלכן היתה, לא כן כתיב ופסיליהם מירושלים ומשומרון, וכאן באתם לעשות עבודה זרה שלי צדו. רבי יוחנן אמר חורי אמר להם, כשהייתם בארצכם הייתם שולחים אצלנו ולוקחין טופרין ושער ועצמות של עבודה זרה חוקקים אותן, לקיים מה שכתוב צלמי כשדים חקוקים בששר, וכאן באתם לעשות עבודה זרה שלי צדו. רבי יהודה ברבי סימון אמר, תרתין אמר להם, כשהייתם בארצכם הייתם נעשים פסקיות פסקיות לעבודה זרה, כמה דאת אמר ותתעבי את יפיך ותפשקי את רגלים לכל עובר, וכאן באתם לעשות עבודה זרה שלי צדו... רבי שמואל בר נחמני אמר תרתין אמר להם, עבודה זרה שלכם של כסף של זהב היתה, כמה דאת אמר כספם וזהבם עשו להם עצבים, אבל עבודה זרה שלי אינו אלא אלו כורסון כולו דדהב נקי... רבי שמואל בר נחמני אמר חורי אמר להם, לא כך כתב לכם משה בתורה ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם, אמרי מרי מלכא לא למסגד אלא למפלח במסים ובארנוניות ובזימיות ובגולגליא... (שם לג ו, וראה שם עוד)

...על עבודה זרה כיצד, הוא אומר והשמדתי את במותיכם וגו', וכתיב ואתכם אזרה בגוים וגו', אמר להם המקום לישראל הואיל ואתם רוצים בעבודה זרה, אף אני אגלה אתכם למקום שיש עבודה זרה, לכך והשמדתי את במותיכם... (במדבר ז י)

כי שוחה עמוקה זונה (משלי כ"ג), בעבודה זרה הכתוב מדבר, שהיא נקראת זונה, כמו דאת אמר (דברים ל"א) וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, נקראת שוחה, על שם (ישעיה ב') וישח אדם, עמוקה, על שם (שם) וישפל איש, וכן הוא אומר ושח גבהות האדם וגו', ומנין שבעבודה זרה הכתוב מדבר, שכך כתיב אחריו (שם) והאלילים כליל יחלוף. ובאר שעל ידי עבודה זרה ירדו ישראל לבור, שנאמר (איכה ג') צמתו בבור חיי, צרה כמו דכתיב והצר לך וגו', נכריה זו עבודה זרה זו כמו דכתיב אלהי נכר, אף היא מנא לן שעבודה זרה מביאה אף על האדם שנאמר (דברים י"א) פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם... (שם י ה)

...אמר רבי חנינא בר יצחק יום שהכניס מנשה צלם להיכל יבשו כל אותן הפירות (בבית המקדש), הדא הוא דכתיב (נחום א') ופרח לבנון אומלל... (שם יב ד)

...אבל דורו של אחאב כולו עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היה בהן דילטורין יוצאין למלחמה ונוצחין... (שם יט ב)

אמר רבי יהודה ברבי סימון, את מוצא עבודה זרה קרובה ורחוקה, והקב"ה רחוק וקרוב. כיצד עבודה זרה קרובה, גוי עושה עבודה זרה ומעמידה בתוך ביתו אצלו הרי קרובה, ומנין שהיא רחוקה, שנאמר (ישעיה מ"ו) אף יצעק אליו ולא יענה וגו', הרי רחוקה. (דברים ב ו)

...אבל העושה בלורית אינו מגדלה אלא לשמה של עבודה זרה, ואין עונש קשה משל עבודה זרה, שהרי הקב"ה אינו מקנא אלא בה, מנין שנאמר (שמות כ') לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו', וכתיב (דברים ג') כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא א-ל קנא. רבנן אמרי, הואיל ואין בעבודה זרה ממש, למה קורא אותן אלוהות, אמר רבי פנחס בר חמא כדי ליתן שכר לכל מי שפורש ממנה. אמר הקב"ה אף על פי שאין בה ממש, כיון שפורש אדם ממנה מעלה אני עליו כאילו הוא עובד למי שיש בו ממש ובא לו אצלי. אמר רבי יהושע בן לוי אמר הקב"ה הואיל וכך הוא עונשה של עבודה זרה קשה, צריך אני להזהיר אותם עליה, שלא יאמרו אילו הזהירנו עליה פירשנו ממנה. אמר לו הקב"ה לישעיה לא תהא סבור שמא לא הזהרתי אותם על עבודה זרה תחלה, עד שלא באו לסיני לקבל את התורה הזהרתי אותן על עבודה זרה, מנין שכך כתוב, (ישעיה מ"ח) ואגיד לך מאז בטרם תבא השמעתיך, בטרם תבא לסיני השמעתיך ברכות וקללות, למה (שם) פן תאמר עצבי עשם ופסלי ונסכי צום, לפיכך הזהרתי אותם עליה, ועל ידי מי הזהרתי אותן, על ידי משה עבדי, מנין,ממה שקרינו בענין כי תוליד בנים וגו'. (שם שם יא)

רבנן אמרי יתרו נתן ממש בעבודה זרה, שנאמר (שמות י"ח) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים, נעמן הודה במקצת ממנה, שנאמר (מלכים ב') הנה נא ידעתי כי אין אלקים בכל הארץ כי אם בישראל... (שם שם יט)

רבי אלכסנדרי פתח (ויקרא י"ג) והצרוע אשר בו הנגע וגו', והצרוע זה בית המקדש, אשר בו הנגע, זו עבודת אלילים שהיא מטמא כנגע... אר"י בן חלפתא כל מי שהוא יודע כמה שנים עבדו ישראל עבודת אלילים, הוא יודע אימתי בן דוד בא, ואית לן תלתא קראי מסייע ליה, חדא (הושע ב') ופקדתי עליהם את ימי הבעלים אשר תקטיר להם כימי הבעלים, תנינא (זכריה ז') ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע, תילתא (ירמיה ה') והיה כי יאמרו תחת מה עשה ה' וגו'. (איכה פתיחתא יג)

אמר ריש לקיש הוי מגיעי בית בבית, הגעתם חורבן ראשון לחורבן שני, מה חורבן ראשון ציון שדה תחרש, אף חורבן שני ציון שדה תחרש, עד אפס מקום, מי גרם למקום ליחרב, על שלא הניחו מקום שלא עבדו בו עבודת אלילים, בתחלה היו עובדים אותו במטמוניות, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח') ויאמר אלי הראית בן אדם וגו' עושים בחשך וגו', וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושין אחר הדלת שנאמר ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין על הגגות, שנאמר (צפניה א') ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים, וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בגנות, שנאמר (ישעיה ס"ה) זובחים בגנות, וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בראשי ההרים, שנאמר (הושע ד') על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו, וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בשדות, דכתיב (שם י"ב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי. רבי יודן ורבי איבו ורבי טבי בשם רבי יאשיה אמרי על כל תלם ותלם היו מעמידין צלם. רבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי הושעיא אמרי היה אחד מהן חורש שדהו לוכסן מעמיד צלם באמצע כדי שיהו ראשי תלמים מראין לה, וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בראשי הדרכים, שנאמר (יחזקאל ט"ז) אל כל ראש דרך בנית רמתך, וכיון שלא מיחו בידן התחילו להיות עושין ברחובות, שנאמר (שם) ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב, וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בעיירות, שנאמר (ירמיה ב') כי מספר עריך היו אלהיך יהודה וגו', וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בחוצות, שנאמר (שם י"א) ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבשת, עד אימתי, עד שהכניסוה לבית קדש הקדשים, שנאמר (יחזקאל ח') סמל הקנאה הזה בביאה... (שם שם כב)

אמר רבי ישמעאל בר נחמן לפי שעבדו ישראל כו"ם לפיכך היתה למס, היא למס היא סמל, אתוי דדין הינון אתוי דדין... (שם א כא)

...אילו אחר אמר זה הפסוק מן חכמי האומות, (שמות י"ח) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, הייתי אומר זה שאינו יודע ודאי של עבודה אומר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, אלא זה יתרו שאמר עתה ידעתי כי גדול וגו', שעבד עבודה זרה הרבה, דתני רבי ישמעאל לא הניח רעואל זה יתרו עבודה זרה בעולם שלא חזר עליה ועבדה, דכתיב (שמואל א' ד') אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה וגו', וחזר ואמר מכל האלהים, ולבסוף נתגייר והודה להקב"ה... (קהלת ג יג)

אלא שלש מאות וששים וחמש בתי עבודה זרה היה בדמשק, והיו עובדין כל אחר ואחד מהם את יומו, והיה להם יום אחד שהם מחזירין על כלן באותו היום ועובדין אותן, וכלן עשו ישראל הומנמואה ועבדו אותן, הדא הוא דכתיב (שופטים י') ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ... ויעזבו את ה' ולא עבדוהו, אפילו בשותפות. (אסתר ג)

דאמר רבי אלעזר המודעי עתידים שרי אומות העולם לעתיד לבא שיבואו לקטרג את ישראל לפני הקב"ה, ואומרים, רבונו של עולם, אלו עבדו עבודה זרה ואלו עבדו עבודה זרה... והקב"ה משיב להם ואמר אם כן הוא ירדו כל העמים עם אלהיהם לגיהנם... (שיר ב ד)

רבי חוניא בשם רבי דוסא בר טבת שני יצרים ברא הקב"ה בעולמו, יצר עבודה זרה ויצר זנות, יצר עבודה זרה כבר נעקר, ויצר זנות הוא קיים, אמר הקב"ה, כל מי שהוא יכול לעמוד בזנות מעלה אני עליו כאילו עומד בשתיהן... אימתי נעקר יצר עבודה זרה, רבי בנייה אמר אלו מרדכי ואסתר, ורבנן אמרי אלו חנניה מישאל ועזריה... אמר הקב"ה לישראל (הושע י"ד) אפרים מה לי עוד לעצבים, מי לה ליצרה של עבודה זרה, אני עניתי, אני עוניתי לו, לא אשורנו, לא אמרנו שירה לפניך, הוי אומר אני הוא שכפפתי יצרה של עבודה זרה, אם כן למה באו ישראל בספק בימי המן, רבנין אמרו על שעבדו ישראל עבודה זרה... אמר להם אם כדעתכם אתם חייבתם את כל ישראל כליה, דכתיב (שמות כ"ב) זובח לאלהים יחרם, אמרו להם אף על פי כן לא עבדו אותה בכל לבם, שנאמר (איכה ג') כי לא ענה מלבו, אף על פי כן ויגה בני איש, העמיד עליהם אדם קשה ביותר לנסותן... (שם ז יג, וראה שם עוד)

...מה עשה אותו רשע (נבוכדנצר), נטל ציצו של כהן גדול ונתנו לתוך פיו, וכינס כל זיני זמרא והוי מקלסין קדמוהי, והוא אומר אנכי ה' אלהיך... באותה שעה הפיל הרוח את הצלם... (שם שם יד)

אמר רבי לוי בר חיתא עשו לו (למנשה המלך) מולה של נחשת והיו מסיקין האור מתחתיו, והיה צווח צלם פלן צלם פלן שזבני, כיון שראה שלא הועילוהו כלום, אמר זכור הייתי שהיה אבא מקרא אותי (דברים ד') בצר לך ומצאוך וגו'... (רות ה ו)

מדרש תנחומא:

אנדריאנוס מלך אדום כיון שכבש את העולם כולו הלך לו לרומי, אמר לבני פלטרין שלו מבקש אני מכם שתעשו אותי אלוה שהרי כבשתי את כל העולם, אמרו לו עדיין לא שלטת בעירו ובביתו, הלך והספיקו בידו והחריב בית המקדש והגלה את ישראל, וחזר לרומי, אמר להם כבר החרבתי ביתו ושרפתי היכלו והגליתי עמו, עשו אותי אלוה. אמר רבי ברכיה שלשה פילוסופין היו לו, הראשון אמר לו אין אדם מורד במלך תוך פלטרין שלו, אלא חוצה להן, צא מפלטרין שלו ותעשה אלוה, השמים והארץ הוא בראן צא לך מהן ותעשה אלוה. והשני אמר אין אתה יכול, שכבר אמר לנביאיו כדנה תאמרון להון אלקיא די שמיא וארקא וגו', והשלישי אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בשעה זו, אמר לו מהו, אמר לו ספינה אחד יש לי חוץ מג' מילין והיא מטורפת בים, וכל אוריא שלי בתוכה, אמר לו אדריאנוס משלח אני לגיונותי וספינות לשם ויצילוה, אמר ליה מרי, למה אתה מטריח לגיונות וספינות לשם, רוח קימעא שגר לשם ואתה מצילה, אמר ליה ומנין יש לי רוח לשגר, אמר ליה לרוח אין אתה יכול לשגר והאיך תעשה אלוה... נכנס לבית כשהוא זעוף, אמר לו אשתו הללו הטעו אותך שתוכל לעשות אלוה, אתה מלך גדול וגבור והכל בידך, אני אומרת לך דבר אחד תן לו פקדונו ותעשה אלוה, אמר לה מהו פקדונו, אמרה לו הנפש, אמר לה אם תצא נפשי מה אעשה, אמרו לו הנפש שבך אי אתה שולט בה, וכתיב אין אדם שליט ברוח וגו' ואין שלטון ביום המות, והיאך תעשה אלוה, ואתם אדם ולא א-ל... (בראשית ז)

שנו רבותינו שני דברים מכין לפניהם ולאחריהם, ואלו הן עבודת כו"ם והנוטע ערב שביעית חייב ומוצאי שביעית חייב, כך עבודת כו"ם מכה לפניה ולאחריה, האיך עד עכשיו לא עמד ירבעם שעשה את העגל והעמידו בדן, ויכם וירדפם עד חובה (בראשית י"ד)... ללמדך שדן נקרא חובה מראש על העגל שעתידה לעמד שם. (לך לך יג)

ילמדנו רבינו מהו שיברך אדם על ריח בשמים של עבודת כוכבים, כך שנו רבותינו אין מברכין על הנר ולא על הבשמים ולא על הריח של עבודת כו"ם, אבל אם עבר בשוק על חנויות של בשמים חייב לברך, אבל על ריח של עבדות כו"ם אסור. אמר הקב"ה לישראל אל תטעו אחר עבודת כו"ם שאין בה ממש, שנאמר (תהלים קט"ז) עינים להם ולא יראו וגו'... (ויצא ד)

ילמדנו רבינו נר שיש עליו צורת עבודת כו"ם מהו שידליק ישראל ממנו את הנר, כך שנו רבותינו נר שיש עליו צורת עבודת כו"ם אסור לישראל להדליק בו, לפי שנאמר (דברים ז') ולא תביא תועבה וגו', שאין השכינה שורה בבית שיש בו צורת עבודת כו"ם, שנאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', תדע לך שכל זמן שהיה אברהם דבוק ללוט לא היה הקב"ה נגלה עליו, כיון שפירש ממנו נגלה עליו... (שם י)

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, לא תעשון כדרך שבני אדם נוהגים ביראותיהן, כשטובה באה עליהם מכבדין ליראותיהן, שנאמר (חבקוק א') על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה, וכשהפורענות באה עליהן מקללין ליראותיהן, שנאמר (ישעיה ח') והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה. (יתרו טז)

אמר רבי יהודה בר שלום אתה מוצא ארבעים ושמונה פעמים הזהיר הקב"ה בתורה על הגרים וכנגדן הזהיר על עבודת גלולים. (ויקרא ב)

דבר אחר אמור אל הכהנים, מה כתיב למעלה מן הענין ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני, זה שאמר הכתוב וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים (ישעיה ח'), אמר הקב"ה לישראל אם יאמרו לכם העכו"ם הניחו אל האלהים שבשמים ודרשו אל האובות, אמרו להם הלא עם אל אלהיו ידרוש, כמו שאמר אליהו לאחזיהו (מלכים ב' א') המבלי אין אלהים בישראל אתה שולח לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון, למה לנו להניח חי העולמים, וה' אלקים אמת והוא אלקים חיים ומלך עולם ונדרוש אל המתים, פה להם ולא ידברו וגו'... מה כתיב אחריו לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר, רבי יוחנן אמר אמר הקב"ה אם לא יאמרו כדבר הזה לעכו"ם אין להם שחר, אינו מזריח להם את השחר, רבי שמעון בן לקיש אומר אשר אין לו שחר, האובות והידעונים על עצמן אינן מעלין את השחר, שהן נתונין באופל, וכל שכן על אחרים. (אמור ב)

אמר ירמיה הנביא כדנא תימרון (ירמיה י') אם יאמרו לכם אומות העולם לעבוד עבודת גלולים, אמרו להם אם יכולה היא להעביר השמים והארץ נעבדנה, ואם לאו יאבדו מארעא, רבי יהושע אמר אמרו להם אם יכולין לעשות שמים וארץ נעבדנה, ואם לא יאבדו מארעא, רבי עקיבא אומר, אמרו להם, אם יכולים להעביר את השמים ואת הארץ ולעשות אחרים מצבע אחר נעבדנה, ואם לאו יאבדו מארעא. (שופטים יב)

אמר רבי אלעזר הקפר ברבי גדול כח השלום, שבשעה שישראל עושין חבורה אחת אפילו עבודת כו"ם ביניהם אין מדת הדין נוגעת בהם, שנאמר (הושע ד') חבור עצבים אפרים הנח לו. (שם יח)

...וכן וכי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו', אלו ישראל שנטמאו בעבודת גלולים, שנאמר (ישעיה ל') תזרם כמו דוה, צא תאמר לו, ויצא מחוץ למחנה שגולים לבבל, והיה לפנות ערב של מלכיות והקב"ה מטהרן שנאמר ירחץ במים... (תצא ג)

...בא וראה מעשה העכו"ם, אם היתה של עץ או של אבן היתה מונחת בחוץ או בפנים נוהג בה הפרק, שנאמר ותראו את שקוציהם וגו', היתה של כסף וזהב הכניסה בחדרי חדרים ויזהר בה וישמרה שלא יגנבוה בני אדם, שנאמר כסף וזהב אשר עמהם. אמר רבי אליעזר תבא מארה על לבן שאמר ליעקב למה גנבת את אלהי, לעצמה אינה יכולה להציל את הגנבה, לאחרים היאך יכולה להציל. (נצבים ג)

מדרש תנחומא הקדום:

המתהללים באלילים, (תהלים צ"ו), ראוי למקרא לומר הבטחים, מהו המתהללים, שלא עבדו עבודה זרה עד שנהגו כבוד זה בזה. אמר להם הקב"ה בכל יום ויום אתם מתביישין לפני, יש בכם שהם עובדין ליונים, והרבה יונים נשחטין, ויש בהם שעובדים ללבנים, והרבה לבנים נשברים, יש בכם שעובדים לדגים, והרבה דגים נמכרים בשוק, מיד הקב"ה מביישן, שנאמר (מיכה ז') יראו גוים ויבושו. (שופטים ח)

מכילתא דרשב"י:

מה תלמוד לומר לא יהיה לך, מלמד שכל המקיים ע"ז לעצמו עובר משום שתים, משום לא יהיה ומשום לך. אלהים, יכול לפי שנקראו אלהים יכול יש בהן צורך לפני, תלמוד לומר אחרים. דבר אחר מה תלמוד לומר אלהים אחרים, שלא יעשה אדם אלוה שלכסף ואלוה שלזהב ויאמר לא שיקוץ אלא לאלוה, לא גילול אלא לאלוה, תלמוד לומר אלהים אחרים, אף על פי שאין אתה מחזיק בו לשם אלוה אי אתה רשאי לקיימו... דבר אחר אחרים שמאחרין את הטובה מלבוא לעולם... (שמות כ ב)

יכול העובד ע"ז נכסיו אסורין בהנאה, תלמוד לומר זובח לאלהים יחרם, אין נכסיו אסורין בהנאה. יכול ע"ז לא תהא אסורה בהנאה, תלמוד לומר שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו (דברים ז' כ"ו). בלתי לה' לבדו, להביא את המשתף. (שם כב יט)

אבות דרבי נתן:

עשרה שמות נקראו לעכו"ם שם גנאי, אלו הן שקוצים גלולים מסכות פסילים אלילים אשירים חמנים עצבים און ותרפים. (פרק לד ג)

גלות באה לעולם על עבודת כוכבים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת הארץ. על עבודת כוכבים שנאמר (ויקרא כ"ו) והשמדתי את במותיכם, אמר הקב"ה הואיל ואתם רוצין בעבודת כוכבים, אף אני מגלה אתכם למקום שיש שם עבודת כוכבים, לכך נאמר והשמדתי את במותיכם. (פרק לח ד)

שוחר טוב:

אמר רבי שמואל בר נחמני לעתיד לבא הקב"ה מביא כל אומה עכו"ם והיא קוראת לאלוהיה ואינה עונה אותם, וכיון שרואים שאין עונים אותם, שנאמר (ישעיה מ"ו) אף יצעק אליו ולא יענה, למה שאין בה ממש, ואחר כך הולכין לפני הקב"ה וחוזרין עליו ואומרין לו אלהינו לא ענו אותנו, עכשיו באנו אצלך, מיד הוא דן אותן וטורדן מן העולם... דבר אחר זה שאמר הכתוב, (תהלים צ"ז) יבושו כל עובדי פסל, אמר רבי יודן בשם רב נחמן, עתיד הקב"ה ליתן ממש בעבודה זרה לעתיד לבא, והיא באה ומשתחוה להקב"ה, ואחר כך היא בושה לעובדיה. אמר רבי פנחס עתיד הקב"ה ליתן פה לעכו"ם ומדברת לפני עובדיה לעתיד לבא, ואומרת להם הנחתם לחיי עולם קונה שמים וארץ והשתחויתם למי שנאמר עליו (שם קל"ו) פה להם ולא ידברו, ועשיתם את הטפל עיקר. אמר רבי יוחנן אל תתמה, שכשירד הקב"ה בסיני נתן כח בעכו"ם והשתחוו לו, אמר רבי תחליפא וקרא מסייעו, (שם צ"ו) השתחוו לו כל אלהים, ישתחוו לו אינו אומר אלא השתחוו לו, שכבר השתחוו לו בסיני. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר מה עכו"ם נעשית פרקים פרקים, כך עובדיה נעשו פרקים פרקים, שנאמר (זכריה י"ד) וזאת תהיה המגפה, ורבנן אמרי מה עכו"ם ניתכים באור כן עובדיה ניתכין באור. (תהלים לא)

קשה לשון הרע מעבודה זרה, כי כשחטאו ישראל במדבר לא נחתם עליהם גזר דין עד שחטאו בפיהם, וכן הוא אומר וישמע ה' את קול דבריכם... (שם לט)

אמר רבי ירמיה בשם רבי בר רב יצחק החמירו ישראל בעבודה זרה יותר מאומות העולם, כתיב על כן לא ידרכו וגו', אבל בישראל כתיב (צפניה א') ופקדתי על כל הדולג על המפתן, רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר עבודה זרה שנפסלה אסורה בהנאה, ורבי שמעון בן לקיש אמר מותרת, ולא פליגי, ומה דאמר רבי יוחנן עבדוה, ומה דאמר ריש לקיש נזדלזלה בעינים ולא עבדוה. (שמואל פרשה יא)

בני אל תלך בדרך אתם, אלו אומות העולם, שנאמר (ויקרא כ') ולא תלכו בחקות הגוי, מנע רגלך מנתיבתם, מלעבוד עבודה זרה, שנאמר כי לא תשתחוה לאל אחר. (משלי פרשה א)

בני אם ערבת לרעך, בזרעו של חברך, תקעת לזר כפך, שעבדת עבודה זרה, מה עבודה זרה נידונית בגיהנם, אף אתה נדון בגיהנם כמותה. (שם פרשה ו)

תנא דבי אליהו רבא:

עלה אלקנה ואשתו ובניו ובני ביתו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו היו עולין עמו, ואמר להם למדו דרך עבודה מן הכנענים ומן העכו"ם שעשו דרך עבודה לעבודה זרה שלהם, אף על פי שהוא הבל וריק... (פרק ח)

כיוצא בדבר אתה אומר איזבל בת אתבעל מלך צידונים אשת אחאב, כך אמרו בשעה ראשונה שנכנסה אצל אחאב למדה אותו דרך עבודה לעבודת אלילים, ועל ידה התמכר עצמו לעבודת אלילים, שנאמר (מלכים א' כ"א) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל וגו'... מי גרם לו לאחאב שנאבד מן העולם הזה ועולם הבא הוא ובניו, הוי אומר איזבל אשתו, ועליה ועל כיוצא בה הוא אומר, (משלי ד') ואולת בידיה תהרסנה... כיון ששמע אחאב מן הבריות שבקשו אלו רל"ב מלכים למרוד בו, שלח והביא בנו של כל אחד והושיבן תחת ידו בירושלים ובשומרון, אמרו חכמים כל אותן רל"ב בני מלכים עובדי עבודת אלילים היו, וכיון שבאו לירושלים ולשומרון היו נעשים יראי שמים לאמיתן... (פרק ט)

...באותה שעה מביא הקב"ה אליליהם של עכו"ם ונותן בהם רוח ונשמה, ואומר הקב"ה יעברו כל אומה ואומה היא ופסל שלה על הגשר של גיהנם, ואז יעברו כולם, וכיון שמגיעים אל תוכה יהיה הגשר לפניהם כמו חוט, ונופלים לתוך הגיהנם האלילים ועובדיהן, וכיון שמגיעים לתוך הגיהנם הם ופסיליהם ורואים ישראל את כל העכו"ם ופסיליהם בתוך הגיהנם מיד מתייראין ישראל... (אליהו זוטא פרק כא)

ילקוט שמעוני:

ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו וגו', אין אנו בקיאים בדקדוקי עבודת אלילים כיעקב אבינו, דתנינן מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת דרקון יוליך לים המלח, אמר רבי יוחנן כל כסות בכלל עבודת אלילים. רבי ישמעאל ברבי יוסי סליק לצלאה בירושלים, עבר בהדין פלטנוס וחמתיה חד שמראי, אמר ליה לאן את אזיל, אמר ליה למצלא בירושלים, אמר ליה ולא טב לך למצלא בהדין טורא בריכא ולא בביתא קלקלתא, אמר לו אומר לכם למה אתם דומין, לכלב שהוא להוט אחר הנבלה, כך לפי שאתם יודעין שעבודה זרה טמונה תחתיו, שנאמר ויטמן אותם יעקב, לפיכך אתם להוטין אחריו... (בראשית פרק לד, קלה)

...וכל מי שהוא גבה לב גורם לטמא את הארץ ולסלק את השכינה, שנאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל, וכל גבה לב קרוי תועבה, שנאמר תועבת ה' כל גבה לב, ועובד אלילים קרוי תועבה, שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך, שאלילים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה, כך כל מי שהוא גבה לב גורם לטמא הארץ ולסלק את השכינה. (שמות פרק כ', שב)

אפוד לכפר על אלילים, שנאמר אין אפוד ותרפים... (ויקרא פרק ח, תקיג)

פן תנקש אחריהם, שמא תמשך אחריהם או שמא תדמה להם, שמא תעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש, אחרי השמדם מפניך, שלא תעשה כמעשיהם ויבאו אחרים וישמדו מפניך, ופן תדרוש לאלהיהם, שלא תאמר הואיל והן יוצאין באבטינא אף אני יוצא באבטינא, הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני יוצא בארגמן... ואעשה כן גם אני, יש כן לעבודה ויש כן למתעביד, מכאן אמרו דבר שמקריבין אותו למזבח ואין מקריבין אותו לאלילים אם הקריב חייב, ודבר שמקריבין אותו לאלילים אם הקריבו למזבח חייב, ודבר שאין מקריבין למזבח והקריבו לאלילים אם מקריבו כיוצא בו חייב ואם לאו פטור, יכול היו מקריבין חטאות ואשמות, תלמוד לומר כי כל תועבת ה' אשר שנא וגו', דבר שנאוי ומתועב למקום. דבר אחר לא נתכוונו להקריב אלא דבר שהמקום שונא, שנאמר כי גם את בניהם ואת בנותיהם, אין לי אלא בנים ובנות אבות ואמהות מנין, תלמוד לומר כי גם את בניהם ואת בנותיהם, אמר רבי יעקב אני ראיתי כותי אחד שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו. (דברים פרק יב, תתפה)

ואנכי הסתר, משל למלך שראה בגבירה אחת שמבטת בסיריס אחד, אמר המלך איני מקנא בסיריס שאת מבטת בו, שאינו מועיל כלום, אלא שאת גורמת לי להחזיר פני ממך, כך אמר הקב"ה לישראל איני מקנא בעבודת אלילים שאינה שלכם ואין בה תועלת, אלא שאתם גורמין לי להחזיר פני מכם, שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני, מפני מה, כי פנה אל אלהים אחרים. (שם פרק לא, תתקמא)

מדרש אגדה:

לא תשתחוה לאלהיהם, חזר להזהירם שלא ימשך אחריהם ולא ידבק בידו דבר מע"ז, כי הרס תהרסם, שתבטל ע"ז מארץ ישראל, ואחר שתבטל ע"ז אזי תהיה שלם, ואז יקובל תפלתם, ועל זה נסמך עליו ועבדתם את ה', שכל מי שיהרוס ע"ז כאלו עבד את ה'. (שמות כג כג)

מי גרם להם, אמר הקב"ה תדע מי גרם לכם, אתם גרמתם שלא עזבתם מקום שלא העמדתם ע"ז. בתחלה עשיתם ע"ז במטמוניות, שנאמר ויאמר אלי הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך (יחזקאל ח' י"ב), כיון שלא הוכיחם היו עושים אותו אחר הדלתות, דכתיב ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך (ישעיה נ"ז ח'), וכיון שלא הוכיחום היו עושים בחוצות, דכתיב כי מספר עריך היו אלהיך יהודה, (ירמיה ב' כ"ח), וכיון שלא הוכיחום היו עושים אותו על הגגות, דכתיב ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים (צפניה א' ה'), וכיון שלא הוכיחום היו עושים אותם על ההרים... בשדות... בגנות, אמר ר' יודן בשם ר' יאשיהו על כל תלם ותלם היו מעמידין בו צלם באמצע כדי שיהיה ראש הצלמים נראים להם. ועד היכן הכעיסו אותו, עד שהכניסו אותו לבית קדש הקדשים, דכתיב והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה בביאה (יחזקאל ח' ח')... (במדבר ל ט)

מדרש הגדול:

תנו רבנן קשה יצרה שלעבודה זרה יותר מיצרה שלעבירה, יצרה שלעבירה לפי הנאתו הוא עושה, אבל יצרה שלעבודה זרה עד שלוקח בניו ובנותיו ושורפן באש לא לעזר ולא להועיל והוא מראה לו שהוא טוב, אפילו עד שחובל בעצמו הוא מראה לו טוב, שנאמר ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפך דם עליהם, יצרה שלעבירה פעם שומע לו ופעם עומד בפניו, אבל יצרה שלעבודה זרה בכל יום הוא גדול ומתקשה, יצרה שלעבירה אינו עושה אלא בסתר וביחידי, אבל יצרה שלעבודה זרה ברבים ובפרהסיא, וכן הוא אומר האינך רואה מה המה עושים בערי יהודה ובחוצות ירושלים (ירמיה ז'), יצרה שלעבירה אינה אלא על האיש העומד בחמאו, אבל אם הזקין ותשש כחו בטל ממנו, אבל יצרה שלעבודה זרה על הקטנים ועל הגדולים, על הנערים ועל הזקנים, על הנשים ועל האנשים, ואלמלי עמדו אבותינו והתפללו עליו לא היה העולם יכול לעמוד בו, דכתיב ויזעקו בקול גדול אל ה' (נחמיה ט')... (בראשית ד כו)

וירא אלקים אל יעקב, בוא וראה, שכל מקום שיש בו עבודה זרה אין שכינה שורה בו, נסתלקה עבודה זרה מן העולם שרתה שכינה בעולם, רבי אליעזר בן יעקב אומר מקום שהשכינה נגלית אין עבודה זרה עומדת אלא מתבערת מן העולם. אמר רבי יוחנן כיון שאמר הקב"ה על הר סיני אנכי ה' אלקיך, כרעה כל עבודה זרה שבעולם, דכתיב יכרעו כל עובדי פסל המתהללים באלילים, ישתחוו לו כל אלהים אין כתיב, אלא השתחוו כל אלהים (תהלים צ"ז), הוי במקום שיש עבודה זרה אין שכינה נגלית בו. תדע לך, הרי יעקב אבינו כיון שביער כל עבודה זרה, דכתיב ויאמר יעקב הסירו את אלהי הנכר, מיד נגלית עליו שכינה, דכתיב וירא אלקים אל יעקב. (שם לה ט)

ולכהן מדין שבע בנות, כל שבחו שלאותו צדיק להיות הולך אצל כומרי עבודה זרה, הקב"ה מקנא לעבודה והאיך הוא נדבק בה, אלא יתרו כומר לעבודה זרה בתחלה היה, ולעולם עבודה זרה בסורה בפני עובדיה, והיה יתרו רואה את החרטמים ובוסר עליהם, לפי שלא ראה בה ממש נתבזית בעיניו, אמר רבי אבון אין עולה שלעבודה זרה אלא על הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ. אמר רבי פנחס מעשה בדמסקיא שהיה שם בית צלם אחד והיה לו כומר שמו אבא גוליש, והיה משמש לפני הצלם שנים הרבה. פעם אחת הגיעו אנינקי שלצער, צעק לפני הצלם ימים רבים ולא הועיל כלום, אחר כך יצא לחוץ בלילה, ואמר, רבונו שלעולם, שמע תפלתי ופדיני מצרתי, מיד שמע אל תפלתו ונתרפא, וגנב את עצמו ובא לו לטבריה ונתגייר, והיה מרדף אחר המצוות ונתמנה פרנס על העניים, וכיון שנכנסו מעות תחת ידו, ידים שהיו למודות משמשות בבית הצלם משמשו בקודש, מיד חשש באחת עינו ונסמית, שוב שלח ידו בהקדש וחשש בשנייה ונסמית, והיו בני מקומו באין לטבריה ורואין אותו סומה, ואומרין לו אבא גוליש מה ראית שהיית שוחק בצלם ונמיח אותו ולא היה גובה ממך וכן אחרים וכן אחרים. מה עשה אמר לאשתו עמדי עד שנלך לדמשק, אחזה בידו והיו מהלכין, כיוון שהגיע לעיירות שבתחום דמשק היו מתכנסים עליו ואומרין הרי אבא גוליש, ואומרין לו מה עשה לך הצלם שסימא את עיניך, אמר להם אף אני לא באתי אלא לבקש ממנו ולהשלים לו שמא יפתח לי עיני והוא שוחק עליהן עד שנכנס לדמשק, נתכנסו עליו אוכלסי דמשק, אמרו לו מרינו אבא גוליש מה אתה עשוי, אמר להם מה שאתם רואים, אמרו לא היתה סבור שאתה מלעיג על הצלם אף הוא מלעיג בך, והיה שוחק עליהן, ואומר להן להשלים לו באתי שמא ירחם עליו, אלא לכו וקבצו כל בני המדינה, הלכו ונתכנסו חיילות חיילות בבית עבודה זרה ועל הגגות, כיון שנתמלא המקום אמר לאשתו שתעמידו על עמוד שהיה מכיר שם, הלך ועמד לו עליו, ואמר להם, אחי בני דמשק, בשעה שהייתי כומר ומשמש לצלם הזה היו בני אדם מפקידין אצלי פקדונות והייתי כופר בהן, לפי שאין לצלם הזה לא עינים לראות ולא אזנים לשמע עד שיפרע ממני, עכשו הלכתי אצל מי שעיניו משוטטות בכל הארץ, ולא יבצר ממנו מזמה, ובקשו ידי למשמש ולטול כמו שהיו למדות, ולא הספקתי לעשות עד שנפרע ממני, לפיכך סימא את עיני. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא ואף רבי אבון אמר בשם רבותינו, לא ירד מן העמוד עד שנתן לו הקב"ה מאור יתר על מאורו, כדי שיתקדש שמו בעולם, ונתגיירו מן האומות אלפים ורבבות על ידו. כך יתרו, כיון שלא ראה בעבודה זרה ממש, הרהר בלבו לעשות תשובה קודם שיבא משה אצלו, וקרא לכל בני עירו ואמר להן עד עכשיו הייתי משמש אתכם, עכשו אני זקן בחרו לכם כומר, ועמד והוציא כל כלי תשמישי עבודה זרה ונתן להם. באותה שעה עמדו הם ונדוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשה עמו במלאכה ולא ירעו את צאנו... (שמות ב טז)

לא תשתחוה להם, משתחוה אתה לאדם יכול אפילו נעבד כהמן, תלמוד לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם, לא תשתחוה דרך עבודה... (שם כ ה)

וילכו ויעבדו אלהים אחרים, עליהם הכתוב אומר וילכו אחרי ההבל ויהבלו (מלכים ב' י"ז), אמר רבי יצחק אמר הקב"ה, בני, עבודה זרה שאתם להוטין אחריה אינה דבר שלממש אלא הבל המה מעשה תעתועים, יכול שהיא דומה להבל שהוא עולה מיורה אחת, תלמוד לומר הבל הבלים... למה עבודה זרה דומה, להבל שהוא עולה מן היורה השביעית, שאין בו ממש שלכלום, אם כן מפני מה עבדוה ישראל, כדי כשתהיה להן פתח לזנות, שכן את מוצא כשמלך ירבעם על ישראל התחיל מפתה את ישראל ואומר להן בואו ונעבוד עבודה זרה ותרנית היא... (דברים כט כה)

הם קנאוני בלא אל, וכי יש לך אדם עובד את הצלם, אלא דבר שהוא רואהו, והם לא עבדו אלא את הבוביה, ולא את הבוביה בלבד, אלא את ההבל שהוא יוצא מקדירה, שנאמר כיעסוני בהבליהם. (שם לב כא)

ילקוט ראובני:

כמעשה ארץ מצרים אשר וגו', דחלא דמצרים נקרא שפחה, ודחלא דכנען נקרא שב"י, וזהו מבכור השפחה עד בכור השבי, ולא אמר כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען, לפי שהם חיים יחד והם שני אחרים שמבחוץ בני חם. (ויקרא אחרי דף כט, וראה שם עוד)

עלה ראש הפסגה וגו', הב' יש לה ג' קוין כנגד ג' מחיצות העולם, ופתוחה לצפון, מצפון תפתח הרעה, ומטעם זה נקרא עבודה זרה אלילים, ראשי תיבות אין להם יכולת לעשות מחיצה, ולעתיד יסתם ה' מצד צפון אשר משם תפתח הרעה, ויהיה מ"ם סתומה מד' רוחות, לכן אמר אעברה נא אותיות ארבע"ה, והשיב לו הקב"ה רב לך, אתה תרצה לבטל הב' מן בראשית... (דברים ואתחנן , ועיין שם עוד)

העובד עבודה זרה נידון באש, שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש, והאוכל נבילות נידון בחנק. (שם עקב)

חובת הלבבות:

אך מפסידות היחוד בלב שלם הרבה מהם לשתף הבורא והוא על כמה פנים, מהם בהנחת הרבוי, ומהם בעבודת הצורות ועבודת השמש והירח והמזלות, ומהם השתוף הנעלם והוא החונף בעניני האדם לבני אדם... ומהם הנטיה אל תאות הגופות המגונות, כי הוא שתוף נעלם מפני שמשתף האדם עם עבודת אלקיו עבודת תאותו, והכתוב אומר לא יהיה בך אל זר, ואמרו רז"ל איזהו אל זר שיש בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע... (שער א היחוד, פרק י)

...ואם יעשה מי שאינו יודע את האלקים מעשה ממעשי העבודה כוונתו בהם מי שיירא ויקוה מבני אדם בלבד, ועובד בני אדם ולא הבורא אותם, מפני שאיננו יודע ולא מכיר עניניו, וכן נאמר בהעובד כוכבים כי מביאו לזה סכלותו באלקים יתברך, ויש יתרון להעובד כוכבים על החנף בארבע דברים, אחד מהם כי העובד כוכבים בזמן שאין חזון איננו מוזהר על ידי נביא שיברר אצלו הפסד מחשבתו באותות ובמופתים, אבל המחניף בתורת האלקים יש עליו טענה במה שקבל מן המצוות בעבודת האלקים וההזהרה מעבודת זולתו. והשני כי העובד כוכבים עובד מי שאינו ממרה את האלקים, אבל המחניף בתורת האלקים עובד מי שממרה את האלקים ומי שאינו ממרה אותו. והשלישי כי העובד כוכבים הוא עובד דבר אחד בלבד, והחנף אין תכלית לנעבדיו, והרביעי כי העובד כוכבים אין ענינו נסתר מבני אדם והם נשמרים ממנו מפני פרסום כפרנותו באלקים, אבל החנף אין כפרנותו נראית, ובני אדם בוטחים בו, ויתכן לו להזיקם... (שער ה יחוד המעשה פרק ד)

...וכאשר יתייאש מספק הענין הזה עליך יפילך במיני השתוף, כמו דעת מניחי הרבוי ודעת אנשי התולדות ודעת הפתאים מחוזי הכוכבים כפי התחלקות דעותם, וכאשר יתברר לך כי הבורא ית' אחד קדמון במה שקדם לנו מן הדברים בתחלת הספר בזה יסורו כל אלה הספקות ממך. (שם פרק ה)

תרגום יונתן:

זובח לאלהים - כל מאן דדבח לטעות עממיא יתקטל בסייפא ונכסוי יתגמרון בגין כן לא תהון פלחין אלהן לשמא דה' בלחודוי. (שמות כב יט)

כי דבר ה' בזה - ארום על פתגמא קדמאה דפקיד ה' בסיני בסר וית תפקידת מהולתא בטיל, אישתיצאה בעלמא הדין ישתיצי בר נשא ההיא בעלמא דאתי דעתיד למתן חושבן חובתיה ליום דינא רבא. (במדבר טו לא)

ובגוים ההם - ואין יתפלג דעתכון למפלח לטעותהון ואיגרי ביניכון וביני עממיא האינון ולא תנוחין ולא יהוי מנח לפירסת רגליכון, ויתן מימרא דה' לכון תמן לבא דחלא דמחשכן עיינין ומפחת נפש. (דברים כח סח)

רש"י:

אז הוחל - לשון חולין, לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן אלילים, ולקרותן אלהות. (בראשית ד כו)

המטיר על סדום - בעלות השחר, כמו שנאמר וכמו השחר עלה שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה, לפי שהיו מהם עובדים לחמה ומהם ללבנה, אמר הקב"ה אם אפרע מהם ביום, יהיו עובדי לבנה אומרים אלו היה בלילה כשהלבנה מושלת לא היינו חרבין... לכך כתיב וכמו השחר עלה, ונפרע מהם בשעה שהחמה והלבנה מושלים. (שם יט כד)

פסל - על שם שנפסל, וכל תמונה - תמונת כל דבר אשר בשמים. א-ל קנא - מקנא ליפרע ואינו עובר על מדתו למחול על עבודת אלילים... (שמות כ ד וה)

יחרם - יומת, ולמה נאמר יחרם, והלא כבר נאמרה בו מיתה במקום אחר, והוצאת את האיש ההוא וגו' (דברים י"ז), אלא לפי שלא פירש על איזו עבודה חייב מיתה, שלא תאמר כל עבודות במיתה, ופירש לך כאן זובח לאלהים, לומר לך מה זביחה ועבודה הנעשית בפנים לשמים, אף אני מרבה המקטיר והמנסך שהן עבודות פנים וחייבים עליהם לכל עבודת אלילים בין שדרכה לעבדה בכך, אבל שאר עבודות כגון המכבד והמגפף והמנשק אינו במיתה אלא באזהרה. (שם כב יט)

...דבר אחר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו, ללמדך ששקולה עבודת אלילים כנגד כל המצות כולן והנזהר בה כשומר את כולן. לא ישמע - מן הנכרי, על פיך - שלא תעשה שותפות עם נכרי וישבע לך בעבודת אלילים שלו, נמצאת שאתה גורם שיזכר על ידך. (שם כג יג)

ואכלת מזבחו - כסבור אתה שאין עונש באכילתו, ואני מעלה עליך כמודה בעבודתו, שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך. (שם לד טו)

אלילים - לשון אל, כלא הוא חשוב. ואלהי מסכה - תחילתן אלילים הם, אם אתה פונה אחריהם סופך עושה אותם אלוהות. לא תעשו לכם - לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם, ואם תאמר לא תעשו לעצמכם אבל אחרים עושין לכן, הרי כבר נאמר לא יהיה לך, לא שלך ולא של אחרים. (ויקרא יט ד)

והתקדשתם - זו פרישות עבודת אלילים. (שם כ ז)

להשתחוות עליה - אפילו לשמים, לפי שהשתחואה בפשוט ידים ורגלים היא, ואסרה תורה לעשות כן חוץ מן המקדש. (שם כו א)

חמניכם - מין עבודת אלילים, שמעמידין בחמה קרויין חמנים. ונתתי את פגריכם - תפוחי רעב היו, ומוציאים יראתם מחיקם ומנשקים אותם, וכרסו נבקעת ונופל עליה. (שם שם ל)

וכי תשגו - עבודת אלילים בכלל כל המצוות שהצבור מביאין עליה פר, והרי הכתוב מוציא כאן מכללן לידון בפר לעולה ושעיר לחטאת... אשר דבר ה' אל משה - אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, (תהלים ס"ב) אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי. (במדבר טו כב)

מוסבות שם - נבו ובעל מעון שמות עבודת אלילים הם, והיו האמוריים קורים עריהם על שם עבודת אלילים שלהם, ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרים, וזהו מוסבות שם... (שם לב לח)

אשר חלק לכל העמים - להאיר להם, דבר אחר לאלוהות, לא מנען מלטעות אחריהם, אלא החליקם בדברי הבליהם לטרדם מן העולם... (דברים ד יט)

ועבדתם שם אלהים - כתרגומו, משאתם עובדים לעובדיהם, כאילו אתם עובדים להם. (שם שם כו)

מאלהי העמים אשר סביבותיכם - הוא הדין לרחוקים, אלא לפי שאתה רואה את סביבותיך תועים אחריהם, הוצרך להזהיר עליהם ביותר. (שם ו יד)

...שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בעבודת אלילים, וכן דוד אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד וגו', ומי אמר לו כן, אלא כיון שאני מגורש מלעסוק בתורה, הריני קרוב לעבוד אלהים אחרים. (שם יא טז)

איכה יעבדו - לפי שלא ענש על עבודת אלילים אלא על זבוח וקטור ונסוך והשתחואה, כמו שכתוב בלתי לה' לבדו, דברים הנעשים לגבוה, בא ולמדך כאן שאם דרכה של עבודת אלילים לעבדה בדבר אחר, כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו וחייב, אבל זבוח וקטור ונסוך והשתחואה אפילו שלא כדרכה חייב. (שם יב ל)

הקרובים אליך - ...כך אמר הכתוב ומטבען של קרובים אתה למד טבען של רחוקים, כשם שאין ממש בקרובים כך אין ממש ברחוקים. (שם יג ח)

למען ישוב ה' מחרון אפו - שכל זמן שעבודת אלילים בעולם חרון אף בעולם. (שם שם יח)

לעבר בריתו - אשר כרת אתכם שלא לעבוד אלילים. (שם יז ב)

ותראו את שקוציהם - על שם שהם מאוסים כשקצים. גלוליהם - שמוסרחים ומאוסין כגלל. (שם כט טז)

לא אלה - כתרגומו דלית בהון צרוך, אילו היה בהם צרוך לא היתה קנאה כפולה כמו עכשיו. חדשים מקרב באו - אפילו האומות לא היו רגילים בהם, נכרי שהיה רואה אותם היה אומר זה צלם יהודי. (שם לב יז)

בתי הקדשים - בזמה, אורגות שם בתים - יריעות. (מלכים ב כג ז)

בשקר - דורו של יאשיה שבו בשקר, צרים עכו"ם על דלתותיהם מבפנים, חציה על זו וחציה על זו ומבערי עכו"ם אינן מכירין בה. (ירמיה ג י)

אבן עזרא:

הסירו את אלהי הנכר - חלילה חלילה שישכב הנביא עם עובדות אלהי נכר, ופירושו תמצאנו בפרשת וילך משה. (בראשית לה ב)

לא יהיה לך - ...ואחריו כתוב לא יהיה לך, ופשע מי שאינו מאמין בשם גדול מפשע עובד עבודה זרה, כי יש רבים שהם מאמינים בשם והם מזבחים ומקטרים לעבודה זרה, כמו המקטירים למלאכת השמים, שהם חושבין כי ייטיבו להם, כאשר אמרו ומאז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל, וכתוב את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים... והנה אלה מודים בשם רק משתפים עמו אחר, על כן בדבור זה כתוב השם הנכבד, ובדבור השלישי גם הוא כתוב, כי פשע הנשבע לשקר פחות מעבודה זרה, רק הוא בוזה השם בגלוי, אולי עשה זה בעבור כעס או צורך, כי בלבו מאמין בשם ואינו משתף אחר עמו... (שמות כ ב)

לא יהיה לך - דבר הכתוב אלהים כנגד מחשבת עובדימו, כמו ויקח חנניה הנביא... על פני - ...שאני אלקיך, ואני נמצא בכל מקום, ואני רואה מה תעשה, אין ראוי שתשתף עמי אלהים אחרים, ואמר אחד מחכמי לב אל תכעיס אדונך והוא רואה אותך. והנה זאת המצוה שהיא לא יהיה לך היא בלב גם בפה, כי אין בתורה מצות לא תעשה בלב כי אם זו, כי אדם אומר לפני עדים כי הוא הולך לרצח או לנאף לא יהרג בעבור דבורו אם לא עשה מעשה, והאומר נלכה ונעבדה אלהים אחרים, צוה הכתוב כי הרג תהרגנו, ובמעשה לא תעשה לך פסל וכל תמונה עץ או אבן, ולא תעשה בשום אומנות תמונה שהיא בשמים. ואמר ממעל שהם למעלה על הארץ מכל צד, ואין תמונות בשמים רק שמונה וארבעים צורות... (שם שם ג)

לא תשתחוה להם - כאשר עושים בעלי הצורות החושבים כי יוכלו להוריד כח העליונים למטה לצורך האחד. ולא תעבדם - לזבח ולהקטיר להם בכלל לא יהיה לך, גם כן אזהרת ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך, ובספר יהושע לא תשביעו. וטעם א-ל קנא - כי דין הוא אחר שהשם בראך והוא מחיה אותך איך תתן כבודו לאחר אשר לא ייטיב ולא ירע, וטעם א-ל הוא להודיעך שהוא תקיף ויוכל להנקם ממך בכל רגע, ולא תוכל להנצל ממנו... (שם שם ה)

לא תעשון אתי - ...וטעם שתעשו צורות לקבל כח עליונים, ותחשבו כי לכבודי אתם עושים כאילו יהיו אמצעים ביני וביניכם, כמו העגל שעשו ישראל כי אהרן לכבוד השם עשה, כאשר אפרש במקומו, ובעבור שהשם ידע שישראל יעשו הזהירם בתחלה שלא יעשו אלהי זהב. והנה טעם אתי - שאין לו צורך לאמצעיים עמי... (שם שם כ)

ואלה המשפטים - ...עיקר הפרשה להשמיד עבודה זרה מארצם בהכנסם שם, וככה פירש להם משה לפני כרות הברית, כי בסוף ולא תעבוד את אלהיהם, והנה תחלת הפרשה שלא יעשו עם השם אלהים אחרים, וסוף הפרשה להכרית זכר האלילים והפסילים שהם עשויים בארץ כנען. (שם כא א)

בעבור הגר... והנה על זה התנאי יגור בארץ ישראל שלא ישכב עם בהמה ושלא יזבח לעכו"ם, ואמר לאלהים שהיה רגיל לעבדו מקודם, ומלת לאלהים כולל אף המלאכים. (שם כב יט)

לא תשתחוה - זה שהזכרתי שתחלת ספר הברית אתם ראיתם שהזהיר על עבודה זרה, וסוף הספר להזהיר על עבודה זרה שהוא הסוף, כי יהיה לך למוקש, רק יש הפרש שבתחלת הספר צוה שלא יעשון עם השם אלהי כסף, ובסוף ספר הברית צוה להכרית עבודה זרה הנמצאה בארץ כנען שעשאוה יושביה, כי העובד עכו"ם כאילו הוא עובר על כל מצות לא תעשה ולא יועילוהו כל מצות עשה בעולם הזה ובעולם הבא. (שם כג כד)

אשר הם זונים - כי כל מי שמבקש אותם ומאמין בהם הוא זונה מתחת אלהיו, היחשוב כי יש מי שייטיב או ירע חוץ מן השם הנכבד והנורא... והזכיר הגר שלא יעזבו ישראל שיזבח הגר לעבודה זרה בארץ ישראל... (ויקרא יז ז)

אל תפנו - אפילו בלב להסתכל, האלילים - הם הפסילים, ונקראו כן כי הם דבר שקר כמו רופאי אליל כלכם, ויתכן להיותו מגזרת אל, והטעם שאיננו יש. ואלהי מסכה - לקבל כח העליונים, כי אין צורך לאלוה אחר עמי, על כן כתוב אני ה' אלקיכם. (שם יט ד)

וכי תזבחו - דבק עם הכתוב למעלה בעבור שלא יזבחו לשדים לא אלוה כי אם לשם לבדו. (שם שם ה)

פסל - ...גם יש גוים סוגדים ועובדים כל בהמה שיפגעו בתחלת יומו, ויש אומרים להוריד כח עליונים כצורת עקרב לנשוך... (דברים ד טז)

והטעם שלא יהיה לך אלוה שתשבע בשמו, רק שם השם לבדו, על כן כתוב אחריו לא תלכון אחרי אלהים אחרים. (שם ו יג)

אלהי נכר הארץ - ידענו כי השם אחד והשנוי יבא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו כי כולם הם בחכמה, ומעבודת השם למשך כח הקבול כפי המקום, על כן כתוב את משפטי אלהי הארץ, על כן אמר יעקב הסירו את אלהי הנכר והפך המקים הדבק בעריות שהם שאר, והמשכיל יבין... (שם לא טז)

רמב"ן:

ויטמון אותם יעקב -עבודה זרה ומשמשיה אינן מן הנקברים, אבל צריך שיהא מפרר וזורה לרוח או מטיל לים, והנראה אלי כי בני יעקב לא לקחו עבודה זרה ומשמשיה משכם עד שנתבטלה והותרה להם, שהגוי מבטל עבודה זרה בעל כרחו, והנה היא מותרת להם, אבל יעקב צוה להסיר אותה לטהרת הקדש, שיהיו ראוים לעבד את ה' ולהקריב לפניו קרבן, כאשר צוה להם בטבילה וחלוף הבגדים, והיה די להם בקבורה, ולכן טמן אותם תחת האלה במקום שלא יעבד בו ולא יזרע. (בראשית לה ד)

לא יהיה לך אלהים אחרים - רש"י... וזו באמת ברייתא שנויה במכילתא, ואם כן תהיה זו מצות לא תעשה בלבד, אזהרה למקיים עבודה זרה ברשותו, ואין בה מיתת בית דין, ולמה הקדים הקיום שהוא בלאו להשתחואה ועבודה שהם בכרת ומיתת בית דין? ולדעתי שאין הלכה כדברי זאת הברייתא וכדברי יחיד היא שנויה... והנכון גם לפי הפשט, שהוא מלשון והיה ה' לי לאלקים, להיות לכם לאלקים, יאמר שלא יהיה לנו בלתי השם אלהים אחרים מכל מלאכי מעלה ומכל צבא השמים הנקראים אלהים, כענין שנאמר זובח לאלהים יחרם, והיא מניעה שלא יאמין באחד מהם ולא יקבלהו עליו באלוה, וכן דעת אונקלוס... ודע כי בכל מקום שאמר הכתוב אלהים אחרים הכוונה בו אחרים זולתי השם הנכבד, ויתפוס זה הלשון בקבלת האלהות או בעבודה לו, כי יאמר לא תקבלו עליהם אלוה בלתי ה' לבדו, אבל כשידבר בעשיה לא יאמר בכתוב אחרים חלילה, אבל יאמרו אלהי מסכה לא תעשו לכם, ונקראת כן בעבור שיעשה בכוונה להיות אלהיו, אבל בהם אמר הכתוב כי לא אלהים המה, כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום. והנה הזהיר בדבור השני זובח לאלהים - על דרך הפשט אינו מתחלה שלא נקבל לנו אדון מכל האלהים זולתי ה', ואחר כך אמר שלא נעשה פסל וכל תמונה להשתחות להם ולא לעבדם בשום עבודה בעולם... והנה כלם אזהרות מעבודת עכו"ם וכולם חייבי מיתות, ואין בפסוק הזה אזהרה לעושה צלמים שלא יעבדם, אבל למטה יזהיר מזה אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם... וכך אמרו במכילתא, ומקנא אני נפרע מעבודה זרה, אבל אני חנון ורחום בדברים אחרים. ולפי דעתי שיזכיר קנאה בעבודה זרה בישראל בלבד, וטעם הקנאה כי ישראל סגולת השם הנכבד אשר הבדילם לו כאשר פירשתי למעלה, והנה אם העם שלו משרתיו פונים אל אלהים אחרים יקנא בהם השם כאשר האיש מקנא באשתו בלכתה לאחרים...

ובכאן אני מזכיר מה שיורו הכתובים בענין עבודה זרה, כי היו שלשה מינין, הראשונים החלו לעבוד את המלאכים שהם השכלים הנבדלים, בעבור שידוע למקצתן שררה על האומות... וחשבו שיש להם יכולת בם להטיב או להרע וכל אחד עובד לשר שלו, כי היו הראשונים יודעין אותם. והנה הם הנקראים בתורה ובכתובים כלם אלהים אחרים אלהי העמים כי המלאכים נקראים אלהים, כמו שנאמר הוא אלקי האלהים... ואף על פי שהיו העובדים מודים שהכח הגדול והיכולת הגמורה לאל עליון... והמין השני בעבודה זרה שחזרו לעבוד לצבא השמים הנראה מהם עובדי השמש או הירח ומהם למזל מן המזלות, כי כל אחת מן האומות ידעה כח המזל כפי משטרו על הארץ שלהם, וחשבו כי בעבודתם יגבר המזל ויועיל להם... וכמו שנאמר בתורה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם, אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים, יאמר כי בעבור שחלק השם אותם לכל העמים, ונתן לכל עם כוכב ומזל לא תהיה נדח אחריהם לעבדם. ואלה האנשים הם שהחלו לעשות הצורות הרבות בפסילים והאשרים והחמנים, כי היו הם עושים צורות מזלם בשעות אשר להם הכח כפי מעלתם, והיו נוהגים בעם כפי מחשבותם כח והצלחה. וקרוב בעיני שהוחל זה בדור ההפלגה, כאשר הפיצם השם אל הארצות ומשלו בהם הכוכבים והמזלות למחלקותיהם... והיו לכל אלו הכתות נביאי שקר מגידים להם מן העתידות ומודיעים קצת הבאות עליהם בחכמת הקסם והניחוש, כי יש גם למזלות שדים שוכנים באויר כמלאכים בשמים יודעים בעתידות. וממין העבודה הזאת היו מהם עובדים לאנשים, כי בראותם לאחד מבני האדם ממשלה גדולה ומזלו עולה מאד כנבוכדנצר, היו אנשי ארצו חושבים כי בקבלם עליהם עבדותו וכווונתם אליו יעלה מזלם עם מזלו, והוא גם כן יחשוב כי בהדבק מחשבותם בו תוסיף לו הצלחה בכח נפשותיהם המכונות אליו...

והמין השלישי בעבודה זרה, אחר כך חזרו לעבד את השדים שהם רוחות כאשר אפרש בע"ה, כי גם מהם יש ממונים על האומות שיהיו הם בעלי הארץ ההיא להזיק לצריהם ולנכשלים שבהם... והנה התורה אסרה בדבור השני הזה כל עבודה בלתי לה' לבדו, ולכך הזהיר בתחלה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שהם המין הראשון, וזהו על פני, כאשר רמזתי סודו, והזהיר עוד על הפסל וגם על התמונה שהיא תרמוז גם לדבר הרוחני המדומה, כענין שכתוב יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני, וכך אמרו אשר בשמים לרבות חמה ולבנה וכוכבים ומזלות, ממעל לרבות מלאכי השרת, כי גם בהם יעשו צורות לשכלים הנבדלים אשר הם נפש למזלות, כאשר היה בענין מעשה העגל. (שמות כ ג)

אתם ראיתם - ...ואני הוא האדון בשמים ובארץ אל תשתתפו עמי אלהי כסף ואלהי זהב, כי אין לכם צורך אתי אל עזר אחר, ושיעור הכתוב לא תעשון אתי אלהי כסף ולא תעשו לכם אלהי זהב, ולדעתי פירושו לא תעשון אלהי כסף ואלהי זהב להיות לכם לאלהים אתי, ולא תעשו לכם כלל, הזהיר מן האמונה בהם וחזר והזהיר מן העשיה לבדה, כענין ופסל ומצבה לא תקימו לכם... (שם שם יט)

מזבח אדמה - ...ועל דעת רבותינו במזבחות שהם הנעשים במשכן ובמקדש הזכיר מצות המזבחות באדמה ובאבנים, לאמר שיעשו גם כן המזבחות לשם לבדו ושם יזבחו העולות והשלמים ולא לשדים על פני השדה... (שם שם כא)

זובח לאלהים יחרם - רש"י, ורבי אברהם פירש... והבל יפצה פיהו כי בעשרת הדברות הזהיר על עכו"ם בלאו, וכאן מפרש העונש והמשפט שנעשה בו, כאשר עשה בלא תרצח ולא תנאף... והנה חייב אותו מיתה כי יחרם מיתת בית דין, וכן כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת, ואמר יחרם כי מפני אשר זבח לחרם יהיה חייב שיחרם, כענין והיית חרם כמוהו, שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא... והזכיר הכתוב זביחה והוא הדין להשתחויה ולכל עבודת פנים, אבל שאר עבודת פנים כגון המכבד והמרבץ והמגפף והמנשק אינו במיתה בשלא כדרכה, אבל כדרך עבודה בכל ענין הוא מתחייב, ואפילו פוער עצמו לפעור. והנכון במלת לאלהים בפתחות הלמד שהם מלאכי מעלה, ונקראו אלהים בהרבה מקומות... ואמר בלתי לה' לבדו, בעבור שהזובחים למלאכיו יחשבו לעשות חפצו שיהו הם אמצעיים להפיק להם רצון מאתו, וכאלו הזבחים לא-ל ולמשרתיו, על כן אמר בלתי לה' לבדו, ויש בכאן עוד בדרך הזה סוד עמוק... (שם כב יט)

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו - ...ועל דרך הפשט טעמו בכל אשר אמרתי אליכם מאלהים אחרים תשמרו, כי הכתוב נקשר בסופו, יאמר מכל האזהרות הרבות אשר אמרתי אליכם מאלהים אחרים תשמרו מאד שלא תעבדו ולא תשתחוו להם ותחרימו הזובח להם, ולא תעשו פסל וכל תמונה, ועוד תשמרו שלא תזכירו שם אלהותם להזכיר כמוש אלהי מואב, מלכום אלהי בני עמון, לא ישמע על פיך שמם אפילו בלא זכר אלהות להזכיר מלכום ואשימה כלל, אבל תכנה אותם לגנאי, שקוץ מואב, תועבת בני עמון... ויתכן שיהיה לא תזכירו יוצא שלא תזכיר אותו לעובדיו, לאמר באלהיך תעשה עמי חסד, ולא ישמע על פיך זכר שמו כלל... (שם כג יג)

לא תשתחוה לאלהיהם - התורה תזהיר על עבודה זרה בכמה מקומות, ואף על פי שהמקראות מיותרין בה, אין להקפיד בכך מפני חומר שבה, שכל המודה בה כופר בכל התורה כלה, תזהיר ותחזור ותזהיר כאומר לעבדו זכור תמיד ולא תשכח העיקר הגדול שציויתיך שהכל תלוי בו. ויתכן שתזהיר בעשרת הדברות שלא יעשה לו עבודה זרה שימצאו אותה עשויה ונעבדת לגוים שבארץ שלא יעבדו אותה כלל אבל יעקור אותה מן הארץ. 

ולא תעשה כמעשיהם - יתכן שהיא אזהרה מדרכי האמורי... והנראה יותר כי יזהיר על עבודה זרה, שלא יעבוד אותה כדרכה אפילו בעבודה שאינה דרך כבוד, כמו שדרשו בפסוק איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני, והטעם כי אמר לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם, ועבודה היא הכבוד אשר יעשה העבד לאדוניו, וחזר ואמר כי אפילו ענין שאינו עבודה אלא בזיון, כגון פעור שפוער עצמו לפעור וזורק אבן למרקוליס אם נהגו בה לעשות להם כן לא תעשנו לפעור... (שם שם כד)

כי תעבד את אלהיהם - ...והטעם כי ישיבתם בארצך יהיה לך למוקש ומכשול פן יחטיאו אותך לי בדרכיהם הרעים ובעלילות הנשחתות כי תעבוד את אלהיהם כי יפתוך וישיאוך בכך. (שם שם לג)

ואכלת מזבחו - ...ואני אומר על דעת רבותינו שזו אזהרה באוכל תקרובת עכו"ם, שהם אמרו שאסור הוא מן התורה, ולא מצינו בה אלא זה, וכן משמעו פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם כי יזבחו להם תמיד, ופן יקרא לך ואכלת מזבחו אשר יזבח לאלהיו... (שם לד טו)

...והנה הארץ שהיא נחלת ה' הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי עבודה זרה ומגלים עריות. והפרשה הזאת הזכירה המולך בכלל עבודה זרה עם זכרון העריות, ועל כולם אמר אל תטמאו בכל אלה... (ויקרא יח כה)

...ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו, והוא הנאמר בו כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, ודרשו הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא, לומר שהוא ימות בנוער וחיתו בקדושים, שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואין לה חלק לעולם הבא, ואין כפל הכרת הזה הנאמר בתורה אלא בעניני עבודה זרה ומגדף... (שם שם כט)

לשכים בעיניכם - ...על דעת רבותינו יאמר כי ינקרו עיניכם להטעות אתכם ולא תראו ולא תבינו, וילמדו אתכם בכל תועבותיהם ולעבוד את אלהיהם, כמו שאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם, ואחר שיהיו שכים בעיניכם ויטעו אתכם לשוב מאחרי יהיו צנינים בצדיכם שיכאיבו ויצערו אתכם לשלול ולבוז אתכם ואחר כך וצררו אתכם שילחמו בכם ויביאו אתכם במצור ואני אגלה אתכם מפניהם גלות שלמה ... (במדבר לג נה)

עיניכם הרואות - עתה בא להזהיר בפרטי המצוות, ויתחיל בעבודה זרה שהוא שורש לכולן. (דברים ד ג)

כי תוליד בנים - ענין הכתוב הזה שיזכיר ויאמר כי תוליד בנים ובני בנים ובעבור היותכם ישנים בארץ ותשבו לבטח אולי תשכחו את השם, והעדותי בכם היום שתאבדו מהר, כי לא יאריך לכם מאחר שתעבדו עבודה זרה. והפרשה הזו אף על פי שהיא אזהרה לא נאמרה בלשון אם, והטעם כי הוא כמתנבא על ענינם... (שם שם כה)

לא תחמוד כסף - יחסר אשר, לא תחמד כסף וזהב אשר עליהם, והוא נויי עבודה זרה, צוה תחלה לשרוף עבודה זרה עצמה, שהיא פסילי אלהיהם, ואסר גם כן הנויין שעליהן, והזהיר עוד ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו, לאסור בהנאה כל עניני עבודה זרה היא ומשמשיה ותקרובת שלה והנויין. (שם ז כה)

השמר לך פן תנקש - אחר שתראה שאשמידם מיד יש לתת לב מפני מה נשמדו אלו מפני מעשים מקולקים שבידיהם, אף אתה לא תעשה כן שלא יבאו אחרים וישמידוך, לשון רש"י, ואם כן יהיה זה אזהרה והתראה מלעבוד עבודה זרה, וכן כתב איכה יעבדו, לפי שלא ענש על כו"ם אלא על זבוח וקטור ונסוך והשתחואה, כמו שכתוב בלתי לה' לבדו, דברים הנעשים לגבוה, בא ולמדך כאן שאם דרכה של עבודה זרה לעבדה בדבר אחר, כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס שהיא עבודתו חייב, וחייב על זבוח וקטור וניסוך והשתחואה אפילו שלא כדרכה, עד כאן לשונו. וזה איננו נכון, כי הכתוב אומר לא תעשה כן לה' אלקיך, אם כן אינה אזהרה בעבודה לאלהיהם, רק שלא לעבוד השם הנכבד בעבודתם, כאשר נתן הטעם כי כל תועבת ה' אשר שנא וגו', אבל פירש הפרשה כי עד הנה צוה פעמים רבות כי בבואנו אל הארץ נעקור עבודה זרה ומשמשיה ונאבד את שמם, וצוה שנעשה זה כאשר אנחנו יורשים אותם מיד, ועתה אמר כי כאשר יכרית ה' הגוים ההם מפנינו וישתקע שם עבודה זרה מן הארץ ונשב בארצם לבטח, לא נחשב בלבנו הנה הכרית השם מפנינו עובדי אלהים אחרים בעבור שהיו עושים כבוד בעבודה שלימה למעשה ידי אדם עץ ואבן, ואין ראוי לתת כבודו לאחר ותהלתו לפסילים, כי כן אסר זבוח וקטור ונסוך והשתחואה בלתי להשם לבדו. והנהוג במלכים כי המתהדר בכבודם לתת עטרה בראשו או ללבוש לבוש מלכות כהם אחת דתו להמית, אם כן אעשה אני לשם הנכבד כאשר היו עושים לאלהיהם, ולא אסרם מפני המעשה שיהיה נכבד וראוי לעשותו לפני השם לבדו, רק מפני הכונה שהיתה בהם לעבודת אלהות, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם, שהוא דבר מתועב לפני השם לשפוך דם נקי... (שם יב ל)

...והאיש הזה שיקרא עצמו נביא ויצוה לעבוד עבודה זרה, על דרך הפשט שנביא העבודה זרה הוא שיאמר צלם פעור שלחני אליכם שהוא האלהים, וצוה שתעבדו בו בכך וכך, והוא אמר בו הכתוב עוד ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת, כי כל מתנבא בשם אלהים אחרים לעבוד אותם יתנבא, כי הם לו לאלהיו, והזכירו שם עם נביאי השקר. אבל העולה בזה מדברי רבותינו כי זה הנביא הנזכר בכאן מתנבא בשם ה', יאמר השם הנכבד שלחני שתעבדו לפעור כי היה השותף עמו במעשה בראשית, או שהוא גדול מכל האלהים לפניו ורוצה שיעבדו אליו. והם ז"ל הזכירו כי אפילו יאמר שיעבדו לעבודה זרה אפילו שעה אחת בלבד, כגון שיאמר עבדו לפעור היום הזה בלבד ותצליחו בדבר פלוני, כי כן הרצון לפני השם הנכבד, הוא חייב מיתה, וגם הוא זה כפשוטו של מקרא. והנה צוה הכתוב שלא נשמע למתנבא בשם ה' לעבוד עבודה זרה כלל, ולא נביט באותות ובמופתים שיעשה, והזכיר הטעם מפני שאנחנו ידענו מיציאת מצרים שהיא מעשה ממש לא חזיון ולא מראה כי לה' הארץ... שלא נעבוד לזולתו כלל וכבודו לאחר לא נתן... (שם יג ב)

לא תטע לך אשרה - כל אילן הנטוע על פתחי בית אלקים יקרא אשרה, אולי בעבור שהוא שם דרך מראה אותו לעם יקרא כן, מלשון תמוך אשורי במעגלותיך. יזהיר הכתוב שלא יטע אילן אצל מזבח ה' לנוי ויחשוב שהוא כבוד והדר למזבח השם, ואסר אותו בעבור שהוא מנהג עכו"ם לטעת אילנות בפתחי בתי עכו"ם שלהם... (שם טז כא)

ולא תקים לך מצבה, מצבת אבן אחת להקריב עליה אפילו לשמים, אשר שנא... ואם כן אסר הכתוב האשרה ואסר כל נוטע בהר הבית אף על פי שכונתו לשמים, ואסר המצבה לשמים, ושניהם מפני חוקת הכנעניים. אבל לא הבינותי החק הזה, שהרי הכנעניים גם במזבחות גם במצבות היו נוהגים, שהכתוב אומר ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם... ואולי נאמר שהחזיקו הכנענים במצבות, ולא היה להם בית עבודה זרה שאין שם מצבה להקטיר עליה ולצוק שמן על ראשה, וכענין שנאמר בבעל ויוציאו את מצבות בית הבעל, אבל המזבחות היו במקצתן להקריב גם בהם. והנראה בעיני כי היו הכנענים השטופים בעבודה זרה עושים בכל בתי אלהיהם מזבח להקריב עליו הקרבנות, ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה הכומרים לעכו"ם, ואילן נטוע חוצה לה לאשר דרך הבאים שם, וגם היום עושים כן. והנה השם הנכבד שמאס כל מעשיהם ואסר המצבה והאשרה, ולא השאיר רק המזבח שהוא צורך הקרבנות אשר הוא יתברך צוה... אבל מה שאמר בתורה ופסל ומצבה לא תקימו לכם הם פסל ומצבה להושיב הפסל על המצבה לעבודה זרה, כי שם בענין עבודה זרה, אבל יאמר באבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה, אפילו לשמים, מפני שהוא נראה כעובד לשכיות ההם, או כטעם האשרה כי היה מחוקות העמים. ודע כי מזבח הוא בנין אבנים גבוה ולו קרנות ארבע ולו יסוד סובב יעלו על יסודו ומקריבים בין קרנותיו. והמצבה אבן גדולה אחת, והבמה כענין הר עושים אותו מעפר מקובץ ועליה מזבח בנוי להקריב בו, כי כל דבר רם וגבוה יקראו כן... (שם שם כב)

כי ימצא בקרבך - כבר פירשתי כי כאשר ידבר במשפטים יזכיר תחלה המשפט בעבודה זרה או בעובדיה, ואמר באחד שעריך אשר ה' אלקיך וגו' ולא שיהיה זה בארץ ישראל בלבד, שאף העובד בחוצה לארץ בסקילה, אבל ענין הכתוב שאמר כי ימצא הדבר באחת מן הערים הרחוקות שיתן לך השם כאשר ירחיב את גבולך, והוגד לך ושמעת באיזה עיר אחרת שתהיה אתה שם, תדרוש את הדבר היטב... והמצוה הזאת מבוארת, שכבר אמר זובח לאלהים יחרם, בכל מקום ובכל זמן, ולכך ישנה אותה לבאר מה שיצטרך להוסיף במצוה... (שם יז ב)

...וענין עבודה זרה אחד הוא לשמש ולירח ולמזלות, כי כל אחד מן האומות עובד ובונה היכלות למזל שלו וסבור שיתעלה ויתגבר מזלו ויועיל לו. וכן היו המצרים עובדים טלה שהיה מזלם כפי דעתם, ולכן לא היו אוכלין אותו... (תורת ה' תמימה, וראה שם עוד)

...ועל דרך פשט המקראות אני אומר, שלא היה להם אלוה לא מצד גלגל המזלות ולא מצד הכוכבים ולא מצד בריאת העולם, אלא מצד הטובה, שכל מי שמטיב להם היה אצלם ראוי לעובדו, ועל זה הענין היו עובדים לצורת הצאן, כדכתיב כי תועבת מצרים נזבח לה' אלקינו, בעבור שהיתה טובה גדול המגעת להם מצד הצאן יותר מכל שאר בעלי חיים... ומזה הטעם היו המלכים עושין עצמן אלוהות, לרוב גדלן וממשלתן והיכולת להרע או להיטיב יותר משאר בני אדם...

הזהירם שלא לעבד אל אחר, שלא יאמרו אחר שעושה סבות על ידי מלאכיו ועל ידי שלוחים שמצוה אותם והם מקיימים גזירתו אחר שנברא העולם, כמו שכתבתי, ועל כן יאמרו ודאי ראוי לעבוד גם את הסבות גם את השלוחים לכבודו. והמשל אומרים עבד מלך מלך, ושלוחו של אדם כמותו, ואם כן ראוי לכל המאמין בו שהוא הא-לוה לעבוד לכבודו מלאכיו ושלוחיו כוכבי השמים... לכך הזהיר אותם ואמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ואולי יש ללמד מהפסוק שהזהירם שלא יעבדו אלהים אחרים, שרגילים היו במצרים לעבוד לאלהות הרבה... ולכן הזהיר אותם שלא לעשות כן...

ולמה אסר להם לעשות צורות להיות זכר לנפלאותיו, אחר שצוה קצת מצות לזכרון כמו שכתבתי, לפי שגלוי וידוע לפניו שאם יעשה אדם פסל ותמונה אמצעי והדומה לו, סופו להשתחוות לו, ואם השתחוה סופו לעבדו... (האמונה והבטחון)

רד"ק:

וימת תרח - להודיע שלא הניח גלוליו ולא יצא ממקומו אלא לאהבת בנו, לא ששנה אמונתו ויצא לאהבת הא-ל, שהרי נתעכב בחרן עד שמת שם... ואפשר שהיה נשמר בשאר מצוות בני נח, כי אברהם אבינו היה מדריכו בדרך ישרה בכל כחו, אבל בעבודה זרה היו הדורות האלו משוקעים ולא היו יכולים להפרד ממנה אלא בקושי, והרי יהושע הנביא העיד עליו, תרח אבי אברהם וגו' ויעבדו אלהים אחרים, ואלו היה בעל תשובה לא היה אומר עליו כן... (בראשית יא לב)

הבעלים - כן יקראום הכסילים, כי הם האדון לעובדיהם. העשתרות - צלמים כצורת נקבות הצאן. (שופטים ב י ויג)

אך יראו את ה' - אף על פי שעובדים אלהיהם, והיה לבם לה', כמו שעבדו העגלים רק כאמצעים, שחשבו שצריך אמצעי להתקרב לה', כדעת האומות, ובישראל ידע גם ההמון שהם רק אמצעי, ובגוים חשבו שהם אלוהות ממש, ורק מעטים היו שכפרו בהשגחתו, והכהן הורה אותם שיעבדו אליליהם ויתכוונו לשמים, ושלא יטמאו בתועבות הגדולות... (מלכים ב יז כז)

אדרמלך וענמלך, פרד דאדר למריה בטועניה, שנושא משאותיו, וסוס דעני למריה בקרבא. ובירושלמי זה טווס ופסיוני. (שם שם לא)

כי יבושו - פסוקים אלו אינם לימות המשיח, כי מימי חורבן בית א' לא עבדו עבודה זרה, כי יבושו על שאינם מצילים אותם. (ישעיה א כט)

ותמלא ארצו כסף - ואז נתמלאה אלילים, כמו שכתוב וישמן ישורון ויבעט, וזה היה בימי שלמה. (שם ב ז)

הנחמים - ממשל עבודה זרה לניאוף לשון משכב הזכר והנקבה... דרכם לעבוד עבודה זרה תחת עצים רעננים והילדים ישחטו תחת סעיפי סלע. (שם נז ה)

הר גבוה - ולא חששת לטורח העליה מאהבתך העבודה זרה. (שםשם ז)

ומאותות השמים - שתאמרו כי יש להם ממשלה בארץ, כגון השמש בתבואות, ואם נעבדהו ירבו הפרות, כי אם תעבדו האדון לא תצטרכו להעבד, כי יחתו - אף על פי שיחתו, כי אם תעבדוני אין להם רשות להרע לכם, וגם לעכו"ם לא תועיל עבודתם, ויבא להם היזק אם הוא בדרך הנהגתם... (ירמיה י א)

למען תפוס - ...ולרז"ל שבעבודה זרה הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה, כי לא עבדו עבודה זרה אחר שגלו, אלא חשבו עליה. (יחזקאל יד ה)

רשב"ם:

ויצר - הזהב לקח מיד כל אחד, וקבץ אותו, וקשר את כולם בבגד אחד עד שיעשו דפוס של חמר ושל שעוה, כדרך המתיכין, ועשו בו צורת עגל, והשליכו הזהב בתוכו ונעשה עגל. אלה אלהיך - וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה שנולד היום לא העלם ממצרים? כל עכו"ם יודעים שאלקינו בשמים ברא את העולם, אך בזה היו טועים, שהתרפים יש בהם כח טומאה, כמו הנביאים שיש בהם רוח הקדש, וסבורים שהעגל שהיה מדבר ברוח טומאה כאילו היה מדבר ברוח הקדש של מעלה, ולכך אומרים אלה אלהיך וגו' כלומר רוח הקדש יש בו, וכאילו רוח הקדש הולך לפנינו, וכן לבן אמר על התרפים למה גנבת את אלהי, וכדי לנסות את ישראל נתן בו רוח הטומאה, שלכל מיני מכשפות כח בו להכחיש פמליא של מעלה ולהגיד נולדות לדעת אם יהיה תמים לה'. (שמותך לב ד)

על פני - אפילו אתה מאמין בי, לא יהיה לך כדי לקסום בהם. (דברים ה ז)

מבעלי התוספות:

נכחו תחנו - והלא אסור לומר המתן לי בצד עבודה זרה פלונית? ונראה דלהקב"ה מותר, והרי גם דן בשבת ובראש השנה וביום כפורים, ועוד שעוד לא נתנה תורה. (שמות יד ב)

חזקוני:

לא יהיה לך - אל תאמר אעבוד לך ולהם, שהרי אני לבדי הוצאתיך, ועוד כי אין אתה צריך להם כי הם הבל וריק יעזורו. אלהים אחרים - שאחרים קוראים אותם אלהים... (שמות כ ג)

אל תפנו אל האלילים - שלא יזונו עיניכם מהם... (ויקרא יט ד)

ואשריהם תשרפון באש - ובפרשת ואתחנן כתיב ואשריהם תגדעון, ואמרו רבותינו כשנטעו ואחר עבדו מגדע מה שנוסף אחר שעבדו, וכשנטעו אחר העבודה כולו בשרפה. ופסילי אלהיהם תגדעון - ובפרשת ואתחנן כתיב ופסילי אלהיהם תשרפון באש, לומר אילן שפסלו במחובר וגדעו נוטל מה שגדעו, היינו תגדעון, אבל פסול שנפסל כולו בתלוש ישרף. דבר אחר ליתן כאן וכאן גדיעה ושרפה... (דברים יב ב)

הכוזרי:

...ועל הדרך הזה היו בני אדם קודם משה, זולתי מעט מזער נפתים בנימוסי הכוכבים והטבעים, ונעתקים מנימוס אל נימוס ומאלוה אל אלוה, ואפשר שמחזיקים ברבים מהם ושוכחים מנהיגם ומנהלם, ומשימם סבה לתועלות, והם בעצמם סבה לנזקים כפי ההכנה והזמון, אבל המועיל בעצמו הוא הענין האלוקי, והמזיק בעצמו הוא העדרו. (מאמר א עט)

...והשני אזהרה מעבוד אלהים אחרים חוץ מה' ומשתף לו ומעשות פסל ותמונה ותבנית, וכללו של דבר מהגשים... (שם פט)

אמר החבר, כי האומות כלן בזמן ההוא היו עובדות צורות, ואילו היו הפילוסופים מביאים מופת על היחוד ועל האלהות לא היו עומדים מבלי צורה שמכוונים אליה, ואומרים להמונם כי הצורה הזאת ידבק בה ענין אלקי, וכי היא מיוחדת בדבר מופלא נכרי, ומהם מי שמיחס זה אל האלקים, כאשר אנחנו עושים היום במקומות המכובדים אצלנו, עד שאנו מתברכים בהם ובעפרם ואבניהם, ומהם מי שמיחס אותו אל רוחניות כוכב מן הכוכבים או חיל מן החילים או מערכת מזל וזולת זה... וזה היה מעצת מי שהיה ביניהם מן החוזים והאצטגנינים, חשבו שיהיו פעולותיהם הסבריות קרובות מן המעשים האמיתיים, והיה ענינם בזה כענין הכסיל אשר זכרנו, שנכנס לחנות הרופא והמית האנשים אשר היו מועילים ברפואות ההן קודם לכן, על שלא היתה כונת העם לצאת מעבודת האלקים, אך היו חושבים שהם משתדלים בעבודה... והיה קל בזמן ההוא, מפני שהיו עושות כל האומות צורות לעבד אותן, ואילו היתה חטאתם שעשו בית ברצונם לעבודה, ולכוון אליו ולהקריב בו הקרבנות ולכבדו, לא היה דבר גדול בעינינו, מפני מה שאנחנו נוהגים בו היום... (שם צז)

...בעבור מה שהיה נוהג בין האומות עובדי עבודה זרה, שהיו עושים צלמים והיו מאמינים שכל אחד מהם יחולו בו כחות הגלגלים ומה שדומה לזה, וכל אחד מהם אצלם אלוה, והיו קוראים כללם אלהים, והיו נשבעים בהם, וכאילו הם מושלים בהם, והם מתרבים ברבוי הכחות המנהיגים את הגוף והכחות המנהיגים את העולם, כי הכחות כנוי לסבות התנועות, כי כל תנועה היא באה מכח זולתי כח התנועה האחרת... ולא פנו אל הכח הראשון אשר ממנו באו כל הכחות האלה הוא המכונה א-לוה... או שהודו באלקים אך היה רחוק בעיניהם שתועיל עבודתו, וחשבו כי הוא נעלם ומרומם שידענו, כל שכן שישגיח בנו, חלילה לא-ל מדבריהם, על כן לא היו עובדים דבר אחד אך רבים, שקוראים אותם אלהים כלל... כי לכל אחד מהם מעשה וממשלה, וכל אחד מהם סבה בהויה ובהפסד... (מאמר ד א)

משנה תורה:

במה דברים אמורים (ששומעים לנביא), בשאר מצוות, אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה, ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' ציוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד, או בשעה זו בלבד, הרי זה דבר סרה על ה', ועל זה צוה הכתוב ואמר, ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלקיכם, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר... (יסודי התורה פרק ט ה)

אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים... (דעות ז ג)

בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור, ואנוש עצמו מן הטועים היה. וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלקים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם, ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו, ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון הא-ל ב"ה לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו, וזהו כבודו של מלך. כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה. וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא, כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך, אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.

ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהא-ל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו נסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ, ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם, ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה, וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו, ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך, והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך, והודיע להם דרך עבודתו, ועשו כך ואל תעשו כך, ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות. וכיוון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו, ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחות לה ולעבדה ולהשבע בשמה, והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן, אבל צור העולמים לא היה שם אדם שהיה מכירו ולא ידעו אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.

כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, והתחיל לחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא משוקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים... ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם א-לוה אחד והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכל, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים, ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם... עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן, חוץ משבט לוי שעמד במצוות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת ככובים... (עבודת כוכבים א א)

עיקר הציווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים, לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן, ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלקים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה, הרי זה עובד כוכבים, וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו', אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים, כלומר שמא תשוט בעין לבך תראה שאלו הן המנהיגים את העולם והם שחלק ה' אותם לכל העולם להיות חיים והווים ואינם נפסדים כמנהגו של עולם, ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדן, ובענין הזה צוה ואמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם, כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא.

ספרים רבים חברו עובדי ככובים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה, ואפילו להסתכל בדמות הצורה אסור, שנאמר אל תפנו אל האלילים, ובענין הזה נאמר ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו, שלא תשאל על דרך עבודתה היאך היא אף על פי שאין אתה עובדה, שדבר זה גורם להפנות אחריה, ולעשות כמה שהן עושין, שנאמר ואעשה כן גם אני.

וכל הלאוין האלו בענין אחד הן והוא שלא יפנה אחר עבודת כוכבים, וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה הרי זה לוקה, ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו, כיצד, פעמים יתור אחר עבודת כוכבים, ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור... ונמצא יוצא לידי מינות, ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים, כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחד דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת, כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם זו זנות. ולאו זה אף על פי שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות.

מצות עבודת כוכבים כנגד המצות כולן היא, שנאמר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וגו', ומפי השמועה למדו שבעבודת כוכבים הכתוב מדבר, הא למדת שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, והוא עיקר כל המצוות כולן.

ישראל שעבד עבודת כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים לכל דבריו, ואינו כישראל שעובר עבירה שיש בה סקילה. מומר לעבודת כוכבים הרי הוא מומר לכל התורה כולה, וכן האפיקורסים מישראל אינן כישראל לדבר מן הדברים, ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם, שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים. והאפיקורסים הם התרים אחר מחשבות לבם בסכלות דברים שאמרנו, עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט נפש ביד רמה ואומרים שאין בזה עון, ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל, שנאמר ואל תקרב אל פתח ביתה, ומחשבה של אפיקורוס לעבודת כוכבים. כל המודה בעבודת כוכבים שהיא אמת אף על פי שלא עבדה הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, ואחד העובד עבודת כוכבים ואחד המגדף את ה', שנאמר והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף, לפיכך תולין עובד עבודת כוכבים כמו שתולין את המגדף, ושניהם נסקלים. (שם ב א, וראה שם עוד וערך מגדף)

כל העובד כוכבים ברצונו בזדון חייב כרת, ואם היו שם עדים והתראה נסקל, ואם עבד בשגגה מביא קרבן חטאת קבועה.

עבודות הרבה קבעו עובדי כוכבים לכל צלם וצלם ולכל צורה וצורה, ועבודת זה אינה כעבודת זה, כגון פעור שעבודתו שפוער אדם עצמו לו... והרבה עבודות כגון אלו תקנו לשאר צלמים, לפיכך הפוער עצמו למרקוליס או שזרק אבן לפעור פטור עד שיעבוד אותו דרך עבודתו, שנאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני. ומפני זה צריכין בית דין לידע דרכי העבודות, שאין סוקלין עובד כוכבים עד שידעו שזו היא דרך עבודתו.

ואזהרה של עבודות אלו וכיוצא בהן הוא מה שכתוב ולא תעבדם, במה דברים אמורים בשאר עבודות חוץ ממשתחוה וזובח ומקטיר ומנסך, אבל העובד באחת מעבודות אלו לאחד מכל מיני עבודת כוכבים חייב, ואף על פי שאין דרך עבודתו בכך, כיצד, הרי שניסך לפעור או שזבח למרקוליס חייב, שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, זביחה בכלל עבודה היתה, ולמה יצאת, לומר לך, מה זביחה מיוחדת שעובדים בה לשם וחייב הזובח לאל אחר סקילה עליה, בין היתה דרך עבודתו בזביחה או אינה בזביחה, אף כל עבודה שהיא מיוחדת לשם אם עבד בה לאל אחר, בין שהיתה דרך עבודתו בכך בין שאינה בכך חייב עליה, לכך נאמר לא תשתחוה לאל אחר, לחייב על ההשתחויה אפילו אין דרך עבודתו בכך, והוא הדין למקטר ומנסך וזורק ומנסך אחד הוא...

המקבל עליו אחד מכל מיני עבודת כוכבים באלוה חייב סקילה, ואפילו הגביה לבנה ואמר לה אלי אתה, וכן כל כיוצא בדבור זה חייב, ואפילו חזר בו בתוך כדי דבור ואמר אין זה אלי אין חזרתו כלום, אלא נסקל.

העובד עבודת כוכבים כדרכה, ואפילו עשה דרך בזיון חייב, כיצד, הפוער עצמו לפעור כדי לבזותו, או זרק אבן למרקוליס כדי לבזותו, הואיל ועבודתו בכך חייב ומביא קרבן על ששגתו. העובד עבודת כוכבים מאהבה, כגון שחשק בצורה זו מפני מלאכתה שהיתה נאה ביותר, או שעבדה מיראתו לה שמא תריע לו כמו שהן מדמים עובדיה שהיא מטיבה ומריעה, אם קבלה עליו באלוה חייב סקילה, ואם עבדה דרך עבודתה או באחת מארבע עבודות מאהבה או מיראה פטור. המגפף עבודת כוכבים והמנשק לה והמכבד והמרבץ לפניה והמרחיץ לה והסך והמלביש והמנעיל וכל כיוצא בדברי כבוד האלו עובר בלא תעשה, שנאמר ולא תעבדם, ודברים אלו בכלל עבודה הן, ואף על פי כן אינו לוקה על אחת מהן לפי שאינן בפירוש, ואם היתה דרך עבודתה באחד מכל הדברים האלו ועשהו לעבדה חייב.

ישב לו קוץ ברגלו לפני עבודת כוכבים לא ישוח ויטלנו, מפני שנראה כמשתחוה לה, נתפזרו לו מעותיו בפניה לא ישוח ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לה, אלא ישב ואחר כך יטול...

העושה עבודת כוכבים לעצמו, אף על פי שלא עשאה בידו ולא עבדה לוקה, שנאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה, וכן העושה עבודת כוכבים בידו לאחרים, אפילו עשאה לעובד כוכבים לוקה, שנאמר ואלהי מסכה לא תעשו לכם, לפיכך העושה עבודת כוכבים בידו לעצמו לוקה שתים.

אסור לעשות צורות לנוי, ואף על פי שאינה עבודת כוכבים, שנאמר לא תעשון אתי, כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים. ואין אסור לצור לנוי אלא צורת האדם בלבד, לפיכך אין מציירים לא בעץ ולא בסיד ולא באבן צורת האדם, והוא שתהיה הצורה בולטת, כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצא בהן ואם צר לוקה, אבל אם היתה הצורה מושקעת או צורה של סמנין, כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות, או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות... וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה כוכבים מזלות ומלאכים, שנאמר לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום, ואפילו על הלוח. צורות הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם, וצורות האילנות ודשאים וכיוצא בהן מותר לצור אותם, ואפילו היתה הצורה בולטת. (שם ג א והלאה)

המסית אחד מישראל בין איש בין אשה הרי זה נסקל, אף על פי שלא עבד המסית ולא המוסת עבודת כוכבים, אלא מפני שהורהו לעבוד, בין שהיה המסית הדיוט בין שהיה נביא, בין שהיה המוסת יחיד איש או אשה או יחידים מיתתו בסקילה. המסית את רוב אנשי העיר הרי זה מדיח, ואינו נקרא מסית... ואין המסית צריך התראה, אמר לאחד, הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך, ומערים עליו עד שיסית בפני שנים כדי להרגו, אם לא רצה המסית להסית לשנים מצוה להכמין לו, כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזה. כיצד מכמינין לו, המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל כדי שיראו המסית וישמעו דבריו ולא יראה אותם, והוא אומר למסית אמור מה שאמרת לי ביחוד, והוא אומר לו, והמוסת משיבו היאך נניח את אלקינו שבשמים ונלך ונעבד את העצים ואת האבנים, אם חזר בו או שתק פטור, ואם אמר לו כך היא חובתנו וכך יפה לנו, העומדים שם ברחוק מביאין אותו לבית דין וסוקלים אותו...

המסית אחרים לעבדו, ואמר להם עבדוני, אם עבדוהו נסקל, ואם לא עבדוהו, אף על פי שקיבלו ממנו ואמרו הן, אינו נסקל, אבל אם הסית לעבודת איש אחר או לשאר מיני עבודת כוכבים אם קבל ממנו ואמר הן נלך ונעבוד, אף על פי שעדיין לא עבד שניהן נסקלין, שנאמר לא תאבה לו ולא תשמע אליו, הא אם שמע ואבה חייב.

נביא המתנבא בשם עבודת כוכבים, כיצד, זה האומר אמרה לי עבודת כוכבים פלונית או כוכב פלוני שמצוה לעשות כך וכך, או שלא לעשות, אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור, אם התרו בו בפני שנים הרי זה נחנק, שנאמר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא, ואזהרה שלו מכלל שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו.

ואסור לערוך דין ותשובה עם המתנבא בשם עבודת כוכבים, ואין שואלין ממנו אות ומופת, ואם עשה מעצמו אין משגיחין עליו ואין מהרהרין בו, וכל המחשב באותות שלו שמא אמת הן עובר בלא תעשה, שנאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא...

הנודר בשם עבודת כוכבים והנשבע בה לוקה, שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו, אחד הנשבע בה לעצמו, ואחד הנשבע בה לעבודת כוכבים, ואסור להשביע העובד כוכבים ביראתו, אפילו להזכיר שם עבודת כוכבים שלא דרך שבועה אסור, שנאמר לא תזכירו.

לא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד עבודת כוכבים פלונית וכיוצא בה, וכל עבודת כוכבים הכתובה בכתבי הקדש מותר להזכיר שמה, כגון פעור ובל ונבו וגד וכיוצא בהן, ואסור לגרום לאחרים שידרו ושיקיימו בשם עבודת כוכבים, ואינו לוקה אלא הנודר בשמה והמקיים בשמה, והוא הנשבע בשמה. (שם ה א והלאה, וראה גם עיר הנדחת)

מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה ואפילו לעבוד את ה', שכן היה דרך עובדי כוכבים, שנאמר ולא תקים לך מצבה, וכל המקים מצבה לוקה, וכן אבן משכית האמורה בתורה אף על פי שהוא משתחוה עליה לשם לוקה, שנאמר ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה, מפני שהיה דרך עובדי כוכבים להניח אבן לפניה להשתחוות עליה, לפיכך אין עושין כן לה', ואינו לוקה עד שיפשוט ידיו ורגליו על האבן ונמצא כולו מוטל עליה, שזו היא השתחויה האמורה בתורה... כל המשתחוה לה' על האבנים המפוצלות בלא פישוט ידים ורגלים אינו לוקה, אלא מכין אותו מכת מרדות, אבל לעבודת כוכבים אחד השתחויה בפישוט ידים ורגלים או בלא פישוט ידים ורגלים, משעה שיכבוש פניו בקרקע נסקל. 

הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה, בין אילן סרק בין אילן מאכל, אף על פי שעשאו לנוי למקדש ויופי לו הרי זה לוקה, שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך, מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות בצד מזבח שלה, כדי שיתקבצו שם העם... (שם ו ו, וראה שם עוד)

מצות עשה היא לאבד עבודת כוכבים ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה, שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות, ונאמר כי אם כה תעשו להם וגו', ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו, אבל בחוץ לארץ אין אנו מצווין לרדוף אחריה, אלא כל מקום שנכבוש אותו נאבד כל עבודת כוכבים שבו, שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהן, ואי אתה מצוות לרדוף אחריהן בחוץ לארץ.

עבודת כוכבים ומשמשיה ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה, שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך, וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים, אחת משום ולא תביא, ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.

בהמה שהקריבוה כולה לעבודת כוכבים אסורה בהנאה, אפילו פרשה ועצמותיה וקרניה וטלפיה ועורה הכל אסור בהנאה, לפיכך אם היה בעור סימן שיודע בו שזה העור תקרובת עבודת כוכבים הוא, כגון שהיו עושים שקורעים קרע עגול כנגד הלב ומוציאין הלב, הרי כל אותן העורות שהן כך אסורין בהנאה, וכן כל כיוצא בזה.

מה בין עבודת כוכבים של עובד כוכבים לעבודת כוכבים של ישראל, עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה בהנאה מיד, שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש, משפסלו נעשה לו אלוה, ושל ישראל אינה אסורה בהנאה עד שתעבד, שנאמר ושם בסתר, עד שיעשה לה דברים שבסתר, שהן עבודתה, ומשמשי עבודת כוכבים בין של עובד כוכבים בין של ישראל אינן אסורין עד שישתמשו בהן לעבודת כוכבים.

העושה עבודת כוכבים לאחרים, אף על פי שהוא לוקה שכרו מותר, ואפילו עשאה לעובד כוכבים שהיא אסורה מיד, מפני שאינה נאסרת עד שתגמר, ומכוש אחרון שגומרה אין בו שוה פרוטה. הלוקח גרוטאות מן העובד כוכבים ומצא בהן עבודת כוכבים, אם נתן מעות ולא משך יחזירם לעובד כוכבים, וכן אם משך ולא נתן מעות, אף על פי שמשיכה בעובד כוכבים קונה, כמקח טעות הוא. נתן מעות ומשך יוליכם לים המלח. וכן עובד כוכבים וגר שירשו את אביהם עובד כוכבים, יכול הגר לומר לעובד כוכבים טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות...

צורות שעשאום עובדי כוכבים לנוי מותרין בהנאה, וצורות שעשאום לעבודת כוכבים אסורין. כיצד, כל הצורות הנמצאין בכפרים אסורים בהנאה מפני שחזקתן שלעבודת כוכבים הן עשויין, והנמצאות במדינה, אם היו עומדין על פתח המדינה והיה ביד הצורה צורת מקל או צפור או כדור או סייף או עטרה וטבעת חזקתו שהוא לעבודת כוכבים, ואסור בהנאה, ואם לאו הרי הוא בחזקת לנוי ומותר.

צלמי עבודת כוכבים הנמצאים מושלכים בשוקים או בתוך הגרוטאות הרי אלו מותרין ואין צריך לומר שברי צלמיהן, אבל המוצא יד מצורת כוכב או מזל או רגלה או אבר מאבריה מושלך הרי זה אסור בהנאה, הואיל וידע בודאי שזה האבר מן צורת עבודת כוכבים הנעבדת, הרי היא באיסורה עד שיודע לו שהעובדי כוכבים עובדיה בטלוה.

המוצא כלים ועליהן צורת חמה ולבנה ודרקון, אם היו כלי כסף וזהב או בגדי שני או שהיו חקוקים על הנזמים ועל הטבעות הרי אלו אסורין, ועל שאר הכלים מותרין, מפני שחזקתן לנוי. וכן שאר הצורות הנמצאות על כל הכלים חזקתן לנוי ומותרין.

עבודת כוכבים ומשמשיה וכל התקרובת שלה אוסרים בכל שהן, כיצד, עבודת כוכבים שנתערבה בצורות של נוי, אפילו אחת בכמה אלפים יוליך הכל לים המלח. וכן אם נתערב כוס של עבודת כוכבים בכמה כוסות, או חתיכה מן הבשר בכמה חתיכות יוליך הכל לים המלח... עבר ומכר עבודת כוכבים או אחד ממשמשיה או תקרובת שלה הרי הדמים אסורין בהנאה, ואוסרין בכל שהן כעבודת כוכבים, שנאמר והיית חרם כמוהו, כל מה שאתה מביא מעבודת כוכבים ומכל משמשיה ותקרובתה הרי היא כמוה... ספק עבודת כוכבים אסור, ספק ספקה מותר... טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה בכמה טבעות ונפלו שתים מהן לים הגדול, הותרו כולן, שאני אומר אותה הטבעת היתה בכלל השתים...

האשרה בין שהיתה נעבדת בין שהיתה עבודת כוכבים מונחת תחתיה אסור לישב בצל קומתה, ומותר לישב בצל השריגים והעלים שלה, ואם יש לו דרך אחרת אסור לו לעבור תחתיה, ואם אין שם דרך אחרת עובר תחתיה כשהוא רץ.... נטל ממנה עצים אסורים בהנאה, הסיק בהן את התנור יוצן, ואחר כך יסיק בעצים אחרים של היתר ויאפה בו, אפה בו את הפת ולא צננו הפת אסורה בהנאה, נתערבה באחרות יוליך דמי אותה הפת לים המלח, כדי שלא יהנה בה, ושאר הככרות מותרין...

בשר או יין או פירות שהכינום להקריבם לעבודת כוכבים לא נאסרו בהנאה, אף על פי שהכניסום לבית עבודת כוכבים, עד שיקריבום לפניה. הקריבום לפניה נעשו תקרובת, ואף על פי שחזרו והוציאום הרי אלו אסורין לעולם, וכל הנמצא בבית עבודת כוכבים אפילו מים ומלח אסור בהנאה מן התורה, והאוכל ממנו כל שהוא לוקה.

המוצא כסות וכלים ומעות בראש עבודת כוכבים, אם מצאן דרך בזיון הרי אלו מותרין, ואם מצאן דרך כבוד הרי אלו אסורין, כיצד, מצא כיס תלוי בצוארו, כסות מקופלת ומונחת על ראשו, כלי כפוי על ראשו, הרי זה מותר מפני הוא דרך בזיון, וכן כל כיוצא בזה. מצא בראשו דבר שכיוצא בו קרב לגבי המזבח, הרי זה אסור, במה דברים אמורים בזמן שמצאן חוץ למקום עבודתו, אבל אם מצאו בפנים, בין דרך כבוד בין דרך בזיון, בין דבר הראוי למזבח בין דבר שאינו ראוי, כל הנמצא בפנים אסור, אפילו מים ומלח. ופעור ומרקוליס כל הנמצא עמהן בין בפנים בין בחוץ אסור בהנאה, וכן אבני מרקוליס, אבן הנראית שהיא עמו, אסור בהנאה.

עבודת כוכבים שהיה לה מרחץ או גינה נהנים בהם שלא בטובה ואין נהנים בהם בטובה, היה לה ולאחרים, נהנין בהן אפילו בטובת כהניה, ובלבד שלא יתן שכר. מרחץ שיש בה עבודת כוכבים מותר לרחוץ בה, מפני שהיא נעשית שם לנוי ולא לעבדה, שנאמר אלהיהם, בזמן שנוהגים בה מנהג אלהות, ולא בזמן שמבזין אותן, כגון זו שהיא עומדת על הביב והכל משתינין בפניה. ואם היתה דרך עבודתה בכך, אסור ליכנס בו.

סכין של עבודת כובים ששחט בה הרי זה מותר, מפני שהוא מקלקל, ואם היתה בהמה מסוכנת הרי זו אסורה מפני שהוא מתקן, והרי זה התיקון מהנאת משמשי עבודת כוכבים. וכן אסור לחתוך בה בשר מפני שהוא מתקן, ואם חתך דרך הפסד והשחתה מותר. (שם ז א והלאה)

כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם, אף על פי שנעבד, הרי זה מותר בהנאה, לפיכך עובדי כוכבים העובדים את ההרים ואת הגבעות ואת האילנות הנטועין מתחלתן לפירות ואת המעיינות הנובעין לרבים ואת הבהמה הרי אלו מותרין בהנאה, ומותר לאכול אותן הפירות שנעבדו במקום גדילתן ואותה הבהמה, ואין צריך לומר הבהמה שהוקצת לעבודת כוכבים שהיא מותרת באכילה, בין שהקצוה לעובדה בין שהקצוה להקריבה הרי זו מותרת. במה דברים אמורים שאין הבהמה נאסרת, בשלא עשה בה מעשה לשם עבודת כוכבים, אבל עשה בה מעשה כל שהוא אסרה, כיצד, כגון ששחט בה סימן לעבודת כוכבים, עשאה חליפין לעבודת כוכבים, אסרה, וכן חליפי חליפין, מפני שנעשים דמי עבודת כוכבים. במה דברים אמורים בבהמת עצמו, אבל אם שחט בהמת חבירו לעבודת כוכבים או החליפה לא נאסרה, שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה, חפר בה בורות שיחין ומערות לשם עבודת כוכבים אסרה... השתחוה לחצי דלעת וחצי האחר מעורה בה, הרי זה אסור מספק, שמא זה החצי כמו יד לחצי הנעבד. אילן שנטעו מתחלה שיהיה נעבד אסור בהנאה, וזו היא אשרה האמורה בתורה. היה אילן נטוע וגדעו ופסלו לשם עבודת כוכבים, אפילו הבריך והרכיב בגופו של אילן והוציא שריגים, כורת את השריגים והם אסורים בהנאה, ושאר האילן מותר. וכן המשתחוה לאילן אף על פי שלא נאסר גופו כל השריגים והעלים והלולבין והפרות שיוציא כל זמן שהוא נעבד הרי אלו אסורין בהנאה. אילן שהיו העובדי כוכבים משמרין את פירותיו ואומרים שהם מוכנים לעשות שכר לבית עבודת כוכבים, ועושין מהן שכר ושותים אותו ביום חגם, הרי זה האילן אסור בהנאה, מפני שסתמו שהוא אשרה, ולפיכך עושין בפירותיו כך, שזו היא חוקה של אשרה.

אילן שמעמידים תחתיו עבודת כוכבים, כל זמן שהיא תחתיו אסור בהנאה, נטלה מתחתיו הרי זה מותר, מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד. בית שבנאו העובד כוכבים מתחלה שיהא הבית עצמו נעבד, וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה... הכניס עבודת כוכבים לתוך הבית, כל זמן שהיא שם הבית אסור בהנאה, הוציאה הותר הבית, וכן אבן שחצבה מתחילה לעובדה אסורה בהנאה...

כיצד מאבד עבודת כוכבים ושאר דברים האסורים בגללה, כגון משמשיה ותקרובת שלה, שוחק וזורה לרוח או שורף ומטיל לים המלח. 

דבר שאין בו תפיסת יד אדם שנעבד, כגון הרים ובהמה ואילן, אף על פי שהנעבד עצמו מותר בהנאה ציפויו אסור בהנאה, והנהנה בכל שהוא מהן לוקה, שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם, וכל ציפויי עבודת כוכבים הרי הן בכלל משמשיה.

עבודת כוכבים של עובדי כוכבים שבטלוה קודם שתבא לידי ישראל הרי זו מותרת בהנאה, שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש, כשבאו לידינו והן נוהגין בהם אלהות, אבל אם בטלום הרי אלו מותרין. עבודת כוכבים של ישראל אינה בטלה לעולם, אפילו היה לעובד כוכבים בה שותפות אין ביטולו מועיל כלום, אלא אסורה בהנאה לעולם וטעונה גניזה. וכן עבודת כוכבים של עובד כוכבים שבאת ליד ישראל ואחר כך בטלה העובד כוכבים אין ביטולו מועיל כלום, אלא אסורה בהנאה לעולם, ואין ישראל מבטל עבודת כוכבים, ואפילו ברשות עובד כוכבים. עובד כוכבים קטן או שוטה אינו מבטל עבודת כוכבים, ועובד כוכבים שבטל עבודת כוכבים בין שלו בין של עובדי כוכבים אחרים בעל כרחו, אף על פי שאנסו ישראל על כך הרי זו בטילה, ובלבד שיהא העובד כוכבים המבטל עובד עבודת כוכבים, אבל מי שאינו עובד עבודת כוכבים אין ביטולו ביטול. המבטל עבודת כוכבים ביטל משמשיה, ביטל משמשיה משמשיה מותרים והיא אסורה בהנאה כמו שהיתה עד שיבטלנה, ותקרובת עבודת כוכבים אינה בטילה לעולם.

כיצד מבטלה, קטע ראש חוטמה ראש אזנה ראש אצבעה, פחסה בפניה אף על פי שלא חסרה, או שמכרה לצורף ישראל הרי זו בטילה, אבל אם משכנה או מכרה לעובד כוכבים או לישראל שאינו צורף, או שנפלה עליה מפולת ולא פינה, גנבוה לסטים ולא תבעוה, רקק בפניה השתין בפניה, גררה זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה... עבודת כוכבים שנשברה מאליה שבריה אסורים בהנאה עד שיבטלוה, לפיכך המוצא שברי עבודת כוכבים הרי אלו אסורין בהנאה, שמא לא בטלוה העובדי כוכבים. ואם היתה של פרקים והדיוט יכול להחזירם צריך לבטל כל פרק ופרק מפרקיה, ואם אינו יכול להחזיר, כיון שביטל אבר אחד ממנה בטלו כל השברים... (שם כ א והלאה, וראה שם עוד)

שלשה ימים לפני חגם של עובדי כוכבים אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים, ללוות מהן ולהלוותם, ליפרע מהן ולפרוע להם מלוה בשטר או על המשכון, אבל מלוה על פה נפרעין מהן, מפני שהוא כמציל מידם, ומותר למכור להן דבר שאינו מתקיים... במה דברים אמורים בארץ ישראל, אבל בשאר ארצות אינו אסור אלא יום חגם בלבד, עבר ונשא ונתן עמהן באותן השלשה ימים הרי זה מותר בהנאה, והנושא ונותן ביום חגם עמהן הרי זה אסור בהנאה.

ואסור לשלח דורון לכותי ביום אידו, אלא אם כן נודע לו שאינו מ­ודה בעבודת כוכבים ואינו עובדה. וכן כותי ששלח דורון לישראל ביום חגו לא יקבלנו ממנו, ואם חשש לאיבה נוטלו בפניו, ואינו נהנה בו עד שידוע לו שזה הכותי אינו עובד כוכבים ואינו מודה בה...

כנענים עובדי כו"ם, הם ויום ראשון הוא יום אידם, לפיכך אסור לתת ולשאת עמהם בארץ ישראל יום חמישי ויום ששי שבכל שבת ושבת, ואין צריך לומר יום ראשון עצמו, שהוא אסור בכל מקום, וכן נוהגין עמהם בכל אידיהם...

דברים שהן מיוחדים למין ממיני עבודת כוכבים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותה עבודת כוכבים שבאותו המקום לעולם, ודברים שאינן מיוחדין לה מוכרין אותם סתם, ואם פירש העובד כוכבים שהוא קונה אותם לעבודת כוכבים אסור למכור לו, אלא אם כן פסלו מלהקריבו לעבודת כוכבים, לפי שאין מקריבין חסר לעבודת כוכבים. היו מעורבין דברים המיוחדין עם דברים שאין מיוחדין, כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה, מוכר הכל סתם, ואין חוששין שמא ילקט הזכה לבדה לעבודת כוכבים, וכן כל כיוצא בזה...

ההולך ממקום למקום אסור לו לעבור בעיר שיש בה עבודת כוכבים, במה דברים אמורים בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום, אבל אם יש שם דרך אחרת ונקרה והלך בזו מותר.

אסור לבנות עם העובדי כוכבים כיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים, ואם עבר ובנה שכרו מותר, אבל בונה הוא לכתחילה טרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה... (שם ט א והלאה, וראה שם עוד וערך ישראל-ועמים)

אין מנחשין כעכו"ם, שנאמר לא תנחשו, כיצד הוא הנחש... מי שאמר דירה זו שבניתי סימן טוב היתה עלי, אשה זו שנשאתי ובהמה זו שקניתי מבורכת היתה מעת שקניתיה עשרתי, וכן השואל לתנוק אי זה פסוק אתה לומד... כל אלו וכיוצא בהן מותר, הואיל ולא כיון מעשיו, ולא נמנע מלעשות, אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה, הרי זה מותר.

איזהו קוסם, זה העושה מעשה משאר מעשיו כדי שישום ותפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר דברים שעתידים להיות... אסור לקסום ולשאול לקוסם, אלא שהשואל לקוסם מכין אותו מכת מרדות, אבל הקוסם עצמו אם עשה מעשה מכל אלו וכיוצא בהן לוקה... 

איזהו מעונן, אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע... אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים, וכן העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה, שנאמר לא תעוננו. וכן האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה, הרי זה בכלל מעונן ולוקה... (שם יא א והלאה, וראה שם עוד וערך אצטגנינות, כשוף, נחוש)

השבת ועבודת כוכבים ומזלות כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה... (שבת ל טו)

השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות אף על פי שלא נתכוון לעבדן אלא לרפואה, וכיוצא בה מדברי הבאי שאומרין העכו"ם, הרי שחיטתו פסולה, אבל אם שחט לשם מזל הים או מזל ההר או לכוכבים ומזלות וכיוצא בהן הרי זו אסורה בהנייה ככל תקרובת עכו"ם. השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעכו"ם או להקטיר חלבה לעכו"ם הרי זו אסורה, שלמדין מחשבה בחוץ בחולין ממחשבת הקדשים בפנים, שמחשבה כזו פוסלת בהן כמו שיתבאר בהלכות פסולי המוקדשין. שחטה ואחר כך חשב לזרוק דמה לעכו"ם או להקטיר חלבה לעכו"ם הרי זו אסורה מספק, שמא סופו הוכיח על תחלתו, ובמחשבה כזו שחט. (שחיטה ב יד)

מאימתי תפסל הבהמה או העוף משום מוקצה, משיעשו בהן הכומרים מעשה, כגון שיגזזו אותה או יעבדו בה לשם עבודה זרה, אבל בדברים אינו נעשה מוקצה, שאין הקדש לעבודה זרה... הנעבד בין שעבד שלו בין של חבירו בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגגה בין לפני הקדש בין לאחר הקדש הרי זה אסור, וירעה עד שיפול בו מום קבוע ויפדה בו כמו שביארנו, והנעבד הוא וכל מה שעליו אסורין למזבח, שכל צפוי נעבד אסורין בהנאה, אבל המוקצה הוא אסור ומה שעליו מותר למזבח.

המשתחוה להר, אף על פי שהוא מותר בהנאה, הרי אבניו אסורין למזבח, וכן המשתחוה למעיין הנובע בארצו הרי מימיו פסולין לנסך, אשרה שבטלה אין מביאין ממנה גזרים למערכה, וכן המשתחוה לבהמה, כשם שנפסלה למזבח, כך צמר שלה פסול לבגדי כהונה וקרניה פסולין לחצוצורות ושוקיה לחלילין ובני מעיה לנימים, הכל פסול. כל שיש בו שם לעבודה זרה לא יעשה למלאכת הקדש, אף על פי שהוא מותר בהנאה... (אסורי מזבח ד ד)

המשתחוה לעבודה זרה וניסך וקיטר וזיבח בהעלם אחת חייב ארבע חטאות, וכן אם פיער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם אחת חייב שתים, וכן כל כיוצא בזה יהא חייב על כל עבודה ועבודה. במה דברים אמורים בשהזיד בעבודה זרה ושגג בעבודות אלו אבל אם הזיד בעבודות אלו ושגג בעבודה זרה אינו חייב אלא חטאת אחת... (שגגות ז א)

...אפילו עבודה זרה, ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים, שאלו עונות הן מעבירות שבן אדם למקום, אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו, וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור... (רוצח ד ט)

מורה נבוכים:

דע שאתה תסתכל בכל התורה ובכל ספרי הנביאים לא תמצא לשון חרון אף ולא לשון כעס ולא לשון קנאה, אלא בעבודה זרה לבד, ולא תמצא שיקרא אויב ה', או צר, או שונא, אלא בעובד עבודה זרה לבד, אמר "ועבדתם אלהים אחרים וגו', וחרה אף ה' בכם", "פן יחרה אף ה'", "להכעיסו במעשה ידיכם", "הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם", "כי א-ל קנא וגו'"... וזה הרבה משיסופר, אלא כאשר תעבור על כל מה שיש מזה הענין בכל הספרים תמצאהו. ואמנם עשו ספרי הנבואה זה החזוק הגדול היות זה דעת בטל נתלה בו יתברך, כלומר עובד עבודה זרה, כי מי שיאמין שראובן עומד בעת אשר היה בו יושב, אין נטיתו מן האמת כנטיית מי שיאמין שהאש תחת האויר או שהמים תחת הארץ... ואין נטיית זה הרביעי מן האמת כנטית מי שהאמין חיוב עבודת דבר זולת השם, שכל אשר תהיה הסכלות והכפירה נתלית בענין גדול, רוצה לומר במי שיש לו מדרגה חזקה במציאה, היא יותר גדולה, מהתלותה במי שיש לו מדרגה למטה ממנו, ורצוני לומר בכפירה האמנת הדבר בחלוף מה שהוא, ורצוני לומר בסכלות מה שאפשר ידיעתו, שאין סכלות מי שסכל מדת מחודד האיצטוונה, כסכלות מי שסכל אם השם נמצא או אין לעולם א-לוה... ואתה יודע כי כל מי שעובד עבודה זרה לא יעבדה על דעת שאין אלוה בלעדיה, ולא דמה מעולם כלל מן העובדים ולא ידמה מן הבאים שהצורה אשר יעשה מן המתכת או מן האבנים והעצים, שהצורה ההיא היא אשר בראה השמים והארץ והיא הנהיגם, אבל אמנם יעבדוה על צד שהיא דמיון לדבר שהוא אמצעי בינם ובין הא-לוה יתברך, כמו שבאר ואמר מי לא ייראך מלך הגוים וכו', ואמר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וגו', רומז אל הסבה הראשונה אצלם... אלא שהכופרים ההם עם היותם מאמינים מציאות הבורא, אחר שנתלית כפירתם בחק שהוא לבורא יתעלה לבד, רוצה לומר העבודה וההגדלה, כמו שנאמר "ועבדתם את ה' וגו'", בעבור שתתקיים מציאותו באמונת ההמון, וחשבו החוק ההוא לזולתו, ויהי זה מביא להעדר מציאותו יתעלה מהאמנת ההמון, כי לא ישיג ההמון אלא מעשה העבודות, לא עניניהם ולא אמתת הנעבד בהם, חייבם הדבר ההוא המות, כמו שאמר הפסוק "לא תחיה כל נשמה". ובאר העלה והיא הסרת הדעת הזה בטל שלא יפסד בו זולתם, כמו שאמר "ולא ילמדו אתכם", קראם אויבים ושונאים וצרים, ואמר שהעושה זה מקנא ומכעיס ומעלה חמה. ואיך יהיה ענין מי שנתלית כפירתו בעצמו ית' והאמינו בחלוף מה שהוא, רוצה לומר שלא יאמין מציאותו או יאמינהו שנים או יאמינהו גשם, או יאמינהו בעל הפעליות או ייחס לו איזה חסרון שיהיה, כי זה בלא ספק יותר רע מעובד עבודה זרה, על שהיא אמצעית או מטיבה או מריעה לפי מחשבתו. ודע שאתה כשתאמין הגשמה או ענין מעניני הגשם, שאתה מקנא ומכעיס וקודח אש וחמה ושונא ואויב וצר יותר קשה מעובדי עבודה זרה מאד. ואם יעלה בדעתך שמאמין ההגשמה יש לו התנצלות בעבור שגדל עליה או לסכלותו וקוצר השגתו, כן ראוי שתאמין בעובדי עבודה זרה שהוא לא יעבוד אלא לסכלות, או מפני שגדל על זה מנהג אבותיו בידיו, ואם תאמר שפשוטי הכתובים ישליכום בזה הספק, כן תדע שעובד עבודה זרה אמנם הביאוהו לעבודתה דמיונים וציורים חסרים, אין התנצלות אם כן למי שלא יקבל מן המאמתים המעיינים אם יהיה מקצר מן העיון, שאני לא אחשוב לכופר מי שלא יביא מופת על הרחקת הגשמות, אבל אחשוב לכופר מי שלא יאמין הרחקתה... (חלק א פרק לו)

...ודע כי אמרו פוקד אבות על בנים, אמנם זה בחטא של עבודה זרה לבד, לא בחטא אחר, והראיה על זה אמרו בעשרת הדברות על שלשים ועל רבעים לשונאי, ולא יקרא שונא אלא העובד עבודה זרה בלבד לא בחטא אחר, כמו שאמר כל תועבת ה' אשר שנא... ובאלו ספר שמכלל מצותיו יתעלה מכלל פעולותיו בלא ספק שיהרג זרע עובדי עבודה זרה, אף על פי שהם קטנים בחטא אבותם ואבות אבותם. וזאת המצוה מצאנוה נמשכת בתורה בכל מקום, כמו שצוה בעיר הנדחת, החרם אותה ואת כל אשר בה, כל זה למחות הרושם ההוא המביא להפסד הגדול כמו שבארנו. (שם פרק נד)

...כבר ידעת פרסום דעות הצאב"ה בזמנים ההם, והיות בני אדם כלם אלא יחידים עובדי עבודה זרה, רוצה לומר האמנת הרוחניות והורדת הכחות ועשיית הטלסמאות, פירוש צורות המדברות, והיה כבר כל מתפאר בזמנים ההם כולם אם שיתפאר שעלה בידו עיון ומופת הורהו שיש א-לוה לעולם בכללו כאברהם, או יתפאר שירדה עליו רוחניות כוכב או מלאך וכיוצא בזה, אבל איש שיתפאר בנבואה לאמר שהשם דבר אליו ושלחו, לא נשמע זה כלל קודם משה רבינו עליו השלום... (שם פרק סג)

...ותכלית מי שהגיע אליו עיון מי שהתפלסף בזמנים ההם שידמה שהשם רוח הגלגל, ושהגלגל והכוכבים הם גוף, והשם יתעלה רוחם, כבר זכר זה אבובכ"ר אלזאי"ג בפירוש ספר השמע, ולזה האמינו הצאב"ה כולם קדמות העולם, שהשמים אצלם הם האלוה, וחשבו שאדם הראשון איש נולד מזכר ונקבה כשאר בני אדם, אלא שהם מגדילים אותו... ולפי הדעות הצבאיות העמידו הצלמים לכוכבים צלמי הזהב לשמש וצלמי הכסף לירח, וחלקו המוצאים והאקלימים לכוכבים, ואמרו שהאקלים הפלוני אלהיו הכוכב הפלוני, ובנו ההיכלות ושמו בהם הצלמים, וחשבו שכחות הכוכבים שופעות על הצלמים ההם, ויבינו וישכילו וישימו בני אדם להנבא ויודיעו לבני אדם תועלותם,וכן אמר באילנות אשר הם מחלק הכוכבים ההם, כשיתיחד האילן ההוא לכוכב ויטעוהו לשמו ויעשה לו ובו כך וכך, תשפע רוחניות הכוכב שהוא על האילן ההוא וידבר עם בני אדם על דרך נבואה וינבאו וידבר עמם בעת השינה, תמצא זה כלו כתוב בספריהם, אשר אעירך עליהם. ואלו היו נביאי הבעל ונביאי האשרה הנזכרים אצלנו, אשר התחזקו בלבם אלו הדעות עד שעזבו את ה' וקראו הבעל עננו, כל זה לפרסום הדעות ההם והתפשט הסכלות והרבה השגעון בעולם או בזה המין מן הדמיונות, ונולדו בהם דעות, והיה מהם מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים... עד שבא אדון הנביאים והשלים הכונה, וצוה להרוג הכופרים ההם ומחות זכרם ולשרשם מארץ החיים, מזבחותיהם תתצון וגו', ומנע מהמשך אחר דרכיהם, ואמר "ולא תלכו בחוקות הגוי וגו'". וכבר ידעת שלשון התורה במקומות רבים שהכונה הראשונה מן התורה כולה היתה להסיר עבודה זרה ומחות זכרה וכל הנתלה בה וגם לזכרה, וכל מה שמביא לדבר ממעשים כאוב וידעוני וכו', וכל שכן להמשך אחריהם. ואמר בתורה בפירוש שכל מה שחשבוהו עבודה לאלהיהם והתקרבות אליו הוא הדבר המתועב הנמאס אל השם, והוא אמרו בו "כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם", ואתה תמצאם זוכרים בספריהם אשר אני עתיד להודיעך אותם, שהם היו מקריבים לשמש אלהיהם הגדול שבעה עטלפים ושבעה עכברים ושבעה שרצים אחרים בקצת ענינים, ויספיק באלו תועבה לטבעים האנושיים. אם כן כל המצוות שבאו באזהרה מעבודה זרה וכל הנתלה בה וכל המביא אליה או המיוחס לה, הם מבוארות התועלת מפני שהם כולם להציל מן הדעות הרעות המטרידות מכל מה שיועיל בשני השלמיות בעניני השגעון ההם אשר גדלו עליהם אבותינו וזקנינו...

ואני עתיד להודיעך בפרק יבא למה שמו הצאב"ה אמונותיהם כתובות עם עבודת האדמה, וזה הספר מלא שגעונות עובדי עבודה זרה, וממה שנפשות ההמון נוטות אליו ונקשרות בו, רצוני לומר עשיית הטלסמאות והורדת הרוחניות והכשוף והשדים והמזיקים והשכונים במדברות, וגלה בספר ההוא שגעונות עצומות ישחקו מהם אנשי השכל, חשבו בהן לדקדק ולטעון במופתים המבוארים אשר ידעו בהם כל אנשי העולם שיש א-לוה שופט על כל בני העולם, כמו שנאמר למען תדע כי לה' הארץ... יספר על אדם הראשון שהוא זכר בספרו שבהודו אילן אחד כשילקחו סעיפיו וישליכו הסעיף בארץ יהיה רומש מתנועע כרמישת הנחשים, ויש אילן שרשו בצורת אדם ישמע לו קול גדול ויצא ממנו הדבור דבר או דברים... וההבל ההוא הארוך אשר תבין ממנו כשתעמוד עליו דעות אנשי הזמן ההוא וחכמתם מה היו, ואלה היו חכמי בבל הרמוז אליהם בימים ההם החשוכים כי אלו היו אמונתם אשר גדלו עליהם, ולולא זה השעור אשר התפרסם עתה מאמונת מציאות השם היו ימותינו באלו הזמנים יותר חשוכים מן הימים ההם, אלא בענינים אחרים.

ואשוב אל כוונתי, ובספר ההוא ספר על איש מנביאי עבודה זרה שהיה שמו תמוז, קרא מלך לעבוד השבעה כוכבים והי"ב מזלות, והרגו המלך ההוא הרג משונה, וזכר שליל מותו התקבצו הצלמים מקצות הארץ אל ההיכל אשר בבל אשר לצלם הזהב הגדול אשר הוא צלם השמש, והיה הצלם ההוא נתלה בין השמים והארץ ונפל באמצע ההיכל, והצלמים כלם סביבו, והתחיל לאנות על התמוז ולהגיד מה שקרהו, והצלמים כולם בוכים ומקוננים כל הלילה, וכעלות השחר עפו הצלמים ושבו להיכליהם בכנפות הארץ, והיה זה מנהג מתמיד בתחלת יום מחודש תמוז יקוננו ויבכו על תמוז ויספדו עליו ויאנו בני אדם. והתבונן וראה איך היו דעות בני אדם בזמנים ההם. וענין תמוז זה קדמון מאד בצאב"ה, ומזה הספר תעמוד על רוב שגעון הצאב"ה ומעשיהם וחגיהם... רצוני לומר בנין ההיכלות ועשות הצורות מן המתכות והאבנים בהן, ובנין המזבחות והקריב עליהם זבחים או מיני מאכל, ולחוג חגים ולהתקבץ לתפלות ולמיני עבודות בהיכלות ההם... וידיעת הדעות ההם והמעשים ההם הוא שער גדול מאד בנתינת עילת המצוות, כי תורתנו כלה שרשה וקטבה אשר עליו תסוב, הוא למחות הדעות ההם מן הלבבות וזכרם מן המציאות, ולמחותם מן הלבבות אמר פן יפתה לבבכם וגו'... ולמחותם מן המציאות אמר כי את מזבחותם תתוצון וגו'... והוא היה הכונה הראשונה הכוללת לכל התורה כלה, כמו שהודיעו אותנו ז"ל בפירושם המקובל לאמרו ית' את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה, אמרו, הוא למדת שכל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כלה, וכל הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולה, והבן זה. (חלק ג פרק כט)

כשתשתכל בדעות ההם הקדומות העלולות, יתבאר לך שהענין המפורסם היה אצל בני אדם כלם שבעבודת הכוכבים תתישב האדמה וישמנו הארצות, והיו חכמיהם ופרושיהם ויראי החטא מהם מוכיחים בני אדם ומודיעים אותם שעבודת האדמה אשר בה עמידת מציאות האדם אמנם תשלם ותבא ברצון בני אדם כשיעבדו השמש והכוכבים, וכשירגיזו אותם במריהם יצדו הערים ויחרבו. אמרו בספרים ההם, שמאדים קצף על המדברות ועל הבתות, ומפני זה נעדרו המים והאילנות וישכנו בהם המזיקים, והם מגדילים עובדי האדמה והאכרים מאד מפני שהם מתעסקים בישוב העולם אשר הוא מרצון הכוכבים והוא חפצם... וכאשר התפרסמו אלו הדעות מאד, חברו עבודת עבודה זרה בעבודת אדמה, להיות עבודת האדמה ענין הכרחי בעמידת האדם ורוב בעלי חיים, והיו כומרי עבודה זרה ההם דורשים לבני אדם בעת התקבצם בהיכלות והיו מישבים בדעתם שבאלו העבודות ירד המטר ועץ השדה יתן פריו ותשמן הארץ ותתישב. השתכל מה שאמרוהו בספר עבודת הנבטי"ה כשדברו בו על הכרם תמצא זה הלשון מדברי הצאב"ה, אמרו החכמים הקדמונים כלם והנביאים צוו גם כן וחייבו שינגנו באלו הכלים במועדים לפני הצלמים, ואמרו הם הצודקים שהאלוהות ייטב להם זה ושהם יגמלו עושיו גמול טוב... וכאשר התפרסמו אלו הענינים עד שנחשבו אמת, רצה השי"ת לרוב רחמיו עלינו למחות זה הטעות מדעתנו, ולהסיר העמל מגופותינו, בבטל המעשים ההם המטריחים אשר אין בם מועיל, ונתן לנו תורתו על יד משה רבינו ע"ה, הגיד לנו משמו יתעלה שאם יעבדו אלו הכוכבים והגופות תהיה עבודתם סבה להפסיק המטר ותשם הארץ ולא תצמיח דבר ופרי העץ יבול... כי עיקר התורה להסיר הדעת ההוא ולמחות זכרו כמו שבארנו. (שם פרק ל)

המצוות אשר כלל אותם הכלל השני, הם המצות אשר ספרנום בהלכות עבודה זרה, ומבואר הוא שהם כלם להציל מטעות עבודה זרה ומדעות אחרות בלתי אמתיות התגלגלו עם עבודה זרה, כמעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וזולתם מן הכת שלהם... מפעולות שהיו עושים אותם הצאב"ה הכשדיים והכלדיים, ויותר היה במצריים ובכנעניים, היו מביאים לחשוב בהם או היו חושבים שבהם יעשו מעשים נפלאים במציאות אם לאיש אחד או לאנשי מדינה... (שם פרק לז, וראה שם עוד וערך כשוף)

ספר חסידים:

לא ילמוד אדם לגלח אותיות, ולא ינגן לפניו זמר נעים פן ינגן הגלח בעבודה זרה שלו אותו נגון, וכל שמנגנים בפני עבודה זרה לא יעשה אותו נגון להקב"ה. (רלח)

אם בקערה או בכוס או בכלי עשה הנכרי שתי וערב, כל זמן שהשתי וערב עליו אל ישתמש עליו עד שיגרר, ואין צריך לומר אם יש פרצופות עליו. (רעז)

כתיב (שמות כ"ג) "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך", וסמך ליה "שלש רגלים תחוג לי בשנה", למה הקישן הכתוב, לומר לך שלא יאמר ישראל לנכרי אני אלווה לך עד יום איד של עבודה זרה פלוני, ועד יום של אותו קדוש, אלא יאמר עד כך וכך שבועות... ולא יאמר לגר שם עבודה זרה אפלו להתלוצץ בה לא יזכיר בשמם, ולא ישבע ביהדות שלו, ולא יאמר אדם כשהוא רוצה לישבע לגוי אשבע לו באלהותו לשקר, גם זה לא יעשה... אם יש פיוט שעשה כומר לשבח עבודה זרה ונראה לישראל שהוא שבח נאה, לא יאמר אותו בלשון קדש להקב"ה. (תכז ותכח)

"בכל דרכיך דעהו" (משלי ג'), אם השער עומד כנגד עבודה זרה והשער אינו גבוה וצריך לכוף את ראשו, אל יכפוף אלא יהפוך פניו אחורנית, או יפנה לאחוריו או לצדדין, כדי שלא יהא נראה כמשתחוה לעבודה זרה, וכן אם פגעו שר או מלך לפני עבודה זרה אל ישתחוה לו, שנראה כמשתחוה לעבודה זרה, אלא יכוון שלא ישתחוה כנגד עבודה זרה. מעשה באדם חכם אחד ושמו רבי יצחק חסיד, שהיה נמנע מליכנס לבית עבודת אלילים. בשעת פטירתו היו מוציאין אותו לבית הקברות בעגלה, והיתה עבודה זרה על שער העיר, וברחו הסוסים שלא ברצון בעל העגלה והוליכו העגלה דרך פרצת כותל העיר שנפלה מקרוב לפני מותו, והיו חפירות סביב העיר, ויצאו מן החפירות והלכו עד דרך הישר, ומפני שנזהר בחייו שלא רצה ליכנס בבית עבודת אלילים, עשה לו הקב"ה שנפל כותל החומה. (תלב)

כומר אחד היה חייב ליהודי כסף, וידע הכומר שלא ילך אחריו לבית התיפלות, וכשהיה הולך לתבוע חובו הלך הנכרי לבית התיפלות ולא רצה היהודי לילך אחריו שם. איש אחד הלך בבית עבודת אלילים ונתחרט, שאל לזקן להורות לו מה לעשות, אמר לו באיזה יום היה כך וכך בכל שנה באותו יום תתענה, וכן עשה. יהודי אחד הלך בחצר בית עבודה זרה, כשיצא שמע בת קול שאמרה, ואותי השלכת אחרי גוך (מלכים א' י"ד), והתענה כל ימיו, אמרו לחכם למה לא תלך לקראת המלך, אמר מביאין פסל שלהם וקטרת עבודת אלילים תועבה, לא אלך לשם.

נכרי שהולך לבית עבודה זרה, ואמר ליהודי החליף לי זה הפשוט לתקרובת עבודה זרה, לא יתן לנכרי. אם אדם בבית הכנסת ורואה דרך חלון בית עבודה זרה או שתי וערב ישים בחלון שום דבר, כדי שלא יראנו.

אחד היה בכפר והיה צריך לערבה ולא מצא ערבה יפה אלא בחצר התועבה על מים, אמר לו זקן אחד קח ערבה שאינה יפה, ואל תקח ערבה יפה שבחצר הזה, כי לא לרצון יהיה.

בעיר אחת לא היו מים רבים כדי לטבול בהם, והיה היישוב מקום ריוח ורצון היהודים לגור שם, אמר להם החכם, כיון שאין שם מים אלא מים שנכנסין בהם הגנבים והכומרים קורין עליהן שם עבודה זרה שלהם, לא יתכן לנשים לטבול בהם, ואם יטבול סכינים וכלי מתכות אין טוב לעשות ברכה לשם, שהזכירו עליהם שם אלהיהם... (תלב והלאה)

לא ישא אדם עליו ואפילו בכיסו מעות שיש בהם שתי וערב, ולא כלים שמשמשים בהם לעבודה זרה, כגון כלך וכיוצא בו. (תשעג)

אין ליכנס בבית עבודה זרה, שנאמר גבי אליעזר ואנכי פיניתי הבית, ומה שהיה יעקב בבית לבן לא היה נכנס באהלו. (תתשנז)

נביאי הבעל היו מתקנים להם לישראל פסל ומכשפין את ישראל ומציירין כדמותן כמו שמתקנין בשעוה, והיו מייסרין את ישראל ביסורין, וכשהיו באים אצל בעלי כשפים לרפאותם, היו אומרים לו עבוד עבודה זרה פלונית ותתרפא, וכשהיה משתחוה לפסל היו שוברים הצורה ומתרפא... ומי שלבו תמים אין גוזרין עליו... (תתשנט)

רבינו בחיי:

אשר לא ציויתי - דבור ידוע כי הקב"ה לא צוה... ועל דרך הפשט מפני שעובדי השמש והירח ושאר הכחות העליונים חושבים כי בעבודתם ימצאו חן בעיני ה' יתעלה בעבור שהם משרתי המלך, והמכבד משרתי המלך הרי זה מכבד את המלך, על כן הוצרך לומר אשר לא ציויתי, או יהיה אשר לא צויתי, כאלו אמר אשר צויתי בלאו... (דברים יז ג)

לא תעשה לך פסל כל תמונה, שלא יעשה פסל ומסכה בידיו, שמתוך העשיה יבא לידי עבודה, ואמרו במסכת עבודה זרה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ארור משעת עשיה, שהעשיה מביאה לידי תועבה שיעבודו. וכן לא יעשנו לאחרים, שנאמר ואלהי מסכה לא תעשו לכם, ושלא לעשות צורות לנוי, ואף על פי שאין עובדין אותן, שנאמר לא תעשון אתי, ושלא להשתחוות לעבודה זרה אף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחויה, שנאמר לא תשתחוה להם, ושלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכן לעבדן בהם, שנאמר ולא תעבדם, ושלא להעביר למולך, שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למולך, ושלא לעשות מעשה אוב, שנאמר אל תפנו אל האובות, ולא מעשה ידעוני, שנאמר ואל הידעוני, ושלא לפנות אחר עבודה זרה, שנאמר אל תפנו אל האלילים, ושלא להקים מצבה, שנאמר ולא תקים לך מצבה, ושלו ליתן אבן משכית, שנאמר ואבן משכית לא תתנו בארצכם, ושלא לטעת אילן במקדש, שנאמר לא תטע לך אשרה וגו', ושלא לישבע בעבודה זרה לעובדיה, וגם אין משביעין אותם בה, שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו, ושלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה, שנאמר לא ישמע על פיך, ושלא להסית אדם מישראל, שנאמר ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה, ושלא לאהוב המסית, שנאמר לא תאבה לו, ושלא לעזוב השנאה, שנאמר ולא תשמע אליו, ושלא להציל המסית אלא לעמוד על דמו, שנאמר ולא תחוס עינך עליו, ושלא ילמד המוסת זכות על המסית, שנאמר ולא תחמול, ושלא יחריש המוסת ללמד חובה על המסית אם ידע לו חובה, שנאמר ולא תכסה עליו, ושלא ליהנות מציפוי נעבד, שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם, ואמרו במסכת עבודה זרה פסלו לאלוה לא תחמוד, פסלו מאלוה ולקחת לך, שיהא הכתוב מתחיל פסילי אלהיהם והוא לשון פיסול עשיה, ויכלול עוד לשון פסלות ובטול. ושלא לבנות עיר הנדחת לכמות שהיתה, שנאמר לא תבנה עוד, ושלא ליהנות בממון עיר הנדחת, שנאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ושלא ליהנות בעבודה זרה ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה, שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך, ושלא להתנבא בשמה, שנאמר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים, ושלא להתנבא בשקר, שנאמר אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו, ושלא לשמע למתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא, ושלא ימנע מהריגת נביא השקר, שנאמר לא תגור ממנו, ושלא ללכת בחקות עבודה זרה ולא במנהגותיהם, שנאמר ולא תלכו בחקות הגוי, ושלא לקסום, שנאמר לא ימצא בך קוסם קסמים, ושלא לעונן, שנאמר ולא תעוננו, ושלא לנחש שנאמר לא תנחשו, ושלא לכשף, שנאמר מכשפה לא תחיה, ולשאל חבר חבר, שנאמר וחובר חבר, ושלא לשאול באוב, שנאמר ושואל אוב, ושלא לשאול בידעוני, שנאמר וידעוני, ושלא לשאול אל המתים, שנאמר ודורש אל המתים... ושלא לכתוב בגוף, שנאמר וכתובת קעקע לא תתנו בכם... ושלא לשכון בארץ מצרים לעולם, שהיא גורמת להטות מדרך האמת, כענין שכתוב כמעשה ארץ מצרים, שנאמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד... ושלא לכרות ברית לשבעת עממין, שנאמר לא תכרות להם ולאלהיהם ברית, ושלא להחיות אדם משבעת עממין, שנאמר לא תחיה כל נשמה, ושלא לחון על עובדי עבודה זרה, שנאמר ולא תחנם, ושלא להושיב עובדי עבודה זרה בארצנו, שנאמר לא ישבו בארצך, ושלא להתחתן בעובדי עבודה זרה, שנאמר ולא תתחתן בם, ושלא ישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם, שנאמר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', ושלא לקרא להם לשלום בשעת מלחמה כשאר הגוים, שנאמר לא תדרוש שלומם, כל אלו בכלל לא יהיה לך, שהן כלן מצות לא תעשה נגררות ונמשכות אחר עבודה זרה. (כד הקמח שבועות)

ספר החינוך:

שלא נאמין אלהים זולתי השי"ת לבדו, שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ופירושו לא תאמין אלוה אחר זולתי... וזאת המצוה היא העיקר הגדול שבתורה שהכל תלוי עליו, כמו שאמרו ז"ל כל המודה בעבודה זרה כאלו כפר בכל התורה כולה...

שורש מצוה זו נגלה וידוע, פרטיה, כגון מה שאמרו שאם קבל באלוה אחר מכל הנבראים, ואפילו מודה שהקב"ה שולט עליו ועל אלהותו עובר על לא יהיה, ומה הדבר שנקרא דרך עבודתו ושלא כדרך עבודתו... וזאת המצוה היא מכלל שבע מצוות שנצטוו כל בני העולם בכללן, אבל מכל מקום חלוקין יש בפרטים בין ישראל לשאר האומות, והכל מבואר שם בעבודה זרה... (יתרו מצוה כו)

שלא נעשה צלמים שיעבדו, אפלו לא עבדם העושה אותם, העשיה לבד אסורה, להרחיק המכשול. ואין הפרש בין שיעשה בידו או יצוה לעשות... ודעת הרמב"ן ז"ל שאין האזהרה בכאן אלא שלא יעשה צלמים על דעת לעבדם, גם כתב, שאין לנו למנות לאו זה מן המקרא הזה, כי לא יזהיר בזה הכתוב רק באסור עבודה זרה שהוא במיתה, ובעשית צלמים כל זמן שלא עבדם אינו חייב בדבר אלא מלקות... (שם מצוה כז)

שלא להשתחוות לעבודה זרה, והיא כל שעבוד זולתי הא-ל ב"ה, שנאמר לא תשתחוה להם ולא תעבדם, ואין פרוש הכתוב לא תשתחוה על מנת לעבד, שנלמד ממנו שהשתחואה לבד שלא לכוונת עבודה שלא יהא אסור, שהרי במקום אחר נאמר בתורה כי לא תשתחוה לאל אחר, שאסרה ההשתחואה לבד בשום צד, ואמנם סמך אליה ולא תעבדם, לומר, שהשתחואה היא אחת מדרכי העבודה... (שם מצוה כח)

שלא נעבד שום עבודה זרה בעולם בדברים שדרכה שעובדים אותה המאמינים בה, ואף על פי שאין עבודתה באחת מארבע עבודות שאמרנו למעלה, מכיון שעבדה במה שדרכה להעבד חייב, ואף על פי שעבודתה דרך בזיון... (שם מצוה כט)

שלא נשבע בשם עבודה זרה ואפילו לעובדיה ולא נשביע לגוי בה, שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו... ויש מפרשים שעיקר לאו זה אינו בא אלא בעוסק עם הגוי ביום אידו ומרויחו, דאזיל ומודה, וקא עבר על לא תזכירו... משרשי המצוה להרחיק כל ענין עבודה זרה בין במעשה בין בדבור עד שלא יעלה זכרה בלבבנו לעולם, והשגיחו רבותינו ז"ל ואמרו שבארבעים וארבעה מקומות הזהירתנו התורה עליה לרוב מאוסה... מדיני המצוה מה שאמרו שאפילו להזכיר שם עבודה זרה שלא בדרך שבועה אסור, ושכל עבודה זרה הכתובה בספרי הקדש מותר להזכיר שמה... והעובר עליה ונשבע בדבר מכל הנבראים שיאמינו בם הכופרים הסכלים על צד הגדולה, חייב מלקות, כן כתב הרב ז"ל, ואף על פי שאין בזה מעשה, מרוב חומר עבודה זרה הוא. (משפטים מצוה פו)

שלא יקרא אדם בני אדם לעבד עבודה זרה, ויזרז אותם על כך, ואף על פי שזה הקורא לא יעבדנה ולא יעשה לה פעולה מן הפעולות, רק הקריאה לבד, וזהו הנקרא מדיח... אל יעלה בלבך שקנאת הא-ל והרחקות אלו נכתבו זולתי מצד העובדים, כי השי"ת ב"ה וברוך שמו בין שיעבדו אותו בני אדם או יעבדו מלאך או גלגל או כוכב או אחד מכל ברואיו אין שום צד תוספת וגרוע נופל בזה בכבודו ב"ה, כי תכלית הכבוד וההוד לא נוסף ולא נגרע בשביל דבר, אף כי שמעשיו אנחנו פעולותיו אנשי הגופות, אך תדע באמת כי כל ענינים אלה נאמרים על צד המקבלים, יאמר כי בעת שהאדם מוציא עצמו לגמרי ומתפשט מאמונת השם ב"ה ומוליך גופו ומתפיס מחשבותיו אחרי ההבל, לא יהיה ראוי כלל להניח בו שום ברכה ושום טובה, אבל יהיה ראוי להניח עליו כל מה שהוא הפך הברכה... כי הוא נתרחק תכלית הרחוק מכל גבולי הטוב. ועל דרך המשל יאמר עליו כאלו השי"ת שהוא אדון הטובה נעשה לו לאויב ועצר ממנו כל הטובות, וכאלו הוא מקנא בו בהניחו עבודתו ועובד את אחרים. ואולם הא-ל יתברך לא יחייב לכל בריה ולא יקנא בבן אדם, כי בידו להחזירם כלם עם כל שאר העולם כלו לתהו ובהו בהנחת חפצו בבטול כאשר בראם בנחת חפצו בבריאה, אבל יכנה שמו ב"ה בקנא על דרך מעשה בני אדם, לפי שאין ביניהם שנאה גדולה כמי שיקנא באיש על שום דבר או מקנא באשתו... (שם מצוה פז)

שלא לשכן עובדי עבודה זרה בארצנו, שנאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי. משרשי המצוה מה שנגלה בכתוב בשביל שלא נלמד מכפירתם. דיני המצוה כגון מה שאמרו ז"ל שאלו רצו להניח עבודה זרה אף על פי שעבדוה מתחלתן שמותרין לשכן בארצנו, וזהו הנקרא גר תושב... (שם מצוה צד)

שלא לאכל ולשתות תקרובת עבודה זרה, שנאמר השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ... וקרא לך ואכלת מזבחו. משרשי המצוה להרחיק ולסלק כל ענין עבודה זרה וכל דבר המיוחס אליה מבין עינינו ומחשבתנו... וכן אסרו ז"ל לרוב ריחוק כל יין של גוי, אף על פי שלא ידענו בו שנסכוהו לעבודה זרה, והוא נקרא סתם יינם, אלא שחלקו ז"ל בין הנסך הידוע לסתם יינם, שהידוע אסורו במשהו מן התורה ולוקין עליו, מדכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ובסתם יינם שאין אסורו אלא מדבריהם אין בחיוב שתיתו אלא מכת מרדות... (כי תשא מצוה קיא)

שלא לפנות אחר עבודה זרה במחשבה או בדבור ולא אפילו בראיה לבד, כדי שלא יבוא מתוך כך לעבד אותה, שנאמר אל תפנו אל האלילים, ואמרו ז"ל בספרא אם פונה אתה אחריהם אתה עושה אותם אלוהות, כלומר אם אתה מתעסק בעניניה, כלומר להרהר אחרי השגעונות אשר יאמרו המאמינים בה, שמזל פלוני או כוכב פלוני יעשה פעולה כן, וכן בקטורת פלונית או בעבודה פלונית, או תביט תמיד בצורות שעושין עובדיה כדי לדעת איכות עבודתה, מכל זה יהיה סבה שתהיה נפתה אחריה ותעבדה, ובפרוש נאמר שם בספרא שאפילו ההבטה לבד אסורה... וכן כדי שלא יבטל חלק מהזמן ויתעסק באותן ההבלים, והאדם איננו נברא רק לעסק בעבודת בוראו, וזהו שאמרו ז"ל בשבת (קמ"ט א') ודיוקני עצמה אפילו בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר אל תפנו אל האלילים, מאי תלמודא, אמר רבי יוחנן אל תפנו א-ל מדעתכם, ונכפל לאו זה, כלומר באסור המחשבה בעבודה זרה במקום אחר, שנאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם וגו', כלומר שאם ירבה לבך לחשב בה, יהיה סבה לנטותך מן הדרך הישרה ולהתעסק בעבודתה... (קדושים מצוה ריג)

שלא לעשות עבודה זרה למי שיעבדה, בין לעצמו בין לזולתו, ואפילו יהיה המצוה לעשותה גוי, שנאמר ואלהי מסכה לא תעשו לכם, ואמרו ז"ל בספרא אפילו לאחרים, ושם נאמר העושה עבודה זרה לעצמו עובר משום שתי אזהרות, כלומר משום לא תעשו ומשום לא לכם... (שם מצוה ריד)

שלא נשתחוה על אבן משכית אפילו לשי"ת ב"ה... ומשרשי המצוה כתב הרמב"ם ז"ל שהוא לפי שהיו עושין כן לעבודה זרה, ישימו אבנים מצוירות במלאכה נאה לפני הצלם והיו משתחוים עליה לפניו, ואפשר לומר גם כן שהטעם מפני שנראה כמשתחוה לאבן עצמה אחר שהכינוה וצירוה והיא נאה יש מקום לחשד, אבל המשתחוה על גבי בגדים נאים, אין שם מקום לחשד, שהבגד דבר שהוא כלה במהרה ולא יעשנו בריה אלוהו, אבל האבן שהיא דבר קיים ויש לה שר בשמים, וכמו שאמרו ז"ל בחולין (מ' א') הא דאמר להר, הא דאמר לגדא דהר, יפול בהם החשד... ולענין עבודה זרה אין חילוק בפשוט ידים ורגלים, אלא משעה שיכבש האדם פניו בקרקע לפניה נסקל... (בהר מצוה שמט)

שלא נחמל על עובדי עבודה זרה, ולא יישר בעינינו דבר מהם, כלומר שנרחיק ממחשבתנו ולא יעלה על פינו שיהיה במי שהוא עובד עבודה זרה דבר תועלת... משרשי המצוה, לפי שתחלת כל מעשה בני אדם היא קביעות המחשבה במעשים והעלות הדברים על שפת לשון, ואחר המחשבה והדבור בה תעשה כל מלאכה, ועל כן בהמנענו במחשבה ובדבור ממצא בעובדי עבודה זרה תועלת וחן, הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומלרדוף אחר אהבתם ומללמד דבר מכל מעשיהם הרעים... (ואתחנן מצוה תכו)

שנמנענו שלא להנות מצפויי עבודה זרה, ואף על פי שהעבודה זרה עצמה אינה אסורה בהנאה, כגון המשתחוה לדבר שאין בו תפיסת יד אדם, כגון הר או בהמה או אילן שאינן נאסרין בהנאה, אבל הציפוי שלהם מכל מקום אסור בהנאה, שהוא בכלל משמשי עבודה זרה שאסורין, ועל זה נאמר לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך. ואף על פי שנאמר במקום אחר דרך כלל ולא ידבק בידך וגו', נתיחד לאו בצפוי, לפי שיתנו עיניהם בו הפתאים. (עקב מצוה תכח)

שלא נדביק שום דבר מעבודה זרה עם ממוננו וברשותנו להנות בו, ועל זה נאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. דיני מצוה זו גם כן בפרק שלישי ממסכת עבודה זרה, ובארו לנו שהמבשל בעצי אשרה לוקה שנים, משום ולא תביא תועבה, ומשום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ששני ענינים הם, אחר המכניס דבר עבודה זרה לרשותו כדי להנות בו, ואחר הנהנה בו, שבשניהם מראה האדם בנפשו, החפץ עליה ולוקה על שניהם...

ומן הנכלל במצוה זו, שלא ידביק האדם אל ממונו שחננו הא-ל בצדק ממון אחר שהוא של גזל, או חמס, או מרבית, או מכל דבר מכוער, שכל זה בכלל משמשי עבודה זרה הוא, שיצר לב האדם רע, חומד אותו ומביאו אל הבית, והיצר הרע נקרא בשם עבודה זרה, וכמו שאמרו ז"ל (כתובות ס"ח) שבו נאמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, וכתיב בענין עבודה זרה יצאו אנשים בני בליעל וגו'... (שם מצוה תכט)

שנצטוינו לאבד בתי העבודה זרה כלם בכל מיני אבוד, בשברון ובשרפה בהריסה ובכריתה כל מין במה שראוי לו, כלומר במה שיהיה יותר משחית וממהר בחרבנו, והכונה שלא נניח רושם לעבודה זרה... (ראה מצוה תלו)

בעל הטורים:

ואת שבתותי תשמרו - וסמיך לשבת עבודה זרה, ששקולים הם מנסך יין לעבודה זרה ומחלל שבת, כדאיתא בפרק קמא דחולין. (ויקרא יט ד)

ופסל - הפ"א עקומה, לומר לך המודה בעבודת כוכבים כאילו כופר בכך התורה כולה, שניתנה מנשיקות פיהו של הקב"ה. את שבתותי תשמור - סמך לעבודת כוכבים, ששקול שבת כנגד עבודת כוכבים. (שם כו ב)

פסל כל תמונה - ובדברות הראשונות כתיב וכל תמונה, וי"ו יתירה כנגד וי"ו דברים, תבנית זכר או נקבה תבנית כל בהמה תבנית כל צפור תבנית כל רומש תבנית כל דגה. (דברים ה ח)

כל דבר רע - וכתיב בתריה איש או אשה אשר יעשה את הרע וגו', לומר שהדבור והמחשבה בעבודה זרה מצטרפין למעשה. (שם יז א)

רבינו יונה:

...וחילול השם ענשו למעלה מכל העברות, ולא נכתב כן על אחת מן העברות אלא על השבועה לשקר ועל עבודה זרה, שנאמר כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי, ונאמר באזהרות עבודה זרה לא תשתחוה להם ולא תעבדם, כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא, רצונו לומר, כי לא יסלח עון עבודה זרה על דרך סליחתו לשאר עבירות, כענין שכתוב (ירמיה ה') אי לזאת אסלח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים. וכן כתוב באזהרות השבועה לשקר נמצא בכנפיה עון חלול השם יתברך... (שערי תשובה ג מה)

והחלק השני הנכרתים מן העולם הזה והעולם הבא, כגון העובד עבודה זרה... (שם קכא)

הראקנטי:

ומזרעך לא תתן להעביר למולך וגו', סמך איסור הע"ז לאיסור הזנות, כי ע"ז נדמית בכל מקום לזנות, והוא מקנא אם אותם שנולדו לו יזנו אחר ע"ז, וכל ענין ע"ז נמשל לניאוף, ... לא יהיה לך מכוון כנגד לא תנאף, נרמזה שם האמונה רעה שפשטה בעולם, השם יעביר רוח הטומאה מן הארץ, שלא תמצא אמונה בעולם שלא נרמזה בתורה אלא שתשובתה בצדה... (אחרי)

אבד תאבדון וגו', כבר ידעת כי הגוים היו עובדים למדת הגבורה על ידי קציצה ומשם ע"ז נשפעת, וזהו על ההרים הרמים וגו', כי המקומות ההם היו מיוחדים לעבודתם, ועל כן הטעינם הכתוב נתיצה ואיבוד והבן זה... ומכאן תבין לדברי רז"ל שאמרו גוים שבחוצה לארץ לאו עובדי ע"ז הן, והבן זה. (ראה)

דרשות הר"ן:

והתשובה בזה, כי החטא שיחוש עליו השי"ת פן ישיג כליון לישראל ממנו הוא חטא עבודת אלילים דומה למעשה העגל, כי בשאר העבירות לא יצא הקצף מהשי"ת כל כך, אבל על עבודת אלילים ראוי לחוש יותר, וזה החטא ראוי לחוש ממנו במדבר יותר מבארץ ישראל, כי מצד שישראל היו יודעים ששאר הארצות נמסרות להנהגת הכוכבים והמזלות, כמו שאמרו ז"ל (כתובות ק"י) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, וזה מצד ששאר ארצות העכו"ם מסורות לשרי מעלה... ולפיכך כל הדר בחוצה לארץ מצד היותו תחת כוכב או מזל אין תפלתו נשמעת כל כך, כאלו היה בארץ ישראל שאינה תחת ממשלת קצין שוטר ומושל בלתי לשי"ת לבדו... ולהיות ישראל יודעים זה, יהיו יותר קרובים לטעות בעבודת אלילים בהיותם בחוצה לארץ, כמו שאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, יותר ממה שיטעו בזה בארץ ישראל... (דרוש ד)

וגם כן יש טעם אחר לאמרו בכאן לא תשתחוה לאלהיהם, לפי שאני חושב שהשורש לעבודה זרה היה מפני שהיו חושבים שיש יכולת למלאכים ולצבא השמים להיטיב ולהרע כאשר ישיגנו רצונם, ואמנם נפל הטעות בזה על הצד שאבאר, והוא שעם היות שאין בידם להיטיב ולהרע מצד עצמם, עם כל זה אי אפשר שלא תמשך שפעתם יותר ופחות כפי הכנת המתפעלים... אבל מצד הדברים המכינים הגופים המקבלים שפע דברים השמימיים, וזה מצד סגולתם, והוא הטבע הנעלם בהם, זה הביא הסכלים לטעות אחר עבודת אלילים, והוא כי מצד סכלותם בטבע הסגולי לא חשבו שישתנה מצדם טבע הגוף המקבל כלל, ולא מצאו מקום בזה אלא בשחשבו כי המעשה ההוא נאות לעליונים המשפיעים, הן שיהיו מלאכים או כוכבים... וזהו שרשם ויסודם אשר בנו עליו ענין עבודת אלילים, ויבאו מזה לזבח ולקטר למלאך או לכוכב ההוא להשיג רצונו.

וזה הענין שכתבנו מסיר ספקות רבות ומבאר ענינים נעלמים, והוא כי אין ספק שהנמשכים אחר עבודת אלילים והמשתוקקים אליה כפי אשר יורו בזה הכתובים ודברי רז"ל לא היו שוטים, ואין ספק כי הנסיון היה מאמת אליהם שיהיה נמשך תועלת מצד הפעלים ההם, כי אם לא, לא טעו אחריה שלמים וכן רבים דור אחר דור, אבל הענין היה על הצד שכתבתי, והוא שבזמנים הקדומים היו נודעים דברים רבים אשר בהעשות הדברים ההם היה נמשך תועלת רב, ולא היו טועים בזה אלא על אופן המשך התועלת באיזה ענין היה, והוא אמנם היה נמשך מצד המתפעל לבד, ואמנם הם היו לוקחים אותם מצד רצון הפועל והמשפיע ויוסיפו לחטא לקטר ולזבח, ויתחייב מזה שכל מה שמצד הכנת המתפעל היה דבר אמתי מועיל, מותר כדרכי התורה, אבל מה שיהיה מצד השיג רצון הפועל העליון דבר בטל וריק מעבודת אלילים, ולפי זה כל מעשה שלא יכוין בו להשיג רצון הפועל ולא היה בו עבודה לעבודת אלילים ידועה יהיה מותר, ולא יהיה נאסר מדרכי האמורי. (שם)

...וכמו שחדש קול נברא, אף על פי שנגלהו מורה על הגשמות, ולא נמנע בשביל זה למה לא חדש תמונה נבראת כדי שיתחקה בלבם המעמד ההוא יותר, אבל נמנע מזה פן תשחיתון, כי תחשבון לעשות טובה לנפשכם לעשות פסל כדמות התמונה ההיא אשר ראיתם, כדי להשאיר זכרון הדבר לבניכם ולבני בניכם, וימשך מזה שבניכם אשר יקומו אחריכם יעבדו צורה ההיא או יתלו גשמות השי"ת לזה, וזהו שהזהיר וכפל בפרשה זו בכמה מקומות אזהרה הזאת, מצורף שהאומות בזמנים הקדומים היו נמשכים אחריהם מאד, וגם בזמן הבית כמו שכתוב בסנהדרין... אמר ליה אי הוית בההוא דרא נקטת בשפולא דגלימא ופלחת לה, ואין ספק שהיה זה מצד רוב חכמתם והורדת הרוחניות לא מצד סכלותם, כי רשעים היו אבל לא שוטים.

וזה שאמר הכתוב בפרשת כי תוליד בנים והפיץ ה' אתכם בעמים וגו' ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון וגו'... ומפני שהיה מנהג אבותיכם בידכם תעבדו הצלמים אשר לא יראו מהם צד חכמה וחול הרוחניות, לא כאותם שעבדתם בארצכם על צד ההתחכמות ההוא אבל על צד הסכלות הגמור, כי לא יראה מהם אות כלל, וזהו מה שהאריך ואמר לא יראון ולא ישמעון וגו', כלומר שלא יראה מהם דבר זר כמו שהיה נראה באותם שעבדתם בארצכם, כי אין ספק שהיו נראים מהם דברים זרים מאד, ומפני הדברים הזרים שהיו נראים מהם הוצרכה התורה להזהיר ולהכפיל בכמה מקומות שלא לעבוד עבודת אלילים. מצורף שאחשוב שהאומות הקדומות היו רואין שענין עבודת אלילים ראוי ומחויב, ושגוף העיון היה מביא אליו... שהיו מדעות הפילוסופים שחושבים שאין לשי"ת חפץ והשגחה בבריאה, אבל כל המציאות נמשך אחר החיוב, וכל מי שיאמין זה הדעת הרעה אם יעלה על דעתו הפכו יחשוב שהוא מרי גמור וחסרון בחק השי"ת, מפני שהם חושבים שהוא נעלם ומרומם מכל זה מאד. וכיון שהיו חושבים כך בדעתם הרעה, ויודיעם באמת וברור שהכוכבים והגלגלים פועלים ומשפיעים בעולם השפל, עד שנתיחד לאומה פלונית כוכב פלוני, כמו שכתוב אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים, והיו חושבים מצד התחכמותם הרעה שבעבודות ההם ישיגו שפע והצלחה מצד הכוכבים, והיו נשקעים אל זה הדעת הרעה עד שהנשים הארורות אמרו (ירמיה מ"ד) ומאז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל. נמצא על פי דעות הללו שהיה משתבש בהם העיון, אם לא שהאירה אותנו התורה כמו שכתוב (תהלים קי"ט) נר לרגלי דברך. שאין ספק שכל מי שהוא בעל הדעות ההם לא היה רואה למרי וענין רע מי שהיה עובד עבודת אלילים, אבל קרוב הוא, שהיו חושבים יותר ממרה מי שהיה עובד השי"ת, ממה שנחשוב אנחנו היום על פי הדעת האמיתי מי שהוא עובד עכו"ם. ולא מפני שהיו כופרים במציאותו, שהרי כל האומות היו מודים לו, כמו שכתוב (ירמיה י') מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה, שהיו מודים שהוא עלת העלות ושהכל נמשך ממנו. אמנם על צד החיוב, לא על צד הרצון. ונמשך מזה, שכל מי שעובד אותו וחושב שהשי"ת ירצהו או יגונן עליו, שהוא מיחס הליאות אליו, וראוי אם כן לעבוד הכוכבים והגלגלים כדי להשיג מהם השפע הנמשך מהם והמנוסה אצלם על דעתם הרעה...

וזהו פירושו אצלי מה שאמרו ז"ל (מכות כ"ג) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ואם לא על דרך זה יש לתמוה, שמן הידוע שכל עוד שהדבר יותר זר הוא שצריך התאמתות גדולה, ואחרי שאבותינו לא היו פתאים מאמינים בכל דבר כראוי להם אלא אחרי התאמתות הגמור שלא ישאר בו ספק, כמו שנתבאר בכמה מקומות בתורה, היה מתחייב מזה שהמצוות השמעיות שאין להם טעם כלל, שלא יקבלו אלא אם כן ישמעום מפי הגבורה, אבל המצות המושכלות שהדעת מכריעתן, ושכל משכיל מצד השכל הנטוע באדם משכיל אותם ומודה בהם, למה יצטרכו לשמעם מפי הגבורה, והלא אם כן נצטרך אות ומופת להאמין במושכלות הראשונות...

אבל מה שהיה מחדש להם עכשיו ומצוה שיאמינו בו, הוא שאמר כמדבר בעדו, אני הוא אותו מחוייב המציאות מנהיגך... שממנו מגיעים אלינו מצות ואזהרות... והמצוה השניה לא יהיה לך וגו', כלומר לא תעבוד אלוה אחר בעולם זולתי... ואלה שתי מצות אין טבע השכל נותנת, אבל מצד עיוננו נטעה ונשפט ההפך... ושאין ראוי שנעבדהו כלל, לפי שאם כן נאמין שהוא יתפעל מצד מעשינו, ושיהיה לו איזה התלות והקשר בנו, אבל ראוי שנעבוד כו"ם מצד שיש לנו קשר עמהם... ולפיכך אמרו רז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, והוא על דרך משל, שאם איש אחד משרי המלך הקרובים יצוה אותנו בדבר מה שיראה לנו שלא נאמין אליו בשום צד, אבל נשיבהו שבשום פנים לא נעשה כן, אם לא שנשמע אותו הצווי מאת המלך פנים אל פנים, כן הענין בשתי המצות הללו בשוה... (דרוש ט)

ספר העקרים:

השפע האלקי הזה שאמרנו שהוא הכרחי שימצא כדי שעל ידו יודעו הדברים הנרצים אצל השי"ת מהבלתי נרצים, איננו בחוק האדם שישיג השפע ההוא מעצמו מזולת רצון אלקי... ולזה היו האומות הקודמות עושים צורות והקטרות ותפלות לכוכבים להוריד רוחניות איזה כוכב על צורה מה כדי שעל ידה יחול רוח הכוכב שהוא נשוא בגשם הכוכב על האדם שהוא גשמי, ויגיד העתידות בכח רוח הכוכב ההוא השופע על האיש ההוא, וזה ענין הקסם. ולהיות כל האנשים כוספים לדעת העתיד להתחדש עליהם מיום אל יום בכל פרטי עניניהם, היו הקדמונים נמשכים אחר הקוסמים וידיעת משפטי הכוכבים, והיו קצת האומות עושים כשפים ועובדים השדים כפי חלוף מדרגותיהם, אלו עובדים לשרי האש, ומעבירים בניהם ובנותיהם באש, ואלו עובדים לשרי האויר... כדי שיחול עליהם רוח טומאה מן השדים להגיד עתידותיהם. ויש שהיו עושים עשונים והקטרות להתחבר עם המתים, ולנים בבית הקברות כדי שיחול עליהם רוח טומאה מן המתים, עד שהיו קוברין מתיהם בבתי עבודת אלילים שלהם, והיו נאספים שם האנשים והנשים יחד ועומדים על הקברים ומתפללים שם, ומתוך כך היה רוח הטומאה מן המתים חל עליהם או על כומריהם ומגידים להם העתידות הקרובות לבא עליהם, כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בדרשה שלו, שקבל מהיודעים במלאכת האוב...

וכל אלו הדרכים, לפי שהם עבודות לשדים וצד רוח טומאה הרחיקה אותם התורה, ואמרה "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כי תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה וגו'", כלומר לפי שהוא ית' קדוש ומשרתיו קדושים וטהורים ראוי שתתרחקו מכל הדברים הללו שהם מצד רוח הטומאה... כי כל הדברים האלה, אף על פי שהם מודיעים העתידים להיותם מצד רוח הטומאה מרחיקים את האדם משלמותו, ואי אפשר להיות האדם על ידם תמים ושלם השלמות האנושי, לפי שאי אפשר שיודעו על ידם הדברים הנרצים אצל השם מהבלתי נרצים... (מאמר ג פרק ח)

עקדה:

להיות נפש האדם יקרה ראוי להרחיק ממנה כל הפסד, ובכלל זה אסורי התורה, שעשו להם הרחקות, כמו שאמרו חז"ל בשבת י"ג לך לך אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב, אף שקבל על עצמו מרצונו הפרישות, כל שכן בחמורים כגלוי עריות, שפיכות דמים, ומה בענין עבודת אלילים החמורה, כי הכל תלוי באמונה. והרב טרח בכמה פרקים מחלק ג' להביא טעמים לאסורים, כי כך היו נוהגים לעבודה זרה, והיותר מפורסם מעבודת אלילים היתה העבודה לצבא השמים, שהתורה הרחיקה תמיד, ופרסומה שהם רק כלים ביד יוצר הכל, וכן בירמיה י': "אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו וגו', וממשיך כי עץ מיער כרתו וגו' מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשאו וגו'", בא לבטל כל יתרונותיהם, כי הנה האדם יתרונו על שאר הנבראים בדקות חמרו, כמו שכתוב "גלמי ראו עיניך" (תהלים קל"ט)... ובהדר תמונות שבו נראים המלאכים לבני אדם, וחוזק הרכבתו שעל ידי זה רודה בבעלי חיים וחייו ארוכים מרובם... וחשבו שו' מעלות אלו גם בצבא השמים, ונגדם דבר שם ירמיהו: כולם מחומר משותף כעצי היער, והגבלתם מעשה חרש חכם, וזהבם ממי שעשה הכסף והזהב שזהרם דומה... ואין בהם דבור והשכלה מעצמם, ולא יתנועעו אלא תקועים בגלגליהם... (שמות יב א)

על פני - ...ובכלל זה העבודה זרה המצויה היום בעולם מציאות חזקה, שכל המחשבות והמעשים לקבוץ הממון והצלחות הנכסים שהם להם אלהים אדירים ועל קדושת שמם מכחישים א-לוה ממעל ועוזבים תורתו, כל זה בכלל "אלהי כסף וגו' לא תעשו לכם", ועל כל זה יאמר אנכי אלקיך ואתם לי בדרך אישות וכל צרכיכם עלי, ומעתה לא תז–