(ראה גם: זריזות)
לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם. אשר אין לה קצין שוטר ומושל. תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. עד מתי עצל תשכב, מתי תקום משנתך. מעט שנות מעט תנומות, מעט חבוק ידים לשכב. ובא כמהלך ראשיך, ומחסורך כאיש מגן. (משלי ו ו)
כחומץ לשינים וכעשן לעינים, כן העצל לשולחיו. (שם י כו)
תאות עצל תמיתנו, כי מאנו ידיו לעשות. (שם כא כה)
אמר עצל ארי בחוץ, בתוך רחובות ארצח. (שם כב יג)
על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה. ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר. מעט שנות מעט תנומות מעט חיבוק ידים לשכב. ובא כמתהלך רישך, ומחסוריך כאיש מגן. (שם כד ל)
אמר עצל שחל בדרך, ארי בין הרחובות. הדלת תיסוב על צירה, ועצל על מטתו. טמן עצל ידו בצלחת, נלאה להשיבה אל פיו. חכם עצל בעיניו, משבעה משיבי טעם. (שם כו יג)
בעצלתים ימך המקרה, ובשפלות ידים ידלוף הבית. (קהלת י יח)
תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות... אלא מתוך שמחה של מצוה. (ברכות לא א)
ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק... אלא מתוך דבר שמחה של מצוה... (שבת ל ב)
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים... (שם קה ב)
דתנן והרחוקים מותרים מחצות היום ואילך... כדקתני טעמא לפי שיודעין שאין בית דין מתעצלין בו... בית דין הוא דלא מתעצלין בו, הא שליח מתעצל בו. (עירובין לב א)
אמר להן (הלל) מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם, עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. (פסחים סו א)
תנן התם הפיגול והנותר מטמאין את הידים, רב הונא ורב חסדא, חד אמר מפני חשדי כהונה, וחד אמר מפני עצלי כהונה... (שם פא א)
...שהיה ר' אליעזר אומר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל, דכתיב ושמחת אתה וביתך. (סוכה כז ב)
אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה, שנאמר בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך, ואין מך אלא עני. (תענית ז ב)
ר' טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים, והשכר הרבה ובעל הבית דוחק. (אבות ב טו)
אין קושרין את הסוס לא בצדדי הקרון ולא לאחר הקרון... אמר רבי יוחנן מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה... (כלאים ח ג)
ברם הכא הדבר מסור לנשים, והנשים עצילות הן. (פסחים א ד)
וכן בימי שלמה כשהיה שלמה מעבר את השנה היה מכניס שבעה זקנים לפניו, שנאמר (משלי כ"ו) חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם, מהו חכם עצל בעיניו, שהיה שלמה תופש פיו שלא לדבר בפני שגדול ממנו. (שמות טו כ)
רבי כהן פתח, בעצלתים ימך המקרה וגו', על ידי שנתעצלו ישראל מלחנות במחלוקת לפני הר סיני ימך המקרה, וירד ה' על הר סיני, ויט שמים וירד... דבר אחר בעצלתים ימך המקרה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיה ימך המקרה, ויגל את מסך יהודה... דבר אחר בעצלתים ימך המקרה, על ידי שהאדם הזה מתעצל לכסות את ראשו כראוי, ימך המקרה, הרי הוא נעשה דאומטיקוס.... ר' אבהו פתר קריא באשה, על ידי שהאשה הזו מתעצלת מלכסות את עצמה כראוי ימך המקרה, הדא הוא דכתיב וגלה את ערותה את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה... (ויקרא יט ד)
...ושם נפרצו בזנות ורפו ידי משה וידי צדיקים עמו... ולפי שנתעצל, ולא ידע איש את קבורתו, ללמדך שצריך אדם להיות עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון קונו. (במדבר כ כה)
רבנן אמרי ז' דברים אמר שלמה על העצל, ומה שאמר משה היה גדול מכולם, כיצד, אמרו לעצל רבך בעיר לך ולמוד תורה ממנו, והוא משיב אותן ואומר להן מתיירא אני מן הארי שבדרך, מנין שנאמר (משלי כ"ו) אמר עצל שחל בדרך. אמרו לו הרי רבך בתוך המדינה עמוד ולך אצלו, אמר להן מתיירא אני שלא יהא ארי בתוך הרחובות, שנאמר ארי ברחובות, אמרו לו הרי הוא דר אצל ביתך, אמר להן והארי בחוץ, שנאמר אמר עצל ארי בחוץ, אמרו ליה בתוך הבית, השיב להן ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול אני מחזר ובא, אמרו לו פתוח הוא, מנין, שנאמר (שם) הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו. לסוף שלא היה יודע מה להשיב אומר להן או הדלת פתוח או נעול מבקש אני לישן עוד מעט, מנין שנאמר (שם ו') עד מתי עצל תשכב וגו'. עמד משנתו בבקר נתנו לפניו לאכול, הוא מתעצל לתת לתוך פיו, מניין שנאמר (שם כ"ו) טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו. ואיזהו השביעי, (שם כ') מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין. מהו מחורף עצל לא יחרוש, ארשב"י זה שאינו למד תורה בנערותו ומבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול, וזהו ושאל בקציר ואין... (דברים ח ז, וראה שם עוד)
...בני ישנה אלו העצלנים. (פרק א)
מה המים אם אדם צמא להם אין אדם מתעצל לשתיתן, כך דברי תורה אין התלמיד מתעצל לילך אצל הרב ללמוד הימנו. (מזמור א)
...אשר אין לה שוטר ומושל, ר' אליעזר שאל את ר' יהושע פרש לי פסוק זה, אמר לו הנה הנמלה הזאת אין לה שוטר ולא מושל, אלא חכמתה מינה ובה, ואתם הרשעים היה לכם ללמוד הימנה, אלא התחזקתם ובעצותיכם ובטפשותיכם ולא עשית תשובה, לפיכך אמר שלמה עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך, מעט שנות כדי שתקום למשנתך, מעט תנומות לתפלתך, מעט חבוק ידים לשכב זה תשמיש המטה, ובא כמהלך ראשך, זה מלך המשיח שעתיד לעבור בראש ישראל... (פרשה ו)
ואם יש לו בן בתוך ביתו שהוא ממהר ורץ להבעיר את הבערה בשדה חבירו, ושוקד לגזול את הבריות ואומר אין בכך כלום, ועצל מבית המדרש, ועצל מלעסוק בתורה ועצל מלעסוק במלאכה כדי שיזון את אשתו ואת בניו ואת בני ביתו, זה הבן מה יש לו עליו, זה הבן הוא חייב ארבע מיתות בית דין האמורות בתורה. (פרק יט)
נרדם בקציר בן מביש, רבי שמעון בן יוחאי אומר, משל לשני אחים שהיו מסגלים בנכסי אביהם, אחד מצרף דינר ואוכלו, ואחד מצרף דינר ומניחו, זה שהוא מצרף דינר ומניחו נמצא עשיר, וזה שהוא מצרף דינר ואוכלו נמצא שאין לו כלום, כך תלמיד חכם שונה שנים ושלשה פרקים בשבת, שנים ושלשה דברים ביום, שתים ושלש פרשיות בחדש נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר וקובץ על יד ירבה, אבל אם אמר למחר אני לומד, למחר אני שונה, נמצא שאין בידו כלום... (משלי פרק י, תתקמה)
עצלה תפיל תרדמה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות גמילות חסדים עם יהושע, הדא הוא דכתיב ויקברו אותו בגבול נחלתו וגו'... שכשנתחלקה ארץ ישראל היתה עליהם חביבה יותר מדאי, והיו ישראל עסוקים במלאכתם, זה עוסק בשדהו, וזה עוסק בכרמו ונתעצלו מלעשות חסד, בקש הקב"ה להרעיש את כל העולם... דבר אחר עצלה תפיל תרדמה, על ידי שנתעצלו בימי אליהו מלעבוד להקב"ה רבתה הנבואה... דבר אחר עצלה תפיל תרדמה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שפוט השופטים שהיו מרמין להקב"ה וכו', הרעיבן הקב"ה ברעבון, שנאמר ויהי בימי שפוט השופטים... (שם פרק יט, תתקנח)
...ואל ישתמש במאומה מן העצלות כלל, ומה שישאר לו מזמנו לאחר השגת המזונות יפנה עסוקו בו בעבודה ובחכמה... (מאמר י פרק יז)
וכן שתי מדות, העצלה והחריצות, מקום השמוש בעצלה בתאות הבהמיות אשר הנאותיהם חולפות מן האדם וישאר עליו חרפות בעולם הזה ועונשם לעולם הבא, ומקום החריצות בהנאות הרוחניות וממעשים שמתכונים בהם להגיע אל רצון האלקים יתברך. (שער ג עבודת האלקים פרק י)
שחל בדרך - תואנה שלא יצא למלאכה. דלת תיסוב - וכן יתהפך עצל על מטתו. או הדלתות יפתחו לצאת כל אחד למלאכתו והעצל עדיין במטתו. (משלי כו יג)
עצלה - כשאדם מתנועע עשן האצטומכא מתפזר ויוצא דרך נקבי הגוף, וכשישקט לא יפזר כי אם עולה למח וממלאו, והוא סבת השינה החזקה הנקראת תרדמה. ולדעתי להיפך, התרדמה מביאה העצלה, ונפש רמיה - עושה דבר בעצלה הוא רמיה. (משלי יט טו)
תאות עצל - שיתאוה לחכמה, אבל יתעצל בראותו אורך ההקדמות וההצעות. (שם כא כד)
מחרף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין (משלי כ"ד). שלמה המלך ע"ה דרש בספר משלי לבאר כלל כל המדות הטובות, כדי שיתרחק האדם מן המדות המגונות ויתקרב אל החמודות, ובכללם מדת הזריזות והעצלה, לפי שמדת העצלה היא שורש לנזקים הרבה וסבה לכמה מכשולות, יש עצל בביתו ויש עצל בגופו ויש עצל בנפשו ויש עצל בתורה ובמצות ובמעשים טובים, יש עצל בביתו כי מי שיצטרך לתקן תקרה בביתו אם יתקננו מיד יוכל לתקנו בהוצאה מועטת, ואם יתעצל בדבר ויתרשל בו סוף שיצטרך להוציא כל ממונו עד שיורש וימך, ועל זה אמר שלמה (קהלת י') "בעצלתים ימך המקרה". יש עצל בגופו, אם ישתדל האדם בעניני גופו צרכי מזונותיו וישמח בחלקו ויספיק לו הבינוני ולא יבקש המותרות אז יוכל להשיגם, ואם יתעצל בהן ולא יחשוב בהן כלל ויסמוך על הנס ימות ברעב, ועל זה אמר שלמה ע"ה (שם י"ג) "מתאוה ואין נפשו עצל". יש עצלן בנפשו, כלומר שיתעצל בתקון מדותיה, כדמיון האדמה כשם שיש אדמה טובה נוחה להעבד, ויש שעבודתה קשה, ואף על פי כן אין העובד צריך להניחה להפסד ושיתקפה בה אלא שיעמול בה כפי כחו, ועל זה אמר שלמה ע"ה (שם י"ח) "גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית", כן בנפשות יש נפש טוב תקבל המוסר במעט תוכחת ומעט עמל, ויש נפש קשה להנהיגה להמשך אחר השכל, ואם הוא משתדל ועמל בתקון מדות נפשו כעמל העובד באדמתו אין ספק שימשיכנה מעט מעט אל המדות הטובות, ועל זה אמר שלמה ע"ה (שם כ"ד) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. המשיל התאוה לשדה, לפי שהוא מתולדות החומר, ואם לא ינהיגנו כראוי ויניח התאוה על דרכה, הנה הוא משחית גופו ונפשו, זהו (שם) "וגדר אבניו נהרסה". יש עצל בתורה ובמצות ובמעשים טובים, אם הוא מתעצל בחכמת התורה ואיננו טורח במצות ובמעשים טובים בעולם הזה במה יזכה נפשו לעולם הבא, וזהו שאמר בכאן "מחרף עצל לא יחרוש, ושאל בקציר ואין". יאמר כי העצל אינו משתדל במה שיצטרך באותו זמן שהוא ראוי להשתדל בו, והמשיל כל עצל באיזה דבר שיהיה לעובד אדמה שהוא יושב בטל בחורף שהוא זמן החרישה ולא יחרוש, והמשיל עולם הזה לחורף שהוא זמן ממשלת הלבנה, ועולם הבא שהוא עקר, המשילו לקיץ שהוא ממשלת השמש...
והכונה לשלמה בגנותו תמיד מדת העצלה כדי להמאיסה בעיני הבריות ושיתרחקו ממנה ושיתקרבו אל מדת הזריזות, והוא שמוכיח ומזהיר בנמלה (שם ו') "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם", יאמר אף על פי שהנמלה היא הפחותה שברמשים, ממנה יש לו לאדם ללמוד דבר חכמה בענין הזריזות שבה שהיא מאספת בזמן אחד מה שתאכל בזמן אחר שלא תוכל לאסוף בו... ועוד כי התבואה שירד עליה המטר היא מוציאה אותה אל הרוח כדי שתתנגב ואחרי כן תאסוף אותה ותהיה ראויה להשתמר, ואמר אשר אין לה קצין שוטר ומושל, הכונה בזה שאין לה שכל כלל, שכל מה שהיא עושה אינו מכח השכל, אלא מכח הטבע בלבד...
והנה עם מדת הזריזות יוכל האדם לקנות חיי העולם הזה ועם העצלה יכול להפסידם, ועם הזריזות יוכל לקנות חיי העולם הבא ועם העצלה יפסידם, עם מדת הזריזות יקיים המצות יגיע לו מהם החיים והטוב והברכה, ועם העצלה יביא עליו המות והרע והקללה... (דברים יא כו הקדמה)
אהוב את המלאכה, שלא יתבטל אדם ממלאכה, כי הבטלה מביאה לאדם לידי שעמום, והיא מדת העצל, שנאמר עליו (משלי כ"א) "תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות", רוצה לומר כאשר הוא מרגיל אבריו מלעשות מלאכה, כשהוא מתאוה לעשותו אבריו ימאנו, כי ההרגל שולט עליהם. ואמרו עליו עוד (שם כ') "מחורף עצל לא יחרש ושאל בקציר ואין", שהוא חושב כי במנוחה לו מנוחה, והוא הפך, כי במנוחה יהיה לו יגיעה, כי מפני שהחורף ינוח ויעמוד בביתו ולא יחרוש, ושאל בקציר לאסוף תבואה ואין, וימות ברעב, אבל החורש בחורף, "עובד אדמתו ישבע לחם" כי אין אדם משיג למנוחה אך ביגיעה תחלה. (אבות א יא)
דרך עצל - בחקירות העיוניות מלאה ספקות וערבובים, כי לא הקדים לעיין במחשבות ולברר מהם הצודקות. (משלי טו יט)
מתרפה במלאכתו משחית - כי בעל המלאכה יסמוך עליו, ואם מלאכתו לעצמו ומתרפה סופו שלא ימצא טרפו ויהיה בעל משחית. (שם יח ט)
תאות עצל - יתאוה לשלמות, ועצלותו תמנעהו, וימות עם תאותו. (שם כא כה)
דלת תיסוב - ולא תפרד מהציר, כן העצל ממטתו לאהבת השינה מפני העצלה. (שם כו יד)
יסוד העפר ממנו מדת העצבות בכל פרטיו, ותולדתה אחת, והיא העצלות לקיים התורה והמצוות, מפני עצבונו על השגת קניני הבלי העולם הזה או על היסורין הבאים עליו, ואינו שמח בחלקו בשום דבר, גם עינו לא תשבע עושר. (חלק א שער ב)