(ראה גם: ישראל-ערבות)
בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך. נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך. עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך, לך התרפס ורהב ריעך. אל תתן שנה לעיניך, ותנומה לעפעפיך. הנצל כצבי מיד, וכצפור מיד יקוש. (משלי ו א)
לקח בגדו כי ערב זר, ובעד נכרים חבלהו. ערב לאיש לחם שקר, ואחר ימלא פיהו חצץ. (שם כ טז)
אל תהי בתוקעי כף, בעורבים משאות. אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. (שם כב כו)
...אמר לו הקב"ה לשר של ים פלוט אותן ליבשה, אמר לפניו, רבונו של עולם כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו, אמר לו אתן לך אחד ומחצה שבהן, אמר לו רבונו של עולם יש עבד שתובע את רבו, אמר לו נחל קישון יהא לי ערב, מיד פלט אותן ליבשה, וראו ישראל אותן... אמר לו הקב"ה לנחל קישון לך והשלם ערבונך, מיד גרפם נחל קישון והשליכן לים, שנאמר נחל קישון גרפם נחד קדומים, מאי נחל קדומים, נחל שנעשה ערב מקדם. (פסחים קיח ב)
מתקיף ליה רב משרשיא ערביך ערבא צריך. (סוכה כו א)
אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה. (שם נג א)
והתני בר קפרא לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים... מן המיאון ומן הפקדונות ומן הערבונות. (יבמות קט א)
כתנאי, ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין, מעשה בא לפני רבי ישמעאל ואמר גובה מנכסים בני חורין, אמר לו בן ננס אינו גובה לא מנכסים בני חורין ולא מנכסים משועבדים, אמר לו למה, אמר לו הרי שהיה חונק את חבירו בשוק ומצא חבירו ואמר לו הנח לו ואני אתן לך פטור, שלא על אמונתו הלוהו... (כתובות קב א)
...אמר רב משרשיא ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו. (סוטה לז ב)
...אמר רב אחא בר יעקב הכא במאי עסקינן כגון שנעשה ערב לנזקי בנו, לבעל חוב בנו, ולכתובת כלתו... (גיטין מט ב)
תנו רבנן אל תקח מאתו נשך ותרבית, אבל אתה נעשה לו ערב, ערב למאן, אילימא ערב לישראל, והא תנא אלו עוברין בלא תעשה, המלוה והלוה, הערב והעדים... (בבא מציעא עא א)
תנו רבנן לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו, לביתו אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס לביתו של ערב, וכן הוא אומר לקח בגדו כי ערב זר וגו'... אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת יד, ואם לאו הרבה עליו רעים. (שם קטו א)
תנו רבנן ערב מעיד ללוה, והוא דאית ליה ארעא אחריתי. (בבא בתרא מו ב)
המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחלה, ואם אמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב, רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב... א"ר הונא מניין לערב דמשתעבד, דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו, מתקיף לה רב חסדא הא קבלנות היא... אלא אמר רבי יצחק מהכא, לקח בגדו כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו, ואומר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך, עשה זאת אפוא בני והנצל... אמר ליה רב אשי הא מעשים בכל יום דאסמכתא לא קניא וערב משתעבד... (שם קעג א, וראה שם עוד)
אמר רב הונא הלוהו ואני ערב, הלוהו ואני פורע, הלוהו ואני חייב, הלוהו ואני נותן, כולן לשון ערבות הן, תן לו ואני קבלן, תן לו ואני פורע, תן לו ואני חייב, תן לו ואני נותן כולן לשון קבלנות הן... (שם קעד, וראה שם עוד)
...והכתיב וכשלו איש באחיו, איש בעון אחיו, מלמד שכולן ערבים זה בזה, התם שהיה בידם למחות ולא מיחו. (סנהדרין כז ב)
הוא היה אומר, הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים, החנות פתוחה והחנוני מקיף... (אבות ג טז)
אמר רבא מכדי נכסי דבר איניש אינון ערבין ביה, מי איכא מידי דלדידיה לא מצי תבע ליה ולערב מצי תבע ליה, והתנן המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב, וקיימא לן דלא יתבע מן הערב תחלה... (בכורות מח א)
משה בר עצרי ערבא דכלתיה הוה, ורב הונא בריה צורבא מרבנן הוה ודחיקא ליה מילתא, אמר אביי ליכא דנסבי עצה לרב הונא דליגרש לדביתהו, ותיתבע כתובתה מאבוה, ולהדרה מיהדרי... לסוף איגלאי מלתא דכהן הוה... (ערכין עג א)
בני אם ערבת לרעך וגו' נוקשת באמרי פיך וגו' עשה זאת וגו', א"ר חנינא ברח מן שלש והדבק בשלש, ברח מן הפקדונות ומן המאונים ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו... דבר אחר בני אם ערבת לרעך זה יהודה, אנכי אערבנו, תקעת לזר כפיך מידי תבקשנו, נוקשת באמרי פיך, אם לא הביאותיו אליך, עשה זאת אפוא בני והנצל לך והדבק בעפר רגליו וקבל מלכותו ואדנותו, ויגש אליו יהודה. (בראשית צג א)
...זה שאמר הכתוב (משלי ו') בני אם ערבת לרעך. א"ר נחמיה נאמרה על החברים, כל הימים שאדם חבר לא אכפת לו בצבור ואינו נענש עליו, נתמנה אדם בראש ונוטל טלית לא יאמר לטובתי אני נזקק, לא אכפת לי בצבור, אלא כל טורח הצבור עליו. אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו הוא נענש עליו, ורוח הקדש צווחת בני אם ערבת לרעך אתה ערב עליו, תקעת לזר כפיך, אמר לו הקב"ה אתה הכנסת עצמך לזירה ומי שהוא מכניס עצמו לזירה או נצחת או נצחתי... עשה זאת איפוא בני והנצל כי באת בכף רעך, אלא תן רצונך לידע מה לעשות הואיל והכנסת עצמך לערבות זה ליעשות ראש, לך התרפס באבק רגליהם של גדולים ממך והמליכם עליך, הדא הוא דכתיב ורהב ברעיך, ואין רהב אלא מלכות, ואם לאו דמך בראשך כדם צבי ואיל, הדא הוא דכתיב, (משלי ו') הנצל כצבי מיד.
ורבנן אמרין, בני אם ערבת לרעך אלו ישראל שהם ערבים בינן לבין הקב"ה, חביבים ישראל שנקראו רעים, שנאמר (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי, ומה היתה ערבותן, אלא בשעה שהקב"ה בא ליתן את התורה לא קבלוה אחת מן האומות אלא ישראל, משל למלך שהיה לו שדה... וקרא לחמישי ואמר לו תקבל אתה השדה הזו, אמר לו הן, על מנת לפולחה, אמר לו הן, משנכנס לתוכה הובירה, על מי המלך מקפיד, על אותם שאמרו אין אנו יכולין לקבלה, או על מי שקבלה עליו ומשקבלה עליו נכנס בה והובירה, לא על זה שקבלה. כך כשנגלה הקב"ה על הר סיני לא הניח אומה שלא הרתיק עליה ולא קבלו עליהם לשמרה, וכשבא אצל ישראל אמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לכך בדין הוא שתשמעו, הוי (ירמיה ב') שמעו דבר ה' בית יעקב, ואם לא תענשו בערבות, הוי בני אם ערבת לרעך. (שם כז ח)
ילמדנו רבינו, איזה הוא ערב שהוא חייב לשלם, שנו רבותינו ר' שמעון בן ננס אומר איזהו ערב שהוא חייב לשלם, האומר הלוהו ואני נותן לך, ונשא ונתן ביד הערב חייב, ומי היה זה הערב זה יהודה, שאמר תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך... (ויגש א)
ויגש אליו יהודה, זה שאמר הכתוב בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך (משלי ו'), בשעה שבקש הקב"ה ליתן את התורה לישראל אמר להן תקבלו תורתי, אמרו לו הן, אמר להן תנו לי ערב שתקיימו אותה, אמרו לו אברהם יצחק ויעקב יהיו ערבים, אמר להן אבותיכם הן בעצמם צריכים ערבים, אברהם אמר במה אדע, יצחק אהב את שונאי, דכתיב ואת עשו שנאתי (מלאכי א'), יעקב אמר נסתרה דרכי (ישעיה מ'), אמרו לו בנינו יהיו ערבים לנו, מיד קבלן הקב"ה ונתן את התורה לישראל, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח'). לפיכך כשישראל מבטלין את התורה הקב"ה פורע מן הערבין, שנאמר ותשכח תורת אלקיך אשכח בני גם אני (הושע ד')... (שם ב)
מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען וגו', זה שאמר הכתוב (משלי ו') בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך, בתלמידי חכמים הכתוב מדבר, בשעה שהזקן נתמנה אומר לו הקב"ה עד שלא נתמנית לא היית ערב על הצבור, עכשיו שנתמנית נעשית ערב, שנאמר אם ערבת לרעך זה הקב"ה שנאמר (שיר ה') זה דודי וזה רעי... ומה אתה עושה שלא תאמר על הטמא טהור ועל הטהור טמא... ותתחייב באמרי פיך, ומה תעשה עסוק בתורה, שנאמר (שם) עשה זאת איפא בני והנצל, ואין זאת אלא תורה...
דבר אחר אם ערבת לרעך בישראל הכתוב מדבר, בשעת מתן תורה שהיו ערבים לה שבשעה שביקש הקב"ה ליתן את התורה לישראל אמר להן תנו לי ערבים שתקיימו את התורה, אמרו לו הרי אבות ערבים בנו, אמר להן הקב"ה חייבין הן לי, ולואי שיעמדו בעצמן... אלא תנו לי ערבים שאינן חייבין לי כלום, וכן הוא אומר (דברים ה') לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, אמרו לו מי הן שאינן חייבין לך, אמר להן התינוקות, מיד הביאו לו התינוקות מדדי אמותיהן ומעוברות שלהן ועמדה כריסן של אמן כמראה של זכוכית, והיו רואין להקב"ה מתוך כריסן ומדברין עמו... אמר להם הקב"ה ערבים אתם על אבותיכם שאם אינן מקיימין את התורה שאתם נתפסין עליהן, אמרו לו הן. אמר להם אנכי ה' אלקיך, אמרו לו הן... לכך כשיבטלו ישראל את התורה הן נתפסין עליהן, שנאמר (הושע ד') נדמו עמי מבלי דעת, ואומר (שם) ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני... (מזמור ח)
אנכי אערבנו כל הימים, זה העולם הבא שכולו יום. (בראשית פרק מב, קמט)
הנסתרות לה' אלקינו - ואם תאמרו מה בידינו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר פן יש בכם איש, ואחר וראו את מכות הארץ ההיא, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חבירו, אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהן לה' אלקינו, והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות לנו לבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים... (דברים כט כח)
הערב לאשה בכתובתה אף על פי שקנו מידו אינו חייב לשלם, שמצוה עשה והרי לא חסרה כלום, ואם ערב של כתובת בנו הוא וקנו מידו חייב לשלם, שהאב בגלל בנו משעבד עצמו וגומר ומקנה. וקבלן של כתובה חייב לשלם אף על פי שלא קנו מידו, ואי זה הוא קבלן, זה שאמר לאשה הנשאי לזה ואני נותן כתובה זו, אבל אם אמר לה הריני ערב כתובה זו, אני פורע כתובה זו אני חייב בה וכיוצא בזה פטור, אלא אם כן היה אביו. המגרש את אשתו ידירנה הנאה ואחר כך תפרע כתובתה מן הקבלן או מאביו אם היה ערב, שמא יחזירנה ונמצאו עושין קנוניא על נכסיו של זה. (אישות יז ט)
הערב מותר למשכן בזרוע ולהכנס לביתו וליטול המשכון, שנאמר לקח בגדו כי ערב זר. (מלוה ג ז)
המלוה את חבירו ואחר שהלוהו אמר לו אחד אני ערב, או שתבע את הלוה בדין ואמר לו אחר הנח ואני ערב, או שהיה חונק את חבירו בשוק ליתן לו ואמר לו הנח ואני ערב, אין הערב חייב כלום, ואפילו אמר אני ערב בפני בית דין, אבל אם קנו מידו שהוא ערב ממון זה, כל אלו הפנים בין בפני בית דין בין בינו לבין המלוה נשתעבד.
אמר לו בשעת מתן מעות הלוהו ואני ערב, נשתעבד הערב ואינו צריך קנין, וכן אם בית דין עשו אותו ערב נשתעבד אף על פי שלא קנו מידו, כגון שהיו בית דין רוצין לגבות מן הלוה ואמר להם הניחוהו ואני ערב לכם, הואיל ויש לו הנאה שהאמינוהו בית דין באותה הנייה שעבד עצמו.
המלוה את חבירו על ידי ערב, אף על פי שהערב משתעבד למלוה לא יתבע את הערב תחלה אלא תובע את הלוה תחלה, אם לא נתן לו חוזר אצל הערב ונפרע ממנו. במה דברים אמורים בשאין נכסים ללוה, אבל אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב כלל אלא מן הלוה. היה הלוה אלם ואין בית דין יכולין להוציא מידו או שלא בא לדין, הרי זה נפרע מן הערב תחלה ואחר כך יעשה הערב דין עם הלוה אם יכול להוציא מידו יוציא, או ישמתוהו בית דין עד שיתן לו.
התנה המלוה על הערב ואמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה, אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב, אמר על מנת שאפרע ממי שארצה תחלה, או שהיה קבלן הרי זה יתבע את הערב הזה או את הקבלן תחלה, ויפרע מהן אף על פי שיש נכסים ללוה.
איזהו ערב קבלן, אמר לו תן לו ואני נותן לך זהו קבלן, שיש למלוה להפרע ממנו תחלה, אף על פי שלא פירש ולא אמר על מנת שאפרע ממי שארצה. אבל אם אמר לו הלוהו ואני ערב, הלוהו ואני פורע, הלוהו ואני חייב, הלוהו ואני נותן, הלוהו ואני קבלן, תן לו ואני קבלן, תן לו ואני פורע, תן לו ואני חייב, תן לו ואני ערב, כולן לשון ערבנות הן, ואינו תובעו תחלה ולא נפרע ממנו במקום שיש נכסים ללוה עד שיפרש ויאמר ממי שארצה אפרע.
...וכן הערב או הקבלן שחייבו עצמן על תנאי, אף על פי שקנו מידו לא נשתעבד מפני שהוא אסמכתא...
מי שלא פירש קצב הדבר שערב, כגון שאמר לו כל מה שתתן תן לו ואני ערב, או מכור לו ואני ערב, או הלוהו ואני ערב, יש מן הגאונים שהורה אפילו מכר לו בעשרת אלפים או הלוהו מאה אלף נשתעבד הערב בכל. ויראה לי שאין זה הערב חייב כלום, שכיון שאינו יודע הדבר ששיעבד עצמו ולא שיעבד עצמו, ודברים של טעם הם למבין... (שם פרק כה א והלאה, וראה שם עוד ופרק כו)
ואף המתודה על אחרים יכול לומר חטאנו ולכלול עצמו עמהם, לפי שכל ישראל ערבים זה לזה, ואם ראה בני אדם חוטאים ולא מיחה בידם צריך להתודות אף על פי שהוא לא חטא. (כב)
כל ישראל ערבים זה לזה, שנאמר (שמות כ"ד) ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה, אלו היה אחד מוחה לא נתנה התורה, לכך אומרים ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך וכו'. (רלג)
...אבל מפני שישראל ערבים זה לזה, לכך כשצער בא על אחד חייבים כולם להצטער ולהתפלל שנאמר (תהלים ל"ה) "ואני בחלותם לבושי שק", וכתיב (שם) "תפלתי על חיקי תשוב". ואם לא היה מתפלל היה חוטא, שנאמר (ש"א י"ב) "גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם", ודוקא כשנשמעים אליו... (תשנג)
וכשלו איש באחיו - דרשו רז"ל בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה לזה, וכן אמר משה "כל איש ישראל" (דברים כ"ט), כל ישראל נתפסים בעון איש אחד. וכן אתה מוצא בעכן שהוא החוטא וכל ישראל נתפשים בחטאו... ומזה אמרו בשיר השירים רבה אל גנת אגוז ירדתי, למה נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז אתה נוטל אחד מן הכרי כולן מרדדין ומתגללין זה אחר זה, כך ישראל לקה אחד מהם כולם מרגישין, שנאמר (במדבר ט"ז) "האיש אחדיחטא ועל כל העדה תקצוף". (ויקרא כו לז)
לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו - ...אבל ערב מותר לבא לביתו למשכנו... מפני שהלוה לא לוה אלא מתוך הדוחק, והערב נכנס ערב מתוך השפע, לכך התירה התורה למשכן את הערב ולא הלוה. (דברים כד י)
כל איש ישראל - דקדקו רז"ל מכאן שכל ישראל נתפסין בעון איש אחד, וראיה לזה עכן שמעל בחרם ואמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל, וכל ישראל נתפסו בעונו. וזהו שכתוב (ויקרא כ"ו) "וכשלו איש באחיו", ודרשו רז"ל בעון אחיו, ללמדך שכל ישראל ערבין זה בזה. ואם בפורענות מצינו שהרבים נתפסים בעון היחיד, כל שכן שהרבים נושעים בזכות היחיד, וכן אמר אליפז לאיוב (איוב כ"ב) "ימלט אי נקי", כלומר נקי אחד ימלט כל האי... וכן דרשו רז"ל בשביל צדיק אחד העולם עומד, שנאמר (משלי כ"ה) "וצדיק יסוד עולם". (שם כט ט)
ארור האיש - ...אמנם הזכירם הכתוב בלשון ארור בלבד, כי עיקר הכוונה באלו הארורים היה לקלל את העוברים על אלה כדי שהם לבדם ישאו עונם ולא יהיו שאר העם ערבים להם, וזה כי החוטאים האלה היו על הרוב ראשי העם שלא היה על ההדיוטות למחות בידם, כמו שהעיד יחזקאל באמרו "נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך למען שפוך דם" וגו'... (דברים כז טו)
כל איש ישראל - כי ישראל גוי אחד, כי כל הנשמות משורש אחד, ורק לא ישתוו במדרגה פחות או יותר, ועל כן ערבים זה לזה, ואם נמצאו בעמנו רשעים בטל האחדות, כענפים שנקצצו מהאילן שבטלה אחדותם, וכסא הכבוד הוא עיקר האילן שממנו יתפשטו הנשמות, והוא מאמרם ז"ל צדיק דומה בעולם הזה לאילן שהוא נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה... וכאן אמר להם שנצבים כולם למעלה לפני ה', הוא דבר בחר ה' מאד מאד, ועל כן הקפידו בתפלת ימים נוראים שתהיה באהבת שלום לשתקובל תפלתם, והוא סוד גדול, כי בהתאחד הנפשות למטה יתאחדו שרשיהם למעלה... (דברים כט ט, וראה שם עוד)
אתם נצבים - רצה בזה לכרות עמם ברית חדשה תחת הראשונה שנתקלקלה בעגל, אשר נעשה מצד שלא היו עדיין ערבים זה בעד זה, על ידי זה איש הישר בעיניו יעשה, על כן ראה להביאם במסורת הברית של הערבות על ידי שבועת הר גריזים ועיבל, כי הערבות סבה גדולה להשיב רבים מעון פן יהיה נתפס עליו... אבל מי שאין בידו להוכיח אין הסברא נותנת שיהיה נתפס בעון זולתו, ואם לא כן לא שבקת חיי לכל בריה, ואדעתא דהכי לא נכנסו בברית הערבות. ואם מצינו לפעמים שהגדולים נתפסים בעון הנסתר, כמו שקרה בחטא של עכן, זהו לפי שקודם לא הטילו מוראם על הכלל והעלימו עין מסוררים... (שם)
אתם נצבים היום - ונראה כי כונת משה בברית זו היא להכניסם בערבות זה על זה, כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל יעבר פי ה', ויהיו נתפסים זה על זה. והעד מה שגמר אומר "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו", הרי שעל הערבות מדבר... על דרך אומרם ז"ל, מי שיש בידו למחות בכל העולם נתפס על כל וכו', והוא מה שפרט הכתוב כאן "ראשיכם שבטיכם" וגו', שכל אחד יתחייב לפי מה שבידו... (שם)
בני אם ערבת לרעך - שיש שני מיני עריבויות, א' ערב סתם שאם לא ישלם הלוה ישלם הוא, והב' הוא הנקרא שלוף דוץ, והוא ערב קבלן, וזהו אם ערבת לרעך הוא ערב סתם, אם תקעת לזר כפיך הוא ערב קבלן שנכנס בכף ממש... והענין שהם נגד שני מיני ראשי ישראל, והם הערבים לעם, כמו שנאמר "ואשימם בראשיכם", ואותם המלמדים תורה הן ערב סתם, שהוא מחוייב לראות שלא יבא מכשול מידו, היינו שילמד אותם היטב בכדי שלא יטעו. ואם "תקעת לזר כפיך" הוא נגד הדיינים, שהם כמו ערב קבלן, שמכניס עצמו במקומו ממש, כן הדיין הכניס את עצמו, כי נוטל ממון ונותן לזה בלא רצון הבעל דין... (משלי ו א)
ערב זר - הדיין הוא ערב קבלן, שמוציא מזה ונותן לזה. (משלי יא טו)
ובעד נכרי חבלהו - כשערב בעד נכרי לך לביתו וחבלהו, והענין כמו שפרשנו למעלה, שערב נקרא אותו שמכניס את עצמו להשגיח על בני האדם ולהדריכם בדרך הישרה, וכשאינו משגיח עליהם להדריכם אז יקחו ממנו מדותיו הטובות... "כי ערב זר", על שרודף אחר החמדה בחוץ, ולאותו שערב גם "בעד נכריה", שהיא התאוה, "חבלהו" מדותיו שבפנים. (שם כ טז)
א-ל אלקי הרוחות - וידעת שעדיין לא אבדה האמונה מכליותיהם, ואם מפני הערבות שכל ישראל ערבים זה בזה, זה מצד הבשר יש להם קשר זה לזה, לא מצד הרוח והנשמה, שמצד זה בן לא ישא בעון האב, וכמו שפירשתי שמצד הנפשות אין שורת הדין נותן שישא בן בעון אביו וכל שכן איש בעון חברו. (במדבר טז כב)
כי ערב - הגם שהאוהב צריך לעזור לאוהבו אין לו להכנס עבורו כערב קבלן. (משלי יא טו)
הוכח תוכיח את עמיתך - לאפוקי ג' כתות שאינם מקבלים תוכחה, רשעים כסילים לצים, וסימנך רכ"ל, ובדבר זה נעשו ערבים זה לזה, שאם אינו מוחה אף שיש בידו נתפס עליו, ואילו כיום כשגברה שנאת חנם מחניפים לומר כשורה עשית וכו'. (ויקרא יט יז)