עבד עברי   הענקה

(ראה גם: עבד עברי-כללי)

 

וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם. הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך, אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך, על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום. (דברים טו יג)

ספרי:

הענק תעניק לו, יכול אין מעניקים אלא ליוצא בשש, מניין ליוצא ביובל ובמיתת האדון, ואמה העבריה בסימנים מנין, תלמוד לומר תשלחנו, כי תשלחנו, יכול אף למשתלח בכסף אתה מעניק לו, תלמוד לומר כי תשלחנו חפשי, למי שאתה משלחו אתה מעניק, ואי אתה מעניק למי ששילוחו מעצמו, ומניין שאם הענקת לו פעם אחת תעניק לו אפילו מאה פעמים, תלמוד לומר הענק תעניק לו, ולא ליורשיו, מצאנך מגרנך ומיקבך, יכול אין מעניקים אלא מצאן וגרן ויקב, תלמוד לומר הענק תעניק לרבות כל דבר, אם כן למה נאמר מצאנך מגרנך ומיקבך, מה צאן גורן ויקב מיוחדים שהם ראוים לברכה, יצאו כספים שאינן ראויים לברכה, דברי רבי שמעון, רבי אלעזר אומר יצאו פרדות שאינן יולדות, אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו, יכול נתברך בית בגללו מעניקים לו, לא נתברך בית בגללו אין מעניקים לו, תלמוד לומר הענק תעניק לו מכל מקום, אם כן למה נאמר אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו, הכל לפי הברכה מעניקים לו. (ראה קיט)

תלמוד בבלי:

דתניא... מוכר עצמו אין מעניקים לו, מכרוהו בית דין מעניקים לו... רבי אלעזר אומר... וזה וזה מעניקים לו... מאי טעמא דתנא קמא דאמר מוכר עצמו אין מעניקין לו, מיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין הענק תעניק לו, לו ולא למוכר עצמו, ואידך ההוא מיבעי ליה לו ולא ליורשיו, יורשיו אמאי לא, שכיר קרייה רחמנא, מה שכיר פעולתו ליורשיו, אף האי פעולתו ליורשיו, אלא לו ולא לבעל חובו... גופא אלו מעניקים להם, היוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון, ואמה העבריה בסימנין, אבל בורח ויוצא בגרעון כסף אין מעניקים לו, רבי מאיר אומר אף בורח אין מעניקין לו, ויוצא בגרעון כסף מעניקים לו, רבי שמעון אומר ארבעה מעניקים להם, שלשה באיש וג' באשה, ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהן, לפי שאין סימנין באיש ורציעה באשה. מנא הני מילי, דתנו רבנן יכול לא יהו מעניקים אלא ליוצא בשש, מנין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנין, תלמוד לומר תשלחנו, וכי תשלחנו, יכול שאני מרבה בורח ויוצא בגרעון כסף, תלמוד לומר וכי תשלחנו חפשי מעמך, מי ששילוחו מעמך, יצא בורח ויוצא בגרעון כסף שאין שילוחו מעמך, רבי מאיר אומר בורח אין מעניקין לו דאין שילוחו מעמך, אבל יוצא בגרעון כסף ששילוחו מעמך...

תנו רבנן כמה מעניקים לו, חמש סלעים מכל מין ומין שהן חמש עשרה סלעים, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר שלשים כשלשים של עבד, רבי שמעון אומר חמשים כחמשים שבערכין, אמר מר חמש סלעים מכל מין ומין שהם חמש עשרה סלעים דברי רבי מאיר, ורבי מאיר מנינא אתא לאשמועינן, הא קא משמע לן, מיבצר הוא דלא מבצר ליה מהאי מנינא, ואי בצר ליה מחד מינא וטפי ליה מחד מינא לית לן בה. מאי טעמא דרבי מאיר יליף ריקם ריקם מבכור, מה להלן חמש סלעים אף כאן חמש סלעים, ואימא חמש סלעים מכולהו, כי כתיב ריקם לבסוף, כדקאמרת, השתא דכתיב ריקם ברישא, שדי ריקם אצאן, ריקם אגורן, ריקם איקב... בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב צאן גורן ויקב, אלא לרבי יהודה ורבי שמעון האי צאן גורן ויקב למה לי, האי מיבעי ליה לכדתניא, יכול לא יהו מעניקין אלא מצאן גורן ויקב, מנין לרבות כל דבר, תלמוד לומר אשר ברכך ה' אלקיך, אם כן מה תלמוד לומר צאן גורן ויקב, לומר לך, מה צאן גורן ויקב מיוחדים שישנן בכלל ברכה, אף כל שישנן בכלל ברכה, יצאו כספים, דברי רבי שמעון, רבי אליעזר בן יעקב אומר יצאו פרדות, ורבי שמעון פרדות משבחן בגופיייהו. ורבי אלעזר בן יעקב, כספים עביד בהו עיסקא...

תנו רבנן, אשר ברכך ה' אלקיך, יכול נתברך בית בגללו מעניקים לו, לא נתברך בית בגללו אין מעניקים לו, תלמוד לומר הענק תעניק מכל מקום, אם כן מה תלמוד לומר אשר ברכך, הכל לפי ברכה תן לו. רבי אלעזר בן עזריה אומר דברים ככתבן, נתברך בית בגללו מעניקים לו, לא נתברך בית בגללו אין מעניקים לו, אם כן מה תלמוד לומר הענק תעניק, דברה תורה כלשון בני אדם. (קידושין יד ב והלאה)

רש"י:

הענק תעניק - לשון עדי בגובה ובמראית העין, דבר שיהא ניכר שהטיבות לו, יש מפרשים לשון הטענה על צוארו... וזכרת כי עבד היית - והענקתי ושניתי לך מבזת מצרים ובזת הים, אף אתה הענק ושנה לו. (דברים טו יד וטו)

חזקוני:

הענק - שהרי בית דין מכרוהו בגנבתו, ובמה יתפרנס אם לא תעניק לו. (שם טו יד)

רשב"ם:

לא יקשה בעיניך - במה שאתה נותן לו משנה וכפולות שכר שכיר שאתה מעניק לו מלבד שכירות של קנין ו' שנים, שהרי יברכך ה' בכל אשר תעשה... (שם שם יח)

משנה תורה:

כל המשלח עבדו ואמתו ריקם עובר בלא תעשה, שנאמר לא תשלחנו ריקם, והרי הכתוב נתקו לעשה, שנאמר העניק תעניק לו. אחד היוצא בסוף שש או שיצא ביובל או במיתת האדון, וכן האמה העבריה שיצאת באחד מכל אלו או בסימנין הרי אלו מעניקין להם, אבל היוצא בגרעון כסף אין מעניקין להם, שנאמר וכי תשלחנו חפשי מעמך, וזה לא שלחו חפשי אלא העבד נתן שאר הדמים שנשאר לו לעבוד בהן, ואחר כך יצא. העניק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך, בענין צאן גורן ויקב, דברים שיש בהם ברכה מחמת עצמן הוא שחייב להעניק לו מהם, אבל הכספים והבגדים אינו חייב ליתן לו מהם. וכמה נותן לו, אין פחות משוה שלשים סלע, בין ממין אחד בין ממינין הרבה, כשלשים של קנס העבד, שנאמר בו יתן לאדוניו, בין שנתברך הבית בגללו בין שלא נתברך, שנאמר העניק תעניק לו מכל מקום, אם כן למה נאמר אשר ברכך, הכל לפי הברכה תן לו.

אם ברח ופגע בו יובל כשהוא בורח ויצא לחירות אינו חייב להעניקו, שנאמר וכי תשלחנו וגו'. ענק עבד עברי לעצמו ואין בעל חוב גובה הימנו, וענק אמה העבריה וכן מציאתה לאביה... (עבדים פרק ג יד)

ספר החינוך:

משרשי המצוה, למען נקנה בנפשנו מדות מעולות יקרות וחמודות, ועם הנפש היקרה להמעולה נזכה לטוב, והא-ל הטוב חפץ להיטיב לעמו, והודנו והדרנו הוא שנרחם על מי שעבד אותנו ונתן לו משלנו בתורת חסד, מלבד מה שהתנינו עמו לתת לו בשכרו, ודבר מושכל הוא, אין צורך להאריך בו... (ראה מצוה תפב)

בעל הטורים:

העניק - מלא יו"ד, כי על ידי י' המכות הענקתיך ג' דברים, כלי כסף וכלי זהב ושמלות, לכן העניקהו מג' דברים, מצאנך ומגרנך ומיקבך, והיינו דכתיב וזכרת כי עבד היית. (דברים טו טז)

העמק דבר:

מצאנך - דבקר אינו נצרך לו, שאין לו עבודת השדה, ולאכל מבשרו ודאי אינו צריך, אבל צאן נצרך לחלב ולגזה. (שם שם יד)