עבודת ה   עול מלכות שמים

(ראה גם: עבודת ה'-יראת שמים, קריאת שמע)

זהר:

ראה עבודת ה'-כללי, בהר ט.

מהר"ל:

ואתה הבן הדברים האלו מאד, כי על ידי יציאת מצרים ועול מצות מקבל עליו עול מלכות שמים, דהיינו שהשי"ת הוציא אותם ממצרים והוא ית' לא-לוה על האדם וגופו קנוי לו לעבד בשביל שהוציא אותם ממצרים ומקבל עליו עול מצותיו כמו שאמרנו, ואחר כך שלא יסור במחשבתו מן השי"ת... (נתיב העבודה פרק ח)

רמח"ל:

וענין עמוק מזה נכלל עוד במצוה זו, והוא היות האדם נסמן לאלקיו כעבד לאדוניו, והרי זה מכלל קבלת עולו ית' והשתעבד אליו ית'. והנה ניתן לאדם להיות מתקן את כל הבריאה כמבואר בחלק ראשון, ונמצא שהוא עובד עבודתו של הבורא ית' ועוסק במלאכתו שהוא העמיד הבריאה אשר ברא על המצב הנרצה ממנו ית'. ואולם זה יוצא ממעשה האדם ופעולותיו שיפעול כפי התורה והמצוה שעליו. אמנם כלל כל העבודה הזאת עומד על יסוד אחד, שהוא היות האדם עבדו של הבורא ית', שנמסר לו הענין הזה של תקון הבריאה... (דרך ה' חלק ד פרק ו ו)

שפת אמת:

ראה עבודת ה'-כללי, בראשית תולדות תרמ"ה.

במדרש, ראה נתתיך אלקים לפרעה... וכמו אותו הרשע פרעה, לפי שפרק ממנו עול מלכות שמים לגמרי, ואמר אני אלוה, ירד עוד ביותר להיות משה אלקים לפרעה, מכל שכן מדה טובה מרובה, מי שמקבל עליו בכל יום מלכות שמים ורוצה להיות משועבד תמיד תחת עול מלכות שמים מסירין ממנו כל אלו המדרגות, וזוכה לחסות תחת כנפי שכינת מלכותו ית"ש, וכדאיתא במשנה המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, פירוש שיוצא מהנהגת הטבע, ולכן אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה... (שמות וארא תרס"ב)

במדרש ה' עוזי ומעוזי... והענין על פי דברי חז"ל על פסוק אנכי ה' אלקיך, קבלו מלכותי אחר כך גזרותי וכו'. פירוש שאין זוכין לתורה רק על ידי הקדמת עול מלכותו ית', ואמת כי זה הכח ניתן לבני ישראל שיוכלו לצאת מן הבחירה להכניס עצמם תחת עול מלכותו ית"ש, וזה ה' עוז לעמו יתן, וכשנתגלה על ידי ישראל ביציאת מצרים כבוד מלכותו ית', כי גאה גאה, על ידי זה זכו לקבלת התורה... (שם יתרו תרל"ו)

אפילו כולנו חכמים... על פי המשנה כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכדאיתא בזוהר הקדש בהר, כההוא תורא דיהבין עליה בדמיתא עול, ואי לא קביל עליה ההוא עול לא עביד מידי וכו', ולכן תפלה של יד קודמת. עיין שם. וכן הוא יציאת מצרים הכנה לקבל עול מלכות שמים, שלכן הוציאנו השי"ת מתחת יד מלכות בשר ודם, כדי שנהיה כלי לקבל עול מלכותו ית', דמאן דכפות באחרא אינו יכול לקבל עול מלכות שמים כראוי... (ויקרא פסח תרמ"ב)

ראה עוד עבודת ה'-כללי, בהר תרמ"ג.

שם משמואל:

ראה עבודת ה'-אהבה.

פרי צדיק:

...אמנם כי עיקר קבלת עול מלכות שמים ואדנותו ית' הוא רק השמיעה להטות אזן לשמע, וכאמרם ז"ל האזן לגוף קינקל לכלים וכו', על ידי האזן כל הגוף מקבל חיים, וזה ענין זכירת מעמד הר סיני שאנו מצווים לזכור בכל יום, המכוון על קבלת עול מלכות שמים מחדש מצדינו... ועל זה הוא מצות קריאת שמע בכל יום בבקר השכם שמע ישראל וגו', כדי לקבל עלינו עול מלכות שמים על ידי שמיעה הזו בכל יום מחדש... (שמות משפטים ג)

חכמה ומוסר:

כל העולם כולו נברא לקבל עול מלכות שמים עליהם, וזה תכלית הצלחת האדם, ולכך באה המצוה של קריאת שמע בכל יום, שיקבל על עצמו עול מלכות שמים, ובחמלת השי"ת על האדם פן ינגף חס ושלום בהעדר מצוה זו, כי רבה היא, ודעת האדם רחוקה מזה, יען כי אינו מורגש בחוש רק בשכל, ולא רבים יחכמו לעשות השכלת השכל כדבר חושי, על כן בא הצדק העליון לעשות יום דין ומשפט בכל שנה פעמים, ראש השנה ויום הכפורים, כדי לאיים על הנפשות ולהתבונן כי יש אלוקים שופט בארץ ולחרד מפניו, ובזה יתעורר לקבל עליו עול מלכות שמים בכל שנה בכל רגע ורגע... (חלק ב קמ)

ר' ירוחם:

וזהו ענין קבלת עול מלכות שמים. עול זהו שיא הדרגות, שיא קבלת מלכות שמים, היינו בזה שהוא מכניס עצמו והיה מוכרח. ללא כל אפשרות לקפוץ ולצאת מ"מאסר המלמד". ואולם גם בזה עדיין לא נגמר ולא שלם במדת ההכרח, בתכלית דבקותו בהשי"ת, שהוא סוד ההכרח, ואחרי קבלת מלכות שמים באה המצוה של "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", היינו שלא תשאר בו כלום וכלום ריק מדביקות בה', אלא בכל מכל כל באהבה שלמה, בבחינת "עזה כמות אהבה"... תכלית ההכרח והדביקות בה' זהו קבלת מלכות שמים ודאי.

הוא אשר אמר להם הקב"ה לישראל לפני נתינת כל התורה והמצוות, אנכי ה' וגו' - זו קבלת מלכות שמים (רמב"ן). לא יהיה לך אלהים אחרים, קבלו מלכותי תחילה ואחר כך אגזור עליכם גזירות (רמב"ן בשם המכילתא). הנה מזה כי קבלת מלכות שמים הינה דרגה יותר גבוהה מכל התורה והמצוות, כי היא הלא תנאי וקודמת לכל התורה, וזאת אומרת כי בהתורה לבד, וגם בתורה של נעשה ונשמע, ועדיין אינם בתכלית המדה של הכרח, תכלית הדבקות בה', והיו צריכים עדיין להציבם תחת ההר הוא ענין סוד כל פחד המעמד הר סיני, הוא סוד קבלו מלכותי תחלה, סוד ההכרח ודאי... (דעת תורה דברים עמוד קי)

דברנו כל העת שכל הענינים ותכלית הכל, הוא קבלת מלכות שמים, והבאנו דברי הרמב"ן ז"ל כי כל המצוות שבתורה הן גזירות וכו'... האם יש לנו ציור בזה לאמור כי תורה ומצוות שהם כולן נועם ומתוק, שהם הן יקראו גזירות, וכשחז"ל אמרו כי כל המצוות שבתורה הן גזרות, הלא כלול בהם גם אזהרות לא תגזול, לא תרצח, לא תנאף, לא תחמוד וכדומה, דברים שהשכל מחייבתן, המלאים טעם ודאי, והלאלה נקרא גזירות וקבלת מלכות שמים... היאומן כי נעימות ומתיקות באמת, יהיו על האדם מציאות של עול?

...מבהיל הענין לומר כי לא תגזול תהיה על האדם מציאות של עול. וכשחז"ל אומרים (ב"ר מ"ז ח') "האבות הן הן המרכבה", וכן כי "הצדיקים אלקיהם מתקיים עליהם" (שם פ"ט ד'), הרי זה ודאי עול נורא שהוטל עליהם, לשאת מרכבה מקפת כל העולמות. והנה בשאתם אותה הרי נהנים היו מזיו השכינה, ואיך זה אמנם אפשר להבין מציאות של הנאה יותר מרובה כמוה, וזאת עוד תקרא גם כן עול.

מכל זה מבינים כי ענין "עול" אינו פשוטו כסבל הנושא חבילות משאות כבידות אשר מתעייף בהם. על הפסוק (ישעיה ו' ג') "וקרא זה אל זה" מתרגם התרגום "ומקבלין דין מן דין". הנה זהו ענין של עול, היינו שאחד מוכרח לקבל מחבירו, ומי שלמעלה ממנו נותן על מי שלמטה הימנו, והשלמטה נושא עול של הלמעלה הימנו... וכן הלאה והלאה עד הקב"ה, וזהו עול מלכות שמים, שהולך מדרגה לדרגה עד שנקרא בגדר מרכבה, היינו שנושא משא של הקב"ה, וזהו שהוא בבחינת עבד, ושמו של הקב"ה הוא אדון עליו, והוא מדובק להקב"ה, ואם כן הוא נושא משאו. והוא המרכבה, בסוד "הצדיקים אלקיהם מתקיים עליהם, שנאמר והנה ה' נצב עליו". הרי ודאי שזה עול, והיכי תמצא תענוג אמיתי ועידון יותר גדול מהעידון הזה להיות נושא משאו של הקב"ה, להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו? הנה אמנם כן, והמתענג על ה' הוא העבד הנאמן, וזהו קבלת עול מלכות שמים באמת... (שם עמוד קנו)

בענין עול מלכות שמים, שמדברים כל העת, טועים אנו בנקודה עיקרית, מורגלים אנחנו להבין ענין עול מלכות שמים, כחבילות משאות של המלך שמטילים על איזה מעבדים סבלים פחותי ערך, וכדומה, אשר לא יטילו אותם על המשרתים הגבוהים והנכבדים, וכל שכן וכל שכן שלא ישא אותם המלך בעצמו. גישה זו מוטעת היא לגמרי. האמת היא כי המלך בעצמו הוא הנושא עליו העול הכי גדול. מלכות הרי אינה חפשית לא בהבטתה, לא בדיבורה, ולא בכל מעשיה ותנועותיה. המלך שוקל וחושב מחשבות רבות אלף פעמים עד שמוציא מפיו איזה דיבור, כי מלך הוא, על כל דיבור של מלך יגידו פירושים ודרשות לאין ספור, ואיך אם כן לא יזהר המלך בכל מוצא שפתיו וביטויו... והאם אין זה עול שאין כמוהו. וזה אמנם באמת מעצם מדתה של מלכות, זאת הודה וזאת הדרה, הכתר מלכות באמת, גולת הכותרת שיש למלכות הנה זה ודאי במה שאינה חפשית כלל, אלא הכל במספר ובמשקל על חוט השערה, נו, היש "עול" יותר גדול מזה?!

ובמבט זה כבר ישנם בחינות רבות, כל הנכבד והקרוב יותר למלכות, הוא היותר לא חפשי בכל תנועותיו, כי יותר קרוב הוא למדת המלכות. וכל הקרוב יותר, הוא הנושא על עצמו ביותר עול כבודה של מלכות, כל הנהגתו ממלכתית היא...

ככה צריכים להבין סוד ענין קבלת עול מלכות שמים, אשר הכלל ישראל מצווים עליו. "עול מלכות שמים" אין הענין שנושאים עול אשר מי שהוא מטיל עליהם, היסוד הוא שהם בעצמם ומהותם מלכים הם, מדת המלכות היא בעצמיותם, ולכן ודאי כי יש להם עול, עול מלכותיי... (שם עמוד קס)