עבר הירדן

(ראה גם: ארץ ישראל, גד וראובן, דור המדבר-סיחון ועוג)

 

ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא, מערוער אשר על נחל ארנון וחצי הר הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגדי. ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה, כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים... (דברים ג יב)

עמו הראובני והגדי לקחו נחלתם אשר נתן להם משה בעבר הירדן מזרחה כאשר נתן להם משה עבד ה'. מערוער אשר על שפת נחל ארנון והעיר אשר בתוך הנחל וכל המישר מידבא עד דיבון. וכל ערי סיחון מלך האמורי אשר מלך בחשבון עד גבול בני עמון. והגלעד וגבול הגשורי והמעכתי וכל הר חרמון וכל הבשן עד סלכה. כל ממלכות עוג בבשן אשר מלך בעשתרות ובאדרעי הוא נשאר מיתר הרפאים, ויכם משה ויורישם... (יהושע יג ח, וראה שם עוד)

ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם עברו לכם אל ארץ אחוזת ה' אשר שכן שם משכן ה' והאחזו בתוכנו, ובה' אל תמרודו ואותנו אל תמרודו בבנותכם לכם מזבח מבלעדי מזבח ה' אלקינו. (שם כב יט)

ספרא:

כי תבואו, יכול משבאו לעבר הירדן, תלמוד לומר אל ארץ המיוחדת, יכול משבאו לעמון ומואב, תלמוד לומר אשר נתן לכם, לכם ולא עמון ומואב. (אמור פרשה י)

תלמוד ירושלמי:

אלו מביאין וקורין... ומעבר הירדן, רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן, שאינה ארץ זבת חלב ודבש... תני אשר נתת לי, לא שנטלתי לי מעצמי, מה ביניהון, אמר רבי אבין חצי שבט מנשה ביניהון, מאן דאמר אשר נתתה לי ולא שנטלתי לי מעצמי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן, מאן דאמר ארץ זבת חלב ודבש, אפילו כן אינה ארץ זבת חלב ודבש. (בכורים ו א)

ילקוט ראובני:

ודע כי בעבר הירדן נקראת ארץ הטמאה, כי אף על פי שכבשה משה וישבו בה הראובני והגדי לא יצאו מתחת שר החיצון השולט עליה, הא זה למה דומה לכיבוש יחיד, הואיל וארץ ה' עממים לא נכבשה כלום והותרנו מהם לשכים בעינינו ולשיכים בצדנו, תדע כי כל מקום שנזכרה בכתוב ממלכת סיחון ועוג כתיב ביה אשר יושב בעשתרות אשר יושב בחשבון, והוא תימה גדולה, הרי מתו שניהם ובטלה מלכותם וישיבתם וישב בארץ האמורי, אלא ודאי הארץ האמור נאמר על השר של מעלה, שמתחת ידו היה מלך סיחון ועוג, והוא האמורי שעדיין יושב בחשבון ובעשתרות, אף על פי שכבשם הא-ל ית' לפני משה, לא סר מלהקרא שמו על הממלכות ההם עד שנזכה לכבוש כל הארץ הנבחרת לגבולתו, ואחר כך כל מה שנוסף עליה יהיה סחרה ואתננה קדש לה', וזה שאמר משה לבני ראובן ולבני גד ידעתי כי מקנה רב לכם, ומה זו ידיעה לאיש האלקים כמוהו בדבר הנראה, אלא ידעתם כי אתם צריכים סיוע במצות ה' למרעה צאנכם, והשר שלכם היה נוקד וכו'. (במדבר )

...ואין מביאין בכורים דחוצה לארץ שלא לתת מקום לסטרא אחרא וכו', והיינו פלוגתא דחכמים בעבר הירדן משום דעבר הירדן אינה כל כך בסטרא דקדושה, ותדע דהא ביה הוי שלשה ערי מקלט ובכל ארץ ישראל תלתא, משום דאית לסטרא ההוא קצת חלק ביה נפישי רוצחים, ומשום הכי אמר רבי יוסי הגלילי אין מביאים בכורים ממנו... (דברים)

רש"י:

אם טמאה - שלא בחר בה ה' להשרות שכינתו. (יהושע כב יט)

הירדן - הוא גבול מזרח, ואין עבר הירדן בכלל, וכן בגבולות משה. (יחזקאל מז יח)

אבן עזרא:

...ואין פה מקום לשאול איך לקח יאיר נחלה עם שבט אחר, כי ארץ כנען היא הנחלקת ולא ארץ האמורי שהיא מעבר לירדן מזרחה... (במדבר לב מא)

רמב"ן:

וישלח ישראל - ...אבל באמת מה שאמר לו אעברה בארצך זה היה משה עושה מעצמו דרך פיוס, כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל היתה, כי לאמורי היא, והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום, אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר לירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש, הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם, אלא שתהיה לחרבה, וכך שנוי בספרי, לתת לך, פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך. ועוד אמרו רבותינו בעשר קדושות שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה, וכן נראה בכתוב, שאמר ואף אם טמאה ארץ אחזתכם וגו'. (במדבר כא כא)

ולחצי שבט מנשה - מתחלה לא באו לפניו שבט מנשה, אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים, ראה שהיא ארץ גדולה מן הראוי להם, ובקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים בשבט מנשה שרצו בה, אולי אנשי מקנה היו נתן להם חלקם... אבל בספר יהושע אמר בביאור כי משה חלק להם, דכתיב ויתן משה לבני ראובן למשפחותם ויהי להם הגבול וגו', וכתיב ויתן משה למטה גד למשפחותם ויהי להם הגבול וגו', וכתיב ויתן משה לחצי שבט מנשה ויהיה לחצי שבט מנשה למשפחותם ויהי גבולם וגו'. (שם לב לג)

...ועל דרך הפשט נראה בעיני, כי ארץ עבר הירדן היתה גדולה מאד, כי הם שני מלכי האמורי גדולים שהמקראות מפליגים בהם, ואף כי עמון ומואב נזהרו בהם ומלכי ארץ כנען מלכי עיירות לכל מושל עיר יקראו לו מלך כאשר אתה רואה מלך ירושלם אחד... (שם לד יד)

אברבנאל:

הארץ אשר הכה ה' - אם כן בודאי רוצה להנחילה להם, ואי אפשר להנחילה לכל השבטים, עד כאן רק רמזו בדבריהם ומשה שתק... (במדבר לב ד)

אלשיך:

אשר הכה ה' - ואם כן כוונתו שננחל אותה, דאם לא כן היה מספיק שנכה הצבא, ולכן הזכירו גם נבו קבורת משה, שלא יתכן שתהיה חוץ לנחלת ישראל. ארץ מקנה - ואם כן היא מתייחסת בודאי אלינו כי לנו מקנה. (שם שם)

על השלש האלה - שבארץ ישראל, כי אם ירחיב ה' גבולם בקיני קניזי וקדמוני לא ישבו עוד בעבר הירדן. (דברים יט ט)

אור החיים:

אותו אתן לכם - שהיו נוסעים לארץ סיחון ועוג, שאמר ה' אותו אתן לכם, הגם שלא נתנו לאבותינו, והגם שאמרו בספרי פרט לארץ סיחון ועוג שנטלתם מעצמכם, אף על פי כן הסכים ה' ונתנה להם. (במדבר י כט)

עטרות ודיבון - נגד טענה א' שהארץ של כללות ישראל יש תשובה, שלא לקחו הארץ בדרך טבע, לומר שלנו היא, אלא ה' הוא שהכה יושביה לפניהם, גם טענה ב' שאחיהם יכנסו לבד בסכנת מלחמת ארץ כנען, סתרו במאמר אשר הכה ה', ומה מקום לחשוש לסכנות מלחמה. גם טענת מאיסתם הארץ הקדושה נתנו תשובה במאמר אשר הכה ה' על פי מה שכתב הרמב"ם פ"א מתרומות, ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא ארץ שכבשה מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל... והוא מאמר בני גד וראובן הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל, פירוש ארץ זו קדושת הארץ יש לה, וטעם שכבשוה לפני עדת ישראל. ולטענת מה שדייקו בספרי לומר שכבוש חוצה לארץ לפני כבוש הארץ אין לו דין ארץ ישראל, שללו במאמר אשר הכה ה', שהיה במאמר ה' החל רש לרשת את ארצו וגו', מעתה ה' הסכים על הקדימה. ויש גם טעם בדבר, שלא היו לפניהם ב' כבישות, כדוד שלקח ארם צובא לפני שהוריש היבוסי, אדרבא, כבישת ארץ סיחון ועוג היתה לצורך כבוש הארץ כדי שיעברו דרך שם... (שם לב ג)

אשר נתן להם ה' - נתכוון בזה גם נגד מה שאמרו אשר הכה ה' לומר שדין הארץ יש לה, אמר שעל כל פנים יש הפרש בין הארץ שהם באים שמה מארץ אשר הם רוצים, כי הארץ נתן להם ה', מה שאינו כן ארץ סיחון ועוג, אינה בכלל הארץ אשר נתן ה' לאברהם, וכדתניא לתת לך פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך... גם מצינו שאמרו רז"ל בי' קדושות שאין עבר הירדן ראויה לבית המקדש ולשכון השכינה, ואפשר כי מטעם זה לא היה בדעת משה לחלקה לשבטים, והיה חפץ שיהיו כל השבטים בארץ אשר נתן להם ה' להיותה יותר קדושה. (שם שם ז)

מלבי"ם:

כי תבאו אל הארץ - אינו כולל ארץ סיחון ועוג, שלא נודע להם אז בעת הדיבור כי יכבשוה לבסוף, ולא שייך הארץ בה' הידיעה... (ויקרא כג י)

ונקח בעת ההיא - רוצה לומר, הגם שישראל הוזהרו שלא לכבוש חוץ לארץ קודם לארץ ישראל... בכל זאת לקחנו בעת ההיא דוקא, הגם שהיה קודם כבוש ארץ ישראל את הארץ מיד שני מלכי האמורי - להיות לה קדושת ארץ ישראל, כי היה על פי הדבור, ובאר שהיה מנחל ארנון עד הר חרמון, שנכלל בזה כל ערי המישור וכל הגלעד, וזה היה משל סיחון, וכל הבשן עד סלכה ואדרעי היא ערי ממלכת עוג... (דברים ג ח)

ולגד אמר - ...הנה מה שבחרו בעבר הירדן אמרו מפני שמקום מקנה הוא, אבל גם מעבר הירדן ימה היו מקומות למקנה, ואם כן למה בחרו בעבר הירדן מזרחה, שאינו מעיקר הארץ (כנראה ממה שכתב להלן ויראהו ה' את כל הארץ שהוא עבר הירדן ימה, נראה ששם כל הארץ, ועבר הירדן אינו מהארץ, וגם ממה שאמר ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם וגו', נראה גם כן שארץ סיחון ועוג אינה משבועת ה' אל האבות... (שם לג כ)

העמק דבר:

לא אמר אעברה נא כמו במלך אדום, שלא באו בבקשה אלא דרך הודעה, שמוכרחים לכך, והודיעוהו משום שאלו היה רוצה לא נלחמו עמו, שלא היה רצון משה לכבש עבר הירדן תחלה, מטעם דאיתא בספרי עקב שהתרעם הקב"ה על דוד שכבש סוריה תחלה לארץ ישראל, וגם מטעם דלקמן דברים ג', שזה גרם רעה רבה בדור אחר. (במדבר כא כב)

לעבדיך לאחזה - שאם לא היה נותן עבר הירדן לבני גד וראובן היה מתחלק ארץ ישראל לי"ב חלקים, וכל שבט היה לו איזה חלק בעבר הירדן למרעה. (שם לב ה)

לפני ה' - כי קדושת הארץ תלויה הרבה בחלוק וברור כל אחד על נחלתו, שבזה תלוים דיני יובל ועוד, והרי עקר רצון ה' שתהיה הארץ מיושבת לפניו בקדושתה, ואז הנהגתו והשגחתו עליה ביחוד, והוסיף למעלה והיתה הארץ - גם עבר הירדן, אף על גב דקיל קדושתה מגליל ויהודה, תהיה לאחזה לפני ה' בקבלת השגחתו ית' וכל מנהגי ארץ ישראל. (שם שם כב)

ואת הארץ הזאת ירשנו - ענין התוכחה בכאן, שאילו לא חלקו בני גד וראובן בעבר הירדן לא גלו תחלה, שקדושתה קלה מארץ ישראל, וגם כח התורה מעט בקרבו, ואחר שגלו בני גד וראובן הוקלה גם קדושת ארץ ישראל, כבערכין ל"ב ב', וכל זה גרם חטא המרגלים, שאלולי הם לא היה מלך אדום מסרב והיו נכנסים לארץ ישראל ומחלקים בשוה, ואחר כך באים לעבר הירדן, ולא היה הגלות ושאר צרות... (דברים ג יב)

שם משמואל:

ויש להבין מה היה טעמו של משה רבינו ע"ה מעיקרא שלא יתן להם עד אחר שישובו ולא מקודם לכן, כי אין סברא לומר שחשש שמא לא יקיימו תנאם ואף על פי כן יחזיקו בארץ, שהרי היה ביד ישראל להכריחם... ועוד יש לדקדק מה תועלת היה במה שהמתינו גם שבע שחלקו... ונראה דהנה עבר הירדן אינה כשרה לבית שכינה כבספרי, ואיננה קדושה לגמרי כמו ארץ ישראל, ובספר יהושע כ"ב אם טמאה ארץ אחוזתכם. ואף דכתיב כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה, ובספרי דכל מקומות מחוצה לארץ שיירשו ישראל יהיו קדושים בקדושת ארץ ישראל, וכן ברמב"ם וברמב"ן, שכל מקום אשר ירצו לכבוש בארץ שנער וכו' יהיה שלהם והמצוות כולן נוהגות בהם, כי הכל ארץ ישראל, ואם כן יש לשאול למה נופל מזה עבר הירדן. ויש לומר משום דנכבשה קודם ארץ ישראל, והיינו טעמא דסוריא... אבל עבר הירדן שהיה מוכרח לכבוש מקודם, שהרי לא נתן אותם סיחון לעבור, למה לא תקדש כמו העבר המערבי, ויש לומר דאף דהכיבוש היה מוכרח להיות קודם ארץ ישראל, מכל מקום בחלוקה ובישיבה היה צריך להמתין עד שיתחלק ויתברר העבר המערבי מקודם. ומעתה יובן טעמו של משה רבינו ע"ה שלא רצה ליתן להם את הארץ עד שיתקיים התנאי מקודם, כדי שתתקדש בקדושת ארץ ישראל לגמרי... ובזה תובן גם התועלת שלא ישובו לביתם עד אחר החילוק, כדי לתקן בצד מה שתהיה ישיבת העבר המערבי מקודם, ואף שהחילוק מוקדם בעבר המזרחי, בישוב יוקדם על כל פנים העבר המערבי, דכל מה שהיה אפשר להם לתקן תקנו. (במדבר מטות תרפ"א)