(ראה גם: רוצח, שפיכות דם)
כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלקיך נתן לך לרשתה נופל בשדה, לא נודע מי הכהו. ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. והיה העיר הקרובה אל החלל, ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול. והורידו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה בנחל... (דברים כא א, וראה שם עוד)
ומשום זה כתוב, ולארץ לא יכופר וגו', ולא די להם (לרוצחים שהנחש הרע) עומד להסטין על העולם בחים, ומקטרג תמיד, אף על פי שלא חטאו, כל שכן בעת שגוזלים ממנו מה שיש לו ליטול, (אשר עם גזלה הזו שגוזל ממלאך המות מוסיף טומאה ופוגם גם בכלים הטהורים של המלכות הבאים מבינה... ועל כן אומר הכתוב ולארץ לא יכופר וגו' כי אם בדם שופכו, כלומר שצריכים לכפר על הארץ שהיא המלכות, להחזיר לה ג"ר דאורותיה שנסתלקו ממנה בעון הרוצח).
והקב"ה מרחם על בניו, ועל כן מקריבים על זה עגלה, כדי לתקן על ידו ב' דברים א' מה שנוטל נשמת האדם ממנו, (שעל ידי זה פרחו אורות ג' ראשונות מהמלכות וצריכים להחזיר לה הג"ר, ב' שלא יקטרג על העולם, כי אחר שנמשכו לה הג"ר בתקון א' יש כח לנחש לקטרג על העולם, כלומר שסותם אורות העולם, על ידי זה שנאחז בג"ר הללו הנמשכים מקו שמאל, ועל כן צריכים לתקון ב' להעביר הקטרוג הזה).
וסוד עליון למדנו כאן, שור פרה עגל עגלה כולם נמצאים בסוד עליון, ולפיכך בזה בעגלה מתקנים אותו, וזהו שכתוב ידינו לא שפכה את הדם הזה וגו' לא שפכה, וגם לא גרמנו את מיתתו, ובזה לא נמצא מקטרג עליהם. ועל הכל נותן הקב"ה עצה לעולם... (וירא שעט, ועיין שם עוד)
רבי אלעזר אומר, רמז רמז יוסף ליעקב על עגלה ערופה, כי כשעסקו בפרק הזה נפרד ממנו, ובארוהו, עגלה ערופה היא באה, על שנמצא הרוג ולא נודע מי הכהו, וכדי שלא תשלוטנה על הארץ רוחות רעות שאין בהם חפץ, נותנים את עגלה הזו לתקון, שלא יכירו בו ולא ישלטו עליה.
תא חזי כל בני אדם נפטרים על ידי מלאך המות, חוץ מזה, שהקדימו אותו בני אדם והרגוהו, מטרם שהגיע זמנו (של מלאך המות) לשלוט עליו, ולקבל רשות (לקחת נשמתו)... ומשום זה יש לו למלאך המות לשלוט עליו מן הדין, כמו שאמר ולא נודע מי הכהו, ויש לו גם כן דין שלא נודע (מי הכהו) כדי לקטרג על מקום הזה, (שהוא הנוקבא), ועל כן ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו', כדי להעביר הדין מאותו המקום ולהתתקן שלא ישלוט עליו המקטרג וינצל ממנו... (ויגש קיג, ועיין שם עוד)
...מניין לעשות שאר עבודה כעול אמרת קל וחומר הוא, ומה עגלה שאין המום פוסל בה עשה בה שאר מלאכה כעול, פרה שהמום פוסל בה אינו דין שנעשה שאר מלאכה כעול. חילוף הן הדברים, ומה פרה שהמום פוסל בה לא עשה שאר מלאכה כעול, עגלה שאין המום פוסל בה אינו דין שלא נעשה בה שאר מלאכה כעול, תלמוד לומר אשר לא עובד בה... (חקת קכג, וראה שם עוד)
כי ימצא - ולא בשעה שמצוי, מכאן אמר משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה... חלל ולא חנוק, חלל ולא מפרפר, באדמה ולא טמון בגל, נפל ולא תלוי באילן, בשדה ולא צף על פני המים, אשר ה' אלקיך נותן לך לרבות עבר הירדן... (שופטים רה, וראה שם עוד)
...משום דהוו תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין, הניחא למאן דאמר אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר, תרי מיעוטי כתיבי, כתיב ושמו וכתיב הערופה. תא שמע הכניסה לרבקה ודשה כשרה, בשביל שתינק ותדוש פסולה, והא הכא דלא אפשר וקא מיכוין וקתני פסולה, שאני התם דכתיב אשר לא עובד בה, מכל מקום... עובד דומיא דעבד, מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה. (פסחים כו א, וראה שם עוד)
עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר, אחינו בית ישראל שמעו, הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות, געו כל העם בבכיה... וירושלים בת אתויי עגלה ערופה היא, והתניא עשרה דברים נאמרו בירושלים וזו אחת מהן, אינה מביאה עגלה ערופה, ועוד לא נודע מי הכהו כתיב, והוא נודע מי הכהו, אלא כדי להרבות בבכיה... (יומא כג א)
כל היום כשר... ולעריפת העגלה אמרי דבי רבי ינאי כפרה כתיב בה כקדשים. (מגילה כא א)
...לכדתניא, מנין שאם נתערפה עגלה ואחר כך נמצא ההורג מנין שאין פוטרין אותו, שנאמר ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה וגו'... ואתה תבער הדם הנקי מקרבך, הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה, מה להלן מן הצואר אף שופכי דמים מן הצואר, אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אף כאן בקופיץ וממול עורף... (כתובות לז ב)
ואמר רבי יהושע בן לוי אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי העין, שנאמר וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה, וכי על לבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם, אלא לא בא לידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה. (סוטה לח ב)
עגלה ערופה בלשון הקדש, שנאמר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך, שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין, רבי יהודה אומר חמשה, שנאמר זקניך שנים ושופטיך שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד, נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים לא היו עורפין, שנאמר באדמה ולא טמון בגל, נופל ולא תלוי באילן, בשדה ולא צף על פני המים, נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה עובדי כוכבים או לעיר שאין בה בית דין לא היו עורפין. אין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין... ההוא מיבעי ליה לכדתניא, ויצאו הן ולא שלוחיהן, ומדדו, שאפילו נמצא בעליל לעיר היו מודדין, שמצוה לעסוק במדידה, מתניתין דלא כרבי אליעזר, דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר זקניך זו סנהדרין, שופטיך זה מלך וכהן גדול... (שם מד ב)
תנו רבנן, חלל ולא חנוק, חלל ולא מפרפר, באדמה ולא טמון בגל, נופל ולא תלוי באילן, בשדה ולא צף על פני המים, רבי אלעזר אומר בכולן אם היה חלל עורפין... ורבי אלעזר חלל יתירא כתיב. נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה עובדי כוכבים וכו', דכתיב כי ימצא, פרט למצוי. או לעיר שאין בה בית דין, דבעינא זקני העיר וליכא.
נמצא מכוון בין שני עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי רבי אליעזר, ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה. נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר, מוליכין הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש, מאין היו מודדין, רבי אליעזר אומר מטיבורו רבי עקיבא אומר מחוטמו, רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל, מצוארו. מאי טעמא דרבי אליעזר, קסבר אפשר לצמצם וקרובה ואפילו קרובות. ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה, דאמר קרא לרשתה, וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים... נפטרו זקני ירושלים והלכו להן, זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא משכה בעול, ואין המום פוסל בה, ומורידין אותה לנחל איתן, איתן כמשמעו, קשה, אף על פי שאינו איתן כשר, ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה, ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד, ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים. זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה, ואומרים ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו, וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן, אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו בלא מזון ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה. והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל, לא היו צריכין לומר ונכפר להם הדם, אלא רוח הקודש מבשרתן, אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר להם. ויהא מום פוסל בעגלה מקל וחומר, ומה פרה שאין השנים פוסלות בה מום פוסל בה... שאני התם דאמר קרא אשר אין בה מום, בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה, אלא מעתה לא יהו שאר עבודות פוסלות בה, אלמא אמר רבי יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין פסולה, ובעגלה עד שתמשוך, שאני פרה דילפינן עול עול מעגלה, עגלה נמי תיתי עול עול מפרה, הא מיעט רחמנא בה, בעגלה נמי כתיב בה, ההוא מיבעי ליה למעוטי קדשים דלא פסלה בהו עבודה... אמר רבי יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל, אמר הקב"ה יבא דבר שלא עשה פירות, ויערף במקום שאין עושה פירות, ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות...
תנו רבנן מנין לאיתן שהוא קשה, שנאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך... אחרים אומרים מנין לאיתן שהוא ישן, שנאמר גוי איתן הוא גוי מעולם הוא... ומקומה אסור מלזרוע ומליעבד, תנו רבנן אשר לא יעבד בו ולא יזרע, לשעבר, דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר להבא, רבא אמר להבא דכולי עלמא לא פליגי, דכתיב ולא יזרע, כי פליגי לשעבר...
תנו רבנן וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל, שאין תלמוד לומר הערופה, ומה תלמוד לומר הערופה, על מקום עריפתה של עגלה... (שם מד ב והלאה)
נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר, משנערפה העגלה תקבר במקומה, שעל ספק באתה מתחילתה, כיפרה ספיקה והלכה לה. נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג הרי זה יהרג. עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראית, אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית, היו עורפין. עד אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית היו עורפין, שנים אומרים ראינו ואחד אומר להן לא ראיתם לא היו עורפין. משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה, משבא אליעזר בן דינאי ותחינה בן פרישה היה נקרא, חזרו לקרותו בן הרצחן... תנו רבנן משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה, לפי שאינה באה אלא על הספק, משרבו הרוצחנין בגלוי בטלה עגלה ערופה. (שם מז א)
המקדש בערלה... ובעגלה ערופה... אינה מקודשת, מכרן וקידש בדמיהן מקודשת... מנלן, אמרי דבי רבי ינאי כפרה כתיב בה כקדשים. (קידושין נו ב)
...אלא פשיטא דנפוק כולהו (סנהדרין), למאי, אילימא לדבר הרשות, מי מצו נפקי והכתיב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג, אלא פשיטא לדבר מצוה, היכי דמי, לאו למדידת עגלה, ורבי אליעזר בן יעקב היא דאמר כולי סנהדרי בעינן, אמר ליה אביי, לא, כגון שיצאו להוסיף על העיר ועל העזרות... (סנהדרין יד ב)
אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא... ועגלה ערופה... (עבודה זרה עד א)
בעי רבי ירמיה ערף עז מהו... יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתה, אמר ליה אביי מכלל דעגלה ערופה טהורה היא, אמר ליה אין, אמרי דבי רבי ינאי כפרה כתיב בה כקדשים, מתיב רב נתן אבוה דרב הונא ואכל לא תאכלוהו, אין לי אלא חלב שאסור באכילה ומותר בהנאה, חלב של שור הנסקל ועגלה ערופה מנין, תלמוד לומר כל חלב, ואי סלקא דעתך עגלה ערופה טהורה היא, היא טהורה וחלבה טמא, היכא דערף מיערף לא איצטריכא ליה, כי איצטריכא היכא דשחטה מישחט, ותיהני ליה שחיטה לטהרה מידי נבלה, לא צריכא שמתה, מכלל דמחיים אסורה, אין, אמר רבי ינאי גבול שמעתי ושכחתי, ונסבין חברייא למימר ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה. (זבחים ע ב)
רב ששת בריה דרב אידי אמר אתיא מעגלה ערופה, דאמר רחמנא הערופה כשהיא שלמה תיהוי, וליחוש דלמא טרפה היא, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא... (חולין יא א)
כשר בפרה פסול בעגלה, כשר בעגלה פסול בפרה, תנו רבנן פרה בשחיטה כשרה בעריפה פסולה, עגלה בעריפה כשרה בשחיטה פסולה... ומה עגלה שלא הוכשרה בשחיטה הוכשרה בעריפה, פרה שהוכשרה בשחיטה אינה דין שהוכשרה בעריפה, אמר קרא ושחט וחוקה, בשחיטה אין בעריפה לא... ותהא עגלה כשרה בשחיטה מקל וחומר, ומה פרה שלא הוכשרה בעריפה כשרה בשחיטה, עגלה שכשרה בעריפה אינו דין שהוכשרה בשחיטה, אמר קרא וערפו העגלה, בעריפה אין בשחיטה לא. (שם כג ב)
...ותיסברא אי קסבר תנא קמא אי אפשר לצמצם אמאי לא היו עורפים, יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו, אלא להני תנאי דכולי עלמא אפשר לצמצם, והכא בקרובה ולא קרובות קמיפלגי, דתנא קמא סבר קרובה ולא קרובות, ורבי אליעזר סבר קרובה ואפילו קרובות. מאי הוי עלה, אמר רב חייא בר אבין אמר רב עמרם תנא נמצא מכוון בין שתי עיירות רבי אליעזר אומר שתיהן מביאות שתי עגלות, וחכמים אומרים יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו... (בכורות יח א)
ואלו הן הנקברין... ועגלה ערופה... (תמורה לג ב)
עגלה ערופה מאי היא, דתניא וערפו שם את העגלה בנחל, מלמד שטעונין גניזה. (כריתות ו א)
איתמר עגלה ערופה מאימתי נאסרת, רב המנונא אמר מחיים, רבא אמר לאחר עריפה, בשלמא לרבא מעידנא דאיתעביד בה מעשה, אלא לרב המנונא מאימתי, אמר רבי ינאי גבול שמעתי בה ושכחתי, ונסבין חברייא למימר ירידתה לנחל איתן אוסרתה... (שם כד ב, וראה שם עוד)
...רב פפא אמר אמר קרא כפר לעמך ישראל וגו', ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים... (שם כו א)
רב כד נחית לתמן אמר אנא הוא בן עזאי דהכא, אתא חד סב שאל ליה שני הרוגים זה על גב זה, סבר רב שהן עורפין, אמר ליה אין עורפין, אמר ליה למה, אמר ליה התחתון משום טמון והעליון משום צף. כד סלק להכא אתא לגבי רבי, אמר ליה יאות אמר לך, כי ימצא ולא ימצאו. (פאה ל א)
...כי ימצא, לא בשעה שהן מצויין, כי ימצא לא שתהא חוזר ומצותת אחריו, שלא יהא צורך לחקור אחריו, (והיינו פרט לטמון), כי ימצא, אין מציאה בכל מקום אלא בעדים, לא נודע מי הכהו, הא נודע מי הכהו אפילו עבד אפילו שפחה לא היו עורפין... אשר ה' אלקיך נותן לך, פרט לחוצה לארץ, לרשתה, פרט לירושלים שהיא לכל השבטים... אמר רבי פנחס בי רבי בון נאמר כל אותן ארבע עשרה שנה (שכיבשו וחילקו) מצויינין היו, תני כיצד היו עושין, שלוחי בית דין יוצאין ומלקטין את סימניו ומוכרין אותו (נוטלים סימנים לידע מי הוא ההרוג כדי להתיר אשתו), ומציינין על קברו כדי שיצאו בית דין מלשכת הגזית וימודו... (סוטה לט א, וראה שם עוד)
תני רבי אליעזר אומר נמצא חנוק ותלוי באילן לא היו עורפין, אמר רבי יוסי בר יודה אין צריך לומר חנוק ותלוי באילן, מניין אפילו מושלך, תלמוד לומר חלל, מה תלמוד לומר נופל, אלא אפילו הרוג ותלוי באילן לא היו עורפין תני רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן נמצא עומד על מיטתו והסכין תקועה בלבו אין עורפין. תני רבי שמעון בן יוחי היו עורפין, דהדא דרבי שמעון בן יוחי מן אילן דהכין הכין, דאמר רבי יוחנן כל אילין דרבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכין הכין יחידין אינון ולא סמכין עליהון. נמצא בעליל לעיר היו עורפין כדי לקיים בו מצות עיסוק מדידה... נמצא סמוך לספר אני אומר סרקיים הרגוהו (גזלנים), לעיר שיש בה גוים אני אומר גוים הרגוהו, או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין, דכתיב ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו'... ערי מקלט מה הן, אין תימר למחלוקת ניתנו מביאות עגלה ערופה, אין תימר לבית דירה ניתנו אינן מביאות עגלה ערופה. (שם מא א)
...אשר לא עבד בה, לדעת, אשר לא משכה בעול בין לדעת בין שלא לדעת, רבי יונה פתר מתניתא אשר לא עובד בה לדעת, אשר לא משכה בעול בין לדעת בין שלא לדעת, והוא שימשוך, רבי יוסי פתר מתניתא לדעת, אפילו לא משך, ושלא לדעת והוא שימשוך... כמה ימשוך, רבי אומר כמלואו, רבי יוסי בי רבי יודה אומר שלש אצבעות, רבי סימון בשם רבי יוסי בן נהוראי מלא העול לרחבו... (שם מב א, וראה שם עוד)
...אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו לא ראינוהו והנחנוהו... רבנין דהכא פתרין קרייא בהורג, ורבנין דתמן פתרין קרא בנהרג, רבי דהכא פתרין קרייא בהורג של בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו ועימעמנו על דינו, ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג, לא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוייה, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה, והזקנים רוחצין את ידיהן במים על מקום עריפתה של עגלה, ואומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו', והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל, ורוח הקודש אומרת ונכפר להם הדם... (שם מג א)
רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שנים, וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת שלש או בת ארבע... (פרה א א)
ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל, רבי בנייא בשם רבי הונא התחיל מריב כנגד עגלה ערופה, אמר זה הורג וזו נערפת ומכפרת, ורבנין אמרי התחיל מריב כנגד הקב"ה... אם אדם חטא בהמה מה חטאת, יצאת בת קול ואמרה לו, שאול, אל תהי צדיק יותר מבוראך. (פרשה יח)
דורשי רשומות אמרו, כך היתה העגלה שלא נעשה בה שום מלאכה והנחל שלא נעבד ולא נזרע, ולמה כדי שעגלה זו לא תכיר המקום ולא תשתה מן הנחל שלא יהיה שום דרך ללכת בו, ומה שאמר וערפו שם את העגלה בנחל, שמכים אותה בידה בעורף, כדי שתצא מן הנחל ותלך אל בית הרוצח. (שופטים)
ידינו לא שפכה את הדם הזה, הוי אמרו ידינו לא שפכה את הדם הזה, כלומר לא אנחנו מצערין על דמא דנא דהא פרע חוביה, הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא, אבל אנחנו מצערין על דידינו לא שפכה הדם הזה, דהוי נפקו על ידי סטרא דקדושה, ותו אמאי דהוי מבררין ליה מיתה יפה, ועינינו דהיינו סנהדרין לא ראו בדינו, דהוי מתהפכין בזכותיה ולא הוי משתתף נפשיה בההוא סטרא, והשתא על ידי עובדא דעובדא הוא אסתלקו נפשא מההוא סטרא ואתדביק בסטרא דקדושה. (דברים שופטים)
כי ימצא - ...דלא טמיע באוגרא... ולא צלוב בקיסא בחקלא ולא טאיף על אנפי מיא... (דברים כא א)
ויפקון מבי דינא רבא תרין מן חכימיך ותלת מן דיינך וימשחון מארבע טריגונין ית קרויא די בחזרנות קטילא. (שם שם ב
...ומן יד נפקון נחיל דמורנין (תולעים) מגו פרתא דעגלתא נגדין ואזלין עד אתרא דקטולא תמן, וסלקין עלוי ואחדין בי דינא יתיה ודיינין יתיה. (שם שם ח)
העיר הקרובה - כי לולי שעשו עבירה כדומה לה לא נזדמן להם שיהרג אדם קרוב מהם, ומחשבות השם עמקו וגבהו לאין קץ אצלנו. (שם שם ז)
...ולפי דעתי יש טעם בענין הקרבנות הנעשים בחוץ, שעיר המשתלח ופרה אדומה, ולפיכך מנו חכמים עגלה ערופה מכלל החוקים. (שם שם ד)
הרוג שנמצא נופל לארץ ולא נודע מי הכהו, מניחין אותו במקומו, ויוצאין חמשה זקנים מבית דין הגדול שבירושלים, שנאמר ויצאו זקניך ושופטיך, ומודדין ממנו אל הערים שסביבות החלל, אפילו נמצא בצד עיר זו, שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד. אחר שמודדין ונודעת העיר הקרובה קוברין את הנהרג במקומו, וחוזרין זקני ירושלים למקומן, ובית דין של אותה העיר מביאין עגלת בקר משל אנשי אותה העיר, ומורידים אותה אל נחל ששוטף בחזקה, וזהו איתן האמור בתורה. ועורפין אותה שם בקופיץ מאחריה, ובית דין של אותה העיר עם כל זקניה אפילו הם מאה כולן רוחצין את ידיהן שם במקום עריפתה, ואומרים שם בתוך הנחל בלשון הקודש ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו, כלומר שלא בא לידינו הנהרג הזה ופטרנוהו בלא מזונות, ולא ראינוהו ופטרנוהו בלא לויה, והכהנים אומרים בלשון הקודש כפר לעמך ישראל, והולכין להן, והקב"ה מכפר על הדם, שנאמר ונכפר להם הדם...
ואין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין של עשרים ושלשה, ואין מודדין לירושלים, שירושלים אין מביאה עגלה ערופה, לפי שלא נתחלקה לשבטים, ונאמר באדמה אשר ה' אלקיך נותן לך לרשתה.
נמצא קרוב לירושלים או לעיר שאין בה בית דין מניחין אותה, ומודדין אל שאר העיירות הסמוכות לו, נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה עכו"ם אין מודדין כל עיקר, שהרי זה בחזקת שהרגוהו עכו"ם.
אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין הרוב שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה, אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה, הולכין אחר הרוב, והמרובין מביאין העגלה. אף על פי שהולכין אחר הרוב מן התורה והולכין אחר הקרוב, הרוב עדיף.
נמצא הנהרג מכוון בין שתי עיירות ואנשי זו כאנשי זו בשוה, יביאו עגלה אחת בשותפות, ויתנו ויאמרו, אם זו היא הקרובה הרי היא שלהן, ואלו יתנו להם חלקם מתנה, ואם אלו הם הקרובים הרי הוא שלהן, ואלו יתנו להן חלקם מתנה, לפי שאי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם.
מהיכן מודדין, מחוטמו, נמצא גופו במקום אחד וראשו במקום אחר, מוליכין הגוף אצל הראש, וקוברים אותו במקומו, וכן כל מת מצוה מוליכין גופו אצל ראשו ונקבר במקומו. נמצאו מתים רבים זה בצד זה, מודדין מחוטמו של כל אחד ואחד מהן, ואם היתה עיר אחת קרובה לכולם מביאה עגלה אחת על כולן, נמצאו זה על גבי זה מודדין מן העליון כמות שהן מונחין.
נאמר כי ימצא חלל, לא חנוק ולא מפרפר, שאין זה נקרא חלל. באדמה לא טמון בגל, נופל לא תלוי באילן, בשדה לא צף על פני המים, ולא נודע מי הכהו, הא אם נודע לא היו עורפין. אפילו ראה ההורג עד אחד, אפילו עבד או אשה או פסול לעדות בעבירה לא היו עורפין, לפיכך משרבו הרצחנים בגלוי בטלה עגלה ערופה... (רוצח ט א והלאה)
אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל, וכן בעבר הירדן. עגלה ערופה בת שתי שנים או פחות, אבל אם היתה בת שתי שנים ויום אחד פסולה, ואין המומין פוסלין, ואף על פי כן אם היתה טרפה פסולה, כפרה נאמר בה כקדשים.
כל העבודות פוסלות את העגלה כמו שפוסלין בפרה אדומה, שנאמר אשר לא עובד בה, ולמה נאמר עול, אחר שנאמר אשר לא עובד בה, שהוא כולל העול עם שאר עבודות, שהעול פוסל בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה, כיון שמשכה בעול טפח נפסלה אף על פי שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה, ושאר עבודות אין פוסלין אלא עד שעת מלאכה. כל מלאכה שהיא לצרכה כגון פירש טליתו עליה מפני הזבובים אינו פוסלה, וכל שהיא שלא לצרכה... פסולה.
אין עורפין את העגלה אלא ביום, לפי שנאמר בה כפרה כקדשים, וכל היום כשר לעריפתה, ואין עורפין שתי עגלות כאחת, שאין עושין מצוות חבילות חבילות. עגלה ערופה אסורה בהנאה, ונקברת במקום עריפתה, ומשתרד לנחל תיאסר בהנאה אף על פי שעדיין לא נערפה, ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה הרי זו אסורה בהנאה ותקבר.
נמצאו העדים זוממין הרי זו מותרת בהנאה... נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר, נמצא אחר שנערפה תקבר במקומה, שעל הספק באה מתחילתה, כיפרה ספיקה והלכה לה, ואף על פי שנמצא הרוצח אחר עריפתה הרי זה יהרג, שנאמר ואתה תבער הדם הנקי.
הנחל שנערפה בו העגלה אסור בזריעה ועבודה לעולם, שנאמר אשר לא יעבד בו ולא יזרע, וכל העובד שם עבודה בגופה של קרקע, כגון שחרש או חפר או זרע או נטע וכיוצא באלו הרי זה לוקה. ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים, שזה כמי שארג שם בגד או תפרו, שאינה מלאכה בגוף הקרקע...
אנשי עיר קרובה שנתאחרו ולא הביאו עגלה ערופה, כופין אותן ומביאין ואפילו לאחר כמה שנים, שחייבי עגלה ערופה שעבר עליה יום הכפורים חייבים להביא אחר יום הכפורים. (שם ט א והלאה)
ואמנם עגלה ערופה תועלתה מבוארת, כי המביא אותה היא העיר הקרובה אל החלל, ועל הרוב ההורג הוא ממנה, וזקני העיר ההיא מעידים עליהם השם שהם לא התרשלו בתקון הדרכים ובשמירתם ולתייר כל שואל דרך, כמו שבא הפירוש בדברי רז"ל, ולא נהרג זה מפני ששכחנו התקונים הכוללים, ואנחנו לא נדע מי הרגו, ואי אפשר על הרוב עם החקירה ויציאת הזקנים והעומדים ולקיחת העגלה, שלא ירבו דברי בני אדם, ואולי בפרסום הענין יוודע ההורג, ויאמר מי שידעו או שמע ענינו או הורוהו על זה אמתלאות פלוני הוא ההורג, כי אחר שיעמוד אדם ויאמר, ואפילו אשה, פלוני הרגו, לא תערף העגלה, וכבר נודע, שמי שידע ההורג וישתוק ממנו, והם העידו השם על עצמם שלא ידעוהו, יהיה בזה עזות גדולה ואשם גדול, אם כן אפילו אשה אם תדעהו תאמר, ואחר שיודע הגיעה התועלת, שאם לא יהרגוהו בית דין המלך יהרגהו, שיש לו להרג באמתלאות ובדדמי... הנה כבר התבאר שתועלת עגלה ערופה היא לפרסם ההורג. וחזק זה הענין בהיות המקום אשר תערף בו העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם, שבעל הארץ יעשה כל תחבולה ויחקור עד שיוודע ההורג, כדי שלא תערף העגלה ולא תאסר ארצו עליו לעולם. (חלק ג פרק מ)
...ועל דרך המדרש בעגלה ערופה, אמר הקב"ה תבא עגלה בת שנתה ותערף במקום שאינו עושה פירות, לכפר על הריגתו שלא הניחו לעשות פירות, דורשי חמורות אמרו, לכך הצריכה תורה עגלה שלא נעשה בה מלאכה, והנחל שלא נעבד ולא נזרע, כדי שלא תזכור העגלה אותו, ושלא יהיה שם דרך סלולה ולא תרצה לצאת מן הנחל, והיו הכהנים מכין אותה על ערפה כדי שתצא מן הנחל, זהו שכתוב וערפו שם את העגלה בנחל. ומתחלה היו זקני העיר רוחצין ידיהן על העגלה, ואומרים ידינו לא שפכו, והיו הכהנים אומרים כפר לעמך ישראל, וכפר לשון גלה הוא, שיגלה להם הרוצח, אם היו ישראל שבאותו הדור זכאין, היתה העגלה הולכת עד בית הרוצח והורגים אותו שם. זהו ונכפר להם הדם, כלומר מתגלה להם הרוצח, ואם לא היו זכאין והעגלה לא היתה הולכת, מכין אותה בקופיץ ממול ערפה ועורפין אותה שם, והכהנים אומרים כפר לשון כפרה, ואז הקב"ה מכפר.
ועל דרך השכל, ענין עגלה ערופה בנחל איתן שהוא מקום חורבן, כענין צפורי מצורע על פני השדה, או השעיר במדבר... וכן בכאן עגלה ערופה בנחל איתן קשה, שמעולם לא נעבד ולא נזרע, היה הענין לשר הנחל, והוא נושא עליו עון הרציחה... ואמר ידינו לא שפכה - בה"א, אולי בא לרמוז כי שופך דם האדם בטל ממנו חמשה חושיו, והחרים העולם כולו שנברא בה"א, שהרי אדם נברא יחיד וממנו יצאו כל התולדות.
כפר לעמך - כי כיון שנהנה הכח המקטרג בעריפת עגלה זו צריך לשאול כפרה מאת השי"ת, ועם זה יתכפר להם, זהו שאמר ונכפר להם הדם, וכן בשעיר המשתלח...
ועוד יש בענין עגלה ערופה התעוררות גדולה להודיע מהות החלל בראותינו כי צוה הכתוב לכפרת הרציחה שלשה ענינים, האחד עריפת העגלה, והשני שיהיה המקום נחל איתן, והשלישי ודוי דברים, והוא שיאמרו הכהנים בני לוי ידינו לא שפכה את הדם הזה כפר לעמך ישראל. ומן הידוע לכל משכיל כי הרוצח לא שלט כי אם על פי פרוד החבור שהפריד מן החלל הזה ג' נפשות, הנפש הבהמית והנפש הצומחת והנפש השכלית, ודבר ידוע כי הנפש המסתלקת ממנו תחלה היא הנפש הבהמית, ולכך צוה עגלת בקר, שהיא הנפש הבהמית, ומה שצוה שיהיה המקום אשר לא יעבד בו ולא יזרע, הנה זה כנגד מה שהפריד ממנו הנפש הצומחת, ומה שצוה בודוי דברים לומר ידינו לא שפכו כפר לעמך, כנגד מה שהפריד ממנו הנפש השכלית, שהיא המדברת...
ועל דרך הקבלה, ענין עגלה ערופה היו מקריבין אותה למדת הדין הקשה, שלא תהא מתוחה כנגדו, ושלא תשלוט בנו, ומה שהיה מן העורף ירמוז לענין קושי, כענין ואת ערפך הקשה, ועל שם שהפך השם יתעלה אלינו עורף ולא פנים כשאירע ענין כזה בארץ הקדושה, וזהו שאמר עגלת בקר, והוסיף בקר, על שם שפניה פני שור מהשמאל, ושם נעשה לפעמים השמאל ימין והימין שמאל... וערפו שם, שיעשוה רפה מלשון משם רועה אבן ישראל, את העגלה בנחל, לטבול אותה במים הנקראין נחלי א-ל, והן המדות... וזקני העיר ירחצו את ידיהם במי החסד שהם למעלה מעגלה זו, כדי שלא תשלוט בהם מדת הדין... (דברים כא א, ועיין שם עוד)
אל נחל איתן, הטעם כי שמה ממשלת הדין, ומטעם זה לא יעבד בו ולא יזרע, כי המקום נתייחד לעבודת מדת הדין, אפילו לאחר שנערפה העגלה ונמצא ההורג לא יעבד שם לעולם... (שופטים)
כי ימצא - יש מקומות מקומות, האויר המקיף אותך הוא מקומך הראשון, והחדר שאתה ואוירך בו הוא המקום השני, וכן הלאה. וכן האיש העושה עוול ורשע הוא מקום החמס הראשון, ומנהיגי עירו ושופטיה שאינם משגיחים ועונשים הם המקום השני, לכן ציותה תורה שכאשר ימצא חלל יחקר תחלה המקום הראשון, מקומו, וכאשר אי אפשר לדעת מקומו יבוקש מהמקום הכללי השלישי, הסנהדרי הגדולה, והמקום השני העיר הקרובה שעליה אשמת העוול יותר היא תטפל בהבאת העגלה... (שם)
אשר לא עובד בה - לומר שנהרג על לא חמס בכפיו, ועל כן בת ב' שנים, נחל - שהמים נמשלים לתורה, ובעיר מקום הצדק והמשפט נהרג אדם, וערפו - על שנהרג בסתר ולא פנים אל פנים. אשר לא יעבד בו - וגם רומזים בזה שכעונש החטא ימות המקנה ותחרב האדמה, והאנשים יפחדו ויחקרו על הרוצח, ויבאו זקני בית דין הגדול, כדי שזקני העיר ישתדלו יותר בקיום המצוה, וחטא העם ייוחס למנהיגיהם שלא הישירו העם בדרך התורה, ואם היה משפט העיר מדוקדק כראוי לא יהרגו בתחומה, ועל כן צריך להתפלל עליהם... (שם)
אל נחל איתן - שאין שם רגל מצויה, וערפו - שהיא מיתה נעלמת מעיני הנהרג, מורה על שההריגה היתה בלי ספק במקום נעלם מעיני העם, ושנעשתה על ידי רוצח שלא היה נודע לרוצח אצל בית דין, שאם היה נודע לרוצח היו מבערים אותו. לשרתו - על ידם תהיה הכפרה מן הדם הנקי וברכה לארץ, ועל פיהם יהיה - באופן שהם בקיאים בדרכי בני אדם ומזגיהם, כמו שראו הם ואבותיהם, ואולי יכירו מי נתלכלך בחטא זה בידיעת דרכיו ומעלליו, ויתגלה הדבר. (שם שם ד וה)
ידינו - שלא הנחנו שום נודע לרוצח בארץ, ועינינו - שלא היה זה במקום רואים, שאם היו רואים היו מתקוממים ומגידים. כפר לעמך - כפר אתה בדם שופכו, כאמרם ז"ל בסנהדרין, מי שנתחייב הריגה לסטים באים עליו. ונכפר להם הדם - יכופר להם בדיני שמים בדם שופכו, באופן שיהיה נראה כמתכפר מאליו. (שם שם ז וח)
...אחרי שסלק העוון מכלל ישראל על ידי זקני בית דין הגדול, נשאר עוון העיר הקרובה, ולכן נגשו הכהנים, שעל ידם בא השפע, ויסלקו בתפלתם טומאת העוון המקטרגת ויביאו ברכה, שכח הכהן הוא לומר טמא וטהור כבנגעים... (שם)
ומדדו - ...וכן לשון העיר הקרובה יש לפרשו בשני פנים, מדה חושית שמודדין בחבל אורך השטח מן החלל אל העיר, ומדה מיחשבית, כמו שם מדות במובן המוסרי על הדעות והנהגות, וכן חכמת השיעור ההנדסי נקרא חכמת מדידה... כלומר ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל, שישערו במדות השכל איזו עיר מן הסביבה יותר ראוי לומר עליה שאחד מאנשיה היה הרוצח, ואחרי שהמונח בידינו שיותר ראוי לילך אחר הרוב מלאחר הקרוב, אם כן העיר שאנשיה רבים במספר משאר ערי הסביבה, יותר קרוב אל הדעת לומר שההורג מאחד מהם, ונקראת עיר הקרובה, כלומר קרוב אל השכל שהוא ממנה... (שם שם ג)
ידינו לא שפכה - לא פטרנוהו בלא מזון וכו', לירושלמי על ההורג, לבבלי על הנהרג, הסברה כירושלמי, אך הפסוק כבבלי, שהרי מדברים מהנהרג, וגם יתכן שההורג היה נקי אם הרגו בהתגוננותו. שפכה - כתוב בלשון יחיד, לומר שכל הצבור שהם מייצגים אינו אשם... (שם שם ז)