עדו

 

והנה איש אלקים בא מיהודה בדבר ה' אל בית אל, וירבעם עומד על המזבח להקטיר. ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כה אמר ה', הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו, וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך. ונתן ביום ההוא מופת לאמר זה המופת אשר דבר ה', הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו... ויען המלך ויאמר אל איש האלקים חל נא את פני ה' אלקיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי, ויחל איש האלקים את פני ה' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה. וידבר המלך אל איש האלקים בואה אתי הביתה וסעדה ואתנה לך מתת. ויאמר איש האלקים אל המלך אם תתן לי את חצי ביתך לא אבא עמך ולא אוכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה. כי כן צוה אותי בדבר ה' לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים ולא תשוב בדרך אשר הלכת...

ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו. ויקרא אל איש האלקים אשר בא מיהודה לאמר, כה אמר ה', יען כי מרית פי ה' ולא שמרת את המצוה אשר צוך ה' אלקיך. ותשב ותאכל לחם ותשת מים במקום אשר דבר אליך אל תאכל לחם ואל תשת מים, לא תבוא נבלתך אל קבר אבותיך. ויהי אחרי אכלו לחם ואחרי שתותו ויחבש לו החמור ולנביא אשר השיבו. וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו, ותהי נבלתו מושלכת בדרך והחמור עומד אצלה והאריה עומד אצל הנבלה... ויהי אחרי קברו אותו ויאמר אל בניו לאמר, במותי וקברתם אותי בקבר אשר איש האלקים קבור בו, אצל עצמותיו הניחו את עצמותי... (מלכים א יג א והלאה)

...ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה, ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלקים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בית אל. ויאמר הניחו לו איש אל ינע עצמותיו, וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משמרון. (מלכים ב כג יז)

ושאר דברי שלמה הראשונים והאחרונים הלא הם כתובים על דברי נתן הנביא ועל נבואת אחיה השילוני, ובחזות יעדו החוזה על ירבעם בן נבט. (דברי הימים ב ט כט)

ודברי רחבעם הראשונים והאחרונים הלא הם כתובים בדברי שמעיה הנביא ועדו החוזה להתיחש, ומלחמות רחבעם וירבעם כל הימים. (שם יב טו)

ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובים במדרש הנביא עדו. (שם יג כב)

ספרי:

עידוא נקרא איש האלקים, שנאמר ואיש האלקים בא מיהודה בדבר ה'... (ברכה שמב)

תלמוד בבלי:

...ומשרה שכינה על נביאי הבעל, מחבירו של עדו הנביא, דכתיב ויהי הם יושבים אל השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו... (סנהדרין קד א)

תלמוד ירושלמי:

והמוותר על דברי נביא, כעידו החוזה... (סנהדרין נז א)

מדרש תנחומא:

רבי יודן פתח, כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט (משלי י'), כסף נבחר לשון צדיק זה עדו הנביא, לב רשעים כמעט זה ירבעם, הדא הוא דכתיב והנה איש אלקים בא מיהודה בדבר ה' אל בית אל וירבעם עומד על המזבח להקטיר ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח (מלכים א' י"ג), למה מזבח מזבח שני פעמים, אמר רבי אבא בר כהנא מזבח שבבית אל ומזבח שבדן, מה אמר, הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו, וזבח עליך את כהני הבמות המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך, ועצמות ירבעם לא אמר, אלא ועצמות אדם, מכאן שחלק כבוד למלכות... (תשא ו, וראה שם עוד וערך ירבעם)

ילקוט שמעוני:

...בא וראה מאלישע בן שפט, שלא היתה אשה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות, והיה מהלך מהר אל הר וממערה למערה, והלך לשונם וקבלתו שם אשה גדולה בכבוד גדול, אחותה של אבישג השונמית אמו של עדו הנביא... (מלכים ב פרק ד, רכח)

רש"י:

מה הציון - ראה קבר שצדו אחד קמשונים וחרולים ומצדו הא' הדסים ובשמים, ותמה עליו. (מלכים ב כג יז)

רד"ק:

כן ציוה - אותי המלאך בדבר ה', לפי שאסור להכנע (להכנס?) לעיר עכו"ם אם לא להתרות בהם או לדבר בשם ה' (עבודה זרה י"ב), ושיראו שנכנס רק להודיע נבואתו, ומנעהו לשוב בדרך כי דרך העיר לא יזכר ולא ישוב שם. (מלכים א יג ח)

כחש לו - שנביא שקר היה, ונענש שהיה לו לחקור עליו אם הוא נביא אמת, ועבר על דברי עצמו, לכך מיתתו בידי שמים. (שם שם יח)

לא אכל - שה' סגר פי האריה, והראה לנו בזה גמול הצדיק וענשו באחד בעולם הזה, וגמול החמור שרכב עליו הנביא, כי יש גמול ועונש לבעלי חיים בעולם הזה בענין האדם, כדכתיב במזמור תהלה לדוד. (שם שם כח)

בן עידו הנביא - על זכריה או על עדו, ואמרו כי הוא עדוא החוזה. (זכריה א א)

רלב"ג:

חל נא - פלא שה' שמע תפלת הנביא עם כל חטאי ירבעם, ואפשר עשה זאת כדי שישוב. (מלכים א יג ו)

נביא השקר לא נענש מיתה כדין, כי לרב חטאיהם הסתיר ה' פניו מהם, ונביא האמת היה צריך לשים אל לבו כי ה' לא יחזר בו מדבורו, ולהענישו שפך רוחו על נביא השקר. (שם שם יח)

ספר העקרים:

הבדל גדול יש בין הדבר המושג לנביא מפי השם ובין הדבר שנאמר לו על פי נביא, כי מה שהנביא שומע מפי השם אי אפשר שיתבטל בשום פנים, אלא כשיגיע לו דבור מהשם הפכי לראשון... ובעבור זה נענש עדו הנביא שאכלו האריה, על ששמע לנביא הזקן אשר בבית אל לחזור לבית אל ולאכול שם לחם, שהיה זה הפך מה שצוהו השם מפיו שלא על ידי נביא... (מאמר ג פרק יח)

מלבי"ם:

בדבר ה' - ובהשגחתו בא בדיוק ברגע בו עלה ירבעם על המזבח, ויקרא על המזבח - והצליח לעלות על המזבח ולקרא עליו מבלי שיראו לעכבו. (מלכים א יג א)

המזבח נקרע - ונבואה שיש עמה פעולה אי אפשר שתתבטל. כשמע המלך - אז נפקחו עיניו לראותו, ושלח ידו עליו. (שם שם ג וד)

לא תבא - שלדעתו לא היה עוד שליח מצוה, והיה יכול לחזר, ולכן ינזק בדרך, אחרי אכלו - עברה גוררת עברה, שגמר לאכל, וגם לקח מהזקן חמור מתן. (שם שם כב וכג)

לא אכל - שלא הרגו מרעבון, ולא שבר - וגם לא מכעס, והחמור לא ברח מפחד האריה, כדי שישא נבלת הנביא, ורמז שגם האריה הסכל לא אכל נגד מצות ה', וכל שכן היה לאיש האלקים לשים לב... (שם שם כח)

מכתב מאליהו:

הנביא הבא מיהודה להוכיח את ירבעם בן נבט, (רש"י: עדו הנביא) צווה בדבר ה' שלא לאכול ושלא לשתות במקום ההוא ושלא ישוב בדרך אשר הלך (מלכים א י"ג ט'). טעם הדבר כי תוכחה מועילה רק כאשר נראה בעליל שהיא לגמרי לשם שמים ושהמוכיח אינו מוכן לקבל כל טובת הנאה מן הרשע ואף לא מן המקום שהרשע שם... ולפי שלא יזכור דרך העיר ההיא ולא ישוב שם מנעהו מלשוב בדרך אשר בא בה (רד"ק). ויש לומר שגם זה כדי שיראה העם כי המקום שנאוי עליו ואין לו בו שום ענין זולת להוכיחם על הרשע הנעשה שם...

ולבסוף כתוב "אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה" (שם), וברד"ק "אף על פי שראה מופת המזבח שנקרע ומופת ידו שיבשה ושבה אליו בתפלת איש האלקים..." ויש להוסיף ש"אחר הדבר הזה" כולל גם מה שהנביא אכל ושתה שם, שגם זה היה מן הגורמים שירבעם לא שב, ללמד שהמוכיח הנהנה מאלה שהוכיחם, אף שירבה נסים, תוכחתו לא תועיל. (חלק ה עמוד שצד)