עדות

ויקרא לו לבן יגר שהדותא, ויעקב קרא לו גלעד. ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום, על כן קרא שמו גלעד. (בראשית לא מז)

לא תענה ברעך עד שקר. (שמות כ טז)

לא תשא שמע שוא, אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטת. (שם כג א)

כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח, ועד אחד לא יענה בנפש למות. (במדבר לה ל)

ולא תענה ברעך עד שוא. (דברים ה יח)

על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, לא יומת על פי עד אחד. יד העדים תהיה בו בראשנה להמיתו ויד כל העם באחרנה, ובערת הרע מקרבך. (שם יז ו)

לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא, על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר... (שם יט טו, וראה עוד עדים זוממים)

לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו. (שם כד טז)

זהר:

לא תענה ברעך עד שקר, כאן אין טעם הפוסק, משום שהוא אסור לגמרי. (יתרו תקסז)

על עדות שקר (מאין לנו שלוקים בצרעת), כי משום שהעידו ישראל שקר, ואמרו אלה אלהיך ישראל בקול חזק, שכתוב קול מלחמה במחנה, משום זה וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב (ולומדים מחנה מחנה לגזרה שוה). (בלק שצב)

לא יקום עד וגו', מצוה זו היא להעיד עדות בבית דין, שלא יפסיד חברו כסף בשביל (שאינו מעיד), אם הוא יודע עדות בשבילו. ואין עדות פחות משנים, זה שאמר על פי שנים עדים וגו' יקום דבר, לא יקום על פי עד אחד, ומשום זה העמידו בעלי המשנה מי מעיד על האדם קירות ביתו, ולא עוד אלא אנשי ביתו מעידים עליו. מהו קירות ביתו, אלו הם קירות לבו...

כי יקום וגו', מצוה זו היא לדרוש ולחקור העדים בשבע חקירות מקודם שדנים אותו בעונש מות, בשבע חקירות, הם שבע כנגד שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, (שהוא סוד חג"ת נהי"מ), בהם נאמר ויסרתי אתכם אף אני שבע וגו'. (שופטים יא ויח, ועיין שם עוד)

ג' הם הנמצאים בעדות להעיד, ואלו הם, באר של יצחק, הגורל, והאבן אשר שם יהושע, ושירה זו יותר מהכל, (שנאמר למען תהיה לי השירה הזאת לעד וגו'). אמר רבי יצחק אם כן ארבעה הם, אמר לו, ודאי, אבל בגורל לא כתוב בו עדות. (וילך כג)

מכילתא:

לא תענה ברעך וגו' למה נאמר, לפי שהוא אומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר לא תענה ברעך וגו'. (יתרו-בחדש פרשה ח)

אל תשת ידך עם רשע, אמר לו איש פלוני חייב לי מאתים דינרין ולי עד א', בא והצטרף עליו וטול אתה מנה ואני מנה, לכך נאמר אל תשת ידך וגו', אמר לו רבו אתה יודע בי שאלו נותנין כל ממון שבעולם אין אני מבדה, מנה לי אצל פלוני ויש לי עד אחד, בא והצטרף עמו כדי שאטול את שלי, לכך נאמר אל תשת ידך וגו', עד חמס הוא זה. כך היו נקיי הדעת שבירושלם עושין, לא היה אחד מהם הולך לבית המשתה עד שהוא יודע מי הולך עמו, ולא היה חותם בגט עד שהוא יודע מי חותם עמו. רבי נתן אומר אל תשת ידך, אל תשת חמס עד להוציא את החמסנין ואת הגזלנין שהן פסולין לעדות, שנאמר לא יקום עד חמס באיש. (משפטים פרשה כ)

ספרא:

רבי יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו, לא אמרתי אלא בעדות שאפשר לה להתקיים בראייה ושלא בידיעה, בידיעה ושלא בראייה, ואי זו זו תביעת ממון, רבי עקיבא אומר מאלה, יש מאלה חייב ויש מאלה פטור, בדבר שהוא של ממון חייב, ובדבר שאינו של ממון פטור. רבי שמעון אומר חייב כאן וחייב בפקדון, מה בפקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף כאן לא ידבר אלא בתביעת ממון... משביעני עליכם אם לא תבאו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן, הרי זו תביעת ממון, יכול יהו חייבין, תלמוד לומר נפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזירה שוה, מה נפש כי תחטא אמורה להלן תובע ממון ויש לו, אף נפש כי תחטא אמור כאן תובע ממון ויש לו... (ויקרא-נפש, פרק יא, וראה שם עוד)

כיצד, היו חמשה תובעין אותו ואומרים לו בא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה, שבועה שאיני יודע לכם עדות שיש לכם ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה, מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת תלמוד לומר לאחת וגו'... (שם פרק טו, וראה שם עוד)

ומניין שאם אתה יודע לו עדות אין אתה רשאי לשתוק עליה, תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך. (קדושים פרק ד)

ספרי:

אין לי אלא דיינים שפוסל בהם שונאים וקרובים, עדים מניין, הרי אתה דן הואיל ואמרה תורה הרוג על פי דיינים הרוג על פי עדים, מה דיינים פוסל בהם שונאים וקרובים, אף העדים יפסול בהם שונאים וקרובים, ועוד קל וחומר, ומה דיינים שאין הדברים נגמרים על פיהם פוסל בהם שונאים וקרובים, ועדים שהדברים נגמרים על פיהם אינו דין שיפסול בהם שונאים וקרובים, אין לי אלא רוצח, שאר חייבי מיתות מניין, תלמוד לומר על המשפטים האלה, אלא לי אלא לישראל, לגרים מניין, תלמוד לומר על המשפטים האלה, אין לי אלא דיני נפשות, דיני ממונות מניין, תלמוד לומר על המשפטים האלה... (מסעי קס)

והוגד לך ושמעת ושאלת היטב, ולהלן הוא אומר ודרשת וחקרת ושאלת היטב, היטב היטב לגזירה שוה, מלמד שבודקים אותו בשבע חקירות. אין לי אלא חקירות, בדיקות מניין, תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר, סופינו לרבות בדיקות... (שופטים קמט, וראה שם עוד)

על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, אין לי מת כסדר הזה בלבד, מניין לרבות שאר המומתים, תלמוד לומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, מניין שלא ילמד עד חובה, תלמוד לומר יומת על פי עד אחד, ומניין שלא ילמד תלמיד עליו חובה, תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד. (שם קנ)

יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה, מצוה בעדים להמיתו, ומניין שאם לא מת ביד עדים שימות ביד כל אדם, תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה. (שם קנא)

לא יקום עד אחד באיש, אין לי אלא לדיני נפשות, לדיני ממונות מנין, תלמוד לומר לכל עוון, לקרבנות מניין תלמוד לומר לכל חטאת, למכות מניין, תלמוד לומר בכל חטא אשר יחטא, להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מניין, תלמוד לומר לכל עוון ולכל חטאת, אין לי אלא עדות איש, לעדות אשה מניין תלמוד לומר לכל עוון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא, אם מסופינו לרבות אשה, מה תלמוד לומר איש, לעון אינו קם, קם הוא באשה להשיאה, דברי רבי יהושע, רבי יוסי אומר לעון אינו קם אבל קם הוא לשבועה... (שם קפח, וראה שם עוד)

לא יומתו אבות על בנים... שלא יומתו אבות בעדותם של בנים ולא בנים בעדותם של אבות, כשהוא אומר בנים לרבות את הקרובים, ואילו הם הקרובים, אחיו ואחי אביו, ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו, ובעל אמו וחמיו וגיסו. (תצא רפ)

היה רבי מאיר אומר, כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם, שנאמר ויאמר יהושע אל העם עדים אתם בכם, קילקלו בעצמם שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל, העיד בהם שבט יהודה ובנימין, שנאמר ועתה יושבי ירושלים ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי, מה לעשות עוד לכרמי, קילקלו שבט יהודה שנאמר בגדה יהודה, העיד בהם את הנביאים, שנאמר ויעד ה' בישראל וביהודה ביד נביאים כל חוזה, קילקלו בנביאים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים ומתעתעים בנביאיו, העיד בהם את השמים, שנאמר העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ...

דבר אחר האזינו השמים... משה העיד בישראל שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים, אמר להם אני בשר ודם למחר אני מת, אם ירצו לומר לא קבלנו את התורה מי בא ומכחישם, לפיכך העיד עליהם שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים. והמקום העיד בהם את השירה, שנאמר למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל, אמר שירה תעיד בהם למטן ואני למעלן. ומניין שהמקום קרוי עד ממהר, שנאמר וקרבתי עליכם למשפט והייתי עד ממהר... ואומר ואנכי היודע ועד, ואומר ויהי ה' אלקיכם בכם לעד. (האזינו שו, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. (ברכות יד ב)

רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים... ושמשיאין את האשה על פי עד אחד... (שם כז א)

...אמר לו יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, אלמלא אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת, ועכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי... (שם שם ב)

...אמר ליה חזי מאן גברא רבא דקמסהיד עליה... (שם ל ב)

מחוץ לפרוכת העדות יערוך... אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות, אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. (שבת כב ב)

דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת. (שם סה ב)

תנן התם אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה עדותן קיימת, שזה יודע בעבורו של חדש וזה אינו יודע בעבורו של חדש, אחד אומר בשלשה ואחד אומר בה' עדותן בטלה, אחד אומר בשלש ואחד אומר בחמש עדותן בטלה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר עדותן קיימת, אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע עדותן בטלה, שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב. אמר אביי כשתמצא לומר לדברי רבי מאיר אין אדם טועה ולא כלום, לדברי רבי יהודה אדם טועה חצי שעה... איכא דאמרי אמר אביי כשתמצא לומר לדברי רבי מאיר אדם טועה משהו, ולדברי רבי יהודה אדם טועה שעה ומשהו... אמר אביי עדות מסורה לזריזים, (אין אדם בא להעיד על הנפש אלא אם כן בקי בשעות, רש"י)... (פסחים יא ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעמי הארץ, אין מוסרין להם עדות ואין מקבלין ממנו עדות... (שם מט ב)

שלשה הקב"ה שונאן... והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו, והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי. כי הא דטוביה חטא ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא, נגדיה לזיגוד, אמר ליה טוביה חטא וזיגוד מינגד, אמר ליה אין, דכתיב לא יקום עד אחד באיש ואת לחודך אסהדת ביה, שם רע בעלמא מפקת ביה. (שם קיג ב)

ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע, וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר לכלב תשליכון אותו, וכתיב בתריה לא תשא שמע שוא... (שם קיח א)

...דמאן דמשתעי ריש לקיש בהדיה בשוק יהבו ליה עיסקא בלא סהדי... (יומא ט ב)

עדות ה' נאמנה, אמר רבי חייא בר אבא נאמנה היא להעיד בלומדיה. (שם עב ב)

והתנן שבועת העדות אינה נוהגת אלא בראויין להעיד, והוינן בה, למעוטי מאי, רב פפא אמר למעוטי מלך, רב אחא בר יעקב אמר למעוטי משחק בקוביא, והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו... שאני התם דאמר קרא אם לא יגיד, והאי לאו בר הגדה הוא כלל. (שם עד א)

...אלא מה אני מקיים בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרו לו וכתוב יושר דברי אמת, על פי שנים עדים וגו'. (ראש השנה כא ב)

בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם, משקלקלו הבייתוסים התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין... כי אתא עולא אמר קדשוה לירחא במערבא, אמר רב כהנא לא מיבעיא עולא דגברא רבה הוא דמהימן, אלא אפילו איניש דעלמא נמי מהימן, מאי טעמא, כל מילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי... (שם כב א וב)

אמר רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הן, היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה... (שם כה א)

...סלקא דעתך אמינא תיהוי חקירת עדים כתחילת דין ומקודש מקודש כגמר דין ולקדשי בליליא, מידי דהוה אדיני ממונות, דתנן דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה... ראוהו בית דין יעמדו שנים ויעידו בפניהם, ואמאי, לא תהא שמיעה גדולה מראייה... למימרא דעד נעשה דיין, לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא, דתניא, סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש, מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין, דברי רבי טרפון, רבי עקיבא אומר כולן נעשין עדים, ואין עד נעשה דיין... עד כאן לא קאמר רבי עקיבא התם אלא בדיני נפשות, דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה, וכיון דחזיוהו דקטל נפשא לא מצו חזו ליה זכותא, אבל הכא אפילו רבי עקיבא מודה. (שם כה ב)

...ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין... ועל מעידי עדות שקר... (סוכה כט א)

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא, שנאמר מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון, שכן באטב"ח של רבי חייא קורין לסהדה מנון. (שם נב ב)

...ושמא יאמר אדם מי מעיד בי, אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. דבי רבי שילא אמרי שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך, רבי חידקה אומר נשמתו של אדם היא מעידה עלי, שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, ויש אומרים אבריו של אדם מעידים בו, שנאמר אתם עדי נאם ה'. (תענית יא א)

אמר רב פפא כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ, כרבי יוסי. (חגיגה כב א)

...אבל מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים... (יבמות טז א)

...והאמר רב יוסף פלוני רבעני לאונסי, הוא ואחר מצטרפין להרגו, לרצוני רשע הוא, והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, וכי תימא שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן, והא אמר רבי מנשה גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה, גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה... (שם כה א, וראה שם עוד)

...אלמא עד אחד נאמן, ותנן נמי הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ואשה מפי אשה ואשה מפי עבד ומפי שפחה, אלמא עד אחד מהימן, ותנן נמי עד אחד אומר אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור, טעמא דאמר לא אכלתי, הא אישתיק מהימן, אלמא עד אחד מהימן מדאורייתא. מנא לן, דתניא או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים, יכול אף על פי שאינו מכחישו יהא פטור, תלמוד לומר או הודע אליו מכל מקום... אלא סברא היא, מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן, ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוא, דמהימן... (שם פז ב, וראה שם עוד)

...והאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים... דתניא רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד, ואיבעית אימא כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים כעד אחד דמיין... (שם פח ב, וראה שם עוד)

תניא אמר רבי אלעזר בר צדוק מימי לא העדתי אלא עדות אחד והעלו עבד לכהונה על פי, העלו סלקא דעתך... אלא אימא בקשו להעלות עבד לכהונה על פי... (שם צט ב)

איבעיא להו עד אחד במלחמה מהו, טעמא דעד אחד מהימן משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא לא משקר, הכי נמי לא משקר, או דלמא טעמא דעד אחד משום דהיא גופא דייקא ומינסבא, והכא כיון דזימנין דסניא ליה לא דייקא ומינסבא... (שם קטו א, וראה שם עוד)

אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו... (שם קכ א, וראה שם עוד)

אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו, רבי יהודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני, בין שהוא מתכוין ובין שאינו מתכוין, רבי יהודה בן בבא אומר בישראל אף על פי שהוא מתכוין, ובעובד כוכבים אם היה מתכוין אין עדותו עדות... (שם קכא ב, וראה שם עוד)

העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו, הרי אלו נאמנים, ואם יש עדים שהוא כתב ידם או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר אינן נאמנין... אמר ליה רבא כל כמיניה, כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, וכי תימא הני מילי על פה אבל בשטר לא, והא אמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין... דאמר ריש לקיש חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה בגדול... (כתובות יח ב, וראה שם עוד)

אמר רב נחמן עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנין, מודעא היו דברינו אין נאמנין, מר בר רב אשי אמר אמנה היו דברינו אין נאמנין, מודעא היו דברינו נאמנין, מאי טעמא, האי ניתן ליכתב והאי לא ניתן ליכתב. בעא מיניה רבא מרב נחמן תנאי היו דברינו מהו... אמר רב ששת זאת אומרת הכחשה תחלת הזמה היא, וכשם שאין מזימין את העדים אלא בפניהם, כך אין מכחישין את העדים אלא בפניהם... אמר רבי אבהו אין מזימין את העדים אלא בפניהן ומכחישים את העדים שלא בפניהן... (שם יט ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו לאחר כמה שנים, אמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו, רבי יוחנן אמר אף על פי שאין זוכרה מעצמו, אמר רבה שמע מינה מדרבי יוחנן הני בי תרי דידעי סהדותא ומנשי חד מנייהו, מדכר חד לחבריה. איבעיא להו עצמו מאי, רב חביבא אמר אפילו עצמו... והלכתא עצמו לא (בעל דין עצמו). ואי צורבא מרבנן הוא אפילו עצמו... אמר רב חסדא שמע מינה מרבי מאיר האי סהדותא עד שיתין שנין מידכר, טפי לא מידכר, ולא היא, התם הוא דלא רמיא עליה, אבל הכא כיון דרמי עליה, אפילו טובא נמי. (שם כ א)

...דתניא אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד, רבי יהושע בן קרחה אמר אפילו בזה אחר זה, ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד, רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום, וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו. (שם כו ב)

...אמר ליה זיל אייתי סהדי דאחוה את, אמר ליה אית לי סהדי ומסתפינו מיניה דגברא אלמא הוא, אמר ליה לדידיה זיל אייתינהו את דלאו אחוך הוא, אמר ליה דינא הכי, המוציא מחבירו עליו הראיה, אמר ליה הכי דאיננא לך ולכולהו אלמי חברך, השתא נמי אתו ומשקרי, תרתי לא עבדי. לימא כתנאי, זו עדות איש ואשה, תינוק ותינוקת, אביה ואמה, ואחיה ואחותה, אבל לא בנה ובתה, לא עבדה ושפחתה, ותניא אידך הכל נאמנין להעיד חוץ מהימנה ובעלה... אמר לך רב פפא כי תניא ההיא במסיחה לפי תומה... אמר רבי זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים ועד שיצאו, אמרו לו אין אדם מעיד על עצמו. (שם כז ב, וראה שם עוד)

ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן, נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא, וזה כתב ידו של רבי, וזה כתב ידו של אחי, זכור הייתי בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע, ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה, ושהיה חולק עמנו על הגורן, והמקום הזה בית הפרס, ועד כאן היינו באין בשבת, אבל אין אדם נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה, מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע, והוא שיש גדול עמו... (שם כח א, וראה שם עוד)

דתנו רבנן, כיצד קצצה, אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו, באין בני משפחה ומביאין חבית מליאה פירות ושוברין אותה באמצע רחבה, ואומרים אחינו בית ישראל שמעו, אחינו פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו... וזו היא קצצה שהתינוק נאמן להעיד עליה. (שם שם ב)

...לא אמר לעדים באו והעידוני והן מעידים אותו מאליהן, הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלעים... היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה. טעמא דלא אמר להו, הא אמר להו אף על גב דלא אגרינהו, לאפוקי מדרבי יהודה, דתניא רבי יהודה אומר אינו חייב עד שישכור עדים... (שם מו א, וראה שם עוד)

אתמר האומר לחבירו חייב אני לך מנה, רבי יוחנן אומר חייב וריש לקיש אמר פטור, היכי דמי, אי דאמר להו אתם עדיי מאי טעמא דריש לקיש דקפטר, אי דלא אמר להו אתם עדיי, מאי טעמא דרבי יוחנן דקמחייב... (שם קא ב)

דתני רבי חייא אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן קראוהו... (שם קט א)

מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו, אלו מעידים שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש, בית שמאי אומרים נחלקה העדות ואין כאן נזירות, ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים, שיהא נזיר שתים... (נזיר כ א, וראה שם עוד)

המקנא לאשתו, רבי אליעזר אומר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו, רבי יהושע אומר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים... מדאורייתא מנא לן דמהימן עד אחד, דתנו רבנן ועד אין בה, בשנים הכתוב מדבר, או אינו אלא אפילו באחד, תלמוד לומר לא יקום עד אחד באיש, ממשמע שנאמר לא יקום עד באיש, איני יודע שהוא אחד, מה תלמוד לומר אחד, זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים, עד שיפרוט לך הכתוב אחד, ואמר רחמנא תרי לית בה אלא חד... (סוטה ב א, וראה שם עוד)

תנן התם, שהיה בדין, ומה עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים ,עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים, תלמוד לומר ועד אין בה, כל שיש בה, וקל וחומר לעדות הראשונה מעתה, ומה עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם מתקיימת בעד אחד, עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד, תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר, ולהלן הוא אומר על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר, מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים אף כאן על פי שנים... תנו רבנן אי זו היא עדות הראשונה, זו עדות סתירה, עדות אחרונה זו עדות טומאה... (שם ג ב, וראה שם עוד)

...אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה, ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה, חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי אלו נאמנות, ולא לפוסלה מכתובתה אלא שלא תשתה... (שם לא א)

המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם... מאי טעמא... רבא אמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו... עד אחד נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא איתחזק איסורא, אבל הכא דאיתחזק איסורא דאשת איש הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים... בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא ליבעי (שנים), דאמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין, ורבנן הוא דאצרוך, והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן... (גיטין ב א, וראה שם עוד)

דתניא עדים שאין יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו, אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בגיטי נשים, אבל שחרורי עבדים ושאר כל השטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין, ואם לאו אין חותמין... (שם ט ב)

בפני נחתם כולו ובפני נחתם חציו פסול, אמר רב חסדא ואפילו שנים מעידים על חתימת יד שני פסול, מאי טעמא או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים... אלא אמר רבא אפילו הוא ואחד מעיד על חתימת יד שני פסול, מאי טעמא אתו לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא, וקא נפיק נכי ריבעא דממונא (שלשה רבעים) אפומא דחד סהדא... (שם טו א, וראה שם עוד)

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו, כתב עליון כתב או אינו כתב, אמר לו אינו כתב... (שם יט א)

...ההיא רבי אליעזר היא דאמר עדי מסירה כרתי, ובעינן כתיבה לשמה... אמר רב נחמן אומר היה רבי מאיר אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר... ורבי מאיר היא דאמר עדי חתימה כרתי... (שם כג א)

האשה שאמרה התקבל לי גטי צריכה שתי כיתי עדים, שנים שאומרים בפנינו אמרה, ושנים שאומרים בפנינו קבל וקרע, אפילו הן הראשונים והן האחרונים, או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן... (שם סג ב)

גופא, אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו, אמר רב הונא אמר רב כשר, ולא תעשה זאת בישראל, אמר ליה עולא לרב נחמן ואמרי לה רב נחמן לעולא, מאחר דכשר אמאי לא תעשה זאת בישראל, אמר ליה חיישינן שמא תשכור עדים. ומי חיישינן, והתניא עדים החתומין על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה, מעשה לא עבדי, דבורא קאמרי... (שם סז א, וראה שם עוד)

דתניא אם לא יגיד, פרט לאלם שאינו יכול להגיד, אמאי, הא יכול להגיד מתוך הכתב, אמר ליה אביי עדות קאמרת, שאני עדות, דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם. (שם עא א)

במאי פליגי, דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה, בית שמאי סברי לא אמרינן הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה, ובית הלל סברי אמרינן הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה... גט קרח הכל משלימין עליו, דברי בן ננס, רבי עקיבא אומר אין משלימין עליו אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר, ואיזהו גט קרח, כל שקשריו מרובין מעדיו... (שם פא ב, וראה שם עוד)

שני גיטין שכתבן זה בצד זה, ושנים עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה, ושני עדים יונים באים מתחת זה לתחת זה, את שהעדים הראשונים נקרין עמו כשר, עד אחד עברי ועד אחד יוני, ועד אחד עברי ועד אחד יוני באין מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין... (שם פז א, וראה שם עוד)

...הא איכא סהדי באידית דידעי דבההוא יומא הוה ביה שוה פרוטה, השתא מיהא לא ליתנהו קמן, לאו היינו דרבי חנינא, דאמר רבי חנינא עידיה בצד אסתן ותיאסר. (קידושין יב ב)

...אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות, ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים... (שם כב ב)

כל שאינו לא במקרא ולא במשנה, אמר רבי יוחנן ופסול לעדות, תנו רבנן, האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב, ויש אומרים פסול לעדות... (שם מ ב)

איתמר רב אמר שליח נעשה עד, דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד, מאי טעמא דבי רבי שילא, אילימא משום דלא אמר ליה הוי לי עד, אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא אמר להם אתם עדיי, הכי נמי דלא הוו קידושי, אלא רב אמר שליח נעשה עד אלומי קא מאלימנא למילתיה, דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד, כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו, הוה ליה כגופיה... והלכתא שליח נעשה עד... (שם מג א, וראה שם עוד)

אמר רבה בר רב הונא המקדש בעד אחד בי דינא רבה אמרי אין חוששין לקידושיו... (שם סה א, וראה שם עוד)

...אתו לקמיה דרב אשי, אמרו ליה על פי שני עדים אמר רחמנא, דאי בעי למיהדר לא מצי הדרי בהו, ואנן לא הדרי, או דלמא לא מקיימא מלתא אלא בסהדי, אמר להו לא איברו סהדי אלא לשקרי. אמר אביי אמר לו עד אחד אכלת חלב והלה שותק, נאמן, ותנא תונא אמר לו עד אחד אכלת חלב והלה אומר לא אכלתי פטור, הא אישתיק מהימן... (שם סה ב, וראה שם עוד)

איבעיא להו, אשתו זינתה בעד אחד ושותק מהו, אמר אביי נאמן, רבא אמר אינו נאמן, הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים. אמר אביי מנא אמינא לה, דההוא סמיא דהוה מסדר מתנייתא קמיה דמר שמואל... אמר ליה אי מהימן לך זיל אפקה, ואי לא לא תפיק, מאי לאו אי מהימן עלך דלאו גזלנא הוא, ורבא אי מהימן לך כבי תרי... (שם סו א)

אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, כשהקב"ה משרה שכינתו מעיד על כל השבטים ואין מעיד עליו, שנאמר שבטי י-ה עדות לישראל, אימתי הוי עדות לישראל, בזמן שהשבטים שבטי י-ה. (שם ע ב)

אמר רב חסדא שלשה נאמנים לאלתר, אלו הן אסופי חיה ופוטרת חברותיה... דתניא חיה נאמנת לומר זה יצא ראשון... תנו רבנן נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי זה נתין וזה ממזר, במה דברים אמורים שלא קרא עליה שם ערער... (שם עג ב, וראה שם עוד)

האומר בני זה ממזר אינו נאמן, ואפילו שניהם מודים על העובר שבמעיה ממזר הוא אינם נאמנים, רבי יהודה אומר נאמנים... כדתניא יכיר, יכירנו לאחרים, מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור, כך נאמן אדם לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה, וחכמים אומרים אינו נאמן... (שם עח ב)

תניא אמר רבי יהושע ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים... והשוכר עדי שקר להעיד, והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו... אמר מר והשוכר עדי שקר, הכי דמי, אילימא לנפשיה, ממונא בעי שלומי, ודיני אדם נמי ניחייב, אלא לחבריה, והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו, במאי עסקינן, אילימא בבי תרי, פשיטא, דאורייתא הוא, אם לא יגיד ונשא עונו, אלא בחד. (בבא קמא נה ב)

...שהיה רבי עקיבא אומר דבר ולא חצי דבר, אמר אביי אפילו תימא רבי עקיבא, מי לא מודה רבי עקיבא בשנים אומרים קידש, ושנים אומרים בעל, דאף על גב דעדי ביאה צריכי לעדי קדושין, כיון דעדי קדושין לא צריכי לעדי ביאה דבר קרינא ביה, הכי נמי, אף על גב דעדי טביחה צריכי לעדי גניבה, כיון דעדי גניבה לא צריכי לעדי טביחה, דבר קרינא ביה. ורבנן האי דבר ולא חצי דבר למעוטי מאי, למעוטי אחד אומר אחד (שער) בגבה, ואחד אומר אחד בכריסה, האי חצי דבר וחצי עדות הוא, אלא למעוטי שנים אומרים אחד בגבה, ושנים אומרים אחד בכריסה... (שם ע ב)

...עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה... (שם עג א, וראה שם עוד וערך עדים זוממים)

דרבנן סברי הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה, וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא הויא עדות, וסומכוס סבר עדות שאי אתה יכול להזימה הויא עדות, והא קיימא לן דעדות שאי אתה יכול להזימה לא הויא עדות, הני מילי היכא דלא ידעי באיזה יום באיזה שעה דליכא לעדות כלל, אבל הכא סיועי הוא דקא מסייעי ליה. (שם עה ב)

...אלא מעתה לרבנן יהא עבד כשר לעדות, דכתיב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו, אמר עולא עדות לא מצית אמרת, אתיא עדות בקל וחומר מאשה, ומה אשה שהיא ראויה לבא בקהל פסולה לעדות, עבד שאינו ראוי לבא בקהל, אינו דין שפסול לעדות... אלא גר הכי נמי דפסול לעדות, אמרי הכי השתא, גר נהי דאין לו חייס למעלה למטה יש לו חייס, לאפוקי עבד דאין לו חייס לא למעלה ולא למטה... (שם פח א, וראה שם עוד)

אמר רב אשי אמר רבי שבתאי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, תהי בה רבי יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, קיבלה מיניה רבי יוסי בר חנינא כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולים, או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים, ושלחו לו ולא בא. אמר רב יהודה אמר שמואל מקבלין עדים שלא בפני בעל דין... (שם קיב ב, וראה שם עוד)

מכריז רבא ואיתימא רב הונא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי ולא תבעו מיניה, ואזל ואסהיד ליה בדיני דכותי על ישראל חבריה משמתינן ליה, מאי טעמא, דאינהו מפקי ממונא אפומא דחד, ולא אמרן אלא חד, אבל בתרי לא, וחד נמי לא אמרן אלא בדיני דמגיסתא, אבל בי דוואר (שלטון) אינהו נמי חד אמומתא (שבועה) שדו ליה. אמר רב אשי כי הוינא בי רב הונא איבעיא לן אדם חשוב דסמכי עליה כבי תרי מפקי ממונא אפומיה ולא איבעי ליה לאסהודי, או דלמא כיון דאדם חשוב הוא לא מצי משתמיט להו ומצי לאסהודי, תיקו. (שם קיג ב)

אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה וקטן וכו', אשה וקטן בני עדות נינהו, אמר רב יהודה אמר שמואל הכא במאי עסקינן כגון שהיו בעלים מרדפין אחריהם, ואשה וקטן מסיחין לפי תומם, ואומר מכאן יצא נחיל זה. אמר רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד, אמר ליה רבינא לרב אשי ולא, והרי נחיל של דבורים מסיח לפי תומו הוא, שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא... (שם קיד ב, וראה שם עוד)

...ואמר רב יהודה סתם רועה פסול... תדע דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר לעדות, בפקדון פסול לעדות... (בבא מציעא ה ב)

...משרבו הרמאין התקינו שיהו אומרים לו צא והבא עדים דלאו רמאי את וטול. כי הא דאבוה דרב פפא אירכס ליה חמרא, ואשכחוה, אתא לקמיה דרבה בר רב הונא, אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול, אזל אייתי סהדי, אמר להו ידעתון ביה דרמאי הוא, אמרו ליה אין, אמר להו אנא רמאה אנא, אמרו ליה אנן לאו רמאי את קאמרינן, אמר רבה בר רב הונא מסתברא לא מייתי איניש חובתא לנפשיה. (שם כח ב)

ואלו עוברין בלא תעשה, המלוה והלוה והערב והעדים... עוברים משום לא תתן ומשום אל תקח מאתו ומשום לא תהיה לו כנושה ומשום ולא תשימון עליו נשך, ומשום ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלקיך אני ה'... אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול, וריש לקיש אמר גורם קללה לעצמו, שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק... (שם עה ב)

...דאמר שמואל ובמנאפים עד שיראו כדרך המנאפים, ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת. (שם צא א)

...דסהדי בשקרי לא מחזקינן... (בבא בתרא ז ב)

אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא, מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן... (שם לג ב)

שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב ילמדנו רבינו אריס מעיד או אינו מעיד, הוה יתיב רב יוסף קמיה, אמר ליה הכי אמר שמואל אריס מעיד, והתניא אינו מעיד, לא קשיא הא דאיכא פירא בארעא והא דליכא פירא בארעא. תנו רבנן, ערב מעיד ללוה, והוא דאית ליה ארעא אחריתי, מלוה מעיד ללוה, והוא דאית ליה ארעא אחריתי, לוקח ראשון מעיד ללוקח שני, והוא דאית ליה ארעא אחריתי, קבלן, אמרי לה מעיד ואמרי לה אינו מעיד, אמרי לה מעיד כערב דמי, ואמרי לה אינו מעיד, דניחא ליה דלהוו בידיה תרוייהו, דכי אתי בעל חוב מאי דבעי שקיל. (שם מו ב)

...היה יודע לו עדות בשטר עד שלא נעשה גזלן ונעשה גזלן, הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידין, השתא איהו לא מהימן אחריני מהימני, וזו היא שקשה בדיני ממונות... היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו, הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידין, הוא לא מהימן, אחריני מהימני, וכי תימא הכא נמי כגון שהוחזק כתב ידו בבית דין, והא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אף על פי שלא הוחזק כתב ידו בבית דין. ומאי קושיא, דלמא גזירת מלך היא, דאיהו לא מהימן ואחריני מהימני, ולאו משום דמשקר, דאי לא תימא הכי, משה ואהרן לחותנם משום דלא מהימני הוא, אלא גזירת מלך הוא שלא יעידו להם... (שם קנט א)

גט פשוט עדיו מתוכו, מקושר עדיו מאחוריו... גט פשוט עדיו בשנים ומקושר בשלשה... (שם קס א, וראה שם עוד)

...אלא פשוט שכתוב בו עד אחד, פשיטא, אמר אביי לא נצרכא דאפילו עד אחד בכתב ועד אחד בפה. אמימר אכשר בעד אחד בכתב ועד אחד על פה... (שם קסה א)

...דתניא עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון... בשלמא בי דינא אלימי לאפקועי ממונא, אלא עדים שעשו שליחותן חוזרין ועושין שליחותן, ולא והא אמר רב יהודה אמר רב עדים כותבין אפילו עשרה שטרות על שדה אחת... (שם קע ב)

...דאמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה, שנאמר משפט אחד יהיה לכם, ומה טעם אמרו דיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין... (סנהדרין ב ב)

...ויהיו עדים יודעים את מי הן מעידין ולפני מי הן מעידין, ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'... (שם ו ב)

...דתנן רבי עקיבא אומר לא בא שלישי אלא להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו... ומה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, ומניין שאפילו מאה, תלמוד לומר עדים. אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות, אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר. רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות, ואימתי, בזמן שהתרו בהן, אבל בזמן שלא התרו בהן, מה יעשו שני אחים ואחד שראו באחד שהרג את הנפש... דתנן רבי יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהו שני עדיו מתרין בו, שנאמר על פי שנים עדים... (שם ט א, וראה שם עוד)

כהן גדול דן ודנין אותו, מעיד ומעידין אותו... המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו... מעיד, והתניא והתעלמת, פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם, הא כיצד כהן והוא בבית הקברות, זקן ואינה לפי כבודו... אמר רב יוסף מעיד למלך... אלא אמר רבי זירא מעיד לבן מלך, בן מלך הדיוט הוא, אלא מעיד בפני המלך, והא אין מושיבין מלך בסנהדרין, משום יקרא דכהן גדול אתא ויתיב מקבלי ניהלי לסהדותיה, קאי הוא ואזיל, ומעיינינא ליה אנן בדיניה. (שם יח א וב)

...אמר ליה שמעון בן שטח, ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך, ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו'... (שם יט א)

ואלו הן הפסולין, המשחק בקוביא, והמלוה בריבית, ומפריחי יונים וסוחרי שביעית... אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין להן אומנות אלא הוא, אבל יש להן אומנות שלא הוא כשרין... (שם כד ב)

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר הלכה כרבי יהודה, ואמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר כולן צריכין הכרזה בבית דין, רועה פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר בעי הכרזה, וחד אמר לא בעי הכרזה, בשלמא למאן דאמר לא בעי הכרזה, היינו דאמר רב יהודה אמר רב סתם רועה פסול, אלא למאן דאמר בעי הכרזה, מאי סתם רועה פסול, דבסתמא מכרזינן עליה. ההיא מתנה דהוו חתימי עלה תרין גזלנין, סבר רב פפא בר שמואל לאכשורה דהא לא אכרזינן עלייהו, אמר ליה רבא נהי דבעינן הכרזה בגזלן דרבנן, בגזלן דאורייתא מי בעינן הכרזה. אמר רב נחמן אוכלי דבר אחר פסולין לעדות, הני מילי בפרהסיא, אבל בצינעה לא, ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאפשר ליה לאיתזוני בצינעה וקא מבזי נפשיה בפרהסיא... אמר רב נחמן החשוד על העריות כשר לעדות, אמר רב ששת עני מרי, ארבעין בכתפיה וכשר, אמר רבא ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול... (שם כו ב)

מומר אוכל נבלות לתיאבון דברי הכל פסול, להכעיס, אביי אמר פסול, רבא אמר כשר, אביי אמר פסול דהוה ליה רשע, ורחמנא אמר אל תשת רשע עד, ורבא אמר כשר, רשע דחמס בעינן... מיתיבי אל תשת רשע עד, אל תשת חמס עד, אלו גזלנין ומועלין בשבועות... מיתיבי אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד, אלו גזלנין ומלוי רביות... (שם כז א)

כיצד בודקין את העדים, היו מכניסין אותן לחדר ומאיימין עליהן, ומוציאין את כל האדם לחוץ, ומשיירין את הגדול שבהן, ואומרים לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה. אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו, איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום, עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז, ואחר כך מכניסין את השני ובודקין אותו, אם נמצאו דבריהן מכוונין נושאין ונותנין בדבר... היכי אמרינן להו (לאיים עליהם), אמר רב יהודה הכי אמרינן להו, נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר... אלא אמר רבא אמרינן להו מפץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר... אלא אמר רב אשי אמר לי נתן בר מר זוטרא אמרינן להו סהדי שקרי אאוגרייהו זילי, (השוכרים אותם מבזים אותם), דכתיב והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו, ויעידוהו לאמר ברכת אלהים ומלך... (שם כט א, וראה שם עוד)

...דתניא רבי נחמיה אומר, כך היה מנהגן של נקיי הדעת שבירושלים, מכניסין לבעלי דינין ושומעין דבריהן, ומכניסין את העדים ושומעין דבריהם, ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין בדבר, גמרו את הדבר מכניסין אותן. והתניא גמרו את הדבר מכניסין את העדים, ההיא דלא כרבי נתן. גופא לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד, רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה, במאי קמיפלגי, איבעית אימא קרא, ואיבעית אימא סברא, איבעית אימא סברא, אמנה דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי... ואידך, אמנה בעלמא תרוייהו קמסהדי, ואיבעית אימא קרא, דכתיב והוא עד או ראה או ידע, ותניא ממשמע שנאמר לא יקום עד, איני יודע שהוא אחד, מה תלמוד לומר אחד, זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים, עד שיפרט לך הכתוב אחד, ואפקיה רחמנא בלשון חד, למימר עד דחזו תרווייהו כחד, ואידך, והוא עד או ראה או ידע מכל מקום. ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהן כאחד, רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו. במאי קמיפלגי, איבעית אימא סברא איבעית אימא קרא, איבעית אימא סברא, מר סבר עד אחד כי אתי לשבועה אתי, לממונא לא אתי, ואידך, אטו כי אתו בהדי הדדי בחד פומא קא מסהדי, אלא מצרפינן להו, הכא נמי ליצרפינהו, ואיבעית אימא קרא, אם לא יגיד ונשא עונו. ודכולי עלמא כרבנן דפליגי עליה דרבי יהושע בן קרחה, והכא באקושי הגדה לראיה קא מיפלגי, מר סבר מקשינן הגדה לראיה, ומר סבר לא מקשינן. (שם ל א)

אמר רב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרה בדיני ממונות, אמר רבא מסתברא מילתיה דרב יהודה באחד אומר בארנקי שחורה ואחד אומר בארנקי לבנה, אבל אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן אין מצטרפין. וארנקי שחורה (דלאו בעיקר גוף העדות מתכחשי) בדיני נפשות לא, והאמר רב חסדא אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירין הרגו אין זה נכון, אחד אומר כליו שחורים ואחד אומר כליו לבנים הרי זה נכון, גברא אגברא קא רמית. נהרדעי אמרי אפילו אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן מצטרפים, כמאן כרבי יהושע בן קרחה... אחד אומר חבית של יין ואחד אומר חבית של שמן, הוה עובדא ואתי לקמיה דרבי אמי, חייביה רבי אמי לשלומי ליה חביתא דחמרא מיגו חביתא דמשחא... אחד אומר בדיוטא העליונה ואחד אומר בדיוטא התחתונה, אמר רבי חנינא מעשה בא לפני רבי וצירף עדותן. (שם ל ב, וראה שם עוד)

הכל (מלמדין זכות) ואפילו עדים, נימא מתניתין רבי יוסי ברבי יהודה היא ולא רבנן, דתניא, ועד אחד לא יענה בנפש בין לזכות בין לחובה, רבי יוסי ברבי יהודה אומר עונה לזכות ואין עונה לחובה, אמר רב פפא באחד מן התלמידים ודברי הכל, מאי טעמא דרבי יוסי בר יהודה, דאמר קרא עד אחד לא יענה בנפש למות, למות הוא דאינו עונה, אבל לזכות עונה. ורבנן, אמר ריש לקיש משום דמיחזי כנוגע בעדותו... (שם לג ב)

כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות, היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן, שמא תאמרו מאומד ומשמועה, עד מפי עד ומפי אדם נאמן, שמא אי אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה, הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות, דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו, דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם... ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת, והלא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגו', ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה, והלא כבר נאמר באבוד רשעים רנה. תנו רבנן, כיצד מאומד, אומר להן שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר, אם כך ראיתם לא ראיתם כלום... (שם לד א)

היו בודקין אותן בשבע חקירות, באיזה שבוע, באיזו שנה באיזו חודש בכמה בחדש, באיזה יום, באיזה שעה, באיזה מקום, רבי יוסי אומר באיזה יום באיזה שעה, באיזה מקום, מכירין אתם אותו, התרתם בו, העובד עבודה זרה את מי עבד ובמה עבד. כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח, מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. מה בין חקירות לבדיקות, חקירות אחד אומר איני יודע עדותן בטלה, בדיקות אחד אומר איני יודע, ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין, עדותן קיימת. אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטילה... אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות... משתקין אותו... מנא הני מילי, אמר רב יהודה דאמר קרא ודרשת וחקרת ושאלת היטב, ואומר והוגד לך ושמעת ודרשת היטב, ואומר ודרשו השופטים היטב... (שם מ א, וראה שם עוד)

בית הסקילה היה גובה שתי קומות, אחד מן העדים דוחפו על מתניו, נהפך על לבו הופכו על מתניו, ואם מת בה יצא, ואם לאו השני נוטל את האבן ונותנו על לבו... אמר רב פפא נקטעה יד העדים פטור, מאי טעמא, דבעינא יד העדים תהיה בו בראשונה וליכא, אלא מעתה עדים גידמין דמעיקרא הכי נמי דפסילי, שאני התם דאמר קרא יד העדים, שהיתה כבר... (שם מה א)

...והקרובים באים ושואלים בשלום הדיינין ובשלום העדים, כלומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם... (שם מו א)

...בכל יום דנין את העדים בכינוי (בברכת השם), יכה יוסי את יוסי, נגמר הדין לא הורגין בכינוי, אלא מוציאין כל אדם לחוץ, שואלין את הגדול שביניהן ואומר לו אמור מה ששמעת בפירוש, והוא אומר... והשני אומר אף אני כמוהו, והשלישי אומר אף אני כמוהו. (שם נו א)

...אם היה (המסית) ערום ואינו יכול לדבר בפניהם, מכמינין לו עדים אחורי הגדר, והוא אומר לו אמור מה שאמרת ביחוד, והלה אומר לו... העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו... (שם סז א)

...ומה שנים ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, מניין אפילו מאה, תלמוד לומר עדים, אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות, אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר, רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות... אמר רבא והוא שהעידו כולם בתוך כדי דיבור... (מכות ה ב, וראה שם עוד)

היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת, ואם לאו הרי אלו שתי עדיות, לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת, הוא והן נהרגין והשניה פטורה. רבי יוסי אומר לעולם אין נהרגין עד שיהו שני עדיו מתרין בו, שנאמר על פי שנים עדים, דבר אחר על פי שנים עדים, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן... אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב מנין לעדות מיוחדת (אחד רואה מחלון זה ואחד מחלון זה, ואינן רואין זה את זה) שהיא פסולה, שנאמר לא יומת על פי עד אחד... ולא עוד אלא אפילו בזה אחר זה בחלון אחד אין מצטרפין... אמר רב נחמן עדות מיוחדת כשירה בדיני ממנות, דכתיב לא יומת על פי עד אחד, בדיני נפשות הוא דאין כשירה, אבל בדיני ממונות כשירה... (שם ו ב)

שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקין ולא בקרובין בכשרין ולא בפסולין ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד... מנהני מילי, דתנו רבנן ועמדו שני האנשים, בעדים הכתוב מדבר, אתה אומר בעדים או אינו אלא בבעלי דינין, כשהוא אומר אשר להם הריב הרי בעלי דינין אמור, הא מה אני מקיים ועמדו שני האנשים, בעדים הכתוב מדבר... אמר עולא מחלוקת בבעלי דינין, אבל בעדים דברי הכל בעמידה, דכתיב ועמדו שני האנשים... (שבועות ל א, וראה שם עוד)

...דתניא משביע עד אחד פטור, ורבי אלעזר ברבי שמעון מחייב, לימא בהא קמיפלגי, דמר סבר עד אחד כי אתא לשבועה הוא דקא אתא, ומר סבר עד אחד כי אתא לממונא קא אתא, ותיסברא, האמר אביי הכל מודים בעד סוטה והכל מודים בעדי סוטה ומחלוקת בעדי סוטה, הכל מודים בעד אחד והכל מודים בעד שכנגדו חשוד על השבועה, אלא דכולי עלמא עד אחד כי אתי לשבועה קא אתי... הכל מודים בעד סוטה שחייב בעד טומאה, דרחמנא הימניה, דכתיב ועד אין בה, כל שיש בה, והכל מודים בעדי סוטה שפטור, בעדי קינוי דהוה גורם דגורם (שצריך עדיין עדי סתירה ושתיית מים המאררים), ומחלוקת בעדי סוטה בעדי סתירה, מר סבר דבר הגורם לממון כממון דמי וחייב, ומר סבר לאו כממון דמי ופטור... (שם לב א, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה אמר רב אסי המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים... (שם מא א, וראה שם עוד)

...אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא אימור דאמרי רבנן דאזלינן בתר רוב דעות, הני מילי לענין אומדנא, דכמה דנפישי בקיאי טפי, אבל לענין עדות מאה כתרי ותרי כמאה... (שם מב א)

איתמר שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו, אמר רב הונא זו באה בפני עצמה ומעידה, וזו באה בפני עצמה ומעידה, רב חסדא אמר בהדי סהדי שקרי למה לי. (שם מז ב)

...דאמר רבי יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות להם לעולם הבא, שנאמר יתנו עידיהם ויצדקו, אלו ישראל... (עבודה זרה ב א)

...אומרים לפניו (אומות העולם), רבונו של עולם, כלום יש אב שמעיד על בנו, דכתיב בני בכורי ישראל, אמר להם הקב"ה שמים וארץ יעידו בהם שקיימו את התורה כולה, אומרים לפניו רבונו של עולם שמים וארץ נוגעין בעדותן, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי... אמר להם הקב"ה מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה, יבא נמרוד ויעיד באברהם... (שם ג א)

עדות, אמר רב יהודה אמר רב עדות הוא לבית דוד, שכל הראוי למלכות הולמתו... (שם מד א)

שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים, והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר. (אבות א ט)

...הוא היוצר הוא הבורא, הוא המבין הוא הדיין הוא עד... (שם ד כב)

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית. במתניתא תנא, רבי אליעזר בן יעקב אומר שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה... ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית. (זבחים סב א)

...אלא מצוה אחת ציונו ה' אלקינו וציצית שמה.. עכשיו נדמו עלי כד' עדים... (מנחות מד א)

הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, להעיד עדותיו בטילין... מנהני מילי, אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגו', מה אני בחנם אף אתם בחנם... (בכורות כט א)

איבעיא להו עד מפי עד מהו לעדות בכור, רב אסי אסר ורב אשי שרי. אמר ליה רב אסי לרב אשי והא תנא דבי מנשה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות האשה, תני אלא לעדות שהאשה כשרה לה בלבד... (שם לו א)

...אלא מעתה והוא עד, עד שיהא כשר מתחלתו ועד סופו, וכי תימא הכי נמי, והא תניא היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו, פקח ונתחרש, פתוח ונסתמא, שפוי ונשתטה, הרי זה פסול, אבל היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ואחר כך מתה בתו, פקח ונתחרש וחזר ונתפקח... כשר, זה הכלל כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר, שאני התם דאמר קרא או ראה אם לא יגיד, בראייה והגדה תלא רחמנא מילתא, והא איכא. ואלא והוא למה לי, לכדתניא, ראה סיאה של בני אדם עומדים ועידיו ביניהן, ואמר משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני, יכול יהו חייבין, תלמוד לומר והוא עד, והרי לא ייחד עידיו, יכול אפילו אמר כל מי, תלמוד לומר והוא עד, והרי ייחד עידיו. (ערכין יז ב)

אמרו לו אכלת חלב מביא חטאת, עד אומר אכל ועד אומר לא אכל, אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל, מביא אשם תלוי. עד אומר אכל והוא אומר לא אכלתי, פטור, שנים אומרים אכל, והוא אומר לא אכלתי, פטור, שנים אומרים אכל והוא אומר לא אכלתי, רבי מאיר מחייב, אמר רבי מאיר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן הקל, אמרו לו, מה אם ירצה לומר מזיד הייתי פטור... (כריתות יא ב, וראה שם עוד)

כל הכשר לדון כשר להעיד, ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון. לאתויי מאי, אמר רבי יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו, ומני רבי מאיר היא, דתניא היה רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, וכי מה ענין ריבים אצל נגעים, מקיש ריבים לנגעים, מה נגעים ביום... ומה נגעים שלא בסומא, דכתיב לכל מראה עיני הכהן, אף ריבים שלא בסומא... (נדה מט ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...אמר רבי לוי אמר הקב"ה אם העדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאלו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ. (ברכות ט ב)

אמר רבי בא בר ממל בסררה עדים שאינן יודעים לחתום, רבי שמעון בן לקיש אומר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא, בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר ליה רבי יוחנן מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש, אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין, ולא כתב ידו של ראשון הוא, מרחיב לפניהן את הקרע, רבי מנא בעי ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים, אם בא וערער עררו בטל, (אבל כשירשמו במים יערער ויאמר שרשמו במי מילין ששרה בהם מי עפצים, והוה ליה כתב על גב כתב). (שבת ע א)

אלו הן הפסולין המשחק בקוביא... זה המשחק בפסיפסין... מאימתי מקבלין אותו, משישבור את פסיפסיו ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה. מלוה בריבית זה שהוא מלוה בריבית, מאימתי מקבלין אותם, משיקרע את שטרותיו ויבדק ויחזור חזרה גמורה... תני בשם רבי נחמיה חזירת ממון לא חזירת דברים, ויאמר הא לכם מאתים זוז וחלקום לעניים מה שנשתכרתי מפירות עבירה. הוסיפו עליהן הרועים והחמסנים והגזלנים וכל החשודין על הממון עדותן בטילה. אמר רבי אבהו ובלבד ברועים בהמה דקה... אמר רבי יוסה יודעין אנו שהוא פסול מעדות ממון, מה בא להעיד, כשם שהוא פסול מעדות ממון, כך הוא פסול מעדות נפשות, ועידי החדש כעידי נפשות אינון... עד זומם פסול בכל עדות שבתורה דברי רבי מאיר, אמר רבי יוסי אימתי בזמן שנמצא זומם בעדות נפשות, אבל אם נמצא זומם בעדות ממון, על הממון נחשד ומממון נפסל... (ראש השנה ט ב, וראה שם עוד)

...אמר רבי יוסה אפילו כמתניתין אתיא היא, אם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו, למה, שבראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם, ועד אחד נאמן, משלך נתנו לך, בדין היה שלא יהו צריכין עדים והן אמרו שיהו צריכין עדים, והן אמרו עד אחד נאמן. עד אחד מהו שיהא נאמן כשנים, היך עבידה, היו שנים, אחד הכל מכירין אותו ואחד אין אדם מכירו, חבירו מכירו, חבירו מהו שיצטרף עם אחד מן השוק להעיד עליו, רבי זעירה רב חונה בשם רב אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השני... תמן תנינן, אמר להן הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה, אם הגיע הרואה אומר ברקי... ועד אחד נאמן, שנייא היא הכא שאין את יכול לעמוד עליו, וחש לומר עד דהוא עליל ונפק הוא מנהרא, חכימא היא מילתא (ניכר הדבר גם למטה). אמר עד אחד נולד איש פלוני בשבת מלין אותו על פיו... רבי אימי מל על פי נשים... (שם י ב, וראה שם עוד)

רבי יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי יהודה בר פזי קידשוהו ואחר כך נמצאו העדים זוממים, הרי זה מקודש, קם רבי יוסה עם רבי יהודה בר פזי, אמר ליה אתה שמעתה מן אבוך הדא מילתא, אמר ליה כן אמר אבא בשם רבי יוחנן אין מדקדקין בעדות החדש... (שם יד ב, וראה שם עוד)

...אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים, הרי למדנו שאין האשה מעידה... (יומא לב א)

תמן תנינן, מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו, אלו מעידין אותו שנזר שתים ואלו מעידין אותו שנזר חמש, רב אמר בכלל נחלקו אבל בפרט כל עמא מודיי שיש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים. אמר רבי יוחנן במונה נחלקו אבל בכלל כל עמא מודיי נחלקת העדות אין כאן נזירות, והידינו כלל והידינו מונה, כלל ההן אמר תרתיי וההן אמר חמש, מונה ההן אמר חדא תרתיי, וההן אמר תלת ארבע וחמש. רב אמר הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות, רבי יוחנן אמר הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות. דברי הכל הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות... ואף רב מודה שבטלה העדות, מה פליגין, כשהיו שתי כיתי עדים, אילו אומרים מן הכיס מונה, ואילו אומרים מן הצרור מונה, הכחיש עדות בתוך עדות בטל העדות וכרב לא בטלה העדות, אילו אומרים בתוך חיקו מנה ואילו אומרים בתוך פונדתו מנה דברי הכל הכחיש העדות. הכחיש העדות לאחר עדות לא בטלה עדות, זה אמר במקל הרגו, וזה אמר בסיף הרגו, הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות, ואף רב מודה שבטלה עדות, מה פליגין כשהיו שתי כתי עדים אלו אומרים במקל הרגו ואילו אומרים בסייף הרגו, הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות וכרב לא בטלה העדות. אילו אומרים בדרום פנה (הרוצח או הנרצח לאחר שקטלו), דברי הכל הכחיש עדות לאחר עדות, לא בטלה העדות... (יבמות פ א, וראה שם עוד)

ואילו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן... תני ובלבד דברים שהן רגילין בהן, תני ובלבד שיצטרף עם אחרים... (כתובות יד ב)

עד א' מהו שישקה, מה אם פיו שאינו זוקקו לשבועת ממון הרי הוא משקה, עד א' שהוא זוקקו לשבועת ממון לא כל שכן, קרוב מהו שישקה, מי קרוב מבעלה, עד מפי עד מהו שישקה, מה בינו לבין הקרוב, קרוב אף על פי שאינו כשר עכשיו כשר הוא לאחר זמן, עד מפי עד אינו כשר לא עכשיו ולא לאחר זמן... (סוטה א א)

...דתני רבי טרפון אומר עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד אחד נאמן להפסיד מכתובתה, רבי עקיבה אומר כשם שעד אחד נאמן לטמאותה, כך עד אחד נאמן להפסידה מכתובתה, אמר לו רבי טרפון איכן מצינו עד אחד בממון כלום... חזר רבי עקיבה להיות שונה כרבי טרפון... (שם כו ב, וראה שם עוד)

...בשאינן מכחישין אותו, אבל אם מכחישין אותו לא, בדא היו שניהן מכחישין ייבא כהדא, עד שאומר ניטמא והוא אומר לא נטמאתי טהור, ב' אומרין ניטמאת והוא אומר לא ניטמאתי, שניהן נאמנין ממנו דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים הוא נאמן על ידי עצמו, רבי יהודה בשם רב כיני מתניתא, רבי מאיר מטמא רבי יהודה וחכמים מטהרים... (נזיר לח ב, וראה שם עוד)

...וייבא כהדא, כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת, והיו עדים כשרין לזה ופסולין לזה, רבי אילא בשם רבי אמי אתפלגון רבי יוחנן וריש לקיש, חד אמר מאחר שהן פסול לזה פסולין לזה, וחרנה אמר כשירין לזה ופסולין לזה... (גיטין א ב, וראה שם עוד)

על הממון נחשדו (הכותים) ועל הממון נפסלו, לא נחשדו על העריות, ועדי נפשות כעדי עריות... אתייא כמאן דאמר אין העדים חותמין אלא זה בפני זה... שטר שחותמו בארבעה עדים ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים, כשר, ותתקיים העדות בשאר, ויעשה כהרחק עדות ויהא פסול , לית יכיל דקאמר רבי יסא בשם רבי ירמיה עדים פסולין אינן נעשין כהרחק עדות, שלא באו אלא להכשירו של גט... (שם ו ב)

...רבי בא בשם רב יהודה פשוט עדיו לרוחבו, מקושר עדיו לארכו, אמר רבי אידי בין קשר לקשר העדים חותמין, ובלבד מלמעלן, וחש לומר שמא זייף, סבר רב נחמן למימר לעולם אין העדים חותמין בו מלמטן, עד שיקראו בו למעלן אני פלוני בן פלוני מקבל עלי כל מה שכתוב בו מלמעלן, וחש לומר שמא מחק וחזר וזייף... (שם מח ב)

...אחוי דר"י בר זבדי בשם רבי תינוק כל זמן שהוא מושלך בשוק או אביו או אמו מעידין עליו, נאסף מן השוק צריך שני עדים, אביו ואמו כשני עדים הן, רבנין דקיסרין בשם רב חסדא הדא דאת אמר בתינוק שאינו מרגיע אבל בתינוק שהוא מרגיע (יכול לזוז ממקומו) צריך שני עדים... (קידושין מג ב)

...כתיב לא יומתו אבות על בנים וגו', והלא כבר נאמר איש בחטאו יומתו, מה תלמוד לומר לא יומתו אבות על בנים, אלא שלא יומתו בנים בעדות אבות ואבות בעדות בנים, מיכן שלא יהו העדים קרוביו של נידונין. ומניין שלא יהו העדים קרובין זה לזה, הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן נהרגין, ומניין שלא יהו העדים קרובין של דיינין, הגע עצמך שאם הוזם אחד מהם אינו נהרג עד שיוזם חבירו, אם אומר את כן נמצא נהרג על פיו... (שבועות יט א)

...ותני כן נותנין לדיין שכר בטילו ולעד שכר עדותו. (סנהדרין ב ב)

זה פוסל עדיו של זה... ריש לקיש אמר כיני מתניתא עדו, הא עידיו לא, ורבי יוחנן אמר אפילו עדיו, דתני לעולם מוסיפין דיינים עד שייגמר הדין... מודה רבי יוחנן שאם אין שם אלא הן שאין יכולין לפוסלן, (דהשתא נוגע בעדות הוא), אמר זעירא והוא ואחד מן השוק מצטרפין לפסול עדות זה... (שם יד א)

שמעון בן שטח היו ידיו חמומות (מוסר עצמו לדון), אתא סיעת ליצנין אמרי הבו עיציה ניסהוד על בריה וניקטליניה, אסהידו עלוי ונגמר דינו ליהרג, מי נפק למיתקטלא אמרי ליה מרי שיקרין אנן, בעא אבוי מחזרתיה, אמר ליה אבא אם ביקשתה לבוא תשועה על ידך עשה אותי כאסקופא. מעשה בחסיד אחד שהיה מהלך בדרך וראה שני בני אדם נזקקין לכלבה, אמרין נן ידעין דו גברא חסידה אזיל ומסהיד עלן ומרן דוד קטיל לן, אלא ניקדמיה וניסהוד עלוי, אסהידו עליה ונגמר דינו ליהרג, הוא שדוד אמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי... (שם כח א, וראה שם עוד)

...אמרו לו תינוק היית, ואין עדות לתינוק, כד חמא דא מילתא לא היה פחות מבן עשר שנין... (שם לא ב)

מדרש רבה:

אמר רבי חייא רבה עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אבא יוסי התורתי אומר עלוב הוא השאור שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע, שנאמר (תהלים ק"ג) כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, רבנן אמרי עלובה הנטיעה שמי שנטעה מעיד עליה שהיא רעה, שנאמר (ירמיה י"א) וה' צב-אות הנוטע אותך דבר עליך רעה. (בראשית לד יב)

ויהי כאשר קרב אל המחנה וגו', שלא שברן עד שראה בעיניו, אי להם לבני אדם שהם מעידים מה שאינם רואים, אפשר שלא היה משה מאמין בהקב"ה שאמר לו כי שחת עמך, אלא הודיע משה דרך ארץ לישראל, אפילו שיהא אדם שומע דבר מן יחידי נאמן אסור לקבל עדותו לעשות דבר על פיו, אם אינו רואה. (שמות מו א)

...אל תהי עד חנם, אלו ישראל שנאמר ואתם עדי נאום ה' ואני א-ל, ברעך זה הקב"ה, שנאמר רעך ורע אביך אל תעזוב וגו'... ראובן הוה ידע לשמעון סהדי, אמר ליה אתי סהיד לי חדא סהדותא, אמר ליה אין, כשנכנס לדיין חזר, בו ואמרה לו רוח הקדש והפיתית בשפתיך, מאחר שפיתית בשפתיך והכנסת אותו לדין חזרת בך, למחר אתו סהדי לראובן גבי שמעון מה יעשה כאשר עשה לו... (ויקרא ו א)

אמר רבי שמואל בר נחמני בג' מקומות צווחה מדת הדין, בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל... מנין שנאמר (שמואל א' י"ב) הנני ענו בי נגד ה' וגו', ויאמר אליהם עד ה' בכם ועד משיחו, ויאמרו עד אין כתוב כאן אלא ויאמר עד, מי אמר עד, רוח הקדש אומרת אתם מעידים על הגלוי, ואני מעיד על הנסתרים... (קהלת י יט)

מדרש תנחומא:

...אמר עולא מחלוקת בבעלי דינין, אבל עדים לדברי הכל בעמידה, שנאמר ועמדו, מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב, אלא תלמיד חכם מעיד מיושב. ואמר רבה בר בר חנא צורבא מרבנן דידע סהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לגבי דייני דזוטר מיניה לא ליזיל... רב יימר הוה ידע סהדותא למר זוטרא, אתא לקמיה דאמימר, אותיביה, אמר ליה רב אשי לאמימר והא אמר עולא מחלוקת בבעלי דינין, אבל עדים דברי הכל בעמידה, אמר ליה האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד התורה עדיף. (משפטים ו)

האזינו השמים... לפי שהם קיימים לעולם וישראל קיימים לעולם, לכך הזמינם לעדות, שיקיימו ישראל התורה והמצוות, ואם חס ושלום יבטלום יד העדים תהיה בם בראשונה להמיתם, כתיב (דברים י"א) ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, לכך הזמינם לעדות כשיקיימו ישראל התורה והמצוות, ואם חס ושלום ימאנו יד העדים תהיה בם בראשונה, שנאמר (שם ל"א) ואעידה בם את השמים ואת הארץ... (האזינו א)

שוחר טוב:

עדות המת בי'... עדות חליצה בעשרה, שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים. (תהלים צב)

תנא דבי אליהו רבא:

דבר אחר כבד וגו' ולא תענה וגו', מה ענין זה אצל זה, אלא ללמדך אם יש לו לאדם ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו, כאלו הוא מעיד עדות שקר כל ימיו לפני המקום... (פרק כו)

...וכן אם אומר אדם לחבירו פלוני חבירי חייב לי מאתים זוז והרי יש לי עד אחד ותהא מצטרף עמו וטול אתה מנה, יאמר לו כך, מודיע אני לך, שאפילו אתה נותן לי כל כסף וזהב שבכל העולם כולו בשעה אחת, אין אני מבקש בשביל להעיד שקר, והיאך אתה אומר לי כך, וכן אנשי ירושלים היו עושין כן... ואינן חותמין על הגט עד שיודעין מי הוא שיחתום עמהם... (פרק ל, וראה שם עוד)

מסכת דרך ארץ זוטא:

...ואל תתיירא מבית דין שלמטה, שהרי עדיך אוהבי ממון הם, אלא היה מתירא מבית דין של מעלה, שהרי יש לך עדים שיהיו מעידין בך למעלה... (פרק ד)

מדרש אגדה:

ותכחש שרה לאמר, מכאן שהנשים כחשניות הן מפני הפחד, ולכך פסלן הקב"ה מלהעיד עדות. (בראשית יח יד)

מדרשים:

מנין שמקבלין עדים שלא בפני בעל דין כשהוא חולה או העדים חולים או מבקשין לילך למדי, תלמוד לומר ורגלים לפסח אני, אין קורין פסח אלא למי שראוי להיות לו רגל. (מדרש איוב)

תרגום יונתן:

לא יקום - לא יתקיים סהדו דחד בגבר לכל סרחן נפש ולכל חוב ממון ולכל חט דיחטי, ברם על מימרא דה' למתפרעא על טומריא על מיא סהיד חד יומי למכפור ית מה דמסהיד עלוי... (דברים יט טו)

רש"י:

ושמעה קול אלה - בדבר שהוא עד בו, שהשביעוהו שבועה שאם יודע לו בעדות שיעיד לו. (ויקרא ה א)

שנים או שלשה - אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט לך בשלשה, להקיש שלשה לשנים, מה שנים עדות אחת, אף שלשה עדות אחת, ואין נעשין זוממין עד שיזומו כולם. (דברים יז ו)

עד אחד - זה בנה אב כל עד שבתורה שנים, אלא אם כן פרט לך בו אחד, לכל עון - להיות חברו נענש על עדותו לא עונש גוף ולא עונש ממון, אבל קם הוא בשבועה... על פי שני עדים - ולא שיכתבו עדותם באגרת וישלחו לבית דין, ולא שיעמוד תורגמן בין העדים ובין הדיינים. (שם יט טו)

ועמדו שני האנשים - בעדים הכתוב מדבר, ולמד שאין עדות בנשים, ולמד שצריכין להעיד עדותן מעומד. (שם שם יז)

אבן עזרא:

לא תרצח - בידך או בלשונך להעיד עליו שקר להמיתו... (שמות כ יג)

לא תהיה אחרי רבים - אם ראית רבים יעידו על דבר שלא ידעתו, לא תאמר בלבבך אלה לא יכזבו... (שם כג ב)

העדות - הלוחות הם העדות, כאילו הם כמו שטר כתובה... (שם כה טז)

ונפש כי תחטא - ...והזהיר שחייב העד להגיד, כי אם לא יגיד יש עליו עונש מהשם שישא עונו, ואם שכח ולא הגיד ואחר כן נזכר לו. (ויקרא ה א)

או שלשה עדים - מקבלים עדות שנים על דעת הגאון, והנה לא פורש בתורה אם תקובל עדות השאר והאשה ועדות אויב המת, ויש אומרים אם היו שני עדים מכחישים שני עדים השלישי יכריע לזכות או לחובה, ויש אומרים שנים עדים מהחכמים ושלשה מהאחרים, וגם אנחנו צריכים בעל כרחנו לדברי הקבלה. (דברים יז ו)

רמב"ן:

והוא עד - אינם שלשה ענינים, כי אין עד בלא ראיה ובלא ידיעה, אבל יאמר אם שמע קול אלה שנשאו עליו להאלותו בדבר שהוא עד בין בראיה בין בידיעה, אם לא יגיד יש עליו עון. והנה לא יתחייב בקרבן הזה אלא אם כן יודע עדות שיזכה ממנו המשביע בדינו. וכן פירשו רבותינו, כי יש עדות שמועיל בראיה בלא ידיעה, ויש שמועיל בידיעה בלא ראיה, כיצד, מנה הלויתי לך בפני פלוני ופלוני, וטוען לא היו דברים מעולם, יבואו ויעידו, זו היא ראיה בלא ידיעה. ויש שמועיל בידיעה בלא ראיה, כיצד, מנה הודית לי בפני פלוני ופלוני יבואו ויעידו, זה היא ידיעה בלא ראיה, ועל דרך הפשט אין צריך לראיה בלא ידיעה, אבל או ראה שהוא ראה ההלואה או המקח לגמרי, או ידע ששמע אותם מודים במעשה ההוא בפני עדים ולא ראה המעשה. ולא אמר כאן ונעלם ממנו, כי הוא חייב במזיד או בשגגת השבועה עם זדון העדות, אבל אם היה שכוח בעדות בשעת שבועה אין עליו כלום. (ויקרא ה א)

...וביאר ולא תענה ברעך עד שוא, לאסור להעיד על חברו אפילו דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום, ובבית דין, כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנו מידו, כי שוא דבר בטל. (דברים ה יז)

ולא תכסה עליו - מהעיד עליו בבית דין, ובספרי לא תחמול, שלא ילמד עליו זכות, ולא תכסה, אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוק, והכל טעם אחד... (שם יג ט)

על פי שנים עדים או שלשה עדים - רש"י... ואם כן אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול לעדות כולה בטלה, והם כולם נהרגים ומשלמים ממון בהזמתן, שעיקר הכתוב להקיש שלשה לשנים בכל דבריהם, כדעת רבותינו. ועל דרך הפשט אמר הגאון רב סעדיה שנים עדים או שלשה מקבלים עדות השנים. ואין בכתוב קבלת עדות רק עדים, אבל כמדומה לי שטעה הגאון בדינו, כי עדות דיני נפשות לא מקובל רק בפני סנהדרין של כ"ג, אבל פשוטו של מקרא לאמר שיומת המת על פי שנים עדים כשאין שם יותר, או על פי שלשה אם ימצאון שם שלשה, יאמר הכתוב כאשר הוגד לך ושמעת תדרש הדבר היטב על פי כל העדים הנמצאים שם. והנה אם שמענו שעבר בפני שלשה נשלח בעבורם ויבואו לבית דין ויעידו כולם, והוא הדין למאה, כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת, ואם לא היו שם יותר או שהלכו להם ואינם נמצאים שם בשנים די. (שם יז ו)

והנה עד שקר העד - לא פירש הכתוב איך יודע שהוא עד שקר, כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על הדבר, אפילו יבואו מאה ויכחישו אותם לא יתברר ששקר ענו, ולא נוכל לומר שבא הרוג ברגליו, כי לא יאמר בזה ודרשו השופטים היטב. ועל כן באה הקבלה הנאמנת ופירשה כי ההזמה תהיה כשיאמרו והלא ביום פלוני עמנו הייתם. והטעם מפני שהעדות הזו היא על גופם של עדים, והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך, שהרי יכולים הללו לומר עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת. (שם יט יח)

משנה תורה:

אפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום השבת, ונאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן, וסומכין על עדותו בדבר זה, שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל, מפני ששיעור אלפים אמה מדבריהם. (שם כח יט)

...דין תורה שאין מדקדקדין בעדות החדש, שאפילו קדשו את החדש על פי עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי זו מקודש, לפיכך היו בראשונה מקבלין עדות החדש מכל אדם מישראל, שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שזה פסול... (קדוש החדש ב ב, וראה שם עוד)

אין השלוחין (להודיע על קדוש החודש) צריכין להיותן שנים, אלא אפילו אחד נאמן, ולא שליח בלבד אלא אפילו תגר משאר העם שבא כדרכו ואמר אני שמעתי מפי בית דין שקדשו את החדש ביום פלוני נאמן, ומתקנין את המועדות על פיו, שדבר זה דבר העשוי להגלות, ועד אחד כשר נאמן עליו. (שם ג יד)

אין סומכין על הנשים במנין השנים ולא על הקרובים, אלא על פי שנים אנשים כשרים להעיד. האב שאמר בני זה בן תשע שנים ויום אחד, בתי זו בת שלש שנים ויום אחד נאמן לקרבן, אבל לא למכות ולא לעונשים... (אישות ב כב)

כל העושה שליח לקבל הקידושין צריך לעשותו בפני עדים, אבל האיש שעשה שליח לקדש לו אשה אינו צריך לעשותו בעדים, שאין מקום לעדים בשליחות האיש, אלא להודיע אמתת הדבר, לפיכך אם הודו השליח והמשלח אינן צריכין עדים, כמו שליח הגט, וכמו שליח שהרשהו להפריש לו תרומה וכיוצא בהן בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו ואינו צריך עדים. 

השליח נעשה עד, לפיכך אם עשה שני שלוחין לקדש לו אשה, והלכו וקידשו אותה, הן הן שלוחיו והן הן עידי הקידושין, ואינן צריכין לקדשה לו בפני שנים אחרים. (שם ג טו)

המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו, ואף על פי ששניהן מודין, קל וחומר למקדש בלא עדים. המקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת, בפסולי עדות של דברי סופרים או בעדים שהן ספק פסולי תורה, אם רצה לכנוס חוזר ומקדש בכשרים, ואם לא רצה לכנוס צריכה גט ממנו מספק... (שם ד ו)

תקנת חכמים הוא שיהיו העדים חותמין על הגט, שמא יתן לה גט בפני שנים וימותו ונמצא הגט שבידה כחרס מחרסי אדמה, שהרי אין בו עדים... ואף על פי שהעדים בתוכו, נותנו לה בפני שנים, בין בפני אותן העדים החתומין עליו בין בפני שנים אחרים, שעיקר הגירושין בעדי מסירה... (גירושין א טו, וראה שם עוד)

כבר אמרנו, שעד מפי עד כשר לעדות אשה, במה דברים אמורים ששמע מפי בן דעת שמת פלוני, כגון עבד או שפחה, אבל אם שמע מפי שוטה או מפי קטן אינו מעיד ואין סומכין על דבריהם. שמע מן התינוקות אומרים עכשיו באנו מהספד פלוני, כך וכך ספדנין היו שם, ופלוני החכם ופלוני עלה אחר מטתו, כך וכך עשו במטתו, הרי זה מעיד מפיהן על פי הדברים האלו וכיוצא בהן ומשיאין את אשתו. ישראל שאמר הרגתי את פלוני הרי זו תנשא על פיו, שאין אדם משים עצמו רשע, והרי העיד שמת.

כבר אמרנו שעכו"ם שהסיח לפי תומו משיאין על פיו, כיצד, היה עכו"ם מסיח ואמר אוי לפלוני שמת, כמה היה נאה וכמה טובה עשה עמי... וכיוצא בדברים האלו שהן מראין שאין כונתו להעיד, הרי זה נאמן... (שם יג ח, וראה שם עוד)

...בא עד אחד כשר ונשים רבות או פסולין רבים כאחד, העד אומר נטמאת והנשים או הפסולין אומרים לא נטמאת, הרי זו שותה, שעד אחד ופסולין רבים כמחצה על מחצה הם. היו כולן פסולין הלך אחר הרוב... (סוטה א יח, וראה שם עוד)

אין העדים נזקקין לראות המנאפים שהערו זה בזה והכניס כמכחול בשפופרת, אלא משיראו אותן דבוקין זה עם זה כדרך כל הבועלין הרי אלו נהרגין בראיה זו, ואין אומרים שמא לא הערה, מפני שחזקת צורה זו שהערה. (אסורי ביאה א יט)

האב שאמר בתי זו מקודשת היא לזה, אף על פי שהוא נאמן ותנשא לו, אם זינתה אינה נסקלת על פיו, עד שיהיו שם עדים שנתארסה בפניהם, וכן האשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת על פיה עד שיהיו שם עדים או תוחזק. (שם שם כג)

התובע עדיו להעיד לו עדות שיתחייב הנתבע בעדותן לבדה ליתן לתובע זה ממון המטלטל, וכפרו בעדותן ונשבעו, בין שנשבעו בבית דין בין שנשבעו חוץ לבית דין, הרי אלו חייבין משום שבועת העדות, שהרי הפסידוהו ממון בכפירתם, וכן אם השביעם התובע וכפרו בו, אף על פי שלא נשבעו הן ולא ענו אמן אחר שבועתו, כיון שכפרו הרי אלו חייבין, והוא שישביעם בבית דין. אין העדים חייבין בשבועת העדות עד שיכפרו בעדותן בבית דין, בין שנשבעו או השביען בבית דין, בין שנשבעו או השביען חוץ לבית דין, והכפירה בבית דין בלבד... (שבועות ט א, וראה שם עוד)

הנה למדת שאין העדים חייבין בשבועת העדות אלא על פי עשרה דברים, ואלו הן, שיתבעם התובע, ושתהיה עדות ממון, ושיהיה ממון המטלטל, ושיתחייב הנתבע לשלם בעדותן לבד אם העידו, ושיכפרו אחר שתבען התובע, ושיכפרו בבית דין, ושתהיה שם שבועה בשם או בכינוי, ושתקדם ידיעת העדות לשבועה, ושייחד עדיו בעת השבועה או בעת התביעה, ושתהיה השבועה בלשון שהן מכירין אותה... (שם שם יג, וראה שם עוד)

חשוד שהעיד על של אחרים נאמן, חזקה אין אדם חוטא ולא לו, ואין צריך לומר עם הארץ, לפיכך עם הארץ שאמר זה טבל וזה תרומה זה ודאי וזה דמאי, אפילו בשלו נאמן... (מעשרות יב יז)

כל שטר שיש עליו אפילו עד אחד כותי פסול, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים, שהן כשרין בעד אחד ישראל ועד אחד כותי, והוא שיהיה כותי חבר, ובזמן הזה שהכותים כעכו"ם לכל דבריהם אנו למדין מהן לצדוקין, שהצדוקין בזמן הזה כמו כותי באותו הזמן קודם שגזרו עליהם שיהיו כעכו"ם לכל דבריהם... (עבדים ו ו)

עד אחד אומר ראיתי את ההורג, ועד אחד הכחישו ואמר לו לא ראית, היו עורפין, במה דברים אמורים כשבאו שניהם כאחת, אבל אם אמר אחד אני ראיתי את ההורג, הרי זה נאמן כשנים לענין זה, ואם בא אחר כך עד אחד והכחישו ואמר לו לא ראית, אין משגיחין על דברי האחרון, ואין עורפין... אשה אומרת ראיתי את ההורג ואשה אחרת מכחשת אותה ואומרת לא ראית, היו עורפין, בין שבאו שתיהן כאחת בין שבאו זו אחר זו, שנים אומרים ראינו ואחד אומר להן לא ראיתם אין עורפין, אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לו לא ראית היו עורפין. במה דברים אמורים כשהיו שלשתן כשרים או פסולים, אבל אם אמר עד אחד ראיתי ההורג ושתי נשים או שני פסולים אומרים לו לא ראית, אין עורפין. שתי נשים או שני פסולים אומרים ראינו ההורג, ועד אחד מכחישם ואומר לא ראיתם, עורפים, שאפילו מאה נשים או מאה פסולים ועד אחד מכחיש את כולן הרי אלו כאיש אחד ועד אחד. שלש נשים או שלשה פסולים אומרים ראינו ההורג וארבע נשים או ארבעה פסולים אומרים לא ראיתם, עורפים, זה הכלל, בפסולים הלך אחר רוב המניין בכל מקום. (רוצח ט יג והלאה)

...שחזקה הוא שאין העדים חותמין על השטר אלא אם כן מכירין אלו הנזכרים בו, וכן חזקה שאין חותמין על השטר אלא אם כן נודע להם בודאי שאלו שהעידו על עצמן גדולים ובני דעת, ואין העדים חותמין על השטר אלא אם כן יודעים לקרות ולחתום.

עדים שאין יודעין לחתום וקרעו להן נייר חלק וחתמו על הרשום מכין אותן מכת מרדות, והשטר פסול. (מלוה כד ה)

שטר שכתוב בכל לשון ובכל כתב אם היה עשוי כתיקון שטרי ישראל שאינן יכולין להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע, והיו עדיו ישראל ויודעין לקרותו הרי הוא כשר, וגובין בו מן המשועבדין, אבל כל השטרות שחותמיהן עכו"ם הרי אלו פסולין חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב, והוא שיתן המעות בפניהם, ויכתבו בשטר לפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר או מעות החוב, והוא שיהיו עשויין בערכאות שלהם, אבל במקום קבוץ פליליהם בלא קיום השופט שלהם לא יועילו כלום. וכן צריכין עדי ישראל שיעידו על אלו העכו"ם שהן עדי שטר, ועל זה השופט שלהן שקיים עדותן שאינן ידועין בקבלנות שוחד, ואם חסרו שטרי העכו"ם דבר מכל אלו הרי הן כחרס... (שם כז א, וראה שם עוד וערך שטר)

אמר לו בפני עדים מנה לי בידך, אמר לו הן, למחר תבעו בדין והביא עדים, ואמר משטה הייתי בך ואין לך בידי כלום, פטור, ונשבע היסת שאין בידו כלום, ואפילו אמר לא היו דברים מעולם, שהרי לא אמר להם אתם עדי, ודבר שאינו עדות אין אדם זוכרו, ולפיכך אם אמר לא היו דברים מעולם לא החוזק כפרן. ולא עוד אלא אפילו הטמין לו עדים אחורי הגדר, ואמר לו מנה לי בידך, אמר לו הן, רצונך שיעידו בך פלוני ופלוני, אמר לו לא, שמא תכפני בדין למחר ואין לי מה אתן לך, ולמחר תבעו בדין באלו העדים, בין שטען ואמר משטה הייתי בו, בין שאמר לא היו דברים מעולם, הרי זה נשבע היסת ונפטר, שאין כאן עדות עד שיאמר הלוה אתם עדי, או יאמר המלוה בפני הלוה וישתוק הלוה, אבל בעדות הזה לא החוזק כפרן... (טוען ונטען ו ו, וראה שם עוד)

המודה בפני שנים שיש לפלוני אצלו מנה, ואמר להן בדרך הודיה לא דרך שיחה, אף על פי שלא אמר אתם עדי ואף על פי שאין התובע עמו, הרי זה עדות, תבעו בדין אם אמר לא היו דברים מעולם אין שומעין לו ומשלם על פיהם, ואם היה עד אחד נשבע, הואיל ואמר דרך הודיה. טען כשבאו אלו העדים ואמר שלא להשביע את עצמי הודיתי, נאמן, ונשבע היסת, ואם כשהודה בפניהם היה התובע עמו אינו יכול לטעון ולומר כדי להראות שאיני עשיר הודיתי, אבל אם טען שנתן נאמן, ונשבע היסת. כל המודה בפני שנים אינו יכול לחזור ולומר משטה הייתי בו, ואין צריך לומר אם הודה בפני שלשה, אבל מחייבין אותו ליתן בהודית פיו, שכל האומר בדרך הודיה הרי זה כאומר אתם עדי... (שם ז א, וראה שם עוד)

המסית אין דיניו כשאר דיני נפשות, מכמנין לו את העדים, ואינו צריך התראה כשאר הנהרגין, ואם יצא מבית דין זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה מחזירין אותו, יצא חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות אין מחזירין אותו... (סנהדרין יא ה)

כיצד דנין דיני נפשות, כשיבואו עדים לבית דין ואומרים ראינו פלוני זה שעבר עבירה פלונית, אומרין להן מכירין אתם אותו, התריתם בו, אם אמרו אין אנו מכירין אותו או נסתפק לנו או שלא התרו בו הרי זה פטור... אמרו העדים היתה לו התראה ומכירין אנו אותו, מאיימין בית דין עליהן, וכיצד מאיימין על עסקי נפשות, אומרים להן שמא תאמרו מאומד ומשמועה, עד מפי עד, מפי אדם נאמן שמעתם, או שמא אין אתם יודעים שסופנו לבדוק אתכם בדרישה וחקירה, הוו יודעים שלא כדיני ממונות דיני נפשות, דיני ממונות אדם נותן ממונו ומתכפר לו, דיני נפשות דמו ודם זרעו תלויין בו עד סוף כל העולם... אם עמדו בדבריהן מכניסין את הגדול שבעדים ובודקים אותו בדרישה וחקירה, כמו שיתבאר בהלכות עדות... (שם יב א, וראה שם עוד)

גזירת הכתוב שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים, וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראה שעה היתה או דין מלכות היה, אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה, שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות, שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמן מעל הגגות, שמא כך זה יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג, וכללו של דבר גזירת מלך היא. (שם יח ו)

אין בית דין עונשין באומד הדעת, אלא על פי עדים בראיה ברורה, אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו והתרו בו והעלימו עיניהם או שנכנסו אחריו לחורבה ונכנסו אחריו ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג, הואיל ולא ראוהו בעת שהכהו אין בית דין הורגין בעדות זו, ועל זה וכיוצא בו נאמר ונקי וצדיק אל תהרוג. וכן אם העידו עליו שנים שעבד עבודה זרה, זה ראהו שעבד את החמה והתרה בו, וזה ראהו שעבד את הלבנה והתרה בו אין מצטרפין, שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג, הואיל ויש שם צד לנקותו ולהיותו צדיק אל תהרגהו. (שם כ א)

העד מצווה להעיד בבית דין בכל עדות שיודע, בין בעדות שיחייב בה את חבירו בין בעדות שיזכהו בו, והוא שיתבענו להעיד בדיני ממונות, שנאמר והוא עד או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עונו. 

היה העד חכם גדול והיה בבית דין פחות ממנו בחכמה, הואיל ואין כבודו שילך לפניהם, עשה של כבוד תורה עדיף, ויש לו להמנע. במה דברים אמורים בעדות ממון, אבל בעדות שמפריש בה מן האיסור, וכן בעדות נפשות או מכות הולך ומעיד, שנאמר אין חכמה ואין תבונה לנגד ה', כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב...

ומצות עשה לדרוש את העדים ולחקרן ולהרבות בשאלתן ומדקדקין עליהן ומסיעין אותן מענין לענין בעת השאלה, כדי שישתקו או יחזרו בהן אם יש בעדותן דופי, שנאמר ודרשת וחקרת ושאלת היטב, וצריכין הדיינים להזהר בעת חקירת העדים (שמא מתוכה ילמדו לשקר, ובשבע חקירות בודקין אותם) באי זו שבוע, באי זה שנה, באי זו חדש, בכמה בחדש, באי זה יום מימי השבת, ובכמה שעות ביום, ובאי זה מקום. אפילו אמר היום הרגו או אמש הרגו שואלין להן באי זה שבוע באי זו שנה באי זה חדש, בכמה בחדש, באי זה יום, באי זו שעה, ומכלל החקירות יתר על השבע השוות בכל, שאם העידו עליו שעבד עבודה זרה, שואלין להן את מה עבד ובאי זו עבודה עבד...

החקירות והדרישות הן הדברים שהן עיקר העדות, ובהן יתחייב או יפטר, והן כוונת המעשה שעשה וכיוון הזמן וכיוון המקום שבהן יזומו העדים או לא יזומו, שאין אנו יכולים להזים העדים עד שיכוונו הזמן והמקום.

ועוד מרבין לבדוק העדים בדברים שאינן עיקר בעדות, ואינה תלויה בהם, והם הנקראים בדיקות וכל המרבה בבדיקות הרי זה משובח. כיצד הן הבדיקות, הרי שהעידו עליו שהרג, ונחקרו בשבע חקירות שמנינו, שהן בכוונת הזמן וכוונת המקום, ונדרשו בכוונת המעשה וכוונו המעשה וכוונו הכלי שהרגו בו, בודקין אותן עוד ואומרים להן, מה היה לבוש הנהרג או ההורג, בגדים לבנים או שחורים... (עדות א א והלאה)

מה בין חקירות ודרישות לבדיקות, בחקירות ודרישות אם כיון האחד את עדותו והשני אומר איני יודע עדותן בטלה, אבל בבדיקות אפילו שניהן אומרין אין אנו יודעין עדותן קיימת, ובזמן שהן מכחישין זה את זה אפילו בבדיקות עדותן בטלה, כיצד...

היו העדים מרובים, שנים מהן כיוונו עדותן בחקירות ובדרישות והשלישי אומר איני יודע, תתקיים העדות בשנים ויהרג, אבל אם הכחיש את שניהן אפילו בבדיקות עדותן בטלה... (שם פרק ב א, וראה שם עוד)

אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה, שנאמר משפט אחד יהיה לכם, אבל אמרו חכמים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, אין עדי ממון צריכין דרישה וחקירה, כיצד, אמרו העדים בפנינו הלוה זה את זה מנה בשנה פלונית, אף על פי שלא כיוונו את החדש ולא את המקום שהלוה בו, ולא את המנה אם היה ממטבע פלוני או ממטבע פלוני, עדותן קיימת... אבל בדיני קנסות צריכין דרישה וחקירה, ואין צריך לומר במלקות ובגלות, וכן אם ראה הדיין שהדין מרומה וחשש לו, צריך דרישה וחקירה.

אף על פי שאין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה, אם הכחישו העדים זה את זה בדרישות או בחקירות עדותן בטלה, ואם הכחישו העדים זה את זה בבדיקות עדותן קיימת...

דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים, שנאמר על פי שנים עדים, מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים, כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, ואין דנין בעדות שבשטר בדיני קנסות, ואין צריך לומר במכות ובגלות אלא מפיהן ולא מכתב ידן.

כל עד שנחקרה עדותו בבית דין, בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות אין יכול לחזור בו, כיצד אמר מוטעה הייתי, שוגג הייתי, ונזכרתי שאין הדבר כן, לפחדו עשיתי, אין שומעין לו, אפילו נתן טעם לדבריו, וכן אינו יכול להוסיף בעדותו תנאי, כללו של דבר, כל דברים שיאמר העד אחר שנחקרה עדותו שיבא מכללן ביטול העדות או הוספת תנאי בה, אין שומעין לו.

עדים החתומים על השטר הרי זה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואין יכולין לחזור בהן, במה דברים אמורים כשאפשר לקיים השטר שלא מפיהן, כגון שהיו שם עדים שזה כתב ידן או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר, אבל אם אי אפשר לקיים את השטר אלא מפיהן, ואמרו כתב ידינו הוא זה, אבל אנוסים היינו, קטנים היינו... הרי אלו נאמנים ויבטל השטר. אמרו פסולי עדות היינו בעבירה או שוחד לקחנו על עדות זו, אין נאמנים, שאין אדם משים עצמו רשע, עד שיעידו עליו עדים שהוא רשע...

גם בדיני ממונות אין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין, אם היה בעל דין חולה או שהיו העדים מבקשים לילך למדינת הים ושלחו לבעל דין ולא בא, הרי אלו מקבלים עדים שלא בפניו, במה דברים אמורים בעדות על פה, אבל בשטר מקיימין בית דין את עדיו שלא בפני בעל דין, ואפילו היה עומד וצווח ואומר שטר מזוייף הוא, עדי שקר הן, פסולי עדות הן, אין משגיחין בו, אלא מקיימין את השטר, ואם יש לו ראיה לפסול יפסול.

כל מי שיש לו ראיה בעדים מטפל בעדים עד שיביאם לבית דין, ואם ידעו בית דין שבעל דינו אלם וטען התובע שהעדים מתפחדים מבעל דינו שיבואו ויעידו לו, הרי בית דין כופין את בעל דינו שיביא הוא העדים, וכן כל כיוצא בדברים אלו דנין בהן לאלם. (שם ג א והלאה, וראה שם עוד)

עדי נפשות צריכין שיהיו שניהם רואים את העושה עבירה כאחד, וצריכין להעיד כאחד ובבית דין אחד, אבל דיני ממונות אין צריכין לכך. כיצד, היה אחד רואהו מחלון זה כשעבר העבירה והעד האחר רואהו מחלון אחר, אם היו שני העדים רואין זה את זה מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין... היו שני העדים בבית אחד והוציא אחד מהן ראשו מן החלון וראהו זה שעושה מלאכה בשבת, ואחד מתרה בו, והכניס ראשו, וחזר העד השני והוציא ראשו מאותו החלון וראהו, אין מצטרפין עד שיראו שניהם כאחד. היו שני עדים רואין אותו מחלון זה ושני עדים רואין אותו מחלון אחר, ואחד מתרה בו באמצע, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, הרי זו עדות אחת, ואם לא היו רואין אלו את אלו ולא צירף אותן המתרה הרי אלו שתי עדיות, לפיכך אם נמצאת כת אחת מהן זוממין הוא והן נהרגין, שהרי הוא נהרג בעדות הכת השניה.

אבל בדיני ממונות אף על פי שלא ראו אלו את אלו עדותן מצטרפת, כיצד אמר האחד בפני הלוהו ביום פלוני או בפני הודה לו, ואמר העד השני וכן אני מעיד שהלוהו בפני או הודה ביום אחר, הרי אלו מצטרפין... וכן בעת שמעידין בבית דין, יבא אחד ושומעין דבריו היום, וכשיבוא העד השני לאחר זמן שומעין דבריו ומצטרפין זה לזה ומוציאין בהן הממון... העיד האחד בבית דין זה והעד השני בבית דין אחר, יבא בית דין אצל בית דין ויצטרפו עדותן...

אף על פי שמצטרפין העדות בדיני ממונות, צריך שיעיד כל אחד משניהם בכל דבר כמו שביארנו, אבל אם העיד עד אחד במקצת דבר והעיד השני במקצתו אין מקיימין הדבר מעדות שניהם, שנאמר על פי שנים עדים יקום דבר. כיצד, זה אומר פלוני אכל שדה זו שנה פלונית, וזה העיד שאכלה שנה שניה, וזה העיד שאכלה שנה שלישית, אין מצטרפין עדות שלשתן ואומרים הרי אכלה שלש שנים, שכל אחד ואחד העיד במקצת הדבר... (שם ה א והלאה, וראה שם עוד)

אין חותכין דין מן הדינין על פי עד אחד, לא דיני ממונות ולא דיני נפשות, שנאמר לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, ומפי השמועה למדנו שקם הוא לשבועה, כמו שביארנו בהלכות טוען.

בשני מקומות האמינה תורה עד אחד, בסוטה שלא תשתה מי מרים, ובעגלה ערופה שלא תערף, כמו שביארנו, וכן מדבריהן בעדות אשה שיעיד לה שמת בעלה. וכל מקום שעד אחד מועיל אשה ופסול כמו כן מעידים, חוץ מעד אחד של שבועה, שאין מחייבין שבועה אלא בעדות כשר הראוי להצטרף עם אחר ויתחייב זה הנשבע ממון על פיו.

על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים, לעשות שלשה כשנים, מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטל העדות, אף שלשה, והוא הדין למאה, נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטלה העדות, בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות. במה דברים אמורים, בזמן שנתכוונו כולן להעיד...

שטר שהיו עדיו מרובין ונמצא אחד מהן קרוב או פסול, או שהיו בהם שנים קרובים זה לזה, והרי אין העדים קיימין כדי לשאול אותן, אם יש שם עדות ברורה שכולם ישבו לחתום שהרי נתכוונו להעיד, הרי זה בטל, ואם לאו תתקיים העדות בשאר, ולמה מקיימין העדות בשאר, שהרי אפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום, ובא זה הקרוב או הפסול וחתם שלא מדעתם...

כל עד שהעיד בדיני נפשות אינו מורה בדין זה הנהרג ולא ילמד עליו לא זכות ולא חובה, ואם אמר יש לי ללמד עליו זכות משתקין אותו, שנאמר ועד אחד לא יענה בנפש למות, בין לזכות בין לחובה... אבל לא ימנה עם הדיינים ולא יעשה דיין, שאין עד נעשה דיין אפילו בדיני ממונות. במה דברים אמורים, בדבר שצריך עדים מן התורה, וצריך דיינים לדון באותו הדבר מן התורה, אבל בשל דבריהם עד נעשה דיין, כיצד, אחד שהביא הגט ואמר בפני נכתב ובפני נחתם, הוא ושנים נותנין אותו לה, ונמצא כאילו נטלוהו מבית דין, וכן כל כיוצא בזה. (שם ה א והלאה, וראה שם עוד)

אחד הזוכר את העדות ואחד שראה כתב ידו, או שהזכירוהו אחרים ונזכר, אפילו הזכירו העד השני שהעיד, אם נזכר הרי זה מעיד, אבל אם הזכיר אותו התובע עצמו, אף על פי שנזכר אינו מעיד, מפני שזה דומה בעיני בעל דין כאילו העיד שקר בדבר שלא ידע. לפיכך אם היה התובע תלמיד חכם והזכיר התובע הזה את העד ונזכר, הרי זה יעיד לו, שתלמיד חכם יודע שאילו לא זכר הדבר לא היה מעיד, וקל הוא שהקלו בדיני ממונות, שאף על פי ששכח הדבר מכמה שנים והכתב הוא שהזכירו, הרי זה מעיד... (שם ח ב, וראה שם עוד)

עשרה מיני פסלות הם, כל מי שנמצא בו אחד מהן הרי הוא פסול לעדות, ואלו הן, הנשים, והעבדים, והקטנים, והשוטים, והחרשים, והסומים, והרשעים, והבזויין, והקרובין, והנוגעין בעדותן, הרי אלו עשרה... (שם ט א, וראה שם עוד פרטיהם)

הרשעים פסולין לעדות מן התורה, שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, מפי השמועה למדו אל תשת רשע עד, ואפילו עד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינים מכירין רשעו, אסור לו להעיד עמו, אף על פי שהוא עדות אמת, מפני שמצטרף עמו, ונמצא זה הכשר השית ידו עם הרשע שנתקבלה עדותו, ואין צריך לומר עד כשר שהוא יודע בעדות לחבירו, וידע שהעד השני עמו עד שקר, שאסור לו להעיד, שנאמר אל תשת ידך עם רשע.

אי זהו רשע, כל שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות, זהו רשע ופוסל, שהרי התורה קראה למחוייב מלקות רשע, שנאמר והיה אם בן הכות הרשע, ואין צריך לומר מחוייב מיתת בית דין שהוא פסול, שנאמר אשר הוא רשע למות. עבר עבירה שחייבין עליה מלקות מן התורה הרי זה פסול מן התורה, ואם היה החיוב שבה מדבריהם הרי זה פסול מדבריהם... ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות, אף על פי שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות, הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולין, שנאמר כי יקום עד חמס באיש, כגון הגנבים והחמסנים, אף על פי שהחזיר פסול לעדות מעת שגנב או גזל, וכן עד זומם אף על פי שהוזם בעדות ממון ושלם הרי זה פסול מן התורה לכל עדות, ומאימתי הוא נפסל מעת שהעיד בבית דין, אף על פי שלא הוזם על אותה עדות אלא אחר כמה ימים, וכן המלוה ברבית, אחד המלוה ואחד הלוה שניהם פסולין לעדות... (שם י א והלאה, וראה שם עוד)

מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם, שכל מי שירד עד כך, חזקה שהוא עובר על רוב העבירות שיבואו לידו. לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין ממנו עדות אלא אם כן הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ, מקבלין עדות, אף על פי שהוא עם הארץ ואינו לא במקרא ולא במשנה...

וכן הבזויין פסולין לעדות מדבריהם, והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק בפני כל העם, וכגון אלו שהולכין ערומים בשוק בעת שהן עוסקין במלאכה מנוולת, וכיוצא באלו שאין מקפידין על הבושת, שכל אלו חשובין ככלב, ואין מקפידין על עדות שקר, מכלל אלו האוכלין צדקה של עכו"ם בפרהסיא, אף על פי שאפשר להם שיזונו בצנעה מבזים עצמן ואינן חוששין, כל אלו פסולין מדבריהם.

מה בין פסול עדות מן התורה לפסול מדבריהם, שהפסול מן התורה שהעיד עדותו בטלה, אף על פי שלא הכריזו עליו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והפסול מדבריהם צריך הכרזה, לפיכך כל עדות שהעיד קודם שהכריזו עליו מקבלין אותם, כדי שלא לאבד זכות העם, שהרי לא ידעו שהוא פסול ואין פסולו אלא מדבריהם.

עד אחד נאמן באיסורין אף על פי שהוא פסול לשאר עדויות, שהרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשירה ונאמן לומר כהלכה שחטתי, אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו, אבל נאמן הוא על אחרים. לפיכך החשוד על דבר יש לו לדון בו ולהעיד בו לאחרים, חזקה אין אדם חוטא כדי שיהנו אחרים...

מלכי ישראל לא מעידין ולא מעידין עליהן מפני שהן אלמים בעלי זרוע, ואינן נכנעין תחת עול הדיינים, אבל כהן גדול מעידין עליו, ומעיד למלך בבית דין הגדול כמו שביארנו.

המוסרין והאפיקורוסין והמומרין לא הצריכו חכמים למנותן בכלל פסולי עדות, שלא מנו אלא רשעי ישראל, אבל אלו המורדין הכופרין פחותין הן מן העכו"ם... (שם יא א, וראה שם עוד)

כל הנפסל בעבירה, אם העידו עליו שני עדים שעשה עבירה פלונית, אף על פי שלא התרו בו, שהרי אינו לוקה, הרי זה פסול לעדות. במה דברים אמורים כשעבר על דברים שפשט בישראל שהן עבירה, כגון שנשבע לשקר או לשוא... אבל אם ראוהו עדים עובר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג צריכין להזהירו ואחר כך יפסל, כיצד ראוהו קושר או מתיר בשבת, צריכין להודיעו שזה חילול שבת, מפני שרוב העם אינן יודעין זה...

שנים שהעידו על אחד שהוא פסול בעבירה מאלו העבירות, ובאו שנים והעידו שעשה תשובה וחזר בו או שלקה, הרי זה כשר, אבל אם באו שנים והכחישום ואמרו לא עשה עבירה זו ולא נפסל, הרי זה ספק פסול, לפיכך לא יעיד, ואין מוציאין ממון בעדותו...

כל מי שנתחייב מלקות, בין שעשה תשובה בין שלקה בבית דין חוזר לכשרותו, אבל שאר פסולי עדות שהן פסולין משום ממון שחמסו או שגזלו, אף על פי ששלמו צריכין תשובה, והרי הן פסולין עד שיודע שחזרו בהן מדרכן הרע... (שם יב א, וראה שם עוד)

הקרובים פסולים לעדות מן התורה, שנאמר לא יומתו אבות על בנים, מפי השמועה למדו, שבכלל לאו זה שלא יומתו אבות על פי בנים ולא בנים על פי אבות, והוא הדין לשאר קרובים, אין פסולין מדין תורה אלא קרובים ממשפחת אב בלבד, והם האב עם הבן ועם בן הבן, והאחין מן האב זה עם זה ובניהן זה עם זה, ואין צריך לומר הדודים עם בן אחיו, אבל שאר הקרובים מן האם או מדרך האישות כולן פסולין מדבריהם...

האחין זה עם זה בין מן האם בין מן האב הרי הן ראשון בראשון, ובניהם זה עם זה שני בשני, ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי. ולעולם שלישי בראשון כשר, ואין צריך לומר שלישי בשני, אבל שני בשני ואין צריך לומר שני בראשון שניהם פסולים...

כל אשה שאתה פסול לה, כך אתה פסול לבעלה, שהבעל כאשתו, וכל בעל שאתה פסול לו, כך אתה פסול לאשתו, שהאשה כבעלה. כל אשה שהן זו עם זו שני בשני בעליהן מעידין זה לזה, אבל אם היה ראשון בראשון, כגון שלקח זה אשה וזה בתה אין מעידין זה לזה, וכן בעלי אחיות פסולין זה לזה, והרי הן ראשון בראשון...

כל איש שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך, הרי אתה מעיד לשאר קרוביו, כגון בנו ואחיו, וכן כל אשה שאין אתה מעיד לה מפני שהיא אשת קרובך, הרי אתה מעיד לשאר קרוביה.

אבי כלה ואבי חתן מעידים זה לזה...

זה שפסלה תורה עדות הקרובים לא מפני שהן בחזקת אוהבין זה את זה, שהרי אינו מעיד לו לא לטובתו ולא לרעתו, אלא גזרת הכתוב הוא, לפיכך האוהב והשונא כשר לעדות, אף על פי שהוא פסול לדיינות, שלא גזרה תורה אלא על הקרובים. (שם יג א, וראה שם עוד פרטים)

מי שהיה יודע לחבירו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו, או שידע העדות והוא פקח ואחר כך נתחרש, פתוח ונסתמא, אף על פי שיכול לכוין מדת הקרקע שהוא מעיד בה ומסיים מצריה, שפוי ונשתטה, הרי זה פסול, אבל אם היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו... כשר, זה הכלל כל שתחלתו וסופו בכשרות אף על פי שנפסל בינתים כשר...

ויש דברים שסומכין בהן על עדות שמעיד כשהוא גדול, הואיל והם דברים של דבריהם, ואלו הן הדברים שאדם נאמן להעיד בגדלו על מה שראה בקטנו, נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבי או של רבי או של אחי, מפני שקיום שטרות מדבריהם... כל אלו הדברים שמעיד בהן הגדול במה שידע כשהיה קטן, אם היה עכו"ם או עבד כשראה דברים אלו והעיד אחר שנתגייר ונשתחרר אינו נאמן... (שם יד א, וראה שם עוד)

כל עדות שתבא לאדם הנאה ממנה אינו מעיד בה, שזה הוא כמעיד על עצמו, לפיכך בני העיר שבא מערער לערער עליהם במרחץ או ברחוב של עיר אין אחד מבעלי העיר מעיד בדבר זה ולא דן עד שיסלק עצמו בקנין גמור, ואחר כך יעיד או ידין.

בני העיר שנגנב ספר תורה שלהן הואיל ולשמיעה הוא עשוי, שאי אפשר לאדם לסלק עצמו ממנו, אין דנין בדייני אותה העיר, ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר, וכן כל כיוצא בזה... (שם טו א, וראה שם עוד ופרק טז)

...ודברים אלו אינן תלויין אלא בדעת הדיין ועוצם בינתו, שיבין עיקר המשפטים וידע דבר הגורם לדבר אחר ויעמיק לראות, אם ימצא שיש לזה העד צד הנאה בעדות זו אפילו בדרך רחוקה ונפלאה הרי זה לא יעיד בה... (שם טז ה, וראה שם עוד)

מי שהעידו לו אנשים רבים וגדולים בחכמה וביראה שהם אומרים שראו פלוני שעבר עבירה פלונית או שלוה מפלוני, אף על פי שהוא מאמין הדבר בלבו כאילו ראהו, לא יעיד עד שיראה הדבר בעיניו או יודה לו הלוה מפיו, ויאמר לו היה עלי עד שפלוני הלוה לי מנה, שנאמר והוא עד או ראה או ידע, ואין לך עדות שמתקיימת בראייה או בידיעה אלא עדות ממון, וכל המעיד מפי אחרים הרי זה עד שקר ועובר בלא תעשה, שנאמר לא תענה ברעך עד שקר. לפיכך מאיימין אף על עדי הממון... ומודיעין אותן כח עדות שקר ובושת המעיד בה בעולם הזה ובעולם הבא...

המטמין עדים לחבירו והודה לו בינו לבין עצמו, והעדים רואין ושומעין שהוא אומר לו ודאי יש לך אצלי כך וכך אבל מתיירא אני שמא תכופני בדין למחר, הרי זו אינה עדות עד שיודה בפני עדים...

תלמיד שאמר לו רבו יודע אתה שאם נותנין לי כל ממון העולם איני משקר, מנה יש לי אצל פלוני ויש לי עליו עד אחד, לך והצטרף עמו, אם נצטרף הרי זה עד שקר. אמר לו בוא ועמוד עם העד ולא תעיד, כדי שיראה הלוה ויפחד ויעלה על דעתו שאתם שני עדים ויודה מעצמו, הרי זה אסור לעמוד ולהראות שהוא עד אף על פי שאינו מעיד, ועל זה וכיוצא בו נאמר מדבר שקר תרחק. השוכר עדי שקר להעיד לחבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, וכן עד אחד שכבש עדותו ולא העיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. (שם יז א, וראה שם עוד)

שתי כתי עדים המכחישות זו את זו שבא עד אחד מכת זו ועד אחד מכת זו והעידו בעדות אחרת, אין כאן עדות, שהרי בודאי אחד מהן שקר, ואין ידוע מי הוא משניהן, באה כת זו בפני עצמה והעידה עדות, ובאה כת זו והעידה עדות אחרת בפני עצמה מקבלין כל אחת מהן בפני עצמה... (שם כב א, וראה שם עוד)

רשב"ם:

לא תשא שמע שוא - כמו שהעד מוזהר לא תענה ברעך עד שקר, כמו כן הדיינים מוזהרין שלא לקבל עדות ולשמע שקר, אלא ודרשת וחקרת ואפילו אם יש שני עדי שקר אל יצטרף עמהם להעיד כמותם, ואף על פי שיגמר על פיהם כי אין מכחישים. (שמות כג א)

חזקוני:

ותכחש שרה לאמר - מכאן שהנשים פסולות לעדות, לפי שמכחשות מפני היראה. (בראשית יח טו)

רבינו בחיי:

והוא עד - פירש הרמב"ן ז"ל שאינם שלשה ענינים, כי אין עד בלא ראיה ולא ידיעה, אבל יאמר אם שמע קול אלה שנשאו עליו להאלותו בדבר שהוא עד בין בידיעה בין בראיה, אם לא יגיד ישא עליו עון. והאמת כי בגוף הממון אי אפשר שיהיה עד בלא ראיה ובלא ידיעה, אבל אפשר להבין מלשון הכתוב שלשה ענינים כל אחד זה בלא זה עדות בפני עצמו, ראיה בלא ידיעה, וידיעה בלא ראיה, ועדות בלא ראיה ובלא ידיעה. ראיה בלא ידיעה כגון שנתן לו מנה בפניו אבל לא ידע אם הוא הלואה או פרעון או פקדון, שהיה שליח בשביל אחר שיקבל ממנו. ידיעה בלא ראיה, כגון הודה פלוני בפניו שהלוה מנה אבל לא ראה הממון, עדות בלא ראיה ובלא ידיעה זו חתימת העדים שזה מכיר חתימתן ועדותו של זה תועיל לבעל דין אף על פי שאין בו לא ראיה ולא ידיעה, וזהו והוא עד או ראה או ידע.

ודרשו רז"ל אם לא יגיד, במקום הראוי להגיד, כלומר בבית דין, שאם כבש לו עדותו בינו לבינו אינו נענש בזה... ויתכן עוד לפרש והוא עד כי באור הכתוב הוא, שאם הוא כובש עדותו ולא יגיד זה בבית דין לא יאמר ומי יודע בדבר אם כובש עדות זה, לכך נאמר והוא עד, שמו של הקב"ה עד... ויתכן עוד לומר כי תוספת הוא"ו במלת לוא ירמוז על ששת ימי בראשית, ובא להורות כי מי שכובש עדות לחברו, מעלה עליו הכתוב כאלו כבש להקב"ה עדות של חדוש העולם שנברא בששת ימים... (ויקרא ה א)

רבינו יונה:

ואמר שלמה ע"ה (משלי כ"ד כ"ח) "אל תהי עד חנם ברעך והפיתית בשפתיך, אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו", פרוש לא הוצרך להזהיר לאמר אל תהי עד שקר, אבל אמר אל תהי עד חנם, כי אם נוקש רעך בחטא, אל תעיד עליו ואל תגלה על חטאו חנם ללא תוכחת, כי האמנם אם גזל האדם או עשק את עמיתו חייב להעיד על זה כדי שישיב הגזלה אשר גזל על פי שנים עדים. ואם אין שם זולתי עד אחד שבועה תהיה בין שניהם. אבל אם ראה כי נכשל חברו בדבר ערוה או באחת מן העברות אין ראוי שיעיד על זה חנם, רצוני לומר ללא תוכחת, גם כי יש אתו עד שני להקים דבר... אמנם אם החוטא הוא מהן האוילים אשר משפטם לשנות באוולתם, טוב כי יגידו אל השופטים ליסרו להפרישו מן האיסור, אבל אם הוא עד אחד, לא טוב היום האדם לבדו מעיד עד חנם, כי עדותו חנם, לפי שאין סומכין עליו, שנאמר "לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת", לכן מוציא שם רע יחשב... (שערי תשובה שער ג ריט)

ואמרו רז"ל (פסחים קי"ג) כי המעיד יחידי על חברו בדבר עברה מלקים אותו מכת מרדות, אך יוכל לגלות הדבר בהצנע לרבו ולאיש סודו, אם ידע כי יאמינו דבריו כדברי שני עדים, ואם יש עד שני עמו ישמעו השופטים דבריהם ליסר החוטא בהצנע ולא ילבינו פניו ברבים, כמו שנאמר (ויקרא י"ט) "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".

ודע כי בדברים שבין אדם לחברו כמו גזל ועושק ונזק וצער ובושת ואונאת דברים יכול לספר הדברים לבני אדם, גם היחיד אשר יראה יגיד, כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא לאמתו, הנה אמרה התורה שיעיד עד אחד בבית דין על תביעת ממון לחייב את הנתבע שבועה, אמנם יש עליו להוכיח את האיש תחלה. (שם רכ)

ספר החינוך:

שלא להעיד עדות שקר, שנאמר לא תענה ברעך עד שקר, ונכפל במקום אחד בלאו אחר, עד שוא. שורש מצוה זו נגלה, כי השקר נמאס ונאלח לעין כל משכיל, גם כי בעדות אמת העולם עומד, שכל דברי ריבות בני אדם מתבטלים בעדות אנשים, ואם כן עדות שקר סבה לחורבן הישוב... והעובר על לאו זה והעיד עדות שקר בחברו, שם הכתוב גבול ענשו לעשות לו כאשר חשב לעשות לחברו, ויש בו מלקות כמו כן. (יתרו מצוה לז)

שלא נקבל עדות איש חוטא, ולא נעשה בשביל עדותו שום דבר, שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, ובא הפרוש (סנהדרין כ"ז) אל תשת רשע עד, כלומר בעל חמס, להוציא את החמסנין ואת הגזלנין שהם פסולין לעדות, שנאמר כי יקום עד חמס באיש. שורש מצוה זו נגלה, שכל מי שעל עצמו לא חס ולא יחוס על מעשיו הרעים לא יחוס על אחרים, ועל כן אין ראוי להאמינו בדבר... (משפטים מצוה עה)

להגיד העדות בפני הדיינים בכל מה שנדעהו, בין שנתחייב בעדות מיתה או ממון המעיד עליו, או שיהיה הצלתו בממונו או בנפשו, שנאמר "והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו", בכל ענין חובה עלינו להגיד העדות לפני הבית דין. ואולם חילוק יש בין דיני ממונות לדיני נפשות ושאר איסורין שבתורה, שבדיני ממונות אין אדם חייב להעיד עליהם מעצמו אלא אם כן יתבענו בעל הדבר או בית דין, ובדיני נפשות ובעדות שאר איסורין שבתורה כגון שראה אחד שעבר על איסור, וכן בעדות נפשות כגון שראה מי שהרג חברו או בעדות מכות, שהכה האחד את חברו, בכל זה חייב העדות לבא מעצמו ולהגיד העדות לפני הבית דין, כדי לבער הרע ולהפריש בני אדם מאסור... (ויקרא מצוה קכב)

...ועוד כללו רבותינו ז"ל באזהרה זו, שלא לכבש עדות כדי שלא יאבד חברו ממון, וכן הוא אומר בספרא מניין שאם יודע לו עדות שאינו רשאי לשתק עליה, שנאמר לא תעמד על דם רעך... (קדושים מצוה רלז)

שלא ידבר העד בדין אשר יעיד עליו בדיני נפשות, זולתי הגדת עדותו לבד, ואף על פי שהוא משכיל וחכם, שהעד אינו נעשה דיין בדיני נפשות, שנאמר ועד אחד לא יענה בנפש למות... ובארו שטעם זה הוא משום דמחזי כנוגע בעדותו, ובדיני נפשות בלבד הוא ענין זה, שאינו יכול לענות בו בין לזכות בין לחובה כמו שאמרנו... (מסעי מצוה תיא)

לחקר עדות חקירה גדולה ולדרש אותה היטב בכל כחנו, כדי לדעת שורש הדבר ואמיתתו על הכוון הגמור, ומיסוד ענין זה אמרו ז"ל (אבות א' א') הוו מתונים בדין, והכל למען נתישב על הדבר ונדע בו כל האמת ולא נהיה נמהרין בדין, פן נמית הזכאי או נפסיד ממונו בהעלמת האמת... (ראה מצוה תסג)

שנמנענו שלא נעמיד גבולי העונש בגוף הנענש וכן שלא נוציא ממון על פי עדות עד אחד, ואפילו הוא בתכלית הכשרות והחכמה, או אפילו נביא, ועל זה נאמר לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת. 

משרשי המצוה, לפי שיצר לב האדם רע, ולפעמים יעלה בלבו טינא על חברו, ואפלו יהיה האדם בתכלית הכושר לא ינצל מחטא לפעמים, ואף כי יעמד אדם ימים רבים בדרכי היושר, אינו מן הנמנע להתהפך במחשבתו ולהרשיע... על כן הוא ראוי וכשר הדבר שלא לסמך על לב אדם לענש חברו על פיו, ואפלו יהיה הנענש רשע גמור והדיוט שבהדיוטות, והמעיד חכם גדול שבישראל, אבל בהיות המעידים שנים אנשים כשרים, חזקה בכל זרע ישראל שלא יסכימו שנים להעיד בשקר, וגדולה חזקה בכל הדברים... (שופטים מצוה תקכג)

שנמנענו מלקבל עדות הקרובים קצתן על קצתן, ועל זה נאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות... והוא הדין בדיני ממונות, שאין מאמינין הקרובים קצתן על קצתן...

משרשי המצוה, לפי שעקר כל עניני בני אדם תלויין בעדות אנשים, וכענין שכתבתי בתחלת ספרי, ועל כן רצה המקום להרחיק ממנו לבלתי עשות דין בין בני אדם רק בעדות חזק אמיתי נקי מכל חשד, ולחזוק ענין זה הרחיק כל עדות הקרובים אף בחיוב, פן תתפשט הרגל עדותן זה על זה לקבלו אף לזכות. והענין הזה הוא מדרכי התורה השלמה שתרחיק לעולם המכשולות והדברים הקרובים להמצא בהם ההזק אצל בני אדם. ועוד נמצא לנו תועלת אחרת בדבר, כי מהיות הקרובים שוכנים תמיד זה אצל זה, ישיבתם וקימתם יחד, אי אפשר להן להנצל שלא יתקוטטו זה עם זה לפעמים, ואילו יאמינו בעדותן זה על זה, אולי בכעסם תמיד אלו עם אלו תעלה חמתם לפי שעה ויבואו לפני הדיין ויחייבו את ראשם למלך, וכשך החמה כמעט שיחנוק עצמו הקרוב מדאגתו על קרובו ועל מעשהו, וכל דרכי ה' ישרים.

מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל שאין פסול קורבה מדין תורה אלא קרובים ממשפחת אב בלבד, והם האב עם הבן ועם בן הבן, והאחים מן האב זה עם זה ובניהם זה עם זה, ואין צריך לומר הדוד עם בן אחיו, אבל שאר הקרובים מן האם וכן הקרובים מצד אישות, כולם פסולין מדרבנן, וזאת הסברא היא במשנה האחרונה השנויה בפרק זה בורר, שהיא כולה הלכה קיימת לדעת קצת המפרשים. אבל מהם גדולים וחכמים ונבונים שפסקו אף בכל קרובי אחוה מן האם וכן גיסו וחורגו (בן אשתו) וכל שאינו ראוי לירשו דפסולין מדאוריתא כמו הקרוב מצד אב, דמרבוי דקרא אבות אבות תרי זמני למדו אותן בגמרא... והאחים זה עם זה יקראו חכמים ראשון בראשון, וכן האב עם בנו נקרא כמו כן ראשון בראשון, ובני אחים זה עם זה נקראין שני בשני... (כי תצא מצוה תקפט, וראה שם עוד)

הרקאנטי:

וטעם על פי שנים עדים אמרו קצת חכמי הקבלה כי הם כנגד הנצח וצדיק, וידעת שהצדיק נקרא עדות מארון העדות, ותבין עונש המעיד עדות שקר, כי הוא פוגם במדות הנזכרות, גם תבין טעם פסלות הנשים לעדות. (שופטים)

דרשות הר"ן:

...אף על פי כן אומר אני שלפיכך נכתבו אלו הלשונות באלו המקומות בלבד, (עיר הנדחת עבודת אלילים, עדים זוממים), להעיר אותנו שכל דבר שמציאותו רחוק אין ראוי שיאמינו השופטים ושיענשו הנחשד עליו אלא אחר הדרישה הגדול, וכפי רוחק מציאות הענין כן ראוי שתהיה הדרישה יותר גדולה... (דרוש יא)

ספורנו:

אל תשת ידך עם רשע - לחתום עמו על שטר, כאמרם על אנשי ירושלים שלא היו חותמים על השטר אלא אם כן יודעים מי חותם עמהם. להיות עד חמס - שתהיה מעיד יחידי, שאין הרשע ראוי להעיד, ויוציא הדיין כל הממון מהנתבע על פיך בלבד שלא כדין. (שמות כג א)

והנה עד שקר - שהיתה עדותו שקר ובכוונה ממנו לענות שקר על אחיו לא כמוטעה או שוגג כענין בטעות שעות יום המעונן או בעבורו של חודש. (דברים יט יח)

מדרש שמואל:

אפשר שהזהיר שלא יתנהג הדיין בחקירותיו אל העדים בכבדות ולאט לאט, שאם הוא שואל אותם בשובה ונחת שואל מעט ושוהה מעט וחוזר ושואל מעט ושוהה מעט, בין כך ובין כך יהיה זמן ופנאי אל העדים לשית עצות בנפשם לחשוב מחשבות להשיב תשובה שקרית ולחזק את דברי עדותם, ולכן הזהיר התנא לדיין שני דברים, א' הוי מרבה לחקור את העדים, שהיינו רבוי בכמות רבוי החקירות, ועוד שנית הוי זהיר בדבריך, דהיינו שתשאל אותם בזהירות גדול ובמהירות זו אחר זו, כדי שלא יהי להם פנאי לחשוב תשובה שקרית על דבריך... (אבות א ט)

מהר"ל:

והנה יתבאר לך עוד, וזה כי העדות שיש לדון עליו צריך שיהיה העדות נמצא בפעל הגמור מן המעיד, ודבר זה דברי חכמה עמוקה מאד מפני כי הדין והמשפט אשר יבא על העדות הוא דבר מחויב ומוכרח כמו שהוא על דין שהוא מחויב ומוכרח, ולדבר זה צריך שיהיה העדות בפועל, שהמחויב ומוכרח אין שייך אליו הכח, שהכח אין לו מציאות גמור, והמחויב לפי חיוב שלו יש לו מציאות גמור, הרי הוא מחויב ומוכרח, ולכך כל דין פסול בלילה וכל קבלת עדות פסולה בלילה, והסומא פסול לעדות, כל זה ענין אחד, שכל אלו אין מציאותם בפועל, כי היום הוא נמצא בפועל, והדין וכל אשר שייך לו צריך שיהיה נמצא בפועל, ולכך כאשר הקרוב הוא מעיד שהוא חלק מעצמו, והוא כמו חצי בשרו, כמו שאמר הכתוב אצל מרים "אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו", ומאחר שהעד המעיד על הנדון הוא חלק מן אשר מעיד עליו, אין כאן עדות בפועל, כי כל דבר נמצא בפועל לאחר, ולא נמצא בפעל לעצמו רק לאחר צריך שיהיה נמצא בפועל, ודבר זה ידוע לנבונים, ולכך הקרוב שהוא חלק מעצמו אין עדות שלו עדות, כי כל עדות שהוא מעיד שכך נמצא בפועל ואין נמצא בפעל לעצמו. ומטעם זה פסלה תורה נשים לעדות, כי האשה היא חומרית ואין החומר יש לו מציאות בפעל, והתורה אמרה שיהיה העדות נמצא בפעל, שזה נקרא עדות שבא עליו הדין, וכן פסלה התורה עובד גלולים שכל זה עדות אינו בפועל, מכל שכן שכל אלו פסולים לדין, דאם לעדות פסול משום שהדין בא על העדות, כל שכן שפסולים לדין וכל אלו הדברים בחכמה עמוקה מאד... (נצח ישראל פרק נז)

והוא עד, יש לך לדעת ענין העדות, שאל תאמר כי ענין העדות שצריך שידע הדיין המעשה, ואם אין עד לא ידע המעשה, שאם כן למה אין עד נעשה דיין, הרי הדיין יודע, ואם אתה אומר שהטעם שאין עד נעשה דיין דבעינן לקיים הזמה, ואם העד נעשה דיין לא ירצה הדיין לקבל הזמה על עצמו, אם כן יקשה לך הא דקיימא לן דיינים שראו באחד שהרג הנפש שנעשים דיינים, דלא תהא שמיעה גדולה מראיה, והרי לא יהיו מקבלים הזמה על עצמם, ואם ראו בשעה שפסולין לדין, כגון שראו בלילה, דאין נעשים דיינים, ומאי שנא, שהרי אף אם ראו בלילה הדיינים יודעים הדבר כמו שראו ביום, אלא אין הדין חל רק כאשר הדבר הוא נגלה בפועל לפני הדיין, ואז אפשר לו לדון, והעד הוא שמוציא הדבר לפועל לפני הדיין עד שיוכל לדון הדיין, ולפיכך אין עד נעשה דיין, שהרי צריך שיוציא הדבר אל הפועל לפני הדיין, ואם העד נעשה דיין לא הוציא את העדות לפועל לפני הדיין, שיהיה הדין חל, ולכך אף אם ידע הדבר כיון שלא הוציא העד העדות לפועל לפני הדיין, אין כאן דין, ואם ראו ביום אז הדבר יוצא לפועל לפני הדיין, ויכול לדון על המעשה עצמו שיבא אל הפועל, ודבר זה ענין מופלג אין כאן מקום זה. ואמר כי הוא יתעלה ויתברך מוציא הדבר אל הפועל לכך הוא עד, וכן הוא בעל דין, שצריך שיהיה כאן מי שתובע הדין ומבקש הדין, ואם אין כאן מבקש הדין, כלומר שאם אין הדבר שהדין עליו כנגד אחר אין כאן דין, והשי"ת הוא בעל דין, שאם חטא החטא הוא כנגד הש"י והוא מבקש הדין... (דרך חיים ד יב)

תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעם הארץ, אין מוסרין לו עדות ואין מקבלין עדות ממנו... כל אלו ששה דברים מפני שעם הארץ רחוק ממדריגה הנבדלת השכלית, וכל אלה ששה דברים יש בהם מדריגה נבדלת, וזה כי אין מוסרין לו עדות, שכל עדות הוא ידיעת הדבר כאשר הוא, ודבר זה שייך לשכל אשר יודע הדבר כאשר הוא, ואם ימסור לו עדות לא יקבל העדות כמו שהוא, ואף אם הוא יודע עדות אין מקבלין עדותו, שאין מעיד על הדבר כאשר הוא בעצמו, שאין האמת רק אל השכל ולא אל החמרי, לכך הרה עמל וילד עדות שקר. ואל יקשה לך שאם כן הוי ליה לומר אין מקבלין ממנו עדות, ומזה נשמע שאין מוסרין לו, דודאי בא לומר שהוא מרוחק מן האמת מב' פנים, האחד שאין מקבל דבר כפי מה שהוא, ואשר מקבל לא יעיד עליו כפי מה שהוא, כל זה מפני שהוא רחוק מן האמת. ודע כי העדות שמוציא הדבר שהוא מעיד עליו אל הפועל ואין עם הארץ שהוא בעל חומר רק בכח ולא בפעל, ולכך אין ראוי לו העדות כמו שאשה פסולה לעדות מטעם זה, כמו שבארנו במקום אחר. (נתיב התורה פרק טו)

...ואמר רבי יוחנן הוא פסול לעדות, ורוצה לומר שהעד מעיד על הדבר איך הוא נמצא, שזהו ענין העדות, ואדם כמו זה שאינו מן הנמצאים כמו שאמרנו, אינו מן הישוב, ואם כן אינו נחשב מן המציאות ואיך יהיה מעיד על הדבר הנמצא, כי כל אשר אין לו מציאות גמור רק חסר, אין ראוי להעיד על המציאות שכך הוא נמצא, ולפיכך נשים פסולים לעדות אפילו היא מרים הנביאה, אף על גב שהיא נאמנת בכל דבריה, אין מדרגת העדות לנשים, שהאשה אינה עיקר המציאות, רק האיש עיקר המציאות, והאשה היא מציאות חסרה, ומפני כך היא פסולה לעדות, שהעד מעיד על אמתת המציאות. ועוד כי האשה מדרגתה חמרית, ואין לחומר מציאות בפעל לגמרי כאשר ידוע, כי החומר אין מציאותו בפועל, וכן עבדים, וכן עם הארץ שהוא בעל חומר, אשר מן הדין הוא פסול לעדות, רק שלא יהיה כל אחד ואחד בונה במה לעצמו... (נתיב דרך ארץ פרק א)

...הרי זה דומה לכלב, ידוע שאין דבר פחות כמו הכלב, וזה שאין ראוי להעיד דומה הוא לכלב, כמו שאמרו חכמים (פסחים קי"ח) המעיד עדות שקר ראוי להשליכו לכלבים, כי הכלב אין לו אמיתות מציאות, והמעיד עדות שקר מעיד על מציאות שקר, והוא גרוע מן הכלב, כי הכלב פחיתותו שהוא רחוק מן אשר הוא עיקר מציאות, וזה שמעיד שקר לגמרי הוא יותר גרוע, כי אל השקר אין מציאות בכלל, ולכך ראוי להשליכו לכלבים, ולפיכך מי שאינו במקרא במשנה ובדרך ארץ אינו נחשב מן המציאות, והוא פסול לעדות... (חידושי אגדות קידושין עא ב)

...אבל יש לך לדעת, כי מה שפסלה התורה לעדות הקרוב אין הדבר מפני הוא משקר בעדות, שהרי אפילו בא להעיד לחייב אותו גם כן אינו עדו. אבל עיקר הדבר, מפני כי לא נקרא עדות כלל, וזה מפני כי העדות צריך שיהיה נגלה בפעל, כי לכך הוא עדות, ומה שמעיד הקרוב שהוא כמו עצמו אין העדות במציאות בפועל, ואין לדון על ענין זה, כיון שאין זה עדות שנמצא אל הכל בפעל, כי הדבר שהוא בעצמו לא נקרא זה נמצא, כי המציאות הוא דבר שנמצא אל הכל, ולפיכך הקרוב שהוא כמו עצמו מה שמעיד אינו בעדות, שאין זה במציאות הגמור, רק שנמצא לעצמו, ונחשב כמו הולד שהוא בבטן אמו ולא יצא אל העולם, לא נקרא שנמצא, כיון שלא נמצא אל הכל רק לעצמו... (שם עבודה זרה ג א)

הכתב והקבלה:

...ולזה הרשע (לשמים) פסול לעדות, כי ירדה תורה לסוף דעתו, אף שאינו נודע כי אם לרשע, נקל לו לעבר גם במה שבינו לחברו, ולהיות גם רע לבריות ולהפסיד ממון חברו בעדותו, וזה שאמר הכתוב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, כי הרשע (לשמים) הוא גם כן עד חמס (לחברו), ואם המפורסם לרשע פסול להיותו חשוד להיותו גם עד חמס, מכל שכן המפורסם לאיש חמס וגזלן... (שמות כג א)

העדות - התורה נקראת עדות, כרש"י, ותרגומו סהדותא, ואם כן שרשו עוד, ובא על דרך לשון חכמי התלמוד, שיעשו שמות מנחי ל"ה, יאמרו משרש חור חרות, מן גור גרות, ואין זה משקל לשון עברי, ולא נמצא בכל התורה עדות במלאפו"ם כי אם בלוחות, משכן העדות, אהל העדות, אבל המצוות נקראים עדות בחול"ם, וכן כלם שהמצות מעידות על מה שאירע ושהיה, על כן נראה לפי פשוטו, שמלת עדות במלאפו"ם ענין עדי וחלי כתם, כמו ואעדך עדי, ששרשן עדה מנחי ל"ה, כן מן עדה עדות במלאפו"ם,וכן נאמר במלך יואש ויתנו עליו את הנזר ואת העדות, שפשוטו הוא עדי וקשוט שמתקשט בו המלך, ונקראו הלוחות בשם עדי וחלי כתם לגודל ערכם... ולדעתי על דרך הפשט נקראה התורה בכלל והלוחות בפרט עדות, על שם האזהרות וההתראות הכתובות בה, וכולל בין מצות עשה בין מצות לא תעשה, כי גם על העשה שייך לשון אזהרה לשמור ולעשות, כמו ששיך שם מצוה על מצות לא תעשה... (שמות כה טז)

על פי שני עדים - רבותינו למדו מכאן שאין מיתה בלא התראה (ראש השנה כ"א). ונראה לי שממלת עדים למדוהו, ששרש יעד הוראתו התראה, כמו והועד בבעליו, וכן העד העיד בנו האיש, ויש אם כן במלת עדים הוראה משותפת ומותאמת על האנשים שראו את הדבר ועל ההתראה שהתרו בעובר... והואיל ולא הוזכרו עדים במסית, הבינו שאינו טעון התראה, והבינו גם כן כי בלא שני עדים אי אפשר להמית אדם, כי כבר כתוב לא יקום עד אחד באיש, על כן אמרו שהוא טעון עדים, אבל אינו טעון התראה... (דברים יז ו)

מלבי"ם:

אל תשת ידך עם רשע - שלא יסייע לרשע על ידי שיהיה עד להוציא ממון בגזל, אולם ממה שאמר עד חמס ולא אמר להיות עד שקר, מפרש אפילו שמאמין לו שדבריו אמת, מכל מקום עד חמס הוא זה, כי מוציא ממון נגד הדין, הגם שאין רבו רשע, הוא עד חמס... (שמות כג א)

כי יקום עד חמס באיש - פירוש עדי חמס, כי סתם עד הוא שם הקבוץ על העדים, כי עד אחד לא מקרי בשם עד, ששם זה מציין שעדותו מועילה, ועדות הבלתי מועיל נקרא בשם עונה או מגיד, לא מעיד... (דברים יט טז)

...ולשון עדות בא רק אם הבית דין צריכין לעדותו ומועיל, ואם הבית דין אין צריכים לעדותו יבא פעל ענה לא מעיד, ועונה עדות יקרא מצד הגדתו ובא אחריו שימוש הבי"ת כמו ענה באחיו, אבל בשם עד נקרא מצד שהוא מיועד וכשר לעדות ומצד שהוא מתרה בו אף שלא יגיד בבית דין, ויש הבדל בין שם עד ובין עדות, שעד הוא שם התואר ונופל על מי שהוא עד בדבר מה ואף לפי שעה, בעוד שיעיד על הדבר נקרא עד, אבל שם עדות הוא שם המופשט של העדות בעצמה, ונופל על העדות המתקיים ימים רבים, כמו עדות ה' נאמנה, ושם עד שאחריו בי"ת מורה על ההתראה שמתרה בו, כי ואעד עדים בלא קשור או ביחס הפעול מורה על הגדת העדים, אבל והועד בבעליו הוא התראה שיעידו בו בפני בית דין ובפני בעלים, ולשון עדות נופל גם על העתיד להעיד בל יעשה או יעשה איזה פעולה בהבא, כמו עד הגל הזה... (הכרמל)

רש"ר הירש:

העד העיד - "עוד", להתקיים ולעמוד זמן רב, "העיד", לתת לדבר קיום ועמידה, לגרום לו שיתקיים זמן רב, מכאן היות עד, לשמור ברוחו את מה שעלול בלא זה להשתכח מהלב, ולחזור ולהגיד אותו בזמן המתאים, הוה אומר לתת עמידה לחולף. מכאן עד גם למצבת זכרון. במשפט האומות הרי זה כל תפקיד העדים, ההגדה שלאחר המעשה, אך בדיני ישראל הרי תפקיד העד מתחיל ברגע המעשה, עליו להציג לפני הניגש לחטוא את החוק שנעלם מלבו, גם זה, מתן קיום להולך ומשתכח מהלב, הוה אומר להתרות... (בראשית מג ג)

לא תענה ברעך - ענה יציין לעולם דיבור שהנסיבות גרמוהו, לפיכך משמעו ברגיל, להשיב דבר, גם במקום שהוא מציין תחילת הדבור הרי זה לעולם דיבור שנגרם על ידי התרחשות או נסיבות מסוימות, הווה אומר דבר בעיתו... לכן ענה ב, להגיד על אדם דבר המתאים למציאות... (שמות כ יג)

אל תשת ידך עם רשע - העדות ופסק הדין הם גורמי הדיון בבית הדין, והעד והדיין מצטרפים יחד לבירור הדין, והעד הוא הגורם העיקרי, שכן הדיון מתנהל על פי דברי עדותו, ורק על פי דבריו נקבעים הדברים לאמיתם, ובייחוד בדין הפלילי, לפיכך לא ישית בית הדין את ידו, הוה אומר את כוח הפסיקה הנתון בידו עם רשע, ולא יתן לרשע להשתמש לרעה בכוחו של בית הדין, להיות עד חמס - להביא את בית הדין לידי עשיית דין מעוות וגרימת חמס לעדים, מכאן שרשע פסול לעדות... (שם כג א)

והוא עד - עד משורש עוד, הוראת היסוד להיות נמשך, מכאן 'עוד' המורה על המשך זמן או פעולה, עודד לחזק אדם למען יוכל להוסיף ולהתקיים, העיד - לגרום לכך שדבר חולף יוסיף להתקיים, הרי זו פעולתו של העד, העד קולט מאורע החולף עם הזמן, בתודעתו המאורע נמשך עוד, וגם אחרי שכבר חלף מבחינה חיצונית יעיד עליו על ידי הגדה, הוא יציג אותו לנגד השומע, וכך יעניק לו קיום עוד...

עוד יוצא מכאן, ההמנעות מעדות היא עוון רק במקום שהעדות יכולה להועיל, ורק במקום שאין יכולים לחזור בהם מטענתם, "אין אנו יודעים לך עדות", שכן רק במקרה זה אם לא הגידו כבר נשאו עוונם, ומכאן, שהדברים אמורים רק בבית דין, ששם "כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד", לדעת ר"ן בפרק שבועת העדות, ובית יוסף לטור חו"מ כ"ט אם אמרו אין אנו יודעין יכולין לחזור ולומר יודעין אנו, ורק כאן, אחרי שקדמה שבועה אין מועילה חזרה... (ויקרא ג א, וראה שם עוד)

על פי שנים עדים או שלשה עדים - מספר גדול יותר של עדים איננו דרוש ואף איננו יכול לעכב, תוספת זו באה ללמדנו שדין אחד לשנים ולשלושה, מהימנות העדות איננה מתחזקת על ידי ריבוי העדים, ולפיכך שני עדים יכולים לסתור את עדות המאה. ומאידך אף על פי ששני עדים מספיקים בהחלט, הרי שלושה או יותר שהצטרפו לעדות אחת נחשבים כשנים, ואף הם מהווים יחידה אחת בלתי מתחלקת, ואין עונש ההזמה מוטל על אחד מהם אלא אם כן נמצאו כולם זוממים...

הדעות חלוקות באלו דרכים הם מצטרפים, בראייה בו זמנית מתוך כונה להעיד, או בהגדה בו זמנית, בכל אחת משתי אלה או רק בשתיהן כאחת. יש שראית העדים לא נועדה להביא לידי הגדה בפני בית דין, אלא תוקפו המשפטי של מעשה, כמו גיטין וקידושין תלוי בנוכחותם של שני עדים כשרים, במקרים אלה יש להזמין ביחוד שני עדים כשרים שיראו את המעשה ולמעט על ידי כך את כל השאר, שאם לא כן, נוכחותם של קרובים או שאר פסולי עדות עלולה להטיל ספק בתוקפו המשפטי של המעשה. (דברים יז ו)

לכל חטאת - מחלוקת אם עד אחד מחייבו חטאת כשהוא שותק, אם שתיקתו רוצה לומר איני יודע, וזאת אומרת האפשרות נתונה וזה מחייבו חטאת, או שצריך לבטא, ושתיקתו לבד כהכחשה, או שהיא כהודאה. ועיין תוספות קדושין נ"ו ב' ד"ה אמר לו, וס"ו ב' ד"ה רבא אמר, ושמ"ק ב"מ ג' בשם הרמב"ן מה אם ירצה ורשב"א. אם שנים יכולים לחייב חטאת בהכחשתו תלוי בטעם הדבר, לחכמים בכריתות י"א ב' אין יכולים לחייבו כי נאמן על עצמו כק' לענין כפרתו, ואם כן הפסוק לא יקום עד א' מיירי בשתיקה או באומר איני יודע, ללשון אחרת שחכמים פוטרים רק במתרץ דבורו, כגון לא אכלתי שוגג אלא מזיד, וכן פסק רמב"ם שגגות י"א ח', מדבר הפסוק בעד אחד בהכחשה, אבל בב' חייב, וראה שם עוד.

מכאן לעקרון שני, שעד אחד נאמן באיסורין במקום שלא אתחזק איסורא, או שאתחזק ובידו לתקנו, וכן בזה הבעיה אם שתיקה נאמנת כשפירושה רגלים לדבר, או אינו יודע, עיין גיטין נ"ד ב' ראש ועוד, וש"ך יו"ד קכ"ז, אם נקבע מצב דבר על ידי עד אחד לענין אסור...

על פי שנים - ולא מכתבם, לרש"י ורמב"ם כלל לא, לרבינו תם רק מאלו שאי אפשר לחקרם בעל פה. בשטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין, עיין גטין ע"א א', כתובות כ' א' ותוספות שם, ועוד... (דברים יט טו, וראה שם עוד)

העמק דבר:

לפי עדים - לפי ערך העדים, אם רבו העדים שאמדו שהיו בשנאה מוסרים אותו ביד גואל הדם, דאף על גב דתרי כמאה, מכל מקום במקום שאינו אלא אומדנא אינו כן, כביומא פ"ג, דלענין אומדנא סלקא דעתא דגם דעת יחידי מועיל כמו שמועיל לשבועה, ומשום הכי כתיב לא יענה, ולא כתוב לא יעיד או לא יקום. (במדבר כה ל)

לא תענה ברעך - על ידי רעך, ששמע מחברו ובכל זאת מעיד שראה בעצמו, וכתב עד שוא - ללא תועלת, כגון עדות עד עבירה והוא מעיד יחידי, כבפסחים קי"ג ב'. (דברים ה יז)

על פי שנים - לא אמר שני, דהיינו שוים לגמרי, ובירושלמי - אם דבריהם מכוונים ביותר צריך לבדוק אחריהם. (דברים יז ו)

לא יקום - לא כתב לא יעיד, ומשמעו לקיים דבר, כבמכות ח', והכוונה דבעדות בעלמא על דבר עבירה אם מהימן כבי תרי רשאי להעיד כדי לשנא אותו, כבפסחים קי"ג, אבל לא יקום לעונש... על פי שלשה - ואם אמר התובע שיש לו ג' עדים מחויב להביא שלשתן. (שם יט טו)

משך חכמה:

אם לא יגיד - היינו בתבעו להגיד, ובלא תבעו הוי בגדר מדה רעה. (ויקרא ה א)

לפרש להם על פי ה' - שאחד העדים היה השונא שרב אתו, ושונא גדול פסול לעדות למהרש"ל, ורצו לפרש על פי ה' אם הוא שונא גדול או לא... (שם כד יב)

ועמדו שני האנשים - מצוה על העדים לעמד, ובריש פרק ב' דזבחים הוכיחו בתוספות מירושלמי, דבדיעבד כשר אפילו בדיני נפשות, ומיושב לפי זה במלכים כ"א והושיבו ב' אנשים וגו' ויעידוהו וגו', דרצה לפרסם שהוא מורד במלכות ואין צריך לדונו, וסגי בישיבה,ורצו לחייבו סקילה בדין מגדף, והיה צריך למידיניה, אלא בעל כרחך גם במיושב כשר. (דברים יט יז)

שפת אמת:

בפרשת המן... ויש לדייק כי בפרשת המן היה הכל בבחינת ראיה, כמו שכתוב ויראו בני ישראל וגו'... ובפרשת תשא כתבו בשבת קודש לדעת כי אני ה' מקדישכם, כי הנה שבת סהדותא איקרי, כי בני ישראל מעידין בשבת קודש על הבורא יתברך, כמו שכתוב אתם עדי, ויש עדות בידיעה ובראיה, כמו שכתוב או ראה או ידע, וידיעה היא למעלה מן הראיה, כי הראיה היא בחינת הסתכלות בגוף, וידיעה שייך בנפש בלבד... ולכן עתה היה השבת בראיה בלא ידיעה, ואחר כך במתן תורה שזכו אל הדעת ניתן להם בבחינת ידיעה... (שמות בשלח תרמ"ו)

איתא בגמרא... כי עדות היא בכח הדעת כמו שכתוב אתה הראת לדעת, ובחינת דעת צריך בירור מתערובות טוב ורע, לכן קא"פ פוסל כל העדות, ועדים צריכין דרישה וחקירה, הכל מפני כי העדות צריך להיות מבורר משפת שקר, וצריך איש ישראל לידע ולזכור זאת בכל יום, כי הוא נברא ונברר מכל גוי לברר זה העדות... (בלק תרנ"ט)

במצות שבת כתיב.... הנה שבת סהדותא איקרי, ובני ישראל מעידין בשבת קדש על השי"ת, ובעד כתיב או ראה או ידע, כדאיתא בגמרא דיש עדות בראיה או בידיעה, וכן כתוב אתה הראת לדעת, שבני ישראל הם עדים בראיה ובידיעה. והנה ביציאת מצרים ראו בני ישראל הנסים שעשה להם הקב"ה וב"ש, אבל להעיד על בריאת שמים וארץ לא שייך ראיה רק ידיעה, והוא הדעת שזכו בני ישראל בקבלת התורה... (דברים ואתחנן תרמ"ו)