(ראה גם: מתנות עניים, עני, פרנסה, צדקה, רכוש)
וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, גר ותושב וחי עמך. (שם כה לה)
אפס כי לא יהיה בך אביון, כי ברך יברך ה' בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה. רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך, לשמור לעשות את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום. (דברים טו ד)
כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך לו, והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו. (שם שם ז)
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך. (שם שם יא)
גם לרעהו ישנא דל, ואוהבי עשיר רבים. בז לרעהו חוטא, ומחונן עניים אשריו. (משלי יד כ)
עשק דל חרף עושהו, ומכבדו חונן אביון. (שם שם לא)
אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער. כי ה' יריב ריבם, וקבע את קובעיהם נפש. (שם כב כב)
שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חוקי. (שם ל ח)
חלקו של הקב"ה הוא לשמח את העניים כפי מה שיכול לעשות, כי בימים האלו, (במועדים), הקב"ה בא לראות את אלו כלים השבורים שלו, ונכנס אליהם ורואה שאין להם במה לשמוח, ובוכה עליהם ועולה למעלה להחריב העולם... (הקדמה קעה, ועיין שם עוד)
כי מצד הזכר הם העשירים, ומצד הנקבה הם העניים, וכמו שהם בחיבור אחד וחסים זה על זה ונותנים זה לזה, וגומלים לו חסד, כך האדם למטה צריך להיות, העשיר והעני בחבור אחד, שיתנו זה לזה ויגמלו חסד זה עם זה. (שם רלד)
מי הוא תפלת העני, היא תפלת ערבית, שהיא רשות בפני עצמה בלי בעלה, ומשום שהיא בלי בעלה היא עניה ויבשה בלי שפע והיא ברשות כל אדם... (בראשית קפח, ועיין שם עוד)
א"ר חייא, תמיהני על מקרא הזה, שכתוב כי שומע אל אביונים ה', וכי אל אביונים שומע ולא לאחר, אמר רבי שמעון משום שהם קרובים יותר אל המלך, שכתוב לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, ואין לך בעולם שהוא לב שבור כמו אביון. עוד א"ר שמעון, תא חזי, כל בני העולם נראים לפני הקב"ה בגוף ונפש, ועני אינו נראה לפני הקב"ה אלא בנפש לבד, (כי גופו שבור), והקב"ה קרוב לנפש יותר מלגוף.
עני אחד היה בשכנות של ר' ייסא, ולא היה מי שישגיח עליו, והוא היה מתבייש, ולא התקיף בני אדם. יום אחד היה חולה, נכנס אליו ר' ייסא שמע קול אחד, שאמר צדק צדק, (היינו שמסר דין לשמים), הנפש פורחת ממני ועוד לא הגיע הזמן, אוי לבני העיר שלא נמצא בהם מי שישיב נפשו אליו. קם רבי ייסא נתן בפיו מי תאנים ומדה של יין מרוקח, בקע זיעה בפניו ושב רוחו אליו...
עוד עני אחד עבר לפני ר' יצחק והיה בידו חצי מעה כסף, אמר לו לר' יצחק, השלם לי ולבנותי את נפשינו, אמר לו ואיך אשלים את נפשכם, שהרי אין אצלי רק חצי מעה, אמר לו, בזה אשלים אני בחצי מעה אחרת שיש אצלי, הוציאה ונתן לו.
הראו לו בחלומו, שהיה עובר בשפת ים הגדול, ורצו להשליכו בתוכו, ראה את ר' שמעון שהושיט ידו כנגדו, ובא עני ההוא, והוציאו ונתנו בידיו של ר' שמעון וניצל. כשהקיץ נפל בפיו מקרא הזה, אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו ה'. (בשלח שסז)
כשהגיעו אצלו מצאוהו שהיה יושב ועוסק בתורה, והיה אומר, תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, כל התפלות של ישראל הם תפלה, ותפלת העני עליונה מכולם, מה הטעם, משום שזו עולה עד כסא הכבוד של המלך ונתעטרה בראשו, והקב"ה משתבח בתפלה ההיא, בודאי, על כן תפלה של עני נקרא תפלה.
כי יעטוף, עטוף זה אינו עטוף של כסות, שהרי אין לו (כסות), אלא כתוב כאן כי יעטוף, וכתוב שם העטופים ברעב, (אף כאן כי יעטוף הוא ברעב). ולפי ה' ישפוך שיחו, שיצעק לפני אדוניו, וזה נוח לו לפני הקב"ה משום שהעולם מתקיים בו, בשעה שלא נמצא מקיימי עולם אחרים בעולם, אוי למי, שעני ההוא יצעק עליו לאדונו, משום שהעני קרוב אל המלך יותר מכולם, שכתוב, והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני... (יתרו תיד)
ומיתתם היא מיתה בגלוי, ואין מיתה אלא עניות, והמיתה של עניות שלהם לא יהיה בסתר כעופות המרמזים על בעלי מצות, (שמכסים את דמם), אלא בגלוי לעיני העם, כי עני חשוב כמת, ויש עניות שהיא מכוסית מעיני בני אדם, ויש עניות לעיני כל, כמו זריקת דם בהמה שזריקתה לעיני כל, ששופכים הדם לפני כל, כך העניים שדמם נשפך בפניהם לעיני בני אדם ונעשים ירוקים כמתים. (משפטים תסב)
אבל תא חזי, כי כל בני העולם אינם נמצאים קרובים אל המלך העליון כמו אלו הכלים שהוא משתמש בהם, ומי הם, הם לב נשבר ונדכה, ואת דכא ושפל רוח, אלו הם כלי המלך, וכשנמצאת בצורת בעולם ורעה, והדין מתחזק על העניים אז הם בוכים וצועקים לפני המלך, והקב"ה מקרבם יותר מכל אדם, זה שאמר, כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, ואז הקב"ה פוקד, על מה בא הרעה לעולם, אוי להם לאלו הרשעים שגרמו את זה... (ויקרא קכ)
העשיה (שצריך לעשות), כדי לקבל עליו עול מלכות שמים הוא, קבלת יסורין של עניות, אשר לתלמיד חכם הוא מות לגוף הבהמי שלו, כי מזון התורה הוא מזון של נשמה רוח ונפש השכליים... (צו סח)
תא חזי, הרי העמידוהו שכך הוא, כי העני אחוז בדין, וכל מאכלו הוא בדין, הוא המקום שנקרא צדק (שהיא מלכות), כמו שאמר תפלה לעני כי יעטוף, תפלה זו היא תפלה של יד, (דהיינו המלכות), והעמידוהו, (שבעת שאינה בזווג עם ז"א היא עניה ונקראת צדק), ומי שנותן צדקה לעני הוא עושה למעלה את השם הקדוש שלם כראוי, (דהיינו שמחברת עם ז"א המשפיע לה ככל)... (בחקותי כא, ועיין שם עוד)
אבל שלשה הם הנקראים תפלה, תפלה למשה איש האלקים, תפלה זו שאין כמוה באדם אחר, תפלה לדוד, תפלה זו היא תפלה שאין כמוה במלך אחר, תפלה לעני, תפלה היא מאלו הב', מי חשובה מכולן, הוי אומר תפלה לעני...
מהו הטעם, משום שעני הוא שבור הלב, וכתוב קרוב ה' לנשברי לב. והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב ושומע דבריו, כיון שהעני התפלל תפלתו פותח כל חלונות הרקיע וכל שאר התפלות העולות למעלה דוחה אותם אותו העני שבור הלב, שכתוב תפלה לעני כי יעטוף והיה צריך לומר, כי יתעטף, מהו כי יעטוף, אלא הוא עושה איחור, שמאחר כל תפלות שבעולם שאינן נכנסות עד שתפלה שלו נכנסת.
והקב"ה אומר תתאחרנה כל התפלות ותפלה זו תעלה אלי, איני צריך כאן בית דין שידונו בינינו, לפני תהיינה תרעומות שלו, ואני והוא נהיה בלבדנו, והקב"ה נתיחד בלבדו באלו התרעומת, בתפלה היא, שכתוב ולפני ה' ישפוך שיחו... (בלק קפח)
אמר ליה ר' אלעזר, יפה אמרת, ועל כן צריך האדם המתפלל תפלתו לעשות עצמו עני, כדי שתכנס תפלתו בכלל תפלות כל העניים, כי כל שומרי השערים אינם עוזבים כך להכניס (את כל התפלות שבעולם), כמו שעוזבים תפילת העני, כי הן נכנסות בלי רשות, ואם אדם עושה עצמו, ומשים רצונו תמיד, כמו עני, תפלתו עולה ופוגשת בתפלות העניים ומתחברת בהן, ועולות עמהן, ונכנסת בכלל שלהן, ומתקבלת ברצון לפני המלך הקדוש. (שם קצב)
...אחר כך צריך לשים עצמו עני, כי בזמן שנכנס ודופק על פתחים של רום מרומים, כשאמר אמת ויציב וסומך גאולה לתפלה יהיה בתפלת עמידה (בשמונה עשרה), שבור לב עני ואביון, וישים רצונו להתכלל בתוך האביונים בשבירת הלב ובשפלות הנפש... (שם ר)
ומשום זה מי שמיקל בלחם וזורקו לארץ, רודפת אחריו עניות, וממונה אחד נתמנה על זה, והוא רודף אחריו לתת לו עניות, ולא יצא מן העולם עד שיהיה נצרך לבריות, ועליו כתוב נודד הוא ללחם איה, הוא נודד וילך מטולטל וגולה ממקום למקום, (לחפש לחם), איה הוא, ואין מי שיביט עליו, זה שאמר איה, איה מי שירחם עליו, כי לא ימצא.
ובחבור הראשון אמר רעיא מהימנא, מי שמיקל בפרורים של לחם וזורקם במקום שאינו צריך, וכל שכן זה, מי שמיקל בפרורי המוח שהם טפות זרע שזורקם על הארץ, שנאמר בהם, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, או שזורקם בנדה או בבת אל נכר, או בשפחה, או בזונה וכל שכן וכל שכן מי שמיקל בפרורי לחמה של תורה, שהם (הסודות) שבקוצי האותיות וכתרי האותיות, שנאמר עליהם כל המשמש בתגא חלף. כל שכן מי שמוסר סודות התורה וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית או סתרי אותיות של שם המפורש לאנשים שאינם הגונים ששולט עליהם יצר הרע... (פנחס תקצט)
ובשבילה העמידו חכמים שבקש הקב"ה מדה יפה לישראל ולא מצא אלא מדת הדלות, והקשו עליה, שהרי העמידו הראשונים שחשבון מיני מיתות הם בחשבון תוצאו"ת, וחסרון כיס קשה מכולן, ואיך הם אומרים שלא מצא מדה יפה לישראל כעניות?
אלא משום שכל עם ולשון (נאמר עליהם) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלקיו ופנה למעלה, אבל ישראל הם בברית הקב"ה במדה זו ואינם מכחישים בו, ומשום זה במדה זו יגאלו, זה שאמר ואת עם עני תושיע. ועני, הוא לשון ענוי, שאפילו יש לאדם עושר והוא במחלות ויסורים, נקרא עני, או שמצירים אותו בשביל (העושר שלו), ומצערים אותו בכל יום, וכל שכן מי שהוא רש ממנו, (דהיינו שהוא חסר מלמלאות צרכיו), והוא הולך ממקום למקום, (ודאי שנקרא עני).
ועוד יש עני שנסתלק ממנו הדעת, כמו איוב, שנאמר בו איוב לא בדעת ידבר, אף כך הוא ד' שהוא השכינה, כשנתסלק ממנו א"ח דאח"ד, שהוא עמוד האמצעי שנקרא דעת, (היא עניה), וזה (שאין לו דעת) אין לו עון, במה שמדבר שלא כהוגן)... (עקב נג)
על כן נאמר בתורה, תורה צוה לנו משה, (שצוה לנו) לשמרה ולעסוק בה, ואם לא, מורשה קהלת יעקב, מורשה זו היא עניות, כמו שאמר ה' מוריש ומעשיר, מלמד שהעניות אינה באה לבת יעקב אלא משום שלא עסקו במצוות התורה.. (זהר חדש בראשית שנה)
ולמי שלילית או שבתאי מסתכלים בו בעינים (שלהם) האלו, תבא עליו מארה ועניות ורעב ומות, השמר ממנו, (שעליו נאמר), רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו, וכל משא ומתן שאדם עושה לפני בעלי עינים אלו, נאבד. (שם יתרו קלז)
אשרי משכיל אל דל, פירוש אחר, אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' או יחזק במעוזי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי, תא חזי, דל נקרא, אדם שאין לו משלו כלום, ואינו מבקש פרוטה משום אדם, והוא צנוע, שאינו מגלה דחקו לשום אדם, ובשעת דחקו הוא עושה מריבה כלפי מעלה ואומר, הכי אני חוטא יותר מכל אדם שבעולם, אדם אחד, יש לו עושר רב, ביתו מלא זהב וכסף, ולי אין פרוטה בעולם, ואין לי לחם לאכול ובגד ללבוש. (וכן הולך ומתרעם), עד שחוטא לפני הקב"ה, ועל כן (אומר הקב"ה), כל אדם שיחזיק במעוזו, ונותן לו צדקה, יעשה שלום לי (כי לא יריב עוד עמי).
תא חזי, כל אדם שהוא דל, וחוטא (בריבו) עם הקב"ה, אין הקב"ה חושב לו לחטא, משום שהוא אינו בדעת (השלמה). ומאין לנו זה, מאיוב, בשעה שאמר הקב"ה לשטן מאין תבוא וגו', השמת לבך אל עבדי איוב, אמר לו השטן להקב"ה, וכי יש אדם בעולם שאדונו יתן לו כסף וזהב ומרגליות ובנים וכל טוב שבעולם ויהי רע...
פירוש אחר, אשרי משכיל אל דל, מהו דל, זהו אדם שמת בלי בנים, ובשעת פטירתו מן העולם שיצאה נשמתו ממנו, ראה מה אמר עליו הפסוק, יד ליד לא ינקה רע, (כלומר, כיון שלא הניח בן, אין לו מי שינקה את הרע שלו), ואם נשאר לו בן בעולם, אם יחזיק בו אדם וילמדנו תורה, יעשה שלום לי, וביום רעה ימלטהו ה'. (שם אחרי צט)
אלא העני בשעה שרואה את עצמו בדוחק הוא עושה מריבה כלפי מעלה, והמחזיק בידו של עני, ועושה עמו צדקה, כביכול עם הקב"ה עושה שלום, לפי שגורם לעני, שמבקש מחילה מלפניו יתברך, על שזרק דברים כלפי מעלה, ואז עושה שלום בינו לבין קונו, מי גרם לו לעשות שלום, זה הנותן צדקה לעני, והחזיק בידו, שכתוב או יחזיק במעוזי וגו', וזה הוא הדל, והקב"ה מהו אומר, אין דנים את האדם (על מה שדיבר) בצערו. (שם רות כא)
ואי תימא, אם הגדולים חוטאים בלא משפט, שלא עשו משפט בעולם, הקב"ה בא להרוג העניים בשבילם, אלא העניים הם כליו של הקב"ה, והם קרובים אליו, וכשהרעב בא לעולם, הם צועקים אליו, והקב"ה שומע להם, ומעיין על העולם, ודן לאותן שגרמו צער זה על העניים, ונספים מן העולם קודם זמנם, כדכתיב, אם צעק יצעק אליו וגו' ושמעתי כי חנון אני. ואומר וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב. וגו'. (שם קיד)
כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, אל תניחנו שידוה, הא למה זה דומה למשוי על גבי החמור, עודנו במקומו אחד תופש בו ומעמידו, נפל לארץ חמשה אין מעמידין אותו. ומניין אם החזקת אפילו ארבעה וחמשה פעמים חזור והחזק, תלמוד לומר והחזקת בו. יכול אפילו אתה מפסידו לתרבות רעה, תלמוד לומר עמך. (בהר פרשה ה)
אביון, תאב קודם, אחיך, זה אחיך מאביך, כשהוא אומר מאחד אחיך, מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך. באחת שעריך, יושבי עריך קודמים ליושבי עיר אחרת, בארצך, יושבי הארץ קודמין ליושבי חוצה לארץ. כשהוא אומר באחת שעריך היה יושב במקום אחד אי אתה מצוה לפרנסו, היה מחזר על הפתחין אין אתה זקוק לכל דבר, אשר יתן ה' אלקיך בכל מקום. (ראה קטז, וראה עוד צדקה)
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, ולהלן הוא אומר כי לא יהיה בך אביון, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים, ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם... פתח תפתח, נתון תתן, למה נאמר כולם, מגיד הכתוב הראוי ליתן לו פת נותנים לו פת, הראוי ליתן לו עיסה נותנים לו עיסה, הראוי ליתן לו מעה נותנים לו מעה, הראוי להאכילו בתוך פיו מאכילים אותו בתוך פיו. (שם קיח)
ורמינהו, מאימתי קורין את שמע בערבין, משהעני נכנס לאכול פתו במלח עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו... (ברכות ב ב)
ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום, שנאמר כרום זלות לבני אדם. (שם ו ב)
דתניא אמר ר' שמעון בשביל ארבעה דברים אמרה תורה להניח פיאה בסוף שדהו, מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, ומפני החשד, ומשום בל תכלה. מפני גזל עניים, שלא יראה בעל הבית שעה פנויה ויאמר לקרובו עני הרי זו פאה. ומפני ביטול עניים, שלא יהו עניים יושבין ומשמרין עכשיו מניח בעל הבית פאה... (שבת כג א)
תנא ג' דברים מביאין את האדם לידי עניות, ואלו הן המשתין מים בפני מטתו ערום, ומזלזל בנטילת ידים ושאשתו מקללתו בפניו... אמר רבא על עסקי תכשיטיה, והני מילי הוא דאית ליה ולא עביד. (שם סב ב)
הא מני ר' עקיבא היא, דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות... (שם קיח א)
אמר ליה ר' חייא בר אבא לרבי אסי... מפני מה מועדים שבבבל שמחים, מפני שהן עניים. (שם קמה ב)
...שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, תניא ר' אלעזר הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו, שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם בנו לא בא, בן בנו בא, שנאמר כי בגלל הדבר הזה, תנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. א"ר יוסף נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני, והא קא חזינן דמיעני, אם איתא דמיעני אהדורי אפתחא לא מיהדר. אמר לה רבי חייא לדביתהו כי אתי עניא אקדימי ליה ריפתא, כי היכי דלקדמו לבניך, אמרה ליה מילט קא לייטת להו, אמר לה קרא קא כתיב, כי בגלל הדבר הזה, ותנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. (שם קנא ב)
אמר רב פפא לית דעניא מכלבא ולית דעתיר מחזירא. (שם קנה ב)
דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי, אמר רב הונא תנא בית שמאי אומרים אין מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי, ובית הלל אומרים מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי. (עירובין יז ב)
תנו רבנן ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן, עובדי כוכבים ורוח רעה ודקדוקי עניות. למאי נפקא מינה, למיבעי רחמי עלייהו. ג' אין רואין פני גיהנם, אלו הן דקדוקי עניות וחולי מעיין והרשות... (עירובין מא ב)
...וזו היא שאמרו העני מערב ברגליו, אמר ר' מאיר אנו אין לנו אלא עני, רבי יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר... (שם מט ב)
א"ר יהודה מעשה בנשי בית ממל ובאנשי בית גוריון בארומא שהיו מחלקין גרוגרות וצימוקין לעניים בשני בצורת, ובאין עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה ומחשיכין על התחום, למחר משכימין ובאין. (שם נא ב)
אמר ליה רב יוסף לרבי זירא בעו מיניה מעולא הדביק (פת) מבפנים ואבוקה כנגדו מהו, אמר ליה מאי אימא ליה, דאי אמינא ליה אמרי לי רוב עניים עושין כן. (פסחים לז ב)
דא"ר יוחנן בת כהן לישראל אין זיווגן עולה יפה, מאי היא, אמר רב חסדא או אלמנה או גרושה או זרע אין לה, במתניתא תנא קוברה או קוברתו או מביאתו לידי עניות... (שם מט א)
הנך תרתי מאי ולא יהיה כנעני א"ר ירמיה אין כאן עני... (שם נ א)
תנו רבנן המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה סימן ברכה לעולם, שכר אשתו מתקילתא, ריחייא אגרתא (נוטלת מאזנים בידה ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכים, דשכר מועט הוא ומתבזה)... תנו רבנן תגרי סימטא ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות ונותנין עיניהן בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם, מאי טעמא, דתהו ביה אינשי (הכל תמיהין ומלעיזין עליהם). תנו רבנן ד' פרוטות אין בהן סימן ברכה לעולם, שכר כותבין, ושכר מתורגמנין, ושכר יתומים ומעות הבאות ממדינת הים. בשלמא שכר מתורגמנין משום דמיחזי כשכר שבת, ומעות יתומים נמי לאו בני מחילה נינהו, מעות הבאות ממדינת הים משום דלאו כל יומא מתרחיש ניסא, אלא שכר כותבין מאי טעמא, א"ר יהושע בן לוי כ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו, שאילמלי מתעשרין אין כותבין... ואם עוסקין לשמה רואין (סימן ברכה). (שם שם ב)
...אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי. (שם צט ב)
פארי בביתא (מורסן) קשי לעניותא, נשורא בביתא (פירורי לחם) קשי לעניותא... איסרא דעניותא נבל שמיה. צעא אפומא דחצבא קשי לעניותא. (פסחים קיא ב)
א"ר יוחנן שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום, על רוק הדר בכרך ואינו חוטא, ועל עני המחזיר אבידה לבעליה, ועל עשיר המעשר בפירותיו בצנעה... ארבעה אין הדעת סובלתן, אלו הן דל גאה, ועשיר מכחש וזקן מנאף, ופרנס המתגאה על הציבור בחנם... (פסחים קיג א וב)
תניא נמי הכי, לחם עוני, לחם שעונין עליו דברים הרבה, דבר אחר לחם עוני עני כתוב, מה עני שדרכו בפרוסה, אף כאן בפרוסה, דבר אחר מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה, אף כאן נמי הוא מסיק ואשתו אופה. (שם קטו ב)
אמר רב חסדא מאי דכתיב הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו ואם עני בשיו... (שם קיח א)
והאמר ר' יצחק בר אבדימי במוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה, נוטה כלפי צפון עניים שמחין ובעלי בתים עצבין, מפני שגשמי שנה מרובין ופירותיהן מרקיבין, נטה כלפי דרום עניים עצבין ובעלי בתים שמחין, מפני שגשמי שנה מועטין ופירותיהן משתמרין... (יומא כא ב)
תנו רבנן עני ועשיר ורשע באין לדין, לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל... (שם לה ב)
...תירוש, שכל המתגרה בו נעשה רש. (שם עו ב)
מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני. (שקלים ז א)
שתי לשכות היו במקדש, אחת לשכת חשאין ואחת לשכת הכלים, לשכת חשאין יראי חטא נותנין לתוכה בחשאי, ועניים בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי... (שם טו א)
...וכשעני נכנס שם (לבית כנסת של אלכסנדריא) מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם, ומשם פרנסתו ופרנסת ביתו. (סוכה נא ב)
ואמר רב נתן בר אבא אמר רב כל המצפה על שולחן אחרים עולם חשך בעדו, שנאמר נודד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חושך. רב חסדא אמר אף חייו אינן חיים... ויש אומרים אף מי שאין לו אלא חלוק אחד. (ביצה לב ב)
וא"ר יצחק כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה. (ראש השנה טז ב)
מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם כדי שיהא לבו שלם בתפלה... (תענית טו א)
ותו רבי מני הוה שכיח קמיה דרבי יצחק בן אלישיב, אמר ליה עתירי דבי חמי קא מצערו לי, אמר ליענו, ואיענו, אמר קא דחקו לי, אמר ליעתרו, ואיעתרו. (שם כג ב)
דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל, כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני. (מועד קטן יז ב)
תנו רבנן בראשונה היו מוליכין בבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישים, התקינו שיהו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים. תנו רבנן בראשונה היו משקין בבית האבל עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה והיו עניים מתביישין, התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של עניים. בראשונה היו מגלין פני עשירים ומכסין פני עניים מפני שהיו מושחרין פניהן מפני בצורת, והיו עניים מתביישין, התקינו שיהו מכסין פני הכל מפני כבודן של עניים, בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש ועניים בכליבה, והיו עניים מתביישין, התקינו שיהו הכל מוציאין בכליבה מפני כבודן של עניים. (שם כז א)
ר' חייא לא הוה מציא למיקרבא ליה (מלאך המות), יומא חד אידמי ליה כעניא אתא טריף אבבא, אמר ליה אפיק לי ריפתא, אפיקו ליה, אמר ליה ולאו קא מרחם מר אעניא ההוא גברא אמאי לא קא מרחם מר... (שם כח א)
אמר ליה אליהו לבר הי הי, וא"ל לר' אלעזר מאי דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני, מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות, אמר שמואל ואיתימא רב יוסף היינו דאמרי אינשי יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא. (חגיגה ט ב)
...והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני... שפוץ ולא תיבני שכל העוסק בבנין מתמסכן. (יבמות סג א)
...והכתיב יחלץ עני בעניו, בשכר עניו יחלצו מדינה של גיהנם. (שם קב ב)
תנו רבנן יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אשה... תנו רבנן די מחסורו אתה מצווה עליו לפרנסו ואי אתה מצוה עליו לעשרו, אשר יחסר לו, אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו... תנו רבנן מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני בן טובים אחד מציפורי ליטרא בשר בכל יום... כפר קטן היה, בכל יומא הוה מפסדי חיותא אמטולתיה... מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבעה זוזי בצינורא דדשא, יום אחד אמר איזיל איחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא, ההוא יומא נגהא (נתאחר) ליה למר עוקבא לבי מדרשא, אתיא דביתהו בהדיה, כיון דחזיוה דקא מלי ליה לדשא נפק בתרייהו, רהיט מקמיה עיילי לההוא אתונא (תנור) דהוה גרופה נורא, הוה קא מיקליין (נשרפו רגליו) כרעיה דמר עוקבא... והאמר ר' אילעאי באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, הני מילי מחיים, שמא ירד מנכסיו, אבל לאחר מיתה לית לן בה... (כתובות סז ב, וראה שם עוד וערך צדקה)
כתוב בספר בן סירא כל ימי עני רעים, והאיכא שבתות וימים טובים, כדשמואל דאמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעים. (שם קיב ב)
אמר רב חנין אמר רב השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו... שכל מקום שהזכרת השם מצויה שם עניות מצויה, ועניות כמיתה, שנאמר כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, ותניא כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני. (נדרים ז ב)
בחוסר כל, א"ר אמי אמר רב בלא נר ובלא שלחן רב חסדא אמר בלא אשה רב ששת אמר בלא שמש, רב נחמן אמר בלא דעה, אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה... (שם מא א)
וחי אחיך עמך, שהוא עני ואין אתה יכול לפרנסו, אמר אילו הייתי כן לא הייתי נודר הרי זה מותר. א"ל רב הונא בר רב קטינא לרבנן נימא כל דמעני לאו עלי נפיל, מאי דמטי לי לפרנסו בהדי כולי עלמא מפרנסנא ליה. אמר ליה אני אומר כל הנופל אינו נופל לידי גבאי תחלה. (שם סה ב)
הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר יזל מים מדליו. (שם פא א)
אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם. (סוטה ד ב)
ויבן ערי מסכנות לפרעה, רב ושמואל, חד אמר שמסכנות את בעליהן, וחד אמר שממסכנות את בעליהן, דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן. (שם יא א)
היכי דמי רשע ערום... ר' אבהו אומר זה הנותן דינר לעני להשלים לו מאתים זוז. (שם כא ב)
ועניתיך, אמר מר זוטרא אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה, לא אענך עוד, תני רב יוסף שוב אין מראין לו סימני עניות. (גיטין ז ב)
דתנן מי שלקט את הפאה ואמר הרי זו לפלוני עני, ר' אליעזר אומר זכה לו, וחכמים אומרים יתננו לעני הנמצא ראשון... ועד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דכתיב לא תלקט לעני, לא תלקט לו לעני אבל הכא לא, ור"א האי לא תלקט מאי עביד ליה, להזהיר לעני על שלו. (שם יא ב)
המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין, ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי או העשיר העני... תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי בבית דין ומתו מפריש עליהן בחזקת אותו השבט, ואת העני בבית דין ומת מפריש עליו בחזקת עניי ישראל, ר' אחי אומר בחזקת עניי עולם... איכא בינייהו עניי כותים. (שם ל א)
אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון, דמפקי עבדייהו לחירותא, ודסיירי נכסייהו בשבתא, ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא. (שם לח ב)
עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום, ר' יוסי אומר גזל גמור, אין ממחין ביד עניי עכו"ם בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום. (שם נט ב)
תנו רבנן מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל... מפני דרכי שלום. (שם סא א)
דתניא רבי יוסי ברבי חנינא אומר בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית, אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו, שנאמר בשנת היובל תשובו איש אל אחוזתו, וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, לא באת לידו עד שמוכר את ביתו, שנאמר כי ימכור בית מושב עיר חומה... לא באת לידו עד שמוכר את בתו, שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה... לא באת לידו עד שלוה ברבית, שנאמר וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך וסמיך ליה אל תקח מאתו וגו', לא באת לידו עד שמוכר את עצמו, שנאמר וכי ימוך אחיך ונמכר לך, לא לך אלא לגר, שנאמר לגר, ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר לגר תושב, משפחת גר זה עובד כוכבים, כשהוא אומר לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה... (קידושין כ א)
...י' קבין עניות ירדו לעולם, תשעה נטלה בבל ואחד כל העולם כולו... איני והאמר מר סימן לגסות עניות, ועניות בבבל הוא דאיכא, מאי עניות, עניות דתורה. (שם מט ב)
...אמר ליה עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מאי, אמר ליה נקרא רשע... (שם נט א)
ר' מאיר אומר לעולם ילמד אדם לבנו אומנות נקיה וקלה ויבקש רחמים למי שהעושר והנכסים שלו, שאין עניות מן האומנות ואין עשירות מן האומנות, אלא למי שהעושר שלו, שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צב-אות. (שם פב ב)
...אמר ליה ההוא גברא הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא, נתביה לעניים, הדר אמר ליה נתביה ניהלי איזיל ואברי ביה נפשאי, אמר ליה רב יוסף כבר זכו ביה עניים, ואף על גב דליכא עניים הכא, אנן יד עניים אנן. (בבא קמא לו ב)
אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הוא מילתא דאמרי אינשי בתר עניא אזלא עניותא, אמר ליה דתנן עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה, הסלים והבכורים נותנים לכהנים, אמר ליה את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא, וטמא טמא יקרא. (שם צב א)
דאמר רב יהודה אמר רב אפס כי לא יהיה בך אביון, שלך קודם לשל כל אדם. (שם ל א)
פתח תפתח, אין לי אלא לעניי עירך, לעניי עיר אחרת מנין, תלמוד לומר פתח תפתח מכל מקום. (שם לא ב)
דתני רב יוסף אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, עמי ונכרי עמי קודם, עני ועשיר עני קודם ענייך ועניי עירך ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין. (שם עא א)
...אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכפינן ולית לן מידי, אמר ליה זיל הב אגרייהו, אמר ליה דינא הכי, אמר ליה אין וארחות צדיקים תשמור. (שם פג א)
תני רבי חנניא אמר קרא ולא תבא עליו השמש כי עני הוא, מי שהן באין לידי עניות ועשירות, יצאו בהמה וכלים שאינן באין לידי עניות ועשירות, ותנא קמא האי כי עני הוא מאי עביד ליה, ההוא מיבעי להקדים עני לעשיר... ותנא קמא חד להקדים עני לעשיר, וחד להקדים עני לאביון, וצריכא, דאי אשמעינן אביון משום דלא כסיף למתבעיה, אבל עשיר דכתיב למתבעיה אימא לא... (שם קיא ב)
רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי הלכה בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו, דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס, אמר לו רבי פרנסני, אמר לו בני קרית, אמר לו לאו, שנית, אמר ליה לאו, אם כן במה אפרנסך, אמר ליה פרנסני ככלב וכעורב, פרנסיה, בתר דנפק יתיב רבי וקא מצטער, ואמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ, אמר לפניו ר' שמעון בר רבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה... (בבא בתרא ח א)
תנו רבנן קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה... תמחוי בכל יום, קופה מערב שבת לערב שבת, תמחוי לעניי עולם קופה לעניי העיר... (שם שם ב, וראה עוד ערך צדקה)
תנן התם אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע, לן נותנין לו פרנסת לינה, מאי פרנסת לינה, אמר רב פפא פוריא ובי סדיא, שבת נותנין לו מזון שלש סעודות, תנא אם היה מחזיר על הפתחים אין נזקקין לו, ההוא עניא דהוה מחזיר על הפתחים, אתא לקמיה דרב פפא לא מזדקיק ליה, א"ל רב סמא בריה דרב ייבא לרב פפא אי מר לא מזדקיק ליה, אינש אחרינא לא מזדקיק ליה, לימות ליה, והא תניא אם היה עני המחזיר על הפתחים אין נזקקין לו, אמר ליה אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נזקקין לו למתנה מועטת. (שם ט א, וראה עוד צדקה)
ואמר רבי יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות... (שם שם ב, וראה עוד צדקה)
וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא, אם אלקיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם, אמר ליה כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם... (שם י א)
דרש ר' פנחס בן חמא קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות, שנאמר חנוני חנוני אתם רעי כי יד א-לוה נגעה בי. (שם קטז א)
תנן התם לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו. (שם קכא א)
כל ימי עני רעים זה בעל גמרא... רבי חנינא אמר כל ימי עני רעים זה שיש לו אשה רעה... רבי ינאי אמר כל ימי עני רעים זה איסטניס... ר' יוחנן אמר כל ימי עני רעים זה רחמן... ורבי יהושע בן לוי אמר כל ימי עני רעים זה שדעתו קצרה (עינו רעה בשלו ובשל אחרים)... (שם קמה ב)
אמר רב כהנא משום רבי עקיבא אין לך עני בישראל אלא רשע ערום והמשהא את בתו בוגרת... (סנהדרין עו א)
אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה, וכתיב עני ורוכב על החמור, זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני רוכב על חמור.... והיכא יתיב (משיח), אפיתחא דקרתא, ומאי סימניה, יתיב ביני עניי סובלי חלאים... (שם צח א)
אמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר, מפני מה עי"ן של רשעים תלויה, כיון שנעשה אדם רש מלמטה נעשה רש מלמעלה. (שם קג ב)
ותנא קמא נמי הכתיב אכן כאדם תמותון, מאי מיתה עניות. (ע"ז ה א)
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך. (אבות א ה)
ר' יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. (שם ד ט)
...אמר לו עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, ר' אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שיודעין לשער כמה טפות יש בים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש. (הוריות י א)
אמר ר' יצחק מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה נפש, אמר הקב"ה מי דרכו להביא מנחה, עני, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני. (מנחות קד ב)
ואמר אכיי מריש הוה אמינא האי דכנשי נשוואראה (פירורי מזון) משום מנקירותא (נקיון), אמר לי מר משום דקושי לעניותא. ההוא גברא דהוה מהדר עליה שרא דעניותא ולא הוה יכול ליה דקא זהיר אנשוורא טובא, יומא חד כרך ריפתא איבלי, אמר השתא ודאי נפל בידאי, בתר דאכיל אייתי מרא (את) עקרינהו ליבלי שדינהו לנהרא, שמעיה דקאמר ווי דאפקיה ההוא גברא מביתיה... ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא שתי אפיא משום מאיסותא... מדחייה קשיא לעניותא, מאי תקנתיה לשקעיה שקועי... (חולין קה ב)
דאמר ריש לקיש מאי דכתיב עני ורש הצדיקו, מאי הצדיקו, אילימא בדינים, והא כתיב ודל לא תהדר בריבו, אלא צדק משלך ותן לו. (שם קלד א)
כיוצא בדבר אתה אומר, רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', בשעה שעני הולך אצל בעל הבית ואמר פרנסני, אם מפרנסו מוטב, ואם לאו עשיר ורש נפגשו, עושה כולם ה', מי שעשאו עשיר לזה עושה אותו עני, עני לזה עושה אותו עשיר. (תמורה טז א)
תנו רבנן יש מביא בדלות ועשירות, ויש מביא בדלות, ויש מביא בדלי דלות, יולדת מביאה בדלות ועשירות, מצורע מביא בדלות, שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו מביאין בדלות ודלי דלות... (כריתות י ב)
הלך ר' ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם, אמר להם מי שיש לו אויב יעני או יעשיר, אמרו לו יעני, אמר להם אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו, אמרו טבית. אמר ליבטל ובטלוה (הגזרה לחלל שבת). (מעילה יז א)
דדריש ר' חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו, רבונו של עולם טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני... (נדה טז ב)
ר"ש בן אלעזר אומר בנות עשירים צד ימין ממהר לבא (הסימן) שנישוף באפקריסותן, בנות עניים צד שמאל ממהר לבא מפני ששואבות כדי מים עליהן, ואיבעית אימא מפני שנושאין אחיהן על גססיהן. (שם מח ב)
מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, היה לו מאתים חסר דינר, אפילו אלף נותנין כאחת הרי זה יטול... אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו... מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן הרי זה לא יטול, וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שצריך לבריות, וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, ועל זה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו... (פאה לו ב)
מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי... אמר ר' יונה מתניתין בעניי חברים... (דמאי יא א, וראה שם עוד)
הלוקח מן העני וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד, בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל... (שם כב א)
רבנין אמרין לית ציבור כוליה עתר, לית ציבור כוליה מיעני. (גיטין יח ב)
היו שם עניים שאין ראויין ללקט אם יכול בעל הבית למחות בידם ממחא, ואם לאו מניחם מפני דרכי שלום... אין נותנין מעשר עני לעניי גוים אבל נותנין להן חולין מתוקנין לשם טובה... (פאה פרק ג)
כי היא היתה אם כל חי, רשב"א אמר עם כל חי, דתני העשיר עולה עמו, העני אינה יורדת עמו. (בראשית כ כח)
כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה, א"ר בנימין בן לוי לא ראשו של פסוק הזה סופו ולא סופו ראשו, לא היה צריך קרא למימר אלא כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה... אלא כי שומע אל אביונים ה' אלו ישראל, דא"ר יוחנן בכל מקום שנאמר דל, עני ואביון בישראל הכתוב מדבר. (שם עא א)
...א"ל הקב"ה דוד בני, אפילו את מקימני כמה פעמים איני קם, ואימתי אני קם לכשתראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים, הדא הוא דכתיב משוד עניים מאנקת אביונים וגו'. (שם עה א)
...בזמן שאדם עשיר יש לו פנים שמחים לראות את חבירו, ובזמן שאדם עני אין לו פנים לראות מפני שהוא מתבייש מחבירו, לכך נאמר מונע בר יקבוהו לאום. (שם צא ה)
ואפיצם בישראל זה שבטו של שמעון, הדא אמרה רובן של עניים משבט שמעון היו. (שם צח י)
דבר אחר ויסב אלקים את העם, מכאן אמרו רבותינו אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, שכך עשה להם אלקים, שנאמר ויסב אלקים. (שמות כ טז)
...כך אדם עושה מצות והוא בן תורה וגומל חסדים, והשטן עומד ומקטרגו וסניגורין עומדין כנגדו ומלמדין זכות, שנאמר (משלי י"ח) מתן אדם ירחיב לו, מה שהוא עושה עם העניים מסייעין אותו, לכך נאמר אשרי משכיל אל דל. (שם לא א)
...שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה, העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים, ומנסה העני אם יכול לקבל יסורין ואינו כועס, שנאמר (ישעיה נ"ח) ועניים מרודים תביא בית... ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבא, שנאמר כי אתה עם עני תושיע... למה שגלגל הוא בעולם, לא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ומי שהוא עני היום עני למחר, אלא לזה מוריד ולזה מעלה, שנאמר (תהלים ע"ה) כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים... (שם שם ב)
אמרו ישראל לפני הקב"ה ומי הם עמך, אמר להם העניים, שנאמר (ישעיה מ"ט) כי ניחם ה' עמו ועניו ירחם. מדת בשר ודם אם היו לו עניים קרובים והוא עשיר אינו מודה בהם, שנאמר (משלי י"ט) כל אחי רש שנאוהו, והקב"ה אינו כן, שנאמר (דה"א כ" ) והעושר והכבוד מלפניך, ואינו חופף אלא על העניים, שנאמר (ישעיה י"ד) כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו. לכך נאמר אם כסף תלוה את עמי. (שם שם ה)
דבר אחר את העני עמך, אין בעולם קשה מן העניות, שהוא קשה מכל ייסורין שבעולם, אמרו רבותינו כל הייסורין לצד אחד, והעניות לצד אחד. רצונך לידע, בא וראה כשהיה השטן מקטרג איוב להקב"ה, ואמר לו נתת לו ממון ובנים ואתה חס עליהם... אמר לו הקב"ה מה אתה רוצה עניות או ייסורין, אמר לו איוב, רבון העולם, מקבל אני עלי כל ייסורין שבעולם ולא עניות, כשאצא לשוק ואין בידי פרוטה לקנות מה אוכל... לכך קשה עניות מכל היסורין, לכך נאמר את העני עמך, אמר הקב"ה לא דיו עניותו אלא שאתה נוטל הימנו רבית, הוי את העני עמך. (שם שם יא)
דבר אחר את העני עמך, לא עמך הוא העני אלא עמי הוא, וכן אמר דוד, (תהלים י"ח) כי אתה עם עני תושיע. מדת בשר ודם מי שהוא עשיר ויש לו קרוב עני אינו מודה בו, רואה קרובו נטמן מפניו שהוא מתבייש להשיח עמו לפי שהוא עני. וכן שלמה אומר (משלי ט"ו) כל אחי רש שנאוהו... ואם היה עשיר הכל נדבקים בו ואוהבים אותו, שנאמר (משלי י"ד) ואוהבי עשיר רבים. אבל הקב"ה אינו כן, מי הם עמו, העניים, רואה לעני ונדבק בו. רצונך לידע ראה מה כתיב (ישעיה ס"ו) כה אמר ה' השמים כסאי, מה כתיב אחריו, ואל זה אביט אל עני וגו'... וכשיתרצה לציון על מי הוא מרחם תחלה, על העניים, שנאמר (ישעיה י"ד) כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו... הוי את העני עמך, אין העני עמך אלא עמי, לכך נאמר (תהלים י"ח) כי אתה עם עני תושיע. (שם שם יב)
לא תשימון עליו נשך, לא תנשוך את העני כשם שנשך הנחש את האדם ועקרו לו ולתולדותיו. וכן אתה לא תראה את העני שיש לו בתים או שדות או כרמים או עבד או אמה ואתה עוקף עליו ונוטלו הימנו, לכך כתיב לא תהיה לו כנושה, לא תנשכנו, ולא תהיה כנחש שהוא ערום לרעה... (שם שם יג)
דבר אחר את העני עמך, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ה) כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים. למה דומה העולם הזה לגלגל שבגנה, כלים שבו התחתונים עולים מלאים והעליונים יורדין ריקנין, כך לא כל מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ולא כל מי שהוא עני היום עני למחר, למה שגלגל הוא העולם... אשריו כל מי שידו פשוטה לעניים, וראה מה כתיב (משלי כ"ב) עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה'... העני קנה חיי העולם הזה והעשיר קנה חיי העולם הבא, ועני שפשט ידו ואין בעל הבית רוצה ליתן לו, עושה כלם ה', מי שעשה את זה עשיר הוא עתיד לעשותו עני, ומי שעשה את זה עני הוא עתיד לעשותו עשיר. אין לך מדה קשה מן העניות, שכל מי שהוא מדוקדק בעניות כאילו דבוקים בו כל יסורים שבעולם, וכאילו באו עליו כל הקללות שבמשנה תורה. ואמרו רבותינו אילו נתקבצו כל ייסורין לצד אחד והעניות לצד אחד העניות מכרעת לכולן. (שם שם יד)
...ואתם מה עשיתם, אכן בגדה אשה מרעה, מאישה אין כתיב כאן אלא מרעה, למה, אלא אדם שהוא נוטל אשה ועשה עמה ימים הרבה, אפילו העני אשתו אינה כופרת בו, אלא אומרת בשעה שהיה עשיר האכילני והלבישני ועכשיו שהעני איני כופרת בו. ובשעה שהיא זונה, אם נתן לה הרי היא מודה לו, ואם לא נתן לה אינה מכרת אותו. (שם לב ה)
א"ר יוחנן ההדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו, ואת אמר והקטיר הכהן את הכל המזבחה, וכל כך למה, אלא כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני. אגריפס המלך בקש להקריב ביום אחד אלף עולות, שלח ואמר לכהן גדול אל יקריב אדם היום חוץ ממני. בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לכהן הקרב את אלו, אמר לו המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום, אמר לו אדוני כהן גדול, ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס שנים, אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי, נטלן והקריבן, נראה לו לאגריפס בחלום קרבן של עני קדמך, שלח ואמר לכהן גדול לא כך צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום, אמר לו, אדוני המלך בא עני אחד ובידו שני תורים, ואמר לי הקרב לי את אלו... לא היה לי להקריבן? אמר לו יפה עשית כל מה שעשית... מעשה באשה אחת שהביאה קומץ של סולת והיה כהן מבזה עליה, ואמר ראו מה הן מקריבות, מה בזה לאכול מה בזה להקריב, נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה, כאלו נפשה הקריבה... (ויקרא ג ה)
דבר אחר וכי ימוך אחיך, הדא הוא דכתיב רש ואיש תככים נפגשו עושה כולם ה', רש זהו רש בתורה, ואיש תככים זה ששונה סדר אחד או שני סדרים, עמד רש עם איש תככים אמר לו השניני פרק אחד והשנהו, מאיר עיני שניהם ה', קנו העולם הזה והעולם הבא. עשיר ורש נפגשו, עשיר בתורה ורש בתורה, אמר אותו רש לאותו עשיר השניני פרק אחד ולא השנהו, אמר לו מה אנא בעי מיתב ומתניתך במשקין או במאימתי, קרי ותני עם דכוותך, עושה כולם ה', מי שעשה לזה חכם יכול לעשותו טפש, ומי שעשה לזה טפש יכול לעשותו חכם... עשיר ורש, עשיר זה שעשיר בנכסים, ורש זה שרש בנכסים, עמד רש עם העשיר אמר לו תן לי מצוה ולא נתן לו, עושה כולם ה', מי שעשה זה עני יכול לעשותו עשיר, ומי שעשה לזה עשיר יכול לעשותו עני... (שם שם ד)
כך היה ר' תנחום ב"ר חייא עושה, בשעה שאמו לוקחת לו ליטרא אחת של בשר מן השוק היתה לוקחת לו שתים, אחת לו ואחת לעניים, על שום גם את זה לעומת זה עשה הקב"ה... (שם שם ה)
...ועושין תשובה ונגאלין, עד היכן... עד שידלדלו מן הנכסים עד שלא היתה ספיקא בידו של אחד מהן להביא אפילו קרבן עני, כמו דאמר ואם דל הוא ואין ידו משגת. ח' שמות נקראו לעני, עני, אביון, מסכן, רש, דל, דך, מך, הלך. עני כמשמעו, אביון שמתאב לכל, מסכן שהוא בזוי לכל, רש מן הנכסים, דל מדולדל מן הנכסים, דך מדוכדך, רואה דבר ואינו אוכל, רואה דבר ואינו טועם ואינו שותה, מך שהוא מך לפני כל עשוי כמין סקופה התחתונה. (שם שם ו)
תני ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, שכן רות אומרת לנעמי, שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז... א"ר אבין העני הזה עומד על פתחך והקב"ה עומד על ימינו, דכתיב כי יעמוד לימין אביון, אם נתת לו דע שמי שעומד על ימינו ונותן לך שכרך... (שם לד י)
רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי לעולם אל תהי מצות עני קלה בעיניך, שהפסדה כ"ד קללות, ומתן שכרה כ"ד ברכות... (שם שם יב, וראה שם הפירוט)
ועניים מרודים תביא בית, אלו הם עניים מנעוריהם, א"ר יצחק כהדין סטייא דקריין ליה סגי נהורא. דבר אחר ועניים מרודים תביא בית אלו בעלי בתים שירדו מכבודם ומנכסיהם, מי גרם להם שיהיו עניים, על ידי שלא פשטו ידיהם לעניים, ועל ידי שלא עשו רצון אביהם שבשמים, לכך נאמר ועניים מרודים תביא בית. דבר אחר ועניים מרודים אלו אבלים ומרי נפש שנפשן עגומה עליהן, ומי משמחן יין... דבר אחר ועניים מרודים תביא בית אלו תלמידי חכמים שנכנסים לבתי עם הארץ ומרוים אותם מדברי תורה, דבר אחר וענייים מרודים תביא בית אלו תלמידי חכמים ותלמידיהם שמורים לישראל טומאה וטהרה איסור והיתר, ומלמדים אותן לעשותן רצון אביהם שבשמים, לכך נאמר ועניים מרודים תביא בית. (שם שם יג)
משובב נתיבות לשבת, א"ר יהודה ב"ר סימון העני הזה יושב ומתרעם, מה אני מפלוני, הוא ישן על מטתו, ואני ישן כאן, פלוני ישן בביתו ואני כאן, ועמדת אתה ונתת לו, חייך שאני מעלה עליך כאלו עשית שלום ביני לבינו, הדא הוא דכתיב או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. (שם שם טז)
דבר אחר אל תכריתו, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ב) אל תגזול דל כי דל הוא וגו', אמרו רבותינו במה הכתוב מדבר, אם הוא דל מהו גוזל לו, אלא לא דיבר אלא במתנות עניים, שהוא חייב ליתן להם מן התורה לקט שכחה ופאה ומעשר עני, והזהיר הקב"ה שלא יגזול אדם מהם מתנות הראויות ליתן להם, כי דל הוא, די לו עניותו, לא די לעשיר שהוא עומד בריוח ועני בצער, אלא אף גוזל ממנו מה שנתן לו הקב"ה. ואל תדכא עני בשער וגו', כמה דתימא (שמות כ"ג) לא תטה משפט וגו', ואומר כל אלמנה וגו', (משלי כ"ב) כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. דבר אחר אל תגזול מדבר בשבטו של לוי, למה קורא אותם דלים, שהיו דלים במנין מכל השבטים... אמר הקב"ה הם שומרים משמרת הקודש כדי שלא תזוקו, והם מתדלדלים בשבילכם, אל תגזלו מהם המתנות שנתתי להם, כי דל הוא ועוד שהם דלים נחלה, שלא נטלו עמכם חלק בארץ... (במדבר ה ב)
תני ר"א בן יעקב אומר, נקמתן של אומות עכו"ם ביד ישראל, שנאמר (יחזקאל כ"ה) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל, נקמתן של ישראל ביד ענייהן, שנאמר (דברים ט"ו) וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא.... א"ר אבהו צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן... שאילו לא הרמאין שבהן כיון שרואה אדם אחד מהן שואל צדקה ממנו ולא היה נותן לו מיד היה נענש למיתה. (אסתר ה ט)
היטבת חסדך האחרון מן הראשון וגו', א"ר שמואל בר רב יצחק האשה אוהבת בחור מסכן מזקן עשיר. (שם ו ד)
דבר אחר גלתה יהודה מעוני, על שחבלו משכון עני בתוך בתיהם, כמו דאמר (שמות כ"ד) ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו. דבר אחר מעוני, על שעשקו שכר שכיר... דבר אחר מעוני על שגזלו מתנות עני, כמו דאמר (שם) לעני ולגר תעזוב אותם. דבר אחר מעוני, על שאכלו מעשר עני... דבר אחר מעוני על שעבדו עכו"ם, כמו דאמר (שמות ל"ב) קול ענות אנכי שומע, א"ר אחא קול קילוס עכו"ם אנכי שומע. (איכה א כט)
...ואף הקב"ה אמר חביב עלי מלא קמצו של עני מנחת נדבה ממלא חפנים של כהן גדול קטורת הסמים, למה שזו באה כפרה וזו אינה באה כפרה, דכתיב (ויקרא ב') ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'. (קהלת ד יא)
מה לעני יודע להלוך נגד החיים, אלא מה יעשה, ילך אצל גדול ממנו בתורה ויבאר לו משנתו. דבר אחר מה לעני יודע, מה לעני בנכסיו להלוך אצל העשיר, מה יעשה, ילך ויעסוק בפרקמטיא. דבר אחר מה לעני יודע מה יעשה במשא ומתן, מה יעשה יושב ובטל, ילמד אומנות והקב"ה מפרנסו ויחיה. (שם ו ח)
י' חלקים של עניות בעולם, ט' בלוד ואחד בכל העולם. (אסתר א)
ילמדנו רבינו, מי שאינו מניח את העני ללקוט בתוך שדהו מהו עונשו, כך שנו רבותינו, מי שאינו מניח את העניים ללקוט בתוך שדהו או מי שמניח אחד ואחד אינו מניח ללקוט, או מי שמסייע אחד מהן בשעת הקציר או בשעת הבציר, הרי זה גוזל את העניים, על זה נאמר אל תסיג גבול עולם (משלי כ"ב), גבול עולים, אמר הקב"ה אני עשיתי אותך למעלה והעני למטה, יכול אני לעשותך למטה ולעני למעלה, למה כי דיין אני, שנאמר כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים ע"ה)... (וישלח י, וראה שם עוד)
...ועני שהפקידו פקדון אצלו ולא נחשד על הפקדון אין נאמן גדול מזה. (וישב ה)
הכל הקב"ה מנסה, את העשירים אם ידיהם פתוחה לעניים, אוכלין נכסיהם, וצדקה שעושין הקרן קיימת לעולם הבא... והעניים מנסה אותם אם אינן מבעטים בעולם הזה, נוטלין שכרן לעתיד לבא, שנאמר (תהלים י"ח) כי את עם עני תושיע... ולא כל מי שהוא עני היום עני למחר, שנאמר (שם ע"ה) כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים... (משפטים ח)
אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולם ישב עולם לפני אלקים, תיישר עולמך בשוה העשירים והעניים, אמר לו אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו, אם יהיו כולם עשירים או עניים מי יוכל לעשות חסד. (שם ט)
אר"פ הכהן בן חמא א"ר ראובן מהו וגמולו ישלם לו, יכול נתן פרוטה לעני הקב"ה משלם לו, אלא אמר הקב"ה נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרנסה והחיית אותו, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש, למחר בנך או בתך באין לידי חולי ולידי מיתה ואזכור אני להם את המצוה שעשית עם העני ומציל אני אותם מן המיתה, הוי וגמולו ישלם לו שאני משלם לך נפש תחת נפש... (שם טו)
וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, זה שאמר הכתוב אל תגזול דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם אמר הקב"ה אל תגזול דל כי דל הוא, שאני עשיתי אותו דל, מי שהוא גוזל אותו או מלעיג עליו חרף עושהו כאלו עלי הוא מלעיג, שנאמר (שם י"ד) עושק דל חרף עושהו ומכבדו חונן אביון, מהו אל תגזול דל, וכי יש אדם גוזל דלים ומה גוזל ממנו אחר שאין לו כל, אלא אם היית למוד להיות מפרנסו וחזרת בך ואמרת עד מתי אני מספיק לזה ואת מונע שלא ליתן לו, אם עשית כך דע שאתה גוזלו, הוי אל תגזול דל כי דל הוא אלא הוי מפרנסו שאין לו מקום אחר.
ואל תדכא עני בשער (שם כ"ב), שלא בשבילך אעצור את השמים, שאף השמים יש להם שער, שנאמר (בראשית כ"ח) וזה שער השמים. כי ה' יריב ריבם, רב אני אתך ריבם שאני עשיתיו עני ולך עשיר, אם הופך אני מנגנון שלו ואעשה אותו עשיר ולך עני, שנאמר (שם) עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה', למה כי ה' יריב ריבם, כל כך למה, שנפשו אתה מחסרו אם אין אתה מפרנסו, לפיכך וקבע את קובעיהם נפש. (בהר ב)
אדם שהוא חוטא מה הקב"ה עושה, תחלה מביא עליו עניות ומוכר שדהו, חזר בו יפה ואם לאו חוזר ומוכר את ביתו... (שם ג)
אמר ר' חנן התורה אמרה בשמאלה עושר וכבוד, ובני עניים, ורוח הקודש משיב ואומר להנחיל אוהבי יש, ולמה הם עניים בעולם הזה, כדי שלא יתעסקו בדברים בטלים וישכחו את התורה. (מזמור ה)
ויהי ה' משגב לדך, א"ר יוחנן כל מקום שנאמר דך עני ואביון מך בישראל הכתוב מדבר, שאין עניות זזה מהם משחרב בית המקדש. (שם ט)
יש אדם עשיר ואין שמו לפי עשרו, ויש רש ואין שמו לפי רשותו. (שם כד)
ר' אבא אומר מי שהוא משכיל יצר טוב על יצר רע, ר' אסי אומר מי שהוא נותן פרוטה לעני, שנאמר ישמרהו ויחייהו, ומאי טעמיה דמאן דאמר שהוא משכיל יצר טוב על יצר רע, שנאמר אשרי משכיל אל דל... דבר אחר אשרי משכיל, אמר רבי יונה אשרי מי שהוא משכיל עליו לההנותו, כיצד אדם גדול היה וירד מנכסיו, משכיל עליו והולך אצלו ואמר לו לפלוני שמעתי עליך שירושה שבאה לך ושפלוני חייב לך, אלוה לך ואתה פורע לי לכשתבוא לידך, וזהו משכיל... (שם מא)
אמרה לו אביגיל לדוד, אדוני דוד אם יבא הדין הזה לפניך מה אתה עושה, ילך העני ויאמר לבעל הבית עשה עמי צדקה ותן לי פת אחת, ואינו נזקק לו, והעני נופל עליו והורגו, אם הן באין אצלך לדין מה אתה אומר לו, ואתה מפקפק בדבר ואין אתה יכול להוציאו מפיך, והן אומרים לא עשה כן לנבל שלא נתן לו... (שם נג)
...שכן אתה למד שמן העניות ומן הדמעות עיניו של אדם מעמיקות... (שם עג)
...לא בשביל שהוא עני תגזלו משל עשיר, (תהלים כ"ד) ולמה לה' הארץ ומלואה, שלי הוא העולם, ואני אמרתי להעשירו ואתם נוטלים את שלו. (שם פב)
אמר ר"ש בן יוחאי העשיר אוכל את העני בעולם הזה, אבל לעולם הבא הקב"ה תובעו ממנו, שנאמר (תהלים י"ב) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' אשית בישע יפיח לו. אמר הקב"ה הגיע זמן שאתבע מכם שוד עניים מה שגזלתם מהם ומה שצערתם אותם. (פרשה יג)
אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, מה היה צריך להזכיר דל שני פעמים, אלא משנתדלדל מנכסיו שאין לו נכסים גם חכמתו אינה נשמעת, שנאמר (קהלת ט') וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. דל עוד מחייו שאין לו פרוטה לאכול, מתוך כך נגזלין חייו מן העולם. דבר אחר אל תגזול דל כי דל הוא, די לו דלותו, די שעני הוא. דבר אחר אל תגזול דל כי דל הוא משיניו לעזקה שבקיה לעזקתיה, ואל תדכא עני בשער בשעת דינו... (פרשה כב)
מאי לראש אשמורות, אפילו עני שבישראל שיש בו תורה ומעשים טובים נוח לו להקב"ה יותר מאחאב מלך ישראל, שנאמר (קהלת ד') טוב ילד מסכן וחכם וגו'. (פרק יח)
הנה צרפתיך ולא בכסף, בחנתיך בכור עוני, מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות שבעולם ולא מצא מדה טובה לישראל אלא עניות, שמתוך עניותיהן של ישראל הם יראים את ה', שאם אין להם לחם לאכול ובגד ללבוש ושמן לסוך הם מבקשים רחמים מן הממציא כל המציאות כי על ידי עניות הם יראים את ה' ואין צדקות בא אלא מתוך עניות, ואין גמילות חסדים באה אלא מתוך עניות, ואין אדם הוא ירא שמים אלא מתוך עניות, ואין אדם לומד דברי תורה אלא מתוך עניות, שנאמר (ש"א ב') מקים מעפר דל, ולא נאמר מקים מעפר עשיר. (פרק ה)
דבר אחר דל"ד, אמר הקב"ה ד'ברתי ל'הקים ד'ל, ד'ל ל'הקים ד'ברתי, מפני שכל בני אדם שונאים לדל ואין מי שאוהב לדל אלא אני בלבד, ובני אדם מבזים לדל ואין נשמעים דברי חכמת דל, שנאמר וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים, ואני בעצמי משגב לדל, שנאמר (תהלים ט') ויהי ה' משגב לדך וגו', וכשבא לפני דל בתפלה איני משיבו מלפני ריקם, שנאמר אל ישוב דך נכלם וגו' (תהלים ע"ד), ואני מקרב אצלו שכינתי בכל יום ויום, שנאמר (תהלים ל"ד) קרוב ה' לנשברי לב, ואין נשברי לב אלא עניים. וכל האוטם אזנו מלשמוע צעקת דל אין הקב"ה עונה לו בשעה שהוא צווח לפניו בקול זעקה ומרה, שנאמר אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה, ולא עוד אלא שאינו מביט הקב"ה בכל רגע ורגע אלא אל דל, שנאמר (ישעיה ס"ו) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח, וערב לפני קול דבריהם יותר מכל בני אדם, שנאמר (תהלים ס"ט) כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה...
וכי ימוך אחיך, כתיב אשרי משכיל אל דל, א"ר יונה אשרי נותן אל דל אין כתיב כאן, אלא אשרי משכיל אל דל, הוי מסתכל בו היאך לזכות עמו, ר' יונה כך היה עושה בשעה שהיה רואה עני ובן טובים ובן גדולים שירד מנכסיו והוא מתבייש ליקח, היה הולך אצלו ואומר לו בשביל ששמעתי שנפל לך ירושה במדינת הים, הא לך חפץ זה, וכיון שאת מרויח את נותנו לי, ובשעה שהיה נותן לו היה אומר לו במתנה נתתים לך. ר' לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא אמר עשרים ושנים פעמים כתיב אשרי ומכולן לא נטל איפוכן אלא זה בלבד, ביום רעה ימלטהו ה', אין יום רעה אלא יום דינה של גיהנם, לפיכך משה מזהיר את ישראל והחזקת בו. דבר אחר כי ימוך, הדא הוא דכתיב מלוה ה' חונן דל, כתיב נותן לחם לכל בשר, ובא זה וחטף את המצוה, אמר הקב"ה עלי לשלם לו גמולו, הדא הוא דכתיב גמולו ישלם לו... כל מי שנותן פרוטה לעני הקב"ה נותן לו פרוטות, וכי פרוטה הוא נותן לו, והלא לא נתן לו אלא נפשו, הא כיצד, היה ככר בעשר פרוטות, והעני עומד ליקח ואין לו אלא תשע, ובא אחד ונתן לו פרוטה ונטל הככר ואכלה ושבה נפשו עליו, אמר לו הקב"ה אף אתה כשנפשך מצפצפת לצאת מגופך הרי אני משיבה לך לתוך גופך, לפיכך מזהיר את ישראל ואומר להן כי ימוך אחיך... (ויקרא פרק כה, תרסה)
והיה אם זרע ישראל, אמר רבי הונא בר פפא לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה, שנאמר והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק, וכתיב וידל ישראל מאד, שלא היה להם להקריב מנחה, דכתיב ואם דל הוא. (שופטים פרק ו, ס)
אמר ר' יודן גדול גזל של עניים מעון דור המבול, דכתיב ה' למבול ישב, כביכול בישיבה נפרע מהם, והכא כתיב עתה אקום יאמר ה', אינו נפרע מהם אלא בקימה. אשית בישע יפיח לו, רבי אושעיא אמר כשאשית ישועה על אלו ארתיח מדת הדין על אלו. (תהלים יב, תרנז)
רב אוכל ניר ראשים, א"ר שמעון בן יוחאי העשיר אוכל את העני בעולם הזה, ולעתיד לבא הקב"ה תובעו ממנו, שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים, אמר הקב"ה הגיע זמן שאתבע מכם שוד ענים שגזלתם ומה שצערתם אותם. (משלי פרק יג תתקנ)
אל תגזול דל כי דל הוא, עני במה יקרא שמו לפניך, עשיר יקרא שמו לפניך על שם ממונו, על שם כספו וזהבו ואבנים טובות ומרגליות, אבל עני במה יקרא שמו לפניך, על שם בנו, כיצד, עמד בנו וקרא בתורה אומרים בן מי הוא זה, אומרים בן פלוני עני הוא, לכן הוא אומר כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. (שם פרק כב תתקס)
אמרה תורה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, תן חלקי בשבט של עוני, שאם עשירים עוסקים בי יהיו מתגאים, אבל כשהם עניים הם מתעסקים בי והם יודעים שהם רעבים ושפלים, שנאמר נתן הסכל במרומים ועשירים בשפל ישבו. (רות פרק א תקצז)
א"ר חייא כל היסורין קשים ושל עוני קשה מכולן, כל היסורים באים וכשהולכים להם מתחדש כמו שהיה, אבל יסורין של עוני מכהין עיניו של אדם, שנאמר עיני דאבה מני עוני. מעשה בחסיד אחד שקבל עליו שלא יקבל מכל אדם כלום, והיה לו בגד אחד וסדין אחד וכל הלילה היה צועק ובוכה ומתחנן ולא זז ממית עצמו עד שנצרך לישב באשפה ובלו בגדים שעליו. פעם אחת נגלה עליו אליהו ז"ל בדמות ערבי, ועמד כנגדו אמר לו רצונך שאלוה לך שני כספים ותהא נושא ונותן בהם ותחיה, אמר לו הן, ונטל שני כספים והלך וקנה חפצים ונשתכר בהם, וכן ליום שני וביום שלישי, ולא יצאת השנה עד שהעשיר ושכח עונת חסידותו ושמוש תפלתו, אמר לו הקב"ה לאליהו חסיד אחד היה לי בעולמי ועכבתו עלי. הלך כנגדו ומצאו במלאכה גדולה, אמר לו אני הוא שנתתי לך שני כספים חפש אחריהם ותנם לי שאני מבקש שתחזירם לי. חפש אחריהם ונתנם לו, ולא יצא משם עד שירד מנכסיו ונכנס אותו ממון לטמיון, וחזר על האשפה והיה יושב ובוכה, חזר עליו אליהו ז"ל אמר ליה מה ההוא סבא עביד, אמר ווי ליה לההוא גברא דאתהפוך עלוהי גלגלא ואתנחתו מנכסי, אמר לו נשבע אתה אם מחזירנא לך אותה שני כספים שאתה משמר עונת חסידותך ושמוש תפלתך, אמר לו הן, ונתן לו שני כספים ונשא ונתן בהם והעשיר. (שם תרא)
שמן טוב לעשירים, שם טוב לעניים ולעשירים. (קהלת פרק ז תתקעג)
ביום טובה היה בטוב, אמרו עליו על רבי תנחומא כשהיה לוקח בשר או ירק או כל דבר היה אומר לביתו הפרישו לעניים חלקם, שלא לקחתי אלא ליטרא אחת של בשר ולעני חצי ליטרא, לקיים מה שנאמר ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה שתבא על אחרים, שאין אתה רחוק מן העניות, שנאמר את העני עמך. (שם פרק ז תתקעה)
ודאבון נפש זה העניות, כענין שנאמר עיני דאבה מני עני. ואומר ונפש דאבה מלאתי טוב. (דברים כח סה)
העני הוא מחלק מדת הדין, והעשיר הוא מחלק מדת הרחמים, לכן בתת העשיר צדקה לעני משתתף מדת הדין עם מדת הרחמים, והשיתוף זה הוא קיום העולם. (דברים ראה)
כי הבוטח בה' אם הוא בעל ממון ימהר להוציא חובות האלקים וחובת בני אדם מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה, ואם איננו בעל ממון יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו מפני שנסתלקו מעליו החובות שהוא חייב בהם לאלקים ולבני אדם בעבורו ומיעוט טרדת לבו בשמירתו והנהגתו, כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה אומר המקום יצילני מפזור הנפש אמרו לו מה הוא פזור הנפש, אמר שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה, והוא מה שאמרו ז"ל מרבה נכסים מרבה דאגה. (שער ד הבטחון הקדמה)
את עניי - ית סגופי. (בראשית לא מב)
את עניי - ית עמלי. (שם)
כי מתו כל האנשים - מי הם, דתן ואבירם, חיים היו אלא שירדו מנכסיהם, והעני חשוב כמת. (שמות ד יט)
ודל לא תהדר - לא תחלוק לו כבוד לזכותו בדין, ולומר דל הוא אזכנו ואכבדנו. (שם כג ג)
אפס כי לא יהיה בך אביון - ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון, אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם. אביון - דל מעני, ולשון אביון שהוא תאב לכל דבר. (דברים טו ד)
רק אם שמע תשמע - אז לא יהיה בך אביון. (שם שם ה)
כי יהיה בך אביון - התאב תאב קודם. מאחד אחיך - אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך. שעריך - עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת. מאחיך האביון - אם לא תתן לו סופך להיות אחיו של אביון. (שם שם ז)
נתון תתן - אפילו מאה פעמים. לו - בינו ובינך, כי בגלל הדבר - אפילו אמרת ליתן אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה. (שם שם י)
רב אוכל - הרבה תבואה באה על ידי חרישת הדלים, כלומר הרבה תורה יוצאת על ידי תלמידים שרבותיהם לומדים מפלפולם. (משלי יג כב)
תחנונים - ללמדך דרך ארץ, ואף על פי שהעשיר ידבר עזות, על העני לענות תחנונים, וכן רב ותלמיד. (שם יח כג)
ימי עני - המתעצב. (משלי טו יג)
כי לא יחדל אביון - ... והנכון שיאמר שלא יחדל אביון שיהיה נמנע ולא ימצא עוד לעולם, והזכיר זה בעבור שהבטיח שלא יהיה בהם אביון בשמרם כל המצוה, אמר אבל ידעתי כי לא יהיו כל הדורות כל ימי עולם כולם שומרים כל המצוה עד שלא נצטרך כלל לצוות על האביון, כי אולי בקצת הימים ימצא אביון, ואני מצוך עליו אם ימצא. ואמר "מקרב הארץ" לרמוז על כל הישוב, כי להבטחה שלא יהיה בנו אביון בארץ אשר ה' אלקינו נותן לנו נחלה אם נקיים שם כל המצות, ועתה אמר כי יתכן שימצא אביון באחד מן הזמנים ובאחד מן המקומות אשר תשב בה... (דברים טו יא)
לא תעשוק שכיר עני ואביון - ידבר הכתוב בהווה, שהעניים והאביונים והגרים משכירים את עצמם. וכן "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך"... (שם כד יד)
...והפרש בין עניים לעשירים, שעשירים יש בידיהן מתנות טובות דעתן מיושב בהן, אבל עניים אין דעתן מיושבת אלא בבניהם, בזמן שניטלין מהן אם אין אתה נד להם ומרויח כאב לבם בהספד באין לידי צער גדול. (תורת האדם ענין ההספד)
בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו, וכמה עד חמישית נכסיו מצוה מן המובחר, ואחד מעשרה בנכסיו בינוני, פחות מכאן עין רעה. ולעולם לא ימנע עצמו משלישית השקל בשנה, וכל הנותן פחות מזה לא קיים המצוה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן צדקה לאחר.
עני שאין מכירין אותו ואמר רעב אני האכילוני, אין בודקים אחריו שמא רמאי הוא, אלא מפרנסין אותו מיד. היה ערום ואמר כסוני, בודקין אחריו שמא רמאי הוא, ואם היו מכירין אותו מכסין אותו לפי כבודו מיד, ואין בודקין אחריו... (מתנות עניים ז ה, וראה שם עוד וערך צדקה)
מי שיש לו מזון שתי סעודות אסור לו ליטול מן התמחוי, היו לו מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה, היו לו מאתים זוז, אף על פי שאינו נושא ונותן בהם, או שיש לו חמשים זוז ונושא ונותן בהם, הרי זה לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחד הרי זה מותר ליקח, היו בידו מעות והרי הן עליו חוב או שהיו ממושכנים לכתובת אשתו הרי זה מותר ליקח.
עני שצריך ויש לו חצר וכלי בית, אפילו היו לו כלי כסף וכלי זהב אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו, אלא מותר ליקח. ומצוה ליתן לו. במה דברים אמורים בכלי אכילה ושתיה ומלבוש ומצעות וכיוצא בהן, אבל אם היו כלי כסף וכלי זהב כגדות מגרדת או עלי וכיוצא בהן מוכרן ולוקח פחות מהן. במה דברים אמורים קודם שיגיע לגבות מן העם, אבל אחר שגבה הצדקה מחייבים אותו למכור כליו וליקח אחרים פחותין מהם, ואחר כך יטול.
בעל הבית שהיה מהלך לעיר ותמו לו המעות בדרך, ואין לו עתה מה יאכל, הרי זה מותר ליקח לקט שכחה ופאה ומעשר עני וליהנות מן הצדקה, ולכשיגיע לביתו אינו חייב לשלם, שהרי עני היה באותה שעה. (שם ט יג)
...וכל המאכיל ומשקה עניים ויתומים על שלחנו הרי זה קורא אל ה' ויענהו ומתענג, שנאמר אז תקרא וה' יענה. צוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים, מוטב לו להשתמש באלו ויהנו בני אברהם יצחק ויעקב מנכסיו, ולא יהנו בהם זרע חם... ואם יהיו עניים בני ביתו בכל שעה ושעה מוסיף זכיות ומצות. (שם י טז ויז)
וכן צער אשה רעה ואינו וחוטא, ודקדוקי עניות ואינו עושה עולה, וצער יסורים בגופו או במיתת אוהביו... הכל מחשבים לו כנגד צער גיהנם כנגד עונותיו. (קסד)
מה שהקב"ה מספיק ונותן לעשיר עושר והוא אינו נותן לעניים, ואם היה נותן לאחר היו יכולים מאה להפרנס, באים העניים וצועקים לפני המקום לזה נתת מה שהיה יכול לפרנס אלף ולא עשה עמי טובה, ונפרע מן העשיר כאלו גזל עניים רבים, שיאמר לו אני הספקתי לך עושר שתתן כפי השגת יד עשרך לעניים ולא נתת, אפרע ממך כאלו גזלתם וכאלו כפרת בפקדון שלי, כי על כן נתתי בידך העושר לחלק לעניים ולקחת העושר לעצמך. (תטו)
...ואל יאמר ירא שמים אני צדיק ופלוני רשע, אני יורד והוא עולה, הוא עשיר ואני עני, למה אשתמרה מעוני והוא עושה מה שלבו חפץ וכל דרכיו מצליחים, לפי שהקב"ה חפץ לטרדו מן העולם הבא אינו ממהר ליפרע ממנו... ועוד שמא הרשע נולד במזל שהוא עשיר, וצדיק נולד במזל שהוא עני, ועתה הוא לא יאבד ממונו בדבר קל, והצדיק אם נברא במזל עני כמה זכיות צריך עד שיבטל המזל... (תקל)
התורה נתנה שיעור כנגד דיעות בני אדם. אמרה לעשיר ולעני לתת מעשרות ותרומות ומתנות כהונה, אם יש עני בישראל וכהן עשיר איך יתכן שהעני יתן להעשיר, אלא התורה צוותה לכל עני ועשיר. וכן כשצריכים הקהל לתת צדקה, אף על פי שיש עניים בעיר שמתפרנסים בצמצום, נותנים חרם לתת מן הליטרא כך וכך, אף על פי שזה אינו נכון שיתן העני וצריך כשאר עניים, ופעמים שעני הנותן יותר עני מן המקבל, אלא צריכים ליתן חרם על כולם מפני הרעים... אבל אם היו הרעים נשמעים לטובים לא היו דוחקים אותם עניים, ויחזירו לעניים כל מה שנתנו בסתר בלא ידיעת הרעים. (תתרמו)
כל אדם שהוא עצרן ומקפיד שלא ירויחו עליו ושלא לוותר כלום משלו או לוקח ריבית לעולם לא יצליחו כל אותם שיש בידם מממונו, וכל מי שיש בידו ממונו או ימות או יעני, אבל מי שהוא ותרן בממונו אצל אחרים, שנהנים ממנו והוא שמח ומלוה לאחרים למחצה ואינו עצרן אצל אחרים שנהנים ממנו, ומקבל אורחים בסבר פנים יפות, כל אותם שיבא לידם מממונם יצליחו כמו שהיה ממון של איוב, שכל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך.
המלוה בריבית ממונו יכלה, או הגוזז מעות, וכן העושה עולה במשקל במדה ובמשורה ובסחורות ובכל מיני עולה, לבסוף ירדו מנכסיהם ובניהם יתפרדו זה מזה בארץ נכריה ונצרכים לבריות. וגם כל שיהיו חביריהם וכל הנלוה אליהם יכלה ממונם וכל שיהיה מסייע להם. (תתרעה תתרעו)
לרוב הנזקים הנמצאים בעושר ולרוב הצרות הרבות והרעות שפרות ורבות ממנו, שבחו חכמים את הפכו, והוא מדת העניות, שכן דרשו במסכת חגיגה אמר ליה אליהו לבר קפרא ואמרי ליה לרבי אלעזר, מאי דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני, מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ולא מצא להם לישראל תקנה אלא עניות... מנהג העושר כי כל מי שיקבץ ממנו מעט יתאוה עוד יותר, ואחר שיקבץ ממנו הרבה יתאוה לכפלים ולא ישבע לעולם... (כד הקמח עושר)
להלוות לעני כהשג היד כפי מה שצריך לו למען הרחיב לו ולהקל מעליו אנחתו, וזאת המצוה של הלואה היא יותר חזקה ומחויבת ממצות נתינת הצדקה, שמי שנתגלה ונודע דחקו בין בני אדם וגלה פניו לשאול מהם, אין דחקו ואפלתו כמי שעדיין לא בא לאותה בושה וירא מהכנס בה, ואם יהיה לו מעט סעד של הלואה במה שירויח מעט, אולי לא יצטרך לבא לשאלה לעולם... (משפטים מצוה סו)
איזהו עשיר השמח בחלקו, כי מי שאינו שמח בחלקו ואינו שבע במה שנתן לו השי"ת אז עני הוא, כמו שמפורש בפסוק (משלי ט"ו ט"ו) "כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד", רוצה לומר כל ימי עני המתאוה לממון אחרים רעים, כי אוהב כסף לא ישבע כסף... (אבות ד א)
...כי כפשע העשיר הבוטח בעשרו, כפשע האביון הדורש העושר בכל כחו, יחדו ימרודו בהקב"ה. ועתה אכתוב לך לשון רבינו יונה ז"ל בפסוק (משלי י') הון עשיר קרית עוזו, דבר בהוללות וסכלות בני אדם, שהעשיר בוטח בעשרו והדל ירא מחמת רישו, נמצאת כוונת העשיר בבטחון, והעני ביראה, עולה לדעת אחד, ושניהם שגו, כי אין החיים והטוב לסבת העושר, אבל פעולת הצדיק לחיים... (תהלים מט ג)
ואצלי פירוש הפסוק הוא באופן אחר, כי מי שעושק לדל הוא חושב שגוזל אותו, ואדרבא העושק הזה הוא סיבה להרבות לו לדל ממון רב כי ירחמו עליו מן השמים בראות האכזריות של העושק לדל, כי לא די לו דלותו, אלא שעשקו וחמסו מה שהיה לו, וזהו סיבה להרבות לו לעני עושר רב. והנותן צדקה לעשיר הוא להיפך, כי הוא חושב שנותן לו, ואדרבה במה שנותן לו הוא מחסרו, כי יאמרו עליו בשמים, מה זה היה עשיר ולא היה צריך ליטול ונטל, סוף הוא ראוי שיבא לידי מדה זו שיחסר ממונו ויבא לידי עניות, וזה שאמר "נותן לעשיר אך למחסור", כלומר היא סבה שיבא לידי מחסור, ועל כן הזהיר התנא ויהיו עניים בני ביתך. (אבות א ה)
ואצלי ביאור דברי התנא הם להפך מדברי הר"מ אלמושנינו ז"ל, כי לרבותא נקט אלו השתי חלוקות ומכל שכן האחרות, כי אדרבא, העוני גורם קיום התורה, שיצרו של אדם נכנע, והעושר גורם ביטול, כי יצרו מתגבר עליו שלא יסבול עול התורה. וזה יובן עם מה שאמרו ז"ל, "יזל מים מדליו", כי אין התורה יוצאה אלא מן הדלים, ולזה אמרו ז"ל יפה עניותא לישראל, כי העני ונכה אין לו נחת רוח כי אם בלמוד התורה, נמצא שהעוני מביאו לידי לימוד התורה, אבל העושר טבעו להביא לאדם לידי ביטול תורה, והכוונה כי מסבת העוני נסבב לו קיום התורה סופו לקיימה מעושר, כי אפילו שיבא לו עושר אחר כך לא יזיק לו לבטל את התורה, ואפילו שאם היה בא לו העושר בתחלה היה מזיק לו והיה מבטלו מלימוד התורה, עתה שכבר קדמו לו תבלין שקיימה מעוני, אף אם אחר כך יבא לו עושר סופו לקיימה מעושר, שמצוה גוררת מצוה... (שם ד יא)
ושסע אותו בכנפיו - לרמוז שקל לעני אחר כך לעלות השמימה יותר מן העשיר. (ויקרא א יז)
ונפש - מדבר על העני המקריב נפשו ויבחר סולת נקיה שיביא נקי מפניות. ויצק עליה שמן - שיערה על הנפש אור רוח מלמעלה. (שם ב א)
כי ימוך אחיך - אם העני תחשבהו לאחיך, כי העניים הם כדי שיזכו העשירים על ידם, ואפילו הוא גר ותושב ולא אחיך ממש. והחזקת בו וחי - תחזיק בו בעודנו נקרא חי, שלא נפל לעניות הנחשבת כמיתה... (שם כה לה)
...וזה שאמר ר' יונתן המקיים את התורה מעוני וכו', כי נסיון העוני קל מנסיון העושר, כי בו יוכל לבא לגנבה ולכחש, כמו שאמר פן אורש וגנבתי וגו', אבל בנסיון העושר יבא לגאוה ויכפור, ואפילו אם יעני לא ישוב, כמו שאמר סופו לבטלה מעושר. (שם שם לז)
כי לא יחדל אביון - ואל תצטער על שאר העניים שאין להם מתנות בשביעית, וגם לא לוו לפני שביעית, כי ברך יברכך - ה' יברכם בעצמו לספק מחסורם, כפי שנתן לך בעצמו את הארץ. (דברים טו ד)
כי יהיה בך אביון - טעם המצא האביון הוא כדי שתזכה אתה על ידו, כי אם היה עבור חטא היו לה' דרכים אחרות רבות למרק חטאו... בארצך - שאין המזל שולט בה, ואם כן אין עניותו ועשירותך מצד המזל... (שם שם ז)
לא יהיה לכהנים - ... ועוד בא להעיר כי טובה עניות מעושר, כי המלך שהוא עשיר הוצרך לאזהרות רבות לבל יאבד, ואחר הכל אינו מובטח כי אם באריכות ימים על ממלכתו ולא בעולם הבא, מה שאינו כן בכהנים הדלים ומסתפקים בחלקם הניתן להם, שהם ה' הוא נחלתם. (שם יח א)
ונתן לי לחם - שלא יכריחני העניות לעבור על דעתי ועל דעת קוני. (בראשית כח כ)
הלא דבר זה אין קשיא כי העניות בעצמו הוראה על הגאולה, שאין ענין הגאולה רק שיוצא ואין לו שום צירוף אל זולתו לא כמו העבד שאינו עומד בעצמו ויש לו צירוף אל זולתו הוא האדון, לכך הדבר שיש בו עשירות אינו עומד בעצמו רק יש לו צירוף אל קנינו ואין בזה גאולה, אבל הדבר שיש בו עניות ואין לו קנין רק עומד בעצמו שייך בו גאולה כי אילו היה המצה שהיא לחם עוני מורה על בני אדם שהם בני חורין היה לך לשאול והלא אין העניות סימן חירות כלל, אבל לחם עוני הזה הוא בא על עצם היציאה לחירות ועצם היציאה לחירות אינו כי אם בהסתלק ענין הצירוף שלא יהיה נמצא הצטרפות כלל, וכאשר אין כאן הצטרפות אז נמצאת גאולה, ולפיכך צוה לאכול לחם עוני שהוא המצה בליל היציאה, בעבור שאין במצה רק עצם הלחם ולא יצטרף בו דבר מן שאור והוא כמו עני כדי שלא יהיה נמצא כלל שום צירוף בלילה שבו הגאולה, ואז יקנו הגאולה שהוא סלוק הצירוף. אבל מצה עשירה אינו יוצא בה בעבור כי יש לזאת המצה צירוף... (גבורות ה' פרק נא)
...אבל אין יוצא לפועל השכל האלקי רק מי שאין לו חלק בעולם הזה, והעשיר יש לו עולם הזה הגשמי, והעני אין לו עולם הזה הגשמי, ולכך הוא בפרט מוכן לצאת ממנו תלמידי חכמים שהוא שכלי. (נצח ישראל פרק נט)
...שכך כתיב תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, וכן נפשם בהם תתעטף ויזעקו אל ה' בצר להם" וגו', וזה כי העני שהוא חסר הפרנסה והוא צריך מאד לפרנסה מסלק עצמו מכל דבר עד שאין לו שתוף לשום דבר ואז קורא מאמתתו, וזה ולפני ה' ישפוך שיחו, וכן נפשם בהם תתעטף, כי מפני הצרה שהגיע להם סכנה מסלקים עצמם מכל דבר מבלי פנות המחשבה לשום דבר וזה שרצו חכמים גם כן שאמרו שנתעטף כש"ץ וקרא לפניו שלש עשרה מדות, כי כאשר האדם מכוין לגמרי מבלי פנות ימין ושמאל, גם כן השי"ת נמצא אליו, ואז האדם דבוק בו ית' במדת טובו... (באר הגולה ד ד"ה פרק קמא דר"ה)
ובפרק קמא דבתרא תניא ר' מאיר אומר יש לו פתחון פה לבעל הדין להשיבך ולומר לך אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן, אמר כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם... כי השואל היה סובר כי אין עניות בלא חטא, ומפני כך שאל כיון שהעניות היא בשביל חטא אם כן אין לפרנס העניים כמו שהוא יתברך אין רוצה לפרנס אותם בשביל חטא, אבל ר' עקיבא סבר חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא, ולפיכך יש עניות בלא חטא, ואפילו אם היה העניות בשביל חטא כך גזר הקב"ה עליו שלא יהיה מתפרנס מן השי"ת, אבל יתפרנס מן האדם בשר ודם... ולפיכך המפרנס את העני עושה רצון המקום, ודבר זה מבואר. (נתיב הצדקה פרק ג)
...רוצה לומר כי העני כל אשר אתה עושה לו יש לו תשלומין בודאי, כי העני מדת הדין שולט בו לגמרי, ואין לך מי ששולט בו מדת הדין כמו ששולט בעני, וכמו שאמרו במדרש אין לך מדה קשה מן העניות, שכל מי שהוא מדוקדק בעניות כאלו דבוקים בו כל יסורים שבעולם, וכאלו באו עליו כל הקללות שבמשנה תורה... וביאור זה, כי שאר יסורים הם כאשר יש שנוי באדם שהוא יוצא מן סדר הבריאות, וכן כל היסורים הם שנוי שיוצא האדם מסדר העולם, והשנוי הוא העדר קצת ולא העדר לגמרי, ואלו העניות הוא העדר שהוא חסר ממון וזה נקרא העדר גמור, והוא כנגד כל היסורים שהם שנוי מן סדר העולם בלבד, והם העדר קצת, ולכך מי ששולט בו מדת הדין גם כן כל אשר נעשה לו יש לו תשלומין במדת הדין... וכן אם שומע צעקתו ואין נותן לו צדקה מדת הדין מחייב לו תשלומין, ומפני כך נקרא עני ההוא אותיות "יען", כי לשון יען הוא בא על תשלומין, "יען אשר עשית הדבר הזה", וכן בכל מקום לשון זה מורה על תשלומין הגמורים שיש על מה שנעשה לעני... (שם פרק ה)
ומוכח מן הגמרא, כי כמו שגס רוח רחוק מן השכל הנבדל הפשוט, כך הוא ראוי לעניות ממש, דאמר מר סימן לגסות רוח עניות, אף על גב דמוקי לה בעניות של תורה, מכל מקום כיון דקאמר סימן לגסות רוח עניות, וגם המקשה שם היה מבין אותו שהוא עניות ממש, עד דמתרץ ליה התם עניות של תורה, משמע דבלשון זה הוי כל עניות רק שיותר שייך לזה עניות של תורה, מפני שזה בודאי עניות גמור ביותר, והכל הוא טעם אחד לפי הדברים אשר התבארו למעלה... (נתיב הענוה פרק ח)
...ויש לפרש כי מי שמזכיר שם שמים אין לו יראת שמים, כי איסור הזכרת שם שמים בחנם אנו לומדין מן "את ה' אלקיך תירא", לכך מי שמזכיר שם שמים אין לו יראת שמים, ולכך מביא השי"ת עליו עניות, שכל עני הוא נכנע כמו שהוא לשון עני, כי כל אשר אינו ירא אינו נכנע, ולכך מביא השי"ת עליו עוני להכניע אותו... נראה הפירוש כי מי שמזכיר שם שמים בחנם ראוי לעניות, בשביל כי השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, ולא נתן לאדם שום קנין ואין ראוי לאדם שום קנין כי הכל הוא אל השי"ת, רק בשביל כי השמים שמים לה' ומצד הזה נתן הארץ ואשר בה לאדם, וזה שמזכיר שם שמים כאלו אין השי"ת נבדל מן האדם, והוא ית' משותף עם התחתונים, ודבר זה גורם עניות, עד שאין לאדם שום קנין, לפי שאין ראוי שיהיה נמצא לאדם העושר והקנינים הגשמיים רק מפני שהוא ית' לא ישתתף עם האדם, והשמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם... (נתיב יראת השם פרק ג)
והעני חשוב כמת, לפי שאין לו חיות מצד עצמו, שכל החיים יש להם קיום מצד עצמם בלבד, ואינם צריכים לזולתם, והעני אין לו חיות מצד עצמו רק מצד אחרים, לכך מצד עצמו הוא חשוב כמת, ולפיכך כתיב "וחי אחיך עמך", שאחרים מחיים אותו, וזהו שאמר ושונא מתנות יחיה... (בראשית כט י)
כי מתו כל האנשים - שהעני חשוב כמת, כי החי צריך שיהיה חי מעצמו, ולא נתלה מזולתו, והחסר יש בו ההעדר שהוא המיתה. ודע עוד שהחיות קבלת ברכה העליונה שאינה פוסקת, וזה נקרא חיים, וכאשר העני ופסקה ממנו ברכה נחשב כמת, ומזה תבין מה שאמרו שיעקב אבינו לא מת, ששתה מן המקור שהוא בלא קץ ותכלית... (שמות ד יט)
נמשי במיא דחריצי, פירש כי השי"ת אשר הוא משגיח על עולמו נתן גם כן לעני הדברים אשר הוא צריך להם מאד, כי השמן הוא צריך לאדם מאד, וכדי שלא יהיה העני חסר לגמרי ממנו נתן לו מיא בחריצי... (חידושי אגדות שבת קמ ב)
יבקש רחמים על מדה זו, כלומר שיבקש רחמים שלא יהיה לו עניות יותר מדאי, כי אם הוא לא בא, פירוש כיון שהוא גלגל חוזר בעולם, לכך אי אפשר שלא יהיה מורה עניות, כי חיי בני מזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא, וכיון דבמזלא תליא, אי אפשר שלא יהיה מורה המזל עניות, ואם הוא נולד בשעתא דפרנסה, אי אפשר שלא יהיה בנו או בן בנו שלא יהיה נולד בשעת פרנסה, וידוע כי הגלגל אשר הוא עולה, אותה עליה בעצמה סופה לרדת, ואותה ירידה עצמה סופה לעלות... (שם קג א)
צורבא מרבנן לא מעני, דבר זה מבואר, כי העני הוא חסר והוא מקבל מאחר, ואין חסרון רק לחומר, והוא מקבל תמיד, אבל בעל התורה שיש בו השכלי אין אפשר שיהיה חסר לגמרי, מאחר שאין החסרון רק בחמרי לא בשכלי... ואפילו אם תאמר שהוא מקבל מאדם בצנעה, אבל לחזור על הפתחים עד שהוא מקבל בפרהסיא דבר זה שייך למי שהוא חמרי לגמרי, אינו בתלמיד חכם כלל. (שם)
ד' חשובים כמתים, פירוש כי לא יחשב האדם שיש לו מציאות, רק כאשר אינו נוטה לשום קצה, כי כאשר נוטה לקצה הוא בעל מיתה. ואלו ארבעה הם נוטים אל הקצה... והעני נוטה אל העדר הקצה שהוא מצד האחור, כי אין ספק כי מדת העני מתיחסת אל האחור לשפלותו ופירוש זה ברור. (שם נדרים סד ב)
שלחו מתם וכו', ומה שאמר "יזל מים מדליו", פירוש כי התורה יותר יש הכנה שיצא אל הפועל על ידי עניים אשר אין להם העושר שהוא מדריגת עולם הזה, וכאשר מסולק מן מדרגת עולם הזה ראוי שיצא על ידו לעולם התורה השכלית הנבדלת מן עולם הזה... (שם פא א)
ואמר שנתחלף לו מעות פורים במעות צדקה, והכונה בזה, שנתחלף לו עולם הזה, שהוא אכילה ושתיה במעות של צדקה שהוא לעניים, כי העני אין לו עולם הזה כלל, והוא מסולק מן עולם הזה, רק העני מבקש שיכול לעמוד בחיותו ואין מבקש התאוה הגופנית, ולפיכך אמרו (ברכות ס"א ב') לא איברא עולם הבא אלא לר' חנינא בן דוסא וחביריו מפני שלא היתה לו טובה והנאה בעולם הזה, ולכך מיוחד לעולם הבא... (שם ע"ז יח א)
אם כסף תלוה - הקדים שמשני צדדים חייב להלוותו, מצד שהוא בכלל עמי, ודרך המלך בזמן שעמו ועבדיו מחוסרים צידה כל אדם יכול ללוות להם, על סמך שהמלך יפרע חובו, כי עליו לזון עמו. ב' שיותר העני עושה עמך ממה שאתה עושה עמו, ויכלול לשון "עמך", על כן בא לידי עוני כדי לזכותך, וכנגד ב' אלו ציוה לא תהיה לו כנושה, כי לא לו אתה נושה אלא להקב"ה שהוא חונן דל, ונקרא מלוה ה', ונגד מה שהעני עושה עמו אמר "לא תשימון עליו נשך" כדי להרויח בממונך, הקטן בעיניך מה שהעני עושה עמך... וכל הדוחק הזה העני סובל בשביל לזכותך... (שמות כב כד)
כי יהיה בך אביון - כשישראל עושין רצונו של מקום אז לא ימצא אביון כי אם אחד מעיר וממשפחה, והוא בלתי שכיח, וכשאמר "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", מדבר בחוצה לארץ, והוא בזמן שאין עושין רצונו של מקום, שלא עלו עם אחיהם לארץ ישראל, ולכך לא אמר כאן "מארצך". ולכל תטעה לומר מאחר שבאו מארץ רחוקה אין ראוי לדחותם, אמר פתוח תפתח וגו' בארצך, שעניי ארצך קודמין לעניי חוצה לארץ. (דברים טו ד)
כי בגלל הדבר - רז"ל למדו מן "בגלל" שגלגל הוא שחוזר בעולם, ואומר אני שכונתם לפרש מלשון וגללו, ורוצה לומר כשיתגולל העוני בין אנשים מזה לזה, אז יברך ה' שלא יתגולל עליך, וממילא שמעינן שהדבר מתגלגל בעולם, כי המדה בכל הנמצאים, שכל נותן ישוב להיות מקבל, בלתי ה' לבדו הוא הנותן ובלתי מקבל. וטעמו של דבר נראה, שלא רצה ה' שיהיה האדם מתחזק בארץ הוא וזרעו עד עולם, וישכח כי לה' הארץ... (שם שם י)
כי יהיה בך אביון - אומר בך אוני, לרמוז מאמר חז"ל כי טעם שבוחר ה' לייסר האדם בעולם הזה ביסורי העוני, כדי שבאמצעותו יזכה חברו המפרנסו, ואומר מאחד אחיך - פירוש לא תחשוב בראותך אביון שהוא פחות, דע שהוא מהמיוחדים שבאחיך, ואין הוכחה מהעוני שהוא שפל... עוד אפשר לומר הדרגת הגזרות שיגזור ה' באביונים, כדפירשנו שחלק הענים מפקיד ה' ביד העשיר, והנה לפעמים יפקיד ה' מנת עני זה לאדם קרוב לאיש ולא יצטער בלקיחת פרנסתו ממנו להיותו קרובו, וכשישפוט ה' בצדק לצער העני ירחיק לו פרנסתו באיש זר ובריחוק מקום, והוא אומרו מאחד אחיך... (שם שם ז)
כי שמע ה' אל עניך - תרגם אונקלוס קביל צלותך, כי לשון עניה הוא גם כן לשון צעקת תפלה, (תהלים כ"ב) "ולא שקץ ענות עני", דמתורגם צלותהון דעניי. (בראשית טז יא)
חרף עושהו - שה' הכין מזון לכל בריה, ולדל הכין עשיר שיפרנסו, והעושקו עושה כאילו בראו לרעתו. (משלי יד לא)
תחנונים ידבר רש - ואז העשיר מכניע העזות שבו למלאות תחנוניו. (שם יח כג)
ועניות כמו מיתה, וזה מפני כי הממון הוא חיות של אדם, דכתיב "וחי אחיך עמך" (ויקרא כ"ה), וכאשר אין לו חיות, ודבר זה נחשב אליו מיתה לגמרי כאשר יחסר לו החיות... ומה שאמר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני, וזה כאשר יתנגד לזה השכל, והעוני נחשב כמו מיתה, כי שניהם הם ביטול מציאותו של דבר... (שם נדרים ז ב)
שם עני נבדל מיתר נרדפיו במה שעני מציין עוני הנפש ושפלת הרוח וההכנעה ואינו רודף אחר תאוה וכבוד בין שיש לו ממון ובין שאין לו, הכל לפי המקום שנזכר תואר זה. וצד זה יבא לרוב על צדיקים שהם נמוכי רוח, וכן דוד קרא עצמו עני, ולא דל, כי לא היה חסר לו לא ממון ולא בריאות רק קרא עצמו כן על שפלות רוחו והכנעת נפשו נגד ה', ומפני שימצא גם כניעה רצונית לזה במקום שהכניעה והשפלות הוא מחמת סבה אחרת חוצה לו, סמך לו לרוב שם אביון, שאינו מעונה ברצון, אדרבה תאב לכל דבר ואין לו. וכן סומך לעני שם דל ורש, להורות שהוא עני ונכנע מהיותו דל ורש ואין ידו משגת, ובכלל העני הוא יותר מדל, שעני מציין שפלותו לגמרי ויכניע עצמו גם לקבל צדקה מאחרים. (הכרמל)
כי יהיה בך אביון - מציין את התלות בדעת אחרים, מצב שהחריב כבר מדינות גדולות ואין לו מקום במדינת ה'. (דברים טו ד)
כי לא יחדל אביון - באופן כללי מביאות המסיבות הארציות להתהוות עושר ועוני, אולם בארצך עליך למנוע זאת, כי אין צבור מת ואין צבור עני, אמנם התורה המחייבת ליטול, כי מי שצריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים, היא גם מכבדת ביותר את העצמאות... (שם שם יא)
עני - התלוי באחרים בקיומו, ואביון תלוי ברצון אחרים. (תהלים י ב)
והשיגה ידו - היה צריך לומר או השיגה ידו, ומורה דרך מוסר, שזה שלא יהיה לו גואל יבא לידי כך שישיג, שאין לו מי לסמוך עליו, וחוסה בהקב"ה הממציא לו. (ויקרא כה לה)
מאחד אחיך - עני הגורן שאינו מחזר על הפתחים. באחד שעריך - הוא ההולך מעיר לעיר, ונשתנו במצות נתינה. (דברים טו ז)
כי לא יחדל אביון - בדרך הטבע מן הנמנע שיחדל אביון, וגם בקשו שיהיו מתנהגים בדרך הטבע. (שם שם יא)
מדות טובות נקנו להאדם על ידי דרכי ההרגל, בעניות נכלל כל מדות טובות, העני מכח מצבו הוא ענו ושפל רוח, ולכן אמרו חז"ל (פסחים קי"ג) שלשה הקב"ה שונא, דל גאה וכו', העני הוא סבלן כי מצבו הביאו לסבול כל עמל ותלאה, לא כן העשיר, אשר כל תאות לבו יותן לו, העני מרגיש יותר בצרת חברו, העני מסוגל יותר בהרגילו במדת הבטחון, זה שאמרו חזר וכו' על כל מדות טובות ולא מצא אלא עניות, כי בעניות נכלל כל המדות טובות, ואף כי האדם בבחירתו אינו רוצה בעניות, בכל זאת סוף סוף העניות תשית עטרה לראשו, וזה שאמר יאה עניותא לישראל כברזא וכו', היינו כמו שמקשטין הסוס כי הסוס אינו רוצה כלל בקישוטין הללו, ובל זאת סוף סוף תכשיטין הם לו, והבן. (חלק א עמוד קנו)
בשבוע זה ב"ה היו לי שתי הערות חדשות, וכמדומני שיש בהם ממש וממש דממש. אמרו ז"ל (בב"ב י') שאל טורנוס רופוס הרשע את ר' עקיבא אם אלקיכם אוהב עניים למה אינו מפרנסם, אמר ליה כדי שנזכה בהם אנן וכו'. ולכאורה אי אפשר להבין על כל פנים למה יסבול העני כל ימי חייו מחסור רעב וצמא וכו' בכדי שיזכה העשיר במצות, וכי דינא הכי? ובמדרש רות: האיש אשר עשיתי עמו וכו', יותר ממה שהעשיר עושה עם העני העני עושה עם העשיר. ואין צורך לפרש כי העני עושה עם העשיר טובה לעולם הבא, על כן הוא יותר, אך גם בעולם הזה הוא יותר, והוכחתי בע"ה ממעשה דרבן יוחנן בן זכאי וקרוביו היתומים המובאת בש"ס (שם) שאילו נתנו כל הסך לצדקה אזי היו נפטרים ממשא המסים, ומה שהחסירו בצדקה שלמו במסים. ולכאורה הפירוש הוא, כי מה שיש לו לאדם לתת לצדקה על כל פנים לא ישאר בידו, כי לא ניתן עבורו, ואם לא יתן לצדקה, ישלח בעל הפקדון שלוחים משלוחים הרעים ויקחו בחזרה את הפקדון, והרבה שלוחים למקום, שהכסף הולך בענין רע ח"ו, ומשום הכי העני עושה עם בעל הבית יותר, כי הבעל הבית לא משל עצמו הוא נותן, אך משלו נותן לו, והעני גורם לעשיר לשמור מצרות נפשו אשר המה מגיעים עדי מות לפעמים, כאמרם "נפשך אני נוטל" וכו', ואומרו "צדקה תציל ממות", והיינו הך לכאורה. ושוב הדבר תמוה, האם בשביל טובת העשיר וכו' יסבול כל כך העני?
ונראה לכאורה ללמוד מזה דבר פשוט, בלתי פשוט כלל וחדש לגמרי, להבין מדרגת ההטבה, כי כדאי לו לאדם להיות כל ימיו במחסור ועניות, ויהיה חלקו בחלי ומכאוב וכו', אך ורק למען יהיה גורם להטבה שתצא לפעולות, היינו שיהיה הוא הגורם לאחרים שהמה יעשו הטבה, האם אין זה מבהיל? (חלק ג עמוד שכד)