עור

(ראה גם: קרבן)

ספרא:

עור, יכול אף עורה שבים יהו טמאים, ודין הוא, טימא בנגעים וטימא בשרצים, מה נגעים פרט בהם עורות של ים אף שרצים יפטור בהם עורות של ים... יכול אף עור מצה ועור האיפה במשמע, תלמוד לומר מלאכת עור, יצאו עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה... (שמיני-יין ושכר פרשה ו, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

...דבעי רבי אלעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא באהל המת, השתא עור בהמה טהורה לא מטמא, עור בהמה טמאה מיבעיא, שאני התם דהדר אהדריה קרא, דכתיב ונשאו את יריעות המשכן ואת אהל מועד מכסהו ומכסה התחש אשר עליו... תנינא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד...(שבת כח א, וראה שם עוד)

בעא מיניה רבא מרב נחמן המוציא עור בכמה, אמר ליה כדתנן, עור כדי לעשות קמיע, המעבדו בכמה, אמר לו לא שנא... (שם עט א)

שמונה שרצים... מדקתני החובל בהן חייב, מכלל דאית להו עור, מאן תנא אמר שמואל רבי יוחנן בן נורי היא... (שם קז א)

תנן התם עור העסלא וחלל שלו מצטרפין בטפח, מאי עור העסלא, אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן עור כיסוי של בית הכסא... (עירובין י ב)

תנו רבנן בראשונה היו מניחין עורות קדשים בלשכת בית הפרוה, לערב היו מחלקין אותן לאנשי בית אב, והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע, התקינו שיהיו מחלקין אותן מערב שבת לערב שבת, דאתיין כולהו משמרות ושקלן בהדדי, ועדיין היו גדולי כהונה נוטלין אותן בזרוע, עמדו בעלים והקדישום לשמים אמרו לא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב שהן אמה על אמה כעובי דינר זהב. (פסחים נז א)

א"ר חייא בר אסי משמיה דעולא ג' עורות הן, מצה חיפה ודיפתרא, מצה כמשמעו, דלא מליח ודלא קמיח ודלא אפיץ, למאי הלכתא, להוצאת שבת, וכמה שיעורו כדקתני רב שמואל בר יהודה כדי לצור משקל קטנה, וכמה, אמר אביי כי ריבעא דריבעא דפומבדיתא. חיפה, דמליח ולא קמיח ולא אפיץ, למאי הילכתא להוצאת שבת, וכמה שיעורו כדתנן עור כדי לעשות קמיע, דיפתרא, דמליח וקמיח ולא אפיץ. למאי הילכתא להוצאת שבת, וכמה שיעורו, כדי לכתוב עליו את הגט. (גיטין כב א)

סברוה עור אליה כאליה דמי... (זבחים כז ב, וראה שם עוד)

למימרא דעור בר כיבוס הוא, ורמינהו היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט, היתה של עור נותן עליה מים עד שתכלה, אמר אביי לא קשיא הא רבנן הא אחרים, דתניא הבגד והשק מכבסו הכלי והעור מגררו, אחרים אומרים הבגד והשק והעור מכבסו והכלי מגררו...(שם צד א, וראה שם עוד)

תנו רבנן, הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלים וכבר העיד אלעזר ספרא ויוחנן בן גודגדא על הגלודה שפסולה, אמר רבי שמעון בן אלעזר חזר בו רבי מאיר...ואם נשתייר בו כסלע (עור) כשרה, היכא, אמר רב יהודה אמר שמואל על פני השדרה כולה... (חולין נה ב, וראה שם עוד)

העור והרוטב... מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות... דתנו רבנן בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר, יכול הנוגע כנגד בשר מאחוריו לא יהא טמא, תלמוד לומר טמא... (שם קיז ב, וראה שם עוד)

מיתיבי את זו דרש ר' יהושע בן חנניא ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, מלמד שאין הקב"ה עושה עור לאדם אלא אם כן נוצר, אלמא בעור תליא מילתא, לא שנא עכור ולא שנא צלול... (נדה כה א)

ותנינן אלו שעורותיהם כבשרן עור האדם, הא איתמר עלה אמר עולא דבר תורה עור אדם טהור, ומאי טעמא אמרו טמא, גזרה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין לחמור... (שם נה א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

שמונה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהן חייב... רבי זריקן בשם רבי יוחנן אימי איתפלגין ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דברי הכל (מתניתין) וחורנא אמר במחלוקת, ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. א"ר זעירא נפרש מיליהון דרבנן מן מיליהון דתנינן תמן, אלו שעורותיהן כבשרן, עור האדם, ועור חזיר של יישוב, רבי יוסה אומר אף עור חזיר של בר, ר' יוחנן אמר לא שנו אלא לאיסור ולטומאה, אבל ללקות עור הוא ואין לוקים עליו משום נבילה... (שבת עד א, וראה שם עוד)

ג' עורות הן, העשוי לשטיח טמא מדרס, לתכריך הכלים טמא טמא מת, ושל רצועות ושל סנדלים טהורה מכלום. (כלים כד יב)

אלו עורות טמאין מדרס, עור שחשב עליו לשטיח, עור סקורטיא עור קטבוליא עור החמר עור הכתן עור הכתף עור הרופא, עור העריסה, עור החלב של קטן, עור הכר, עור הכסת, מדרס, עור הסרוק, עור הסורק, רא"א מדרס וחכמים אומרים טמא מת. (שם כו ה)

לקח טוב:

ויאמר אנכי אשלח גדי עזים, יעקב נתברך בעורות, ויהודה הוציא מלכים בעורות גדי העזים. (בראשית פרק לח)

משנה תורה:

ואלו שעורותיהן כבשרן, עור האדם, ועור החזיר של ישוב, ועור חטוטרת של גמל שלא טענו עליו משא מעולם ולא הגיע למשא שעדיין היא רכה, ועור בית הבושת, ועור שתחת האליה, ועור השליל, ועור האנקה והכח והלטאה והחומט, כל אלו העורות כשהן רכות הרי הן כבשר לכל דבר בין לאיסור אכילה בין לטומאה. (מאכלות אסורות ד כא)

הכתב והקבלה:

כתנות עור - ...הנה עור כמו אור להאיר את הנעלם והנסתר בנפש האדם פנימא, ואונקלוס שתרגם כתנות עור, לבושין דיקר על משך בשריהון, מבואר דעתם להרכיב מלת אור דר' מאיר על מלת עור דקרא... (בראשית ג כא, וראה שם עוד)

מלבי"ם:

או עור - שם עור הוא כולל עור האדם עור כל בעלי חיים, ונמצא גם על דגי הים, התמלא בסוכות עורו (איוב מ' ל"א). ובנגעים יש לימוד דעור חיית הים אינו מטמא... אולם כבר אמרנו שמלת "או" מורה על החלוקה השלמה, ובא לרבות איזה דבר שיכנס בגדר שם עור, ופירוש שמרבה אם חבר להם מן הגדל בארץ בענין שהוא חיבור לטומאה אפילו כל שהוא, שאז עור חיית הים מטמא. (ויקרא יא לב)

בפרשת נגעים תפס לפעמים עור סתם, ולפעמים עור בשר, וההבדל הוא כי בעור בשרו כולל גם מקום הבלתי ראוי לגדל שער, כי המקום המיוחד לגדל שער כמו הראש והזקן נקרא בשם עור ראשו... (הכרמל)

שפת אמת:

אדם כי יהיה בעור בשרו, כי אחר חטא האדם כתוב ויעש וכו' כתנות עור, והוא שניתן להם מסך והסתר בכל דבר, כמו שכתב בזוהר הקדש שהוא ממשכא דחויא, ועור מלשון עיור, שאחר החטא אינו יכול להכיר האור מתוך החושך, רק בעבודה ויגיעה להסיר מסך המבדיל, והנגעים באים רק מכח עור הזה. וידוע כי יש בעור נקבים דקים, כי בכל מקום הקליפות יש נקודה גנוזה גם כן, רק שעל ידי עונות נסתמו החלונות ובאים הנגעים... (תזריע תרל"ה)