(ראה גם: אומנות, כסף, ממון, נכסים, פרנסה, רכוש)
העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל, לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם. (שמות ל טו)
ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ, לעושר ולחכמה... ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים, ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרב... (מלכים א י כג)
יש מתעשר ואין כל, מתרושש והון רב. (משלי יג ז)
גם לרעהו ישנא רש, ואוהבי עשיר רבים. (שם יד כ)
הון עשיר קרית עוזו, וכחומה נשגבה במשכיתו. (שם יח יא)
אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל. התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים, כנשר ועוף השמים. (שם כג ד)
נבהל להון איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבואנו. (שם כח כב)
שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות. שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חקי. פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן איורש וגנבתי ותפשתי שם אלקי. (שם ל ח)
אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה, גם זה הבל... מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. יש רעה חולה ראיתי תחת השמש, עושר שמור לבעליו לרעתו. ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה. (קהלת ה ט)
גם כל האדם אשר נתן לו האלקים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו, זו מתת אלקים היא. (שם שם יח)
גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אך תקלל עשיר, כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפים יגיד דבר. (שם י כ)
המצוה התשיעית היא לחון את העניים, ולתת להם טרף, שכתוב, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, נעשה אדם הוא בשיתוף, (מפני שהוא) כולל זכר ונקבה, בצלמנו (היינו) עשירים, כדמותנו, (היינו) העניים.
כי מצד הזכר הם העשירים ומצד הנקבה הם העניים, וכמו שהם בחיבור אחד, וחסים זה על זה ונותנים זה לזה וגומלים לו חסד, כך האדם למטה צריך להיות העשיר והעני בחבור אחד... (הקדמה רלג)
ושלמה המלך צעק בחכמה ואמר, איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים וכבוד וגו' מקרא זה אין ראשו סופו ואין סופו ראשו, שכתוב איש אשר יתן לו האלקים עושר וגו' מהו ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו, אם כן אינו ברשותו של אדם, (ולא נתן לו האלקים כלום).
אלא אם היה כתוב, ולא יעזבנו האלקים לאכול ממנו, הייתי אומר כך, (שלא נתן לו כלום), אלא כתוב ולא ישליטנו, שהיא משום שהאמין לרעה ההיא ונאחז בה, (אם כן הוא עצמו גרם לו זה), הקב"ה לא השליט אותה (שהאדם) יהיה נברא תחת שליטתה, אלא שהוא (עצמו) רצה בה ואחז בה...
ושלמה המלך צעק ואמר, עושר שמור לבעליו לרעתו, מי הוא בעליו, הוא האחר שירש אותו, ולמה זכה האחר להיות בעליו של אותו עושר, הוא משום שזה האמין לרעה הזו ורצה בה, ונתדבק בה, משום זה האחר שלא התדבק ברעה הזו זכה להיות בעליו של אותו העושר, זה שאמר לרעתו, כלומר משום רעתו שהתדבק בה, הרויח אותו האחר. (בשלח תמח)
...כבד את ה' מהונך, זה תורה ומצות, זה שאמר אורך ימים בימינה בשמאלה וגו', שאין אדם עני אלא כשהוא עני מן התורה ומן המצות, ונודע, אחר שהעמידו בעלי המשנה אין עני אלא מן התורה ומן המצות, אשר עושר של האדם הוא תורה ומצות, (יתרו תקנא)
רבי אלעזר שאל את אביו ר' שמעון, אמר לו, הרי למדנו שעל ג' חטאי העולם בא רעב לעולם, (דהיינו תרומה, ומעשר וחלה שאינם מפרישים), וכל החטאים האלו אינם נמצאים אלא בעשירים, משום שלבם גבוה עליהם, ואינם נמצאים בעניים, ומה הדין שהקב"ה ממית את העניים ומשאיר את העשירים, (כי רק העניים מתים מרעב ולא העשירים, הרי מעתה יוסיפו העשירים לחטוא לפניו, (כיון שאינם נפגעים), אמר לו יפה שאלת, וכבר העמידו החברים ואמרו, כשרוצה הקב"ה להפרע מן הרשעים ולהאביד אותם מן העולם אז נותן להם שלום (בעולם הזה), וממלא להם הכל... (ויקרא קיט)
אמר ר' יהודה, אם כן במה נעמיד המקרא, שכתוב ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, ואם רוח הטומאה שורה בתוכם, איך הם מלאים כל טוב. אמר ר' אלעזר מלאים כל טוב בממון בכסף ובזהב ובכל, כמו שאמר כי טוב כל ארץ מצרים, וא"ר יהודה, הרי כל הבתים של המצרים מלאים כשפים ועבודת אלילים היו, (ואיך אמר הכתוב כי טוב כל ארץ מצרים), אלא בשביל עושר הארץ נאמר (כל טוב), אף כאן בשביל העושר והממון (נאמר ובתים מלאים כל טוב).
ב' (פעמים) עושר לקחו ישראל, אחד כשיצאו מגלות מצרים, ואחד, כשבאו לארץ, (והיינו בנתיצת הבתים המנוגעים). (תזריע קס)
וכשגלגל העין מתהפך (באדם) לשמאל, באדום השולט על גוונים האחרים (שבעין), הגלגול שלו הוא מזמן השני, (דהיינו מסוד יום השני, שהוא גבורה), וזה יהיה עשיר בלי יגיעה ובלי עזרת המזל, ועליו נאמר, הרוצה להעשיר יצפין, (דהיינו שימשיך מקו שמאל, שהוא צפון, דהיינו גבורה). וטוב לאדם שיתקרב אליו, כי הוא נדיב בכספו משום שלא נתיגע בו, כי אותו שהתיגע להשיג כספו אל תקרב אליו, כי הוא קמצן. (זהר חדש יתרו קכד)
וכי תשיג יד גר ותושב עמך, מי גרם לזה שיעשיר, דיבוקו עמך... (בהר פרק ח)
השמרו לכם פן יפתה לבבכם, אמר להם הזהרו שלא תמרדו בהקב"ה, שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך, מהו אומר אחריו, ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך... וכן באנשי דור המבול שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנאמר בהם שורו עיבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל, ישאו בתוף וכינור וישמחו לקול עוגב, יבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים, היא גרמה להם, ויאמרו לא-ל סור ממנו... אמר להם הקב"ה בטובה שהיטבתי לכם אתם מתגאים, בה אני אפרע מכם, ויהי הגשם על הארץ וגו'... וכן אתה מוצא באנשי המגדל שלא מרדו בהקב"ה אלא מתוך שביעה... וכן אתה מוצא באנשי סדום שלא מרדו אלא מתוך שביעה... (עקב מג, וראה שם עוד)
ברך ה' חילו, בנכסים, מיכן אמרו רוב כהנים עשירים הם... (וזאת הברכה שנב)
רב בתר צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתתן לנו חיים ארוכים חיים של שלום חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חלוץ עצמות, חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד... (ברכות טז ב)
שלשה חכמים הם, הרואה רבי בחלום יצפה לחכמה, ר' אלעזר בן עזריה יצפה לעשירות. (שם נז ב)
אמר רב נחמן בר יצחק ואם נתנן סוף מתעשר, שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה, לו יהיה ממון הרבה. א"ר הוא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו, שנאמר והיה ש-די בצריך וכסף תועפות לך, ר' שמואל בר נחמני אמר פרנסתו מעופפת לו כצפור, שנאמר וכסף תועפות לך. (שם סג א)
אמר רב הונא... הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין. (שבת כג ב)
תנו רבנן איזה עשיר, כל שיש לו נחת רוח בעשרו, דברי רבי מאיר, רבי טרפון אומר כל שיש לו ק' כרמים ומאה שדות וק' עבדים שעובדין בהן. רבי עקיבא אומר כל שיש לו אשה נאה במעשים, רבי יוסי אומר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו. (שם כה ב)
מאי ארץ כבול, א"ר הונא שהיו בה בני אדם שמכובלין בכסף ובזהב... כיון דעתירי ומפנקי לא עבדי עבידתא. (שם נד א)
...והא אמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב תריסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא. (שם שם ב)
דאמר רבא בר שילא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא א"ר ששת מאי דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, אלא בימינה אורך ימים איכא עושר ליכא, אלא למיימינין בה אורך ימים איכא וכל שכן עושר וכבוד, למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא. (שם סג א)
דאמר מר אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה. (שם צב א)
רב אחא בר יעקב אמר אין עניות במקום עשירות. (שם קב ב)
אמר רבי אלעזר ותאכל בימי דוד, ותשבע בימי שלמה, ותותר בימי חזקיה, ואיכא דאמרי ותאכל בימי דוד ובימי שלמה, ותשבע בימי חזקיה, ותותר בימי רבי, דאמר מר אהוריריה (ממונה על הסוסים והפרדות) דרבי הוה עתיר משבור מלכא. (שם קיג ב)
יוסף מוקיר שבי הוה ההוא נכרי בשבבותיה דהוה נפישי נכסיה טובא, אמרי ליה כלדאי (אצטגנינים) כולהו נכסי יוסף מוקיר שבי אכיל להו. אזל זבנינהו לכולהו ניכסי זבן בהו מרגניתא אותבא בסייניה (כובעו), בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא שדייה במיא בלעיה כוורא (דג), אסקוה ואייתוה אפניא דמעלי שבתא, אמרי מאן זבין כי השתא, אמרי להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל דזבין, אמטיוה ניהליה, זבניה, קרעיה ואשכח ביה מרגניתא, זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא. פגע ביה ההוא סבא, אמר מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא.
בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין, אמר לו בשביל שמעשרין, שנאמר עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכין, אמר ליה בשביל שמכבדין את התורה, ושבשאר ארצות במה הן זוכין, אמר ליה בשביל שמכבדין את השבת. דאמר רבי חייא בא אבא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שולחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים לה' הארץ ומלואה וגו' וכשמסלקין אותו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, אמרתי לו, בני במה זכית לכך, אמר לי קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת, אמרתי לו אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך. (שם קיט א)
ואמר רב חסדא אנא לא בעניותי אכלי ירקא ולא בעתירותי אכלי ירקא, בעניותי משום דגריר, בעתירותי דאמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. (שם קמ ב)
אמר רב פפא לית דעניא מכלבא ולית דעתיר מחזירא. (שם קנה ב)
...האי מאן (שנולד) בתלתא בשבא יהי גבר עתיר וזנאי יהא, מאי טעמא משום דאיברו ביה עשבים... האי מאן דבכוכב נוגה יהי גבר עתיר וזנאי יהי, מאי טעמא משום דאיתיליד ביה נורא... איתמר רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל... (שם קנו א)
...רבי יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר (לענין עירוב), לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו. (עירובין מט ב)
בן בונייס אתא לקמיה דרבי, אמר להו פנו מקום לבן מאה מנה, אתא איניש אחרינא אמר להו פנו מקום לבן מאתים מנה, אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי, אביו של זה יש לו אלף ספינות בים, וכנגדן אלף עיירות ביבשה, אמר לו לכשתגיע אצל אביו אמור לו אל תשגרהו בכלים הללו לפני, (שאין נראה עשיר כל כך). רבי מכבד עשירים, ר' עקיבא מכבד עשירים, כדדרש רבא בר מרי ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו, אימתי ישב עולם לפני אלקים, בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו. (שם פה ב)
איני, והא אמר רבי יוחנן הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן, כל שכן שתורה וכהונה מעשרתן, לא קשיא, הא בתלמיד חכם הא בעם הארץ ... אמר ר"פ אי לא נסיבנא כהנתא לא איעתרי. אמר רב כהנא אי לא נסיבנא כהנתא לא גלאי. (פסחים מט א)
אמר רב פפא אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי, א"ר אמר רב חסדא אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי... שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום... ועל עשיר המעשר פירותיו בצינעה. (שם קיג א)
ארבעה אין הדעת סובלתן, אלו הן דל גאה ועשיר מכחש... (שם שם ב)
אמר רב יהודה אמר שמואל כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא, אין לי אלא שבארץ מצרים ושבארץ כנען, בשאר ארצות מנין, תלמוד לומר וכל הארץ באו מצרימה, וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן, שנאמר וינצלו את מצרים... והיה מונח עד רחבעם, בא שישק מלך מצרים ונטלו מרחבעם... בא זרח מלך כוש ונטלו משישק, בא אסא ונטלוהו מזרח מלך כוש ושיגרו להדרימון בן טברימון, באו בני עמון ונטלום מהדרימון בן טברימון, בא יהושפט ונטלו מבני עמון, והיה מונח עד אחז, בא סנחריב ונטלו מאחז, בא חזקיה ונטלו מסנחריב, והיה מונח עד צדקיה, באו כשדיים ונטלוהו מצדקיה, באו פרסיים ונטלוהו מכשדיים, באו יוונים ונטלוהו מפרסים, באו רומיים ונטלוהו מיד יונים, ועדין מונח ברומי. אמר רבי חמא בר חנינא שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים, אחת נתגלה לקרח, ואחת נתגלה לאנטונינוס בן אסירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. עושר שמור לבעליו לרעתו, אמר רבי שמעון בן לקיש זו עשרו של קרח, שנאמר ואת כל היקום אשר ברגליהם, א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. א"ר לוי משאוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קרח, וכולהו אקלידי וקליפי דגלדא (מרצופין של עור). (שם קיט א)
וא"ר יצחק כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה, שנאמר מראשית השנה, מרשית כתיב, ועד אחרית, סופה שיש לה אחרית. (ראש השנה טז ב)
אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מתעשר, מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק, ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים. (יומא כב ב)
תנא מעולם לא שנה אדם בה (בקטורת), מאי טעמא אמר רבי חנינא מפני שמעשרת, מאי טעמא אילימא משום דכתיב ישימו קטורה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו... (שם כו א)
תנו רבנן עני ועשיר באין לדין, לעני אומרים לו מפני לא עסקת בתורה... עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקתה בתורה, אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר, אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום, שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה, וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא, אמר להן בבקשה מכם הניחוני ואלך ללמוד תורה, אמרו לו חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך, ומימיו לא הלך וראה אותן, אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה. (שם לה ב)
וא"ר יוחנן מאי דכתיב עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר. אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה אימא לי פסוקיך, אמר ליה עשר תעשר, אמר ליה ומאי עשר תעשר, אמר ליה עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה מנא לך, אמר ליה זיל נסי, אמר ליה ומי שרי לנסוייה להקב"ה, והכתיב לא תנסו את ה', אמר ליה הכי אמר רבי הושעיא חוץ מזו, שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די... (תענית ח ב)
ראה עוני מו"ק כ"ז, קדושין פ"ב א',
...תנא קמא סבר עולה עמו (האשה עם בעלה) ואינה יורדת עמו הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא, ורבי יהודה סבר אפילו לאחר מיתה... האומר אם מת הוא לא תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו, לאו כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור. (כתובות מח א)
א"ר יהודה אמר רב מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום, אמרה להם כך תפסקו לבנותיכם, וענו אחריה אמן. תנו רבנן מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו, ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו רבי פרנסני, אמר לה בתי מי את, אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני, אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך, אמרה לו רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר, ואמרי לה חסד. ושל בית חמיך היכן הוא, אמרה לו בא זה ואיבד את זה. אמרה לו, רבי זכור אתה כשחתמת על כתובתי, אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה, אלא ביד בהמתן של אומה שפלה.
ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה, והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו מציעין תחתיו, ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו, איבעית אימא לכבודו הוא דעבד, ואיבעית אימא כדבעי ליה למיעבד לא עבד, כדאמרי אינשי לפום גמלא שיחנא (לפי הגמל יטעיננו משא). (שם סו ב)
אמר רב הונא לשון חכמים ברכה לשון חכמים עושר... דתנן המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה, מדד ולא משך לא קנה, ואם היה פקח שוכר את מקומו. (שם קג א)
אמר ר' יוחנן כל הנביאים עשירים היו, מנלן, ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה. משה, דכתיב לא חמור אחד מהם נשאתי... אלא מן פסל לך, פסולתן יהא שלך. שמואל דכתיב הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי... אלא מהכא ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, ואמר רבא כל מקום שהלך ביתו עמו... עמוס דכתיב ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים, כדמתרגם רב יוסף ארי מרי גיתי אנא ושקמין לי בשפלתא וגו'. יונה דכתיב ויתן שכרה וירד בה, וא"ר יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה, אמר ר' רומנוס שכרה של ספינה הויא ד' אלפים דינרי דהבא. (נדרים לח א)
מן שית מילי איעתר רבי עקיבא, מן כלבא שבוע, מן אילא דספינתא, דכל ספינתא עבדין ליה מין עינא (איל או צאן של עץ ששמו בו כספם), זימנא חדא אנשיוה על כיף ימא, אתא הוא אשכחיה, ומן גווזא, דזימנא חדא יהיב ארבעה זוזי לספונאי, אמר להו אייתי לי מדעם, ולא אשכחי אלא גווזא על כיף ימא, אתיוה ליה, אמרו ליה עביד מראנא עליה אישתכח דהוה מלי דינרי, דזימנא חדא טבעת ספינתא וכולי עיסקא היה מחית בההוא גווזא, ואישתכח בההוא זימנה דמן דסרוקיתא. ומן מטרוניתא (ראה רש"י שם), ומן אשתו של טורנוסרופוס, (שנתגיירה לאחר שמת בעלה ונשאה והכניסה לו ממון הרבה), ומן קטיעא בר שלום. (שם נ א)
...אלא קשיא דר' טרפון, דעשיר גדול היה והוה ליה לפייסיה בדמים. (שם סב א)
משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה, שעטרת חכמים עשרם. (סוטה מט ב)
מיתה שכיחא עשירות לא שכיחא. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי חברך מית אשר, איתעשר לא תאשר. (גיטין ל ב)
הוו בה הנהו תלתא עתירי, נקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, ובן ציצית הכסת. נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו, בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע, בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות, איכא דאמרי שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי... מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הויא שדרתאה לשלוחה ואמרה ליה זיל אייתי לי סמידא, אדאזל איזדבן, אתא אמר לה סמידא ליכא חיורתא איכא... אמרה איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל, איתיב לה פרתא (פרש של גללי בהמה) בכרעא ומתה. קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה... (שם נו א)
שמונה רובן קשה ומיעוטן יפה, ואלו הן דרך, ודרך ארץ עושר ומלאכה... (שם ע א)
על מנת שאני עשיר, אין אומרים כרבי אלעזר בן חרסום וכרבי אלעזר בן עזריה, אלא כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עושרו... עשרה קבין עשירות ירדו לעולם תשעה נטלו רומיים קדמונים ואחד כל העולם כולו. (קידושין מט ב)
אמר ליה רב יימר לרב אשי טעין כסא דכספא בבירה מאי, אמר ליה חזינא אי איניש אמיד הוא דאית ליה כסא דכספא ... משתבע ושקיל. (בבא קמא סב א)
ואמר ר' חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר ולאברם הטיב בעבורה, והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. (בבא מציעא נט א)
אמר רב חסדא מאי דכתיב מצפון זהב יאתה, זו רוח צפונית שמזלת את הזהב, וכן הוא אומר הזלים זהב מכיס... אמר רבי יצחק הרוצה שיחכים ידרים, ושיעשיר יצפין, וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום, ורבי יהושע בן לוי אמר לעולם ידרים, שמתוך שמחחכם מתעשר, שנאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. (בבא בתרא כה ב)
ר' חנינא אמר כל ימי עני רעים זה שיש לו אשה רעה, וטוב לב משתה תמיד, זה שיש לו אשה טובה, רבי ינאי אמר כל ימי עני רעים זה איסטניס, וטוב לב משתה תמיד זה שדעתו יפה. רבי יוחנן אמר כל ימי עני רעים זה רחמן, וטוב לב משתה תמיד זה אכזרי, ורבי יהושע בן לוי אמר כל ימי עני רעים זה שדעתו קצרה, וטוב לב משתה תמיד זה שדעתו רחבה. (שם קמה ב)
ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר, שנאמר ובדעת חדרים ימלא כל הון יקר ונעים. (סנהדרין צב א)
הוא היה אומר האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ... (עדיות ב ט)
דכתיב והכהן הגדול מאחיו, שהוא גדול מאחיו בנוי בכח בחכמה ובעושר, אחרים אומרים מנין שאם אין לו גדלהו משל אחיו, תלמוד לומר והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו, גדלהו מאחיו. (הוריות ט א)
רבי עקיבא אומר ... מעשרות סייג לעושר. (שם ג יג)
בן זומא אומר... איזהו עשיר השמח בחלקו, שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. (שם ד א)
שאין עניות במקום עשירות. (זבחים פח ב)
א"ר אבהו למה נקרא שמה שנער, שמנערת עשיריה. (שם קיג ב)
וסימניך עשירים מקמצין. (מנחות פו א)
...מכאן אמר ר' אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק, עשרה מנה יקח לפסו ליטרא דגים, חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר, מאה מנה ישפתו לו קדרה בכל יום... אמר ר' יוחנן הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה, אמר רב חסדא מאי דכתיב ועשתרות צאנך, שמעשרות את בעליהן. (חולין פד א וב)
אמר להן (אלכסנדר) אידין מתקרי עשיר, אמרו ליה איזהו עשיר השמח בחלקו. (תמיד לב א)
דדריש ר' חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו, רבונו של עולם, טפה זו מה תהא עליה... עשיר עו עני. (נדה טז ב)
ר' שמעון בן אלעזר אומר בנות עשירים צד ימין (סימן) ממהר לבא שנישוף באפקריסותן. (שם מח ב)
מה יעשה אדם ויתעשר, אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה, אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שנאמר לי הכסף ולי הזהב. מאי קא משמע לן, דהא בלא הא לא סגי. (שם ע ב)
מה תלמוד לומר על פני, א"ר שמואל בן נחמן ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים, שאין פני הארץ אלא עשירים, לכך נאמר (משלי י"א) מונע בר יקבוהו לאום, בזמן שאדם עשיר יש לו פנים שמחים לראות את חבירו, ובזמן שאדם עני אין לו פנים לראות מפני שהוא מתבייש מחברו. (בראשית צא ה)
...אבל העשיר שעינו רעה הולך הוא וממונו מן העולם הזה, שנאמר (קהלת ה') ואבד העושר ההוא בענין רע, שעינו רעה כנגד גבאי צדקה, למה שגלגל הוא בעולם, לא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ומי שהוא עני היום עני למחר, אלא לזה מוריד ולזה מעלה, שנאמר (תהלים ע"ה) כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים. בא וראה, יש עושר שהוא עושה רע לבעליו, ויש עושר שעושה טוב לבעליו, עושה רע לבעליו זה עשרו של קרח, שהוא היה עשיר מכל ישראל, וכתיב (במדבר ט"ז) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. דבר אחר זה עשרו של המן הרשע, שנאמר (אסתר ה') ויספר להם המן את כבוד עשרו, וכתיב ותלו אותו ואת בניו על העץ, וזהו טוב לבעליו זה עשרו של יהושפט, שנאמר (דהי"ב י"ח) ויהי ליהושפט עושר וכבוד לרב, ומה היה לו, ויזעק יהושפט וה' עזרו. (שמות לא ב)
דבר אחר אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ח) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו, יש אדם שהוא עשיר ומלוה ברבית ומכנס ממון הרבה, והוא מת בלא בנים וכל הממון שלו נכנס לטמיון, מה המלך עושה באותו ממון, בונה בימסאות ומרחצאות ואיצטבאות ובתי כסאות כדי שיהא לצרכי העניים, הוי לחונן דלים יקבצנו... (שם שם י)
דבר אחר את העני עמך, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ה) כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים, למה דומה העולם הזה, לגלגל שבגנה, כלי חרס שבו התחתונים עולים מלאים והעליונים יורדים ריקנים, כך לא כל מי שהוא עשיר היום הוא עשיר למחר, למה שגלגל הוא העולם, כי בגלל הדבר הזה (דברים ט"ו)... וכן רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', העני קנה חיי העולם הזה, והעשיר קנה חיי העולם הבא. ועני שפשט ידו ואין בעל הבית רוצה ליתן לו, עושה כולם ה' מי שעשה את זה עשיר הוא עתיד לעשותו עני, ומי שעשה את זה עני הוא עתיד לעשותו עשיר... (שם שם יד)
דבר אחר ויקחו לי תרומה הדא הוא דכתיב (משלי כ"ב) נבחר שם מעושר רב, נבחר שמו של משה, שנאמר (תהלים ק"ו) לולי משה בחירו, וכן הוא אומר (שמות ל"ג) ואדעך בשם, מעשרו של קרח, שנאמר (במדבר ט"ז) חמשים ומאתים מחתות, אמר לו הקב"ה מפני שיש לך עושר אתה מתגאה, נבחר שמו של משה מכל עשרך של כסף ושל זהב, הוי (משלי ט"ז) מכסף ומזהב חן טוב. דבר אחר נבחר שמו של פינחס מן עשרו של זמרי שהיה נשיא שבט שמעון... (שם לג ה)
מעשה בתלמיד אחד של רשב"י שיצא חוצה לארץ ובא עשיר, והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו, והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ וידע ר"ש והוציאן לבקעה אחת של פני מרון, והתפלל ואמר בקעה בקעה המלאי דינרי זהב, התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן, אמר להם אם זהב אתם מבקשין הרי זהב טלו לכם, אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עולם הבא הוא נוטל שאין מתן שכר התורה אלא לעולם הבא, הוי ותשחק ליום אחרון. (שם נב ג)
ר' תנחומא פתח, יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת, בנוהג שבעולם אדם יש לו זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה וטובה שבעולם ודעת אין בו, מה הנייה יש לו... (ויקרא א ו)
...לפיכך יברכך ה' בעושר וישמרך מן הלסטים. דבר אחר יברכך ה' בממון, וישמרך שלא תהא עשוי במדינה פניאס, ושלא תבא זימיא למדינה ויאמרו לך תן זהב, אלא יברכך וישמרך... יברכך בעושר, וישמרך שתעשה ממנו מצות... (במדבר יא יג)
ומקנה רב היה לבני ראובן וגו' הלכה שלשה מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם, זכה בחכמה זכה בכל, זכה בגבורה זכה בכל, זכה בעושר זכה בכל, אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה, אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום, שכן שלמה אומר (קהלת ט') שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעין חן, כי עת ופגע יקרה את כולם. וכן ירמיה אומר (ירמיה ט') כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל וגו' ומתנות אלו בזמן שאינן באין מן הקב"ה סופן להפסק ממנו... וכן שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם, למה שלא היתה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותה להם. וכן את מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחלה מכל השבטים, שנאמר (דה"א ה') ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה, ומי גרם להם, על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קנינם, מנין ממה שכתוב בתורה ומקנה רב היה לבני ראובן וגו'. (שם כב ו)
ומקנה רב היה לבני ראובן וגו', זה שאמר הכתוב (תהלים ע"ה) כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים. מהו כי לא ממוצא וממערב, לא ממה שאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב נעשה עשיר, אפילו פורש בספינות והולך ממזרח למערב וחוזר על המדברות ועל ההרים אינו נעשה עשיר. מהו ולא ממדבר הרים, א"ר אבא מרומניא, כל הרים שבמקרא הרים הם, חוץ מזה שהוא רוממות, שאין אדם מתרומם מן הדברים האלו. מה הקב"ה עושה, נוטל נכסים מזה ונותן לזה, שנאמר כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים, לכך נקרא שמם נכסים, שנכסים מזה ונגלין לזה, ולמה נקרא שמם זוזין, שזזים מזה ונותנים לזה. ממון, מה אתה מונה, אינו כלום, מעות, מה לעת... (שם שם ז, וראה שם עוד)
דבר אחר לב חכם לימינו אלו הם הצדיקים שהן נותנין לבם לתורה שהיא מימין, שנאמר (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו, ולב כסיל לשמאלו אלו הן הרשעים, שהן נותנין לבם להעשיר, שנאמר בשמאלה עושר וכבוד. דבר אחר לב חכם לימינו זה משה, ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות, שהן אומרים למשה גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו, אמר להם משה אינה כלום, אלא עשו את העיקר עיקר... אמר להם הקב"ה אתם חיבבתם את מקניכם יותר מן הנפשות, חייכם אין בו ברכה, עליהם נאמר (משלי כ') נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך... (שם שם ח)
דבר אחר מה כתוב למעלה מן הענין, השמר לך פן תעזוב את הלוי, ואחר כך כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך, א"ר לוי למה הדבר דומה, למי שאמר לחבירו השאילני זהוב אחד, אמר לו איני מכיר חשבונך, אמר לו בדוק אותי, נתן לו ופרע לו מיד, אמר לו אפילו צריך אתה עד כ' עד ל' זהובים טול, אמר, מי גרם לך ליטול כל מה שאת מבקש, שעשית לי חשבון טוב, כך האדם הזה כשנבדק ומפריש מעשרותיו כראוי מרחיבין לו את גבולו, הוי לפי מתנתך מרחיבין לך. (דברים ד י)
עושר שמור לבעליו לרעתו, א"ר יהושע זה קרח, ורבי שמואל אמר זה נבות היזרעאלי, ר' יהודה אמר זה המן, ר' יצחק אמר אלו בני ראובן ובני גד, ורבנן אמרי זה איוב, דהוה עתיר ומתמסכן וחזר למה דהוה. (קהלת ה יט)
אם כסף תלוה את עמי, זה שאמר הכתוב כספו לא נתן בנשך (תהלים ט"ו), בא וראה כל מי שיש לו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה בריבית מעלין עליו כאלו קיים את כל המצות שנאמר עושה אלה לא ימוט לעולם, ומי המה, זה עובדיה שהיה עשיר אפוטרופוס של אחאב, שנאמר (מ"א י"ח) ויקרא אחאב אל עובדיה אשר על הבית... כשבנה שלמה בית המקדש עמד בתפלתו אמר, רבון העולם אם יתפלל אדם על הממון בבית הזה ואתה יודע שמשחית בממונו, אל תתן לו, ואם תראה שהעושר טוב לו תן לו, שנאמר (דהי"ב ו') ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו וגו'. לפי שבעולם הזה הרשעים עשירים והם נתונים בשלוה, שהקב"ה משלם להם מעוט מעשים טובים שבידם בעולם הזה... אבל לעתיד לבא הקב"ה פותח אוצרותיו לצדיקים עבדיו בגן עדן, והרשעים שאכלו את הרבית נושכין בשיניהם את בשרם ותוהין...
אמר דוד לפני הקב"ה, רבון העולם ישב עולם לפני אלקים (תהלים ס"א), תיישר עולמך בשוה העשירים והעניים, אמר לו אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו, אם יהיו כולם עשירים או עניים מי יכול לעשות חסד...(משפטים ט)
...כך הקב"ה פתח אוצרו לעשירים והכל שלו, שנאמר (חגי ב') לי הכסף ולי הזהב, התחיל העשיר להלוות ברבית מונה את האלמנות ודוחקן ברבים, מבזה בו את האביונים ומפשיט בו את הערומים המבקשין ממנו צדקה, והקב"ה צווח לועג לרש חרף עושהו (משלי י"ז)... נתן לו הקב"ה ממון מן אוצרו שהוא של אמת, והוא עושה ממנו אוצר של שקר, שנאמר (הושע י') חרשתם רשע עולתה קצרתם וגו', לפיכך כעבור סופה ואין רשע... (שם יב)
עשרה דברים נקראו יקרים... העושר... (פרשה ח)
אמר להם ר"א לתלמידיו, בני אל תבטחו לא בעושר ולא בגבורה ולא בחכמה, שנאמר (ירמיה ט') כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי... (פרק כד)
וחנתי את אשר אחן, חסר, למה, לפי שביקש משה מלפני הקב"ה להודיעו היאך הוא נוהג עם הבריות... אמר לו הקב"ה וחנותי את אשר אחון, אף על פי שאינו הגון, לכך שניהם חסירין, לפי שכשהקב"ה נותן עושר לאדם, אם הגון הוא הממון מתגלגל עמו ועם בניו, ואם לאו מה נאמר עליו, (תהלים מ"ט) אל תירא כי יעשיר איש וגו' כי לא במותו יקח הכל... (מדרש חסרות ויתרות כי תשא)
דבר אחר אם כסף תלוה ר' ישמעאל פתח יש רעה חולה תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו, ואבד העושר ההוא בענין רע (קהלת ה'), אין לך אדם ואין הקב"ה מנסהו ואשרי מי שהוא עומד בנסיונו, העשיר מתנסה אם תהיה ידו ידו פתוחה לעניים... (שמות כב כד)
היה ר' שמעון אומר אוהבי ממון אוהבין זה את זה, והגזלנין אוהבין זה את זה והחמסנין אוהבין זה את זה, ומלוי רביות אוהבין זה את זה, למי נאה ליפרע מכל אלו אני הוא שאין בי אחת מכל מדות הללו. (שם שם כו)
זה הוא שאמר הכתוב בוטח בעשרו הוא יפול וכעלה צדיקים יפרחו (משלי י"א) בוטח בעשרו, זה קרח דאמר רב עשיר גדול היה קרח תסבון שלפרעה היה לו בין מגדול ובין הים, ואמר ריש לקיש עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה') זה עשרו שלקרח, הוא יפול, לפי שבטח בעשרו נפל. את מוצא כשצוה הקב"ה את משה על מצות ציצית עמד קרח ונתגאה בעשרו והלעיג על דברי משה... המן נאמר בו ויספר להם המן את כבוד עשרו (אסתר ה'), שלקח את כל אוצרות מלכי יהודה ואוצרות בית המקדש... (במדבר טז א)
דע בסנהדראי גדולה הנקראים אלו"ף יש שלש מאות ועשרה מחנות של מדת הדין, וכולם מוכנים ומזומנים להפרע מן החוטאים כשדנין אותן בבית דין של מעלה, ואלו ש"י מחנות של מדת הדין משוטטות בעולם, וכל מחנה ומחנה מהם גומר הדין בכל הדברים בין טוב ובין רע, ואלו המחנות מיושבת כל מיני עושר וטובה שמגיעים על פי הדין מן הרשעים, וכל אוצרות מלאים כל טוב וכל מיני עושר ונכסים וכבוד, ונקראים כולם י"ש, וכל אוצרות מוכנים לצדיקים לעתיד לבא... (לך לך)
העני הוא מחלק מדת הדין, והעשיר הוא מחלק מדת הרחמים, לכן בתת העשיר צדקה לעני משתתף מדת הדין עם מדת הרחמים, והשיתוף הזה הוא קיום העולם. (דברים ראה)
...אבל טובת העשיר על הרש לקבל שכר שמים הוא כסוחר שהוא קונה הנאה גדולה קיימת יגיע אליה אחר זמן בטובה קטנה ואבודה ונבזית, יתננה מיד ולא נתכוין אלא לפאר נפשו באחריתו בטובה שהפקידה האלקים בידו, לתתה למי שיהיה ראוי לה. ומן הידוע כי ראוי להודות אותו ולשבחו אף על פי שהיתה כונתו לפאר את נפשו באחריתו... (שער ג עבודת האלקים הקדמה)
...ואם יבטח ברוב עשרו יוסר ממנו וישאר לזולתו, כמו שאמר הכתוב (איוב כ"ו) "עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו", ואומר (משלי כ"ג) "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל", ואמר (שם) "התעיף עיניך בו ואיננו" וגו'... או תמנע ממנו הנאתו, כאשר אמר החכם (קהלת ו') ולא ישליטנו האלקים וגו', ויהיה אצלו פקדון ששומר אותו מן הפגעים עד שישוב למי שהוא ראוי לו... ואפשר שיהיה הממון סיבת רעתו ואבדן נפשו, כמאמר הכתוב (קהלת ה') יש רעה חולה ראיתי תחת השמש, עושר שמור לבעליו לרעתו. (שער ד הבטחון הקדמה)
והשלישי טרף קנין הוא הממון אשר אין בו תועלת לאדם והוא שומר עליו ונוצר אותו עד אשר יורישנו לזולתו או שיאבד ממנו, והסכל יחשוב כל אשר גזר לו הבורא מן הממון שהוא טרף מזונו וכלכלת גופו והוא ממהר אליו ומשתדל עליו ואפשר שיקבצנו לבעל אשתו אחריו ולחורגו ולגדול שבשונאיו...
ויש מבני אדם כתות שאינם משתדלים לקנות הממון ולהרבות ממנו אלא לאהבת הכבוד מבני אדם, ולעשות להם שם ואין מספיק להם ממנו שום דבר, וזה סכלות מהם בסיבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא, וגורם להם זה מה שרואים מכבוד עמי הארץ לאנשי הממון וכבודם להם לתקותם מה שיש אצלם ולמשוך מאשר בידם. ואלו השכילו והבינו כי אין ביכלתם ולא בכחם לא לתת ולא למנוע למי שגזר לו הבורא אצלם לא היו מקוים לזולתו, ולא היה ראוי אצלם לכבוד אלא למי שייחדהו הבורא במעלות משובחות ראוי בעבורן לכבוד הבורא יתעלה, כמו שכתוב (שמואל א' ב') "כי מכבדי אכבד".
ומפני שסכלי עמי הארץ מכבדים בעלי הממון בסיבות הכבוד הוסיף להם הבורא סכלות בסיבות בקשותם, ונפלו בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם והניחו מה שהיו חיבין להשתדל בו ולמהר אליו מהשלים חובות הבורא אשר עליהם ולהודות על טובותיו אצלם, ותהיינה בקשותם יותר קרובות אליהם בדרך הזה בלי ספק, כמו שאמר הכתוב (משלי ג') "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד". ואמר (דהי"א כ"ט) "והעושר והכבוד מלפניך" וגו'.
ויש שימצא בכלל מבקשי הממון מי שיגיע ממנו אל תכלית תאותו בדרך הסיבות אשר זכרנו, ומהם מי שיגיע אליו בדרך הירושה והדומה לזה ויחשוב כי הסיבות חייבו לו את זה, ולולא הם לא היה מגיע אליו ממנו, ומשבח הסיבה מבלעדי המסבבה. ובמה הוא דומה בזה, לאדם שהוא במדבר הכביד עליו הצמא ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד ושמח בהם שמחה גדולה, ורוה מהם, וכאשר הלך מעט ומצא מעין נובע מים מתוקים ודאג על מה שקדם משתותו המים הראשונים ורוותו מהם. וכן בעל הממון שהגיע אליו בסיבה ידועה אלו היתה נמנעת הסיבה ההיא ממנו היה משיג אותו בסיבה אחרת כאשר הקדמנו, וכמו שכתוב (שמואל א' י"ד) "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט"... (שם פרק ד, וראה שם עוד וערך בטחון ופרנסה)
והחמישי כשמטיב לו הבורא בעולם הזה במיני הטובות יכנע לא-ל מפני כובד משא חובת ההודאה עליהם, וישפל לפניו מיראתו שלא תהיינה לנקמה ממנו, כי רוב הממון בעולם יהיה לאחד מג' דברים, לטובו מאת הבורא יתברך, או לנסיון ומבחן או לנקמה ומכשול, וסימן הטובה שיהיה בעליה טרוד בקיום חובות הבורא מהתעסק בה ותהיה סבה להוסיף במעשה לאלקים, ולא ישים לבו לטובה ההיא ולא יבטח עליה, ויוציאה בחובות הבורא דומה למה שמספר איוב ממנהגו בממונו והיאך היה מוציאו בחובות הבורא, ואמר במיעוט בטחונו בו (איוב ל"א) "אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי", וסימן הנסיון והמבחן שיהיה בעל הממון טרוד בהרגשתו על שמירת ממונו ולהוסיף עליו ולפחד עליו מן הפגעים מקיום מה שהוא חייב מהודאת הבורא עליו, ובעליו מנוסה בו אין לו ממנו אלא אורך הדאגה בעבורו ושמירתו, ושיהיה בא עליו לידי חשבון. ובכמותו אמר הכתוב (קהלת ב') "כי כל ימיו מכאובים" וגו', וסימן הנקמה שיהיה בעל הממון טרוד בתענוג בו ובהנאה מפרוע חובות הבורא וחובת בני אדם שהוא חייב ממנו ושבח בעל הטובה, ולא ירגיש במה שהוא חייב עליה מהעבודה... והמשכיל כשתבוא לו טובה והעולם מקובל כחפצו בכל עניניו יכנע מיראתו שלא תהיה נקמה מאת הבורא, כמו שנאמר (קהלת ה') "עושר שמור לבעליו לרעתו". (שער ו הכניעה, פרק ד)
והבאת את השולחן - והנעל ית פתורא בסטר צפונא מטול דתמן מתיהיב עותרא, דתמן זלחן רסיסי מלקושין על עיסבין למתפרנסא בהון מדיירי עלמא. (שמות מ ד)
זר זהב - סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, כמו שאומרים שלחן מלכים. (שמות כה כד)
בצל החכמה בצל הכסף - מי שישנו בצל החכמה ישנו בצל הכסף, שגורמת לעושר. ויתרון עוד לחכמה על הכסף, שתחיה את בעליה. (קהלת ז יב)
זהב - רוח צפונית מעבירה הגשם, או בצפון נצפן הזהב לאותם שיאתיו למצוות ומאמינים באלקים הנורא. (איוב לז כב)
תחנונים ידבר רש - ללמדך דרך ארץ, ואף על פי שהעשיר ידבר עזות, על העני לענות תחנונים, וכן רב ותלמיד. (משלי יח כג)
ויבז עשו - בעבור שראה שאין לאביו עושר. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו ובא לידי עוני בזקוניו... (בראשית כה לד)
ושאלה אשה - ...ואין טעם לשאול למה, כי השם ברא הכל והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר, ואין זה רע כי הכל שלו הוא. (שמות ג כב)
...וקרא העניים עמי, כי החסידים לא יבקשו עושר בעולם הזה, והעד אליהו ואלישע שלא רצה לקבל מנחת נעמן, גם שמואל הרמתי. (שם כב כד)
ויבז עשו - ור' אברהם משתבש בכאן מאד, שאמר כי בזה הבכורה בעבור שראה שאין לאביו ממון... ואני תמה מי עור עיני שכלו בזה, כי הנה אברהם הניח לו הון רב ... ואין אלו רק דברי שחוק, ועוד כי הכתוב אמר "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו", והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד... ואחרי כן "ואהיה עמך ואברכך", ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בענין העושר אין זה באותם שנתברכו מפי הקב"ה, כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, אבל היו האבות כולם כמלכים... (בראשית כה לד)
אל יערב לך אם יכבדוך בשביל העושר אלא בשביל החכמה ומוסר. (רפו)
מה שהקב"ה מספיק ונותן לעשיר עושר והוא אינו נותן לעניים, ואם היה נותן לאחר היו יכולים מאה להתפרנס, באים העניים וצועקים לפני המקום לזה נתת מה שהיה יכול לפרנס אלף ולא עשה עמי טובה, ונפרע מן העשיר כאלו גזל עניים רבים, שיאמר לו אני הספקתי לך עושר שתתן כפי השגת יד עשרך לעניים ולא נתת, אפרע ממך כאלו גזלתם וכאלו כפרת בפקדון שלי. (תטו)
ואם יאמר אדם למה לא יעשה הקב"ה שיהיו חכמים כשלמה, אמור לו כבר היה שלמה חכם מכל האדם ונכשל בחכמה, ואם יאמר למה אין עושה גבורים כשמשון כבר נכשל, ואם עשיר כבר נכשל קרח בעשרו, הרי אין לומר למה לא עשה חכמים גבורים ועשירים, כי הוא יודע מה הוא עושה. (תסח)
...ועוד שמא הרשע נולד במזל שהוא עשיר וצדיק נולד במזל שהוא עני, ועתה הוא לא יאבד ממונו בדבר קל, והצדיק אם נברא במזל עני כמה זכיות צריך עד שיבטל המזל... ויש צדיק שהוא עני אילו היה עשיר היה גאה או עושה דברים שאין טוב להקב"ה... (תקל)
...הרי מי שיש לו ממון לא יאמר אעשה בית הכנסת ובית המדרש, אלא יתן לצדיקים שיעסקו בתורה, ולא לאותם שגורסים קושיות ותירוצים כדי שיהו העולם סבורים שיודע כל התלמוד, אלא יתן ליראי ה' הלומדים לקיים המצות... (תתרלט)
ומחיתי את כל היקום - ואידך ואת כל היקום אשר ברגליהם, לומר כשם שחטאו דור המבול מפני רוב טובה ועושר שהיה להם, כך קרח מרוב עושר שהיה לו השתרר וחטא. (בראשית ז ד)
ויקח קרח - בגימטריא זה במקח רע, עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה' י"ב) בגימטריא לעשרו של קרח לרעתו היה. (במדבר טז א)
ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב - סמך כסף וזהב לצאן, לומר לך הרוצה שיעשיר יעסוק בבהמה דקה, ומכל מקום כתיב ירבין חסר וי"ו, שאם מרעה בשדות אחרים נכסיו מתמוטטין. (דברים ח יג)
אי זהו עשיר השמח בחלקו, האומר די לי בחלקי אחר שאני יכול לפרנס את עצמי ולעסוק בתורה, ומה לי לממון אחר אך להיות לי כדי צרכי ולהקים את דבר ה', כי מי שאינו שמח בחלקו ואינו שבע במה שנתן לו השי"ת, אז עני הוא, כמו שמפורש בפסוק (משלי ט"ו ט"ו) "כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד", רוצה לומר כל ימי עני המתאוה לממון אחרים רעים... (אבות ד א)
ועשית לו זר זהב - ועל דרך הקבלה השלחן בזר זהב, רמז למדת הדין של מעלה, ולכן היה מונח בצפון שהוא השמאל, וכתיב (איוב ל"ז) מצפון זהב יאתה, וזהו הרוצה שיתעשר יצפין, יתכוין למדת הצפון היא הגבורה... ואם כן ב' מדות אלו רמוזות בלשון בשני הבגדים (של כיסויו), כי מדת הדין של מעלה משפעת כח לשל מטה הנקראת מלכות, ונרמזת במלת זהב, שבה רמז על דוד, וכוללת מלכות בית דוד למטה גם מלכות של מעלה, הוא דוד מלך ישראל חי וקיים, וידוע כי ברכת הספוק והרבוי תלוים במלכות, כענין שכתוב (אסתר א') "ויין מלכות רב כיד המלך", וכן אמרו ז"ל השלחן סימן לכתר מלכות של מעלה, וכלל הענין כי משם תבא הפרנסה לכלכל העולם בעליונים ובשפלים, כי היא המדה הנותנת טרף לביתה וחק לנערותיה... (שמות כה כד)
פסל לך - ובמדרש זה שאמר הכתוב (משלי י"ב) "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת משה, שאמר לו הקב"ה פסל לך, והראה לו מחצב של סנפירינון בתוך אהלו, ופסל ממנו, ואמר לו הקב"ה הפסולת שלך, ומשם מתעשר ונעשה מלך, מכאן אתה למד שכל העוסק בתורה פרנסתו מן התורה, שכן כתוב (יהושע א') "כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל", "ולא יוסיף עצב עמה", שלא נצטער לילך במקום אחר, אלא מתוך אהלו זימן לו הקב"ה פרנסתו. (שם לד א)
"עטרת חכמים עשרם, אולת כסילים אולת" (משלי י"ד כ"ד). שלמה המלך הודיענו בכתוב הזה כי העושר היא מדה שהחכמים זוכין בה ופושעים יכשלו בה, כי כשהעושר ברשות החכם הנה הוא לו עטרה וכבוד מפני שכל זמן שהוא חסר העושר חכמתו בזויה ודבריו אינם נשמעים, ועם העושר יש לאל ידו להרים ראש האמת ולהשפיל השקר ואת כל הדוברים אותו. ועוד שיפזר אותו במעלות ובמעשים שהוא מתעטר ומתכבד בו.ולמדך הכתוב כי העושר הזה שהוא עטרה לחכמים הוא לכסילים אולת, לפי שהכסילים מתגאים בעשרם ובו ירימו קרן להחזיק ידי כל עוברי עברה, ותגבר ידם לעשות כל דבר פשע. והנה העושר כדמיון השמש, שהוא עושה שתי פעולות זו הפך זו, מלבין הבגד ומשחיר פני הכובס, והכל לפי המקבל, כן העושר... (ויקרא כו ג הקדמה)
"בוטח בעשרו הוא יפול" (משלי י"א), רוב הדורשים רעה הם הבוטחים בעשרם, כי העושר סבה שיתגבר לב האדם על הבריות להנקם ולהרע להם, ועל כן סמך לו בוטח בעשרו, כי מלת 'הוא' תחזור לבוטח. והנה גם זה הוא מדה כנגד מדה, הוא בוטח בעשרו, ועל כן יפול בסבת עשרו, וכענין שכתוב (קהלת ה') "עושר שמור לבעליו לרעתו". או מלת 'הוא' תחזור לעושר, כי בעונש שבטח בעשרו יפול עשרו, כענין שכתוב (שם) "ואבד העושר ההוא בענין רע". ואמר בעושר (משלי כ"ג) "התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים"... (במדבר טז א הקדמה)
...ועוד יכלול "נתון תתן לו" בנחת ודרך תמימות, לא דרך גערה וגסות הרוח, כי בזה יתקיים עשרו, ועל זה אמר שלמה ע"ה (משלי י"ג) "כופר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה"... (דברים טו י)
"אל תיגע להעשיר מבינתך חדל, התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים" (משלי כ"ג). מדת העושר אין מעלתו כמדת הגבורה, ואין צריך לומר כמדת החכמה, כי מדת החכמה היא מצד הנפש, ומדת הגבורה היא מצד הגוף, אבל מדת העושר אינה לא מצד הנפש ולא מצד הגוף, אלא שהיא מדה חוץ לגוף מתקרבת ובאה אל האדם לפעמים בלא יגיעה ובסבת סבוב הגלגל, והכל על פי השגחת המשגיח יתברך שהוא עליון על הכל, ועושה הכל, והוא שאמר שלמה, "עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'" (שם כ"ב ב'). ביאור הכתוב, כי העשיר והרש יש להם פגישה בגלגל, ומצד הפגישה ההיא בתנועת הגלגל יהיה זה עשיר וזה עני, ואף על פי כן עושה כולם ה', כלומר אל תחשוב שיהיה ענין העושר והעוני נמסר למרוצת הגלגלים וסבובם, כי הכל נעשה על פי העונש והשכר ועל פי השגחת הבורא שהוא עליון על כולם ומנהיג אותם. ולפי שאין מדת העושר כמעלת הגבורה והחכמה לכך הזכירה הנביא באחרונה, הוא שאמר "אל יתהלל חכם בחכמתו", היא המעולה שהיא מצד הנפש, ואחריו הגבורה שהיא מצד הגוף, ובאחרונה הזכיר העושר שאינו לא מצד הנפש ולא מצד הגוף. ולמדך הכתוב כי העושר שהוא מעולה בעיני ההמון יותר מן החכמה והגבורה הוא יותר פחות אצל השכל, ולכך הזכיר המדות כסדרן, ואיחר מדת העושר.
מדת העושר יש בה תועלות ונזקים, וכן בכל מדה ומדה מן המדות כולן. התועלת היא, שעם העושר יהיו דבריו נשמעים, ויהיו לו אוהבים רבים, כענין שכתוב "ואוהבי עשיר רבים" (משלי י"ד כ'), ועם העושר יוכל לעשות המעשים הראוים והמפעלים הנבחרים אשר בהם ימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, כענין מעשה הצדקה ופיזור הממון במעלות טובות וכל מדות חמודות, כי העושר לא נברא אלא שיעשה אדם ממנו מצות, כן אמרו במדרש, לא נברא זהב בעולם אלא למלאכת המשכן, שנאמר "כל הזהב העשוי למלאכה"... ומן הידוע שאין שלימות למדת החכמה מבלעדי העושר, וכן הוא אומר כי בצל החכמה בצל הכסף, כי החכם אין חכמתו נשלמת כי אם במדת העושר, שהרי עם הארץ עשיר נכבד בעיני ההמון יותר ממנו, אבל שלמות החכמה היא העושר, והיא כבוד ועטרה אל החכם, כי החכם מתפאר ומתעטר עמו, כי ישתמש בו בכל מה שתצוהו התורה ויחייבהו השכל, ועל זה אמר שלמה, "עטרת חכמים עשרם אולת כסילים אולת" (משלי י"ד)... והנה הוא בהפך מן הכסיל כאשר יעשיר ויקום חילו ישתמש בו במעשה אולת וישתגע בו. וכפל מלת "אולת" לבאר כי האולת ההיא אשר העושר הביאו אליה היא אולת גמורה.
הנזק שבעושר שהרי בריבויו נמצאים נזקים רבים ומכשולות עצומים, כי הוא סבה למדת הגאוה וענות עזות, כענין שכתוב "ועשיר יענה עזות" (משלי י"ח), ואוהביו הרבים יחזיקו את ידו על כל דבר פשע, והוא ימשיכם אחריו לעשות מעשהו זר ולעשות נכריה עבודתו, ובסבת עשרו ירצה לנצח ולהתגבר על בני אדם, ואם החזיק בשקר ירצה לאמת דבריו ולא ירצה לחזור בו. ואמר הכתוב בענין העושר, "ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה. ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך" (דברים ח' י"ג). לימדך הכתוב כי ריבוי העושר יביאנו לידי גאוה, וממנה יבא שישכח את השי"ת. ומצינו שהתפלל שלמה על זה הוא שאמר "ראש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי", וביאר הטעם ואמר, "פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה'" (משלי ל'). (כד הקמח עושר)
צריך אדם שיתבונן, כי לולי שהעושר צורך גדול אל האדם וענין מוכרח לפרנסתו ולמה שהוא שלימות החכמה כמעשה הצדקה וזולתה, היה ראוי אצל השכל שלא להחשיבו לכלום, אלא שישים אותו במדרגת העפר, עד שאלו ימצא בדרך כספים ודינרי זהב לא יחמדם, ואף אם יראה אבנים טובות ומרגליות לא יקחם כלל אלא שיהיו בעיניו כאבנים מן הנחל.
ומן הידוע כי לא היה אדם מעולם להוט אצל העושר אלא אם כן היה לבו פנוי וריק מן החכמה, כי כל מי שטעם טעם חכמה יתחייב שיהיה העושר נבזה בעיניו ונמאס, ושיהיו כל קניני העולם הזה אצלו בענינים הגופניים במדרגה התחתונה ובתכלית הפחיתות. וכן אמר הכתוב "וישת על עפר בצר" (איוב כ"ב), ביאר הכתוב שישית איוב כל עשרו ורכושו במדרגת עפר, שלא יחשיבנו כלום ושלא יזכרנו ולא יבטח עליו אלא שיבטח בשי"ת, זהו שאמר "והיה ש-די בצריך וכסף תועפות לך" (שם), כי הוא יתברך העושר האמיתי הקיים הנצחי. אין העושר תלוי בכחו של אדם ולא בשכלו, כי יש כמה משכילי עם וכמה יגיעים יגיעה רבה להשיגו ולא ישיגוהו, ויש משיגים בלא יגיעה ועמל, ואם כן אינו תלוי אלא במי שאמר והיה העולם... וכתיב "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דברים ח' י"ח), לימדך הכתוב שאין העושר לישראל מצד מערכת הכוכבים אלא מצד הקב"ה בעצמו שהוא חלקנו צורנו, וזהו לשון "כי הוא הנותן לך", ונראה לי לומר שהכתוב הזכיר בזה שני מיעוטין, מלת "הוא" ומלך "לך", והכונה הוא ולא מערכת הכוכבים אשר משם בא העושר והשפע, לך ולא לשאר האומות, לפי שאתם חלקו ביחוד, ולא כן שאר האומות כי הם חלק הכוכבים והמזלות. ומה שהזכיר שלמה "עשיר ורש נפגשו", שם ידבר בכלל העולם שנמסר לתנועת הגלגלים ומערכת הכוכבים, והכל בהשגחת משגיח שהוא עליון על כולם...
ומפני שהעושר אינו תלוי ביגיעה ולא בשכלו ותבונתו של אדם, על כן הזכיר שלמה בכאן "אל תיגע להעשיר", יאמר כי לא תרצה ליגע את עצמך לאסוף עושר, כאלו שהולכים במדברות ובמקומות הסכנה או רוכבי ימים כדי שיכפלו ממונם, כי אסיפת העושר אינו תלוי ביגיעה ולא בשכלו של אדם, וזהו "מבינתך חדל". ויש בדבר שתי ספיקות, האחד שלא תשיגנו ברוב יגיעה, כי יש משיג במקרה ויש שלא ישיג אלו ייגע יומם ולילה, אם כן אין למשכיל להכניס את עצמו בספק הזה. והשני, שאף אם ישיגנו ביגיעתו עוד יש ספק אם יעמוד בידו או המר ימירנו הזמן במקום אחר כהרף עין, זהו שסמך לו, "התעיף עיניך בו ואיננו"... כשבא מן השמים מתקיים, כשאינו בא מן השמים אינו מתקיים... (שם)
עשיר - שאלו החכם מפני מה חכמים משכימים לפתחי עשירים, אמר להם שהחכם מכיר מעלת העשיר ולא להיפך. (משלי כב ז)
בוטח בעשרו - וחושב להתגדל בו על בני אדם, יפול, כי אין ראוי לבטח אלא בה'. (משלי יא כח)
הוא מהבל - ההון מתחבר מדבר שהוא הבל וימעט מאד. (שם יג יא)
עטרת חכמים כשרם - שבו תוכר נדיבותם וצדקם, ועל ידו יהיו פנוים לעיין בחכמה (שם יד כג)
אל תיגע להעשיר - כי המכוון בעושר שיהיה עזר לאדם שיהיה לבו פנוי בבקשת החכמה. (שם כג ג)
ומפני זה אמרו (נדה ט"ז) המלאך הממונה על ההריון לילה שמו, נוטל את הטפה ומניחה לפני הקב"ה ואומר טפה זו מה תהא עליה, חכם או טפש, עשיר או עני, אבל צדיק ורשע לא קאמר. הנה בארו שהחכמה והעושר תלויים במזל כפי רגע ההריון והלידה, לא הצדק והרשע. וזהו שאמרו שם גם כן בשבת (קנ"ו) ר' חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל, ר' יוחנן אומר אין מזל לישראל, הם בארו שהחכמה והעושר תלויים במזל, ואפילו ר' יוחנן מודה בזה, שאף על פי שאומר אין מזל לישראל, אין כונתו לומר שלא יהיה המזל פועל בדברים האלה, אבל הכונה שעל ידי תפלה וצדקה ישתנה מזלו לטובה, כן פירש רש"י ז"ל שם, וכן סוגית הגמרא מוכחת, ור' חנינא סובר שאין תפלה וצדקה משנה המזל בדברים האלה, שהם החכמה והעושר... (דרוש ח)
ומה שאמר איזהו עשיר השמח בחלקו, כי הרודף אחר הממון תמיד אינו עשיר, שאינו נח אצל התכלית, והביא ראיה לכך, "יגיע כפיך כי תאכל אשריך", שנולד שלם בגופו ובדעתו יוכל להיות שלם בממונו על ידי שיתפרנס מיגיע כפיו, ולהוציא הזמן הנותר בהשלמת עצמו, כמנהג הרבה חכמי ישראל שהתפרנסו במלאכתם ותורתם מתברכת. (שער סה ויקרא יט א)
הטובות הזמניות הן צרות לטובות האמיתיות אך גם הכרחיות להן, לכן ראוי שיותן בתורה הסדר איך להשתמש בהן כדי שיקבלו רק את תועלתן, שכבר נתבאר בשער ס"ז שהן צרות, ומאידך מבואר שהעושר הכרחי למשל להוצאת השלמות האנושית, והחכם הוכיח בב' מופתים שהעושר אינו הטוב השלם, א', שהוא טוב רצוני ולא הכרחי שאי אפשר בלעדו, ושכולם משתתפים בו. וב', כי הוא אינו לצורך עצמו כי אם אמצעי לדברים אחרים. ולכן הכין הא-ל לעמו הארץ הטובה והקפיד שידבקו איש בנחלתו כדי שיהיה להם ספוקם ולא יטרדו מהגיע לשלמותם. וכן דרכם של חסידים לשמר על שלהם, והתורה חסה על ממונם עד שירמיה התפלא על הסכמתו ית' לבזבז ממונו בקנית שדה חנמאל בירמיה ל"ב... (שער סט, שם כה א)
למנצח לבני קרח מזמור, כאשר השלימו בני קרח לדבר על מה שראו ברוח הקדש מהגלות והגאולה, חברו זה המזמור ליסר כל בני העולם על חמדת העושר, כי כל בני העולם מוטבעים לכנוס הון ולאסוף ממון, והנה להם יאתה לגנות הממון ולבזותו, כי קרח אביהם היה עשיר גדול והית העושר סבת מפלתו. וכבר ראיתי מי שפירש המזמור על המעשה שאירע לקרח, אלא שהם הסתירו הדברים לכבוד אביהם... ואומר, האנשים רודפי הממון יתחלקו לו' כתות, ג' באומות העולם, וג' בישראל, הא', המון עמים רבים שכל חפצם מעת הולדם עד יום מותם אינו אלא לאסוף הון, לא יביטו אל תכלית אחרת, ואלה נחלקים לב', הא' הנזכר, הב' שעלתה תשוקתם אל יותר מזה, לבנות בתים גדולים ומגדלים חשובים, כאלו ידעו נאמנה שיחיו כימי השמים על הארץ. הג', יחידי האומות, אשר להם שכל ובינה, שיוכלו לדרוש החכמות, שהן עיקר שלמותם... והנה רדיפת העושר יטרידם מהשגת שלמות. הד', יחידי ישראל שידרשו העושר לתכלית טוב, ולא ידרשו כל כך אחרי התורה, והיה זה יותר ראוי להם כי הדורש אחרי התורה ומצות אין בעבודתו שום תערובת אבל היא נקיה לגמרי. אבל החפצים להשיג ב' צביים במרוצה אחת לא יוכלו להשיגם על השלמות, כי כיון שהם רודפים אחרי העושר, אף על פי שהוא לתכלית טוב, אי אפשר שלא יתערב ברדיפה ההיא איזה ענין שלא לשם שמים. הה', עשירי עם והם אוהבים אותו ואינם שבעים ממנו. הו', אביוני אדם שבדעתם אין שלמות אחר זולת העושר אשר יתאוו, ואליו כל תשוקתם וחפצם, ואלה הב' כתות האחרונות דומות לב' כתות הראשונות מאומות העולם, והנה הם ראויים לעונש גדול, יותר מן האומות אשר לא נצטוו על דת. עתה אפרש כל אחד... (תהלים מט א)
ועתה אכתוב לך לשון רבינו יונה ז"ל בפסוק (משלי י') "הון עשיר קרית עוזו, דבר בהוללות וסכלות בני אדם, שהעשיר בוטח באשרו, והדל ירא מחמת רישו, נמצאת כוונת העשיר בבטחון והעני ביראה עולה לדעת אחת, ושניהם שגו כי אין החיים והטוב לסבת העושר, אבל פעולת הצדיק לחיים, כל מה שיפעל, אם במצות, ואם ביגיעת כפיו להרויח ממונו, אם מעט ואם הרבה, כל פעולתו לחיים, כי יגיעו בממון למען לא ישלח בעולתה ידו, ולמען שיכבד את השם מהונו, ולמען יוכל לייחד נפשו למלאכת שמים ויעזור לנשא יראי ה' ולהגביר ידי מודיעי שמו, על השמים תאות לבם ומגמת פני כונתם בעמלם ויגיעם לגאוה ולהשתרר, וכענין שנאמר (משלי ג') "בכל דרכיך דעהו".
תבואת רשע לחטאת, צבירת ההון ותוספת הממון שצובר וקובץ הרשע, גם כי לא יקבצנו מן הגזל ולא יאספנו מן החמס, הכל לחטא ולמכשול עון, וכל תוספת רווחיו למען ספות חטאת על חטאת, כי יעזר ברשעו, ויש לו לחזק ידי מרעים כמוהו, ותשיג ידו למלאת תאותו ברשע וחטאים, ולתת חיתתו ולהשתרר על הצדיקים גם השתרר, ויוסיף בהון גאוה וגודל לבב לתת עון על עונו, וישם כסלו בהונו ומבטחו בקנינו ולא בקונו. ואם לא יגרום לו ההון רק שיכבדוהו בו, ונמצא הנו מנשא את תועבת השם, ויגביר ידי מנאציו ומרומם משפילי יקר עבדיו, ודי בזה טוב טעם כי אסף הונו ותבואתו לחטאת... (שם ג)
ואמר מרבה נכסים מרבה דאגה, פירוש כי התנא לא דבר עם שלמי הדעת, כי אין ראוי למנוע רגלינו מלרדוף אחר ההבל מדאגה ופחד שמא יאבד ממנו, כי השלמים אף אם יצברו כעפר כסף והיה עולה על הדעת כי הוא נמנע שיקרה בו שום חסרון, אינם חושבים אותו לכלום, ומהבל ימעט בעיניהם, רק אשר יוציאו ממנו בהתנאותם לפני קונם במצות. והתנא לא דבר רק עם הנבהלים להון כפי חלישות דעתם, ואמר להם כי השמחה וההוללות בעושר ונכסים אינם אחד מני אלף מן הדאגות הנמשכים מן הנכסים, ולכן אמר להוללים אל תהולו, כי מרבה נכסים מרבה דאגה. (אבות ב ח)
ויש מין אחר שרודף בעולם הזה אחר הממון, כי גם בלילה לא שכב לבו לאסוף חיל והון, ועליהם אמר שלמה המלך ע"ה "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל", ושמעתי בו שלא אמר אל תיגע להתעשר, שהוא התפעל, אלא להעשיר, שהוא פועל יוצא, והכוונה שהאדם אשר הוא מרבה נכסים אינו להתעשר לעצמו, לפי שמחר ימות ויעזוב לאחרים חילו, נמצא שהוא יגע להעשיר את אחרים, וכיון שהיגיעה היא להעשיר את אחרים אין צורך להזהירך על זה, אלא מבינתך ומעצמך תחדל מלהעשיר את אחרים. ואפשר כי אמר הרבה דאגה כי הוא דואג עליו שלא יפסידנו, וגם שלא יהיו מעותיו בטלות אצלו, ומבקש מיד לרכוב אניות לילך מעיר לעיר להרויח יותר, ועוד כשרואה שום סחורה שהוקרה הוא דואג על אשר לא קנה ממנה, וכן אם היתה עמו שום סחורה והוזלה הרי הוא דואג על כל זה וכאלה רבות, ועל זה אמר מרבה נכסים מרבה דאגה. ואפשר לו לומר כי נקראו נכסים לפי שהם נכסים ונעלמים, כי נראים לעין דברים נחמדים ותחתיה תעמוד הבהרת, כי רבים מקבצים ממון לבעלי נשותיהם, ולכן מרבה נכסים מרבה דאגה. (שם)
ואמר איזהו עשיר השמח בחלקו, כלומר שהוא שמח בחלקו הצריך אליו בהכרח, ולא יבקש מותרות רק יגע וטרח כדי אוכלו לבד, כי זהו חלקו הצריך בהכרח אליו שמבלתו לא יוכל להתקיים. וזה שאמר שלמה המלך ע"ה "אל תיגע להעשיר", רק אחר שטרח שיעור הצריך לצורך אכילתו לבד הולך ללמוד בתורת ה', ואחר שנאמר יגיע כפיך כי תאכל, כלומר כשאתה לא תיגע להעשיר רק שיעור אכילתך לבד, וזהו כי תאכל, דקאמר עליך נאמר אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה שאינו נצרך לבריות, רק נהנה מיגיעו, וטוב לך לעולם הבא, לפי שאחר שיגע שיעור אכילתו את כל העודף מן היום יניח לו למשמרת לעסוק בתורה...
ואמר עוד איזהו עשיר השמח בחלקו, שאם האדם לא יהיה נהנה מיגיעו רק נהנה מבני האדם אוהב מתנות ועוסק בתורה, אותו העשיר אשר העניק לו די מחסורו כדי שיעסוק הוא בתורה ובמצות בודאי שיקח ויהנה מחלקו של הצדיק בגן עדן תמורת מה שההנהו בזה העולם, ואין לך עוני גדול מזה, שיחסר מחלקו הצפון עליו...
עוד כתב בשם המפרשים שכונת איזהו עשיר השמח בחלקו הוא, לפי שהתאוות הגשמיות כבר יצא לכל אחד מהם גבול ותכלית, וכאשר תשלם התכלית תשבות התאוה, כי המאכל והמשתה כשיתאוה האדם אליו ויתמלא ממנו בשיעור מוגבל תפסק תאותו, וגם שישום לפניו לאכול לא יקחהו, אבל חמדת הממון לא יקוץ בו כי אין לה תכלית וגבול שתשבות בו... ולכן היטיבו הממשילים שדמו את חמדת הממונות לצמא שירגיש בה האדם וישתה מהמים המלוחים, כי כל עוד שישתה יוסיף צמא. ולפי שאין דבר שלא ימצא לו תכלית ראוי לאדם שבבא העושר אשר בקש ינוח על משכבותיו מכל תנועתיו. וכיון שאין גבול לעושר מפאת עצמו, לא ימצא לו גבול אחר כי אם שמחת האדם ומנוחת נפשו בו אם מעט ואם הרבה. ולכן גדר העשיר כשהוא שמח בחלקו כי כשישמח בו הרי הוא עשיר לפי דעתו ודמיונו, ואם אינו שמח בחלקו לא יקרא עשיר, כי תמיד הוא נבהל להון, ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה "יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב". ויבא ראיה מ"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", רוצה לומר שאף על פי שהאדם יאכל מיגיע כפיו כבר יתיישב דעתו ויהיה מאושר בעולם הזה ובעולם הבא, לפי שאין העשיר בעל ריבוי הממונות, אבל השמח בחלקו...
ולכן אחר החכמה והמעשה נקט היגע ושמח בחלקו, שנאמר יגיע כפיך וגו', ואחר כך נקט הכבוד, כי לעולם הכבוד בא אחר העושר, כי העושר סבת הכבוד, ומן העושר נמשך הכבוד, וכן כתיב "והעושר והכבוד מלפניך". (אבות ד א)
השמר לך פן תשכח - כי עושר קנוי בזה האופן גורם ברוב המשך אחר התאוות, ובהן ישכח האדם את עושהו.. (דברים ו יב)
ברוך מבנים אשר - הנה אשר בזה יהיה ברוך מכל שאר העמים, כי אמנם על כל עשיר תהיה קנאת אחיו ושנאתם בצד מה, והפך זה יקרה לשבטו של אשר. (שם לג כד)
זו רעה - שהעשיר לא יקנה שום שלמות נצחית, ויעמל רק לחיי שעה. בחושך יאכל - ולא ידע הדרך לקניית שלמות ואור עולם. וכעס הרבה - על שאינו משיג מותרות כחפצו, והחולי המורגל בעשירים הוא הכילות, כמאמר ז"ל עשירים מקמצין, שיחיו בעניות כדי למות עשיר. (קהלת ה טו)
...אך הנה יריק ב' מיני שפע על הארץ, רוח ממרום חכמה ויראת ה' אל הנפש, והון ועושר ושררה אל החומר, ועד שלא נעשה המשכן היה השפע המעמיד העולם הזה מאתו, ולכל אחד מהשנים מקור מיוחד למעלה, וכאשר גזרה חכמתו ונתאוה להיות לו דירה בתחתונים במשכן, קבע בו ב' מוצאות שפע, וזהו שאמר בתרומה "ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת", כי העושר חוץ למחיצת התורה... (שמות כז כ)
את כספך לא תתן לו בנשך - ואם תוסיף לקחת רבית מהכסף הנשאר כחלקך לא מחלק העני שהפקדתי אצלך, בסוף ישאר לך רק אכלך, ואחר כך גם זה לא. וזה שאמר ר' יונתן המקים את התורה מעוני וכו', כי נסיון העוני קל מנסיון העושר, כי בו יוכל לבא לגנבה ולכחש, אבל בנסיון העושר יבא לגאוה ויכפור, ואפילו אם יעני לא ישוב, כמו שאמרו סופו לבטל מעושר. (ויקרא כה לב)
...ועוד בא להעיר כי טובה עניות מעושר, כי המלך שהוא עשיר הוצרך לאזהרות רבות לבל יאבד, ואחר הכל אינו מובטח כי אם באריכות ימים על ממלכתו ולא בעולם הבא, מה שאינו כן בכהנים הדלים ומסתפקים בחלקם הניתן להם, שה' הוא נחלתם. (דברים יח א)
וקאמר שהיו בהם ג' עשירים, ודע כי העשירות הוא מצד ג' דברים, האחד הוא מצד ברכת ה' היא תעשיר, והוא מבורך, ומפני שזכה לברכה מאת ה' זוכה לעושר מצד הברכה בלבד, שהוא מבורך מן השי"ת. והשני שזוכה לעושר כדי שיתפרנס, ומפני הפרנסה זוכה לעושר. והעושר השלישי מפני כי הוא זוכה לעושר שיהיה חשוב בשביל העושר, כי החשיבות היא ברבוי עושר, ולפיכך העושר בא לו לאדם בשביל החשיבות, כי אין כבוד וגדולה בלא עושר... (נצח ישראל פרק ה, וראה שם עוד)
כל המקיים את התורה מעוני, יש לשאול שכמה הם שקיימו התורה מעוני כמו ר' חנינא בן דוסא וחבריו, ולא מצינו שקיימו את התורה מעושר, ועוד. אבל פירוש דבר זה כפי מנהגו של עולם כאשר יש לאדם עושר ראוי לו ללמוד ביותר בתורה, אחר שיש לו כל, והפך זה העוני מבטל את האדם מתורתו, שאי אפשר לו לעסוק בתורה שצריך להשתדל אחר מזונו ומחייתו, ולפיכך אמר המקיים התורה מעוני, שאף על גב שהוא עני, מכל מקום הוא בחיי צער עד מאד, ועוסק בתורה, וכיון שעוסק בתורה שלא כפי המנהג וטבע העולם לקיים תורה מחמת עוני... ומפני כי כל הדברים שהם בעולם הם שבים אל הסדר כפי אשר ראוי להיות, לכך הוא שב אל הסדר לקיים התורה מחמת עושר שהוא כפי הסדר...
ועוד יש לך לדעת כי התורה מביאה העושר, וקרא כתיב "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד", ובגמרא מוקי לה הך קרא למיימינים בה אורך ימים איכא כל שכן עושר וכבוד, למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא. וביאור זה, כי ראוי שתהיה התורה כוללת הכל לפי שהיא עליונה על הכל, ולעולם הדבר שהוא עליון נכלל תחתיו כל מה שלמטה ממנו, והתורה מדריגת על כל, ולפיכך עם התורה הכל, אם עוסק בתורה לשמה, ומפני שהוא עוסק בתורה לשמה, כפי מה שנתנה התורה לעסוק בה, נמצא עם התורה אריכת ימים שהוא עולם הבא, וגם מדריגת עולם הזה... אבל למשמאילים בה, דהיינו שעוסקים בתורה שלא לשמה, שהוא להנאת עצמם, ודבר זה מדריגת עולם הזה בלבד, וכפי התכלית אשר הוא מכוין אליו יקנה על ידה שהיא מדריגת עולם הזה, דהיינו עושר וכבוד בלבד, שהם דברים אשר הם בעולם הזה. והתבאר לך כי ראוי שיהיה עם התורה העושר... (דרך חיים ד ט)
ואמר איזהו עשיר השמח בחלקו, ויש לומר כי אין ראוי שיהיה מתואר האדם בשם עשיר כאשר יש לו רבוי ממון אשר הוא באוצר או בתיבתו, כי דבר זה אינו שייך אל האדם, ואין העושר מצד עצמו, ואין ראוי שיקרא עשיר בשביל זה, רק מי ששמח בחלקו, שכאשר הוא שמח בחלקו הוא עשיר בדעת, זהו העשיר שהוא עשיר מצד עצמו, לא כאשר הוא עשיר בריבוי ממון שהוא בתיבתו, שאין זה העושר באדם מצד עצמו כלל. וכאשר שמח בחלקו והוא עשיר בדעת, אז הוא עשיר מצד עצמו... (אבות ד א)
...ולפיכך אמר אם רואה האדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה להשפיע לאחרים, ואז יקבל גם כן הוא השפעה מן השי"ת. ומכל שכן אם הם מרובים והשפיע לו השי"ת עושר שיש לו להשפיע לאחרים גם כן, ואם לא כן יאבד העושר ההוא בענין רע לגמרי, כמו שנתבאר, כי העושר שהוא תוספת עומד להנטל אם אינו משפיע לאחר. ואמר כל מי שגוזז נכסיו ועשה מהם צדקה נצול מדינה של גיהנם, משל לשתי רחלות וכו'... רק המשפיע מהונו ועשה ממנו צדקה ונותן חיות לעני בזה נחשב האדם כאלו אין בו דבר תוספת מת, והכל נכנס בגדר החיות, ולכך אינו יורד לגיהנם, כאשר כל אשר שייך אליו הכל בגדר חיות, אף ממון שלו, כי ממנו משפיע לעני חיותו... (נתיב הצדקה פרק ג)
ואמר בשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים יורדים לטמיון, וכל אלו חטאים תלוים בעושר, והעושר גורם, וזה כי העשירים אוהבים העושר יותר מן אנשים אחרים, ולפיכך הם כובשי שכר שכיר ועושקי שכר שכיר, אף על גב שהפועל טרח בו, כיון שלא הוציא ממון על זה קשה על העשיר להוציא ממון מידו, וכן פורקים עול מעצמם ונותנים על חבריהם, כי אומרים כי זה ראוי לישא בעול כמותו, והכל בשביל אהבת העושר, ובשביל כך ראוי שירד ממון שלהם לטמיון. וגסות רוח כנגד כולם, וזה כי העושר מביא גסות רוח, כדכתיב, השמר לך וגו' ובתים טובים תבנה וישבת וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך וגו', כי הגאוה והגסות רוח העושר הוא הגורם, והרי העני כשמו שהוא נכנע לגמרי, מלשון "לענות מפני". ועל זה אמר וגסות רוח כנגד כולם, כי כובשי שכר שכיר, אף על גב שדרך העשירים להיות אוהב ממון, אין אלו ג' דברים תמידים בעצמם, אבל הגאוה היא תמידית, לכך הוא שקול כנגד כל החטאים, לכך ראוי שירד עושרו לטמיון, ואז יהיה נכנע... (נתיב הענוה פרק ה)
בספר משלי, אל תיגע להעשיר מבינתך חדל. שלמה המלך ע"ה רוצה לומר שהאדם לא יהיה רודף להגיע אחר העושר, רק שיהיה מסתפק במה שנתן השי"ת אליו, ולא ירדוף בכח ובחזקה להתעשר, ואמר מבינתך חדל, כמו שהזהיר שלא ירדוף אחר העושר, כך הזהיר שלא ירדוף לקנות חכמה ותבונה אשר אין ראוי אל האדם וירצה להשיג מעצמו ומדעתו, רק יקבל מרבו... ואלו שני דברים דהיינו העושר והחכמה הם דומים לגמרי בענין זה, כי כשם שהעושר הוא זולת האדם והוא קנינו, וכך החכמה היא זולת האדם והוא קנה החכמה... (נתיב העושר פרק א)
בפרק במה מדליקין, תנו רבנן איזהו עשיר, כל שיש לו נחת רוח בעושרו דברי רבי מאיר... ויש לשאול מה שייכים אלו הדברים אל העושר? ויש לך לדעת כי כל אלו החכמים הסכמה אחת להם, כי העושר הוא כאשר השי"ת נתן אליו קנין עד שאין האדם חסר, כי זהו ענין העושר, ולפיכך פירש ר' מאיר, כי זה נקרא עשיר, כאשר יש לו נחת רוח בעשרו, כי מאחר שעיקר העושר שהשי"ת נתן לאדם שלא יהיה חסר, אם כן ברכת העושר שיש לו נחת רוח בעושרו, ואם אין לו נחת רוח בעושרו ועינו חסרה תמיד, אין כאן ברכת העושר, ולפיכך העשיר כאשר יש לו נחת רוח בעשרו והיא מדת ההסתפקות.
אמנם ר' טרפון אין נראה לו דבר זה, אף על גב שודאי מדה עליונה היא מאד, כאשר יש לו נחת רוח בעשרו, מכל מקום העושר בעצמו הוא כאשר נתן השי"ת אליו קנין העושר, ולפיכך סבר כי העשיר נקרא כאשר יש לו סימן עשירות בעושרו, שכאשר יש לו ק' שדות וק' כרמים ודבר זה רבוי קנין, שהקב"ה ברכו בעושר. ואמר ק', כי ראוי שיהיה עושר שלו מן השי"ת, כי אם אין העושר מן השי"ת אין זה ברכה, כי יש עושר שמור לבעליו לרעתו, ודרך זה הוא עושר באמת, ולכך אמר מאה שדות, מאה כרמים, מאה עבדים, וזהו סימן כי עושרו מן השי"ת, כדכתיב אצל יצחק "וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'", ודבר זה ידוע למביני מדע.
אמנם ר' עקיבא לא נראה לו לומר שיהיה נקרא עשיר מי שיש לו כך, כי אין הדבר זה חשיבות כלל ומה זה נחשב, ולפיכך אמר כי העשיר כאשר יש לו אשה נאה במעשים, כי דבר זה בודאי עשיר, כי האשה היא קנין האיש, כדכתיב, "כי יקח איש אשה"... ועושר כמו זה לא יוסיף עצב עמו, כי כתיב "שמחת לב האשה", והיא גורמת נחת רוח והשמחה לאדם, ודבר כמו זה יקרא שנתן השי"ת אליו קנין של עושר, ועל ידי זה יקרא עשיר.
ור' יוסי לא בחר בדעת ר"מ ור' טרפון וגם בדעת ר"ע, כי אף שהאשה קנין שגורם נחת רוח לבעל, קנין זה אפשר להסתלק ממנו, כי תמות האשה, ולפיכך עושר כמו זה אינו עושר גמור כאשר אפשר הסלוק, אבל עיקר עושרו של אדם כאשר יש לו בית הכסא סמוך לשלחנו, ויש לו גוף נקי, שאין גופו בעל זוהמא שהוא נגד האדם. ויש לך לדעת כי הגוף הוא קנין הנפש, כמו האשה שהיא קנין האיש. ודבר זה בודאי מביא נחת רוח אל נפש השקט ושלוה... וכאשר יסולק ההוצאה ממנו מסולק ממנו התנגדות שיש לאדם כי הצואה היא מתנגדת לאדם.
הפך המדה הזאת מי שעינו לא תשבע עושר, ותמיד הוא רוצה עוד, והיא המדה המגונה ביותר, ומביאה אל האדם חסרון הרבה אף במה שיש לו והוא ראוי לו... וכן עשיר היה בישראל וכן באומות, שלא בא העושר מן השי"ת והיה זה תוספת ולכך נאבדו, ובפרט העושר שהוא יותר מוכן להיות אליו לרע, כמו שאמר הכתוב, "יש עושר שמור לבעליו לרעתו", וזה כמו שאמרנו, כי הדבר שהוא תוספת נחשב לחסרון, ובפרט העושר שהוא רבוי קנינים, ודבר זה הוספה בלבד, לא כמו החכמה והגבורה שאין בו רבוי והוספה, ולכך העושר יותר הוא מיוחד שהוא שמור אליו לרעתו מצד הרבוי. ולפיכך בני גד ובני ראובן שהיה להם רבוי קנינים בחוצה לארץ, אין זה כסדר שנתן השי"ת לישראל, כי לפי הסדר ראוי שיהיה לישראל הארץ שנקרא ארץ ישראל, וכאשר הם בשביל אהבת הממון בחרו בחוצה לארץ, ודבר זה עושר שאינו כסדר הראוי, ולכך נאבד העושר קודם שאר ישראל... ועל כן האדם שהוא רודף אחר העושר ואין לו מנוחה, אל יחשוב כי אותו עושר יש לו קיום, כי דבר זה הוא שלא כסדר הראוי וכמנהגו של עולם, כי כבר אמרנו, כי אלו קנינים צריכים שיהיו כסדר וכמנהגו של עולם.
כי העושר אינו כמו שאר הדברים אשר הם בעולם, כי הוא חכם, גם אחר יכול להיות חכם, ואין זה מבטל זה. אבל העושר הבא לאחד הוא ממעט את האחר, והשי"ת משפיל את האחד קודם וממעט אותו, ומגיע לאדם אחר עושרו, ולפיכך כתיב, "כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים"... כי אין התרוממות כמו העשיר, כי הפרש גדול מה שיראה האדם לעינים גדולתו כמו העושר, מה שאין כך שאר מעלות שאינם נראים בעין אליו, ומכל שכן לפי מה שבארנו כי אין האדם מגיע אל המדה הזאת רק על ידי שמשפיל את זה ובזה מתרומם השני עד שהוא עשיר...
ואמר במדרש הזה, כי נקראו נכסים שנכסים מזה ונגלים לזה. וביאור זה כמו שאמרנו כי אין העושר כמו החכמה והגבורה שהם לעצם האדם, כי החכמה היא לאדם עצמו, וכן הגבורה, לכך אלו שתי מעלות אינם קרובים אל הסלוק וההסרה, אבל העושר קרוב אל הסלוק וההסרה, עד שהוא נחשב כמו האדם שהוא סוגר עינו ונכסה ונאבד עושרו ממנו ונגלה לאחר... וכל זה מטעם אשר אמרנו, כי העושר הוא דבר שאינו מתחבר לאדם, ולכך הוא עובר מן האדם בקלות מאד.
ועוד יש לך לדעת, כי העושר שהוא ברכת השי"ת ראוי שיהיה סמוי מן העין, ולכך העושר מסוגל שיהיה נכסה בזמן היותר קצר, וזה כאשר עובר בו עיניו מצד זה לצד זה, ובצד אשר עבר ממנו עיניו מיד העושר איננו, כי בודאי בעוד עיניו בו לא שייך לומר ואיננו... ועוד ענין שלישי, מפני שהעושר הוא דבר גשמי, וכל דבר שהוא גשמי הוא תחת הזמן ותחת השנוי, ולכך אמר במדרש הזה שנקראו מעות, כלומר מה הדבר נחשב שהוא לעת מה, ואינו דבר תמידי, וכך אמרו גלגל שחוזר בעולם, ולפיכך העושר משתנה...
וכאשר תבין מה שאמרנו כי העושר הוא זולת האדם ובזה אינו דומה לשאר מעלות, ואז תוכל לדעת ולהבין מה שאמר הכתוב "אוהב כסף לא ישבע כסף", וכך תבין מה שאמרו עשירים מקמצין, ואף כי דבר זה הפך המושכל, אבל מפני כי העשיר מוכן הוא למדת העושר, ואין העושר כמו החכמה, שאם למד חכמה נקרא שהוא שבע מן החכמה, אבל העשיר אינו שבע, שאילו היה העושר עומד באדם כמו החכמה אז היה שבע ממנו, כי דבר שאינו עומד בו לא יקבל שביעה ממנו כלל, ועל שם זה נקרא כסף, כי תמיד אצלו הכוסף ולא ישבע ממנו. ונקרא זהב, על שם כי כאשר הוא רואה עושר לפניו הוא אומר זה הב... (נתיב העושר פרק ב, וראה שם עוד)
בהראותו את עושר כבוד מלכותו (אסתר א' ד'). פירוש זה, כי בסעודה הזאת היה מראה כבוד עשרו כאשר היה מראה ההוצאה שהיתה לו במשתה הזה, ולכך אמר כבוד עושרו, כי העושר אשר מונח באוצרו אין העושר כבוד לו, ולכך קראו אותו "עכברא דשכיב אדינרי" מי שמניח אושרו באוצרו, כי אין לך דבר מיאוס רק העכבר, וכן הוא מאוס המאסף את העושר ואין משתמש בו להוצאה, ומה שהוא מאוס המאסף העושר באוצרו כי עיקר העושר הוא הכבוד שיש בעושר, ואין הכבוד רק אצל אחרים ולא אצל עצמו, ולפיכך אין כבוד כאשר העושר הוא באוצרו, ואדרבא, מאוס הוא, כי הוא הפך הכבוד כאשר אין מוציא העושר לאחרים, ואשר הוא הפך הכבוד הוא מאוס בודאי...
והוסיף רבי לוי כי הראה בגדי כהונה להם, כי עיקר מעלת העושר היא הכבוד, כמו שאמרנו למעלה וכמו שאמרו ז"ל במסכתא קידושין (מ"ט ב') איזהו עשיר, כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עושרו, והכבוד הוא על ידי מלבושי כבוד, כמו שאמר רבי יוחנן מימי לא קריתי לבגדי רק מכבדותי (סנהדרין צ"ד א'), ולכך אמר שהראה להם בגדי כהונה, וכך היה לאחשורוש כבוד אלקי... (אור חדש)
יוסף מוקיר שבתא וכו'. הנה יש במאמר הזה סתרי חכמה, ורמז לך כי ישראל יורשים עושר האומות בשביל השבת. וזה כמו שאמר בסמוך בעלי בתים שבחוצה לארץ זוכים בשביל שמכבדים את השבת, וזה מפני כי השבת היא קודש לה', וכבר התבאר מעלת השבת שהיא קודש לה', ודבר שהוא קדוש אין שייך בו חסרון, ולפיכך מי שמכבד את השבת יש לו העושר עד שאינו חסר. וכן אמרו במעשר, וכן אמרו בסמוך עשירים שבבבל זוכים בשביל שמכבדין את התורה, כי התורה היא אלקית, ואין שייך בה חסרון, והמכבד את התורה דבק בתורה ואין בה חסרון, שכבר אמרנו כי אין חסר רק התחתונים הגשמיים.
ואל יקשה לך אם כן ראוי שיהיו תלמידי חכמים עשירים, באמת הוא כן, והרי אמרו ז"ל (ע"ז י"ט ב') כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין, שנאמר (תהלים א') "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה", וכתיב, "וכל אשר יעשה יצליח". ועוד כי הדבר הזה דוקא בשביל שמכבד את השבת, כי הכבוד אשר יכבד את אחר ראוי לכבוד גם כן, והעושר הוא הכבוד והכבוד הוא העושר, כמו שבארנו פעמים הרבה. ובודאי המכבד את האדם בשביל זה אינו ראוי שיהיה מכובד בעושר, אבל זה שמכבד את השבת אשר השבת הוא קדוש ואינו חסר, לכך כאשר מכבד את השבת או שמכבד את התורה מתכבד הוא בעושר. (חידושי אגדות שבת קיח ב)
וטעם המעשר שהוא זוכה לעושר דבר זה בארנו בכמה מקומות מה שאמרה תורה עשר תעשר, בשביל שתתעשר, והוא הטעם אשר אמרנו אצל השבת ואצל התורה, כי העשירי בכל מקום הוא נבדל וראוי אל השי"ת, ולכך יש עם המעשר הברכה גם כן. וכאשר יש בעושר שלו העשירי שהוא לה' אין ספק שדבק בעושרו הברכה העליונה כמו שאמרנו אצל כבוד שבת ואצל כבוד התורה. וגם המעשר יש לו דבר זה, כי העשירי הוא שהוא אל השי"ת, וכיון שהוא אל השי"ת ואינו כמו שאר הט' שהם שייכים לאדם, וכל דבר שהוא ראוי אל השי"ת הנה יש לו מדריגה המליאה והשלימה בלתי חסרון, כי אין חסר רק התחתונים, ולפיכך שראוי העשירי אל השי"ת מצד עצמו, כמו שהתלמיד חכם יש לו חכמה האלקית בעצמו, וכמו שהשבת ראויה מצד עצמה אל השי"ת, כך ראוי העשירי אל השי"ת מצד עצמו, וכאשר ראוי אל השי"ת מצד עצמו הנה עושרו דבק במדריגה השלימה מבלתי חסרון, וזהו בעצמו העושר. (שם)
לא העשיר משה וכו'. יראה פירושו כי מדריגת העושר פסולת של תורה, וכמו שאמרו ז"ל (פסחים נ' ב') עושר וכבוד בשמאלה, כי העושר אינו רק קנין גשמי, אבל התורה היא קנין אלקי שכלי... אלא פירש מפסלתן, היינו הדבר שנחשב כמו פסולת, ומעלת העושר הוא פסלתן של לוחות, וכמו דבר שנפסל ונבדל מדבר, כך העושר אל מעלת התורה, כי התורה היא אלקית נבדלת מן מדריגת העושר, ודבר זה היה למשה אף קודם שנתנו לוחות האחרונות נתן למשה, מפני שהיה משה מוכן לעשות לוחות אחרונות ולפסול אותם, בזה היה למשה מדריגת העושר שהיא פסולת שלהם... ולכן במה שהיה משה רבינו ע"ה מוכן אל הנבואה והוציא את ישראל, בשביל זה נתן לו גם כן העושר שהוא קודם זה, ולפיכך העשיר משה מפסלתן, שקבל עם התורה זה העושר, ודבר זה פעולת התורה. (שם נדרים לח א)
אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור עשיר וחכם וכו'. פירוש כי אין השכינה שורה רק כאשר יש כאן אחד שהוא דומה אל ארבע חיות המרכבה, גבור נגד האריה שהוא גבור, עשיר נגד השור שבמרכבה, שנאמר (משלי י"ד) "ורב תבואות בכח שור", כלומר כי העושר שייך בו, ולכך פני השור מן השמאל ומשם בא העושר, שהרי אמרו (ב"ב כ"ה ב') הרוצה להעשיר יצפין... (שם)
כל הנביאים עשירים היו, פירוש זה כי ראוי לנביא יותר העושר מכל שאר דברים, כי כבר אמרנו למעלה כי העשירות היא מצד שמאל, ומשם הנבואה, כדכתיב "ויד ה' היתה עלי", וכל מקום שנאמר יד הוא שמאל... (שם)
אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב וכו'. דבר זה ענין נפלא, בא להגיד על ישראל שאין ראוי להם העושר, כי העושר אין ראוי רק לאומות, ודבר זה כי ישראל שהם קדושים, והקדוש הוא פשוט, והפשיטות אין דבר מצורף אליו, ודבר זה בארנו בחבור גבורת ה' (נ"א)... ומה שאמרו חכמים (ע"ז י"ט ב') כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים אין סותר לדבר זה, כי מפני שנמצא התורה עם האדם הגשמי לכך מביאה אל האדם הברכה, אבל מצד עצם העושר אין ראוי זה לישראל, רק שיהיה להם כל ומצד הזה נמצא בישראל העושר, וזהו מדריגת עולם הבא שהוא כל, וזה בודאי ראוי לישראל, אבל מדריגת העושר בעצמו שהוא קנין עולם הזה, במה שהוא עולם הזה אין ראוי לישראל, כי העולם הזה הוא עולם המורכב, ואין ראוי לישראל כי אם הפשיטות. ואל יקשה לך אם כן כאשר התפלל דוד על ישראל שלא יהיו עניים דבר זה הוא יציאה ממעלתם, אין הדבר כך, כי מצד התפלה שהשי"ת נותן דרך רחמים בודאי שייך הכל אל האדם, רק כי לפי המנהג והסדר אינו כך, כי ישראל אשר הם מוכנים לעולם הבא בפרט מצד שראוי להם מדריגה אלקית לא גשמית, אין להם חלק בעולם הזה אשר הוא גשמי. וכן החכמים אשר מצד תורתם אין ראוי להם העושר אשר הוא מדריגת עולם הזה הגשמי, ולכך אם לא היתה תפלתו של דוד, וכן אם לא היתה תפילת חבקוק הנביא היו שני חכמים מתכסים בטלית אחת, בשביל שאין ראוי לחכמים עולם הגשמי. (שם סוטה מט א)
לעולם יזהר אדם בתבואה בתוך ביתו וכו'... וסמך אחר מאמר זה שיהיה נזהר בכבוד אשתו, שכשם שנקרא דל כאשר אין הפרנסה בבית, וכן להפך, כאשר הבית הוא בכבוד, והיינו אשתו שהיא נקראת ביתו, מקבל ביתו הכבוד לגמרי עד שנאמר עליו "הון ועושר בביתו". והטעם שהעושר תלוי באשה, כי העושר הוא ברכה, וכל ברכה צריכה שיהיה כאן מקבל, והאשה היא מקבל... וכאשר האשה היא עטרת בעלה על ידי שמכבדה, וכאשר נחשבת עטרת בעלה שהיא הכבוד, מביאה הכבוד לגמרי הוא העושר שנקרא כבוד, שנאמר "ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה" (בראשית ל"א). ולא כן כאשר האדם נוהג כבוד בעצמו, כי האשה בפרט היא מוכנת לקבלת העושר. אבל האשה בעצמה שהיא נוהגת עצמה בכבוד אין שייך בה דבר זה, כי אין האשה בעלת ברכה, רק הזכר לא הנקבה, כי זכר במספר ברכה, רק שהאשה מוכנת לקבלה על ידי האיש, וכאשר נותן הכבוד לה באשר היא עטרת בעלה, אז מקבלת העושר הוא הכבוד. (שם בבא מציעא נט א)
מי שיש בו דעה וכו', פירוש, אף כי כתיב לא לנבונים לחם, הפרש יש בין הדעה ובין התבונה, הדעה היא שיודע הדברים אשר נמצאים בעולם באמת שלהם, ודבר זה עשירות נקרא כאשר יודע הנמצאים כלם, ולכך נמשך אחר זה העושר. ועוד יש לך לדעת כי העושר ראוי שיהיה שימצא עם הדעת, כי העושר הוא השפע שבא לאדם מן העליונים, ומאחר שאמר כאן גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות השם, והנה הוא דבק עם השי"ת מי שיש בו דעת, ולכך מקבל שפע מן העליונים, ואין נעול לפניו כלל כאשר הדעה נתנה בין ב' אותיות השם... ודבר זה עשירות שכמו שנקרא עשיר כאשר יש לו קנינים הרבה, וכך נקרא קנין כאשר הוא קונה ההשגה והוא קנין השכל כולו... (שם סנהדרין צא א)
בר ארמלתא וכו', וכל זה מביא אהבת העושר עד שהעושר הוא מסלף דעת האדם בשביל הנאתו, כי מה שאמרו דאית ליה תורא נרעה חד יומא ודלית ליה נרעה תרי יומא, והיו נותנים טעם לפגם בשביל אהבת הממון, כי בא לומר כי אדם שאין לו שור רק בהמה דקה אין לו עבודת אדמה, שהרי אין לו שור, ולכך יש לו לרעות שני ימים כי אין לו עבודה... (שם שם קיט א)
...כי אותן שיש להם הרבה והם רע עין ועיניהם צרה ליתן אינם עשירים בממון, אבל העשיר הוא שיש לו עין טובה ולב טוב, כי הרע עין הוא חסר, אבל מי שיש לו לב טוב ונותן בעין יפה זהו עשיר, שהרי יש לו הרבה שנותן ומשפיע לאחרים, וזהו מפני הרבוי שנמצא אצלו, וכמו שאמרו איזהו עשיר השמח בחלקו, ולפיכך אמרה תורה שיתנו התרומה לפי נדבת הלב... (גור אריה שמות כה ב)
אמנם צריך שתדע כי הנה כתיב והעושר והכבוד מלפניך, והעושר תלוי בעינים כמו שאמרנו בסוד "אל תאהב שינה פן תורש", ונמצא שהסדר כך הוא, כי הנה העינים הם שנים, ובשולט העין השמאלי בסוד הגבורות, אז מיד נעשה הסיתום ואז הוא בחינת הדל"ת... (אדיר במקום דף פו ועיין שם עוד)
המושל בכל אשר לו - "לו" שב אל אליעזר, לפי שכל מי שהוא להוט אחר חמדת הממון הרי ממונו שליט עליו אל כל אשר יחפוץ יטנו, אבל הוא אינו שליט על ממונו כלל... והוא מצפה תמיד שיתן לו ה' עוד נוסף על מה שבידו כי תמיד אין לו די, וזהו האיש אשר לא ישליטנו האלקים לאכול ממנו, כי עינו רעה בשלו. אמנם למעלה מן פסוק זה אמר (קהלת ה' י"ח) "גם כל האדם אשר נתן לו האלקים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו וגו' זו מתת אלקים היא", זה המסתפק ושמח בחלקו, הוא האיש השליט ומושל בכל אשר לו, וזה לא יקח בודאי מה שאינו ראוי לו, ומזה הצד האמינו לאליעזר, כי ידע בו שהוא מושל על כל אשר לו, ואין ממונו מושל בו. (בראשית כד ב)
...ויש עוד דרך אחרת אשר על פיו יהיה כל ריב וכל נגע, והוא העושר המעוור עיני בעליו ומונע את האדם מן הדרך הישר, כי לא לחנם בקש שלמה ואמר (משלי ל' ח') "רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי", על כן אמר גם יעקב שימנעהו ה' מן זהב ורב פנינים, אלא יתן לו לחם כדי לאכול ובגד כדי ללבוש, ולא יתן לו מותרות, כי בתנאי זה אוכל לשוב בשלום, שלם מן החטא. (שם כח כ)
ויאמר עשו יש לי רב, משמע רב אבל לא כל, ויעקב אמר "כי חנני אלקים וכי יש לי כל", לפי שהרשעים אף על פי שיש להם כל כסף וזהב שבעולם מכל מקום נראה להם שעדיין הם חסרים, ויש להם רב אבל לא כל צרכם, לכך אמר עשו יש לי רב אבל לא כל, כי עדיין חסרים המה. והצדיקים בהפך זה, כי אפילו אם יש מעט בידם הם מסתפקים בו ושמחים בחלקם, ונראה כאלו יש להם כל... ואחר כך הזכיר ברודפים אחר ריבוי הממון, אף על פי שבאמת אינו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ויש בידו די מחסורו, והוא על כל פנים יתאוה שיתן לו ה' עוד, זה האיש ודאי לא ישליטנו האלקים לאכול ממנו, כי ממונו שליט עליו אל כל אשר יחפוץ יטנו, אבל הוא אינו שליט על ממונו ועינו צרה בשלו, ויש לו שר הממונה עליו ולא יניחו לנגוע בממונו ליקח ממנו ולהוציאו לצדקה או לצרכו... (שם לג ט, וראה שם עוד)
ויסע משה את ישראל - פירש"י הסיעם בעל כרחם, לפי שלא רצו לפרוש מן ביזת הים, והיה משה מתירא פן ריבוי העושר יביאם לידי חטא, ומעשה העגל יוכיח, כי רוב זהב שהושפע להם היה סבת עשייתו. ועוד חשב משה שרבוי העושר יהיה סבה שלא יהיו ראויין לקבל התורה, כי התורה והעושר בורחים זה מזה והם כצרות זו לזו, כמו שכתוב (תהלים קי"ט ע"א) "טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך". (שמות טו כב)
...לפי שעסק התורה יש לו מונעים מבית ומחוץ... ושלישים על כולו, והוא מי שיש לו הרבה יותר מכדי צרכו, גם הוא אינו פנוי לעסוק בתורה, כי ריבוי הונו וקנינו והשבע לעשיר אינו מניח לו לעסוק בתורה, וגם ממונע זה היו ניצולים במן זה, כי לא ירד כי אם ארוחת איש דבר יום ביומו... (שם טז ד)
ולא העדיף המרבה - בעקידה ומהרי"א כתבו שזה מופת על שכל מזונותיו של אדם קצובים לו לכדי חייו, וכשיצא האדם מן העולם, המרבה בנכסים לא העדיף כי לא במותו יקח הכל, והממעיט בנכסים לא החסיר, כי ה' נותן לכל בשר די מחסורו, ומטעם זה נעשה נס במן במדידה, שמצאו כולם בשוה והנותר ליום המחרת ירום תולעים, כי זה מורה שכל מה שהאדם רוצה להותיר ליום המחרת הוא דבר כלה ובלה וסופו לרמה ותולעה... (שם שם יח)
לא תצא כצאת העבדים - ...לפי שכל כנעני אשר לא נגה עליו אור התורה אין לו תכלית אחר כי אם לעשות בכסף ובזהב וצבור בר כחול הים ולעשות חיל, ובעבור זה הוא עושה את עצמו כחמור נושא משא, והרי הוא עבד נרצע אל קנין ממונו כל ימיו לעולם, ובאותו ממון המקובץ אין לו תכלית אחר כי אם ליזון בו את שיניו ואת עיניו, שיניו וגופו, כיצד שעל ידי ממונו הוא משיג כל מיני מאכל הנכנסים דרך הפה... (שם כא ז)
ועשית שולחן - ...והיותו אמתים ארכו ואמה רחבו שלימות ולא שבורות, כי "יתרון ארץ בכל היא" (קהלת ה' ח'), וכל טובות העולם הזה יש להם סוף וקצבה באורך ורוחב, ולמעלה כתבנו שזה רמז למדת הצדיקים השמחים בחלקם ואינן חסרים לנפשם מאומה, ובכל מה שהאכילם הקב"ה משלחנו בין רב בין מעט דומה להם כי להם כל. אך במדת הקומה כתיב "ואמה וחצי קומתו", רמז שלא יגבה לבו ולא ירום לבבו למעלה בעבור עושרו, כי האמה השבורה בקומה רמז שיהיה לו לב נשבר. ורמז עוד שהאוכל משולחן גבוה לא ימלא רסן בטנו ותאותו, אלא ישבור תאותו ולא ישלים אל החומר כל מאויו, כי הצדיק אינו אוכל כי אם לשובע נפשו והמותר יחרים... (שם כה כג)
ויבואו בני גד - היה לו להקדים בני ראובן הבכור, ותדע כי המפרשים אמרו שמקנה בני גד היה מרובה על של ראובן, והיינו דכתיב ולבני גד עצום מאד, ועל כן אמרו בני גד דבריהם קודם לבני ראובן... ואני אומר שאם כן הוא, ודאי לא מפני צערן קפצו בראש, כי אם מתוך רום לבבם, כי כך טבע העושר שנותן רום לב לבעליו, ועשיר הדיוט קופץ בראש ויענה עזות ולא ישוב מפני כל איש, אינו חולק כבוד לבכור ולא לשום בעלי המעלה האמיתית, בחשבם כי על ידי העושר הוא מתרומם... (במדבר לב ב)
אם כסף תלוה - מדבר בלשון ספק, אולי בא להשיב לשואל מה אוצרות זהב לאדם ללא צורך, הן אמת כי מה שיחסר לאדם מכדי צורכו יש טעם בדבר ליסרו על עונו, מה שאינו כן אוצרות הון למה. לזה הודיע הכתוב כי הסובב דבר הוא אותם שאינם ראוים לקבל חוקם לצד מעשיהם, כי ה' בחסדו נותן שפע הצריך בריוח לכל איש ואיש, והיה כי יחטא ואינו ראוי לקבל פרנסתו בכבוד מאלקי הכבוד, הרי הוא מתקבץ אל מקום אחר, וזוהי פרנסת הלז עם אדם אחר הבא לו דרך שם פרנסתו, ויתפרנס בפחיתות ובגנאי... (שמות כב כד)
לא במסכנות תאכל - לפי שיש בני אדם שהגם שהם עשירים מתנהגים כמנהג ענים, א' שחושש שמא יתמוטט ויעני, לכן מצמצם שלא יוציא הוצאות מרובות, ב', שלא יראה שהוא עשיר, לזה אמר לא במסכנות וגו', שאין בה מקום לב' מיחושים. ונתן טעם לזה, באמרו לא תחסר כל בה, פירוש אם העושר בא מזולת הארץ זה משתדל ומעשיר וזה אין משתדל ומעני, אבל כיון שהעושר תלוי בארץ ונתחלקה לכולם בשוה, אם כן כולם עשירים... (דברים ח ט)
כופר איש - לפעמים הקב"ה נותן לאדם ממון ומביא על עצמו יסורין כדי לפדות את עצמו. (משלי יג ז)
צדקה וכבוד - יש עולם הזה הגרוע הנקרא כבוד, ועולם הזה הטוב מעולם הבא והוא עושה, שיעשה בו צדקה ומעשים טובים... (שם כא כא)
ועל דרך זה יש לפרש גם כן הפסוק אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. דהפירוש כך הוא, שאין להתהלל בחכמה ובגבורה ובעשירות לבד, אלא בזאת יתהלל, רוצה לומר בכל אלה יתהלל כשישכיל ויודע אותי בהן, דהיינו שידע איך להתנהג בהעשירות ובהגבורה ובחכמה שהכל יהיה כונתו לשם שמים. (קול אליהו ויצא ל)
ואיתא במדרש ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי אמר אין כבוד אלא כסף וזהב הדא מה דכתיב (נחום ב') "בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה לתכונה כבד מכל כלי חמדה". וצריך לברר הלא המדרש הזה סותר דברי התנא באבות שאמר אין כבוד אלא תורה. ויש לומר כי בכל התנ"ך כבוד מלא וי"ו ורק בזה ובנחום כתיב כבד חסר, על זה ידרוש המדרש כי כבד חסר הוא רק כבוד המדומה, אבל כבוד מלא וי"ו אינו באמת כי אם תורה, שלא יחסר הכבוד הזה לעולם, וכבוד הבא על ידי כסף וזהב כאשר יחסר ממנו הכסף והזהב יחסר ממנו אז גם הכבוד. (דברי אליהו ויצא)
איזהו עשיר וכו', כי הנה העושר והכבוד מלפני השי"ת, אך ידוע מאמר חז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו, יש לו מנה מבקש מאתים, אך מי ששמח בחלקו ואינו מבקש יותר הוא העשיר מעצמו, ואם יחננו ה' בעושר הרב ובכבוד הוא לא רדף אחריהם, כי אם הם רודפים אחריו, כמו שכתוב (תהלים כ"ג) "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". ואמר השמח בחלקו, כי העושר נקרא תמיד רק חלק ולא הכל, כי לעולם לא יהיה לו רק חצי רצונו, והוא שמח בחלק שיש לו ואינו מבקש החלק השני מה שזה בטבע מי שיש לו מנה.
והנה מדרך העולם שמי שהוא תמיד עני ואביון, כשהוא מוצא מציאה גדולה ושלל רב באותה שעה הוא שמח מאד ומהלל להקב"ה בפיו ולבו שווין, אבל בהאריך הזמן כבר נשכח ממנו הראשונות ואינו שמח בעשרו כלל, אלא אדרבה הוא מתאוה ויגע תמיד להעשיר עוד כהנה וכהנה, והכל אינו מספיק לו. אבל מי שקובע בלבו תמיד, שבכל רגע הוא ועשרו ביד השי"ת, וכרגע יכול להיות עני ואביון, כמו שכתוב (תהלים מ"ט) "יחד עשיר ואביון", מתחדשת אצלו השמחה על עושרו בכל רגע כאלו ברגע זו השיג העשירות, וזה שאמר איזהו עשיר השמח, לשון הוה, ששמח תמיד בחלקו של עשירות, וכנ"ל שנאמר יגיע כפיך וגו' אשריך וגו', כי הנועם הגדול היא השמחה בעשרו, ומי שיש לו רב ומחשיב זה למעט ורוצה יותר הוא מלא יגון, ואם ישמח בחלקו ואינו יגע להעשיר רק מה שצורך לאכול, יגיע כפיך כי תאכל, לזה אשריך בעולם הזה. (אבות ד א)
והיה לארבעה ראשים - מקיפים ארבע מדינות שטבעם ותכונתם חלוקה, כי עניני האדם ועלילותיו אחרי אכלו מעץ הדעת נחלקים לארבעה, יש הרודפים אחרי ההון והעושר למלאות בתיהם כסף וזהב וסגולת מלכים, וחושבים שזה כל תכליתם ואשרם, כת שניה הרודפים אחר תאות המשגל והעדונים, וכת שלישית הרודפים אחר הכבוד והמשרה, ואלה הם שלשה הראשים שהם מקור לכל רעות האדם, שהם הקנאה התאוה והכבוד... (בראשית ב י)
אבי יושב אהל ומקנה - ...עד שהתחיל אצלם הקנין והמסחר והענין של שלי ושלך, וידוע שהמסחר יש לו שורש גדול בקורות האדם, ומזה התחיל אסיפת העושר וכל שכיות החמדה אשר עבורם עברו בני אדם איים וימים רחוקים, לפי זה הוא לקח לחלקו הנהר הראשון מהארבעה נהרות אשר שהם הזהב והבדולח ואבן השוהם. (שם ב כ)
ובקר וראיתם את כבוד ה' - הנה כתיב "לועג לרש חרף עושהו ומכבדו חונן אביון" (משלי י"ז), כי מכבוד השם שכל בריה שברא הכין לה פרנסתה, וכשברא את הרש שאין לו אמצעים להתפרנס בהם, הכין לו פרנסתו על ידי העשיר על ידי שנטע בלב העשיר רחמים וחמלה להעניק מטובו אל הרש, ועל ידי שהעשיר צריך למשרתים ופועלים ובזה ימצא הרש פרנסתו, אבל הלועג לרש מצד שהרש אין לו כח להמציא פרנסתו והוא לא ירצה להעניק לו מטובו, הוא מחרף את עושהו שברא בריה ולא המציא לה פרנסתה... (שמות טז ז)
והיה כי יביאך - ילמדנו כי גדול נסיון העושר מנסיון העוני, ובעת יתעשרו וישבעו ירום לבם ובקל ישכחו את השם... (דברים ו י)
וזכרת - על זה משיב שהגם שתשכח את החנוך של ימי קדם, על כל פנים צריך אתה לזכור שגם החיל שאתה אוסף עתה, הגם שנעשה בעוצם ידך והשתדלותך, לא נעשה בכחך, כי הכח הפנימי שיש לך להשיג חיל בעוצם ידך הוא כח מושפע מלמעלה... (שם ח יח)
אשת חן - עושר וכבוד סמוכים, שאם ישתמש בעושר לעשות חסד ינחל גם כבוד, ואם באו נפרדים, הכבוד מעלה אם ראוי לו על ידי מדותיו, ועושר פחיתות אם ישיגהו בגזל. ואמר כאן שעושר וכבוד יתמכו זה את זה. (משלי יא טז)
הציפוי של השולחן הוא זהב טהור, זה היסוד של הרוחה בישראל המושטת לנו על ידי ברכת השולחן, ואילו בשביל קיום הרוחה והשגת תכלית ברכתה ניתנו לנו צורות קבועות, כלים ומכשירים לנקיון ולאיוורור: קערותיו וכפותיו קשותיו ומנקיותיו... כל לחם נושא את הלחם שעליו, וכן התנאי לכל רווחה, שכל אדם ירבה נכסים לזולת בה במידה שירבה לעצמו, ויפרנס את שולחן חברו באותה מידה או כמעט באותה מידה שהוא מפרנס את שולחן עצמו... (שמות כה כט)
מנחת העומר כפולה במספר שנים, כי אין הצבור עשיר כל זמן שיש עוד יחיד אביון, אבל עושר ושמחה אינם נחלת הכלל, לכן מנחת היחיד במספר אחד. (ויקרא כג יג)
כי לא יחדל אביון - באופן כללי מביאות המסיבות הארציות להתהוות עושר ועוני, אולם בארצך עליך למנוע זאת, כי אין צבור מת ואין צבור עני... (דברי טו יא)
שבעה שבועות תספר - העושר החמרי הוא בר קיום רק בברית עם התורה, אם יראה ישראל בעושר את מטרתו העיקרית אין לו זכות קיום בין העמים, ישראל יכחיש את שליחותו ויעודו אם לא יתחיל לספור במקום בו מסיימים העמים את ספירתם. (שם טז ט)
ואשלחה להגיד לאדוני - שיקבל את המתנה, ועשו לא יקנא בו, כי עושר בלי גדולת הנהגה אינו כלום בעיניו, אחר שהיה מושל וד' מאות איש סרים למשמעתו. (בראשית לב ו)
כי אביאנו - אחר שהשמידו ז' אומות שפתו אותם לע"ז באה סכנת העושר, שמתוך רחבות מבקש להפטר מעבודת ה' הדורשת זהירות רבה. (דברים לא כ)
ירכיבהו - מבאר מה שאמר "ויכוננך" באופן שלא יבואו לידי חטא, כי במקדש ב' באו לשנאת חנם על ידי אהבת הממון יותר מדאי, שבאה על ידי המסחר, ובאים למסחר על ידי דוחק פרנסה או בטלה, וה' נתן להם ארץ שעסקה מרובה. (שם לב יג)
יש ב' אופנים בעשירות, הא' שיש לו הון ועושר, והב' בלשון חכמים ששמח בחלקו, ונפתלי גם שבע רצון ששמח בחלוק, וגם מלא ברכת ה'. (שם לג כג)
...כי עשירות וכבישת כעס בחינה אחת, ונקראים חומה, כי מי שהוא מקלקל חומה של עשירות ולוקח לעצמו כעס וחימה ומחומה עושה חימה, כי שניהם מסטרא דשמאלא, כמ"ש (ירמיה א') "מצפון תפתח הרעה", וכתיב (איוב ל"ז) "מצפון זהב יאתה", ועשירות היא חומה כמ"ש (משלי י"ח) "הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגבה במשכיתו", ובכעס כתיב (שם כ"ה) "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו". וכשנמשך לאיש עשירות אזי יש לו חומה, והחומה של עשירות מעצור לכעסו, ולפעמים כשמתגבר בכעסו ומקלקל החומה של עשירות נמצא שהכעס מזיק לעשירות, וכשהיצר מסית לאדם שיכעוס ידע שבזאת השעה ישפיעו לו מלמעלה איזה סך ממון, והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה. ועיקר שמירת השם שמירת הנפש אינו אלא שישמור מכעס, כי הכעס פוגם בנפשו, בבחינת (איוב י"ח) "טורף נפשו באפו". אבל כששומר את עצמו מכעס ומגדיל החומר של עשירות, ובזה מגדיל נפשו ושמו, אזי כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו, כי כל הנפשות שרשם בעשירות, בבחינת (דברים כ"ד) "ואליו הוא נושא את נפשו". בשביל זה, הגוזל ממון ישראל כאלו גוזל את נפשו, בבחינת (משלי כ"ב) "וקבע את קובעיהם נפש". בשביל זה הכל תאבים לקרב את עצמו לעשיר, כי שם שורש נפשם... (נט ה)
דע שיש שבילי התורה שיש בהם התבוננות גדול מאד שאי אפשר לבא להתבוננות הזאת כי אם על ידי עשירות, כמו שבפשטי אורייתא אם אין קמח אין תורה (אבות ג'), וצריך שיהיה לו על כל פנים פרנסה, כמו כן להתבוננות הזאת שהוא גדול מאד, צריך שיהיה לו עשירות גדול מאד, שיהיה לו הון רב ולא תחסר כל בה, כי צריך כל הון דעלמא להתבוננות הזאת. ובני יששכר שהיה להם זאת ההתבוננות, בבחינת (דה"א י"ב) "ומבני יששכר יודעי בינה", לא זכו לזה כי אם על ידי עשירות, בחינת (בראשית מ"ט) "יששכר חמור גרם", ותרגומו עתיר בנכסין. ועל כן משה וכל הנביאים היה להם עשירות גדול מאד, כדי לבא על ידיו להתבוננות הזאת. ומחמת שיש בהתורה התבוננות הזאת על כן נקראת התורה הון... (ס א, וראה שם עוד)
ולבא לעשירות הזאת הוא על ידי בחינת תיקוני עתיק, בחינת אריכות ימים, בחינת זקן, כי צריך אריכות ימים כדי לקבל בתוכו את העשירות של ההתבוננות. ואריכות ימים היינו שצריך שיראה להאריך ולהגדיל ימיו... וצריך האדם לראות להגדיל ולהרחיב ולהאריך כל שעה ושעה שבא אחר כך להגדילה ולהרחיבה בתוספות קדושה... (ס ב)
...ויראת הבן שהוא מורא אב ואם צריך להמשיכה בבחינת נחלת אבות, בחינת (משלי י"ט) "בית והון נחלת אבות", וצריך שתתפשט היראה על כל חלקי עשירות, שהם נחלת אבות כנ"ל, דהיינו בחינת שלש קוין בחינת (ב"מ מ"ב) לעולם ישלש אדם מעותיו, שליש בפרקמטיא, ושליש בקרקע ושליש בידו. ושלשה חלקים אלו שיש בעשירות הם כנגד שלשה פעמים עשירות שנזכר בתורה, כי בכל התורה כולה לא נזכר עשירות כי אם ג' פעמים אלו, דהיינו אצל סדום, כמ"ש (בראשית י"ד) "ולא תאמר אני העשרתי את אברם", ואצל רחל ולאה כמ"ש (שם ל"א) "כי כל העושר אשר הציל אלקים" וגו', ואצל שקלים כ"ש (שמות ל') "העשיר לא ירבה". כי שליש שבפרקמטיא הוא כנגד העשירות שנזכר אצל סדום, כי בסדום כתיב (איוב כ"ה) "הנשכחים מני רגל", כי הם רצו לבטל המשא ומתן, שהוא בחינת רגל, כמ"ש (דברים ל"ג) "שמח זבולון בצאתך", על כן צריך דווקא משא ומתן, וזהו שליש שבפרקמטיא. ושליש שבקרקע, הוא כנגד העשירות שנזכר אצל רחל ולאה, כי באמת עיקר העשירות הוא רק בשביל התבוננות, אבל בלא זה העשירות הוא רק בשביל נשים וקטני הדעת כמותן. וזהו שאמר "כי כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו", היינו שכל העשירות הוא רק בשביל נשים וקטני הדעת כמונו, אבל אתה "כל אשר אמר אלקים אליך עשה", דהיינו שאתה צריך להעשירות בשביל התבוננות בגדולת ה'. וכנגד זה הוא בחינת שליש שבקרקע, בחינת אשה קרקע עולם. ושליש בידו הוא כנגד העשירות שאצל שקלים, שנאמר שם "לכפר על נפשותיכם", בחינת (איוב י"ב) "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש". (ס ד)
כל הנפשות תאיבים ומתאוים לממון, ולא לממון בלבד מתאוים ואוהבים אותו, אלא אפילו להאדם שיש לו הממון, דרך בני אדם למשוך אליו ולאהוב אותו מחמת שיש לו ממון, כמו שאנו רואים בחוש, וכמ"ש (משלי י"ד) "ואוהבי עשיר רבים". וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון, שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם, כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בודאי בחינת קדושה ושפע קודש, ואחר כך נתגשם למטה כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון, ועל כן הנפש תאיבה לממון מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם. אך צריך לבלי להתאוות להממון, כמבואר כבר כמה פעמים גודל גנות תאוות ממון, רק להתאוות ולאהוב המקום שהממון בא ומשתלשל משם כנ"ל, ובבחינה זו רבי מכבד עשירים, כשארז"ל (עירובין פ"ו), מחמת שיש להם ממון שהוא בא ממקום גבוה כנ"ל.
ודע שראוי שכל ישראל יהיו להם ממון, אך יש מדה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון, והיא מדה רעה מגונה שקשה מאד להנצל ממנה, ואפילו אם ירצה אחד להנצל ממנה, ובפרט בשביל תאות הממון כדי שלא תפסיד לו את הממון, עם כל זה המדה רעה הזאת מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו, ועל ידי זה מפסדת ממנו הממון שהיה ראוי שיהיה לו. והמדה רעה ההיא היא מדת הכעס, שעל ידי זה מפסיד ומאבד הממון הראוי לו, כי בבחינת שורש ההשתלשלות שמשתלשל הממון ממקום שמשתלשל משם הוא בחינה אחת עם הכעס ממש. ועל כן הבעל דבר כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון, אזי יורד ומזמין לו כעס ועושה לו מבחינת ההשפעה והשתלשלות שיורד עליו שיהיה לו ממון עושה לו ממנו כעס... (סח, וראה שם עוד)
הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים, ובזמנים הקודמים היו רובם עניים ואביונים, זה מרומז במשנה (אבות ד') כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, והצדיקים שבזמן הזה הם הםה הצדיקים שהיו בזמנים הקודמים בסוד הגלגול... (ר)
מה שאנו רואים שכל הנגידים הגדולים, כמעט כולם, הם משוגעים ממש, כמו שאנו רואין בחוש, שכל מי שהוא עשיר יש לו שגעון גדול. דע כי הממון עושה אותו משוגע, כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים, כי כל הנביאים היו עשירים (נדרים ל"ח), והנבואה כשבאה על הנביא היה כמו משתגע, כשפרש'י ויתנבא ואשתטי (שמואל א' י"ח). ואצל הנגידים הנ"ל נעשה על ידי הממון שגעון גמור... (תנינא סד)
בפסוק עשר תעשר וכו'... אכן על ידי המעשר זוכין לקבל שפע פנימיות בלי פסולת, כמו שכתוב "ובחנוני נא וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די", פירוש שלא יהיה בהתלבשות הטבע והצימצום, וכמו כן בשבת ההנהגה על ידי הקב"ה בעצמו למעלה מהטבע והזמן, וזה רמז "היום לא תמצאוהו בשדה"... וכמו כן בגמרא הנ"ל עשירים במה זוכין דהעשירות צריך בירור, דכתיב ברכת ה' וגו' תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, משמע דבעשירות מתערב פסולת וצריך זכות להיות זך בלי פסולת מסט"א שהוא העצבון, ועל זה אמרו בזכות המעשר ובזכות השבת זוכין לקבל ברכת ה' בלי עצב... וזהו השמח בחלקו, פירוש למעט חלק הסט"א שהוא העצבון... (דברים ראה תרנ"ב)
והותירך ה' לטובה, פירוש שלא יבא האדם על ידי רוב טובה לנפילה חס ושלום,על ידי התנשאות וכדומה רק שיהיה נשאר כמו שהיה מקודם. עוד פירש גובה יותר שאף שיתן השי"ת רוב השפעת שכל ובינה אל ישכח האדם מכל צורכי הגוף וישאר בעולם הזה לקשר הארת הנשמה גם בגוף והבן. (שם תבא תרל"ו)
במדרש רבה הלכה שלש מתנות טובות נבראו בעולם... ביאור הדברים, דהנה שלש מתנות טובות אלו בישראל הן ירושה מג' אבות, אברהם היה מופלג בחכמה... יצחק היה בגבורה כמדתו קו השמאל, יעקב בעושר, ולא מצינו לשון עושר אלא ביעקב, אף שכולם היו כמו מלכים, כמו שכתב הרמב"ן, "כי כל העושר אשר הציל ה' מאבינו", ובמדרש (ב"ר ע"ג) ששים רבוא עדרים היו ליעקב אבינו. ובזוהר הקדש (ח"ב קפ"ד) העשיר לא ירבה, דא עמודא דאמצעיתא, וידוע דעמודא דאמצעיתא הוא מדתו של יעקב. ובאשר הורישו מדתם לישראל על כן בכח ישראל לעמוד בכל אלו, ולא ימשכו אותם המתנות האלו לחיצוניות, כי חכמה מושכת לכבוד, וגבורה לקנאה, שרוצה להתגבר על זולתו, ועושר לתאוה... (במדבר מטות תרע"ד)
ויובן על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה... וכן יש לומר נמי בעושר שלבד מתועלת הכבוד שמביא בכנפיו, אלא עוד זאת שיש לאדם באמצעות העושר והשפע חיבור לעולם העליון, ששפע ישראל איננו מכוכבים ומשטרי המזלות אלא מהשי"ת, ובאמצעות השפע יש לאדם חיבור להשי"ת כחיבור מקבל מתנה לנותן באמצעות המתנה. וחיבור נכבד זה מובן שהוא מסלק את חיבור המזיקים. (דברים ראה תרע"ח)
ועיקר חודש אדר הוא ברבוי בני דידגו לרוב, דזהו עשירות של ישראל, דכל ענין עשירות הוא ריבוי ענייני עולם הזה, ושלמה המע"ה בקש עושר אל תתן לי, אבל בבנים נאמר (ברכות ו') בהדי כבשי דרחמנא למה לך, ומצוה לערב אל תנח ידיך (יבמות ס"ב), וגם זה מתאוות עולם הזה אבל כולו קדושה אצל ישראל... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קעב, וראה עוד ערך בנים)
...והעושר והגבורה שבתחתונים הוא מצד ההתלבשות עושר וגבורה שלמעלה במדת כבודו ית' המתפשטת בכל הבריאה שכולה לכבודו ברא, ואין לקרותו חלק ונתינה מעושרו וגבורתו ממש, דזהו לאין קץ, ועושר וגבורה דבשר ודם הוא בגבול, שהעושר יש לו כך וכך ואי אפשר שיהיה לו לאין שיעור... (חלק ה רסיסי לילה עמוד כז)
מבקשים אנו שיהיה ברוב החסד, שישפיע לנו גם מדת צמצום, שעל זה מורה שם אלקים פחד יצחק, היינו שלא יזיק החסד לעבודת השי"ת, כמו שהתפלל שלמה המלך ע"ה, "ריש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי", וכן הורו לנו חז"ל (ב"ב כ"ה) שהרוצה שיעשיר יצפין, שמי שרוצה בעושר ושלא יזיק לו העושר לעבודת השי"ת יחזיק במדת היראה, פחד יצחק, וזהו יצפין צד צפון בחינת גבורה, ומצפון זהב יאתה... (פרי צדיק בראשית יג)
...ויעקב זכה בעושר, דאף שכל האבות היו עשירים, כמו שנאמר "ואברם כבד מאד במקנה" וגו', וביצחק כתוב "ויגדל האיש וגו' עד כי גדל מאד", ובב"ר שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך, אבל כולם לא עשו שום השתדלות מאומה, רק שנתן להם השי"ת, מה שאינו כן ביעקב אבינו ע"ה, שמצינו שעשה השתדלות לקנות עושר בצאן לבן ובמקלות, רק שיעקב אבינו ע"ה ידע שהכל מהשי"ת, ואף השתדלותו בין בעניני עולם הזה בין בעניני עבודת השי"ת תלה הכל בהשי"ת, כמו שנאמר "האלקים הרועה אותי מעודי" וגו', וכל מעשיו היו רק לשמא דקוב"ה... וידע שהן מתנות שמים, ובא מידו של הקב"ה על ידי המלאכים, כמו שכתב (ב"ר ע"ג) מלאכי השרת היו טוענין מתוך צאנו של לבן וכו', ובאות בכח התורה, שכל ענין המקלות היה בהן סודות ודברי תורה, כמו שכתוב בזוהר הקדש, וכל שאינו בא מידו של הקב"ה ובכח התורה היה נחשב לפי מדרגתו וקדושתו כגזל... (שם וישלח ו)
...אמנם הענין הוא שיש ב' כתרים, כתר מלכות וכתר כהונה, וזהו יש זהב, הוא מלכות שמרמז על השלחן בצפון, וכמו שאמרו (יומא ע"ב) דזר של שולחן הוא כתר מלכות, וכמו שנאמר "מצפון זהב יאתה", והיינו בחינת היראה והצמצום, שעל זה רמזו ז"ל (בב"ב כ"ה) הרוצה להעשיר יצפין, היינו מי שהוא צפון ביראה גדולה וצמצום בעצמו זוכה לעשירות בפועל, מפני שירא שלא יקלקל לו העשירות, כמו שנאמר בשלמה, "רש ועושר אל תתן לי פן אשבע" וגו', ועל ידי זה זכה לעשירות, והיא מדת מלכות הפלגת היראה וההכנעה בלבב, ועל ידי זה היה להם עשירות זהב בפועל... (ויקרא ב)
...זכה בעושר זכה בכל מוסב על מעשה המצות, וכמו שאיתא (עירובין פ"ו) רבי מכבד עשירים, ר"ע מכבד עשירים וכו' בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו שעושה גמילות חסדים במעוניו, אימתי בזמן שהם מתנות שמים ובאות בכח התורה, מתנות שמים היינו שמכיר שהשי"ת הוא הנותן לו כח לכל זה, ובאות בכח התורה הוא על פי מה שאמרנו שבכל מצוה יש גם כן תורה אור, והוא המכוון לשם שמים בעשיית המצוה, מפני שנצטוה מהשי"ת כאשר צוני ה' אלקי, הוא האור תורה שיש בכל מצוה, והוא הנהורא השלהבת שמדליק את הנר לפי שעה בפרט כל מצוה זו שעושה... (מטות יג)
איתא בזוהר הקדוש (ח"ג ק"ד א') יצחק אמר גבור בארץ יהיה זרעו וגו' הון ועושר בביתו, יש לומר שנרמז בפסוקים האלו ג' מתנות טובות שנבראו בעולם, חכמה וגבורה ועושר, וכולם נתבררו ביצחק אבינו ע"ה שהמה מתנות שמים. כמו שנאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו', היינו שאל יתהלל האדם בכל הג' מתנות הנ"ל כי אם באופן שיבא מהם לבחינת השכל וידוע אותי, שידע בטח בנפשו שהוא רק מכוחו ית'... והון ועושר בביתו הוא בירור בחינת עשירות שלו, שהוא מבחינת איזה עשיר השמח בחלקו, כי שלמה המלך ע"ה ביקש על עושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי, ואולם ביצחק נאמר "ויגדל האיש עד כי גדל מאד", שהיו אומרים זבל פרדותיו ולא כספו וזהבו וכו', מפני שדייקא יצחק היה ראוי לעשירות מפני שהוא בעצם מצמצם את עצמו מכל חמדות העולם הזה, כמו שנאמר בו "והוא יושב בארץ הנגב", היינו שהוא מנוגב מכל תאוה וחמדה של העולם הזה, ולזה היה לו שפע העשירות מבחינת קדושה. ועל זה רמזו רז"ל, הרוצה להעשיר יצפין, כמו שנאמר מצפון זהב יאתה, היינו מי שרוצה להיות עשיר מבחינת הקדושה שלא יקלקל אותו, יתנהג את עצמו בבחינת צפון, היינו שיצמצם את עצמו בהנאת וחמדות העולם הזה, ועל ידי זה יזכה לשפע עשירות מצד הקדושה... (סכות י)
ולפי מה שבארנו יובן לנו יותר מה שהערנו כבר בענין יוסף הצדיק, שכשהציג את אחיו לפני פרעה אמר לו "והאנשים רועי צאן", וכתב על זה הרמב"ן ז"ל "אמר להם שהם רועים, אבל לא שירעו בהמות אחרים וגו' אלא שעשרם במקנה, כי לא רצה להזכיר רק לכבוד" (בראשית מ"ו ל"ב). ולכאורה הדבר תמוה, איך זה יתפוס מקום ענין כזה בדעתם של יוסף ואחיו לפי גדלות חכמתם והערכתם את האמת? וכי באמת יש להתפאר ולהתגאות בעושר ונכסים והאם חרפה היא לאדם כשהוא עני ורועה אצל אחרים... ואם נאמר שכונתו היתה להחשיבם בעיני פרעה, כי לא היתה לו הכרה זו והתחשב עם דברים כאלה, הלא רואים אנו מכל המשא ומתן שהיה לו עם יוסף, שגם פרעה איש רם המעלה היה, שהרי מהכירו מיד את גדלותו של יוסף כי אין חכם ונבון כמוהו, רואים אנו את גדלותו של פרעה רוחב לבו ותוקף דעתו, והרי אותו מעשה עצמו שגדל את יוסף והמשילו על עמו מעיד עד כמה לא התחשב עם עשירות...
והוכחנו מזה עד כמה גדול כח הטבע באדם, כי אף אם יגדל מאד ויכיר בהכרה ברורה מהי הגדלות האמיתית, אף על פי כן כל זמן שהוא לבוש בחומר אי אפשר לו להשתחרר לגמרי מרגש זה המוטבע באדם, להגרר במדת מה אחר טבע אנשי העולם, להרגיש רגש של כבוד לאיש מצליח עתיר נכסין, ולהיות העני נקלה בעיניהם, ואף אם יכיר את חשיבותו של העני ויכבדהו מאד בשביל חכמתו ומעלת נפשו, בכל זאת עמוק עמוק בנפשו תופס מקום גם רגש זה של פחיתות כבודו מפני שהוא עני... (חלק ב עמוד יא)
העשיר והעני יחס גומלין להם, העשיר הנותן צדקה מטיב לעני במה שממלא חסרונו, ואם נותן בסבר פנים יפות מטיב עמו גם ברוחניות, ומלמדו את הדר כח הנתינה, אבל המקבל גם כן מטיב עם הניתן, במה שנעשה "כלי" להטבתו...
עשיר או עני יהיה, שואלים להקב"ה קודם יצירת הוולד (נדה ט"ז) כי יש שחלקו לעולם הבא תכליתו נקנה בנסיונות העוני, ויש בנסיונות העושר. איזהו החלק המעולה? אמרו ז"ל (שמות רבה ל"א ג') "אם כסף תלוה, הדא הוא דכתיב יש רעה חולה וכו', עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות, הרי אוכל ממונו בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, והקב"ה מצילו מדינה של גיהנום וכו', עמד העני בנסיונו ואינו מבעט, נוטל כפליים לעתיד לבא", הרי שחלק העוני מרובה. וכפלים למה, שכר מצותיו ושכר יסוריו... (חלק א עמוד קנב)
ונוסיף לשאול, מהו זה שהקב"ה מציל את העשיר מדינה של גיהנם? אם עמד בנסיונו ועשה צדקות, גיהנם למה? אך מכיון שהוא עשיר ו"אוכל ממונו בעולם הזה" הריהו בסכנה תמידית שישתקע בקניניו והנאותיו וישים שאיפתו אליהן, ובזה הריהו משליט ע"ז בעצמו ובסביביו כנ"ל, וזוהי בחינת גיהנום ממש, כי ידוע שגיהנום היינו העדר מציאות אמיתית, ומי שנותן לבו ונפשו לקנינים שהם הבל, נעשה הוא עצמו הבל רחמנא ליצלן והיינו גיהנום...
וכן בענינו, מכיון שהעשיר משתדל בכל יכולתו לשם שמים, להשתמש בנכסיו כרצון ה', כך היא המדה שישפיע לו השי"ת כחות חדשים להתגבר על תאוות הקנינים ולבטל את חשיבותם מלבו. (חלק ד עמוד יד)