עזא ועזאל

(ראה גם: כשוף, מלאך, סט"א)

זהר:

אדם הראשון מאה ושלשים שנה שימש ברוחות נקבות הנ"ל, עד שבאה נעמה, שמחמת יפיה זנו בני האלהים אחריה, שהם עזא ועזאל, והולידה מהם, וממנה נתפשטו רוחות רעות ושדים בהעולם, שהן הולכות ומשוטטות בלילה, והולכות בעולם ומצחקות בבני אדם וגורמות להם שיוציאו קרי, ובכל מקום שמוצאות אנשים ישנים ביחידות בבית, שורות עליהם ונאחזות בהם, ומתדבקות בהם, ומקבלים מהם חמדה ומולידות מהם... (בראשית קב, ועיין שם עוד)

דבר אחר, הנה הכתוב נעשה אדם וגו', בארו אותו החברים על מלאכי השרת, שהם אמרו הכתוב הזה אל הקב"ה, אמר להם (רבי שמעון), מאחר שהמלאכים יודעים את ההוה ואת העתיד להיות, והיו יודעים שהאדם עתיד לחטא, אם כן למה רצו לעשות את האדם, כי אמרו נעשה אדם. ולא עוד אלא שהמלאכים עזא ועזאל היו מקטרגים על בריאת האדם, בעת שאמרה השכינה להקב"ה נעשה אדם, אמרו, מה אדם ותדעהו, מה אתה רוצה לברא האדם, בעת שתדע שהוא עתיד לחטא לפניך באשתו, שהיא חושך, כי אור הוא זכר וחשך היא הנוקבא שהיא מקו שמאל, הנבחן לחשך דבריאה... באותה שעה אמרה להם השכינה בדבר זה שאתם מקטרגין עליו בו עתידים אתם ליפול, כמו שכתוב ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו', וזנו אחריהן, והשכינה הפילה אותם מקדושתם... (אחר שחטא האדם באו עזא ועזאל ואמרו לפני הקב"ה, פתחון פה יש לנו לפניך, הרי האדם שעשית חטא לפניך, ומסבת הקטרוג שלהם נתעכב האדם בתשובתו, וזהו אמרו כי בסבת קטרוג שלכם ימנע האדם מלשוב תכף אחר החטא, ויצאו בנות האדם בלתי מתוקנות, שסופכם לזנות אחריהם...)

אמרו לו החברים, רבי רבי, סוף סוף לא שקרו עזא ועזאל בדבריהם, כי אמת הוא שאדם היה עתיד לחטא בסבת הנוקבא, כמו שאמרו עזא ועזאל, שכן הכתוב אומר האשה אשר נתת עמדי נתנה לי מן העץ ואכל. אמר להם כך אמרה השכינה, אתם עזא ועזאל נזדמנתם לקטרג לפני יותר מכל צבאות מעלה, אם הייתם במעשיכם טובים מהאדם, הייתם צודקים לקטרג עליו, אבל אדם עתיד לחטא רק באשה אחת, ואתם בנשים רבות, הרי חטאיכם מרובה מחטאי בני אדם, כמו שכתוב ויראו בני האלקים וגו', את בת האדם לא נאמר אלא את בנות האדם, דהיינו הרבה בנות. ולא עוד, אלא אדם חטא, הרי הקדמתי בעדו תשובה, לתקן מה שחטא, כי תשובה קדמה לעולם, אבל למלאכים אין תשובה מועלת כלום... (שם קעז, ועיין שם עוד)

הנפילים דערב רב, עליהם נאמר ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הנה, ואלו הם מין השני מהערב רב, (דהיינו בחינת חכמה דקליפות, והם מאלו הנפילים של מעלה, דהיינו שנמשכים מן עוזא ועזאל, שהיו מלאכי מעלה, והפילם הקב"ה משמים, כמו שהולך ומפרש, ועל כן נקראים נפילים, ואלו נפילים דערב נמשכים מהם). כשרצה הקב"ה לעשות האדם, שאמר למלאכים נעשה אדם בצלמנו וגו', רצה לעשותו ראש על כל מלאכי מעלה, שהוא יהיה הממונה על כל המלאכים, והם יהיו פקידים תחת שליטתו, כמו שנאמר ביוסף ויפקד פקידים על הארץ.

ועל כן רצו המלאכים לקטרג עליו, ואמרו להקב"ה מה אנוש כי תזכרנו, הלא הוא עתיד לחטא לפניך, ולמה אתה משפיל אותנו תחתיו. אמר להם הקב"ה אם אתם הייתם למטה בארץ כמו האדם, הייתם חוטאים יותר ממנו, מיד ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה, חשקו בהם, והפיל אותם הקב"ה למטה בשלשלאות. ואלו הם עזא ועזאל שהנשמות של הערב רב ממין הב' נמשכים מהם, שהם נפילים, משום שהפילו עצמם מקדושתם, לזנות אחרי נשים שהן טובות, ומשום זה, גם הקב"ה הפיל אותם הערב רב מעולם הבא, שלא יהיה להם חלק שם, ונתן להם שכרם בעולם הזה, כמו שכתוב ומשלם לשונאיו אל פניו וגו'... (שם רכז, ועיין שם עוד)

אמר רבי יצחק, כשנפלו עזא ועזאל ממקום קדושתם מלמעלה, ראו בנות האדם וחטאו בהם, והולידו בנים, ואלו הם הנפילים היו בארץ. רבי חייא אמר בניו של קין היו בני האלקים, כי כשבא סמאל על חוה הטיל בה זוהמא, ונתעברה והולידה את קין, וצורתו לא היתה דומה לשאר בני אדם, מטעם היותו תולדה מן מלאך...

רבי יהודה אמר, ואפילו הנפילים שהם בני עזא ועזאל ונעמה נקראים גם כן בני האלקים, המה הגבורים שאמר הכתוב, שמורה מיעוט, שרק המה הגבורים ולא הנפילים הראשונים שהיו בארץ, הוא מטעם שששים היו כפי החשבון של מעלה, (דהיינו נגד ו"ק שהיא חג"ת נה"י דז"א)... (שם תסד, ועיין שם עוד)

ארז"ל, בשעה שברא הקב"ה את האדם ברא אותו בגן עדן, וצוהו על ז' מצות, חטא בעץ הדעת ונגרש מגן עדן, ב' מלאכי שמים עזא ועזאל אמרו לפני הקב"ה, אילו אנחנו היינו בארץ, כמו האדם, היינו צדיקים, אמר להם הקב"ה וכי יכולים אתם להתגבר על יצר הרע השולט בארץ, אמרו לפניו, אנו יכולים. מיד הפיל אותם הקב"ה משמים לארץ, וזה שאמר הנפילים וגו' וכתוב הגבורים וגו', ובשעה שירדו לארץ נכנס בהם יצר הרע, שנאמר, ויקחו להם נשים וגו', חטאו ונעקרו מקדושתם. (שם תסח)

הנפילים היו בארץ, תני רבי יוסי, אלו הם עוזא ועזאל, שנקראים נפילים, כמו שלמדנו, שהוא משום שהפיל אותם הקב"ה מקדושה שלמעלה, ואם תאמר איך יכלו להתקיים בעולם הזה, אמר רבי חייא אלו הם, מאלו שכתוב בהם, ועוף יעופף על הארץ, ולמדנו, שהם נראים לבני אדם בצורתם של בני אדם, ואם תאמר איך יכולים להתהפך מצורת מלאך לתורת אדם, הנה למדנו, שהם מתהפכים לכמה צורות, ובשעה שהם יורדים לעולם הזה, מתלבשים בלבוש אויר העולם, ונראים כבני אדם. ואלו עוזא ועזאל שמרדו למעלה והפיל אותם הקב"ה משמים ונתלבשו בארץ, ונתקיימו באותו הלבוש ולא יכלו להתפשט ממנו ולחזור למקומם כמו שאר מלאכים, אלא שנשארו בארץ, ואחר כך זנו אחר נשי העולם, ועד עתה, עד היום הזה הם חיים וקיימים, ומלמדים כשוף לבני אדם, והולידו בנים וקראו אותם ענקים גבורים, ואלו הנפילים נקראים גם כן בני האלהים. (בראשית ב' תכג)

עתה אחזור לדבר הראשון, אחר שהפיל הקב"ה (את עזא ועזאל) ממקום קדוש שלהם, טעו אחר נשי העולם, והטעו העולם. כאן יש להסתכל, והרי כתוב, עושה מלאכיו רוחות, והרי אלו מלאכים היו, ואיך היו יכולים להתקיים בארץ, אלא בא וראה, כל אלו מלאכים שלמעלה אינם עומדים ואינם יכולים לעמוד רק באור העליון המאיר להם ומקיים אותם, ואם נפסק מהם אותו אור שלמעלה, אינם יכולים לעמוד, כל שכן אלו שהפילם הקב"ה והפסיק מהם אותו אור שלמעלה, נשתנה זיום, כשירדו ושלט בהם אויר העולם נשתנו למדרגה אחרת...

מה עשה הקב"ה, ראה שהם מטעים העולם, קשר אותם בשלשלאות של ברזל בהרי חושך, באיזה מקום יושבים בעמק ההרים, הושיב את עזא והשליך חושך בפניו, משום שבאותה שעה שקשר אותם הקב"ה התקיף והרגיז כלפי מעלה, ועל כן הקב"ה הפיל אותו בעומק עד צוארו, וזרק חושך בפניו, עזאל שלא התקיף הושיבו אצל עזא, והאיר לו החושך. 

ובני העולם שיודעים מקומם באים אליהם, והם לומדים לבני אדם כשפים ונחשים וקסמים, ואלו הרי חושך נקראים הרי קדם, מאי טעמא משום שהחושך קדם לאור... ולבן ובלעם למדו מהם כשפים, והיינו שאמר בלעם, מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם... (עזא ועזאל הם בחינת זכר ונקבה, ועל כן עזא שהוא זכר התקיף בעת שקשרו אותו, דהיינו שרצה למשוך החכמה ממעלה למטה ולבטל אותה הקליפה שקשרה אותו, וכיון שהתקיף הפיל הקב"ה חושך בפניו, ושלטו עליו ב' קליפות, א' השלשלאות של ברזל, וב' החושך, אבל עזאל שהוא בחינת נקבה, ולא עשה שום מעשה בעת ההיא, כי הנקבה היא קרקע עולם, ואין בה מעשה, ועל כן הוא לא התקיף, והאיר לו הקב"ה את החושך). (בלק תיז, ועיין שם עוד)

...וכך הוא הדרך של מי שמגיע אליהם, כיון שנכנס אדם בראשי ההרים רואה אותו עזאל, הנקרא גלוי עינים, מיד אמר לעזא אז נותנים קול, ומתאספים אליהם נחשים גדולים השורפים ומסבבים אותם, ומשלחים (כמין חיה קטנה הנקראת) אונימתא כנגד האדם. ולמדנו שהיא כמין חתול, וראשה כראש הנחש, וב' זנבות לה, וידיה ורגליה קטנות, אדם הרואה אותה מכסה את פניו, והוא מביא כלי אחד (עם אפר הנקרא) מקטוטרתא, משריפת תרנגול לבן, ומשליך בפניה, והיא באה עמו. עד שמגיע לראש השלשלאות שראש ההוא של השלשלאות תקוע בארץ, ומגיע עד התהום, ושם בתהום יש אדן אחד, והוא תקוע בתהום התחתון, ובאותו האדן נקשר ראש השלשלאות. וכשאדם מגיע לראש השלשלאות מכה בו ג' פעמים, והם (עזא ועזאל) קוראים לו, אז כורע על ברכיו ומשתחוה, והולך ועוצם את עיניו עד שמגיע אליהם. אז יושב לפניהם, וכל אלו הנחשים מסבבים אותו מצד זה ומצד זה, פותח עיניו ורואה אותם, הוא מזדעזע ונופל על פניו ומשתחוה כנגדם. 

אחר כך מלמדים אותו (עזא ועזאל) כשפים וקסמים, והוא יושב אצלם ג' ימים. כשמגיע זמן ללכת לדרכו, אונימתא וכל אלו הנחשים הולכים לפניו עד שיוצא מן ההרים מבין חשך ההוא החזק. ובלעם כשהגיע אליהם, הודיע להם הדבר, (שרוצה מהם) וסגר עצמו עמהם בהרים ובקש לקטרג על ישראל להשיב אותם למצרים. והקב"ה בלבל וקלקל כל החכמות וכל הכשפים שבעולם, ולא יכלו לקרב אליהם. (שם תצה)

רבי נחמיה פתח, ויראו בני האלקים הם עזא ועזאל, ששני מלאכים היו שקטרגו לאדונם והפיל אותם הקב"ה מהמקום הקדוש שלמעלה, וכשירדו נתגלמו באויר (שקבלו גולם אנושי), ונעשו כבני אדם. ואין לך בכל המלאכים שיגמרו להתערב בתוך בני אדם כאותם הנקראים אישים, וכאותם הנקראים בני האלקים. כיון שהפילם הקב"ה נתגלמו מכל אלו היסודות שבבני אדם והתלבשו בהם...

המלאכים האלו המתערבים בעולם הזה, מתלבשים ביסודות של העולם הזה, ואינם יכולים לעוף ולשוב למקומם, ומתעכבים כאן, כיוון שנתעכבו כאן שבעה ימים זה אחר זה אינם (יכולים) לחזור לשם. ועל כן ויראו בני האלקים את בנות האדם וגו', מהו כי טובות הנה, היינו שהיופי שלהן היה מאיר כאור העליון. כיון שהולידו בנים, לקחם הקב"ה והכניסם בהרי חושך הנקראים הררי קדם, וקשר אותם בשלשלאות של ברזל, ושלשלאות אלו משוקעות עד תוך התהום הגדולה, ושם לומדים כישוף לבני אדם...

ומתוך שהיו בקטרוג על אדונם בתחלה, ועד היום הזה הם צוררים לאדונם כל כך בכשפים האלו המכחישים החבורה שלמעלה, ולולא השלשלאות האלו המשוקעות בתהום הגדולה שמחזיקות אותם בחוזק רב, היו מחריבים העולם, והעולם לא היה יכול לסבול... (זהר חדש רות רפג, ועיין שם עוד)

מסכת כלה:

אל תכשל בעיניך וגו', שכן אתה מוצא עזה ועזאל לא נכשלו אלא בעיניהם, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם, מאי עובדיהו, אמרי מעיקרא קמי רחמנא מה אנוש כי תזכרנו, אמר להו קודשא בריך הוא, השתא חזיתון דאטעתון יתר מנהון, אשלט בהון יצרא בישא ונחיתו, וכי הוו להו יצרא בישא מאי קא מתהני בדביקה, אי הכי האי דכתיב וילדו להם, כיון דמדבקי בהו ומבעלי לגברייהו מדמי בנייהו למלאכי. (פרק ג)

ילקוט ראובני:

בשעה שבקש הקב"ה לברא את האדם אמר נעשה אדם, מלאכים מסטרא דימינא ברכו ליה ואמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ודא מטטרון לקבליה יוסף, אבל עז"א ועזא"ל ושאר מלאכי דאתכללו עמיה היו שונאים ליה, ואמרו מה אנוש כי תזכרנו, ולקביל מטטרון דהוא יוסף ולקביל שאר מלאכים דאכלילו עם עז"א ועזא"ל הם אחי יוסף, ומכאן באה השנאה עם אחיו ויוסף. (בראשית)

כי טובות הנה... צריך אתה לידע כי עז"א ועזא"ל הם מלאכים שקטרגו על האדם, ואמרו למה בראת אותו שהוא עתיד לחטוא ולהכעיס לפניך, אמר להם הב"ה אלו ירדתם בעולם השפל הייתם חוטאים כמותם, הורידם למטה והם בני אלהים, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, וכולם מזרע קין, דכתיב ביה קניתי איש את ה', שהיה הוא וזרעו תקיפין ובריאין מעין דוגמא בריאות של מעלה. ואחר שחטאו נתגלמו באופן ששלט בהם יצר הרע, ולא היו עוד מלאכים, וכשבקשו עוד לחזור למקומם וזכרו ששם המפורש נדחה מכמה גזרין דפרזלא שהם כחות הדין המלובש בתוך הקליפות שיצאו ופצעו ראשם והפילם לארץ בהרי חשך המשורשים באחורי אחוריים העליונים, וא' מהם שהוא עז"א עינו אחת חתומה שהיא הימנית, ועינו השמאלית פתוחה כטעם שת"ם העין, והוא לעולם חוזר ונופל וחוזר ונופל ואינו מגיע לארץ אלא ג' טפחים למעלה ממנה, כדי שגם שם לא ינוח לו אפילו רגע, ולא נשארה עינו פתוחה אלא כדי שיראה בנפילתו תמיד ויצטער בכפלים. ועזא"ל הוא גלויעינים תולה ועומד בעפעפי עינו מדה כנגד מדה שהלך אחר עינו, וכל נביאותיו של בלעם לא היה אלא מהם... (שם)

כל הנבראים ובעלי ממשלות וגבורות נבראו במדת פחד, ועל כן המה מכירים אדון עליהם... עם כל זה שנבראו במדת פחד שהמלאכים גדולים יוצאים מן הדת וכפרו בעיקר, ואמרו במחשבתם הלא אנחנו מי אדון לנו, ואלו היו עז"א ועזא"ל, ועוד ברוב גאותם אמרו שאין שום מושל עליהם, ונעקרו מיד מן העליונים וירדו לארץ ומלאו תאוותם בתאוות העולם, ואחרי אלו כפרו בעיקר שר של מצרים ושל ים... (בשלח)

שלשה יועצי פרעה בלעם איוב יתרו, וכולם היו מכשפים גדולים... הלך (בלעם) ופרח לעז"א ועז"אל, וכך הסדר לכל איש הפורח שם, כיון שהולך אל תוך הרי חשך ראה אותו עזא"ל שהוא גלוי עינים, מיד אומר לעז"א, מיד הם קוראים בקול ומתאספים נחשים גדולים השרפים, והמכשף הרוצה לילך אצלם ממתין על הפתח בהרי חשך עד ששולחים רוח אחד שהוא כמין חיה קטנה וצורתה כצורת חתול והראש שלה כמין ראש הנחש, ושני זנבות לה ורגליה קטנות, כיון שרואה אותה המכשף עושה אותה קטורת משריפת התרנגול לבן, והוא משליך בפני חיה הנ"ל, והיא ההולכת עמו ומלוהו עד עז"א ועזא"ל וכו', ויושב עמהם חמשים יום, וכיון שהגיע העת להלוך מהם החיה הנ"ל עם כל הנחשים הולכים לפניו עד שיוציאו מאותו חשך... (בלק)