עזאזל

(ראה גם: סטרא אחרא, עוזא ועזאל, קרבן-יום כפורים)

וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, ונתן אותם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה. ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה, ושלח את השעיר במדבר. (ויקרא טז כא)

זהר:

ואם תאמר, אם כן שמדבר ההוא הוא תוקפו של הסטרא אחרא, איך צוה הקב"ה על שעיר הזה לשלוח אותו להר אחר שנקרא עזאזל, היה להם לשלחו להר ההוא שהלכו בו ישראל במדבר, (ששם הוא מקום תוקפו של הס"א, ומשיב) אלא כיון שכבר הלכו בו ישראל ארבעים שנה, הרי נשבר תוקפו, ותוקפו נתגבר במקום שלא עבר שם אדם מעולם, אבל בהר ההוא (שבמדבר שהלכו בו ישראל), הרי היה מושבם של ישראל שם ארבעים שנה.

אבל בשעיר ההוא, מקום ההוא (ששולחים אותו) הוא סלע חזק עליון, ותחת עמקו של סלע ההוא, שאדם אינו יכול להכנס שמה, (הס"א) שולט יותר לאכול טרפו, ואז יהיה נעבר מישראל, ולא ימצא עליהם מקטרג במקום הישוב. (תרומה תקסה)

כך זה (העזאזל), מאלו מצולות ים הוא, ונקרא מצולות ים, דהיינו מצולות מאותו ים הקדוש מצולות (פירושו) זוהם של כסף, ועל כן כל החטאים של ישראל שורים בתוכו, והוא מקבל אותם, ונמשכים בתוכו, מהו הטעם, הוא משום (שהעזאזל) נקרא חטאה, מהו חטאה (פירושו) גרעון, ועל כן הוא גרעון של כל, ולוקח גרעון של הגוף ושל הנפש, (ביום הכפורים) יורד מצולות ים הזה שהוא זוהם הנפש ולוקח זוהם הגוף, מהו זוהם הגוף, אלו הם החטאים הנעשים על ידי יצר הרע הנקרא מזוהם מנוול...

אמר ר יוסי, למדנו, ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, אם כן הוא כבוד בשביל העזאזל, כי הראיתם אשר עבד יפיל גורלות (שוה בשוה) עם אדונו, כי מדרך העולם הוא, שעבד אינו מקבל אלא מה שאדוניו נותן לו. אבל משום שסמאל מוכן ביום ההוא לרכילות (על ישראל), וכדי שלא יהיה לו פתחון פה נותנים לו חלק בזה. וגורל זה עולה מאליו... (אמור רלה, ועיין שם עוד)

ספרא:

לעזאזל, למקום הקשה בהרים, יכול בישוב, תלמוד לומר המדברה, ומנין שיהיה בצוק, תלמוד לומר ארץ גזירה. (אחרי מות פרק ב)

תלמוד בבלי:

מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה, עשר סוכות מירושלים ועד צוק, תשעים ריס, שבעה ומחצה לכל מיל... ומה היה עושה, חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו קשור בין שני קרניו, ודוחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד, ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים... לכדתניא, גזירה, אין גזירה אלא חתוכה, דבר אחר אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד, דבר אחר גזירה, שמא תאמר מעשה תהו הוא, תלמוד לומר אני ה', אני ה' גזרתיו ואין לך רשות להרהר בהן... תנו רבנן עזאזל שיהא עז וקשה, יכול בישוב, תלמוד לומר במדבר, ומנין שבצוק, תלמוד לומר גזירה. תניא אידך, עזאזל קשה שבהרים, וכן הוא אומר ואת אילי הארץ לקח. תנא דבי ר' ישמעאל, עזאזל שמכפר על מעשה עוזא ועזאל... (יומא סו ב)

ילקוט שמעוני:

...שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ, ראשו למטה ורגליו למעלה, עזאל לא חזר בתשובה, ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים, ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים, איל (שעיר?) אחד לה' שיכפר על ישראל, ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל, והוא עזאזל שבתורה. (בראשית פרק ו, מד)

ילקוט ראובני:

ביום הכפורים מתהדר עלמא דקדושה לקדמותיה, ובעינן לאעדאה סטרא מסאבא מסטרא דקדושה ולדבקה ליה בדוכתא דהיינו בהנהו קליפין ומשום הכי עבדינן עובדא דהעמדת שני השעירים לפניהם ומגרילים עליהם גורלות לרמז דברישא תרין סטרין נפקו מחד דוכתא היא פירא והאי קליפה, ובתר הכי משדרינן שפיר לעזאזל המדברה, דכיון דבתר דשלטו קליפה בזימנייהו השתא דעבר זמנייהו ושלטו קדושה איבעי להסתלק כל מסאבי דהוי מסטרא דקדושה ויתדבק, והנך סכות דהוי מירושלים ועד צוק הוי רמזיין לעלמא דשלט עלייהו קליפא והוי אמר ליה בכל סוכה וסוכה הרי מזון והרי מים, לרמז דעבר שליטיה דקליפין דהוי בעלמא דלהון חרובן וחסרון כל אב השתא דשלטי דקדושה דאיכא ברכאין בעלמא הרי מזון והרי מים... (אחרי מות, ועיין שם עוד)

אבן עזרא:

לעזאזל - אמר הגאון כי עזאל שם הר ונקרא כן בעבור שהוא תקיף כי טעם זכר השם כטעם כהררי אל. והגאון הלוי תפסו כי האל"ף במלת עזאזל בין זי"ן לזי"ן, ויש אומרים שהוא הר סמוך אל הר סיני, ומשם צוה להוליך השעיר ולהעלות שם עד שישחט, ואחר כן היו מוליכין בבית המקדש להר אחר... ואנחנו השבנו כי השעיר ישלחו במדבר כאשר הוא כתוב, וירדוף אחריו עד שיברח ויעל על הצור, על כן אמרו חז"ל ודוחפו. ויאמר רב שמואל אף על פי שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם, גם השעיר המשתלח הוא לשם, ואין צריך, כי המשתלח איננו קרבן, כי לא ישחט, ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז, בהיותך בן שלשים ושלש תדענו. (ויקרא טז ח)

רמב"ן:

...והנה ר' אברהם נאמן רוח מכסה דבר, אבל אני הרכיל מגלה סודו, שכבר גלו אותו רבותינו במקומות רבים. אמרו בבראשית רבה ונשא השעיר עליו זה עשו, שנאמר הן עשו אחי איש שעיר... ומפורש מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול, שהיו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם, שנאמר גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל... והנה הודיענו שמו ומעשהו, וזה סוד הענין, כי היו עובדי אלהים אחרים הם המלאכים עושים להם קרבנות והם לה' לריח ניחוח, כענין שנאמר ושמני וקטרתי נתת לפניהם וגו'... אבל צוה הקב"ה ביום הכפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החורבן, והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו, ומאצילות כחו יבא חורב ושממון, כי הוא העולה לכוכבי החרב והדמים והמלחמות והמריבות והפצעים והמכות והפירוד והחורבן, והכלל נפש לגלגל מאדים וחלקו מן האומות הוא עשו, שהוא עם היורש החרב והמלחמות, ומן הבהמות השעירים והעזים... ואין הכונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה, אבל תהיה כונתינו לעשות רצון בוראינו שצונו בכך... (שם)

מבעלי התוספות:

כתב אבן עזרא כשתגיע לבן ל"ג, רוצה לומר למלה גל בגלעד, המתחלקת לשתים, כן כאן לעז אזל, שהולך לצוק שהוא עז. (שם)

ר' בחיי:

ועל דרך שגילה הרב מסתריו מלת עזאזל כח חזק, כי הכחות העליונים חתומים בשם א-ל, ומה שכתב מציל עני מחזק ממנו, פרשוהו על יצר טוב ויצר הרע, הנקרא חזק ומלך, ומספר אותיות המלך כמספר מאדים. וזה המופת שמולך על כל בעלי חיים תחת השמש, והוא נפש הגלגל ההוא ויש בשמו התעוררות שהוא סם המות לכל מי שאינו נזהר ממנו, ושהוא לשמאלו של אדם וכולל לשון סמיות, כי מקבל שוחד, וכתיב השוחד יעוור, ומזה יתגלה לנו למי משתלח השעיר וכו' כי מקומות ממשלתו החורבן והשממון... (שם)

אור החיים:

לעזאזל - ויאורו עיני בדברי אנשי אמת שונין בש"ע נהורין של תורה שאמרו שהמדבר מקום ס"מ הרשע, וכפי זה בחינה זו תקרא מדבר ותקרא עזאזל, עוזה ועזאל שאליהם ירמוז, ואולי עת עזל, פי מקום של אותם שאזל ואסף עז פארם, או עזא זל, מקום הכח הזל, כי ס"מ למטה במדרגה מכל משרתי עליון. (שם שם כו)

הכתב והקבלה:

עזאזל - המלה מורכבת מן עזה תואר לרוח, וכן זל רוח קשה מאד, כאין "ורוח זלעפות" (תהלים י"א). ולי נראה שהמלה מורכבת מן עזה וזל, עזה על חוזק הדבר וגדלו, כענין רוח קדים עזה, ונתחלפה האל"ף בה"א, כי כל תיבה שצריכה להכתב בה"א ונכתבה באל"ף הכוונה להפליג הדבר... (שם שם ח)

רש"ר הירש:

התפיסה הפשוטה ביותר של תיבת "עזאזל" היא העז ברוחו שאזל ללא עתיד, כסבור שהוא עז, ובכל אזל וחלף. היא החושניות, שהעלוה לדרגת עקרון, וה' שלל ממנה כל עתיד בייעוד האדם והאנושות... (שם שם י, וראה שם עוד)