(ראה גם: חושים, מראית העין, עין הרע, ראה)
משום שעיניו של האדם מראה העולם נראה בהן, וכן כל הצבעים הם מסובבים בהן, וצבע הלבן שבהן הוא כמו ים אוקינוס הגדול הסובב את העולם מכל הצדדים, צבע האחר שבהן, הוא כמו היבשה שהוציאו המים והיבשה עומדת בין המים, כן הוא צבע (הזה עומד) בין מים, (דהיינו בתוך צבע הלבן הרומז על מי אוקינוס).
צבע האחר השלישי באמצע (העין) זהו ירושלים, שהיא אמצע העולם. צבע רביעי שבעין שם כח הראיה שבכל העין, (דהיינו השחור שבעין) ונקרא בת עין, שבבת עין ההוא נראה הפרצוף, ומראה היקר מכל הוא ציון, שהיא נקודה האמצעית מכל, שמראה כל העולם יראה שם, ושם השכינה שורה, שהיא היופי של כל ומראה של כל...
אמר לו יפה אמרת, אבל הוא דבר סתום ביותר, ובני העולם אינם יודעים ואינם מסתכלים, כי בשעה שהאדם יוצא מן העולם הנפש שלו חבויה עמו, ומטרם שיוצאת מגוף, עיניו של האדם רואות מה שרואות, כמו שבארנו, כי לא יראני האדם וחי, בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים.
ועיניו פקוחות מאותה המראה שראה, ואלו העומדים עליו צריכים לשים יד על עיניו ולסתום עיניו מטעם ההוא שלמדנו בסוד של מנהגי העולם, שבשעה שנשארו עיניו פקוחים מאותה מראה היקרה אם זכה לבן, הבן קודם לשום ידו על עיניו ולסתום אותן, משום שמראה אחרת שאינה קדושה מזדמנת לנגדו, והעין שראתה עתה מראה קדושה עליונה, לא יסתכל במראה האחרת... (ויחי שמא, ועיין שם עוד)
בסוד העינים, שהן בסוד אות ס', (שיש להסתכל) בצבע ההוא הסובב על העינים בחוץ, וכמו שהעין יושבת אם יושבת על מילואה, שאינה שקועה בעומק המצח זה אינו רמאי, והוא רחוק מרמאות שאין בו כלל.
הצבעים שבעינים הם ארבעה, א' הלבן שבחוץ הסובב את העין, כעין שיש בכל אדם. ב' לפנים ממנו צבע השחור הסובב, ונכללו הלבן והשחור יחד, (הרומזים על חסד וגבורה הנכללים זה בזה. ג' לפנים ממנו ירוק, (הרומז על ת"ת) ונכלל בשחור. ד' לפנים ממנו בת עין, שהיא נקודה שחורה (הרומזת על המלכות), זה הוא אדם שצוחק תמיד ושמח בשמחה וחושב מחשבות לטוב... זה צריכים לעודד אותו שיעסוק בתורה כי יצליח בה.
אם גבות עיניו גדולות ונכפות למטה, ואם בצבעים שבעינים יש רשימות אדומות באורך, אלו הרשימות נקראות אותיות קטנות שבעין, משום שהם צבעים שבעין, ואם מאירים באור, אור ההוא מעלה אותיות להראות לאלו בעלי מדון, עם אלו רשימות האחרות הקטנות, וזה הוא באות ס' וכלול באות ה'.
עינים ירוקות המסובבות בלבן, והירוק מתערב בלבן ההוא, הוא רחמן וחושב תמיד רק לתועלתו ואינו מחשיב את נזק האחרים לכלום.
אם גון שחור לא נראה בו, הוא חומד, ולא מצד הרע, ואם עולה בידו דבר מצד הרע לא ישיב ממנו, נאמן הוא במה שנודע, ואינו נאמן במה שלא נודע. בעל סוד הוא בדבר שהוא סוד, עד שישמע הסוד במקום אחר...כי כל דבריו אינם בשלימות. מי שצבעי עיניו מסבבים בלבן וירוק, זה הוא בסוד אות ה' ונכלל באות ז' ובאות ס'.
עיניו צהובות וירוקות, יש בו שגעון, ומשום השגעון שבו הוא פה מדבר גדולות, ועושה עצמו כאדם גדול בגאותו, ומי שמתקיפו מנצחו, אינו ראוי לסודות התורה, כי לבו אינו שקט בסודות (עד שיגלה אותם לאחרים) כדי לעשות עצמו אדם גדול בהם. זה הוא בסוד אות ה' ונכלל באות ז' לבדה, ומתרחק מאות ס', ומשום שמנהיג עצמו בגאות הוא מתרחק מאות ס' ואינו קרב אליה, זה כשהוא מדבר, עושה קמטים רבים במצחו.
עינים לבנות המסובבות קצת בירוק הוא בעל כעס, והוא רחמן על פי רוב. וכשנתמלא בעס אין בו אהבה כלל, ומתהפך לאכזריות. אין הוא בעל סוד, זה הוא בסוד אות ה' שנכלל באות ס'.
עינים ירוקות ולבנות ביחד, ומעט מצבע שחור בהן, זה הוא בעל סודות ומצליח בהן, ואם מתחיל להצליח הוא מצליח ועולה, שונאיו לא יכלו לו, והוא שולט עליהם בשליטה גמורה, והם נכנעים לפניו... (יתרו פה)
העינים של המלך, היינו ההשגחה על כל, ההשגחה על עליונים ועל תחתונים, וכל אלו בעלי ההשגחה (של המלך) נקראים כך, (עינים), בעינים מתאחדים צבעים, (דהיינו לבן אדום ירוק), ובאלו הצבעים נקראים כל בעלי ההשגחה של המלך כל אחד לפי דרכו, וכולם נקראים צבעי העין, כמו שמתראה ההשגחה של המלך כך מתעוררים הצבעים, (אם הוא השגחה של חסד הוא לבן, ואם של דין הוא אדום, ואם של רחמים הוא ירוק... (משפטים תקכב, ועיין שם עוד)
אלא יש כאן סוד, וברוח הקדש נאמר זה, משום שראה בועז, הדיין של ישראל, את העניוות של צדקת ההיא, שאינה מגבהת עיניה לראות במקום אחר אלא מול פניה, וראה כל מה שראתה בעין טובה, ולא היתה בה עזות מצח, שיבח את עיניה.
משום שיש עינים שבשבילם אינה שולטת ברכה במקום ההוא, ובועז עין טובה ראה בה, שכל מה שהסתכלה היתה בעין טובה, ועוד שראה שהיתה הצלחה בידיה, שכל מה שהיתה לוקטת נתוסף בשדה, ובועז הסתכל שרוח הקודש שורה עליה, אז פתח ואמר, עיניך בשדה אשר יקצורון וגו', אם תאמר בשביל שהיו לוקטים אלו האחרים, (על כן אמר לרות עיניך בשדה וגו') אם כן איך אמר שתלך אחריהן, ולא היה צריך לכתוב אלא ולקטת אחריהן, מהו והלכת אחריהן, אלא בשביל עיניה אמר, כי עיניה היו גורמות ברכות מרובות, ועל כן והלכת אחריהן, אחר עיניך, כל בני העולם אין להם רשות ללכת אחרי עיניהם, ואת תלכי אחרי עיניך כי עיניך גורמות ברכות מרובות.
פירוש אחר על עיניך בשדה אשר יקצורון. בועז ראה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנה מלכים עליונים ושליטים, שהם עינים של הכל, כמו שהיתה תמר, שכתב בה, ותשב בפתח עינים, שנתישבה בפתח שיצאו ממנה מלכים שליטים עליונים, ונקראים עינים, כמו שאמר אם מעיני העדה, כי כמו שכל אברי הגוף אינם הולכים אלא אחרי העינים, והעינים מנהיגים לכל הגוף, אף כך מלכים וסנהדרין וכל אלו השליטים הכל הולכים אחריהם. (ויקהל תנא)
ותא חזי, כל מה שנסתם מן העין, ולא ניתנה רשות לשלוט בה העין, (דהיינו כשהשמאל הוא בלי ימין), אין העין יכולה לשלוט בה, חוץ (ממשים) כחול בעין, (דהיינו פוך הנ"ל) בדברים ידועים... (פקודי שפד, ועיין שם עוד)
אמר לו איזה חדוש היה עתה כשבאת אלי, אמר, רב מתיבתא פתח ואמר, ויוסף ישית ידו על עיניך, (הוא בשורה) של שמחה, למה צריכים סתימת עינים למת, משום שהעינים הם הגוונים של עולם הזה, והמראה והצורה של עולם הזה נמצא בהם, (ועל כן בסתימת עינים הוא סותם ממנו עולם הזה, והמראה של עולם הזה, כי כשנסתמו עיניו כל מראה של עולם הזה נחשך לו, ואם מחשיכים לו מראה עיניו אין לו עוד מראה בעולם הזה משם והלאה... (שלח לך רכד, ועיין שם עוד)
בלעם הרשע הפושע העין שלו היתה בהיפוך מעינו של דוד, עינו של דוד היתה מרוקמת בכל מיני צבעים, לא היתה עין בעולם יפת מראה כעינו של דוד, כל הצבעים שבעולם היו נוצצים בה, והכל באהבה למי שהוא ירא חטא, שכתוב יראיך יראוני וישמחו, שהיו שמחים כשרואים אותו, וכל אלו הרשעים היו יראים מפניו.
אבל עינו של בלעם הרשע היתה עין רע מכל וכל, בכל מקום שהיה מסתכל היה מכלה אותו כשלהבת, כי אין עין רעה בעולם, כמו עינו של אותו רשע, שהוא בהיפוך מעינו של דוד. (בלק שפט)
...ועוד (עיניך יונים פירושו), שעיניך הן כיונים, כי אין בכל העופות שיהיו נאמנים לבעליהם כמו יונה, (עיניך יונים היינו) עינים בולטות לחוץ, המסתכלות בדרך ישר לבעלה, כנפי יונה אלו הן כנפי העין, שבהן פורחת היונה לבעלה, והן נקראות יונים, נבחנין, פירושו בולטות מלשון גבוהות, דהיינו שהן גבוהות ויוצאות לחוץ מחוריהן.
מצד החסד הן לבנות, (כצמר הלבן שבעין הוא חסד), ואדומות מצד הגבורה, (הוא קו שמאל), וירוקות מצד התפארת, (שהוא קו אמצעי), ושחורות מצד המלכות, שנאמר בה שחורה אני ונאוה... (זהר חדש יתרו לו, ועיין שם עוד ויתרו עו והלאה וקכב ורט)
עינים עקומות שאינן מסתכלות בדרך אמת, (שהוא דרך ישר), איש הזה הוא בלי אות כלל, כי כל האותיות פורחות ממנו, משום שהוא בעל עין רעה, שהראיה שלו היא הפוכה, אותו רע עין שולט עליו.
ואם מעשיו של אותו אדם כשרים, אין (רע העין) שולט על עיניו, וצריך האדם להזהר מעיניו, כי הסטרא אחרא שולט עליהן, עינים אלו רואות כל רע, ונעשות לו מסיתות לרע, ואברי גופו נוצחים, אבל עיניו שולטות ומסתכלות ברע... (שם רכט, ועיין שם עוד)
ושוחד לא תקח, שמא תאמר הריני נוטל ממון ואיני נוטה את הדין, תלמוד לומר כי השוחד יעור עיני חכמים בתורה, אתה אומר או אינו אלא חכמים כשמועו, תלמוד לומר יעור עיני פקחים... מכאן אמרו כל הנוטל ממון ומטה את הדין אינו יוצא מן העולם עד שיחסר מאור עיניו... (משפטים פרשה כ)
יאר ה' פניו אליך, יתן לך מאור עינים. (נשא מא)
רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לי חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל, ומה שאדם לוקה על ראשו אינו אומץ אלא עיניו, הא אין לך חביב בכל הגוף כעין ומשל בה את ישראל... (בהעלותך פד)
דבר אחר ולא תתורו אחרי לבבכם, מגיד שהעינים הולכים אחר הלב, או הלב אחר העינים, אמרת, וכי יש סומא שעושה כל תועבות שבעולם, הא מה תלמוד לומר ולא תתורו אחרי לבבכם, מגיד שעינים הולכים אחר הלב. (שלח קטו)
לא כהתה עינו, מלמד שעיניהם של מתים כהה. (ברכה שנז)
...אחרי עיניכם זה הרהור עבירה, שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. (ברכות יב ב)
...ואמר רבי אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין, רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא, וידגו לרוב בקרב הארץ, מה דגים שבים מים מכסין עליהן אין עין הרע שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם. ואי בעית אימא עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו אין עין הרע שולטת בו. (שם כ א)
אמר רב חסדא תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינים וכל שכן למעיים... (שם לט א)
ואמר רבא האי דחריפי בני מחוזא משום דשתו מיא דדגלת, האי דניידי עינייהו משום דדיירו בבית אפל. (שם נט ב)
מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות, אמר לו בני שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין החולות. (שבת לא א)
אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. (שם סד ב)
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך, בתחלה באחת מעיניך, לכשתעשי בשתי עיניך. (שם פח ב)
...וליטעמיך הא דאמר שמואל רוק תפל אפילו על גבי העין אסור, דשמיעא ליה ממאן... אמר מר עוקבא אמר שמואל שורה אדם קילורין מערב שבת ונותן על גב עיניו בשבת ואינו חושש. בר ליואי הוי קאי קמיה דמר עוקבא חזייה דהוה מייץ ופתח, אמר ליה כולי האי ודאי לא שרא מר שמואל. שלח ליה רבי ינאי למר עוקבא לישדר לן מר מהנך קילורין דמר שמואל, שלח ליה שדורי משדרנא לך דלא תימא צר עין אנא, אלא הכי אמר שמואל טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם... הוא היה אומר יד לעין תיקצץ, (שחרית קודם שיטול ידיו)... א"ר יוחנן פוך מעביר בת מלך ופוסק את הדמעה ומרבה שיער בעפעפים. (שם קח ב)
ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעות העין, זה המקפיד על חלוקו להופכו... (שם קיד א)
אמר רב חייא בר אשי מפני מה אמרו מים אחרונים חובה, מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים. (עירובין יז ב)
תנו רבנן שלשה דברים נאמרים בכותח הבבלי, מטמטם את הלב, ומסמא את העינים ומכחיש את הגוף... ומסמא את העינים משום מילחא... תנו רבנן שלשה דברים ממעטין את הזבל וזוקפין את הקומה ומאירין את העינים, אלו הן פת נקיה בשר שמן ויין ישן... (פסחים מב א)
א"ר זירא מאי קרא טוב מראה עינים מהלך נפש, אמר ר"ל טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה. כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים, ר' אמי ור' אסי, חד אמר כל הנותן עינו בכוסו כל עריות כולן דומות עליו כמישור, וחד אמר כל הנותן עינו בכוסו כל העולם כולו דומה עליו כמישור. (יומא עד ב)
מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו... תנו רבנן מניין היו יודעין שהאירו עיניו, משיבחין בין טוב לרע. (שם פג א)
ואמר ר' יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך... (תענית ח ב)
תנא להו אושעיא זעירא דמן חברייא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, משל לכלה שהיא בבית אביה, כל זמן שעיניה יפות אין כל גופה צריכה בדיקה, עיניה טרוטות כל גופה צריכה בדיקה... (שם כד א)
דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני. (חגיגה ה ב)
כל המסתכל בד' דברים רתוי לו שלא בא לעולם, מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור... (שם יא ב)
דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת ובנשיא ובכהנים... בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש. (שם טז א)
דר' חייא ור' שמעון בר רבי הוו יתבי, פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה, שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים, וחד אמר עיניו למעלה, שנאמר נשא לבבנו אל כפים. אדהכי אתא ר' ישמעאל בר יוסי לגבייהו, אמר להו במאי עסקיתו, אמרו ליה בתפלה, אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, כדי שיתקיימו שני מקראות הללו. (יבמות קה ב)
דתנא דבי חזקיה עין תחת עין, ולא עין ונפש תחת עין. (כתובות לח א)
רבי אחא ברבי יאשיה אומר כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין... סומין מפני מה הויין (הבנים), מפני שמסתכלים באותו מקום... ולא תתורו אחרי לבבכם, מכאן אמר רבי אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר. (נדרים כ א וב)
דתניא ר' יוסי בן פרטא אומר משום ר' אליעזר אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מחושי הראש... דאמר רב יהודה דיבורא קשיא לעינא ומעלי לאישתא. (שם מא א)
אביי אמר כגון דכייבין ליה עיניה, דדגים קשין לעינים, אי הכי אכיל דגים, דהא אמר שמואל נו"ן סמ"ך עי"ן, נונא סמא לעינים, ההוא סוף אוכלא. (שם נד ב)
...שמא עיניה נאות, טרוטות הן. (שם סו ב)
תנו רבנן, סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה, מה שביקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלוהו ממנה, שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין ממנו. וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו... וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, מה שביקשו לא ניתן להם ובמה שבידם נטלוהו מהם. (סוטה ט א)
שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו... (שם שם ב)
ותשב בפתח עינים, א"ר אלכסנדרי מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו, מקום שכל עינים צופות לראותו. ר' חנין א"ר מקום הוא ששמו עינים, וכן הוא אומר תפוח והעינם, ר' שמואל בר נחמני אמר שנתנה עינים לדבריה כשתבעה, אמר לה שמא נכרית את, אמרה ליה גיורת אני, שמא אשת איש את, אמרה ליה פנויה אני... (שם י א)
היאך סומא מותר באשתו, היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה, אלא בטביעות עינא דקלא, הכא נמי בטביעות עינא דקלא. (גיטין כג א)
...אמר לו מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה. (קידושין לא א)
...יכול יעצים עיניו מקמי דלימטיה זמן חיובא, דכי מטא זמן חיובא הא לא חזי ליה דקאים מקמיה, תלמוד לומר תקום ויראת... אב בית דין עובר עומד מלפניו מלא עיניו... נשיא עובר עומד מפניו מלא עיניו. (שם לג א וב)
כביכול (הגנב) עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת... (בבא קמא עט ב)
תניא ר' דוסתאי בן יהודה אומר עין תחת עין ממון, אתה אומר ממון או אינו אלא עין ממש, אמרת, הרי שהיתה עינו של זה גדולה ועינו של זה קטנה היאך אני קורא ביה עין תחת עין... (שם פג ב)
...איכא דאמרי הכי אמר ליה הוא סימא עינו של עולם (הרג החכמים), דכתיב והיה אם מעיני העדה, ילך ויתעסק בעינו של עולם (יבנה המקדש), דכתיב הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם. (בבא בתרא ד א)
ועוצם עיניו מראות ברע, א"ר חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה... לעולם דליכא דרכא אחריתא, ואפילו הכי מיבעי ליה למינס נפשיה. (שם נז ב)
אמר רבי חנינא שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא. (שם עה א)
ותניא כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה... משום ר' עקיבא אמרו אף מיני פירא, מפני שמיני פירא מאירין את העינים. (סנהדרין יז ב)
אמר רבה גמירי אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות. (שם מה א)
דע מה למעלה ממך, עין רואה... (אבות ב א)
רבי אבהו אמר אמר קרא בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, עין שלא רצתה לזון ליהנות מדבר שאינו שלו תזכה ותאכל (קדשים בשילה) כמלא עיניה. (זבחים קיח ב)
א"ר יוחנן למה נקרא שמה ריאה, שמאירה את העינים, איבעיא להו לאכילה או על ידי סמנין... אלא על ידי סמנין. (חולין מט א)
הריס של עין שניקב שנפגם שנסדק, הרי בעינו דק תבלול חלזון נחש עצב... (בכורות לח א, וראה שם עוד המומים)
החרום פסול, איזהו חרום הכוחל שתי עיניו כאחת, שתי עיניו למעלה ושתי עיניו למטה עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה, רואה את החדר ואת העליה כאחד... (שם מג ב, וראה שם עוד)
דאמר רב האי מאן דבעי דלסתמיה לעיניה ליכחול מעובד כוכבים, ולוי אמר האי מאן דבעי דלימות ליכחול מעובד כוכבים. (נדה נה ב)
א"ר לוי ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה, דכתיב תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה, אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי. (ברכות ט א)
תמן אמרין בשם רבי יוחנן עין שמרדה מרפין אותה בשבת... שמואל אמר רוק תפל אסור ליתן על גבי העין בשבת... (שבת עו א)
עשה לה (ר' ישמעאל) עין של זהב שן של זהב... (נדרים לא ב)
רבי חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל. (קידושין מח ב)
תנה בני לבך לי וגו' מה ראה הקב"ה לשאול מישראל הלב והעינים שיהיו אחריו, לפי שהעבירה תלויה בהם, הדא הוא דכתיב, (במדבר ט"ו) "ולא תתורו אחרי לבבכם" וגו', עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אינון. כי שוחה עמוקה זונה, כשם שאמר משה אשר אתם זונים אחריהם, לומר שהזנות תלויה בהם, העינים רואות את הזונה והלב מהרהר אחריה. (במדבר י ו)
ולא תתורו אחרי לבבכם, הלב והעינים הם סרסורין לגוף, שהם מזנין את הגוף. (שם יז ו)
וירא בלק, נוח לרשעים שיהיו סומין, שעיניהם מביאין רעה לעולם. בדור המבול כתיב (בראשית ו') ויראו בני האלהים, וכתיב וירא חם אבי כנען... (שם כ ב)
...אמר הקב"ה, רשע שבעולם, כתיב על ישראל (זכריה ב') כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו, ואתה הולך ליגע בהם ולקללם, תצא עינו, שנאמר שתום העין, לקיים כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו. (שם שם ו)
...אמר הקב"ה לא אברא אותה (את חוה) מן העין שלא תהא עינה רמה, הוה כתיב בה (בראשית ג') ותרא האשה. (דברים ו ה)
כלו בדמעות עיני, א"ר אלעזר סיקוסים ניתן לעין דמעת הסם ודמעת החרדל ודמעת קילורית ודמעת השחוק יפה מכולן... (איכה ב יט)
עיניך יונים, עיניך הן סנהדרין שהם עינים לעדה, הדא הוא דכתיב (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה. רמ"ח אברים יש באדם וכולם אינם הולכין וחוזרין אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם. (שיר השירים ד ב)
אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים, שנאמר (שמות י') וכסה את עין הארץ. (קהלת א ט)
זה שאמר הכתוב (משלי כ') אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם, וכי לא עשה הקב"ה אלא עין ואוזן בלבד, והלא כל האברים הוא גלפן באדם, אלא מהו אוזן שומעת וגו' את מוצא ג' דברים ברא הקב"ה ברשותו של אדם, ושלשה אינן ברשותו, הללו שהן ברשותו, הידים והפה והרגלים... הללו שאינן ברשותו, העינים והאזנים והחוטם, העינים כיצד, היה עובר בשוק ראה עבירה או דבר שהוא מאוס בעיניו או אדם שאין לו בו חפץ לראות או שלטון שלא היה רצונו לראותו מה יעשה, רואה הוא שלא בטובתו... (תולדות יב)
ותשא אשת אדוניו, זה שאמר הכתוב תחשכנה עיניהם מראות (תהלים ס"ט), אתה מוצא שהצדיקים מתרוממין בעיניהם, שנאמר (בראשית כ"ב) וישא אברהם את עיניו וירא את המקום וגו'... אבל הרשעים נופלים בעיניהם, שנאמר (שם י"ג) וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן... (וישב ו, וראה שם עוד)
אמר להן (יוסף לאחיו) בשוק של זונות מה טיבכם, לא הייתם מתיראין מן העין... (מקץ ח)
זה שאמר הכתוב על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (תהלים ל"ב), מהו לעת מצוא, א"ר אבא לעת מצוא הזקנה, צריך אדם להתפלל על זקנתו שתהא עיניו רואות... (שם י)
...ונכנס יונה לפיו כאדם שהוא נכנס לבית הכנסת גדולה, והיו שתי עיניו של דג כחלונות מפותחות מאירות ליונה. (ויקרא ח)
ומפני מה מי עינים מלוחים, שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה מיד מסתמא, אלא על שהם מלוחים פוסק ואינו בוכה. (חוקת א)
הוא היה אומר המכריך סמרטוטין על עיניו ועל שוקיו ואומר תנו לסומא למוכה שחין, זה סוף שהוא אומר לאמיתו. (פרק ג א)
אבא איסי בן יוחנן משום שמואל הקטן אומר העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם, לבן שבו זה אוקיינוס שמקיף את כל העולם, שחור שבו זה העולם, קומט שבשחור זה ירושלים, פרצוף שבקומט זה בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן. (פרק ט)
מעשה היה במלך פרס שנטה למות, אמרו לו הרופאים אין לך רפואה עד שיביא לך חלב לבייא... העינים אמרו אנו למעלה מן הכל, שאם לא היינו מראים לו את הדרך לא היה נעשה... (מזמור לט)
יצא מחלב עינימו, עיניהם יוצאין מן השמנים שהם אוכלים ויושבות תחת עיניהם והם בולטות מפניהם, שכן את למד שמן העניות ומן הדמעות עיניו של אדם מעמיקות. וכן בני קרח אומרים (תהלים פ"ב) עיני דאבה מני עוני, וכן דוד אומר (שם ו) עששה מכעס עיני. (מזמור עג)
ויהי ביום ההוא ועלי שוכב במקומו ועיניו החלו כהות וגו', מכאן אמרו חכמים כל מי שהוא מעמיד בן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות. בן רשע מיצחק, שנאמר (בראשית כ"ז) ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מראות, למה שהעמיד עשו בן רשע, תלמיד רשע מאחיה השילוני, שנאמר (מ"א י"ד) ואחיה לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו, למה שהעמיד ירבעם תלמיד רשע. (פרשה ח)
רבי יוחנן אמר לא כן אלא מראין לעין מה שיכולה לראות ומשמיעין לאוזן מה שיכולה לשמוע, ומה שהתקין לצדיקים לעתיד לבא לא עין יכולה לראות ולא אוזן יכולה לשמוע, שנאמר (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. (פרשה יג)
וירא יעקב כי יש שבר במצרים, זש"ה (משלי כ') אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם, מה ראה שלמה לומר כך, וכי כל הגוף לא הקב"ה עשאו שאמר על האוזן ועל העין ה' עשה גם שניהם, אלא כל איבריו של אדם עתידין ליתן דין חוץ מן האוזן ומן העין, למה אלא העין שלא בטובתו אדם רואה... בא וראה כל אותו הזמן שמכרו את יוסף לא ידעו יעקב ובניו שיוסף קיים, כיון שהגיע הזמן נתן הקב"ה לעינים ולאזנים רשות שידעו... (אגדת בראשית פרק סט)
רבה התועלת המגעת לאדם מן האוזן יותר מן העין, וכן אמרו חז"ל סומא נותן לו דמי עינו, חרשו נותן לו דמי כולו וכו', ולפי זה קשה למה הקדימה לאה אמנו ראובן לשמעון, כי מאחר שקראה שם זה על שם הראיה וזה על שם השמיעה, היה להקדים הבכור אל השמיעה, והענין זה לא נתבאר, כי הראיה מכח הה"א והשמיעה מכח הוי"ו, ומזה הוצרכו להקדים ה' לו' כסדר א"ב. והבן זה. (בראשית)
ויהי בבקר ויקח בלק וגו' בלעם רע עין היה וכו', ואמרו חכמי המחקר יש בני אדם מזיקים בהבטת עיניהם כמו האפעה, ואמר חכם א' העין תכניס הגמל בקדירה והאדם אל הקבורה, וכן יש חיות הממיתים בקולם כמטחוי הקשת. ואמר כי אלכסנדרוס המוקדון בא עם חילו למקום שהיו בו חיות ממיתים בהבטת עיניהם, ועשו מראות מצוחצחות ושמו נגד החיות, וחזר ראותן עליהם ומתו כולם. (בלק)
חכלילי עינים - שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין. (בראשית מט יב)
כי טוב העץ למאכל - ...וכי תאוה הוא לעינים שבו יתאוה ויתור אחרי עיניו, ונחמד העץ להשכיל, כי בו ישכיל לחמוד, ונתנה התאוה לעינים והחמדה בשכל, והכלל כי בו ירצה ויחפוץ בדבר או בהפכו. (בראשית ג ו)
ועינו קמה - כל אחת מעיניו, שתיבש הלחות ויקומו מיתרי העין ותכנס העין בחורה, ויש מפרשים ענין כליון עינים. (שמואל א ד טז)
תפארת רום עיניו - שגבהות הלב תראה בעינים. (ישעיה י יב)
שקוצי עיניו - שהעינים מביאות לחטא. (יחזקאל כ ז)
ועיני לאה רכות - ...ועינים שחורות אינן רכות כלבנים. (בראשית כט יז)
עין שם המשותף הוא, שם עין המים, על עין המים במדבר, והוא שם העין הרואה, עין תחת עין, והוא שם ההשגחה, אמר על ירמיהו "קחנו ועינך שים עליו", ענינו שים השגחתך עליו. ולפי זאת ההשאלה נאמר בחק הבורא בכל מקום, "והיו עיני ולבי שם כל הימים", השגחתי וכונתי... (חלק א פרק מד)
ועוד לפי שכל דבר שתופסין אותו בחזקת סכנה אפילו אינו מקום מסוכן מזיק, לפי שלשון בני אדם גם ועינם מזקת... (רסא)
אכן זה פשר הדבר, מאור עינים ישמח לב, העין אבר נכבד מאד, כי יראו בו את המאורות המשמחים את הלב. ונכבדה ממנו האוזן... (שערי תשובה ב יב)
וההפרש אשר בין לב טוב לעין טובה, כי העין טובה עושה עיקר מן הטובות האמיתיות, ולב טוב מבזה לגמרי שאר הטובות, וזה מרוב דבקותו, ועל כל פנים דברי ר' אליעזר ור' אלעזר קרובים, וכך אמרו ז"ל שורייני דעינא (גידי העין) בלבא תלי... (אבות ב יא)
אשר אמצא חן בעיניו - או שתמצא שמשתמש בעיניו לעבודת ה' ויש בהן חן, או שתמצא שאינו רע עין, שאין הקליפה שולטה עליו. (רות ב ג)
שמרני כאישון - שיש לו ב' שמירות, והעין שומרת האברים ממכשול, כן אני שומר על ישראל, ולמענם תשמרני. (תהלים יז ח)
שמשון בעיניו מרד וכו', אלו שני דברים הם דברים גדולים כי אלו שנים שמשון ואבשלום כל אחד ואחד היה לו חטא מיוחד, שמשון מצד העין, שהיה חסר והיה מבקש למלאות תאותו, כי עינו של אדם אינו שבע, ודבר זה היה חטאו, וכפי חטאו היה ענשו... (חידושי אגדות סוטה ט ב)
פסיעה גסה וכו', דע כי התנועה היתרה הוא הפך העין, כי העין הוא בפועל לגמרי, ולכך אמרו (ב"מ) אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, וזה כי הברכה שיהיה מתברך ומוסיף תמיד, ודבר זה סמוי מן העין שכאשר ראה אותו העין כבר הוא בפועל, שכל אשר העין שולט בו הוא בפועל, שהרי כבר הוא נראה ובדבר שכבר יצא לפועל וכבר היה מה שהיה איך יהי בו ברכה, אבל דבר זה שאין העין שולט בו ואינו נמצא עדיין בפועל יש ברכה, הרי לך כי העין נחשב בפועל... (שם שבת קיג ב)
ראויה היתה בכורה וכו'... ומה שאמר "ועיני לאה רכות" כך פירושו, בשביל שעיני לאה רכות לכך היו ארוכות מתנותיה, כי בשביל שלא היה אל לאה הגוף בשלימות הגמור, שהרי עיני לאה רכות, ובפרט מה שהיו עיניה רכות כי העין שהוא אבר הראיה והוא כח גופני והיה לה תשות כח בזה, ואם כן המתנות שהם קדושים כמו כהונה ולויה ומלכות היו לה בשלימות כאשר תש וחלש כח הגופני חזק מעלת הנבדל, ולכך מפני שעיניה רכות היו לה מתנות ארוכות קדושות. (שם בבא בתרא קכג א)
ועוד נתבאר... והאיש המשכיל יבין בענין קדימת קריאת פ"ה לעי"ן, כי העין הוא המציאות שכך נראה ונמצא, והפה הוא הדבור ואינו המציאות רק העין הוא המציאות, וראוי שיהיה הדבור כמו שהוא נמצא במציאות, אבל המרגלים הקדימו הפה לעין, ולא היו נמשכין אחר האמת שהוא המציאות... וכל זה הגיע להם כאשר הקדימו הפה לעין, ולא היו נמשכין בענין הארץ אל המציאות האמיתי... (שם סנהדרין קד ב)
ועוד תדע כי העליונים פועלים בתחתונים, ואין פועל בו ההעדר והמיתה לגמרי רק פועל במה, ודבר זה לא נקרא כולו פועל, רק הכח הזה שהוא נקרא מלאך המות, שממנו ההעדר והמיתה לנברא, וזה שאמר שהוא כולו מלא עינים, והפך זה הסמוי מן העין שהוא הברכה שהוא הפך ההעדר, ומפני שהעין פועל לכך אמרו בכל מקום (שבת ל"ד ב') נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, וכזה הרבה, מפני כח הפועל אשר יש לעין על ההעדר... (שם ע"ז יט ב)
וקאמר שלא היה מכריע העין במשקל כל כסף וזהב שבעולם, ומעט עפר היה מכריע אותו, ודבר זה כי העין אי אפשר שיהיה מלא לעולם, אף אם יש לו כל כסף וזהב בעולם העין הוא חסר, וזהו לגודל כח העין, והוא כח אלכסנדר שהיה מלך גדול, ולא היה שבע במלכותו שהיה שט בכל העלם, ומעט עפר שוקל אותו, וזה כי העפר הוא הפך העין, כי העין כחו בנגלה ואלו העפר הוא מכסה הכל... ואלכסנדרוס שהיה כחו העין ביותר היה קל להיות כחו מכוסה מן העפר, מה שהאדם הוא מוכן למיתה להיות חוזר אל העפר... (שם תמיד לא ב)
תניא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי וכו', דע כי בא לבאר כח העין וכמה גדול פועל שלו, עד שיצטרך האדם לשמור ממנו מאד, כי תמצא מה שהיה אבשלום רוצה לאבד את אביו דוד...
ולכך אמר שהיה עין גדולה לאבשלום וירד אבא שאול בעינו עד חוטמו, ור"ל כי מצד מהות אבשלום אשר נתיחד בו, יש לו עין גדולה עד כי אבא שאול עמד בעין שלו עד חוטמו, ובכח זה היה רוצה לבלעות את דוד אביו, כי העין מבקש דבר אף שאינו ראוי לפי הסדר לכך רצה לבלעות ולהרוג את אביו, שאם לא כן אף כי העין מבקש הכל ולא תשבע, וכמו שנתבאר במסכת תמיד (ל"ב א') בענין אלכסנדר מוקדן שהעין מבקש דבר שאין ראוי לו, מכל מקום דבר כזה שהיה מבקש להתגבר על אביו לא שייך כלל, אם לא שהיה בו כח זה הוא העין יוצא מן הטבע... (שם נדה כד ב)
אמנם כל זה נמשך ממה שתחת היות החלב מושל בעינים, שלא יניח להיות נעים להם את של אחרים, העינים מושכים את הלב לבקש היתרים על מה שנראה להם יפה ונחמד, על כן אמר איוב שהוא לא עשה כן ולא הלך לבו אחר עיניו, על כן לא דבק בכפו מאום... (מסילת ישרים פרק יא)
...והנה באמת יש דברים שהן נופלים תחת פעולת העינים, ויש שאינן נופלים, פירוש שיהיו נראים או לא נראים, והענין כי בהיות כתיב וגבותם מלאות עינים, והוא ענין ההסתכלות שהוא התדבקות הרואה בדבר הנראה כי באמת מבט יוצא מן העין ומחבק את הנושא הנראה וחוזר ומציירו בעין עצמו, והנה ההסתכלות הזה נמצא במאורות מג' מינים... (אדיר במרום דף לה)
...והאמת כי כללי הנפש כל כחותיה מתחלקים בד' בסוד ד' אותיות הוי"ה ב"ה ובד' כחות אלו מתפשטת לבקוע ולצאת, ואז נעשים ד' החושים הנ"ל, ותראה מאלו ג' חושים שהם בלי כלי גופני, רק בקיעה ופתיחה, וא' היא בקיעה וגם כלי מיוחד גופני. והג' הנ"ל הם אוזן חוטם פה, שהם בקיעה לבד, והעינים הם הבקיעה וגם הכלי. ואפרש לך למה נעשה השינוי הזה לקמן בס"ד... (שם דף עה)
...ועל כן היה דוד מתפלל גל עיני וכו', כי מתוך התורה שהוא רואה בראיית עין השגתו יראה עוד כמה נפלאות מצד גלוי העינים, והבן היטב. נמצא כלל הדבר הפנימיות הוא סגור בחיצוניות, וגם בוקע ויוצא בסוד החושים, והבקיעה הראשונה היותר חזקה היא הבקיעה בעינים ששם מתפשט הנשמה בעצמות הבנתה אשר בלב, ומשם יוצא הפנימיות ומתדבק בכל הבריות, וחוזר ומציירם, ואז נותן קיום גדול לבריות המצטיירים שם, ואלה הם העינים בסוד החכמה כנזכר במקום אחר, והציור הזה נעשה בעין עצמו, שהוא בחינת כלי, אך יותר פנימי ודק, וזה עושה שני דברים, א' שלא יהיה הציור אלא בבחינת חיצוניות וגוף, ואחד שהגוף עצמו נשרש שם ובכח התחזקו שם נתקן בכל האברים במקומן. והנה הגוונין לעצמן של העין נעשה בכח שליטת הנשמה כמו שנכתוב לקמן בס"ד.
אמנם צריך עתה לפרש ענין סתימת העינים ופקיחתם, וזה תלוי בסוד הגבינים והעפעפים, והסוד פקח עיניך וראה, ותבין ענין ספירות הנקודים בסוד ב"ן שיצא מן העינים ומ"ה מן המצח, וגם תבין סוד הפסוק והיו לטוטפות בין עיניך, שאנו משימין התפילין על המצח... (שם דף עט, ועיין שם עוד)
ואשלים לפרש לך עתה ענין הכסותא והגבינין, והוא כי העין הוא משגיח ופועל בכח, וכשיש חס ושלום עונות למטה גורמין שהס"א תוכל להתאחז בעין מצד הדין שבו, כמו שנבאר לקמן בס"ד בענין הגוונין, ואז נאמר "ותכהין עיניו מראות" הכתוב ביצחק, שהוא דינא קשיא. אמנם אם היה נשאר כך היה צריך הדין להעשות מיד בלי איחור, ומפני שהקב"ה רוצה להאריך אפו הושמו מפני כך הכיסויים על העין, שאז העין נסתם ואינו משגיח, ואז יש ממש ארך אף, שאין דין נעשה ונשאר הדבר בסוד הנוקבין שהם אלקים א-דני, לאה ורחל, והם הכסוים והשערות שבהם, והכל מתנהג בכח שם אהי"ה שעומד בגבינים שהוא סוד אימא... (שם דף פ ועיין שם עוד)
...והנה בהיות העין הזה נפתח בסוד פקח כנ"ל, אז גם השערים למטה נפתחים, וזהו פקח עיניך שבע לחם, בסוד ג' הויות העושים ג' אדנ"י ג' פעמים תרע"א, ובהיות הפתיחה של השערים תלוים בפקיחת העינים, ועל כן צריך גם כן שיתלו התחתונים את עיניהם למעלה, וזה סוד "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו", וזהו שם אדנ"י שהוא עת ממש בסוד הכ"ח עתים, כמו שתמצא מפורש בספר יצירה להראב"ד ז"ל... (שם דף פה, ועיין שם עוד)
ואפרש לך איך נעשות אלו ההארות, והוא ענין מה שכתוב בשני החוורין נהיר וסליק ונחית, ובחיורא תליתאה אמר להיט ונהיח ונחית וסליק. והענין כי סדר ההסתכלות הוא זה, כי הנה הנשמה מתפשטת בחורי העינים כנ"ל, ומשם מאירה במקום שמאירה, ומזאת ההארה היא עצמה מתפעלת מהנושא אשר לו האירה, ואז חוזרת בסוד אור חוזר, ועולה ומתדבקת ושולטת בסוד המ"ה אשר במצח, שאמרנו שהוא האור של העינים, ומשם עולה במוחין ובלב. והנה בפעולה הזאת עושה הציור ואחר כך חוזרת ויורדת באור הנמשך מן המצח, ואז נעשית הראיה, והראיה נעשית בתוך הבת עין ששם צרורה הנשמה בצרור קטן, ובאמת היא המלכות, וצריך שתדע שהמלכות שהיא שם בתוך העין, הנה יש לה זווג עם הג' חוורין אשר סביבה, והיא בסוד צרור ששם צרורות הבטישות הנעשית בה בסוד הזווג ושם נשלמת הראיה. והנה הב' גוונין המוזכרים כאן הם ממש הב' עינים כנ"ל, כי החוור הג' הוא הכח המחברם, ועל כן בגוונים האלה יש הבטישה וההסתכלות מה שאינו כן בג', והגוון הא' בטש והוא בזווגו בבת עין כנ"ל... (שם דף פז, ועיין שם עוד)
ונפקחו עיניכם - משמעות אחרת לעין, מעין, טמוני תהום יוצאים אל האור במעיין... אך לא רוחו של אדם המתגלה דרך העין, אלא היפוכו של דבר, העולם החיצוני מתגלה דרך העין, העין היא מעיין, שדרכו יזרום העולם אל הרוח, כביכול... (בראשית ג ה)
ונראה דרבי יהודה אינו חולק על רבי יעקב, אלא בא לפרש דבריו. והיינו דהנה סתימת עיניהם ולבם של ישראל בגלות, שזה עיקר הגלות, יש להבין מדוע לא נאמר זה מפורש לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. אבל מזה נראה שהיא לתועלת עצומה, והיינו כי הלב הוא הגן עדן שבאדם, והעינים הם שערי גן עדן, וכמו שיש חומות ושערים לגן עדן שלא יבוא שם ערל וטמא ושום חיצון וזר אלא הראויים לו, כן לב האדם שכחות חיצונים מתאמצים לפרוץ לתוכו וצריך שמירה. ובגלות שעת רעה היא, היינו שיש רשות לכחות חיצוניים להתפשט, צריך שמירה על שמירה, וכמו בגשמיות, כשאדם עובר במקום אבק ועפר כשרוח חזקה מעלה את האבק המסמא את העינים ונמשך עם הנשימה ונופל על הלב והריאה וממלא את פיו חצץ, שצריך האדם לסתום את העינים ופיו וחוטמו, כן בדומה הוא ברוחניות, כששעת רעה היא וכחות החיצוניים מתפשטים ומתאמצים להתפשט על נפש האדם להממו ולאבדו, יש בסתימת העינים והלב של הנפש תועלת עצומה, שעל כל פנים לא ישחיתו את הנפש על ידי כחות הרע שיתעצמו בה למשוך אותה ברשת זו טמנו לה, כי בעוד העינים והלב פתוחים נקל לכחות החיצונים לכנוס לתוך תוכו, והגם שלעומת התועלת יש חסרון גדול, שבלתי אפשר להאיר בלב כח והארה אלקית, מכל מקום תיקונו יתר על קלקולו... (בראשית ויחי תרע"ד)
בש"ס (ר"ה כ"ו ב') מר סבר כמה דכייף אינש דעתיה טפי מעלי, ומר סבר כמה דפשיט דעתיה טפי מעלי. נראה לפרש על פי דברי הש"ס יבמות ק"ה המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה פירש עיניו למטה להסתכל בשפלות עצמו, ולבו למעלה בגדלות השי"ת. ולי נראה לומר בלשון אחר, דהנה עינים הן כינוי לשכל, ועל כן סנהדרין נקראין עיני העדה, שהם השכל של ישראל, ולב הוא כינוי לתשוקה, וזה המתפלל צריך שיתן עיניו למטה, היינו להתבונן בעין שכלו עד כמה ירד פלאים... (ראש השנה תרע"ג)
וענין הגנות דעינים הוא עיקר באשה, כמ"ש (בשהש"ר על פסוק מבעד לצמתך) כל כלה שעיניה יפות וכו', והוא כענין "הסבי עיניך וגו' שהם הרהיבוני", ואמר הסבי וגו' שאינו רוצה בכך לפי שהם הרהיבוני, הכניסו בי גדלות וגיאות כידוע עין רואה ולב חומד שממנו התחלת התאוה, וכמש"נ "ותאוה הוא לעינים". ועל כן בזרעא דיוסף נאמר "עלי עין" ומדה כנגד מדה אין העין שולט בהם... (חלק ה תקנת השבין עמוד כח, וראה שם עוד)