(ראה גם: עבודה זרה, עונש)
כי תשמע באחת עריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבת שם לאמר. יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם לאמר, נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם. ודרשת וחקרת ושאלת היטב, והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך. הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב, החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב. ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלקיך, והיתה תל עולם לא תבנה עוד. ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך. (דברים יג יג)
באחת עריך, עיר אחת עושים עיר הנידחת ואין עושים שלש עיירות נידחות, יכול אף לא שתים, תלמוד לומר באחת עריך. אשר ה' אלקיך נותן לך, בכל מקום, לשבת שם, בארץ, פרט לירושלים שלא ניתנה לבית דירה. (ראה צב)
יצאו אנשים, ולא נשים, ולא קטנים, אנשים אין פחות משנים, בני בליעל, בני אדם שפרקו עולו של מקום. מקרבך, ולא מן הספר. וידיחו את יושבי עירם, ולא את יושבי עיר אחרת. (שם צג)
הכה תכה, מניין לא יכולת להמיתו במיתה האמורה בתורה בין חמורות בין קלות, תלמוד לומר הכה תכה. מנין שלא ירד ויצא, תלמוד לומר הכה תכה את יושבי העיר הזאת, ולא יושבי עיר אחרת, מיכן אמרו החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום ולנה בתוכה והודחה עמהם, אם נשתהא שם שלשים יום הרי היא בסייף וממונם אבד, פחות מכאן הם בסקילה וממונם פלט. החרם אותה, פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה, ואת כל אשר בה, לרבות נכסי צדיקים שבתוכה. ושל רשעים בין מתוכה ובין בחוצה לה אבודים. ואת בהמתה, ולא בהמת הקדש. (שם צד)
ואת כל שללה, לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה. אל תוך רחובה, אין לה רחוב עושין לה רחוב, היה רחוב לחוצה לה מנין שכונסים אותו לתוכה, תלמוד לומר אל תוך רחובה. ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל, ולא שלל שמים, מיכן אמרו ההקדשות שבתוכה יפדו, תרומות ירקבו, מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו... (שם צה)
לא תבנה עוד, לא תעשה אותה אפילו גנות ופרדסים, אפילו שובך יוני הרדסאות כדברי רבי עקיבא. ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, מיכן אמרו נטל מקל או מלגז או כרכר או שרביט כולם אסורים בהנאה, מה יעשה, יוליכם לים המלח... (שם צו)
אין עושין עיר הנדחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, אין עושין עיר הנדחת בספר ולא שלש אבל עושין אחת או שתים. (סנהדרין ב א)
אין עושין עיר הנדחת בספר, מאי טעמא, מקרבך אמר רחמנא, ולא מן הספר. ולא שלש דכתיב אחת, אבל עושין אחת או שתים, דכתיב עריך... זימנין אמר רב בבית דין אחד הוא דאין עושין הוא בשנים ושלשה בתי דינין עושין, וזימנין אמר רב אפילו בשנים ושלשה בתי דינין לעולם אין עושין, מאי טעמא דרב, משום קרחה. אמר ר"ל לא שנו אלא במקום אחד, אבל בשנים ושלשה מקומות עושין. רבי יוחנן אמר אין עושין משום קרחה. תניא כוותיה דר"י אין עושין שלש עיירות מנודחות בארץ ישראל, אבל עושין אותם שתים, כגון אחת ביהודה ואחת בגליל, אבל שתים ביהודה ושתים בגליל אין עושין, וסמוכה לספר אפילו אחת אין עושין, מאי טעמא שמא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל. (שם טז ב)
כמאן אזלא הא דתניא עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות, ולמה נכתבה, דרוש וקבל שכר, כמאן כר' אליעזר, דתניא רבי אליעזר אומר כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת, מאי טעמא אמר קרא ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת באש, וכיון דאי איכא מזוזה לא אפשר, דכתיב לא תעשון כן לה' אלקיכם. אמר רבי יונתן אני ראיתיה וישבתי על תילה. (שם עא א)
אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם, ואינן נהרגים עד יהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט ועד שיודח רובה, ועד שידיחוה אנשים, הדיחוה נשים וקטנים או שהודח מיעוטה או שהיו מדיחיה חוצה לה הרי אלו כיחידים וצריכין ב' עדים והתראה לכל אחד ואחד. זה חומר ביחידים מבמרובים, שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט, והמרובין בסייף לפיכך ממונם אבד.
הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב, החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי אלו מצילין אותה. שנאמר החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב, מכאן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין שבחוצה לה פליטין, ושל רשעים בין שבתוכה בין שבחוצה לה הרי אלו אובדין, שנאמר ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה וגו', אם אין לה רחוב עושין לה רחוב, היתה רחובה חוצה לה כונסין אותה לתוכה, שנאמר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלקיך, שללה ולא שלל שמים, מכאן אמרו, ההקדשות שבה יפדו, ותרומות ירקבו, מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו. כליל לה' אלקיך, אמר ר"ש אמר הקב"ה אם אתם עושין דין בעיר הנדחת מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלים עולה כליל לפני.
והיתה תל עולם, לא תעשה גנות ופרדסים דברי ר' יוסי הגלילי, ר"ע אומר לא תבנה עוד, לכמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים. ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם.
תנו רבנן יצאו, הן ולא שלוחין, אנשים, אין אנשים פחות מב', דבר אחר אנשים ולא נשים, אנשים לא קטנים... מקרבך, ולא מן הספר, יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת, לאמר, שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד. איתמר ר' יוחנן אמר חולקין עיר אחת לשני שבטים, ור"ל אמר אין חולקין עיר אחת לב' שבטים. איתיביה ר' יוחנן לר"ל עד שיהו מדיחיה מאותה העיר ומאותו שבט, מאי לאו אף על גב דמדיחיה מאותה העיר אי איכא מאותו שבט אין אי לא לא, שמע מינה חולקין עיר אחת לב' שבטים, לא, דנפלה ליה בירושה, אי נמי דיהבוה ניהליה במתנה...
איבעיא להו הודחו מאליהן מהו, וידיחו אמר רחמנא ולא שהודחו מאליהן, או דילמא אפילו הודחו מאליהן. תא שמע הדיחוה נשים וקטנים, אמאי, ליהוי כהודחו מאליהן, הנך בתר נפשייהו גרירי, הני בתר נשים וקטנים גרירי (נמשכים).
עד שיודח רובה, היכי עבדינן, אמר רב יהודה דנין וחובשין דנין וחובשין. א"ל עולא נמצא אתה מענה את דינן של אלו, אלא אמר עולא דנין וסוקלין דנין וסוקלין... ור"ל אמר מרבין להן בתי דינין... ומעיינין בדיניהן ומסקינן להו לבית דין הגדול וגמרי להו לדינייהו וקטלי להו...
...אמר ר"ש מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו, מי גרם להם שידורו בתוכה ממונם, לפיכך ממונם אבד. אמר מר ואת כל שללה תקבץ לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה. אמר רב חסדא ובנקבצים לתוכה. אמר רב חסדא פקדונות של אנשי עיר הנדחת מותרין, היכי דמי, אי לימא דעיר אחרת ואיתנהו בגוה פשיטא דמותרין, לאו שללה הוא, ואלא דידהו ואיתנהו בעיר אחרת, אי דנקבצין לתוכה אמאי מותרין... והכא במאי עסקינן כגון דקביל עליה אחריות... בעי רב יוסף שיער נשים צדקניות מהו, אמר רבא הא דרשעיות אסור, תקבץ ושרפת כתיב, מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה, יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה, אלא אמר רבא בפיאה נכרית... (שם קיא ב, וראה שם עוד)
...ומאי שנא מהא דאמר רבה בר איתי אמר ר"ל עיר הנדחת שהוזמו עדיה כל המחזיק בה זכה בה, עיר הנדחת דרבים נינהו, כל חד אמר בדעתיה אנא לא חטאי אחרינא חטא ומפרק ממוניה, אבל הכא דבדידיה תליא מילתא הוא בעצמו מידע ידע דלא רבע ולא מפקר ליה... (כריתות כד א)
עיר לא כפר, עיר לא כרך, והוא שתהא מחמשה עד עשרה דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר ממאה ועד רובו של שבט. שנים שהדיחו את שנים, אותם שנים שהדיחו את שנים מהו ליתן עליהם תורת המדיחין תורת הנידחין. היו שם גרים ותושבין מהו שישלימו לרוב, היו שם ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים, עוף שהוא טס למעלה מעשרה מהו...
אמר ר"ש קל וחומר בדברים, מה אם נכסים שאין בהן דעת לא לטובה ולא לרעה על ידי שגרמו לצדיקים לדור עם הרשעים אמרה תורה שישרפו, המתכוין להטות את חבירו ומטהו מדרך טובה לדרך רעה על אחת כמה וכמה. (סנהדרין נד א, וראה שם עוד)
הכה תכה - אם אינך יכול להמיתם במיתה הכתובה בהם המיתם באחרת. (דברים יג טז)
כליל לה' אלקיך - בעבור כבוד השם תשרפנה באש. (שם שם יז)
החרם אותה ואת כל אשר בה - אותה, הם אנשים הנדחים, ואת כל אשר בה, הנשים הנגררות אחר האנשים, אבל הטף שהם קטנים בזכרים ובנקבות אין ממיתין אותן, וכן אמרו בספרי, חנן אומר לא יומתו אבות על בנים וגו', ובעיר הנדחת הכתוב מדבר. אבל בתוספתא של מסכת סנהדרין נחלקו בה, קטני בני אנשי עיר הנדחת שהודחו עמה רא"א נהרגין, אמר לו רבי עקיבא מה אני מקיים ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, אם לרחם על הגדולים הרי כבר נאמר החרם אותה ואת כל אשר בה ובהמתה, ומה אני מקיים ורחמך והרבך, אלו קטנים שבתוכה וכו' (שם שם טז)
מדיחי עיר מישראל הרי אלו נסקלין, אף על פי שלא עבדו עבודת כוכבים אלא הדיחו את יושבי עירם עד שעבדו אותה. ואנשי העיר המודחין נהרגין בסייף, והוא שעבדו עבודת כוכבים או שקבלוה עליהם באלוה, ואזהרה למדיח מנין, שנאמר "לא ישמע על פיך".
אין העיר נעשית עיר הנדחת עד שיהיו מדיחיה מתוכה ומאותו השבט, שנאמר מקרבך וידיחו את יושבי עירם, ועד שידיחו רובה, ויהיו המודחין ממאה ועד רובו של שבט. אבל אם הודח רובו של שבט דנין אותם כיחידים, שנאמר יושבי העיר ולא כפר קטן ולא כרך גדול, וכל פחות ממאה כפר קטן, ורובו של שבט כרך גדול. וכן אם הדיחוה נשים או קטנים, או שהדיחה יחיד, או שהודח מיעוטה, או שהודחו מאליהן, או שהיו מדיחיה מחוצה לה אין דנין בה דין עיר הנדחת, אלא הרי הן כיחידים שעבדו עבודת כוכבים וסוקלין כל מי שעבר וממונן ליורשיהן כשאר הרוגי בית דין.
אין דנין עיר הנדחת אלא בבית דין של אחד ושבעים, שנאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך, יחידים נהרגים בבית דין של כל שער ושער, ואין המרובים נהרגין אלא בבית דין הגדול.
אין אחת מערי מקלט נעשית עיר הנדחת, שנאמר באחד שעריך, ולא ירושלים נעשית עיר הנדחת לפי שלא נתחלקה לשבטים, ואין עושין עיר הנדחת בספר כדי שלא יכנסו עובדי כוכבים ויחריבו את ארץ ישראל, ואין בית דין אחד עושה שלש עיירות הנדחות זו בצד זו, אבל אם היו מרוחקות עושה.
אין עושין עיר הנדחת עד שידיחוה מדיחיה בלשון רבים, ויאמרו להן נלך ונעבוד או נלך ונזבח... והם שומעים ועבדו אותה דרך עבודתה או באחת מארבע עבודות או שקבלוה באלוה. עיר הנדחת שלא נתקיימו בה ובמדיחיה כל התנאים האלו היאך עושים להם, מתרין ומעידין בכל אחד ואחד מהן שעבד עבודת כוכבים, וסוקלין אותם כיחידים שעבדו וממונם ליורשיהם.
והיאך דין עיר הנדחת? בזמן שתהיה ראויה להעשות עיר הנדחת בית דין הגדול שולחין ודורשין וחוקרין עד שידעו בראיה ברורה שהודחה כל העיר או רובה וחזרו לעבודת כוכבים, אחר כך שולחים להם שני תלמידי חכמים להזהירם ולהחזירם, אם חזרו ועשו תשובה מוטב, ואם יעמדו באולתן בית דין מצוין לכל ישראל לעלות עליהן לצבא והן צרין עליהן ועורכין עמהן מלחמה עד שתבקע העיר, כשתבקע מיד מרבין להם בתי דינין ודנים אותם, כל מי שבאו עליו שני עדים שעבד כוכבים אחר שהתרו אותו מפרישין אותו, נמצאו כל העובדים מיעוטה סוקלין אותן ושאר העיר ניצול. נמצאו רובה מעלין אותן לבית דין הגדול וגומרין שם דינם והורגין כל אלו שעבדו בסייף, ומכין את כל נפש אדם אשר בה לפי חרב טף ונשים אם הודחה כולה, ואם נמצאו העובדים רובה מכים את כל הטף ונשים של עובדים לפי חרב, ובין שהודחה כולה בין שהודחה רובה סוקלין את מדיחיה ומקבצין כל שללה אל תוך רחובה, אין לה רחוב עושין לה רחוב, היה רחובה חוצה לה בונין חומה חוץ ממנו עד שיכנס לתוכה, שנאמר "אל תוך רחובה", והורגין כל נפש חיה אשר בה, ושורפין את כל שללה עם המדינה באש, ושריפתה מצות עשה, שנאמר "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה".
נכסי הצדיקים שבתוכה, והם שאר יושבי העיר שלא הודחו עם רובה נשרפין בכלל שללה, הואיל וישבו שם ממונן אבד, וכל הנהנה ממנה בכל שהוא לוקה אחת, שנאמר "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם".
ועיר הנדחת שהוזמו עדיה, כל המחזיק בנכסיה זכה, ומותר ליהנות בו, שהרי הזומו. ולמה זכה בה, שכל אחד ואחד כבר הפקיר ממונו משעה שנגמר דינו. ואינה נבנית לעולם, וכל הבונה אותה לוקה, שנאמר "לא תבנה עוד", לא תבנה מדינה כמו שהיתה.
שיירא העוברת ממקום למקום אם עברה בעיר הנדחת והודחה עמה, אם שהתה שם שלשים יום נהרגין בסייף וממונם אבד, ואם לאו הן בסקילה וממונם ליורשיהן. נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו מופקדין בתוכה אף על פי שקבלו עליהן אחריות אין נשרפין, אלא יחזרו לבעלין, שנאמר שללה ולא שלל חברתה. נכסי הרשעים שהודחו שהיו מופקדין במדינה אחרת, אם נקבצו עמה נשרפין בכללה, ואם לא אין מאבדים אותם אלא ינתנו ליורשיהם...
כל העושה דין בעיר הנדחת הרי זה כמקריב עולה כליל, שנאמר "כליל לה' אלקיך", ולא עוד אלא שמסלק חרון אף מישראל, שנאמר "למען ישוב ה' מחרון אפו", ומביא עליהם ברכה ורחמים, שנאמר "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". (עבודת כוכבים פרק ד כולו, וראה שם עוד)
ואת כל בהמתה - למחות זכרם על צד נקמת הא-ל ית', כמו הענין בעמלק. (שם שם טז)
אני ראיתיו וישבתי על קברו, וכן רבי יונתן גבי עיר הנדחת... ויראה לי לומר כי סבר רבי יונתן אלו שתי מצות, כי ישראל נקראו בני בכורי ישראל, והיו סוררים ומורים ולא היו שומעין אל קול הקב"ה ואל אמם היא כנסת ישראל, ועליהם נאמר "ויסרו אותו ולא ישמע אליהם". ולכך אמר אני ראיתיו וישבתי על קברו, כי בודאי על קבר הסוררים היה יושב. וכן עיר הנדחת היתה בעונותינו ירושלים עיר הקודש נעשה בה משפט עיר הנדחת, ומה שכתוב "והיתה תל עולם לא תבנה עוד", מה שהיתה נבנת, מה שהיא ירושלים עיר הקדש שלא היה כרך נחמד כמותה כמו שראוי להעיר הקודש, לא תבנה עוד עד שיבנה הקב"ה אותה בעצמה... (חידושי אגדות סנהדרין עא א)
הכה תכה - שולחין להם שני תלמידי חכמים להזהירם ולהחזירם, אם חזרו ועשו תשובה מוטב, כן כתב הרמב"ם. ואף שהראב"ד כתב עליו טוב הדבר שתועיל להם תשובה, אבל לא מצאתי תשובה מועלת אחר התראה ומעשה. כבר ביאר הגר"א דהא דאמרינן דצריכין עדים לכל אחד ואחד זהו קודם שנעשו עיר הנדחת, אבל כשהם מרובים תו לא צריכים עדים והתראה... דכבר יצאו מכלל ישראל ואין צריכים התראה, דאזהרתן זו היא מיתתן וממונם אבד, דכבר עמד והפקיר ממונם, ושפיר מהני להו תשובה... ונתיישב בדבריו גם מה דתנן אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא, מה נשתנו אלו מכל מחוייבי מיתות בית דין דאיתכפר להו במיתתן ובזיונן... דכל הרוגי בית דין מתודין קודם מיתתם, לכן אהני להו כפרה, אבל אנשי עיר הנדחת שנדונו אינו אלא כשלא חזרו בתשובה, לכן לית להו כפרה... נראה לי דלזה כיוונה התורה במה שאמרה והנה אמת נכון הדבר, דבר זה ללכת אחרי אלהים אחרים היה אצל אנשי העיר לאמת ונכון כלומר להתמיד ולקיים בדרך זה. (דברים יג טז, וראה שם עוד בענין קטנים אם נהרגים)
והיתה תל עולם - שמקום בו שלט כח הטומאה מסוכן לעולם. ונתן לך רחמים - שלא יתרגלו להריגה, ולא תהיה שנאה ממשפחות ההרוגים, ושלא תהיה קרחה במדינה. (שם שם יז)
לא תבנה עוד - שלא יבנה עיר אחרת על שמה. עוד - שגם אם נבנית וחרבה אסור לבנותה שוב. (שם)