עכן

(ראה גם: ארץ ישראל-כבוש, יהושע, יריחו, עי)

 

וימעלו בני ישראל מעל בחרם, ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם ויחר אף ה' בבני ישראל. (יהושע ז א)

ויקרב את משפחת יהודה וילכוד את משפחת הזרחי, ויקרב את משפחת הזרחי לגברים וילכד זבדי. ויקרב את ביתו לגברים, וילכד עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה. ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה, והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני. ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלקי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי. ואראה בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמשים שקלים משקלו ואחמדם ואקחם, והנם טמונים בארץ בתוך האהלי והכסף תחתיה... ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו וכל ישראל עמו, ויעלו אותם עמק עכור. ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה, וירגמו אותו כל ישראל אבן וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים. ויקימו עליו גל אבנים גדול עד היום הזה, וישב ה' מחרון אפו, על כן קרא שם המקום ההוא עמק עכור עד היום הזה. (שם שם יח והלאה)

תלמוד בבלי:

...שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא, שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה, ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וכזאת וגו', ומנין שכיפר לו וידוי, שנאמר ויאמר לו יהושע מה עכרתנו, יעכרך ביום הזה, ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא... 

תנו רבנן, נא, אין נא אלא לשון בקשה, בשעה שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל, אמר לפניו רבונו של עולם, מי חטא, אמר לי וכי דילטור אני לך, הפל גורלות. הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן אמר לו, יהושע בגורל אתה בא עלי, אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם הוא נופל, אמר לו, בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל, תן תודה, אמר רבינא שחורי שחרית במילי, כלום נבקש ממך אלא הודאה, תן תודה והיפטר. מיד ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלקי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי, אמר רב אסי אמר רבי חנינא מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים, שנים בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר כזאת וכזאת עשיתי. רבי יוחנן אמר משום ר' אלעזר בר' שמעון חמשה, ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי. ועד השתא מאי טעמא לא איענוש, א"ר יוחנן משום ר' אלעזר בר' שמעון לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן... אלא עכן מאי טעמא איענוש, משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו.

חטא ישראל, אמר רבי אבא בר זבדא אף על פי שחטא ישראל הוא... וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם, גם לקחו מן החרם גם גנבו גם כחשו גם שמו בכליהם, אמר ר' אילעא משם ר' יהודה בר מספרתא מלמד שעבר עכן על חמשה חומשי תורה, שנאמר חמשה גם. ואמר רבי אילעא משום רבי יהודה בר מספרתא עכן מושך בערלתו היה, כתיב הכא וגם עברו את בריתי, וכתיב התם את בריתי הפר... וכי עשה נבלה בישראל, א"ר אבא בר זבדא מלמד שבעל עכן נערה המאורסה, כתיב הכא וכי עשה נבלה, וכתיב התם כי עשתה נבלה בישראל...

אמר ליה ריש גלותא לרב הונא כתיב ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו, אם הוא חטא בניו ובנותיו מה חטאו, אמר ליה וליטעמיך אם הוא חטא כל ישראל מה חטאו, דכתיב וכל ישראל עמו, אלא לרדותן, הכי נמי כדי לרדותן. וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים, בתרתי, אמר רבינא הראוי לשריפה לשריפה, הראוי לסקילה לסקילה.... (סנהדרין מג ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

אמר לו עכן מה בגורל אתה תופשיני... ולא עוד אלא למשה רבך לית מידמיך (מת) אלא תלתין או מ' יומין, לא כן אלפן משה רבן על פי שנים עדים שריתה טעי, באותה שעה צפה יהושע ברוח הקודש שהוא מחלק לישראל את הארץ בגורל הדא הוא דכתיב וישלך להם יהושע גורל, אמור מעתה, אנו מוציאין שם רע על הגורלות, ולא עוד אלא שאם נתקיימו עכשיו יהו כל ישראל אומרים בדיני נפשות נתקיימו, כל שכן בדיני ממונות, ואם בטלו עכשיו יהו כל ישראל אומרים בדיני נפשות בטלו, כל שכן בדיני ממונות. באותה שעה התחיל יהושע מפייס לעכן, ומשבע ליה באלקי ישראל ואומר לו בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל, ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה, מהו אמנה, קושטא אנכי חטאתי לה' אלקי ישראל, אמר לו מה אנא בעי מינך חדא, ואת אמרת לי תרתי, אמר ליה אני הוא שמעלתי בחרם מדין ובחרם יריחו. אמר רבי תנחומא בארבעה חרמים מעל, בחרם כנעני מלך ערד, בחרם סיחון ועוג, בחרם מדין בחרם יריחו, ומניין שכיפר לו ווידויו, שנאמר ובני זרח זימרי ואיתן וגו'. ר' יהושע בן לוי אמר זמרי זה עכן, שעשה מעשה זמרי. ר' שמואל בר נחמן אמר הימן זה עכן, אמנה אנכי חטאתי, כולם חמשה, וכי איני יודע שהן חמשה, אלא מלמד שאף עכן יש לו חלק לעתיד לבא. (סנהדרין כז ב)

פרקי דרבי אליעזר:

תדע לך איך כח החרם היה גדול, בא וראה מיהושע בן נון החרים את יריחו היא וכל אשר בה ושרף באש. עכן בן כרמי בן זרח ראה את התרפים ואת הכסף שהיו מקריבים לפניו, ואת האדרת שהיתה פרוסה לפניו ולשון זהב אחד בפיו, וחמד אותם בלבו והלך ולקחם וטמנם בתוך אהלו, ועל מעלו אשר מעל מתו עליו ששה ושלשים צדיקים, שנאמר ויכו בהם אנשי העי כשלשים וששה איש. והלך יהושע וקרע את בגדיו ונפל על פניו ארצה, ובקש תשובה, ונרצה לו הקב"ה... לקח יהושע את עכן ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו והעלם בעמק עכור. וכתיב לא יומתו אבות על בנים, אם כן אלו מפני מה מתו, אלא על שידעו בדבר ולא הגידו. סקלם באבנים ושרפם, אם שריפה למה סקילה, ואם סקילה למה שרפה, אלא סקילה מפני שידעו בדבר ולא הגידו, שריפה על שמתו עליו ששה ושלשים צדיקים, שנאמר ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש. ועל שנתן הודיה לפני הקב"ה יש לו חלק לעולם הבא... (פרק לח)

מדרש רבה:

דבר אחר זובח תודה יכבדנני זה עכן, שזבח את יצרו מתודה, ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד, ויען עכן אל יהושע. ושם דרך, שהראה לשבים את הדרך, הדא הוא דכתיב ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה, זמרי, ר' יהושע ב"ל אמר זה עכן, ולמה קוראו זמרי, שעשה כמעשה זמרי, ורבנן אמרי שנזמרו ישראל על ידו... הימן... ר' שמואל בר נחמן אמר זה עכן, על שם אמנם אנכי חטאתי....וכי אין אנו יודעים שכולם חמשה, אלא מלמד שאף עכן היה עמהן לעולם הבא... (ויקרא יט א)

...באותה שעה אמר יהושע בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני. אמר ליהושע אתה הגד נא לי מה עשית, מיד נפל מחלוקת בישראל, ועמדו שבט יהודה במריבה והרגו ישראל כתות כתות, כיון שראה עכן כך, אמר בלבו כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ואני על ידי נהרגו כמה אנשים מישראל, אני חוטא ומחטיא, מוטב אני אודה לפני הקב"ה ולפני יהושע ולא תבא תקלה על ידי. מה עשה עכן, עמד והשמיע קולו לכל הקהל והסו כל הקהל לפניו, ואמר ליהושע אמנה אנכי חטאתי לה' אלקי ישראל, וכזאת וכזאת עשיתי, לא זאת בלבד אלא כבר מעלתי באחרות. אמר לו יהושע, ואני כך הייתי יודע שהדבר תלוי בך אלא הגד נא ואל תכחד ממני, אמר לו ואראה בשלל, אמר הסתכלתי מה שכתוב בתורה ואכלת את שלל אויביך, אדרת שנער וגו', ואל תאמר שאני עני והייתי צריך, שאין בשבט עשיר ממני. מיד וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה והנה טמונה באהלו והכסף תחתיה. מפני מה שלח יהושע, כדי שלא יגנבו אותם שבט יהודה ולא יוסיפו במחלוקת. ויציקום לפני ה', מהו ויציקום, שחבטן לפני המקום ואמר יהושע לפני הקב"ה רבונו של עולם בשביל אלו כעסת על בניך, הרי הם נתונים לפניך. מיד ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו כדי לרדותן, ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו לשריפה, וכל ישראל עמו לראות בדינו כדי שלא יהיו רגילים לעשות כן... וירגמו אותו כל ישראל אבן הוא לבדו, וישרפו אותם באש בממונו הכתוב מדבר, שכן נאמר לו מפי הגבורה והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו ואת כל אשר לו, אם כן מה תלמוד לומר וירגמו אותו ואת כל אשר לו, מלמד שהודה עכן שבשבת גנב והוציאה מיריחו והטמין בתוך אהלו, ונסקל על חלול שבת, ונשרף על שמעל בחרם... (במדבר כג ו)

מדרש תנחומא:

א"ר עקיבא החרם היא השבועה והשבועה היא החרם, צא ולמד מיהושע שהחרים את יריחו ונשרף עכן על שפשט ידו בחרם ולקח את האדרת ואת לשון הזהב שהיה באותן תרפים של יריחו ושם טומאה חקוק עליו, והלך והטמינם בתוך אהלו, ועל שמעל בחרם נפלו מישראל שלשים וששה איש... (וישב ב)

שוחר טוב:

ועכן שנדחה מפי יהושע, וכן הוא אומר ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור, ואי זה עמק עכור, מה שאמר יהושע מה עכרתנו, לכך נאמר נדחי ישראל יכנס. (מזמור קמז)

ילקוט ראובני:

כלו כאדרת שער, שהוא ע"ז של עשו, ואדרת שלקח עכן היא היתה מונחת בביתו של מלך בבל ושם ע"ז היה כתוב עליה. (תולדות)

רש"י:

ישרף - האהל והמטלטלין הראוי להשרף, ואתו והבהמה בסקילה כדלקמן, והוא מקרא קצר דלא יפרש מה יעשה להם. (יהשוע ז טו)

רד"ק:

ילכדנו - שהארון קולטו ואינו יכול לזוז, ועד אמרו שהעמיד השבטים לפני האורים ותומים וכהה אבן יהודה, ולדעתי המשפחות והגברים עלו בקלפי. (שם ז יג)

שים נא כבוד - שיודה לכפרת עונו, שתהא מיתתו כפרתו, ומכאן למדנו שהמומתין מתודין, ולמדנו הכפרה מדכתיב "יעכרך ה' היום הזה", ולא לעולם הבא. ועוד שיודו בני ישראל בגורל... (שם שם יט)

ויסקלו - לאדוני אבי דינם בשרפה, וכשהוליכוהו לשרפה רגמוהו באבנים מרוב כעסם, ושרפום בעמק ואחר כך סקלום והקימו גל גדול. ולרז"ל רגמו אותו לבדו ושרפו ממונו, שכך נאמר בחרם. (שם שם כה)

כוזרי:

...וזה עם מה שהיה בעדתו מן החסידות והזהירות, בענין שלא נמצא בהם עובר בחרם יריחו זולת עכן לבד משש מאות אלף איש... (מאמר ב נח)

רמ"ע מפאנו:

עכן הוא חיאל בית האלי, שנטמן תחת האש לנביאי הבעל ובא נחש והכישו שם, כי עכן הוא לשון עכנא דהכישו, וממנו משפטו ושאתו יצא, וגם כי חיאל הוא חזר לבנותו (את יריחו) ועבר על חרמו בבכרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה. (גלגולי נשמות קב)

מלבי"ם:

ועוד טען להגנתו שהאדרת של מלך בבל ולא ממון יריחו, ושהיתה טובה, ויצרו השיאו, עשרים זהב, וחשב שהוא רק מעילה, כי הזהב יבא אוצר ה'. והנם טמונים - ולא השתמש בהם ולא פגם. (שם שם כא)

שם משמואל:

ולהנ"ל יובן דהנה עכן הודה וכזאת וכזאת עשיתי, ופירש"י גם בחרמים אחרים בימי משה, שנאמר "והחרמתי את עריהם". והטעם שאז לא נענשו כולם בשבילו מפני שעוד לא נתערבו עד שעברו את הירדן.והנה במה שנענשו כולם על חטא עכן בזה נוכחו לדעת שכל הקהל כולו הם כאיש אחד, מה שעד כה לא ידעו זה בפועל... (דברים נצבים תרע"א)

פרי צדיק:

...וקחשיב שם על עכן כל עבירות חמורות שעבר על ה' חומשי תורה ומשוך בערלתו היה ועוד. ולכאורה יש להבין למה תלו בו החטאים שאינם מפורשים... והרי אף באותן שנמנו שאין להם חלק לעולם הבא אמרו שלא ירבו לספר ולדרוש לגנאי כיון שהם מזרע יעקב... אך כיון שבו כתוב חטא ישראל, ללמד דאף על פי שחטא ישראל הוא, באו חז"ל להורות דכל שהוא ישראל אף אם הרבה לפשוע והגדיל עונות עד לשמים, מכל מקום ישראל הוא... וכל שהוא מזרע יעקב לא ידח ממנו נדח... (תצוה יב)

...ולזה נצרך גורל שמורה על רצון העליון, דכל שבא בנבואה הוא הארה בדעת הנביא, כמו שנאמר "במראה אליו אתודע", מה שאינו כן הגורל, שהוא רק מרצון העליון מעתיקא, ואין לדעת המגריל חלק בו, וזה טעם מצות הגורלות בשעירי יום הכפורים, וכן הענין בעכן, אם היה השי"ת מגלה שהוא החוטא היה מורה שעשה חטא נגד רצונו ית', ועל זה אמר וכי דילטור אני, מה שאינו כן כשנתגלה על ידי הגורל, שהוא מעתיקא, שהוא עכן עשה הפעולה, שם לא נקרא חטא כלל, דשם מברר השי"ת חטאי ישראל אחר שעושין תשובה מאהבה... ועל כן לא נחשב דלטוריא, וכן כתב שם חטא ישראל, שנדרש אף על פי שחטא ישראל הוא... (שושן פורים ב)

חכמה ומוסר:

אברר לך יותר ותבין היטב. מי לנו גדול מדור המדבר, אשר פנים בפנים דבר ה' עמהם, וה' הולך לפניכם וגו', ועם כל זה ראה מה אירע להם, אחד מגדולי שבטי י-ה הוא עכן בן כרמי וגו' ממטה יהודה, ראה בשביל אדרת שנער אחת וגו' ואחמדם ואקחם. היתכן כי יספר על גדול חסיד גם בדורנו יבא לידי מסה זו? אתמהה. ראה כי קרה זאת לגדול שבשבטים, עיין ברש"י שם שראה שבט יהודה נאספים למלחמה, אמר מוטב שאמות לבדי ואל יהרגו כמה אלפים מישראל, ראה מתוך גנותו גודל שבחו. וגם נאמר "יעכרך ה' ביום הזה", אבל לא לעולם הבא, כי שב בתשובה שלמה. וראיתי כי "על כן נקוה" לך ראשי תיבות עכן, כי הוא תקן תפלה זו וכל ישראל אומרים אותה, ראה גדולתו, ועם כל זה נכשל בחמדת הממון, ככתוב בפירוש "ואחמדם", ראה כמה מסוכן עסק ומדת הממון לגדולי ישראל, ומכל שכן לדורות הבאים ובפרט לדורנו... (חלק א נג)

מכתב מאליהו:

אבל גם זה צריך לדעת, גם הלשון אשר בה מתארת התורה את חטאי גדוליה היא לפי הערכתה זו, עד שהחשוב בהערכה זה כמו גנב תקראנו תורה "גנב" סתם.

נראה נא דוגמא אחת מפורשת.

כתוב במעשה עכן (יהושע ז'): "ויאמר ה' אל יהושע... חטא ישראל וגם עברו את בריתי... וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם" וגו'.

אם לא היינו יודעים איך היה המעשה, בודאי היינו חושבים שאם לא כל ישראל, על כל פנים רובם חטא, או לכל הפחות חלק מסויים מן העם, שלשים אחוז, עשרים אחוז... אבל למעשה איך היה? הכתוב מודיע לנו שרק עכן עשה עבירה, מכל קהל ישראל, רק איש אחד בלבד לקח מן החרם, איך יתאים זה עם מאמר ה' "חטא ישראל"? אלא ודאי שצריך לחפש את חטאם בהבחנות הכי דקות בלב, לפי מדרגתם. והענין הוא שעל ידי מעשה עכן נתגלה חסרון דק מן הדק במדרגת דבקותם של כלל ישראל בהשי"ת. כי ידוע גדול כח השפעת הצבור על היחיד שבתוכו, והעיד הכתוב,

שאילו היתה מעילה בחרם אצלם בריחוק ובביזוי ובתיעוב היותר אפשרי כראוי להם לפי מדרגתם בדביקות, לא היה אפשר שימצא אפילו אחד שיעיז לגנוב. וחסרון דק כזה שכמעט אי אפשר לנו להבחינו, מתבטא בלשון התורה כחטא, גם "לקחו, גנבו, כיחשו"! (חלק א עמוד קסב)