מי אנכי - אין הפרש בין אני ובין אנכי, כמו עמי עמדי. (שמות ג יא)
כי מה שכתיב עמו אין לשון עמו רק שנים שישנים במטה ולא פירוש החיבור לגמרי, אבל בבכירה כתיב לשון את אביה, שהלשון משמע חבור גמור... (דרך חיים ה יט)
ולאחר שרמז לו משה רבינו ע"ה כוונת דבריו הראשונים הוסיף לו עוד בטוב הנצחיי שהוא כולו טוב, זהו שאמר "והיה כי תלך עמנו", למעלה אמר "לכה אתנו", וכאן אמר לשון עמנו, כי עמנו הוא יותר דביקות והתאחדות מאתנו, כי אתנו הוא מלשון את, הרומז על הריבוי, כלומר דביקות הריבוי ביחד, ועמנו הוא התאחדות והעצמיי' התאחדות ממש, דהיינו הרוחניי' שלעתיד אז והיה הטוב ההוא, הטוב הנעלם הצפון שהוא כולו טוב והטבנו לך... (תורה שבכתב בהעלותך)
ויתנכלו אותו - ברש"י, אותו כמו עמו, כלומר אליו. הרבה פירושים נאמרו על דברי רש"י ז"ל הללו. ונראה לפרש, כי היה קשה לרש"י ז"ל כיון דמלת ויתנכלו פירושו נתמלאו נכלים הם עצמם, אם כן איך אמר כאן אותו, דמשמע שמלאו את יוסף במחשבות רעות, והוי ליה למימר ויתנכלו אליו או עליו. לכן תירץ רש"י ז"ל דהנה בסוף ויקרא כתיב "והשיב את הגזילה וגו' את הפקדון אשר הפקד אתו", ועל כרחך אתו זה אין פירושו כמו אתו בכל מקום רק כמו אליו, רוצה לומר להשיב הפקדון אשר הפקד אליו בידו, ובמגילת אסתר כתיב "לא נעשה עמו דבר", ושם ההכרח לפרש מלת עמו רוצה לומר אליו. ומעתה לשון רש"י מזוקק שבעתים, אותו כמו אתו, או עמו הכתוב במגילת אסתר, דהם מפורשים כמו אליו. (קול אליהו וישב)
...אמנם יבואר כי יש חילוק בין תיבת עם או עמו, ובין תיבת את או אתו, כי תיבת עם יורה השיווי בדבר ההוא דקמיירי ופעולת שניהם על כוונה אחת ממש, אך תיבות את או אתו יורה שהגם שהם עושים זה הדבר ביחד, אך לא על כוונה אחת, ולבם אינם שוים, שכל אחד יש לו כוונה אחרת בדבר ההוא, או כשאפילו שניהם עושים על כוונה אחת אך שהאחד פועל והשני נפעל שייך לשון את או אתו... (שם בלק)
עם בני - אין עם בני ענין חלוקה עמו, כי מלת עם ענינו גם כן לשון כנגד, כמו ומה יצדק אנוש עם א-ל... (בראשית כא י)
ורגלי האנשים אשר אתו - ולפנינו יאמר והאנשים אשר עמו, כי ההבדל בין עמו לבין אתו הוא זה, אם ההתחברות וההשתתפות מצד השתוות והתדמות האנשים יחד זה עם אז יבא מלת אתו, אמנם אם ההתחברות כטפל לעיקר כהליכת העבד עם אדוניו לשמשו אז באה מלת עמו... (שם כד לב)
ויהי עמדי - יתכן היותו משורש עמד, וטעמו עמידת העזר, ומזה "האשה אשר נתת עמדי", לזה תרגם אונקלוס ויונתן בכאן עמדי - בסעדי. (שם לה ג)
...באומרו ית' לא תלך עמהם הנה יורה מניעת הליכה הפועלת, שלא ישתתף עמהם לילך כדי למלאות כוונת משאלותם ולשמשם בקללת העם, ועדיין לא נכלל בלשון זה מניעת ההליכה מכל וכל. אמנם בפעם שנית אמר לו לשון "לך אתם", ואין במשמעות לשון זה כי אם ההליכה בעלמא שאין בה תועלת, כמו לטיול ולכבוד, ולכן מנע ממנו בפירוש כל מיני השתדלות... וכמה דקדק יונתן בן עוזיאל בתרגומו, כי קום לך אתם תרגם טייל עמהון, ועל לא תלך עמהם לא תזל... (במדבר כב יב)
ויקם בלעם - כבר בארנו שיש הבדל בין אתו ובין עמו, שעמו מציין השווי, ואתו מורה שאחד הוא העקר, וה' הודיע שלא ילך עמם בשווי רק אתם, שיהיה דעתו נפרד מדעתם... (במדבר כב כא)