עמוס

 

דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עוזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש... (עמוס א א)

וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר, קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו. כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם, וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ויאמר אמציה אל עמוס חוזה לך ברח לך אל ארץ יהודה, ואכל שם לחם ושם תנבא. ובית אל לא תוסיף עוד להנבא, כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא. ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, כי בוקר אנכי ובולס שקמים. ויקחני ה' מאחרי הצאן, ויאמר אלי ה' לך הנבא אל עמי ישראל... (שם ז י)

ספרי:

כיוצא בדבר אתה אומר דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ירושלים, וכי לא נתנבא עמוס אלא אילו בלבד, והלא מכל חביריו נתנבא, ומה תלמוד לומר דברי עמוס, שהיו דברי תוכחות, שנאמר שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון, אילו בתי דינים שלהם. (דברים א)

תלמוד בבלי:

א"ר יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה, מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס... אמר חס ושלום אמר אותו צדיק כך, ואם אמר מה אעשה לו, שכינה אמרה לו. (פסחים פז ב)

כל הנביאים עשירים היו, מנלן, ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה... עמוס דכתיב, ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים, כדמתרגם רב יוסף ארי מרי גיתי אנא ושקמין לי בשפילתא וגו'. (נדרים לח א)

מדרש רבה:

ג' נביאים על ידי שהיתה נבואתן דברי קנתרין נתלה נבואתן בעצמן, ואלו הן, דברי קהלת, דברי עמוס דברי ירמיהו... עמוס למה נקרא שמו עמוס, א"ר פנחס שהיה עמוס בלשונו, אמרו אנשי דורו הניח הקב"ה את כל בריותיו ולא השרה שכינתו אלא על הדין קטוע לישנא פסילותא. (קהלת א ב)

סדר עולם:

חזון ישעיה בן אמוץ וגו', דבר ה' אשר היה אל הושע וגו', דברי עמוס אשר היה, דבר ה' אשר היה אל מיכה המורשתי וגו', מלמד שכולן נתנבאו בפרק אחד, אבל אי אתה יודע מי קדם את מי, כיון שאמר תחלת דבר ה' בהושע וגו', ובעמוס הוא אומר שנתים לפני הרעש (עמוס א'), ובישעיה הוא אומר בשנת מות המלך עוזיהו וגו' (ישעיה ו') והוא היה ביום הרעש, דבר ה' אשר היה אל מיכה המורשתי בימי יותם וגו' (מיכה א'), מלמד שכולן קדמו את מיכה. (פרק כ)

תנא דבי אליהו רבא:

ואף כשעמד עמוס הנביא ובקש על ישראל רחמים לפני הקב"ה, אמר לפניו, רבונו של עולם אם אין בעולם כמו יעקב יחרב כל העולם כולו, אבינו שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים לא תהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם, שלא הנחת לעבדך עמוס הנביא עד שענית אותו מיד... ניחם ה' על זאת לא תהיה אמר ה'... הרי לך שהקב"ה היה גילה על ידי עמוס הנביא שתי פעמים, אמר הקב"ה לעמוס לא כתבתי בתורתי על ידי משה רבך אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וגו'... (פרק ו)

תרגום יונתן:

בוקר אנכי - מרי גיתי ושקמין אית לי בשפלתא, מן קדם חובי עמא ישראל אנא מסגיף נפשי. (עמוס ז יד)

רש"י:

חוזה - אתה שמתנבא העתידות, אל ארץ יהודה - ששם מקדש ה' שאתה מנבא בשמו, ואכל שם לחם - לשון בזיון, יתנו לך פתיתי לחם בשכר נבואתך. ובית אל לא תוסיף - שמזכירין כאן רק שם עכו"ם. (שם שם יב)

לא נביא אנכי - איני מנביאי השקר שלכם הנוטלים שכר, ואני עשיר ובעל מקנה ונכסים. בוקר - רועה בקר, ובולס שקמים - מחפש בשקמין לראות איזה עתו לקוץ להוסיף ענפים, ואיזה ראוי לקורות, בולס הוא בולש, אלא שעמוס מגמגם בלשון, וישראל קוראין אותו פסילוס. (שם שם יד)

אבן עזרא:

נביא זה היה בימי הושע, וכל נבואתו על ירבעם. לפני הרעש - הגדול התנבא עליו שיבא. (שם א א)

רד"ק:

היה בנוקדים - שהיה הגדול שבהם. בתקע - עיר גדולה בנחלת אשר. (עמוס א א)

ותאכל את תהום - ואדוני אבי ז"ל פירש שרצה לדונם בגפרית ואש כסדום, לולא תפלת הנביא. (שם ז ד)

אברבנאל:

בנוקדים - רוצה לומר עם היותו בלתי מלומד בחכמה נחה עליו רוח ה' מציון. ולהמפרשים היה משבט אשר. (עמוס א א)

עמוס ניבא בבית אל להרחיק העם מע"ז, וכהן בית אל פחד שיפסיד בזה פרנסתו וכיזב למלך עליו שיהרגנו. (שם ז י)

ויאמר אמציה - כשראה שלא הועילו דבריו למלך דבר עמו כאוהבו, הלא ידעת שירבעם רשע ולמה ימיתך. (שם שם יב)

לא נביא אנכי - לא הכנתי את עצמי לנבואה. (שם שם יד)

בעיר תזנה - שנבואת עמוס היתה על ד': להרחיק הזנות של ע"ז, להציל את ישראל מחרב, ולהציל את ארצם מממשלת גוים, ולהצילם מגלות, ואחר שהכהן מנעו מהנבואה יקבל כל העונשים האלה. (שם שם יז)

הזכיר בעמוס שהיה מתקוע, שהיה חכם ככל בני עירו, כמאמר רז"ל שהיתה תקוע עיר החכמה, לפי שהיו רגילים בשמן. (הושע הקדמה)

מלבי"ם:

בנוקדים - ראה אברבנאל. ולדעתי יש הבדל בן נביא המתנבא לצורך שלמותו לנביא המתנבא לצורך הכלל, ובעת שלא ימצא איש מוכן לכך מלידה ועל ידי הכנתו יקרב מישהו מצד צדקתו, ויגדל הנס בנבואה, וכן היה בעמוס, כי ה' רצה שב' נביאים ינבאו לישראל, הושע ועמוס, וב' ליהודה מיכה וישעיה, ורצה שהשנים יהיו מי' השבטים. (שם א א)