(ראה גם: עמלק-כללי)
ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים... ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק, מדור דור. (שמות יז יד)
זכור את אשר לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים... והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. (דברים כה יז)
כה אמר ה' פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו, והמת מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור. (שמואל א טו ב)
הראשון שבא לעשות מלחמה בישראל היה עמלק, ומשום זה ואחריתו עדי אובד, שכתוב כי מחה אמחה את זכר עמלק, וכתוב תמחה את זכר עמלק, זה שאמר ואחריתו עדי אובד, עדי אבדו היה צריך לומר, אלא עד שיבא הקב"ה ויאבד אותו, שכתוב כי מחה אמחה וגו', א"ר אלעזר תא חזי, אף על פי שהצור תמים פעלו ועשה עמהם חסד להוציא להם מים, לא עזב את שלו, שהרי כתוב ויבא עמלק. (בשלח תמד)
...כי מחה אמחה, מחה הוא למעלה, אמחה למטה, זכר, היינו זכר שלמעלה ושלמטה. אמר ר' יצחק כתוב כי מחה אמחה, שמשמע שהקב"ה ימחה, וכתוב תמחה את זכר עמלק, שמשמע שאנו צריכים למחות אותו, אלא אמר הקב"ה אתם תמחו את זכר עמלק שלמטה ואני אמחה את זכר עמלק שלמעלה. (שם תע)
תמחה את זכר עמלק, מצוה זו היא להכרית זרעו של עמלק, כי נשבע הקב"ה שלא יחזור לכסאו עד שיטול נקמה ממנו... (כי תצא קט)
ילמדו כל אדם דרך ארץ מעמלק, שבא להזיק את ישראל ואבדו הקב"ה מחיי עולם הזה ומחיי עולם הבא. שנאמר כי מחה אמחה, וכן פרעה הרשע ששעבד את ישראל טבעו הקב"ה בים סוף...
כי מחה אמחה, מחה בעולם הזה, אמחה לעולם הבא, את זכר זה המן, עמלק כשמועו. דבר אחר מחה לו ותולדותיו, אמחה לו ולמשפחותיו, דברי רבי יהושע, רבי אלעזר המודעי אומר זכר זה אגג, ועמלק כשמועו, מחה לו ולכל תולדותיו, אמחה לו ולכל הדור ההוא, מתחת השמים שלא יהא נין ונכד לעמלק תחת השמים. רבי יהושע אומר כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם בניך שאתה עתיד לפזרן תחת רוחות השמים, שנאמר כי בארבע רוחות השמים וגו', רשע זה בא לכלן מתחת כנפיך, ספר תורה שנתת להם מי יקרא בו. ר' אלעזר המודעי אומר, אימתי יאבד שמן של אלו, בשעה שנעקר עבודה זרה היא ועובדיה ויהא המקום יחידי בעולם ותהי מלכותו לעולם ולעולמי עולמים, באותה שעה ויצא ה' ונלחם בגוים ההם, והיה ה' למלך וגו', תרדוף באף ותשמידם...
ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' וגו', רבי יהושע אומר לכשישב הקב"ה על כסא מלכותו ותהי ממלכתו באותה שעה מלחמה לה' בעמלק. ר' אלעזר המודעי אומר נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלו אם אניח נין ונכד של עמלק תחת כל השמים, שלא יאמרו גמל זה של עמלק. רבי אליעזר אומר נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבא מכל האומות שיקבלוהו ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו, שנאמר ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה, ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי, נזכר לדוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו אם יבא מכל האומות שבעולם להתגייר שיקבלוהו ומביתו שלא יקבלוהו, מיד ויאמר אליו דוד דמך על ראשך כי פיך ענה בך. לכך נאמר מדור דור. דבר אחר מדור דור, רבי יהושע אומר מדור אלו חיי העולם הזה, דור אלו חיי העולם הבא. ר' אליעזר המודעי אומר מדורו של משה ומדורו של שמואל. ר' אליעזר אומר מדורו של משיח שהם ג' דורות. (בשלח-עמלק פרשה ב)
ועברתם את הירדן, רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ, למנות להם מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק, ואיני יודע איזה יקדים, תלמוד לומר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק, כל שישב המלך על כס י-ה אתה מכרית זרע עמלק... ועדיין איני יודע איזה יקדים, אם לבנות בית הבחירה אם להכרית זרעו של עמלק, תלמוד לומר אשר ה' אלקיכם מנחיל אתכם וירשתם, ואומר ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו וגו'... (ראה סז)
זכור את אשר עשה לך עמלק, זכור בפה ואל תשכח בלב... בדרך בשעת טירטפיכם, בצאתכם, בשעת גאולתכם, אשר קרך בדרך, אין קרך אלא נזדמן לך. ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שנימכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי המקום... (כי תצא רצו)
וירב בנחל, אמר ר' מני על עסקי נחל, בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והכית את עמלק, אמר ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה, ואם אדם חטא בהמה מה חטאה, ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו, יצאת בת קול ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה. (יומא כב ב)
דכתיב כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, כי אתא לקמיה דדוד אמר ליה מאי טעמא עבדת הכי, אמר ליה דכתיב תמחה את זכר עמלק, אמר ליה והא אנן זכר קרינן, אמר ליה אנא זכר אקריון, אזל שייליה לרביה, אמר ליה האיך אקריתן, אמר ליה זכר, שקל ספסירא למיקטליה... (בבא בתרא כא א)
תניא רבי יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה... (סנהדרין כ ב, כמו בספרי)
תרדוף באף ותשמידם, ומשה אמר (שמות י"ז) כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים, שמואל אמר עמלק כמשמעו, זכר זה המן, מחה בעולם הזה, אמחה לעולם הבא מתחת השמים לו ולכל הדור ההוא עד סוף כל הדורות, ר' יהושע אמר שלא יהא נין ונכד לעמלק מתחת השמים, שלא יאמרו אילן זה של עמלק גמל זה של עמלק רחל זו של עמלק. ר' אליעזר אומר לפי שביקש לאבד את ישראל מתחת כנפי השמים, אמר משה לפני הקב"ה, רשע זה בא לאבד את ישראל מתחת כנפיך, ספר תורתך שנתת להם מי יקרא בו. דבר אחר לפי שבקש לאבד את ישראל שהן עתידין להתפזר מסוף העולם ועד סופו, שנאמר מקצה הארץ ועד קצה הארץ. ר' אליעזר אומר אימתי יאבד שמם של אלו מן העולם ותיעקר ע"א ועובדיה מן העולם ויהא הקב"ה יחיד בעולם, כענין שנאמר (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, בשעה שתרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'... (איכה ג מה)
א"ר ברכיה אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם הכתבת לנו בתורתך (דברים כ"ה) זכור את אשר עשה לך עמלק, לי עשה ולך לא עשה, לא החריב את מקדשך... א"ר יצחק אמרו ישראל לפני הקב"ה שכחה מצויה בנו, אבל אין שכחה מצויה בך, ואין שכחה לפניך, לפיכך זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה. (שם ה א)
זכור את אשר עשה לך עמלק, רבי תנחומא בר חנילאי פתח זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם (איוב י"ג), אמר הקב"ה לישראל אותן שתי זכירות שכתבתי לכם בתורה הוו זהירין בהן, תמחה את זכר עמלק, זכור את אשר עשה לך עמלק, משלי אפר, משולי אפר אם זכיתם אתם בניו של אברהם שהמשיל עצמו כאפר... (כי תצא ה)
זכור את אשר עשה לך וגו', ר' לוי פתח גערת גוים אבדת רשע (תהלים ט') גערת גוים זה עמלק, דכתיב (במדבר כ"ד) ראשית גוים עמלק, אבדת רשע זה עשו, דכתיב (מלאכי א') וקראו להם גבול רשעה. אם יאמר לך אדם יעקב הוא בכלל, אמור לו אבדת רשעים אין כתיב כאן, לא רשע, שמם מחית לעולם ועד, שנאמר תמחה את זכר וגו'. והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם וגו' אמר רבי יודן בר גדיא וריב"ל ורבנן, רבי יודן בר גדיא אמר זכור מה עשה לנו במילה שהיא נתונה בחיקו של אדם... (שם ט)
רבי יהושע בן לוי בשם ר' אלכסנדרי אמר, כתוב אחד אומר תמחה את זכר עמלק, וכתוב אחד אומר כי מחה אמחה, כיצד יתקיימו שני כתובים אלו, עד שלא פשט ידו בכסא תמחה, כשפשט ידו בכסא מחה אמחה, אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקב"ה, אלא על ידי שהחריב ירושלים שכתוב בה בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה ג'), לפיכך מחה אמחה. ונאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' (שמות י"ז), תני בשם ר' אלעאי שבועה נשבע הקב"ה ואמר ימיני ימיני, כסאי כסאי, אם יבאו גרים מכל אומות העולם אני מקבלן, וזרעו של עמלק איני מקבלן לעולם... (שם יא, ראה עוד עמלק-כללי)
...כשמלך שאול אמר לו שמואל כה אמר ה' צב-אות פקדתי וגו' עתה לך והכית את עמלק עד משתין בקיר. ולקח שאול את כל אנשי המלחמה ויצא לקראת עמלק, וכשבא שאול לאמצע הדרך עמד מהרהר בלבו, אמר שאול, אם האנשים חטאו הנשים מה חטאו, אם הנשים חטאו הילדים מה חטאו... יצתה בת קול ואומרת לו, שאול אל תהי צדיק יותר מקונך... (פרק מד)
רבי שמעון בן יוחאי אומר רצה הקב"ה להכרית ולהשמיד זרעו של עמלק, ושלח לשאול בן קיש להכרית ולהשמיד זרעו של עמלק, ושאול והעם שמעו ולא חסו על אדם בזוי אלא על אגג... ושמע שמואל ויצא לקראתם ואמר להם, חמלתם על עמלק והותרתם שריד ממנו... אמר להם אין חפץ לה' בעולות וזבחים כי אם לשמוע בקולו... (שם פרק מט, וראה שם עוד)
שאלו תלמידיו את ר"א ואמרו לו, מנין שעתיד הקב"ה לעשות נקמה בעמלק בעצמו, מיד פתח ר"א ואמר מי זה בא מאדום, זהו שנאמר ברוח הקודש על ידי דוד מלך ישראל (תהלים ס') מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי, מי יובילני עיר מצור מי נחני עד אדום, כנגד מי אמר דוד מקרא זה, לא אמרו אלא כנגד הקב"ה שהוא עתיד לעשות נקמה בעצמו בעמלק שבא מאדום... כך אמר הקב"ה, עשיתי מלחמה בפרעה ובעמלק ובסיסרא ובסנחריב ובנבוכדנצר ולא נתפקקה ונתיישבה דעתי עד שאעשה נקמה אני בעצמי לעתיד בעמלק. (פרק יט)
...ויאמר להם ישעיה את מי אתם מבקשים, ויאמרו לו את הקב"ה, ויאמר להם ישעיהו הנביא עכשיו יצא מאדום (מעמלק), שנאמר (ישעיה ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברב כחו, אני מדבר בצדקה רב להושיע. באותה שעה באין מלאכי השרת מוצאין להקב"ה ורואין את בגדיו אדומים, שנאמר (שם) מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת, ויאמר להם הקב"ה להמלאכים גת קטנה היתה לי ודרכתי אותה, שנאמר פורה דרכתי לבדי. באותה שעה נוטל הקב"ה עונותיהן של ישראל ונותן אותן על עמלק הרשע שבא מעשו, שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם. באותה שעה אמר עמלק לפני הקב"ה רבונו של עולם וכי מה כחי שנתת עלי את כל עונות יעקב, באותה שעה נוטל הקב"ה כל עונות יעקב ונותן אותן על בגדיו ונעשין בגדיו אדומים כתולעת שני, ואחר כך מכבס אותם עד שנעשים כשלג. (שם)
תמחה את זכר עמלק, אילין בכורי מצרים ערב רב מעורבים בישראל, עליהם אתמר תמחה את זכר עמלק דלא ישתאר מנהון שריד ופליט, דאילין אינון ערבוביא מכל אומין ואפילו מקין, ומיד דאתמחון מן עלמא אז הוחל לקראת בשם ה'. (כי תצא)
זכור את אשר עשה לך עמלק - כבר הזכרתי המדרש שדרשו בו בספרי, יכול בלבך, כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך, וכן בספרי זכור את אשר עשה לך עמלק בפה, לא תשכח בלב. ולא ידעתי מה היא הזכירה הזאת בפה, אם לאמר שנקרא פרשת עמלק בציבור, ונמצינו למדין מן התורה "בשניה (שבת שניה של אדר) זכור", ויהיה סמך למקרא מגלה מן התורה. והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר לכם, כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו. (דברים כה יז)
שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך, שנאמר שום תשים עליך מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק, ולבנות בית הבחירה... מינוי מלך קודם למלחמת עמלק, שנאמר "אותי שלח ה' למשחך למלך עתה לך והכיתה את עמלק", והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית, שנאמר "ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו, ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים" וגו'. (מלכים א א וב)
וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק, ומצות עשה לזכר תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו, שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו. (שם ה ה)
אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה, שנאמר כן תעשה לכל וגו' רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה, וכן הוא אומר בעמלק תמחה את זכר עמלק... (שם ו ד)
...אבל כל מצוה שהיא נעדרת ממנו מחמת שאינה נמצאת לנו שנוכל לעשותה אבל לא שהכתוב יתלה אותה בזמן מן הזמנים, כגון זה של אבדן שבעה עממים ועמלק, שהכתוב צונו למחות שמם ולאבדם לעולם בכל דור ודור שנמצאים, ואף כי כבר עשינו בהם המחויב על ידי דוד מלכנו שהשחיתם כולם עד שלא נשארו מהם רק מתי מספר שנתפזרו וטבעו בין האומות עד שלא נודע זכרם, ואין בידינו עתה לרדוף אחריהם ולהרגם, אף על פי כן לא תקרא מצוה זו מפני זה מצוה שאינה נוהגת. והעובר על זה ובא לידו אחד מהם ויכול להרגו מבלי שיסתכן בדבר ולא הרגו, בטל עשה זה. (ואתחנן מצוה תכה)
שנצטוינו לזכר מה שעשה עמלק לישראל שהתחיל להתגרות בם בצאתם ממצרים, בטרם נשא גוי וממלכה ידו עליהם, וכענין שכתוב "ראשית גוים עמלק", ותרגומו ריש קרביא דישראל הוה עמלק, שהכל היו יראים מהם בשמעם היד הגדולה אשר עשה להם השם במצרים, והעמלקים ברע לבם ובמזגם הרע לא שתו לבם לכל זה ויתגרו בם, והעבירו מתוך כך יראתם הגדולה מלב שאר האומות...
משרשי המצוה לתת אל לבנו שכל המצר לישראל שנאוי לפני השי"ת, וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו תהיה מפלתו ורעתו, כמו שאתה מוצא בעמלק, כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל שהתחיל הוא להזיקם, וצונו ב"ה לאבד זכרו מני ארץ ולשרש אחריו... אבל טעם זכירת מה שעשה עמלק אינו רק שלא תשכח שנאתו מלבנו, ודי לנו בזה לזכר הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלוש... ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב ולא לנשים, והעובר על זה ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה וגם עבר על לאו שבא על זה, שהוא "לא תשכח". (כי תצא מצוה תרג)
שנצטוינו למחות זרעו של עמלק ולאבד זכרו מן העולם, זכר ונקבה גדול וקטן, ועל זה נאמר "תמחה את זכר עמלק", שבכלל זכר הוא הכל, וכבר טעה בנקוד תבה זו גדול הדור, והוא יואב בן צרויה, והשאיר מהם הנקבות... (שם מצוה תרד)
שנמנענו מלשכוח מה שעשה עמנו עמלק, כלומר התחלתו להזיק לנו, ועל זה נאמר בפרשה זו של עמלק "לא תשכח". וכתוב בספרי, זכור בפה, לא תשכח בלב. כלומר לא תשליך שנאתו ולא תסירה מנפשך בענין שתשכח אותה. (שם מצוה תרה)
מדר דר - בגימטריא לימי משיח. (שמות יז טז)
כי תבא אל הארץ - כתיב לעיל מיניה תמחה את זכר עמלק, שנצטוו למחות זכר עמלק מיד בכניסתן לארץ, ועל זה רצה לעכב ביאתן. (דברים כו א)
ראה עמלק-כללי.
...וטעם העונש הקשה על שנלחמו בלא סבה כי אם ברוע לב, ולחלל כבוד ה', ובגד ליפול עליהם פתאום ורק על החלשים. (שמות יז טז)
מצות עשה לזכור תמיד מה שעשה לנו עמלק, שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, ודרשו בספרי יכול בלב, כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת לב אמור, הא מה אני מקיים זכור, בפה, וכתב סמ"ק דבשבת שלפני פורים שאנו קורין ברבים בספר תורה בפרשת זכור אנו מקיימים מצוה זו, אבל מלשון רמב"ם וסמ"ג משמע שמצות זכירה בכל יום. ומצאתי בת"ז דכשש"ץ אומר קדיש אומרים הצבור ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק, ואחר כך עונין אמן יהא שמיה רבא, וכן העידו הזקנים שהיה מנהג זה בקאשטילייא בזמן הרבנים הגדולים הרב הגדול ר' יצחק אבוהב, והרב הגדול ר' יצחק דילאון זצ"ל, וכן המנהג גם היום במקומות הרבה. ושבת שלפני פורים שקורין פרשת זכור היינו כדי לקיים מצוה בזמן מפלת המן שהיה מזרע עמלק בפומבי זכר לנס. (פרק ד מצות עשה מן התורה התלויות בפה ואפשר לקיימן בכל יום)
כי מחה אמחה את זכר עמלק - מחיית עמלק היא לא כשאר אומות שמפיל השר משמים, אלא שעלינו להשמידו, והיא מלחמת היצר הרע המוטלת על כל אחד, ולכן זכירה זו בלב כל ישראל, ולכן לא נלחם יהושע להשמיד את עמלק, כי הדור לא היה ראוי, כי רפו מן התורה. ויבן משה מזבח - שלא יתייאשו אמר שישעם תלוי בזבוח יצרם, כי ה' יעזר להם בכך, כי יש לנו משכון גדול אחר שהשם והכסא אינם שלמים עד מחיית עמלק, ואם כן יתקננו ויגאלם. (שמות יז יד)
פקדתי - להכרית את עמלק, ולזה הוצרך דור נקי מחטא, ולכן איחר המצוה עד עתה, ולכן נמשח שאול כדפירשתי. לך והכית - תתחיל בעצמך, כי היא מצוה. (שמואל א טו ב)
תמחה את זכר עמלק - משור עד שה מגמל ועד חמור, כמו שצוה לשאול, וזה כדי להנקם מעמלק על שהעיז פניו בא-ל יתעלה, כמקנאים לכבודו. (דברים כה יט)
זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' לא תשכח, מצאתי כשתעמוד בממשלה תמחה את זכר עמלק וכשתהיה משועבד תחת כחות השמים לפחות לא תשכח. ומצוה גדולה היא לומר פרשה זו בכל יום לקיים מצות זכור, ואחר כך יאמר על עמלק ימח שמו וזכרו ונמח זכורו מלהזכר, ובזה יקיים לא תשכח, ויקויים כי אבד זכרם המה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו. (תורה שבכתב סוף כי תצא)
כתוב זאת זכרון - מפני שמלחמת עמלק היו לה שני ענינים, מה שבא מצד משטמה שיש לו על ישראל ורצה להשמידם ולאבדם, ומה שבא ללחום נגד ה' ושמו הגדול. ובמשנה תורה צוה על זכירת מעשה עמלק מצד איבתו השמורה לישראל, כי כל צוררי ישראל רצו לשלול ממונם או לכובשם לעבדים, והוא חשב למחות כל זכר למו, ועל כן צוה לישראל למחות את שמו. כתב זאת זכרון - המעשה הגלוי של עמלק שעשה נגד ישראל יכתב במשנה תורה לזכרון. ושים באזני יהושע - שימסור לו בעל פה שחוץ ממה שנצטוו ללחום עמו על משטמת עולם שיש לו על ישראל, יבא עת שהשי"ת בעצמו ימחה את שמו נגד מה שהיה מגמתו לנאץ שם ה'. (שמות יז יד)
והניח לכם מכל אויביכם מסביב - פירשו חז"ל שהוא אחר הכרתת זרע עמלק שהיה בימי שאול, ואז היה השם שלם והכסא שלם, כי מלחמת עמלק היא אחר שהיה מלך בישראל, כמו שכתוב כי יד על כס י-ה. (דברים יב י)
למשחך למלך - ומצוה זו היא מעניני המלכות, שהחטא בה גורם לאבדן המלכות. (שמואל א טו ב)
את זכר עמלק - לא עמלק, אלא זכרו ותהילתו של עמלק, הוא הגורם רעה לעתיד המוסרי של האנושות. כל זמן שספרי הזכרונות של האנושות יקשרו כתרי תהילה לראשם של גיבורי החרב, כל עוד שחונקיו ורוצחיו של אושר האדם לא ירדו לטמיון הנשיה, יביטו דורות הבנים בהערצה אל אותם גדולי בעלי הזרוע, וזכרם יעורר את הרצון להידמות להם במעשי אלימות ותהילה. ממשלתו של עמלק בעולם תמוט לנצח רק בזמן שתורת המוסר האלוקית תיעשה למידה היחידה לכל דבר קטן וגדול, והכרת המוסר תגדל בעולם ביחס שוה אל הגדולה והעצמה... (שמות יז יד)
אם נטושה מלחמה מתמדת של הקב"ה נגד עמלק, הרי לא יתכן כי הכוונה היא לאות מלחמת קרבות המוטלת על בני אדם, שישראל נצטוו בה לתקופה מסויימת, כמבואר בסוף פרשת כי תצא, אלא אין ספק שזוהי המלחמה הבלתי פוסקת של משפט האלקים, מה שקרוי בפי הבריות משפט ההסטוריה נגד עמלק, ולאו דוקא אותו עמלק וצאצאיו הגזעיים, אלא כל אותם הגוים והממלכות הממשיכים במורשת העמלקית והנם צאצאי עמלק ברוח ובאופיים... (במעגלי שנה ב קפט, וראה עוד עמלק-כללי)
ובמדרש הובא ברש"י... והוא כשהאדם דבוק בכח השי"ת פנימיות חיות שבל דבר, אז אין שום הסתר לפניו, רק אם עזבת תן דעתך וגו' ויבא עמלק וגו', ולזאת אחר פרשת שקלים יכולין למחות שם עמלק, וכן כתיב ויהי ידיו אמונה, שעיקר כח מחיית עמלק על ידי אמונה להיות בטל חיות האדם לכח השי"ת כנ"ל... (שמות תצוה תרל"א, וראה עוד עמלק-כללי)
במדרש ברכו ה' מלאכיו וכו'... ועיקר פירוש זכירה הוא פנימיות החיות, מקום שאין שם שכחה, כיון שהוא עיקר החיות נקרא זכרון, כמו שכתוב "אזכרתה" הוא עיקר מכוון ואמות הדבר, וזהו מחיית עמלק שלא לעשות שום דבר דרך עראי, רק להיות דבוק בשורש החיות תמיד כנ"ל... (זכור תרל"ב)
במדרש ברכו ה' מלאכיו... ובשבת קודש יש הארה לבני ישראל מהקדמת נעשה לנשמע, כמו שהיה קודם החטא, לכן נאמר והיה בהניח, שהוא שבת יום מנוחה, שבאין למקומם שהוא הקול קול יעקב, יכולין למחות שם עמלק, וכן פירוש והיה כאשר ירים משה ידו שהוא התרוממות הידים לבטל המעשה אל החכמה, וממילא אין לעמלק אחיזה... (שם תרל"ה)
במדרש זית רענן... פירוש שעל ידי הנדיבות שמעוררין בני ישראל האהבה והוא באמת התעוררות נקודה פנימיות שבישראל, ונקרא כנסת ישראל בת נדיב, מזה נולד קנאה ושנאה אשר ינקום השי"ת מאת עמלק אשר מעכב את בני ישראל מעבודתם למקום כשנתברר כי אמיתות נפשות בני ישראל משתוקקים להתדבק בו ית', והוא מחיית עמלק אחר השקלים... (שם תרל"ו)
פרשת זכור הוא העצה שכתוב בגמרא, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, לכן על ידי התעוררות נדיבות בני ישראל בפרשת שקלים, שהוא בחינת יצר טוב, צריך להיות נולד מזה שנאה וקנאה לנקום בעמלק המעכב גאולתן של ישראל... ובאמת צריכין לכל העצות, כי יש כמה מיני יצר הרע, יש שמבטלין אותו על ידי שנאה כנ"ל, ויש על ידי ביטול, וכתיב והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב, תמחה וגו' כי הנה עמלק שולט בכל מקומות עבודת בני ישראל אשר השאיר ה' להיות בכל דור למחות אותו, וששמעתי מפה קדוש מו"ז ז"ל כי בודאי יכול הבורא למחות אותו ברגע אחד, אך רצה הקב"ה לזכות את בני ישראל להיות מחיית שמו על ידי בני ישראל, אמנם שאר האומות יכולין בנקל יותר לדחותם, אך כשזוכה אדם לתקן איזה דבר או בעשיית מצוה שהוא נקרא קצת נייחא לאיש ישראל, אז צריך לזכור למחות עמלק, היינו לצפות להשי"ת שנוכל לקיים מצותיו כראוי לפרסם שמו בכל העולם... (שם תרל"ז)
תמחה את זכר עמלק, הוא הבטחה גם כן שבני ישראל ימחו את שמו בלי ספק, אבל כפי מה שנתקיים והיה בהניח וגו', כך מתקיים מחיית עמלק, וכתיב כי יד על כס י-ה, פרש"י נשבע הקב"ה שאין שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק, פירוש כי עמלק מסר נפשו לרעה, אף כי ידע שסופו לאיבוד, אבל רצה לערבב את בני ישראל, ולכן זה שכרו שלא יהיה לו חלק בקדושה, דהנה כל האומות יש להן קצת שורש בקדושה, וכתוב אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו', דלעתיד יתגדל שמו ית' וידעו כל העמים כי לה' המלוכה, אבל עמלק ימ"ש לא יהיה לו חלק בזה, כמו שכתוב ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, לכן נשבע הקב"ה שלא יהיה תיקון השלם שיכירו כל האומות את כבודו ושמו הגדול ב"ה עד שימחה זכר עמלק, כדי שלא יהיה עמלק בכלל, ולא יזכה לראות האמת. ולכן כפי מה שמתקרבת הגאולה ומתברר כבודו ית' בעולם, כפי זה השיעור נמחה שמו של עמלק... (שם)
עוד יתבאר... לכן אחר פרשת שקלים כיון שנתרומם ראשי בני ישראל יכולין למחות שם עמלק, ותקנו חכמים בסוף השנה וגם מפלת המן באדר, על פי מה שכתוב "והיה בהניח וגו' מכל אויביך מסביב" וגו', כי אחר התבערות הקליפות הסובבין לאדם יכולין למחות שם עמלק, ובאמת כמו שהיה תהלוכות כללות ישראל, כן מתנהג בכל שנה ושנה, לכן בסוף השנה בהניח וגו' מכל אויביך יש אז מחיית עמלק... (שם תרל"ח)
במדרש עושי דברו... לכן כתוב בהניח וגו' תמחה זכר עמלק, כי כשבני ישראל הם באמת במקום המיוחד להם אין לעמלק שום מקום, כמו שכתוב לא נתמלאה צור רק מחורבנה של ירושלים, לכן כפי התרוממות בני ישראל למקומם מתבטל זכר עמלק ימ"ש, וכתוב כאשר ירים משה ידו, פירוש כפי ההתרוממות כך הוא הנצחון לעמלק... (שם תרמ"ג)
המשך פרשת זכור אחר שקלים, דהנה המצוה לזכור איבת עמלק שעיקר מחיית עמלק ימ"ש תליא בשנאת בני ישראל עליו, וכשיהיה השנאה בשלימות יתמחה לגמרי, וזה היה החטא בשאול המלך וחלילה שיעבור בזדון על דבר השי"ת, רק כי לא היה להם האכזריות כראוי לאותו רשע, כמו שכתוב ויחמול וגו', וממילא לא היה בכחם לאבדו לגמרי... (שם תרמ"ו)
איתא במדרש... ענין הוא כי זכירת שבת הוא עצמו מחיית עמלק, כי שבת הוא שלום, ועמלק כתיב ביה מלחמה לה' בעמלק, כי שבת הוא מעין עולם הבא, רמז ליום שכולו שבת, ואז לא יהיה לעמלק שום זכר בעולם... (שם תרמ"ט)
אמרו חז"ל זכור בפה, כי בכח הפה שניתן לבני ישראל יכולין למחות זכר עמלק, והוא בכח התורה, לכן תקנו לקרא פרשת זכור בשבת שיש בו קריאת התורה, שמתגלה כח התורה בשבת... אתם קרוין אדם אבל עמלק כתיב ביה ראשית גוים עמלק, והוא אדם הבליעל אשר נקרא מיד אדם, וכמו שאמרו בעשו שנברא בשלימות, וזה שלימות הגוף בעצמותו ואין לו קיום, ולכן אחריתו עדי אובד, כיקר כרים כלו, כי שור בן יומו קרוי שור, אבל בני ישראל שהיו מתחלה בחינת צאן מרעיתי זכו אחר כך אל השלימות, ועמלק הבין זה כי בני ישראל לא באו עדיין אל השלימות, ורדף אחריהם בהיותם בדרך, ולא ידע כי בנפשו הוא, כי זה כל עיקר שבחן של בני ישראל, ולכן אחר כך כשזכו בני ישראל אל השלימות צריכין למחות את שמו. וזו המדה נוהגת בכל פרט ישראל, כי בהיותו בקטנותו יש בו בחינת הביטול אליו ית', ואז עיקר גירוי היצר הרע, ובאמת אז עיקר השבח שלו, וכשזוכה אחר כך לבחינת אדם, יכול לגבור ולשרש ולנקום באדם הבליעל. (שם תרנ"ג)
תמחה וגו', כי בכח שנאת בני ישראל יכולין למחות זכרו, דכתיב בראשית ברא בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית, נמצא כל דבר שבעולם אין לו קיום רק באיזה אחיזה רחוקה וקרובה שיש לו בתורה ובישראל... ומתורה שבכתב ה' ימחה עמלק, כמו שכתוב אמחה, ובני ישראל צריכין למחותו שלא יהיה לו שום אחיזה בהם מתוך רוב השנאה שיש להם עליו, וממילא לא יהיה לו שום תקומה, ובאמת כל הכח למחות שם עמלק על ידי התורה, לכן מקדימין זכור לעשיה דפורים... (שם תרנ"ז)
שבת יומא דזכירה, ועל ידי השבת זוכין בני ישראל לזכירה, וכמו כן על ידי מחיית עמלק בא זכירה, לכן כתוב תמחה וגו' זכר עמלק וגו' לא תשכח, שכשימחה שמו של עמלק יהיה הזכירה בשלימות, כי כל מלחמת עמלק להשכיח מבני ישראל התורה ולהתדבק בהבלי עולם, שזה בחינת השכחה היפוך השבת שהוא השבתת מלאכה וזכירת הקדושה. (שם תרס"ב)
אא"ז מו"ר זצללה"ה הגיד פירוש נקהלו ועמוד על נפשם, כמו שכתוב בקבלת התורה הקהל את וכו', ואז נקהלו מעצמן במסירות נפשם, כי מחיית עמלק הוא במסירות נפש להיות בטל אל הנקודה חיות, וזה שאמר י"ג זמן קהלה. כי ודאי אי אפשר למחות שם עמלק עד שיהיה האדם דבוק בנקודה חיות למעלה מבחינת הנפש, במקום שאין לעמלק זכר שם, ולא מגע נכרי שולטת, וזה גם כן פירוש זכירה, כמו שכתבנו בפרשת זכור שהיא זכירה בעומק הלב שקרוב למעשה... כי זכירה בכלל שאינו נוגע בעומק חיות האדם ויכול להיות נשכח אין זה קרוב לעשיה כי יוכל העשיה להשתנות מידיעה זו על ידי השכחה שלא נתפעל על ידי זכירה כזו... (פורים תרל"א)
מה שכפל ושלש "ובבזה לא שלחו את ידם" וגו' נראה שהיה תיקון מה שהניחו שאול ובני ישראל מעמלקים, כמו שכתוב שם לזבוח לה', והשי"ת לא חפץ שיתקרב שום דבר מעמלק ימ"ש להקדושה, לכן איתא שאין לקבל גרים מן עמלק, ולכן אם כי כתב שללם לבוז, היה נסיון לבני ישראל שיזכרו שנאת עמלק, ואף שהיה בכחם לבוז ולקרב להקדושה גם כן ניצוצות קיימו רצון התורה למחות זכר עמלק... (שם תר"מ)
מה שקבעו יום המנוחה ליום טוב... ובני ישראל שנבראו להעיד על הבורא ית', והרשעים מעכבין ומערבבין אותם, ובאיבוד רשעים מתחזקין בני ישראל, כמו שכתוב להודיע שכל קויך וכו', וארור המן שביקש לאבדי היינו שכל הצער של הצדיקים ומרדכי ואסתר היה על שרוצין לאבד שם ישראל מעולם, ומי יברר כבוד שמים, ולכן אחר מחיית עמלק קיבלו תורה ומצות מחדש, כמו שכתוב הדר קבלוה, ובכל עת שיש מחיית עמלק מתעוררת אחר כך אהבת התורה בישראל, לכן אחר יום המלחמה באו בני ישראל למנוחה ונעשו שונאים ביותר הרבה למפרע על המן, שראו והבינו מה איבד מהן כל הימים אותו הרשע ימ"ש, וכן כתיב זכור וגו' שבהיות בעודנו תחת הרשעים אין יכולין להבין כל הרשעות שגורמים לנו, וצריכין להאמין, וכפי מה שמתברר לאדם רוב רשעות שלהם, כך יכולין למחותם, לכן ביום המנוחה הוסיפו שנאה עליו, ואז מחו את שורשו בכח השנאה, והוא עיקר היום טוב. (שם תרמ"א)
ענין היום טוב דפורים היה הכנה לבנין בית שני, והוא בכח התעוררות התחתונים... ופירוש על ידי התאחדות של בני ישראל בעצמם שנמצא בהם כח אלקות וכח תורה שבעל פה שעל זה כתוב וחיי עולם נטע בתוכנו, ועל זה גופא הוא עיקר ההתנגדות המן ועמלק, וכפי מה שמתאחדין בני ישראל כך נופלין זרע עמלק, ולכן אמר המן "מפוזר ומפורד", שהרגיש שגרם החטא שאבדו האחדות, ולכן אמרה אסתר "כנוס את כל היהודים"... (שם תרמ"ג)
מה שקבעו עיקר היום טוב ביום המנוח... אכן תכלית מלחמת עמלק ימ"ש הוא לבטל המנוחה, כמו שכתוב אשר קרך בדרך, כמו שכתוב והיה בהניח וגו' תמחה, נמצא שעיקר רדיפת עמלק שלא לבא אל המנוחה, וזה האות שבאו אל המנוחה הוא עדות על מחיית כחו של עמלק, ובזאת המנוחה מחו אותו יותר מבמלחמה... ולעולם כן הוא שבמלחמה התישו כחו בגשמיות כדי שיבואו אל המנוחה, ואז שבאו לשרשם הרגו את השורש שלו למעלה וזה העיקר, ועשו אותו יום משתה ושמחה. (שם תרמ"ו)
בפסוק ישנו עם אחד... וזה הרשע המן ימ"ש היה כל כוונתו לאבד את היהודים כדי שלא יתגלה כבוד שמו ית' בעולם, ולא לחנם נשבע הקב"ה שאין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק, ולכן כאשר היה לו מפלה נעשה גילוי כבודו ית' בעולם הזה, ולכן נקרא מגלה, כמו שכתוב בספר קדושת לוי, שזה נשתנה יום טוב דפורים מכל המועדות שבתורה... (שם תרמ"ט)
הענין שקבעו הימים למשתה ושמחה, ובאמת כל תגבורת בני ישראל על עמלק על ידי תענית, כמו שאמרו רז"ל דברי הצומות וזעקתם... (שם תרנ"ד)
איש יהודי... אבל למחיית עמלק צריכין לצדיק גמור מעיקרו, כמו שכתוב איש יהודי היה, ואיתא כל מקום שכתיב היה הוא מתחלתו ועד סופו שאין בו השתנות, וכן כתוב לא יכרע ולא ישתחוה בלשון עתיד, כי הוא אין בו שינוי לעולם. (שם תרנ"ח)
ליהודים היתה אורה ושמחה, דאיתא נשבע הקב"ה שאין שמו שלם עד שימחה זרעו של עמלק, והתורה כולה שמותיו של הקב"ה, ובכל מקום שיש מחיית עמלק מאיר אור התורה ודאורייתא סתים וגליא, ולעתיד תצא חמה מנרתיקה ויתגלה סתרי תורה, ועכשיו מכח אותו הרשע עמלק ימ"ש נסתם הפנימיות, וכשיש מחיית עמלק יש גילוי הפנימיות, וזה קריאת המגילה, לכן דהדר קבלוה בימי אחשורוש אחר מפלת המן הרשע... (שם תר"ס)
בפסוק אש תמיד... וכמו כן צריך להיות הרוגז והשנאה על עמלק ימ"ש וכל סט"א כאש להבה, וכאשר אמרו חז"ל בית יוסף להבה ששולט מרחוק, ובאמת יש בבחינת יוסף ב' האשות, והם בחינת מנשה ואפרים, נשני הוא תמחה זכר עמלק, והפרני הוא אש מאיר... (ויקרא צו תרמ"ט)
ולפי האמור יש לפרש הא דכתיב (דברים כ"ה) והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך וגו', דעל מנוחת הנפש נמי קאי, שאחר ביאתן של ישראל לארץ השיגו ישראל כח השררה על כחות נפשם ומושלים ברוחם, שזה נקרא מנוחה שלימה, אז הוא זמן מחיית עמלק, ויש לומר שמה שנצטוו להרוג גם הבהמות דהוא מלשון תמחה את זכר עמלק, זה רק אחר בהניח, אבל כל עוד שלא נתקיים בהניח, אף שהצטוינו לדורות להרוג את עמלק אפילו בעודנו דווים וסגופים, מכל מקום לא הזכירו הפוסקים שגם לדידן מצוה להרוג את בהמתם... (ושאול) מחמת התרוממות והתנשאות הדעת היה זוכה למדת השררה נוסף על מדת הכנעה שהיתה לו מאז, על כן היה נעשה שוב ראוי למחות את זכר עמלק דעת דקליפה והכנעה הרעה, אך מחמת שהיה ירא את העם ולא עצר כח למשול על כחות נפשו ודן קל וחומר לעצמו, שוב התגבר עליו כח קליפת עמלק, והחיה את אגג, שלזה לא היה לו שום תירוץ, ובזה ניחא מה שלא שאל לו שמואל על אגג אלא מה קול הצאן הזה באזני, שבאמת במה שהחיה את אגג לא היתה עליו כל כך קושיא, שלזה היה כח קליפת עמלק תוקפתו על כרחו, וכל התפיסה עליו היתה במה שדן קל וחומר לעצמו וכנ"ל, וזה שאמר לו שמואל ראש שבטי ישראל אתה, והיינו שענין הקטנות וההכנעה היה לך מקודם, אבל באשר ראש שבטי ישראל אתה וימשחך למלך על ישראל היה לך לאחוז גם במדת השררה כמו שמורה שם ישראל.
ולפי האמור יתפרש לנו הטעם שלא המית שמואל את הבהמות, שמצוה זו היתה רק לשאול כשיתחזק וימשול ברוחו לנהוג שררה, אז היה זמן מחיית עמלק, ונתקיים כמו שכתוב בהניח וגו', כי בשעת המלכות היו כל ישראל מושלים ברוחם כנ"ל, והיה הציווי להרוג גם הבהמות, אבל כאשר טעה שאול כנ"ל שוב לא נתקיים והיה בהניח, על כן לא היה הציווי להרוג גם הבהמות, ולא הרג אלא את אגג שזו מצוה לדורות גם היום... (תרומה תרפ"ג)
להבין הטעם מה שקורין פרשת זכור בשבת דוקא, דהנה ענין קליפת עמלק הוא שקר והטעאה, וכסות ולשון שינה, ועל כן אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגירוי האויב, וזה שמכניס הטעאה ושקר בלב האדם להחליק בעיניו מעשיו ושיהיה כל דרכו ישרה בעיניו, וזה שנמשל לחזיר פושט טלפיו ומראה שהוא טהור, ונצטוינו למחותו לבער השקרים והגלולים מן העולם, אך זה שייך רק באיש שעושה מעשיו על פי הוראת השכל, היינו שבאם לא תהיה הטעאה ויבחין בין טוב לרע יעשה רק טוב, אבל באיש שעדיין מצואתו לא רחץ ואיננו פורש מדברים הרעים, אף שידוע שהוא רע, מה תועלת לו מביעור השקר, ועל כן באה מצות מחיית עמלק רק אחר כיבוש ז' אומות, הרומזות לשבע המדות הרעות כנודע, ואחר הכרתת ז' האומות אז הוא זמן ביעור השקר כנ"ל, ועל כן בשבת, דאפילו עם הארץ אימת שבת עליו שלא לעשות מה שיודע שאין ראוי לעשות, על כן אז זמן זכירה למחות שמו של עמלק. (תצוה תרע"א)
בהפטרה ויאמר לו שאול ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה'... והנה באלשיך שעלה על דעת שאול במאמר שמואל אליו "לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו", כי עד כאן דברי השי"ת, ומכאן ואילך "והמת מאיש עד אשה" וגו' דברי שמואל, והדבר יפלא איך תתיחס דעה זו לשאול הצדיק...
אך יש לומר על פי ההנחה הנ"ל שבעוד לא נגמר התיקון הכללי כעין לעתיד לא יתכן למחות את שמו לגמרי, כקליפה לפרי טרם שנתבשל. יש לומר שבאמת לגודל צדקת שאול וגם כל הדור היו צדיקים הגיעה עת התיקון הכללי, ועל כן צוה למחות שמו לגמרי, ואם היה עושה כן היה נעשה התיקון הכללי כמו שיהיה הענין לעתיד. אך שאול בענותנותו היתירה שהיה נחבא אל הכלים לא מצא בעצמו מעלה זו שיהיה ראוי לתיקון הנ"ל, אם כן לפי שיטתו אין מהצורך ולא נכון למחות שמו לגמרי, וגם לא את הבהמות כנ"ל, ואם כן שפט שהשי"ת שהוא בוחן כליות ולב בודאי אי אפשר שיצוה למחות שמו לגמרי, ושמואל באשר מחזיק אותו לצדיק גמור וראוי לתיקון הכללי תפס בפשיטות את דברי השי"ת "והחרמתם את כל אשר", שימחה שמו לגמרי, אבל באמת הוא ידע נגע לבבו שעדיין לא הגיע למדה זו, ובהכרח שציויי השי"ת לא היה למחות את שמו לגמרי... ולדעתו שוב עשה יפה שלא המית את אגג כנ"ל למען תשאר שארית עד עת התיקון כללי... (שם תרע"ב)
והנה עמלק ימ"ש הוא החוצץ במלכות, והוא המפריד אלוף, כדכתיב כי יד על כס וגו', שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק. אין השם שלם הוא מלמעלה למטה, ואין הכסא שלם הוא ממטה למעלה, וכתיב (ישעיה ל') לא יכנף עוד מוריך, כביכול כאילו הפנים של מעלה מכוסה, הרי מלמעלה למטה, ממטה למעלה היא כאבן מונחת ומטמטמת את לבות בני ישראל, ובא ונלחם עם ישראל ברפידים שלא יזכו לקבלת התורה. ועל כן קודם בנין בית הבחירה לעולם צריכה להיות מחיית עמלק, במשכן על ידי יהושע, וקודם בית ראשון בימי שאול ואחר כך יואב, וקודם בית שני בימי מרדכי ואסתר, ולעתיד על ידי משיח בן יוסף. וכן בנפש קודם התפלה וקריאת שמע, וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול, לשמך הגדול הוא זכירת מחיית עמלק, כי אין השם שלם וכו', וכן בזמן קודם ניסן הוא מצות זכור הוא כעין מחיית עמלק קודם בנין בית הבחירה... (שם)
במדרש והיו חייך תלואים לך מנגד זה מעת לעת מהסרת טבעת... וזהו שצעק מרדכי ברחוב העיר היפוך עצת המן הרשע, ועלתה בידו לעורר ישראל לתשובה והופרה עצת רשע, וזה היה המשא ומתן בין מרדכי ואסתר, שהיא שלחה בגדים להלביש את מרדכי וכו', היינו שעצתה היתה לעשות הכל בהסתר ובהעלם כמו מדתה ושמה, ועל כן יוכלו לעורר גם כח עליון ממקום גבוה ונשא מאד עולם הנעלם, אבל מרדכי לא קיבל מטעם הנ"ל, שלהחליש כח עמלק צריכין לפעול דוקא ברגש והתעוררות גדולה... (פורים תרע"א)
ר' יוחנן פתח לה פתחא... ובמדרש תנחומא שכל זמן שזרעו של עמלק בעולם כביכול כאילו פנים של מעלה מכוסה... ונראה הפירוש שכל זמן שזרעו של עמלק בעולם אינו נראה שהש"י מושל בגבורתו עולם ויש מקום לכופר, אך בביטול קליפת עמלק נתראה שהשי"ת מנהיג עולמו ולא הניחו למקרים, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצלה"ה מה שמלחמת עמלק היתה קודם מתן תורה, כי אלמלא נחלשה קליפת עמלק לא היו רואים מתן תורה, אף שכל העם היו רואים ושומעים את הקולות, קליפת עמלק היתה מכסה על הכל, והיו מוצאים במה לתלות... (פורים תרע"ד)
ונראה דלעומת שלשה אלה שיש לעמלק שליטה בהם, שהם מחשבה דיבור ומעשה, נצטוינו בשלש מצות בענין עמלק, לא תשכח בלב דהיינו מחשבה, זכור בפה דהוא דבור, מחיית עמלק בפועל במעשה, ויש לומר דכנגדם יש שלש מצות בפורים, קריאת המגלה, קריאה ושמיעה, ואחר כך בעשיה הסעודה משלוח מנות ומתנות לאביונים... ועל כן נזכרה מחיית עמלק בתורה נביאים וכתובים, תורה היא בשכל ובמחשבה, נביאים הוא בדיבור, כתובים הוא נגד המעשה... שהוא כתוב בספר בפועל ובמעשה. והנה בתנחומא שבהזכרת מחיית עמלק אנו מוחין את שמו, ועל כן במה שנכתב בתורה בנביאים ובכתובים ואנו קורין את הפרשה בתורה ומפטירין בנביא וקוראין את המגילה בכתובים אנו מוחין את שמו משלשה הנ"ל ומשלשה עולמות... (שם תרע"ח)
והנה הכתוב מתחיל "זכור את אשר עשה לך" וגו', שהזכיר מה שעשה לנו למטה ובזה נעורר בלבבינו איבה ומשטמה ושנאה על עמלק שעשה לנו. ועוד עלינו לזכור זה שרצה לעשות למעלה, בשביל זה באה המצוה למחות את שמו, כי בשביל מה שעשה לנו לבדו לא היה מגיע לו עונש יותר מאשר לשאר האויבים שהרעו לנו יותר ממנו. אבל המצוה עלינו להתעורר ולהתרגש כל כך עליו בשביל מה שרצה לעשות למעלה יותר הרבה מאד מבשביל מה שעשה לנו למטה... ומבלעדי הזכירה הראשונה לא היתה הזכירה השניה כל כך רבותא כמו אחר שנתעוררה בלבבינו השנאה על מה שעשה לנו, ואף על פי כן באה הזכירה השניה ומשכחת את הראשונה עם שהיתה בעצם תקפה, זוהי רבותא יותר. (ויקרא תרע"ט)
והנה מכח ענין זה נצטוו להעמיד להם מלך, כי ענין מלך הוא מרכבה למלכות שמים, התפשטות גבול הקדושה בהגבהת הלב בדרכי ה', וידוע בדברי חכמי האמת ממדת המלכות, שהיא השתוקקות עצומה למעלה, וכמפורשת בספר תהלים מהותו של דוד המלך "צמאה לך נפשי"... וענין זה התחיל במלוכת שאול שהיה במקום דוד, והיתה שמחה גדולה בישראל... והנה אז נשלם לגמרי ההיפוך של קליפת עמלק, שהיא דעת דקליפה ההתקררות והיאוש הנורא, וישראל עשו מדעת דקליפה עוד תועלת עצומה לענין כיבוש הארץ, ועלו במעלתם לענין התמנות המלך עד שלעומת ההתקררות והיאוש זכו להגבהת הלב בדרכי ה', ומאחר שזכו להפוך את ענין קליפת עמלק ברוחניות באה המצוה אז למחות את שמו בגשמיות. ומעתה מובן מה שלא באה מצוה זו בימי אחד השופטים, שהרי אז עדיין לא היה נגמר ההיפוך של קליפת עמלק ברוחניות כנ"ל, הגם שהתחיל ענין התיקון בכניסתם לארץ... (שם תרפ"א)
אך השי"ת ברחמיו הרבים חשב מחשבות לבלתי ידח ממני נדח המציא גם לזה תרופה... והנה נצטוינו לזכור מה שעשה לנו עמלק, לעורר בקרבנו שנאה ואיבה לזרעו, אם כן מדה זו יש בה נמי מצוה, ובזה נעשו מתוקנים גם בעלי מדה רעה זו, שהרי במדה זו עושים מצוה... ועל כן ממצות זכירה של עמלק נולדה שמחת פורים בלב, ולעומת האיבה והשנאה שעורר בלבו על עמלק בזכירתו אותו, לעומתן נתהוה השמחה בפורים. (שם צו תרע"ז)
והנה קטרוג עמלק על קבלת תורה שבכתב נתבטל, שהרי יהושע החליש כחו, וזכו ישראל לקבל התורה, אבל הקטרוג על קבלת והתפשטות תורה שבעל פה שהוא מתפשט בכל דור ודור בלבות חכמי ישראל, על זה יש קטרוג תמיד מקליפת המן, ועל זה נאמר מלחמה לה' בעמלק מדור דור, וצריך בכל פורים לעשות מחיית עמלק מחדש, וקורין קודם לו בשבת פרשת זכור להקדים זכירה לעשיה דמחיית עמלק, שמזכירין שמו מלמטה וזוכין למחיית עמלק מצד השי"ת בפורים. (פרשת זכור יג)
ראה גם עמלק-כללי בשלח ה.
שוב נתגלגלה מחיית עמלק לחלקו של בנימין, שלא השתחוה לעשו... שתשובת מרדכי לעבדי המלך היתה שאפילו אם כלל ישראל בסכנה על ידי זה, וגם אי לא הוי אביזרייהו דע"ז, מכל מקום אינו יכול להשתחוות להמן, שהוא מבנימין שאינו משתחוה לעשו, והטעם כי בית המקדש בחלקו של בנימין, וקדושת המקדש נתנה לו האומץ שלא יכול להיכנע לעמלק... ולזה דוקא שאול, שהיה מבנימין נצטווה למחות את עמלק, ואלו מחה את עמלק היתה מתקיימת בו בחינת "משיח בן יוסף", כמו שאמר יונתן לדוד "ואנכי אהיה לך למשנה", שזהו גדר משיח בן יוסף... (חלק ה עמוד מו)
עיקר מצות מחיית עמלק בזמן הזה הוא מחיית תורת עמלק מלבנו. מהי תורת עמלק? המן האגגי נקרא "קוצץ בן קוצץ", והיינו קוצץ בנטיעות - כפירה בכל, נמצא שתורת עמלק היא תורת הכפירה, פירוד העולם מבוראו, פירוד ישראל מאביהם שבשמים כביכול.
השקפת התורה מאחדת הרוחניות והגשמיות, והיא אמת. השקפה המפרידה בין הרוחניות והגשמיות, השקפה של "שניות" - הנותנת חשיבות עצמאית לגשמיות - היא שקר, ע"ז וכפירה.
השקפה מאוחדת רואה הכל מצד הרוחניות לבד, גם הגשמיות מוצאת את מקומה בעולמה של רוחניות, כשהיא כלי לרוחניות... (שם עמוד שלב)