ענה

ספרי:

וענית ואמרת, נאמר כאן עניה ונאמר להלן עניה, מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש... (כי תבא שא)

אבן עזרא:

אלקים יענה - שימציא תמיד, כן "כי האלקים מענה בשמחת לבו". (בראשית מא טז)

שקר ענה - כמו העיד. (דברים יט יח)

וענית - יתכן שישאלו הכהנים לאמר, מה זה שהבאת על כן וענית או כדמות תחלה, וכן ויען איוב הראשון. (שם כו ה)

אענה את השמים - אמציא. (הושע א כג)

וענה גאון - מגזרת עני. (שם ה ה)

רד"ק:

אלקים יענה - ופירוש יענה כמו מענה בשמחת לבו, שיהיה חפץ ומכוון בשלום פרעה. (בראשית מא טז)

אור החיים:

וענית ואמרת - יש אומרים והתחלת, או יכניע עצמו כאדם שקבל טובה גדולה מהמלך. (דברים כו ה)

הכתב והקבלה:

ענו לה - שורש ענה עיקרו שתי אותיות ען, שבהיפוך אותיות ענינו תנועה וטלטול, כי העניה והמענה גם הוא אינו אלא הנעת הדבור והוצאתו אל הפועל, לכן נראה שענו לה המכון בו תנועה וטלטול, שהבאר היה מתגלגל והולך עם מחנה ישראל בכל מסעיהם... (במדבר כא יז)

וענו הלוים - נראה שאין הוראת מלת וענו ענית תשובה על דברים שקדם להם, כי מצאנו לשון ענה הרבה שאין המכוון בהם תשובת דברים, כמו "הכרת פניהם ענתה בם", כל אלה לא יתפרשו כי אם לשון גלוי ופרסום, דומר לשרש "לעיני בני עמי", שענינם הגלוי והפרסום, וכל לשון ענה הנאמר בו ית', כמו ענינו ה' ענינו, ישים ה' עינו להשגיח עלינו. וקרוב לומר שכל לשון אמירה המחובר עם מלת ענה הוא מענין זה, אמירה שיש בה עיון שכלי והתבוננות... (דברים כז יד)

מלבי"ם:

שקר ענה - יש חילוק בין מעיד ועונה, שלשון עדות בא רק אם הבית דין צריך לעדותו, והוא אם לא נגמר דינו עדיין, ועונה הוא גם כשאין בית דין צריך לעדותו... (דברים יט יח)

וענית ואמרת - מצינו כי התחלת הדבור נקרא בשם עניה, כמו ותען להם מרים, וכן להלן וענו הלוים ואמרו. ויתכן כי במקום שיש שאלת מה זאת אז התחלת הדבור נקרא מענה, כמו כשיצאת מרים והתוף בידה וכל הנשים אחריה, מובן שהתקבצו לאיזה ענין ושחולקים כבוד למרים שהיא תתחיל לכן כתיב ותען... (שם כו ה)

פעל ענה שאחרי קריאה הוא מה שעונים להמתפלל והקורא לשיענו, והעניה תהיה לפעמים בעת רצון קודם זמן המוגבל כמו "בעת רצון עניתיך", שאם יטיבו מעשיהם יהיה הגאולה בעת רצון גם קודם זמן הקצוב, וענה שאחריו פעול את הוא מענין תשובה, ומציין שלא הוסיף דברים חדשים, כמו "ותענו אותי ותאמרו", וכשאין אחריו פעול לרוב הוסיף דברים חדשים, כמו ויען אברהם ויאמר. וענה הנקשר עם בי"ת הוא ענין עדות, כמו "לא תענה ברעך". ויש הבדל בין עונה ובין משיב, העניה לחברו תהיה רק מקרוב, והתשובה תהיה גם מרחוק על ידי שליח, וכששניהם מקרוב תהיה התשובה לסתור דברי חברו, והעניה היא תיכף, והתשובה תהיה לאחר זמן או אחר התבוננות, והמשיב הוא גם בענין הוכוח והבאת ראיות להפך מדעת חברו... (הכרמל)

רש"ר הירש:

לא תענה ברעך - ענה יציין לעולם דיבור שהנסיבות גרמוהו, לפיכך משמעו ברגיל להשיב דבר, גם במקום שהוא מציין תחילת הדיבור, הרי זה לעולם דיבור שנגרם על ידי התרחשות או נסיבות מסוימות... (שמות כ יג)

העמק דבר:

ויען אברהם - סתם משמעו בקול רם, כבסוטה ל"ב. (בראשית יח כז)

וענו ואמרו - בירושלמי בכורים, כל מקום שנאמר עניה הוא על ידי אחר, וכן כאן הלוים אומרים אחריהם. (דברים כא ז)