בעצם היום הזה בא נח - א"ר יוחנן אמר הקב"ה אם נכנס נח לתיבה בלילה עכשיו יהיו כל דורו אומרים כך לא היינו יודעים בו, ואלו היינו יודעים בו לא היינו מניחין אותו ליכנס, אלא בעצם היום הזה בא נח, דרגיש ליה ימלל. (בראשית לב יב)
בעצם היום הזה - אמרו המפרשים שפירושו בגוף היום הזה, וכן "וכעצם השמים לטוהר", גוף השמים. ולא נוכל לפרש שירמוז אל עצם היום הזה וכחו, כמו שאמרו רבותינו בפסוק בעצם היום הזה בא נח, כי כתוב "בתשעה לחודש בערב", וכן "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש", גם הלילה בכלל, והנה לא הזכיר בעצם היום הזה בשבת ולא במועדים, רק בחג השבועות וביום הכפורים, וכן באיסור החדש אמר "עד עצם היום הזה", והנראה בטעם הדבר כי בעבור שאמר בשבועות "מיום הביאכם את עומר התנופה תספרו חמשים יום" וגו', וגמר הענין שהאריך לצוות בקרבנות, הוצרך לומר "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש", כי גוף היום הוא קדוש ואסור בעשיית מלאכה, איננו תלוי בעומר ולא בקרבנות. וכן ביום הכפורים, מפני שאמר "ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה'", ובפרשת אחרי מות תלה עוד הכפרה בקרבנות ובשעיר המשתלח, מפני כן הוצרך לומר "וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, כי יום כפורים הוא", בגופו, לכפרו עליהם מלבד כפרת הקרבנות...
ומצאנו עוד שהזכיר הכתוב בעצם היום הזה בענינים נגזרים לעתים מזומנות, אמר בנח "בעצם היום הזה בא נח" וגו', "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים", "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה עלה אל הר העברים", והטעם באלו, מפני שיתכן שהכניס נח בתיבה קודם לכן הרבה מן החיה והעוף, וכן יתכן שיצאו מקצת ישראל ממצרים קודם לכן, וביום ההוא נגמר הענין, וכן קודם ליום ההוא היתה צוואה למשה רבינו בעליה ההיא וביום ההוא עלה, לכן פירש הכתוב בכולן שהיו בגוף היום ההוא, לא שהותחל בהם מתחלה ונשלם ענינה ביום ההוא...
וכן נראה לי עוד כי עצם כל דבר כחו ותקפו נגזר מלשון כחי ועוצם ידי, עוז ותעצומות, וכן ימות בעצם תומו בתוקף שלמותו, ובעבור שהעצמות מוסדות הגוף ותקפו יקראו כן. והנה "כעצם השמים לטוהר" שטהרת הדבר שראו ברורה וחזקה כחוזק טוהר השמים, ולכך יזכיר בימים הנזכרים "עצם היום", כי הענין בהם בעצמם לא בדבר אחר נוסף בהם שהוא הקרבנות אשר יקריבו בהם... והנאמר במקומות הנזכרים "בעצם היום הזה" גם כן פירושו בכח היום ההוא, שהם ענינים לא יעשו ביום אחד כמנהגו של עולם, לפיכך אמר כי כל החיה וכל הבהמה והעוף וכו' נאספו בכח היום ההוא בגזרת הא-ל עליהם, כי פיו הוא צוה ורוחו הוא קבצן. וכן לא יאספו שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף ויצאו כאיש אחד מארץ מצרים רק בכח היום הנגזר עליו כן מפי עליון, וכן בענין משה רבינו להגיד כי ביום שנצטוה בשירה וכתבה ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ויכל לדבר את כל הדברים האלה נגזר עליו שיעלה בכח היום ההוא שהגזרה בו אל הר העברים... (ויקרא כג כח)
עד עצם היום - כל מקום דכתיב עצם משמעו יום ולא לילה, אם לא שמוכרח לפרש באופן אחר, כמו ביום הכפורים להלן. ומכאן למדנו דעד ולא עד בכלל, ולא כמשמעות המקרא בכל מקום דעד בכלל, אבל כאן אי אפשר לפרש הכי, דאם כן דכל היום אסור, למאי כתיב עד עצם היום, לכתוב עד היום הזה. ור' יהודה דסבירא ליה יום הנף אסור מפרש עד בכלל, כמו שמפורש בגמרא עד עיצומו של יום, לאפוקי תוספת... (שם שם יב)