(ראה גם: מאכלות אסורות)
וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו, שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. (ויקרא יט כג)
אמר רב יהודה אמר רב צלף של ערלה בחוצה לארץ זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין... ותנן ספק ערלה בארץ ישראל אסור, ובסוריא מותר, ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט... ותנן גבי ערלה, קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין חייבין בערלה... מה תלמוד לומר עץ מאכל, להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה, ואיזהו זה הפלפלין, ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה... (ברכות לו א)
והרי ערלה, דרחמנא אמר ערלים לא יאכל, ותניא ערלים לא יאכל, אין לי אלא איסור אכילה, מנין שלא יהנה ממנו שלא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר, תלמוד לומר וערלתם ערלתו ערלים לא יאכל, לרבות את כולם... ואלא השתא דכתיבי הנך קראי לכם למה לי, לכדתניא, לכם לרבות את הנטוע לרבים, רבי יהודה אומר להוציא את הנטוע לרבים... (פסחים כב ב)
מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דשייף לה לברתיה בגוהרקי דערלה, אמר ליה אימור דאמור רבנן בשעת הסכנה, שלא בשעת הסכנה מי אמור, אמר ליה האי אישתא צמירתא נמי כשעת הסכנה דמיא. איכא דאמרי אמר ליה מידי דרך הנאה קא עבידנא. (שם כה ב)
...מן המאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור, מכאן לערלה שבטילה במאתים. (שם מח א)
ולנטיעה, מנלן, דכתיב שלש שנים ערלים וכתיב ובשנה הרביעית ויליף שנה שנה מתשרי, דכתיב מראשית השנה... תנו רבנן, אחד הנוטע אחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית, פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית, ופירות נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט, אם לערלה ערלה, ואם לרבעי רבעי... (ראש השנה ט ב, וראה שם עוד)
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותיה דמתחזיא כבת שתא... (סוטה מג ב)
דתנן נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות אחרות הרי זה לא ילקט ואם ליקט יעלו באחד ומאתים, ובלבד שלא יתכוין ללקט... (גיטין נד ב)
...ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, חוץ מן הערלה וכלאים (שנוהגים אף בחוצה לארץ)... (קידושין לו ב)
אמרי חריפי דפומבדיתא אין ערלה בחוצה לארץ, שלחה רבי יהודה לקמיה דרבי יוחנן שלח ליה סתום ספיקא ואבד ודאה, והכרז על פירותיהן שטעונין גניזה, וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו נין ונכד משליך חבל בגורל בקהל ה'... (שם לא א)
תא שמע בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק, אלמא חזותא מילתא היא, אמר רבא הנאה הנראה לעינים אסרה תורה, דתניא ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה, מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע ולא ידליק בו את הנר, תלמוד לומר וערלתם ערלתו את פריו ערלים לא יאכל, לרבות את כולם... (בבא קמא קא א, וראה שם עוד)
...ואלו הן הנשרפין... והערלה וכלאי הכרם. (תמורה לג ב)
הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה עם זה, רבי שמעון אומר אין מצטרפין. (מעילה יח א)
רבי שמואל בר נחמן רבי יונתן בשם רבי ליעזר הגומם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה משם מראית העין עד שיגום מעם הארץ... (כלאים כט א)
אמר ר' יהושע שמעתי שהמעמיד בשרף האילן ובשרף העיקרין מותר, בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי... אוכלי בהמה קדושת שביעית חלה עליהם, ואין קדושת ערלה חלה עליהן... (שביעית כ ב וראה שם עוד)
כרם רבעי מציינים אותו בקזוזות של אדמה, ושל ערלה בחרסית... בחיוורא שהוא יותר מיכן. (מעשר שני כח א)
הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה, רבי יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור, כתיב ונטעתם כל עץ מאכל, את שהוא למאכל חייב, לסייג ולקורות ולעצים פטור... (ערלה א א, וראה שם עוד)
רב חונא שאל, אתרוג שנטעו למצותו מהו שיהא חייב בערלה, חזר רב חונא ואמר אתרוג שנטעו למצותו חייב בערלה, ולא כן תנינן, ולקחתם לכם, ולא מן המצוה... וכא שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל מכל מקום. מה בינו למשמר פירותיו לעצים, כשם שהוא רוצה בפריו כך הוא רוצה בעצו, ברם הכא רוצה הוא בפריו ואינו רוצה בעצו... (שם ב א, וראה שם עוד)
עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור, נטעו אף על פי שלא כיבשו חייב. הנוטע לרבים חייב, רבי יודה פוטר הנוטע ברשות הרבים והנכרי שנטע והגזלן שנטע והנוטע בספינה והעולה מאליו חייב בערלה. ונטעתם, פרט לשנטעו גוים עד שלא באו ישראל לארץ... (שם ג א, וראה שם עוד)
בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק, נתערב באחרים כולן ידלקו, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים... (שם טז ב, וראה שם עוד)
ספק הערלה בארץ ישראל אסור, ובסוריא מותר, ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט... איזו ספק הערלה כרם של ערלה וענבים נמכרות חוצה לו... אמר רבי יודן אף זה ספיקו אסור בסוריא, איזו ספק המותר בסוריא כרם של ערלה וכרם אחר בצידו והענבים נמכרות חוצה לו. (שם כ א)
דרש ר' יהודה פן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד על צוויך שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים. (ויקרא כה ב)
זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל לחיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל... נטע, וערלתם ערלתו את פריו... (במדבר יז ז)
ונטעתם וערלתם, הכתוב מדבר בתינוק, שלש שנים יהיה לכם ערלים, שאינו יכול להשיח ולא לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש, שאביו מקדישו לתורה, מהו הלולים שבשעה שהוא מהולל הקב"ה... (קדושים יד)
שלש שנים יהיה לכם ערלים, פנימית הסוד לא אכחד כי ג' שנים והרביעית היא סוד ד' מחנות שכינה שראה יחזקאל הנביא ומראה אליה. (קדושים)
מן המאתים ממשקה בני ישראל - רז"ל דרשו לענין נסכים, ממותר ב' מאות שנשתיירו בבור שנפלו לתוכו ערלה וכלאי הכרם, שבטלים במאתים. (יחזקאל מה טו)
ושלא לאכול ערלה מספקא ליה (אולי הכונה לספק ערלה בחו"ל), והיינו כי כחות האילן אינם נבדלים זה מזה כראוי עד ג' שנים, רמז הטעם אמרו באשה פחות מבת ג' שנים ויום אחד כנותן אצבע בעין, שעדיין בתוליה מובדלים קודם ג' שנים והם חוזרים לאחר מכאן... (תרי"ג מצות)
הערלה כיצד, כל הנוטע אילן מאכל כל פירות שעושה אותו אילן שלש שנים משנטע הרי הן אסורין באכילה ובהנאה, שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל, וכל האוכל מהם כזית לוקה מן התורה.
במה דברים אמורים בנוטע בארץ ישראל, שנאמר "כי תבאו אל הארץ" וגו', אבל איסור ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני, שודאי הערלה בחוצה לארץ אסורה ובספיקה מותר... (מאכלות אסורות י ט, וראה שם עוד)
נכרי וישראל שהיו שותפין בנטיעה, אם התנו מתחלת השותפות שיהיה הנכרי אוכל שני ערלה וישראל אוכל שלש שנים משני היתר נגד שני הערלה הרי זה מותר, ואם לא התנו מתחלה אסור, ובלבד שלא יבאו לחשבון. (שם שם יד)
הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה, ואינו צריך להרים, כיצד רביעית של יין ערלה או כלאי הכרם או שהיתה הרביעית מצטרפת משניהם שנפלה לתוך מאתים רביעים של יין הכל מותר ואינו צריך להרים כלום, נפלה לפחות ממאתים הכל אסור בהנייה...
ולמה כפלו שיעור ערלה וכלאי הכרם, מפני שהן אסורין בהנייה... (שם טו יד)
בגד שצבעו בקליפי ערלה ישרף, נתערב באחרים יעלה באחד ומאתים, וכן תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ופת שאפאה בקליפי ערלה או בכלאי הכרם ישרף התבשיל והפת, והרי הנייתו ניכרת בהן, נתערבו באחרים יעלו באחד ומאתים... (שם טז כ, וראה שם עוד מפרק טז יז והלאה)
כל שהוא חייב בערלה יש לו רבעי, וכל שפטור מן הערלה אינו חייב ברבעי, שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים וגו', ובשנה הרביעית.
הנוטע אילן מאכל ודעתו עליו שיהיה סייג לגינה, או שנטעו לקורות לא לפירות, הרי זה פטור מן הערלה, נטעו לסייג וחזר וחשב עליו למאכל, או שנטעו למאכל וחזר וחשב עליו לסייג, כיון שעירב בו מחשבת חיוב חייב. נטעו שלש שנים לסייג ומכאן ואילך למאכל אין לו רבעי, שכל שאין לו ערלה אין לו רבעי.
נטע אילן וחשב שיהיה הצד הפנימי שלו למאכל והחיצון לסייג, או שיהיה הצד התחתון למאכל והעליון לסייג, זה שחשב עליו למאכל חייב בערלה, וזה שחשב עליו לסייג או לעצים פטור, שהדבר תלוי בדעתו של נוטע. והצלף חייב בערלה האביונות בלבד, אבל הקפריסין מותרות.
הנוטע לרבים בתוך שדהו חייב בערלה, שנאמר ונטעתם אפילו לרבים, במה דברים אמורים בארץ ישראל, אבל בחוצה לארץ פטור.
הנוטע ברשות הרבים או בספינה והעולה מאליו ברשות היחיד, ועכו"ם שנטע בין לישראל בין לעצמו והגזלן שנטע חייבין בערלה וברבעי. העולה מאליו במקום טרשים פטור, אפילו הנוטע במקום שאינו יישוב פטור, והוא שלא יהיה עושה כדי טיפול שמטפל בפירותיו עד שמביאן ליישוב, אבל אם היה עושה כדי טיפולו חייב בערלה.
הנוטע למצוה, כגון שנטע אתרוג ללולב או זית למנורה חייב בערלה, הקדיש ואחר כך נטע פטור מן הערלה, נטע ואחר כך הקדיש חייב בערלה.
הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה, אף על פי שאינו כארץ לזרעים, הרי הוא כארץ לאילנות. אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה. זה שנטעו עכו"ם עד שלא באו אבותינו לארץ פטור...
עכו"ם שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק חייב בערלה, ויש לעכו"ם נטע רבעי, שאם בא לנהוג במצוה זו הרי הוא קדש כנטע רבעי של ישראל.
אחד הנוטע גרעינה או ייחור מן האילן, או שעקר את כל האילן ממקומו ונטעו במקום אחר הרי זה חייב בערלה, ומונה משעת נטיעתו. זעזעו ולא עקרו ואחר כך מלא סביבותיו בעפר, אם יכול לחיות אילו לא מלא סביבותיו הרי זה פטור, ואם לאו הרי זה כמו שעקר ונטע וחייב... (מעשר שני פרק י א, וראה שם עוד)
ונטעתם - אפילו אילן זקן, ופרט למבריך ולמרכיב ולעולה מאליו במדבר, אבל עולה מאליו בישוב חייב. כל עץ מאכל - פרט לאילני סרק, ולנוטע לסייג ולקורות ולעצים. שלש שנים יהיה לכם ערלים - אין דרך ארץ שתהנו ממנו עד שתביאו ממנו קרבן להקב"ה, ובשלש השנים ראשונים לנטיעתו אינו מביא דבר נאה ומתקבל לעשות ממנו קרבן להקב"ה, לפי שעדיין לא נשרש ונתיישב לכך. יהיה לכם - להביא את הנטוע לרבים. (ויקרא יט כג)
מדיני המצוה... ושומר הפרי חייב בערלה, וכמו שדרשו "את פריו" את הטפל לפריו (ברכות ל"ו), כלומר שומר הפרי, ובתנאים הידועים לרז"ל הוא שיאסר השומר העומד בפרי עד שעה שיגיע הפרי לכלל אסור ערלה, ועוד שיהא הפרי צריך אליו, דאי שקלת ליה לשומר מאית פירא, ולפיכך אמרו ז"ל שהצלף חייב בערלה מן האביונות בלבד, אבל הקפריסין מותר, דאי שקלית ליה לקפריס מקמי דמטי פירא לאיסור ערלה לא מאית פירא... (קדושים מצוה רמו)
וערלתם ערלתו - ועל דרך הפשט טעם המצוה לתת כבוד להקב"ה מהפרי הראשון הטוב שבארצנו, וידוע כי האילן בתוך שלש שנים פריו מועט ואין בו טעם או ריח, ולכך אינו ראוי שנקריב אותו לפני ה', ורוב האילנות אינן מוציאין פירות עד השנה הרביעית... ומדרך הטבע עוד כי הפרי בתוך שלש שנים הוא מזיק מאד לגוף, מפני שיש בו ליחות מושפע מכח יניקת הארץ, ועדיין לא עבר עליו זמן כל כך שיתחמם בכח השמש ויתחמם בכח האויר... ועל דרך השכל בטעם המצוה הזאת, השמים והארץ הם סבה להוצאת הפרי בכח עליון, והם בדמיון הזכר והנקבה זה פועל וזה מקבל... ועד שלש שנים אין הארץ מסכמת בבשול הפרי ולא השמים מסכימים לתת בו כח הבשול, וכיון שכן כל האוכל מן הפרי תוך השלש שנים ההם זה כמראה עצמו שאין לו חלק בשמים ובארץ ואין לו חלק בהקב"ה, והנה הוא נוטלו בלא רשות של מעלה ושל מטה, ולכך אסרתו תורה תוך שלש... ועל דרך הקבלה מצוה ערלה שהרחיקה תורה הנטיעה שלש שנים כנגד השלש העליונות הראשונות שאין לנו בהם השגה, וכנגדם גם כן תהו ובהו וחשך, והשנה הרביעית כנגדה גם כן ורוח אלקים מרחפת על פני המים כי אינו הסתר גמור ולא השגה גמורה, כן השנה הרביעית אינו היתר גמור, כי מותר בפדיון ואסור בלא פדיון... (ויקרא יט כג, וראה שם עוד)
וערלתם ערלתו - להמורה ג' ל"ז טעם הערלה כי היה חוק עכו"ם לעשות דברים ידועים בעת הנטיעה כדי למהר ביאת פירותיה, ועל כן אסר הפרות שלא יבואו לידי המעשים ההם, ומין זה של מצות הקרקע שהן להרחיק מע"ז נוהג בארץ ובחוצה לארץ. (ויקרא יט כג)
שלש שנים יהיה לכם ערלים - יראה שבג' שנים ראשונות תתן הארץ כח חיצונים שבה, ובד' מתחילה לתת מהקדושה. (שם)
וערלתם ערלתו - מיותר, וכן הוסיף יהיו לכם ערלים, ופירשו חז"ל שבא ללמד שיש פה כמה מיני ערלים, והוסיף בג' לשונות לאסור הנאה וצביעה והדלקה... (ויקרא יט כג)
וערלתם ערלתו - ערל רוצה לומר להיות מעוכב מלהשתמש בדבר. ראה לעיל ערלה בראשית י"ז י'. (ויקרא יט כג)
במדרש וכי תבואו ונטעתם וכו'. כי למה עשה כן הבורא ית' להיות שני ערלה מקודם, אבל כך היה רצונו ית' להיות עלמא דשקרא, והאדם יחזיק עצמו בהתורה, ועל ידי זה הוא ממשיך עליו קדושה עוד יותר, וזה שאמר "להוסיף לכם" וגו', כי על ידי שני ערלה אם אדם מקיים כתיקונה בא אחר כך לתוספת... ובא מזה אחר כך להיות קודש הלולים וגו'. (ויקרא קדושים תרל"ט)
במדרש וכי תבואו וגו'... וכמו שהיה אדם הראשון קודם החטא שלא היה כלל ערלה בעולם, ולכן מכל עץ הגן הותר לו לאכול מיד, רק אחר כך על ידי החטא שאנחנו שרוים בעולם הפירוד שיש תערובת טוב ורע בעולם, נותנת התורה עצות איך להפרד מן הערלה, וזה שאמר "למחזיקים בה"... (שם תרמ"א)
במדרש וכי תבואו ו', וכל המדרש שם, מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא המתנת שעה ובניך ממתינין לערלה ג' שנים. הענין כי אלה המצות הם תקונים לחטאו של אדם הראשון ולא בא המדרש לדבר חס ושלום על מעלת אדם הראשון, רק לומר כי בזה מתקנים את החטא... שיכולים על ידי זה להתדבק בעץ החיים. (שם תרמ"ה)
במדרש וכי תבואו וגו', כי הנה אחר החטא של אדם הראשון נתערב טוב ורע בכל כי בודאי עץ החיים ועץ הדעת אינם ענינים פרטיים רק שנמצא מאלה העצים בכל מקום, וכיון שאכל נעשה כל ההנהגה בבחינת עץ הדעת טוב ורע... ולכן צריך כל דבר בירור, ולכן ג' שנים ערלה לברר הטוב מהפסולת... (שם תרמ"ט)
במצות ערלה... ואחר החטא נתקללה האדמה, אבל בני ישראל זכו בכח האבות לתקן ארץ ישראל להוציאה מקללה לברכה, וכמו שהיה בכלל שיצאה הארץ מתחת יד כנען להיות ארץ הקדושה, כן הוצרך בכל נטיעה להיות סור מרע בשני ערלה, ואחר כך קודש הלולים הוא התגלות הקדושה, דכל דבר שבקדושה שיוצא לחירות מתערובת הסט"א הוא מלא שירה וזמרה, הוא מה שכתוב כל פריו קודש הלולים... (שם תרנ"א)
בענין ערלה... ולפי שאחר החטא נתערב טוב ורע ולכן יש מקודם שליטת הסט"א לכן ג' שנים ערלים, וערלתם ערלתו להיות נשאר בסתימתו, כי באכילת בני ישראל נפתח המקור והשפע, וכפי יניקת הבן מתרבה החלב... (שם תרנ"ד)
כי אתה בא וגו'... דיש ערלה בבחינת עולם שנה נפש, וכמו הערלה בגוף שהיא יותרת שאין דוגמתו למעלה בשורש העליון בקדושה, ולכן הוא מום וחסרון בגוף, ובהסרת הערלה נעשה תמים, כמו כן יש בעולם דברים יתרים שאין בהם שורש בקדושה למעלה, לכן נקראו כשפים שמכחישין כח שלמעלה פירוש שהם דברים שאין בהם שורש. ואם תאמר מהיכן באה יתרת זה, בודאי כל זה נעשה על ידי חטא הראשון שנמשך הערלה בעולם שנה נפש, אבל בני ישראל חלק ה' עמו, ניתן להם המילה והתורה ללמדם איך שיהיו כל מעשיהם למטה מתאימים לשורש שלמעלה, לכן ניתן להם ארץ ישראל ובית המקדש, שהם המקומות המכוונים למטה מול הקדושה למעלה... וכן בזמן ניתן שבתות וימים טובים... (שופטים תר"ס)
והערלה הוא שורש הרע שבהתגלות על דרך לבוש מקיף, זהו שורש הרע שנברא בעולם, דהאלקים עשה את האדם ישר ונפח באפיו נשמת חיים, ומאן דנפח מתוכו נפח... ותחלתו של יצר רע נקרא הלך, שהוא בא מחוץ דרך אקראי בדרך הילוכו, וזהו בריאת היצר רע שהיה לו רק הכח ליכנס ללב אם יניחו האדם ליכנס, ואז לבסוף נעשה איש ובעל הבית, אבל בידו היה לגרשו מיד שלא להניחו ליכנס כלל. ובזה היה חטא אדם הראשון על ידי הסתת נחש ההוא חיצוני הבא מחוץ להסית, וממנו הוא עור הערלה הנעשה אחר החטא כתנות עור לכל הגוף ממשכא דחויא, לפי שהאדם כולל כל הנבראים, ומצד הנחש שיש בעולם להיות לאדם סביביו צריו נברא באדם עצמו עור הערלה... (חלק ב ישראל קדושים עמוד קכא, וראה שם עוד)