(ראה גם: עשר מכות-כללי)
הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד, אשר לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדה ועד עתה. ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה, כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עליהם הברד ומתו... ויט משה את מטהו על השמים וה' נתן קולות וברד ותהלך אש ארצה, וימטר ה' ברד על ארץ מצרים. ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי. ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה, ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר. רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל, לא היה ברד. וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אליהם חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים... ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה', הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לה' הארץ... והפשתה והשעורה נוכתה, כי השעורה אביב והפשתה גבעול. והחטה והכוסמת לא נכו, כי אפילות הנה. (שמות ט יח)
ר' יהודה אמר, אבני ברד האלו שהיו יורדים על המצרים ונעכבו על ידי משה, עשו אחר כך נקמות בימי יהושע, ולעתיד לבא עתידים לרדת הנשארים על אדום ובנותיה. א"ר יוסי זה שאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. (בשלח קצב)
הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד, זבדי בן לוי אמר סרט לו סריטה על הכותל, אמר לו כשתגיע השמש לכאן ירד מחר הברד. אשר לא היה כמוהו במצרים, לומר לך שלא היה כמוהו בעולם ולא במצרים אינו אומר או יהיה כמוהו כמו שאמר במכת בכורות, וכמוהו לא תוסיף, אשר לא היה כמוהו כלומר לשעבר לא היה אבל עתיד להיות להבא. אימתי בימי גוג ומגוג, הדא הוא דכתיב (איוב ל"ח) אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה. וכן הוא אומר (יחזקאל ל"ח) וגשם שוטף ואבני אלגביש. ועתה שלח העז את מקנך, בא וראה רחמיו של הקב"ה, אפילו בשעת כעסו ריחם על הרשעים ועל בהמתם, לפי שמכת ברד לא היה משלחה עליהן אלא על יבול הארץ, והיה מזהירן שישמרו עצמן ואת בהמתם כדי שלא ילקו בברד. הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, ארז"ל זה היה איוב, ואשר לא שם לבו, זה היה פרעה ועמו. (שמות יב ג)
למה הביא עליהם ברד, לפי ששמו ישראל נוטעי כרמים וגנות ופרדסים ואילנות, לפיכך הביא עליהם ברד ושבר את הכל. על האדם ועל הבהמה, כיון שראה הקב"ה שלא שמעו לדבריו מה שאמר להם שלח העז, אמר הקב"ה כדי שיבא הברד על הכל. ויט משה את מטהו על השמים, המכות האלו ג' על ידי אהרן, וג' על ידי משה, וג' על ידי הקב"ה ואחת על ידי כולן, דם צפרדע וכנים שהיו בארץ על ידי אהרן, ברד ארבה חשך על ידי משה, לפי שהן באויר, שכך שלט משה בארץ ובשמים, ערוב דבר מכות בכורות על ידי הקב"ה, ושחין על ידי כולן. (שם שם ה)
וה' נתן קולות וברד, כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו של מעלה, וה' נתן קולות וברד, הוא וסנקלעיטין שלו. ותהלך אש ארצה, נדונו כמשפט הרשעים בגיהנם, היה יושב נכוה בברד, עומד נכוה באש. ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, נס בתוך נס, ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר כפרטתא דרומנא דחרציניתיה מתחמיא מלגיו (שהגרעינים של רמון נראים מבחוץ), וחד אמר כהדין עששיתא דמיא ומשחה מתערבין כחדא ונורא דליק מן גויהון. משל למה הדבר דומה לב' לגיונות קשין שהיו נלחמין זה עם זה, לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך ועשה המלך שלום ביניהן, ועשו שליחות המלך ביחד. כך אש וברד צהובין זה לזה, כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים עשה הקב"ה שלום ביניהם והכו במצרים, הוי ויהי ברד ואש מתלקחת. מהו מתלקחת, מת לקחת, לאחר שהכהו הברד לוקחו האש ושורפו. ויך הברד בכל ארץ מצרים ירד הברד והיה עשוי אגבטאות אגבטאות (כמו אמבטי) ומסבב את מקניהם ולא היו יכולים לצאת, והיה מצרי מביא את המאכלת ושוחטם, והעוף יורדת עליו מלמעלה ואוכלם, שנאמר (תהלים ע"ח) ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים, מהו ומקניהם לרשפים, אלו העופות, כד"א (איוב ה') ובני רשף יגביהו עוף. ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר, יהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל (תהלים ע"ח), ר' יהודה בר שלום אמר מהו בחנמל, בא נח מל, ור' פינחס אמר יורד כפילקין (גרזן) וקוצץ את האילנות. רק בארץ גושן וגו', למה ניצלה, לפי שפטרונה עומד עליה, הדא הוא דכתיב אשר שם בני ישראל לא היה ברד. (שם שם ו)
והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב וגו', והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה, מהו כי אפילות הנה, ר' פנחס ור' יהודה ב"ר שלום, ר' פנחס אומר מהו כי אפילות, פלאים עשה הקב"ה בהם, ר' יהודה אומר לקישות היו, א"ל ר' פנחס והלא כתיב ואת כל עשב השדה הכה הברד, ואתה אומר על שהיו קטנות לא נוכו, אלא פלאים עשה הקב"ה בהם.
ויצא משה מעם פרעה את העיר, שעדיין היה בתחום העיר מיד לא שהה להתפלל עליהם, אלא ויפרוש כפיו אל ה' וקבל הקב"ה תפלתו. ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה, תלאון ברפיון, ואימתי ירדו, בימי יהושע על האמוריים, שנאמר (יהושע י') ויהי בנוסם מפני ישראל וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים, והשאר עתידין לירד בימי גוג ומגוג. (שם שם ח)
ויהי ברד ואש מתלקחת, מתלקחת לאחר שהכהו הברד לוקחתו האש ושורפו, שנאמר והחטה והכוסמת לא נכו. רבי פנחס ורבי יהודה בר שלום, ר"פ אמר מהו אפילות, פלאים עשה הקב"ה בהם, ורבי יהודה אמר לקישות היו. א"ל רבי פנחס, והרי כתיב את כל עשב השדה הכה הברד ואת אומר על שהיו קטנות לא נוכו, אלא פלאים עשה הקב"ה בהן. באותה שעה אמר פרעה הרשע ה' הצדיק העתירו אל ה', ואני משלחן. א"ל משה כך אמרת במכה הראשונה והתפללתי ולא שלחתם, למתי אעתיר לך ולעבדיך, השיבו פרעה חטאתי לה' אלקיכם ולכם, עכשיו אני משלחן, כששמע משה כך ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרוש כפיו אל ה'.
ומטר לא ניתך ארצה, תלאון ברפיון, ואימתי ירד, בימי יהושע על האמורים, שנאמר וה' השליך עליהם אבנים גדולות וגו' (יהושע י').והשאר שהיו בשמים ירדו על גוג ומגוג לימות המשיח, והקולות היו תלוין, ואימתי ירדו, בימי אלישע על מחנה ארם, שנאמר וה' השמיע את מחנה ארם קול רכב וקול סוס וגו' (מ"ב ג'). (וארא טז)
למה הכה אותן בברד, שחשבו המצרים שיהיו ישראל כורמיהם. אמר דוד יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל (תהלים ע"ח), וכיצד היה יורד, ר' פנחס ור יהודה הלוי בר' שלום, אחד מהם אמר כחלזון הזה היה יורד ומקצץ את האילנות, יהרג בברד גפנם וגו', וחד אמר כחנמל הזה יורד ושקמתם בחנמל. כתיב החטה והכסמת לא נכו, אלא שהיה יורד על כל דבר ודבר לפי כחו, על הבהמה לפי כוחה ועל העשב לפי כחו, ועל האדם לפי כחו. (וארא יט)
אמרו רבותינו בכל המכות לא אמר פרעה ה' הצדיק אלא במכת ברד בלבד, למה אדם שהוא מבקש להלחם עם חבירו ולנצח אותו פתאום הוא בא עליו והורגו ונטל כל מה שיש לו. אבל הקב"ה אמר לפרעה, ועתה שלח העז את מקנך וגו', באותה שעה אמר ה' הצדיק.
הירא את דבר ה', מכאן היה ר' שמעון בן יוחי אומר, הטוב שבנחשים רצוץ את מחו, והכשר שבמצרים הרוג, כתיב ויקח שש מאות רכב בחור, מהיכן היו, והכתיב וימת כל מקנה מצרים וגו' (שמות ט'), אלא הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. (שם כ)
וימטר ה' ברד, בתחילה מטר הוריד הקב"ה עליהם, כשירד נעשה ברד, שנאמר וימטר ה' ברד, למה שאין הרעה דרה עם הקב"ה, המטר היה יורד ונעשה ברד, שהיתה הרוח נכנסת בו ועושה אותו ברד, שנאמר ורוח סערה עושה דברו (תהלים קמ"ח). (שם כא)
ויסגר לברד בעירם, כיון שהיה הברד עתיד לבא אמר משה לפרעה (שמות ט') שלח העז את מקנך, אמר פרעה וכי עכשו אנו באים לשמוע דברים של בן עמרם, אמר רעיא ברייתי מה דהוה חד שרביט הוה מחי לה ומשתברא ליה (בשרביט נוכל להניסם לבית), כיון שבא הברד נעשה ככותל זה בפני צאנו, הוי ויסגר לברד בעירם, ולא היו יכולים להלוך, והיה המצרי אומר אוי לו לאותו האיש מהו עושה, נוטלה ושוחטה להאכיל בניו ממנה, כיון ששחטה היה נוטל בשרה על כתפו, והיה העוף יורד וחוטפה מעל כתפו, שנאמר ומקניהם לרשפים, כענין שנאמר (איוב ה') ובני רשף יגביהו עוף. (מזמור ע"ח)
א"ר הונא בשם ריש לקיש כפילקוס היה הברד יורד עליהם. א"ר יוחנן מן מלתיה דר' שמעון את שמיע תרתי, בגפנים על ידי שהיו דקים היה יורד כפילקוס ומקצצו, אבל לשקמים היה בא ומל, שנאמר ושקמותם בחנמל. (תהלים קה, תתסג, וראה עוד עשר מכות-כללי תתכ)
וה' נתן קולות וברד, כיצד היה הברד יורד, בתחלה היו הברקים מבריקין והרעמים מרעימין והארץ רועדת, שנאמר קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ (תהלים ע"ז), והחצצות נופלות, שנאמר אף חצציך יתהלכו (שם י"ח) ואין שם מטר אלא אבני ברד, שנאמר נתן גשמיהם ברד.
ותהלך אש ארצה, וימטר ה' ברד, היתה אבן הברד נבקעת והאש יוצא מתוכה ושורף, שנאמר ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, והיתה גחלת האש נבקעת והברד יוצא מתוכה ומכה, שנאמר ותהלך אש ארצה וימטר ה' ברד. (שמות ט כג)
ויך הברד בכל ארץ מצרים וגו' מאדם ועד בהמה, כל אדם ובהמה שהיה מוצא היה נבהל מקולן ולא היה יכול לברוח, שנאמר ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים ע"ח)... והיה הברד מפסג את האילנות ומשבר את הזרעים, שנאמר ואת כל עץ השדה שבר, ולא עוד אלא שהיה ממית את שרשיהם בארץ, שנאמר יהרג בברד גפנם ושקמתם בחנמל, ר' יודה בר' שלום אומר בא חן מל, ר' פינחס אומר יורד כפלכין וקוצץ את האילנות. (שם שם כה)
רק בארץ גושן, יכול כולם ואפילו שכנים גוים בתוכה לא נלקו, תלמוד לומר רק. ואומר אשר שם בני ישראל, במקום ישראל לא ירד, במקומות אחרים ירד. (שם שם כו)
וישלח פרעה וגו', כיון שראה אש וברד נלחמים כאחד, לא אש מלחכת את הברד ולא ברד מכבה את האש, מיד הודה ואמר ה' הצדיק, הוא שהצדיק בין בריותיו והשלימם זה לזה, וכן הוא אומר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כ"ח)... (שם שם כז)
ויפרש כפיו אל ה', מאי שנא בכולהו כתיב ויעתר אל ה', ויצעק משה אל ה', ברם הכא ויפרש כפיו מיד ויחדלו הקולות והברד, לפי כשראה פרעה שנוי מנהגו של עולם התחיל משבח ומפאר ואומר ה' הצדיק, ואין הקב"ה חפץ בשבחו שלרשע, לפיכך לא הניח הקב"ה את משה להתפלל אלא כיון שפרש ידו נענה מיד, כדי שלא יאריך אותו רשע בהודייתו. (שם שם לג)
הנני ממטיר כעת מחר... היום הזה מתרה בו ולמחר היה המעשה, כדי לסגפו ולענותו, הוא שאסור בישראל לענות את דינו, אבל במצריים כאשר היה פרעה מענה את ישראל, כך נתענה בכל מיני עינויים. (שם ט יח)
על השמים - לצד השמים, ומדרש אגדה הגביהו הקב"ה למשה למעלה מן השמים. (שמות ט כב)
מתלקחת בתוך הברד - נס בתוך נס, האש והברד מעורבין, והברד מים הוא, ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם. (שם שם כד)
כי אפילות הנה - מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה, ואף על פי שנאמר ואת כל עשב השדה הכה הברד, יש לפרש לפשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד. ומדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות הנה, פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו. (שם שם לב)
את כל מגפותי - הזכיר מגפות בעבור הקולות והברד והמטר והאש שהתחברו, ולא ראינו שפחד פרעה בכל המכות העוברות כאשר פחד מזאת, ואמר ה' הצדיק. (שם שם יד)
הנני ממטיר - ידוע כי לא ירד גם היום על מצרים ברד ומטר, ואין צורך לפרש למה זה, ובעבור זה פחדו פחד גדול כי לא ירד שם אלא כדמות טל. (שם שם יח)
ויך - זאת היתה מכה קשה, שהרג אדם ובהמה ושבר עץ השדה, רק שהשם חמל עליהם ועל מקניהם. ולא הזכיר משה לפרעה זה שראה ששלח פרעה ולא מת ממקנה ישראל עד אחד ולא שת לבו. (שם שם כה)
ועתה שלח העז - ...והיתה העצה הזאת בחמלת ה', כי מכת הברד לא שלחו רק להשחית יבול הארץ ולא על האדם, על כן יורה חטאים בדרך להצילם ממנו. (שם שם יט)
רק בארץ גושן - בעבור שנטה ידו על השמים והוריד הברד היה ראוי שירד גם על ארץ גושן, שהאויר שלה ושל ארץ מצרים אחד הוא, ולכן פירש הכתוב שניצל אויר ארץ גשן בעבור ששם בני ישראל. (שם שם כו)
ויך שקמותם - מין תאנים, וגפן ותאנה רוב אילנות מצרים. בחנמל - מין ברד, ולרס"ג אל בקיע הוא הקרח החזק. (תהלים עח מז)
את כל מגפותי - על דרך הפשט קרא למכת הברד כל מגפותי, מפני שבמכת הברד נכללות מגפות הרבה על האדם ועל הבהמה, וזהו מאדם ועד בהמה, ושבירת כל האילנות, ואין צריך לומר אבוד התבואה והפירות וכל טוב הארץ מרוב הפלגת קרירות הברד, וכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים ע"ח) ושקמותם בחנמל, הוא מין ממיני הברד... ואמרו רז"ל למה נקרא שמו חנמל, שהיה בא ונח על השקמים ומל וכל שכן הברד הזה שהיה האש מתלקחת בתוכו... ותמצא בפרשה זו י"ד פעמים ברד, והטעם בזה לפי שהוא מכח המים, וידוע כי גלגל הירח מניע יסוד המים, כשם שמניע גלגל חמה יסוד האש, ומזה נמצא תוספת הנחלים והנהרות בתוספת הלבנה וחסרונם בחסרונה. והנה הלבנה מתוספת והולכת עד י"ד ימים ומכאן ואילך מתחסרת והולכת ומתמעטת. ועל דרך הקבלה את כל מגפותי, כמו ולא יעיר כל חמתו, שבאורו כל שהיא חמתו, וכן בכאן כל מגפותי חסר וא"ו, מגפתי כל, שהיא מגפתי. ואמר "אל לבך" כנגד לבך כלומר חוזק לבך הקשה, והודיע אותו כי יכניע את לבו החזק במדת כל שהוא מגפתו. והוצרך משה רבינו ע"ה במכה זו להתפלל בנשיאת כפים, מה שאין כן בכל השאר מטעם שהיו בני אדם מתים בה לפחד הקולות ולמכת הברד שהיתה בהסכמת הוא ובית דינו, כענין שכתוב וה' נתן קולות וברד... (שמות ט יד)
קולות וברד ותהלך אש - ידוע כי בזמן הברד האויר משתנה והחלאים באים על כל המורכבים מד' יסודות, וסבת החולי בהם שנוי האויר וקלקולו והתהפכות ארבע יסודות כי כל זמן שהם מזוגים יחדו ועומדים על מתכונתם בשוה הגופות בריאים וחזקים, ובהתהפכותם בא החולי, ועל כן יתכן לפרש כי הזכיר הכתוב בכאן ד' יסודות, קולות וברד הם הרוח והמים ותהלך אש ארצה האש והעפר, והזכירם מהופכים להורות כי בבא הברד ישתנה האויר ויתהפכו היסודות מלמעלה למטה... (שם שם כג)
אני שולח את כל מגפותי אל לבך - כל אחת מאלה שאשלח תהיה בלב כלכם גם אחר שתסור, כי גם אחרי כן תרגישו בהיזק נמשך ממנה בקלקול הצמחים ומזונות ובחולי הגוף כמכת החשך שקלקלה מזג האויר בלי ספק, ושלא קמו איש מתחתיו, שנמשכו אליה חלאים רעים בלי ספק. בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ - כאשר תראה יכלתי גם באויר המקיף. אמנם יכלתו בעליונים הודיעם על ים סוף בענין מלאך האלקים ועמוד הענן ועמוד האש שכלם בדברים אשר מציאותם בלתי טבעי. (שם שם יד)
ועתה שלח העז - כדי שימלטו העבדים אשר עם המקנה, כאמרם ז"ל חביב אדם שנברא בצלם. (שם שם יט)
ואש מתלקחת בתוך הברד - בחוזק תנועת הברד ברדתו נלהב האויר ונתן קולות, וחוזק תנועתו היה בגדלו לקלקל הרך והקשה, כאמרו ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר. (שם שם כד)
ואש מתלקחת - להראות שהברד אינו טבעי ונעשה מקור האויר, ועוד הלכה אש ארצה ליבש ולהקשות הצומח כדי שיכנו אחר כך הברד, וזה שאמר פלאי פלאות נעשו לחטה ולכוסמת שלא נכו גם כן, שאותם לא הקשתה האש. (שם שם כד)
כעת מחר, שרט לו שריטה בכותל, כשתגיע חמה לשריטה הזאת ירד המטר. ונראה מפני שרוב ברד הוא כמנהגו של עולם הוצרך להראות שהוא דבר פלא ודרך נס, שהרי יודע הרגע והשעה. (גבורות ה' פרק לו)
את כל מגפותי - ולפי שחטא פרעה היה בלשון, וידוע שחטא הלשון מגדיל כנגד ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים וכל התורה, על כן ראוי שיהיה נידון בכל המיתות כולם, אמר אני שולח את כל מגפותי, דוגמת סקילה ירד הברד ואבני אלגביש, שרפה שנאמר ותהלך אש ארצה, הרג שנאמר יהרג בברד גפנם, רוצה לומר אנשים יקרים שנמשלו לגפן שבהם שייך לשון הריגה, וחנק ברבוי המים שירד עם הברד... (שמות ט יג)
את כל מגפותי - היה נראה לומר לצד ששקולה זו כנגד כולן, אולי כנגד כולן שלפניה. ולא הנאני דרך זה. והנכון בעיני שנתכוון לומר לו כי באמצעות מכה זו יטה לבו להבין להרגיש במגפות שהביא ה' עליו, כי בכל מכה עד עתה לא היה פרעה מחליט בדעתו שהיא מאלקי היכולת, ותולה במכשפות ושדים, והאות שגם המכשפים עושים כן, והגם שהיתה מכה שהחרטומים אמרו אצבע אלקים היא, יש לו מקום לחשוב שאפשר שלא השיגו השגת משה ואהרן, ולזה אמר לו שעתה תדע שכל המגפות שכבר הבאתי לא מעשה כשוף ושדים אלא מעשה אלקים. (שם שם יד)
ועתה שלח העז - ואם תאמר אם כן מה מכה זו עושה, שאין תכלית המכות להרע אלא בעבור הראות כחו הגדול, ולזה הודיע שיאסוף אדם ובהמה מן השדה, ועל כל פנים תעשה המכה רושם בהשחתת מה שמחובר לארץ... (שמות ט יט)
את כל מגפותי - דהנה השלשה לגיונות של הקב"ה שנפרע מהם מעוברי רצונו הם אש, רוח מים. בסדום באש, במבול במים, ודור ההפלגה ברוח להפיצם על פני כל הארץ. ובמצרים היה בשלשתן, דם צפרדע במים, ארבה ברוח, שחין באש וכו'. והנה בברד היו שלשתן ביחד, הוא עצמו מים, ואש מתלקחת בתוך הברד, ויהי קולות הוא ברוח, זה שאמר כאן אני שולח את כל מגפותי. (קול אליהו וארא)
קולות וברד ותהלך אש - לדעת המפרשים קולות על הרעמים, ואם כן איך יפסיק הכתוב בין הרעם והברק (במלת וברד), אלא קול רוח וסער שבאו עם הגשם והברד, וקולות פירושו סערה... (שם שם כג)
ואש מתלקחת - אינו לשון התלהבות כי הנגינה הפסיקה במלת ואש וחברה מתלקחת בתוך הברד, אבל מתלקחת התפעל משרש לקח, והוא תואר לאש שלמעלה מן הטבע וכן ואש מתלקחת (יחזקאל א') שהוא אש אלקי... (שם שם כד)
ויך הברד וגו' הכה הברד - כבר התבאר שהיו ב' מיני ברד, א' הברד שיצא ברגעים הראשונים שירד במהירות נציצת הברק, וב' הברד שירד כדרך הטבע במשך זמן. ואם לא היה רק הברד הטבעי היו הרבה בני אדם נצולים, כי תיכף כשראו הברק הראשון שהוא סימן להרעם והמטר והברד שיבא אחריו היו מסתתרים, והברד היורד כדרכו אינו מסוכן כל כך להמית אדם רב, אבל הברד הראשון שרץ במהירות הברק הוא הושלך בכח גדול ונדמה ככדור רובה ההורג על ידי מהירותו, ועליו אומר "ויך הברד בכל ארץ מצרים מאדם ועד בהמה, ואת כל עשב השדה הכה הברד" הוא הברד השני הטבעי. (שם שם כה)
וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות - הנה משה יעד לפרעה הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד, היינו שתחלה יפסקו הקולות, וה' רצה להטעות את מצרים שיטעו שחדל המטר והברד קודם מניעת הקולות, ויאמרו שלא היה כדבר משה, והנה הקול והרעם היוצא מן העב לא יגיע למטה עד אחר איזה רגעים, וכן המטר והברד לא יגיע למטה עד אחר איזה רגעים, וכשחדלו הקולות תחלה ואחר כך המטר והברד, הגם שהקול האחרון שיצא מלמעלה לא בא לאזני השומע עד כמה רגעים אחרי זה, הלא גם המטר והברד שהו בלכתם, אבל ה' רצה שיטעה פרעה שלא נתקיים כדברי משה, עשה נס שהברד והמטר האחרון שירד מן העבים נשאר תלוי באויר ולא הגיע למטה, והקול ירד למטה, ואם כן נשמע למטה הקול האחרון אחרי שכבר חדל הברד והמטר, שהם לא הגיעו ארצה, ועל ידי כן ויוסף לחטא... (שם שם לד)
ראה עשר מכות-כללי.
לא היה כמוהו - ברד שבו אש מתלקחת, שבזה ניזוק המקנה. (שם שם יח)
ויך הברד - אותו ברד שהיה בתוכו אש במה שנתפוצץ עליהם ונאחזה האש בשערות ובבגדים, מה שאינו כן אילו היה ברד מוקשה לבד. ואת כל עשב השדה - הברד עם האש לא הזיקם אלא הברד הקשה בכח ההכאה, והיינו דכתיב בתהלים ע"ח ויסגר לברד בעירם וגו' ויהרוג בברד גפנם וגו', שהיו ב' מיני ברד. לא היה ברד - אבל היו בארץ גושן הקולות, וכבברכות נ"ט שקולות של רעמים באים לפשט עקמומיות שבלב, וזה היה נדרש אז הרבה. (שם שם כה וכו)
...אך באמת מצינו במכת ברד במעשה המכה כתיב "ותהלך אש ארצה וגו' ואש מתלקחת בתוך הברד", ובדבר ה' למשה להתרות לפרעה לא נזכר אש. ובאמת לא נצרך האש להמכה, דלא נזכר דשרף האש, רק ויך הברד. והענין כמו שאמרנו שסדר המכות היו נגד עשר ספירות מתתא לעילא, ומכת ברד היא נגד מדת החסד דאברהם אבינו ע"ה מרכבה לה, והיו המכות נגוף למצרים ורפוא לישראל, ועל כן זכו ישראל במכה זו לאש מתלקחת שמרמז לדברי תורה, דבאברהם התחיל הב' אלפים תורה... שעיקר האש מדברי תורה שהיא אוכלת אש היצר הרע היא אש התורה שבעל פה... וזכו אז ישראל במכת הברד שכנגד קדושת א"א לקדושה זו דאש מתלקחת בלב ישראל, שהוא הלא כה דברי כאש, וזה לא הרגישו פרעה והמצרים כלל, רק ישראל הרגישו בלב האש מתלקחת דדברי תורה אש אוכלת האש דיצר הרע, וזה הועיל מאמר ה' למשה "נטה את ידך על השמים ויהי ברד וגו', וה' נתן וגו' ותהלך אש ארצה" וגו', שהרגישו ישראל בלב האש מתלקחת, אבל פרעה ועמו לא הרגישו רק מה שהכה הברד את כל אשר בשדה, דלא נזכר ששרף... (בא ג)