ראה גם: עשר מכות-כללי)
הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן, דבר כבד מאד. והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים, ולא ימות מכל לבני ישראל דבר... (שמות ט ג)
אמר אותו יהודי, זה שאמרתם שהקב"ה הרג במצרים כל אלו הבהמות כל אלו הצאן, הנה ג' מיתות היו בבהמות, א' דבר, ב' אלו שהרג אותם הברד, ג' אלו בכורות הבהמות שמתו במכות בכורות.
ומה היה המיתה שלהם, אלא הרי כתוב מתחלה, הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה, למה בכל המכות לא כתוב יד ה', אלא כאן הוא יד בחמשה אצבעות, כי מתחלה אצל (מכת כנים) כתוב, אצבע אלקים היא, וכאן כל חמש האצבעות, שכל אצבע ואצבע הרג מין אחד, וחמשה מינים היו, שכתוב, בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן, הרי חמשה מינים לחמשה אצבעות הנקראות יד, משום זה הנה יד ה' הויה וגו' דבר כבד מאד, שהיו מתים מעצמם שנמצאו מתים.
אחר שלא חזרו המצרים (בתשובה), חזרו אלו האותיות ממש של דבר, והרגו כל אלו שנותרו, ואותיות דבר חזרו להיות ברד, מה בין זה לזה, אלא זה בנחת, וזה (הברד) בתוקף הרוגז, ושנים אלו היו במקום אחד, (דהיינו בחמש אצבעות).
תא חזי, דבר הוא אותיות שהם בנחת, מיתה בנחת, שהיו מתים מעצמם, ברד, כי חזרו האותיות להיות בתוקף הריגה, והרג הכל. ישבו באותו שדה, ראו צאן הבאים למקום אחד ומתים שם, וגם אותו יהודי (הלך) אל אותו מקום, וראה שני עופות מתות הנקראים קטפירי המלאים תולעים (וארס שמסבתם מתו הצאן). (וארא קצ)
למה הביא עליהם דבר, לפי ששמו ישראל רועי בקר ורועי צאן וכל בהמה בהרים ובמדברות כדי שלא יפרו וירבו, אמר הקב"ה אני אביא עליכם רועה יפה, שנאמר הנה יד ה' הויה. מהו ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, אפילו בהמה שהיתה ביד מצרים והיה לו לישראל תרעומת עליה שיש לו חלק בה היתה ניצולת, ובכך ידעו דינן של ישראל... מהו עד אחד, אפילו בהמה חציה של ישראל וחציה של מצרי לא מתה. (שמות יא ה)
דבר מפני מה הביא עליהם, מפני ששמו את ישראל רועי סוסים רועי חמורים וגמלים בקר וצאן, כדי שיהיו ישראל במדברות ושלא יכנסו לתוך בתיהם ויפרו וירבו, לפיכך בא עליהם דבר והרג כל מה שהיו ישראל רועים, שנאמר (שמות ט') הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד, עד שלא מצאו בהמה שירעו אותה. (פרק ז)
מכה חמישית מכת דבר, מפני מה הביא עליהן הקב"ה מכת דבר, מפני שכשאבדו תינוקות שלהן אמרו, הואיל ואין להן מלאכה ירעו את בהמתנו, וכן הוא אומר (שמות א') ובכל עבודה בשדה, הביא עליהם את הדבר. אמר ר' נחמיה כל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים היתה מכת דבר בכל אחת מהן, וכן הוא אומר (ט' י"ד) את כל מגפותי, ואומר (יהושע כ"ד) ואשלח את משה ואת אהרן ואגף את מצרים בכל מגפותי, קרא הכתוב המכות מגפות, הא כאיזה צד, בדם מפני המים המלוחים, בצפרדעים מפני החיות המשכלות, בכנים היו עולין בגופן כמחטין ומעלין נומי ומתין, ערוב כמשמעו, דבר כמות שהוא, אין לי אלא בבהמה בלבד, ומנין אף באדם, תלמוד לומר בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן, היה הסוס נופל ורוכבו עמו, החמור וחמרו, הגמל וגמלו, הבקר ואכרו, הצאן ורועיהן, ראיה לדבר מן העתידות, וכן תהיה מגפת הסוס הפרד וגו' כמגפה הזאת (זכריה י"ד). אין לי אלא בהמות המפורשות בלבד, ומנין אף החיות שאינן ברשותן שמתו בדבר, תלמוד לומר וחיתם לדבר הסגיר (תהלים ע"ח). דבר אחר אלו נפשותיהם, כענין שנאמר ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים (איוב ל"ג) נמצאת אומר נרמזת להם מכת בכורות ממכת דבר, שהיא גם היא דבר, שנאמר הנה יד ה' הויה. (שמות ט א)
במקנך אשר בשדה - התרה אותם בהווה, כי רוב המקנה בשדה, אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית, כמו שאמר וימת כל מקנה מצרים, ויתכן כי בעבור היות תועבה למצרים כל רועה צאן היו מפרישים אותם מן הערים בלתי בעת השתמשם בסוסים לרכוב ובחמורים במשא, והנה היה המקנה רחוק ממצרים בשדה גבול גשן ויתערב במקום המרעה מקנה מצרים ומקנה ישראל, ועל כן הוצרך לומר והפלה ה' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל, או בעבור שהדבר משנוי האויר ראוי שיתפשט בכל הפלך, רק שעשה השם עמהם להפליא. (שם שם ג)
וימת כל מקנה מצרים - כלומר כל המת היה ממקנה מצרים, ואין לומר שכל מקנה מצרים מת, שהרי כתיב וממקנה בני ישראל לא מת אחד, וכתיב במכת ברד הירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים. (שם שם ו)
הנה יד ה' הויה - הזכיר במכה זו חמישית יד ה' הויה, שהוא ה"א אחרונה שבשם. והזכיר לשון הויה, והוא השם האחרון מצרוף השם המיוחד הסובל י"ב בתים כנרמז בכתוב זה שמי לעולם, והזכיר גם כן ה' מינין מן המקנה, והבן זה. במקנך אשר בשדה - התרה אותם בהוה, כי רוב המקנה בשדה, כי הדבר היה אף במקנה שבבית, כענין שכתוב (להלן ט') וימת כל מקנה מצרים. אבל כתב הרמב"ן ז"ל, כי הזכיר "אשר בשדה" מפני שכל המקנה שלהם היה בשדה, לא היו מאספין אותו אל הבתים כלל, לפי שתועבת מצרים כל רועה צאן, ומפני כן היו מרחיקים אותו מן הערים... (שם שם ג)
וישם ה' מועד - כדי שיכניסו המקנה מהשדות, וכמו שמצינו שעשה לו במכת ברד. (שם שם ה)
וישם ה' מועד לאמר - שבכל המכות שיעד שיבואו מחר יצאה הגזרה תיכף, ובמקצתם התחילה ההכנה לזה תיכף, וזה לא אפשר במכת דבר, שאם היה הגזרה תיכף היה המשחית משחית תיכף, וכן בכל המכות היה לו עת לשוב גם אחר שחלה המכה, לא כן בדבר שאם תחול המכה יכלו כולם ברגע אחד, לכן שם מועד שעד מחר יש לו עת לשוב. (שם ט ה)
במקנך אשר בשדה - להלן פירש"י דהמכה לא שלטה רק במקנה שבשדה, וקשה דאם כן היה לו להזכיר ועתה שלח העז את מקנך, אלא נראה כרמב"ן שמתו גם שבבית, דכתיב "וימת כל מקנה", אלא שהיתה הגזרה רק על עדר שלם, מה שאינו כן מי שיש לו בהמה יחידית, ובזה נשארו עוד כמה בהמות... (שם שם ג)
ולא ימות מכל לבני ישראל - אפילו מה שביד הרשעים... וישאר אחר כך ביד יורשים הצדיקים, אבל מה שקבלו הרשעים עסק במקנה מצרים לא ניצולו, שהרי זה לא יגיע ליורשיהם.. מחר יעשה - כדי שבינתים ימכרו מקניהם בזול לישראל, ומכאן בא לישראל בצאתם צאן ובקר מקנה כבד. (שם שם ד וה)