ראה גם: עשר מכות-כללי)
ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך, ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך. ובכה ובעמך ובכל עבדיך, יעלו הצפרדעים. ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך במטך על הנהרות על היאורים ועל האגמים, והעל את הצפרדעים על ארץ מצרים. ויט אהרן את ידו על מימי מצרים, ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים. ויעשו כן החרטומים בלטיהם, ויעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים. ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי, ואשלחה את העם ויזבחו לה'... וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך, רק ביאר תשארנה... ויצברו אותם חמרים חמרים ותבאש הארץ. (שמות ז כח והלאה)
ותא חזי, פרעה, שממשלתו היתה בכח המים, שכתוב, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, משום זה, נהפך תחלה היאור שלו לדם, ואחר כך (יצאו משם) הצפרדעים, שהיו נוגפים אותם בקולות מרעידים שצעקו בתוך מעיהם, יצאו מתוך יד החזקה (שהיא גבורה), ויד הזה התחזק הצדדים עד שהמצרים נפלו כמתים בבתיהם...
ושרץ היאור צפרדעים, ר' שמעון פתח ואמר, קול ברמה נשמע וגו' רחל מבכה על בניה וגו', תא חזי, מקרא זה בארוהו בכמה מקומות, ומקרא זה קשה, שאומר רחל מבכה על בניה, הלא בניה של רחל היו יוסף ובנימן ולא יותר... ותא חזי לא פעם אחת היא בכתה על ישראל, אלא בכל שעה ושעה שהם בגלות, ומשום זה (שהם פגמו בקול שנסתלק מרחל), הקב"ה סבב להם למצרים (קול להענישם), שכתוב והיתה צעקה גדולה וגו' גם הכין להם קולות אחרים באלו הצפרדעים שהרימו קולם בתוך מעיהם, והיו נופלים בשוקים כמתים. (שם קמו, ועיין שם עוד)
ותעל הצפרדע, (היה צריך לומר הצפרדעים, ומשיב) צפרדע אחת היתה והולידה ונתמלאה מהן הארץ, והיו כולם מוסרים את עצמם לאש, שכתוב ובתנוריך ובמשארותיך, ומה היו אומרים, באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה.
ואם תאמר אם כן, מה נוגע להם למצרים, שכל אלו הצפרדעים באו באש, אלא כולם באו באש, והלכו בתנור ולא מתו, ואלו שמתו מה עשו, לחם היה בתנור, ונכנסו לתוך הלחם ונתבקעו, ויצאו מהן אחרות, ונבלעו בתוך הלחם, וכשבאו לאכול מן הלחם, חזר הלחם במעיהם להיות צפרדעים, ורוקדים ומרימים קולות עד שהמצרים היו מתים, ומכה זו היתה קשה להן מכולן, בא וראה, כתוב ושרץ היאור צפרדעים וגו', (ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים, הרי שבאו בתוך גופם), פרעה הוכה תחלה ויותר מכולם, (שהרי נאמר ובכה ובעמך ובכל עבדיך), יהי שם ה' מבורך מן העולם ועד העולם שהוא פוקד מעשה בני אדם בכל מה שעושים. (וארא קנג)
ועל זה, הזכיר אותם הקב"ה במצרים, ועלו על פרעה, אלו שאינם משתככים יום ולילה, ומי הם, הם הצפרדעים שקולם אינו משתתק לעולם, והוא משום שהתקיף בעם הקדוש שאינם שותקים יום ולילה מלשבח את הקב"ה, ולא היה אדם במצרים שיוכל לדבר עם חבירו, ומהם נשחת הארץ, ומקולם היו מתים תנוקות וילדים.
ואם תאמר איך לא יכלו להרג אותם, אלא אם הרים אדם מקל או אבן להרג אחת התבקעה ויצאו ממנה מתוך מעיה שש צפרדעים, והלכו ובעטו בארץ, עד שהיו נמנעים מלקרב אליהם. (שם קסג)
מהו הנה אנכי נוגף, אמר הקב"ה הריני דוחק עליך את המכות, כמה דתימא (שמות כ"א) וכי יגוף שור את איש. ריב"ל אמר כל מכה ומכה שהיתה באה על המצריים במצרים היה הדבר ממשמש ובא עמה, שנאמר הנה אנכי נוגף, הנה זה הדבר, כד"א הנה יד ה' הויה במקנך. (שמות י א)
את כל גבולך בצפרדעים, רז"ל אמרו המכות שהביא הקב"ה על המצרים גרם להם שיעשו שלום ביניהם, כיצד, היה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצרים, המצרים אומרים עד כאן תחומנו, והכושים אומרים עד כאן תחומנו, כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם, הגבול שהיו נכנסות לתוכו הדבר ידוע שאין השדה של כוש, שנאמר את כל גבולך, גבולך ולא של אחרים. (שם שם ב)
ועלו ובאו בביתך, א"ר יהודה בר שלום המעולות שבהם יהיו בביתך, בנוהג של עולם מלך בשר ודם נכנס במדינה כל אחד נותנין לו מדור לפי כבודו, אבל המלך לתוך הפלטין שלו הוא דר במקום מישור, אם כן למה נאמר ועלו ובאו בביתך, המעולות שבהן היו בביתו של פרעה. ובתנוריך ובמשארותיך, כשהיתה המצרית לשה את העיסה ומסקת את התנור באין הצפרדעין ויורדין לתוך העיסה ואוכלין את הבצק, ויורדין לתוך התנור ומצננין אותו ונדבקות בפת, שנאמר ובתנוריך ובמשארותיך, ואימתי עונתה של עיסה להדבק בתנור, הוי אומר בשעה שהוא מוסק. מן הצפרדעים נשאו חנניה מישאל ועזריה קל וחומר בעצמן וירדו לתוך כבשן האש, ומהו ושרץ היאור צפרדעים, א"ל הקב"ה אתה אמרת (יחזקאל כ"ט) לי יאורי, אני אראה אותך אם הוא שלי או שלך, שמכתו ממני תבא עליו, ואני גוזר עליו והוא יעלה צפרדעים, כשם שגזרתי על המים שבתחלה אמרתי ישרצו המים ועשו ציווי, כן היאור יעשה גזירתי. (שם שם ג)
ובכה ובעמך, פרעה התחיל בעבירה תחלה, שנאמר (שמות א') ויאמר אל עמו, ובו התחילה המכה תחלה, שנאמר ובכה ואחר כך ובעמך ואחר כך ובכל עבדיך. א"ר אחא ובכה ראיה שהיה שותה מים וטפה אחת יורדת על לבו, ונעשה צפרדע ונבקעת שם. ר' יוחנן אמר כל מקום שהיה שם עפר והיה טפה של מים בו היה נעשה צפרדע. חזקיה בר' אמר אם כשיטה הזו לא לקו בתיהם של גדולים שהיו עשוים בשיש ובפסיפס, אלא מלמד שהיה הצפרדע עולה מן התהום ואומר לשיש עשה לי מקום שאעלה ואעשה רצון בוראי, והנה נבקע השיש ועולה ונוטלת בית הסתרים שלהם ומסרסתן, שנאמר (תהלים ע"ח) וצפרדע ותשחיתם, כד"א (ויקרא כב) כי משחתם בהם. (שם שם ד)
ויט אהרן את ידו, למה הביא עליהם צפרדעים, מפני שהיו משעבדין בישראל ואומרים להן הביאו לנו שקצים ורמשים, לפיכך הביא עליהן צפרדעים, ובשעת שהיו מוזגין את הכוס היה מתמלא מן הצפרדעים, ותעל הצפרדע ותכס וגו', תני ר"ע אומר צפרדע אחת היתה והיא השריצה ומלאה את ארץ מצרים, א"ל ראב"ע עקיבא מה לך אצל הגדה כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות, צפרדע אחת היתה ושרקה להן ובאו. (שם שם ה)
ויעשו כן החרטומים בלטיהם, שהיו סבורין שהן מעשה שדים. ויקרא פרעה וגו' כיון שהתחילה הפורענות בגופו מיד הרגיש והתחיל צועק העתירו לה' ויסר הצפרדעים וגו', ויאמר משה וגו' רק ביאור תשארנה, כולן ימותו ולא ישתארו מהן אלא אותן הנשארות ביאור...
רז"ל אמרו לא די להם למצרים השחתת הצפרדעים אלא שהיה קולן של צפרדעים קשה להן ממכתן, שהיו נכנסות בגופן וצועקים בתוכן, שנאמר על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה, על דבור הצפרדעים. ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים, לפי שלא היה להם שום הנאה בנבלתם ובעורן לכך מתו. ויצברו אותן חמרים חמרים, מלמד שכל אחד מהן היה עושה ד' אשפות והיתה הארץ מבאשת, לפי שהיו ישראל נבאשין ממכות המצריים מדה כנגד מדה. וירא פרעה כי היתה הרוחה, כך דרך הרשעים, כשהן בצרה הם צועקים ובעת הרוחה חוזרין לקלקולן. (שם שם ו)
עשרה מכות הביא עליהם בנימוס המלכות, והצפרדעים היו להם קשים שנאמר (תהלים ע"ח) וצפרדע ותשחיתם, שהיו מחבלין גופיהן ומסרסין אותן, שנאמר (שמות ז') ובחדר משכבך ועל מטתך. אמרו להם הצפרדעים מוניטא של אלהיכם בטלה ושלכם קיימת, לפיכך ותשחיתם, כמה דתימא (בראשית ל"ח) ושחת ארצה. ומנין שהיו מדברות, שנאמר על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. (שם טו כז)
ומנין דרשו חנניה מישאל ועזריה להשלים עצמן על קדושת השם, מן הצפרדעים, מה כתיב בהן, (שמות ז') ובתנוריך ובמשארותיך, ואימתי משארת מצויה אצל תנור, בשעה שהתנור חם, מלמד שהיו משלימות עצמן לתוך התנור לקדש שמו של הקב"ה, ומה פרע להם, שכל הצפרדעים מתו, ואותן שירדו לתנור לא מתו, מפני שמסרו עצמן לשרפה כדי לקיים גזירתו של הקב"ה. אמר תודוס איש רומי, מכאן אמרו מה אם הצפרדעים שאין להם זכות אבות ולא ברית, על ידי שנתנו עצמן ומסרו נפשן על קדושת השם לא מתו, אנו על אחת כמה וכמה שאנו בני אברהם יצחק ויעקב ויש לנו זכות אבות ונצטוינו על קדושת השם על אחת כמה וכמה. (מזמור כח)
אמר ר' יוחנן כל מקום שהיו רובצין שם מים היו נעשו צפרדעים והיו רואין ועולין לתוכו והיו אומרים אנו שלוחן של מי שאמר והיה העולם והסיפין נבקעין בפניהם. א"ר יהודה בשם רבי זה אחד מן הדברים שהשליט הקב"ה את הרך בקשה, ואלו הן עכברים של פלשתים... וחץ של נעמן... ושרשי תאנה רכין שבוקעין את הצור...
וצפרדע ותשחיתם, שנאמר (שמות ח') ותעל הצפרדע, צפרדע אחת היתה והיתה מסעת ועולה לעשות שליחותה, הוי וצפרדע ותשחיתם, מהו ותשחיתם, כענין שנאמר (ויקרא כ"ב) כי משחתם בהם מום בם. (מזמור עח)
צפרדע מפני מה בא עליהם, מפני שהיו אומרים להן לישראל צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחק עמהם כמו שאנו רוצים, לפיכך הביא הקב"ה את הצפרדעים עליהם עד שנשמע קולם מתוך כרסם של מצרים שהיו אומרים קוקו, ולא עוד זה לבד אלא כשהיו הולכין לבית הכסא היו הצפרדעין יוצאין ונושכין אותן בנקביהן, ואין לך בושה יותר גדולה מזו, שנאמר (שמות ז') ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך וגו'. ואמר לו פרעה למשה בכשפים אתה בא אלי, אקרא לתינוקות של בית רבן ויעשו גם הם כיוצא בה, מיד ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם כך כמו שמשה ואהרן עשו צפרדעים, כן עשו המצרים צפרדעים, מכאן ואילך אין כל העולם כולו יכולים לבראות בריה שהיא פחותה מכעדשה... (פרק ז)
ראה עשר מכות-כללי.
מכה שניה מכת צפרדעים, מפני מה הביא עליהם מכת צפרדעים, לפי שאמרו לישראל לצבור טיט ולעשות לבנים, השריץ ארצם צפרדעים. את מוצא נס בתוך נס, לא היו צפרדעים ביאר כל עיקר אלא בו ביום עלו, שנאמר ושרץ היאר צפרדעים, אין לי אלא היאר ומניין שאף הארץ היתה שורצת, שנאמר שרץ ארצם צפרדעים (תהלים ק"ה ל'), ואין לי אלא צפרדעים בלבד, ומניין לרבות כל החיות המשכלות שבים, שנאמר וצפרדע ותשחיתם (שם ע"ח מ"ה), ואין השחתה אלא מיתה. מינין מינין היו הצפרדעים, הראויים לבתים לבתים, לחדרים לחדרים, למטות למטות, אפילו בגופו שלפרעה היו שולטין, שנאמר ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים. נאמרו הצפרדעים עשרה פעמים כנגד עשרה מקומות שנתמלאו מהם, שנאמר ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו' ובכה ובעמך. ומפני מה התחילה מכת צפרדעים בפרעה תחלה, אלא נתגאה, וכיון שבאת מכת צפרדעים אמר הקב"ה לא תתחיל תחלה אלא בו, שנאמר ובכה ובעמך. (שמות ז כו)
ויקרא פרעה למשה ולאהרן, אמרו עליו על פרעה הרשע שנתעטר בבגדי מלכות וישב על כסאו וכל גדולי מלכות לפניו, ובאותה שעה נזדמנו להם צפרדעים והיו נכנסים מטבעתו ויוצאין מפיו וכל אכלוסיו כך, לקיים ובכה ובעמך, והיה הצפרדע קורא ממעי פרעה ועונין לו חביריו ממעי אכלוסיו וגדוליו, וצפרדע אומר לחבירו אימתי נצא מכאן, ועונין צפרדעין זה לזה עד שיבא בן עמרם ויתפלל בעדינו, לכך ויקרא פרעה למשה ולאהרן. (שם ח ד)
ובכה ובעמך, בה"א, לפי שכל מכה ומכה היתה של חמש מכות. דבר אחר בכייה היתה לו ולעמו, שקירקורם קשה היתה להם, מה לשון צפרדע, צפור היה בנילוס בעל דע, ושרק להם והם באו, ונקרא על שם הצפור בעל דע צפרדע. (שמות ז כט)
וטעם נוגף כמו משחית, וכן כתיב צפרדע ותשחיתם. והמפרשים נחלקו במלת צפרדעים, ורבים אמרו מין נמצא במצרים ויקרא בלשון ערב אלתמס"ח, ויוצא מן הנהר וחוטף בני אדם, ואחרים אמרו כי הם הנמצאים ברובי הנהרות שמשמיעים קול, והוא הנכון בעיני והוא הידוע. (שמות ז כז)
...והנראה בעיני עוד כי מכת הדם להפוך תולדות המים לדם, ומכת הצפרדעים להעלותם מן היאור יכלו לעשות כן כי אין בהם בריאה או יצירה, כי לא אמר הכתוב ויהי הצפרדעים, רק ותעל הצפרדע, שנאספו ועלו, רק מכת הכנים היתה יצירה... (שם ח טו)
בא וראה, כי בצפרדע אמר "רק ביאור תשארנה", ולפיכך נשאר בו רק אל תמסח עד עכשיו... (שם י יד)
מן הבתים מן החצרות - אבל לא מן התנורים ומן המשארות, לפי שמסרו נפשם למות על מצות הקב"ה, כמו שאמרו רבותינו, חזרו למקום תולדתם חיים. (שם ח ט)
הצפרדעים - יש אומרים דגים קטנים הצועקים, ולרמב"ם תנינים, ולא הודו לו, אבל נראה כדבריו, מדכתיב נוגף, שהיא מיתה, וכן בתהלים "צפרדע ותשחיתם", ונתרבו מאד ועלו מהיאור מחמת באשו וטרפו בילדים וכו', ולזה נתכוונו חז"ל באמרם בש"ס שהיו מסרסים אותם, ולכן אמר רק ביאור תשארנה, שהצפרדעים בכל מקום. ונראה שלא היו קודם ביאור, שאין דרך מים מתוקים לגדל בעל חי עז כזה, אלא באו מאוקינוס כוש לשם, וכן כיום באיי התמסחים השייך לפורטוגל, וגירש המלך לשם כאלפים ילדי יהודים ופרו שם עד שהיה האי מיושב מהם, ונטוי מקו המשוה מעט... (שם ז כו, ראה שם עוד)
...והנה הצפרדעים ביאור היה אז שנוי מחודש בטבע היאור, כל שכן בהיות אותם הצפרדעים משונים מכל בעלי חי זולתם במה שמניעים לחי העליון ומכניסים ואינם מוציאים, והנה הא-ל ית' יכריתם ממך ומבתיך בלבד. (שם ח ו)
ובצפרדעים הראה להם שמושל על העולם האמצעי, המזלות, הכוללים ג' טובות העולם הזה, בני, חיי ומזוני, שהצפרדעים עלו במטותיהם לסרסם מבני, ועוד היו צפרדעים בני דעה כבמדרש צפור דעה, שעלו בתנורים לאכול הבצק ועלו בקרבם עד קצו בחייהם. ויסר הצפרדעים - עקר פחדו של פרעה היה שימותו הצפרדעים שבקרבו ויתעפשו... (שם ז כז)
הנה אנכי נוגף - וכבר האריכו מאיזה מין היו הצפרדעים אם מן הגדולים (תנינים, בהמות), או הקטנים, ומשמע שהיו משני המינים, הקטנים נכנסים אל הבתים והתנורים והגדולים נשארו ביאור לזכר עולם. (שם ז כז)
ויצעק משה אל ה' - אחר שמכה זו היה לה גבול עד כמה תשמש, היו ראוי שבעת תסור המכה ימותו גם הצפרדעים אשר ביאור שהיו גם כן בריאה חדשה רק לשעתה, והוצרך משה להתפלל שלא יסורו רק הצפרדעים אשר שם לפרעה, רוצה לומר הצפרדעים אשר היו ביבשה, שהם היו מיועדים להכות את פרעה, לא הצפרדעים שביאור, ועל זה הוצרך לצעוק, כי פלגא לא עבדי. (שם ח ח)
אם נסכם את כל המקומות בהם התפרעו הצפרדעים ללא יראת כבוד ובלי פחד, יהיו לפנינו כל הדרכים בהם קיפחו האדונים המצרים את חיי עבדיהם העברים. כעבדים לא היה לאבותינו לא בית ולא מקום מפלט למשפחה, שינה נמנעה מעיניהם ולחם מפיהם, ובכל המקומות הללו מטיילות להן חיות פחודות אלה, ומלמדות את המצרים הרגשתו של אדם, שאינו יכול ליהנות מביתו, ממשכבו ומלחמו, החייב לחשוש כל רגע מהתערבות מפריעה ומרגיזה. אופיינית כאן הבחנה שמבחין הכתוב לאחר שהזכיר את ארמון המלך, הקדים בתאור הבתים את בתי עבדי המלך לבתי העם, ואילו בדברו באנשים הקדים את העם לעבדי המלך. בהצגת פאר חיצוני, ברור כי נפלו בתי העם בערכם מבתי עבדי המלך, אולם בכל הנוגע להידור כבוד האדם במישטר כעין מישטרו של פרעה, יהיו האחרונים עבדי המלך... (שם ז כח, וראה עוד עשר מכות-כללי)
ושרץ היאור - ביחוד ביאור מין גדול ומובחר של צפרדעים. ונראה שבכל ארץ מצרים היו הצפרדעים הפשוטים ולא השחיתו, אך בבית פרעה ובעבדיו ועמו יצאו התנינים כדעת המפרשים האחרים והשחיתו בהם, כבתהלים "צפרדע ותשחיתם", ונכלל בלשון "ובכה ובעמך וגו' יעלו הצפרדעים" המעולים שבצפרדעים. (שם ז כז)