(ראה גם: עשר מכות-כללי, צרעת)
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן, וזרקו משה השמימה לעיני פרעה. והיה לאבק על כל ארץ מצרים, והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פורח אבעבועות בכל ארץ מצרים. ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרוק אותו משה השמימה, ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה. ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין, כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים. (שמות ט ח)
...ולח מיתסי, והכתיב יככה ה' בשחין מצרים וגו', ומדכתיב ובחרס הרי גרב לח אמור, וקאמר אשר לא תוכל להרפא, אלא תלתא הוו, דקרא יבש בין מבפנים בין מבחוץ, דמתניתין לח מבחוץ ומבפנים, דמצרים יבש מבפנים ולח מבחוץ, דכתיב ויהי שחין פורח אבעבועות. (בכורות מא א)
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן, נס גדול נעשה בשחין, שמשה ואהרן לקחו שניהם מלא חפניהם והחזיקו ידיו של משה מלא חפן שלו ומלא חפן של אהרן, מכאן שמועט מחזיק מרובה. זו המכה באה להן על ידי הקב"ה ומשה ואהרן, לפי שמשה ואהרן לקחו שניהם פיח הכבשן, וזרקו משה השמימה והפכו הקב"ה לשחין למעלה, ונפל עליהן והיה לאבק על כל ארץ מצרים. שחין למה בא עליהן, מפני ששמו את ישראל לחם להם חמין ולצנן להם את הצונן, לפיכך לקו בשחין כדי שלא יוכלו ליגע בגופן. אריב"ל נס גדול נעשה בשחין שאדם זורק חץ למעלה אינו מהלך ק' אמה, ומשה זרק פיח הכבשן מלא חפניו דבר שלא היה בו ממש, וזרקו משה השמימה עד כסא הכבוד. ועוד נס אחד נעשה בו, שמה שהחזיקה ידו של משה היה מלא חפנים, ועוד נס אחר נעשה בשחין אדם מפזר עפר קב אחד אין מפזר אלא ד' אמות, אבל משה נטל מלא ידו ופזרו על כל ארץ מצרים, ויקחו את פיח הכבשן וגו' פורח באדם ובבהמה, מהו פורח, שלקו בצרעת עמו, כד"א (ויקרא י"ג) ואם פרוח תפרח הצרעת. ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה, למה לא יכלו לעמוד לפני משה, לפי שהם השיאו עצה לפרעה להשליך ליאור כל הבן הילוד כדי שימות משה. ועוד שהיו מחייבין אותו הריגה בעת שהסיר העטרה מראש פרעה לראשו לפיכך ולא יכלו החרטומים וגו'. (שמות יא ו)
...אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה, דכוותה קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן, א"ר הונא לא דמי הדין דחפין להדין דקמיץ, הדין דחפין תרין, הדין דקמיץ ארבע, חופניו תמנייא קומצין, נמצא חפנו של משה מחזקת ח' קומצין, אלא מלמד שהקב"ה מספיק ואהרן חופן ומשה זרקן, ואת אמר וזרקו משה השמימה בבת אחת, אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט למרובה. (ויקרא י ט)
ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין, כל מכה ומכה היו מוסיפין, הניחו ידיהם והוציאום מצורעת כשלג, ולא נתרפאו עד יום מותן, וכן כל מכה ומכה היו מוסיפין עד יום מותן, וכן כל מכה ומכה היו מוסיפין מכה עד שחין, דכתיב ולא יכלו החרטומים. (שמות פרק ח, קפד)
מכה ששית מכת שחין, מפני מה הביא עליהן הקב"ה מכת שחין, מפני שכשאבדה בהמתן אמרו, הואיל ואין להם מלאכה להתעסק בה יחממו לנו חמין במרחצאות, אמר הקב"ה, אתם שעבדתם עמי במרחצאות לעדן בהם עצמכם, אני נפרע מכם בשחין... עד שהיו מכריזין כל הרוחץ בחמין נפשו יוצאת. (שמות ט ח)
והיה לאבק על כל ארץ מצרים, בנוהג שבעולם אדם מפזר קב עפר אינו מגיע עד ארבע אמות, אבל כאן נתפזר ארבע מאות פרסה, שנאמר והיה לאבק על כל ארץ מצרים. (שם שם ט)
ארבעה ועשרים מיני שחין הביא הקב"ה על המצרים, רפואתו שלזה מיתתו שלזה, ומיתתו של זה רפואתו שלזה. ומנין שהיה ארבעה ועשרים מין, שכן הוא אומר והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פורח ((שמות ט'), ואומר ויהי שחין אבעבעות, ואומר ולא יכלו החרטמים לעמוד לפני משה מפני השחין, כי היה השחין, ולהלן הוא אומר יככה ה' בשחין מצרים (דברים כ"ח), ואומר (שם) יככה ה' בשחין רע, הרי ששה פעמים הזכיר השחין, וכל אחד ואחד ארבעה מינין, כנגד ארבעה יסודות חום לח קור יבש, נמצאו ארבעה ועשרים מין.
באדם ובבהמה, אם האדם חטא בהמה מה חטאת, אלא אשריהן שלצדיקים ואשרי טפוליהן, שנאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם (תהלים ל"ד), ואוי להם לרשעים ואוי לטיפוליהן, שנאמר ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. (שם שם י)
ראה עשר מכות-כנים.
וזרקו משה - וכל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת, הרי נסים הרבה, אחד שהחזיק קומצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן, ואחר שהלך האבק על כל ארץ מצרים. (שמות ט ח)
לשחין פרח אבעבועות - כתרגומו, לשחין סגי אבעבועין שעל ידו צומחין בועות. שחין לשון חמימות. (שם שם ט)
בשחין מצרים - רעה היה מאד, לח מבפנים ויבש מבחוץ, כדאיתא בבכורות. (דברים כח כו)
והיה - זה מעשה נס, שזה הפיח שהוא מעט נעשה אבק על כל ארץ מצרים, ולא הפריש ישראל. (שם שם ט)
...יתכן שהחרטומים לא לקו במכת הצפרדעים והערוב בעבור חכמתם, בקשו דרך בחכמת התולדת להרויח להם מעט, ועתה נבערה חכמתם על כן הזכיר זה. ובעבור שלא עמדה המכה הרבה לא בקש פרעה שיעתירו. (שם שם י)
והיה לאבק - על דעת רבותינו היה מן הפיח ההוא אבק יורד על כל ארץ מצרים והיה האבק ההוא כשיורד על האדם ועל הבהמה בכל ארץ מצרים מעלה בהן שחין ואבעבועות, כי היה חם שורף, ואולי היה הרוח מכניס אבק בם בבתים ואין ניצול ממנו, ונכון הוא. וכן יתכן לומר על דרך הפשט כי פירוש והיה לאבק, שיהיה האבק אשר יעשה מן הפיח במקומו נותן שחין על כל ארץ מצרים שהלקה את האויר לעשות כן, וגזרת עליון היא. (שם)
בעבור שפרעה בטל המכה שבממון נגע בגופם, ולא הפיח בעצמו נגפם, אלא שידי משה שינו מזג האויר עד שישרוף עור האדם והבהמה, והפיח רמז שישרוף כמוהו, ויתעבה האויר להראות כאבק, והלך אתו אהרן כי זרק בב' ידיו לב' רוחות, והביא אהרן גם כן ב' ידים פיח. ולפי שמשה רבינו ע"ה רוחני היו המכות שבאויר על ידו. (שם)
לעיני פרעה - למען יראה שלא היתה מכה מסובבת מעפוש בליחות מצד האויר או המערכת אשר מהם תבא לפעמים מכת מדינה טבעית. (שם שם ח)
ויחזק ה' - כי לא היה סובל זה בלי ספק, כענין באיוב וגע אל עצמו ואל בשרו. (שם שם יב)
וזרקו משה - שהיה אהרן מערה מחפניו לחפני משה, והוא זרקו השמימה. לשחין פורח - ובסמוך כתיב להיפך, ויהי שחין אבעבועות פורח, והענין שהיו שני אופני שחין אחד לח מבפנים ומבחוץ, והב' יבש מבפנים ולח מבחוץ, כדאיתא בב"ק פ', דעל כל מצרים היה שחין פורח אבעבועות, והוא לח מבפנים ומבחוץ, ומשום הכי כתוב כאן והיה על האדם ועל הבהמה, שרק מעל הגוף נגע ולא בפנים, אבל יש שפשעו יותר, ובהם כתיב ויהי שחין אבעבועות פורח, לח מבחוץ ויבש מבפנים, והיא מכה אשר לא תוכל להרפא. (שמות ט ח והלאה)