(ראה גם: יהרג ואל יעבור, מסירות נפש, קדוש השם, ר' עקיבא)
אמר ר' נחמיה לא ידעו זאת לפי שעה, לימים מועטים נגלה הדבר בעולם למה היתה הבכיה, היא הבכיה של ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול, שבכה על ראשו של רבן שמעון בן גמליאל, (שנהרג על ידי המלכות), שבכיה זו לא תסתלק מכסא המלך, עד שיעשה הקב"ה נקמות בשאר העמים. (רות פג)
ראה שפניו (של ר' יהודאי) הם ירוקים, אמר לו, אמור מה שתאמר, כי התורה אינה מקבלת טומאה, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה', (מה אש אינה מקבלת טומאה, אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה), הרהורים מכים בלבבך. אמר ר' יודאי סוד ה' ליראיו, (ועל כן אמרו לי) עשרת הזקנים הרוגי המלכות נענשו על מכירת יוסף, (משום שהם היו מעשרה השבטים שמכרו את יוסף, וקשה, למה לא נתכפר להם העון במיתתם).
אמר לו, רבי עקיבא, (שהיה אחד מעשרה הרוגי מלכות), אין לו זכות אבות, (שיצא מגרים, הרי שהם לא יצאו מעשרת השבטים), אמר (רבי עזריה), ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, פירוש שעשרה הרוגי מלכות יצאו מיששכר, (והיינו כמו שאמר רבא, לא משכחת צורבא דרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או מיששכר, לא הזכיר כאן את לוי מפני הקיצור, כי בהכרח היה ר' ישמעאל כהן גדול מבני לוי).
פתח ואמר, ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא כי שכר שכרתיך, שכר עתה, שכרתיך לאחר זמן, יששכר יש שכר, ולאחר זמן יהיו למלכות שמים, והגופות שלהם ישארו במקומם בעולם הזה, והכל חוזר כבתחילה, איש אשר כברכתו ברך אותם. (שם תרפ, ועיין שם עוד)
נפל ר' יהודאי על פניו ונרדם, הראו לו בחלום את המקרא הזה, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, נכנסת (כאן, בענין הרוגי מלכות), סתום פיך, מהיום ההוא והלאה לא דבר מזה, אלא היה אומר מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. (שם תרפג)
על זה ראוי לנו לבכות ולספוד שהעיר הקדושה נשארה בדד מכל טוב שהיה בה, באותה שעה ירד סמאל ובלבל העולם והכניס הרוח הזה במעיו של אותו רשע מלך רומי, והוא דרך דין מאבירי העולם, (שהם עשרה הרוגי מלכות), אוי לזה אוי לעולם לא נמצא עוות דין כזה מיום שנברא העולם.
איכה בניך עמודי עולם, צדיקים סומכים שהעולם עומד עליהם, ואני מתעטר עליהם בכל יום (על ידי מעשיהם הטובים), איך התעוותו על ידי הנחש, איך התעוותו הרוחות הקדושים שלהם להתלבש בלבושים נכריים אחרים לדון אותם בבזיון גדול, אוי לזה אוי לעוות הזה... (איכה קז, ועיין שם עוד)
אם ענה תענה, אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט, כבר היה רבי ישמעאל ורבי שמעון יוצאין ליהרג, אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל, רבי לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג, אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון, מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונוטל סנדלך או עוטף טליתך, אמרה תורה אם ענה תענה, אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט. אמר לו נחמתני רבי. וכשנהרגו רבי שמעון ורבי ישמעאל אמר להם רבי עקיבא לתלמידיו התקינו עצמכם לפורענות, שאלו טובה עתידה לבא בדורנו לא היו מקבלים אותה אלא רבי שמעון ורבי ישמעאל, אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שפורענות גדולה עתיד לבא בדורנו, וסילק אלו מבינותינו, שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים ואין מבין... (משפטים פרשה יח)
תנו רבנן כשנתפסו רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון, א"ל ר' אלעזר בן פרטא לרבי חנינא בן תרדיון אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים. א"ל רבי חנינא אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול, שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד... אתיוהו לרבי אלעזר בן פרטא, אמרו מאי טעמא תנית ומאי טעמא גנבת, אמר להו אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא, ומדהא ליתא הא נמי ליתא, ומאי טעמא קרו לך רבי, רבן של תרסיים אני, אייתו ליה תרי קיבורי (פקעיות), אמרו ליה הי דשתיא והי דערבא, איתרחיש ליה ניסא, אתיא זיבוריתא אותיבא על דשתיא, ואתאי זיבורא ויתיב על דערבא, אמר להו האי דשתיא והאי דערבא. אמרו ליה ומאי טעמא לא אתית לבי אבידן, אמר להו זקן הייתי ומתיירא אני שמא תרמסוני ברגליכם, אמרו ועד האידנא כמה סבי איתרמוס, אתרחיש ניסא ההוא יומא אירמס חד סבא, ומאי טעמא קא שבקת עבדך לחירות, אמר להו לא היו דברים מעולם. קם חד מינייהו לאסהודי ביה, אתא אליהו אידמי ליה כחד מחשובי דמלכותא, א"ל מדאתרחשי ליה נסיא בכולהו בהא נמי אתרחיש ליה נסיא, וההוא גבר בישותיה הוא דקא אחוי ולא אשגח ביה, קם למימר להו, הוה כתיבא איגרתא דהוה כתיב מחשיבי דמלכות לשדורי לבי קיסר, ושדרוה על ידיה דההוא גברא, אתא אליהו פתקיה ארבע מאה פרסי, אזל ולא אתא.
אתיוהא לרבי חנינא בן תרדיון, אמרו ליה אמאי קא עסקתה באורייתא, אמר להו כאשר צוני ה' אלקי, מיד גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות, עליו לשריפה, שהיה הוגה את השם באותיותיו... להתלמד עבד, אלא מאי טעמא אענש, משום הוגה את השם בפרהסיא, ועל אשתו להריגה דלא מיחה ביה...
תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו, אמר לו חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה, שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים, וספר מונח לך בחיקך, אמר לו מן השמים ירחמו. אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש. אמר לו רבי מה אני לחיי העולם הבא, אמר לו כלום מעשה בא לידך, אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לענים, אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי. אמרו לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקביל קהלות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו, הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראם במים והניחו על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה, אמרה לו בתו אבא אראך בכך, אמר לה אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי, מי שמבקש עלבונה של ספר תורה הוא יבקש עלבוני. אמרו לו תלמידיו, רבי מה אתה רואה, אמר להן גליון נשרפין ואותיות פורחות. אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש, אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו. אמר לו קלצטונירי, רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא, אמר לו הן, השבע לי, נשבע לו, מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור, יצאה בת קול ואמרה, רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא... (ע"ז יז ב)
וכשתפסו את רשב"ג ואת רבי ישמעאל ליהרג, היה רשב"ג יושב ותוהה בדעתו ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים וכמגלי עריות וכשופכי דמים, אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע רצונך שאומר לפניך דבר אחד, אמר לו אמרו, אמר לו שמא כשהיית מיסב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך ולא הנחתם שיכנסו ויאכלו, אמר לו השמים אם עשיתי כן אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח כשהיו עניים באים היו מכניסין אותן אצלי ואוכלין ושותין אצלי ומברכין לשם שמים. אמר לו שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית והיו כל אוכלוסי ישראל יושבין לפניך זחה דעתך עליך, אמר לו ישמעאל אחי מוכן אדם שיקבל את פגעו. והיו מתחננין לאספקלטור, זה אמר אני כהן בן כהן גדול הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי, וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא הרגיני תחלה ואל אראה במיתת חבירי, אמר להם הפילו גורלות, והפילו ונפל הפור על רשב"ג, מיד נטל החרב וחתך את ראשו, נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו והיה בוכה וצועק פה קדוש פה נאמן, פה קדוש פה נאמן פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות מי הטמינך בעפר ומי מילא לשונך עפר ואפר, עליך הכתוב אומר (זכריה י"ג) חרב עורי על רועי ועל גבר עמיתי, לא הפסיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו... (לח ג)
וכן אמר (שמואל הקטן) בשעת מיתתו, שמעון וישמעאל לחרבא, ושאר על עמא לביזא עקן סגיאין יהוון אחריהן, ובלשון ארמי אמרן. וכשבאו רשב"ג ורבי ישמעאל גזרו עליהם שיהרגו, והיה רבי ישמעאל בוכה ור"ש אמר אברך בשתי פסיעות אתה נתן בחיקם של צדיקים ואתה בוכה, אמר לו וכי אני בוכה על שאנו נהרגין, אלא על שאנו נהרגים כשופכי דמים וכמחללי שבתות, אמר לו שמא בסעודה היה יושב וישן ובאה אשה לשאול על נדתה על טהרות שלה, ואמר לה השמש ישן הוא, והתורה אמרה אם ענה תענה אותו, ומה כתיב והרגתי אתכם בחרב. ויש אומרים רשב"ג היה בוכה ורבי ישמעאל השיבו כדברים אלו. וכשנהרג ר"ש ור"י באתה השמועה אצל ר"ע וריב"ב, עמדו וחגרו מתניהם שק וקרעו בגדיהם ואמרו, אחינו ישראל אלו טובה היתה לעולם תחלה לא היו מקבלים אלא ר"ש ור"י, ועכשיו גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבא לעולם ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם... וכשנהרג ר"ע בקיסרי באתה שמועה אצל רבי יהודה בן בבא ואצל רבי חנניה בן תרדיון, עמדו וחגרו שקים את מתניהם וקרעו את בגדיהם ואמרו, אחינו שמעונו, לא נהרג ר"ע על הגזל ולא על שלא עמל בתורה בכל כחו, לא נהרג ר"ע אלא למופת, שנאמר (יחזקאל כ"ד) והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר וגו' וידעתם כי אני ה'. (פרק ח א)
כי דורש דמים אותם זכר, כשיבא הקב"ה לתבוע דמו של ר' עקיבא הוא תובע דמו של בר קפרא. לא שכח צעקת ענוים, אינו שוכח דמן של ישראל מן האומות ולא דמן של צדיקים שנהרגו, ואלו הן, רבן שמעון בן גמליאל, ור' ישמעאל בן אלישע, ור' ישבב הסופר, ורבי חוצפית התורגמן, ור' יוסי, ור' יהודה בן בבא, ור' יהודה הנחתום, ור' שמעון בן עזאי, ור' חנינא בן תרדיון ור' עקיבא, ועליהם הכתוב מדבר כי דורש דמים אותם זכר. ועתיד הקב"ה לתבוע דמן של בר קפרא ושל ר' יהודה הנחתום, שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שיהרג ר' יהודה הנחתום, מה עשה בר קפרא עשה עצמו דיין, ודן אותו, וכשהוא בא ליתן לו ספקולא גזר שישחט אחר תחתיו ויעשו אותו חתיכות ויעלו אותו. ורץ לשון הרע ואמר שלא נהרג, וגזרה מלכות הרשעה שיהרגו שניהם ויעשו אותם חתיכות, ונהרגו שניהם. (מזמור ט)
כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל, זה מכירתו של יוסף שמכרוהו, שהוא בן יקר לאביו, ונמצא מחיה לפניהם. א"ר יהושע בן לוי לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף. (פרשה א)
...בא וראה אף על פי שהיו יוצאין להריגה היו מכבדין זה את זה, זה אומר אין אני גדול מחבירי אלא חבירי גדול ממני, לכן הרגו אותי תחלה כדי שלא אראה במיתת חבירי, וזה אומר הרגו אותי תחלה ואל אראה במיתת חבירי, והיו מפילין גורלות ונפל הגורל על רבי שמעון בן גמליאל בתחלה, נטל רבי ישמעאל כהן גדול את ראשו של רבן שמעון בן גמליאל והיה מגפפו ומחבקו ומנשקו, ואמר ליה רבי איך נטמנה לשונך בעפר והאיך נתמלא פיך באבנים ועפר כעובדי ע"ז וכמחללי שבתות, ולא הספיק לומר את הדברים עד שנטלו את החרב וחתכו את ראשו. באותה שעה אמר הקב"ה אביא את השמים ואטפחם זה בזה ואחריב את עולמי בפניהם, שנאמר (יחזקאל כ"ח) גם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי וגו'. (פרק ל)
...מיד נתן הקב"ה בלב הקיסר של רומי ללמוד תורת משה מפי חכמים וזקנים, והתחיל בספר בראשית והיה לומד עד שהגיע לואלה המשפטים, וכיון שהגיע לפסוק וגונב איש ומכרו וגו' מיד צוה למלאות פלטירו מנעלים ושלח לקרוא לעשרה חכמי ישראל... אמר להן עומק הדין יש לי לשאול מכם ואל תאמרו לי כי אם הדין ואת האמת והמשפט... ומי שגנב איש מאחיו של בני ישראל והתעמר בו ומכרו מה דינו, אמרו לו התורה אמרה מות יומת. ענה ואמר להם אם כן אתם חייבים מיתה, אמרו לו אמור למה, אמר להם על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו... יצאו מלפניו וחילו את פני ר' ישמעאל כהן גדול שיזכיר השם הגדול ויעלה לרקיע ויחקור אם נגזרה גזירה מאת השי"ת... א"ל גבריאל, ישמעאל בני חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה. אמר לו ר' ישמעאל למה, א"ל על מכירת יוסף... שמיום שמכרוהו השבטים את יוסף לא מצא הקב"ה בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים, לפיכך הקב"ה פורע מכם, אבל לך האמת...
נכנס הקיסר וכל גדולי רומי אחריו, אמר להם מי יהרג תחלה, ענה ר' שמעון בן גמליאל אני נשיא בן נשיא מזרעו של דוד מלך ישראל ע"ה אני אהרג תחילה. ענה ר' ישמעאל כהן גדול ואמר, אני כהן גדול בן כהן גדול מזרעו של אהרן הכהן אני אהרג תחלה ולא אראה במיתת חבירי... ויפול הגורל על רשב"ג, וצוה הקיסר לחתוך את ראשו תחלה, ונטלו אחר כך ר' ישמעאל כהן גדול בין יריכיו וצוח עליו במר נפש ואמר אי תורה ואי שכרה הלשון שהיתה מבארת התורה בשבעים לשונות... עוד שהוא מדבר ומתאונן ובוכה ומקונן נשקפה בתו של הקיסר בעד החלון וראתה יפיו של ר' ישמעאל כ"ג ונכמרו רחמיה עליו ושלחה לאביה ליתן שאלה אחת... שלחה לו אבקש לך אם כן שתצוה להפשיט את עור פניו כדי להסתכל במקום מראה. מיד צוה להפשיט את עור פניו, וכיון שהגיע למקום תפילין צעק צעקה גדולה ומרה ונזדעזעה שמים וארץ, צעק פעם שניה ונזדעזעה כסא כבוד... אמר להם הניחו לו שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו. אמר הקב"ה מה אעשה לבני גזירה היא ואין מי שיפר...
ואחריו הוציאו ר' עקיבא בן יוסף דורש כתרי אותיות ומגלה פנים בתורה כמו שנמסרו למשה מסיני. וכשהוציאוהו להריגה בא מכתב לקיסר שמלך ערביא מתפשט בארצו, נחץ ללכת וצוה לחבוש את ר' עקיבא בבית האסורין עד שישוב, וכשבא מן המלחמה צוה להוציאו וסורקין את בשרו במסרקות ברזל וכל סריקה וסריקה שהי סורקין היה אומר ר' עקיבא צדיק הוא ה', הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. יצתה בת קול ואמרה אשריך ר' עקיבא שהיית צדיק וישר, ויצתה נשמתך בצדיק וישר. וכשנפטר בא אליהו הנביא ז"ל ונטלו על כתיפו ונשאו חמשה פרסאות ופגע בו ר' יהושע הגרסי, א"ל וכי אינך כהן, א"ל גופן של צדיקים אינו מטמא...
ואחריו הוציאו ר' חנינא בן תרדיון. אמרו עליו על ר' חנינא בן תרדיון שהיה נעים בפני הקב"ה ואדם ומעולם לא עלה קללת חבירו על מטתו (צ"ל שפתו). וכשצוה הקיסר ברומי שלא ללמוד תורה מה עשה ר' חנינא בן תרדיון עמד והקהיל קהילות ברבים וישב לו בשוקי של רומי והיה לומד ועוסק ודורש בתורה. וצוה הקיסר לכרכו בספר תורה ולשרפו...
ואחריו הוציאו ר' יודא בן בבא שלא טעם שינה אלא כשינת סוס מח"י שנה עד פ' שנים. ואותו היום שהוציאוהו להורג ערב שבת היה והתחיל מבקש מהם בחייכם המתינו לי מעט עד שאקיים מצוה אחת שצוה הקב"ה עלי. א"ל עדיין אתה בוטח באלקיך, א"ל הן... א"ל אנו חייבים מיתה למלך גדול ונורא, והוא מסר אותנו ביד מלך כדי לתבוע את דמינו מידו... א"ל הקיסר כמה עזי פנים אתם, שעל פתח מיתה אתם עומדים ועדיין עזים אתם, א"ל ר' יודא אוי לך קיסר רשע בן רשע, הלוא ראה חרבן ביתו והריגת חסידיו וצדיקיו ולא עשה קנאה להנקם מיד. אמרו ליה תלמידיו רבינו היה לך להחניף אותו, אמר להם וכי לא למדתם שכל המחניף לרשע סופו נפל לידו, א"ל בחייך קיסר המתין לי עד שאקיים מצוה אחת ושבת שמה והוא עולם הבא, א"ל לזה שמעתי לעשות שאלתך, מיד התחיל בקידוש היום ויכלו השמים והארץ והיה אומר בנעימות ובקול רם, והיו תמיהים כל העומדים עליו, וכיון שהגיע עד ברא אלקים לעשות לא הניחוהו לגמרו, וצוה הקיסר להרגו והרגוהו ויצתה נשמתו באלקים... וצוה וחתכוהו איברים איברים והשליכוהו לכלבים ולא הוספד ולא הוקבר.
ואחריו הוציאו ר' יודא בן דמא, אותו היום ערב שבועות היה, א"ל ר' יודא לקיסר חייך המתין לי מעט עד שאקיים מצות עצרת ואקדשו כדי לשבח הקב"ה שנתן לנו התורה... א"ל הקיסר אין שוטים בעולם כמו אתם, סוברים שיש עולם אחר. א"ל אין שוטים בעולם כמו אתם כופרים באלקים חיים, ואי לך אוי לבושתך ואוי לחרפתך כשתראה אותנו עם השם באור החיים ואתה תשוב בשאול תחתיות במדרגה התחתונה. מיד חרה אפו של הקיסר עליו וצוה לקשרו בשערות ראשו בזנב הסוס וצוה למשכו בכל רוחב של רומי, ואחר כך צוה וחתכוהו איברים, ובא אליהו ז"ל ולקח האברים וקברן במערה אחת הסמוכה לנהר היורד לפני רומי, ושמעו כל רומיים קול נהי ובכי כל שלשים יום בתוך אותה מערה, ובאו והגידו לקיסר, אמר להם אם היה העולם נהפך לתוהו ובוהו לא אשקוט עד שאמלא את רצוני באותן עשרה זקנים כאשר נשבעתי...
ואחריו הוציאו את ר' חוצפית המתורגמן. אמרו עליו על ר' חוצפית המתורגמן שהיה בן מאה ושלשים שנה כשהוציאוהו ליהרג, והיה יפה תואר ויפה מראה והיה דומה למלאך ה' צב-אות, באו והגידו למלך את יפיו ואת שיבתו, ואמרו לו בחייך אדוני תרחם על הזקן הזה. אמר הקיסר לר' חוצפית כמה שנים אתה, א"ל בן מאה ושלשים שנה לבד מיום אחד, ובקשתי ממך שתמתין לי עד שתתמלא יומי. אמרי ליה הקיסר מה לך שתמות היום או למחר, אמר ליה כדי שאקיים עוד שתי מצות, אמר ליה מה מצוה אתה רוצה לעשות, אמר ליה לקרא קריאת שמע ערבית ושחרית להמליך עלי את שם הגדול והנורא המיוחד. אמר ליה הקיסר עזי פנים ועזי נפש עד מתי אתם בוטחים באלקיכם שאין בו כח להציל אתכם מידי... וכששמע ר' חוצפית כך בכה בכי גדול ואחז בבגדיו ויקרעם על גדוף השם ית' ועל חרפתו, ואמר לקיסר אוי לך קיסר מה תעשה ליום אחרון כשפוקד השי"ת על רומי ועל אלהיכם... וצוה להרגו ויסקלוהו ותלוהו, ואז באו שריו וחכמיו וחלו פניו לקברו כי חמלו על שיבתו, ויאמר המלך לקבור אותו, ויבאו תלמידיו ויקברוהו ויספדוהו הספד גדול וכבד מאד.
ואחריו הוציאו את ר' חנינא בן חכינאי, ואותו היום ערב שבת היה, וכל ימיו היה יושב בתענית מבן שנים עשר שנים עד תשעים שנים וחמש. אמרו לו תלמידיו רבי רצונך שתטעום כלום קודם שתהרג, אמר להם עד עתה התעניתי ולא אכלתי ולא שתיתי, ועתה איני יודע איזה דרך אלך, ואתם אומרים לי לאכול ולשתות. התחיל בקדוש היום ויכלו השמים עד ויקדש אותו, ולא הניחוהו לגמור עד שהרגוהו, ויצתה בת קול ואומרת, אשריך ר' חנינא בן חכינאי שהיית קדוש ויצתה נשמתך בקדושה בתיבת ויקדש.
ואחריו הוציאו ר' ישיבב הסופר, אמרו עליו על ר' ישיבב הסופר שהיה בן תשעים שנה אותו היום שהוציאוהו ליהרג, כיון שהוציאו אותו באו תלמידיו ואמרו לו רבינו תורה מה תהא עלינו, אמר להם בני עתידה תורה להשתכח מישראל לפי שאומה הרשעה העיזה פניה והערימה סוד לאבד מרגלותינו ממנו, והלוואי שהייתי כפרה על הדור, אבל אני רואה שאין לך רחוב ורחוב שברומי שאין בה חלל חרב שעתידה אומה הרשעה לשפוך דם נקי מישראל. אמרו לו רבינו ומה תהא עלינו, אמר להם החזיקו איש ברעהו ואהבו שלום ומשפט אולי יש תקוה. אמר ליה קיסר, זקן בן כמה שנים אתה, אמר ליה היום בן תשעים שנה אנכי, ועד לא יצאתי ממעי אמי היה גזירה מאת הקב"ה למסור אותי ואת חבירי בידך כדי לתבוע דמינו מידך. אמר ליה וכי יש עולם שני, אמר ליה הן, ואתה אוי ואוי לבושתך כשיפרע דם חסידיו מידך. אמר הקיסר מהרו להרוג גם זה ואראה כח וגבורתו של אלקי זה ומה יעשה לי בעולם שני, צוה עליו ושרפוהו.
ואחריו הוציאו ר' אלעזר בן שמוע. אותו יום אמרו עליו על ר' אלעזר בן שמוע שהיה מאה וחמש שנים ומקטנותו עד סוף ימיו לא שמע אדם שהוציא תפלות מפיו ולא נתקוטט עם חביריו בין בדבור בין במעשה, והיה עניו ושפל רוח וישב בתענית שמונים שנה. ואותו היום שנהרג יום כפורים היה, ובאו תלמידיו לפניו ואמרו לו, רבינו מה אתה רואה. אמר להם אני רואה ר יודא בן בבא שמשיאים את מטתו ואת מטת ר' עקיבא בן יוסף סמוכה אצלו והם מתווכחים בדבר הלכה יחד זה עם, אמרו לו ומי מכריע ביניהם, אמר להם ר' ישמעאל כהן גדול. אמרו לו מי מנצח, אמר להם ר' עקיבא על שטרח בכל כחו בתורה. אמר להם בני רואה אני עוד שנשמת כל צדיק וצדיק מטהרת את עצמה במי השילוח כדי ליכנס היום בטהרה בישיבה של מעלה לשמוע את דרשות ר' עקיבא בן יוסף שידרש להם מענינו של יום... ציוה הקיסר להרגו, ויצאה בת קול ואומרת אשריך ר' אלעזר בן שמוע שהיית טהור ויצאת נשמתך בטהרה. (מדרש אלה אזכרה)
ואחריו ר' יהודה בן בבא, אמרו עליו מבן ח' (נ"א ח"י) שנים ועד ע' שנה אפילו כשינת הסוס לא טעם, ולא טעם חטא מימיו, ולא אמר על טמא טהור ועל טהור טמא, ולא היה איש בבית המדרש שלא האירו, וישב בתענית כ"ו שנה, והיה בנקיון כל ימי חייו, ולא נכשלו חביריו בדבר הלכה עמו, ושמח בהן והיה קורא לתלמידו רבי, והיה קורא לתלמידיו יומם ולילה... ואותו היום שנהרג בן ע' שנה היה, ויום ה' היה והיה יושב בתענית, והיה שם זקן א' ור' ראובן בן איצטרוגיל (אצטרובול?) שמו, שלח והביאו, א"ל ר' יהודה מורי יודע אני שצדיק גמור אתה, אבל מה אעשה שמלכות הרשעה העיזה פניה לאבד מרגליותינו, אלא אם רצונך אמות אני תחתיך ותנצל אתה. א"ל ר' יהודה, ר' ראובן אחי, אם גזרת בשר ודם אין אנו יכולין לבטלה, גזרת מלך מלכי המלכים הקב"ה מי יכול לבטלה...
ואחריו ר' חוצפית המתורגמן שהיה שקול כיונתן בן עוזיאל, אמרו עליו שהיה שונה ק"פ פנים בתורת כהנים והיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, ועל טהור טמא ומראה לו פנים, והיה יודע שבעים לשון ובקי בהם, ותפשוהו עם תלמידיו והרגום כולם עמו... (מעשה עשרה הרוגי מלכות, ויש עוד נוסחאות)
...ואחר כך נענש יוסף על מה שגירה והסית אחיו עליו שימכרוהו על ידי אותן החלומות, לכך הוצרך שתחזור הנשמה זו בישמעאל בן אלישע כהן גדול, כדי שתסבול עונש המיתה ממש, לכן היה ר' ישמעאל יפה מאד דוגמת יוסף. (וישב)
וילכו אחיו לרעות וגו', ור' ישמעאל הוא גלגול יוסף ר' עקיבא הוא גלגול שמעון, וזהו הסוד בגמרא, אמר ר' עקיבא לישמעאל אח"י בת ובת אני דורש. (שם)
איידי דאתא לידינו מלתא דר"ע נימא ביה מלתא, אמר ר' ישמעאל אותו היום חמישי בשבת היה כשבאה שמועה קשה מכרך גדול של רומי יתפסו ארבע אנשים מאבירי ישראל, רשב"ג, ר"י בן בבא, ור"א בן דמא, ושמנה אלפים תלמידי חכמים מירושלים פדיון שלהם. כיון שראה ר' נחוניא בן הקנה גזירה זו עמדו והורידו למרכבה, ובקש משר הפנים ואמר לו עשרה כתבו בית דין שלמעלה ונתנו לסמא"ל שרו של רומי לומר, לך והכחד מאבירי ישראל כל נתח טוב וירך וכתף להשלים גזירתו וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת, ושמורה להנקם ממנו עד שיגיע יפקוד ה' על צבא מרום במרום שנשחט ומוטל הוא וכל שרי המלכות כגדיים וככבשים של יום הכפורים...
ואני תמוה על מה שמצאתי בליקוטי הרב ר"א בזה, וכל מה שאירע ליוסף בו לקו עשרה הרוגי מלכות, נשמות עשרת השבטים שמכרו את יוסף ואלה שמות עשרה הרוגי מלכות למעלה לחשבון הזה, רק אם נכתב ר' חנניא בן תרדיון בשני יודין, ויהיה עשר הנזכרים ר' שמעון, ור' ישמעאל, ר"ע, ור' חנניא בן תרדיון, ור' טרפון, ור' יהודא בן בבא, ור"א בן שמוע ור' ישבב הסופר, ור' יהודא הנחתום, ור' חוצפית התורגמן, כל שמות בגימטריא אלפים שמנה מאות וחמשים ושמנה עולה סכום שמות השבטים עם זבולון בשני ווין לבד יוסף ובנימין. (שם)
מדת הדין לא תבעה מה' כאשר היה כחם גדול היה מדת הדין מתיירא בפניהם, אחר כך אחר מותם טען כתיב וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת, השיב הקב"ה וגנב איש, ויוסף לא היה איש, ונמצא בידו והא לא נמצא בידו. השיבה מדת הדין כתיב כי ימצא איש גונב נפש מישראל ומת הגנב ההוא, ולא כתב ביה התם איש ולא נמצא בידו. ת"ת שנה היתה תובעת כך, ומן הראוי שהיה מיתתם כפרה על כל חטאתם, ונעשה להם עוות הדין כביכול על ידי קטרוג הגדול עד שהוכרחו הנשמות הקדושים לצאת מגן עדן להיות נידונים, ועוד עוות הדין, שהרי יוסף מחל להם, שנאמר ויבך יוסף בדברם אליו, וכיון שמחל להם לא היו ראויים לעונש. וכשיצאו נשמות אלו מגן עדן נתלבשו בלבושים דהיינו גופים של תנאים הרוגי מלכות הידועים, וכולם נמסרו בידא דנחש להריגה, רק ראובן לא נמסר להריגה, על אשר לא היה ניחא ליה במכירה של יוסף, שהרי קרע בגדיו על שלא מצא אותו, ונשלם לו מדה כנגד מדה, על שנתן עצה לשומו לבור אף הוא לא נפטר מתפיסת הבור, והיינו תפיסת ר"א. (שם)
וירא כי לא יכול לו - ...ואמרו בב"ר נגע בכל הצדיקים שעתידין להיות ממנו, זה דורו של שמד, והענין כי המאורע כלו רמז לדורותיו שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשו עליהם עד שיהיה קרוב לקעקע ביצתן, והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה בדור של רבי יהודה בן בבא וחביריו, כמו שאמרו, אמר ר חייא בא אבא אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקב"ה אני נותן, ובלבד שיהרגוני מיד, אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול, ומה היו עושים בדורו של שמד, היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באור ונותנין אותן תחת שיחיהן ומשיאין נפשותיהן מהן... (בראשית לב כו)
ועל דרך הקבלה מה שנחתמה פרשה זאת בפסוק עלו לשלום אל אביכם, זה רמז לעשרה הרוגי מלכות אשר עלו לשלום אל אביהם שבשמים אחר שנתלבנו ונצרפו מחטאו של יוסף... ועל כן תמצא בפרשה זו י' פעמים "האנשים" לרמוז על עשרה הרוגי מלכות, ואלו הם עשרה הרוגי מלכות, רבן שמעון בן גמליאל, רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, רבי עקיבא בן יוסף, רבי יהודה בן בבא, רבי חנינא בן תרדיון, רבי ישבב הסופר, רבי אליעזר בן דמא, רבי חנינא בן חכינאי, רבי חוצפית המתורגמן, ר"א בן שמוע, עליהם אמר דוד ע"ה (תהלים ט') כי דורש דמים אתם זכר לא שכח צעקת ענוים. ויש לך לדעת שלא היו בזמן אחד ולא נדונו כולן ביחד.
וכן תמצא בפרקי היכלות, אמר רבי ישמעאל אותו היום חמישי בשבת היה כשבאת השמועה מכרך גדול שברומי שצוה לופינוס קיסר ותפשו ארבע אנשים אלו מאבירי ישראל, רבן שמעון בן גמליאל, ורבי ישמעאל בן אלישע, ורבי אלעזר בן דמא ורבי יהודה בן בבא, ומאתים ושמונה אלפים תלמידי חכמים מירושלים פדיון שלהם. וכיון שראה ר' נחוניא בן הקנה גזרה זו עמד והורידני למרכבה, ובקשתי שאלה מסוריאל שר הפנים ואמר לי עשרה נכתבו בבית דין של מעלה ונתנו לו לסמאל הרשע שרו של עשו, ואמרו לו לך והכחד מאבירי ישראל כל נתח טוב ירך וכתף להשלים גזרת "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת", ושמורה לו להנקם ממנו עד שתגיע "יפקוד ה' על צבא המרום במרום" בגדיים וכבשים של יום הכפורים... (בראשית מד יז, וראה שם עוד)
...וליהודה אמר מטרף בני עלית, הרמז לרבן שמעון בן גמליאל, זהו כבד ביין לבושו ובדם ענבים סותה, ולזבולן אמר זבולן לחוף ימים ישכון, רמז בו על מיתת רבי יהודה בן בבא שישב בין שני הרים ובין שני תחומי שבת ושם נעצו בו ג' מאות לונביות של ברזל, ויתנכלו בצירוף לונכיות, ונרמז בפסוק וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חצים, ובעון ויפשיטו את יוסף נפשט עורו של ר' ישמעאל, בעון ודבתם רעה לשונו של ר' יהודה נלחכה בפי חזיר, בעון שגרמו לומר חיה רעה אכלתהו, ומה שאמר רבי עקיבא מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור נסרק בשרו בשיני ברזל... (ויחי, ועיין שם עוד)
...דע כי אצלו ית' העולם הזה אחד, וארז"ל (סנהדרין כ"ז) כל ישראל ערבים זה לזה, והנה עברו כמה דורות שהיו שונאי ישראל חייבים כליה, והא-ל ית' יאריך אפו להם בזכות הצדיקים העתידים לעמוד בדורו של שמד, ואם היה הא-ל ית' מכלה האבות לא היו הבנים באים לידי המדה ההיא, לזה הערימה חכמתו ית' להאריך אפו ולגבות חובו, ואולי כי זה הסוד נודע לאותו רשע שהרג עשרה גדולי ישראל, וטען זאת הטענה בעינה... וגם להם כך שעמדו לו להקב"ה בעת הצרה ההיא, ונענשו הם בעבור כל האומה, והבן זה העיקר הגדול המברר ספק גדול מספקי התורה, והוא מה שאמר (שמות ל"ד) פוקד עון אבות... הגע עצמך שאביו של ר' עקיבא נתחייב כליה קודם שיוליד את ר' עקיבא, והביא נשמתו של ר' עקיבא לפניו, ואמר לה השי"ת דעי וראי כי אביך חטא ונחייב שיספה בו, והראה לה תורתו של ר"ע, האם לא יתפייס ר' עקיבא לצאת לעולם הזה ולבלות כל ימיו בטוב התורה, ושלסוף ימיו בשעה קלה יפרע חוב אביו, אין ספק שישמח ויגיל, וכן עשה השי"ת לעתידים לבא ממי שנתחייבו כרת, יפקוד הא-ל ית' עליו ועל בנו ועל בן בנו ביסורין ובחולאים ויזכו כלם לחיי העולם הבא... (תהלים י א)
ואפשר עוד דהא כתיב ולא יכול יוסף להתאפק, ומשמע דאם היה יכול היה עוד מתאפק, ולמה. דהנה איתא בזוהר הקדש דעשרה הרוגי מלכות היו גלגול השבטים, ונידונו במיתה על חטא מכירת יוסף, ולכאורה הלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה ומיתה ממרקת, ולמה היה עליהם עוד דין אחרי שעברו יותר מאלף וחמש מאות שנה? אך יש לומר לפי דרכנו, כי עיקר התשובה אפשר לעשות רק אחר המירוק, ואם כן אחר שהיו כולם אבודים בעיני עצמם כבמדרש, אז היה עיקר המירוק עד דכדוכה של נפש, ואז התחילה התשובה עד דכדוכה של נפש, ואם היה יוסף מתמהמה עוד זמן מה והיו רואים שכל תחנוני יהודה לא פעלו מאומה, היו מעתה אבודים בלי שום תקוה, והיה המירוק עד התכלית, ולעומת זה היתה התשובה עד התכלית, ולא היה נשאר עליהם שום שמץ, ולא היו צריכין להתגלגל בעשרה הרוגי מלכות. אבל יהודה היה דוחק את השעה, ולא היה יכול יוסף עוד להתאפק עד שיתמרק החטא לגמרי, כי עדיין היתה התקוה נשקפת להם שיהודה בתחנוניו וטענתו ירכך את לבו, ולעומתו נשאר עוד רושם מהחטא שלא היתה התשובה עד התכלית... (ויגש תרע"ד)
...ונמצא כל הד' דורות עד רשב"ג הנהרג שהיו נשיאים עד החורבן כולם על שם הלל יקראו, כי עדיין ביתו קיים והם גילו אור זה עד רשב"ג וחבריו י' הרוגי מלוכה מגדולי התנאים שביררו דיש מיתה בלא חטא רק כך עלה במחשבה לפניו ית', כמ"ש (מנחות כ"ט ב') בר' עקיבא. ויש מפרשים כך עלה במחשבתו דר' עקיבא שהוא בעצמו רצה בכך, כמ"ש (ברכות ס"א ב') מתי יבא וכו', והיינו מה שרצה לברר תוקף אהבתו לו יתר בכל נפש והשי"ת מלא רצונו. (חלק ה תקנת השבין עמוד כד)