עשרה עממין

(ראה גם: אברהם-ברית-ברכה והבטחה, שבעה עממין)

מדרש רבה:

רבי חלבו בשם רבי אבא בשם ר' יוחנן כך עלה בדעתו של מקום להנחיל להם לישראל ארץ עשרה עממים, את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני, ולא נתן להם אלא ז', את החתי ואת הפריזי ואת הרפאים ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי הרי שבעה, ולמה נתן להם שבעה ואיזה הם הג' שלא ניתן להם, רבי אומר ערביא שלמייה נוטייה, רשב"י אומר דרמוסקוס, ואסייא ואספמייא, ר"א בן יעקב אומר אסיא ותרקי וקרטגינא, רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם הג' שלא נתן להם בעולם הזה, אדום שנאמר כי לא אתן לכם מארצם וגו' כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר (דברים ב'), ובמואב כתיב (שם) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, קניזי הוא מעשו, קיני וקדמוני הוא מעמון ומואב, אבל לימות המשיח יחזרו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. (בראשית מד כז)

רמב"ן:

וכנען ילד - אלה עשרה עממים בני כנען שנתנו לאברהם אבינו, כי כל זרע כנען נמכר לעבד עולם, והם שנתנם לו, אבל נחלף השם ברובם בימי אברהם... (שם י טו)

אור החיים:

...או שעדיין לא הגיעה לידם הבטחת "מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת", ועשרה אומות, לכך אמר עקב תשמעון ושמר לך את הברית ואת החסד, לתת י' אומות השלמות, או כי על ז' אומות אומר הברית, ועל י' החסד, כי מתנת הג' הוא חסד מופלא שהם מלבד ארץ כנען. והמשכיל יראה כי הם כללות רוב העולם, כי אדום עמון ומואב פינה הגדולה, ומה גם לדבריהם ז"ל שאמרו עתידה אדום שתתפשט בכל העולם, מעתה יש במתנה זו כללות העולם, ועליו הוא אומר "ואת החסד"... (דברים ז יב)

שם משמואל:

ולפי האמור יתפרשו דברי הספרי הובאו ברש"י בפסוק פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו, הם עמון ומואב ושעיר, הרי שלולא שלחו המרגלים היו יורשין גם שלשה אלה, ויש להבין מה ענין חטא המרגלים ליקח מהם שלש ארצות אלו... והגדנו שדור המדבר באשר היו דור דעה הבינו ההפרש שבין הנהגת משה רבינו ע"ה לבין הנהגת יהושע, שאין אפשר שתהיה כל כך בנסים נגלים, ואלדד ומידד כבר התנבאו משה מת ויהושע מכניס, אם כן הרי התשובה בצדה, שאין ראיה מהנסים שבמדבר שעל ידי משה לירושת הארץ שעל ידי יהושע, אך הם לא היו יכולין להשיב כן למשה רבינו ע"ה, דלא סיימו קמי משה נבואת אלדד ומידד, אם כן לא יתכן להם לבשר למשה שימות ולא יכנס לארץ. ומכל מקום נחשב להם חטא, דבהדי כבשי רחמנא (סודות הבורא) למה לך. מאחר שמשה אמר להם בשם ה' לעלות, היה להם לבטל את דעתם ולומר אין לנו אלא דברי בן עמרם, ובאמת שזה היה נסיון גדול לדור דעה לבטל את דעתם, ובאם היו עושין כן היו זוכין לשלימות הדעת, ומאחר שהיו זוכין לשלימות הדעת היו מדחין את שלשת כחות הטומאה שהם בשכל כנ"ל, ועל כן היו יורשין את ארץ עמון ומואב ושעיר, אך מחמת שלא עמדו בנסיון ולא נשלמו בבחינת הדעת, נשארו שלשה כחות רעים אלה בתוקפם עד לעתיד שיזכו ישראל מחמת ביטול דעתם לה', ביותר בימי הגלות הארוכה הזאת שאין אתנו נביא וחוזה ואין אתנו יודע עד מה, ומכל מקום בני ישראל נמשכין אחר השי"ת ותורתו. (דברים תרע"ט)