(ראה גם: עבודה זרה, עשרת הדברות-כללי-אנכי)
לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ר' יצחק אמר אלהים אחרים להוציא השכינה, (שלא יהיה לך אלהים אחרים במקום השכינה שנקראת אלקים). על פני, להוציא פני המלך, שבהם נראה המלך הקדוש, והם שמו, ושמו הם, (שהפנים הם שמו, שהוא המלכות, ושמו הוא הפנים הנראים), הוא שמו (ז"א הוא שמו, כלומר שהם אחד), שכתוב אני הוי"ה הוא שמי, הוא ושמו אחד הוא, ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים. (יתרו תד)
לא יהיה לך הוא סוד שמור, הכולל שס"ה מצות (לא תעשה) שבתורה כנ"ל, ל' (של לא יהיה לך) הוא סוד שלא לתת כבוד וגדולה לאלהים אחרים, ל' הוא מגדל הפורח ועולה באויר... שלא יסור לבבו לבנות (מגדל) לאלהים אחרים, כמו שיש סוד בונה מגדל, (דהיינו בדור הפלגה), ל' שלא יסתכל בצורת ע"ז, שלא להרהר אחריה, שלא ישתחוה ולא יכניע עצמו לאלהים אחרים.
א' (של לא יהיה לך), הוא שלא יחליף יחוד אדונו בשביל אלהים אחרים, א' שלא יהרהר שיש אל אחר חוץ ממנו, א' שלא יסור אחר אוב וידעוני בסוד צורת אדם, ולא בצורה אחרת, א' שלא לשאול ממתים ולא לעשות כשפים, א' שלא ישבע בפיו בשם אלהים אחרים. עד כאן י"ב (מצות) אחרות שהם מצות (הכלולות) בשמור, ובאלו י"ב תלוים שנ"ג מצות אחרות של שמור, הכלולות באלו י"ב, שביחד הן שס"ה, וזה סוד אנכי (ולא יהיה לך).
א"ר שמעון עוד למדנו אנכי הוא כלל של מעלה ושל מטה, כלל של עליונים ותחתונים, כלל של חיות הקדושות הכלולות בו, הכל הוא בסוד אנכי. לא יהיה לך הוא למטה, סוד י"ב חיות תחתונות (שהן במלכות).
לא תעשה לך פסל, היינו פסולת ממקום ההוא העליון, ממקום קודש ההוא, (דהיינו מצד שמאל דקדושה), שהו סוד אלהים אחרים, וסוד זה הוא כמו שאמר וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו', (הצפון ה"ס צד שמאל של הקדושה). וכל תמונה, זה שכתוב, ואש מתלקחת, כי אנכי ה' אלקיך, בשביל לעורר הלב כלפי מעלה, ולא לירד למטה, ולא לקרב לשער הבית (של הס"א). א-ל קנא, שבמקום זה יש קנאה.
וזה סוד תחת שלש רגזה ארץ, והם לא תעשה לך, אחד, פסל, שנים, וכל תמונה שלש, והארץ רגזה על זה... (שם תקיג, ועיין שם עוד)
לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, למה נאמר, לפי שנאמר אנכי ה' אלקיך, משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזרות, אמר להם כשיקבלו את מלכותי אגזור עליהם גזירות, שאם מלכותי לא יקבלו גזירותי לא יקבלו. כך אמר המקום לישראל, אנכי ה' אלקיך לא יהיה לך, אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים, אמרו לו כן, וכשם שקבלתם מלכותי קבלו גזרותי, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, רבי שמעון בן יוחאי אומר הוא שנאמר להלן אני ה' אלקיכם שקבלתם מלכותי בסיני, אמרו לו הן והן, קבלתם מלכותי קבלו גזרותי...
לא יהיה לך אלהים אחרים למה נאמר, לפי שנאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה, אין לי אלא שלא תעשו, העשוי כבר מנין שלא יקיים, תלמוד לומר לא יהיה לך אלהים אחרים, וכי אלוהות הן, והלא כבר נאמר ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה, ומה תלמוד לומר אלהים אחרים, אלא שאחרים קוראין אותם אלוהות. דבר אחר אלהים אחרים, שהם מאחרין הטובה מלבא לעולם. דבר אחר אלהים אחרים שהם עושין את אלהיהם אחרונים. דבר אחר אלהים אחרים שהם אחרים לעובדיהם, וכן הוא אומר והן יצעק אליו ולא יענה ומצרתו לא יושיענו. רבי יוסי אומר אלהים אחרים למה נאמר, שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר אלו נקראו בשמו כבר היה בהם צורך, והרי נקראו בשמו ואין בהם צורך, ואימתי נקראו בשמו, בימי אנוש בן שת, שנאמר אז הוחל לקרא בשם ה'... רבי אליעזר אומר אלהים אחרים שהם מחדשים להם אלהות כל יום, הא כיצד, היה לו של זהב, נצרך לו עשאו של כסף, ונצרך לו עשאו של נחשת...
לא תעשה לך פסל, לא יעשה לך גלופה, אבל יעשה לו אטומה, תלמוד לומר כל תמונה, לא יעשה לו אטומה אבל יטע לו מטע, תלמוד לומר לא תטע לך אשרה... לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות מלאכים כרובים ואופנים וחשמלים, תלמוד לומר אשר בשמים, אי אשר בשמים יכול דמות חמה ולבנה וכוכבים, תלמוד לומר ממעל, לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות תהום וחושך, תלמוד לומר ואשר במים מתחת לארץ, להביא את הבובביא דברי רבי עקיבא. ויש אומרים להביא את השברירים. כל כך רדף הקב"ה אחר יצר הרע שלא ליתן פתחון פה מלמצא לו מקום מתלא התר... (יתרו בחודש פרשה ו, וראה שם עוד)
לא יהיה לך וגו' על פני - ...והנה הטעם אחר שאני אלקיך ואני נמצא תמיד בכל מקום ואני רואה מה תעשה אין ראוי שתשתף עמי אלהים אחרים. והנה זאת המצוה שהיא לא יהיה לך הוא בלב גם בפה, כי אין בתורה מצות לא תעשה בלב כי אם זו, כי אדם אומר לפני עדים כי הוא הולך לרצוח או לנאוף לא יהרג בעבור דבורו אם לא עשה מעשה, והאומר נלכה ונעבדה אלהים אחרים צוה הכתוב "כי הרג תהרגנו". ובמעשה לא תעשה לך פסל וכל תמונה עץ או אבן, ולא תעשה בשום אומנות תמונה שהיא בשמים, ואמר ממעל שהם למעלה על הארץ מכל צד... (שמות כ ג, וראה שם עוד)
לא יהיה לך אלהים אחרים - כתב רש"י לא יהיה לך למה נאמר, לפי שנאמר לא תעשה לך, אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקיים, תלמוד לומר לא יהיה לך. וזו באמת ברייתא היא שנוייה במכילתא. ואם כן תהיה זו מצות לא תעשה בלבד, אזהרה למקיים ע"ז ברשותו, ואין בה מיתת בית דין, ולמה הקדים הקיום שהוא בלאו להשתחואה ועבודה שהם בכרת ומיתת בית דין?
ולפי דעתי שאין הלכה כדברי זאת הברייתא, וכדברי יחיד היא שנויה, שכך שנינו בסיפרא, ואלהי מסכה לא תעשו לכם, יכול יעשו לכם אחרים, תלמוד לומר לא לכם, אין לי אלא לכם, יכול הן יעשו לאחרים, תלמוד לומר לא תעשו לא לכם ולא לאחרים. מכאן אמרו העובד והעושה ע"ז לעצמו עובר משום שתי אזהרות, משום לא תעשו ומשום לא לכם, רבי יוסי אומר משום שלש...
והנכון גם לפי הפשט שהוא מלשון "והיה ה' לי לאלקים", "להיות לכם לאלקים", יאמר שלא יהיה לנו בלתי השם אלהים אחרים מכל מלאכי מעלה ומכל צבא השמים הנקראים אלהים, כענין שנאמר "זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו", והיא מניעה שלא יאמין באחד מהם ולא יקבלהו עליו באלוה, ולא יאמר לו אלי אתה. וכן דעת אונקלוס, שאמר אלה אוחרן בר מיני. ודע כי בכל מקום שאמר הכתוב אלהים אחרים הכוונה בו אחרים זולתי השם הנכבד, ויתפוס זה הלשון בקבלת האלהות או בעבודה לו, אבל כשידבר בעשיה לא יאמר בכתוב אחרים חלילה, אבל יאמרו אלהי מסכה...
והנה הזכיר בדבור שני תחלה שלא נקבל לנו אדון מכל האלהים זולתי ה', ואחר כך אמר שלא נעשה פסל וכל תמונה להשתחות להם ולא לעבדם בשום עבודה בעולם, ולכך אמר לא תשתחוה להם, כי הוא נסמך אל העשיה שמנע אותם מהשתחות להם, והנה כלם אזהרות מעבודת עכו"ם, וכלן חייבי מיתות, ואין בפסוק הזה אזהרה לעושה צלמים שלא עבדם, אבל למטה יזהיר מזה "אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם"...
והנה אמר לא תעשה לך אלהים אחרים שאני נמצא עמך תמיד ורואה אותם בסתר ובגלוי (על פני). ועל דרך האמת תבין סוד הפנים ממה שכתבנו, כי הכתוב הזהיר במעמד הזה פנים בפנים דבר ה' עמכם, ותדע סוד מלת אחרים... כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא לבדי, ואין ראוי שתשתף עמי אחרים, ואנכי א-ל תקיף שיש לאל ידי, וקנא, שאקנא בנותן כבודי לאחר ותהלתי לפסילים... (שמות כ ג, וראה ערך ע"ז לכאן)
לא תעשה לך פסל וכל תמונה - אחר שהזהיר לא יהיה לך במחשבה, הזהיר על המעשה, שלא לעשות תמונתם, כי אולי יחשוב שהוא עושה בזה חפץ השי"ת ואינו עובר על רצונו כלל אם הוא עושה צורת האמצעי שהטובה באה על ידו, כדי להיות זכרון לנסים ונפלאות שעשה הקב"ה לישראל על ידי הסבה ההיא או על ידי האמצעי ההוא, מפני שיאמר והלא כמה מצות יש בתורה שהן לזכרון דבר כענין הסוכה... אף הוא יחשוב לעשות הפסל ההוא או התמונה ההיא לזכרון המצוה המעידה על שרש דבר באלקותו של הקב"ה וביכלתו, ועל כן באה התורה ואסרה לעשות שום פסל ותמונה אפילו אמצעי, שאם יעשה כן סופו שישתחוה לו, ואחר ההשתחויה יבא לעבדו, כענין שכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב... וכן אמר בכאן לא יהיה לך לא תעשה לך לא תשתחוה להם ולא תעבדם, שאם עשה סופו להשתחוות, ואם השתחוה סופו לעבוד, ואחרון אחרון חמור... (שם שם ד)
א-ל קנא - כולל מצות עשה של הרוגי בית דין, סקילה שריפה, הרג וחנק... ועוד נכלל בו לתקוע בשופר בראש השנה, שנאמר יום תרועה יהיה לכם, כדי להעביר כעס וחימה ביום הדין שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון.
ועושה חסד - יכלול כל מצות עשה שיש בהן גמילות חסדים, כגון צדקה לעני, להלוות לעני, לתת לעני לקט שכחה ופאה... להשיב המשכון לבעליו, ליתן שכר שכיר... להשיב האבדה, וכן מצות עשה ליבם אשת אח, שגם זה חסד עם המתים.
ולשומרי מצותי - כולל מצות עשה של חליצה, ולרמוז שהיא שומרת היבום או החליצה. (כד הקמח שבועות מ"ע)
לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, זו מצות לא תעשה שלא להעלות במחשבה שיש א-לוה זולתו, והוא כולל שלא למנות על ישראל מלך מקהל גוים, שלא להפסיד אמונת האמת, שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי, והוא חייב במצות לא תעשה, שנאמר ולא ירבה לו נשים, לא ירבה לו סוסים, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד.
לא תעשה לך פסל וכל תמונה, שלא יעשה פסל ומסכה בידיו, שמתוך העשיה יבא לידי עבודה, ואמרו במסכת ע"ז, ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ארור משעת עשיה, שהעשיה מביאה לידי תועבה שעובדו. וכן לא יעשנו לאחרים, שלא לעשות ע"ז אפילו לאחרים, ושלא לעשות צורות לנו ואף על פי שאין עובדין אותן, שנאמר לא תעשון אתי, ושלא להשתחוות לע"ז אף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחויה.... ושלא ללכת בחקות ע"ז ולא במנהגותיהם, שנאמר ולא תלכו בחקות הגוי, ושלא לקסום, ושלא לעונן ושלא לנחש... ושלא לשכון בארץ מצרים לעולם שהיא גורמת להטות מדרך האמת... ושלא להושיב עובדי ע"ז בארצנו, שנאמר לא ישבו בארצך, ושלא להתחתן בעובדי ע"ז... כל אלו בכלל לא יהיה לך, שהן כלן מצות לא תעשה נגררות ונמשכות אחר ע"ז... (שם שבועות ל"ת)
והמצוה השנית לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כלומר לא תעבוד אלוה אחר בעולם זולתי, כי אותי לבד תעבוד מפני שאני מנהיגך, ואלה שתי המצות אין טבע השכל נותנת, אבל מצד עיננו נטעה ונשפוט ההפך, והוא שנחשוב ונאמר אם לא האירה לנו התורה, שהשי"ת מרומם מכל מעשינו ועניננו, ושחלילה לו שהוא ישים לבו לצוותנו ולהזהירנו, כמו שחשבו הפילוסופים ובנו עליו כל בנינם הרע מהרה ינתק ויעקר, ואף הנביאים אף על פי שידעו שאמתתו של דבר כן, תמהו עליו ואמרו (תהלים ח') "מה אנוש כי תזכרנו" וגו'... וכיון שכן אם לא שהאירה לנו התורה היינו חושבים ומאמצים מצד שכלנו שהשי"ת מרומם משיגיעו מצותיו ואזהרותיו אלינו, ושאין ראוי שנעבדהו כלל, לפי שאם כן נאמין שהוא יתפעל מצד מעשינו, ושיהיה לו איזה התלות והקשר בנו, אבל ראוי שנעבוד כו"ם מצד שיש לנו קשר עמהם, ונחשבו כל זה לדעת אמת גמור, ושכל מי מי שחושב זה מגדל השי"ת וכל מי שיסבור ההפך מיחס לו הליאות, ולפיכך אמרו רז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום... וזהו הפך גמור ממה שפירש הרמב"ם בספר המורה, שפירוש אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, לומר ששני שרשים האלה, רוצה לומר מציאות השי"ת והיותו אחד אמנם יושג בעיון האנושי, וכל מה שיודע במופת משפט הנביא בו, וכל מי שידעהו שוה אין יתרון, אמנם שאר הדברות הם מכח המפורסמות והמקובלות, לא מכח המושכלות. אלה דבריו ז"ל. והם עם דברי בשני קצוות ההפך, וכבר כתבתי שאין המצוה הראשונה להאמין מציאות ה', ואין הלשון מורה עליו כלל... וכן המצוה השניה אינה להאמין שהשי"ת אחד, כמו שכתב הרמב"ם, ז"ל, שהרי אם עקרי טעותם של עכו"ם היה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בספר המדע, לא היה צריך שיאמינו רבוי האלהות. אבל הענין היותר נכון על הדרך שכתבתי, שמפני שהשכל הוא שופט הפך משתי אלו המצות, הוצרכנו שנשמעם מפי הגבורה... שהמצוה הראשונה, להאמין שהשי"ת שת לבו אלינו והזהירנו, ואין ספק שהשכל יגזור הפך זה וישים זה לליאות, וכיון שהיה מן ההכרח שנשמע זה מפי הגבורה, לפי שאין ראוי שנאמין זה מזולתו, היה מן ההכרח שידבר השי"ת עמנו כן, אנכי הוא מחוייב המציאות שמגיעים ממני אליהם מצות ואזהרות, עד שאני מצוה שלא תעשו דבר פלוני. ומכאן ואילך, אחר שאתם יודעים בבירור שאני מצוה ומזהיר אתכם ראוי שתאמינו ביתר מצות ואזהרות לנביאים, ונמצא שהוא מתחייב כפי טבע הענין שנשמע ממנו איזו מצוה או אזהרה קרובה אל השכל או רחוקה. ובחר שאותה המצוה יהיה אזהרת ע"א שהיא יותר ראויה לשמעה מפיו... (דרוש ט)
ראה עשרת הדברות-כללי מאמר ג פרק יח.
ראה עשרת הדברות-אנכי, תפארת ישראל פרק כא לז ולח.
לא יהיה לך - לצד שקדם לצוות על אמונה שהיא דבר שעקרו בלב, לזה אמר כי כמו כן יצטרך להרחיק בלבו אלהות הזולת, הגם שלא יוציאנו בשפתיו, והוא שדקדק לומר "לך", אפילו במחשבתך, וכפי זה מצינו אזהרה למחשבת עכו"ם... עוד ירצה לומר כי כל ע"ז שבעולם אין פעולת העובד פועלת הדרגה בנעבד לעשותו אלהים כאשר תעשה פעולת איש ישראל, כי נותן כח גדול בבחינת הרע, וכופה חס ושלום בחינה המעולה לפני בחינת הרע, עוד ירצה כי באמצעות העובד הוא ממציא הויה א' שהיא אלהים מה שלא היה קודם... עוד ירצה לומר כי כשיתחיל לעבד אחד, לסוף יעבד רבים, צא ולמד מדברי נביאי ישראל, ריבוי האלוהות שהיו עובדים.
על פני - בכל פרטי הזמנים, כי כבר הקדים הודעתו ית' בהזכרת שמו כי הוא היה הוה ויהיה באין הפסק, ועתה הכניס בכלל האיסור כל הזמנים... עוד ירצה לתת טעם לאזהרתו, העובד לשמש וירח הרי זה עובד עבדיו ומשמשיו ית', ולמה יקפיד ה' על הדבר, לזה אמר על פני, שאני מתכעס על הדבר שמשימים א-ל ללא אל. עוד ירצה לבל תהיו נמנעים מהביט אל האלקים, כי אין עונג בעולם כראות פני ה' בעולם הנשמות. (שמות כ ג)
לא תעשה לך - כי יאמר אדם אמת שה' הוא האלקים, אבל לצד עוצם גדולתו מתמעטת תכונת האדם והשגתו לדבר לפניו ולשאול פרטי שאלותיו, על כן יתיעץ בדעת יצרו שיבחר לדבר דבריו לפני אחד ממשמשי עליון והוא יעזר לו, גם יהיה לו לאמצעי לדבר דבריו לפני המלך הגדול. ודע כי טעות זו בה טעו רוב העובדים ע"ז... ובחינה זו לא תקרא אלוה כי אם פסל, וזהו פסלתו שאין בו רוח אלהות ופסולת הוא לפני העיקר. או קראו פסל, כי הוא להתפסל כשיעבירנו ה' מממשלתו על ידי סבה או סבת המשתחוה לו. (שם שם ד)
לא יהיה לך - כתב הרמב"ם ז"ל וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה, שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים, וכפר בעקר שזה העקר הגדול שהכל תלוי בו, ועל כן אמרו שאנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו, כי שתי מצות אלה, עשה ולא תעשה נמשכו זה מזה, שעם ההאמנה שהוא מחויב המציאות נמשך אמונת האחדות כמו שבאר במורה נבוכים במופתים. ובכל המצות עשה נכלל שהוא אחד, ובכלל הלא תעשה נכלל המצות עשה שיש מצוי ראשון. ובמה שהוסיף "על פני" בא להוציא מטעות דור אנוש שהיו אומרים שהקב"ה חלק לכוכבים ומזלות מכבודו, כמלך שחולק מכבודו לשריו ולעבדיו, על זה משיב על פני, שאני נמצא בכל מקום, וגם במלך בשר ודם אין לחלק כבוד לשריו ועבדיו במעמד המלך שזה מורד במלכות... (שם שם ג)
ראה עשרת הדברות-אנכי.