(ראה גם: עשרת הדברות-כללי, שבועה, שם-הזכרה)
לא תשא - סוד הזה כבר העמידוהו החברים, כי הקב"ה כששתל העולם הטביע תוך התהומות צרור אחד, (דהיינו רסיס אבן), חקוק בשם הקדוש, והטביע אותו בתוך התהום, וכשהמים רוצים לעלות (להטביע העולם), רואים סוד השם הקדוש חקוק על צרור ההוא, ושבים ומשתקעים וחוזרים לאחור, ושם הזה נמצא עד היום הזה תוך התהום.
ובשעה שבני אדם נשבעים על אמת, בקיום אמת, צרור ההוא עולה ומקבל שבועה ההיא, וחוזר ומתקיים על התהום, והעולם מתקיים ושבועת אמת ההיא מקיים העולם.
ובשעה שבני אדם נשבעים שבועה לשוא, צרור ההוא עולה לקבל שבועה ההיא, כיון שרואה שהיא שקר, אז צרור ההוא שהיה עולה שב לאחור, והמים הולכים ושטים והאותיות של צרור ההוא פורחות תוך התהום ומתפזרות, והמים רוצים לעלות ולכסות העולם ולהחזיר אותו לקדמותו (שהיה מים).
עד שמזמין הקב"ה ממונה אחד, יעזריאל הממונה על שבעים מפתחות בסוד השם הקדוש, ונכנס אל צרור ההוא וחוקק בו האותיות כמקודם, ואז מתקיים העולם, וחוזרים המים למקומם, ועל זה כתוב לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא. (יתרו תקיט, וראה שם עוד וערך נדר ושבועה)
לא תשא - ...אמר רבי זעירא אם בשבועת שוא הכתוב מדבר, הרי אמר לא תשבעו בשמי לשקר (ויקרא י"ט), מה תלמוד לומר לא תשא את ה' אלקיך לשוא, שלא תקבל עליך שררה ואין אתה ראוי לשררה, רבי מנחמן אמר רבי יעקב משם ר' מני מייתי לה מן הדא, אל תצא לריב מהר (משלי כ"ה), לרב כתיב, לעולם אל תהי רץ אחר שררה...
א"ר ביבי... שלא תהא תפילין נושא וטליתך עוטף והולך ועובר עבירות. אמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי, מפני מה לא החזיקו בהם בני ישראל, מפני הרמאים... (פרשה כב ע' דברות תנינא)
לא תשא, דבר אחר כדי שלא תהיה עוטף טלית ומניח תפילין והולך ועושה עבירות. (ואתחנן ה יא)
לא תשא - ...והנה טעם לזכור השם כי כאשר הוא השם אמת כן יהיה דברו אמת. והנה אם לא יקיים דברו כאלו מכחיש את השם. ומנהג אנשי מצרים עד היום, אם ישבע אדם בראש המלך ולא יקיים את דברו הוא בן מות, ואלו נתן כופר משקלו זהב לא יחיה, בעבור כי הוא בוזה את המלך בפרהסיא... כמה אלף אלפים פעמים חייב אדם להשמר שלא תכשילהו לשונו לתת את פיו לחטיא את בשרו לזכרו לשוא. והנה ראינו בעבור שנשבעו בני ישראל ברבים על דבר פלגש בגבעה, ומצאנו שנהרגו העוברים על השבועה, וכן אנשי יבש גלעד... והכלל לא מצאנו בעשרת הדברים שכתוב שם שכר טוב מפורש רק בכבוד אב ואם, ולא עונש מפורש רק בע"ז ובנשיאות השם לשוא, ורבים חושבים כי הנושא השם לשוא לא עשה עבירה גדולה, ואני אראה להם כי היא קשה מכל הלאוין הבאים אחריו, הרוצח והנואף שהם עבירות קשות לא יוכל כל עת לרצוח ולנאוף כי יפחד, ואשר הרגיל עצמו להשבע לשוא ישבע ביום אחד שבועות אין מספר, וכל כך הוא רגיל בעבירה הזאת שלא ידע שנשבע, ואם אתה תוכיחנו למה נשבעת עתה, אז ישבע שלא נשבע מרוב רגילותו בה, כי לפני כל דבור שידברו יקדימו השבועה, והוא להם לשון צחות, ואילו לא היה בישראל רק זאת העבירה לבדה תספיק להאריך הגלות ולהוסיף מכה על מכותינו. ואני אראה שגעונם, כי הרוצח אם רצח אויבו מלא תאותו בנקמתו, גם הנואף כן לפי שעתו, והנה הנשבע לשקר בכל עת שאין עליו שבועה הוא מחלל שם שמים בפרהסיא בלא הנאה שיש לו. (שמות כ ז, וראה עוד שבועה)
לא תשא - כבר התפרש זה הכתוב בדברי רבותינו שהוא אסור להשבע בשם הנכבד לריק, כגון הנשבע על הידוע לאדם לשנותו או לקיימו על עמוד של שיש שהוא של זהב, והוא עומד לפניהם ומכירים בו. ועל דרך הפשט יאסור עוד שלא ישא על שפתיו השם הנכבד על חנם כלשון לא תשא שמע שוא, כי הדבור יקרא כן בעבור שישא בו קול... ובאמת שגם זה אסור ונקרא בלשון חכמים מוציא שם שמים לבטלה, וכבר אמרו רבותינו מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' חטאת, אלא יאמר עולה לה' חטאת לה', תלמוד לומר קרבן לה', והלא דברים קל וחומר, ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש אמרה תורה לא יחול שמי אלא בקרבן, קל וחומר וכו'. וסדר זו המצוה אחר אזהרת ע"ז, כי כאשר ראוי ליראה את ה' הגדול והנורא שלא לתת כבודו לאחר, כן ראוי לתת כבוד לשמו, והנושא אותו לשוא מחללו, כענין שכתוב ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלקיך...
וכמו שהחמיר בע"ז וכתב העונש כי הוא א-ל קנא ובה פוקד עון אבות על בנים כן כתב העונש כי לא ינקה אותו, ואמר בלשון הזה, ולא אמר כי יפקוד עליו, בעבור שאינו אצל הנשבעים עבירה גמורה, ויחשוב שראוי למחול לו, אמר כי לא ינקה כל הנוגע...
והנה לשון הכתוב הזה "את שם ה' אלקיך", כאלו משה ידבר, וכן בכל הדברות אחר כן, ובשנים הפסוקים הראשונים השם ידבר, "אנכי אשר הוצאתיך", "על פני", ומפני זה אמרו רז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, שהם עיקר הכל. ור' אברהם הקשה, כי הכתוב אמר "וידבר אלקים את כל הדברים האלה", ומפורש מזה "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם"... ואני אפרש לך קבלת רבותינו. בודאי שכל עשרת הדברות שמעו כל ישראל מפי אלקים כפשוטו של כתוב, אבל בשני הדברות הראשונות היו שומעין הדבור ומבינין אותו ממנו, ועל כן ידבר עמהם כאשר ידבר האדון אל עבדו כמו שהזכרתי, ומכאן ואילך בשאר הדברות ישמעו קול הדבור ולא יבינו אותו, ויצטרך משה לתרגם להם כל דבור ודבור עד שיבינו אותו ממשה. וכך הם מפרשים "משה ידבר והאלקים יעננו בקול". ועל כן היו בהם דברי ה' עם משה שיאמר להם כן. והכונה היתה בזה כדי שיהיו כלם נביאים באמונת ה' ובאיסור ע"ז כאשר פירשתי, לפי שהם העיקר לכל התורה והמצות, כמו שאמר "הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי". אבל בשאר הדברות יקבלו מפי משה ביאורן עם שמועתם קול הדברים, ובשאר המצות יאמינו במשה בכל. (שם)
ועל דרך הקבלה לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, מלת שם נאמר על השכינה, כי לא ינקה השם המיוחד את אשר ישא את שמו לשוא, וכן כתוב "ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלקיך", יאמר כי הנשבע בשמו המיוחד לשקר הוא מחלל שם אלקיו, כי הכל מיוחד זה בזה. וחומר איסור השבועה מפני שלשון שבועה נגזר משבעה, והם ז' קולות שהשיג משה במעמד הקדוש הזה, וכל העובר על השבועה הוא מעיד על עצמו שאין לו חלק לעולם הבא, ויצא מכלל השבעה... (שם ועיין שם עוד)
לא תשא, זו מצות לא תעשה שלא לישבע לשוא, ויכלול שלא לעבור על שבועת בטוי, ושלא לחלל שמו של הקב"ה, ושלא לנקוב את השם, לפי שאנו מוזהרין על ברכת ה', ושלא לנסות את השם, ושלא לעבור על דברים שאסר בהן על נפשו. (כד הקמח שבועות ל"ת)
לא תשא - פירוש לצד כי השבועה תגיד גדולות ונשיאות לה' יחשוב אדם כי ישבע בשמו ית' לכבוד ולתפארת, כי הוא זה רבונו ושליטו, הגם שיהיה לשוא מה בכך אם הנשבע לו לא יכיר בשקרו, כי ידע שהוא אדונו של זה והוא באופן שלא יתגלה ההפך, לזה אמר לא תשא, אפילו יש נשיאות לשם שאתה נשבע בו, כי לא ינקה ה' הגם שתהיה כונתו לשאת את שמו, כיון שהוא לשוא.
עוד ירצה כי באמצעות שבועות שוא הוא נושא מעליו שם ה' הנקרא עליו ומתלבש בבחינת הרע המתיחס בשם שוא, כי שם ה' אמת, והמזכירו בשקר פורח ממנו בחינת השם, לסיבת בוחרו בשוא. עוד ירמוז שלא יהיה נושא עליו שם ה' שהוא א-לוהו ואומר לכל שהוא איש יהודי ועובד ה', והוא אומרו שם ה' שהוא אלקיך, ולבבו לא כן יחשוב, והוא אומר לשוא, ואזהרה זו שלא ירמה לומר כי הוא מעבדיו ולא כן הוא. ובכלל אזהרה זו שלא יראה על עצמו שהוא צדיק יותר ממה שהוא. (שמות כ ז)
לא תשא - התבאר בשבועות (כ"א) לרבין דהלכתא כוותיה, (נשבע) שאכלתי ולא אכלתי שקר, ואזהרתו מולא תשבעו בשמי לשקר, ואיזוהי שבועת שוא, זה הנשבע לשנות את הידוע, כי שוא הוא דבר שאין בו ממש, כמו "השומרים הבלי שוא", או דבר שאין יכולת בידו לעשותו, כגון לבטל המצוה, שלא לישן ג' ימים, אבל אכלתי ולא אכלתי, שמתעה את השומע, שידמה שהאמת כדבריו והוא יש לו צורך בזה, אם כן אינו שוא והבל אצלו רק שהוא שקר, ובכל זאת אמר שם שלמדין מה שאמר "כי לא ינקה ה'", שבית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו נוהג גם בשבועות שקר לשעבר, מדכתיב לשוא לשוא שתי פעמים... (שמות כ ז)
לא תשא - לא תשבע מיבעי, מזה יצא כמה דרשות חז"ל כמו מברך ברכה שאינה צריכה, ולפי דעת שאלתות דר"א אפילו מוציא שם שמים לבטלה. ובפסיקתא רבתי פכ"ג איתא מזה אזהרה למקבל על עצמו איזה שררה והנהגה שהוא מעין שם אלקות ואינו מנהיג, והרי זה מתרפה במלאכתו אשר חבר הוא לאיש משחית, והרי זה נושא שם אלקים לשוא, ומשום הכי לא ינקה וגו', באשר אין עונש של כל הפרטים שוה, והקב"ה שופט צדק לפי החטא. (שם)