(ראה גם: מועד, זמן)
ר' יהודה פתח ואמר, עת לעשות לה' הפרו תורתך, עת לעשות לה' מהו ואומר, אלא כבר בארוהו, אבל עת זהו כנסת ישראל, (דהיינו הנוקבא), שנקראת עת, כמו שאתה אומר ואל יבא בכל עת אל הקדש, מהו ואל יבא בכל עת, הוא כמו שאתה אומר לשמרך מאשה זרה, וזה הוא ויקריבו לפני ה' אש זרה, (כלומר שגם הנוקבא דקליפות נקראת עת, שהיא אשה זרה, אש זרה, ועל כן אומר ואל יבא בכל עת אל הקדש אלא בעת דקדושה), מהו הטעם שהנוקבא נקראת עת, משום שיש לה עת וזמן לכל, (דהיינו כ"ח עתים המובאים בקהלת), כדי להתקרב ולאור ולהתחבר (עם ז"א) כראוי, כמו שאתה אומר ואני תפלתי לך ה' עת רצון. (וירא תלט)
אמר ר' יוסי כעין זה כתוב אני ה' בעתה אחישנה, מהו בעתה, (ואומר שהוא אותיות בעת ה', שפירושה) בעת שה' (שהיא הנוקבא) תקום מעפר שלה, אז אחישנה, (כלומר שמכחי תקום מעפר הגלות, ולא מכח עצמה). אמר ר' יוסי ועם כל זה יום אחד נמצאת כנסת ישראל בעפר הגלות ולא יותר, דהיינו יומו הקב"ה שהוא אלף שנה, כמו שכתוב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וגו', (והכונה היא על אלף החמישי, כי אלף הרביעי לא היה שלם) (שם תמא, ועיין שם עוד)
פתח ואמר עת לעשות לה' הפרו תורתך, עת לעשות לה', כי יש עת ויש עת, עת לאהב ואת לשנא, עת הוא למעלה, שעת ההוא הוא סוד האמונה, (דהיינו המלכות שנקראת עת), וזה נקרא עת רצון, וזה הוא שמחויב האדם לאהב את ה' תמיד, כמו שאמר ואהבת את ה' אלקיך, ועל זה, עת לאהב, שזו היא עת שהאדם מחויב לאהב.
ויש עת אחרת שהיא סוד אלהים אחרים, שהאדם מחויב לשנא אותו, ולא ימשוך לבו אחריו, ועל כן עת לשנא, ומשום זה כתוב דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש.
בזמן שישראל עוסקים בתורה ובמצות התורה, עת ההוא שהוא סוד האמונה הקדושה (דהיינו המלכות), מתתקנת בתקוניה ומתקשטת בשלימות כראוי, ובזמן שישראל אינם עוסקים בתורה, כביכול, עת ההוא אינה בתקוניה ואינה נמצאת בשלימות, ולא באור, ואז עת לעשות לה'.
מהו לעשות, כמו שאמר אשר ברא אלקים לעשות, מהו לעשות, הוא שנשארו גופים של שדים שלא נעשו, משום שנתקדש היום, ונשארו לעשות, להיותם רוחות בלי גופים, אף כאן עת לעשות, העת נשארה בלי תקון ובלי שלמות, מהו הטעם, משום הפרו תורתך, משום שנתבטלו ישראל למטה מדברי תורה, כי עת ההוא נמצאת כך, או שמתעלית או שיורדת בשביל ישראל, (שאם עוסקים בתורה מתעלית, ואם מתבטלים מתורה יורדת). (תרומה תקמ)
היכל הזה הוא היכל הרצון, שכאן מתמלאים כל השאלות וכל הבקשות שבעולם, משום שהוא רצון כל הרצונות כשנמצאות נשיקין, בסוד שכתוב וישק יעקב לרחל, ואז כשנושקים זה לזה אז נקרא עת רצון, משום כי אז נמצאת השלמות, וכל הפנים מאירים, וכשהתפלות עולות אז עת רצון הוא להמצא, ועל זה כתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, שהוא חיבור זה עם זה, (בסוד הנשיקין)... (פקודי תרמח, ועיין שם עוד)
אמר רבי אבא, עתים יש לפני הקב"ה למצא רצון ולמצא ברכות ולבקש בקשות, ויש עתים שרצון אינו נמצא, ודינים קשים מתעוררים בעולם. תא חזי עתים יש בשנה שהרצון נמצא, ועתים יש בשנה שהדין נמצא, ועתים יש בשנה שהדין נמצא ותלוי... ואפילו בשעה, ועל כן כתוב ועת לכל חפץ, וכתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון. (אחרי לח)
...ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך, אמר רבא האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש, מסיפיה לרישיה מדריש, מרישיה לסיפיה מדריש, עת לעשות לה', מאי טעם, משום הפרו תורתך, מסיפיה לרישיה מדריש, הפרו תורתך מאי טעמא, משום עת לעשות לה'. תניא הלל הזקן אומר בשעת המכניסין פזר, בשעת המפזרים כנס, ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר, שנאמר יש מפזר ונוסף עוד... (ברכות סג א)
...ר' יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף היא היתה תמיד... שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית, קרא עליו המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית... (מנחות צט ב)
ראה עוד ערך זמן.
ראה ערך זמן.
ואל יבא בכל עת, יש עת לשעה, יש עת ליום, יש עת לשנה, יש עת לי"ב שנה, יש עת לשבעים שנה, יש עת לעולם. יש עת לשעה, ואל יבא בכל עת, יש עת ליום, ומים במשורה תשתה וגו' (מעת לעת תשתה). יש עת לשנה, ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים, יש עת לשתים עשרה שנה, עד עת בא דברו, יש עת לשבעים שנה, כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה, ואומר עד בא עת ארצו, יש עת לעולם, נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו... (ויקרא פרק טז, תקעא)
עת - עידן בחיר. (קהלת ג ב)
עת - חסרה נו"ן, ובדברי קדמונינו עונה, וכן מלת אתה, וכן דגושה תי"ו אמתו, כי שורש אמת הוא אמנה והתי"ו לשון נקבה. (שם ט יא)
כעת - העומדת, לכן קראו חיה, כי החולף כבר נעדר והעתיד עדין לא נכנס במציאות. (מלכים ב ד טז)
...לרשב"י הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו וכו' נכנס בו כחוט השערה, רוצה לומר העתה שהוא סוף הזמן העובר הוא עצמו תחלת הזמן העתיד, ולא היה צריך להוסיף מחול על הקודש כבשר ודם... (בראשית ב ג)
ודבר זה מבאר לך מה שנתבאר למעלה, כי מלת "אז" באה על העתה שהוא נבדל מן הזמן, ולפיכך באה המלה הזאת לעבר ולעתיד, כי אם היתה מלת אז באה על זמן, הזמן הוא עבר או עתיד, והעבר כבר היה והעתיד עדיין לא היה, ואין זה כזה לא יהי אפשר שתבא מלת אז על העבר והעתיד, אבל כיון שמלת אז באה על העתה שהיא נבדלת מן הזמן, ולפיכך באה מלת אז על העבר והעתיד כאחד... (גבורות ה' פרק מז)
בחבור הזה התבאר כי הזמן הוא מוציא לפועל מה שראוי לצאת אל הפועל בכל הדברים אשר הם בעולם, כי הכל תלוי בזמן, ומפני שהם תלוים בזמן יוצא כל אחד לפועל בזמן הראוי לו, וכמו שאמר שלמה לכל זמן ועת לכל חפץ... וביאור ענין זה כי הדברים שהם תחת הזמן כמו כל הדברים הגשמיים שהם תחת הזמן, ואף נתינת המצות, לפי שהמצות דהיינו עשיתם נמשכת אחר האדם אשר הוא גשמי, ולפיכך היה זמן מוגבל שתנתן המילה אל אברהם, אבל התורה מפני שהיא שכלית בלבד לא תפול אחר זמן, אבל שייך בזה עת, כי אין העתה זמן, כאשר ידוע למי שמבין את זה, לכך אמר ועת לכל חפץ, כי העתה אינה זמן, ובעתה אשר מוכן לזה היה ראוי שתנתן התורה... (נצח ישראל פרק כז)
...והעת גם כן לפני עצמו, כי היום יש לו עתות מיוחדים, דהיינו רגע זו מן היום או רגע זו מן היום וזה נקרא בכל עת, ואין לעת המשך זמן כלל, ואינה כמו שעה, כי יש לכל שעה ושעה מן היום המשך זמן, אבל העת שהיא הרגע מן היום אין לה המשך זמן, ואין עת זו כמו זו, ומתחדש לו דבר בעת מיוחד, ופירוש בכל שעה, כי השעה חלק מן היום, כי היום נחלק לשעות, ובשעה זו צריך לדבר זה ובשעה זו צריך לדבר אחר... (נתיב העבודה פרק יח)
והנה הנוקבא נקראת ע"ת, כי היא במאורות סוד העת לכל הדברים התלוים בזמן בסוד לכל זמן ועת לכל חפץ, ואלה הם הכ"ח עתים המוזכרים בספר קהלת, והם סוד מלוי הלבנה וחסרונה, והעתים האלה גורמין לכל הדברים בעולם אם לחסד אם לדין, אך בהגלות הרצון אז הכל חוזר לחסד ואין קטרוג יכול למנוע הטוב, ואז נקרא עת רצון, כי כל העתידים נקראים בכלל א' עת רצון, וזהו ממש כח סוף הרצון המחזיר כל הרע לטוב, כל דין לחסד, ולכן בהגלות זה העת התפלה תתקבל בלא שום מניעה, כי הלא אם לא ימצא זכות ח"ו שלא יתגלה זה העת רצון כמה קטרוגים ימצאו בסוד חסרון הלבנה הנותן כח למקטרגים לקטרג. והנה בהגלות זה הרצון למעלה אז יגיע התעוררות בכל הקו המקושר בסוד זה מלמעלה למטה, והיינו מזל נוצר באבא, ויסוד שלו בז"א, וגלויו במצח בסוד הציץ, וזהו והיה על מצחו תמיד לרצון... (אדיר במרום דף סד, ועיין שם עוד)
...ולמוד זה בנוי על ההבדל שיש אצלי בין עת ובין מועד, שמלת עת מציינת נקודה הזמנית המיוחדת לאיזה דבר מצד הסדר הטבעי, ומלת מועד מציינת נקודה הזמנית המיוחדת לאיזה דבר על ידי הדת או ההסכמה... (שמות יב ב)
...וכבר בארתי שעל מלת עת כולי עלמא מודו (שמשמעותה) אפילו בשבת, כמו שאמרו "איש עתי" אפילו בשבת, ועל מלת מועד יש פלוגתא דתנאי, ראה ספרא אחרי סימן נ"ז. (שם שם ו)
...שמלת עת אינה נגבלת על זמן יום אחד רק על זמן מיוחד, שעה או שתים ימים או עשור, כל זמן המיוחד לאיזה דבר כפי שעתו והמשכתו... (ויקרא ו יג)
כי יש הבדל בין מלת עת ובין ימי, כשרוצה לציין ההמשך הזמני של איזה דבר ידבר תמיד בלשון כל ימי, כל הימים, אבל כשירצה לציין מתי שחל איזה דבר בנקודה מיוחדת מן הזמן יציינו במלת עת, "לא עת האסף המקנה", "עת ללדת"... (שם טו כה)
במלות כעת חיה מציין הזמן ההוה שבו מדבר, כי הזמן העבר כבר מת, והעתיד עדיין לא נולד, רק זמן ההוה הוא חיה, ו"כעת חיה" פירושו למועד הזה ברגע ההוה שאני מדבר. (הכרמל)
כעת חיה - זמן ועת הם שמות נרדפים, דומה כי הראשון מציין את מושג הזמן בכלל, את משך הזמן ורציפותו, הזמן המחולל ומוליד תולדות, זמן משורש זמן, על שום שהוא קודם לכל יש, מכינו ומזמנו, לעומת זה עת מציין את נקודת הזמן, את הרגע היפה ומתאים למשימה כל שהיא, או את הרגע בדרך כלל, כחלק זמן, כמקום חתך בין עבר לעתיד... (בראשית יח י)
בפסוק וביום הבכורים... ומדרש לכל זמן ועת לכל חפץ דורש, זמן היה לנח ולאברהם וכו', ועת לכל חפץ שינתן התורה לעולם. כי זמן ועת הם ב' בחינות, דיש זמן למטה בטבע, ועת הוא השורש של הזמן למעלה, כמו שאמרו בספרים שיש הנהגת הטבע ויש הנהגת תוריות, הדרך שהתורה נותנת בכל דבר ודבר כפי משפט ההנהגה עליונה, וזה הדרך מתחדש במתן תורה ומיוחד רק לבני ישראל, ובני ישראל צריכין לדבק הזמן שלמטה בשורש העתים הנ"ל, ועל זה כתיב והיה אמונת עתך חוסן ישועות, מה שמעלין כל הדברים אל העתים העליונים... (שבועות תרנ"ב)