פאת הראש והזקן

 

לא תקיפו פאת ראשכם, ולא תשחית את פאת זקנך. (ויקרא יט כז)

לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו, ובבשרם לא ישרטו שרטת. (שם כא ה)

ספרא:

לא תקיפו, אחד המקיף ואחד הנקף, פאת ראשכם, סוף ראשכם, ואילו הם הצדעים מיכן ומיכן. ולא תשחית את פאת זקנך מה תלמוד לומר, לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו. יכול אפילו גלחו במספרים כבתער יהיה חייב, תלמוד לומר לא תשחית פאת זקנך, אי לא תשחית פאת זקנך יכול אפילו לקטו במלקט וברהיטני יהיה חייב, תלמוד לומר וזקנם לא יגלחו, הא כיצד, גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער.

פאת זקנך סוף זקנך, מלמד שהוא חייב על הראש שתים אחת מיכן ואחת מיכן, ועל הזקן שתים מיכן ושתים מיכן ואחת מלמטן, רבי אלעזר אומר אם נטלן כלן כאחת אינו חייב עד שיטלנו בתער. רבי אלעזר אומר אפילו לקטו במלקט וברהיטני חייב. (קדושים פרק ו)

תלמוד בבלי:

מאי טעמייהו דרבנן, דתניא זקנו מה תלמוד לומר, לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו, יכול אפילו מצורע כן, תלמוד לומר זקנו, ומנלן דבתער, דתניא ופאת זקנם לא יגלחו, יכול אפילו גילחו במספרים יהא חייב, תלמוד לומר ולא תשחית, יכול ליקטו במלקט וברהיטני יהא חייב, תלמוד לומר ופאת זקנם לא יגלחו, הא כיצד איזהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער... דתניא לא תקיפו פאת ראשכם, יכול אף מצורע כן, תלמוד לומר ראשו... למה לי למכתב ראשו ולמה לי למכתב זקנו, צריכי, דאי כתב רחמנא זקנו ולא כתב ראשו הוה אמינא הקפת כל הראש לא שמה הקפה, להכי כתב רחמנא ראשו, ואי כתב ראשו ולא כתב זקנו, הוה אמינא משמע תרתי, דאתי עשה ודחי את לא תעשה, ומשמע דהקפת כל הראש שמה הקפה... (נזיר מ ב, וראה שם עוד)

חוץ מבל תקיף ובל תשחית (אין נשים חיבות), דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך, כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה, והני נשי הואיל ולא איתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה. מנלן דלא איתנהו בהשחתה, איבעית אימא סברא דהא לא אית להו זקן, ואיבעית אימא קרא, דאמר קרא לא תקיפו פאת ראשכם, ולא תשחית את פאת זקנך, מדשני קרא בדיבוריה, דאם כן ניכתוב רחמנא פאת זקנכם, מאי זקנך, זקנך ולא זקן אשתך... (קדושין לה ב)

הקורח קרחה בראשו והמקיף פאת ראשו והמשחית פאת זקנו והשורט שריטה אחת על המת חייב. שרט שריטה אחת על חמשה מתים או חמש שריטות על מת אחד חייב על כל אחת ואחת. על הראש שתים אחת מכאן ואחת מכאן, על הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה. רבי אליעזר אומר אם ניטלו כולן כאחת אינו חייב אלא אחת, ואינו חייב עד שיטלנו בתער, רבי אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט או ברהיטני חייב. (מכות כ א)

תנו רבנן פאת ראשו סוף ראשו, ואיזהו סוף ראשו, זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו. תני תנא קמיה דרב חסדא אחד המקיף ואחד הניקף לוקה, אמר ליה מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי (ניקף מה פשע), דאמר לך מני רבי יהודה היא, דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו... רב אשי אמר במסייע ודברי הכל.

והמשחית פאת זקנו, תנו רבנן פאת זקנו סוף זקנו, ואיזהו סוף זקנו שבולת זקנו. (שם שם ב)

תלמוד ירושלמי:

א"ר אבהו כל שהוא תושב בשיער נקרא פיאה, (שהרבו שערות זו על גבי זו נקרא פיאה, אע"ג שאינה קצה הראש). (שבת לז א)

מדרש רבה:

ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, א"ר לוי כל מעשיהם של ישראל מובדלים מן אומות העולם... בתגלחתן, ופאת זקנם לא יגלחו. (במדבר י ג)

הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר להקיף פאת ראשו, כך שנו חכמים אלו דברים אסורים מפני דרכי האמורי, המספר קומי והעושה בלורית, מהו המספר קומי, זה המספר פאת ראשו ועושה תפיסת קורצין... (דברים ב יא)

ילקוט ראובני:

לא תקיפו פאת ראשכם, ג' מלאכים שכל אחד מסיים במלת א-ל העולה מג"ן, שהם ר"ת מיכאל גבריאל נוריאל, עומדים בפינות מבואות המרכבה, להציל מיד הקליפות, והם מגן לנשמה שלא יחטפוה הקליפות, ודוקא כשלא תעבירו תער על פיאות הראש והזקן, וכנגדם כיתות הטומאה אשר הם בדמות פרות וכו' ונרמזים בפסוק לא תקיפו פאת ראשכם ופאת זקנכם וגו'. (קדושים)

רש"י:

לא תקפו פאת ראשכם - זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו, ונמצא הקף ראשו עגול סביב, שעל אחורי אזנו עקרי שערו למעלה מצדעיו הרבה. פאת זקנך - סוף הזקן וגבוליו והן חמש, שתים בכל לחי ולחי למעלה אצל הראש שהוא רחב ויש בו שתי פאות, ואחת למטה בסנטרו מקום חבור שני הלחיים יחד. (ויקרא יט כז)

ופאת זקנם לא יגלחו - לפי שנאמר בישראל לא תשחית, יכול לקטו במלקט ורהיטני, לכך נאמר לא יגלחו, שאינו חייב אלא על דבר הקרוי גלוח ויש בו השחתה, וזהו תער. (שם כא ה)

אבן עזרא:

וטעם להזכיר לא תקפו פאת ראשיכם כמעשה הגוים להיות מובדלים מהם, ואחר ששער הראש והזקן לתפארת נברא, אין ראוי להשחיתו... (שם יט כז)

בעל הטורים:

לא תקיפו - בגימטריא אחד המקיף ואחד הניקף חייבים הם. ולא תשחית בגימטריא זהו תער ולא מספרים. (שם יט כז)

משנה תורה:

אין מגלחין פאתי הראש כמו שהיו עושין עובדי כוכבים, שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם, וחייב על כל פאה ופאה, לפיכך המגלח שני צדעיו אפילו בבת אחת והתראה אחת לוקה שתים, אחד המגלח הפאות בלבד ומניח שיער כל הראש, ואחד המגלח כל הראש כאחד לוקה, הואיל וגילח הפאות. במה דברים אמורים באיש המגלח, אבל איש המתגלח אינו לוקה אלא אם כן סייע למגלח, והמגלח את הקטן לוקה...

ופאה זו שמניחים בצדעים לא נתנו בו חכמים שיעור, ושמענו מזקנינו שאינו מניח פחות מארבעים שערות, ומותר ללקט הפאות במספרים, לא נאסר אלא השחתה בתער.

דרך כהני עובדי כוכבים היה להשחית זקנם, לפיכך אסרה תורה להשחית הזקן, וחמש פאות יש בו, לחי העליון ולחי התחתון מימין וכן משמאל ושבולת הזקן, ולוקה על כל פאה ופאה ואם נטלן כולן כאחת לוקה חמש, ואינו חייב עד שיגלחנו בתער, שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך, גילוח שיש בו השחתה, לפיכך אם גלח זקנו במספרים פטור, ואין המתגלח לוקה עד שיסייע. ואשה מותרת להשחית זקנה אם יש לה שיער בזקן, ואם השחיתה זקן האיש פטורה.

השפה מותר לגלחו בתער, והוא השיער שעל גב השפה העליונה, וכן השיער המדולדל מן השפה התחתונה, ואף על פי שהוא מותר לא נהגו ישראל להשחיתו, אלא יגלח קצתו עד שלא יעכב אכילה ושתיה. (עכו"ם יב א והלאה)

ספר החינוך:

שלא להקיף פאתי הראש, שנאמר "לא תקיפו פאת ראשכם", ופרשו ז"ל שהענין הוא שאסור לישראל לגלח ולהשוות שערות ראשו לאחורי אזניו ולפדחתו, כמו שעושים גם היום עובדי ע"ז וכומריהם... משרשי המצוה כדי להרחיק ממנו ולהשכיח מבין עינינו ומכל מעשינו כל ענין ע"ז וכל הנעשה בשבילה, ובאה האזהרה מפורשת בדבר שיעשו לה בני אדם בגופותם, מפני שהיא למזכרת עון תמיד אחר שהיא דבר קבוע בגוף... (קדושים מצוה רנא)

שלא לגלח פאת הזקן, שנאמר "ולא תשחית את פאת זקנך", וחמש פאות יש בזקן, ובכל אחת יש בה חיוב מלקות, אפילו נטלן כלן כאחת ובהתראה אחת... משרשי המצוה מה שכתבנו במצוה הקודמת, להרחיק כל ענין ע"ז, וזה גם כן היה מנהג כומרי ע"ז להשחית פאת זקנם. (שם מצוה רנב)

רבינו יונה:

וכן בהשחתת הזקן שנאמר "ולא תשחית את פאת זקנך", והחטאים מניחים חוט השער, ועקר פרקי הפאות לא נדע מקומם איה, והנם בנים משחיתים בעקר הפאה, והקפת פאת הראש אסורה גם במספרים כעין תער. (שערי תשובה ג עח)

רבינו בחיי:

...על דרך הפשט טעם האסור כדי שלא יבטל הסימן שהקב"ה רשם במין הזכר כדי להבדילו ממין הנקבה, כי העושה כן הפך השם הוא עושה, כמו שזורע כלאים... ועל דרך השכל טעם המצוה הזאת לפי שכל פעולותיו של אדם נמשכות אחר חמשה חושים שבו, ואין ראוי להשביתם ממלאכתם כי לא יחיה זולתם, אבל ראוי לו שיסתפק מהם בדבר המותר והמוכרח ושישאיר לו במקצת לצורך קיום גופו, ועל כן אסר את ההשחתה בתער בחמש פאות כנגד חמשה חושים, והוא אזהרה לאדם והתעוררות ורמז שאי אפשר לו להעביר ממנו חמשה חושים לגמרי, כי היה מאבד גופו ומשחית את עצמו, אבל הותר הגלוח במספרים להשאיר קצת השער, ואין זה קרוי השחתה כנגד מה שראוי להשאיר פעולת החושים במקצת יחיה ויתקיים בהם.

ועל דרך הקבלה טעם איסור ההשחתה לפי שאותיות ההוי"ה של השם הנעלם רשומו בתבנית הגוף היו"ד והה"א והוא"ו במילה ובפה ובלשון, וזהו איסור השחתת זקן העליון וזקן התחתון, כי האיסור שוה בהם, והתבונן נפלאות א-ל כי כן חכמי הטבע כתבו בספריהם, כי מקומות ששוים הם בצמיחת שערות יש שכונה ויחס ביניהם, וגידין יוצאים ממקום זה למקום זה, ומפני שמצינו בשני מקומות האלה השויה ואחדות והנה הם רמז וציור לאחדות, אמרו רז"ל לעולם יקדש אדם את עצמו בשעת תשמיש, והמצוה אזהרה למוחק אותיות השם. (ויקרא יט כז)

הרקאנטי:

והזכיר אחרי כן איסור השחתת הפאות אחר שאסר לך להדבק בפעולות הנזכרים הזהירך שלא להשחית הכחות המיוחדין והנרמזים למדת החסד, וזהו סוד גדול מאד רמזתיו בפסוק בן פורת יוסף, בסוד צורת האדם, כי שערות האדם רומזים לכחות אלקיות שיש באדם העליון, יש מהן אצילותן ממדת החסד, ויש ממדת הדין, ואותן אשר אצילותם ממדת החסד אסור להשחיתן, וזהו סוד לא יקרחו קרחה בראשם, כי היא אזהרה לכהנים הבאים ממדת החסד... הלא תראה כי הגוים אשר מדת הדין שופעת עליהם, ובפרט לכומר ע"ז שרוח הטומאה שורה עליהם משחיתים הפאות בהקפת ראשם, כי הם בזה כסומא בארובה, וכשתבין זה תדע טעם שאין הנשים חייבות בהקפת הראש, כי הן דוגמת הלויים, והבן זה. (קדושים, ועיין שם עוד)

רש"ר הירש:

פאת הראש היא ההבדלה הנראית לעין, בין קידמת הראשו לבין אחורי הראש, וזו זהה עם ההבדלה שבין המוח הגדול לבין המוח הקטן, שער הצדעים הוא כיסוי טבעי לאחורי הראש, כי הרואה את קלסתר פניו שלאדם לא יראה בעדו את אחורי הראש, ו"בל תקיפו אוסר להסיר אותה הבדלה, כי היחס שבין קידמת הראש עם המוח הגדול ובין אחורי הראש עם המוח הקטן הוא כיחס יסוד המדבר ליסוד החי שבאדם. הרי כאן שוב אותו עיקר גדול של התורה על קדושת החיים, היא מעוררת בלבנו את התודעה על היסודות הנבדלים שבנפש האדם, והיא מדגישה את מעלתו היתירה של היסוד הרוחני, שיסוד החי ישתעבד לו ויסוג מפניו, ורק בו יופיע האדם כאדם.

אולם כיחס אחורי הראש לקידמת הראש, כן יחס הלסת התחתונה אל העליונה, העליונה נתונה בעקר לפעולות הרוחניות של החושים, ואילו בשעת אכילה היא נוהגת יותר בסבילות, כנגד זה הלסת התחתונה על השינים והלשון ושריר הלעיסה היא גורם פעיל בשעת אכילה. עתה סכנת התבהמות חושנית נשקפת לזכר יותר מאשר לנקבה, משום כך יצמח בו הזקן בגיל ההתבגרות, עת כחות החושניות מבשילים והולכים, הזקן יעלים אותם חלקי הפנים שעיקר פעילותם היא חושנית, והרי כאן אזהרה מיוחדת לגבר, יגלה את כבודו ואת כחו רק ברוחניות,ישעבד בצניעות ובבושה את כל היסודות החושניים שבנפשו. כנגד זה האשה היא צנועה מעצם טבעה הפנימי, והרי היא זקוקה פחות לאותה אזהרה... כך הוא מוזהר לבל ישחית את מעטה השיער המעלים את החושניות שבפרצוף הגבר, לכל יקפח את כבודו ואת ייעודו האנושי על ידי הבלטת החושניות שבנפשו... (שם)