פוטיפר

(ראה גם: יוסף)

ויוסף הורד מצרימה, ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה... וירא אדוניו כי ה' אתו, וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו. ויהי מאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה... ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי... ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה... ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אסירי המלך אסורים, ויהי שם בבית הסהר. (בראשית לט א והלאה)

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן און לאשה, ויצא יוסף על ארץ מצרים. (שם מא מה)

תלמוד בבלי:

ויקנהו פוטיפר סריס פרעה, אמר רב שקנאו לעצמו, (בא גבריאל וסירסו), בא גבריאל ופירעו, מעיקרא כתיב פוטיפר ולבסוף פוטיפרע. (סוטה יג ב)

מדרש רבה:

רבי שמואל בר נחמן אמר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפר, מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, דאמר ריב"ל רואה היתה באסטרולוגין שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן, ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה. (בראשית פה ג, ראה עוד יוסף-אשת פוטיפר)

פוטיפר הוא פוטיפרע, פוטיפר שהיה מפטם עגלים לע"ז, פוטיפרע שהיה פורע עצמו לע"ז, כיון שירד הפר לשם נעשה פויטנון (סריס). סריס פרעה, שנסתרס בגופו, מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו... (שם פו ג)

ויקנהו פוטיפר וגו' איש מצרי, גבר ערום, ומה הוות ערמותיה, אמר בכל מקום גרמני מוכר כושי, וכאן כושי מוכר גרמני, אין זה עבד... (שם שם ד)

רבנן אמרי וירא אדוניו כי ה' אתו, ובסוף שכח, דכתיב כי נשני אלקים את כל עמלי. רבי הונא בשם רבי אחא אמר מלחש ונכנס מלחש ויוצא, הוה אמר ליה מזוג רותחין והיו רותחין, פושרין והיו פושרין, אמר מה יוסף תבן לעפריים אתה מכניס, קדרים בכפר חנינה, גזזין בדמשק, חרשין במצרים, עד היכן, א"ר חייא עד שראה שכינה עומדת על גביו, הדא הוא דכתיב וירא אדוניו כי ה' אתו. (שם שם ו)

מדרש אגדה:

פוטיפר הוא פוטיפרע, ולמה נקרא פוטיפר, שפיטם עגלים לע"ז. איש מצרי, גבר ערום, מה היה ערמתו, בכל מקום מצרי מוכר כושי, וכאן כושי מוכר מצרי. (בראשית לט א)

וימררוהו ורובו, זה פוטיפרע, כשראה שהרכיב פרעה את יוסף במרכבת המשנה אשר לו, אמר לפרעה מפני מה המלכת את עבדי, והלא קניתיו אני בעשרים כספים, מיד ענהו יוסף והלא אתה חייב מיתה בשעה שקניתני, שאין קונין עבד אלא מכנען, שנאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, ואני מבני שם, ועוד בן מלכים אני, שהרי פרעה המלך שעשה דמות שרה אמי, ועתה הביא הדמות, אם אין הדמות דומה לי הדין עמך, וכן עשה ונדמו איקונין שלו לאיקונין של שרה. (שם מט כג)

תרגום יונתן:

ויקנהו פוטיפר - וזבניה פוטיפר על דחמיה שפיר בגין למעבד עמיה משכביה דכורא, ומן יד אתגזר עלוי ויבישו שעבזוי ואיסתרס והוא רבאי דפרעה רב ספקלטוריא. (בראשית לט א)

רש"י:

שר הטבחים - שוחטי בהמות המלך. (שם לז לו)

רמב"ן:

וירא אדוניו - ...כי בראותו הצלחתו הגדולה היה חושש כי דרך כשפים הוא כאשר בבני ארצו, עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בהקיץ בעמוד ענן וכיוצא בו לכבוד הצדיק. (שם לט ד)

בת פוטיפרע - ...ואני אומר כי לדברי רבותינו היה פוטיפר שר לפרעה, וכאשר נסתרס בגופו והכירו בו וקראוהו פוטיפרע נתבייש בדבר, ופירש משררתו והכניס עצמו בבית עבודה זרה, ונעשה כומר לע"ז כי כן מנהג הנכבדים, ואפשר שיהיה און שם לאלהיו... (שם מא מה)

רבינו בחיי:

בת פוטיפרע - דרשו רז"ל פוטיפרע הוא פוטיפר, ונקרא פוטיפר על שם שפטם פרים ועגלים לע"ז, וזהו לשון פוטיפר, מפטם פר... (שם)

אלשיך:

ויקח אדוני יוסף אותו - משראה ששכינה אתו לא רצה להזיקו, ולקחו בדברים טובים אל בית הסהר כדי שלא תהיה לו חרפה מאשתו. (שם לט כו)

אור החיים:

ותדבר אליו כדברים האלה לאמר - פירוש לאמר, כי כן יאמרו אנשי הבית עדים בדבר. ולזה תמצא שלא חרה אפו אלא על מה שנתנה חוזק לדבריה מהודעת הזולת, והוא אומרו "כשמע אדוניו וגו' כדברים האלה עשה לי", פירוש שלא האמין בה כי כדברים האלה כן היה, ולא לצד שאמרה אשתו כן עשה תנועה קטנה, ולזה לא יסרו ולא עשה לו דבר כמשפט העבד הנותן עיניו באשת אדונו. (שם לט יז)

מלבי"ם:

ויחר אפו - לא אמר שחרה אפו על יוסף, שאם כן היה הורג אותו, רק על הענין חרה אפו, כי הבין הדבר לאמתו, רק לא יכול להחזיק עוד את יוסף בביתו. (שם שם יט)

העמק דבר:

ויקנהו פוטיפר - שהיה ממונה על דימוסיא של מדינה (לשם מביאים העבדים למכר, וראה שם עוד), ובזה היתה ההשגחה ליוסף שקנהו פוטיפר, וכך נפגש עם שרי המלוכה. (שם לא א)

רבינו ירוחם:

והנה אחרי שאשת פוטיפר נתכונה לשם שמים ולא לדבר אחר, והשוו אותה כדומה ממש לתמר הצדקת, אם כן מה היה ההבדל ביניהם, אשר תמר זכתה ויצאה ממנה כל מלכות בית דוד, ואשת פוטיפר אחריתה עדי אובד, וגם קראוה חז"ל בלשון ארורה, הוא אשר למדה לנו תורתנו הקדושה דבר נפלא ונורא, וכבר הגיד זה אדמו"ר זצ"ל מקלם, להודיעך כי לא די לאדם אשר הראשית הנהו טוב, גם עם ראשית הכי טוב עדיין אינו בטוח כלל מה יהיה אחרית וסוף דבר, המרחק מן הראשית עד האחרית רב מאוד, ועיקר עבודתו של האדם לדאוג ולהתחזק להוציא את הטוב עד האחרית, והורה בזה את הפסוק (תהלים ל"ז) "שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום"... (דעת תורה בראשית עמוד רכז)