פושעי ישראל

(ראה גם: אפיקורוס, מומר, מין, פורק עול, רשע)

תלמוד בבלי:

פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חודש, לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים, שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. אבל המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ חיים ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות... אמר מר בית הלל אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד, והכתיב והבאתי את השלישית באש, התם בפושעי ישראל בגופן, והא אמרת לית להו תקנתא, כי לית להו תקנה ברוב עונות, הכא מחצה עונות ומחצה זכיות, ואית בהו נמי עון דפושעי ישראל בגופן, לא סגיא ליה דלאו והבאתי את השלישית באש, ואם לאו ורב חסד מטה כלפי חסד, ועליהן אמר דוד אהבתי כי ישמע ה'.... פושעי ישראל בגופן מאי ניהו, אמר רב קרקפתא דלא מנח תפילין, פושעי אומות העולם בגופן, אמר רב בעבירה. (ראש השנה יז א)

אזל אסקיה בנגידא לפושע ישראל, אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא, אמר ליה ישראל, מהו לאדבוקי בהו, אמר ליה טובתם דרוש רעתם לא תדרוש, כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו. אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי, אמר ליה בצואה רותחת, דאמר מר כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת. פוק חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם (גיטין נז א, וראה שם עוד)

...מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה, חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא... (חולין ה א)

א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת, אביי אמר מהכא ואגודתו על ארץ יסדה. (כריתות ו ב)

מהר"ל:

...כמו שאמר בסמוך, תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם, וזה כי פושעי ישראל נתן השי"ת בהם נשמה טהורה מצד עצמו, רק שנטה אחר כך בעולם הזה אחר הרשעות, אבל שלא בעולם הזה כבר הוסר מה שהיו דביקים בהם פושעי ישראל וחוזרים בהם, כמו שאמרו ז"ל (עירובין י"ט א') עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתהו, שמורידין דמעות כמעיין. אבל פושעי אומות העולם על פתחי גיהנם אינם חוזרין, וזהו מטעם שעצמם רע לא מצד עולם הזה, ומאחר שעצמם רע נשארים רע, כי אין שנוי לדבר שבעצם. לכך ההוא גברא אמר טובתם דרוש רעתם אל תדרוש, כל הנוגע בהם וגו', כי כבר הוסר ממנו מה שהיה דבק בו בעולם הזה, כי ישראל ראוים בעצמם אל אמת והקדושה והטהרה, והיוצא מן הכלל הוא אינו דבר עצמי לו. ((חידושי אגדות גיטין נז א)

תניא:

...ולפעמים ממשיכים פושעי ישראל נשמות גבוהות מאד שהיו בעמקי הקליפות, כמו שכתוב בספר הגלגולים. (ליקוטי אמרים פרק יח)

...וכן הרשעים ופושעי ישראל קודם שבאו לידי נסיון לקדש השם, כי בחינת החכמה שבנפש האלקית עם ניצוץ אלקות מאור א"ס ב"ה במלובש בה הם בבחינת גלות בגופם בנפש הבהמית מצד הקליפה שבחלל השמאלי שבלב המולכת ומושלת בגופם בסוד גלות השכינה כנ"ל, ולכן נקראת אהבה זו בנפש האלקית שרצונה וחפצה לדבק בה' חי החיים ב"ה בשם אהבה מסותרת, כי היא מסותרת ומכוסה בלבוש שק דקליפה בפושעי ישראל, וממנה נכנס בהם רוח שטות לחטוא, כמאמר רז"ל אין אדם חוטא וכו', אלא שגלות הזה בחינת חכמה אינו אלא לבחינה המתפשטת ממנה בנפש כולה להחיותה, אבל שרש ועיקר של בחינת חכמה שבנפש האלקית הוא במוחין ואינה מתלבשת בלבוש שק דקליפה שבלב בחלל השמאלי בבחינת גלות ממש, רק שהיא בבחינת שינה ברשעים ואינה פועלת פעולתה בהם כל זמן שעסוקים בדעתם ובינתם בתאות העולם. אך כשבאים לידי נסיון בדבר אמונה שהיא למעלה מהדעת ונגעה עד הנפש לבחינת חכמה שבה, אזי היא ניעורה משנתה ופועלת פעולתה בכח ה' במלובש בה... (שם פרק יט, ועיין שם עוד)